הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 43871-04-17

תיק אזרחי 43871-04-17
לפני: כבוד השופט גדעון גינת, שופט עמית

התובעים:

.1 דבליו.בי.די טכנולוגיות בע"מ ח.פ. 515338275
.2 פבל פליט

נגד

הנתבע:
יובל מזרחי

בשם התובעים: עו"ד בן שלום
בשם הנתבע: עו"ד תמיר מלכה

פסק דין

התובע 2 (להלן: "התובע") והנתבע הכירו והיו ביחסי ידידות עוד מהתקופה בה היו שניהם נערים. בשנת 2012 החל הנתבע לעסוק במתן שירותי אחסון תחת השם Host-il, לאחר שפיתח מערכת לניהול כרטיסיות לקוחות ולניהול התוכן באתר האינטרנט. בשנת 2012 הצטרף התובע לעסקו של הנתבע וטיפל, בצד העסקי והשיווקי, כאשר הנתבע היה אחראי לצד הטכני ולמתן שירות בתחום זה ללקוחות (סעיף 13 לתצהיר התובע מתאריך 15.3.18). בחודש ספטמבר 2012 העביר התובע לנתבע את האתר www.webdomain.co.il

בחודש מארס 2013 התגייס הנתבע לצבא והתובע המשיך בניהול העסק המשותף ובמתן שירות ללקוחות. בינואר 2015, כאשר הנתבע כבר לא היה צריך להקדיש את מלוא זמנו לשירות הצבאי, חזרו השניים לשתף פעולה תחת השם webdomain . באותה תקופה החליטו הצדדים להתאגד במסגרת חברה, התובעת 1. נחתם, ביום 16.4.15, "הסכם שותפים בחברת webdomain ישראל". כן נחתם, ביום 13.5.15, "הסכם שותפים בחברת webdomain ישראל" (עליו חתום גם אלכסיי גולדובסקי). עוד נחתם "הסכם שותפים בחברת WBD בע"מ" בין התובע לנתבע (ראו נספחים ב1, ב2 ו-ג לתצהיר הנ"ל).

סעיף 13 להסכם מתאריך 13.5.15, קובע :

"13. קניין רוחני לעסק לרבות כל ציוד, הכנסה כספית, רכב או כל דבר כזה או אחר שנרכש לשימוש העסק. לא יעשה שימוש בקניין הרוחני של העסק אלא למטרות שאליהם יועדו במסגרת הפעילות העסקית".

תחת הכותרת "זכויות קניין רוחני, מוניטין וסודות מסחריים" נכתב בהסכם השותפים האחרון:

"55. כל זכויות הקניין הרוחני, לרבות זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, סודות מסחריים ומידע חסוי, בכל חומר שייערך על ידי החברה יהיו קניינה הבלעדי והמלא של החברה. הצדדים מסכימים שלא יהיו רשאים להשתמש בזכויות הנ"ל, ו/או למוכרם ו/או לשווקם ו/או להעבירם לאחרים ו/או להרשות שימוש בהם אלא בהסכמה מפורשת ובכתב של המנכ"ל ובמקרה שיוחלף על ידי מנכ"ל חדש, שאינו אחד מהצדדים להסכם זה, אזי ההסכמה כאמור תינתן על ידי דירקטוריון החברה".
"65. המוניטין והקשרים העסקיים שיצברו בגין פעולותיה של החברה יהיו קנייניה הבלעדיים והמלאים של החברה. הצדדים מסכימים שלא יהיו רשאים להשתמש במוניטין ובקשרים העסקיים, ו/או למוכרם ו/או לשווקם ו/או להעבירם לאחרים ו/או להרשות שימוש בהם אלא בהסכמה מפורשת ובכתב של המנכ"ל ובמקרה שיוחלף על ידי מנכ"ל חדש, שאינו אחד מהצדדים להסכם זה, אזי ההסכמה כאמור תינתן על ידי דירקטוריון החברה".
"75. רשימת לקוחות ו/או ספקים ו/או מערך שיווק ו/או כל רשימה אחרת שתשמש את פעולתה השוטפת של החברה יהיו בגדר סוד מסחרי של החברה. הצדדים מתחייבים שלא לנצל ו/או להשתמש ברשימות אלה, אלא למען החברה ובהסכמה מפורשת ובכתב של המנכ"ל ובמקרה שיוחלף על ידי מנכ"ל חדש, שאינו אחד מהצדדים להסכם זה, אזי ההסכמה כאמור תינתן על ידי דירקטוריון החברה".

אין מחלוקת בין הצדדים כי המערכת הבסיסית והפשוטה לניהול כרטיסיות לקוחות ולניהול תוכן באתר האינטרנט, שתחילתה בפיתוח של הנתבע משנת 2012 ואילך, הועברה לחברה המשותפת, בה היה הנתבע, כאמור, אחראי על הצד הטכני. החברה המשותפת-התובעת המשיכה בפעילות של מתן שירותי אחסון ('הוסטינג') תחת השמות webdomain , בעברית ובאנגלית, בלבד.

בסעיף 24.4 לתצהירו, כותב התובע:
"מערכת וובדומיין. המערכת פותחה על ידי הנתבע בעבר והיתה מערכת פשוטה לשימוש פנימי בלבד. לאחר שחזרנו לעבוד יחד תחת עוסק מורשה וובדומיין אני עבדתי על השבחת המערכה לרבות עיצובה מחדש ושיפורה המשמעותי, בין היתר, בחווית המשתמש ואפשרויות ללקוחות, מתוך מטרה כי המערכת תהפוך להיות למערכת ניהול כוללת אשר בין היתר יהיה ניתן לשווק אותה בהמשך כ-"מוצר מדף" ולמכור רישיונות לשימוש בה לצדדים שלישיים (כך שהם יוכלו לנהל שטחי אחסון ותכנים בעצמם ועבור אחרים, ואף למכור רישיונות-משנה). בכך הורחב השימוש במערכת מעבר לשימוש פנימי של החברה, והפכתי אותה למוצר אטרקטיבי. במסגרת פעולות השבחת המערכת, פעלתי, בין היתר, למען עיצובה הגרפי והתדמיתי, אפיינתי ופעלתי למען הכנת "אזור פיננסי" למערכת אשר יתמוך בחשבוניות ירוקות, ייצוא להנהלת חשבונות ופעולות כספיות אחרות, תמיכה בקופונים, מעקב גולשים באתר, "דיוור אלקטרוני" דרך המערכת ועוד ועוד. למעשה, המערכת הפכה למוצר נחשק ובעל ערך כספי עבור צדדי ג' וכמובן לחברה המשותפת".

תחילת המחלוקות בין בעלי הדין בחודש אוקטובר 2016, כאשר, במהלך שיחה טלפונית בין הצדדים, התברר לתובע, כי הנתבע ביצע, כחודש מוקדם יותר, עסקה עם מתחרה בתחום שירותי האחסון "ספיישל סרב פתרונות אינטרנט", שמהותה העברת זכויות במערכת האחסון הנדונה, לחברו, גיא חדד (סעיף 33 לתצהיר הנ"ל, עדותו של גיא חדד פט. 9.7.18 עמ' 94 שו' 17-22, עמ' 96 שו' 20-23, עמ' 101 שו' 19).
ב- 18.10.16 הציע הנתבע לתובע, בהודעת מייל, היפרדות. בסופו של יום, הם נפרדו, התובע והנתבע, בהסכמת הנתבע (30.11.2016) כאשר תוכנת המחשב, שהייתה ביסוד הפעילות המשותפת, נלקחה בפועל על ידי הנתבע, ולקוחות של החברה המשותפת, שנזקקו לשירות ולייעוץ בהקשר זה, המשיכו לעבוד רק עם הנתבע.
התובע טוען, כי בעקבות המשבר ביחסים, מצבה של החברה המשותפת הוא בכי רע, והיא, למעשה, הגיעה, למבוי סתום.

המסגרת העובדתית הנטענת על ידי התובע אינה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. אין גם מחלוקת שהצדדים היו בעלי מעמד שווה בחברה המשותפת, כאשר לכל אחד מהם הוקצו 50% מהון המניות. הנתבע כיהן כמנכ"ל החברה. בפועל, קיבל על עצמו הנתבע את הודעת התובע, כי הסתיימה פעילותו של הנתבע במסגרת החברה המשותפת. ניתן לראות בכך גם משום הסכמה למעשה מצד הנתבע למסכת העובדתית האמורה.

הנתבע טוען, כי מערכת האחסון 'וובדומיין', שהיוותה את עיקר קניינה הרוחני של החברה המשותפת, רק הושאלה על ידיו לחברה, והוא היה רשאי, למעשה, לנהוג בה, כרצונו. בכך מנמק הנתבע את העברת המערכת ל'ספיישל סרב', תמורת תשלום, או בהסכמה בינו (בלבד) ל'ספיישל סרב'.

בא כוחו המלומד של הנתבע טוען, כי לחברה המשותפת הוענק "רישיון שימוש זמני ושאינו ייחודי" (סעיף 24 לסיכומים מטעם הנתבע שהוגשו ביום 30.8.18). לעמדתו, אמנם נעשה שימוש על ידי המערכת בתקופת הפעילות המשותפת, אך לא הייתה מניעה שהנתבע יחליט בעצמו מתי תחזור המערכת הנדונה לשימושו הבלעדי.

בא כוח הנתבע טוען בסיכומיו, כי התובע הודה בחקירתו הנגדית ש"בשום שלב לא סוכם בין פבל [התובע] ויובל [הנתבע], כי המערכת של יובל תעבור להיות רכושה של דבליו [התובעת] " (שם, סעיף 41, עמ' 5). בא כוח הנתבע התעלם מתשובתו של התובע בהמשך העמוד אליו הפנה, כאשר התובע המשיך את תשובתו לשאלות בא כוח הנתבע, בעקבות הערה שלי ואמר: "יובל לא החריג את המערכת ומה שרשמנו בהסכם זה כל הקניין הרוחני של העסק שייך לעסק, ולכן אני חשבתי שהמערכת היא חלק" (פט. 24.5.18, עמ' 22, שו' 21-21) ובהמשך, כאשר התובע נשאל על ידי: "על סמך מה חשבת שהמערכת היא חלק מהקניין הרוחני של החברה?" ענה: "כי היא שווקה כ-דבליו.בי.די.סי.אמ.אס.... יובל בעצמו הציע ללקוחות בתור דבליו.בי.די.סי.אמ.אס, בקוד מקור של המערכת רשום בזכויות יוצרים דבליו.בי.די, ווב דומה [דומיין] . בשום שלב המערכת לא הייתה בשימוש כלשהו שלא במסגרת החברה. בפנל עצמו למטה רשום זכויות יוצרים ווב דומה [דומיין] , לא רשום יובל. אין שום דבר שמעיד על בעלות אישית שלו" (פט. 24.5.18 עמ' 23 שו' 31-32, עמ' 24 שו' 2-6).

הנתבע אינו חולק על כך שבתקופת הפעילות המשותפת, שלו ושל התובע, במסגרת החברה התובעת, הוא הקדיש את פעילותו המקצועית לעבודתו במסגרת החברה, ובכלל זאת, עסק בפיתוח, שכלול ובקידום התוכנה שבמחלוקת, כפי שצוין על ידי העדים, הפעילות המקצועית – טכנולוגית של החברה המשותפת, הייתה מבוססת על אותה תוכנה, ותפקידו של הנתבע, במסגרת האמורה, התבטא בפיתוח בתחום התוכנה, גם בשים לב להערות ולמשוב מקצועי רלבנטי שקיבל מאת התובע. לא היה כל היגיון עסקי או כלכלי בפעילות המשותפת של בעלי הדין, אם הבעלות והשליטה בתוכנה שבמחלוקת הייתה אמורה להישאר בידי הנתבע, וכאשר השימוש בה, במסגרת החברה או לשימוש אישי שלו, נתון לשיקול דעתו המוחלט של הנתבע ושלו בלבד . זאת ועוד, אין כל היגיון בחתימה, במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, על סעיפים העוסקים בקניין הרוחני של החברה, אם כעמדתו של הנתבע, אלה אינם חלים על התוכנה שבמחלוקת. לא שמעתי כל הסבר מפי הנתבע למה כן, לעמדתו, מתייחסים סעיפים אלה.

הדיון בע"פ הראשון במעמד הצדדים התקיים ביום 26.6.17 בפני כב' השופטת איילת הוך-טל בבית-משפט השלום בחיפה, אליו הוגשה התובענה מלכתחילה. במהלך דיון זה נרשמו הדברים הבאים מפיו של הנתבע: "לאחר ששמעתי את הערות בית המשפט אני מבהיר כי אני לא נכנס למערכת המחשב של חב' דבליו [התובעת] ואין לי כוונה לעשות כן. כמובן שהדברים נאמרים מבלי לפגוע בכל זכות שלי בניהול ההליך בהמשך וגם מבלי להודות באף טענה של התובעים." האם סביר להניח, כי הצהרה מעין זו היתה נמסרת לבית-משפט מפי מי שסבור שזכויות קניין מלאות בתוכנה שבמחלוקת הן שלו?

בישיבת קדם משפט שהתקיימה בפניי ביום 31.7.17 בנוכחות בעלי הדין ובאי-כוחם נרשמה ההודעה הבאה:
"בעקבות דברים ששמענו באולם המשפטים, אחרי שכל בעלי הדין התייעצו מחוץ לאולם ומבלי שיהיה בכך משום הודאה בטענה כלשהי של בעל הדין שכנגד, מוסכם עלינו כדלקמן:

1. יינתן צו מניעה קבוע, צופה פני העתיד, האוסר על הנתבע לחדור למערכות המחשב של התובעת 1 בכל דרך שהיא, ובכלל זאת ימנע הנתבע מלגשת, להשתמש או לשנות בכל דרך את המידע או הנתונים של התובעת 1, להשתמש או לשנות את המידע או הנתונים הקשורים למערכת WBD , של התובעת 1 וקוד המקור של מערכת זו.

2. אין באמור בסעיף 1 לעיל כדי להכריע בשאלה אם שימוש שעושה הנתבע במערכת שהוא רואה אותה כמערכת שלו, הינו בגדר שימוש מפר, אם לאו."

להודעות אלה ניתן תוקף של פסק-דין חלקי בהליך הנוכחי. סימן השאלה שהצגתי בשולי הסעיף הקודם, חל ביתר תוקף גם בהקשר הנוכחי.

אחרי ששמעתי בהרחבה את עדויות הנוגעים בדבר, החלטתי להעדיף את דבריו של התובע, הנתמכים הן בראיות בכתב והן בנתונים שאינם שנויים במחלוקת בין בעלי הדין. כפי שציינתי, הצדדים עבדו במסגרת חברה משותפת, על בסיס התוכנה שבמחלוקת. היא זו ששימשה יסוד להבאת לקוחות ולפעילות השיווק הנרחבת שנעשתה בהקשר זה, לטובת החברה, על ידי התובע. אין כל היגיון כלכלי בפעילות התובע במסגרת החברה, שנעשתה בהסכמת הנתבע, וגם לטובתו, אם הנחת היסוד היא שהתוכנה שבמחלוקת אינה בבעלות החברה התובעת.

על בסיס הראיות בכתב ובעל פה שהוצגו בפני בית המשפט, אני מאמץ את עמדת באי הכוח המלומדים של התובעים. אני רואה בחתימת ההסכמים שנלוו לייסוד החברה המשותפת ובפעילות העסקית בפועל, לרבות פעילות שנעשתה כלפי לקוחות ומקבלי שירות, משום הסכמה, בכתב ובע"פ, להעברת הקניין הרוחני בתוכנה שבמחלוקת לחברה התובעת. המסקנה המתבקשת מכך היא, שככל שהנתבע פעל בתוכנה שבמחלוקת, כלפי צדדים שלישיים, שלא במסגרת פעילותו בחברה המשותפת-התובעת ושלא בהסכמה מלאה עם התובע , הרי יש לראות בכך לא רק הפרה של ההסכמים בכתב בינו לבין הנתבע, לרבות התיעוד שעל בסיסו הוקמה התובעת, אלא גם משום הפרת זכויות הקניין הרוחני של התובעת בתוכנה, שהיא הבעלים בה.

התובעים טענו כי ראוי לחייב את הנתבע בפיצוי, הן בשל הפרת ההסכמים הכתובים שבין הצדדים והן בגין הפרת זכויות יוצרים של החברה במערכת וובדומיין. בהקשר האחרון, קובע המחוקק כי בית המשפט רשאי לפסוק בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪, לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים תשס"ח-2007.

לפי סעיפים 6 , 13 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 , רשאי בית המשפט לפסוק סכום דומה בגין העוולה של גזל סוד מסחרי. התובע טוען בהקשר זה, כי שימוש במערכת שבמחלוקת, בניגוד למוסכם בין הצדדים, ותוך העברת לקוחות מהחברה אליו באופן אישי, יש בה משום פגיעה של סוד מסחרי של התובעת.

אחרי ששקלתי את טענות הצדדים, גם בכל הקשור לסעדים הראויים, אני סבור שהתובעים זכאים לפיצוי, הן מכוח העילות החוזיות הנטענות והן על בסיס דברי החקיקה שצוטטו, המסמיכים פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. 'הסכם המייסדים' שנחתם בידי הצדדים, קבע פיצוי מוסכם בסך 25000ש"ח. על נתון אחרון זה לא חלק הנתבע בסעיף 93 לתצהירו מיום 21.5.18. בנסיבות העניין, ראוי להתחשב בכך שפעילות הנתבע בהפסקה בפועל של השימוש בתוכנה על ידי התובעת ולקוחותיה גרמה, למעשה, לקריסתה של החברה ועמדה בניגוד ללוז ההיגיון שמכוחו החל שיתוף הפעולה שבין הצדדים.

גם בכל הנוגע לדרך ניהול המשפט ראוי לזקוף לחובת הנתבע את האיחור המהותי בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו. כמו גם, את ההארכה הבלתי ראויה של חקירת התובע בעל פה על ידיו.

על בסיס קביעתי, כי זכות היוצרים בתוכנה שבמחלוקת מערכת וובדומיין שנשאה את הכיתוב Webdomain CMS 2008-2015
שייכת לתובעת ניתן בזאת צו מניעה קבוע כמבוקש בסעיפים 4 2, 78.1 לכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 9.5.17.
בשים לב לשיקולים דלעיל, אני מחליט אפוא , לעניין הסעדים הכספיים, כדלקמן:
אני מחייב את הנתבע לשלם פיצוי לתובעים, ביחד, בסך 100000 (מאה אלף)ש"ח , להיום;
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד, את הוצאות המשפט (אגרות משפט, שכר עדים, הוצאות הקלטת הפרוטוקול ותמלולו במלואן) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד לפירעון המלא בפועל, וכן, בנוסף, שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 (חמישים אלף)₪, להיום.

אין בסעדים שנקבעו כאן כדי לפגוע בתוקפו של פסק-הדין החלקי שניתן מכוח הסכמת הצדדים במסגרת ההליך הנוכחי.

אין בפסק-הדין הנוכחי כדי לפגוע בזכותו של התובע או למנוע ממנו הגשת הליך לפי פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983, או בהתאם לחוק החברות תשנ"ט -1999 בכל הקשור לתובעת. ככל שיש בכך צורך, ניתנת בזאת רשות בהקשר זה לתובע לפיצול סעדים לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984; תקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019 בהעדר הצדדים.