הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 48390-11-17

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המבקשת (התובעת)

מריח הנד, ת"ז XXXXX506
ע"י ב"כ עוה"ד יאסין אנוור

נגד

המשיב (הנתבע)
וג'די אבו אלהיג'א, ת"ז XXXXXX558
ע"י ב"כ עוה"ד עזמי נסאר

החלטה

1. לפניי בקשת ב"כ התובעת (להלן: " המבקשת"), שהוגשה על פי סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") ובה מבוקש כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק זה .

עילת הפסילה היא חשש למשוא פנים. תמצית הטיעון היא, כי בשלב קדם המשפט, הבעתי, מחוץ לפרוטוקול, עמדתה נחרצת בתיק, ממנה עולה, כי אני נעולה בדעת י לדחות את התביעה. נטען, כי עמדה זו קיבלה ביטוי גם בהחלטה שניתנה על ידי בבקשת המשיב לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות , אשר התקבלה.

2. ב"כ המבקשת טוען, עוד, כי כי התייחסתי אליו "באופן רע ושלילי" ובצורה "משפילה בעניין תביעתו", ובכך נתתי לצד השני "רוח גבית" לבקש הפקדת ערובה להוצאות. עוד טוען הוא, כי אני "מתאפיינת בגישה זו" של הבעת עמדה נחרצת באשר לסיכויי התביעה, ברוב התיקים. לדבריו, נתתי "מין רמז לצד השני לחתור להגשת בקשת דחייה על הסף", אלא ב"כ המשיב "לא הבין את הרמז" ובמקום להגיש בקשה לדחייה על הסף, הגיש בקשה להפקדת ערובה להוצאות.

3. ב"כ המבקשת מלין גם על כך, שבהחלטתי מיום 10.2.19, בה חייבתי את המבקשת להפקיד ערובה להוצאות המשיב, קבעתי כי אם לא תופקד הערובה, תידחה התביעה (ולא תימחק). לטענתו, מדובר בהחלטה "מוזרה" וקיצונית.

התביעה וההליכים עד כה

4. מדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר, כי עסקה שנעשתה בין המבקשת למשיב, לפיה מכרה המבקשת למשיב זכויות בחלקה 72 בגוש 18566 בטלה ומבוטלת עקב הטעייה וזיוף, ויורה להחזיר את רישום הזכויות, בלשכת רישום המקרקעין, על שם המבקשת.

5. ביום 12.3.18 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, בה יוצגה המבקשת על ידי עוה"ד עמנואל שהאב. בסיומו של הדיון ניתנה על ידי הוראה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ואחרונה, ליום 4.7.18. ישיבה זו נדחתה עקב עיכוב בהגשת תצהירים והתקיימה בסופו של דבר, ביום 18.12.18. בישיבה זו ייצג את המבקשת עו"ד יאסין אנוור.

בישיבת קדם המשפט הנ"ל התקיים דיון בשאלות העולות מכתבי הטענות ומהמסמכים ובמהלכה, כפי שעולה מהפרוטוקול, אכן הפניתי תשומת לבו של ב"כ ה מבקשת למספר קשיים העו מדים בפני המבקשת, כפי שהם עולים מהמסמכים, מהתצהירים ומטענות הצדדים (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול שו' 26 ו- 29). למעשה, הפניתי שאלות לשני הצדדים- גם לב"כ המשיב (עמ' 4 לפרו' שו' 27 ועמ' 5, שו' 11-1) .

נשמעה התייחסות מפי הצדדים ( כפי שנכתב בפרוטוקול) ו בסיום הישיבה נקבעו מועדים לשמיעת ראיות ( שני מועדים בחודש מרץ 2019).

6. ביום 27.1.19, הגיש ב"כ ה משיב בקשה לחייב את ה מבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיו . ביום 29.1.19 הגיש ב"כ ה מבקשת תגובה לבקשה, ביום 10.2.19 הוגשה תשובת המשיב לתגובה וניתנה החלטה בבקשה , לפיה חוייבה המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות.

7. המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל כך שהיא לא נתמכה בתצהיר וכי, לגופו של עניין, לא קמה עילת פסלות.

לדבריו, הפרוטוקול משקף נאמנה (גם אם לא מילה במילה) את מהלך הדיון ולא היי תה כל התבטאות שיש בה הבעת עמדה, בוודאי לא עמדה סופית ו"נעולה" מצד בית המשפט. עוד טוען הוא, כי טענותיה "המתלהמות" של המבקשת כלפי בית המשפט אינן ראויות לתגובה ואינן מצמיחות עילת פסלות וכי, ככל הנראה, המבקשת, אשר לא שבעה נחת מחיובה בהפקדת ערובה, מנסה, בדרך לא דרך, להשפיע על בית המשפט.

8. בתשובתו לתגובה חוזר ב"כ המבקשת על הטענות שנטענו על ידו בבקשה ומבהיר כי הוא לא צירף תצהיר לבקשה מאחר שהוא ציין את הדברים שהתרחשו בפניו ואילו המבקשת לא נכחה בדיון.

כן הוסיף וטען, בעניין המועד בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה , היינו - לאחר ישיבת קדם המשפט הנ"ל ולא קודם לכן , ומדגיש את האמירה בהחלטתי בבקשה להפקדת ערובה, לפיה התביעה דנן נמנית על אותם מקרים חריגים בהם יש להתנות המשך התביעה בהפקדת ערובה להוצאות ומבהיר מדוע התביעה מבוססת.

דיון

9. אין כל ממש בבקשה ויש להצטער על הטענות שהעלה נגדי ב"כ המבקשת, ללא כל בסיס.

לא הבעתי בדיון כל עמדה "נחרצת", כנטען ולא התייחסתי אל ב"כ המבקשת באופן לא ראוי. אינני יודעת על מה מבוססות טענות אלה וצר לי על דברים אלה . הפרוטוקול אכן משקף את כל אשר נאמר להתרחש בדיון, לרבות שאלות יי והערותיי, כמצוות סעיף 68א(א) רישא לחוק בתי המשפט.

אם, כטענתו הכללית של ב"כ המבקשת, נאמרו על ידי דברים שלא נכתבו, היה עליו להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול , בתוך 10 ימים, כפי שמורה סעיף 68א(א) לחוק בתי המשפט. משלא עשה זאת, יש לדחות טענתו זו.

10. אכן, כאמור, העליתי בפני ב"כ המבקשת את הקשיים העולים מחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים (תצהירים ומסמכים) כפי שמתועד בפרוטוקול, אולם בכך רק מילאתי את חובתי.

תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") נותנת בידי שופט, בקדם משפט, סמכויות נרחבות, ובכלל זה גם סמכות להורות על מחיקת תביעה או על דחייתה. בין היתר עליו לברר את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובמסגרת זו ראשי הוא ואף חייב, לעמוד על הקשיים המשפטיים והעובדתיים העולים מכתבי הטענות של הצדדים ומהראיות שהוגשו על ידם (ככל שהישיבה מתקיימת לאחר הגשת תצהירים וראיות). הדברים הובהרו על ידי בית המשפט העליון ב ע"א 10353/09 שינדלמן נ' בנק הפועלים (14.2.2012), כדלקמן: " כידוע, קדם המשפט נועד לשם בירור נושא הריב ודרכי הדיון בו במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין. במסגרת קדם המשפט רשאי בית המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו ואף להפנות אליו שאלות מכוונות במידת הצורך".

11. ראיית קשיים ובעיות בטיעוניו או בראיותיו של צד להליך והצבעה עליהם, איננה גיבוש דיעה סופית; זו מתגבשת אך ורק לאחר שמיעת כל הראיות והטיעונים . למעשה, בהצבעה, בפני צד (בין אם בפני התובע ובין אם בפני הנתבע) , על קשיים העומדים בפניו, יש כדי לעזור לאותו צד בניהול ההליך , שכן הדבר מסב את תשומת לבו לקשיים אלה ומאפשר לו לתת להם מענה , לרבות בניהול ההוכחות ובסיכומיו.

12. אין כל "מוזרות" בהחלטתי לפיה ככל שהערובה לא תופקד תידחה התביעה. החלטה זו הולמת את הוראות התקנות והפסיקה ויש להצטער על כך שהתובע רואה אותה באור לא נכון ונותן לה פרשנות שגויה ;

הפקדת ערובה להוצאות מוסדרת בתקנה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הת שמ"ד-1984, אשר זו לשונה:

"519. (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

13. הנה כי כן, על פי התקנה הרלבנטית, התוצאה של אי הפקדת ערובה, איננה יכולה להיות מחיקת התובענה (כטענת ב"כ המבקשת) . תקנה 519 לתקנות, היא זו אשר קובעת כי, בשלב ראשון, משלא הופקדה הערובה, תידחה התובענה . ראו: רע"א 846/14 ישראל היום השקעות ופיתוח 1987 בע"מ נ' לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ (2.4.2014), שם הובהר: "תקנה 519(ב) לתקנות קובעת כי אם לא ניתנה ערובה במועד שנקבע, תידחה התובענה. כן קובעת התקנה כי משנדחתה תובענה "רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור) .

אכן, תובע אשר אינו מפקיד את הערובה שנקבעה על ידי בית המשפט רשאי לבקש הפסקת התובענה, חלף דחייתה ואף אם נדחתה, רשאי הוא לבקש ביטול הדחייה ובית המשפט יבחן אם התקיימה "סיבה מספקת" לאי הפקדת הערובה במועד. אולם, לשלב זה טרם הגענו. ראו דברים שנאמרו, בעניין זה ברע"א 4454/14 H.J.W ESTABLISHMENT נ' אירו סאט השקעות בע"מ (6.1.2015): "הנה כי כן, בכל הנוגע לאי-הפקדת ערובה - קבע מחוקק המשנה מנגנון דיוני בעל שני שלבים: בשלב הראשון יש לדחות את התובענה, או להחליט על הפסקתהּ - היה ולא ניתנה ערובה במועד. בשלב השני, היה והוחלט לדחות את התובענה, רשאי התובע לבקש את ביטול פסק הדין. שלב זה בא לעולם הדיוני רק אם התובע יוזם פנייה . על בית המשפט לבחון האם קיימת 'סיבה מספקת', בעטיה לא הופקדה הערובה במועד. צא ולמד, יש לבחון את הסיבות לאי-הפקדת הערובה בשלב השני - השלב בו הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שדחה את התובענה ".

ודוקו: הפסקת התובענה מחמת אי הפקדת הערובה, או ביטול פסק הדין שדחה את התובענה בשל אי הפקדת הערובה במועד, אינם מבטלים את החיוב בהפקדת ערובה. חיוב כזה יכול להתבטל על ידי ערכאת הערעור (לאחר מיצוי ההליכים בפני בית המשפט שהורה על הפקדת ערובה), ככל שהיא תמצא כי לא היה מקום לחייב בערובה. ראו: רע"א  267/08 איתן לוסטיג נ' עו"ד רענן בר און (6.4.2008).

14. הנימוקים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, פורטו על ידי בהחלטתי ואינני רואה לחזור עליהם. אומר רק, כי גם בהם אין גיבוש עמדה סופית, או נחרצת, באשר לתוצאות התביעה, אלא רק הערכת סיכוייה, כפי שיש לעשות במקרה בו מוגשת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.

15. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, בישיבה נדונו נקודות שונות, העולות מהמסמכים שצורפו לתצהירים. ב"כ התובעת הציע הצעה לסיום התיק, שלא התקבלה על ידי ב"כ הנתבע והתיק נקבע להוכחות.

לא הבעתי עמדה נחרצת בתיק ואף לא גיבשתי עמדה סופית. לא רמזתי לב"כ הנתבע להגיש בקשה כלשהי (לא לסילוק על הסף ולא להפקדת ערובה), אלא ניהלתי את קדם המשפט כפי שצריך לנהלו.

16. לא למותר לשאול - אם אמנם נהגתי כפי הנטען על ידי ב"כ ה מבקשת, מדוע לא הגיש את הבקשה מיד לאחר הדיון? הכיצד הגישה רק לאחר שהתקבלה בקשת המשיב לחייב את ה מבקשת בהפקדת ערובה? הרי אם הבעתי עמדה נחרצת, עד כי ב"כ המבקשת סבר ש"רמזתי" בכך למשיב שיגיש בקשה לסילוק העל הסף, היה צפוי שאורה על הפקדת ערובה להוצאות וב"כ המבקשת לא היה צריך להמתין להחלטה.

בהקשר לכך אסב תשומת הלב לכך שהדיון התקיים ביום 18.12.18. הבקשה להפקדת ערובה הוגשה למעלה מחודש לאחר מכן (ביום 27.1.19) וגם אז לא הגישה המבקשת את הבקשה, אלא הגיבה לבקשה להפקדת ערובה והמתינה להחלטה בבקשה.

רק ביום 17.2.19, חודשיים לאחר הדיון, אך 7 ימים בלבד, לאחר שביום 10.2.19 ניתנה ההחלטה בבקשה להפקדת ערובה, החלטה שאיננה לרוחה של ה מבקשת, הוגשה בקשת הפסילה. ברור, אפוא, המניע להגשת הבקשה ואין צורך להוסיף מעבר לכך.

17. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט ב"כ המשיב, בסך כולל של 1,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, לידי ב "כ המשיב.

לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד ל מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.