הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 56835-10-12

בפני כב' השופטת דיאנה סלע
התובע
דוד עגיל ת.ז. XXXXXX403

- נ ג ד -

הנתבעים
1. הובלות חץ ההר בע"מ

2. יעקב בוכריס ת.ז. XXXXX180

3. אלגלי אלגלי ת.ז. XXXXXX953

4. אליעזר ג'אן ת.ז. XXXX013

5. ברוך פרג'יאן ת.ז. XXXX422

6. יעקב פרג'יאן ת.ז. XXXX918

7. הרצל דוידי ת.ז. XXXX497

8. מנחם בוכריץ ת.ז. XXXXXX807

9. שושן בוכריץ ת.ז. XXXXXX499

10. צחי ציון בוכריץ ת.ז. XXXXXX374

פסק דין

1. בפני תביעתו של מר דוד עגיל ( להלן: התובע או עגיל) להורות על ביטול מינויו של מר דוד בוכריס כסדרן רכב אצל חברת הובלות חץ ההר בע"מ ( להלן: החברה או חץ ההר).
ייאמר כבר עתה כי בראשית הדרך עתר עגיל בתובענתו לסעדים נוספים, כפי שיפורט להלן, אולם בהמשך חזר בו ממרביתם, וצמצם את יריעת המחלוקת כך שהתובענה נותרה עומדת בגין הסעד הנ"ל בלבד.
2. העובדות הצריכות לענייננו
נוכח החשיבות של מכלול העובדות הנוגעות להתנהלותם של הצדדים, הן בתקופה שקדמה להגשת התביעה והן לאחריה, לשם הכרעה במחלוקת שבפנינו, יפורטו אלה כבר בשלב זה - לרבות עובדות הנוגעות למחלוקות נוספות שעמדו בין הצדדים בראשית ההליך, כדלהלן:
א. הנתבעת, חברת " הובלות חץ ההר בע"מ", הינה חברה פרטית בערבון מוגבל אשר נוסדה בשנת 86', כחברה העוסקת בהובלת משאות באמצעות משאיות המצויות בבעלות חבריה. על פי תזכיר ההתאגדות ותקנון ההתאגדות של החברה, אשר נחתמו ביום 1/10/86 ( להלן: התזכיר והתקנון, בהתאמה; נספח 1 לכתב התביעה), כל אחד מבעלי המשאיות מחזיק במניה אחת בלבד של הנתבעת, אם כי ישנן מניות המוחזקות על ידי מספר שותפים באותה המניה.
עגיל הוא בעלים של חצי מניה ממניות החברה, אותה רכש בשנת 91' או בסמוך לכך, ובבעלותו גם חברה פרטית בשם " ל.ע.ד הובלות וסחר בע"מ", אשר נוסדה על ידו בשנת 05' ( להלן: חברת ל.ע.ד). הנתבעים 2-10 אף הם בעלי מניות בחברה ( להלן: הנתבעים).

ב. סעיף 2 לתקנון קובע כי "מטרת ההתקשרות בין הצדדים לחוזה הינה ריכוז והשגת עבודות ושרותי הובלה עבור בעלי המניות בחברה .. וחלוקתם בין החברים בצורה הוגנת ולתועלתם ההדדית", וכן לספק לחבריה את כל השירותים הנלווים לעבודות ושירותי ההובלה.
בסעיף 3( ג) לתקנון הוסכם כי " לא יתמנה סדרן לחלוקת עבודות ההובלה בחברה, אדם שהוא חבר וגם ו/או בעל מניות בה", ובסעיף 3( ד) נכתב: "פרט למנהל הכללי של החברה לא תשולם משכורת לחברי החברה, כל תפקיד שחבר ימלא בחברה יהיה ללא תשלום תמורה כל שהיא".
ג. אין חולק כי מאז שנת 98' או בסמוך לכך משמש הנתבע 2, מר יעקב בוכריס ( להלן: בוכריס) כסדרן בחברה, וכי הנתבע 5, מר ברוך פרג'יאן ( להלן: פרג'יאן) שימש מנהל החברה בין השנים 98' – 12', ושניהם קיבלו משכורות מקופת החברה, זאת על אף האמור בסעיף 3 לתקנון החברה. למעשה, אין עוד מחלוקת כי מאז הוקמה החברה, ברוב המכריע של המקרים אם לא בכולם, אוישו שני תפקידים אלו- סדרן ומנהל- על ידי בעלי מניות בחברה, ושכרם שולם להם על ידה.
ד. באסיפה כללית שהתקיימה בחברה, בה נכח גם עגיל, הוחלט לקבל למניין החברים בחברה את שני בניו של יעקב בוכריס - ציון ומנחם בוכריס, ואת אחיו שושן בוכריס, אשר כל אחד מהם רכש חצי מניה מבעלי מניות קודמים בחברה, ואין חולק כי עגיל הצביע אף הוא בעד קבלתם כחברים. (לא למותר לציין כי פרוטוקול האסיפה אינו נושא תאריך, והצדדים לא מסרו לבית המשפט באיזה מועד התקיימה; מהנתונים שהובאו בפני ביהמ"ש על ידי עגיל עולה, כי שושן בוכריס נמנה על בעלי המניות של החברה לכל המאוחר משנת 06', בין השנים 06'-10' החזיק בשתי משאיות בחברה, ומשנת 11' לאחר שרכש חצי מניה נוספת, הפעיל שלוש משאיות בחברה. כן נלמד כי שתי המשאיות של יעקב בוכריס ובניו החלו לעבוד משנת 11' ואילך). כיום מחזיקים בני משפחת בוכריס ( להלן: קבוצת בוכריס), בשלוש מניות בחברה ובבעלותם שש משאיות מתוך שמונה עשרה משאיות פעילות.

ה. ביום 16/6/12 התכנס דירקטוריון החברה, ועגיל נבחר לתפקיד יו"ר הדירקטוריון, בו כיהן משך כשלושה חודשים עד אשר פוטר, כפי שיפורט להלן ( נספח 3 לתצהיר עגיל). לאחר היבחרו לתפקיד, ביצע עגיל מספר מהלכים בחברה, אשר עיקריהם יפורטו כבר בשלב זה:

  1. ביום 25/6/12 שלח עגיל מכתב למנהלת החשבונות, הגב' שרית שושני ( להלן: שרית או שושני) בו הודיע לה על פיטוריה מהחברה, בכפוף לזכות השימוע ( נספח 4 לכתב התביעה), וביום 26/6/12 שלח אליה מכתב נוסף בו דרש כי תעמיד לרשותו את פירוט עלויות עובדי החברה, עלות הוצאות הרכב ואת פירוט שיחות הטלפון המשולמות על ידי החברה. (נספח 5 לתצהיר עגיל).
  2. לטענתו של עגיל, לאחר שזימן את מנכ"ל החברה ( דאז) פרג'יאן לשתי פגישות בזו אחר זו, לשם מתן הסברים בדבר התנהלותה הכספית של החברה, אליהן לא התייצב, ומשהודה בפניו לטענתו על מתן טובות הנאה כספיות לו ולמקורביו, הודיע עגיל לפרג'יאן, במכתב מיום 30/7/12, על סיום תפקידו כמנכ"ל החברה. (נספחים 6 ו- 11 לכתב התביעה).
  3. במכתב מיום 22/7/12, אותו שלח עגיל לבוכריס, באמצעות בא כוחו דאז, הודיע לו על אפליה המתקיימת לטענתו בחברה בחלוקת ההזמנות בין בעלי המניות ( נספח 7).

ו. ביום 24/7/12 שלחו חברי ההנהלה – מר אליעזר ג'אן ( לעיל ולהלן: ג'אן), בוכריס, מר אלגלי אלגלי ( להלן: אלגלי), ה"ה ברוך פרג'יאן ויעקב פרגיאן – מכתב בו דרשו מעגיל לכנס ישיבת הנהלה בתוך חמישה ימים מיום קבלת המכתב, ואם לא יעשה כן יזמנו ישיבה תוך 72 שעות מחלוף חמישה הימים הנ"ל. כן ציינו במכתבם כי פניה זו נעשית לאחר מספר פניות של בוכריס אל עגיל לזמן ישיבה, אשר לא נענו, וכי על סדר היום ידונו מספר סוגיות: "1. יושב ראש. 2. שרית - המשך עבודה בתנאים חדשים. 3. בחירת ועדת ביקורת. 4. בחירת עו"ד לטפל בחברה". (נספח 8 לכתב התביעה). אין חולק כי ישיבה כאמור לא זומנה על ידי עגיל, וכי ביום 30/7/12 זימן המנכ"ל פרג'יאן ישיבת הנהלה ליום 2/8/12 ( נספח 9).

ז. ביום 30/7/12 שלח בא כוחו של עגיל דאז מכתב לחברי ההנהלה שעניינו " התראה מפני שיבוש הליכי חקירה", בו ציין כי בישיבת ההנהלה האחרונה התגלו אי סדרים חמורים בהתנהלות החברה, בעקבותיהם פועל עגיל לבירורם ולאיתור האחראיים לניהול הכושל, כאשר שניים מן הנבדקים העיקריים חתומים על המכתב הקורא לעגיל לקיים ישיבת הנהלה. כן ציין כי מתברר שחברי ההנהלה פועלים למנוע את פעולות החקירה ולהסתיר את אחריותם, את אי הסדרים הכספיים והפעולות שנעשו על ידם שלא כדין עד כדי ביצוע פעולות פליליות. כן ציין כי עגיל יזמן אסיפה כללית " בחודש הקרוב" לדון באי הסדרים, והם מוזמנים להעלות טענותיהם במסגרתה.
כאמור לעיל, באותו היום גם שלח בא כוחו של עגיל מכתב לפרג'יאן בו הודיע לו על סיום תפקידו כמנכ"ל החברה.
ח. ביום 2/8/12 שלח עגיל מכתב נוסף להנהלה, בו התריע על הנסיון לשבש הליכי חקירה בין היתר באמצעות קיום ישיבת הנהלה במועד קצר, והודיע כי אסיפה כללית תתקיים ביום 26/8/12, בציינו כי האסיפה בלבד היא המוסמכת על פי התקנון, בכל הקשור בהעברת מנהל ו/או נושא משרה מתפקידו, כך שכל החלטה שתתקבל על ידם כנגדו מנוגדת לתקנון וחסרת תוקף.
ט. בישיבת ועד הנהלה שהתקיימה ביום 2/8/12 הוחלט בין השאר לפטר את עגיל מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון, "עקב סרוב זימון ישיבת הנהלה לפי בקשת רוב חברי ההנהלה", ואליעזר ג'אן מונה לשמש כיו"ר הנהלה תחתיו. כן הוחלט על מינויו של עורך דין חנייא ( כיום ב"כ הנתבעים) כעורך הדין של החברה, וכי שושני תמשיך לעבוד בחברה "בתנאים של קבלן בשכר של 7,000 ₪ לחודש לא כולל מע"מ מתאריך 1/9/12" . (מסמך תמצית דיונים והחלטות מישיבת ועד ההנהלה, נספח 12 לכתב התביעה).
אין חולק כי עגיל נכח בראשיתה של ישיבה זו, אלא שלטענתו במהלכה הועלו נגדו טענות, הוא נדרש להספיק לבדוק את ענייניה של החברה, ומשהתלהטו הרוחות הוסכם על דעת כל הנוכחים להפסיק את הישיבה, ולהתכנס במועד מאוחר יותר. עגיל, אלגלי ומר הרצל דוידי ( להלן: דוידי), עזבו את המשרד, ואילו יתר חברי הדירקטוריון נשארו במקום, ובדיעבד התברר לו לטענתו כי המשיכו בישיבה. עוד לטענתו, ההחלטה על פיטוריו שנתקבלה בהעדרו הובאה לידיעתו רק ביום 7/8/12. או אז שלח בא כוחו של עגיל מכתב למחלקת עסקאות בבנק לאומי, בו ביקש מהבנק לבדוק כי כל המהלכים בדבר שינוי בעלי זכות החתימה בחשבון החברה הם כשרים, בציינו כי החלטת החברה מיום 2/8/12 נתקבלה בדרך של מחטף, על מנת לשרת אינטרסים של מי מחבריה. (נספח 13 לכתב התביעה).
י. יצוין כי הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי זמן קצר לאחר שפוטר עגיל, וג'אן מונה תחתיו כיו"ר הנהלה, בוצעו מספר פעולות משמעותיות בחברה, ביניהן פיטורי המנכ"ל פרג'יאן והחזרת רכבו לחברה, צעד שחסך למעלה מ- 400,000 ₪ בשנה; צמצום משרתה של שושני על ידי העברתה למסלול של העסקה על פי חשבונית מס, תוך חסכון שנתי של כ- 80,000 ₪; צמצום שכרו של בוכריס, אשר הביא לחסכון של כ- 100,000 ₪ בשנה; קיום ישיבות סדירות בהנהלה וקבלת החלטות דמוקרטיות; טיפול משפטי בענייני החברה ורישום בעלי מניות הראויים להרשם בחברה, לאחר שנים של הזנחה. עגיל לא חלק על עובדות אלה במהותן.
אין למעשה חולק, כי כיום יש בבעלותו של עגיל ( באמצעות חברת ל.ע.ד) חמש משאיות, אך כאשר היה יו"ר הנהלה היתה בבעלותו משאית אחת בלבד. לשיטת הנתבעים, החל עגיל להתחרות בחברה באמצעות ל.ע.ד רק לאחר פיטוריו מתפקידו כיו"ר בחודש אוגוסט 12'. ( גם בתיק המקביל התייחסה התחרות לשנים 13' – 14'). ( עדותו של ג'אן, עמ' 48 לפרוט', ש' 23-24; ועמ' 55, ש' 10-15, אשר לא נסתרה).

מהלך הדיון בתיק זה, וההליכים שהתנהלו בין הצדדים, בתמצית
3. א. ביום 31/10/12 הגיש עגיל תובענתו לבית משפט זה במסגרתה תבע מלכתחילה סעדים כדלהלן:

  1. מתן פסק דין המצהיר כי מינויו של בוכריס כסדרן עבודה של החברה בטל, וכך גם ההחלטות של הנהלת החברה מיום 2/8/12 להעברתו של עגיל מתפקידו כיו"ר דירקטוריון החברה ולמיניו של אליעזר ג'אן כיו"ר דירקטוריון תחתיו. בנוסף, מתן פסק דין הצהרתי לפיו העברת המניות שבוצעה בחברה בשנת 12' ליעקב בוכריס, שושן בוכריס וציון בוכריס בטלה, ולחלופין, העמדת מניות אלו למכירה לכל המרבה במחיר, באופן שלא יפחת מהסכום בו נמכרו המניות בעבר.
  2. מתן הוראות לפרג'יאן ולבוכריס, להציג בפניו מסמכים הנוגעים לרשימת כל כרטיסי חובה וזכות של החברה לתקופה שמיום 1/12/07 ועד ליום מתן פסק הדין בתובענה, וריכוז הובלות חודשי של כל הזמנות העבודה שהתקבלו בחברה בתקופה האמורה, תוך מסירת פרטים ספציפיים כמפורט בכתב התביעה.

3) יצוין כי בראשית הדרך הוגשה התובענה נגד החברה, הנתבעים הנדונים דידן, וכן נגד שני נתבעים נוספים - גדעון גואטה ואנדריי תמם – אשר אין חולק כי מכרו את מניותיהם בחברה עובר להגשתה של התובענה, והתביעה נגדם נמחקה בהמשך בהסכמה בחודש ספטמבר 13'.

ב. ההליכים המקדמיים והליכי גילוי המסמכים התארכו ונמשכו זמן רב, בנסיבות אשר יפורטו להלן. ביום 17/7/13 הודיעו הנתבעים בקשר לתצהיר תשובות לשאלון, כי " משרדי חץ ההר עלו באש ושרפו כליל את הבנין על תכולתו. על כן קיימת נבצרות כעת להגיש מסמכים אלה... וחייבים להבין כי גם המחשב נשרף".

ג. בקשה לצו מניעה - ביום 3/4/14 הגישה החברה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה לעגיל או לכל חברה מטעמו, ובמיוחד חברת ל.ע.ד לחדול מפעילות עסקית, בדגש על הובלה, מול ספקים של החברה, וביניהם מפעל " עמיר דגן מכון תערובת בע"מ" (להלן: עמיר דגן) וכן מכון תערובת " אסם הגליל", ולחדול מפגיעה בפרנסת חברי החברה, מול כל חברה או מפעל אשר עוסקים בענייני הובלה. במהלך דיון שהתקיים בבקשה ביום 22/4/14, הגיעו הצדדים להסכמה למחיקת הבקשה לצו המניעה הזמני, וככל שהחברה תגיש בקשה נוספת לצו מניעה זמני, תשלם לעגיל הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, כתנאי להגשתה. עוד הוסכם כי " המבקשת תחזיר את דוד עגיל, המשיב/התובע, ו/או חברה מטעמו לעבודה סדירה ותיתן לו את עבודתו בהתאם לחלוקה הצודקת והשוויונית". הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. (עמ' 16 לפרוט').

ד. בקדם משפט שהתקיים ביום 25/3/15, צמצם עגיל את תביעתו, כאמור, והעמידה על סעד אחד בלבד – מתן צו הצהרתי המורה על סיום עבודתו של בוכריס כסדרן בחברה, תוך פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד, זאת בהודיעו כי מרבית הסעדים להם עתר בתביעתו הפכו תאורטיים. משכך, הגישה החברה בקשה לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי הסמכות העניינית לדון בסעד שנותר נתונה לבית הדין לעבודה ואין בית משפט זה מוסמך לדון בה. בקשה זו נדחתה מהנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 7/9/15.

ה. ראיות הצדדים: עגיל הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בלבד, ולא זימן עדים נוספים, ואילו מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של אליעזר ג'אן, הרצל דוידי ויעקב בוכריס. עדויות הצדדים נשמעו לסרוגין, נוכח השתלשלות העניינים שתפורט להלן. עגיל העיד ביום 10/9/15, דוידי החל להעיד באותו יום, אך עדותו הופסקה, והוא השלימה רק ביום 17/2/16, אז העיד גם בוכריס.

4. בקשה לביזיון בית משפט.
א. ביום 30/9/15, לאחר שנשמעה עדותו, הגיש עגיל בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בטענה כי חרף החלטת בית המשפט מיום 22/4/14 - אשר אישרה את הסכמת הצדדים במסגרת הבקשה לצו מניעה, כמפורט לעיל - ממשיכה החברה להפלותו ולחלק את העבודה באופן לא שוויוני. לטענת עגיל, לבוכריס ולדוידי יש אינטרס ברור שלא לקיים את החלטת בית המשפט, בהיותם מחזיקים שמונה משאיות מתוך 15-16 משאיות פעילות, דואגים לעצמם לבצע פדיונות גבוהים, תוך אי שוויון, ניגוד עניינים והפרת החלטת בית המשפט באופן המהווה בזיון בית משפט. לפיכך עתר ליתן צו המורה לחברה להשיב אותו ו/או חברה מטעמו לעבודה סדירה ולספק לו עבודה בהתאם לחלוקה צודקת ושוויונית. (להלן: בקשת הבזיון).

ב. הנתבעים התנגדו לבקשה מכל וכל וביקשו לדחותה על הסף נוכח השיהוי בהגשתה. לטענתם, מאז החלטת בית המשפט מיום 22/4/14, חלפו למעלה מ- 18 חודשים, במהלכם לא טען עגיל דבר וחצי דבר אודות קיפוחו בחלוקת העבודה. זאת לא בכדי, שכן אין כל ממש בטענותיו ובקשתו מהווה אך פרשנות מעוותת וכוזבת של העובדות.
כן ביקשו לדחות את הבקשה גם לגופה, מנימוקים שיפורטו גם להלן, ותמציתם בכך שהחברה החזירה את עגיל לעבודה, אך תחנוניה כי יתייצב לעבודה הושבו ריקם. עוד לשיטתה, הטבלה בדבר חלוקת העבודה שצרף עגיל לבקשתו, אינה משקפת נכונה את התפלגות ההכנסות, כפי שיפורט להלן.
5. א. עדותו של דוידי פוצלה, כאמור, שעה שבמהלך עדותו, התברר כי הנתבעים - אשר טענו בעבר כי משרדי החברה נשרפו וכל המסמכים אבדו - שיחזרו מסמכים רבים, וביניהם רשימות הובלות של הנהגים, מסמכי הנהלת חשבונות ועוד מסמכים שלבית המשפט אין ידיעה לגביהם, כגון מסמכים שהיו במחשב או מסמכים שהוגשו על ידה בהליך מקביל, אשר יפורט להלן.
לפיכך, על אף שהדברים נתגלו במהלך שמיעת הראיות, ניתנה החלטה נוספת לגילוי מלא של מסמכים בתצהירים עד יום 1/11/15, והותר לב"כ עגיל להגיש בקשות נוספות לעיון במסמכים ספציפיים עוד לפני מועד זה, על מנת שהמסמכים הרלוונטיים יועברו מידית למשרדה. (החלטה מיום 10/9/15, עמ' 70 לפרוט'). דא עקא, שבפתח ישיבת ההוכחות מיום 17/2/16 הודיעה ב"כ עגיל כי תצהיר גילוי המסמכים הוגש רק ביום 16/12/15, לאחר שהנתבעים ביקשו אורכות כדי לבדוק ולחפש מסמכים הנוגעים למחלוקת, וכי כל שהוגש היו " דפי ריכוז" לשנים 09'- 12', אשר הוגשו על ידי עגיל כמוצגים בהליך זה ובהליך המשפטי המקביל בין הצדדים ( כפי שיפורט להלן).
נוכח השלב המתקדם של ההליך, לא מצאתי לנכון לדון בהליכים מקדמיים, שעה שהיה על הצדדים לטעון טענותיהם עובר לדיון שנקבע לשמיעת הוכחות ולדיון בבקשה שהגיש עגיל על פי פקודת בזיון בית המשפט, ושמיעת הראיות נמשכה.
ב. לאחר שהושלמה שמיעת הראיות הן בתיק העיקרי והן לגבי הבקשה לבזיון, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

6. הליכים מקבילים בין הצדדים
לאחר הגשת התביעה הנדונה דידן, התנהלו בין הצדדים שני הליכים נוספים כדלהלן:
א. תביעה נוספת שהגיש עגיל בחודש מרץ 13' כנגד החברה ובעלי מניות רבים שלה, בבית משפט זה, בפני כב' הש' י' כהן, בת.א. 4211-03-13, במסגרתה עתר ליתן סעדים הצהרתיים לביטול החלטות שנתקבלו באסיפה כללית שהתקיימה בחברה ביום 10/3/13, בדבר מינוי מנהלים וסדרן לחלוקת עבודות ההובלה. זאת משום שלטענתו האסיפה התכנסה באופן לא חוקי, לא נכח בה מנין חוקי וההחלטות שהתקבלו לא היו חוקיות ומנוגדות לתקנון.
בראשיתו של ההליך האמור, בהחלטה שניתנה ביום 9/4/13, דחה כב' הש' כהן את בקשתו של עגיל למתן סעדים זמניים הנובעים מהחלטות האסיפה הכללית מיום 10/3/13, והתייחס גם לסוגיית מינויו של בוכריס כסדרן. וכך נקבע:
"...לתומי סברתי, כאשר ראיתי את הבקשה, ששורש הבעיה נעוץ בכך שמר דוד בוכריס, המשיב מס' 7, מונה לשמש כסדרן לחלוקת עבודות ההובלה בחברה, וזאת בניגוד לסעיף 3( ג) לתקנון, הקובע כי " לא יתמנה סדרן לחלוקת עבודות ההובלה בחברה אדם שהוא חבר בחברה וגם או בעל מניות בה".

מהנספחים שצורפו לבקשה עולה לכאורה כי המשיב מס' 7 הוא בעל מניות בחברה, ועל כן אינו כשיר לשמש כסדרן לחלוקת עבודות ההובלה.

בהחלטתי מיום 24/3/13 הצעתי לצדדים לשקול מינוי אדם אחר ניטרלי כסדרן חלוקת עבודות ההובלה בחברה, מתוך הנחה שהדבר יבטיח חלוקה שוויונית של עבודות ההובלה בין כלל חברי החברה, ואולם בשלב זה הצדדים לא נהגו על פי המלצתי והמצב נשאר כשהיה.

מטבע הדברים, בשלב הנוכחי ביהמ"ש אינו נכנס לעובי הקורה, ויש לבחון בשלב זה רק את הצורך בסעד זמני אשר יבטיח שמירת המצב הקיים, או לחילופין שיבטיח אי גרימת נזקים לחברה במהלך שמיעת המשפט. מכאן מתבקשת המסקנה שלא ניתן להותיר את החברה ללא הנהלה, שכן יש צורך באורגנים שינהלו אותה גם בתקופה בה מתנהל המשפט והצדדים מצויים בסכסוך. בשלב הנוכחי לא ניתן לבחון לפני ולפנים את חוקיות ההחלטות שהתקבלו בתאריך 10/3/13, ועל כן אינני סבור כי במסגרת בקשה לסעד זמני יש מקום לבטל החלטות אלה, ועל כן הנני דוחה את העתירה בעניין זה.
לפיכך בשלב זה החברה תתנהל על ידי ההנהלה שנבחרה לנהלה בתאריך 10/3/13, ואולם חייב להיות ברור שבדברים אלה אין משום קביעה סופית והדברים ייבחנו לעומקם בהמשך המשפט.
ככל שהדברים נוגעים למינוי סדרן לחלוקת עבודות ההובלה, כי אז מתברר מהתגובה שהוגשה מטעם המשיבים ואשר לא הייתה בפני בעת שנתתי החלטתי ביום 24/3/13, כי מר יעקב בוכריס, חרף אי כשירותו על פי התקנון לשמש כסדרן לחלוקת עבודות ההובלה, משמש בתפקיד זה מאז שנת 1999. עובדה זו נלמדת מכתב תביעה שחלק מהמבקשים עצמם הגישו לבימ"ש זה בתיק אחר ( ת"א 56835-10-12). תביעה זו לא נזכרה בבקשת המבקשים והעובדות הנוגעות לה התגלו לי רק בעת שהוגשה תשובת המשיבים.

עתה מתברר שלא זו בלבד שהמבקשים חטאו בחוסר ניקיון כפיים כאשר לא פירטו את כל העובדות, אלא שלגופו של עניין אף אין כל דחיפות להסיר מתפקידו את מי שמשמש כסדרן לחלוקת עבודות ההובלה מאז שנת 1999.

סופו של דבר הוא שבנסיבות העניין לא מצאתי מקום ליתן סעדים זמניים כלשהם, ולפיכך הנני דוחה את הבקשה ..." (ההדגשות אינן במקור – ד.ס.).

בסופו של יום, לבקשתו של עגיל נמחקה תביעתו זו ביום 5/11/13, תוך חיובו בתשלום הוצאות לחברה בסך 8,000 ₪ ( נספח יד' לתצהיר בוכריס).

ב. הליך נוסף התנהל בין הצדדים בבית משפט זה, בפני כב' הש' נאות- פרי, בתביעה כספית ולמתן צו מניעה קבוע, שהגישה החברה בחודש יוני 14', נגד עגיל וחברת ל.ע.ד, בגין פעולות ומהלכים שונים שביצעו, ואשר לשיטת החברה פוגעים בפעילותה. (ת"א 35735-06-14). טענתה המרכזית של החברה היתה כי עגיל ול.ע.ד " גזלו" עבודות של החברה, בדרך של ביצוע הובלות באופן עצמאי עבור לקוחות החברה, לאחר ששכנעו לקוחות לעזוב את החברה, ולעבור לפעול ישירות מולם ( להלן: ההליך המקביל).
ביום 6/7/15 ניתן פסק דין בהליך המקביל, הקובע כי עגיל הפר תניה של אי תחרות, הקבועה בסעיף 3( ו) לתקנון החברה, ופעל ישירות מול לקוחות החברה, שלא כדין. עגיל וחברת ל.ע.ד חויבו לשלם לחברה סך של 41,600 ₪ ביחד ולחוד, וכן ניתן כנגדם צו מניעה קבוע, האוסר עליהם או מי מטעמם להתקשר עם לקוחות החברה, כל עוד עגיל מחזיק במניות החברה וחבר בה. כן חויבו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד.
במסגרת פסק הדין בהליך המקביל דחתה כב' הש' נאות פרי את טענתו של עגיל לפיה החברה מפלה אותו לרעה, כבסיס לטענת קיזוז שהעלה שם. מפאת חשיבותם של הדברים לענייננו אני רואה להביא את הדברים בשם אומרם, כבר בשלב זה:
"51. הנתבעים העלו אף טענת קיזוז, לפיה – ככל שיפסק לחובתם סכום לתשלום – יש לקזז ממנו הפסדים שנגרמו להם עקב כך שסידור העבודה לא היה שוויוני ועקב כך שהם קיבלו עבודות בהיקף נמוך מאשר שאר חברי התובעת ( ובמיוחד מקורביו של יעקב, סדרן העבודה) ונגרמו להם הפסדי הכנסה במשך השנים.

52. אין חולק כי בין הצדדים מחלוקת חריפה לגבי חלוקת העבודה. לטענת התובעת, חלוקת העבודה היתה שוויונית במשך כל השנים וכי הכוונה היתה לחלק עבודות באופן שווה לנתבע, למרות התנהלותו, גם לאחר פרוץ המחלוקות, אלא שהיו מקרים בהם הוא התבקש לבצע הובלות כמו כל שאר החברים, על בסיס זמינות, אך הוא סירב לעבודות, שכן היה עסוק בביצוע ההובלות " הפרטיות" שלו. בהקשר זה העידו יעקב, דוידי ושושני, ושלושתם טענו כי חלוקת העבודה שוויונית. מנגד, הנתבע טוען כי לא חילקו לו עבודה באופן שוויוני כמו לשאר החברים ולא פנו אליו כנטען, כאשר לשיטתו חוסר האיזון בחלוקת העבודה החל עוד בשנת 2006 והחריף בשנת 2013 ו-2014, וכי סדרן העבודה לא מעביר לו הובלות ( עמ' 63 שורות 12-13). לשיטתי, טענות הנתבע לא הוכחו באופן המקנה לו את היכולת לקזז את הסכומים להם הוא טוען, ואפרט את מסקנתי בהתייחס לשתי תקופות זמן שונות.

התקופה שעד תחילת המחלוקות בתיק זה, כלומר עד מחצית שנת 2013 לערך
53. טענותיו של הנתבע לגבי " אפליה" לרעה, לא הוכחו. הוא מפנה בתמיכה לטענותיו לטבלה שהכין בסעיף 39 לכתב ההגנה, ממנה עולה כי ההכנסות של הנתבעת היו נמוכות משמעותית מאשר ההכנסות של בני משפחת בוכריס בשנים 2006 עד 2013 ואף מפנה למסמכים של הנהלת החשבונות של התובעת (13(1) עד 13(10)) מהם עולה כי גם ההכנסות של דוידי ושל שושני היו יותר גבוהות מההכנסות של הנתבעת. אלא שנתונים אלו אינם יכולים לסייע בידי הנתבע.

54. ראשית, הנתבע לא הצליח להוכיח שהסיבה להבדלים הינה אי העברת עבודות, או הפליה לרעה, ולא הציג כל ראיה בהקשר זה - מלבד עדותו הלאקונית בעל-פה לגבי כל התקופות. המדובר בעדות יחידה בעל-פה של בעל-דין, ללא כל תימוכין, כאשר נטל ההוכחה לגבי טענת הקיזוז מוטל על שכמו, על כל המשתמע מכך לאור סעיף 54 לפקודת הראיות, וברי כי אין בכך די. יעקב העיד כי לפחות בתקופת עבודתו כסדרן, הוא חילק את העבודה באופן שוויוני וכי האיזון נעשה חודשית ( עמ' 45 שורות 11-29 וראו אף את עדות דוידי בעמ' 31 שורות 1-7). הנתבע התבקש במהלך החקירה להסביר את עמדתו לגבי חוסר השוויון בחלוקת העבודה והנזקים הנטענים, ולא הצליח לעשות כן ( עמ' 63 שורות 16-18, עמ' 64 שורות 2-3). הוא למעשה רק חזר וטען טענות כלליות לגבי חוסר השוויון, לגבי כך שהמחזורים של יעקב גבוהים יותר – אך ללא נתונים מספריים חד משמעיים, וללא הפרדה בין מחזור, לבין הכנסה, לבין הוצאות לבין רווח – ומכאן, שיש לדחות את הטענה לגבי הקיזוז הסומכת על מניעת עבודות בעבר, כבר בשלב הזה, כיון שלא הוכחה עובדתית.

55. שנית, הנתבע לא התמודד עם טענת התובעים לפיה אף אם מהנתונים עולה כי סך העבודות מטעם הנתבעים, אשר בוצעו דרך התובעת, היה בהיקף נמוך מאשר העבודות שביצעו בני משפחת בוכריס או דוידי, אזי שהסיבה הינה שהיה מקום לקחת בחשבון אף את כל העבודות שביצעו הנתבעים ישירות למול חלק מהלקוחות על פי ההסדרים המקובלים שהיו במשך כל השנים ( ואליהם התייחסתי לעיל). בהקשר זה העיד דוידי, והדברים לא נסתרו, כי ישנם שלושה חברים בתובעת, הנתבע ושנים נוספים, שעובדים בעיקר עם לקוחות פרטיים שלהם ולא מבקשים עבודה מסידור העבודה באופן קבוע, ולטענתו: "רק כשאין להם עבודה בחוץ הם מתקשרים ומבקשים עבודה" (עמ' 32, שורה 7), ולכן, הפדיון החודשי של שלושתם נמוך משמעותית מהפדיון של שאר החברים. בהמשך הוא מסביר כי שני האחרים ( מר אליעזר ג'אן ומר דוד ג'אן) עובדים עם לקוחות שאינם מהווים תחרות ואינם " לקוחות" של התובעת ( כגון, הובלות בתחום העופות), ושניים אלו אף לא באים בדרישות כלפי התובעת לגבי סידור העבודה, ומוסכם כי הם לא מקבלים עבודות דרך סדרן העבודה וכי - " הם באים כשמתחשק להם" (עמ' 33 שורה 11). מוסיף וטוען דוידי כי ההבדל בין שניים אלו לבין הנתבע הוא כי הנתבע ממשיך לקבל עבודות דרך סידור העבודה ולמרות זאת מעלה טענות לגבי כך שהוא לא מקבל מספיק עבודות וכי מפלים אותו לרעה, וזאת במקביל לעבודה הישירה עם הלקוחות שבמחלוקת, ומוסיף כי - " אם עגיל לא יבוא בטענות, אז לא תהיה לנו בעיה. אם הוא לא ידרוש שניתן לו עבודה לפי הסידור, אז אין לי בעיה אתו" (שם, שורה 14). בדומה, יעקב נשאל מדוע מהמסמכים עולה כי בשנת 2006 ההכנסות שלו היו יותר גבוהות מאשר ההכנסות של הנתבע והשיב שכבר אז הנתבע היה מקבל הכנסות ישירות מעמיר דגן ( עמ' 47 שורה 32) ואף דוידי טוען כי אם נוסיף לנתונים את כל ההכנסות של הנתבע מהלקוחות עמם עבד ישירות, התוצאה תהא שההכנסות של הנתבע היו הרבה יותר גבוהות מהנטען ( עמ' 34 שורות 21-26).

56. שלישית, הנתבע לא סתר את טענות העדים מטעם התובעת לגבי כך שבמשך פרקי זמן רבים במהלך התקופה הנטענת, פנו אליו לצורך ביצוע עבודות אך הוא העדיף לסרב לעבודות כיון שניצל את הרכבים שלו לצורך ביצוע עבודות אחרות, ישירות מול לקוחות אלו ואחרים ( וראו את עדותו של דוידי בעמ' 37, שורות 19-30, בעמ' 40 שורות 14-19, ובעמ' 40 שורה 23).

התקופה שלאחר פרוץ המחלוקות בתיק, ממחצית 2013 ואילך -
57. אני מסכימה שהנתבע לא קיבל הזמנות עבודות כמו שאר החברים במהלך תקופה זו, אך בנסיבות, הדבר אינו מקנה לו זכות לטעון לקיזוז הפסדים. שעה שקבעתי לעיל כי בתקופות אלו, הנתבע הפר את תנית אי התחרות ופעל ישירות למול לקוחות של התובעת שלא כדין, אין להעניק לו סעד כפי שהוא דורש. מעבר לכך, גם לגבי תקופה זו טענו עדי התביעה כי היו מתבצעות לעיתים פניות לנתבע ולנהג שלו ( סמי) לביצוע עבודות, לרבות לאחר ההסכמה של הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה על ידי כבוד השופטת סלע בדיון ביום 22.4.2014, לפיה הנתבע יקבל עבודה באופן שוויוני, אלא שהנתבע וסמי סרבו לבצע אותן ( עמ' 38 שורות 7-10 ועמ' 46 שורות 2-12).

58. אני סבורה כי שעה שהנתבע הפר את הוראות התקנון ופגע אגב כך בהכנסות של התובעת וחבריה, הוא אינו זכאי להעלות טענות לגבי אי שוויון בחלוקת העבודה לגבי אותה תקופה. יתרה מכך. לו היה הנתבע מתמקד בטענות לגבי אי השוויון ושומר אגב כך על " כללי המשחק", יתכן ופני הדברים היו אחרים, אך שעה שבחר לעשות " דין לעצמו", לא מצאתי שיש להעניק לו סעד המבוסס על טענות לגבי קיפוח בחלוקת העבודה.

59. לכן, לסיכום הדיון בטענת הקיזוז, יאמר כי לא שוכנעתי שהנתבעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל על שכמם בנוגע לטענת קיזוז שכזו, ויש לדחותה".

בסופו של פסק הדין ציינה כב' הש' נאות פרי, כדלהלן:
"אין לי אלא להמליץ שוב לנתבע לשקול את המשך מהלכיו. כפי שהוצע, לשיטתי עליו לבחור אם להמשיך ולהיות חלק מהחברה – ולעשות לרווחתה, או לעזוב את החברה – ולעשות לרווחתו. עוד אמליץ לנתבע לשקול שנית את הצורך בהמשך ההליכים בתביעה שמתנהלת בפני כבוד השופטת סלע ( אשר עוסקת בזהותו של סדרן העבודה), שכן במהלך הדיון הוצעו כמה הצעות לגבי שינוי זהותו של סדרן העבודה, או מינוי שני סדרנים, או מנגנון להעברת כל המידע לגבי חלוקת העבודה לבחינת כל החברים על בסיס חודשי ו"שקוף" לחלוטין – ואולי לאחר ששמענו את הצדדים לגבי נושא זה – ניתן יהא להגיע להבנות אשר ייתרו את הצורך בהמשך ניהול ההליך שם. אני מעירה את הדברים בבחינת למעלה מן הצורך, ואבקש שהם לא יתפרשו חס וחלילה כהתערבות בניהול התיק על ידי חברתי כבוד השופטת סלע. ההערה נובעת מכך שבמהלך הדיונים, בניסיון להגיע לפשרה כוללת בכל המחלוקות, הצדדים ובאי כוחם העלו טענות לגבי נושא סידור העבודה ושוחחו ביניהם לגבי אפשרויות לפתור את המחלוקות, כך שנחשפתי לדברים אגב ניהול התיק הנוכחי, ואולי ניתן כיום להגיע להבנות ולחסוך את המשאבים בניהול התובענה שמתבררת בפני כבוד השופטת סלע...."

ג. אין חולק כי ביום 14/7/15 - כשבוע ימים לאחר מתן פסק הדין בהליך המקביל - התקיים דיון באסיפה הכללית של החברה, במהלכו הוארכה כהונתם של בוכריס ודוידי כסדרן וכמנכ"ל בהתאמה.
ד. בקשתו של עגיל לעיכוב ביצועו של פסק הדין בהליך המקביל נדחתה בהחלטתו של כב' הש' סוקול מיום 17/8/15 (נספח ג' לסיכומי הנתבעים), ואילו ערעורו נדחה בהסכמה ביום 6/10/16, בהמלצת בית המשפט העליון, ללא צו להוצאות ( ע"א 6666/15 עגיל דוד נ' חברת הובלות חץ ההר בע"מ (6/10/16), מפי כב' הש' דנציגר).
לא למותר לציין כי גם בקשתה של החברה לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחתה על ידי כב' הש' נאות פרי בהחלטתה מיום 14/1/16.

מכלול טיעוניהם של הצדדים
7. טיעוניו של עגיל ביחס לתביעה העיקרית
תובענתו של עגיל להורות על סיום תפקידו של בוכריס כסדרן עבודה בחברה נשענת בעיקרה על עילות של הפרה של דיני החוזים החלים על דיני החברות, עילת הקיפוח והפרת אמון על ידי נושא משרה, הכל כפי שיפורט להלן:
א. בהפנותו בהרחבה להוראות התקנון הנוגעות בעיקרן לתכלית הקמתה של החברה ולהוראת סעיף 3 לו - לפיה אין למנות לתפקיד סדרן עבודה אדם אשר הוא חבר בחרה או בעל מניות בה, בנימוק כי סעיף זה בא כדי למנוע מצב של ניגוד עניינים – טען עגיל כי משנת 99' משמש בוכריס כסדרן עבודה של החברה למרות היותו בעל מניות בה, זאת בניגוד מוחלט להוראות התקנון, ומשך מספר שנים עמד שכרו החודשי בגין תפקידו זה על סך של 15,000 ₪ ( ברוטו), אשר שולם לו מקופת החברה, כאשר העלות למעביד עומדת לטענתו על 22,000 ₪ לחודש.
ב. עוד לטענתו, במסגרת תפקידו זה מנווט בוכריס - בניהולו של דוידי, מנכ"ל החברה אשר גם הוא בעל מניות בה ומחזיק בשתי משאיות – את ההזמנות שמתקבלות מהלקוחות באופן שהוא ומקורביו מקבלים את ההזמנות הרווחיות ביותר ואת מספר ההובלות הרב ביותר. צורת חלוקת עבודה זו מקפחת את עגיל וכן בעלי מניות נוספים.
מספר ההובלות המבוצע על ידי בוכריס ומקורביו, עולה לאין שעור על כמות ההובלות שמקבל עגיל ובעלי מניות נוספים, כאשר חוסר השוויון בחלוקת העבודה בלט ביותר עובר להגשת התביעה. ועוד, הפערים בחלוקת העבודה מתבטאים לא רק במספר ההזמנות, אלא גם בסוגיהן. הוא הסביר כי מחיר ההובלה הוא אחיד, ללא קשר למרחק ולזמן ההמתנה, ומרכיב הדלק - בו נושא בעל המשאית - הוא משמעותי בעלות ההובלה, באופן שההובלות קצרות הן הרווחיות ביותר. מרכיב זמן ההמתנה גם הוא משמעותי, שכן מטבע הדברים, בהובלות בהן זמן ההמתנה ממושך, בעל המשאית אינו יכול לבצע הובלות נוספות באותו היום. כך לדוגמא, הובלה לנמל אשדוד כרוכה בנסיעה ארוכה וזמן ההמתנה רב עד אשר ניתן יהיה להעמיס את הסחורה ולצאת לנסיעה.
ג. לטענתו, לאחר רכישת המניות על ידי בני משפחה נוספים ממשפחת בוכריס כפי שפורט לעיל - בעקבותיה החזיקה קבוצת בוכריס כשליש מכלל מניות החברה, והיא מחזיקה כאמור בשש מתוך שמונה עשרה משאיות פעילות - הוגברו האפליה ואי השוויון בין האחרונה לבין עגיל ובעלי מניות נוספים, והפכו לבלתי נסבלים. לענין זה הפנה לנספחים אשר הוגשו על ידו בהליך המקביל, בהם פורטו הפדיונות השנתיים של בעלי המניות משנת 06' ועד אוקטובר 14', ומהם עולה לטענתו בבירור כי הכנסות משפחת בוכריס היו גבוהות בהרבה מהכנסותיו. לטענתו, האפליה, חוסר השוויון הבולט והקיפוח המתמשך שהוכח כי נגרם לו, עומדים בניגוד גמור להוראת סעיף 2(2) לתקנון החברה הקובע כאמור כי חלוקת העבודה בין בעלי המניות תהא " בצורה הוגנת ולתועלתם הדדית".
ד. בחוזרו על הפעולות שביצע בחברה בתקופה מאז מונה ליו"ר הדירקטוריון ועד לפיטוריו ( לטענתו שלא כדין), והמהלכים שביצעו בעלי מניות החברה בעקבותיהן, טען כי משראו המנכ"ל והסדרן כי בכוונתו של עגיל לחשוף את פעולותיהם בכל הקשור למתן טובות הנאה והעדפת מקורבים, החליטו להדיחו וזאת ללא קשר לשאלה אם היה מכנס ישיבת הנהלה כדרישתם, אם לאו.
ה. עגיל עתר להסרתו של הקיפוח בחלוקת העבודה, מכוח סעיף 191 ( א) לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 ( להלן: חוק החברות), וטען כי עילת הקיפוח מהווה כלי להשגת סטנדרט התנהגות, שנועד לשמור על ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים מפני פגיעה. לטענתו המונח " קיפוח" מתפרש באופן רחב יותר ממונח ה"עושק", ולשם התקיימותו אין צורך להוכיח תרמית או הפרה של בעל השליטה את חובותיו על פי דין. די בכך שבעל השליטה שולל מבעלי מניות את זכויותיהם להשתתפות ברווחי החברה או בקבלת ההחלטות בה.
עגיל הפנה לפסיקה, לפיה הנטל המוטל על בעלי המניות הטוענים לקיפוח הוא להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח. אם הובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתפי הרוב להצביע שפעל כראוי וכי פעולתו אינה מהווה קיפוח המיעוט. על פי סעיף 191 לחוק החברות, לבית המשפט שיקול דעת רחב לתת הוראות מתאימות לשם הסרתו של הקיפוח.
ו. בעמדו על תחולתם של דיני החוזים על היחסים בין בעלי המניות מכוח סעיף 352( א) לחוק החברות, לרבות חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים, טען עגיל כי הנתבעים לא עברו את הסף המינימלי של דרישת תום הלב, משחולקו הזמנות העבודה בין בוכריס ופרג'יאן ובין מקורביהם, וכי מניותיהם של גואטה ותמם נמכרו למשפחת בוכריס, בניגוד לתקנון.
ז. עוד לטענתו, בוכריס ודוידי הפרו את חובת האמונים המוטלת עליהם כאורגנים ו/או בעלי תפקיד בחברה, מכוח סעיף 254 לחוק החברות, וכן את חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ולהמנע מניצול לרעה של כוחם בחברה, מכח סעיף 192 לחוק החברות. השניים הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם בכל הנוגע לדרך חלוקת העבודה ודרך העברת המניות בין בעלי המניות הקיימים, תוך שהם מפיקים רווח לעצמם מפעולות החברה, ותוך מינוף עסקי החברה לשם הפקת רווח אישי. החברה, באמצעות האורגנים שלה, כשלה בביצוע המטרות שלשמן הוקמה, והסדרן והמנכ"ל יצרו " שלטון אימים של עריצות ושחיתות, תוך העדפת המקורבים".
ח. עגיל טען כי הוכיח קיפוח, אי שוויון ואפליה בתצהירו ובנספחים 13 לת/2, ואילו הנתבעים לא הציגו כל מסמך אשר סותר את טענותיו, על אף שהנהלת החשבונות מצויה בידי החברה. הלכה היא כי ביחסים מסחריים, על הצד שמנהל את החשבונות מוטל הנטל להצגתם לבית המשפט.
במסגרת הסעדים שנתבקשו, עתר עגיל לקבל מהחברה את כל המסמכים הרלוונטיים, מהם ניתן היה לראות את אי השוויון והאפליה בחלוקת העבודות, אך הנתבעים לא טרחו לצרף לכתב הגנתם מסמכים רלוונטיים לסוגיה שבמחלוקת.
לא זו אף זו, במסגרת דרישת גילוי מסמכים ומענה לשאלון, אשר לא נענו, נאלץ עגיל אף להגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה. התירוץ של הנתבעים היה כי ביום 5/5/13, כשמונה חודשים לאחר הגשת התביעה, פרצה שריפה במשרדם, ואין ביכולת להציג מסמכים רלוונטיים. בסופו של יום, לאחר מתן אורכות מבית המשפט, הציגו הנתבעים מסמכים אשר הציג עגיל בעצמו, כנספח 13 לכתב הגנה בהליך המקביל, ותמוה כיצד הצליחו למצוא מסמכים אלה בלבד.
עוד לטענתו, גם בהליכי בזיון בית משפט, אשר נדונו לאחר השריפה הנטענת, לא הציגו הנתבעים מסמכים כלשהם לתמיכה בטענתם בדבר שוויון בחלוקת העבודה. זאת ועוד, דוידי וג'אן לא התייחסו בתצהיריהם לחלוקה שוויונית, ואילו בוכריס הצהיר בשפה רפה כי החלוקה הינה שוויונית ככל שניתן, אך לא הסביר זאת ולא צרף כל מסמך לתמיכה בגרסתו.
ט. כן ביקש עגיל להסתמך על הסכמתו של ג'אן, שסיים תפקידו כיו"ר כחודשיים לפני עדותו, לפיה לבוכריס יש אינטרסים וכי ראוי למנות לתפקיד הסדרן אדם נטול אינטרסים המסוגל לעמוד בלחצים.

8. טיעוניו של עגיל לגבי הבקשה לבזיון בית משפט
א. עגיל חזר על טענותיו כי החברה לא קיימה את החלטת בית המשפט מיום 22/4/14 להשיבו לעבודה ולבצע חלוקת עבודה שוויונית, והתנגד לטענת השיהוי מצד הנתבעים. לטענתו, הצדדים מנהלים הליכים מזה שנים, הסוגיה של חלוקת העבודה עלתה וחזרה בכל ההליכים לכל אורך הדרך, והנתבעים בחרו להתעלם ממנה ולהעשיר את כיסם.
ב. עגיל התנגד מכל וכל לטענת הנתבעים, כי הטבלאות אשר צרף לבקשתו אינן משקפות את המציאות משום שעגיל גוזל עבודות החברה. לגרסתו אין כל קשר בין עבודות אחרות שלו, ככל שקיימות, לבין החובה של החברה לדאוג לחלוקת עבודה שוויונית. לטענתו, השוואת העבודות בינו לבין הנתבעים פורטה בטבלה שהגיש ביחס לכל משאית, כך שהשוני בהכנסה או בפדיון אינו נובע ממספר המשאיות שמחזיקה קבוצת בעלי מניות זו או אחרת, אלא מחלוקה לא שוויונית של העבודה.
ג. טענות החברה בדבר אי שיתוף פעולה מצדם של עגיל ו/או סמי, נהג המשאית של עגיל ( להלן: סמי), הן חסרות כל בסיס. כראיה הפנה עגיל לגרסת הנתבעים, לפיה אף שאין חולק כי הוסכם בין החברה לבין עגיל, שדוידי ישלח אליו מסרון כל אימת שסמי אינו מגיע לעבודה, בפועל משך כל התקופה נשלח לעגיל מסרון אחד בלבד. גרסתו של דוידי בחקירתו הנגדית כי קיים רישום ביומן ו/או במחשב לגבי פניות לסמי הנהג אשר לא נענו, וגרסת הנתבעים לגבי החלוקה השוויונית הנטענת לא הוכחו, משנמנעו הנתבעים או מי מהם מלהגיש יומנים ודוחו"ת רלוונטיים. לענין זה הדגיש עגיל כי גם עובר לדיון ההוכחות ולדיון בבקשה לבזיון, פנתה באת כוחו לבא כוח הנתבעים בבקשה כי יביא עמו את כל המסמכים, והוא נמנע מלעשות כן.
לטענתו של עגיל, בנתונים אלה הרים את הנטל להוכיח את האפליה ואי השוויון בחלוקת העבודה, והדבר מהווה הפרה של החלטת בית המשפט מיום 24/4/14.
9. נוכח כל האמור לעיל, עתר עגיל לקבל את תביעתו - להורות על סיום העסקתו של בוכריס כסדרן רכב בחברה וכן לכוף על החברה, בוכריס ודוידי, בקנס או במאסר לציית להחלטת בית המשפט מיום 22/4/14, המורה לחברה להשיב את עגיל ו/או חברה מטעמו לעבודה סדירה וכי תנתן לו עבודה בהתאם לחלוקה צודקת ושוויונית.

10. טיעוני הנתבעים בקשר לתביעה העיקרית
א. הנתבעים ביקשו לדחות את התובענה על הסף משני טעמים, כדלהלן -

  1. העדר סמכות עניינית – לשיטת הנתבעים, על אף שבית המשפט דחה את בקשתם לדחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית בהחלטתו מיום 7/9/15, הם איתנים בדעתם כי הותרת הסעד היחיד של סיום העסקתו של בוכריס כסדרן, משמעה פיטורין, עניין שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואין לבית משפט זה סמכות לדון בה.
  2. התיישנות - לשיטתם, התביעה במתכונתה המצומצמת הנוכחית התיישנה ויש לדחותה. הוכח כי בוכריס עובד כסדרן ומקבל משכורת מהחברה משנת 97', ועגיל עצמו אישר בכתב תביעתו כי בוכריס משמש סדרן משנת 99'. בוכריס עבד עם עגיל שנה לאחר שנה, סיפק לו קווי עבודה, והצביע בעד צירופו להנהלת החברה. משך 15 שנה, מאז רכש עגיל מנייתו בחברה ועד להגשת התביעה על ידו, לא טען דבר וחצי דבר אודות היות העסקתו של בוכריס כסדרן מנוגדת לתקנון.

בוכריס, כבן 62 כיום, ואין להטיל עליו חרב פיטורין אך בגלל גחמותיו המאוחרות של עגיל. לו היה עגיל פועל נגד העסקתו של בוכריס עת נכנס לחברה, כמצופה מאדם תם לב, היה אז בוכריס בן 45 ויכול היה למצוא אפיקי פרנסה אחרים. אדרבא, עגיל עצמו הצביע בעד צרוף שניים ממשפחת בוכריס כחברים. בנתונים אלו התיישנה התביעה והוגשה בשיהוי ניכר, ויש לדחותה על הסף מכוח סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1994 (להלן: תקסד"א).

ב. הנתבעים עתרו לדחות את התביעה גם לגופה, בנימוק מרכזי, לפיו הסעיף בתקנון החברה הנוגע לעסקתו של סדרן שונה על ידי חבריה בהתנהגות מרגע היווסדה, והפך לנוהג רב שנים, הגובר על ההסכמות המקוריות של הצדדים בתקנון הכתוב, וככזה יש לכבדו. לטענתם, מיד עם חיבורו של תקנון החברה בשנת 86', נכרת הסכם בעל פה שהפך לנוהג על ידי הצדדים, לפיו בחברה יכהנו בשכר סדרן ומנהל משורות החברה, וכך הונהג בחברה בפועל משך כל 30 שנותיה. מייסדי החברה, כמו גם חבריה שרכשו מניותיה, הסכימו למעשה לשינוי זה, ביניהם גם עגיל אשר רכש חצי מניה וידע או היה צריך לדעת על נוהג זה. משך כ- 15 שנה לא התריע על ענין זה, וגם בהיותו יו"ר הנהלה לא פעל להעלאתה של סוגיה זו לסדר היום. לטענתם, הגיש עגיל את תביעתו בשלהי שנת 12', בהיותו פועל ממניעים של אגו ותחושת נקם על פיטוריו מהנהלת החברה.

ג. עוד טענו, כי עגיל הגיש תביעתו בחוסר נקיון כפיים וחוסר תום לב. בעודו מצייר תמונה לפיה יש לפעול על פי התקנון ולא לסור הימנו, הרי שהוא עצמו הפר את סעיפי התקנון בהזדמנויות רבות בגלוי וביודעין. כך רכש מנייתו בניגוד להוראת סעיף 6 לתקנון, גזל עבודות מהחברה בניגוד לסעיף 3 ( ו) לתקנון, ובענין זה ניתן נגדו פסק דין המחייב אותו לפצות את החברה ואוסר עליו לעבוד באופן עצמאי עם לקוחותיה; כן נתן ידו למינוי של שבעה חברי הנהלה, מעבר לאמור בסעיף 9 לתקנון. לענין זה הפנו לפרוטוקול האסיפה הכללית, במהלכה הצביע בעד צרופם של נוספים מבני משפחת בוכריס לחברה, שם לא השמיע טענה כלשהי על היותו של בוכריס סדרן, בעוד שבסופה של אותה ישיבה ממש השמיע טענה והתנגדות בענין אחר. הנתבעים טענו כי בתקופת הקצרה של כהונתו כיו"ר הנהלה, פעל עגיל כמו ב"שלטון יחיד", תוך התעלמות מהוראות התקנון. בענין זה הפנו לפסקו של כב' הש' כהן, לפיה עגיל וחברתו " חטאו בחוסר נקיון כפיים". (ת"א 45211-03-13).

בנסיבות העניין, ראוי לטענתם לדחות את תביעתו של עגיל, המבקש סעד הצהרתי המסתמך על התקנון, בשיהוי ניכר ובחלוף תקופת ההתיישנות, בעוד הוא עצמו מפר בריש גלי את הוראותיו.

ד. עוד לטענת הנתבעים, עגיל הסתפק בעדותו היחידה, לא טרח להביא עדים נוספים לתמיכה בגרסתו, כגון סמי הנהג, וזו לא הוכחה. כך נמנע מלהזמין לעדות את בעלי המניות הנוספים המקופחים לטענתו מחלוקת העבודה, פרט לדוידי וקבוצת בוכריס. בנוסף לכך, רצופה עדותו באי דיוקים, והתחמקויות מלהשיב לעניין לשאלות שנשאל. זאת בעוד עדויותיהם של הנתבעים היו מהימנות, שפכו אור על הסכסוך בין הצדדים, ולא נסתרו. בניגוד לטענתו של עגיל כי הנתבעים לא הציגו מסמכים לתמיכה בגרסתם, טוענים האחרונים כי צרפו לכתב הגנתם את חלוקת הפדיון לשנים 11'-12', ובהמשך ההליך צרפו נתונים לגבי שנים נוספות. לדידם, העבירו לתובע כל מסמך שנדרש מהם, ענו לכל שאלה בשאלון, ולו סבר עגיל כי לא קיבל מסמך כלשהו, טענה המוכחשת, יכול היה לפנות לבית המשפט.

ה. לא זו בלבד שהטבלאות שצורפו על ידי עגיל אינן רלוונטיות לסעד המבוקש של סיום העסקתו של בוכריס, מפני שהתביעה אינה כוללת כל סעד לעריכת איזונים בחלוקת העבודה, אלא שאין בה כדי ללמד על העדר שוויון בחלוקת העבודה. לו היו בעלי המניות האחרים מקופחים היו מצטרפים לתביעה, ומכל מקום גם אם לבוכריס יש ששה חצאי מניות מתוך עשרים ושלוש מניות, הם מהווים עשרים וששה אחוזים מהמניות, בעוד שבצד שכנגד לכאורה קיים רוב של שבעים וארבעה אחוזים. בכל הנוגע לשנים שלאחר הגשת התביעה, לטענת הנתבעים, הכנסותיו של עגיל יורדות עקב מלחמותיו בחברה והתעסקותו בגזל עבודת החברה, ולא בגלל אי קיפוח או אי שוויון.

אשר לטבלה שצורפה על ידי עגיל לבקשה לביזיון בית משפט, מדובר בטבלה אשר צרף קודם לכן לכתב הגנתו בהליך המקביל. הנתבעים ביקשו להסתמך על קביעותיו של בית המשפט שם, הדוחה את טענותיו של עגיל לאי שוויוניות בחלוקת העבודה. נקבע כי עגיל לא הוכיח טענתו בדבר קיומה של אפליה לרעה, ולא הוכיח כי אם ישנו פער הוא נובע מאי העברת עבודות. עדותו הינה עדות יחיד של בעל דין, והוא כלל לא התייחס לטענה כי משאיותיו עובדות במקום אחר. לטענת החברה, פסק הדין בהליך המקביל מהווה שסתום וסוף פסוק לתביעתו של עגיל.

11. טיעוני הנתבעים לגבי הבקשה לבזיון בית המשפט
הנתבעים טוענים כי עגיל לא הוכיח טענותיו כי הנתבעים לא קיימו את החלטת בית המשפט נשוא הבקשה.

א. לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף בשל השיהוי הניכר בו הוגשה, בחלוף למעלה מ- 18 חודשים ממועד מתן ההחלטה (22/4/14), ללא כל הסבר לשיהוי זה. עגיל צרף לבקשתו טבלה המתייחסת לחודשים מאי – דצמבר 14', והמתין עשרה חודשים נוספים, כאשר פרט למכתבים מחודש אפריל 14' לא הסב את תשומת לבה של החברה לעניין.

עוד לטענתם, על פי פקודת ביזיון בית המשפט " אין עונשין אם לא מזהירין", דהיינו קיימת חובה לפיה לפני הגשת הבקשה יש להזהיר את המפר במכתב, ועגיל לא עשה כן. בהעדר מכתב כאמור יש למחוק את הבקשה על הסף.

ב. הנתבעים טענו גם לעמימות של ההחלטה ולקיומה על ידי החברה ככל שניתן. לטענתם, ההחלטה בנויה על שני נדבכים: השבתו של עגיל לעבודה, נדבך שבוצע על ידי החברה במלואו; והשני, כי תנתן לו עבודתו בהתאם לחלוקה הצודקת והשוויונית. הסיפא עמומה, לא מובנת ומעוררת סימני שאלה רבים, באופן שלצורך קיומה אין בית המשפט יכול לבחון מהי חלוקה צודקת ושוויונית. העדרה של חד משמעותיות בניסוח ההחלטה אינה מאפשרת את אכיפתה על פי פקודת בזיון בית המשפט. מראיות ההגנה הוכח כי לא ניתן לקבל אינדיקציה מטבלאות עגיל שכן לפעמים דווקא פדיון נמוך מרוויח יותר. כך למשל יתכן שמחזור של 30,000 ₪ מניב הכנסה נטו יותר מהכנסה של 50,000 ₪ בשל אופי הנסיעה והמרחק, ועגיל לא עמד בהקשר זה על מהי חלוקה צודקת.

ג. עגיל התעלם במכוון מטבלת השוואת ההכנסות של נהגים אחרים, אשר להם משאית אחת והם מעוניינים לעבוד, נענים לכל קריאה, ועובדים עם החברה בלבד, והכנסתם דומה לזו של עגיל. לענין זה הפנו הנתבעים לבעלי המניות ה"ה ברוכאל אילן, ג'אן אליעזר, ג'רבי יוסף ומלכה אילן, וטענו כי השוואה למולם תגלה כי חרף כל העבודות האחרות שמבצע עגיל, הכנסתו בחברה מופלית אך לטובה.

ד. לטענתם, הציג עגיל השוואה של התפלגות ההכנסות שהינה מוטעית מיסודה, ואינה משקפת את המציאות. כך למשל ההשוואה לדוידי אינה רלוונטית, שכן עסקינן במי שבבעלותו מניה שלמה, שתי משאיות, הוא מחזיק בשלושה נהגים, עובד בשתי משמרות ולעיתים גם במשמרת לילה. להבדיל מעגיל, מחזיק דוידי בכוח עבודה הגדול פי שלושה, משלם שלוש משכורות, מכפיל ומשלש את הוצאות הדלק, משלם פי שלושה למוסכים, משלם ביטוחי חובה לשתי משאיות, ועובד רק אצל החברה, בעוד עגיל מחזיק במשאית אחת בלבד ומתפרנס מעבודות אחרות בהפכו את החברה ל"גלגל רזרבי בלבד".
ה. עגיל נמנע מלהזמין לעדות את סמי הנהג, והימנעותו זו מקיימת את החזקה לפיה עדותו של סמי לא היתה פועלת לטובת עגיל. עדותו של דוידי לפיה עגיל אינו מעמיד משאית ב- 100% ומבצע עבודות אחרות שלקח מהחברה, וכי החלוקה הינה שוויונית בין כולם לא נסתרה.

נוכח כל המקובץ לעיל עתרו הנתבעים לדחייתן הן של התביעה והן של הבקשה לבזיון בית המשפט.

12. תשובת עגיל בסיכומיו
א. בסיכומי התשובה מטעמו התנגד עגיל לטענת הנתבעים בדבר שינוי התקנון בהתנהגות, בהדגישו כי בהליך המקביל - העלתה החברה טענות הפוכות כאשר עמדה על קיום התקנון בכל הנוגע ליחסיה עם עגיל. כן טען כי אפילו תתקבל טענת הנתבעים, אין בכך כדי לפגוע בעילת התביעה המבוססת על קיפוח, לפי סעיף 191 לחוק החברות, אשר לטענתו הוכחה על ידו.

ב. כן חזר על טענתו כי יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר הגשתה של התביעה בשיהוי, בנימוק כי רכישת המניות על ידי משפחת בוכריס נעשתה בשנת 12', וכי כפועל יוצא מכך החזיקו בכשליש ממניות החברה, עובדה שהגבירה את האפליה ואי השוויון, אשר הפכו לבלתי נסבלים. נסיונו של עגיל לערוך שינויים בחברה על מנת למנוע, בין היתר, את החלוקה הבלתי שוויונית, לא צלחו. כתב התביעה הוגש על ידו בשנת 12', כך שלטענתו לא היה כל שיהוי בהגשתו, מיום שהאפליה והחלוקה הבלתי שוויונית הפכו כאמור למהותיים ולבלתי נסבלים.

לפיכך, שב ועתר לקבלת הסעדים המבוקשים על ידו הן בתביעה והן בבקשתו לפי פקודת בזיון בית המשפט.

13. גדר המחלוקת
א. סמכות עניינית - האם עסקינן בעילה הנתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה?
ב. האם היה שיהוי בתביעתו של עגיל?
ג. כהונתו של בוכריס כסדרן – האם עומדת בניגוד לתקנון החברה?
ד. סוגיית גילוי המסמכים - האם היו בידי הנתבעת מסמכים בעת ניהול ההליכים בתיק?
ה. האם הוכחה הפלייתו של עגיל לרעה בחלוקת העבודה? על מי נטל ההוכחה?
ו. האם נהג עגיל בחוסר תם לב בתביעתו?
ז. נפקות פסק הדין בתיק המקביל על התיק שבפנינו.
ז. האם ביזתה החברה את החלטתו של בית המשפט?
ח. האם הוכיח עגיל קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות?

דיון
14. סמכות עניינית
אקדים ואומר כי דין טענתם של הנתבעים לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בהעברתו של בוכריס מתפקידו כסדרן בחברה, בשל סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, להדחות.

א. כאמור לעיל, בקשה דומה של הנתבעים, אשר הוגשה לאחר שעגיל צמצם את סעדיו, נדחתה מנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 7/9/15. הנתבעים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובנתונים אלה, סבורני כי אין מקום להדרש לה בשנית.

ב. למעלה מן הדרוש ייאמר כי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובע:

"24א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [ נוסח חדש];...".

בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי פ"ד נט (3) 497, מפי כב' הש' נאור ( כתוארה אז) נקבע:
"כאמור, במקרים רבים סמכותו של בית-הדין האזורי לעבודה נקבעת על-פי ה"עילה". מה פירוש " עילה"? מדובר במונח משפטי שמשמעותו משתנה בהתאם להקשר שבו הוא משמש ( ראו: נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי ( להלן – זלצמן [46]), בעמ' 47; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ( להלן – גורן [47]), בעמ' 82). משמעות המילה לעניין סדר דין אזרחי הינה " מכלול העובדות... המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד..." (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי ( להלן – זוסמן [48]), בעמ' 133). "עילה ביחסי עובד מעביד" לפי סעיף 24( א)(1) לחוק בית הדין לעבודה פורשה כך שמשמעה מכלול עובדות המולידות זכות הנובעת מן היחסים בין עובד למעביד או זכות שמקורה במשפט העבודה ( ראו פרשת ארגמן טורס בע"מ [5], בפיסקה 10). יודגש כי מדובר בזכויות ( או חובות) שמקורן בדיני עבודה וביחסי עבודה ולא במקור הסכסוך ( הרי סכסוך בין עובד למעביד יכול להוביל אף להקמתן של זכויות לפי דין אחר – ועל כך בהמשך הדברים)." (ההדגשות שלי - ד.ס.).
כן ראו בעניין זה האמור בת"א ( מרכז) 8370-02-10 קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ (6/7/10), מפי כב' הש' ארנון:
"סעיף 24( א)(1ד) קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה: (א) מבחן זהות הצדדים: בעלי הדין הם עובד ומעביד ( ובמקרים המתאימים נציג ארגון עובדים או מעבידים); וכן - ( ב) מבחן העילה: האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; וכן - ( ג) מבחן הקשר הסיבתי: האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה;"
בנסיבות העניין שבפני, כפי שגם נקבע בהחלטתי האמורה, עילות התביעה בגינן נתבקש הסעד של העברתו של בוכריס מתפקידו, הן עילות על פי דיני החברות, ואין מדובר בעילה שעניינה בקשר ל"יחסי עובד ומעביד" ובסעד קלאסי של פיטורים. בעלי הדין הניצבים זה מול זה בהליך שבפני אינם עובד ומעביד, ובית משפט זה אינו נדרש כלל לדיון בקשר ליחסי העבודה של בוכריס בחברה, ולזכויותיו מעבודתו בהקשר לסוגיית הפיטורים. עסקינן בדיון מהותי בטענות הנוגעות להתנהלות הצדדים בניגוד לתקנון החברה, בהפרה של הוראות הקבועות בחוק החברות וכיוצא בזה, ואלה נתונות לסמכותו של בית משפט זה.

האם מנוגדת פעילותו של בוכריס כסדרן עבודה לתקנון החברה?
15. אקדים ואומר כי לאחר בחינת הראיות בקשר לפעולתה של החברה מאז שנת 97', למצער, איני רואה לקבל את הטענה כי פעילותו של בוכריס כסדרן בחברה עומדת בניגוד לתקנון של החברה, זאת, מששוכנעתי כי החברה שינתה את תקנונה בהתנהגותה העקבית בנושא הנדון.

א. מוסכם על הצדדים, כי עם היווסדה של החברה הוסכם בתקנונה, שלא יתמנה סדרן לחלוקת עבודות ההובלה בחברה אדם שהוא חבר בחברה ו/או בעל מניות בה, וכי פרט למנהל הכללי של החברה לא תשולם משכורת לחברי החברה. (ראו סעיף 3( ג) לתקנון החברה המפורט גם לעיל). עצם העובדה שבוכריס – בעל מניות בחברה - משמש סדרן עבודה בחברה, מנוגדת לתקנון הכתוב של החברה, בהיותו חבר בחברה ובעל מניות בה.

ב. המתווה הנורמטיבי
תקנון החברה מהווה הסכם בין בעלי המניות לחברה ובין בעלי המניות לבין עצמם, כלשון סעיף 17( א) לחוק החברות: "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם".

עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שהתנהגותם של צדדים בקיומו של חוזה ביניהם יכולה להביא לשינוי תנאיו, אם כי לא בנקל יוסק הרצון בשינוי הוראה חוזית, ויש צורך לשם כך בבסיס איתן, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת קיומו של חוזה בין הצדדים. (ראו ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה, עמ' 221; כהן ופרידמן, חוזים, כרך ג', 27; ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2), 517 , מפי כב' הש' מלץ). יפים לענייננו דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4), 35:

"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור ... יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים".

דהיינו כדי להוכיח שינוי הסכם בכתב על דרך של התנהגות מאוחרת של הצדדים לכריתתו, צריך שהתנהגותם תשקף גמירות דעת ברורה לסטות מהוראותיו, ואין די בהתנהגויות אקראיות שאין ביניהן חוט מקשר. (ראו גם ע"א 8427/12 יעקובסון נ' ויגדור ואח' (22/12/14), מפי כב' הש' זילברטל).

ג. מן הכלל אל הפרט
1) הוכח כי בוכריס משמש סדרן החברה משנת 97', משכורתו שולמה מידי חודש מקופת החברה, וגם לפני כן היו סדרנים וכן מנהלים שהיו בעלי מניות בחברה. (ראו סעיף 10 לכתב התביעה, גרסת הנתבעים בכתב הגנתם ובתצהיריהם - לפיה מיום היווסדה של החברה ובמשך כל השנים, מולאו התפקידים של סדרן ומנהל על ידי בעלי מניות בחברה - אשר לא נסתרה, ועמדתו של עגיל עצמו, אשר אישר בסופו של יום כי בוכריס פעל כסדרן משנת 97').

בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הצדדים הסכימו בהתנהגותם לפעול בניגוד לאמור בתקנון החברה בסוגיה זו מזה שנים רבות, ולא מן הנמנע כי הדבר נעשה סמוך לאחר הקמתה.

התנהלותם של הצדדים בביצוע התקנון מלמדת על הסכמתם לשינוי התקנון בהתנהגות, במובן זה שהסכימו כי את תפקיד סדרן החברה ( כמו גם מנהלה) ימלאו בעלי מניות מן החברה.
2) הוכח, כאמור, כי עגיל אשר רכש מנייתו בחברה בשנת 91' היה מודע לכך כי סדרן החברה הוא גם בעל מניות בה, כאשר באותה תקופה כיהן בעל מניות אחר כסדרן, ואין חולק כי היה מודע היטב לכך שבוכריס כיהן כסדרן משנת 97'. עגיל לא הכחיש כי עת נכנס כבעל מניות בחברה, קרא את התקנון והיה מודע לעובדותיו ולמצבה של החברה בפועל, ועמד על כך כי כל שעניין אותו הוא שיש שוויון בעבודה, "אמרו שוויון טוטאלי ועל זה נכנסתי" ( עמ' 35, ש' 1-2). דהיינו, הוא החריש משך כעשרים ואחת שנים, בקשר לאופן פעילותה של החברה, עד להגשת התביעה, לרבות בפרק הזמן הקצר בה כיהן כמנהלה.
משנדרש לשיהוי הניכר בהגשת התביעה ולשינוי התקנון בהתנהגות, העיד כי כל עוד היה בוכריס בעל משאית אחת, לא היה לו אינטרס חזק במיוחד בחלוקת העבודות בצורה בלתי שוויונית, ולכן לא התנגד לפעילותו כסדרן. הדברים השתנו כאשר נוספו בעלי מניות נוספים מבני משפחתו המורחבת, וכאשר נוצרה קבוצת בוכריס, שהייתה קבוצה בעלת אינטרסים חזקים. מצב עובדתי זה גרם לשינוי בחברה, ולכן אין מקום לכך שבוכריס ישמש סדרן, ויש להביא סדרן אחר, אפילו בעל מניות בעל משאית אחת. (עמ' 30, ש' 19-21, 31, עמ' 35, ש' 19-25). מהמכתבים שצרף עגיל לתצהירו עולה כי ביום 22/7/12 פנה לראשונה לבוכריס בנושא אי השוויון בחלוקת העבודה ( נספח 7 לתצהירו).
הוכח כי עגיל עצמו לא התנגד להכנסת קרובים של בוכריס כבעלי מניות בחברה, והוא אף הצביע בעד קבלתם. הסברו כי לא רצה להתנגד מכיוון שישיבת ההנהלה בה התקבלו מנחם בוכריס, שושן בוכריס וציון בוכריס כבעלי מניות נוספים היתה במסעדה, "ולא היה נאה ולא היה מתאים להעלות צעקות שם", לא יכול לעמוד לו, מאחר שבחר להתנגד בעניין אחר באותה ישיבה ממש. בהמשך אף אישר כי על אף שהתנגד בישיבה בנושא אחר, לא הביע התנגדות כלשהי בעניין כהונתו של הסדרן - " צירוף אנשים ומינוי סדרן. לא התנגדתי". (ראו נספח ג' לתצהיר בוכריס, עדות עגיל בעמ' 36, ש' 5-16). דהיינו, בשנת 12' הסכים עגיל לקבל את קרוביו של בוכריס כבעלי מניות משיקולים אינטרסנטיים, כפי שהודה בעדותו, תוך שהוא מתחמק ממתן הסבר משמעותי לשאלה, מדוע לא התנגד לצירופם ולהמשך מינויו של בוכריס כסדרן.

3) לא זו אף זו, כמעט כל בעלי המניות האחרים הסכימו ומסכימים גם כיום לכהונתו של בוכריס כסדרן בחברה, על אף שעגיל העיד כי בחברה יש שתי קבוצות אינטרסים, השוות כמעט במספרן. החברה מצדה הסכימה כי בוכריס ישוחרר מתפקידו כסדרן עבודה, אם עגיל יכניס את המשאיות שלו לחברה, ישיב את הרווח שלו מ"גזילת העבודה" של החברה, ויבטיח לא להתחרות בה. בעניין זה לא למותר להפנות לפסק הדין בהליך המקביל, שם נקבע כי עגיל אכן התחרה בחברה, בניגוד לתקנון, "לקח עבודות" של לקוחות שעבדו עם החברה, והוא אף חויב לשלם לחברה סכום כסף נכבד. עגיל אשר מכחיש גם כיום כי גזל עבודות מהחברה, טען כי בהליך המקביל אף הציע כי אם בוכריס יחתום על ערבות לפעול למען חלוקת עבודה שוויונית, אין לו כל התנגדות כי ימשיך לכהן כסדרן " עד סוף כל הדורות" (עמ' 30 לפרוט' ש' 24-25), תשובה המתיישבת עם גרסת הנתבעים כי לא עמידה דווקנית על התנהגות על פי הסעיף בתקנון היא אשר הניעה את עגיל בתביעתו. משמע אף הוא הסכים משך שנים רבות לשינוי התקנון בהתנהגות, והחריש משך למעלה מעשרים ואחת שנים בעניין זה, כל עוד הדברים התיישבו עם האינטרסים שלו. עגיל הודה כי גם כאשר מונה כיו"ר הנהלה לא כינס ישיבה ולא העלה לסדר היום ובגלוי את נושא פיטוריו של בוכריס, ולא העלה כל טענה לפיה כהונתו של האחרון מנוגדת לתקנון. (עדות עגיל, עמ' 37, ש' 4-10).

16. א. נוכח ריבוי השנים בהן שימש בוכריס סדרן, ומשהוכח כי גם לפני כן שימשו בעלי מניות כסדרנים, בהסכמת כל בעלי המניות - אברהם מלכה ז"ל, דוד ממו ז"ל, דוידי ואנשים נוספים - הוכח כי בעלי המניות בחברה שינו סעיף זה בתקנון בהסכמה, וכהונתו של בוכריס כסדרן הייתה חלק מאותו שינוי של התקנון המוסכם. בנתונים אלה, שעה שבעלי המניות בחברה ביטלו למעשה את ההגבלה החלה על מינויו של בעל מניות כסדרן עבודה, לא ניתן לומר כי כהונתו של בוכריס מנוגדת לתקנון בשל היותו בעל מניה או חצי מניה ובעל משאית .

ב. למעלה מן הדרוש ייאמר כי שוכנעתי שיש ממש גם בטענת הנתבעים כי קיים שיהוי ניכר בהגשת התביעה לאחר 21 שנים, עד כדי דחייתה גם מנימוק זה, כאשר הסבריו בהקשר זה הינם קלושים.
כך או כך, דינה של הטענה כי מינויו של בוכריס מנוגד לתקנון, להידחות.

17. אשר לטענות האפלייה, הקיפוח, הפער בין ההכנסות וכל כיוצא בזה, הן ביחס לתקופה שלפני הגשת התביעה, והן לאחר מתן ההחלטה בדבר השבת עגיל לעבודה, וחלוקת עבודה שוויונית וצודקת ( מושא הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט), הסכימו הצדדים כי העדויות המתייחסות לכל הסוגיות השנויות במחלוקת לרבות ענין הבזיון, יובאו יחדיו, וכך גם המסמכים שהוגשו. לפיכך, יפרשו הראיות במאוחד לגבי סוגיות אלה, ורק בחינתן תעשה בנפרד.

האם הפדיון השנתי של עגיל היה נמוך ביחס לפדיונה של קבוצת בוכריס?
18. ייאמר כבר עתה, כי הראיות שהובאו בפני מלמדות שהפדיון של עגיל במהלך השנים 06'- 14' היה נמוך במידה מסוימת מזה של כלל בעלי המניות בקבוצת בוכריס, אשר משנת 11' מחזיקים ביחד שש משאיות. עם זאת, יש לציין כי בחינה פרטנית של כל משאית ( יש לזכור כי עד 12' היתה לחברת ל.ע.ד שבבעלות עגיל משאית אחת בלבד), מלמדת שהיו משאיות אשר הפדיון שלהן היה נמוך יותר מפדיונה של משאית ל.ע.ד.

מהטבלאות עליהן ביקש להסתמך עגיל לתמיכה בגרסתו – אשר התבססו על נספחים שצירף לכתב הגנתו בהליך המקביל ( וסומנו שם כת/2), שהוגש בהסכמה בהליך שבפני - עולים הנתונים הבאים:

בשנת 06' עמד הפדיון השנתי של יעקב בוכריס בקשר למשאית המסומנת 11 על 550,899 ₪, הפדיון של שושן בוכריס, בקשר למשאית המסומנת 52 עמד על 677,390 ₪, ובקשר למשאית 61 - על 521,293 ₪. הפדיון בקשר למשאית של חברת ל.ע.ד עמד על 537,111 ₪. לאחרים מקבוצת בוכריס לא היו משאיות בשנה זו. (דהיינו, באותה שנה היה הפדיון של שושן בוכריס במשאית 61 נמוך מזה של עגיל, אם כי הפדיון במשאית 52 היה גבוה בהרבה, ושל יעקב גבוה באחוזים בודדים).

בשנת 07' עמד הפדיון השנתי של יעקב בוכריס בקשר למשאית 11 על 598,168 ₪, של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 750,108 ₪, בקשר למשאית 61 - על 557,038 ₪. הפדיון בקשר למשאית ל.ע.ד עמד על 570,778 ₪. לאחרים מקבוצת בוכריס לא היו משאיות בשנה זו. (דהיינו, גם בשנה זו היה הפדיון של שושן בוכריס במשאית 61 נמוך מזה של עגיל, אבל של האחרות גבוה במקצת, למעט שושן בוכריס במשאית 52, שהיה גבוה בהרבה מהאחרים).

בשנת 08' עמד פדיונו של יעקב בוכריס בקשר למשאית 11 על 608,998 ₪, של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 עמד על 780,645 ₪, ובקשר למשאית 61 - על 527,280 ₪. הפדיון של משאית של ל.ע.ד עמד על 553,724 ₪. לאחרים מקבוצת בוכריס לא היו משאיות בשנה זו. (דהיינו, גם בשנה זו היה הפדיון של שושן בוכריס במשאית 61 נמוך מזה של עגיל, אבל של האחרות גבוה בהרבה, כאשר שוב הפדיון במשאית 52 של שושן בוכריס היה גבוה מהרבה מהאחרים).

בשנת 09' עמד הפדיון השנתי של יעקב בוכריס בקשר למשאית 11 על 505,447 ₪, של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 672,131 ₪, בקשר למשאית 61 - על 450,862 ₪, ואילו הפדיון של ל.ע.ד עמד על 381,793 ₪. לאחרים מקבוצת בוכריס לא היו משאיות בשנה זו. (דהיינו, בשנה זו היה הפדיון במשאית של עגיל נמוך בהרבה מהאחרים, כאשר שוב הפדיון במשאית 52 של שושן בוכריס היה גבוה מהרבה מהאחרים).

בשנת 10' עמד הפדיון השנתי של יעקב בוכריס במשאית 11 על 573,535 ₪, של שושן בוכריס במשאית 52 על 665,661 ₪, במשאית 61 על 517,746 ₪, ואילו הפדיון של ל.ע.ד עמד על 359,236 ₪. לאחרים מקבוצת בוכריס לא היו משאיות בשנה זו. (דהיינו, גם בשנה זו היה הפדיון במשאית של עגיל נמוך בהרבה מהאחרים, כאשר שוב הפדיון במשאית 52 של שושן בוכריס היה גבוה מהרבה מהאחרים).

בשנת 11' עמד פדיונו של יעקב בוכריס בקשר למשאית 11 על 143,447 ₪; פדיונו של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 עמד על 708,191 ₪, בקשר למשאית 61 - על 562,303 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 96 עמד על 178,768 ₪; פדיונם של " האחים בוכריס" (לגביהם העיד ג'אן, כי מדובר ביעקב בוכריס ובבניו ציון ומנחם), בקשר למשאית שמספרה 90 עמד על 460,539 ₪, בקשר למשאית 94 - על 327,778 ₪ ובקשר למשאית 95 - על 214,353 ₪. הפדיון של ל.ע.ד עמד על 427,114 ₪. (יצויין כי משאיות מס' 90, 94, 95 ו- 96 לא צוינו בטבלה שערך עגיל לגבי השנים הקודמות; מכל מקום, בשנה זו היה הפדיון של עגיל נמוך מהפדיון בחלק מהמשאיות של הקבוצה, וגבוה מזה של האחרות, כאשר שוב הפדיון במשאית 52 של שושן בוכריס היה גבוה מהרבה מהאחרים).

בשנת 12' עמד פדיונו השנתי של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 754,739 ₪, בקשר למשאית 61 - על 506,975 ₪ ובקשר למשאית 96 - על 598,725 ₪; פדיונם השנתי של " האחים בוכריס" בקשר למשאית 90 עמד על 612,194 ₪, בקשר למשאית 94 - על 577,926 ₪ ובקשר למשאית 95 - על 567,212 ₪; הפדיון של ל.ע.ד עמד על 423,991 ₪. (יש לציין כי משאיות שונות נושאות מספרים שונים, ללא הסבר לשוני בין השנים; עוד יש לזכור כי עגיל הגיש תביעתו באוקטובר 12'; מכל מקום, בשנה זו היה הפדיון של עגיל נמוך משמעותית מהפדיון של האחרים, כאשר שוב הפדיון במשאית 52 של שושן בוכריס היה גבוה מהרבה מהאחרים).

בשנת 13' עמד פדיונו של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 712,959 ₪, בקשר למשאית 61 - על 502,857 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 96' עמד על 567,708 ₪; פדיונם של " האחים בוכריס" בקשר למשאית שמספרה 90 עמד על 607,909 ₪, בקשר למשאית 94 - על 485,987 ₪ ובקשר למשאית 95 - על 618,862 ₪. הפדיון של ל.ע.ד עמד על 343,532 ₪. (שנת 13' אינה רלוונטית לדיון שבפני, מפני שמדובר בתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה ולפני שהצדדים הגיעו להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ומשמשת בסיס לבקשת בענין הבזיון. הנתונים הובאו לראיה בלבד, והאמור לגבי שנת 12' יפה גם לגביהם).

בשנת 14', בין החודשים מאי עד דצמבר, תקופה הרלוונטית לבקשה בענין הבזיון, עמד פדיונו של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 509,832 ₪, בקשר למשאית 61 - על 305,594 ₪, בקשר למשאית 96- על 418,702 ₪; פדיונם של " האחים בוכריס" בקשר למשאית שמספרה 90 עמד על 358,580 ₪, בקשר למשאית שמספרה 116 - על 441,336 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 117 - על 391,115 ₪; פדיונו של דוידי בקשר למשאית שמספרה 88 עמד על 418,706 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 97 על 282,558 ₪. הפדיון של ל.ע.ד עמד על 246,375 ₪. (עוד יודגש כי הסכמת הצדדים היתה רק ביום 22/4/14, ולכן החודשים הרלוונטיים הם למעשה מאי - דצמבר 14'; האמור לגבי שנת 12' יפה גם לגביהם).

בשנת 15', בין החודשים ינואר עד יולי, עמד פדיונו של שושן בוכריס בקשר למשאית 52 על 404,805 ₪, בקשר למשאית 61 - על 288,615 ₪, בקשר למשאית 96- על 324,354 ₪; פדיונם של " האחים בוכריס" בקשר למשאית שמספרה 90 עמד על 303,640 ₪, בקשר למשאית שמספרה 116 - על 319,132 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 117 - על 339,254 ₪; פדיונו של דוידי בקשר למשאית שמספרה 88 עמד על 346,106 ₪ ובקשר למשאית שמספרה 97 על 337,266 ₪. הפדיון של ל.ע.ד עמד על 210,003 ₪. (הבקשה בקשר לבזיון הוגשה בספטמבר 15', אך הראיות נשמעו בחודש פברואר 16', ולא היתה מניעה לעדכן את הנתונים, באופן שבפני הצדדים יעמוד מלוא הפדיון של כל אחת מהמשאיות; מכל מקום, האמור לגבי שנת 12' יפה גם לגביהם).

עגיל טען כי פדיונו של יעקב בוכריס בין השנים 06'-10' עמד על סך של 2,836,047 ₪, בעוד פדיונו שלו עמד על 2,402,642 ₪, וכי הפרש הפדיון עמד על 443,405 ₪. בין השנים 11'- אוקטובר 14' עמד הפדיון הממוצע של קבוצת בוכריס למשאית אחת מתוך שש משאיות על סך של 1,975,668 ₪, והפדיון של עגיל עמד על 1,397,885 ₪, וביניהם הפרש של 577,783 ₪.

עדי ההגנה לא סתרו את הנתונים המספריים שהציג עגיל, המלמדים כאמור כי פדיונו השנתי היה נמוך מזה של קבוצת בוכריס. כך כאשר הופנה ג'אן בחקירתו הנגדית לדו"ח של החברה לשנת 11', ונשאל אודות הפער בין המחזור השנתי ( לפני הפחתות) של שושן בוכריס - 708,000 ₪ לבין ל.ע.ד – 427,000, השיב לב"כ עגיל: "את שואלת אותי בתור מה?" (עמ' 56 לפרוט', ש' 1-4). גם בוכריס ודוידי לא חלקו על עצם נכונותם של הנתונים המפורטים בדוח"ות ובטבלאות שהגיש עגיל, ולמעשה ביקשו לספק הסברים לפערים בין הפדיונות, שלטענתם אינם נעוצים כלל באפליה או בחלוקה אי שוויונית של ההובלות ( כטענתו של עגיל), אלא בהתנהלותם של עגיל ושל סמי, נהגו.

האם הופלה עגיל בחלוקת העבודה עובר להגשת התביעה ולאחריה
19. האם – כטענת עגיל – חילק הסדרן בוכריס את העבודות בצורה בלתי שוויונית, כאשר הוא נותן לקבוצת בוכריס ולבעלי בריתו בחברה הובלות רבות ומשתלמות יותר, או – כגרסתם של עדי החברה – חילק את העבודות באופן שוויוני, ויש הסבר אחר לפער הנטען.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי עגיל לא הצליח להרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר חלוקה בלתי שוויונית בחברה.

ראיות הצדדים בקשר לנתונים שהציג עגיל
20. טענתו של עגיל כי מלכתחילה נהג בוכריס להקצות למשאית שלו פחות הובלות, וכן סידר לו הובלות פחות משתלמות, דהיינו הובלות למרחקים ארוכים, נדחתה מכל וכל על ידי הנתבעים, נסתרה על ידי בוכריס, דוידי וג'אן, ולא נתמכה בראיות אחרות, פרט לנתונים שהובאו לעיל.

21. בוכריס העיד כי היה מבצע מידי ערב את סידור העבודה של יום המחרת, מתקשר לנהגים, וכי לעיתים הנהגים עצמם היו מקדימים ומתקשרים מיוזמתם לברר את הסידור. הוא אישר את עדותו של דוידי בהליך המקביל ואת תשובות החברה לשאלון עגיל, לפיהן נערך " ריכוז יומי" של סידור העבודה, וכי על פי הצעתו לדוידי, הם ניהלו " יומן יומי", ולדבריו " זה נכון. הכל במחשב. הצעתי לו לכתוב הכל, מי עבד, כמה עבד, הכל. יש נהג עצלן, שעובד פחות ויש נהג שעובד יותר" (עמ' 86, ש' 1-11). הוא חזר ואישר כי נהג לנהל רישום ידני מסודר של סידורי העבודה היומיים ביומן, וזה הוקלד על ידי הפקידה במחשב בסוף החודש, לאחר שהנהגים הגישו את התעודות המשלוח על ההובלות שבוצעו ( עמ' 87, ש' 28-30).

לשאלה האם נהג לערוך רישום גם כאשר הציע עבודה לסמי – נהגו של עגיל - או לנהג אחר ואלה סרבו לבצעה, השיב בוכריס בחיוב באומרו כי "יש לנו יומן ואני רושם, "סמי בחופש, לא בא לעבודה", וכי נהג לרשום גם את הסיבה בגינה לא התייצב, "הוא אומר לי " אני עובד אצל שי", "אני בחופש", "אני חולה", אז אני רושם...". ( עמ' 87, ש' 10-11).

דוידי אישר את דבריו של בוכריס בנוגע לשיטה של חלוקת העבודה, באופן שכל נהג היה מודע עוד בערב הקודם להובלות שהוקצו לו למחרת, לפחות לגבי הובלות הבוקר ( עמ' 75, ש' 28 - עמ' 76, ש' 17). גרסה זו לא נסתרה, באשר עגיל לא התייחס לסוגיה זו, ולא מצא לנכון להזמין את סמי למסור גרסתו בנדון.

22. דוידי עמד על כך כי במהלך כל השנים חולקה העבודה בצורה שוויונית וצודקת, וכי הוא ובעלי מניות אחרים השתדלו לבצע כמות גדולה של הובלות, ככל הניתן, על מנת למקסם את הכנסותיהם. לדבריו, לכן, אם סיימו נהגים הובלה שהוקצתה להם מראש, ביקשו לבצע הובלות נוספות באותו יום, וכל מטרתם הייתה לעבוד ככל היותר. דהיינו, הם היו " רעבים", במיוחד מפני שהיקף העבודות פחת והם היו זקוקים לכסף. בשונה מהם, סמי, נהג המשאית של עגיל, היה עצלן, מיעט לבצע הובלות, לא השיב לקריאות ולא התייצב לביצוע הובלות שהוקצו למשאית שלו. דוידי הסביר זאת בכך שסמי ביצע הובלות עבור עגיל בחברה הפרטית שלו, וביקש לבצע הובלות בחברה אך ורק כאשר לא הייתה לו עבודה אחרת. דוידי אף הדגיש כי אין מספיק עבודה לכולם, ולכן פגעה בהם הקמתה של החברה המתחרה על ידי עגיל עד מאוד.

כן העיד כי הפדיון המתייחס לכל משאית - עליו הסתמך עגיל בטבלאות והדוחו"ת - אינו משקף את הרווח, התלוי בשני פרמטרים: האחד - הוצאות הנובעות בעיקר מכמות הסולר הנדרשת לצורך ביצוע ההובלה, והשני - מידת זמינותו של הנהג להובלה . לדבריו, "לגבי השוויוניות אני רוצה להסביר מה זה צודקת ומה זה שוויונית. לגבי צודקת, יש קווים קצרים יותר, וקווים ארוכים יותר. גם אם הסדרן מחלק את העבודה בצורה שווה לכל הנהגים, יכול להיות שלאחר יהיה פחות בפדיון הסופי בסכום של 20,000 ₪ אבל בנטו יישאר לו יותר, כי הוא עושה רק את הקווים הרווחיים, ואז הרווח שלו יהיה גדול יותר". (עמ' 73 ש' 1-5, 7-20). בהמשך הסביר כי הרווח של בעלי המניות תלוי גם במספר העבודות שמבצע כל מוביל ביום, מפני שישנם נהגים העובדים ביום שש שעות בלבד, ואחרים העובדים 12 שעות ומבצעים כ- 10 הובלות ביום, תלוי ביום העבודה ובמספר העבודות העומדות לחלוקה, המשתנה מיום ליום. (עמ' 74, ש' 31 - עמ' 75 ש' 12).

לדבריו, קיימת אבחנה גם בין הפדיון של בעל המניה העובד בעצמו על המשאית שבבעלותו לבין מי שמעסיק נהג שכיר מטעמו. "הנהגים לא עובדים כפי שעובדים מנהלי החברה על המשאיות. בעלי המשאיות עובדים כשהעבודה היא בעדיפות ראשונה אצלם. השכירים חוץ מהעבודה שהם עובדים, יש להם חיים אחרים, אז הם עובדים כפי שהם עובדים, ולכן זה הפדיון שלהם. אם היו עובדים יותר שעות, כפי שבעלי הבית עובדים, יותר אחריות, אז היו עושים יותר עבודה". ( עמ' 68, ש' 17-22).

לגבי עגיל הסביר כי מלכתחילה הוא אינו יכול ליהנות מחלוקה שוויונית כי " ... עגיל הוא לא מעמיד את המשאית ב- 100% לטובת המשרד. הוא עובד במקומות אחרים בעבודות שלקח מאיתנו ... יש חלוקה שוויונית בין כולם. ישנן מספר סיבות מדוע הפדיון לא שווה בסוף החודש. א' יש ענין של נהג, אם נהג עצלן ... בענין עגיל הוא לא מעמיד משאית 100% לטובת החברה". (עמ' 74, ש' 7-13). לדבריו, "... עגיל דוד לקח לנו עבודה והוא משתמש במשאית בעובדת בחץ ההר כבר שנים עם הנהג סמי, הוא לוקח אותה ומפנה אותה לעבודות שהוא לקח לנו. לכן הוא עובד לא רק אצלנו...", כאשר יש לו מחסור בעבודה הוא " מקושש עבודה" מהחברה. (עמ' 67, ש' 22-30). יצוין כבר עתה כי לא ברור האם דבריו מתייחסים גם לתקופה הקודמת להגשת התביעה. כאשר הופנה לנתונים בטבלאות המלמדים על ההבדל בין ההכנסות של בוכריס לעומת עגיל, טען כי אם נוסיף את כל ההכנסות שלו מלקוחה שגזל מהחברה, חברת " אמיר דגן הייתם רואים שלא שהוא מקופח, הוא עובר את כל החברים במשרד פי שניים ומיליון". עם זאת אישר כי עגיל החל לעבוד ישירות עם עמיר דגן רק בשנת 13', והדברים אינם רלוונטיים לקיפוח לו טוען עגיל בכתב תביעתו.

23. ג'אן, אשר ניהל לדבריו בעבר את החברה משך כ- 8 שנים, וכיהן כיו"ר הנהלה בין שנים 12'- 15', תמך בעדותו של דוידי, לפיה אין בהכרח התאמה בין הפדיון לבין הרווח, וכן כי הנתונים שהובאו על ידי עגיל אינם מלמדים בהכרח על אפליה בחלוקת העבודה, או על קשר ישיר בין הפדיון של בעלי המשאיות לרווח. אשר לפער בין הפדיונות בטבלאות, הסביר ג'אן כי " ...אני טוען שאותם אנשים שמופיעים בסידור בפדיון שיש להם פדיון נמוך, חלק גדול זה באשמתם. כי יש מצב שהם עובדים משמרת ג' והם לא רוצים לעבוד משמרת ג'. יש מצבים שיש נהגים שלא רוצים לנסוע לקווים ארוכים כי המשאיות שלהם ישנות. יש טענות שהן כאלה שטוענים שנכון שהוא נמוך בפדיון אבל הוא גבוה בנטו. נכון הפדיון נראה נמוך, אבל יש קוים ארוכים ויש קוים קצרים. ויש נהגים שרוצים לעבוד רק קווים קצרים. אבל בנטו זה יוצא יותר כסף". בהקשר זה אישר כי הפדיון מופיע כנמוך, אך גם ההוצאות נמוכות ולכן הנטו גבוה. (עמ' 51, ש' 12-17).

ג'אן העיד כי הסכסוך עם עגיל החל כאשר פוטר מההנהלה לאחר שניהל את העניינים לבדו ללא הליך דמוקרטי, והובהר לו לא פעם כי אין זו הדרך לקבלת ההחלטות בחברה. או אז החל עגיל לפעול נגד החברה, לגזול לה עבודות, נמנע מלהגיש לחברה תעודות משלוח, ורשם אותן על חברת ל.ע.ד שבבעלותו. לשאלה מדוע טען עגיל לקיפוח, אם אכן קיבל עבודה ישירה ממפעלים אחרים, השיב כי יש להפנות שאלה זו לעגיל, בציינו כי " אם הוא באמת היה רוצה הוא היה צריך לעצור את התהליך ולהגיד חבר'ה, תפטרו את יעקב בוכריס, אני עוצר. אבל הוא קנה משאיות ויצר עובדות בשטח שמתחרות בחברה. בא בוכריס ואמר הנה המפתחות. במזנון של בית המשפט, יחזיר את כל העבודה אני הולך הביתה" (עמ' 55, ש' 10-23).

כאשר הופנה ג'אן לדו"ח השנתי לשנת 11', הקודם לתקופה המדוברת ולמינויו כיו"ר הנהלה, ממנו עולה פער בין הפדיון השנתי של בוכריס לעומת עגיל, הסביר כי יכולות להיות סיבות שונות לפער, לרבות מצב בו חבר החליף משאית ואז יש שני פדיונות לאותו חבר, פדיון אחד יראה גבוה והאחר יראה נמוך, וביקש לראות נתונים נוספים על מנת לבחון האם רכש עוד משאית, באומרו כי זו הפעם הראשונה שנחשף לדוחות אלו ( עמ' 56, ש' 14-16).

עם זאת, ג'אן אישר כי אכן ראוי היה שימונה סדרן עבודה, אשר לו משאית אחת בלבד, ומסוגל לעמוד מול לחצים של רוב, בחוזרו על דבריו כי בוכריס הסכים לוותר על תפקידו, ובלבד שעגיל ישיב את הכספים המגיעים לחברה, זאת, לדבריו מתוך דאגה לאינטרס הכללי של החברה. "ש. האם אתה חושב שיש פה בעיה כפי שגם שוחחנו בעבר, שזה לא תקין שאדם שיש לו כל כך הרבה אינטרסים עם כל כך הרבה משאיות יחסית לגודל החברה, ישמש כסדרן והוא זה שינווט לאן הולכות הנסיעות, ואני מתכוונת ליעקב בוכריס שיש לו שש משאיות ביחד עם אחיו ובני אחיו? ת. אז אני עוד פעם אחזור למה שטענתי. היות והחברה בנויה על חברים, ומי שיש לו רוב באספה הכללית, הוא שקובע. אין מה לעשות. ככה בנויה החברה. .... ש. לבית המשפט: האם לא ראוי שימונה סדרן שיש לו משאית אחת, והוא אדם שמסוגל לעמוד מול לחצים ורוב? ת. את צודקת. בהסדר שישבנו וניסינו להגיע להסדר, יעקב בא ואומר, אם זאת הבעיה, אני מוכן ללכת הביתה. הוא מתנה תנאים לא לאינטרס האישי שלו, הוא מתנה אינטרס לטובת החברה". (עמ' 58, ש' 14-29).

24. עגיל דחה את הטענה בדבר המניע שלו להגשת התביעה ולהתחרות בחברה, באומרו כי המצב השתנה כאשר נכנסו לחברה קרובים של הסדרן בוכריס. (עמ' 31, ש' 19-23). מעבר לכך, לא הפריך את הסבריהם של הנתבעים, ביחס לחוסר התאמה חד ערכי בין הפדיון לרווח, ובחר להשאיר שאלה זו עלומה. הוא אף בחר שלא להביא ראיות הזמה בקשר להסברים שנתנו הנתבעים לגבי השוני בין המשאיות והנהגים, ההבדל בין כמות העבודה המתבצעת על ידי משאית הנהוגה על ידי בעליה או על ידי נהג שכיר, וכל כיוצא בזה.

25. ניתוח ביניים
אקדים ואומר כי אין די בטבלאות שהגיש עגיל כדי להוכיח את טענתו בדבר חלוקת עבודה בלתי שוויונית.
א. ראשית, בחינה מדוקדקת של המספרים מלמדת כי הפדיון של משאית עגיל, עלה בתקופות שונות על חלק מהמשאיות של הנתבעים, ומשבחר עגיל, אשר חזקה עליו כי הכיר כל משאית בחברה היטב, להמנע מהתייחסות למאפיינים של כל אחת מהמשאיות - כאשר לכל משאית יש נתונים משלה, יכולות שונות, והיא נהוגה בידי אנשים שונים, בעלי מוטיבציה כזו או אחרת - אין די בשורה התחתונה של הפדיון כדי ללמד דבר.

עגיל חזר שוב ושוב על טענתו הכללית בדבר אפליה וחוסר שוויון בחלוקת העבודה, בהסתמך על הנתונים המספריים שהציג המלמדים לטענתו כי הכנסתו השנתית של בוכריס היתה גבוהה משמעותית מהכנסתו שלו, אולם התחמק ממתן תשובות חד משמעיות לגרסת הנתבעים, כי הפדיון אינו משקף את הרווח בפועל, ולא הציג נתונים מספריים לעניין ההפרדה בין מחזור שנתי לבין הכנסה לבין רווח והפסד – תוך התייחסות למספר הנסיעות, סוגן, ההוצאות הכרוכות בהן ועוד. משכך, לא הרים את הנטל לסתור את גרסתם, באשר לסיבות השונות בגינן היו קיימים הבדלים בין הפדיונות השנתיים של בעלי המניות השונים - לרבות כי חלוקת העבודה היתה תלויה במידת זמינותו של המוביל, בשעות העבודה היומיות שהקצה כל בעל מניות לחברה, במידת חריצותו של המוביל, בסוג ההובלה ובהוצאות הדלק בגין כל הובלה כתלות בסוגה, ועוד. עגיל אף לא נתן הסבר מדוע לא תבחן הכנסתה של כל משאית בפני עצמה, כאשר הפדיון של משאיתו עלה בחלק מהשנים אותן ציין בתביעתו, על פדיון של משאיות אחרות, כאמור. (ראו הנתונים דלעיל).
יתר על כן, עגיל התייחס לקבוצת בוכריס כאל הומוגנית, תוך התעלמות מכך שהאפשרות שליעקב בוכריס ולאחיו שושן, שהיה בעל שתי משאיות עוד משנת 06'- 10', לא היו בהכרח אינטרסים זהים. הוכח, למשל, כי הפדיון של שושן במשאית 52 היה הגבוה ביותר משך שנים, וייצג חלק משמעותי בין הפער בהכנסות, אך עגיל לא התייחס לכך, לא נתן לדבר הסבר, ענין זה לא נדון במפורש, ועגיל בחר להשאירו עמום, כפי שעשה בנושאים אחרים.

ב. עגיל בחר להמנע מהזמנה לעדות של נהג מטעמו, סמי או נהג אחר, אשר יכול היה לשפוך אור על מהלך הדברים בשנים 06'- 11', לגביהם הוא טוען לאפליה. כך גם בחר שלא להזמין לעדות איש מאותם " בעלי המניות הנוספים" שלטענתו קופחו אף הם על ידי החברה במהלך כל השנים, וגם הימנעותו זו נזקפת לחובתו. משנתבקש להסביר את הימנעותו זו השיב "אני לא הולך לבקש מאף אחד להעיד... אני לא נוטה לבקש חסד מזה או אחר לבוא לקבוצה שלי", בספרו על ההוצאות הגבוהות שהוציא עד לאותו שלב בגין ניהול ההליכים המשפטיים מול החברה ( עמ' 32, ש' 5-10). אין צריך לומר כי אין די בהסבר זה כדי להניח את הדעת שעה שהוא מגיע מפיו של תובע הטוען לקיפוח ולאפליה, ואשר היה בעל כח מספיק בחברה בזמנו, כדי להתמנות למנהלה, והימנעותו זו מתיישבת עם גרסת הנתבעים כי אותם בעלי מניות לא עבדו עם החברה, ולכן גם לא היו בפיהם טענות בגין רווחים נמוכים מהחברה.

מעבר לכך, עגיל נמנע, מסיבותיו, מהגשת נתונים בדבר ההכנסות של בעלי המניות האחרים בחברה, כאשר לא מן הנמנע שהפדיון של בעלי משאיות אחרים עלה אף על הפדיון של בוכריס וקרוביו, באופן שישמוט את הטענות של עגיל בדבר הטעם לשוני בפדיון בינו לבין אחרים. גם הימנעות זו אינה מוחזקת לטובתו.

יש גם ממש בטענותיה של החברה כי אין כל בסיס להשוואה בין בעל מניה המחזיק בשתי משאיות ומפנה את כל זמנו ומרצו לעבודות החברה, כדוגמת בוכריס ודוידי, לבין בעל מניה המחזיק במשאית אחת ואינו זמין לעבודות החברה, כדוגמת עגיל. גם טענות אלו של החברה לא נסתרו על ידי עגיל בראיות פוזיטיביות, לרבות ראיות המלמדות כי גם השוואה בינו לבין בעלי מניה המחזיקים במשאית אחת מלמדת על חוסר שוויון וקיפוח כטענתו.

ג. גרסתו של עגיל כי הגיש את תביעתו רק לאחר שקרוביו של בוכריס הצטרפו לחברה, אינה מתיישבת עם הנתונים שהגיש הוא עצמו לבית המשפט. עגיל בחר להמנע מלציין את המועד בו הצטרפו קרוביו של בוכריס לחברה, ללא כל הסבר או הצדק, אך מעיון בטבלת הפדיון שצירף עולה כי כבר בשנת 11' פעלו שבע משאיות של קבוצת בוכריס במרץ, והוא החשה, וכך גם כאשר מונה כיו"ר הדירקטוריון של החברה, עד אשר נדרש לכנס אסיפה כללית, בניגוד לרצונו. יתר על כן, שושן היה בעלים של שתי משאיות עוד משנת 06', דהיינו בידי קבוצת בוכריס המצומצמת דאז היו שלוש משאיות, ולא אחת כמתואר על ידי עגיל. גם אז היו להם הכנסות נכבדות, ולא היו לו טענות. בנתונים אלה, יש בסיס לטענותיהם של הנתבעים כי המניע להגשת התביעה היה פיטוריו של עגיל מתפקיד הניהול, ולא תחושת הקיפוח. לכן, הגשת התביעה רק באוקטובר 12' מחזקת את טענתם של הנתבעים כי עגיל לא חש קיפוח לפני שבעלי המניות הביעו חוסר שביעות רצון מתפקודו.

עגיל מבקש להסתמך על דבריו של ג'אן, לפיהם רצוי היה שהסדרן יהיה בעל משאית אחת בחברה, ולא מייצג רוב באסיפה, כראיה להודייתה של ההגנה לפיה אין זה ראוי שבוכריס ישמש סדרן. ואולם אין די באמירה מסויגת זו של ג'אן כדי לקבוע כי הוכחה חלוקה בלתי שוויונית, משמקופלת בה אמירה מפורשת שמינויו של סדרן בעל מניות בחברה אינו עומד בניגוד לתקנון החברה, ומשלא עמד עגיל בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את חוסר השוויון והקיפוח הנטענים על ידו. (למען הסר ספק, בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות כוללות, לרבות בסוגיית זהותו של הסדרן, אך אלה לא הסתייעו).

ד. חשוב מכך, מדובר בענין שבמומחיות, ונסיונו של עגיל להציג נתונים כלליים, מתוך ציפיה כי בית המשפט ינתח ניתוח חשבונאי של רווח והפסד על יסוד פדיון בלבד, שעה שגרסאות הנתבעים לפיהן הפדיון אינו משקף את הרווח היו בפניו לא נסתרו, תמוה בלשון המעטה. לו חפץ עגיל לשטוח בפני בית המשפט גרסה מלאה ומשכנעת, היה עליו להגיש חוות דעת חשבונאית מפורטת של מומחה בתחום הנ"ל. לא נעלמה מעיני עמדתו של עגיל, לפיה לא היו בידיו נתונים מספיקים, עקב העדרו של גילוי מסמכים מלא מטעם הנתבעים, אשר הודעתם כי משרד החברה נשרף לא נסתרה, אך לא היה לעגיל קושי לפנות בבקשה לאפשר קבלת המסמכים המקוריים של החברה, לרבות חשבוניות מס, תעודות משלוח, דוחות רבעוניים וכל כיוצא בזה, מרואה החשבון שלה לגבי השנים הרלוונטיות לפני הגשת התביעה, כאשר חזקה על רואה החשבון של החברה, כי היו בפניו נתונים מלאים לגבי השנים 06'- 12', וגם לאחר מכן. בחירתו של עגיל להמנע מלקבלם או להגישם לבית המשפט, מלמדת כי לא היו מחזקים את גרסתו, בלשון המעטה.

מכל מקום, יש להניח כי בתחום בו עוסקים הצדדים, קיימות חוות דעת בסיסיות לגבי הקשר בין הפדיון לרווח בסוגי הובלות שונים, אף ללא נתונים מדויקים מהחברה.

לסיכום, עגיל לא הרים את הנטל להוכיח אפליה וחלוקת עבודה בלתי שוויונית.

האם הופלה עגיל בחלוקת העבודה לאחר מתן ההחלטה מיום 22/4/14 המאשרת את הסכמת הצדדים לחלוקה שווינות של העבודה.
26. עגיל חזר וטען כי הופלה לרעה בחלוקת ההובלות גם לאחר ההחלטה, באשר בוכריס המשיך לחלק את העבודות בצורה בלתי שוויונית, בנותנו לקבוצת בוכריס ולבעלי בריתו בחברה הובלות רבות יותר, ומשתלמות יותר, ואילו הנתבעים טענו כי העבודה חולקה באופן שוויוני, אך סמי לא היה זמין לביצוע עבודות החברה באופן מלא, מפני שעגיל העדיף לבצע עבודות הובלה פרטיות בחברת ל.ע.ד, בה היו כבר חמש משאיות ולא רק אחת, תוך התחרות בחברה, וסמי לא היה זמין תמיד לעבודות ההובלה של החברה. גם בענין זה, לא הצליח עגיל להרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר חלוקה בלתי שוויונית של עבודות בחברה.

א. בוכריס התנגד לטענת עגיל כי לא חילק עבודה שוויונית לעגיל, משגזל מהם עבודות. לגבי סמי העיד כי "הוא לא נהג קבוע אצלנו, הוא עובד אצל הבעל בית שלו... אני אומר איפה אתה סמי? הוא אומר " אני עובד אצל שי". בחודש שעבר עשרה ימים הוא היה חולה במיטה, ככה אמר לי". (עמ' 86, ש' 15-17).

בוכריס חזר ועמד, כאמור, על כך כי חלוקת העבודה בוצעה על ידו באופן שוויוני וצודק, וכי הסיבה בגינה היה פדיונו של בוכריס נמוך יותר, היא העדפתו שלא לעבוד עם החברה אלא עם חברתו הפרטית המתחרה, תוך שהוא גוזל עבודות מן החברה. זאת, בספרו על פניותיו הרבות לסמי, אשר דחה את העבודות מסיבות שונות - " אני עובד אצל שי... אני בחופש... אני חולה". לשאלה האם היה מדווח לדוידי כל אימת שסמי לא היה מגיע לעבודה השיב כי " דוידי יודע הכל, הוא המנהל, אנחנו עם סמי ועם שלושה חברה מהמשרד יש לנו בעיה איתם, לא סופרים אותנו ממטר". כן סיפר כי קיימות תקופות בהן יש עומס עבודה, עד כדי כך שהחברה נאלצת להיעזר במובילי משנה חיצוניים, ותקופות אחרות בהן אין עבודה בחברה, לאחר שסיימו את כל ההובלות, לרבות בחורף, כאשר אין חיטה ואין אניות והמפעלים אינם מבקשים הובלות. (עמ' 86, ש' 27- עמ' 87, ש' 17).

ב. עגיל, אשר היה מודע לטענת הנתבעים, העיד כי בכל הנוגע לשנת 14' ואילך, הגיע להסכמה עם החברה כי כל אימת שסמי אינו מתייצב לביצוע ההובלה, ישלח לו מסרון, והוא יוכל לדבר עם סמי. אין חולק כי מסרון כאמור נשלח פעם אחת בלבד ולא עוד. (עמ' 40 לפרוט', ש' 1-3, עמ' 42, ש' 11-15). הנתבעים לא הכחישו גרסה זו.

ג. דוידי אישר כי אכן נשלח מסרון אחד בלבד, אך אמר שהתקשר יותר מחמש פעמים לעגיל לדווח לו כי "הנהג שלו מצפצף עלינו וממשיך לעבוד בחוץ... עד שהתייאשנו ולא מתקשרים אליו יותר כי לא עוזר. הנהג עובד בחוץ עושה לנו כל מיני הצגות. הוא לא בא בכלל", בהדגישו כי לסמי המשיכו להתקשר ולהציע עבודות, "לסמי מתקשרים רגיל. עם עגיל הפסקנו לדבר". (עמ' 81 לפרוט', ש' 4-13).

בוכריס ודוידי תירצו את הימנעותם משליחת מסרונים לעגיל בתואנות מתואנות שונות, ובעיקר כי הדבר היה לא נוח, ובעיקר שעגיל התחרה בחברה ולקח לה עבודות.
דוידי העיד, כמו בוכריס, כי ישנם שלושה חברים בחברה – עגיל, אליעזר ג'אן ודודו ג'אן, ש"לא עובדים איתנו כלל", ומבצעים עבודות פרטיות שלהם. "... חודש שעבר עשו 8,000 ₪ והם לא באים בטענות כי עובדים בעבודות שלהם" (עמ' 74, ש' 25-26). בהמשך מסר כי "הסדרן פונה לסמי כשיש עבודה כל הזמן. לא תמיד סמי עובד איתנו ... לעומת זאת, ג'אן אליעזר ודודו לא עובדים אתנו בכלל. עגיל עוד מעמיד משאית, אמנם לא ב- 100%, מעמיד משאית אבל שני האחרים בכלל לא עובדים איתנו ובגלל זה הם לא באים בטענות". (עמ' 77, ש' 29-31). דוידי הדגיש כי המצב עם סמי הנהג היה חמור ביותר עובר לשנת 14' ( לפני ההחלטה נשוא הבזיון), "עגיל התאמץ קצת יותר והנהג היה צמוד אלינו אבל לא ב- 100%, אבל הרבה יותר מאשר לפני כן...", זאת לעומת דודו ג'אן ואליעזר ש"לא מעניין אותם כולם. הם כמה שנים לא רוצים לעבוד איתנו. יש להם את עבודות שלהם". (עמ' 78, ש' 5-8). עגיל לא סתר גרסה זו של הנתבעים - הנתמכת בעיקרה גם בעדותו של ג'אן- והיא אינה מתיישבת עם טענתו של עגיל בדבר קיפוחם של בעלי מניות נוספים, אשר אף היא לא הוכחה על ידו.

גרסה זו של דוידי נתמכה בעדויותיהם של ג'אן ובוכריס ( כאמור לעיל), אם כי בווריאציות שונות.

ד. ג'אן אישר את גרסתו של דוידי כי הוא ( ג'אן) אינו עובד כמעט עם החברה. לדבריו, הוא מחזיק בחצי מניה בחברה, יש לו משאית אחת, ויתר המשאיות שלו נותנות שירות לעבודות העפר שלו. הוא עובד בעבודות נוספות במספר תחומים- נדל"ן, עפר, דלק והובלה, והחברה ( חץ ההר) אף רוכשת ממנו דלק אם כי לעיתים רחוקות. לדבריו, הוא אינו עובד בסידור עבודה קבוע של החברה, אינו זקוק לעבודותיה, וההנחיות שלו לסדרן של משאיותיו הן כי "... הוא לוקח מה שמגיע לנו בחץ ההר ואת הזכויות שלנו. במידה ולנו יש עבודה ולחץ ההר יש חוסר עבודה נוותר להם על הזכות שלנו ואנו נעבוד בעבודות שלנו... ברוך השם יש לי מספיק עבודה שאעבוד, ולפעמים אני מעסיק את חץ ההר שיעבוד אצלי כשיש לי לחץ". ( עמ' 45, ש' ש' 13-25).

ג'אן העיד כי " דוד לא טען לקיפוח. דוד עגיל לא כזה פראייר שהוא ירגיש את עצמו מקופח, והוא יודע לבקש את שלו ולקבל את שלו. אני בא וטוען שעגיל הפנה את המשאיות שלו לעזרה לעבודות שלו בגלל זה הפדיון שלו נמוך" (עמ' 51, ש' 21-24). כן ציין כי בין השנים 12' – 15', בתקופה בה הוא היה יו"ר ההנהלה, החברים לא התלוננו, ולכל אחד התאימה העבודה שביצע. (עמ' 52, ש' 26-28). משנשאל האם חברת ההנהלה שושנה ממו, התלוננה על קיפוח, השיב כי היא שאלה שאלות, בין השאר לגבי הסיבות לכך שלא קיבלה עבודה כמו כולם, והסדרן סיפק לה את כל התשובות הדרושות, לרבות כי היתה תקופה בה הנהג שלה לא רצה להמשיך לעבוד, וכן כי בתקופה בין מכירת המשאית שלה וקנייתה של משאית חדשה, לא
ניתנה לה עבודה. (עמ' 53, ש' 1-18). בהמשך חזר ואמר כי הוא מעוניין למכור את המניה שלו בחברה למרבה במחיר ( בהסבירו כי לדידו מבנה החברה היה טוב בשנות החמישים והשישים, וכיום הוא אינו כלכלי ואינו תחרותי ( עמ' 54, ש' 19-21)).

משנשאל מדוע לדעתו הגיש עגיל תביעה בטענת קיפוח, אם הוא מרוויח יפה מעבודות שנטל מהחברה, השיב "... את השאלה הזאת תפני אליו. אם הוא היה באמת רוצה, הוא היה צריך לעצור את התהליך ולהגיד חבר'ה, תפטרו את יעקב בוכריס, אני עוצר. אבל הוא קנה משאיות ויצר עובדות בשטח שמתחרות בחברה. בא יעקב בוכריס ואמר הנה המפתחות, במזנון של בית המשפט, יחזיר את כל העבודה, אני הולך הביתה". עמ' 55, ש' 17-53).

27. ניתוח ביניים
שני הצדדים לא ראו לתמוך גרסאותיהם בראיות חיצוניות, מעבר למספרים הכלליים של הפדיונות.

א. עגיל היה עד יחיד, על אף שהיה מודע לכך שמולו עומדים מספר עדים, ובחר כאמור שלא להזמין את סמי למתן עדות בקשר לעובדות המרכזיות שעמדו בבסיס המחלוקת, ואשר היו בידיעתו של סמי. מה היה פשוט יותר מאשר זימונו של סמי למתן עדות, לפיה הוא התייצב לעבודה בחברה כל אימת שהסדרן שיבץ אותו להובלה מסוימת, כי אין ממש בטענת הנתבעים כי לא ביצע הובלות אלה, מפני שהעדיף לבצע עבודה עבור לקוחותיה הפרטיים של ל.ע.ד, וכי אין ממש גם בגרסה לפיה קיבל את השיבוץ להובלה בחברה אך ורק כאשר לא היתה לו עבודה אחרת. עגיל לא נתן כל הסבר לכך שנמנע מלהגיש תצהיר עדות ראשית של סמי – אשר המנעותו מלהגיע לעבודה אשר הוקצתה לו עמדה בלב טענותיהם של הנתבעים – ללא כל הסבר או הצדק, ואף לא הזמינו כעד הזמה לגבי טענות שלא הובאו בתצהירי העדות הראשית של הנתבעים. זאת, על אף שמדובר באדם שעבד עבורו ויתכן כי הוא עובד עבורו גם כיום, ואין כל טענה כי נפל דבר ביניהם.

עגיל נמנע מהתייחסות עניינית לטענותיהם של בוכריס, דוידי וג'אן לגבי פעילותו בחברה המתחרה, וכן הטענה העיקרית כי באופן קבוע העדיף סמי לבצע תחילה את כל ההובלות של החברה המתחרה, ורק בהיעדר עבודה שם, נפנה לבצע את ההובלות שהקצה לו בוכריס בחברה. לא למותר לציין כי עגיל עצמו העיד כי במחצית הראשונה של היום היה סמי מתפנה לעבודה בחברה, ובחציו השני " היה במוסך". טענה זו בפני עצמה יש בה כדי ללמד כי אפילו היה סמי נענה לכל קריאות החברה ( עובדה אשר כאמור לא הוכחה על ידי עגיל), אין חולק כי לא היה זמין לביצוע הובלות נוספות על פני חציו השני של היום, לעומת בעלי משאיות אחרים שביקשו לבצע עבודות רבות ככל שניתן, ועבדו 10 ו-12 שעות ביום ( עדות עגיל בעמ' 40, ש' 1-3). די למעשה בכך כדי להסביר פער מסוים בין הפדיונות השנתיים של עגיל לעומת קבוצת בוכריס, והדברים מתיישבים עם הגרסה הכללית של ההגנה.

כאמור לעיל, עגיל לא הציג נתונים כלשהם לסתירת גרסת ההגנה ביחס לנתונים השונים המרכיבים את הפדיון, וגרסתו כי הופלה גם בסוג העבודות שקיבל, משנשלח לעבודות שהרווח שלהם נמוך, אף היא לא נתמכה בראיה כלשהי.

בהעדר תמיכה לגרסתו של עגיל, המהווה עדות שמועה בנושא זה, מהאדם היחיד המעורב אישית בסוגיית ההובלה, יש קושי להסתמך על עדותו של עגיל לבדה, בהיותו בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך, והמידע שלו נובע ישירות מסמי. בנסיבות הענין, חזקה עליו כי בחר שלא להזמין את סמי למתן עדות, מפני שעדותו הייתה מזיקה לו, וממילא תומכת בגרסת החברה. הלכה פסוקה ידועה היא כי הימנעותו של בעל דין מלהביא ראיה רלוונטית אשר היה באפשרותו להגישה, תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה. דהיינו, ההנחה העובדתית היא כי לו נשאל סמי בשאלה אם קיבל הוראה להעדיף את ההובלות של ל.ע.ד, ורק בהעדר עבודה שם, לבצע את ההובלות שהוקצו לו על ידי החברה, לא הייתה תשובתו תומכת בעניינו של עגיל.

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4), 651, מפי כב' הש' גולדברג; ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח', פ"ד מט(1) 450, מפי כב' הש' בך; ע"א 143/08 קרצמן נ' שרותי בריאות כללית (26/5/10), מפי כב' הש' עמית; ע"א 1278/15 עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30/8/16), מפי כב' הש' שהם).

לא נעלם מעיני כי הנתבעים אישרו ששלחו לעגיל מסרון אחד בלבד בדבר אי התייצבותו של סמי לעבודה, אך לדברי דוידי הם התקשרו אליו חמש פעמים, עד אשר נקעה נפשם, בין השאר מפני שעגיל מפנה את משאביו כדי להתחרות בהם, מקום בו אין די עבודה לכולם. על אף שהתרשמתי כי בוכריס אכן לא נטה לשתף את עגיל במעשיו של סמי, ולא שלח לו מסרונים בשונה מהמוסכם ביניהם, נבע הדבר גם מהכעסים של קבוצת בוכריס על עגיל, בגין הקמת החברה המתחרה, כפי שתואר בהרחבה בפסק הדין המקביל, אשר קביעותיו הפכו חלוטות, משנדחה ערעורו של עגיל.

ב. אשר לנתבעים, על אף שכולם בעלי דין וצדדים מעוניינים, התרשמתי כי יש ממש בדבריהם לגבי ההתנהלות של עגיל, והעדפת עבודות פרטיות של ל.ע.ד כל אימת שקיימות כאלה, על פני ההובלות עבור החברה. בעיקר אני רואה להסתמך על דבריו של ג'אן, אשר לכאורה האינטרס שלו בחברה הוא פחות, נוכח אישורו כי מרכז הכובד של עסקיו מצוי בחברות אחרות, ואין חולק כי הוא ממעט לבצע הובלות עבור החברה, מבחירתו. לא זו אף זו, דבריו של ג'אן כי ניהל את החברה בעבר וגם בשנים 12'- 15', אשר לא נסתרו, מלמדים לכאורה על האמון שנתנו בו בעלי המניות בחברה. מכל מקום, עגיל לא נתן הסבר ממשי לכך שג'אן, אשר אינו חלק מקבוצת בוכריס, ואשר הסכים למעשה כי היה רצוי שהסדרן לא יהיה אחד מקבוצת בוכריס, סתר את גרסתו בדבר אפליה, חלוקה בלתי שוויונית וקיפוח.

ג. עגיל אשר, כאמור, בחר להמנע מלהעיד מטעמו איש מאותם בעלי מניות המקופחים כמותו, כטענתו, התחמק ממתן תשובה עניינית לשאלת ב"כ הנתבעים, כיצד יתכן שבמצב דברים זה, אף אחד מהחברים לא מתלונן על קיפוח, מלבדו, והוא מנהל מלחמת יחיד מול החברה. הסברו, כי בחברה קיימות שתי קבוצות שוויוניות, אלה מושכים לצד אחד ואחרים לצד השני, אינו תואם את התנהלות החברה, לכאורה. משהתבקש להסביר את העובדה באסיפה כללית שהתקיימה בשנת 14', 16 איש מתוך 16 נתנו אמונם בדוידי ובבוכריס, השיב כי עשרה חברים מתנגדים, אך הם מפחדים מנקמה, ולכן הצטרפו אל הנתבעים, "... אבל אם עכשיו נאסוף חתימות לחלק את המשרד לשניים, יהיה המספר הנדרש, כמעט שוויון שנחלק את החברה, ואנחנו נשמח על כך". דא עקא, משנתבקש להסביר מדוע לא עשה זאת עד כה, אף שהמשפט מתנהל כשלוש השנים, השיב בלקוניות " כי לא עשיתי זאת", ללא כל הסבר מהותי המניח את הדעת גם בעניין זה.

בהעדר תמיכה כלשהיא לגרסתו של עגיל כי עשרה בעלי מניות, המהווים רוב בחברה, מפחדים מיעקב בוכריס ושני בניו ומשושן בוכריס, במידה כזו שלא זו בלבד שאיש לא התייצב לימינו של עגיל, אלא שכולם תמכו פה אחד בדוידי ובבוכריס, יש קושי לקבל גרסה זו. זאת, בין השאר נוכח הקביעות בפסק הדין בהליך המקביל, כמפורט לעיל.

ד. לא נעלם מעיני כי על אף אמרותיהם הברורות של בוכריס ודוידי אודות ניהול יומי של יומנים - תוך רישום הסיבה בגינה לא התייצב הנהג לעבודה או סירב לקבלה, והדברים נגעו גם לתקופה שלאחר השריפה שלטענת החברה אירעה במשרדיה - לא מצאו הנתבעים לנכון להגיש את יומניה ורישומיה של החברה, ככל ששוחזרו, לתמיכה בעדויות ההגנה. בניגוד לגרסתה של החברה, לפיה לא היו בידיה מסמכים אלא לגבי השנתיים האחרונות מפני שמשרדה נשרף, ולכן לא יכלה להפריך את גרסתו של עגיל בראיות חיצוניות – התברר במהלך ניהול התיק כי החברה שחזרה חלק מהמסמכים שנשרפו, וכי היו בידיה מסמכים לא מעטים הקודמים לשריפה, אם מפני שצרפו אותם לתביעה בתיק המקביל, ואם משהוגשו בענייננו, ועדותו של דוידי אף הופסקה על מנת לאפשר לחברה להשלים מסמכים חיוניים שנדרשו על ידי עגיל. משכך, מוחזקת גם החברה כמי שלא המציאה את כל המסמכים לעיונו של הצד שכנגד ולבית המשפט. לא ברור האם היומנים שוחזרו אם לאו, אך הימנעותה זו של החברה מהגשת מסמכים, מבלי להגיש תצהיר מפורט על המסמכים ששוחזרו, והודאתו של דוידי כי שלח מסרון אחד בלבד לעגיל, מלמדת כי היומנים לא היו תומכים בגרסת הנתבעים, דהיינו למצער לא היה בהם רישום שוטף ומדויק. לולא סברתי כי עגיל לא עמד בנטל הבסיסי המוטל עליו, והביא ראיות חלקיות, היה ענין זה גורם להיפוך של נטל הבאת הראיות.

לסיכום, בנתונים אלה, איני רואה לקבל את גרסתו של עגיל, לפיה חלוקת העבודה משנת 14' היתה בלתי שוויונית.

28. השתק פלוגתא
בנוסף לכל האמור לעיל, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין המקביל - בכל הנוגע לעובדות על סמכן קבע בית המשפט בהליך המקביל ( כב' הש' נאות פרי), כי עגיל הפר את התניה בדבר אי התחרות וביצע הובלות פרטיות עבור לקוחות החברה באמצעות חברה מתחרה שהקים – מהוות השתק פלוגתא בסכסוך הנדון, וכי עגיל מושתק מלטעון כי לא התחרה בחברה וכי לא פעל בניגוד לתקנון החברה. כן מושתק עגיל מלטעון לאי שוויון בחלוקת העבודה, מפני שפלוגתא זו נדונה אף היא לגופה בהליך המקביל, לאחר שהעלה אותה במסגרת טענת קיזוז, ונדחתה.

לענין התנאים להתקיימותו של השתק פלוגתא, נאמר:

"השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם: א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.". (ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642, מפי כב' הש' אילן; ע"א 246/66 שמואל ורחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני פ"ד כב(2) 561, מפי כב' הנשיא אגרנט; ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין נ' בנק מזרחי - טפחות (5/1/11), מפי כב' הש' פרוקצ'יה; לענין השתק דיוני מטעם של מעשה בית דין ראו גם ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח נ' מ"י (12/10/09), מפי כב' הש' דנציגר).

יחד עם זאת, עגיל אינו מושתק מלטעון להתקיימותה של עילת קיפוח מכוח חוק החברות, מפני שטענה זו לא עלתה בהליך המקביל, ולכן לא נדונה. לא נעלם מעיני כי בית המשפט ציין שעגיל טען לאפליה וקיפוח בחלוקת העבודה, אך אלה נטענו בהיבטים בהקשר הכללי והחוזי, ובית משפט לא נדרש לבחון ולא בחן עילה זו לפי חוק החברות, כאשר מדובר בהגדרות שונות ובנטלי ראיה שונים.

29. הבקשה לביזיון בית משפט
לאחר בחינה של טענות הצדדים ביחס לבקשתו של עגיל לפי פקודת בזיון בית המשפט, על רקע דלות הראיות שהביא עגיל, אני רואה לדחותה.

א. נטל ההוכחה על הפרת צו בית המשפט מוטל על עגיל, הטוען להפרתו. בנסיבות העניין שבפני, נוכח הימנעותו של עגיל מלהעיד את סמי כעד תביעה מטעמו או כעד הזמה, ללא כל הסבר המניח את הדעת, על אף שמדובר בעדות שהינה חיונית להוכחת גרסתו, בוודאי לשם הוכחת טענותיו בבקשה לבזיון בית משפט, לא עלה בידיו לסתור את עדויותיהם של דוידי, ג'אן ובוכריס, לפיהן בעקבות החלטת בית המשפט החזירוהו לעבודה וכי חלוקת העבודה היתה הוגנת ושוויונית, אלא שסמי לא התייצב לעבודה כל אימת שנקרא לעשות כן, והעדיף לבצע עבודות בחברה הפרטית של עגיל.

כך גם לא נסתרה גרסתם של החברה, בוכריס ודוידי בתשובתם לבקשה, לפיה החברה החזירה את עגיל לעבודה, אך הוא בחר בעצמו ו/או על ידי סמי מטעמו שלא לבצע עבודות אשר הוקצו לו, או כי הטבלה שהוצגה על ידי עגיל אינה משקפת נאמנה את התפלגות הרווחים. זאת, מפני שלא ניתן לערוך השוואה בין עגיל לבין דוידי, למשל, המחזיק בשתי משאיות ובשלושה נהגים, ועובד במלוא המרץ בחברה ובה בלבד, לעיתים גם במשמרות לילה, וכי גם הוצאותיו גבוהות באופן משמעותי מאלה של עגיל. עגיל אף לא סתר את הטענה כי אין בסיס להשוואה בין עגיל לבין בוכריס, המחזיק אף הוא בשתי משאיות, עובד בחברה בלבד, יכול לתמרן בין שני הנהגים העובדים מטעמו, ולהפיק תפוקה גדולה יותר מהעבודה ( סעיף 20 לתגובת החברה).

עוד לא נסתרה טענת החברה, כי מאז חודש אפריל 14' השתכר עגיל בצורה יפה, עבד מידי חודש בחודשו עם החברה, וכי הכנסותיו היו ירודות ביחס לאחרים, רק מפני שביצע עבודות פרטיות. בהפנותה לראיות שהגישה במסגרת ההליך המקביל, התייחסה החברה לחשבונית המלמדת כי בחודש מאי 14' , למשל, השתכר עגיל כ- 47,300 ₪. (הוגש כ- ת/6 בהליך המקביל).

עגיל אף לא נתן תשובה של ממש לנתונים שהוצגו על ידי החברה בלקט דפי ההכנסות שצרפה לתגובתה, לפיהם גם מההשוואה שערכה מול נהגים אחרים המחזיקים במשאית אחת בלבד, מוכנים לעבוד ונענים לכל קריאה וסומכים על החלוקה, ביניהם ברוכאל אילן, ג'רבי יוסף ומלכה אילן, עולה כי על אף שעגיל עובד עם חברות מתחרות, ישנם חודשים, החל מאפריל 14' ואילך, בהם עלתה הכנסתו על הכנסתם של אלה. כך בחודש מאי 14' השתכר ברוכאל 42,432 ₪; יוסף ג'אן - 15,155 ₪; אליעזר ג'אן - 21,025 ₪ ואילו עגיל השתכר 36,894 ₪. בחודש אוגוסט 14' השתכר עגיל 38,385 ₪, בעוד יוסף ג'אן השתכר 10,580 ₪, ומלכה אילן - 11,973 ₪. בחודש פברואר 15' השתכר ברוכאל 28,514 ₪, שושנה ממו - 16,541 ₪; יוסף ג'אן - 11,851, פרג'יאן - 25,365 ₪ ועגיל 20,388 - ₪, ועוד. (ראו נתונים המפורטים בסעיף 27 לתגובה לבקשה).

כל אלה לא נסתרו על ידי עגיל בראיות כלשהן, וגרסת החברה עומדת בעינה.

ב. יתר על כן, עגיל לא נתן כל הסבר ענייני לשאלה מדוע בחר להגיש בקשתו לבזיון בית משפט בחלוף כשנה וחצי ממועד מתן החלטה נשוא הבקשה, על אף שלטענתו החברה הפרה את ההחלטה מיד לאחר הנתנה.
ג. בנסיבות העניין, די בשיהוי ובמיעוט הנתונים שהמציא עגיל - שעה שנקבע כי בפרק זמן זה ממש, התחרה בחברה, והוא חייב לה כספים - כדי לדחות את בקשתו לפי פקודת בזיון בית המשפט. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להדרש לטענותיה הנוספות של החברה בנדון.

טענת הקיפוח
30. עגיל טען כי אפילו יש שינוי הסכם בהתנהגות, התנהלותו של בוכריס מקיימת יסוד של קיפוח המיעוט, ויש להעביר את בוכריס מתפקידו לשם הסרתו של הקיפוח. הנתבעים מתנגדים מכל וכל לטענה זו, אשר לדידם עגיל לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחתה.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם, על רקע הדין הנוהג, סבורני כי התובע הרים את הנטל להוכיח חשש מהותי שנושא חלוקת העבודה יתנהל בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות המיעוט שלה.

33. כללי
א. קיפוח בעל מניות בחברה וחובת החברה כלפיו נידונו בס' 191 ו- 192 לחוק החברות. סעיף 191, הנושא כותרת " זכות במקרה של קיפוח", קובע כדלהלן:
"191.(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן ( א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך". (ההדגשות שלי – ד.ס.)
סעיף 192( ב) לחוק, מוסיף כי: " כי בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".
חוק החברות אינו מגדיר קיפוח, ומעניק לביהמ"ש שיקול דעת רחב להתערב בדרך ניהול ענייניה של חברה, לשם הסרתו של הקיפוח או למניעת עושק של המיעוט. הוראה זו מהווה חריג לכלל אי ההתערבות של בית המשפט בהחלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון, במקרים של עושק או קיפוח, כאשר כוחו של הרוב מופעל שלא בתום לב, לטובת בעלי השליטה בחברה על חשבון המיעוט. סמכות זו של בית המשפט מוחלת ביתר שאת כאשר מדובר בחברות פרטיות, שמניותיהן אינן נהנות מסחירות גבוהה: בעל מניות המיעוט עלול למצוא עצמו " לכוד" בחברה, בלא יכולת לממש את רכושו, כאשר הוא נקלע למצב של עושק או קיפוח ( ראו ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים ( נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, בעמ' 244-245, מפי כב' הש' ט' שטרסברג - כהן ( להלן ענין בכר); ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (14/12/06); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר ו- 55 אח' (14/12/06), מפי כב' הש' (כתוארה דאז) נאור ( להלן: ענין נצבא); ועוד).
בענין בכר הנ"ל נקבע מפי כב' הש' שטרסברג-כהן, כדלהלן:
"הביטוי 'קיפוח', שהחליף את הביטוי 'עושק המיעוט', הביא עמו פרשנות ליברלית המקלה על המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד הרוב המקפח. הקיפוח פנים רבות לו, לעתים מתוחכמות ולעתים גבוליות ועל סף הראציונאל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי-משפט על הגדרת המונח 'קיפוח', בניסיון לתת ביסוס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה..
במקרה של קיפוח, מסור לבית המשפט שיקול-דעת נרחב, לעניין קביעת העקרונות הנורמאטיביים בסוגיה זו, והסעדים ההולמים. ההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו, וכך נוצק תוכן למסגרת הכללית שנקבעה בחוק". (ההדגשות שלי- ד.ס.).
עם זאת, נקבע בפסיקה כי בית המשפט מצווה לשמור על האיזון הנדרש בין מגמת אי התערבותו בענייני הניגוד הפנימיים של החברה ( ראו: ע"א 226/85 שאשא נ' בנק אדנים, פ"ד מב(1) 14, מפי כב' הש' וינוגרד), לבין הצורך למנוע ניצול לרעה של כוח השליטה העולה כדי קיפוח. לכן, בעת הפעלת סמכותו וקביעת הסעדים הראויים, על בית המשפט לנקוט זהירות ומידתיות. (ראו גם ב"א ( ת"א) 1720/04 אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר (6/5/08), מפי כב' הש' בנימיני).

לא כל פגיעה בשוויון הפורמאלי בין בעלי המניות מהווה " קיפוח". אמנם בעל המניות מצפה – במסגרת ציפיותיו מהחברה – לקבל יחס שוויוני לבעלי המניות האחרים, אולם יתכנו מקרים בהם אופי החברה ונסיבות העניין יובילו למסקנה, כי באופן מהותי השוויון לא נפגע; כך מפי כב' הש' (כתוארה אז) נאור בעניין נצבא הנ"ל:
"עילת הקיפוח מהווה, אם כן, כלי להשגת סטנדרט התנהגות, הנועד לשמור על "ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים" מפני פגיעה. על תוכנן של ציפיות לגיטימיות אלו, ממשיכה צ' כהן ואומרת כי "...יש מקום להתחשב בקביעת קיומו של קיפוח גם באופייה של החברה" (צ' כהן בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א) 303), ובהמשך:
"קשה להציע מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. על העוסק בשאלה זו להשתמש בחוש המומחיות של המשפטן, ובאמצעותו ליתן תשובה לשאלה האמורה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופייה של החברה ובמכלול נסיבות העניין" (ההדגשה הוספה, שם, בע' 309).
לכך יש להסכים. החברה, במהלך עיסוקיה, נתקלת במגוון של מצבים ונסיבות המובילים למגוון של צרכים ופתרונות אפשריים. לא ניתן, לכן, לקבוע באופן גורף ואפריורי כי כל פגיעה בשוויון הפורמלי בין בעלי המניות עולה לכדי "קיפוח" שיש להסירו. תוכנה של עילת הקיפוח הוא גמיש, ותלוי, כאמור, באופיה של החברה ובנסיבות העניין. ציינה א' חביב-סגל (א' חביב-סגל דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט, כרך א) 449):
"לעתים, צרכיה העסקיים של החברה עצמה מחייבים את החלוקה הלא-שוויונית... מכאן, שהדינמיות העסקית בפעילותה של החברה עצמה מחייבת מידה מסוימת של גמישות וכוח בידי בעלי השליטה לבצע את הפעולות הנדרשות, גם כאשר אלו משנות את ההקצאה המקורית"".
  ב. נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות
השאלה האם פעולת הרוב יוצרת קיפוח המיעוט נבדקת על פי מבחן אובייקטיבי. נטל ההוכחה הראשוני בדבר קיומו של קיפוח רובץ על הטוען לו - עגיל בענייננו. הובאה ראיה זו, עובר הנטל על הרוב - הנתבעים בענייננו - להצביע כי פעלו כראוי וכי בוכריס פעל לחלוקת העבודה באופן שלא קיפח את עגיל.
"הנטל המוטל על בעלי המניות הטוענים לקיפוח הוא להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח. הובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתבי הרוב, להצביע שפעל כראוי וכי פעולתו אינה מהווה קיפוח המיעוט". (ענין בכר הנ"ל).
וכן:
"כאשר מנהלי החברה חייבים לפעול " בתום לב ולטובת החברה" קיימת הנחה שהם אמנם פועלים כן ועל הטוען את ההיפך חובת הראיה. אבל כאשר החלטת ההנהלה היא כזו המעוררת סימן שאלה רציני וחשד ממשי שאין זו פעולה בתום-לב ולטובת החברה, שאני; במקרה אחרון זה יהיה על ההנהלה להראות שמה שעשתה עשתה בתום-לב ולטובת החברה. יחד עם זאת בת-המשפט לא יתערב בשיקול-דעת ההנהלה ולא ישים את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעת ההנהלה אפילו בענינים עקרוניים וחשובים, ואפילו אם שיקולי ההנהלה לא היו תואמים את שיקולי בית-המשפט או היו אולי מוטעים, כל עוד היו אלה שיקולים שנשקלו בתום-לב ולטובת החברה לפי הבנת ההנהלה וכל עוד היו הם שיקולים כנים ובתום-לב. לכן השאלה הניצבת לפנינו בענין זה היא אם שקלה ההנהלה את החלטתה בתום-לב ולטובת החברה". ( ע"א 667/67 גליקמן נ' ברקאי, פ"ד לב (2) 81, מפי כב' הש' בכור ( להלן: ענין גליקמן)).
ועוד:
"על המבקש להרים את הנטל הראשוני להוכיח את הקיפוח ( ראו פרשת " בכר" הנ"ל). המבקש טוען שההחלטות האחרונות אשר נתקבלו בחברה שינו את הסטטוס-קוו בחברה שהתקיים עד אז. בכך הרים המבקש את נטל ההוכחה, בכך שהוכיח את טענת הקיפוח באופן לכאורי. ולכן, די בשינוי זה לרעת המבקש, בכדי להעביר את הנטל לכתפי המשיבים." (תא ( י-ם) 29871-08-11 עידו איסק נ' רפאל אהרון (17/11/11), מפי כב' הש' הכהן).

במקרה של ניגוד עניינים, נטל ההוכחה עובר אל הנתבעים, ראו ה"פ ( ת"א) 19381-02-14 מ.ו.א.ד השקעות בע"מ נ' ד"ר משה וינברג (10/1/16) מפי כב' הש' קרת-מאיר:

"על פי ההלכה הפסוקה, במקרה של חשש משמעותי לניגוד עניינים, עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח את הגינות הפעולה ( ע"א 2699/02 בכר נ' ת.מ.מ, פ"ד נ(1) 238; ע"א 5320/90 ברונוביץ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מ"ו(2) 818). כך בפרט, ביחס לעסקה בה עומד בעל השליטה ' משני צידי המשא ומתן' (א' חביב סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש ( כרך א') 1999 בעמ' 436-438, 545, 285-289, 436-437, 510, 388-389; השוו: ה"פ 1225/05 אפק טובה נ' חיי שרה בע"מ ( פורסם בנבו), להלן: "עניין אפק טובה")."

עוד נקבע כי כאשר נתבע מעלה טענות שכמוהן כהודאה והדחה, עליו להראות את הצידוק לפעולתו ( ראו ת"א ( חי') 39274-12-13 דליה חיו נ' שלמה דר (27/5/15), מפי כב' הש' קיסרי:

"המאפיין את טענותיו של הנתבע הוא שכמוהן כטענת " הודאה והדחה", ובמצב דברים זה הנטל הוא עליו להראות את הצידוק לפעולתו ( ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן, פסקה 18 (16.2.04)), ובמילים אחרות – אם ועד כמה יש הצדקה לנימוקים שביסוד סירובו לאפשר תשלומי דיווידנד או חלוקת רווחים באופן אחר."

32. מן הכלל אל הפרט
א. בשנת 11' השתנו הנתונים בחברה, שעה שבנוסף ליעקב ושושן בוכריס, הצטרפו גם בניו של יעקב בוכריס כבעלי מניות, לשושן בוכריס נוספה משאית, וקבוצת בוכריס החלה להחזיק שש משאיות, תחת השלוש שהוחזקו לפני כן.
התפתחות זו שינתה את מצב הדברים בחברה, ולא ניתן להתעלם מכך. על אף שבעלי המניות בחברה הסכימו בהתנהגותם לשנות את תקנון החברה, לפיו לא יכהן בעל מניות כסדרן בחברה, אין ראיה לכך שהאסיפה הכללית דנה במצב דברים בו הסדרן מייצג לכאורה קבוצה של בעלי ענין, המחזיקים בשליש מהמשאיות הפעילות בחברה.
סביר להניח כי התקנון המקורי, לפיו סדרן לא יהיה בעל מניות בחברה, נועד למנוע מצב של ניגוד עניינים, אך כנראה שנסיון העבר לימד את בעלי המניות כי כל עוד מדובר במי שאין לו או למקורביו הרבה משאיות, אין מדובר בניגוד עניינים חריף. כבכל ענין וענין, מדובר בשאלה של מידתיות, זאת מעבר לשכל הישר ולמראית עין של ניגוד עניינים.
קבלתם של בני משפחה נוספים של בוכריס - בניו - ותוספת משאית לאחיו שושן, משנה את הרכב החברה, משנה נסיבות ויוצרת ניגוד עניינים מובנה. לענין זה אין נפקה מינה בכך שעגיל הסכים לצירופם של בעלי מניות נוספים ממשפחת בוכריס לחברה, בה בשעה שבוכריס משמש סדרן עבודה. ראשית, איש מהצדדים לא הוכיח את המועד המדויק או המשוער בו קרה הדבר, ושנית, כהונתו של בוכריס כסדרן אינה נתון קבוע שאין לשנותו. לא מן הנמנע שעגיל האמין בכך שבוכריס מסוגל לחלק את העבודה באופן שוויוני גם בנתונים אלה, ובהמשך חזר בו.

ב. התנהלותו של עגיל בתקופה הקצרה בה היה יו"ר דירקטוריון, ופעולותיו ( החד צדדיות, שלא קיבלו תמיכה של חבריו), כגון פיטוריהם של מזכירת החברה ושל מנהל החברה, ושליחת מכתב לבוכריס בדבר אפליה בהזמנות העבודה, לאחריהם הודח מתפקידו, מלמדת גם בעת שהיה בעמדת כוח בחברה, עוד בטרם היו לו חמש משאיות והוא התחרה בה, סבר כי קיימת אפליה בחלוקת העבודה. לא למותר לציין כי חלק מצעדיו של עגיל בתקופה הקצרה בה היה יו"ר דירקטוריון אומצו בהמשך על ידי דוידי וג'אן, לטובת החברה, דהיינו עגיל ניסה לשפר את מצבה.
אשר לתקופה שלאחר פרוץ הסכסוך הגלוי, בעקבות הדחתו של עגיל, על אף שעדותו של סמי בלטה בהעדרה, נראה כי מוקד הסכסוך עבר לנושא אחר, כאשר הוויכוח הוא בין הסיבה למסובב. עגיל החל להתחרות בחברה, ובוכריס וקבוצתו התנו את הפסקת עבודתו של בוכריס כסדרן בכך שעגיל יפסיק להתחרות בחברה ויחזיר כספים לחברה, כפי שאכן נפסק בסופו של יום.
ג. גרסתו של ג'אן, שהיה מנהל החברה משך שלוש שנים, אשר אישר כי ראוי למנות כסדרן אדם שיש לו רק משאית אחת, אשר אינו מייצג קבוצה המחזיקה במספר גדול של משאיות שלה רוב באסיפה הכללית - שעה שהוא עצמו אינו זקוק להכנסות מהחברה, ואף מבקש למכור את מנייתו, ואמרתו כי החברה כיום אינה כלכלית ואינה תחרותית - תומכת למעשה בבקשתו של עגיל, מחזקת את החשש לקיפוח, ומלמדת כי גם מי שאינו בר פלוגתא ישיר של קבוצת בוכריס סבור שיש קושי בכך שהסדרן מייצג רוב בעת כוח באסיפה, וכי רצוי למנות סדרן שאינו מקבוצת בוכריס. לא נעלם מעיני כי הוא חזר וציין שבוכריס הסכים לוותר על תפקידו, ובלבד שעגיל ישיב את הכספים המגיעים לחברה.

ד. תמיכה בחשש לקיפוח יש גם בעצם העובדה כי שושנה ממו פנתה לבוכריס והתלוננה על אפליה. לא נעלמו מעיני תשובותיו של בוכריס לגבי הטעם להכנסתה הנמוכה, אך הן לא נתמכו בבדל ראיה, מעבר לכך שסביר להניח כי ממו היתה מודעת לכך שהחליפה משאית, ועדיין פנתה בטענות לסדרן. ענין זה מלמד כי היו גם לחברים אחרים מלבד עגיל טענות על אפליה. ג'אן עצמו העיד כי בעבר, כאשר הוא היה מנהל החברה, היו הדברים שונים, שעה שהסדרן היה דוד ממו המנוח, אשר היה שותפו של עגיל, והוא חילק את העבודה בצורה שוויונית, באופן שלאיש לא היו תלונות. (עמ' 60, ש' 1-5). לא נעלם מעיני כי לשושנה ממו יש קרבת משפחה עם ממו המנוח, שותפו של עגיל, וכי לא מן הנמנע שביקשה לתמוך בו, אך עצם העובדה שהיא לא באה להעיד מטעמו של עגיל עשויה ללמד כי אינה מבקשת להתייצב מול החברה, מסיבותיה.

ה. בנתונים אלה – על אף שעגיל לא הוכיח כי קיימת אפליה וקיפוח כלפיו עקב מיעוט הראיות שהמציא, ונהג בחוסר תום לב משנת 12' ואילך, עת התחרה בחברה, בניגוד לתקנון, ואף חויב לשלם לה סכום נכבד כתוצאה מכך - קיים צל כבד על התנהלותה החברה, כאשר לסדרן בוכריס קיים לכאורה ולמראית עין אינטרס אישי בנוגע ליותר משליש המשאיות בחברה. משכך, הצביע עגיל על קיומו של חשש לקיפוח, ונטל ההוכחה עבר לחברה, ועל הנתבעים להוכיח כי העובדה שבוכריס בעל המניות של החברה הוא סדרן העבודה לא גרמה לקיפוחו של עגיל או בעלי משאיות יחידות אחרות בחברה.

ו. הנתונים המספריים שהציג עגיל, על רקע העדויות שהובאו בפני בית המשפט, אינם מספיקים כדי ללמד על פער ברווחים של כל אחד מהצדדים, אם כי קיים פער בין הפדיונות השנתיים של קבוצת בוכריס לבין פדיונותיו הוא, הן בנוגע לתקופה שקדמה להגשת כתב התביעה, בין השנים 06'- 12' והן לאחר מכן. יתר על כן, החברה הוכיחה – על מנת לסתור את טענתו של עגיל כי הוא מופלה לרעה - כי קיים גם פער בין הפדיונות של קבוצת בוכריס לבין פדיונות של בעלי משאיות אחרים. דא עקא, שנתונים אלה, ביחס להכנסתם הנמוכה של בעלי מניות להם משאית אחת בלבד, אינם מסייעים לה בנושא הקיפוח, על אף שג'אן התייצב למתן עדות וטען כי הוא ממעט לבצע עבודות עבור החברה מבחירתו. מכל מקום, נתונים אלה אינם מלמדים אלא שגם הכנסתם של אחרים בעלי משאית אחת נמוכה, והטעם לכך הוא עלום, בהעדר הסברים מטעם בעלי המשאיות עצמם.
משנמנעה החברה מהבאת נתונים על התנהלותה והתפלגות הרווחים, ולא קיימה את ההוראה לגילוי מלא של כל המסמכים המצויים ברשותה, על אף שאין חולק כי מסמכים רבים שוחזרו לאחר השריפה, פועל ענין זה לחובתה, בכל הנובע לסוגיית החשש לקיפוח.
אין די בעדותם הכללית של בוכריס, דוידי וג'אן, שנועדה לסתור את טענתו של עגיל בקשר לנפקותו של פדיון ביחס לרווח, כדי להרים את נטל הבאת הראיות שהועבר אליה, לאחר שעגיל הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח ניגוד עניינים מובנה. החברה בחרה להותיר חלל ראייתי בסוגיה זו, ולא הביאה נתונים בסיסיים או חוות דעת מומחה מטעמה להצביע על כך כי למרות שבוכריס מייצג את עצמו ואת בניו, עמם הוא שותף משנת 11' בשלוש משאיות, ואת אחיו שושן, המחזיק בשלוש משאיות, הוא מחלק את העבודה בצורה שוויונית והוגנת, ללא ניגוד עניינים כלפי בעלי המניות האחרים.

33. בנסיבות הענין, עומד בפני מצב לפיו בעת הגשת התביעה וגם כיום קיים חשש לקיפוח, אך הגורם המבקש את הסרת הקיפוח – עגיל – אינו עוד תם לב ובעל ידיים נקיות, כאשר בעלי מניות אחרים לא באו לבית המשפט, מסיבותיהם.

השאלה הנשאלת היא האם כיום די בכך שמשנת 12' שינה עגיל את פניה של חברת ל.ע.ד, רכש משאיות נוספות והוא מתחרה בחברה, כדי לדחות את התביעה שהגיש בשנת 12', טרם קרו כל אלה, או שיש לתת משקל משמעותי להתנהלותו המאוחרת של עגיל, אשר הגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שעה שהתנהגותו שלו בעייתית, ולמעשה לא ברור מה האינטרס שלו כיום בהפסקת כהונתו של בוכריס כסדרן בחברה, שעה שלעגיל חמש משאיות בחברתו הפרטית ל.ע.ד, הכנסותיו יפות, וכל שהחברה מעוניינת בו הוא הפסקת התחרות בינו לבינה.

לאחר שבחנתי סוגיה זו, אני סבורה כי ללא קשר לנוהגו של עגיל לאחר הגשת התביעה, יש לבחון את אמיתות טענותיו בעת הגשתה. משכך, החשש לקיפוח של בעלי מניות המיעוט בחברה על ידי סדרן המייצג רוב באסיפה הכללית, מצדיק שינוי נהלים בחברה. דהיינו, לא סביר שהסדרן - אשר עליו לחלק עבודה באופן שוויוני - ייצג אינטרסים של קרובי משפחתו מדרגה ראשונה, המחזיקים בפועל בשליש מהמשאיות בחברה, וענין זה דורש שינוי הן בתקנון אותו בחרו בעלי המניות לא לשנות, על אף שהם פועלים בניגוד לו. כן יש מקום לרוטציה בין סדרנים, מדי מספר שנים, למניעת תקלות לא רצויות. זאת, שעה שג'אן עצמו העיד כי החברה אינה כלכלית ואינה תחרותית, ומכך ניתן ללמוד כי ניהולה וחלוקת העבודה לבעלי המשאיות הוא בעוכריה.

לא נעלמה מעיני פסיקתו של בית המשפט העליון בענין גליקמן הנ"ל, לפיה בית המשפט לא ישים עצמו תחת הנהלת החברה, אך בענייננו, נוכח שינוי הנסיבות בחברה, היווצרה של קבוצה של בני משפחה המחזיקים שליש מהמשאיות הפעילות בחברה, ומשקיים ניגוד עניינים מובנה בזהותו של הסדרן, בהיותו חבר משמעותי בקבוצה זו, יש מקום ליתן את הסעד המבוקש.

36. לסיכום, אני מורה לחברה לקיים אסיפה כללית, בתוך 45 יום מהיום, תוך קבלת החלטות בדבר העסקת סדרן שכיר ו/או איסור כהונתו של סדרן המחזיק - הוא או קרובי משפחתו - יותר ממשאית אחת בחברה, וכן על איסור על כהונתו של סדרן משך יותר משתי קדנציות, כאשר משך קדנציה יקבע על ידי בעלי המניות בחברה, אך לא יעלה על שלוש שנים. לאחר פרק זמן שיקבע, דהיינו מספר הקדנציות שיוסכמו, יוכל אותו סדרן לשמש שוב בתפקידו. האסיפה הכללית תשקול אם אין מקום לחזור ולאשרר את הסעיף ההיסטורי בתקנון החברה, לפיו אין מקום שבעל מניות או בעל משאית ישמש כסדרן.

אשר להסרת התחרות מטעם עגיל ולהשבת הכספים שנתקבלו תוך תחרות בחברה, החברה רשאית לפעול כדי לאכוף את ההחלטות בפסק הדין בהליך המקביל כלשונן וכרוחן.

37. נוכח כל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת חלקית, ואילו בקשתו של עגיל לפי פקודת ביזיון בית המשפט נדחית.

בנסיבות העניין, שעה שעגיל צמצם את הסעדים שביקש מלכתחילה, ובקשתו לפי פקודת בזיון בית המשפט נדחתה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ז, 31 אוקטובר 2016.