הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 36776-03-16

בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

התובעים

.1 חסן עבד חוסין סאלח
.2 מוחמד אבו אלהיג'א
.3 סאלח אבו אלהיג'א
.4 יוסף אבו אלהיג'א
.5 פאטמה דריס
.6 עבד אל רחמאן דריס
.7 אחמד דריס
.8 יוסרא דריס
.9 מויסר אבו אלהיג'א
.10 עיזבון קאסם דריס
ע"י ב"כ עוה"ד מאהל אבו אל-היג'א ואח'

נגד

הנתבעים
1. מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
2. עמאד מחמוד ח'לאילה

החלטה

1. המנוח עבד חוסין סלאח עלי ז"ל היה הבעלים של חלקות מקרקעין המצויות בסמוך לישוב כאוכב אבו אלהיג'א. בשנת 1979 הופקעו זכויותיו של המנוח במקרקעין. המנוח הוריש את זכויותיו לבנו, חסן עבד חוסין סלאח, התובע מס' 1, ולבנותיו אמנה אבו אלהיג'א ז"ל וחדיג'ה עבד חוסין ז"ל.

בתביעתם בתיק זה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת , מדינת ישראל, לשלם להם פיצויים בגין הפקעת זכויותיו של המנוח.

2. בבקשה המונחת להכרעתי כעת טוענת מדינת ישראל, כי יש לסלק את תביעתו של חסן עבד חוסין סלאח על הסף. לטענת המדינה , בשנת 2011 נערך בינה לבין חסן הסכם לתשלום פיצויים בגין הפקעת המקרקעין. בהתאם להסכם זה שילמה המדינה לחסן את מלוא סכום הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת. בהסכם, כך נטען, נקבעו תנאים להגשת תביעה לתשלום יתרת הפיצוי אולם אלו לא התקיימו, ועל כן עותרת המדינה לסילוק התביעה על הסף.

3. המחלוקת בבקשה הנוכחית מתמקדת בשאלת תוקפו של ההסכם הנטען. המדינה טוענת כי ההסכם נחתם באמצעות הנתבע 2, עמאד מחמוד ח'לאילה, שפעל כשלוחו של חסן, ואילו חסן טוען כי מחמוד ח'לאילה חרג משליחותו וכי לא היה רשאי לחתום בשמו על הסכם הפיצויים.
רקע
4. המנוח, עבד חוסין סלאח עלי ז"ל (להלן: המנוח עבד), היה בעל זכויות רשומות במקרקעין הידועים כגוש 17691 חלקה 2, גוש 17691 חלקה 3 וגוש 17692 חלקה 7 (להלן: המקרקעין). בשנת 1979 פורסמה על ידי שר האוצר הודעה על פי סעיף 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 בדבר הפקעת זכויות המנוח עבד במקרקעין (להלן: ההפקעה). החזקה במקרקעין שהופקעו נתפסה בתחילת שנות ה-90. על פי הנטען, היו המקרקעין במועד ההפקעה מיועדים לחקלאות. לאחר ההפקעה שונה ייעודם והם שימשו להקמת היישוב מורשת.

5. המנוח עבד הלך לעולמו בשנת 1971. ביום 17/7/1996 ניתן בבית הדין השרעי בחיפה צו ירושה ולפיו ירשו את המנוח עבד, שלושת ילדיו, חסן עבד חוסין סלאח (להלן: חסן) מחצית, אמנה עבד חוסין אבו אלהיג'א ז"ל (להלן: המנוחה אמנה) רבע, וחדיג'ה עבד חוסין דריס ז"ל (להלן: המנוחה חדיג'ה) רבע (צו ירושה זה יכונה: צו הירושה המקורי). המנוחות אמנה וחדיג'ה נפטרו אף הן. יורשי המנוחה אמנה, על פי צו הירושה מיום 29/1/2016 הם התובעים 2-4, ויורשי המנוחה חדיג'ה על פי צו הירושה מיום 19/5/2016 הם התובעים 5-10.

6. בשנת 2002 הגישו התובעים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בה עתרו לביטול ההפקעה (תיק 9818/02). בהמלצת בית המשפט חזרו בהם התובעים מעתירתם.

7. לגרסתו של חסן, כפי שפורטה בתצהירו ת/1, פנה אליו לפני מספר שנים מר עמאד ח 'לאילה, הציג עצמו כבעל קשרים וידע והציע לחסן לפעול בשמו לשם השבת המקרקעין שהופקעו. ח'לאילה ביקש מחסן לחתום על מסמכים שיאפשרו לו לפעול בשמו. בין היתר, כך נטען, חתם חסן ביום 2/7/2010 על מסמך שכותרתו " ייפוי כוח והרשאה מיוחד ובלתי חוזר" המסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו בעניין זכויותיו במקרקעין. וכך נאמר בייפוי הכוח:

1. לקנות, לרכוש, להתחייב לרכוש, למכור, להעביר לרבות דרך חליפין ו/או קבלת פיצויים, להתחייב למכור, להתחייב להעביר, למכור בלי תמורה, להעביר בלי תמורה, לתת כמתנה, לשעבד, להשכיר, להתחייב להשכיר, להתחייב להחכיר, בתנאים שימצא/ו לנכון, גם לעצמו/ם ו/או לפקודת/ם ו/או לרשות הפיתוח ו/או לק.ק.ל... את הנכסים הידועים בתור: חלקות מס' 2, 3 בגוש מס' 17691 וחלקה מס' 7 בגוש 17692.
[....]

2. לעשות בשמי/נו ובמקומי/נו הסכמים וחוזים עם כל אדם, חברה, אגודה וגם/או רשות הפיתוח ו/או ק.ק.ל ו/או אישיות משפטית אחרת בקשר לנכסים, וגם/או ביחס לכל זכות שהיא בהם, לרבות זכות לפיצויים וקבלת סכומי הפיצויים ו/או התמורה לידיו ו/או לחליפין ורישום נכסי החליפין לפי פקודתו.

ייפוי הכוח נחתם בפני עו"ד חלו חביב (להלן: כתב ההרשאה).

8. כבר כאן אציין כי בניגוד לנוסח הרחב של כתב ההרשאה, נטען על ידי חסן כי הסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו אך ורק להשבת הזכויות במקרקעין שהופקעו או לקבלת מקרקעין חלופים.

9. מכוחו של כתב ההרשאה פנה ח 'לאילה לעו"ד ראמי חוסין וביקש ממנו לייצג את חסן בפני הרשויות השונות. לצורך כך חתם ח'לאילה לעו"ד חוסין על יפוי כח (להלן: ייפוי הכוח לחוסין). עם קבלת ייפוי הכוח החל עו"ד חוסין לפעול, בשמו של חסן, על מנת לקבל עבורו פיצויים בשל הפקעת זכויותיו במקרקעין.

10. לטענת עו"ד חוסין, ח'לאילה מסר לו צו ירושה שנחזה להיות צו ירושה שהוצא לירושת המנוח עבד בבית הדין השרעי בעכו (נספח א' לבקשת המדינה לסילוק על הסף ). בהתאם לצו ירושה זה ירש חסן את מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין (להלן: צו הירושה המאוחר). צו ירושה זה תורגם על ידי עו"ד אליאס פרח ואושר על ידו באישור נוטריוני.

11. עו"ד חוסין פעל על פי בקשתו של ח'לאילה והגיש למינהל מקרקעי ישראל (כשמו אז) דרישה לקבלת פיצויים בגין הפקעת מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין. הבקשה לפיצוי הוגשה בשמו של חסן, שעל פי צו הירושה המאוחר נחזה להיות היורש של מלוא זכויותיו של המנוח עבד. בסופו של יום, ולאחר משא ומתן , נחתם ביום 23/2/2011 הסכם הנחזה להיות הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לחסן (להלן: הסכם הפיצויים). על הסכם הפיצויים חתם בשמו של חסן עו"ד ראמי חוסין. בהסכם הפיצויים מצוין כי עו"ד ראמי חוסין פועל בשמו של חסן "על פי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 5/9/2010". הכוונה לייפוי הכוח לחוסין שנחתם על ידי ח'לאילה, כשלוחו של חסן. אין בהסכם הפיצוי כל אזכור לכך שעו"ד חוסין פועל בשמו של חסן מכוח כתב ההרשאה לח'לאילה.

12. מינהל מקרקעי ישראל העביר את הפיצוי לעו"ד חוסין, אשר העיד כי ניכה מתוך סכום הפיצוי את שכרו ואת היתרה העביר ל ח'לאילה (עמ' 6). לאחר מכן, ובשים לב להסכמה ולפיה רשאי חסן לתבוע את יתרת הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין, הגיש עו"ד חוסין תביעה לבית משפט זה (ת"א 6419-09-11). לעדותו של עו"ד חוסין, הוא פעל על פי הנחי ותיו של ח'לאילה, וללא כל מעורבות של מי מהתובעים. בהמלצת בית המשפט הסכים למחוק את התביעה. בפסק הדין מיום 16/11/2011 נמחקה התביעה. חסן חויב על ידי בית המשפט בתשלום הוצאות בסך של 25,000 ₪.

הבקשה
13. לאחר כל אלו הגישו התובעים את תביעתם בתיק זה לקבלת פיצויים בגין הפקעת המקרקעין. בתגובה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף. הנתבעת טוענת כי עם חתימת הסכם הפיצויים ומחיקת התביעה בתיק 6419-09-11, לא נותרה לחסן כל עילת תביעה כנגדה. הנתבעת מבהירה כי פעלה מתוך הסתמכות על כתב ההרשאה שניתן לח'לאילה וייפוי הכוח שניתן לעו"ד חוסין, הגיעה להסכמה ושילמה את הפיצוי. ככל שח'לאילה או עו"ד חוסין, כך נטען, פעלו שלא בהתאם להרשאה שניתנה להם, על התובעים לפנות בתביעה כנגדם. יצוין כי בתחילה טענה הנתבעת כי הסכם הפיצויים נועד לסילוק כל תביעות התובעים. רק לאחר שהתברר לבאת כוח הנתבעת כי צו הירושה המאוחר שהוצג לה ולפיו חסן הוא היורש היחיד של זכויות המנוח עבד לא ניתן כדין על ידי בית הדין השרעי וקיים חשש שמא מדובר במסמך מזויף, צמצמה הנתבע ת את טענותיה לסילוק תביעתו של חסן בלבד.

14. התובעים מצידם טוענים כי כתב ההרשה נועד אך ורק לאפשר לח'לאילה לפעול בשמו של חסן להשבת המקרקעין שהופקעו או לקבלת מקרקעין חלופיים . השימוש בכתב ההרשאה לצורך ניהול משא ומתן וחתימת הסכם הפיצויים, נעשה שלא כדין תוך חריגה מהרשאה. התובעים מדגישים כי ח'לאילה לא שיתף אותם במשא ומתן, לא הודיע להם על ניהול המשא ומתן לפיצויים או על הגשת התביעה לפיצויים, ולא העביר להם תשלום כלשהו. יוער כי בעקבות הטענות האמורות תוקן כתב התביעה וח'לאילה הוסף כנתבע נוסף.

15. במהלך קדמי המשפט, ולאחר שהתברר כי חסן הוא בן 104, הוריתי כי על חסן להגיש תצהיר לגבי העובדות הרלבנטיות לבקשת הסילוק וקבעתי דיון לשמיעת עדותו. חסן נחקר על תצהירו בדיון מיום 8/7/2018. עוד אציין כי גם עו"ד חוסין, עו"ד אבו אלהיג'א ועו"ד פרח מסרו גרסאות לגבי המסמכים השונים.

דיון והכרעה
16. כמפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

טענת הנתבעת היא כי לחסן לא עומדת כל עילת תביעה כנגדה שכן לאחר חתימת הסכם הפיצוי לא נותרה בידו כל עילה לקבלת פיצויי הפקעה. כדי להצליח בטענתה על הנתבעת לשכנע כי כבר בשלב זה של ההליך, ניתן לקבוע כי הסכם הפיצויים הוא הסכם תקף המחייב את חסן. לשם כך, ובשים לב לטענות שנטענו, עליה לשכנע כי לח'לאילה ניתנה הרשאה לפעול בשמו של חסן ולהתקשר בשמו בהסכם הפיצויים.

17. בדרך כלל מחיקת כתב תביעה על הסף תיעשה ללא שמיעת ראיות אלא על פי האמור בכתב התביעה בלבד (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי 383, מהדורה תשיעית - 1995). במקרה הנוכחי סברתי כי שאלת תוקפה של ההרשאה והיקפה , ומכאן שאלת תוקפו של הסכם הפיצויים , מחייבת שמיעת ראיות - ולו גם באופן חלקי. בנסיבות אלו נשמעו מקצת מהעדים. ההחלטה לקיים בירור עובדתי מקדים התבססה בין היתר על גילו המופלג של חסן והרצון לשמוע את גרסתו בהקדם. על כן למעשה עסקינן בבקשה למתן פסק דין חלקי ולא בבקשה לסילוק כתב טענות על הסף.

18. הנתבעת בסיכומיה סומכת על כתב ההרשאה הכולל לטענתה הרשאה רחבה ביותר שבגדרה מוסמך היה ח'לאילה להתקשר בהסכם הפיצויים. כן טוענת הנתבעת כי פעלה על פי המצג שהוצג בפניה בדבר כשרות ההרשאה שניתנה לחלאילה.

עם זאת אין די בהצגת כתב ההרשאה כדי להכריע בשאלת היקף ההרשאה שניתן לח'לאילה והרשאתו לפעול לקבלת פיצוי כספי שכן חסן טוען כי הוסכם על הרשאה מצומצמת יותר. טענה זו מחייבת בירור עובדתי.

19. הראיות שנשמעו עד כה אינן מאפשרות הכרעה סופית בשאלות עובדתיות אלו . עדותו של ח'לאילה לא נשמעה ואין ספק כי עדותו בנוגע להיקף ההרשאה שניתנה לו היא בעלת חשיבות רבה. יתרה מזו, כבר מהראיות שנשמעו עולות תהיות רבות.

20. מתברר כי עו"ד ראמי חוסין פעל אך ורק על פי הוראותיו והנחיותיו של ח'לאילה. הוא לא יצר כל קשר עם חסן או מי מהתובעים, לא עדכן אותם במשא ומתן ובהסכם שהתגבש. עוד מתברר כי ח'לאילה הציג לעו"ד חוסין את צו הירושה המאוחר אף שברור כעת כי צו זה לא ניתן בבית הדין השרעי בעכו וכי לא נמצאו כל אסמכתאות כי הצו ניתן כדין. למעשה אין חולק כי צו הירושה המאוחר הוא מסמך מזויף, שאינו משקף החלטה שיפוטית.

21. עוד מתברר כי במסגרת המשא ומתן לחתימת הסכם הפיצויים הוצגו לנתבעת תצהירים שנחזו להיות חתומים על ידי חסן. מדובר בתצהיר זיהוי מיום 10/10/2010 ותצהיר שצורף לתביעה שהגיש עו"ד חוסין בשמו של חסן, תצהיר מיום 3/9/2011. שני תצהירים אלו (סומנו נספח "ג" ו-"ד" לתגובת הנתבעת לתשובה לבקשה), נחזו להיות חתומים בפני עו"ד עומר אבו אלהיג'א.

עו"ד אבו אלהיג'א העיד כי מעולם לא ערך את התצהירים ולא אישר את חתימתו של חסן עליהם. יתרה מזו, לטענתו בתצהירים נרשם כי חסן הופיע במשרדו בכפר כאוכב, בעוד שמשרדו של עו"ד אבו אלהיג'א שוכן בכפר מנדא (עמ' 5). החתימה על המסמכים שונה מחתימתו ולוגו החותמת תואם ללוגו בו עשה שימוש בשנת 2000 ולא בעת אימות החתימה לכאורה, כ- 11 שנים לאחר מכן.

22. ראינו כי ח'לאילה הגיש לנתבעת סדרה של מסמכים מזויפים לכאורה . די באלו כדי להטיל צל כבד על כל פעולותיו של ח'לאילה בשמו של חסן, ויתכן שיש בכך חיזוק לטענתו של חסן בדבר הפרת כתב ההרשאה וחריגה מההרשאות.

23. זאת ועוד, חסן טוען כי הנתבעת התרשלה בעת שהסתמכה על המסמכים המזויפים שהוצגו לה. גם טענה זו מחייבת בירור עובדתי מעמיק יותר שכן יש לברר מה בדיוק נמסר לנתבעת, אלו מסמכים ואילו אימותים דרשה וכדומה.

24. כל אלו מחייבים את המסקנה כי בטרם הכרעה בטענה כי הסכם הפיצויים משתיק את חסן מלתבוע פיצויים, יש להשלים את שמיעת הראיות ולשמוע גם את גרסתו של ח'לאילה ושל מי שפעל בשם הנתבעת במשא ומתן עמו.

סוף דבר
25. די בראיות שהוצגו עד כה כדי לשכנע שהכרעה בתוקפו של הסכם הפיצויים ובשאלה האם הסכם זה חוסם את חסן מלתבוע פיצויים, מחייבת את המשך הבירור העובדתי.

על כן אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

הוצאות ההליך ייפסקו במסגרת ההכרעה בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.