הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 56992-02-13

בפני כבוד השופט דניאל פיש

התובעים

  1. כמאל פדיל דכוור 059481176
  2. עמאד פדיל דכוור 027541663
  3. סאדק פדיל דכוור 025820119

ע"י ב"כ אמיל נחאס

נגד

הנתבעים

  1. מדינת ישראל- רשות הפיתוח
  2. פקיד הסדר המקרקעין - מחוז הצפון

ע"י פרקליטות חיפה עו"ד עלאא איוב

פסק דין

פתח דבר

בפני ערעור על לוח הזכויות- בקשה לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 בנוגע לחלקה 26 בגוש 18878 בתרשיחא.

כתב התביעה והצדדים להליך

במקרה דנן, התובעים הגישו שני ערעורים בשני תיקים שאוחדו. במסגרת התיק הראשון (ת"א 56992-02-13) שהוגש ע"י וסילה דכוור (להלן: "התובעת") כנגד רשות הפיתוח ופקיד הסדר המקרקעין (להלן: "הנתבעים") נטען כי ביום 29.11.12 פורסם לוח הזכויות לגבי גוש 18878 בשטח הבנוי בתרשיחא לפיו נרשמו הזכויות בחלקה 24 ע"ש הנתבעת 1- רשות הפיתוח. נטען שהתובעת היא אשתו והיורשת הבלעדית על פי צו ירושה של המנוח פדיל דכוור שהלך לעולמו ביום 4.11.01. עוד נטען שבהתאם להסכם מיום 12.1.93 רכש המנוח פדיל ממר סעיד דכוור שהיה רשום כבעלים בספר רישום הנכסים, מרתף בגודל 75 מ"ר שגבולותיו הוגדרו בהסכם תמורת סך של 2300 דולר. נטען שבעקבות הרכישה, הרס המנוח פדיל את המרתף ומאז הנכס משמש כמגרש חנייה לרכבים של בני משפחתו הגרים בצמוד לנכס בחלקה 26 ונמצא בבעלותם ובחזקתם הבלעדית.

במסגרת התיק השני (ת"א 57169-02-13) שהוגש ע"י אותם צדדים להליך, נטען לגבי גוש 18878, חלקה 26 בתרשיחא, כי המנוח פדיל היה אחד מתוך 6 בנים לאביו- המנוח בשארה אליאס דכוור ולאימו המנוחה - חני עיסא דכוור ואחד מיורשי הוריו על פי צו ירושה מיום 7.2.89. נטען כי המנוח בשארה נפטר ביום 8.9.77 והיה הבעלים ו/או המחזיק של החלקה שעליה היו קיימים שני בתים ישנים מלפני שנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר הבית הצפוני שימש בית מגורים עבור המנוח בשארה ובני משפחתו והבית הדרומי שימש כבית מחסה לבעלי חיים שהחזיקה המשפחה. מסביב לשני הבתים היתה גינה. נטען שגבולות החלקה שתוארו ע"י אחד מבניו של בשארה שנותר בחיים תוארו וסומנו ע"י מודד מוסמך וכללו שטח בגודל 1485 מ"ר. נטען שבזמן המלחמה בשנת 1948 נטשו המנוח בשארה ובני משפחתו את שני הבתים לאחר שנהרסו בחלקם ועברו להתגורר בבתים שכורים בכפר תרשיחא. במקומם גרו לתקופה קצרה תושבים יהודים ממוצא רומני, ובתחילת שנות ה-50 חזרה המשפחה להחזיק בחלקה ולעבד אותה. בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, המנוח פדיל, לאחר שקיבל את החלקה לבעלותו וחזקתו בהתאם לחלוקת עזבון בשארה בין בניו, בנה בית מגורים הקיים היום על החלקה ועבר להתגורר בו עם אשתו- התובעת וילדיו עד יום מותו בשנת 2001. נטען שבסוף שנת 1992 ולאחר קבלת היתר בניה כדין, בנה המנוח פדיל קומה שנייה מעל בית המגורים ובשנת 1999 לאחר קבלת היתר בניה כדין, בנה בנו של המנוח פדיל בית מגורים נוסף הצמוד לבית המגורים הנ"ל מצד דרומי לחלקה. נטען ששני בתי המגורים קיימים היום על החלקה ומוחזקים ע"י התובעת ובניו של המנוח פדיל ובני משפחותיהם. סביב לשני הבתים חצרות, גינה וחניות שפותחו במשך השנים ע"י משפחתו של המנוח פדיל.

ביום 15.1.15 התובעת נפטרה ובניה- התובעים 1-3 (כמאל פדיל דכוור, עמאד פדיל דכוור וסאדק פדיל דכוור) נרשמו כיורשיה הבלעדיים בחלקים שווים בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.16.

ביחס לתביעה הראשונה, נחתם בין הצדדים ביום 6.8.19 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ועל כן נותר לדון רק בתביעה השנייה, ביחס לחלקה 26.

מכתב ההגנה שהוגש במסגרת ההליך שנותר התברר כי חלקה של הרשות הוא 1,180 מ"ר (ולא 1,819 מ"ר כפי שנרשם על שמה) והתבקש להורות על תיקון המרשם. כפי שעלה מסיכומי הנתבעים, הכרעה בדבר יתרת החלקה בסך 639 מ"ר בכפוף לדרך, הושארה להכרעת בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו.

מכאן, המחלוקת היא בנוגע להיקף זכויות הצדדים בחלקה 26, כאשר הרשות טוענת לבעלות מתוקנת ב-1180 מ"ר מכח נפקדות והתובעים טוענים לבעלות בחלק מוגדר של 1485 מ"ר בהתאם לחוות דעתו של המודד מטעמם.

עמדת התובעים בסיכומיהם בתמצית

הרשות טעתה ביחס להיקף זכויותיה בשטח בנוגע לחלקה 24 ואף לחלק מחלקה 26.
נטען לבעלות מכח חזקה רוכשת מכח סעיף 52 לפקודת ההסדר ו/או מכח סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני. נטען שאין בין חוליות החזקה רבת השנים שלהם ושל קודמיהם בשטח "נפקדות" הנכנסת בגדר חוק נכסי נפקדים, כפי שגם רשות הפיתוח אינה טוענת לנפקדות באשר לזכויותיו של בשארה או מי מיורשיו בחלקה.
מהעדויות עלה כי ניתנו היתרי בנייה ושולמו מיסים ע"י התובעים משך השנים.
העדויות בנוגע לגבולות החלקה תאמו התאמה כמעט מלאה לסקר נאיף.
ממצאי המומחה מטעם התובעים לא נסתרו בחקירתו ועולים בקנה אחד עם העדויות.
יש לדחות את עדותה של אטקין, העדה מטעם רשות הפיתוח, המבוססת בעיקר על מפת המשבצות המעוררת חוסר אמינות בכל הנוגע לגבולות השטח המוחזק ע"י בשארה ויורשיו. יש לדחות את הסברה בקשר לשוני בין גבולות המשבצת 87 לבין גבולות השטח המוחזק ע"י בשארה כעולה במפת המודד סאפי, כאשר לטענתה שוני זה אינו נעוץ בעובדה שאותה ציין המפענח ש"התעלם ממשבצת 88 ומהשטחים החלקאיים" שמצפון למשבצת 87.
פקיד ההסדר מנע מהתובעת הגשת תזכיר תביעה, תוך שהופנתה להגשת ערעור בבקשה לתיקון לוח הזכויות. ערעור על לוח הזכויות הוגש בטרם חלוף 3 חודשים ממועד פרסום לוח הזכויות.

עמדת הנתבעים בסיכומיהם בתמצית

מראיות אובייקטיביות של צילומי אוויר עולה כי בתי המגורים שמבססים את השימוש בעבר לא ממוקמים בחלקה 26 אלא בחלקה 24.
התובעים לא הוכיחו כל חזקה בנכס גם כי הבתים ממוקמים מחוץ לחלקה 26 וגם היות ואין מחלוקת כי בין שנת 1948-1980 התובעים לא החזיקו בשטח והדבר אושר ע"י העדים.
לא הוכחה חזקה שיכולה להקים סעד ביחס לתקופה שלפני 1948.
ביחס לתקופה שלאחר חוק המקרקעין, לא ניתן לרכוש זכויות מכח חזקה בפועל כאשר מדובר בקרקע של המדינה שהועברה אליה מנפקדים.
התובעים לא הוכיחו כל מקור לזכות הבעלות שלהם, לא צורף כל הסכם שמתייחס לחלקה.
אין ערך ראייתי לראיות התומכות לכאורה בחזקה כגון מסמך מטעם הרשות המקומית ומסמכים לעניין היתרי בנייה.
אין תחולה לסעיפים 52 לפקודת ההסדר ולסעיף 78 לחוק העות'מני.
התובעים לא הגישו תזכיר תביעה כמתחייב בדין (ע"א 223/81 רשות הפיתוח נ' פאיז חסן עיד ואח', פ"ד לט (1), 605).
מקור זכות הרשות בחלקה נובע מנפקדותם של חלק מהבעלים הרשומים בספר המיסים.
סעיף 17 לחוק לנכסי נפקדים מקים תקנת שוק ביחס לנכס שהועבר לרשות הפיתוח (ת"א 1794-08-07 אג'מיל ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (12.4.2010)).
ביחס ליתרת החלקה (639 מ"ר בכפוף לדרך), השאירו הנתבעים את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

מדובר בשטח כולל של 1,819 מ"ר שנרשם ביום 4.3.13 בבעלות רשות הפיתוח בשלמות, במסגרת הליך ההסדר.

חלקה סופית מספר 26 סומנה בעבר כחלקה זמנית 33 והיתה מורכבת ממשבצות 87 ו-88. משבצת 87 מורכבת מחלקות 32 ו-34 ומשבצת 88 ומחלקות: 247, 248, 249, 250, 252 ו-256. ביחס למשבצת 87 שנרשמה בספר משלמי המיסים בבעלות לוטף יעקוב דכואר ובשארה אליאס דכואר, לא טענה המדינה לזכות כלשהי.

הטענה בדבר טעות הרשות בנוגע להיקף זכויותיה בחלקה

לטענת התובעים, הסכם הפשרה שנחתם בנוגע לחלקה 24 מלמד על חוסר אמינות בעמדת הרשות ביחס לשתי החלקות. הוסף, כי גם בנוגע לחלקה 26 התברר כי נדרש תיקון המרשם היות ורישום החלקה בשלמותה לא תאם את המסמכים והראיות שצורפו לתזכיר התביעה.

דין טענה זו להידחות. מדובר בטעות, בה הרשות הודתה בהגינותה, לאחר בדיקה מקצועית נוספת, ואין מקום ללמוד כי עבודתה אינה אמינה. הרשות ביקשה לתקן את הטעות ולהורות על תיקון המרשם ואין בכך ללמד כי הטעות חלה על כל החלקה וכי הרשות נעדרת כל זכות בה.

טענת הסף בדבר העדר הגשת תזכיר תביעה ע"י התובעת ותחולת סעיף 17 לחוק לנכסי נפקדים, תש"י-1950

לאור התוצאה אליה הגעתי, כפי שיובהר בהמשך, לא היה צורך לדון בטענות הנתבעים לעניין דחיית התביעה על הסף נוכח אי הגשת תזכיר תביעה או בשל תחולת סעיף 17 לחוק לנכסי נפקדים המקים תקנת שוק בנוגע לנכס שהבעלות בו הועברה לרשות הפיתוח.

הטענה בדבר העדר מסמך בכתב המעיד על רכישת החלקה ע"י התובעים לרבות הטענה בדבר תשלום מיסים וקבלת היתרי בנייה

לטענת התובעים, העד כמאל דכוור העיד שהתובע 3 בנה בהתאם להיתר בנייה נוסף שניתן בשנת 1999 (מ/8) בית מגורים נוסף, הצמוד לבית הראשון מצד דרום, בן שלוש קומות ובשני המבנים הקיימים כיום על החלקה מתגוררים התובעים ובני משפחותיהם. התובעים הפנו לקטע ממפת הרישום ביחס למצב הפיזי בחלקה 26 עם קונטור שני מבני המגורים עליה (מ/9) וכן לאישור בכתב מהרשות המקומית מעלות תרשיחא מיום 2.7.1994 המופנה למס רכוש בדבר תשלום המיסים העירוניים ביחס למבנה המגורים הראשון ע"י פדיל.

לטענת הנתבעים, אין כל תימוכין לרכישת החלקה מבעלים רשום, בניגוד לחלקה 24 ועלתה רק טענת חזקה. לא הוצג הסכם רכישה שנערך בטרם הנפקדות. עוד נטען כי אין ערך ראייתי לראיות שתומכות כביכול בחזקה כגון היתרי הבנייה או אישור בדבר תשלום מיסים.

גם בהקשר זה, הצדק עם הנתבעים. התובעים לא הציגו כל מסמך מטעמם המלמד על רכישת החלקה או חלק ממנה מאדם כלשהו (בניגוד להסכם שהוצג ביחס לחלקה 24 לגביה נחתם הסכם פשרה). גם המסמכים שהוצגו מטעם הרשות המקומית ורשויות התכנון אינם יכולים לסייע לתובעים כאשר אין לגופים אלו סמכות הכרעה בזכויות קנייניות. בנוסף, ומעבר לצורך יוער כי לא ברור מי ערך חלק מהמסמכים שהוגשו. מסמך מ/7 שצורף כנספח לתצהיר התובעים, המופנה לרשויות המס בהרצליה מציין את חלקה מספר 1 ומתייחס לשטח הדירה אך לא לשטח החלקה. עוד יצוין, כי לא הוצגו המסמכים שהוגשו בתמיכה לבקשות היתרי הבנייה ולא ברור הרקע להוצאתם והאם הם התבססו על טענת חזקה או בסיס אחר. יוער כי מסמך מ/8 שצורף כנספח לתצהיר התובעים וכולל את היתרי הבנייה מציין את המקרקעין לגביהם ניתן היתר כגוש 666666 בחלקה 666.

טענת עיבוד החלקה

לטענת הנתבעים, לא הוכחה הטענה שהיו נטיעות ועצים בחלקה ולא צורפו ראיות בהקשר זה. נטען שהעד ג'אבר דכאוור, דודם של התובעים, ציין שלא היו שם עצי רימון, בניגוד לעד אנטון מבדא דכוור (שכן) שטען שהיו עצי רימון שעד היום הוא זוכר את טעמם המתוק.

מעדותו של אנטון מבדא דכוור עלה כי היתה בחלקה גינה יפה עם עצי פרי "רימונים, שהיום אין דבר כזה. כל כך מתוק. היה האבא שלו תמיד שומר על זה, וכשראינו שהולך לאיזה מקום, היינו קוטפים והולכים" (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 15-17). מעדותו של ג'אבר דכוואר עלה כי היתה לתובעים חלקת אדמה וחצר מלפנים וכי ליד הבית הגדול יותר היו עצי משמש, אגס, רימונים ועץ תות. העד אישר שהיתה גינה לצד הבית (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 9-14). כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם היו עצי רימון, השיב-"לא[,] היו בחלקה שלנו אבל לא בכניסה " (עמ' 20 ש' 30-31).

מהעדויות התרשמתי כי גם אם לבית התובעים היתה גינה צמודה אליו, טענת עיבוד הקרקע לא הוכחה ולא ניתן לראות בקיומם של מספר עצי פרי עיבוד או שימוש המקנים זכויות במקרקעין. עוד יוער, כפי שיורחב בהמשך, כי הבתים ההיסטוריים בהם התגוררו התובעים כלל לא היו בחלקה 26 ועל כן יתכן וגם העצים שהוזכרו בעדויות נמצאים בחלקה הסמוכה, לגביה הרשות לא טענה לבעלות. מכאן, לא הוכח כי התובעים אכן עיבדו את החלקה שבמחלוקת משך השנים ולא הובאו ראיות התומכות בכך. עוד יובהר בהמשך, כי התובעים כלל לא התגוררו בחלקה בין השנים 1948-1980 ולא הוכח כי עיבדו את הקרקע בשנים אלו.

הטענה בדבר גבולות החלקה והחזקה בה

לטענת התובעים, על בסיס שני העדים, ג'אבר ואנטון , ועל פי פרטים מזהים נוספים בשטח שבמחלוקת - שני מבני המגורים, הזמינו התובעים את מפת המודד- סאפי דכוור (מ/6) שקבעה את גבולות השטח הנתבע בסך 1485 מ"ר וסומן באות A במפת המדידה. נטען שהעד ג'אבר מסר עדות בנוגע להיסטוריית החזקה בחלקה וביחס לגבולות השטח וחקירתו לא נסתרה וכך גם לגבי העד אנטון שהעיד ביחס לשמות ההעלים בחלקות הגובלות ולא נחקר על כך בחקירתו הנגדית. לטענת הנתבעים, העדויות אינן מתיישבות עם השטח המבוקש ועלו בהן סתירות ואי דיוקים. צוין כי מדובר בבתים בשטח קטן של שני חדרים, אחד למגורים ואחד לחיות (העד מבדא דכוור, עמ' 14 ש' 24), כאשר המומחה לא בדק את גודל הבתים והסכים שלכל היותר מדובר בעשרות עד 100 מ"ר.

כבר יאמר כי התובעים לא הוכיחו את טענת השימוש והחזקה במקרקעין כפי שיובהר בהמשך וכפי שעלה מחקירת המומחה מטעמם, לפיה הבתים ההיסטוריים אינם נמצאים כלל בחלקה 26. זאת ועוד, לא מצאתי כי היה בעדויות לסייע להם בהוכחות הטענות מהטעמים שפורטו לעיל .

חוות דעת המומחה מטעם התובעים ועדותה של הגב' אטקין

לטענת התובעים, מפענח תצלומי האוויר נחמיאס שהעיד מטעם התובעים אישר את הגבולות ההיסטוריים, כאשר ערך את הבדיקה ע"י עיגון גבולות החלקה ההיסטוריים על גבי תצלומי האוויר בשתי חלופות: המדידה הראשונה המייצגת את החלקה כפי שנקבעה בהליך ההסדר (סומנה באדום) והשנייה- המייצגת את גבולות החלקה על פי המודד סאפי דכוור (סומנה בירוק). נטען שתוצאות הפענוח העלו נתונים התואמים לעובדות שפורטו על ידי העדים (סעיפים 4-6 לחוות הדעת ולסיכום בסעיף 8.1). נטען שביחס להתייחסות המפענח לממצאיו של גדיר (מנהל ענייני ההסדר במחוז צפון של רמ"י) , מצא המפענח שתצהירו של גדיר מחזק את הממצאים אליהם הגיע ומאוששים את תצהירי העדים ג'אבר ואנטון. נטען שבפרק 7 לחוות הדעת, קבע המפענח שבסקר נאיף ניתן לראות שרוב רובה של משבצת 87 (הרשומה ע"ש בשארה ואדם נוסף) נמצא בתחום חלקת ההסדר 26 וצורתה הגיאומטרית דומה לחלק המערבי של החלקה ההיסטורית. עוד הוסף, שבתחום המשבצת 87 מוצגים שני הבתים הישנים של בשארה במיקום קרוב לבתים שזיהה בתצלומי האוויר וכי האזור המעובד שבתחום חלקה 26 אינו נכלל בתחום המשבצת 87 (סעיף 7.1 לחוות הדעת). נטען שהמפענח הדגיש על סמך בדיקה שערך, שהמשבצות במפת המשבצות שצורפה לתצהיר גדיר מתייחסות רק לשטחים הבנויים וכי הקרקע המעובדת שממזרח לאזור הבנוי שאין עליה מבנים, לא נכללת בתחום המשבצות. מכאן, נטען שעובדה זו מסבירה את השוני בין שטח המשבצת לשטח החלקה ההיסטורית, שכן האחרונה כוללת את השטח המעובד בנוסף למבנים ושטחה הכולל הוא לפי המדידה של סאפי דכוור (סעיף 7.2 לחוות הדעת). יוער, כי טענה זו נדחתה ע"י העדה אטקין (מרכזת הסדר קרקעות במחוז חיפה והצפון של רמ"י) בחקירתה. נטען כי המפענח נחקר בחקירה נגדית ועדותו לא נסתרה. התובעים העלו טענות רבות בנוגע לעדותה של העדה אטקין. יוער, כי מצאתי את עדותה מהימנה, לרבות לעניין הסברה בנוגע לשוני בין גבולות המשבצת 87 לבין גבולות השטח המוחזק ע"י בשארה כעולה במפת המודד סאפי.

מעדותו של המומחה נחמיאס עלה כי אותם "בתי מגורים" עליהם מבססים התובעים את תביעתם בנוגע לשימוש בעבר, כלל אינם נמצאים פיזית בחלקה 26. גם מהמפה שצורפה ד/1 עולה כי הבתים החדשים שקיימים כיום בשטח והתובעים מתגוררים בהם, אינם ממוקמים בשטח הבתים ההיסטוריים. המומחה נחמיאס אישר זאת בעדותו כאשר הודה שאין שום בית בחלקה 26 בסימון הקו האדום המסמל את גבולות החלקה הסופית בטאבו בהתאם לנספח 3 לחוות דעתו (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 9-10, נספח 3 לחוות דעתו של נחמיאס).

כאשר העד התבקש לאשר בעדותו ששני הבניינים להם נטען, הם בעצם כיום ממוקמים בחלקה 24, השיב-"מפת ההסדר מבוססת על תצלום אוויר משנת 2003. כל העדות של שני האנשים שאותה התבקשתי לאמת מתייחסת לגבולות ההיסטוריים של החלקה, ולא לגבולות של חלקה 26 כפי שנקבעה בהסדר. זאת אומרת לצורך העניין יש פה שתי חלקות 26, אחת היסטורית שהגבול שלה מסומן בירוק על גבי המסמכים, ויש את חלקה 26 שנקבעה בשנת, אני לא יודע בדיוק מתי היא נקבעה, אני רואה שהתהליכים נמשכו עד 2012, אבל היא מבוססת על תצלום אוויר משנת 2003".

כאשר נאמר לו שכיום מדובר בחלקות שהוכרזו אחרי תהליך ההסדר, וזו חלקה 24 שנמצאת בגבול המערבי של חלקה 26 ולכן האם הבתים המתוארים כאן היום מופיעים בחלקה 24, השיב-"כן, חלקית ב-24, חלקית ב-26. פה למשל הבית נופל, במפת המשבצות שסיפק מר גאדיר, הבתים נופלים בחלקם בחלקה 26" ובהמשך-"חלקית, בוא נסתכל, כשאתה מסתכל על תצלום האוויר נספח 1, אני מראה לבית המשפט את מפת המשבצות שהציג מר גאדיר, יש בתים בתחום חלקה 26, חלק מהבתים. אם לוקחים את נספח, רואים שהבתים חורגים מתחום חלקה 24, באופן חלקי לתחום חלקה 26, בפינות שלהם". העד הופנה לנספח 3 והתבקש לאשר שגם שם אין בניין בחלקה 26 והשיב-"עוד פעם, פה אתה רואה את ההריסות של הבניין הצפוני, שהן חורגות, כי הבניין הרוס, חורגות לתחום חלקה 26. בבניין הדרומי חסר קיר, וקשה לדעת. אני מוכרח לומר עוד משהו שקשור לדיוק הגרפי של העלאת הגבולות על גבי תצלומים. התצ"א אינם מיושרים, לכן מטבע הדברים קיימים עיוותים גדולים בתצוגה בעיקר כאשר יש הפרשי גובה. ואני מסביר. כשהמטוס מצלם מלמעלה (מדגים)... בצילומים שאינם מיושרים אלמנטים בעלי מימד של גובה נשכבים ונמרחים על גבי התצלום בכיוון מנוגד למיקום המצלמה בעת התצלום. כל התצלומים בוצעו על גבי רכס וכתוצאה מכך המיקום של הבתים ביחס לגבולות נעשה בדיוק גרפי גבוה ככל שניתן, תוך התאמות אבל עדיין מושפע מן העובדה שהתצלומים אינם מיושרים. את כל ההסבר הזה נתתי על מנת להסביר שניסיון לקבוע מיקום של עצמים בצורה מדויקת ביחס לגבול החלקה כפי שהוצג בצילומים, איננו מקצועי ואיננו מדויק".

העד נשאל האם נכון לומר לכל הפחות שרוב רובו של שטח שני הבניינים הוא מחוץ לחלקה 26 כיום והשיב שמחוץ לחלקה 26, כיום, ובתוך חלקה 26 ההיסטורית. כאשר נאמר לו שאין דבר כזה חלקה 26 ההיסטורית בשום מסמך, השיב-"אני חושב שכרגע, מה שאמרת זה למעשה היתפסות לפרט טכני שהוא חסר משמעות לגבי חוות הדעת שלי, משום שחוות הדעת שלי מתייחסת לתצהירים שניתנו על ידי שני אנשים, שההיכרות שלהם את השטח היא עשרות שנים טרם ההסדר, גבולות החלקה שהם מכירים ושהם התוו בשטח הם גבולות החלקה ההיסטורית שהם זוכרים, וחוות הדעת שלי מתייחסת לתצהירים שלהם ולא לחלקת ההסדר. אם הייתי צריך להתייחס לחלקת ההסדר הייתי נותן חוות דעת לא מחמיאה להליך, במקרה הזה". העד נשאל האם כאשר אמר 26 היסטורית התכוון לגבולות החלקה כפי שסומנו כביכול על ידי העדים והשיב שכן, סומנו על ידי העדים ונמדדו על ידי מודד. העד התבקש לאשר ששני העדים לא הצביעו על שום פרט אובייקטיבי, אותנטי, בשטח והשיב שלא היה נוכח בזמן שהעדים הצביעו על הפרטים בשטח והדריכו את המודד שמדד את הגבולות. העד הופנה לסעיף 4 לחוות דעתו שם כתב שמצפון לחלקה קיים מבנה נוסף והתבקש לאשר שעל החלקה של ההסדר 26, אין בניין בגבול הצפוני והשיב-"אתה מתייחס לנספחים, לא למציאות בשטח. בחלקה 26 על פי ההסדר אתה צודק, בחלקה 26 ההיסטורית יש בניין. מעל הבליטה הירוקה. הבניין שמצפון. אני מראה לבית המשפט. זה הבניין שסימנתי בנספח 1 בעיגול" (עמ' 33-35 לפרוטוקול).

צודקים הנתבעים בטענתם, כי אין כל משמעות לאותה "חלקה היסטורית". ההכרעה בהליך הנוכחי מתייחסת אך ורק לחלקה שגבולותיה הסופיים נקבעו וסומנו במסגרת הליכי ההסדר.

מהעדויות של העדים ג'אבר ואנטון עלה כי השימוש בבית הופסק בשנת 1948 עת נהרס והיה מסוכן להתגורר בו והם חזרו בשנות ה-80 להתגורר בו, היות וטרם לכן לא היה להם כסף לחזור ולשפץ את הבית לאחר שנהרס וכי תקופה מסויימת התגוררו בשכונה יהודים ונאסר על ערבים לשוב אליה (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 24-26, עמ' 17, עמ' 19 ש' 15-16, עמ' 21 ש' 7-32). מכאן, אין מחלוקת כי התובעים לא החזיקו בבתים בין השנים 1948-1980.

גם הצילומים עליהם מתבסס המומחה הינם מהשנים 1945, 1956 ו-1968 כך שאינם מוכיחים שימוש וחזקה ועל אחת כמה וכמה שימוש רציף כנדרש על פי דין. לא הוכחה חזקה בנכס מלפני שנת 1948 ולאחר חקיקת חוק המקרקעין, לא ניתן לרכוש זכויות מכח חזקה בפועל כשמדובר בקרקע של המדינה שהועברה מזכויות נפקדים. כפי שצוין לעיל, לא הובאה ראיה בכתב לעניין זכות הבעלות. זאת ועוד, גם טענת העיבוד לא הוכחה ולא ניתן לראות בקיומם של מספר עצים עיבוד או שימוש. כפי שעלה מעדות המומחה נחמיאס , מדובר בשימוש של שטח קטן של עשרות ולכל היותר 100 מ"ר. מכאן, שלכל היותר מדובר בחזקה בחלק קטן מהשטח ולתקופה חלקית, כאשר הבתים ההיסטוריים כלל לא היו ממוקמים בתוך חלקה 26. מכאן, טענת החזקה לא הוכחה. שעה בה מדובר בתביעה כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים דרושה הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדע וגם חזקה רבת שנים אין בה לסייע לתובעים (ע"א 7716/00 נעמי קיסרי נ' רשות הפיתוח, פורסם בנבו (29.9.05)). זאת ועוד, לא הוכח כי מתקיימים תנאי סעיפים 52 לפקודת ההסדר וסעיף 78 לחוק העותמני.

התוצאה

לאור כל האמור לעיל, התובעים לא הצליחו לבסס את טענותיהם בנוגע לבעלות על חלק מחלקה 26. כך, יש מקום להורות על בעלות רק לגבי אותו חלק שהרשות ויתרה עליו.

מכאן, אני מורה על תיקון המרשם באופן בו 1,180 מ"ר יירשמו על שם רשות הפיתוח, בנוסף לדרך. יתרת החלקה תירשם בבעלות התובעים. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.