הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 38379-02-17

לפני כבוד השופט חננאל שרעבי

התובעת (בת.א. 38379-02-17)

יפה עוף בע"מ ח.פ. 513561340

נגד

הנתבעים (בת.א. 38379-02-17 )

התובעת (בת.א. 34540-05-18)

הנתבעים (בת.א. 34540-05-18)

.1 עוף מן בע"מ ח.פ. 511163347
.2 יצחק סויסה ת.ז. XXXXXX392

עוף מן בע"מ ח.פ. 511163347

נגד

יפה עוף בע"מ ח.פ. 513561340
שלום שטרית ת.ז. XXXXXX662
גל שטרית ת.ז. XXXXXX711

<#1#>

החלטה

1. עסקינן בשתי בקשות להפקדת ערובה להוצאות (בקשה בכל תיק) בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").

2. שתי התובענות אוחדו בהתאם להחלטתי מיום 13.9.18 כיוון שסברתי כי הן עוסקות בשאלות דומות של עובדה ומשפט.

3. לשם הפשטות את התובענה שהוגשה ראשונה (38379-02-17) נ כנה להלן "התובענה הראשונה", ואת התובענה שהוגשה שניה (34540-05-18) נכנה להלן "התובענה השניה".

4. התובענה הראשונה הוגשה על סך של 15,000,000 ₪ ( לצרכי אגרה שכן התובעת ציינה כי נזקיה עומדים על כ-30 מליון ₪) והתובענה השניה הוגשה על סך של 5,219,488 ₪.
הסכום לערובה שהתבקש בכל אחת מן הבקשות היה סך של 600,000 ₪.

5. הרקע או הבסיס לשתי התובענות נוגע לאופן יישומו של הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים בחודש 01/12 בנוגע להפעלת משחטה על מקרקעין שבבעלות התובעת בתביעה השניה (להלן: " הסכם השכירות"), להליך המו"מ שקדם לכריתתו, למצבו של ה"מושכר" לפני ואחרי הסכם השכירות ולחובות או זכויות אשר הסכם השכירות מעמיד או כופה על כל אחד מהצדדים.
עילות התובענה בשתי התביעות עוסקות באותם אירועים הנוגעים להפרתו או קיומו של הסכם השכירות. לכן גם בכתבי הטענות העיקריים בשתי התובענות, חוזרים הצדדים על חלק לא קטן מטענותיהם זה כלפי זה.

6. שתי הבקשות נשענות על סעיף 353א לחוק, שלשונו כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על אודות חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט מכח סעיף 353א לחוק נקבע מבחן שלושת השלבים כדלקמן :

"אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה... על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת ... הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית...
בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני.
בשלב השני, בית המשפט יבחן האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה.
בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה.
בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין..., כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות " (רע"א LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) ואח' נ' טאוב ואח' (29.6.17), ציטוט מסעיף 14, והאסמכתאות שם להלן: "ענין טאוב").

אם כן, נבחן את התובענות דנן בהתאם למבחן שלושת השלבים הנ"ל.

בחינת השלב הראשון

7. הצדדים הרחיבו בתגובתם לבקשות על אודות סיכויי התביעה שהגישו, אך סבורני כי בשלב זה שאלה זו אינה ניתנת להכרעה מובהקת. היינו לא ניתן לומר בשלב זה על אודות כל אחת מן התביעות , כי היא חסרת סיכוי או כי סיכוייה גבוהים עד כדי כך שהדבר מצדיק לפטור אותה כליל מהפקדת ערובה.

ככלל, אין לערוך בשלב בדיקת סיכויי ההליך במסגרת בקשה לערובה להוצאות, בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך, ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר [ רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות (18.1.15)]. אין זה המצב בעניינינו, בו אף ניתן לומר לגבי חלק מהעובדות או הנושאים שמעוררות התובענות, כי "רב הנסתר על הגלוי".

8. באשר למצבן הכלכלי של כל אחת מן התובעות בשתי התובענות:

התובעת בתובענה הראשונה:

עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה מלמד כדלקמן:

א. עסקינן בתובעת שמצבה הכלכלי אינו שפיר. כך עולה אף מכתב התביעה שהגישה התובעת בתביעה הראשונה, ממנו עולה כי פעילותה העסקית הופסקה ויש לה הפסדים ניכרים מידי יום ביומו (ראו סעיפים 1 ו-54 לכתב התביעה).

ב. מדו"ח חקירה כלכלית מיום 9.5.18 שצרפו הנתבעים, המבקשים בבקשה (נספח א' לבקשה) עולה, כי עסקינן בחברה שאינה פעילה השרויה בחובות משמעותיים, ואין בבעלותה נכסים.

ג. לא ראיתי בתגובת התובעת (בתביעה הראשונה) לבקשה אמירות או הוכחות השוללות, ולו לכאורה, את הטענה כ מצבה הכלכלי אינו שפיר.

ד. מכאן עולה המסקנה, כי התובעת בתביעה הראשונה לא הוכיחה כי יהיה ביכולתה הכלכלית לעמוד בהוצאות הנתבעים בתביעה הראשונה, ככל שתידחה התביעה. נדגיש – עסקינן בתביעה על סכום ניכר שתחייב שעות עבודה משפטיות רבות, כמו גם הצורך להיעזר בחוות דעת מומחים שונים ושמיעת עדים רבים.

התובעת בתביעה השניה:

עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה מלמד כדלקמן:

ה. לתובעת בתביעה השניה מספר נכסי מקרקעין כמפורט בסעיף 11 לתגובתה לבקשה, המניבים לפי הנטען כ-60,000 ₪ כדמי שכירות חודשיים .
לטענת התובעת בתביעה השניה הכנסותיה השוטפות ונכסיה הזמינים עולים כדי סך של מעל ל-13 מליון ₪.

יחד עם זאת לתשובת הנתבעים בתביעה השניה (המבקשים) צורפה חוות דעת מומחה (רוא ה חשבון רמי כהן) שמסקנותיה כדלקמן :

לא הוצגו נתוני החברה התובעת לסוף הרבעון השלישי של 2018, וקשה להסיק מהדו"ח הכספי שהוגש ליום 31.12.17 על המצב הכלכלי היום. יחד עם זאת גם מהדו"ח הכספי לשנת 2017, המאפשר השוואה לתוצאות הכספיות של שנת 2016, ניתן להיווכח כי מדובר בחברה שמצבה הכלכלי לא טוב, לא יציב, במגמת ירידה ואף על סף חדלות פרעון.

כך ניתן ללמוד מהנתונים הבאים:

בקופת החברה סך של 5,271 ₪ בלבד;
החברה נטלה הלוואה לזמן ארוך מאחרים בסך של 3,768,347 ₪. בדו"ח לא פורט מי הלווה לחברה הסכום האמור ובאיזה תנאים.
יחס ההון החוזר שלה נמוך מזה של שנת 2016, דבר המלמד על כי החברה נהייתה פחות יציבה כלכלית.
במצב הנכסים של החברה מופיע נכס שעסקת הנדל"ן לרכישתו בוטלה לאחר שנת הדו"ח, היינו לא מדובר בנכס ממשי של החברה.

הדו"ח של המומחה רמי כהן מציין עוד אינד יקציות למצבה הכלכלי הירוד של החברה התובעת בתביעה השניה, שמפאת הקיצור לא נפרטן.

ו. עוד עולה מתשובת המבקשים (הנתבעים) בתביעה השניה, כי חלק מהנכסים שציינה ה תובעת בתגובתה לבקשה, כלל אינם רשומים על שמה של התובעת (סעיף 15 לתשובה), ועל חלק מהנכסים מוטלים עיקולים ושעבודים לטובת אחרים (סעיף 16 לתשובה).

ז. עוד העלו המבקשים (הנתבעים) בתביעה השניה את החשש, כי התובעת בתביעה השניה , באמצעות בעלי מניותיה או מנהליה, תדאג להעלים כל רכוש בהמשך הדרך, באופן שיקשה על גביית הוצאות משפט ככל שייפסקו. בנדון ציטטו המבקשים (הנתבעים) מתוך אמירות של מר ניסים סוויסה בחקירתו בבקשה לביטול עיקולים (סעיף 22 לתשובה) ואמירה באחד מפסקי הדין (סעיף 20 לבקשה), המבססים לכאורה חשש זה.

לאחר שבחנתי טענה זו בזהירות רבה, שוכנעתי כי יש לתת משקל מסויים לחשש זה במקרה הנדון, הן לנוכח המפורט בבקשה ובתשובה, והן לנוכח העובדה כי בבקשה לביטול עיקולים שהוגשה בתביעה הראשונה, בין היתר ע"י התובעת בתביעה השניה, לא אוזכרו חלק מהנכסים שכעת פורטו ע"י התובעת השניה בתגובתה (ראה סעיף 15(א) לתשובת המבקשים (הנתבעים) בתביעה השניה).

ח. כשאני בוחן את כל הנתונים דלעיל, והגם שהתרשמתי כי מצבה הכלכלי של התובעת השניה שפיר יותר ממצבה של התובעת הראשונה (ובכך אתחשב כשאקבע את שיעור הערובה), שוכנעתי כי עדיין עלול להיווצר לתובעת בתביעה השניה קושי כלכלי לשאת בהוצאות משפט ככל שאלה יושתו עליה.
נדגיש גם כאן, כי עסקינן בתביעה (השניה) על סכום ניכר שתחייב שעות עבודה משפטיות רבות, כמו גם הצורך להיעזר בחוות דעת מומחים שונים ושמיעת עדים רבים.

9. בהינתן כל אלה שוכנעתי כי יש מקום לחיוב בערובה את שתי התובעות בשתי התובענות.

בחינת השלב השני

10. בשלב השני בוחן בית המשפט, האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה.

11. אקדים ואומר, כי לא מצאתי בנסיבות הענין, כל נסיבות שיצדיקו מתן פטור מהפקדת ערובה, בכל אחת מן התובענות .

באשר לתובענה הראשונה – העלתה התובעת את דבר קיומו של הליך מקביל בין הצדדים שבכל מקרה יחייב שמיעת אותן ראיות, וראוי כי הדבר ייעשה ללא מעמסה של הפקדת ערובה להוצאות.

באשר לתביעה השניה – העלתה התובעת את הטענה כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים (המבקשים) פגעו משמעותית בהכנסותיה של התובעת מדמי שכירות, ואת העובדה כי למעשה תביעתה היא תביעה שכנגד הנובעת מאותן נסיבות. באלה יש כדי להצדיק פטור מהפקדת ערובה להוצאות.

12. לא מצאתי בטענות התובעות דלעיל ככאלה שיצדיקו פטור מהפקדת ערובה.
באשר לטענה בדבר קיומו של הליך מקביל (ואתייחס לכך גם להלן), אקח זאת בחשבון כשאשקול את גובה הערובה.

באשר לתביעתה של התובעת השניה, אין מדובר בתביעה שכנגד אלא בתובענה נפרדת, שהתובעת השניה אף התנגדה לאיחודה עם התביעה הראשונה, והתחייבה החלט ה מפורטת ומנומקת של בית המשפט על איחוד התובענות (רא ו ההחלטה מיום 13.9.18). מכאן שטענה זו אינה מצדיקה פטור מהפקדת ערובה להוצאות.

באשר לטענת התובעת השניה כי נוכח נזקיה הנובעים ממעשי ו/או מחדלי הנתבעים בתביעה זו, יש הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה להוצאות, סבורני כי בכך "רתמה העגלה לפני הסוסים". גם התובעת בתביעה הראשונה טוענת לנזקים משמעותיים עקב מעשי ו/או מחדלי הנתבעים בתביעה הראשונה. כברת הדרך לשני הצדדים להוכחת טענ ות אלה היא ארוכה, ואין בכוחה של טענה זו בכדי לפטור או להצדיק פטור מהפקדת ערובה למי מהצדדים.

בחינת השלב השלישי

13. בשלב זה נקבע את גובה הערובה לכל אחת מן התובעות, תוך שקילת שיקולים רלוונטיים, וביניהם:

א. שתי התובענות עוסקות בחלק לא קטן של שאלות עובדה ומשפט דומות. מצב דברים זה יכול להביא להפחתת סכום הערובה, ואפילו (תלוי במידת הדמיון) להימנעות מחיוב בערובה להוצאות.

ראו לענין זה:
ת.א. (ת"א) 5232-04-15 א. דורי בניה הע"מ נ' עידו'ס גרופ בע"מ ואח' (28.11.16, סעיף 22).
ת.א. (ת"א) 17679-05-17 בזק בינלאומי בע"מ נ' אם תקשורת המונים בע"מ (8.11.18, סעיף 11).
רע"א (י-ם) 10497-09-18 הייזל קבלנים בע"מ נ' חב' כוואליתי החדשה לקבלנות (11.11.18, סעיף 7).

ב. נכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות המשפט (ראו ענין טאוב).

במקרה דנן הביע בעל השליטה בתובעת בתביעה הראשונה, מר שלום שטרית, את הסכמתו להיות ערב אישית להוצאות המשפט, ככל שיוטלו, במסגרת התביעה הראשונה בסכום של עד 100,000 ₪ (תשובה מיום 20.12.18), אך לא היתה הסכמה כאמור מצד בעל/י השליטה בתובעת בתביעה השניה (תשובה מיום 21.12.18).

14. לאחר בחינת כל האמור לעיל, תוך לקיחה בחשבון כי חלק לא קטן משאלות העובדה והמשפט שיעמדו להכרעת בית המשפט הן משותפות לשתי התובענות, העובדה כי מצבה הכלכלי של התובעת בתביעה השניה שפיר יותר ממצבה של התובעת בתובענה הראשונה (ראה סעיף 8(ח) לעיל), ובכדי לאפשר זכות גישה לערכאות לשני הצדדים, אני קובע את סכום הערובה להוצאות לכל תובעת כדלקמן:

לתובעת בתביעה הראשונה:

סכום של 100,000 ₪ ₪ , שיחולק כדלקמן:

סכום של 75,000 ₪ בהפקדה בפועל בקופת בית המשפט, וסכום של 25,000 ₪ בערבות אישית של מר שלום שטרית בעל השליטה בתובעת הראשונה.

בנדון אציין, כי לבקשתי פירטה התובעת בתביעה הראשונה את מצבו הכלכלי של מר שלום שטרית (הודעה מיום 6.9.18 שנתמכה בתצהירו של מר שלום שטרית) , ומצאתי בפירוט זה יכולת לעמוד בערבות אישית של 25,000 ₪, למרות טענותיהם של הנתבעים בנדון (תגובתם מיום 21.9.18).

לתובעת בתביעה השניה:

סכום של 40,000 ₪.

15. כל הסכומים, וערבותו של מר שטרית (שהעתק ממנה ימסר לב"כ הנתבעים בתביעה הראשונה), יופקדו בקופת בית המשפט (הערבות תשמר בכספת בית המשפט) לא יאוחר מיום 31.1.19.

צד שלא יעמוד במועדים הנ"ל תביעתו תידחה.

16. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.