הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 57395-06-16

בפני כבוד השופט שמואל מנדלבום
התובע:

ריאד פואז סעד, ת"ז XXXXXX821
בשמו ובשם עזבון המנוח פואז חסן סעד, ת"ז XXXXXX928
ובשם עזבון המנוח זיאד פואז סעד, ת"ז XXXXXX944
בהתאם לצווי ירושה בתיקים ת"א 26852-07-12 ו-ת"א 44221-05-12
ע"י ב"כ עו"ד רמזי ספיה
- נגד -
הנתבע:
איאד ח'אלד אגבאריה, ת"ז XXXXXX848
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי עמוס

החלטה

1. לפני בקשה לדחייה על הסף של תביעת התובע במלואה ולחלופין בחלקה, מחמת התיישנות, אי תשלום אגרה, טעות הטעייה וחוסר תום לב, חוסר בצדדים הכרחיים לתביעה, שיהוי, היעדר עילה וחוסר סמכות עניינית.

כתב התביעה

2. כעולה מכתב התביעה, עניינה הינו במבנה המצוי ליד העיר אום אל פחם, אשר שימש בעבר כטחנת קמח,והמכונה "אל באבור" (להלן: "המבנה"), ולטענת התובע קיים רישום זכויות נפרד ביחס למבנה במרשם הזכויות , השונה מרישום הזכויות בחלקת המקרקעין שעליה בנוי המבנה-חלקה 3 בגוש 20315 (להלן: "החלקה"), וזאת על פי קושאן שהוצא עוד בתקופה העותומנית.

3. לטענת התובע אביו המנוח ירש שליש (8/24 חלקים) במבנה ולאחר מכן קיבל שליש מחלקו של אחיו (דודו של התובע), כך שסה"כ אביו - שהתובע הוא היורש של מלוא עזבונו – הינו הבעלים של 10.66 חלקים מתוך 24 חלקים במבנה וכמו כן נטען כי בשנת 1989 נערך הסכם בכתב בין אביו של התובע ואחרים ובמסגרתו הוסכם כי לא יחול שינוי בזכויות במבנה , והוא ישאר בבעלות משותפת של אביו של התובע ביחד עם אחרים.

4. על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2005 או בסמוך לכך, בן דודו של התובע בשם פארוק (להלן: "פארוק") התקשר בעסקה עם הנתבע ומכר לו חלקים במבנה ובכלל זה גם את חלקו של אביו המנוח של התובע שאותו קיבל אביו בירושה. (8/24 חלקים מהבעלות במבנה), ולטענתו המכירה בוצעה ללא הסכמה של אביו המנוח או מי מיורשיו ובכלל זה התובע.

5. לאחר המכירה הושכר המבנה לשוכר, אשר מפעיל במבנה עד היום מסעדה.

6. התובע טוען כי הוא מתגורר בארה"ב, וכשהגיעו לאוזניו שמועות על העסקה, הוא ניסה לברר מידע לגביהן ולכתב התביעה צורפו מכתבים ששלח התובע לאחיו של הנתבע בשנת 2005, וכן מכתב שנשלח לשוכר המבנה, וכן מכתב ששלח בא כוח התובע לאחיו של הנתבע ולשוכר המבנה בשנת 2008, ונטען כי כל הפניות לא זכו למענה.

7. יותר מכך התובע טוען כי פנה אל אחיו של פארוק -חסן אלסעד אגברייה ז"ל (להלן: "חסן ז"ל"), הנשוי לאחותו שטען בפניו כי פארוק מכחיש כי ביצע עסקה כלשהי, אך לאחר שהגיע אליו מידע הסותר את טענות פארוק הוא פנה לאחי הנתבע והודיע לו על בטלות העסקה שעשה פארוק עם הנתבע בכל הנוגע לזכויות אביו של התובע במבנה.

8. התובע טוען כי בתגובה הציג בפניו אחיו של הנתבע , 2 ייפוי כוח מהשנים 1984 – 1983, הנחזים לכאורה חתומים בידי אביו המנוח של התובע, ושבהם העביר האב המנוח ללא תמורה את מלוא זכ ויותיו בין היתר במבנה לפארוק ולחסן ז"ל אלא שלטענת התובע ייפויי הכוח האמורים מזוייפים וכל עסקה שנעשתה על בסיסם בטלה ומבוטלת.

9. לטענת התובע הוא הציג בפני הנתבע פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (תיק תמ"ש 3558/01) שם נקבע כי יפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 1983 הוא מסמך מזויף וכל עסקה שבוצעה מכוחו בטלה ומבוטלת, ולטענת התובע אחיו של הנתבע ביקש לבדוק את הדברים ואישר כי אם יתברר כי התובע צודק הוא ישיב לו את הזכויות במבנה.

10. בנוסף, וכפתרון זמני הסכים אחי הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות המגיעים בגין החלקים הנוספים שבבעלות התובע (מכח זכויות אביו המנוח ) והמהווים 24/ 2.66 חלקים במבנ ה ואף נערך הסכם בנושא בשנת 2014 (לכתב התביעה צורף הסכם בערבית ללא תרגום).

11. לאור התשתית העובדתית האמורה לעיל, ולאחר שלתובע התברר כי הנתבע ולא אחיו הוא שערך את ההסכם עם פארוק,טוען התובע בכתב התביעה , כי מכוח היותו יורש של אביו המנוח הוא זכאי לבעלות ב- 10.66/24 חלקים במבנה, וכי כל עסקה שהתיימר פארוק לעשות עם הנתבע בזכויות אלו בטלה ומבוטלת.

12. בהתאם ביקש התובע לקבל את מסמכי המכר וכן את הסכם השכירות, ולטענתו, הוא זכאי לקבל סעד של פינוי השוכר מהמבנה, וכן תשלום פיצויים ו/או דמי שימוש ראויים בגין חלקו במבנה.

13. לפיכך, ביקש התובע בסעיף 50 לכתב התביעה סעד של פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של 10.66/24, חלקים במבנה, ובהתאם הוא ביקש שיינתן כל צו שנדרש לצורך רישומו אצל רשם המקרקעין כבעל הזכויות האמורות.

14. בנוסף, התבקש סעד הצהרתי לפיו הבעלות במבנה שונה מהבעלות בחלקה, וכל הסכם או ייפוי כוח המתיימרים לבטל את זכויות התובע הינם מסמכים מזויפים וחסרי תוקף.

15. בנוסף, נתבקש כאמור סעד של פינוי וסילוק יד, חיוב הנתבע בתשלום דמי שכירות ראויים ביחס לכל השנים בעבר, חיוב בתשלום פיצויים וביטול כל צו או החלטה שיפוטית אחרת ה סותרת את זכויות התובע במבנה.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף

16. בבקשה לדחיית התביעה נטען, כי תמצית התביעה היא רצונו של התובע לבטל את העסקה במסגרתה העביר אביו המנוח את מלוא זכויותיו בין היתר במבנה לחסן ז"ל , ושבגינה נרשמה הערת אזהרה ביום 14/12/84, על סמך ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן על ידי אביו של התובע לטובת חסן ז"ל ( המכונה על ידי הנתבע – "ייפוי הכוח האמיתי"), אשר שימש את הבסיס להתקשרות בין פארוק והנתבע וזאת מאחר וחסן ז"ל חתם על ייפוי כוח כללי לטובת פארוק, ולטענת התובע כל עילת תביעה ביחס לעסקה משנת 1984, התיישנה זה מכבר.

17. כמו כן, נטען כי שולמה אגרה בחסר מאחר וכתב התביעה כולל סעדים רבים, ובכלל זה תשלום דמי שימוש ראויים בגינם לא שולמה אגרה כלל, או תביעת פיצויים שבכדי שתהיה בסמכות בית המשפט המחוזי עליה לעלות על הסך של 2.6 מיליון ₪, ויש לשלם אגרה בהתאם.

18. בנוסף, נטען כי התובע הטעה את בית המשפט בתביעתו כאשר הסתיר את עובדת רישום העסקה שנערכה בין אביו המנוח ובין חסן בשנת 2005 בלשכת רישום המקרקעין וזאת בהתאם למסמכי העסקה שצורפו לבקשה ומהם עולה כי ביום 08/12/05 נרשמה העברת זכויות של 1670/19200 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה משמו של אביו המנוח של התובע לחסן ז"ל.

19. כמו כן, הפנה הנתבע לפסק דין אשר ניתן בת"א 22375-09-09, במסגרתו הוגשה תביעה על ידי פארוק ועזבון חסן ז"ל כנגד הנתבע ובה התבקש בית המשפט להורות על ביטול הרישום שנעשה לטובת הנתבע בחלקה, ובה נטען כי שטרי המכר על פיהם נעשתה העברת הזכויות הם שטרי מכר מזויפים, אשר נחתמו על פי ייפוי כוח מזויפים, וכי לא נעשתה עסקה כלשהי עם הנתבע בפועל.

20. בסיכומו של דבר נדחתה התביעה, אך יודגש כי בית המשפט קבע בפסק הדין כי הוא מקבל את קביעת הגרפולוגית מטעם פארוק ועזבון חסן ז"ל , לפיה המסמכים על פיהם נרשמו זכויות הנתבע בלשכת רישום המקרקעין הינם מסמכים מזויפים. ואולם בית המשפט סבר כי למרות האמור הוכח בפניו כי פארוק מכר בפועל את הזכויות הנטענות לנתבע ולפיכך נדחתה התביעה, ולטענת הנתבע התובע ידע על ההליכים המתנהלים ובכל זאת בחר שלא להצטרף אליהם, ובהתאם פסק הדין בתביעה שם מחייב את התובע.
כמו כן, נטען כי בתביעה האמורה אחותו של התובע שהיא אשתו של חסן ז"ל, ו/או עיזבונו של חסן ז"ל לא טענו לבטלות העסקה במסגרתה העביר אביו של התובע את זכויותיו במבנה לחסן ז"ל.

21. כמו כן, נטען כי מוכחש הסכם הנטען משנת 1989, המוזכר בסעיף 3 לעיל ובכל מקרה כל עילה חוזית מכוחו התיישנה זה מכבר.

22. בנוסף, טען הנתבע כי קיים הכרח לצרף את פארוק ואת נציגי עיזבונו של חסן ז"ל לתביעה וכן נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי עצום המצדיק את דחייתה.

23. בנוסף, נטען כי ביחס לחלק מהסעדים המפורטים בכתב התביעה לא קיימת עילת תביעה וכי לבית המשפט אין סמכות עניינית למתן הסעד המבוקש.

24. כך באשר לסעד הצהרתי המבוקש לפיו " חלקו של התובע במבנה ובקרקע עליה קיים המבנה הינו של 10.66 חלקים מתוך 24 חלקים ....". נטען כי על התובע לפרט מהו בדיוק שטח הקרקע עליו בנוי המבנה וכן נטען כי בכל הנוגע לרישום הזכויות בחלקה, כל יתר בעלי הזכויות הרשומים בחלקה הינם יריביו, וכן נטען כי ככל שמהות התביעה היא פירוק שיתוף הסמכות העניינית לכך היא לבית משפט השלום בחדרה.

25. בנוסף, נטען כי אין לבית המשפט סמכות לדון בשאלת הבעלות הנפרדת במבנה, שהסמכות לדון בה היא של פקיד ההסדר וכי אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה לפינוי וסילוק יד של השוכר, וכן בתביעות הכספיות הנטענות שכולן מצויות בסמכות בית משפט השלום, שהרי התובע לא פירט את סכום התביעה אשר חייב לעלות על 2.5 מיליון ₪ כדי שתוקנה סמכות לבית המשפט, וכן נטען כי לא ניתן ליתן סעד של ביטול צווים ופסקי דין ללא פירוט של הצווים ופסקי הדין בהם מדובר.

תגובת התובע:

26. בתגובתו עמד התובע על חשיבות הזכות הפניה לערכאות וטען כי סיכויי תביעתו טובים ואין מקום לדחותה על הסף.

27. באשר לטענת ההתיישנות חזר התובע על האמור בכתב התביעה בדבר היעדר מענה לפניותיו לנתבע ולאחרים, ובדבר המצגים שהציג בפניו אחיו של הנתבע לפיהם הוא מכיר בזכויותיו של התובע, ובהתאם טען התובע כי התביעה לא התיישנה מאחר ומרוץ ההתיישנות הושעה בשל כך שהנתבע או מי מטעמו הטעו את התובע, ובכל מקרה נטען כי נדרש בירור עובדתי בשאלת ההתיישנות שאותו יש לערוך בעת הדיון בתיק ולא בשלב בקשת דחייה על הסף.

28. באשר לטענת חוסר באגרה, טען התובע כי שילם את כל האגרה שנתבקשה ממנו, וככל שקיים חוסר באגרה הוא נכון לשלמו, וכי בכל מקרה הוא אינו נדרש לשלם אגרה בגין כל הליך בנפרד.

29. באשר לטענות הטעייה, חוסר תום לב, תוקפו של ההסכם משנת 1989, וצירוף צדדים נוספים נטען כי מקומם של כל הטענות להתברר במסגרת ההליך גופו והן אינם מהוות עילה לדחיית התביעה על הסף.

30. באשר לטענת השיהוי נטען כי התובע לא זנח את תביעתו, והעיכוב בהגשת התביעה נובע מהקושי של התובע לקבל לידיו את העובדות הרלבנטיות, וכי גם במהלך ההליכים למד התובע על עובדות חדשות שגרמו לכך שהוא נדרש לתקן את כתב התביעה המקורי.

31. בנוסף, ביקש התובע לדחות את יתר טענות הנתבע, וטען כי רומה על ידי אחיו של הנתבע, וכי בכל מקרה קבלת הכספים על ידו מאחיו של הנתבע אינה מהווה ויתור שלו על יתר חלקיו במבנה וכן נטען כי סעד של דחייה על הסף, הינו סעד קיצוני שיש לנקוט בו רק כאשר אין כל סיכוי לתביעת התובע, ולא כך הם פני הדברים במקרה שלפנינו.

טיעונים נוספים של הצדדים

32. בכתב תשובה שהוגש על ידי הנתבע ובדיון שהתקיים בפניי חזר הנתבע על טענותיו בדבר התיישנות התביעה בנוגע לעסקה משנת 1984, שהתיישנה לכל המאוחר בשנת 2009, וב"כ הנתבע אישר כי באם תצומצם עילת התביעה אך ורק לסעדים המצויים בסמכות בית המשפט הוא יסכים לשמור את טענות ההתיישנות לדיון בגוף התביעה.

33. לעומתו, אישר ב"כ התובע כי "אני מאשר את דברי בית המשפט, שבשלב זה כל בקשתנו היא לדון בנושא ביטול העסקה ולא יידרש דיון בשלב זה בתשלום דמי שכירות או בפיצויי נזיקין".

34. לאחר שב"כ הנתבע עמד על תשלום הוצאות, חזר בו ב"כ התובע מכל הסכמותיו והצדדים ביקשו כי אתן החלטה בתיק.

דיון והכרעה

35. הבקשה שלפניי הינה כאמור בקשה לדחייה על הסף, ואין חולק על כך שבית המשפט הדן בבקשה לדחיית ו/או מחיקת כתב תביעה מחמת היעדר עילה או בשל עילה אחרת , ייעתר לבקשה רק במקרה שבו גם אם יוכיח התובע את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו, וכבר נקבע לא אחת כי " מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשוניים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באידה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל" (א. גורן, " סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה 12, 2015, עמ' 345, וראה גם רע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 04.06.07).

36. בנוסף, ובאופן ספציפי ביחס לשאלת דחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות, כבר נקבע בע"א 9036/12 עזבון המנוח הובאס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (5.9.17 פסקה 21) כי:

"כלל שננקוט בשיטתנו המשפטית קובע כי ככל שעולה בידו של נתבע להוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו אכן התיישנה, במועד הגשתה – שומה על בית המשפט לדחותה על הסף.... עם זאת, מקובל בשיטתנו כי סילוק תובענה על הסף יעשה בזהירות רבה, שהרי סילוק כאמור קשה מאד לתובע, מגביל את זכות גישתו לערכאות ונועל את שערי בית המשפט בפניו עוד טרם שנשמעו טענותיו כלפי בעל דינו. סילוק תובענה על הסף מחמת התיישנות מביא לדחיית התובענה, להבדיל ממחיקתה (ראו: תקנה 101א(3) לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) והשוו: לתקנה 100 לתקנות האמורות) והוא יוצר מעשה בית דין. תוצאה זו היא חמורה במיוחד, שכן נמנעת מהתובע האפשרות לממש את זכותו המהותית-הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי הוא התמהמה מבחינה דיונית, יתר על המידה, בהגשת תביעתו. לפיכך יש, אפוא, לנהוג בזהירות רבה בעת סילוקה של תובענה על הסף, ולעשות כן רק במקרים קיצוניים. ככלל, נפסק כי יש להעדיף את בירורה של המחלוקת ואת פתרונה לגופה, על פני דחייתה על הסף.... כאן המקום לציין כי הנטייה לפרש בדווקנות הוראות ההתיישנות, המציבות מחסום דיוני מפני בירור זכויות מהותיות, נובעת, בין היתר, ממעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי.... מובן כי אין באמור לעיל כדי לגרוע מחובתו של בית המשפט להשתמש בסמכותו לסילוק תובענות על הסף במקרים המתאימים.
על פי תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין אין מניעה לדחות תובענה על הסף מחמת התיישנותה בהתבסס על בקשתו של הנתבע, תשובתו של התובע, והתגובה לתשובה, וזאת אף מבלי לקיים דיון בבקשה.... עם זאת, טרם שבית המשפט יכריע בבקשה כאמור, עליו להיות משוכנע כיש בידו את מכלול הנתונים הרלוונטיים לצורך ההכרעה. ודוק: כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות – אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף....
זה המקום להזכיר כלל דיוני נוסף, שלפיו מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות...."

37. את העקרונות לעיל ניישם על המקרה שלפנינו, ובהתאם אני סבור כי דין הבקשה לדחייה על הסף להתקבל חלקית, והכל כפי שיפורט להלן.

התיישנות

38. כאמור לעיל הסעד המרכזי המבוקש על ידי התובע הינו סעד הצהרתי בדבר חלקו במבנה, ולטענת הנתבע אביו של התובע כבר העביר את מלוא זכויותיו במבנה בשנת 1984, ולפיכך כל טענה ביחס לעסקה משנת 1984 התיישנה זה מכבר.

39. אלא שטענה זו של הנתבע אינה נקייה מספקות והיא טעונה בירור עובדתי שמקומו על פי הפסיקה לעיל בשלב הדיון בתיק לגופו, ולא ניתן על בסיס הטענה לדחות את התביעה על הסף.

40. כך מוטלת בספק הקביעה לפיה אביו המנוח של התובע העביר כבר בשנת 1984 גם את זכויותיו במבנה לחסן ז"ל, וזאת לאור ההסכם משנת 1989 אשר צורף כנספח ה' לכתב התביעה ושבו נקבע כי "העסקה של העברת חלקי פוואז (אביו של התובע ש.מ.) באדמת אין אברהים מפוואז לחסן ז"ל אינה כוללת את בנין טחנת הקמח (באבור) אשר על האדמה הנ"ל שיישאר בבעלות השותפים" . וכאמור בפסיקה לעיל, נקודת המוצא לדיון בשאלת ההתיישנות תהיה כי כל העובדות הנטענות בתביעה נכונות הם, ובהתאם נכונה טענת התובע לפיה הובהר בשנת 1989 כי כל העברה שנעשתה מאביו המנוח לחסן ז"ל אינה כוללת זכויות יו במבנה.

41. ככל שבעת ניהול התיק גופו תתקבלנה טענות הנתבע כנגד ההסכם משנת 1989, ויקבע כי אביו המנוח של התובע העביר את זכויותיו במבנה עוד בשנת 1984 לחסן ז"ל, ניתן יהיה ל דון גם בשאלת ההתיישנות, אך בשלב ראשוני זה ועל בסיס ההנחה כי צודק התובע בטענותיו המפורטות בכתב התביעה, לא ניתן לקבוע בטענת הנתבע כי אכן נעשתה העברת זכויות גם במבנה כבר בשנת 1984.

42. בנוסף, ובשלב ראשוני זה, אין בפני בית המשפט ראיה לכך שהתובע ידע על קיומם של ייפויי הכוח מהשנים 1983- 1984, בטרם הם הוצגו בפניו על ידי אחיו של הנתבע ובהתאם נדרש בירור עובדתי בשאלה זו על מנת לקבוע מתי החל "מירוץ ההתיישנות " ביחס לעילת התובענה של התובע, והאם חלפה תקופת ההתיישנות מהמועד בו נודע לו על ייפוי ה כוח.

43. בנוסף, יצוין כי חלק מעילת התובענה של התובע מתייחסת לתוקפן של העסקאות שעשה פארוק עם הנתבע בשנת 2005, וביחס לעסקאות אלו עילת התובענה "נולדה" רק כאשר נעשו העסקאות ולגביהן טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 ( להלן: "חוק ההתיישנות" ), ביחס לתביעות שעניינן מקרקעין.

44. יותר מכך, בשלב זה עומדת לתובע גם הטענה לפיה כל עוד לא נקטו פארוק וחסן ז"ל בפעולות מכירה ביחס לזכויות אביו מבנה,לא ניתן היה לדעת שפארוק וחסן ז"ל מתכחשים להוראות ההסכם משנת 1989, אשר קבע כאמור כי קיימת שותפות בזכויות במבנה וכי למרות העסקאות שנעשו בין אביו של התובע לפארוק וחסן ז"ל ,זכויות אביו של התובע במבנה נותרו ללא שינוי , ובהתאם מרוץ ההתיישנות גם ביחס להעברות הזכויות שנעשו בשנת 1984 החל רק בשנת 2005 ,וממילא לא חלפה עדיין תקופת ההתישנות.( ראו בענין זה ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן פ"ז נז(5)48 ).

45. עוד אציין גם את הוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות לפיהן מרוץ ההתיישנות מושעה ביחס לכל התקופה שבה נמנע מהתובע להגיש את תביעתו בין היתר בשל אי גילוי עובדות המהוות חלק מעילת התובענה על ידי הנתבע או מי מטעמו, וכאמור לעיל התובע טוען כי הוטעה ורומה במשך תקופה ממושכת על ידי הנתבע ואחיו, אשר העלימו ממנו עובדות מהותיות ואף יצרו כלפיו מצג שווא לפיו הם בודקים את טענ ותיו ואף מוכנים להכיר בזכויותיו, ובהקשר זה יצויין כי בשלב זה עומדת לתובע גם טענת "הודאה בקיום כזכות" מצד אחיו של הנתבע, אשר באה לידי ביטוי בהסכם שנערך עמו בשנת 2014 ושמכוחו הוא קיבל תשלום חלקי של דמי שכירות, ואשר יש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות

46. סיכומו של דבר מכל הנימוקים לעיל, אני קובע כי לא ניתן לדחות על הסף את תביעת התובע מחמת התיישנות בכל הנוגע לסעדים שעניינם הצהרה בדבר זכויותיו במבנה, וביטול תוקף עסקאות שנעשו עם הנתבע ובמסגרת הדיון בסעדים אלו ידון גם תוקפם של ייפו יי הכוח שנערכו בשנים 1983 – 1984.
ויודגש כי אין בקביעתי זו כדי לגרוע מטענת ההתיישנות גופה וכל קביעתי הינה אך ור ק כי לא ניתן לדחות כבר בשלב זה על הסף את תביעת התובע, על בסיס טענה זו.

47. לאור האמור לעיל, אין מקום גם לדחיית התביעה מחמת שיהוי , ולא הופרכה טענת התובע לפיה בהיעדר מידע רלוונטי אשר הועלם ממנו על ידי הנתבע ואחיו, לא היה באפשרותו להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר.

48. לאור קביעתי לעיל, אין מקום לסילוק על הסף גם של תביעת התובע לקבלת סעד של סילוק ידו של הנתבע מחלקו של התובע במבנה, שהינו סעד טפל ונלווה לסע ד העיקרי המבוקש של ביטול רכישת זכויות התובע במבנה על ידי הנתבע.

חוסר סמכות עניינית – סעדים כספיים

49. בשונה מהאמור לעיל, מצאתי ממש בטענות הנתבע לפיהן יש לדחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית חלק מהותי מהסעדים הנוספים הנתבעים בכתב התביעה.

50. בראש ובראשונה אמורים הדברים ביחס לכל הסעדים הכספיים המפורטים בכתב התביעה (סעיפים 50(ה) ו-(ו) לכתב התביעה).

51. התובע לא טען כי סכום התביעות הכספיות לטענתו עולה על 2.5 מיליון ₪, ולא כל שכן שלא שולמה על ידו אגרה בגין סכום תביעה שכזה, ובהתאם יש לראות את כל תביעותיו הכספיות של התובע כתביעות המצויות בסמכות של בית משפט השלום.

52. כפי שנקבע לא אחת, הלכת ע"א 29/58 לוי נ' עקריש פ"ד יב' 1457, 1458 (1958) עומדת על כנה, ועל פיה כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים והסעדים הנתבעים הם בסמכות של בתי משפט שונים " אין לתובע ברירה אלא לפצל את תביעתו ולהגיש מקצתה בבית – משפט אחד ומקצתה בבית משפט אחר" ראו ע"א 5639/13 יעל סגל נ מיכל ורמז ואח' (14/08/14 פסקה 9).

53. בהתאם אני מורה על מחיקת הסעדים הכספיים המפורטים בכתב התביעה אך שמורה הזכות לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, באם תוגש על ידו בקשה מפורטת בה יצביע התובע על תובענה כספית המצויה בסמכות בית המשפט המחוזי.

חוסר סמכות עניינית למתן צווים לרישום זכויות

54. כמפורט בסעיף 50 לכתב התביעה, התובע מבקש מתן צווים שיורו על רישום זכויותיו של התובע במבנה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה וזאת בהמשך לטענת התובע לפיה ביחס למב נה מתנהל רישום זכויות נפרד בלשכת רישום המקרקעין.

55. אלא שעיון בנסח הרישום של החלקה אשר צורף לכתב התביעה , מעלה כי אין בנסח הרישום כל רישום נפרד ביחס ל"מחוברים" הקיימים בחלקה, וכל זכויות הבעלות הרשומות בחלקה מתייחסות למקרקעין מסוג "מירי".

56. ויודגש כי קיימים מקרים נדירים שבהם נותר עדיין רישום נפרד של הקרקע ושל הבנוי והנטוע עליה וזאת על פי שיטת הרישום ("אינשאאט") שהייתה נהוגה בהתאם לחוק העותמני ואשר אפשרה רישום נפרד כאמור במקרקעין מסוג "מירי" – ראו סקירה בה "פ (ת"א) 51996-10-10 אוסטרובסקי נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (31/08/12 פסקה 18).

57. יותר מכך, בסעיף 157 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הוסדר מנגנון ביטול הרישום הנפרד עם כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, ובסעיף 157(א) נקבע כי כאשר המקרקעין והמחוברים הינם של אותם בעלים אזי שניהם "ירשמו על שמו כיחידה אחת, והרישום הנפרד יבוטל".

58. במקרה שלפנינו לא קיימת זהות בין בעלי החלקה לבעלי המבנה, וסוגיית ביטול הרישום הנפרד במקרה של בעלות נפרדת, הוסדר בסעיף 157(ב) לחוק המקרקעין, אשר קבע מנגנון של איחוד הרישום על פי הסכמה בין הצדדים, אלא שסעיף זה בוטל בתיקון מס' 4 לחוק המקרקעין בשנת 1975, ובהתאם נותרה סוגיה זו ללא הסדרה. ראו ת"א (חי) 13288-02-12 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל (02/09/15 פסקה 17) וכן ראו 707/75 ע"א אגבריה ואח' אגבריה ואח' פ"ד ל(2) 714 .

59. מכל מקום, במקרה שלפנינו עולה מפסק הדין שניתן בע"א 707/75 הנ"ל ואשר עסק במבנה נשוא תיק זה,כי בעבר התנהל רישום נפרד של הזכויות במבנה ובחלקה,ובפסק הדין צוין כי: "במרשם המקרקעין מסווגת החלקה כקרקע "מירי" ומובאת לגביה ההערות הבאות: "בחלק ת קרקע מזרע, בחלקת קרקע נטועה עצי שקד אחרי שנת 1331 ח', בחלקת קרקע משמשת גורן פרטי ובחלקת קרקע ועליה בנייני מגורים וטחנת קמח שנבנו אחרי שנת 1331 ח' ".

60. כל הערות המצוינות בפסק הדין שהיו רשומות בעבר במרשם המקרקעין ביחס למבנה, אינן רשומות כיום, ואין בכתב התביעה כל פירוט או הסבר מתי נמחקו הערות אלו ומ דוע בוטל הרישום האמור. אך מכל מקום לבית המשפט אין ס מכות כיום להורות במסגרת התובענה הנוכחית על רישום מחדש של זכויות שבוטלו, ככל הנראה במסגרת הליך ההסדר שהתנהל ביחס לחלקה, וכל טענה הקיימת אם קיימת כנגד ביטול הרישום ההיסטורי ביחס למבנה, צריכה להתברר בהליכים נפרדים המ וסדרים בין היתר בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט – 1969 ובירור זה אינו יכול להתבצע בתביעה שבפנינו .

61. אילו היה התובע מצביע על רישום זכויות נפרד למבנה, הקיים כיום בפועל, לא היה מקום לדחות על הסף את תביעתו למתן צווים כאמור, אך בהיעדר רישום נפרד יחולו הוראות סעיפים 12 -13 לחוק המקרקעין לפיהם הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה, ואין תוקף לעסקה בחלק מסוים במקרקעין, ובהתאם בית המשפט אינו מוסמך ליתן צווים לרשם המקרקעין לבצע רישום נפרד למחוברים (המבנה), וזאת בניגוד להוראות חוק המקרקעין.

62. ויודגש כי קביעתי לעיל מתייחסת אך ורק לסמכותו של בית המשפט למתן צווים לרשם המקרקעין , ואין בה כדי להוות קביעה כלשהי בדבר מהות הזכויות הקיימות לתובע במבנה ומשמעותן הקניינית ו/או החוזית ו/או הכספית, ובהתאם אינני סבור כי יש מקום לדחות על הסף את תביעת התובע להצהרה על בעלותו בחלק מהמבנה.

63. זאת ועוד, ככל שהתובע מבקש כי ירשמו לטובתו חלקים במושע בחלקה, חלה על התובע החובה לציין באופן מפורש מהם החלקים בזכות הבעלות בחלקה אותם מבקש התובע לרשום על שמו ובנוסף עליו לציין במקום איזה בעלים רשומים אחרים בחלקה הוא מבקש להירשם כבעל הזכויות, ובהתאם חלה עליו גם החובה לצרף את אותו בעל זכויות כצד לתביעה, ככל שאין מדובר בנתבע עצמו.

64. סיכומו של דבר, אני מורה על מחיקת כל הסעדים המפורטים בסעיפים 50(ב) ו- (ח) לכתב התביעה שעניינם רישום זכויות התובע במבנה בלשכת רישום המקרקעין, והתובע יהיה רשאי ככל שירצה בכך להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וזאת באם יש בידו לבסס את טענתו לרישום זכויות נפרד המתנהל כיום בלשכת רישום המקרקעין ביחס למבנה, ובנוסף ולחילופין באם רצונו לקבל רישום בעל ות בחלק מהחלקה עליו לפרט מהו החלק שמבוקש בו הרישום ומהו הבסיס המשפטי לבקשת ו .

65. בנוסף לכל האמור לעיל, אני סבור כי יש למחוק על הסף את תביעת התובע לסעד המפורט בסעיף 50(ז) לכתב התביעה, וזאת מחמת היעדר עילה, והיעדר פירוט מינימלי של פסקי הדין או הצווים או ההחלטות השיפוטיות או "מעין שיפוטיות" שאותם מבקש התובע לבטל, ובהעדר פירוט מינימלי שכזה דין חלק זה בתביעתו של התובע להיות מסולק על הסף, וגם בעניין זה ככל שהתובע סבור כי הוא יכול להצביע על פסק דין או החלטה שיפוטית או מעין שיפוטית שיש צורך בביטולה ושלבית המשפט יש סמכות להורות על ביטולה, יתכבד התובע ויגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה, ובה יפרט את כל הנדרש.

66. לסיום אציין כי יתר טענות הנתבע לרבות אי צירוף צדדים נדרשים אינן מהוות עילה לסילוק התביעה על הסף, וכמו כן לאור מחיקת הסעדים הכספיים ואחרים אין בסיס לטענות בדבר העדר תשלום אגרה מתאימה.

67. סיכומו של דבר אני מורה על סילוק על הסף של תביעת התובע. בכל הנוגע לסעדים המבוקשים בסעיפים 50(ב), (ה) – (ח) וזאת בכפוף לזכות התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באם הוא סבור כי יש ב ידו עילה לביסוס זכאותו למי מהסעדים שעל מחיקתם הוריתי לעיל ובמקביל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע בכל הנוגע לסעדים המפורטים בסעיף 50(א), (ג), (ד).

68. בשים לב לכך, שהחלטתי נדרשה רק לאור חזרתו של ב"כ התובע מהסכמתו לוותר על הסעדים שעל מחיקתם הוריתי לעיל, ומשנתקבלו חלק מהותי מטענות הנתבע, אני מורה על חיוב התובע בהוצאות הנתבע בסכום של 5,000 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאות ההליכים.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.