הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 42810-03-16

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המבקשות
.1 מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
ע"י ב"כ עוה"ד יסמין אבוסיף אבופול

.2 נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף הדני ואח'
ממשרד לוי מי-דן ושות', עורכי דין

נגד

המשיבה
עיינות החוף בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רפאלה שריר ואח'
ממשרד עוה"ד כהן, וילצ'יק ושות'

פסק דין חלקי
והחלטה

1. עסקינן בתובענה לתשלום פיצויי הפקעה בגין מספר חלקות מקרקעין, שהופקעו בשנות ה- 60 וה- 70. המשיבה הגישה (ביום 1.1.2014) בקשה לשר התחבורה, לתשלום פיצויים "מן החסד" עבור "הרבע הראשון", בכל החלקות, לפי סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: " פקודת הדרכים").

בקשתה נדחתה, משלושה טעמים כדלקמן:

א. הבקשה נגועה בשיהוי ניכר וממשי, נוכח כך שהחלקות נתפסו במהלך שנות ה- 60.
ב. המשיבה לא הייתה הבעלים של החלקות, בעת הפקעה ואף לא בעת תפיסת החזקה בהן.
ג. חלקות 44, 54 ו- 55 כלל לא נתפסו.

2. המבקשות הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף ול אחר קיום הליכים מקדמיים, הגיעו הצדדים, ביום 18.10.17, להסדר דיוני לפיו צומצמו המחלוקות ביניהם וביום 30.10.17, הוגש כתב תביעה מתוקן. לאחר הגשתו (ולאחר שהוגשו גם תצהירי עדויות ראשיות) טענו המבקשות בישיבה שהתקיימה ביום 24.4.18, כי יש לדחות גם את התביעה המתוקנת על הסף, מכוח הלכת פראן - ע"א 7896/16 שר התחבורה ואח' נגד פראן ואח' (12.3.2018) (להלן: " הלכת פראן").

לאחר שהוגשו בעניין זה טיעונים בכתב, ניתן פסק דין חלקי זה, הכולל גם החלטה.

3. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בהתאם להסדר הדיוני, נתבע תשלום פיצויים בגין הפקעת ה חלקות, כדלקמן:

בנוגע לחלקות 44, 55 , 56 101, 102 105 ו- 106 בגוש 10009 (להלן: "החלקות שנתפסו"), אין חולק כי שולמו פיצויי הפקעה, למעט עבור הרבע הראשון ולכן מבוקש בתביעה לפסוק פיצוי עבור 25% משטחן, היינו - "מהמטר הראשון".

לגבי חלקות 54 ו- 104 בגוש 10009 (להלן: " החלקות הנוספות"), הצדדים חלוקים בשאלה אם החזקה בהן נתפסה וכן בשאלה איזה אחוז מהן הופקע. לטענת המשיבה הופקעו ונתפסו, מחלקה 54 19.4% ומחלקה 104 הופקעו ונתפסו 2 8%. המבקשות טוענות שחלקות אלה כלל לא נתפסו ו כל צד המציא חוות דעת בעניין זה.

טיעוני המבקשות

4. המבקשות טוענות כי, בשים לב לנימוקי השר ועל פי הלכת פראן - ע"א 7896/16 שר התחבורה נ' אריה פארן (12.3.2018) מאחר שחלפו יותר משבע שנים מאז התפיסה ועד הגשת הבקשה לשר, אין מקום לשלם פיצויים מהמטר הראשון. נטען, כי השר הפעיל את קריטריון 5, שהוא קריטריון מידתי ואין מקום להתערב בכך.

בנוסף נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר, שהרי אין חולק שבעלי החלקות קיבלו פיצויי הפקעה עבור השטחים העולים על 25% ולכן יש לראותם כמי שזנחו את זכות התביעה בגין 25 האחוזים.

המבקשות טוענות, כי השיהוי בהגשת התביעה גרם ל הן נזק כלכלי, הבא לידי ביטוי בכך שחלק ניכר מהמסמכים הרלבנטיים בוער, לאחר שנים כה רבות; לא ניתן עוד לאתר חלק מהעדים הרלבנטיים; נעשו שינויים מבניים ואחרים בחברות הנוגעות לכך כן, כי יש לכך משמעות תקציבית, המשליכה על הקופה הציבורית גם לעניין גידור המשאבים הנדרשים לשם סלילת הכבישים שנסללו על החלקים המופקעים.

טיעוני המשיבה

5. המשיבה טוענת, כי מהשתלשלות העניינים בתיק ומההסדר הדיוני עולה, כי לגבי טענת השיהוי, אשר עלתה כבר בבקשה הראשונה של המבקשות לסילוק על הסף, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני, אשר "סיים את הליך הבקשה הקודמת לדחייה על הסף", כך שהתביעה לא תידחה על הסף מחמת שיהוי וכל שנותר לדון בו היא הלכת פראן.

עוד טוענת היא, בהקשר זה, כי גם לגופו של עניין יש להותיר את טענת השיהוי לסיומו של ההליך, שכן לשם הכרעה בה דרוש בירור עובדתי. לגופה של הטענה נטען, כי ממילא לא נגרם למבקשות נזק ראייתי, שהרי הן הציגו מסמכים המעידים על תשלום פיצויי הפקעה (מעבר לרבע הראשון) בחלק מהחלקות הנ"ל , ומכך ברור שעבור החלקות לגביהן לא צורפו מסמכים, לא שולמו פיצויים.

6. לעניין הלכת פראן נטען, כי יש לאבחן בי נה לבין ענייננו, שכן במקרה שנדון בהלכת פראן דחה השר את בקשת בעלי הקרקע לאור קריטריון 5, בעוד שבענייננו, הסיבות לדחייה היו שונות וקריטריון 5 כלל לא נזכר בהחלטת השר.

עוד נטען, כי הלכת פראן, ביחד לקריטריון 5, נקבעה בנסיבות המיוחדות שהיו שם וכי אין היא חלה, בהכרח, על כל תביעה לפיצויי הפקעה.

7. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי אין לאפשר לשר ליצור, באמצעות הקריטריונים, מועד התיישנות הסותר את הלכת ארידור - דנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה (21.3.2013). נטען, כי הלכת פראן צריכה להיסוג מפני הלכת ארידור ולכן יש לראות את קריטריון 5 כמעשה שנעשה בחוסר סמכות והוא בטל ומבוטל ולחילופין - ניתן לבטלו ויש לבטלו.

עוד נטען, כי לגבי חלק מהחלקות המשיבה זכאית לפיצוי על פי הילכת הולצמן - ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קרית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629 (2001) (12.06.2001), שקדמה להלכת רוטמן - ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.5.2012) ולכן, לגביהן, אין צורך להידרש לשאלת "התחולה לאחור" של הלכת רוטמן. בענין זה נטען, כי על פי הלכת הולצמן, כאשר החלקה מופקעת בשלמותה יש לשלם פיצויי הפקעה גם על הרבע הראשון וכי בענייננו, מחלקות 105, 55 ו- 102-101 הופקע (בהתאמה) שיעור של 89%, 88% ו- 68% ולכן, לגבי חלקות אלה זכאית המשיבה לפיצויים גם על הרבע הראשון.

8. לגבי שתי החלקות הנוספות טענה המשיבה, כי על פי חוות דעת מודד מטעמה, מחלקה 104 הופקעו 28%, כך שבכל מקרה, היא זכאית לפיצוי לפחות לגבי הפקעת 3% מחלקה זו.

דיון והכרעה

9. הקריטריונים לבחינת הזכאות לתשלום פיצויי סבל, על פיהם דנה הוועדה המייעצת לשר (להלן: " הקריטריונים"), גובשו לאחר פסק דין רוטמן. סעיף 5 לקריטריונים מתייחס למועד בו נתפסה הקרקע, ביחס למועד בו ניתן פסק דין רוטמן וקובע כי: "ככל שמדובר בהפקעות שבהן תפיסת הקרקע נעשתה בתוך תקופה של שבע שנים שעד למועד מתן פס"ד רוטמן, תמליץ הוועדה המכרעת על תשלום פיצויים מן החסד, אלא אם כן מצאה כי נתקיימו סייגים כדלקמן...". כלומר- הלכת רוטמן תחול שבע שנים לאחור מיום נתינתה (מאחר שבענייננו החלקות נתפסו עשרות שנים לפני הלכת רוטמן, חל הכלל והסייגים אינם רלבנטיים לענייננו).

10. על אף שבהחלטת השר, בענייננו, לא נאמר, במפורש, כי אחד הנימוקים לדחיית הבקשה הוא קריטריון 5, ברי מתוכן ההחלטה וכן מתוכן הדיון שהתקיים בטרם היא ניתנה (נספח ו' לתעודת עובד הציבור), כי הנימוק הראשון לדחייתה הוא, אמנם, קריטריון 5.

משנקבע בסעיף א' לנימוקי החלטת השר, כי " הבקשה נגועה בשיהוי ניכר וממשי, נוכח כך שהחלקות נתפסו במהלך שנות ה- 60", ברי כי הוחל כאן קריטריון 5 (כפי שעולה, כאמור, גם מפרוטוקול הדיון בוועדה) והעובדה שמספר הקריטריון לא הוזכר, במפורש, אינה מעלה ואינה מורידה.

11. נעשו ניסיונות רבים לתקוף את קריטריון 5, אולם הם לא התקבלו על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי מדובר בקריטריון ראוי ומידתי. בעוד הליך זה מתנהל, ניתן פסק דין פראן, הנ"ל, בו נקבע, בהתייחס לקריטריונים, כי: "... האיזון שביצע שר התחבורה במסגרת הקריטריונים שנקבעו לצורך תשלום פיצויי סבל, בין תחולתה בזמן של הלכת רוטמן ובין האינטרס הציבורי שבביצוע הפקעות תוך שמירה על מסגרת תקציב הולמת, הוא איזון ראוי בנסיבות העניין. זאת בהינתן הסתמכותה הלגיטימית של המדינה על הלכת פייצר עד שנת 2005 כמפורט לעיל וכן בהינתן המשמעות התקציבית הניכרת הכרוכה בהיקף התחולה בזמן של הלכת רוטמן - למעלה מרבע מיליארד שקלים - לפי הקריטריונים שנקבעו" (שם, פסקה 21).

12. פטורה אני מלדון בכל הטענות שנטענו בפניי, או בפסקי הדין השונים שהתייחסו לעניין זה (אליהם הפנתה ב"כ המשיבה, ופסקי דין נוספים), שכן לאחרונה פורסם פסק הדין בעניין ע"א 6788/17 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' אורי צברי (24.3.2019) (להלן: " הלכת צברי"), הנותן מענה ברור ונחרץ לסוגיה.

בהלכת צברי נדונו מספר ערעורים, הנוגעים לנושא הנדון. בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט י' עמית ובהסכמת השופטים י' וילנר וע' גרוסקופף) סקר את הפסיקה העיקרית בנושא (גם זו אליה הפנתה ב"כ המשיבה בטיעוניה), אישר את הלכת פראן ו קבע באופן חד משמעי וברור , כי: "המשמעות האופרטיבית של פסק הדין בעניין פארן היא שסעיף 5 לקריטריונים עומד על מכונו, ולכן, כאשר תפיסת החזקה מכוח פקודת הדרכים נעשתה למעלה משבע שנים לפני שניתן פסק הדין בעניין רוטמן, לא תחול עליו הלכת רוטמן".

13. הנסיבות בענייננו דומות מאד לנסיבות שנדונו בהלכת פראן: מדובר בהפקעות לפי פקודת הדרכים; החזקה בחלקות נתפסה למעלה משבע שנים לפני מתן פסק הדין בעניין רוטמן; לבעלי החלקות שולמו פיצויים בגין השטח העודף על 25% הראשונים. בנסיבות אלה, לפי הלכת צברי, אין להתערב בקביעת השר, אשר החיל על העניין דנן את קריטריון 5.

במאמר מוסגר אומר, כי על פני הדברים יש ממש גם בנימוק השני שבהחלטת השר, שכן אין חולק שנתיבי ישראל שילמה בעבר, פיצויי הפקעה לבעלים של החלקות שנתפסו (למעט עבור הרבע הראשו ן), ללא שבעלים אלה דרשו פיצוי עבור הרבע הראשון ואף אין חולק, שהמקרקעין עברו לבעלות המשיבה שנים רבות לאחר מכן. אין צורך שארחיב בכך ו די באשר נאמר לעיל (אשר אינו שנוי במחלוקת עובדתית), על מנת לשכנע כי אין עילה להתערב בהחלט ת השר.

אשר לחלקות הנוספות

14. בהסדר הדיוני הסכימו הצדדים, במפורש, כי: "התובענה תיוותר בעינה, כאשר כל צד שומר את טענותיו ביחס לחלקות אלה, לרבות השאלה שבמחלוקת האם בחלקות אלה נתפס שטח על ידי מי מהנתבעות, המצדיק תשלום פיצויים".

מתוכן ההסכמה הנ"ל עולה, כי הדיון בתביעה לגבי חלקות אלה יימשך, תוך שכל צד שומר את טענותיו לסיומו של ההליך. לפיכ ך אין מקום לסלק על הסף את התביעה לגבי חלקות אלה, מחמת שיהוי. עם זאת מובהר, כי טענת השיהוי שמורה למבקשות לסיומו של ההליך.

עוד מובהר, למען הסר ספק כי, בכל מקרה, האמור לעיל לגבי הרבע הראשון, חל גם על שתי החלקות הנוספות.

15. אעיר, כי נראה שבנסיבות המתקיימות במקרה דנן, בהן בחלקה 54 נטען להפקעה של 19% בלבד (היינו - פחות מ- 25%) ובחלקה 104 נטען להפקעה של 28% בלבד, כך שהמחלוקת נוגעת לכל היותר ל- 3% בלבד בחלקה 104 , ראוי למצוא דרך אחרת לסיום ההליך, מאשר המשך ניהולו.
סוף דבר

16. ניתן בזה פסק דין חלקי לפיו התביעה לגבי כל החלקות, למעט חלקה 104 נדחית על הסף.

ניתנת בזה החלטה לפיה, לגבי חלקה 104, נקבע דיון ליום 4.4.19 בשעה 11:00.

המזכירות תמציא לצדדים ותעדכן את יומני.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.