הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 4508-11-13

בפני
כבוד ה שופט סארי ג'יוסי

המבקשים

  1. ברקאי פטמים בע"מ (לשעבר ברקאי למהדרין בע"מ ו – י. פטם המשק בע"מ)
  2. דורון עוזרי

ע"י ב"כ עו"ד יוסף סיידוף

נגד

המשיבות

  1. חווה לפיטום עופות בע"מ
  2. רונית זילברמן

ע"י ב"כ עו"ד שמוליק קסוטו

החלטה

הקדמה:
בקשה להשבת פיקדון אותה הגישו ברקאי פטמים בע"מ ודורון עוזרי (להלן: המבקשים) אשר ניתן כבטוחה במסגרת בקשתם לצו מניעה זמני שהתקבלה, ומנגד בקשת החווה לפיטום עופות בע"מ ורונית זילברמן (להלן: המשיבות) לחילוט עירבון בהתאם לתקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

רקע עובדתי:
ביום 14.11.2013 עתרו המבקשים לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות, בין בעצמן ובין באמצעות שלוחיהן, לנקוט בכל פעולה שמטרתה למנוע ו/או להפריע למבקשים ו/או שולחיהם להכניס ביום 12/12/13, אפרוחים ללולים הנמצאים בקיבוץ שדה יואב ולגדל את האפרוחים וכן לאסור על המשיבות, בין בעצמן ובין באמצעות שלוחיהן, להיכנס ולגדל אפרוחים עבור משחטות אחרות בלולים הנמצאים בקיבוץ שדה יואב, וזאת ביחס לכל המדגרים ועד להכרעה בתביעה שהגישו המבקשים.

ביום 10.12.2013 נעתרתי לבקשה למתן צו מניעה זמני תחת חיוב המבקשים להמציא את הבטוחות הבאות להבטת הוצאותיהן של המשיבות :
התחייבות עצמית כמפורט בתקנה 365(ב).
עירבון במזומן על סך של 50,000 ₪ או בערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד.
ערבות צד ג' לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למשיבות אם יפקע הצו מכל סיבה שהיא.

ביום 16.2.2018 הוצאתי תחת ידי את פסק הדין הסופי אשר הכריע בכלל המחלוקות בין הצדדים, על דרך דחיית תובענת המבקשים וקבלת התובענה שכנגד מטעם המשיבות במלואה , תוך חיוב המבקשים בתשלום פיצויים בסך של 3,000,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 70,000 ₪. לשם שלמות התמונה אצטט את פסקאות הפתיחה בפרק ה"דיון והכרעה":
" לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי קבוצת משחטות עופות הפרה את ההסכם עם החווה לפיטום גם בקיבוץ שדה יואב וגם בקיבוץ גבעת חיים. זאת בעיקר משום שכמות האפרוחים הנקובה בהסכם לא הועברה בתחילת כל מדגר לחווה לפיטום, אך גם בשל אי קיום חיובים אחרים.
לשיטת קבוצת משחטות עופות, מהרגע בו התעורר "חשד" למעשי גניבה וניסיונות השתלטות של זילברמן, קם לה פטור מתשלום הסכומים הקבועים בהסכם (תשלום חובות החווה לפיטום לנושיה כנגד קיזוז העמלה המגיעה לה ולזילברמן, ואף תשלום העמלה הבסיסית הנגזרת ממשקל הפטמים שנמכרו בסוף הליך הגידול).
יודגש כי בכל אותו הזמן בו התעורר חשדה של קבוצת משחטות עופות והעברת כספי העמלה של החווה לפיטום הופסקה, המשיכה קבוצת משחטות עופות למכור את העופות שגודלו על ידי החווה לפיטום במדגרים המשותפים, ושלשלה לכיסה את הרווחים.

אי קיום חובות קבוצת משחטות עופות הקבועות בהסכמים בין הצדדים, גרמה למעין אפקט דומינו שגם אם לא גרם באופן בלעדי, הרי שהשפיע באופן בלתי מבוטל על קריסתם הכלכלית של החווה לפיטום וזילברמן וזירז אותה.
בהקשר זה אציין כי ראיתי לדחות את כל טענות קבוצת משחטות עופות, בדבר רשלנות או מעשי גניבה מצד החווה לפיטום וזילברמן, באשר טענות אלו נטענו בעלמא ללא כל תמיכה ראייתית.

בנוגע לקיבוץ גבעת חיים שוכנעתי, כי אף על פי שיש טעם לפגם בהתנהגות הקיבוץ אשר אישר החלפת מפעיל בחוות המצויות בשטחו - ללא קבלת עמדת החווה לפיטום וזילברמן, ולמצער בדיקה כי אלו מודעים לבקשת קבוצת משחטות עופות להיכנס בנעליהם כמגדלים - אין מקום לחייב הקיבוץ באחריות לנזקים שנגרמו לחווה לפיטום ולזילברמן נוכח האמור בהסכם המשולש שנערך בין החווה לפיטום, י. פטם המשק וקיבוץ גבעת חיים".

ביום 15.3.2018 הוריתי על תיקון פסק הדין מחמת השמטה מקרית, בהתאם לסמכותי על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984, וקבעתי כי "על החיוב שהושת על ברקאי...ועל פטם המשק (המבקשים ס.ג'.) ...לטובת החווה לפיטום עופות (המשיבות ס.ג'.) יתווסף חיוב כל אחת מהן בתשלום סכום השווה לאגרת תביעה כספית בגובה החיוב שהושת עליה בפסק הדין" .

ביום 31.5.2018 קבעתי ביחס לבקשת המשיבות לחילוט העירבון כדלקמן: "מאחר והעירבון נועד להבטחת נזקי המבקשות (המשיבות ס.ג'.) בעקבות צו המניעה, כאשר זה פקע נוכח דחיית התביעה העיקרית, ומאחר ופסק הדין אינו חלוט, משהוגש ערעור עליו ובית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצועו באופן חלקי, שוכנעתי כי יהא נכון להותיר העירבון בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור, כי אז אדרש לבקשה בהתאם לתוצאה בערעור" .

ביום 19.5.2020 דחה בית המשפט העליון את ערעוריהם ההדדיים של הצדדים על פסק הדין, והורה על ביטול עיכוב הביצוע.
דחיית טענת המשיבות לפיה יש להורות על מסירת החזקה בחוות בשדה יואב ובגבעת חיים לידיהן, הייתה בין היתר משום שבכתבי טענותיהן נזכר הסעד של החזקת החוות כסעד חלופי לפיצויים ולא כסעד מצטבר, ומשום שנפסקו לטובת ן פיצויי קיום אשר משקפים את הרווח שהם היו אמור ות להפיק אילולא הופסק ההסכם בין הצדדים:
"טענת המגדלים כי היה על בית המשפט להורות על החזקת החזקה בחוות לידיהם, היא כמעט תיאורטית, בהינתן שתקופת החוזה עם קיבוץ שדה יואב כבר הסתיימה, ובקיבוץ גבעת חיים נותרו עוד כשנתיים עד לתום תקופת השימוש. מכל מקום, הסעד של החזרת החזקה בחוות נטען כסעד חלופי לפיצויים, ולא כסעד מצטבר. פיצויי הקיום משקפים את הרווח שהמגדלים היו אמורים להפיק מפיטום העופות אילולא הופסק ההסכם בין הצדדים, כך שלא היה מקום להורות בנוסף גם על החזקת החזקה בחוות לידי המגדלים..." (ההדגשה אינה במקור).

לאחר דחיית הערעורים, ביקשתי ביום 24.6.2020 לקבל עמדת הצדדים ביחס לפיקדון ע"ס 50,000 ₪ שקיים בתיק.

ביום 13.7.2020 עתרו המבקשים להשבת הפיקדון, ואילו המשיבות ביקשו ביום 14.7.2020 לחלט את העירבון.

טענות הצדדים:
המבקשים עתרו להשבת הפיקדון מאחר ולשיטתם, פסק הדין הביא לסיום כלל המחלוקות שבין הצדדים, המשיבות קיבלו את מלוא התשלום שנפסק לטובתן בגדרי פסק הדין, ועל כן אין הן זכאיות לפיצוי נוסף בדמות מימוש כספי העירבון.
כמו כן נטען כי פקיעת צו המניעה אינה רלוונטית, משום שבפועל החוות נותרו בידי המבקשים, ואילו המשיבות קיבלו פיצוי כספי בגובה מלוא תביעתן. יתרה מזאת, העובדה כי החוות נותרו בידי המבקשים מובילה למסקנה כי הצו מעולם לא פקע, ותומכת בעצם מתן הצו הזמני מלכתחילה.

מנגד, לשיטת המשיבות, הגם שחילוט עירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק (להבדיל מעצם קיומו) הן סבלו מנזקים כבדים תולדת הגשת הבקשה לצו המניעה וקבלתה, כדוגמת הוצאות משפטיות, אובדן הכנסות שנבע מאיסור הכניסה לחוות הלולים, גידול האפרוחים ושיווקם למשחטות השונות, "אפקט הדומינו" - קריסתן הכלכלית שנבעה מחוסר יכולתן לגדל את האפרוחים ולמכור אותם וכנגד כך לשלם את חובות הספקים, ניהול מערכה משפטית כבדה וממושכת, נטילת הלוואות וכיוצא בזה.
עוד לשיטת המשיבות, מטרת העירבון אינה להבטיח את ביצוע פסק הדין העיקרי, אלא מדובר בסכום שהופקד בעקבות הבקשה לצו מניעה זמני וכבטוחה שנועדה לפצותן בגין נזקים אפשריים שיכול וייגרמו להן מעצם מתן צו המניעה הזמני.

דיון והכרעה:
תקנות סדר הדין האזרחי מסדירות את נושא החיובים המוטלים על מבקש סעד זמני על דרך הפקדת בטוחות בדמות ערבות ועירבון, מלבד המצאת התחייבות עצמית. ההלכה הפסוקה מבחינה בין התנאים הנדרשים למימוש או חילוט כל אחת מהבטוחות שהושתו על הצד שעתר לסעד הזמני לטובת הבטחת הוצאות הצד אליו הופנה הצו.

ברע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב [פורסם במאגרים המקוונים] (21.4.2009) עמד בית המשפט העליון על ההסדרים הנוגעים לחילוט עירבון בעת פקיעת הסעד הזמני:
"לגבי ערבון, קובעת תקנה 371(א) לתקנות הליך של חילוט. על פי התקנה, לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית המשפט הדן בתובענה לחלט את הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו. לחילוט הערבון נקבעו שני תנאים: האחד, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. בכך שונה ההסדר בנוגע לחילוט מזה הנוהג לגבי חיובו של מבקש הסעד הזמני בפיצוי מכוח ההתחייבות העצמית, אשר כאמור אינו מותנה בהיותה של בקשת הסעד הזמני בלתי סבירה. התנאי השני לחילוט הערבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק. עם זאת, נקבע בתקנה כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק. בפסיקה נקבע (בדן יחיד), כי על אף לשון התקנה "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" ( רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003) (להלן- עניין גדנסקי); ראו גם החלטת רשם בית משפט זה ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 574-572 (2003) (להלן - עניין חיר)). עוד יוער, כי גם אם התמלאו התנאים לחילוט הערבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין גדנסקי, עמ' 733-732)".

מצאתי להתעכב על התנאי השני – הנזק. כאמור תובענת המבקשים נדחתה באופן מלא אך לצד זאת החוות נותרו בחזקתם. אלא שהמשיבות קיבלו פיצוי מלא על הנזקים שנגרמו להן בעקבות מתן הסעד הזמני. זאת מאחר שפסק הדין מקבל את מלוא תביעתן על דרך פסיקת מלוא סכום התביעה, ובין היתר פיצויי קיום אשר משקפים את הרווח שהמשיבות היו אמורות להפיק מגידול העופות ופיטומם אילולא הופסק ההסכם בין הצדדים.

בנסיבות אלו, אין מקום להורות על חילוט העירבון שכן הדבר יהווה "פיצוי כפל".
שונה הדבר אילו תובענת המשיבות לא הייתה מתקבלת במלואה או שלא היו נפסק ות לטובתן הוצאות משפט בסכום ממשי. אולם משכל אלו נפסקו לטובת המשיבות אין מקום להורות על חילוט העירבון.

לאור האמור, הבקשה לחילוט עירבון נדחית והבקשה להשבת הפיקדון מתקבלת.

בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשיב את העירבון לידי המבקשים באמצעות בא כוחם עו"ד סיידוף.

ניתנה היום, י"ד אב תש"פ, 04 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.