הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 36776-03-16

לפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

התובעים

.1 חסן עבד חוסין סאלח ז"ל
.2 מוחמד אבו אלהיג'א
.3 סאלח אבו אלהיג'א
.4 יוסף אבו אלהיג'א
.5 פאטמה דריס
.6 עבד אל רחמן דריס
.7 אחמד עזאת דריס
.8 יוסרא עזאת דריס
.9 מויסר אבו אלהיג'א
.10 עיזבון קאסם אדריס
ע"י ב"כ עוה"ד מאהל אבו אל-היג'א

נגד

הנתבעים
1. מדינת ישראל
ע"י עו"ד מ' אשור מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
2. עמאד מחמוד ח'לאילה
ע"י עו"ד ש' עבאס

פסק דין חלקי

1. המנוח עבד חוסין סלאח עלי ז"ל היה הבעלים של חלקות מקרקעין המצויות בסמוך לישוב כאוכב אבו אלהיג'א. בשנת 1979 הופקעו זכויותיו של המנוח במקרקעין. המנוח הוריש את זכויותיו לבנו, חסן עבד חוסין סלאח, התובע מס' 1, ולבנותיו אמנה עבד חוסין אבו אלהיג'א ז"ל וח 'דיג'ה עבד חוסין דריס ז"ל.

בתביעתם בתיק זה עותרים התובעים, שהם יורשי המנוחים, לחייב את הנתבעת , מדינת ישראל, לשלם להם פיצויים בגין הפקעת זכויותיו של המנוח.

2. כפי שיפורט בהמשך, לטענת המדינה, בשנת 2011 נערך בינה לבין חסן, באמצעות מיופה כוח שפעל בשמו ובעבורו, הסכם לתשלום פיצויים . בהתאם להסכם זה שילמה המדינה לחסן את מלוא סכום הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת. בהסכם, כך נטען, נקבעו תנאים להגשת תביעה לתשלום יתרת הפיצוי אולם אלו לא התקיימו ועל כן מנועים התובעים מהגשת תביעה נוספת.

3. המחלוקת העיקרית העומדת להכרעה היא בשאלה האם ההסכם שנכרת בין המדינה לבין התובעים הוא הסכם תקף המסיים וממצה את כל תביעות התובעים. המחלוקת בבקשה הנוכחית מתמקדת בשאלת תוקפו של ההסכם הנטען. המדינה טוענת כי ההסכם נחתם באמצעות הנתבע 2, עמאד מחמוד ח'לאילה, שפעל כשלוחו של חסן, ואילו חסן טוען כי עמאד מחמוד ח'לאילה חרג משליחותו וכי לא היה רשאי לחתום בשמו על הסכם הפיצויים.

אעיר כי לאחר סיום הדיונים בתיק זה הלך התובע 1, חסן עבד חוסיין סלאח לעולמו וטרם ניתן צו לירושתו.

רקע
4. המנוח, עבד חוסין סלאח עלי ז"ל (להלן: המנוח עבד), היה בעל זכויות רשומות במקרקעין הידועים כגוש 17691 חלקה 2, גוש 17691 חלקה 3 וגוש 17692 חלקה 7 (להלן: המקרקעין). בשנת 1979 פורסמה על ידי שר האוצר הודעה על פי סעיף 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 בדבר הפקעת זכויות המנוח עבד במקרקעין (להלן: ההפקעה). החזקה במקרקעין שהופקעו נתפסה בתחילת שנות ה-90. על פי הנטען, היו המקרקעין במועד ההפקעה מיועדים לחקלאות. לאחר ההפקעה שונה ייעודם והם שימשו להקמת היישוב מורשת.

5. המנוח עבד הלך לעולמו בשנת 1971. ביום 17/7/1996 ניתן בבית הדין השרעי בחיפה צו ירושה ולפיו ירשו את המנוח עבד, שלושת ילדיו - חסן עבד חוסין סלאח ז"ל (להלן: חסן) ירש מחצית, אמנה עבד חוסין אבו אלהיג'א ז"ל (להלן: המנוחה אמנה) ירשה רבע, וחדיג'ה עבד חוסין דריס ז"ל (להלן: המנוחה חדיג'ה) ירשה רבע (צורף כנספח א' לסיכומי התובעים, צו ירושה זה יכונה: צו הירושה המקורי). המנוחות אמנה וחדיג'ה נפטרו אף הן. יורשי המנוחה אמנה, על פי צו הירושה מיום29.11.2016 הם התובעים 2 - 4 (צו הירושה צורף כנספח ב' לסיכומי התובעים) , ויורשי המנוחה ח'דיג'ה על פי צו הירושה מיום 19.5.2016 הם התובעים 5 – 10 (נספח ג' לסיכומי התובעים) .

6. בשנת 2002 הגיש חסן , ביחד עם בעלי קרקעות נוספים, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בה עתרו לביטול ההפקעה (תיק 9818/02) (נספח לסיכומי הנתבע 2) . בהמלצת בית המשפט חזרו בהם העותרים מעתירתם.

7. לאחר שנכשל בעתירתו לביטול ההפקעה פנה חסן לעו"ד אברהים קאסם על מנת שיפעל עבורו לקבלת פיצוי. עו"ד קאסם שלח ביום 1.3.2010 מכתב דרישה למינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) ובו ביקש בשמו של חסן פיצויים בשל הפקעת המקרקעין (המכתב סומן נספח ב' לתצהיר נ/2). במכתב הוא מציין (סעיף 2) כי "מרשי לא קיבל פיצוי כלשהו עבור זכויותיו שהופקעו וברצונו לקבל פיצויים תמורתם". בהמשך, בסעיף 3, הוסיף כי "העדפת מרשי הראשונה היא לקבל אדמה במקום הזכויות שהופקעו".

בתשובה הובהר לעו"ד קאסם כי הפיצוי עבור הפקעה הוא כספי בלבד (נספח ג' לנ/2). כן התבקש עו"ד קאסם להציג צו ירושה של המנוח עבד.

בעקבות תשובת המינהל המציא עו"ד קאסם את צו הירושה המקורי לפיו ירשו את המנוח עבד שלושת ילדיו, כלומר חסן, אמנה וח 'דיג'ה (נספחים ד/ ו-ה' לנ/2).
8. לגרסתו של חסן, כפי שפורטה בתצהירו ת/1, פנה אליו לפני מספר שנים מר עמאד ח'לאילה, הציג עצמו כבעל קשרים וידע והציע לחסן לפעול בשמו לשם השבת המקרקעין שהופקעו. ח'לאילה ביקש מחסן לחתום על מסמכים שיאפשרו לו לפעול בשמו. בין היתר, כך נטען, חתם חסן ביום 2/7/2010 על מסמך שכותרתו "ייפוי כוח והרשאה מיוחד ובלתי חוזר" המסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו בעניין זכויותיו במקרקעין (נספח ו' לנ/2) . וכך נאמר במסמך :

1. לקנות, לרכוש, להתחייב לרכוש, למכור, להעביר לרבות דרך חליפין ו/או קבלת פיצויים, להתחייב למכור, להתחייב להעביר, למכור בלי תמורה, להעביר בלי תמורה, לתת כמתנה, לשעבד, להשכיר, להתחייב להשכיר, להתחייב להחכיר, בתנאים שימצא/ו לנכון, גם לעצמו/ם ו/או לפקודת/ם ו/או לרשות הפיתוח ו/או לק.ק.ל... את הנכסים הידועים בתור: חלקות מס' 2, 3 בגוש מס' 17691 וחלקה מס' 7 בגוש 17692.
[....]
2. לעשות בשמי/נו ובמקומי/נו הסכמים וחוזים עם כל אדם, חברה, אגודה וגם/או רשות הפיתוח ו/או ק.ק.ל ו/או אישיות משפטית אחרת ביחס לנכסים, וגם/או ביחס לחכירתם וגם/או ביחס לכל זכות שהיא בהם, לרבות זכות לפיצויים וקבלת סכומי הפיצויים ו/או התמורה לידיו ו/או לחליפין ורישום נכסי החליפין לפי פקודתו.

מסמך ייפוי הכוח וההרשאה נחתם בפני עו"ד חלו חביב בטביעת אצבע של חסן (להלן: כתב ההרשאה). נציין כי ח'לאילה טוען כי חסן הוא שפנה אליו וביקש את עזרתו אולם דומה כי מחלוקת זו אינה שובה להכרעה בהליך הנוכחי שכן אין חולק כי בסופו של יום, חתם חסן על כתב ההרשאה והסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו.

9. מכוחו של כתב ההרשאה פנה ח'לאילה לעו"ד ראמי חוסין וביקש ממנו לייצג את חסן בפני הרשויות השונות. לצורך כך חתם ח'לאילה לעו"ד חוסין על יפוי כח (להלן: ייפוי הכוח לחוסין) (נספח ו-3 לנ/2) . עם קבלת ייפוי הכוח החל עו"ד חוסין לפעול, בשמו של חסן, על מנת לקבל עבורו פיצויים בשל הפקעת זכויותיו במקרקעין. עו"ד חוסין פנה למינהל, הודיע כי הוא מייצג את חסן וכי עו"ד קאסם חדל לייצגו (נספח ו-2 לנ/2). עו"ד חוסין צירף גם מכתב שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע שבו הוא מודיע לעו"ד קאסם על הפסקת הייצוג (נספח ו-4 לנ/2).

10. ממסמכי תיק המינהל מתברר כי ביום 19.9.2010 נרשם כי עו"ד חוסין טען כי אמנה וחדיג'ה, אחיותיו של חסן ויתרו על חלקן בירושה לטובת חסן. עו"ד חוסין נדרש להמציא צו ירושה מתוקן או ייפוי כוח של האחיות המעיד על הסתלקותן מהירושה (התרשומת סומנה נספח ז' לנ/2). בעקבות זאת הציג עו"ד חוסין צו ירושה מתוקן שניתן לפי הנטען על ידי בית הדין השרעי בעכו בתיק 56/2002 (העתק צו הירושה צורף כנספח ט לנ/2). על פי צו ירושה זה ירש חסן את מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין (להלן: צו הירושה המאוחר). צו ירושה זה תורגם על ידי עו"ד אליאס פרח ואושר על ידו באישור נוטריוני . עו"ד פרח הבהיר כי לא בדק את מהימנות הצו שהובא לו אלא אישר רק את התרגום (עמ' 7). לטענת עו"ד חוסין , ח'לאילה הוא שנתן לו את צו הירושה המאוחר, אולם ח 'לאילה עצמו הכחיש זאת וטען כי אינו יודע מי מסר לעו"ד חוסין את צו הירושה המאוחר והוסיף כי יש להניח שחסן או מי מבני ביתו הוא שמסר (עמ' 31).

11. עו"ד חוסין פעל על פי בקשתו של ח'לאילה והגיש למינהל מקרקעי ישראל דרישה לקבלת פיצויים בגין הפקעת מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין. הבקשה לפיצוי הוגשה בשמו של חסן, שעל פי צו הירושה המאוחר נחזה להיות היורש היחיד של מלוא זכויותיו של המנוח עבד. לבקשת המינהל, ומאחר והזכויות היו רשומות על שם המנוח ללא ציון מספר זהות, המציא עו"ד חוסין למינהל תצהירי זיהוי (נספחים י-1 ו-י-1 לנ/2). אחד מתצהירי הזהות נחתם על ידי חסן והאחר על ידי עלי נאיף עלי. שני התצהירים נחתמו בטביעת אצבע והחתימות אושרו, על פי האמור בתצהירים, על ידי עו"ד עומר אבו אלהיג'א.

12. כבר כאן ראוי לציין כי עו"ד עומר אבו אלהיג'א ייצג את חסן בעתירה לבית המשפט העליון ( עדותו עמ' 4). עם זאת טען כי אינו מכיר את תצהירי הזיהוי וכי הם לא נחתמו בפניו או על ידו (עמ' 5 ). עוד הדגיש כי בתצהירים נרשם כי נחתמו במשרדו בכפר כאוכב , אלא שמשרדו מצוי בכפר מנדא ורק ביתו בכאוכב.

13. לאחר שעו"ד חוסין המציא למינהל את כל המסמכים שהתבקשו, ולאחר משא ומתן, נחתם ביום 23/2/2011 הסכם הנחזה להיות הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לחסן (נספח יד' לנ/2) (להלן: הסכם הפיצויים). על הסכם הפיצויים חתם בשמו של חסן עו"ד ראמי חוסין. בהסכם הפיצויים מצוין כי עו"ד ראמי חוסין פועל בשמו של חסן "על פי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 5.9.2010 ". הכוונה לייפוי הכוח לחוסין שנחתם על ידי ח'לאילה, כשלוחו של חסן. אין בהסכם הפיצוי כל אזכור לכך שעו"ד חוסין פועל בשמו של חסן מכוח כתב ההרשאה לח'לאילה. בהסכם הפיצויים נקבע כי המינהל ישלם לחסן, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, סך של 192,142 ₪ (סעיף 5 להסכם הפיצויים). מסכום זה יופחת סך השווה ל- 10% לצורך תשלום מס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (סעיף 6(ב) להסכם הפיצויים). כן הוסכם כי חסן רשאי להגיש תביעה לפיצוי בגין יתרת שווי המקרקעין, ובלבד שתביעה כאמור תוגש בתוך שנה מיום קבלת הסכום על פי ההסכם (סעיף 4(ב) להסכם הפיצויים).

14. מינהל מקרקעי ישראל העביר את הפיצוי לעו"ד חוסין ביום 30.3.2011 (נספח טז-1 לנ/2). עו"ד חוסין הע יד כי ניכה מתוך סכום הפיצוי את שכרו ואת היתרה העביר לח'לאילה (עמ' 6). ח'לאילה מצדו העיד כי קיבל סך של 153,150 ₪ מעו "ד חוסין והעביר את הפיצוי לחסן במזומן. חסן אף חתם, בטביעת אצבע, על קבלת סך של 100,000 ₪ כאשר היתרה נותרה אצל ח'לאילה כתמורה עבור טיפולו בתביעת הפיצויים (ראו הסכם מיום 15.2011 שכונה זיכרון דברים וצורף לתצהירו של ח'לאילה נ/ 3 וכן עדותו של ח'לאילה בעמ' 34). חשוב לציין כי חסן ה כחיש כי קיבל תשלום כלשהו מח'לאילה והעיד כי לאחר חתימת כתב ההרשאה ל ח'לאילה, לא היה לו איתו כל קשר (עמ' 17).

15. בשים לב להסכמה ולפיה רשאי חסן לתבוע את יתרת הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין, הגיש עו"ד חוסין, ביום 5.9.2011, בקשה בדרך של המרצת פתיחה לקביעת שווי הפיצויים. הבקשה הוג שה לבית משפט זה בשמו של חסן (ת"א 6419-09-11). לעדותו של עו"ד חוסין, הוא פעל על פי הנחיותיו של ח'לאילה, וללא כל מעורבות של מי מהתובעים (עמ' 6) . עם זאת עולה כי לבקשה צורף תצהיר של חסן שנחזה להיות חתום ביום 3.9.2011 ב טביעת אצבע, בפני עו"ד ע' אבו אלהיג'א (נ ספח י"ח לנ/2). עו"ד ע' אבו אלהיג'א העיד כי אינו מכיר את התצהיר וכי לא נערך על ידו ולא נחתם בפניו (עמ' 5) .

הבקשה הועברה לכב' השופט רניאל אשר קבע דיון ליום 16.11.2011. בדיון היו אמורים להתייצב גם חסן וגם השמאי שחוות דעתו צורפה לבקשה. שני אלו לא התייצבו, ועל כן המליץ בית המשפט ל עו"ד חוסין למחוק את הבקשה. בהתאם לה סכמה שהושגה, נמחקה הבקשה וחסן חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך של 25,000 ₪. הוצאות אלו שולמו על ידי ח'לאילה (נספח נ/4) (להלן: ההליך הקודם).

התביעה
16. ביום 17.3.2016 הוג ש כתב התביעה המקורי בתיק זה. כתב התביעה הוגש על ידי חסן, ויורשיהן של אמנה וח 'דיג'ה. בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הפקעת המקרקעין. התביעה לא הוגשה כתביעה לגבי יתרת שווי המקרקעין, אלא כתביעה למלוא הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. בכתב התביעה המקורי לא צורף ח'לאילה כבעל דין.

הנתבעת מצדה הגישה כתב הגנה ובגדרו טענה כי בשל הסכם הפיצויים יש לסלק את התביעה על הסף. הנתבעת אף שלחה הודעה לצד שלישי כנגד חסן לשיפוי בגין כל סכום שתחויב, אם תחויב, לשלם לתובעים. ההודעה לצד שלישי נסמכה על הסכם הפיצויים.

17. בעקבות קדם המשפט שנערך ביום 27.5.2018 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בגדרו צרפו גם את ח'לאילה כנתבע. בכתב התביעה המתוקן , טענו התובעים כי הסכם הפיצויים אינו תקף, נחתם ללא ידיעתם וללא הסכמתם ותוך חריגה של ח'לאילה מההרשאה שניתנה לו על ידי חסן. כן נטען כי צו הירושה המאוחר, המתקן את צו הירושה המקורי, אינו תקף וככל הנראה הוא מזויף. נטען כי אמנה וח 'דיג'ה לא הסתלקו מהירושה לטובת חסן ולא הסכימו לתיקון צו הירושה באופן שחסן יוכרז כיורש יחיד. התובעים שבו ועתרו לחייב את הנתבעים לפצותם במלוא הפיצוי המגיע בשל הפקעת המקרקעין. לחילופין ביקשו לחייב את ח'לאילה לשלם להם כל סכום שקיבל מהמדינה כפיצוי בשל הפקעת המקרקעין.

18. המדינה התגוננה וטענה כי דין התביעה כנגדה לסילוק על הסף. המדינה סמכה טענותיה על הסכם הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין. המדינה טענה כי הסכם הפיצויים תקף ומחייב את התובעים. עוד טענה, כי משחלף המועד המוסכם להגשת תביעה לפיצוי בגין יתרת שווי המקרקעין יש לסלק גם את יתרת התביעה. המדינה הוסיפה וטענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב וכי גם מטעם זה דינה להידחות.

19. ח'לאילה מצדו התגונן וטען כי פעל כדין על פי כתב ההרשאה שקיבל מחסן. לטענתו הוא התבקש על ידי חסן לפעול. ח'לאילה טען כי קיבל את כל המסמכים מחסן, לרבות צווי הירושה אותם מסר לעו"ד חוסין. עוד טען כי שילם לחסן את הסכום שקיבל בניכוי שכרו כפי שהוסכם ועל-כן ביקש לדחות את התביעה.

20. לאור טענותיה של המדינה לסילוק התביעה על הסף, נקבע דיון בטענות אלו. כמו כן בשל גילו המופלג של חסן (יליד 1914) נקבע דיון מוקדם שבו נשמעה עדותם של חסן, של עו"ד ראמי חוסין, של עו"ד עומר אבו אלהיג'א ושל עו"ד אליאס פרח.

21. בסופו של יום, ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בבקשה לסילוק על הסף, החלטתי, ביום 5.12.2018 לדחות את בקשת הסילוק על הסף. בהחלטתי כתבתי כי לאחר שמיעת העדויות, לאור הטענות בדבר זיוף צו הירושה המאוחר, זיוף תצהירי הזיהוי וההכחשות בדבר היקף ההרשאה שניתנה לח'לאילה ובדבר קבלת הכספים, יש מקום לשמוע את הראיות בתיק במלואן.

22. יצוין כי במסגרת שמיעת הראיות בתיק צירפו התובעים רק תצהיר של יוסף אבו אלהיג'א, תובע 4, בנה ויורשה של אמנה. העד לא ידע לשפוך אור על האירועים מושא ההליך. חסן זומן לעדות נוספת אך לא התייצב וב"כ התובעים ויתר על העדתו.

תמצית המחלוקות
23. בהחלטה מיום 31.12.2018 נקבע כי הדיון בתיק יפוצל ותחילה תידון טענת התובעים כי עומדת להם עילת תביעה לפיצויים. כפי שהובהר אין מחלוקת כי המקרקעין, שהיו רשומים על שם המנוח עבד, הו פקעו על ידי הנתבעים וכי לבעלי הזכויות במקרקעין, מי שירש את המנוח עבד, עמדה זכות לפיצוי כקבוע בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.

המחלוקת העיקרית העומדת להכרעה היא האם זכות זו לקבלת פיצוי בשל הפקעה מוצתה כבר על ידי התובעים או מי מהם בהסכם הפיצויים. גם אם המסקנה תהא כי הסכם הפיצויים תקף, יש לבחון האם הסכם זה מיצה את תביעותיהם של כל התובעים, כלומר גם של חסן וגם של יורשי אמנה וח 'דיג'ה או שמא מדובר בהסכם שבין חסן לנתבעת בלבד. עוד יש לברר האם מכוח הוראת הסכם הפיצויים נותרה לתובעים עילת תביעה ליתרת פיצוי. לבסוף יש לברר האם עומדת לתובעים עילת תביעה כנגד ח'לאילה.

24. חשוב לזכור כי אין חולק שחסן חתם על כתב ההרשאה והסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו. בעניין היקף ההרשאה חלוקים הצדדים בשאלה האם ח'לאילה הוסמך לפעול על מנת להגיע להסכם בדבר ביטול ההפקעה או קבלת זכויות בקרקע חלופית בלבד, כטענת התובעים, או שמא הוסמך גם להסכים על קבלת פיצוי בגין ההפקעה כטענת הנתבעים.

25. התובעים העלו גם טענות שונות לגבי זיוף מסמכים, החל מזיוף צו הירושה המאוחר, דרך זיוף תצהירי הזיהוי וכלה בזיוף חתימת חסן על התצהיר שהוגש בהליך הקודם. לעניין טענות אלו יש לזכור כי גם אם תתקבל הטענה לזיוף צו הירושה המאוחר, תהא לדבר השפעה, אם בכלל, רק על זכותם של יורשי אמנה וחדיג'ה לתבוע. עוד אבהיר כי גם אם תצהירי הזיהוי שנחזו להיות חתומים בפני עו"ד ע' אבו אלהיג'א הם מזויפים, הרי שהתובעים לא חולקים על תכנם , ומאשרים כי ההצהרה כי המנוח עבד היה בעל הזכויות בחלקות המופקעות, משקפת את האמת.

דיון והכרעה
26. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין תביע תו של חסן להידחות וכי יש להותיר רק את תביעת התובעים 2-10 על כנה . מצאתי כי כתב ההרשאה שניתן על ידי חסן לח'לאילה הסמיך אותו לפעול גם לשם קבלת פיצוי בגין ההפקעות וחתימה על הסכם הפיצויים. עוד מצאתי כי בשים לב למחיקת התביעה הקודמת וחלוף הזמן מנוע חסן מלתבוע פיצוי בגין יתרת שווי החלקות המופקעות. מצאתי גם כי הוכחה, במידת הראייה הדרושה להליך זה, כי ח'לאילה שילם לחסן את סכום הפיצוי שקיבל בניכוי שכרו. עם זאת, לא שוכנעתי כי חסן היה מוסמך לפעול בשם אחיותיו אמנה וח'דיג'ה ועל כן אין בהסכם הפיצויים לחסום את תביעתן.

כתב ההרשאה
27. כפי שהובהר, ביום 2.7.2010 חתם חסן על כתב ההרשאה. חסן אישר בחקירתו כי ביקש שח'לאילה יפעל בשמו בעניין הזכויות לביטול ההפקעה או לקבלת פיצוי בשל הפקעת המקרקעין (עמ' 11 שורות 4 - 6). כתב ההרשאה כפי שצוטט לעיל בפסקה 8, המסמיך את ח'לאילה לפעול בשם חסן בכל הנוגע למקרקעין, מעניק לח 'לאילה סמכות נרחבת ביותר. בכתב ההרשאה נאמר מפורשות כי ח 'לאילה מורשה לפעול גם ל"קבלת פיצויים" (סעיף 1 לכתב ההרשאה). בסעיף 2 לכתב ההרשאה נקבע כי ח'לאילה מורשה להתקשר בחוזים שונים, לרבות עם רשות הפיתוח "[...] ביחס לכל זכות שהיא בהם, לרבות זכות לפיצויים וקבלת סכומי הפיצויים [...]".

28. כתב ההרשאה נחתם בטביעת אצבע על ידי חסן בפני הנוטריון אבו חלו חביב. חסן לא הכחיש את חתימתו. נוסח כתב ההרשאה ברור. לכאורה המשא ומתן שנוהל על ידי ח'לאילה, באמצעות בא כוחו , עו"ד חוסין, והסכם הפיצויים שנחתם, כלולים בגדר ההרשאה המפורשת שניתנה לח'לאילה .

חסן העיד כי חתם על כתב ההרשאה שכן ח'לאילה הבטיח להחזיר לו את האדמות (תצהיר ת/1 ועמ' 17 ), אולם לא נתן כל הסבר מדוע כתב ההרשאה, על פי לשונו כולל הרשאה רחבה יותר.

29. כידוע הלכה היא כי חזקה על אדם כי הבין על מה חתם ועל מה התחייב. בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965) נאמר:

בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא .

(ראו גם ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד לז(3) 60, 91 (1983); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו , פ"ד נד(2) 559, 570 (1997)).

30. חזקת החתימה, לפיה חזקה שאדם שחתם על מסמך הבין את תכנו והתכוון לאמור בו, מקבלת חיזוק מקום שהחתימה נעשתה בפני רשות או בפני נוטריון שאישר את החתימה. סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, מורה כי "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור" . עו"ד חלו חביב אישר כי חסן חתם בפניו על כתב ההרשאה, בטביעת אצבע, וכי עשה זאת מרצונו החופשי. אף כי אין אמירה מפורשת כי עו"ד חלו חביב הסביר לחסן את תוכן המסמך, הרי שיש להניח כי נוטריון לא יאשר חתימת אדם, ויציין כי חתם מרצונו החופשי, מבלי שאותו אדם אכן הב יע בפניו רצון חופשי לחתום על המסמך וכי הבין את תכנו (ראו והשוו ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477, 493 (1987)) ודוקו, בהיעדר הוכחה סותרת, קיימת חזקה כי הנוטריון מילא את חובתו ותפקידו כראוי (ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס אוראסיו ח'ורי ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 19 (4.4.2012); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר, פסקה 22 (10.3.2014)).

31. עוד עולה מחקירתו של חסן כי לטענתו לאחר שחתם על כתב ההרשאה לא שב ליצור כל קשר עם ח'לאילה (עמ' 17). אילו העניק לח'לאילה הרשאה מוגבלת לפעול רק להשבת הזכויות במקרקעין, חזקה שהיה מברר מה נעשה על ידי ח'לאילה ומתעניין האם בוטלה ההפקעה.

אדגיש כי גרסה זו של חסן לפיה לאחר חתימת כתב ההרשאה נותק כל קשר בינו לבין ח'לאילה אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו שלו. כך בסעיף 10 לתצהירו הוא מציין כי חתם לבקשתו של ח'לאילה על מסמכים "בשתיים או שלוש הזדמנויות שונות". בהמשך בסעיף 12 לתצהיר הוא מספר כי לאחר החתימה על המסמך הראשון, כנראה כתב ההרשאה, ביקש ממנו ח'לאילה לחתום על מסמכים נוספים שנדרשו "להמשך טיפולו בעניין חלקות הקרקע המופקעות". אין הסבר מדוע בכל ההזדמנויות הנוספות הללו לא בירר חסן מה עלה בגורל ההליכים, לא שאל האם מדובר בהשבת קרקעות או בפיצוי כספי וכדומה. דומה כי בנסיבות שכאלו, הנלמדות מתצ הירו של חסן עצמו, ניתן להסיק כי חסן ידע והבין בדיוק על מה חתם ומהו גדר ההשראה שניתנה לח'לאילה.

32. גרסתו של חסן כי ביקשת מח'לאילה לפעול רק לצורך השבת המקרקעין אינה מתיישבת גם עם התנהגותו בכל ההליכים. חסן הגיש, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט העליון לביטול ההפקעה (בג"צ 9818/02 ). עתירה זו נדחתה וחסן ידע על כך (עמ' 16). לאחר מכן פנה לעו"ד איברהים קאסם אשר מצדו פנה למינהל וביקש בשמו תשלום פיצוי, בכסף או בקרקע חלופית (נספח ב' לנ/2. מכתב מיום 1.3.2010 ). אמנם חסן העיד כי לא רצה פיצויים אלא רק אדמה, אולם אין בפיו הסבר מדוע עו"ד קאסם ביקש בשמו, עוד לפני מתן כתב ההרשאה לח'לאילה, פיצוי כספי. הדבר מעיד כי לא נעלמה מחסן האפשרות כי יהיה עליו להסתפק בפיצוי כספי בלבד.

33. נזכיר כי גם בהליך הנוכחי שנקט חסן הוא עותר לקבלת פיצוי כספי, ואינו עותר לביטול ההפקעה או לקבלת קרקע חלופית, אף כי בעדותו טען כי הוא מבקש רק את ביטול ההפקעה (עמ' 17). משמע, חסן ידע והבין כי לאחר דחיית העתירה, ימצא את מזורו בתביעת פיצויים. בכך יש משום חיזוק להנחה כי חסן העניק לח'לאילה הרשאה רחבה , הכוללת גם הרשאה לפעול לקבלת הפיצויים.

34. מסקנתי זו ולפיה חסן היה מודע לתכנו של כתב ההרשאה, לכך שייפה את כוחו של ח'לאילה לפעול גם לק בלת פיצוי כספי, וכי התכוון לכך, משמעה כי הוכחה "הרשאה פנימית", דהיינו הוכחה הרשאה בפועל התקפה ביחסי חסן - השולח, וח'לאילה - השלוח. הוכחת הרשאה פנימית מייתרת את הדיון בטענת המדינה ולפיה חסן יצר מצג של הרשאה במובן חוק השליחות ו כי ניתן לבסס את הסתמכותו של המינהל על הוכחת "הרשאה חיצונית" (ראו גם ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' עלדור ( 3.9.2015); ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, מח (5) 799, 812 (1994) ; ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' נסיך מנסורי מוזאפאר, מט (1) 649, 655 (1995); ברק, חוק השליחות, עמ' 525-547). בהערת אגב ולמעלה מן הצורך אבהיר כי אין ספק שכתב ההרשאה שנמסר לח'לאילה, וא שר הוצג על ידו למינהל, יכול לבסס "הרשאה חיצונית", כלומר לבסס את זכותו של המינהל להסתמך על כתב ההרשאה, ולהוביל למסקנה כי הסכם הפיצויים מחייב את חסן.

35. אין חולק כי על פי כתב ההרשאה רשאי היה ח'לאילה לפעול באמצעות עורך דין וליפות את כוחו של עו"ד חוסין לנהל משא ומתן עם המדינה לקבלת פיצוי. עו"ד חוסין פעל במסגרת ייפוי הכוח שניתן לו על ידי ח'לאילה ואין טענה כי חרג מההרשאה שניתנה לו.

36. התובעים טוענים כי נפלו פגמים במסמכים שהוצגו על ידי עו"ד חוסין וח'לאילה למדינה, המלמדים כי נפל פגם בניהול המשא ומתן ובהתקשרותם בהסכם הפיצויים. התובעים טוענים כי לבקשת המינהל המציא עו"ד חוסין שני תצהירי זיהוי אשר נחזים להיות חתומים על ידי חסן ועל ידי עלי נאיף עלי בפני עו"ד עומר אבו אלהיג'א (נספח י-1 ו-י-2 לנ/2). שני תצהירים אלו נועדו להצביע כי המנוח עבד, הוא שהיה בעל הזכויות בחלקות המופקעות, כלומר מדובר בתצהירי זיהוי שנועדו לקדם את הסכם הפיצויים ולסייע לחסן לקבל את הפיצוי.

37. עו"ד ע' אבו אלהיג'א העיד כי המסמכים לא נערכו על ידו ולא נחתמו בפניו, ואף הצביע על ליקויים בחותמת ובכתובת המשרד (עמ' 5). מעדותו זו מבקשים התובעים להסיק כי בפנינו תצהירים מזויפים.

38. איני סבור שדי בעדותו של עו"ד ע' אבו אלהיג'א כדי לקבוע כי אכן מדובר במסמכים מזויפים. ראשית, מדובר במסמכים שנועדו לקדם את עניינו של חסן, הם כוללים פרטים של המנוח עבד ושל חסן; שנית, אין חולק כי המצהיר, עלי נאיף עלי , שחתם על תצהיר הזיהוי, הוא תושב הכפר ומכיר היטב את חסן. חסן בחקירתו אישר זאת (עמ' 17). אילו היה מדובר בזיוף לא הייתה נעשית פנייה דווקא לבן כפר המוכר לחסן; שלישית, עלי נאיף עלי לא זומן לעדות, לא הובהר מי פנה אליו לחתימה על התצהיר, היכן ח תם על התצהיר ומי אישר את החתימה. לבסוף נזכיר כי חסן אישר בתצהירו כי לבקשת ח'לאילה נפגש איתו במספר הזדמנויות וחתם על מסמכים נוספים שנדרשו לשם המשך הטיפול בעניין החלקות המופקעות (סעיפים 10, 12 לתצהירו ת/1). מכאן יש להניח כי חסן חתם על מסמך הזיהוי אשר נועד לקדם את המשך הטיפול.

עוד אציין, כי גם תצהיר הזיהוי שנחזה להיות חתום על ידי חסן נחתם בטביעת אצבע. צפוי היה כי תובא ראיה, כגון חוות דעת, לגבי זיהוי טביעת האצבע. התובע לא הציג חוות דעת כלשהי. איני מתעלם מההלכה ולפיה על מי שמבקש לסמוך על מסמך חתום, מוטל הנטל להוכיח את החתימה (ראו ע"א 355/63 קרסינצקי נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב, פ"ד יח(4) 324, 328, 331 (1964 ); ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309, 315 – 316 (1979) ; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 262 (1993)). אולם אין פירושו של דבר כי לשם הרמת הנטל מחויב הטוען להביא חוות דעת. לעיתים די בהתבוננות כדי לברר האם החתימה מזויפת, ולענייננו טביעת האצבע, ולפעמים די במכלול הראיות החיצוניות כדי לקבוע שמסמך אכן נחתם על ידי מי שנחזה להיות החותם (שם) .

39. במקרה הנוכחי מכלול הראיות מלמד כי סביר יותר להניח כי חסן הוא שחתם על התצהיר בטביעת אצבע כדי לקדם את עניינו בתביעת הפיצויים . ודוקו, למרות שעו"ד ע' אבו אלהיג'א שלל את חתימתו כחתימת אימות על תצהירי הזיהוי, נזכיר כי עו"ד אבו אלהיג'א ייצג את חסן בעתירה לבית המשפט העליון והיה מודע לטענותיו של חסן לגבי המקרקעין (עדותו עמ' 4). צריך לזכור כי אפילו זויפה חתימת האימות, אין בכך כדי לשלול שחסן ועלי נאיף עלי, הם שחתמו על תצהירי הזיהוי שנדרשו כדי לאפשר קבלת הפיצויים. עוד נזכיר כי תכנם של אותם תצהירים אינו שנוי במחלוקת. יתכן שמאן דהוא פעל שלא כדין כדי לצרף חתימת אימות לחתימותיהם של חסן ועלי נאיף עלי על התצהירים, אולם ניתן לקבוע כי השניים הם שחתמו על תצהירי הזיהוי .

מכל מקום, השימוש בתצהירים לא נועד לפגוע בחסן אלא להיפך, לסייע לו לקבל את הפיצויים המגיעים בשל ההפקעה. אין די בטענת זיוף חתימת האימות על התצהירים, כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים שנחתם מכוח כתב הרשאה שנתן חסן לח'לאילה.

40. יובהר כי אפילו מאן דהוא, ח'לאילה או מי ממשפחתו של חסן או קרוביו אשר ביקשו לסייע בתביעת הפיצויים, זייף את חתימותיהם של חסן ושל עלי נאיף עלי, אין בכך כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים. הזיוף הנטען, נועד לסייע לחסן, תואם את עמדתו, ותכנם של התצהירים תואם את גרסתם של התובעים. על כן אין התובעים יכולים להיבנות מטענת הזיוף של התצהירים.

41. כפי שהובהר לעיל, לאחר חתימת הסכם הפיצויים הוגשה תביעה בשמו של חסן לגביית יתרת הפיצוי המגיע בגין ההפקעה. במסגרת הליכים אלו צורף תצהיר נוסף של חסן (נספח י"ח לנ/2) שגם עליו מופיעה חתימתו של חסן בטביעת אצבע. גם תצהיר זה נחזה להיות מאומת על ידי עו"ד אבו אלהיג'א. עו"ד אבו אלהיג'א הכחיש גם את חתימתו על תצהיר זה. למשמעות הגשת התביעה בהליך הקודם וצירוף התצהיר שנטען כי הוא מזויף, אתייחס בהמשך.

42. התובעים מדגישים גם כי למינהל הוצג צו הירושה המאוחר שהוא צו ירושה מזויף. על פי צו הירושה המאוחר הנחזה להיות צו המתקן את צו הירושה המקורי, חסן הוא היורש היחיד של המנוח עבד. מהראיות שהוצגו ומאישור בית הדין השרעי בעכו, מתחייבת המסקנה כי צו הירושה המאוחר בטל ואינו תקף. בין אם אושר שלא כדין על ידי בית הדין השרעי בחיפה , ובין אם מדובר בזיוף, אין ספק כי צו הירושה המ אוחר אינו תקף ואינו מחייב (ראו החלטת בית הדין השרעי בעכו מיום 14.9.2017, נספח ח' לסיכומי התובעים).

43. התובעים טוענים כי הסתמכות המינהל על צו ירושה מזויף, מעידה על רשלנותו של המינהל בכל הנוגע למשא ומתן לכריתת הסכם הפיצויים.

כפי שניתן לראות, למינהל הוצג צו ירושה שנחזה להיות צו ירושה מתוקן שניתן על ידי בית הדין השרעי, כשהוא מתורגם לעברית על ידי הנוטריון עו"ד א' פרח. עו"ד פרח אישר כי סבר שמדובר במסמך אמיתי שכן זיהה את כתב ידו של הקאדי (עמ' 7). עו"ד פרח לא בדק את המקור ואישר אך ורק את התרגום. עם זאת, לא ברור מדוע הצגת כתב הירושה המאוחר, כאשר תרגומו מאושר על ידי נוטריון, מעידה על התרשלות של המינהל ומדוע יש בכך כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים. למינהל לא הייתה כל סיבה סבירה להניח כי נפל פגם בצו הירושה שהוצג לו. ודוקו, צו הירושה המאוחר הוצג למינהל על ידי עו"ד חוסין, בא כוחו של ח'לאילה אשר פעל מכוח כתב ההרשאה שניתן על ידי חסן. המינהל יכול היה לסמוך, באופן סביר, כי צו הירושה שהוצג לו על ידי בא כוחו של חסן אכן משקף צו ירושה מתוקן שניתן על ידי בית הדין השרעי.

44. נזכיר כי צו הירושה המאוחר נמסר לעו"ד פרח על ידי ח'לאילה (עמ' 8). עו"ד חוסין העיד כי מי שמסר לו את המסמכים כולל צו הירושה המאוחר היה ח'לאילה (עמ' 8). ח'לאילה מצדו העיד כי קיבל את כל המסמכים מחסן. במצב זה, בהעדר עדויות נוספות, לא ניתן לקבוע מיהו שזייף את צו הירושה המאוחר, האם היה זה חסן, או ח'לאילה או שמא מי מקרוביו של חסן שביקש לסייע לו לקבל את מלוא הפיצוי. כך או כך, אין בהגשת צו ירושה מזויף למינהל כדי לפגוע בהסכם הפיצויים שנכרת בין המינהל לחסן.

45. איני מתעלם מהעדויות והראיות שהציגו התובעים על מעשי זיוף שבוצעו על ידי ח'לאילה במקרים אחרים, שבגינם אף הורשע (ת"פ (שלום נצרת) 5644-04-14, גזר דין מיום 21.4.2015 שצורף כנספח י"ז לסיכומי התובעים). העובדה שח'לאילה הורשע בזיוף במקרה אחד אינה מחייבת את המסקנה כי זייף גם את המסמכים בתיק זה. ההרשעה בתיק האחר עשויה להשליך על הערכת העדות בתיק הנוכחי, אולם אין בה כשלעצמה די כדי לקבוע שח'לאילה הוא שזייף את צו הירושה המאוחר.

46. ניתן לסכם ולקבוע כי אף שלכאורה הוגשו למינהל מסמכים פגומים, בין אם זויפה חתימת האימות ובין אם מדובר במסמך שכולו מזויף, כמו צו הירושה המאוחר, הרי שכל אלו נועדו לקדם את ה אינטרס של חסן, ועל כן אין לחסן עילה לכפור בתוקף הסכם הפיצויים בשל הגשתם.

שונה הדבר בכל הנוגע לתביעת שאר התובעים, יורשיהן של אמנה וח'דיג'ה שכן משמעות הצגת צו הירושה המאוחר רלבנטית בעיקר לסוגיית תוקפו של הסכם הפיצויים ביחס לתביעות האחיות אמנה וח'דיג'ה ז"ל או תביעות יורשיהן.

תביעות התובעים 2-10
47. התובעים 2-10, יורשיהן של אמנה וח'דיג'ה, תובעים את הפיצוי המגיע לאמנה וח'דיג'ה בהיותן יורשות של המנוח עבד. ראינו כי למינהל הוצג צו הירושה המאוחר ולפיו רק חסן הוא היורש, אך צו ירושה מאוחר זה אינו תקף, ומכוח צו הירושה המקורי אמנה וח'דיג'ה הן יורשות נוספות של המנוח.

48. בעדותו סיפר חסן כי הוא ואחיותיו ירשו את אביהם עבד אולם הוסיף "אני האחראי עליהן" (עמ' 16 שורה 21). כאשר נשאל על העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול ההפקעה השיב כי הגיש את העתירה לכך כיוון שהוא האחראי על אחיותיו (שם שורה 32). משמע, חסן ראה עצמו כמי שפועל גם בשם האחיות.

49. התובעים הציגו תצהיר של יוסף אבו אלהיג'א (תובע 4) אשר הצהיר והעיד כי רק בסמוך להגשת התביעה הנוכחית נודע לו על האפשרות לתבוע פיצוי ים בגין הפקעת המקרקעין (עמ' 26). העד העיד כי ידע שהיו אדמות לסבו עבד, אבל לא ידע מתי הייתה ההפקעה, לא ידע על העתירה לביטול ההפקעה, לא ידע שלסבו היו זכויות במקרקעין נוספים שלא הופקעו, ולמעשה לא ידע מאום על הנכסים שאמו ירשה על פי הנטען (עמ' 26). כאשר נשאל מה אמו קיבלה מירושת עבד השיב כי היא לא קיבלה דבר (עמ' 26 שורות 33-35).

50. מתברר כי המנוחות אמנה וחדיג'ה חתמו ביום 21.10.2001 על ייפוי כוח בלתי חוזר ולפיו ייפו את כוחו של חסן ושל עו"ד מ' בשיר, לפעול בשמן בכל הרכוש אותו ירשו מאביהן המנוח עבד והגדרו את הרכוש "(ב)אדמות כוכב אבו-אלהיג'א בשטח הבנוי (שטח כללי 250 מ"ר) כולל זכויות בבנין המוקם עליו והידוע בחלקה – 33 בגוש - 1 " (סומן נ/1). אין בייפוי כוח הבלתי חוזר כל התייחסות לזכו יות תביעה בגין הפקעת מקרקעין נוספים שאינם מוזכרים בייפוי הכוח. משמע, האחיות לא העבירו לחסן את זכויותיהן לקבלת פיצויי הפקעה בגין הפקעת זכויותיו של המנוח עבד בחלקות המופקעות.

51. מתברר גם כי בטרם הגשת התביעה הנוכחית פנתה בתו של חסן ששמה מונטהה ליורשי האחיות ועניינה אותם בהגשת התביעה (עמ' 27). הדבר מעיד כי גם חסן ובני ביתו ידעו כי הזכויות להגשת תביעה לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין לא הועברו לחסן ונותרו בידי אחיותיו או יורשיהן.

52. הנתבעים או מי מהם לא הביאו שום ראיה לשכנע כי חסן פעל כדין בשמן של אחיותיו בעת מתן כתב ההרשאה לח'לאילה. אמירותיו של חסן כי הוא האחראי על אחיותיו, אינה מספקת לקבוע כי האחיות הסמיכו את חסן לפעול בשמן ולהגיע להסכמים בעניין הפיצויים. ח'לאילה לא היה מוסמך לפעול בשם אמנה וחדיג'ה או מי מיורשיהן, ולכן הסכם הפיצויים שנכרת אינו יכול לחייבם או למנוע מהם את הגשת התביעה לפיצוי בגין חלקם בזכות לפיצויים. משמעות הדבר היא כי הסכם הפיצויים אינו חוסם את תביעתם של התובעים 2-10 לפיצוי.

53. הנתבעת טוענת כי דין תביעת התובעים להידחות גם מחמת השיהוי בהגשתה. נטען כי ההפקעה בוצעה כבר בשנת 1979 והזכויות בחלקות המופקעות נרשמו על שם המדינה בשנת 1992 (נספח "א" לנ/2). הגשת התביעה בשנת 2016 נגועה, כך נטען, בשיהוי ניכר, ועל כן דינה להידחות.

54. דין טענת השיהוי להידחות. בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013) ), דן בית המשפט העליון בהרחבה בשאלת התיישנות תביעה לפיצוי הפקעה. נקבע כי תביעה שכזו תתיישן בתוך 7 שנים מיום תפיסת החזקה במקרקעין המופקעים. עם זאת, קבע בית המשפט כי ההלכה תחול רק מיום 21.3.2016 , כלומר ניתנה לכל מי שזכויותיו הופקעו קודם לכן, ארכה להגשת התביעה עד מועד זה. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 17.3.2016 , כלומר בתוך תקופת הארכה שניתנה ועל כן אין לסלקה מחמת התיישנות.

55. עם זאת, אין בפסק הדין בדנ"א 1595/06 הנ"ל כדי למנוע העלאת טענת שיהוי (ראו שם פסקה 11 ). כדי שטענת שיהוי תתקבל אין די בהוכחת חלוף הזמן ממועד ההפקעה או תפיסת המקרקעין ועד מועד הגשת התביעה. על הנתבעת לשכנע כי סמכה על חלוף הזמן, ושינתה מצבה לרעה (ראו ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' מסרי , פסקה 42 (29.8.2016)). לא זה המקרה. כפי שראינו כבר בשנת 2002 הוגשה עתירה לביטול ההפקעה. בעקבות פסק הדין שדחה את העתירה נעשתה פניה למינהל לקבל ת פיצויים . אמנם מי שפנה היה רק חסן ואולם מדובר בזכויות באותן חלקות. הנתבעת ידעה כי עומדות גם לאמנה ולח 'דיג'ה זכויות לקבלת פיצויים בהיותן יורשות של המנוח עבד. המינהל אף דרש מסמכים המעידים על הסתלקות של אמנה וח'דיג'ה מהירושה או המחאת הזכויות לחסן. צו הירושה המקורי הוגש למינהל ביום 28.7.2010 (נספח "י"ד" לנ/2), והבקשה לקבלת אישור האחיות , נמסרה לעו"ד חוסין, על פי התרש ומות בתיק המינהל ביום 19.9.2010 (נספח ז ' לנ/2). בעקבות זאת הומצא למינהל צו הירושה המאוחר, שכאמור אינו תקף.

56. משמע, המינהל ידעו על זכויותיהן של האחיות אמנה וח'דיג'ה, היה מוכן לפצותן ורק לאחר שהוצגו בפניו מסמכים, שאינם תקפים, העביר את הפיצוי לחסן. אילו המינהל היה מבקש לסמוך כדין על הוויתור הנטען, הייתה נעשית פניה ישירות לאמנה וח'דיג'ה או ליורשיהן. המינהל לא שילם את הפיצוי ושינה מצבו לרעה בשל השיהוי, אלא בשל הסתמכותו על מסמכים שאינם תקפים בדבר הוויתור על הירושה.

57. אין טענה, או ראיה, כי המינהל הודיע לתובעים 2- 10 על הסכם הפיצויים עם חסן או על תשלום הפיצויים, ולכן אין עוגן לטענה כי המינהל, שהסכים לשלם לחסן, סמך בתום לב על שתיקתם או על השיהוי בהגשת התביעה מצדם. על כן אין לחסום את תביעת התובעים 2-10 ויש להתיר להם לתבוע את חלקם בפיצויי ההפקעה.

התביעה כנגד ח'לאילה
58. חסן תובע גם את ח'לאילה ועותר לחייבו לשלם כל סכום שקיבל מהמינהל כפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. עוד טוען חסן כי יש לחייב את ח'לאילה לפצותו במלוא ערך המקרקעין, שכן ח'לאילה פעל להגשת התביעה בהליך הקודם, ברשלנות, בלי להודיע לחסן, ובמחדליו גרם לכך שהתביעה תמחק.

59. כפי שהובהר לעיל , ח'לאילה אישר כי קיבל מעו"ד חוסין את הפיצוי ששולם, לאחר ניכוי שכר טרחת עורך הדין בסך - 153,150 ₪, וטוען כי העביר לחסן סך של 100,000 ₪. ח'לאילה מפנה למסמך המכונה "זיכרון דברים ואישור על קבלת כספים" מיום 1.5.2011 שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע, שבגדרו מאשר חסן את קבלת הכספים (נספח ל סיכומיו של ח'לאילה) . ל פי עדותו של ח'לאילה, הוא הגיע עם חסן לסניף בנק הפועלים, משך את הסכום המזומן ונתן לחסן את מלוא הסכום. ח'לאילה צירף מסמכים המעידים על משיכת הסכום מחשבון הבנק. ח'לאילה העיד כי את הכסף מסר לחסן בחצר האחורית של הבנק (עמ' 34). ח'לאילה סיפר כי תיאם את מסירת הכסף עם בתו של חסן, מונטהה (שם שורה 5). עוד סיפר חסן כי כאשר התקבל החזר מס שבח, ממנהל מיסוי מקרקעין, בסך של 7,050 ₪ נ שלח הסכום ישירות לחסן (סעיף 12 לנ/3, עמ' 35 וכן נספח לסיכומי ח'לאילה). לטענתו חסן משך את הכספים מחשבונו והדבר מעיד כי ידע על הסכם הפיצויים וכי קיבל את חלקו.

60. נציין כי ח'לאילה מבהיר כי הקשר בינו לבין חסן השתרע גם על עניינים נוספים. בין היתר סיפר כי פעל בשמו של חסן בעסקאות נוספות . מסמכים על עסקאות כאלו צורפו לסיכומי הטענות של ח'לאילה אך לא לתצהירו. בכל מקרה הוצגו מסמכים על עסקה משנת 2010, כלומר קודם למועד שבו על פי הנטען העביר ח'לאילה את הכספים לחסן.

61. על אף עדותו של ח'לאילה בדבר העברת התשלום במזומן לחסן בנוכחות בתו מונטהה, הבת לא התייצבה לעדות. ודוקו, מדובר באותה בת שהייתה על פי עדותו של התובע 4, יוסף אבו אלהיג'א, מעורבת בהגשת התביעה ואשר פנתה לשאר התובעים והציע להם להצטרף להליך. לפיכך צפוי היה כי תתייצב ותתייחס לטענתו של ח'לאילה ותזים את גרסתו. כידוע, הימנעות בעל דין מזימונו של עד רלבנטי או הבאתה של ראיה רלבנטית, ללא הסבר מניח את הדעת למחדל, פועלת לרעתו ומחזקת את ההנחה כי גרסת העד הייתה מנוגדת לעמדת בעל הדין שנמנע מהזימון. כך למשל ב ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008) נאמר :
לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק שמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (פסקה 26 לפסק הדין) .
 
(ראו גם ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"פ 2098/08 פרעוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.12.2011); דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(4) 621, 628 (1994); י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע - 2009)).

62. לאור האמור, עדותו המפורטת של ח'לאילה, מסמך זיכרון הדברים, השבת כספי מס השבח לחסן, וההימנעות מזימונה של העדה מונטהה, ניתן לקבוע כי ח'לאילה הוכיח, במידת הראיה הנדרשת בהליך הנוכחי, כי העביר את הכספים לחסן.

תביעה ליתרת שווי
63. כאמור בהסכם הפיצויים נקבע כי חסן יוכל לתבוע את יתרת שווי המקרקעין בתוך שנה מיום תשלום הפיצוי כסכום שאינו שנוי במחלוקת. ביום 5.9.2011 הגיש עו"ד חוסיין, בשמו של חסן, בקשה לבית המשפט (תיק 6419-09-11) לקביעת שווי המקרקעין ולחיוב הנתבעת בפיצויים בגין
ההפקעה. בקשה זו נמחקה בהסכמה. אין טענה כי במועד הדיון שבו הודיע עו"ד חוסין כי הוא מסכים למחיקה נוכח גם ח'לאילה ואין טענה כי עו"ד חוסין הסכים למחיקה על פי בקשתו של ח'לאילה.

64. עו"ד חוסין הסביר כי ביקש למחוק את הבקשה לאו דווקא בשל אי התייצבותו של חסן, אלא מאחר שהבין כי השמאי שהכין חוות דעת בתמיכה לתביעה טעה. להבנתו, שוכנע כי החלקות המופקעות לא היו ב תחום ייעוד חקלאי אלא בתחום ייעוד של יער ועל כן לא היה בסיס ראוי לתביעה ליתרת השווי (עמ' 7 שורות 11-13). לדבריו "בהמלצת בית המשפט שאנחנו טוחנים מים, עדיף היה לרדת מזה"(שם).

65. גם היום אין בפניי שום ראיה כי שווי החלקות המופקעות עלה על השווי לפיו חושב הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת ואשר נכלל בהסכם הפיצויים. במצב זה, כאשר עו"ד חוסין שפעל מכוח ייפוי כוח מח'לאילה, הסכים למחוק את התביעה, אין מקום להתיר לחסן להגיש תביעה ליתרת השווי. הסכם הפיצויים קבע מגבלת זמן להגשת התביעה ליתרת השווי. המועד שנקבע חלף. כפי שקבעתי לעיל הסכם הפיצויים תקף ומחייב את חסן ועל כן חסן מנוע מהגשת תביעה חדשה. החלטתו של עו"ד חוסין למחוק את התביעה בהליך הקודם התבססה על הערכת סיכויי התביעה ואיני סבור שבהעדר ראיה על השווי, יש מקום לקבוע כי החלטתו זו מעידה על התרשלות או על פגם אחר בהליך. ודוקו, את ההוצאות שנפסקו שילם ח'לאילה עצמו ולכן ברי כי הגשת התביעה בהליך הקודם לא גרמה לחסן הפסד כספי כלשהו.

ההודעה לצד ג'
66. המדינה שלחה לחסן הודעה לצד שלישי בגדרה עתרה לחייב את חסן לשפותה בגין כל תשלום שתשלם לתובעים 2-10 . כפי שהובהר לעיל, חסן הלך לעולמו לאחר שמיעת הראיות בתיק, ועל כן יש לתקן את הודעת השיפוי ולצרף את יורשיו. ודוקו, יורשיו של חסן עשויים לחוב בשיפוי רק בהתאם להוראת סימן ו' לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

67. הואיל ומצאתי כי יש לדחות את תביעת חסן ולהותיר את תביעתם של התובעים 2-10 , תוכרע ההודעה לצד שלישי רק לאחר שיינתן פסק דין בתביעה של תובעים אלו.

סוף דבר
68. לאור כל האמור, אני דוחה את תביעתו של חסן כנגד הנתבעים כולם. תביעתם של תובעים 2-10 כנגד הנתבע ת1 לפיצוי בגין חלקן של אמנה וח'דיג'ה בירושת המנוח עבד תישאר ותתברר .

חסן ישלם לנתבעת 1 הוצאות בסך של 10,000 ₪. לאור טענת הזיוף והתמיהות לגבי התנהלותו של ח'לאילה, אין צו להוצאות בתביעה כנגדו.

אני קובע קדם משפט בתביעת התובעים 2-10 ליום 21.6.2020 שעה 13:30.

ניתן היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.