הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 35742-03-16

בפני
כבוד ה שופט אמיר טובי

המבקשת
רשות הפיתוח ע"י רשות מקרקעי ישראל

נגד

המשיבים

  1. כמאל קיס
  2. ג'מאל קיס
  3. יחיא קיס
  4. מוחמד קיס
  5. ח'ולה קיס
  6. סואעד קיס
  7. עליא קיס

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 20.4.2020, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבים פיצוי בסך 1,067,595 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, בגין הפקעת המקרקעין מושא הדיון, לפי סעיף 13(1) לפקודת הק רקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ.

2. בבקשה שהגישה המבקשת נאמר כי היא מתעתדת להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, וכי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח אסמעיל ז"ל (23.7.2019) (להלן: "הלכת אסמעיל") וכן לאור ההחלטה שדחתה בקשה לקיים דיון נוסף על הלכה זו בדנ"א 5261/19 עזבון המנוח אסמעיל נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (25.2.2020). לטענת המבקשת, יישומה של אותה הלכה, הדומה בנסיבותיה לענייננו, יוביל לביטול החיוב שהושת עליה בפסק הדין. עוד צוין כי במידה ופסק הדין לא יעוכב קיים חשש שייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, משזו נדרשת לשלם למשיבים, בהתאם לפסק הדין, סכומים גבוהים ומשמעותיים מתוך כספי הקופה הציבורית. כן צוין כי גובהו של הסכום שנפסק מהווה שיקול בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן קיים חשש שאם ישולם סכום זה לאנשים פרטיים מן היישוב, אזי במקרה של הפיכת פסק הדין יהיה קשה להשיב את הכספים. עוד נטען, כי למשיבים לא ייגרם נזק מעיכוב פסק הדין, נוכח כך שהסכום שנפסק לטובתם אינו דרוש לסיפוק צרכיהם השוטפים ובשים לב לכך שתביעתם הוגשה שנים רבות לאחר הפקעת המקרקעין. לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

3. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה, אגב חיוב המבקשת בהוצאות בגינה. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענה כי לא תוכל להיפרע מהמשיבים אם תזכה בערעור, ואף לא תמכה את הבקשה בתצהיר. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי הפרשנות שנותנת המבקשת להלכת אסמעיל היא שגויה, ומכאן שאין מקום להתערב בפסק הדין.

לחילופין, טע נו המשיבים כי ככל שלא תידחה הבקשה, יש ל קבוע כי עיכוב הביצוע לא יחול על הקרקע שבייעוד מגורים ולקבל את הבקשה באופן חלקי בשיעור 50% לגבי יתרת שטח המקרקעין, באופן שהמבקשת תעביר למשיבים לאלתר סך של 793,478 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ואילו יתרת הפיצוי תעוכב .

4. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה שהוגשה לגביה, הגעת לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

5. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מורה כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". יחד עם זאת, רשאי בית המשפט שנתן את ההחלטה להורות על עיכוב ביצועה, בהתאם לתקנה 467(א) לתקנות הנ"ל. בפסיקה נקבע כי ככלל בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של פסק דין מקום בו הוכח קיומם של שני תנאים מצטברים - האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה. נקבע עוד כי בין שני התנאים שורר יחס של "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך יפחת הצורך בהוכחה מוצקה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, וכן להפך (ראו: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני (5.5.2019)). כמו כן נקבע כי ככלל, סעד כספי הוא בר השבה וככזה הנטל הנדרש לעיכוב ביצועו גבוה יותר (ראו: ע"א 388/16 ישראל (נתן) ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) (20.01.2016)).

6. בהתייחס לסיכויי הערעור בענייננו, איני רואה לקבוע עמדה נחרצת בסוגיה זו. אסתפק בכך שאציין כי לא מדובר בסיכויים קלושים וכי שאלת משמעותה והשלכותיה של הלכת אסמעיל, אף לאחר שנדחתה הבקשה לקיום דיון נוסף, היא שאלה שראוי כי תתברר בגדר הליך הערעור. בנסיבות דומות לענייננו קבע בית המשפט העליון בע "א 1961/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח אחמד טרביה (2.6.2020) (מפי כב' השופט נ' סולברג), כך:

"...דומני כי להלכת איסמעיל יש פוטנציאל להשפיע על תוצאת הערעור. אשר לדחיית הבקשה לדיון נוסף, פנים לה לכאן ולכאן. מחד גיסא, דחיית הבקשה מותירה את קביעותיה של הלכת איסמעיל על כנן, ובכך יש כדי לסייע לעמדת המדינה, התומכת את יתדותיה בעקרונות שהותוו בהלכה זו. מאידך גיסא, בהחלטה שלא לקיים דיון נוסף נקבע, כי "פסק הדין בעניין איסמעיל אין בו כדי לשנות מההלכה הנוהגת עימנו ביחס לאומדן שיעור דמי החכירה המגיעים לנפקע, כמפורט בפסקה 9 לעיל. לכל היותר, מדובר בשלב נוסף בפיתוח ההלכה הקיימת מבחינה רעיונית, שנפקותה המעשית מצומצמת" (פסקה 11), ובדברים אלו יש כדי לתמוך לכאורה בעמדת המשיבים. כך או אחרת, לענייננו, לא ניתן לקבוע, כטענת המשיבים, כי סיכויי הערעור להתקבל 'זניחים ושוליים'".

7. באשר למאזן הנוחות, נכון הוא שככלל אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי אלא בנסיבות חריגות, כגון מצבו הכספי העגום של הזוכה, שימנע בעדו מלהשיב את סכום פסק הדין, היה והערעור נגדו יתקבל. עוד נכון, שהמבקשת לא הציגה ולו בדל ראיה לגבי מצבם הכספי של המשיבים או הקושי שעלול להיווצר אם יוחזר הגלגל אחורה ופסק הדין יבוטל. יחד עם זאת, בבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין שניתנו במקרים דומים, אשר הוגשו לבית המשפט העליון נעתר בית המשפט לעיכוב הביצוע, גם אם באופן חלקי. זאת, בין היתר נוכח חלוף הזמן מיום ההפקעה ועד להגשת התביעה לפיצויים וכן בשים לב לסיכויי הערעור להתקבל (ראו: ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל (27.10.2019); ע"א 6829/19 מדינת ישראל נ' חסארמה (14.11.2019); ע"א 6191/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 6192/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 4965/19 מדינת ישראל נ' עיזבון זערורה ז"ל (5.9.2019); ע"א 2765/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל (28.5.2020); ע"א 1638/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' אסדי (28.4.2020)).

8. במקרה זה, באיזון הראוי בין מכלול השיקולים, וכפי שנקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון, סבורני כי נכון יהא לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי. בהתאם לחוות דעת המומחית מטעם המבקשת, שיעור דמי החכירה האבודים לרכיב קרקע חקלאית עומד על 1.5% ולמגורים 2.5%. לפיכך, הפיצוי המגיע, לשיטתה, למשיבים לפי חלקם היחסי במקרקעין, מסתכם בסך 186,556 ₪. סכום זה כשאליו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית (בחישוב גס ובלתי מדויק), הוצאות ושכ"ט עו"ד, באופן יחסי, מסתכם בסך 235,000 ₪ בקירוב.

9. לפיכך, אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב באופן חלקי, כך שהמבקשת תעביר למשיבים, באמצעות בא כוחם, סך 235,000 ₪ ואילו תשלום יתרת הפיצוי שנקבע בפסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.