הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 38938-07-12

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

התובעת
מוקד המודעות הארצי בע"מ ח.פ. 511989501
ע"י ב"כ עוה"ד משה אליה ואח'

נגד

הנתבעים
1. אדגו תקשורת בע"מ ח.פ. 511829657
ע"י ב"כ עוה"ד ליאור להב ואח'

2.שגב דאדו ת.ז. XXXXXX324
ע"י ב"כ עוה"ד יואב הריס

פסק דין

נגד הנתבע מס' 2
א. התביעה:

1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 300,000 ₪ בגין עוולות שונות שנטען כי הנתבעים ביצעו כלפי התובעת, במסגרת עסקית-מסחרית. לאחר שניתנו צווים זמניים והחלה שמיעת ראיות, הסתיימה התביעה נגד נתבעת 1 - "אדגו תקשורת בע"מ" (להלן: "אדגו") בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 13.07.15, לפיו תביעת התובעת נגד אדגו, תידחה ללא צו להוצאות והחלטות הביניים שניתנו בהליכי פקודת ביזיון בית משפט יבוטלו. התביעה נמשכה נגד שגב בלבד (להלן: "שגב"). ראו הודעת באי כוח התובעת מיום 08.09.15).

2. התובעת ואדגו הן חברות הפועלות בשוק הפרסום מזה שנים רבות. הן מקשרות בין אנשים וגופים המעוניינים לפרסם מודעות שונות, לבין אמצעי המדיה השונים ומספקות שירותי פרסום נלווים ושאר שירותים הניתנים במסגרת משרד פרסום.

שגב עבד בעבר, במשך שנים, אצל התובעת ועבר לעבוד אצל אדגו. התובעת טוענת, כי שגב התחזה והטעה לקוחות, על מנת שיחשבו שהוא עובד עדיין אצל התובעת וכן הטריד את הבעלים והעובדים של התובעת, תוך התנהלות פוגענית מסחרית אסורה, שגרמה נזק כבד ובלתי הפיך לתובעת, וכל זאת במטרה לזכות בלקוחות, לבצע עסקאות, ולהתעשר, תוך ניצול המוניטין של התובעת שלא כדין.

נטען, כי התובעת השקיעה משאבים כלכליים רבים, בפרסומה בשמה "מוקד המודעות הארצי" וכי סמוך למעברו של שגב לעבוד באדגו, שונה שמה של אדגו לשם: "מרכז המודעות הארצי", הדומה מאד לשמה של התובעת וזאת - בכוונה להטעות. נטען, כי שגב הציג מצג שווא בפני לקוחות של התובעת, שהוטעו לחשוב כי ביצעו עסקאות עם התובעת, בעוד שלמעשה, הם ביצעו את העסקאות עם שגב ואדגו. עוד טוענת התובעת, כי ההטעיה שביצע הנתבע, היא כה חמורה, עד שלקוחות התבלבלו גם בהעברת כספים בין החברות. כן נטען, כי שגב פגע בעסקיה של התובעת באופן כבד, וכי הוא מחולל האירועים באופן אישי ו"הנהנה" מתוצאות מעשיו ולכן הוא חב באחריות אישית כלפי התובעת ואינו רשאי "להסתתר" אחרי אדגו לעניין זה.

3. התביעה הוגשה בעילות אלה: גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999; הטעייה, לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981; פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ופרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.

יש לציין, כי שגב נתבע, תחילה, גם בגין גניבת רשימת הלקוחות של התובעת, אולם עילה זו נמחקה מאחר שהיא בסמכות בית הדין לעבודה.

4. במסגרת התביעה התבקשו והוצאו צווי מניעה וכן נדונו בקשות לביזיון בית המשפט, בשל הפרת הצווים, אולם פירוטם של אלה איננו נדרש לשם דיון בשאלות שנותרו במחלוקת, בין התובעת לבין הנתבע.

כל שיש לציין, בעניין זה הוא, כי ביום 26.8.12, במסגרת בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני, ניתן בהסכמה, צו מניעה זמני לפיו (בין היתר) "... בכל פרסום, או פנייה ללקוחות, החל מתום 7 ימים מהיום תוצג המבקשת כ: מודעות עד חצות - מוקד המודעות הארצי בע"מ ואילו המשיבה מס' 1 תוצג כ: מרכז המודעות הארצי - אדגו תקשורת בע"מ".

5. בתחילת סיכומי התובעת ( סעיף א1) נאמר, כי מבוקשים סעדים בעיקר לפי ראשי נזק הנוגעים לעוולות של גניבת-עין והתערבות לא הוגנת, כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק העוולות").
עם זאת, בסוף סיכומיהם, מפנים באי כוח התובעת לסעדים המפורטים בסעיפים 60, 61 ו- 63 לכתב התביעה המתוקן, בו התבקשו סעדים לפי כל העוולות הנזכרות בסעיף 3 לעיל והם מבקשים לחייב את הנתבע בפיצוי התובעת, ללא הוכחת נזק, בסך של 300,000 ₪ בגין כל עוולה.

כן מבוקש ליתן נגד שגב צווים קבועים, ספציפיים, כדלקמן:
צו האוסר עליו לעשות כל שימוש, במישרין או בעקיפין, בשם חברה או בשם דומה לו (לרבות "מרכז המודעות הארצי") או בהצגת כל מצג לפיו אדגו היא התובעת, או לפיו הוא פועל מטעמה, ו/או להציג מצג לפיו שגב פועל מטעם התובעת.
צו שיורה לנתבע לא ליצור קשר עם מי מעובדי התובעת ו/או נציגיה ו/או קרוביהם.

אציין, כי הפניית ב"כ התובעת גם לסעד שהתבקש בסעיף 60 לכתב התביעה המתוקן, אינה עולה בקנה אחד עם כך שבתביעה לא התבקש סעד של מתן חשבונות נגד שגב, אלא רק נגד אדגו (ראו סעיף 62 לכתב התביעה המתוקן) וממילא לא ניתן היה לקבל צו למתן חשבונות נגדו. בסיכומי התובעת גם לא פורטו טענות בעניין זה.

העוולות על פי חוק עוולות מסחריות

6. סעיף 1 לחוק העוולות המסחריות מגדיר את רכיביה של עוולת גניבת העין, כדלקמן:

"1. גניבת עין
א
ב
ד
ה
ו
ז
א
ב
ד
ה
ו
ז
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

7. התובעת כשלה בהוכחת הרכיבים הדרושים לשם גיבוש העוולה; התובעת לא הוכיחה זכות לשימוש ייחודי בשם הכולל את צירוף המילים "המודעות הארצי". השם "מוקד המודעות הארצי" (ובוודאי צירוף המילים "המודעות הארצי") הוא שם גנרי, שאינו זוכה להגנת הדין. התובעת אף לא הוכיחה כי צברה מוניטין בשם "מוקד המודעות הארצי", דווקא.

8. ייעודה של עוולת גניבת העין הוא להגן על מוניטין שרכש אדם בעסקו. לפיכך נפסק, כי לשם הוכחת העוולה יש להוכיח, ראשית כל, כי עסקו של התובע צבר מוניטין. בשלב השני יש להוכיח כי מעשהו של הנתבע מקים חשש סביר להטעיית הציבור, לחשוב שטובין או שירותים שמספק הנתבע הם טובין או שירותים שמספק התובע. מדובר בשני תנאים מצטברים. ראו: ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פירסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה" (23.5.2001) (להלן: "עניין " משפחה טובה"). מדובר בתנאים מצטברים, כך שכישלון בהוכחת אחד מהם יביא לדחיית התביעה.

הגנת השם
9. בנוסף לאמור לעיל, יש להדגיש, כי לא כל שם זכאי להגנה. לשם פרישת הגנת החוק, על התובע להוכיח " שיש בו בשם, ייחודיות המשייכת עצמה לו ורק לו. כך, למשל, אם השם שבו מדובר שם שיגרתי הוא בשפה לתיאור הטובין - להבדילו, למשל, משם דמיוני - לא ייחלץ הדין במהרה לעזרתו של התובע" (ראו עניין משפחה טובה, שם, פסקה 10) ( ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

נוהגים להבחין בין ארבע קטגוריות של שמות או של מונחים, המשמשים במסחר, לפי מידת ההגנה הניתנת להם: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים ושמות " שרירותיים" או דמיוניים.
10. שמות גנריים לא יזכו כלל להגנה, שכן אדם אינו רשאי להשתלט על שם גנרי. זכותם של כל העוסקים במקצוע לתאר מוצריהם בשמם הגנרי. עורך-דין לא יוכל להשתלט על "עריכת-דין" ומוכר מנועים לא יקנה מונופולין ב"מנועי דיזל" – כדוגמאות שניתנו בעניין משפחה טובה.

שמות תיאוריים יזכו להגנה מעטה ביותר ובמקרים נדירים, שכן אין זה ראוי לאפשר לבעל עסק להשתלט על מילה השגורה בשפה. חריג לכלל יהיה במקום שבעל העסק רכש במהלך עסקו אופי מבחין לשם הטובין, אופי המייחד, אותו שם, מיתר הטובין בני-מינו. במקרה זה יכול שבעל השם התיאורי יזכה בהגנה ושימוש באותו שם בידי מתחרה יהא בבחינת הטעיה.
שמות מרמזים, המרמזים על הטובין בלי שמתארים הם אותם מפורשות, יזכו להגנה מוגברת ושמות "שרירותיים" או שמות דמיוניים - יזכו להגנה הרבה ביותר.
מבחנים נוספים מתייחסים לאופן בו רואה הצרכן את השם המבקש הגנה. בהקשר זה יש להוכיח שהצרכנים מייחסים חשיבות לשם בשל מיומנותו והגינותו של בעל השם.
אין משקל מכריע לאיזה מהמבחנים. מרכז הכובד הוא במשקל הראיה ולא בסיווגה. עוד חשוב לציין, כי "גם כאשר מוכח לבית המשפט, כי מילה שכיחה זכתה למשמעות משנית, המקנה זכות לעוסק פלוני, גם אז תוגבל ההגנה לשימוש באותה מילה בלבד, אך לא לצירופים השונים הכוללים אותה, או להטיותיה [...]. אפשר אפוא שמתחרה יבחר בשם השונה, ולו באורח מזערי, מן השם שהתובע בחר לו, ובכל זאת לא יחויב בעוולה [...] צמצומה והגבלתה של ההגנה הניתנת למילת תיאור או לשם שגור בשפה נועדו, כמובן, למניעת הקנייתו של מונופולין לבעל עסק ולעידוד התחרות החופשית באורח המשרת למרב את קהל הצרכנים. המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מילה מן השפה לטובת עסקו, ומכאן זהירות-היתר שאנו מחויבים בה". (עניין "משפחה טובה", פסקה 14).
11. כאשר עסקינן בתחום הפרסום, המילים "מודעות" או "פרסום" הן מילים גנריות. הוספת שתי מילים נוספות למילה זו - שגם הן טבעיות לתחום הפרסום אינה הופכת את השם, בהכרח, לשם לא גנרי.
עם זאת, לצרכי תביעה זו אצא, לטובת התובעת, מנקודת הנחה, שצירוף המילים "מוקד המודעות הארצי" אינו מהווה שם גנרי, אלא שם תיאורי, שהרי המילים "מוקד" ו"ארצי" הן מילים השגורות בשפה וכאמור - הולמות במיוחד את תחום הפרסום.
לפיכך, כדי למלא אחר התנאי הראשון של עוולת גניבת העין, על התובעת להוכיח, שהיא צברה בשם זה אופי המייחד אותו מיתר הטובין בתחומו של הפרסום בו עסקינן.
מוניטין

12. בניגוד לדברי באי כוח התובעת בסיכומיהם, המוניטין של התובעת, בשם " מוקד המודעות הארצי", בהחלט שנוי במחלוקת ( ראו סעיפים 15-13 לסיכומי שגב). התובעת לא הוכיחה מוניטין בשם זה.

היא אמנם עושה שימוש בשם "מוקד המודעות הארצי" מזה כעשרים שנה, אך בעניין משפחה טובה נפסק כי אין בכך די, כי: "השימוש בשם משך זמן - ולו זמן ניכר - אין בו עצמו כדי להקנות לשם משמעות משנית המזכה את בעליו בהגנה " (משפחה טובה, שם, פסקה 15).
בנוסף, במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה כי במשך השנים בהן היא עשתה שימוש בשם זה, זכה השם למשמעות משנית, המקנה לה זכות שימוש בלעדית במילים אלה, או בצירוף כזה או אחר שלהן, כדרישת הפסיקה.
בעניין משפחה טובה הובהר, כי מוניטין משמעו תם היא, כי " הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע [...] פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש".
13. בענייננו, למעט דברי הבעלים של התובעת, מר יהושע לניאדו ( להלן: "לניאדו"), התובעת לא הביאה כל הוכחה בדבר המוניטין שצברה. היא אמנם צירפה לתצהיריה מודעות רבות שפורסמו על ידה ( נספח 1 לתצהיריה), אולם אין בכך כדי להעיד על מוניטין, אלא על כך שהיא פועלת בענף. כאמור - פעילות בענף, אף אם פעילות נרחבת היא, עדיין איננה מספיקה כדי שנאמר שיש לחברה מוניטין בשם בו היא עושה שימוש. בנסיבות שבפניי ( כפי שיפורטו להלן) אף אין בכך די כדי שייקבע, כי יש בשירות שהיא נותנת " אופי מבחין" מיתר השירותים שניתנים על ידי העוסקים בענף.

הכוונה בביטוי " טובין המובחנים מיתר הטובין של העוסקים בענף" היא, בענייננו, לערך מוסף, שיש לשירותי הפרסום שנותנת התובעת, לייחוד שבהם, לעומת שירותי הפרסום שנותנות חברות אחרות בענף, באופן, שבמובהק, הציבור ( ולא לקוחות בודדים) מזהה שם זה עם התובעת ומעדיף לעשות שימוש בשירות שנותנת התובעת, על פני שירות שנותנות חברות אחרות בענף. כדי להבין זאת, די לחשוב על שמות כמו " נייקי" "קוקה קולה" "מקדונלדס" וכדו'.
למעשה - התובעת עצמה כלל לא פירטה ולא הבהירה מהו ייחוד זה; מה למעשה מבחין אותה מיתר חברות שנותנות שירותי פרסום. באין הבחנה מובהקת בין " המוצר" (השירות) אותו מספקת התובעת לבין " המוצר" אותו מספקות חברות אחרות בענף ובאין הוכחה, כי שמה של התובעת מוכר בציבור, בענף הפרסום, במובחן משמן של חברות אחרות בתחום זה, לא ניתן לומר שהתובעת רכשה מוניטין כנדרש.

14. התובעת לא הביאה כל ראייה המוכיחה את המוניטין לו היא טוענת, לא הוכיחה שהציבור מבחין בינה לבין גורמים אחרים בשוק הפרסום ולא הוכיחה שהצרכנים מעוניינים לפרסם דווקא באמצעותה. למעשה, קיימות בחומר הראיות אינדיקציות לכך שהם מעוניינים לפרסם אצל מי שייתן להם ערך גבוה יותר בתמורה לכספם.

לעניין זה לא למותר לציין, כי בשיחה שהוקלטה בדיסק שצורף כנספח 21 לתצהירו של לניאדו (עליו מבקשת התובעת להסתמך ואליו אתייחס עוד בהמשך), מציינת רותי, נציגת חברת צור לבון (שלטענת התובעת עבדה עמה רבות), כי היא איננה יודעת "מי נולד קודם" - "מרכז המודעות הארצי" או התובעת.

גם אם התובעת הייתה היא הראשונה לעשות שימוש בצירוף המילים הנ"ל, אין בכך כדי להקנות לה "זכות ראשונים", או כדי לייחד את השם, באופן השולל מאחרים, באותו ענף לעשות שימוש במילים "מודעות" או "ארצי", או אף בצירוף מילים אלה למילה שלישית ולכנות עצמם "מרכז המודעות הארצי", כפי שעשתה אדגו.
15. אין חולק שהתובעת פועלת בשוק הפרסום מזה למעלה מ- 20 שנה, בהיקפים משמעותיים, כפי שעולה מהמאזנים שהוגשו באמצעות רו"ח מתי רוזנטל ( להלן: "רו"ח רוזנטל"), אולם טענתה, לפיה היא אחת מחברות הפרסום הגדולות בארץ, לא הוכחה, שכן לא נעשתה כל השוואה לחברות פרסום אחרות. יש לציין, כי אדגו פעילה בשוק המודעות מזה כ- 24 שנים, עובדה עליה התובעת איננה חולקת ( ראו סעיף 12 לסיכומיה).
גם אם אניח, לטובת התובעת, כי היא אמנם אחת מחברות הפרסום הגדולות בארץ, לא יהא בכך כדי להועיל לה, שכן אין בכך כדי להוכיח את המוניטין הנדרש ובוודאי לא מוניטין בשם " מוקד המודעות הארצי", דווקא, אשר בגין " הפרתו" הוגשה התביעה דנן.

16. בהקשר לכך יש לציין, כי התברר, שהתובעת פעלה לאורך השנים, ופועלת גם כיום, בשמות נוספים. בהיותה ערה לבעיה זו, טוענת התובעת בסיכומיה, כי עיקר השימוש נעשה על ידה בשם " מוקד המודעות הארצי", זאת - בהסתמכה, בסיכומיה, על עדותו של מר יובל יעקובסון ( להלן: "יעקובסון") העובד אצלה, אשר העיד כי בנוסף לשימוש בשם " מוקד המודעות הארצי", עשתה התובעת שימוש רק בשם " מוקד הפרסום הארצי".
הפנייה זו אל עדותו של יעקובסון איננה במקומה, שכן מעדותם של לניאדו ושל רו"ח רוזנטל עולה שהתובעת עשתה ועושה שימוש בשמות נוספים.
לניאדו עצמו אישר בחקירתו, כי, במהלך השנים עשתה התובעת שימוש בשמות נוספים. לדבריו - הוא מחק, בשנתיים-שלוש האחרונות, מספר חברות - " א.א.א. און"; "מוקד האינטרנט הארצי" ואולי עוד, כי כבר לא היה צורך בהן ונותרו שלוש חברות, בהן הוא עושה שימוש עד היום: "מודעות עד חצות פרסום מטרה בע"מ", "מוקד המודעות הארצי בע"מ", "מוקד הפרסום הארצי בע"מ".

רו"ח רוזנטל אישר בעדותו, כי התובעת פעלה ופועלת בשמות נוספים על שלושת השמות שהזכיר לניאדו והם: "א.א. אב און מוקד הפרסום בעיתונים בישראל בע"מ"; "מוקד האינטרנט הארצי", הכול - תחת פעילות מסחרית אחת. לדבריו, על החשבוניות שמוציאה התובעת ללקוחותיה אין מופיע שמה של התובעת, אלא השם: "מודעות עד חצות פרסום מטרה בע"מ".
בנוסף התברר, כי המאזנים שצורפו לתצהירו של רוזנטל, מתייחסים לכל החברות באמצעותן פועלת התובעת, ורו"ח רוזנטל לא ידע לומר, כיצד מחולקות ההשקעות או ההכנסות בין השמות השונים - בין החברות השונות.
התובעת לא הוכיחה, אפוא, איזה חלק מפעילותה נעשה תחת השם " מוקד המודעות הארצי", או כי שם זה זכה למוניטין, הראוי להגנה.
17. לפני סיום חלק זה, יש לציין את הסכמתה של התובעת, במסגרת הסדר פשרה מיום 29.4.2012 ( קרוב לשלושה חודשים לפני פתיחתו של הליך זה) בתביעה שהגישה התובעת נגד חברת פרסום בשם " קידמה - פרסום מודעות בע"מ" (להלן: "קידמה"), במסגרתו הסכימה התובעת כי קידמה תעשה שימוש בשם " המרכז הארצי למודעות". הסדר הפשרה הנ"ל הוגש לתיק זה בהודעה מיום 19.4.15, לאחר שהעניין הועלה על ידי הנתבעים, בחקירתו של לניאדו בישיבה שהתקיימה ביום 9.2.15.
אינני רואה כל הבדל מהותי, לענייננו, בין השם " המרכז הארצי למודעות" לבין השם " מרכז המודעות הארצי" (בו עשו אדגו ושגב שימוש) ולא שמעתי לכך הסבר מניח את הדעת.
עוד טוענת התובעת, כי הלוגו של אדגו, דומה עד כדי הטעייה ללוגו שלה. אמנם, הדבר נכון לגבי הדוגמה שהביאה התובעת בסעיף 15 לסיכומיה, אולם מדובר רק בדרך אחת של עיצוב, בה עושה התובעת שימוש. עיון בצילומי פרסומים שלה, שצירפה התובעת לתצהיריה, מעלה, שהיא מפרסמת עצמה באמצעות צורות לוגו רבות ושונות.
18. לא למותר לציין עוד, את מכתבה של עו"ד מיכל שמואלי, מרשות התאגידים-רשם החברות, מיום 3.3.2011, שנשלח אל משרד עוה"ד נשיץ-ברנדס, המייצג את התובעת, בהקשר לקידמה, אשר כינתה עצמה ( לפני הסדר הפשרה שנערך עמה), בשם: "קידמה - מוקד מודעות ארצי בע"מ" ובו נכתב: "... עמדת רשם החברות הינה כי צירוף המילים מוקד מודעות ארצי אינו מקנה בלעדיות לשימוש בצירוף מילים זה מאחר ומדובר בסוג ענף מקצועי שכל חברה רשאית לעסוק בו" (המכתב צורף כנספח א' לתשובת שגב לתגובת התובעת לבקשה לסילוק התביעה על הסף, להלן: "מכתב רשות התאגידים").
19. בהיות השם " מוקד המודעות הארצי" שם תיאורי, משהתובעת לא הוכיחה כי רכשה מוניטין מובחן בשם זה ומאחר ש"הוכחת קיומו של מוניטין המזוהה עם המוצא הספציפי של הטוען לגניבת עין הנה תנאי מוקדם שבלעדיו לא משתכללת העוולה" - ע"א 9568/05 הניה שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (25.6.2007), אין מנוס מדחיית חלק התביעה, המבוסס על העוולה של גניבת עין.

תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת והטעיה על פי חוק הגנת הצרכן
20. אתייחס לשלוש העוולות הנ"ל, יחדיו, מאחר שטענת התובעת לגביהן מבוססת על טענותיה לפיהן פעל שגב בדרכים בלתי כשירות, במטרה להטעות לקוחות, שיחשבו שהם מפרסמים באמצעות התובעת, בעוד שלמעשה - פרסמו באמצעותו.
כפי שנראה, להלן, הוכח כי לפחות במקרה אחד עשה שגב מעשה המהווה ניסיון להטעות לקוח ואף הוכח כי לקוחות הוטעו בפועל.
במאמר מוסגר אציין, כי אין בכך כדי להועיל לתובעת, לעניין העוולה של גניבת עין, שכן, התובעת לא הוכיחה מוניטין. בהקשר זה ראוי גם להפנות אל ע"א 523/91 כהן ואח' נ' נדיר ואח' וערעור שכנגד פ"ד מט(2) 353 ( 06/04/1995), שם הובהר, כי: "... אין מחלוקת שמטרת חקיקתה של עוולת ' גניבת העין' - הקבועה בסעיף 59 לפקודה - היא הגנה על האינטרס הקנייני של היצרן מפני פגיעה בזכות ' המוניטין' של עסקו, לאמור: בזכותו לייחודה של תוצרתו מכוחו של המוניטין, ולא הגנה על הצרכן מפני ' הטעיה' בדבר זהותו של היצרן".
הדברים נאמרו, אמנם, בקשר לסעיף 59 לפקודת הנזיקין, אולם סעיף 1 לחוק העוולות המסחריות הוא העתקו, כך שחלות אותן הלכות.
לא למותר להוסיף, כי בע"א 9568/05 הניה שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (25.6.2007) הובהר, כי נקודת המוצא היא " ... כי עוולת גניבת העין אינה יכולה לשמש בסיס לתביעה בכל מקרה של תחרות בלתי הוגנת [...] זאת על שום התפיסה, כי ההעתקה או החיקוי כשלעצמם, אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת [...] וכי עצם ההעתקה אינו מהווה הוכחה לכך שהתובע רכש מוניטין במוצר או שנתקיימה גניבת-עין".

21. לצורך תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת, והטעייה על פי חוק הגנת הצרכן, אין צורך בהוכחת מוניטין. לכן, הטענה בדבר מעשים שעשה שגב, במטרה להטעות לקוחות לחשוב שכאשר הם מפרסמים באמצעותו (ובאמצעות אדגו, כמובן), הם מפרסמים, למעשה, באמצעות התובעת, הולמת את העוולה האמורה בסעיף 2 לחוק העוולות המסחריות - תיאור כוזב וכן את העוולה של הטעייה, על פי סעיף 2(א)(6) ו- (7) לחוק הגנת הצרכן.
להלן נוסח סעיפים 2 ו- 3 לחוק העוולות המסחריות:
"2. תיאור כוזב
(א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן - תיאור כוזב).
(ב) המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו".

"3. התערבות בלתי הוגנת

לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

סעיף 2(א)(6)ו-(7) לחוק הגנת הצרכן קובע:

"2 (א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה ( להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:
(6) זהות יצרן, היבואן או נותן השירות".
(7) השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות".
22. נפסק לעניין העוולה של גניבת עין, ופסיקה זו רלבנטית גם עניין זה, כי אין צורך להוכיח הטעייה בפועל, אלא די בחשש להטעיה. במסגרת בחינת החשש להטעיה בוחן בית המשפט, באמצעות בחינה אובייקטיבית של המרכיבים הרלבנטיים, האם קיים חשש סביר להטעיית הציבור. יש להראות קיומו של מצג כוזב בדבר " מקור הסחורה", אך אין נדרשת הוכחת הטעיה בפועל בעקבות אותו מצג ודי בקיומו של " חשש סביר" כי התנהגות הנתבע תגרום לקונה רגיל לסבור בטעות כי הטובין שרכש הם של התובע. ראו: ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.2014) והפסיקה הנזכרת שם.
הפניתי לעיל, למכתב רשות התאגידים, ואבקש לציין, בהיקש מהאופן בו נבחנת הטעייה לצורך פקודת סימני המסחר, המתמקדת בקיומו של דמיון מטעה רק בין הסימנים עצמם, לבין האופן בו נבחנת ההטעיה לצורך העוולה של גניבת עין, הבוחנת אם מכלול מעשיו של הנתבע גורמים לחשש סביר להטעיה ביחס למקור המוצר. ראו: רע"א 5454/02 טעם טבע (1998) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופרה רב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451-450 (2003).
גם בענייננו, יש לבחון את מכלול מעשיו של שגב לצורך מתן מענה לשאלה אם הוא עוול כלפי התובעת.
23. כאמור - התובעת טוענת, כי שגב נקט מהלכים, בפועל, על מנת להטעות לקוחות אשר היו מעוניינים לפרסם באמצעותה, במטרה לגרום להם לחשוב שהוא עדיין עובד אצל התובעת ושהשירות שהוא מציע ניתן על ידו במסגרת פעילותו עבור התובעת. זאת - על מנת שיעשו את הפרסום באמצעותו וכך, ללא ידיעתם, יפרסמו באמצעות אדגו, במקום באמצעות התובעת.
לאחר שבחנתי את הפעולות, אשר הוכח ששגב ביצע, סבורה אני כי ממכלול הפעולות אכן עולה ששגב פעל על מנת להטעות לקוחות של התובעת, כטענת התובעת.
24. לעניין בחירת אדגו לעשות שימוש בשם "מרכז המודעות הארצי" אציין, כי על פי דברי שגב עצמו, בעדותו בפניי, הוא היה זה שניסה " להחיות" את השם " מרכז המודעות הארצי" (עמ' 75 לפרו' שו' 23-22), בו ( לטענתו) עשתה אדגו שימוש כבר 4 שנים לפני שהוא עבר לעבוד אצלה. כן הודה שגב, שהתואר מנכ"ל בו השתמש - תואר המופיע על כרטיס הביקור שלו וכן על חתימתו שבתכתובות הדואר האלקטרוני שלו (נספח 9), מתייחס " לטייטל" (כלשונו) של השם " מרכז המודעות הארצי".

התובעת טוענת ששגב לא "החייה" את השם מרכז המודעות הארצי, אלא הוא זה שיזם אותו, בכוונה לעשות שימוש בשם הדומה לשמה של התובעת, עד כדי להטעות. לניאדו ועובדי התובעת העידו, כי אדגו החלה להשתמש בשם מרכז המודעות הארצי רק לאחר פיטוריו של שגב. חרף עדויות אלה לא טרח שגב לצרף ולו שמץ ראיה ולא הגיש, אף לא פרסום אחד, שנעשה על ידי אדגו בשם "מרכז המודעות הארצי", לפני פיטוריו מעבודתו אצל התובעת. לו היה פרסום כזה, סמוך לפני עזיבת שגב את התובעת, יש להניח שהוא היה ממציאו. מחדלו לעשות כן פועל לחובתו ומטה את הכף לטובת גרסתה של התובעת.
מעבר לצריך אומר, כי גם לוּ היה שגב מוכיח שבעבר השתמשה אדגו בשם מרכז המודעות הארצי, לא ניתן על ידו כל הסבר מדוע הוא "החייה" (כטענתו) את השם. מדוע אדגו חזרה (כטענתו) לפעול גם בשם זה - לבד מדמיונו של השם לשמה של התובעת ומדוע עיצבה אדגו את "הלוגו" שלה, הכולל שם זה, באופן דומה עד מאד ללוגו (אם כי לא הלוגו היחיד) בו עושה התובעת שימוש.
בנסיבות אלה, הוכח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי השימוש בשם מרכז המודעות הארצי וכן בלוגו שעוצב עבור שם זה, נעשה על ידי שגב, על מנת לעזור לו להציג מצג, לפיו מדובר בגוף זהה, במטרה להטעות לקוחות של התובעת.
25. בנוסף, הוכח לפחות ניסיון הטעייה ספציפי אחד מצד שגב וכן הוכח, כאמור, שלקוחות של הנתבעת הוטעו בפועל.
רוב ניסיונותיה של התובעת להוכיח מעשי הטעייה ספציפיים שנעשו על ידי שגב נכשלו, שכן הם לא הוכחו באמצעות ראיות קבילות. בחלק מהשיחות עליהן היא מבקשת להסתמך אין כדי להוכיח את הכוונה שהתובעת מבקשת לייחס לנאמר בהן ( ראו נספח 4 לתצהירי התובעת), בחלק מהן אין הוכחה לכך שהדברים נאמרו על ידי שגב, או בהכוונתו ( ראו נספחים 7, 13 ו- 30 לתצהירי התובעת), ובחלק מהן מדובר בעדויות שמועה, או שאיש מהמשוחחים לא הובא להעיד ( ראו נספחים 7, 14, 16 ו- 29 לתצהיר לניאדו), על אף שניתן היה להביאם.
26. לגבי ראייה אחת ניתן לקבוע, כי נעשה על ידי שגב ניסיון הטעייה. מדובר בתכתובת מיילים בין שגב, באמצעות ערן ( עובד אדגו) לבין גב' ענת מנדלסון ( להלן: "ענת") מלשכת עורכי הדין ( נספח 11 לתצהיר לניאדו).
שגב כותב לענת:
"חזרתי, אני נמצא בימים אלה במרכז המודעות הארצי.
אני במשרד צעיר, דינאמי, המתמחה במודעות שירות ... "
ענת משיבה:
"אתה שייך למוקד המודעות הארצי?"
שגב משיב:
"כן. אני במרכז המודעות הארצי וזה הטלפון החדש שלי
זמין עבורך תמיד".
ענת, שאיננה מבינה מה קורה, כותבת מייל ליעקובסון ( עובד התובעת) ושואלת:
"האם אנחנו שייכים למרכז המודעות הארצי?"
כאשר שגב נחקר על מייל זה, אישר שגב שהוא היה זה שנתן לערן הנחיות לכתוב את המייל. כאשר נדרש להסביר מדוע נכתבה התשובה " כן", לא היה בפיו הסבר מתקבל על הדעת וכל שאמר היה, שערן היה עובד חדש ו"הוא לא ידע לזהות את הסוג של העבודה, הוא לא הבין את התחום ... " (עמ' 77 לפרו' שו' 28-19). אינני מקבלת הסבר זה. שוכנעתי, כי בשיחה הנ"ל נעשה על ידי שגב ניסיון להטעות את ענת.
27. עוד הוכיחה התובעת, כי לקוחות הוטעו בפועל.
הוכחות כאלה קיימות בעדויותיהם של עוז אדרי ( להלן: "אדרי") העובד כתקציבאי אצל התובעת ושל יעקובסון. אדרי הצהיר והעיד, כי בתוקף תפקידו הִפנו אליו מקרים רבים של לקוחות שהתבלבלו בין התובעת לבין אדגו. בנוסף, היו תשלומים שהועברו בטעות אל התובעת במקום אל אדגו והתובעת נדרשה להחזירם. כן התקשרו אליו בטענה שהתובעת פרסמה מבצע שלמעשה פורסם על ידי אדגו ( נספח 1 לתצהירו). גם מהשיחה שהוקלטה בדיסק, נספח 21 לתצהירו של לניאדו, בה שוחח אדרי עם רותי, נציגת צור לבון ( ועליה העיד אדרי) עולה כי לקוחות הוטעו בפועל.
יעקובסון העיד על שיחה שקיים עם איתן, נציג של חברת דורי בע"מ, אשר נהגה לפרסם באמצעות התובעת. אותו אדם שאל את יעקובסון אם הם נקראים עכשיו משהו אחר ואישר שהוא מתבלבל בין התובעת לבין אדגו, כי השם מבלבל ( השיחה הוקלטה - נספח 3 לתצהיר לניאדו),
בדברי העדים הנ"ל, האמינים עליי, תומכים, במידה כזו או אחרת, נספחים 24-19 לתצהירי התובעת והנספחים שצורפו לתצהירו של אדרי.
28. אני דוחה את טענת בא כוחו של שגב, לפיה הקלטות השיחות נעשו בניגוד לחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, שכן " האזנת סתר" מוגדרת ( בסעיף 1 לחוק) כ: "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה" (ההדגשה איננה במקור). אין בחוק דרישה כי אחד הצדדים לשיחה הוא זה שיקליט אותה בפועל, אלא די בהסכמת אחד הצדדים ואין חולק שעובדי התובעת ידעו שהשיחות מוקלטות והסכימו לכך. ממילא, די היה בעדויות העדים, בהן נתתי אמון, גם ללא ההקלטות.

29. טענת שגב בסיכומיו, לפיה לא ייתכן שלקוחות יטעו מאחר שכל הזמנה נעשית על טופס הזמנה, איננה מהווה מענה לאמור לעיל. מן המפורסמות הוא שבדרכו של עולם, הבריות אינן מדקדקות בפרטי טפסים מסוג זה, עליהם הן חותמות. בדרך כלל מתרכזת תשומת הלב במחיר, בתוכן המודעה וכדו', אך לא בפרטי שם החברה. כך, במיוחד, כאשר עושים את ההזמנה באמצעות סוכן אשר שולח את הטופס בעקבות שיחה טלפונית.
ודוקו: אין כל פסול בתחרות, בפנייה ללקוחות ובהצעת מחירים זולים יותר, כל עוד הדבר נעשה בדרך הוגנת וללא הטעייה, במחדלים או במעשים.
למען הסר ספק אומר, כי כל אשר נאמר על ידי אינו מתייחס לטענת התובעת בדבר גניבת רשימת הלקוחות על ידי שגב, שאיננה בפניי ואינני מביעה לגביה כל דעה.

30. אני קובעת אפוא, כי שגב בחר לעשות שימוש בשם מרכז המודעות הארצי ואף נבחר לשם זה לוגו דומה, עד כדי להטעות, ללוגו של התובעת והכל - במטרה להטעות. בנוסף, הוכח ניסיון הטעיה ספציפי ואף הוכח כי לקוחות טעו בפועל. בטענו בפני ענת, כי הוא שייך למוקד המודעות הארצי, פרסם שגב מידע לגבי השירות שהוא מספק, בידעו שמידע זה אינו אינו נכון ובכך מסר תיאור כוזב, כאמור בסעיף 2 לחוק העוולות המסחריות.

בכך ואף בעצם בחירת השם והשימוש בלוגו של השם, כמתואר לעיל, עשה שגב מעשים העלולים להטעות צרכנים בעניין זהות נותן השירות ובעניין שמו של נותן השירות, זאת - בניגוד לסעיפים 2(א)(6) ו- (7) לחוק הגנת הצרכן. מעשיו אינם נכללים בגדר העוולה של התערבות בלתי הוגנת.
אני קובעת, אפוא, כי הוכח ששגב ביצע כלפי התובעת עוולות של תיאור כוזב על פי סעיף 2 לחוק העוולות המסחריות וכן הטעייה, על פי סעיף 2( א)(6)ו-(7) לחוק הגנת הצרכן.
אני דוחה את חלק התביעה המתייחס לעוולה של התערבות בלתי הוגנת.

הסעדים בגין העוולות הנ"ל
31. חרף קביעתי, כי ביצוע העוולות הנ"ל הוכח, לא אוכל לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו, מאחר שהתובעת לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה, ככל שנגרם.

בניגוד לעוולה של גניבת עין, לגביה מאפשר החוק פיצוי ללא הוכחת נזק, הדבר אינו אפשרי לגבי העוולות שבסעיף 2 לחוק העוולות המסחריות.

סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות, על בסיסו עותרת התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 100,000 ₪ בגין כל עוולה, אכן מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק, אולם הוא איננו אינו חל על עוולות לפי סעיפים 2 ו- 3 לחוק העוולות המסחריות, כפי שקובע, במפורש, סעיף 12 לחוק העוולות המסחריות: " 12. הסעדים שבסעיפים 13 עד 21, לא יחולו על עוולות לפי סעיפים 2 ו-3 ". כן ראו, בעניין זה, את ע"א 7629/12 אלעד מנחם סוויסה נ' TOMMY HILFIGERLICENSINGLLC (16.11.2014) .

32. גם לצורך פיצוי בגין הפרת סעיפים 2(א)(6) ו-(7) לחוק הגנת הצרכן, יש צורך בהוכחת נזק [ למעט בעניין הפרה על פי האמור בסעיף 18 א'(ד) לחוק הגנת הצרכן, שאינו נוגע לענייננו]. סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן נמצא בפרק ב' של החוק וסעיף 31( א) באותו חוק קובע, כי " דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1, כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [ נוסח חדש]". כידוע, פקודה זו דורשת הוכחת נזק.
33. לפיכך ובהעדר הוכחת שיעור הנזק, לא ניתן לפסוק לתובעת פיצויים בגין העוולות הנ"ל. עם זאת, אין בכך לשלול זכאותה לסעדים שאינם פיצוי, כלומר - לצווי המניעה שהתבקשו על ידה.
פגיעה בפרטיות
34. כזכור, התובעת תבעה פיצוי גם בגין פגיעה בפרטיות, על ידי כך ששגב התקשר, טלפונית, פעמים רבות וגם בשעות בלתי מקובלות, אל לניאדו ואל עובדי התובעת ובכך ביצע עוולה על פי חוק הגנת הפרטיות. יצוין, כי בתביעה נטען גם שמעשיו של שגב פגעו בשמה הטוב של התובעת, אך לא מצאתי לכך כל בסיס, לא בראיות ולא בסיכומי התובעת.
35. סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע, כי אדם לא יפגע בפרטיות של זולתו, ללא הסכמתו. פגיעה בפרטיות, על פי חוק זה, היא גם " הטרדה אחרת", כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, היינו - גם הטרדה טלפונית.
חוק הגנת הפרטיות קובע, בסעיף 4 , כי " פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [ נוסח חדש] יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה".
36. לדברי לניאדו, שגב וגורמים נוספים מטעם אדגו נהגו להתקשר למשרדי התובעת ולטלפונים הניידים של לניאדו ושל עובדי התובעת, לפעמים 10 פעמים ביום, לעיתים בשעות לא שגרתיות, על מנת לחבל בעבודתם ולגרום להם להסכים לתיאום מחירים ולחלוקת שוק הפרסום בין הצדדים ( סעיף 54 לתצהירו של לניאדו).
אציין, כי גם אדרי ציין בתצהירו ( סעיפים 15-17 לתצהיר), כי התקבלו במשרדי התובעת שיחות מטרידות, אך כשנשאל על כך בחקירתו אמר שהוא עצמו לא קיבל שיחות מסוג זה, אך נקב בשמות העובדים שקיבלו שיחות כאלה וכן בשמו של לניאדו. עובדים אלה לא הובאו להעיד. לדבריו, חלק מהשיחות הגיעו למערכת המקליטה וחלק לא.
מאמינה אני לדבריו של לניאדו, לפיהם אכן היו התקשרויות מטרידות רבות, חלקן גם בשעות בלתי מקובלות ( חלקן הוקלט על נספח 31). אציין, כי חלק מהשיחות המפורטות בעדויות התובעת, נעשו על ידי יריב לוין מטעם אדגו ואין לייחס לשגב כל אחריות בגינן, שכן לא הוכח שהייתה לו יד בכך.
37. שגב עצמו הודה, בחקירתו בפניי, כי הוא נהג להתקשר על מנת " לוודא מה אומרים כשמבקשים את שגב" אך טען, כי היו " לפחות 4-5 " שיחות כאלה. כן הודה שגב, שהוא התקשר לתובעת ( לטענתו רק פעמיים) ואמר שהוא מחפש את דורון. לטענתו, הוא עשה זאת כדי לראות אם אומרים שדורון לא נמצא או אומרים שהוא עזב, כי הוא רצה לדעת אם רק עליו ( על שגב) אומרים שהוא לא נמצא, או גם לגבי עובדים אחרים.
לדבריו, הוא ביצע שיחות כאלה עד חודשיים מאז שעזב את התובעת. כן הודה שגב שהוא התקשר גם לטלפון הנייד של לניאדו.
38. סבורה אני כי שגב התקשר אל משרדי התובעת וכן אל לניאדו, הרבה יותר מאשר 4 או 5 פעמים. גם אם לניאדו הגזים מעט כאשר אמר שהיו לפעמים 10 שיחות ביום, סבורה אני שהיו שיחות רבות, גם בשעות בלתי מקובלות, כפי שהעיד לניאדו. למעשה, גם התקופה של חודשיים, בה הודה שגב, תומכת בדברי לניאדו לפיהם היו שיחות רבות.
שיחות טלפון יכולות להיות שיחות מטרידות, הפוגעות בפרטיות, כאשר מספרן, או תכיפותן אינן סבירות, כאשר הן נעשו בשעות בלתי מקובלות וכיוצ"ב. בנוסף, השאלה אם מדובר בפגיעה בפרטיות נבחנת גם על פי מערכת היחסים בין הצדדים.
אין ספק שבמקרה דנן מדובר בשיחות מטרידות, המהוות פגיעה בפרטיות של התובעת, על פי חוק הגנת הפרטיות. מטרת השיחות לא הייתה חברתית או עסקית, אלא נבעה מהיחסים המתוחים בין הצדדים וברי ששגב ידע ששיחות אלה אינן מתקבלות אצל עובדי התובעת ואצל לניאדו בעין יפה ושהן מטרידות אותם ופוגעות בשִגרת עבודתם.
לפיכך, אני מקבלת חלק זה של התביעה וקובעת, כי שגב ביצע, כלפי התובעת, עוולה של פגיעה בפרטיות, באמצעות הטרדה טלפונית.
39. סעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות מאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, בזו הלשון:
"(1) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4 , רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים בלא הוכחת נזק.
(2) במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום האמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק".
סעיף 29 א(ג) קובע:
"לא יקבל אדם פיצוי בלא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה פגיעה בפרטיות, יותר מפעם אחת".
40. אולם, סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות אינו חל על תאגיד, כפי שקובע סעיף 3 לחוק:
"לענין חוק זה - ...
'אדם', לענין סעיפים 2, 7, 13, 14, 17ב, 17ג, 17ו, 17ז, 23א, 23ב ו-25 - למעט תאגיד".

בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-2005 (ה"ח 230 כ' בכסלו התשס"ו), עמוד 231: "חוק הגנת הפרטיות נועד, ככלל, להגן על הזכות לפרטיות של בני אדם ולא של תאגידים". ראו: עת"מ (מחוזי י-ם) 59643-11-15 בר - עידן ייצור ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה ( 19/09/2016) וכן: בג"צ 648/99 דוד נאוי נ’ יו"ר הכנסת ואח’ ( 01/02/1999); ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח’ נ’ צבאח ואח’ (11/04/1994); בג"צ 259/84 מ.י.ל.ן. ו-3 אח' נ' רשות השידור ו-3 אח' (19/06/1984 (.

41. מאחר שהתביעה הוגשה על ידי התובעת בלבד ולא על ידי לניאדו או מי מעובדיו, ומאחר שתאגיד אינו יכול לתבוע בגין פגיעה בפרטיותו, דין חלק זה של התביעה להידחות וכך אני קובעת.
לשון הרע

42. לא מצאתי, כי הוכח פרסום לשון הרע ואף בסיכומי ב"כ התובעת לא מצאתי טיעון רציני בעניין זה. למען הסר ספק אבהיר, כי דבריי אלה אינם מתייחסים לאמור בכתב ההגנה שהוגש מטעם שגב, או לדברים הכתובים בתצהירו אשר הוגש במסגרת תגובה לבקשה מס' 1 בתיק זה (על אף ששגב נשאל על כך בחקירתו), שכן התביעה לא הוגשה בגין האמור במסמכים אלה. בענין האמור במסמכים אלה, כמו גם בכתבה הנזכרת בסעיף 38 לסיכומי התובעת, אינני מביעה כל דעה.
אני דוחה, אפוא, גם את חלק התביעה הנסמך על העילה של לשון הרע.

סיכום:
43. התובעת לא הוכיחה את העוולה של גניבת עין, אך עלה בידה להוכיח כי שגב ביצע כלפיה עוולות של תיאור כוזב, על פי סעיף 2 לחוק העוולות המסחריות ו עוולה של הטעייה, על פי סעיף 2( א)(6)ו-(7) לחוק הגנת הצרכן.
עם זאת, מאחר שהתובעת לא הוכיחה את שיעורו של הנזק שנגרם לה, ככל שנגרם, לא ניתן לפסוק פיצויים בגין העוולות הנ"ל.
44. בגין העוולות של תיאור כוזב והטעייה, זכאית התובעת לצווי המניעה שהתבקשו על ידה. לפיכך, ניתנים בזה, נגד שגב, צווים קבועים, כדלקמן:
א. צו האוסר על שגב להציג, בפני כל אדם או גוף, כל מצג לפיו הוא פועל מטעם התובעת.
ב. צו האוסר על שגב לפגוע, בכל דרך שהיא, בפרטיותם של לניאדו ו/או מי מעובדי התובעת.
45. שאר חלקי התביעה נדחו, מהנימוקים המפורטים לעיל.
46. נוכח המפורט לעיל וכן נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה נדחה חלק מהתביעה וחלקה התקבל אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.