הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 41533-11-14

לפני כבוד השופט שמואל מנדלבום

התובע
עאדל מוחמד חג'אזי ת"ז XXXXXX816
ע"י עוה"ד עמנואל שהאב

נגד

הנתבעים

  1. מוניר מוסא חג'אזי ת"ז XXXXXX413
  2. תיסיר מוסא חגאזי ת"ז XXXXXX213
  3. מוחמד מוסא חגאזי ת"ז XXXXXX397
  4. עאמר מוסא חגאזי ת"ז XXXXXX318
  5. עזבון המנוח מוסא עבדאלרחים חגאזי ז"ל ת"ז XXXXXX371

ע"י עוה"ד יוסי סגל

פסק דין

1. עניינו של תיק זה בתביעת התובע עאדל מוחמד חגאזי (להלן: "עאדל") המבקש פסק דין הצהרתי שבו יקבע כי עאדל הינו הבעלים היחידי של 1/3 מזכויות הבעלות בחלקה 27 בגוש 18580 (להלן: "החלקה") שאותו רכש עאדל על פי הטענה מאת יורשיו של המנוח מוסא עבדאלרחים חגאזי ז"ל- הנתבע 5 (להלן: "המנוח מוסא"), שהם הנתבעים 1-4.

רקע עובדתי

2. יוקדם ויצוין כי במהלך הדיונים בתיק זה הרחיבו הצדדים עד מאוד את יריעת המחלוקת שביניהם, ותיק בית המשפט עמוס לעייפה בעובדות שונות באופן המקשה ביותר "לברור את המוץ מן התבן".

3. עם זאת, תמצית הרקע העובדתי הרלוונטי לתביעה הינה בכך שהחלקה היתה אחת מחלקות המקרקעין שהיתה בבעלות סבו של התובע עאדל וסבם של הנתבעים 1-4, עבדאלרחים חסן חגאזי (להלן: "הסב המנוח").

4. אביו של התובע עאדל, המנוח מוחמד עבדאלרחים חגאזי ז"ל (להלן: "המנוח מוחמד"), והנתבע מס' 5- המנוח מוסא, הינם אחים, ובהתאם לצו ירושה של הסב המנוח שהוצא בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 17.01.1993, המנוח מוחמד, המנוח מוסא ואח נוסף בשם פאדל חגאזי (להלן: "פאדל") נקבעו כיורשיו על פי דין של הסב המנוח בחלקים שווים (1/3 לכל אחד).

5. בשנת 2008 בנסיבות שלא הובהרו עד תום במסגרת ההליכים בתיק, פנה אביו של התובע- המנוח מוחמד לבית הדין השרעי, הציג בפניו מצג שלפיו אחיו פאדל, וכן אחים נוספים הסתלקו לטובתו מחלקם בעיזבון הסב המנוח, כאשר במסגרת בקשתו לא הזכיר מוחמד המנוח כלל את האח הנוסף, אבי הנתבעים- המנוח מוסא, וביום 10.04.2008 הוצא בבית הדין השרעי צו ירושה מתוקן שבו הוכרז המנוח מוחמד כיורשו היחידי של הסב המנוח, ובהמשך ועל סמך צו הירושה המתוקן, נרשמו ביום 12.02.2009 מלוא הזכויות בחלקה על שם המנוח מוחמד- אבי התובע.

6. אף התובע מודה בכך שצו הירושה המתוקן לא שיקף נכונה את מצב זכויות הצדדים, ועל פי הנטען בכתב התביעה החל משנת 2008 או בסמוך לכך פנו התובע עאדל ואחיו, אל המנוח מוסא ויורשיו- הנתבעים 1-4, ואישרו בפניהם כי המנוח מוסא זכאי לשליש מזכויות הבעלות בחלקה , ועל פי טענות התובע לאחר משא ומתן ממושך הושג הסכם בין הצדדים שבו סוכם כי התובע עאדל ובני משפחתו ישלמו לנתבעים באמצעות הנתבע 1- מוניר מוסא חגאזי (להלן: "מוניר"), שהינו כאמור בן דודו של התובע, סך של 192,000 $ עבור חלקו של המנוח מוסא בחלקה (1/3) , ואף נחתם ביום 02.10.2010 הסכם (להלן: "ההסכם") (צורף כנספח ה' לתצהיר התובע) עליו חתומים התובע- עאדל ומוניר ואשר לפיו כנגד תשלום הסך של 192,000 $ יועברו לעאדל מלוא זכויותיו של המנוח מוסא בחלקה, ובמסגרת ההסכם הנטען הצהיר מוניר "הנני מתחייב בקבלת הצהרות או ייפוי כוח מיתר אחיי, ולפיהם הנני מוסמך מטעמם בעניין".

7. בהמשך אתייחס בפירוט לנוסח ההסכם ולטענות הצדדים ביחס לתוקפו של ההסכם ובשלב זה יוקדם ויודגש כי מוניר מתכחש לחתימתו על ההסכם ולהסכמתו למכירת הזכויות, ולטענתו מדובר בהסכם מזויף, וטענות דומות הועלו על ידי אחיו של מוניר הנתבעים 2-4.

8. כמו כן יוקדם ויצוין כי לא היתה למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע עאדל שילם בפועל את הסך האמור, ואולם לטענת התובע הסכום האמור שולם לידי מוניר ובנו מוסא (להלן: "הבן מוסא"), ולטענת הנתבעים לידי הבן מוסא בלבד. כן יצוין כי התובע הגיש דיווח על ההסכם לרשויות המס וזאת אך ורק בשנת 2014, זמן קצר לפני הגשת התביעה בתיק זה.

9. לקראת סוף שנת 2012, הוגשו על ידי הנתבעים שתי תביעות. האחת, לבית הדין השרעי בעכו ושבה נתבקש ביטולו של צו הירושה משנת 2008 אשר מכוחו נרשמה הבעלות בחלקה על שם המנוח מוחמד, וביום 08.01.2013 ניתן פסק דין בבית הדין השרעי אשר הורה על ביטול צו הירושה משנת 2008, וביטול כל הפעולות שבוצעו מכוחו (נספח 12 לתצהיר מוניר), ובמקביל הוגשה תביעה לקבלת צו הצהרתי שיורה על בטלותן של כל העסקאות שנערכו בחלקה מכוח אותו צו ירושה, תביעה אשר הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בחיפה, הועברה לבית המשפט לענייני משפחה (תיק תמ"ש 28755-11-12) נמחקה, הוגשה מחדש וקיבלה את המספר תמ"ש 29726-11-16 וההליכים בה מוקפאים עד לקבלת פסק דין בתיק זה.

10. הנתבעים 2-4 שהינם אחיו של מוניר מתגוררים בארצות הברית ואין מחלוקת על כך כי בתאריכים 14-15.02.2013 חתם כל אחד מהנתבעים 2-4 על ייפוי כוח קונסולרי לטובת עו"ד אחמד יאסין (להלן: "עו"ד יאסין") ושבו כל אחד מהם ייפה את כוחו של עו"ד יאסין "למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לפעול בכל הנובע, הכרוך והדרוש לצורך ביצוע התחייבויותינו כלפי ה"ה מוניר מוסא חג'אזי ת"ז XXXXX941 מטמרה את החלק שלי (1/4 חלקים) בחלקה 27 בגוש 18580, ועם חתימתי על ייפוי כוח זה הינני מוותר על זכויותיי בעניין חלקי בחלקה 27 בגוש 18580 לטובת אחי הנ"ל לרבות נקיטת הליכים משפטיים (בבית דין שרעי או בבית משפט לענייני משפחה) בשמו בכל עניין הכרוך והקשור לחלקה הנ"ל בלבד (להלן: יקרא "הרכוש")".

11. יוקדם ויצוין כי לטענת התובע עאדל, ייפויי הכוח ניתנו על ידי אחיו של מוניר לצורך השלמת ההסכם, ואילו לטענת מוניר ייפויי הכוח נועדו אך ורק לצורך ייצוג הנתבעים 2-4 בהליכים שננקטו על ידם לצורך ביטול צו הירושה וההסכם בבית הדין השרעי ובבית המשפט לענייני משפחה.

12. להשלמת התמונה יצוין כי כפי שעלה מנסח הרישום של החלקה שהוגש בתיק, מאז רישום הזכויות בחלקה על שם המנוח מוחמד, נעשו מספר רב של עסקאות בחלקה ובמסגרתן הועברו חלקים מזכויות הבעלות, לרבות חלקים מ 1/3 מזכויות הבעלות אשר על פי טענת התובע נרכשו מהנתבעים, לצדדי ג' אשר לטובת חלקם נרשמו הערות אזהרה, וחלקם האחר אף השלים את רישום הזכויות הבעלות על שמו.
עניינם של כל אותם צדדי ג' נדון במסגרת התיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה (ראו דברי ב"כ הנתבעים בדיון מיום 17.05.2015 עמ' 4 שורה 1), ובנסיבות אלה ההכרעה הנצבת בפניי מתייחסת אך ורק לשאלת תוקפו של ההסכם ומחויבות כלל הנתבעים על פיו, וכפי שהבהיר ב"כ הנתבעים בדיון האמור "אנו נברר את התביעה בפן ההסכם הנטען ואם זה מחייב את כל הנתבעים או לא. לאחר מכן נמשיך בהתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה לגבי המשך התיק".
עוד יצוין כי בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 04.05.2014, הופקד סך של 192,000 $ על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט שם (סך 729,216 ₪ שהופקדו ביום 19.08.2014).
לאור כל האמור לעיל, יתמקד הדיון שבפניי בשאלת קיומו של ההסכם ותוקפו המחייב.

ההסכם- היה או לא היה?

נטל הראיה – כללי

13. בטרם אדון בטענות הצדדים, יש להקדים ולהתייחס לשאלת "נטל הראיה" בתיק. ובעניין זה וכפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כאשר מועלת על ידי צד בהליך הטענה שלפיה חתימה הנחזית להיות חתימתו הינה מזויפת, נטל הראיה להפרכת טענה זו מוטל על הצד המבקש להסתמך על החתימה הנטענת כמזויפת וכך נקבע:

"בענין זה נקבע בפסיקה כי הנטל להוכיח שחוזה איננ ו אותנטי, שעה ששני הצדדים למשפט אינם צדדים ישירים לחוזה – הוא על הטוען לזיוף... וזאת בניגוד למצב שבו אדם מתכחש לחתימתו שלו על מסמך , אז שומה על הצד שכנגד להוכיח את אמיתותו..." .(ע"א 45/15 חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי 15.5.17, פסקה 13, וכל האסמכתאות המפורטות שם).(להלן-" ענין נבולסי")

במקרה שבפנינו טוען מוניר כי חתימתו זויפה ומכאן שבהתאם לפסיקה לעיל, נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות להוכחת תוקפו ואמינותו של ההסכם מוטלים על התובע- עאדל ולא על מוניר.

14. באשר לדרך שבה יכול צד הטוען לתוקפו של הסכם להתגבר על טענת זיוף שחתימתו מצויה לכאורה על ההסכם, כבר נקבע כי :"קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות ...... הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת ......"

ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.11, פסקה 7).

15. עוד יצוין כי מידת ההוכחה הנדרשת מהתובע במקרה זה הינה מידת הוכחה של "עודף הסתברות": " ... בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל ההוכחה בשיעור העולה על 50%. שאז תוטל החבות במלואה או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו, כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי...".
(דנ"א 4693/05 בית חולים כרמל- חיפה נ' עדן מלול (29.8.10, פסקה 11) ).

16. להשלמת התמונה יצוין כי כאמור לעיל נטל השכנוע וההוכחה בדבר תוקפו של ההסכם מוטל על עאדל מראשיתו של התיק ועד סופו, ואולם במהלך שמיעת הראיות ייתכנו מצבים בהם יעבור נטל הבאת הראיות מעאדל למוניר וליתר הנתבעים (ראו ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5.10.06, פסקה 11) וכפי שנקבע: " התובע, המוציא מחברו עליו הראיה (בבלי, בבא קמא לה,א) עליו מוטל נטל השכנוע לנטל זה נלווית חובת הראיה, שמשמעותה- "כי על בעל דין האחד חלה החובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת הראיות שהובאו לחובתו...".
ע"א 2144/13 עיזבון המנוח עמית עמוס מסטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית (6.12.17, פסקה 71).

17. לפיכך נבחן תחילה את מכלול הראיות שהביאו הצדדים ביחס להסכם עצמו, ולנסיבות חתימתו ונבחן האם עלה בידי עאדל להרים את נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע כנדרש ביחס לתוקפו של ההסכם, ובהתאם האם יש לדחות או לקבל את טענת הזיוף של מוניר.

18. בטרם נפנה לניתוח הראיות, ומאחר ונשמעו בפניי מספר רב של עדויות, אבקש ל הקדים מספר משפטים בנוגע להערכת מהימנות העדויות שהובאו על ידי הצדדים, ואשר ישמשו אותנו בניתוח העדויות.

הערכת מהימנות עדויות

19.        כבר נקבע לא אחת כי : "מהימנות ומשקל ראייתי נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית על פי התרשמותה... ועל רקע מכלול הראיות שנפרסו לפניה..." (ע"פ  804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל  מט(4) 200, 206-207 (1995).

20. באשר לכלים בהם יעזר בית המשפט בבואו להעריך את מהימנות העדויות שנשמעו בפניו  הורה המחוקק כי : "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט" (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971), ובפסיקה נקבע  כי  על בית המשפט לשלב בין "בחינה  פנימית"  ובין "בחינה חיצונית" של העדות הנשמעת בפניו.

21.        בשלב ה"בחינה הפנימית" יבחן בית המשפט את העדות על פי התרשמותו הבלתי אמצעית, מהעדות כפי שנשמעה בפניו, ובכלל זה יבחן בית המשפט את התנהגות העדים, תגובותיהם במהלך העדות ו" סימני האמת" אשר עלו מעדותם,וכן יבחן את הגיונה הפנימי של העדות ביחס לנסיון החיים ו" שכל ישר", ואת התאמת כל חלקי העדות זה לזה, וזאת בהתעלם מעדויות ו/או ראיות נגדיות העומדות כנגד העדות.

22.        ואולם בית המשפט העליון חזר והזהיר מפני התבססות יתר על תחושותיו והתרשמותו של בית המשפט מהעדות שנשמעה בפניו, ולפיכך נדרש בית המשפט לבחון את העדות גם ב"בחינה חיצונית" דהיינו עימות העדות אל מול עדויות וראיות נגדיות וכדברי בית המשפט בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי פ"ד נה (4) 730, 748 (2001) (להלן: "עניין לוי"):

"עם זאת, התנהגותם של העדים ומה שעשוי להתפרש כגרסה עקבית וכאותות אמת עלולים לעתים להטעות ויש להיזהר מכך. כאשר, בצד הגרסה שבראיות, קימים נתונים חיצוניים, אובייקטיביים שהינם רלבנטיים לבחינת אמיתות הגרסה, שומה על בית המשפט, במסגרת קביעת ממצאיו, להתמודד עימם ולבחון את השלכתם והשפעתם על גרסת העדויות. "הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים."

וראו גם ע"פ 9352/99 מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 32. (פסקה 5)

23. על האמור אבקש להוסיף את דבריו של כב' הנשיא מ.שמגר בדנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד מח(4) 621,625 שם התייחס בית המשפט לדרך התרשמותו של בית המשפט מהעדויות הנשמעות בפניו וקבע כי:

"יוער כאן, כי השימוש בתיבה "התרשמות" עלול להטעות: אין הכוונה רק לתחושות ולהשערות, אלא, לא פחות מכך, להערכה הבנויה על מיון שיטתי של הנתונים, כדי להציב זה לצד זה את הנתונים התומכים באמינות ובאמית ות מול אלה השוללים אותם. הערכת עדות אינה מלאכת ניחוש והימור ואינה רק סיכום התרשמותו הכללית של המסתכל והמאזין, אלא גם בנייה הגיונית ומתודית של שיקולים, מדידתן של התיזות העובדתיות זו מול זו, והערכת המשקל העודף של תיזה זו או אחרת שאינה מותירה ספק סביר. ככל הערכה של בן אנוש אין היא יכולה להיות מושלמת ואינה נטולת טעויות, אולם הגישה הבסיסית מן הנכון שתהיה מתודית ומנומקת, כדי לנסות ולצמצם סברות הבנויות על טביעת עין כללית בלבד"

בהתאם לעקרונות לעיל, נעבור לדון בראיות שהוצגו בפניי.

מעמד חתימת ההסכם ותשלום התמורה

24. כאמור לעיל מוניר מתכחש לחתימתו על ההסכם, וכן לקבלת התמורה אם כי כאמור לעיל אין מחלוקת על כך שהתובע עאדל שילם את מלוא התמורה.

25. בנסיבות אלו ניתן היה לצפות כי התובע יציג גרסה מפורטת בתצהירו אשר בה יפורטו הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם, לרבות פרטים על המשא ומתן שנוהל בין הצדדים (לדוגמא כיצד נקבע המחיר של 192,000 $ ), מי הכין את ההסכם? מתי? האם הועברה טיוטה למוניר לפני החתימה?) וכן גרסה מפורטת באשר למעמד החתימה עצמו (מי נכח בחתימה? היכן התקיימה החתימה? וכו').

26. אלא שבתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי התובע לא ניתן היה למצוא מידע או פרטים כלשהם באשר להסכם ולמעשה רק בחקירתו הנגדית של התובע על ידי ב"כ הנתבעים, העלה התובע עאדל לראשונה פרטים שונים באשר להסכם. כך לדוגמה רק בחקירתו הנגדית הועלתה על ידי התובע הגרסה לפיה: "לא. לא הבאתי כסף למוסא. הכסף ששילמתי, תייסיר ספר בבית שלו או במשרד שלו את הכסף. אני ומוסא הלכנו למוניר נתנו לו את הכסף והוא חתם לנו. אני שילמתי פעמיים: פעם אחת 92,000 $ ופעם אחת 100,000 $ ותייסיר היה עד והוא גם ספר את הכסף" (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 14-16) ובהמשך טען התובע כי: " קיבל את הכסף מוניר. תייסיר ספר את הכסף ביחד עם מוסא בנו של מוניר, והלכנו לאבא שלו ונתנו את הכסף. אבא שלו בבית ואמרתי לו שיחתום לי שזו החלקה שלו והוא חתם לי. ואמרתי לו גם בערבית" .

27. באשר למעמד חתימת ההסכם, טען התובע תחילה כי אשתו של מוניר ובנו מוסא היו נוכחים במעמד חתימת ההסכם (עמוד 48 לפרוטוקול, שורה 27), אלא שלאחר מכן שינה התובע את גרסתו וכאשר נשאל: " בזמן שמוניר חתם על ההסכם מישהו הקריא לו את ההסכם?" הוא השיב "הבן שלו מוסא הקריא, אשתו היתה בבית ספר מורה" (עמוד 49 לפרוטוקול, שורות 8-9) ולאחר מכן נשאל התובע מפורשות: "אשתו היתה עדה לחתימה?" ותשובתו היתה "תייסיר עד" (שם, שורות 10-11).

28. אלא שלגרסה זו של התובע ביחס למעמד החתימה לא נמצא חיזוק בראיה חיצונית כלשהי, ויותר מכך גרסה זו הוכחשה הן על ידי הבן מוסא והן על ידי העד תייסיר חג'אזי (להלן: "תייסיר") שאליו התייחס התובע בעדותו.

29. ויודגש, העד תייסיר הובא כעד מטעם התובע עאדל ואף הוגש תצהיר מטעמו שבו נטען כי: "אני מצהיר בזה כי הסך הנ"ל נספר בפני אצלי במקום עבודתי (במתפרה שלי) בטמרה." (סעיף 6 לתצהיר תייסיר).

30. על גרסה זו חזר תייסיר בחקירתו הנגדית שבה אישר תייסיר את גרסת התובע שלפיה תשלום התמורה בוצע בשתי פעימות, אלא שהעד עמד על כך שהתשלום בוצע לידי מוסא בנו של מוניר, והעד לא אישר כי היה נוכח במעמד חתימת ההסכם, או במעמד מסירת הכסף לידי מוניר.

31. כך אישר תייסיר כי: "הכסף הוא הביא לו את זה בשתי פעימות, המתפרה זה יעני בבית שלנו, מתחת לבית שלו, הכסף קיבל אותו בשתי פעימות" (עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 7-9) ואולם הוא הדגיש כי מבחינתו העסקה שביצע התובע עאדל היתה עם הבן מוסא בלבד.

32. וכך כאשר נשאל תיסייר כמה שולם בכל פעימה למוסא השיב: "אני לא זוכר. מה זה ספרתי? אני יודע שהכסף היה מיועד תמורת האדמה שקנה עאדל ממוסא, כאילו היה חלק וההשלמה היתה בפעימה השנייה..." (שם, שורות 10-11), ובהקשר זה יודגש כי לפני מתן התשובה לשאלה זו הבהיר תייסיר לשאלת בית המשפט כי כאשר הוא מדבר על מוסא, כוונתו למוסא בנו של מוניר (שם, שורה 5).

33. ובהמשך ובתשובה לשאלה ישירה האם מוניר ידע על העסקה השיב תייסיר : "אני לא יודע, אני לא בקשר עם מוניר הוא לא יוצא מהבית אם לא היה בית המשפט. איש הקשר של העסקה הזו זה מוסא הקטן. הוא שקיבל את הכסף וניהל מו"מ וקבע את המחיר של האדמה שרוצה למכור, והוא שקיבל את הכסף. זהו." (שם, שורות 32-34).

34. בהקשר זה יצוין כי בסיכומי ב"כ התובע נעשה ניסיון להציג את תייסיר כעד עוין ואף הועלו טענות כנגד מהימנות העד וזאת באמצעות הצגת סתירה בין עדותו של תייסיר לפיה לא ביצע בעבר עסקאות עם מוסא הבן, ובין ממצאים שעלו מתדפיס עסקאות של מוניר ואשר לפיהן מוניר ביצע עסקה קודמת עם תייסיר העד.

35. אינני מקבל טענות אלו של התובע, וכפי שציינתי לפני הצדדים לאחר עדותו של תייסיר ובמהלך הדיונים, מצאתי את עדותו של עד זה כמהימנה, וזאת לאור התרשמותי כי העד בעדותו לא ניסה להוסיף פרטים שאינם בידיעתו והתמקד אך ורק בעובדות הידועות לו, ומעדותו עלה כי הסיטואציה המשפחתית שנוצרה אינה נוחה לו וכי הוא סבר כי היה מקום להגיע לפשרה בין הצדדים, ובנסיבות אלו אינני סבור כי יש בסיס לניסיונו של התובע ליחס לעד זה נטייה לסייע לנתבעים.

36. זאת ועוד, אני מוצא כתמוה את ניסיונה של ב"כ התובע לפגוע במהימנותו של העד תייסיר וזאת כאשר ב"כ התובע עצמה מבקשת מבית המשפט ליחס מהימנות גבוהה לעדותו של תייסיר שלפיה הו א הודיע לאחיו של מוניר המתגוררים בארה"ב (הנתבעים 2-4), על העסקה המתרקמת ביחס לחלקה.

37. בנסיבות אלה אני מקבל את עדותו של עד זה שלפיה הוא לא היה בקשר עם מוניר, ובכך יש כדי לסתור את גרסת התובע שלפיה תייסיר נכח במעמד תשלום התמורה למוניר וחתימתו על ההסכם.

38. על האמור יש להוסיף את העובדה שמוסא הבן הכחיש בתוקף את ידיעתו של אביו על הכספים שקיבל, וכך נרשם בפרוטוקול:
ש: "אבא שלך ידע?"
ת: "אף אחד לא ידע, מתי שקיבלתי כסף אף אחד לא ידע, גם לא הקרובים בארה"ב, אם היו יודעים, לא היו מאשרים לי למכור."
ש: "הכסף, אתה נתת לאבא?"
ת: "לא נתתי לאף אחד. אפילו לא תפסו אגורה אחד מהכסף הזה, אף אחד לא תפס שקל. אני התנהגתי בלי שאף אחד ידע". (עמוד 56 לפרוטוקול, שורות 31-36).

39. לאור עדותו של מוסא הבן, ניתן היה לצפות כי בחקירתו הנגדית יעשה מאמץ לקעקע את עדותו, ולנסות ולהוכיח בחקירתו כי התקיים מעמד שבו התובע ומוסא הבן מסרו ביחד את כספי התמורה למוניר, אלא שמוסא הבן לא נשאל שאלה כלשהי בנושא בחקירתו ובהתאם נותרה עדותו בנקודה זו ללא ערעור וללא משקל נגד. (על המשמעות של הימנעות מחקירת עד בסוגיה מסוימת ראו ע"א 605/88 תבורי- בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות בע"מ פ"ד מה(2)14, 16).

40 . בהקשר זה אדגיש, כי אני מייחס מהימנות נמוכה ביותר לעדותו של מוסא הבן, אשר על פי גרסתו עצמו, הוליך שולל את התובע עאדל ונטל ממנו את כספי התמורה עבור החלקה מבלי שהיתה לו כל כוונה לבצע עמו עסקה, אלא שבמהימנות נמוכה זו אין כדי לסייע לתובע בכדי להשלים את הבאת הראיות הנדרשות ממנו לצורך הרמת נטל הראיה להוכ חת קבלת כספי התמורה בידי מוניר, ובהתאם התובע היה מחויב לעמדתי לעמת את מוסא הבן עם ראיות שבידיו והמוכיחות את מעמד תשלום התמורה למוניר, ומשלא נעשה הדבר יש בכך כדי להעיד כי לא היה ביכולתו של התובע להביא ראיות שכאלה, וגם בכך יש כדי לפגום בגרסת התובע.

41. כאמור לעיל, כל גרסת התובע ביחס למעמד החתימה, הינה גרסה שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, שאינה נתמכת בראיה חיצונית כלשהי ובהתאם הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין שביחס אליה חלה חובת הנמקה על בית המשפט באם בית המשפט מבקש להכריע אך ורק על פי עדות זו (ע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (9.5.12, פסקה 33)), וכי נדרשת מידת זהירות מוגברת בהכרעה על סמך עדות שכזו בלבד (רע"א 3567/13 ע-מ-ס-ת ניהול השקעות בע"מ נ' עטרה סחר רכב בע"מ (11.07.2013, פסקה ח')).

42. במקרה שבפנינו לא מצאתי הנמקה של ממש לקבלת גרסת התובע אך ורק על סמך עדותו וזאת במיוחד כאשר העד אשר הובא על ידי התובע עצמו בתמיכה לגרסתו אינו מאשר את גרסת התובע, בנו של מוניר מכחיש בתוקף את גרסת התובע, ובנוסף התובע עצמו נמנע מלזמן לעדות מספר עדים מהותיים אשר יכלו לכאורה לתמוך בגרסתו.

43. כך הם פני הדברים ביחס לאשת מוניר אשר ניתן היה להבין מחלק מעדותו של התובע כי היא היתה נוכחת בדרך כזו או אחרת במעמד מסירת הכספים למוניר או לכל הפחות ידעה על ההסכם. עדה זו לא זומנה על ידי התובע ולא ניתן לקבל את טענתו שלפיה מדובר באישה מכובדת והתובע ביקש שלא ל העמידה במצב בו תידרש לשקר, מה גם שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים מפי ב"כ התובע, וזאת ללא כל תמיכה בחומר הראיות.

44. לפיכך, יחולו ביחס לעדות זו קביעות הפסיקה לפיהן: "...כלל נקוט בידי בית המשפט מימים ימימה, כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה..."
(ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רם נוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (27.07.2018, פסקה 26)).

45. כל האמור ביחס להימנעות מהבאת ראיה, נכון במשנה תוקף בכל הנוגע להימנעות התובע מהבאת עדים שהינם בני משפחתו הישירה של התובע, ואשר יכלו לתמוך ולאושש את גרסתו.
כך הם פני הדברים ביחס לבתו של התובע אשר על פי הטענה הכינה את ההסכם, ועדותה יכלה לחזק באופן משמעותי את גרסת התובע ביחס למו עד ולנסיבות עריכת ההסכם אך התובע לא הביאה לעדות וכאשר נשאל בחקירתו מדוע לא הוגש תצהיר מטעם בתו, השיב: "בשביל מה?" (עמוד 48 לפר', שורה 33), ותשובה תמוהה זו אין בה כדי ליתן הסבר של ממש מדוע לא הובאה עדה זו לעדות במיוחד בנסיבות שבהן התובע עאדל עצמו לא סיפק בתצהירו גרסה מפורטת כלשהי באשר לנסיבות שהובילו להכנת ההסכם ולחתימתו.

46. זאת ועוד, בסעיף 11 לתצהירו טען עאדל-התובע, כי התנהל מו"מ עם הנתבעים 1-4 במשך שנתיים, והוא אף הדגיש כי מדובר במו"מ שהיו מעורבים בו "בני משפחה משותפים לנו ולנתבעים", ואולם לא הובאה עדות כלשהי של מי מבני המשפחה אשר על פי הטענה היו מעורבים במו"מ ואשר יכלו לאשר את הסיכום אשר הושג על פי טענת התובע עם הנתבעים 1-4 למכירת חלקם בתמורה לסך של 192,000 $, והעד היחידי אשר הובא לעדות ביחס לתשלום התמורה וקיומו של ההסכם , הינו כאמור לעיל תייסיר אשר מעדותו עלה בבירור כי כל המידע שברשותו מתייחס אך ורק לעסקה בין התובע ובין מוסא הבן.

47. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי התובע לבסס כראוי את טענתו לפיה אכן התקיים מעמד בו נחתם ההסכם בפניו על ידי מוניר ושבו מוניר קיבל את מלוא התמורה.

חתימת מוניר על ההסכם

48. לאחר שקבעתי כי התובע לא הוכיח כי התקיים מעמד שבו חתם מוניר על ההסכם בפניו, קיים צורך לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח לכל הפחות כי החתימה אשר נחזית לכאורה כחתימתו של מוניר על ההסכם, היא אכן חתימתו, וזאת לאור טענתו של מוניר שלפיה מדובר בחתימה מזויפת.

49. בתיק שלפנינו הוגשו חוות דעת גרפולוגיות מטעם שני הצדדים, ויוקדם ויצוין כי מדובר בחוות דעת קוטביות כאשר מטעם עאדל הוגשה חוות דעתה של הגרפולגיות תמר שביט (להלן: "שביט" ) אשר קבעה כי: "אני מסיקה בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1) כי החתימה שבמחלוקת נחתמה על ידי מי שחתם את דוגמאות החתימה על שם מוניר חגאזי" וכנגדה הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית פנינה אריאלי (להלן: "אריאלי") אשר קבעה כי : "המסקנה היא שקיימת סבירות גבוהה שחגאזי מוניר לא חתם את החתימה שבמחלוקת".

כללי- מעמדה של חוות דעת גרפולוגית

50. בטרם אדון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים, מן הראוי להקדים מספר משפטים על חשיבותן של חוות דעת בתחום הגרפולוגיה.

51. בענין זה כבר נקבע בע"א 5293/90 [בנק הפועלים נ' שאול רחמים] פ"ד מז (3), 240, 263-262 כי:
"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש"... ולכן מותר- ולעיתים קרובות אף רצוי לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה..."

(ראו גם ת"א (חיפה) 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ 14.2.06, פסקה 59) ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים גדיר (10.3.14, פסקה 18), "ענין נבולסי" פסקה 18).

52. ואולם בצד חשיבותן של חוות דעת בתחום הגרפולוגיה נקבע גם כי:"אך בית המשפט הוא גם זה המחליט אם- בנסיבות הענין- חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו- ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו". ("ענין רחמים", שם (דגש שלי ש.מ.). וכן ראו רע"א 4405/15 SHAHEEN ואח' נ' MARINA ואח' (8.9.15, פסקה 8).

53. עם זאת בית המשפט העליון הבהיר כי השימוש בסמכותו של בית המשפט להכריע בשאלת מהימנות חתימה על סמך בדיקה עצמית של בית המשפט צריך להיעשות בזהירות וכפי שנקבע: " גם על פי הדין הכללי, לא חייב בית המשפט להזקק לשרותיו של גרפולוג כדי לקבוע ממצא בדבר אמיתותה של חתימה... ורשאי להשוות את כתב היד או החתימה שבמחלוקת בעצמו... אך לכוחו זה של בית המשפט מגבלות. בית המשפט אינו מומחה בכתבי יד. אין לו את הכישורים הטכניים לבצע הבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית. לכן במצבים שבהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה, רצוי להיעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה..."
ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד סעד קנג' אבו סלאח פ"ד נ(1) 499, 508. וכן ראו ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (01.02.2009, פסקה 33 בפסק דינו של כב' השופט דנציגר) וכן ת"א (ת"א) 18238-07-12 יוסף לוי נ' רפאל רייך (18.08.2016, פסקה 23).

54. ואולם בכל מקרה הודגש לא אחת בפסיקה כי הסתייעות בית המשפט בגרפולוג מומחה אין בה כדי להעביר את ההכרעה בשאלת מהימנות החתימה שבמחלוקת אל הגרפולוג וכפי שנקבע בעניין "רחמים" (שם): "מובן, כי אין בכך כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל- אם בכלל- יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות...".
וכך גם בעניין "נבולסי" נקבע כי בכל מקרה חוות דעתו של גרפולוג אינה מכריעה בגוף השאלה שבמחלוקת, ובעניין זה נקבע (שם) כי: "עם זאת, שאלה נפרדת היא אם די במסקנות שבמומחיות כדי לבסס את ההכרעה המשפטית בסופו של יום, שהרי להעדפת חוות דעתו של מומחה אחד על פני זו של מומחה אחר יש משקל מסוים, המשתנה בהתאם לנסיבות ושומה על בית המשפט להניחו על כפות המאזניים ביחד עם כל יתר הראיות...".

55. במקרה שלפנינו, קיימת אכן שאלה רצינית של אמיתות חתימתו של מוניר, ובהתאם הונחו בפניי שתי חוות דעת של שתי גרפולוגיות מוסמכות המתמחות בזיהוי זיופים והמופיעות באופן תדיר כמומחיות בתחום בבתי המשפט וזאת כעולה מפרטי נסיונן המקצועי, ואשר ערכו את בדיקותיהן בעזרת מכשור אופטי מתקדם, ובפניי הונחו שתי חוות דעת מנומקות היטב הנחזות על פניהן כחוות דעת מקצועיות ומעמיקות, ובכל זאת מסקנותיהן המקצועיות היו הפוכות לחלוטין.

56. אקדים ואציין בצער כי חוות הדעת הגרפולוגיות בתיק שבפנינו יצרו אצלי ספק של ממש בקביעתו של כב' הנשיא שמגר בעניין "רחמים" שלפיה מקצוע הגרפולוגיה "הגיע לדרגת מידע שימושי ממש", שהרי אם במדע עסקינן, כיצד ניתן להצדיק את העובדה שעל סמך אותה תשתית עובדתית (השוואת חתימתו וכתב ידו של מוניר, השנויים במחלוקת, לחתימות וכתבי יד של מוניר שלגביהן אין מחלוקת) ותוך שימוש באותן כלים מדעיים מקצועיים, מגיעות שתי מומחיות מאותו תחום בעלות ניסיון מקצועי ומוניטין רב שנים למסקנה הפוכה לחלוטין.

57. בכל מקרה אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שבחנתי את שתי חוות הדעת ואת חקירות הגרפולוגיות בבית המשפט, הגעתי למסקנה כי הועלו בפניי ספקות של ממש באשר לקביעות הסופיות של שתי חוות הדעת, ולעמדתי אין מקום למסקנות הנחרצות שנטענו על ידי שתי הגרפולוגיות ביחס לחתימה וכתב היד שבמחלוקת.

58. כפי שפורט בחוות הדעת, קיימות רמות סבירות של מסקנות, ושביט בחרה ברמת הסבירות הגבוהה ביותר המוגדרת גם כקרובה לוודאות לכך שהחתימה וכתב היד שבמחלוקת ה ינם של מוניר, ואילו אריאלי בחרה בדרגת סבירות נמוכה יותר המוגדרת גם כרמת סבירות גבוהה, וכך שהחתימה וכתב היד שבמחלוקת אינם של מוניר וכי מדובר בזיוף.

59. לעמדתי שתי קביעות אלו עברו "כרסום" של ממש בחקירות המומחיות, כאשר הכרסום המשמעותי יותר לעמדתי היה במסקנותיה הנחרצות של שביט ובסיכומו של דבר אני סבור כי מצויים אנו לכל היותר בסיטואציה שבה ישנה "סבירות שקולה" (INCONCLUSIVEׁ) בשאלת האותנטיות של כתב היד והחתימה שבמחלוקת.

60. בשל מסקנתי זו בחרתי גם להצטרף לעמדתו של כב' השופט סארי ג'יוסי אשר דן בתחילה בתיק ואשר סבר כי אין מקום למינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

כפי שנקבע בפסיקה לעיל, בית המשפט אינו מעביר במינויו של גרפולוג את סמכות ההכרעה אל הגרפולוג שמונה, ובהתאם בית המשפט אינו משתחרר מהצורך לבחון את משקלם של חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים אל מול חוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידו, ובמקרה שלפנינו מאחר ששתי חוות דעת מקצועיות מקיפות , לא הובילו בעיני למסקנה חד משמעית שניתן לאמצה, סברתי כי קיומה של חוות דעת מקצועית נוספת גם אם תינתן על ידי מומחה מטעם בית המשפט לא תסייע בידי להגיע למסקנה מחייבת יותר וזא ת נוכח כל הנתונים שהונחו בפניי ואשר אליהם אתייחס להלן.

ניתוח חוות הדעת הגרפולוגית

החתימה שבמחלוקת

61. המומחית מצד התובע שביט הגישה שתי חוות דעת (מוצגים ת/1-ת/2), בראשונה בחנה שביט את החתימה שבמחלוקת המיוחסת למוניר על ההסכם, ובשנייה את השם "מוניר מוסא חיג'אזי" הרשום בערבית בצידה הימני של החתימה, וכאמור בשתי חוות הדעת קבעה המומחית כי קיימת דרגת הסבירות הגבוהה ביותר שלפיה השם בערבית והחתימה נעשו על ידי מוניר, וזאת על בסיס השוואתם לחתימות ו כתב יד להשוואה של מוניר בין היתר בפני כב' השופט ג'יוסי בשנת 2016.

62. במסגרת חוות דעתה שהתייחסה לחתימה (ת/1) אישרה שביט כי : "בדוגמאות החתימה ע"ש מוניר חיג'אזי ניכר טווח וריאציה רחב למדי בחלקים מתוך חתימותיו, כפי שיפורט בהמשך (ובאופן מיוחד במבנה המסומן על ידי 4 על נספחי ההגדלות), המבנים שבחתימה שבמחלוקת משתלבים היטב בטווח הוריאציה האישית שבדוגמאות החתימה ע"ש מוניר חיג'אזי ואינם חורגים מטווח אישי זה, כפי שיפורט בהמשך.".

63. כמו כן נטען כי בדוגמאות החתימה של מוניר "קיימים מאפיינים גרפיים אינדיבידואלים משותפים, המתקיימים במסגרת של וריאציה אישית טבעית כאמור וכפי שיפורט להלן".

64. בחוות הדעת חילקה שביט את חתימתו של מוניר לחלק פותח שלגביו קבעה שביט כי הו א "עקבי פחות או יותר בצורתו המתונה בה מתבצע הרישום, וחוזר על עצמו במסגרת של וריאציה אישית טבעית בכל החתימות", (דגש שלי ש.מ.) ואילו החלק המסיים את החתימה רשום בצורה מהירה ואקראית ובכל אחת מדוגמאות החתימה המבנה המופיע בהם הוא שונה.

65. בהתאם נתנה שביט דגש על המאפיינים אשר לטענתה הינם ייחודים לחתימתו של מוניר והמצויים בחלקה הראשון של החתימה ולטענת שביט מאפיינים ייחודים אלו, מופיעים גם בחתימה במחלוקת, ואילו ביחס לכל חלקי החתימה שלאחר פתיחתה (ממבנה 3 ואילך),טענה שביט כי לא ניתן לייחס משקל לשונות הקיימת בין החתימות וכך לדוגמא כאשר התייחסה למבנה שסומן על ידה במבנה "4" המצוי במרכז החתימה קבעה כי:

"אנחנו חייבים להבין כשאדם חותם באופן מיוחד חתימה כזאת שהיא מאד ספונטנית, כמו קשקוש כזה, אין לנו בחתימות להשוואה, אין לנו אף חתימה שנראית כמו האחרת, כל חתימה שונה מהאחרת ועדיין לא נגיד שהחתימה הזאת היא שלו והחתימה השנייה היא לא שלו וזאת למרות שהחתימות שונות"(עמ' 20 לפר', שורות 20-23).

66. גם אריאלי מטעם הנתבעים אישרה בחקירתה כי "נמצאו קווי דימיון בין החתימה במחלוקת לבין החתימות להשוואה בחלק ההתחלתי של החתימה במחלוקת".(עמ' 30 לפר', שורות 6-7).

67. אלא שבניגוד לשביט סברה אריאלי כי בחלקה השני של החתימה ניתן להצביע על מספר מאפיינים אשר יש בהם כדי לעורר ספק של ממש באותנטיות החתימה ולדבריה "...בעוד שבחלק המשורבט קיימים מספר הבדלים עק ב הקושי של המזייף לחקות את מהלך הקווים בצורה ספונטנית ולכן כל החתימה במחלוקת נראית יותר מצוירת מאשר ספונטנית, זורמת. היא נראית חתימה מצוירת, לדעתי המזייף נפל בחלק המשורבט" (שם, שורה 8).

68. בעניין זה עדיפה בעיני עמדתה של אריאלי על פני עמדתה של שביט, ואני סבור כי עלה בידיה להצביע בפני על מספר מאפיינים ייחודיים המצויים דווקא בחתימה שבמחלוקת והשונים באופן מהותי מחלקן המכריע של חתימות ההשוואה באופן היוצר ספק של ממש באותנטיות החתימה.

69. דוגמא בולטת לאמור מצויה בחלק החתימה שסומן כמבנה 3 ו-6 על ידי שביט.
מדובר בחלק המסיים את החתימה המצוי בכמעט כל חתימות מוניר והמתאפיין בקו העולה מלמטה בצידה השמאלי של החתימה, עד לגובה שיא מעל לכל יתר מרכיבי החתימה ומשם יורד בחדות למטה ובכך מסתיימת החתימה, ושילוב שני הקווים יוצר מעין אות "V" הפוכה.

70. בחלק מכריע מחתימות ההשוואה הקו העולה הינו קו אלכסוני החוצה את החתימה משמאל לימין , וגם הקו היורד הינו קו אלכסוני במידה כזו או אחרת, וכך במרבית החתימות ה "V" ההפוכה הנוצר ת נוטה לצד ימין.

71. לעומת זאת בחתימה שבמחלוקת מבנה ה "V" בנוי באופן השונה מחלקן המכריע של החתימות וה "V" ההפוך הנוצר הוא בצורת "אוהל אינדיאני" העומד כניצב ישר ביחס לחתימה.

72. מכל עשרות החתימות שחתם מוניר נמצא מבנה דומה פחות או יותר של אותה V הפוכה, במספר מצומצם של חתימות (לדוגמא חתימות 1,4 ו-7 במסמך " A" שהינו ריכוז חתימות בפני עו"ד יאסין) וכנגד זה עומדות כאמור חתימות מרובות ביותר השונות באופן מהותי.

73. כשנשאלה שביט בחקירתה על המבנה החריג בחתימה שבמחלוקת השיבה כי: "לי לא נראה ככה".

74. בנוסף, הקו העולה אשר סומן כמבנה "3" הינו בחלקן המכריע של החתימות קו רציף מראשיתו ועד סופו, ורק בחתימה שבמחלוקת בקו העולה ישנו פיתול באמצע הקו שיוצר זווית.

בעניין זה נשאלה שביט האם יש עוד דוגמת חתימה מכל דוגמאות החתימה הקיימות שבה יש פיתול דומה היוצר זווית ומשיבה : "אמרתי שלא. אבל פה צריך להוסיף, שוב אני חוזרת כל הזמן לאותו הדבר. אין את הזווית הזו בקו העולה אך יש את אותו מאפיין שנראה במקומות אחרים".

75. "בקו המאפיין" התייחסה שביט למספר חתימות שבהן נמצא פיתול בקו העולה, (לדוגמא חתימה 1 בדף א' של חוות דעתה), אלא שסקירת חתימות מוניר מעלה כי בחלקן המכריע הקו העולה הוא קו רציף ללא פיתולים ובכל מקרה אין ולו חתימה אחת נוספת של מוניר שניתן למצוא בה פיתול היוצר זווית כמו בחתימה שבמחלוקת.

76. בנוסף לכך, הוצג בפני שביט צילום מיקרוסקופי של סיום הקו היורד (מבנה 3 על פי שביט) (מוצג נ/1) המצביע על כך כי הקו יורד עד סופו בצורה רציפה ואחידה, דהיינו באותו עובי קו ובסיומו הקו פונה ימינה ומתלכד עם האות "ל" בעברית הקיימת בחתימה המצויה מתחתיה בהסכם.

77. עיון בחתימות מוניר מעלה כי בחלקן המכריע הקו האחרון היורד מטה מסתיים בהטיה כזו או אחרת שמאלה, וגם אותן דוגמאות שאליהן הפנתה שביט (דוגמאות 6 ו-7 במסמך ד) מצביעות על יישור של הקו היורד כלפי מטה ולא על פניה ימינה ממש כפי שנחזה בחתימה שבמחלוקת.

78. בעניין זה סירבה שביט להסכים לכך שהקו האחרון היורד בחתימה שבמחלוקת מסתיים בפניה חדה ימינה, אך אינני מקבל את עמדתה, ומבט ויזואלי על ההגדלה המיקרוסקופית של הקו האמור מצביע לעמדתי בבירור על כך שקיימת פניה ברורה בזווית של כמעט 90% בקו היורד האחרון בחתימה, ולא ניתן למצוא מאפיין דומה לכך באף חתימה אחרת של מוניר , לרבות באלו שלגביהן נטען על ידי שביט או ב"כ התובע כי יש בהן קרס קטנה הפונה ימינה.

79. סיכום נקודה זו הינו כי הוכח בפניי כי במבנים בחתימה במחלוקת שסומנו על ידי שביט כמבנים 3 ו-6 , הופיעו שלושה מאפיינים השונים באופן מהותי מחלקן של יתר חתימות מוניר.

80. בעניין זה נשאלה שביט על ידי:" האם זה לא נכון שלפי הספרות הענפה כאשר יש שלושה ניגודים או אפילו ניגוד אחד שנטען לגביו שהוא ניגוד מובהק, האם זה לא מעיד על כך שיש סבירות גבוהה שהחתימה במחלוקת איננה חתימתו של נתבע 1, מוניר" והשיבה:
"ת: תגדיר לי מה זה ניגוד, מבחינת מאפיינים גרפיים, מה שכתוב בספרות זה נכון אבל מי אומר שמה שיש כאן זה ניגודים, ואני אומרת שאין פה ניגודים, אלא זה ווריאציות, גם הספרות עצמה לא מגדירה עצמה מה זה ניגוד".

81. בנקודה זו אינני מקבל את טענותיה של שביט, ולעמדתי כאשר מבנה מרכזי בחתימה במחלוקת מתאפיין בשלושה מרכיבים ברצף, ששונים באופן מהותי מחלק מכריע מחתימות ההשוואה, קביעתה של שביט לפיה קיימת וודאות בכך שהחתימה הינה חתימתו של מוניר, אינה יכולה לעמוד.

82. אילו בחלקה הראשוני של החתימה היה עולה בידי שביט להצביע על מאפיינים מובהקים היוצרים תחושה של זהות, אולי היה בממצאים כאלו כדי להוות משקל נגד לממצאים שפורטו לעיל, אלא שכאמור לעיל גם שביט הודתה כי גם חלקה הראשון של חתימת מוניר מתאפיין בווריאציות שונות, וכך לדוגמא תחילת חתימתו של מוניר מתאפיינת במבנה שסומן כמבנה 1 ואשר הוגדר על ידי שביט כ"שרשרת של קערות מחוברות זו לזו בקו רציף...", אלא שעיון ויזואלי בשלל החתימות מגלה מגוון רחב ביותר של "קערות" (שטוחות או גבוהות, צפופות או מרווחות, בקו ישר או בדירוג ועוד ועוד) ומגוון רחב כזה אינו מהווה בעיני בסיס מספיק לביסוס קביעה לפיה ניתן להצביע על וודאיות באותנטיות של החתימה במחלוקת.
83. בהמשך אתייחס גם לטענתה של ב"כ התובע למאפיין הייחודי של קרס קטנה המצויה לטענתה בחתימתו של מוניר ומהווה מאפיין ייחודי שאינו ניתן לזיוף, ואציין כבר כאן כי אינני מקבל טענה זו, ולפיכך ובסיכומו של דבר אני קובע כי עלה בידי ארי אלי להצביע על ספקות רבים בקביעת שביט בדבר הוודאות שבאותנטיות של חתימת מוניר, וספקות אלו יוצרים לכל הפחות מצב של "סבירות שקולה" ביחס לחתימה.

כתב היד במחלוקת

84. האמור לעיל חל בשינויים מסוימים גם ביחס לניתוח כתיבת שמו המלא של מוניר כפי שמופיעה בהסכם.

85. בסוגיה זו הצביעה שביט בחוות דעתה על "מבנים אישיים של אותיות" אשר לטענתה מאפיינים את דרך כתיבת שמו של מוניר באופן המצביע לעמדתה גם בנושא זה על הסבירות הגבוהה ביותר ששמו המלא של מוניר בהסכם נכתב על ידו.

86. כנגדה טענה אריאלי בחוות דעתה (נ/7) כי "ממצאי הבדיקה מצביעים על ניגודים רבים שנמצאו בין כתב היד שבמחלוקת לבין כתב היד להשוואה, אמנם נעשה ניסיון לחקות את ההיבט הצורני המאפיין את כתב היד של מוניר חיג'אזי, אך המזייף לא שם לב למאפייני כתב שפחות בולטים לעין, אשר פורטו בסעיף 4-ב' לחוות דעתי.".
יותר מכך אריאלי טענה כי "בכתב היד שבמחלוקת קיימים מספר סימני זיוף שהתגלו בבדיקה מיקרוסקופית כגון: תוספת קו, נקודות דיו, קו הססני ושרידים של קו בעיפרון".

87. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת חקירות הגרפולוגיות אני סבור כי גם בשאלת אותנטיות כתיבת שמו של מוניר קביעתה של שביט אינה יכולה לעמוד. אומנם אינני סבור כי עלה בידי אריאלי להוכיח כי נעשה במקרה זה מעשה זיוף, ואילו נטל הראיה להוכחת הזיוף היה מוטל על כתפי הנתבעים , ספק בעיני אם היו עומדים בנטל זה, אך בכל מקרה עלה בידי אריאלי לעורר ספק בעיני אשר יש בו כדי להוביל גם בשאלת כתיבת שמו של מוניר למצב של " סבירות שקולה".

88. בעניין זה אני נותן משקל לספרות המקצועית המופיעה בחוות דעתה של אריאלי שלפיה משקלו של ניגוד בולט בין כתב היד שבמחלוקת לכתבי יד או חתימה להשוואה עולה בחשיבותו על מספר קווי דמיון, קביעה שזכתה לאישור מסוים של שביט (עמ' 22 לפר' שורה 14).

89. בהקשר זה נתתי משקל לעובדה עליה הצביעה אריאלי לפיה בכל כתבי היד להשוואה (60 ב מספר!!!) (למעט בדוגמא אחת בכל פעם) מוניר דאג לנקד בשני מקומות בשם "מוניר" (מעל האות "נ" ומתחת לאות "י"), והנה דווקא בכתב היד שבמחלוקת לא ניתן למצוא סימני ניקוד כלל במילה מוניר, ובכך יש להצביע על חריגותו של כתב היד שבמחלוקת אשר יש בה לכל הפחות בכדי לעורר ספק בעיני באשר לאותנטיות החתימה.

90. כמו כן נתתי משקל לניגוד הוויזואלי העולה מעיון בכמעט כל כתבי היד להשוואה ובין כתב היד שבמחלוקת, וזאת בכך שבכמעט כל כתבי היד להשוואה השם "מוניר מוסא חיג'אזי" נרשם בפר יסה רחבה יחסית של השם עם רווח וזאת לעומת כתב היד שבמחלוקת הנחזה לכאורה כ כתוב באופן צפוף יותר בצורה משמעותית. בעניין זה אישרה שביט את הממצאים אך הסבירה כי הציפוף בכתב היד שבמחלוקת נובע מהקו הקטן שסומן בהסכם ואשר לטענתה מצמצם את הראייה ובהתאם גם את הכתיבה (עמ' 25 לפר' שורות 35-36).

91. ניתן היה לקבל הסבר זה אילו אכן השם המלא היה נרשם במסגרת אותו קו משורטט ואז ניתן היה להסביר את הציפוף לאור הרצון לצמצם את מלוא השם על הקו, אלא שלא כך הם פני הדברים ובפועל כל השם "חיג'אזי" רשום ברווח מחוץ לקו המשורטט, וכך נותרנו עם דפוס כתיבה המופיע בכתה יד שבמחלוקת השונה באופן מהותי מדרך כתיבתו "הרגילה" של מוניר.

92. כנגד ניגודים אלה טענה שביט למאפיין ייחודי בכתב ידו של מוניר המתבטא בכך שמוניר כותב את האות "מ" באופן לא תקני ולדברי שביט "המ' ההפוכה שמופיעה בשם של הנתבע 1 (מוניר ש.מ.)במסמך שבמחלוקת מופיעה בדיוק אותו דבר בחתימות ההשוואה, אני יכולה להראות את הניגוד וזה ניגוד. לעמדתי העובדה שמוניר רושם את האות מ' בצורה ייחודית לו שמופיעה באותה צורה בכל החתימות של ההשוואה, מהווה אינדיקציה ברורה לכך שהחתימה במחלוקת, היא אכן חתימתו של מוניר" (עמ' 23 לפר' שורות 1-4).

93. אלא שבחקירתה של שביט התברר כי היא אינה קוראת ערבית וקביעתה בדבר תקינות כתיבת האות "מ" מבוססת על מידע שנמסר לה מ"אדם משכיל שיודע את השפה על בוריה", אלא שלא יכולתי להתעלם מכך שמתחת כתב ידו הנטען של מוניר נרשם שמו של התובע "עאדל מוחמד חיג'אזי" בערבית, והנה גם בשם זה רשומה האות "מ" בשם מוחמד, באותה צורה כפי שנרשמה ב שמו של מוניר, ובנסיבות אלו בנוסף לכך שלא הוכח בפני מהי דרך הכתיבה התקנית, בכל מקרה בעובדה שככל הנראה דרך כתיבה זו אינה כה חריגה שהרי מופיעה כבר בהסכם בשמו של התובע מעמעמת לעמדתי את קביעתה של שביט בדבר ייחודיות דרך כתיבה זו באופן המצביע לטענ תה בברור על היות כתב היד כתב ידו של מוניר.

94. בנוסף לאמור לעיל הביאו כל אחת מהגרפולוגיות מספר דוגמאות אשר לטענותיהן מצביעות על דמיון עד כדי זהות או על ניגוד עד כדי זיוף של כתב היד שבמחלוקת, וכפי שהיה נכון ביחס לחתימה במחלוקת, כך נכונים הדברים ביחס לכתב ידו של התובע, אשר מתאפיין בווריאציות רבות ובהתאם ניסיונן של שתי הגרפולוגיות לייחס דמיון ייחודי או ניגוד ייחודי דווקא לאחד מרכיבי כתב היד שבהסכם אשר תואם מרכיב דומה בכתבי היד להשוואה לא שכנע אותי לצד זה או אחר.

כך ורק לשם הדוגמא אתייחס לאות "י" סופית בשם חיג'אזי, ביחס לאות זו הפנתה אריאלי למספר דוגמאות בכתבי היד להשוואה שבהן צורת האות שונה לחלוטין מהצורה המופיעה בכתב היד שבמחלוקת ובצידה מספר דוגמאות המצביעות על דמיון מסוים, ואילו שביט בחרה להתעלם מהדוגמאות השונות באופן מובהק והפנתה למספר דוגמאות המכילות את אותן מאפיינים, ובכל מקרה דוגמא זו מצביעה כאמור על שונות מרובה בכתב ידו של התובע אשר מובילה לכך שלא ניתן להסיק מסקנות של ממש לחיוב או לשלילה ביחס לאותנטיות כתב היד.

95. לסיום אתייחס בתמצית לניסיונה של ב"כ התובע, לייחס משקל מיוחד דווקא ל"קרס" המופיעה בתחילת המילה "חיג'אזי" ולטענתה קרס זו מופיעה באופן מובהק בשתיים משלוש החתימות שנחתמו בפני כב' השופט ג'יוסי מיום 12.04.2016.

בעניין זה טוענת ב"כ התובע כי היא דוברת ערבית וכל דוברי ערבית יסכימו כי לא ניתן לזייף "קרס" כזו וכי מדובר בתנועה מובהקת של היד.

96. אלא שגם טענה זו לא ניתן לקבל ואריאלי התייחסה לסוגיה זו בחקירתה הנגדית שבה התברר כי אותו "קרס ייחודי" הנטען על ידי ב"כ התובע אינו מופיע בחלק נכבד מכתבי היד של מוניר או בחתימותיו, ובהתאם סברה אריאלי כי לא ניתן לראות בכך מאפיין ייחודי או עקבי ומסקנה זו של אריאלי מקובלת עלי.

97. מאחר וב"כ התובע טענה ליתרון של דוברי ערבית בהבנת הניואנס האמור בכתב ידו של מוניר, אין לי אלא להפנות לע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים גדיר (10.03.2014, פסקה 20) שם דחה בית המשפט טענות דומות כנגד חוות דעת גרפולוג שאינו דובר ערבית ובית המשפט קבע כי לכל הפחות בנוגע לחתימה, אין יתרון לדוברי השפה הערבית ואין באי ידיעת השפה כדי לפגוע במשקלה.
98. על כל האמור לעיל אוסיף עוד כי לא מצאתי מענה של ממש מצד שביט לטיעוניה של אריאלי בדבר סימני זיוף שנתגלו בבדיקה מיקרוסקופית כגון שרידי עיפרון, נקודת דיו מיותרת וכיוצ"ב, וכאמור אינני נדרש לקבוע כי מדובר בזיוף, אלא אני נדרש לקבוע כי עלה בידי התובע להצביע על הסתברות גבוהה מ 51% לכך שכתב היד והחתימה שבמחלוקת הינן של מוניר, ולעמדתי לאור כל האמור לעיל לא עלה בידי התובע להרים נטל זה.

אינדיקציות נוספות היכולות לתמוך בקיומו של ההסכם

99. כפי שפורט לעיל, עאדל לא הציג ראיה חיצונית כלשהי לקיומו של מעמד חתימת ההסכם הנטען על ידו או לקיומו של ההסכם בכלל, ועובדה זו מתיישבת עם הצהרת בא כוחו אשר ניתנה בדיון שהתקיים ביום 17.05.2015 בתיק, שבה אישר ב"כ של עאדל כי באותו שלב לא היו בידי עאדל מסמכים נוספים כלשהם היכולים לתמוך בגרסתו, ובא כוחו שמר לעצמו את הזכות להגיש כל מסמך שיתגלה (פר' דיון מיום 17.05.2015, עמ' 2, שורות 25-31).

100. בהמשך אתייחס לעדויות שנשמעו בפניי, בדבר ידיעת הנתבעים על העסקה הנטענת, ואולם יוקדם ויודגש כי אף אחת מן העדויות הללו לא תמכה בקיומו של ההסכם הנטען, ואיש מן העדים שהעיד מטעמו של עאדל לא העיד כי היה שותף או עד לעריכת ההסכם, לחתימתו או כי ראה את ההסכם בטרם החלו ההליכים בתיק זה.

101. מאידך, ב"כ הנתבעים פירט בסיכומיו מספר רב של אינדיקציות אשר מפריכות לעמדתו את גרסת עאדל ואשר מצביעות על סבירות גבוהה שלפיה הטענה בדבר ההסכם "נולדה" מספר שנים לאחר מועד ההסכם הנטען ורק לאחר שהנתבעים הגישו את התביעות לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין השרעי, ובטענה זו אני מוצא ממש.

102. מבין האינדיקציות שהובאו על ידי ב"כ הנתבעים אני מוצא לנכון לייחס משקל מהותי לדיון אשר התקיים ביום 24.02.2013 בבית המשפט לענייני משפחה, שבו נכח התובע עאדל ושבמסגרתו נחקרו מוניר ומוסא בנו על ידי ב"כ של עאדל ואחיו עו"ד אנואר יאסין . (פר' הדיון הוגש כמוצג נ/13).

103. וכך בחקירתו נשאל מוניר על ידי עו"ד יאסין:
"ש. הבן שלך מוסא היה איתכם?
ת. אני לא מדבר איתו
...
ש. ממתי אתה לא מדבר עם מוסא?
ת. זה לא שאני לא מדבר איתו, אין לנו יחסים ככה.
ש. ממתי?
ת. מאז שהוא עשה את הברדק הזה.
ש. מתי זה נודע לך?
ת. כשהגשתי ערעור הכוונה לכך שהגשתי את התביעה".

קריאת הפרוטוקול מצביעה על כך ש"הברדק" אליו התייחס מוניר היתה העסקה שעשה לכאורה בנו מוסא עם עאדל, ובשלב זה מתחייב היה כי ב"כ עאדל היה מעמת את טענתו של מוניר לפיה ידע על העסקה רק כאשר הגיש את התביעה בשנת 2012, עם ההסכם אשר נערך כזכור בשנת 2010, אלא שלמרבה הפליאה ב"כ של מוניר לא שאל שאלה כלשהי בנושא.

104. התמיהה האמורה מקבלת משנה תוקף כאשר בהמשך החקירה נשאל מוניר:
"ש. אתה אמרת שאתה לא מדבר עם הבן שלך. בבית הדין השרעי אתה אמרת שאתה מאשר שהבן שלך קיבל 192,000 $ כי אתה מוכן להחזיר את מלוא הסכום לבעליו, למי ששילם. למה אתה מוכן להחזיר את כל הסכום למי שילם?
ת. אני לא ראיתי גרוש אף אפילו מהסכום הזה."
גם לנוכח תשובה זו, הגיון הדברים היה מחייב שב"כ של עאדל היה מעמת את מוניר עם ההסכם אשר מפריך לכאורה לחלוטין את טענתו של מוניר שלפיה לא קיבל "גרוש" מהסכום האמור, וניתן היה לצפות כי מוניר ישאל על מעמד חתימת ההסכם שבו על פי הנטען קיבל את התמורה, אלא שגם כאן ב"כ של עאדל לא הציג את ההסכם ולא שאל שאלה כלשהי בנושא.

105. ואם לא די בכל האמור, מפרוטוקול הדיון עולה כי לאחר מוניר נחקר בנו מוסא, אשר טען בין היתר כי: "אף אחד לא ידע משום דבר, דיברו איתי כאילו אני היחיד שנמצא פה" (עמוד 16 לנ/13, שורות 27-28) ואל מול טענה זו הוא נשאל על ידי ב"כ של עאדל:
"ש. אם אני אגיד לך שאתה הצגת ייפוי כוח מטעם אביך הממנה אותך למכור את הקרקע?
ת. אבא שלי לא נתן לי שום ייפוי כוח, אבא שלי לא ידע שמכרתי את האדמה. רק אחרי שביזבזתי את הכסף וקניתי אוטו כולם ידעו. כסף בא בחראם והולך בחראם"
תשובות אלו של העד על פי כל הגיון בסיסי היו מחייבות את ב"כ של עאדל להציג בפניו את ההסכם אשר מצביע לכאורה על כך שאביו של מוסא לא רק שידע על מכירת האדמה אלא שאף חתם על הסכם בכתב בעצמו, אלא שגם הפעם שאלות מתחייב ות אלו לא נשאלו.

106. לעמדתי, העובדה שלבאי כוחו של עאדל ניתנה הזדמנות , בדיון שבו נכח התובע עאדל, להציג א ת ההסכם הנטען בנסיבות שבהן הצגתו היתה הכרחית להתמודדות עם טענות מוניר ומוסא הבן, ובכל זאת ההסכם לא הוצג ואף לא נטען כי קיים הסכם בכתב, ובוודאי שלא פורטו פרטי ההסכם, מחלישה לעמדתי באופן מהותי את גרסתו של עאדל.

107. לאמור לעיל יש להוסיף גם את העובדה שאין חולק על כך שההסכם דווח לרשויות המס רק בשנת 2014, וכן את העובדה שבהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 04.05.2014 (מוצג נ/14) מציין כב' השופט בן ציון ברגר: "מהדיון עולה כי קיימות שתי מחלוקות עיקריות בין הצדדים... מנגד טוענים הנתבעים (עאדל ואחיו ) כי למעשה התובע אינו זכאי להירשם בעלים של שליש מהמקרקעין היות ולטענתם מחר (כך במקור ש.מ.) למי מהנתבעים וכי יש בידם ראיות, על אף שאין הסכם מכר ערוך כדין... " ( דגש שלי ש.מ.) וגם במקרה זה יש להניח כי אילו היה מוצג במועד הדיון בפני כב' השופט ברגר ההסכם הנטען כיום, הוא היה מציינו באופן מפורט ומפורש בהחלטתו.

108. בהקשר זה אציין כי אינני מקבל את טענת ב"כ עאדל בסיכומיה המביאה ציטוטים אחרים מהחלטות אחרות שניתנו ושמהן עולה כי הועלתה בפני בית המשפט לענייני משפחה הטענה בדבר עסקת מכר שנערכה עם מוניר, ובכך לטענתה יש כדי להוות ראיה להעלאת הטענה בדבר ההסכם כבר בהליכים הקודמים.

109. כפי שפורט לעיל אין חולק על כך שמוסא בנו של מוניר קיבל לידיו סך של 192,000 $ עבור החלקה, ואני נכון לקבל את הטענה שלפיה עאדל ואחיו ניסו לטעון גם בהליכים הקודמים כי קבלת הכספים בידי מוסא היתה בידיעת אביו ודודיו וכי הם מחויבים לעסקה שנערכה עם מוסא אך בין העלאת טענה שכזו ובין העלאת טענה לקיומו של הסכם מכר ב כתב שעליו חתום מוניר רב המרחק ואני קובע כי טענה שכזו לא הועלתה אף ברמז בהליכים הקודמים ובכך כאמור יש כדי לפגוע מהותית בגרסתו של עאדל.

ייפוי הכוח שנחתם על ידי הנתבעים 2-4

110. כפי שפורט בסעיף 10 לעיל, בתאריכים 14-15.02.2013 חתם כל אחד מהנתבעים 2-4 על ייפוי כוח קונסולרי לטובת עו"ד אחמד יאסין, ולטענת עאדל חתימת הנתבעים 2-4 על ייפוי הכוח מהווה למעשה מימוש של ההתחייבות שניתנה על ידי מוניר בהסכם לדאוג לקבלת הסכמת אחיו להסכם שנערך על ידו עם עאדל.

111. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעים ובהקשר זה יצוין כי משבחרו הנתבעים 2-4 שלא להתייצב לחקירה על תצהיריהם, אינני נותן משקל כלשהו לאמור בתצהירים והם אינם מהווים חלק מחומר הראיות בתיק.

112. אלא שטענתם נתמכה ג ם על ידי עו"ד אחמד יאסין אשר הגיש תצהיר מטעמו ובו פירט כי הוא החתים תחילה את מוניר על ייפוי כוח כללי ובלתי חוזר אשר יאפשר לו לפעול בכל הנוגע לעיזבון אביו המנוח של מוניר לרבות עשיית עסקאות בשמו, ואף צורף לתצהירו ייפוי כוח שנחתם בחודש דצמבר 2012 על ידי מוניר, ועל פי התצהיר רק בשנת 2013, כאשר הועלו כלפיו טענות שלפיהן הוא אינו מוסמך לייצג את הנתבעים 2-4 בהליכים משפטיים, ומתוך החשש שבית המשפט לא יתיר לו לייצגם הוא שלח לנתבעים 2-4 לחתימה ייפוי כוח בלתי חוזר אשר יאפשר גם את העברת זכויותיהם למוניר באופן שמוניר יוכל לפעול בשם כל אחיו.

113. יצוין, כי עו"ד יאסין לא נחקר על תצהירו, וב"כ התובע מאשרת בסיכומיה כי וויתרה על חקירתו, וכך נותר תצהירו בחזקת תצהיר שלא נסתר, ואומנם גרסת עו"ד יאסין שלפיה החתים את הנתבעים 2-4 על ייפוי כוח המאפשר את העברת הזכויות בחלקה למוניר, אך ורק בשל החשש שהוא לא יוכל לייצגם נראית בעיני תמוהה אך אין בכך כדי לסייע לתובע עאדל, וזאת נוכח נוסחו של ייפוי הכוח.

114. כפי שפורט לעיל, עיון בייפויי הכוח מעלה כי הנתבעים 2-4 ייפו את כוחו של עו"ד יאסין "למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לפעול בכל הנובע, הכרוך והדרוש לצורך ביצוע התחייבויותינו כלפי ה"ה מוניר מוסא חג'אזי ת"ז XXXXX941 מטמרה את החלק שלי (1/4 חלקים) בחלקה 27 בגוש 18580, ועם חתימתי על ייפוי כוח זה הינני מוותר על זכויותיי בעניין חלקי בחלקה 27 בגוש 18580 לטובת אחי הנ"ל לרבות נקיטת הליכים משפטיים (בבית דין שרעי או בבית משפט לענייני משפחה) (דגש שלי ש.מ.) בשמו בכל עניין הכרוך והקשור לחלקה הנ"ל בלבד (להלן: יקרא "הרכוש ")".

115. מנוסח ייפוי הכוח עולה ראשית כי התובע עאדל וההסכם שנערך עימו אינם מוזכרים בדרך כלשהי, ואילו היה מדובר בייפויי כוח שנועדו לאפשר את השלמת העסקה הנטענת עם עאדל, הרי שעאדל הוא שהיה צריך להיות מצוין כצד ג' אשר לטובתו ניתן ייפוי הכוח וזאת לא נעשה.

116. זאת ועוד בייפוי הכוח מצוינים באופן מפורש בית הדין השרעי ובית המשפט לענייני משפחה שבשניהם ניהלו כאמור לעיל הנתבעים את התביעות בעניין החלקה וציון ערכאות אלו בייפוי הכוח מהווה תמיכה ברורה בגרסה שלפיה ייפוי הכוח ניתן לצורך ייצוג הנתבעים 2-4 בהליכים, ולא לצורך השלמת ההסכם הנטען .

117. להשלמת התמונה אציין כי לא מצאתי לקבל את טענות ב"כ התובע אשר הצביעה על פסקאות שונות בייפ וי הכוח הבלתי חוזר שלטענתה מפריכות את גרסת הנתבעים לפיה ייפויי הכוח הבלתי חוזרים נועדו לצורך ייצוג הנתבעים 2-4 בהליכים משפטיים.

118. כך לדוגמא מצביעה ב"כ התובע על כך שבייפוי הכוח עליו חתם מוניר הסמיך מוניר את מיופיי הכוח לפעול לצורך "ביצוע התחייבויותינו כלפי עיזבון המנוח עבדאלרחים חסן חיג'אזי..." ולטענתה מכך שנרשם התחייבויותינו במקום זכויותינו , יש להסיק כי ייפוי הכוח נועד לשמש לצורך מילוי התחייבותם של הנתבעים על פי ההסכם.

119. לעמדתי אין ממש בטענות אלו ואין בכל טענות ב"כ התובע כדי לשנות את עובדות היסוד לפיהן התובע או ההסכם הנטען אינם מוזכרים אף ברמז בייפוי הכוח הבלתי חוזרים, ולעומת זאת מוזכרות בייפוי הכוח עליו חתמו הנתבעים 2-4, הערכאות שבהן נוהלו משנת 2012 ואילך הליכים על ידי הנתבעים כנגד התובע, ולפיכך וגם בסוגיה מהותית זו כאשר כנגד נוסחו של ייפוי הכוח והעדויות מטעם הנתבעים, עומדת אך ורק עדותו היחידה של התובע, המסקנה המתחייבת היא כי גם בסוגיה זו לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו.

מהימנות התובע בסוגיות נוספות

120. בנוסף לכל האמור לעיל, אבקש לציין כי מצאתי חוסר מהימנות מצידו של התובע גם בסוגיות נוספות שהועלו בפניי, ובמיוחד מצאתי פגם מהותי במהימנותו בסוגית מועד רישום הזכויות בחלקה על שם אביו המנוח מוחמד.

121. כפי שפורט לעיל, ביום 10.04.2008 הוצא בבית הדין השרעי צו הירושה שבו נושל שלא כדין אביהם של הנתבעים מחלקו בירושת הסב המנוח, ועל פי הצו האמור מלוא הזכויות בחלקה הינן של אבי התובע מוחמד.

122. עאדל כאמור, הצהיר בתצהירו כי ניהל במשך שנתיים מו"מ עם מוניר ויתר הנתבעים לרכישת זכויותיהם בחלקה , מו"מ אשר הסתיים בחתימת ההסכם בחודש אוקטובר 2010.

123. הנה כי כן, לגרסתו של עאדל, כבר במהלך שנת 2008 או בסמוך לכך החל המו"מ, לאחר שגם לעאדל היה ברור כי צו הירושה משנת 2008 אינו נכון, שהרי אם סבר שמדובר בצו נכון ותקף המשקף את מצב הזכויות בחלקה, מדוע ניהל מו"מ לרכישת חלק מהחלקה מהנתבעים שהרי לכאורה החלקה שייכת בשלמות לאביו?.

124. על גרסה זו, בדבר המו"מ שנוהל חזר עאדל בחקירתו והצהיר: " אבא נפטר ב 2010 בחודש 8. ניהלנו מו"מ עם הבני דודים לפני שאבא נפטר. לקח שנתיים" (עמ' 42 לפר' שורה 21).

125. אלא שגרסה זו של התובע נסתרת באופן חזיתי מהעובדה שבחודש פברואר 2009, קרוב לשנה לאחר הוצאת צו הירושה בבית הדין השרעי פעלו התובע ואחיו לרישום החלקה על שם אביהם וזאת על פי אותו צו ירושה שהתובע ידע כי הוא אינו משקף נכונה את הזכויות בחלקה.

126. שנשאל התובע על ידי כיצד יתכן שתוך כדי המשא ומתן המתנהל לטענתו עם הנתבעים, התובע ואחיו רושמים את מלוא הזכויות בחלקה על שם אביהם, השיב: " זה נעשה בטעות על שם של אבא בשנת 2008. משנת 2009 עד אחרי שנפטר אבא, אז אנחנו עם תייסיר, הוא ניהל את המשא ומתן. אנחנו לא היינו רבים עד היום לא רבים. דיבורים זה יקר, זה פחות והגענו לפשרה" (עמ' 43 לפר' שורות 13-14).

127. אני מוצא כי תשובתו זו של התובע, אינה נותנת מענה של ממש לסתירה בין גרסת התובע לפיה נוהל משא ומתן, ובין פעולות התובע ביחד עם אחיו לרישום מלוא הזכויות על שם אביהם, והסבריו של התובע "לטעות" אינן יכולות להוות מענה לתמיהה זו הפוגעת גם היא במהימנות התובע.

128. גרסת עאדל-התובע בדבר המו"מ שנוהל ואשר הוביל להסכם, נסתרה גם מחקירתו של התובע עאדל עצמו אשר טען בחקירתו כי: "...ואחרי שאבא נפטר תבעו אותנו שיש זיוף בירושה" (עמ' 42 לפר' שורות 16-17), ומכאן שלגרסת עאדל עצמו לאחר פטירת אביו, בחודש אוגוסט 2010, הועלו על ידי הנתבעים טענות כנגדו וכנגד אחיו בדבר זיוף צו הירושה בבית הדין השרעי ועובדה זו עומדת בסתירה גמורה לגרסתו השנייה של התובע שלפיה באותו שלב של פטירת אביו, כבר כמעט הושלם המו"מ עם הנתבעים שהרי לגרסתו זמן קצר לאחר פטירת אביו (כבר ביום 02.10.2010) נחתם ההסכם.

129. על כל האמור, אוסיף כי מצאתי ערעור נוסף במהימנותו של התובע בטענות שהועלו על ידי בא כוחו הקודם עו"ד אנואר יאסין בבית הדין השרעי בשנת 2012 שבו טען ב"כ של התובע כי אביהם של הנתבעים-המנוח מוסא, לא היה כלל בנו של הסב המנוח, ולפיכך לא היה זכאי לחלק מהירושה , וטענות אלו עומדות בסתירה גמורה לגרסת התובע שלפיה כבר בשנת 2010 נחתם ההסכם שבו קיימת הכרה ברורה בזכותם של הנתבעים ובזכותו של אביהם המנוח לשליש הזכויות מהחלקה, וכשנשאל התובע על כך, הוא טען כי הטענות הועלו על ידי בא כוחו שלא על דעתו, והוא אף טען כי: "אני זרקתי את העורך דין שהיה, יש לי עורכת דין חדשה" (עמ' 42 לפר' שורה 3), אלא שגם טענה זו רחוקה מהמציאות ובפועל התובע החליף את עורך דינו רק בשנת 2017, ועו"ד יאסין ייצג את התובע גם בשלבים ממושכים של ההליכים שהתנהלו בפניי.

טענות התובע כנגד מהימנות הנתבעים

130. בצד היעדר ראיות של ממש, אשר יתמכו בגרסת התובע ביחס למו"מ שהוביל לעריכת ההסכם, חתימתו ותוקפו המחייב כלפי כל הנתבעים, הוקדשו עיקר מאמצי ב"כ התובע להוכחת חוסר מהימנותם של הנתבעים, ובמסגרת זו הורחבה עד מאוד יריעת המחלוקת בתיק, ועיון בסיכומי ב"כ התובע מעלה כי חלקם המכריע של הסיכומים מתייחס לסוגיות שהינן סוגיות חיצוניות לסוגיית הסכם המכר ושבכולן נטען לשקרים ותחבולנות של הנתבעים.

131. אקדים ואדגיש, לא מצאתי כי יש בכל הטענות הללו כדי לשנות את תמונת המצב הראייתית שלפיה ההסכם שעל בסיסו מבוססת כל תביעת התובע לא הוכח כנדרש, והתמקדותם של התובע ובא כוחו בטענות אלו, מעידה לעמדתי על חולשת הראיות הישירות שבידיהם.

132. עם זאת, סוגיה אחת מחייבת התייחסות והיא נוגעת לידיעתם של הנתבעים על העסקה שנערכה בין התובע ובין מוסא הבן, ובעניין זה עלה בידי ב"כ התובע לערער באופן מהותי את טענות הנתבעים לפיהן הם לא ידעו דבר לגבי העסקה.

133. כפי שפורט לעיל, מוסא הבן טען בחקירתו בתחילה כי דודיו בארה"ב (הנתבעים 2-4) לא ידעו דבר מהעסקה שנערכה על ידו, ולאחר שעומת עם עדותו של תייסיר אשר העיד כאמור כי עדכן את הנתבעים 2 ו-4 על העסקה, הוא השיב : "הוא התקשר אליהם לאחר שהעסקה כבר כמעט היתה גמורה. כבר קיבלתי את הכסף". (עמ' 57 לפר' שורה 32).

134. אלא שטענה זו של מוסא נסתרה הן בעדותו של תייסיר והן בעדותו של עו"ד יוסף חיג'אזי ועדות שני עדים אלו בשאלת ידיעתם של הנתבעים מהימנה בעיני.

135. וכך העיד תייסיר כי הוא סבר כי מוסא הבן מנהל מו"מ בשם כל המשפחה (עמוד 52 לפר' שורה 36) ויותר מכך תייסיר העיד כי עדכן את הנתבעים 2 ו-4 על המו"מ המתנהל על ידי מוסא הבן ועל כך שמוסא מוכר את הקרקע (עמ' 52 לפר' שורה 19-20), ואולם אותו עד העיד גם כי לא שמע מהנתבעים 2 ו-4 אישור כלשהו לכך שמוסא הבן פועל מטעמם, וכך ביחס לנתבעים אלו, העיד תייסיר כי: "התקשרתי קודם כל לתייסיר שהוא מבוגר ממני, אמרתי לו שאתה יודע שהם עומדים למכור את האדמה, הוא אמר לי בפירוש, זה לא מהירושה שלי, זה לא שייך לי, תשאל את עאמר. חילקו בניהם וזה החלק ששייך לעאמר. דיברתי עם עאמר והוא גימגם לי. לא אמר שלא בא בחשבון, הוא לא ממש ידע כי גר בארה"ב" (עמ' 52 לפר' שורות 18-21).

עדות עו"ד יוסף חיג'אזי

137. דברים דומים ביחס לידיעתם של הנתבעים 2-4 נשמעו מפי עו"ד יוסף חיג'אזי אשר הוזמן מטעם התובע עאדל, וכפי שהתברר מעדותו הוא רכש מהתובע- עאדל חלק מהחלקים של עאדל בחלקה, ואף מכר הלאה את זכויותיו ועל פי עדותו: "רשמתי ומכרתי וגם מי שקנה ממני כבר רשם את זכויותיו בטאבו" (עמ' 66 לפר', שורה 27).

138. העד טען בחקירתו כי בשנת 2010 נתבקש לנסוע לארה"ב מאחר והיה בעל ויזה, וזאת לצורך החתמת הנתבעים 2-4 על ייפוי הכוח ולטענתו: "אני זוכר שהתקשרתי לעאמר (הנתבע מס' 4) ומהשיחה התברר לי כי כל אחד מהאחים מתגורר במדינה אחרת בארה"ב ואז הם ירדו מהעניין וסוכם כי הם ישלחו ייפויי כוח" (עמ' 67 לפר' שורות 6-9).

139. העד אף העיד כי מהות שיחתו עם עאמר ( הנתבע מס' 4) היתה לתאם את דרך חתימתם על המסמכים, וכשנשאל העד: "הם היו מודעים שיש עסקה שמתבשלת בין עאדל לבין מוניר?" השיב, "ברור" (עמ' 67 לפר' שורות 11-12).

140. בנוסף טען העד כי הוא כבר היה מוכן לנסיעה ואף היה לו מימון לכך, וכי: " היה ברור שמדובר על מכר בין מוניר לבין עאדל. כל התביעה פה היא רק בגלל שהוועדה המקומית שינתה את הייעוד של חלקה 27 למגורים וזה היה בסוף שנת 2012 עד 2013 משהו כזה. והנתבעים לא היו מתכחשים לעסקה אם לא היה משונה הייעוד של החלקה" (עמ' 70 לפר' שורות 10-12).

141. בנוסף פנה העד בחקירתו לבנו של התובע עאדל וטען כי: "בכסף ששילם עאדל בנו לך קוטג', ופתחו מאפיה למוסא ואתה יודע את זה, כל משפחת חיגא'זי יודעת שעאדל קנה את הקרקע הזו ובכסף שקיבלו למוסא פתחו מאפייה ולעזיז שנמצא כאן בנו קוטג' על אף שהיו חריגות בנייה ואני אומר את זה כי ידוע לי שהוא פשוט גובל בחתן שלי" (עמ' 70 שורות 18-21).

142. בחקירתו הנגדית עימת ב"כ הנתבעים את העד עם העובדה שהערת אזהרה נרשמה לטובתו כחודשיים לפני מועד העסקה שבה על פי טענתו הוא רכש מהתובע- עאדל חלקים מהחלקה, והעד לא ידע לתת הסבר לכך (עמ' 68 לפר' שורה 35), וכן עומת העד עם העובדה שהושעה מעריכת דין וניתן נגדו פסק דין שבו נקבעו ממצאים של חוסר מהימנות לגביו.

143. אקדים ואציין כי למעט החלק בעדותו של עו"ד חיג'אזי בדבר ידיעתו של הנתבע 4 על העסקה שעשה מוסא הבן, לא מצאתי מקום ליתן משקל של ממש ליתר חלקי עדותו, וקשה להתייחס לעו"ד חיג'אזי כעד אובייקטיבי, שהרי קביעה לפיה אין תוקף להסכם עשויה להשליך גם על תוקף העסקה שנעשתה בינו ובין עאדל - התובע , וייתכן שאף על העסקה שבה מכר עו"ד חיג'אזי את הזכויות אותן רכש מעאדל ובהתאם לעד זה אינטרס ברור להכשיר את ההסכם הנטען.

144. וזאת ועוד עדותו של עו"ד חיג'אזי לפיה "ברור" היה לכולם שכל הנתבעים מכרו את חלקם לתובע עאדל, לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי, והיא נותרה כהצהרה שאינה מגובה בדבר.

145. באשר לעדותו בדבר שיחתו עם הנתבע 4, אני נכון כאמור לקבל חלק זה בעדותו, המשתלב עם עדותו של תייסיר, ואכן ניתן לקבוע על סמך עדויות אלו כי לנתבעים 2-4 היתה ידיעה ברמה כזו או אחרת על העסקה המתרקמת בין מוסא הבן ובין התובע עאדל, אם כי לא ברור האם מידע זה הגיע לידיהם לפני ביצוע העסקה, תוך כדי ביצועה או רק לאחר מכן.

146. אלא שגם בקביעה זו אין כדי לסייע לתובע, ולעמדתי יש בכך דווקא כדי לפגוע בגרסתו, שהרי אם אכן כעדות עו"ד חיג'אזי, כבר בשנת 2010 היה ברור לתובע -עאדל כי הנתבעים 2-4 נדרשים לחתום על ייפוי כוח, ואף סוכם לטענתו כי יישלח ייפוי כוח על ידם, כיצד מתיישבת עדות זו עם העובדה שייפו יי הכוח שנתנו הנתבעים 2-4 נחתמו רק בשנת 2013?
יותר מכך, גרסה זו של עו"ד חיג'אזי רק מחזקת את התמיהה שמעלה גרסת התובע, אשר לא היה בפיו הסבר של ממש כיצד לא דאג לקבל את ייפוי הכוח הנטענים בשנת 2010, ומה עשה ממועד ההסכם ואילך לצורך קבלת ייפויי כוח אלו.

147. זאת ועוד, וכפי שכבר צויין לעיל, גם אם אקבל כנכונה את הטענה לפיה הנתבעים 2-4 ידעו על העסקה המתרקמת, עדיין לא הובאה בפניי שום ראיה ישירה להסכמה שניתנה על ידם לעסקה זו ולא כל שכן לייפוי כוח כלשהו שניתן על ידם כנדרש על פי דין לעשיית עסקה בזכויותיהם בחלקה, ולפיכך גם עדות זו אין בה כ די לשנות את תמונת המצב הראייתית, שלפיה לא עלה בידי התובע להוכיח כנדרש את קיומו של ההסכם.

148. בנוסף לא מצאתי ליתן משקל של ממש לטענת העד, התומך בטענת התובע לפיה הרקע להתכחשות הנתבעים לעסקה הנטענת מקורו בעליית ערך הקרקע עקב שינוי ייעודה של החלקה למגורים.

149. בנושא זה, הוצגו בפניי הפרסומים הרלוונטיים ומהם עולה כי כבר בשנת 2009, הופקדה התכנית אשר הובילה לשינוי הייעוד של החלקה ( תכנית ג/15756 ) (להלן: "התכנית"), ואף נעשו פרסומים פומביים בעברית ובערבית.

150. מדובר בתכנית מקיפה לעיר טמרה והמסקנה המתחייבת לעמדתי היא שהתובעים והנתבעים אשר מעדויותיהם עלה כי גילו עניין רב במקרקעין, ידעו על הפקדת התכנית, ובהתאם לא ניתן לקבל את נסיונו של עו"ד חיג'אזי להציג את מצב החלקה בשנת 2010 כחלקה חקלאית "רגילה".

151. בנוסף, טען עו"ד חיג'אזי כי שינוי הייעוד בפועל בוצע בשנת 2013 ואכן ב"כ ה תובע צירפה לסיכומי התשובה מטעמה אישור לפיו התכנית פורסמה למתן תוקף ברשומות רק ביום 19.11.2013, אם כי יצויין שלסיכומיה צורף גם דף ראשון של התכנית ושבו מצויין כי אישור הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לתכנית ניתן כבר ביום 11.01.2012.

152. בכל מקרה, עו"ד חיג'אזי טען כי הוא מכר את החלק שנרכש על ידו מהתובע בשנת 2011, עוד בזמן שהקרקע היתה קרקע חקלאית ולדבריו: "ולצערי מכרתי כשזה היה חקלאי ובשנת 2013 שונה הייעוד שלה לבנייה למגורים..." (עמ' 67 לפר' שורות 3-4), אלא שטענה זו נסתרת לכאורה מנסח הרישום ההיסטורי של חלקה 27 שממנו עולה כי העסקה בה רכש עו"ד חיג'אזי מהתובע 1,000 מ' מזכויות התובע בחלקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין רק ביום 27.06.2013, ואילו העסקה שבה מכר עו"ד חיג'אזי את זכויותיו הלאה נרשמה רק ביום 04.05.2014!! (שטר מספר 12284/2014/1),ומועד הרישום מעלה לכאורה ספקות של ממש בגרסתו של עו"ד חיג'אזי.

153. בשולי הדברים אציין כי ב"כ התובע בסיכומיה טענה כי יש לתת את הדעת לעובדה מהותית לדבריה שלפיה התובע עאדל שילם בשנת 2010 לנתבעים "סכום עתק" של 38,400 $ עבור דונם קרקע חקלאית שעלותה אז עמדה בין 20,000 $ עד 25,000 $ על פי שער יציג ממוצע של 3.7 ₪ לדולר, דהיינו, לגרסת התובע שווי חלקה חקלאית באותה העת לא עלה על 74,000 ₪ עד 92,500 ₪ לדונם ובכך ראיה לרצונו הטוב של התובע אשר היה מוכן לשלם סכום מופרז לטענתו עבור החלקה בכדי לשמור על יחסים משפחתיים טובים.

154. כאמור לעיל, לטענת התובע ועו"ד חיג'אזי, לא חל שינוי כלשהו בשווי הקרקע החקלאית עד לשנת 2013, מועד בו אושרה התכנית, והינה מתברר כי בחודש ספטמבר 2011 מכר התובע עאדל לעו"ד חיג'אזי דונם אדמה בחלקה, ושוויו לצורך הרכישה עמד על סך 141,600 ₪ (מוצג נ/19), ומדובר בסכום העולה ב 65% עד 100% על שווי החלקה לפי גרסת התובע.

155. לעמדתי, נתון אובייקטיבי זה המתייחס לעסקה שהתובע ועו"ד חיג'אזי עצמם ביצעו מפריך גם את גרסת התובע בדבר התמורה "המופרזת" ששולמה לטענתו עבור החלקה, וכן את גרסת עו"ד חיג'אזי בדבר שווי החלקה בשנת 2010 או 2011 כחלקה חקלאית "רגילה", והדעת נותנת כי שוויה של החלקה הושפע כבר אז מהמידע הקיים בדבר הכוונה לשינוי ייעוד החלקה למגורים.

156. סיכומה של נקודה זו הינו כי אכן עלה בידי ב"כ התובע, לסתור את גרסת הנתבעים 2-4 בדבר אי ידיעתם על העסקה שעשה מוסא הבן, ועלה מהעדויות שנשמעו בפניי כי לנתבעים 2-4 היתה ידיעה כזו או אחרת על כך שמוסא הבן פועל פעולות ביחס לחלקה, והם אף ידעו, אם כי לא ברור באיזה מועד, על כך שהתובע שילם למוסא כספים עבור זכויותיהם בחלקה.

157. אלא שלעמדתי, הפרכת גרסת הנתבעים ביחס לידיעתם על מעשיו של מוסא הבן, אינה יכולה לסייע לתובע בתביעתו, ואינה יכולה "להצמיח" הסכם מחייב בין התובע לנתבעים.

158. באשר למוניר, פירטנו בהרחבה לעיל, את כישלונו של התובע להוכיח קיומו של הסכם מחייב בינו ובין מוניר, וביחס לנתבעים 2-4, אין חולק על כך שנתבעים אלו אינם חתומים על ההסכם ובכדי שניתן היה לקבוע על קיומו של הסכם מחייב בינם ובין התובע, היה על התובע להביא ראיות ישירות ופוזיטיביות הנתמכות בראיות חיצוניות, להסכמה של הנתבעים 2-4 למכירת זכויותיהם לתובע על ידי מוסא, או לכל הפחות הסכמה שלהם לכך שמוסא הבן ינהל בשמם מו"מ, וכפי שפורט לעיל, הן בעדותו של תייסיר והן בעדותו של עו"ד חיג'אזי לא ניתן למצוא ראיה ישירה להסכמה כנדרש, וכזכור ייפוי הכוח שניתן בסיכומו של דבר על ידי הנתבעים 2-4 עומד בסתירה לגרסתו של התובע.

טענות נוספות כנגד מהימנות הנתבעים

159. בנוסף לאמור לעיל, הצביעה ב"כ התובע בסיכומיה על סתירה ברורה לכאורה בין עדות מוניר אשר העיד כי לא מכר מעולם מקרקעין שבבעלותו ולדבריו "האדמה היא בדם שלנו, ולא נמכור ולא נוותר עליה" (עמ' 68 לפר' שורות 1-2), וכנגד זה התברר מדוחות מיסוי מקרקעין כי מוניר ביצע שלוש עסקאות מכירה בשנים 1990, 2000, 2005.

160. כנגד טענה זו פירט ב"כ הנתבעים בסיכומיו את הנסיבות המתייחסות לעסקאות הנ"ל, ומהן עולה כי אין מדובר בעסקאות שבהן מכר מוניר לבדו קרקעות שהיו בבעלותו אלא מדובר בעסקאות של מוניר ביחד עם בני משפחה נוספים שבמסגרתן נמכרו קרקעות שנתקבלו בירושה, וכך לדוגמא ביחס לעסקה שבוצעה בחלקה 43 בגוש 18569, פורטו נסיבות לפיהן מדובר בקרקע שעל פי חלוקת עיזבון הסב המנוח הבעלים בפועל של החלקה היה מוחמד, דודם של הנתבעים, והללו חתמו על מסמכי המכירה מבלי שקיבלו תמורה כלשהי לכך.

161. מאחר ועניינן של עסקאות אלו אינו נוגע לתיק שבפניי, והנסיבות המלאות הנוגעות לכל עסקה לא התבררו די צורכם בפניי, קיים קושי ליחס לעסקאות אלו את המשקל שמבקשת ב"כ התובע לייחס להן, ובכל מקרה, ב"כ התובע הקדישה מאמצים רבים בסיכומיה לשכנע את בית המשפט כי מוניר מזה שנים ארוכות אינו מסוגל לטפל בענייניו, מאחר והוא סובל ממחלה נפשית של חרדה ודיכאון, אלכוהליזם כרוני משנת 2005 ועיוורון משנת 2010 , ולפיכך לא ניתן לקבל את בקשת ב"כ התובע ליחס משקל של ממש לכך שמוניר לא זכר בזמן עדותו כי ביצע עסקאות מקרקעין, האחרונ ה בהן 14 שנה לפני מועד עדותו!!!.

162. עוד אוסיף בעניין זה, כי כפי שהתרשמתי מעדותו של מוניר, הלה סובל מבלבול, וטענת ב"כ התובע כאילו מדובר בעד מתוחכם שהודרך לשקר בעדותו, לא גובו בראיה של ממש. בעניין זה אני מוצא חיזוק לבלבול בו שרוי מוניר מהעובדה שבדיון אשר התקיים בפני כב' השופט ג'יוסי, חתם מוניר מספר חתימות בפני בית המשפט ואולם מספר דקות לאחר מכן כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם הוא מזהה את חתימותיו, מוניר הכחיש את חתימותיו ולעמדתי הכחשה זו של מוניר בנסיבות שבהן ברור מאליו כי אין כל בסיס להכחשה זו יש כדי להעיד על בלבול של מוניר, עובדה הנתמכת דווקא בטענות התובע הטוען כאמור שמוניר לא היה מסוגל לטפל בענייניו באופן עצמאי.

163. בכל מקרה, וכפי שכבר צוין לעיל, גם אם אקבל באופן מלא את הטענה שמוסא ניהל את ענייניו של מוניר (טענה שנתמכה בין היתר בהרשעה משותפת של מוניר ומוסא הבן בעבירות בנייה) , וכי מוניר לא היה כשיר כלל לעסוק בענייניו באותה תקופה, עובדה זו צריכה לפעול אם כבר לחובתו של התובע ולא לזכותו.

164. בנסיבות שבהן לגרסת התובע היה ברור כי מוניר אינו כשיר, חלה חובה מוגברת על התובע עאדל, לדאוג לכך שחתימתו של מוניר תעשה בנוכחות עדים המאשרים את החתימה, וכן חלה עליו חובה לדאוג לטיפול מקצועי של עו"ד אשר יוודא כי מוניר מבין ומודע לחתימתו, ואף יותר מכך לאור תיאור מצבו של מוניר על ידי התובע, נראה כי חלה חובה במקרה זה להצטייד גם באישור רפואי אשר יאשר את כשירותו של מו ניר לחתום על ההסכם.

165. כפי שפורט לעיל, דבר מכל זה לא נעשה, והדבר נזקף דווקא לחובתו של התובע ובכל מקרה אינני סבור כי יש לאפשר לתובע לנסות ולהיבנות מהסת ירות שבדבריו של מוניר על מנת להשלים באמצעותם את הפגמים והחוסרים המשפטיים והעובדתיים הקיימים בגרסת התובע.

166. סוגיה נוספת שעלתה בין הצדדים ואשר אליה אין בכוונתי ליתן משקל היא שאלת חלוקת החלקה בין אביו של התובע ובין אביהם של הנתבעים והדוד הנוסף פאדל, ובעניין זה השאלה האם הסב המנוח הוריש את החלקה בחלקים שווים לילדיו או שכגרסת הנתבעים חלקם בחלקה עמד על כמחצית הזכויות בחלקה, אינה עומדת להכרעה בפניי, ובהתאם אינני סבור כי יש מקום למתן משקל של ממש לגרסאות השונות שהועלו על ידי הנתבעים בערכאות שונות בסוגיה זו, ואני נכון לקבל את טענת ב"כ התובע שלפיה הגרסאות השונות שהועלו סותרות באופן חזיתי אחת את השנייה, ואילו נדרשתי להכריע בתביעה של הנתבעים אשר היו מבקשים להיות מוכרזים כבעלי מחצית הזכויות בחלקה, ייתכן והייתי דוחה תובענה זו, אלא שכאמור סוגיה זו אינה הסוגיה שבמחלוקת וממילא גם בסתירות אלא, אין כדי להוות תחליף לראיות של ממש שנדרש התובע להציגם.

סיכום

167. סיכומו של דבר, מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של הסכם המכר הנטען על ידו או את קבלת התמורה על ידי מוניר וכפי שפורט לעיל, התובע עאדל לא הביא ראיות כלשהן באשר לנסיבות עריכת ההסכם וחתימתו על ידי מוניר, ונמנע במסגרת זו מהבאת עדויות מהותיות אשר יכלו לתמוך בגרסתו, ובנסיבות אלה נשענת כל תביעתו על עדותו היחידה אשר לא מצאתי יסוד להתבסס עליה, וזאת בין היתר לאור הפגמים שפירטתי לעיל במהימנותו של התובע.

168. כמו כן, וכפי שפורט לעיל, בפניי הוצגו אינדיקציות מהותיות אשר מעלות לכאורה את החשד, שההסכם הנטען "נולד" רק בשנת 2013 או בסמוך לכך, לאחר שהנתבעים החלו בנקיטת הליכים כנגד התובע.

169. כמו כן, וכפי שפורט לעיל, עלה בידי התובע להוכיח ידיעה ברמה כזו או אחרת של הנתבעים על העסקה שערך מוסא הבן עם התובע- עאדל, ואולם לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעים הסמיכו את מוסא הבן לפעול בשמם או כי נתנו הסכמתם לעסקה שערך מוסא הבן עם התובע.

170. בנוסף וכמפורט לעיל, לא נמצא בחוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה מטעם התובע, בסיס מספיק לקביעה בדבר האותנטיות של חתימת מוניר על ההסכם.

171. בשים לב לכל האמור לעיל, דין תביעת התובע המבקש לקבל סעד הצהרתי שלפיו הוא רכש את מלוא זכויותיהם של הנתבעים 1-4 בחלקה, וכי הוא הבעלים היחידי של זכויותיהם בחלקה, להידחות.

172. ב"כ התובע ניסתה בסיכומיה להצביע על התסבוכת המשפטית אשר תיווצר באם תידחה התביעה וזאת לאחר שהתובע מכר חלקים מהחלקה אשר נרכשו על ידו על פי הטענה מהנתבעים, לצדדי ג', אשר חלקם אף נרשמו כבעלי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

173. אני ער למורכבות זו אך בעניין זה אין לתובע אלא להלין על עצמו. כפי שפורט לעיל, התובע עצמו הודה כי ידע שצו הירושה שניתן בשנת 2008 בבית הדין השרעי לא היה תקין וכי אביהם של הנתבעים 1-4 נושל שלא כדין מחלקו בירושת הסב המנוח ובכלל זה, מחלקו בחלקה.

174. למרות ידיעה זו, פעלו התובע ואחיו ורשמו בשנת 2009 את מלוא הזכויות בחלקה על שם אביהם וזאת כאמור על בסיס צו הירושה הכוזב שהוצא בבית הדין השרעי על ידי אביהם.

175. במצב דברים זה, חלה חובה מוגברת על התובע אילו אכן כגרסתו הוא ביקש לפצות את הנתבעים ולשלם להם תשלום מוגדל עבור זכויותיהם בחלקה, לערוך הסכם של ממש בפני עורך דין, שעליו יחתמו "בזמן אמיתי" מוניר והנתבעים 2-4 , באופן ישיר או באמצעות ייפויי כוח מתאימים לצורך ביצוע העסקה, ובדרך זו יוסר באופן מלא הספק הקיי ם ביחס לזכויות בחלקה ויסולקו באופן מלא כל טענות הנתבעים.

176. אלא כפי שפורט לעיל, התובע בחר לפעול בדרך לא דרך, וניהל מו"מ עם מוסא הבן וזאת מבלי שלנ"ל היתה הסמכה פורמלית כלשהי לנהל מו"מ בשם המשפחה על החלקה, והתובע הוא שבחר לשלם את מלוא התמורה לידי אותו מוסא הבן מבלי שדאג להחתמת הנתבעים על אישורים מתאימים.

177. אומנם נכון הוא, כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעים 2-4 ידעו ברמה כזו או אחרת על ההסכם שנערך בין התובע עאדל ובין מוסא הבן, אלא שכפי שקבעתי לעיל, לא הוכח בפניי כי ידיעה זו היתה בפועל הסכמה לביצוע העסקה ובוודאי שלא הוכח כי ידיעה זו היוותה הסמכה פורמלית של מוסא הבן לפעול בשמם ומטעמם למכירת זכויותיהם לתובע.

178. בנסיבות אלו, כאשר בחרו הנתבעים להתנער ממעשיו של מוסא הבן, ואף הפקידו את מלוא התמורה ששולמה למוסא בקופת בית המשפט, על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה משנת 2014, התובע אינו יכול להיבנות מהעובדה שהוא ביצע עסקאות על סמך רישום שאינו נכון בלשכת רישום המקרקעין, אשר התבסס על צו הירושה הכוזב משנת 2008 ובכל מקרה גם אם תוצאת פסק הדין הינה התדיינות משפטית נוספת עם צדדי ג', עדיין אין בכך כדי להצמיח "יש מאין", הסכם תקף למכירת זכויות הנתבעים בחלקה לתובע.

179. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, על כל חלקיה, ובהתאם אני קובע את בטלותה של עסקת המכר הנטענת על ידי התובע בגינה הוגש דיווח למיסוי מקרקעין ביום 12.11.2014, והמשמעות של קביעתי זו ביחס לכל העסקאות שבוצעו עם צדדי ג' בחלקה, תמשיך ותידון בתיק תמ"ש 29726-11-16, ובית המשפט שם הוא שיתן הוראות גם ביחס לסכומים אשר הופקדו בקופת בית המשפט שם.

180. תביעת התובע אומנם נדחתה, אך לא ניתן היה להתעלם מהפגם בהתנהלותם של הנתבעים, אשר ידעו על מעשיו של מוסא הבן, ועל כך שהלה קיבל מהתובע תשלום בגין זכויותיהם בחלקה, ובכל זאת לא "הזדרזו" להשיב את כספי התמורה ששולמו בגין זכויותיהם לתובע ורק לאחר החלטת בית המשפט לענייני משפחה הפקידו את הסכום האמור בקופת בית המשפט בשנת 2014. בנסיבות אלו אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.