הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 57395-06-16

בפני כבוד השופט שמואל מנדלבום
התובע:

ריאד פואז סעד, ת"ז XXXXXX821
בשמו ובשם עזבון המנוח פואז חסן סעד, ת"ז XXXXXX928
ובשם עזבון המנוח זיאד פואז סעד, ת"ז XXXXXX944
בהתאם לצווי ירושה בתיקים ת"א 26852-07-12 ו-ת"א 44221-05-12
ע"י ב"כ עו"ד רמזי ספיה
- נגד -
הנתבע:
איאד ח'אלד אגבאריה, ת"ז XXXXXX848
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי עמוס

החלטה

1. בפני בקשה של הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע בסכום שלא יפחת מסך של 100,000 ₪ וזאת בשל סיכויי התביעה שלטענת הנתבע הינם קלושים במיוחד נוכח העובדה שבתביעה מבקש התובע לבטל עסקה שנערכה בשנת 1984 על ידי אביו המנוח וכל טענה בעניינה התיישנה זה מכבר, וכן מאחר והתובע מתגורר בחו"ל ומגיע לישראל מידי שנה ולא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות באם יפסקו לחובתו, ולראייה התובע לא שילם עדיין את סכום ההוצאות שנפסק לחובתו לטובת אחיו של הנתבע עוד בשנת 2017.

2. התובע מבקש לדחות את הבקשה ולטענתו סיכויי התביעה טובים, והוא בעל נכסים בישראל ואף קיימת בינו ובין הנתבע התחשבנות ביחס לדמי השכירות המשולמים בגין המבנה נשוא התביעה, והכספים המגיעים לו יכולים לשמש כערובה לתשלום הוצאות באם יפסקו.

3. בנוסף, הפנה התובע לפסיקה שעניינה חשיבות זכות הגישה לערכאות, שבשל חשיבותה נקבע כי השימוש באמצעי של חיוב התובע בהפקדת ערובה יעשה רק במקרים חריגים בלבד.

4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות ולא קיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות את חיוב התובע בהפקדת ערובה.

5. הלכתו של בית המשפט בשאלת חיוב התובע בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע הינה ברורה ולפיה:
"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים, ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד...
[רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן ואח'(נבו, 16.1.2013) (להלן-" עניין יגרמן")].

6. עיקר תכליתה של תקנה 519 לתקסד"א הוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. כבר נפסק כי שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519 לתקסד"א רחב הוא אך בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. כמו כן, נפסק כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעל אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו.

בכל הנוגע לזכות הגישה לערכאות אבקש להפנות לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון ולפיהם:

"זכות הגישה לערכאות היא זכותו של אדם לפנות אל בית המשפט ולקבל סעד ללא סירוב, עיכוב או משוא פנים...הגם שזכות זו נהנתה תמיד ממעמד רם-עם כניסתו לתוקף של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, קיבלה הזכות מעמד חוקתי על חוקי מן המעלה הראשונה, כנגזרת מהזכות לכבוד או לחירות. זכות זו אף משויכת פעמים רבות לאושיות המשטר הדמוקרטי, "צינור החיים" של בית המשפט והתשתית לקיומו של שלטון החוק".

[ראו רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (פורסם בנבו, 13.12.14, פסקה 6)].

7. בהעדר קריטריונים בתקנה עצמה, הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה; בין היתר נפסק כי בית המשפט מביא בחשבון שיקולים שונים, כגון סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים ותום ליבו של התובע. שיקול משמעותי נוסף מתמקד בפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע.
[ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009) והאסמכתאות המפורטות שם].

8. יישום העקרונות לעיל על המקרה שלפנינו מצביע כאמור על היעדר הצדקה בחיוב התובע בהפקדת ערובה. ראשית, ובאשר לסיכויי התביעה אינני סבור כי בשלב מקדמי זה ניתן לקבוע כי התביעה הינה חסרת סיכוי או כי מדובר בתביעה סרק, ובהקשר זה אפנה להחלטה שניתנה על ידי בבקשה לדחיית התביעה על הסף, ובה התייחסתי באופן מפורט לטענת ההתיישנות המועלת גם בבקשה הנוכחית.

9. עוד אציין מבלי לקבוע מסמרות, כי לכתב התביעה צורף פסק דין בו נקבע כי ייפוי כוח שהוצג לתובע לטענתו על ידי הנתבע כמסמך עליו התבססה העסקה שעשה הנתבע ביחס לזכויות התובע במבנה נשוא התביעה, הינו מסמך מזויף, ובשלב זה טרם הוכחה טענת הנתבע לפיה מסמך זה לא שימש כלל באותה עסקה.

10. כמו כן, יצוין כי טרם הופרכה טענת התובע לפיה בשנת 1989 נערך הסכם אשר שימר את זכויות אביו של התובע במבנה, ובהתאם הנתבע לא יכל לרכוש את זכויות אביו של התובע ו/או של התובע במבנה ללא הסכמתם, ולאור כל האמור לא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק.

11. זאת ועוד, כעולה מכתב התביעה, התובע מקבל חלק מדמי השכירות המשולמים בגין המבנה, על פי סיכום עם הנתבע, וסכום זה לכשעצמו יכול לשמש כערובה לכיסוי כל חיוב הוצאות שיוטל אם יוטל על התובע בהליך, ועובדת מגוריו של התובע בחו"ל אינה יכולה לשמש לבדה כעילה לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

12. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לחיוב בערובה והנתבע יישא בהוצאות התובע בגין הבקשה בסך של 2,000 ₪ שישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.