הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 57599-12-19

מספר בקשה:17
בפני
כבוד ה שופט חננאל שרעבי

הנתבעות והתובעות שכנגד/ המבקשות

  1. חברת אסיה חדרה ישראל בע"מ
  2. חברת אסיה חדרה לפיתוח חוף הים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אילה סגל-גבסי

נגד

התובעת והנתבעת שכנגד/ המשיבה
עיריית חדרה
ע"י ב"כ עו"ד אבנר כהן

החלטה

1. בפניי בקשת המבקשות להורות על הוצאת חוות דעתו של עו"ד עפר שפיר מתיק בית המשפט, שצורפה כחלק מראיות התובעת/הנתבעת שכנגד בתובענה ובתובענה שכנגד דנן.

רקע וטענות הצדדים
2. המבקשות הן חברות העוסקות בבניית פרויקטים.
3. המשיבה היא עיריית חדרה, אשר הפרויקטים נשוא התובענה והתובענה שכנגד דנן הוקמו (או היו צריכים להיות מוקמים) במקרקעין אשר בשטחה של המשיבה.
4. במסגרת התובענה דנן, עתרה המשיבה (התובעת) לבטל את ההסכם שנכרת עם המבקשות (הנתבעות), להשלמת פרויקט בניה סמוך לחוף העיר חדרה, הכולל בין היתר כ-8,000 מ"ר של שטחי מסחר ובילוי במקרקעין מושא ההסכם (להלן: "ההסכם"). בתמצית ייאמר, כי המשיבה טוענת בכתב התביעה כי המבקשות הפרו ההסכם, בכך שלא עמדו בהתחייבויותיהן, לעמוד במועדים הנקובים בהסכם להשלמת פרויקט הבניה הנ"ל.
המקרקעין מושא ההסכם הם חמישה מגרשים שמספרם 747-751 המהווים חלק מחלקה 523 בגוש 10570 בחדרה (להלן: "המקרקעין מושא ההסכם"). על מקרקעין אלה חלה תכנית חד/762 (להלן: "התכנית") לפיתוח ובינוי המקרקעין.
הסעדים שהתבקשו בתובענה דנן הם להשיב את המקרקעין מושא ההסכם לחזקת המשיבה, תוך עיכוב השבת תמורת המכר למבקשות עד תום בירור מלוא היקף הנזקים שנגרמו למשיבה (כך לפי כתב התביעה). כן התבקש פיצול סעדים במסגרת התובענה דנן.
5. בכתב התביעה שכנגד, תבעו המבקשות סך של 15 מיליון ₪ מהמשיבה, פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם שנכרת ביניהן, מצד המשיבה, וכן תשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שלא כדין שביצעה המשיבה במקרקעי המבקשות במשך שנים, כפי שפורט בתובענה שכנגד.
6. ביום 3.5.21 הגישה המשיבה "תצהיר וחוות דעת מטעם התובעת". חוות הדעת שהוגשה היא מסמך מאת עו"ד עפר שפיר מיום 25.4.21 (להלן: "חוות הדעת"), במסגרתו ציין (סעיף 1) כי חוות הדעת "נסובה על השימושים המותרים בנכס מושא התביעה ולעניין זה: פירושו של המונח "בנייני נופש" הנמנה על התכליות המותרות לפי מסמכי תכנית חד/762 החלה על הנכס.
לבקשת העירייה תידרש חוות דעתי לסוגיה הפרשנית הנ"ל בשני מישורים:
האחת – המישור הסטטוטורי, קרי, משמעות המונח הנ"ל לפי התכנית.
השני – השימושים המותרים בנכס כפי שהוגדרו בהסכם שנכרת בין העירייה לחברה".
7. ביום 8.6.21 הגישו המבקשות את בקשתן נשוא ההחלטה דנן. במסגרתה טענו כדלקמן:
א. חוות הדעת הוגשה על ידי המשיבה לצורך פרשנות המונח "בנייני נופש" שבתכנית, ולצורך ניתוח השימושים המותרים במקרקעין, כפי שהוגדרו בהסכם.
ב. על פי סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), "חוות דעת" משפטית (למעט בקשר להוכחת דין זר) אינה מהווה ראיה קבילה.
ג. סעיף 57ב לפקודת הראיות קובע כי "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת". תכנית היא חיקוק – היינו דין, ופרשנותו של דין היא בתחום סמכותו הבלעדית של בית המשפט – מה גם שפרשנות הדין וניתוחו איננה שאלה שבמדע, במחקר, אמנות או בידיעה מקצועית. זוהי ליבת מלאכתו של בית המשפט ומומחיותו, ולא ניתן להציג בפני בית המשפט כראיה פרשנות משפטית כזו או אחרת.
ד. על יסוד הוראות פקודת הראיות, קבעה הפסיקה לא אחת כי לא תותר הגשת חוות דעת משפטית שמטרתה לסייע לכאורה לבית המשפט ולפרש את הדין, אף אם מדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת. אף ביתר שאת, בכל הנוגע לחוות דעת משפטית שנועדה לנתח את החוזה שבין הצדדים, כפי שנעשה במקרה דנן.
8. ביום 22.6.21 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה, במסגרתה טענה כדלקמן:
א. אין בסעיף 20 לפקודת הראיות ללמד דבר לגבי אי הקבילות של חוות דעת מקצועית, כפי שמנסות המבקשות לטעון. מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי על בית המשפט לקבל כראיה חוות דעת שמקורה בידיעה מקצועית של המומחה.
ב. התפיסה לפיה השופט אמור להיות מומחה לכל תחומי הדין חלפה מהעולם עם התמקצעות מקצוע עריכת הדין. גם לנוכח מורכבות הנושאים המשפטיים המחייבים הכרעה, ושעה שאין ציפייה כי השופט הדן בתיק יהיה מומחה בהגדרה לכל תחומי המשפט על גווניו השונים – קל וחומר בענייני תכנון ובנייה כבענייננו.
ג. גם לשיטתן של המבקשות יש לצרף חוות דעת בנושא. המבקשות ביקשו לדעת מהי עמדתה הסדורה של המשיבה בפירוש המינוח "בנייני נופש" ועתה לאחר שהמשיבה הציגה את עמדתה במסכרת חוות הדעת – טוענות המבקשות כי אין לקבל את חוות הדעת ולמעשה לא מעוניינות להתוודע לעמדת המשיבה, כהכנה להמשך ניהול ההליך, או אז יטענו המבקשות כי המשיבה לא הציגה את עמדתה.
ד. בית המשפט עצמו ראה צורך ועניין כי יעמדו בפניו חוות דעת מקצועיות מטעם הצדדים בפירוש המינוח "בנייני נופש"; בהחלטה מישיבת יום 14.2.21 קבע בית המשפט כי כל צד יצרף, במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמו, מסמכים וחוות דעת מומחים ככל שיחפוץ. בית המשפט הזמין הגשת חוות דעת מטעם הצדדים כדי שיעמדו מולו, מעבר לעובדות, גם פרשנות המושג "בנייני נופש".
ה. כלל ידוע ויסודי הוא, ביחס לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, כי יש לתת עדיפות לפרשנות של בעל הניסיון המגיע למול הוועדה המקומית לתכנון ובניה. בית המשפט פסק כי יש לתת עדיפות לעמדת הרשות המקומית ולעמדת המייצגת שלה, הוועדה המקומית. חוות הדעת של העירייה אינה באה לפרש את ה"דין" א "חיקוק" כמשמעו לפי חוק הפרשנות; חוות הדעת אינה עוסקת בחוק שחוקקה הכנסת או בחקיקת משנה; חוות הדעת מהווה חיזוק לפירוש הברור שיש לתת למונח "בנייני נופש" בתקנון התכנית.
ו. בתי המשפט נעזרים לא פעם בחוות דעת בדבר חיקוקים שונים. כאשר לא מצופה מבית המשפט להיות בקי ברזי תקנון התכנית, עליו לברר את הדין באמצעות גורם חיצוני שיסייע לו בכך, אף אם הדבר אומר התרת צירוף חוות דעת חיצונית ביחס לדין בעניין מסוים. על כן אין מניעה להיעזר בחוות דעת של איש מקצוע שתסייע בפירוש תקנון התכנית, כולל שמיעת עדות המומחה.
ז. אין בפסיקה שהמבקשות צירפו כדי להוכיח דבר. בחינה של פסקי הדין שצורפו מלמדת כי הם אינם עוסקים במצב הנדון.
9. ביום 30.6.21 הגישו המבקשות את תשובתן לתגובת המשיבה, במסגרתה חזרו על טענותיהן כפי שפורטו בבקשה, בצירוף אסמכתאות נוספות.

דיון והכרעה
10. אקדים ואומר כי הדין והצדק עם עמדת המבקשות, כפי שהוצגו בבקשתן ובתשובתן.
11. הגשת חוות דעת מומחה בהליך שיפוטי מעוגנת בסעיף 20 לפקודת הראיות, הקובעת כדלקמן:
"בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית...".
12. לצד סעיף 20 הנ"ל קיימת הוראת סעיף 57ב לפקודת הראיות על פיה:
"כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת".
13. מהו "דין"?
על כך משיב לנו סעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות"), המפרש את המונח "דין", וכולל בו גם "חיקוק".
14. תכנית מתאר היא בגדר "חיקוק".
ראו לענין זה:
ע"א 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית ואח' פד"י נו(2) 466, 471 (להלן: "ענין אנדרמן");
ת"א (מחוזי ת"א) 844/94 י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה רמת גן, פסקה 55 (28.8.2007) – (להלן: "ענין י.פ.ה.ר").
15. הכלל הוא, כי בית המשפט אינו נזקק לחוות דעת מומחה בקשר ל"דין", משמעותו ויישומו, למעט הדין הזר.
ראו לענין זה:
י. קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009, עמ' 948 – (להלן: "קדמי").
16. לכן כאשר עסקינן בפרשנות של תכנית מתאר, לרבות תקנונה, אשר כאמור כמוה כ"חיקוק", יש להותיר מלאכת פרשנות זאת לבית המשפט, שהוא המוסמך לפרש "דין". לכן בית המשפט גם אינו נזקק לחוות דעת על מנת לפרש הוראות של תכנית מתאר רלוונטית.
ראו לענין זה:
ענין אנדרמן, פסקה 15;
ענין י.פ.ה.ר, פסקה 55;
ת"צ (מחוזי מרכז) 55591-02-18 יעד שיאן – נדל"ן בע"מ נ' מניב ראשון בע"מ, פסקה 96 (20.10.2020).
17. במקרה דנן חוות דעתו של עו"ד עופר שפיר, נשוא הבקשה, עוסקת, כפי שמפורט בה בסעיף 1, בפרשנות בשני מישורים:
א. המישור הסטטוטורי. קרי – פירושו של המונח "בנייני נופש" בתכנית המתאר החלה על הנכס (להלן: "המישור הראשון").
ב. השימושים המותרים בנכס כפי שהוגדרו בהסכם שנכרת בין הצדדים (להלן: "המישור השני").
18. עיון בחוות הדעת אכן מלמד כי עסקינן בפרשנות גרידא בכל הקשור במישור הראשון, וכך גם בכל הקשור למישור השני, אליו אף הוסף פרק של "תכלית המגרשים בראי ההסכם". היינו גם פרשנות של ההסכם שנחתם בין הצדדים.
19. אכן ברגיל חוות דעת מומחה, כהוראת סעיף 20 לפקודת הראיות, תתקבל ללא מגבלות נוקשות. זולת אם היא עוסקת "בקשר לדין, משמעותו ויישומו" (ציטוט מקדמי – ראו סעיף 15 לעיל). בכלל זה פרשנותו של ה"דין", שהיא בלב עשייתו וסמכותו של בית המשפט.
[השוו לענין זה – רע"א (מחוזי ת"א) עזבון המנוח ס.ח. ואח' נ' מדינת ישראל 2.5.2021)].
20. לא מצאתי בחוות דעתו של עו"ד שפיר "ידיעה מקצועית" (סעיף 20 לפקודת הראיות) ייחודית, מעבר לפרשנות הוראות תכנית המתאר (לרבות תקנונה) וההסכם שבין הצדדים, מלאכה המצויה בסמכותו של בית המשפט.
למעשה עו"ד שפיר בחוות דעתו "לקח" את תפקידו של בית המשפט בפרשנות תכנית המתאר וההסכם שבין הצדדים, וקשה לקבל זאת.

יפים לעניינו דבריו של כב' השופט רניאל ברע"א (מחוזי חיפה) 6733-07-11 שנפלד ואח' נ' בנק דיסקונט (14.9.2011), שכמו נאמרו על המקרה דנן, כדלקמן:
"מקריאת טיעוני המבקשים, דומה שהמבקשים אינם חולקים על כך שאם מדובר בחוות דעת משפטית, הרי שהיא אינה קבילה, אבל למקרה שהם חולקים על כך, אני קובע במפורש, שחוות דעת על המצב המשפטי, המשמעות המשפטית או התוצאה המשפטית, אינה 'שאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית' ועל כן לא ניתן כלל להגיש בה חוות דעת מומחה. עדות מומחה היא עדות סברה שבאה להוכיח דברים שאדם רגיל אינו יכול להסיק בחושיו, ולשם כך יש צורך בהכשרה מקצועית. בית המשפט נזקק לעדות מומחה שיגלה לו את 'הצופן' להבנת העובדות (ע"א 1639/01 קיבוץ מעין צבי נ' קרישוב פ"ד נח (5) 215). זה תפקידו של בית המשפט לבחון שאלות משפטיות ולקבוע את משמעותן ותוצאתן. הדין מצוי בידיעה השיפוטית של בית המשפט ואין להוכיחו. אלו דברים כל כך בסיסיים, שלא פלא שהצדדים התקשו למצוא פסק דין הקובע זאת במפורש. עדותו של מומחה, לפיה יש לקבל השקפה משפטית של צד כלשהוא, אינה ולא כלום.
השאלה היחידה שאותה למעשה יש לבחון היא אם חוות הדעת היא 'מקצועית' או 'משפטית'. מעיון בחוות הדעת עולה שזו חוות דעת על המצב המשפטי, ולא על הנוהג בעולם הבנקאות. עו"ד הרטבי אינו מצהיר על נסיון בעולם הבנקאות אלא על נסיון כעורך דין משנת 1957 המתמחה ב'דיני מקרקעין'. 'דיני מקרקעין' ולא עולם הבנקאות. נאמר, שמטרת חוות הדעת היא מענה לשתי שאלות – משמעות מכתב החרגה בעסקאות מקרקעין, ומה צריך עו"ד סביר להבין ממכתב ההחרגה שהופק במקרה דנן. השאלות האלה הן שאלות משפטיות, וגם התשובות שניתנו הן תשובות משפטיות... זו טענתו המשפטית ולא קביעה עובדתית, שבית המשפט אינו יכול לקבוע בלי הצופן שנותן לו המומחה. אוחז בניסוחו של המומחה ואומר, שחוות דעת המומחה אינה מותירה אופציה אחרת לפרשנות מלבד הפרשנות שמדובר בחוות דעת משפטית, וכך אני קובע.
אני דוחה את טענת המבקשים, כאילו הוצאת חוות דעת המומחה מתיק בית המשפט פוגעת בזכויותיהם להביא ראיות להוכחת גירסתם. להיפך, מאחר שהמסמך הזה אינו ראיה אלא טיעון, הוצאתו מאפשרת להם, על בסיס העובדות שיוכחו, טיעון מלא וחופשי של כל הטענות המשפטיות שברצונם לטעון כדי לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיהם. עו"ד מיכלין ועו"ד גולדברג יכולים לטעון כמו עו"ד הרטבי. טענותיו של עו"ד הרטבי אינה 'ראייתיות' יותר רק משום שהוכתרו בכותרת 'חוות דעת מומחה'".
[כן ראו: ת"א (שלום באר שבע) 57729-12-15 ג'רבי נ' מנשקו ואח' (23.8.2016)].
21. את "פרשנותו" של עו"ד שפיר המופיעה בחוות דעתו, יוכלו באי כוח המשיבה לטעון בסיכומיהם, לאחר שיניחו תשתית עובדתית מתאימה. בכל אופן חוות דעתו של עו"ד שפיר, שעוסקת בפרשנות גרידא, אינה "תורמת" דבר בהנחת התשתית העובדתית הנדרשת.

סוף דבר
22. לאור כל האמור לעיל אני מקבל הבקשה, ומורה על הוצאת חוות דעתו של עו"ד שפיר מראיות המשיבה.
23. המשיבה תישא בהוצאות המבקשות בבקשה זאת בשיעור של 2,500 ₪, שישולמו , באמצעות באת כוחה, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן החלטה זאת ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.