הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 34082-12-18

לפני כבוד השופט אברהים בולוס

התובע
פלוני

ע"י ב"כ עוה"ד י' קיפרמן

נגד

הנתבעת
המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) ח.פ. 513136895

ע"י ב"כ עוה"ד ג' אגברייה

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975 (להלן: החוק).
רקע כללי
התובע יליד 21.04.1991, נפגע בתאונת דרכים במסגרת עבודתו, אשר התרחשה ביום 21.03.16 (להלן: התאונה).

בזמן התאונה הנתבעת ביטחה את השימוש ברכב (אופנוע) בביטוח חובה מתאים .

אין כל מחלוקת בין הצדדים לעניין קרות התאונה, סיווגה כתאונת דרכים וגם לא באשר לכיסוי הביטוח. הצדדים נחלקו אך ורק לעניין הנזק והיקף הפיצוי בגינו - ולמחלוקת יחידה זו אדרש להלן.

החבלה והמעקב הרפואי
ממקום התאונה התובע הובהל לביה"ח רמב"ם. בקבלתו הוא נבדק ואובחן כסובל מחתך עמוק בירך שמאל לרבות התנתקות העור עם שרירים ואשכים חשופים; אותרו חבלות ושפשופים בעור במספר מקומות כולל אגן, ברכיים, קרסול ימין, כתף ואמה מימין; נמצא עיוות באמה מימין בשל שברים בעצמות הרדיוס והאולנה עם מעורבות תוך פרקית ; נפיחות בקרסול מימין בשל שבר בפטישון עם שפשוף משמעותי וקילוף של הע ור; שבר באגן (רמוס פוביס משמאל) וגם פריקה בכתף הימני.

בסמוך לאחר הגיעו לביה"ח, התובע עבר ניתוח להטריית הפצעים בירך ובמפשעה ו גם שחזור וקיבוע חיצוני לשברים ברגל ויד ימין. בתאריך 7.4.16 עבר עוד הטרייה לרקמת שריר ושומן נמקית , ובתאריך 20.4.16 עבר הטריית נוספת לפצע והשתלת עור בירך השמאלי.

ביום 8.5.16 התובע הועבר מביה"ח רמב"ם לאשפוז במחלקה השיקומית בביה"ח לגליל המערבי (להלן: ביה"ח נהריה ). במחלקה זו התובע עבר הליך שיקומי ש במסגרתו החל הולך עצמאית ו גם חל שיפור בתפקודו עד לביצוע רוב פעולות היומיום החיוני ות. התובע שוחרר ביום 7.6.16 עם הנחיות להמשך מעקב רפואי, טיפולי פיזיותירפיה לשיפור הניידות, ריפוי בעיסוק לשיפור טווחי התנועה, עזרה חלקית וגם הומלץ לתובע על שימוש בגרביים אלסטיות.

לאחר שחרורו התובע המשיך את המעקב במסגרת מרפאות ביה"ח נהריה ובשל התפתחות נמק בשוק ימין הוא אושפז במחלקה הפלסטית בביה"ח ביום 5.7.18 ועבר ניתוח להשתלת עור (יצויין כי על ניתוח זה ניתן ללמוד מסיכומי הביקור במרפאות החוץ שכן סיכום האשפוז לא הוגש). השתל כנראה לא נקלט והתובע אושפז שוב ביום 26.1.17 אך הפעם בביה"ח רמב"ם שם עבר הטריה והשתלת עור חוזרת בשוק הימני, ושוחחר לביתו ביום 8.2.17 עם הוראות למנוחה, רגל מורמת וחופש מחלה.

הנכות הרפואית
התאונה, כאמור, הינה תאונת עבודה והתובע נבדק ע"י הוועדה הרפואית שליד המל"ל.

תחילה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% עד 30.9.16, ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 80% עד 31.3.18.

עם התייצבות מצבו הרפואי של התובע והחל מיום 1.4.18, נקבעה נכותו הצמיתה כלהלן:

15% לפי סע' 41(4)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה תשט"ז-1956 (להלן: התוספת) בגין הגבלה בתנועות כתף ימין.

20% לפי סע' 35(1)(ג) לתוספת, בגין פגיעה בשורש כף יד ימין עם השפעה בינונית על כושר הפעולה.

20% לפי סע' 51(4)(ב) לתוספת, בגין הנזק לשרירים האדוקטורים במפרק ירך שמאל.

20% לפי סע' 75(1)(ג) לתוספת, בגין צלקות מכערות ונרחבות באזורים מרובים בגפיים התחתונות עם חוסר רקמה.

הנכות הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 57%.

הבקשה להבאת ראיות לסתורה
על אף שניתנה הצעה לצדדים, אלא שלא הצליחו להגיע להבנות. משכך, נקבע דיון אשר התקיים לפניי ביום 13.2.20 לשמיעת ראיות וסיכומי הצדדים. בתום דיון זה בו העידו התובע ואמו ואילו הנתבעת הסתפקה בהגשת ראיות , האחרונה עתרה בע"פ בבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית .

באותו מעמד הבהרתי לצדדים, כי אין הצדקה לפצל בין הבקשה לסיכומים, זאת נוכח השלב המתקדם בו נמצא ההליך, ו נכון לשמוע את סיכומי הצדדים וגם הבקשה והתגובה כמקשה אחת. ככל שאראה לקבל את הבקשה, אזי תינתן החלטה מתאימה, ואם דעתי תהיה כי דין הבקשה דחיה, אזי את נימוק יי אביא בגדרי פס"ד.

בקשתה של המבקשת ממוקדת בנכויות שנקבעו בעקבות ההגבלה בתנועות כתף ימין וגם שורש כף יד ימין. כדי שהתמונה תהיה בהירה חשוב להזכיר, כי במהל ך עדות התובע , הנתבעת הציגה צילומים ואף סרטון אותם העלה התובע לעמוד ה- Facebook שלו (המוצגים נ/3-4) . בסרטון רואים את התובע מתאמן בחדר כושר, ובתמונות כשהוא נמצא בתנו חות שונות ביום חתונתו, בעבודתו כמאבטח ברכבת, במסגרת טיולים ועוד.

הנתבעת בדעה, כי מראיות אלו עולה בבירור כי ההגבלות בתנועות כ תף ושורש כף יד ימין, באם קיימות כאלו, הרי הן קלות בהרבה מההגבלות שעמדו ביסוד קביעת הנכויות.
כזכור, בגין ההגבלה בתנועות הכתף נקבעה נכות רפואית בשיעור 15% על יסוד פר ט הנכות שקיבל ביטוי בסע' 41(4)(ב), שזו לשונו:
"(4) הגבלת התנועות בפרק הכתף

(ב) עד לגובה השכם 15%"

ואילו באשר לשורש כף יד ימין הנכות הרפואית נקבעה לפי סע' 35(1)(ג):

"(1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר
(ג)    קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה       20%"

כפי שנקבע רבות, היתר כמבוקש יינתן אך במקרים יוצאי דופן ובהתקיים אחד משני טעמים עיקריים. כאשר ההליך בפני הוועדה נגוע בפגם מהותי משפטי, כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי; וכן בהתקיים טעם עובדתי כבד משקל כגון שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע (רע"א 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (6.12.85); רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קאסם סואעד, (5.9.01)).

זו הגישה שאומצה בפסיקה והיא מבוססת בעיקר על הרצון להימנע מפריצת הסכר שהציב סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, וסיכול תכלית היעילות שעמדה ביסוד חקיקתו (רע"א 1193/90 מ"י נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) , 230 (18.7.91)). עם זאת, רשימת הטעמים שצוינה לעיל אינה רשימה הסגורה הרמטית, אלא כל מקרה יישקל לגופו, תוך שימת דגש על מקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול, פ"ד מה(4) 77 (24.7.91)).

הנתבעת סומכת על הטעם השני (שינוי משמעותי במצבו הרפואי של התובע), שכן לגישתה חל שיפור ניכר במידת ההגבלות מהן סבל התובע ואשר, כאמור, עמדו ביסוד קביעת הוועדות הרפואיות לנכויות.

אין בידי לקבל את בקשתה זו של הנתבעת, מהטעם שעובדתית הנטען אינו נכון. אין בסרטון או בתמונות כדי להפריך את הנחת המוצא לפיה תנועות הכתף מוגבלות עד לשכם. בסרטון ובתמונות אכן רואים את התובע גם במסגרת פעילות ספורטיבית, אלא שמעיון גם חוזר בראיות אלו ניתן להבחין בבירור כי התובע לא מרים את ידו הימנית מעבר לשכם.

הדבר נכון גם לעניין שורש כף יד ימין . סעיף הליקוי בו בחרה הוועדה הינו כללי ואף סתום במידת מה, מכאן קיימת חשיבות לעמוד על ממצאי בדיקתה של ועדה זו. בדו"ח הועדה מדרגה ראשונה מיום 16.5.18 אשר במסגרתו נקבעה נכותו הצמיתה של הת ובע בגין החבלה בשורש כף היד נרשמו בפרקים 7 ו-8 לדו"ח שני ממצאים . בצילומי הרנטגן נמצא מצב לאחר שבר ברדיוס דיסטאלי תוך מפרקי לאחר איחוי מלא עם שינויים פוסט טראומטיים, וגם הגבלה ניכרת בתנועות שורש כף יד ימין בהשוואה ליד שמאל.

מובן שראיות אלו לא שוללות ואף לא אומרות דבר לעניין השינויים שנמצאו בפרק שורש כף היד. ולעניין התנועות - בסרטון ניתן להבחין כי התובע מבצע תנועה סיבובית של שורש כף היד ש לא ברור אם היא מלאה. אולם, וזה העיקר, עסקינן בתנועה אחת מינ י תנועות רבות אחרות שניתן לבצע בשורש כף היד כגון הכיפוף הכפי, הגבי וההטיה לצדדים . מכאן, היכולת לבצע תנועה מסוימת מתנועות שורש כף היד לא חותרת תחת מסקנת הוועדה. הגם, כפי שהקדמתי, אין זה ברור כלל ועיקר אם התנועה המתועדת בוצעה במל ואה או שמא גם היא חלקית ומוגבלת.

מכל אלה, לא מצאתי כי הנתבעת הצליחה להצביע על שיפור משמעותי שיצדיק מתן ההיתר המבוקש.
ועוד, גם השיהוי הניכר שדבק בהגשת בקשה זו מחזק את מסקנתי כי דין בקשה זו דחיה . עסקינן בבקשה שראוי, נכון ויעיל להעלות ה מוקדם ככל שניתן , שכן קבלתה לא רק עוצרת את ההליך אלא בכוחה אף להחזירו לתחילתו תוך השחתת משאבים רבים. הנתבעת רשאית להעדיף חשיפת ראיות אלו בשלב ההוכחות ולק ראת סוף ההליך לעתור על יסוד אותן הראיות, שאין הטוען כי התגלו בתקופה האחרונה, לקבלת היתר להבאת ראיות לסתור. עם זאת, איחור זה בכוחו ליטול משמעותית מעוצמתה של הבקשה , ואף ככל שהינו ניכר ואין ביסודו הסבר משכנע יתכן ויצדיק בנסיבות מיוחדות את דחייתה.
בסיס השכר
אחת המחלוקות העיקריות שנטשו בין הצדדים נסובה סביב בסיס השכר שעל יסודו יש לחשב את הפסדי השכר בעבר, והגריעה בכושר ההשתכרות בעתיד. מחד, התובע בגישה כי יש לחשב את הפסדיו על בסיס שכר העולה אף על כפל השכר הממוצע במשק; ומאידך, הנתבעת דוגלת בגישה לפיה אין לסטות מהשתכרותו שקדמה לתאונה (אותה היא מעריכה בממוצע חודשי בסך 5,600 ₪) שעל בסיסה יש לחשב הפס די השכר ב עבר, ואילו לעתיד לפי שכר חודשי בסך 7,000 ₪ אשר, כך נטען, משקף את פוטנציאל השתכרותו של התובע.
התובע סיים 12 שנות לימוד (ללא בגרות) ו עם שחרורו משירות צבאי סדיר בשנת 2013, החל לעבוד בשמירה ואבטחה עד לקרות התאונה. השתכרותו הממוצעת לחודש בשנת 2015 עמדה לערך על כ- 6,000 ₪ נכון להיום , כאשר בסוף שנה זו עבר למעביד אחר והכנסתו החודשית עלתה לכדי כ-7,000 ₪. עוד חשוב לציין , כי יומיים לפני אירוע התאונה התובע שוב עבר למקום עבודה אחר בו הספיק לעבוד כיומיים ולהשתכר סך 570 ₪ . אלמלא התאונה ולו התובע התמיד בעבודתו האחרונה הוא היה צפוי להשתכר בממוצע חודשי (לפי 26 ימי עבודה) כ-7,500 ₪.

זו הייתה השתכרותו לפני התאונה, כאשר היום ומאז חודש 7/17 הוא עובד כמאבטח ברכבת מטעם חברת מודיעין אזרחי. מעבודתו זו התובע השתכר למשל בשנים 2018/19 כ- 6,800 ₪ לחודש.

אלה הם הנתונים וכעת יש לקבוע את בסיס השכר שעל יסודו נכון לחשב את הפסדי השכר והפנסיה בעב ר ובעתיד. תחילה יש להזכיר ולהדגיש, כי באשר לתובע שהיה צעיר בשנים ובתחילת דרכו המקצועית, ועל אחת כ מה וכמה מי שעדיין לא בחר במקצוע לחיים , בקביעת בסיס השכר לשם חישובי הפסדי העבר נכון לגלם גם את ההנחה לפיה הכנסתו הייתה צפויה לעלות . הדבר הינו נכון במיוחד ככ ל שהתקופה שחלפה מאז קרות התאונה ועד היום ארוכה יותר. בעליה אפשרית זו יש להתחשב ואותה לבטא בקביעת בסיס השכר לחישובי הפסדי השכר בעבר.

בנסיבותיו של מקרה זה, ובשים לב גם לאורך התקופה שחלפה מיום התאונה ועד היום (כארבע שנים) , נראה הוגן לחשב את הפסדי השכר בעבר על בסיס שכר חודשי ממוצע בסך 8,000 ₪ ב רוטו, הקרוב מאוד להשתכרות התובע בסמוך לפני התאונה.

הדבר הינו נכון ביתר שאת בהערכת הפסדי ההשתכרות בעתיד. יש להזכיר, כי התובע היה בן כ-25 שנים בזמן אירוע התאונה ועדיין לא בחר במקצוע. אין להסיק מעבודתו בשמירה ובאבטחה למשך כשלוש שנים מסיום שירותו הצבאי כבחירה במקצוע לעתיד ולמשך כל חייו. הנחה זו לה מייחלת הנתבעת, חוטאת למציאות ואף מקפחת.
בסיס השכר לחישוב הפסדי העתיד ביחוד בנפגעים צעירים הינו לעיתים תוצר של ספ קולציות ובגדרו יש לגלם, בין היתר, את סיכוי הנפגע להתקדם בתפקיד ובשכר (ע"א 2340/16 פלוני נ' הכשרת הישוב, פסקה 4 (9.10.16) (להלן: עניין פלוני); ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס נ' שחאדה בהאא, פסקה 5 (3.4.12); ע"א 7839/15 פלוני נ' הדר, פסקה 5 (22.6.17)). הקפאת השכר עם קרות התאונה בנפגע צעיר ששנות עבודה רבות בפניו לא משקפת הכנסתו הצפו יה באמצע תוחלת עבודתו המקצועית - היא אמת המידה הנכונה להערכת הפסד זה.

אמחיש זאת בעובדותיו של עניין פלוני (ע"א 2340/16 שלעיל). בזמן התאונה הנפגע היה בן 34 והכנסתו עמדה על סך 6,300 ₪. גם באשר לנפגע זה שעבד כעצמאי, מסקנתו של ביהמ"ש הע ליון הייתה כי נכון לחשב הפסדי השכר בעבר על בסיס הכנסה בסך 7,000 ₪, ולעתיד בסכום המשתווה לסך 9,000 ₪ בהתחשב בסיכויו להתקדם ולשפר את הכנסתו.
מכל אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לשכר הממוצע במשק העומד על סך 10,500 ₪ , לעובדה שהתובע לא זכה לקבל תעודת בגרות, גילו, סיכו יי הקידום והשתכרותו לפני התאונה, אני סבור כי צודק והוגן לחשב את הפסדיו לעתיד לפי שכר המשתווה לכ-90% מהשכר הממוצע במשק בסך 9,450 ₪.

אמנם עסקינן בשכר ברוטו, עם זאת בהתאם לתיקון מס' 214 מתשע"ו-2015 לסע' 11 לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש), נקבעו קריטריונים חדשים באשר לישובים המזכים בהטבות מס. בסע' 11 (ו) לפקודה זו נקבע , כי על המנהל לפרסם עד 15 לינואר של כל שנת מס את רשימ ת הישובים המוטבים ושיעור ההטבה. ברשימת הישובים שפורסמה באתר של רשות ה מסים גם לשנת 2020, מופיע ה העיר נהריה בה מתגורר התובע, שתושביה זכו להטבה בשיעור 12% עד לתקרת הכנסה בסך 204,600 ₪. היינו, נוכח מדרגות המס והיקף ההטבה נראה כי השתכרות התובע בעבר כמו זו שהנחתי לעתיד פטורה מתשלום מס הכנסה, ואת ההפסדים יש לחשב לפי ההשתכרות ברוטו.

למרות זאת, משום שהיקף הפטור באשר להשתכרות בעתיד לא הת בהר די צורכו ולגביו קיים ספק שמחובת התובע להסיר, החישוב להפסדי העתיד ייערך לפי השתכרות נטו בסך 9, 000 ₪.

אגב, על הפטור המלא לעניין ההשתכרות שתהווה בסיס לחישוב הפסדי העבר ניתן לעמוד מעיון בתלושי השכר של התובע עד היום.

שיעור הגריעה בכושר ההשתכרות
גם בעניין נתון זה הצדדים נחלקו. התובע בדיעה כי הנכות הרפואית משקפת את הירי דה הממוצעת בהכנסתו, ואילו מנגד הנתבעת סבורה, כי משום שחלק מהנכויות אינו תפקודי והתובע חזר לאותה העבודה, אזי לכל היותר ניתן להעריך הפסד זה לפי מחצית הנכות הרפואית.

הקביעה לעניין מידת הגריעה בכושרו של התובע לעבוד הינה לרוב תוצאה של הערכה. במלאכה זו יש לשקול נתונים רבים ומגוונים אשר הוכחו; כמו נכות ו הרפואית והגבלותי ו של התובע בעקבות התאונה, השכלת ו, עבודתו עד לתאונה, קשת המקצועות שהייתה פרושה בפניו לפני התאונה וזו שאחריה ועוד שיקולים רבים אחרים (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר ואח' נ' פלוני, פס' 22 (28.6.12)).

הנתבעת טענה, כי לנכות הפלסטית ממנה סובל התובע אין השפעה על כושרו לעבוד, ומכאן, כך נטען, בקביעת הגריעה יש להתעלם מנכות זו כליל. זו טענה גורפת וגם אינה נכונה במקרה זה. הטענה הינה גורפת משום שבקביעת השלכתה של נכות גם הפלסטית על יכולתו של הנפגע אין לסמוך על סיסמאות אלא יש להתמקד בנפגע האינדוידואלי והשפעת הנכות על תפקודו , הגם שהלכה היא כי: "לצירוף נכויות בתחומים שונים עשויה להיות השפעה מצרפית גבוהה יותר מסך הנכויות" (ע"א 8930/12 הפניקס נ' צחי טוויד, פסקה 4 (31.7.14)).

בהקשר זה אדגיש, כי באשר לתובע מתחת לשתל י העור יש חוסר ברקמות הרכות, וכפי התרשמות הוועדות הרפואיות הצלקות הינן מכערות. נוסף לכיעור התובע אף תיאר את הסבל ואי הנוחות שהצלקות גורמות בזו הלשון: "בימים החמים יותר בשעות הקיץ, וכשהמכנס משתפשף בעמידה על הרגליים. יש לי שריפה בשתי הרגליים, במיוחד ברגל שמאל שכל הירך הוסר, מה שאומר שהרגל מתנפחת כנראה מעמידה, ולא מדובר בעמידה של שעות אלא עמידה של 5, 10 דקות, או כשיוצאים מהרכב. מה שיוצא לי זה גירודים" (עמ' 10, ש' 12-16).

הצלקות כן מפריעות לתובע. אמנם הפרעה זו אינה קבועה, השפעתה הינה מצומצמת ולא גורמת לגריעה המשתווה לנכות הרפואית שנקבעה בגינה ; עם זאת , אין זה נכון להתעלם ממנה כליל ויש להתחשב ולגלם גם נכות זו בקביעת היקף הגריעה מיכולתו של התובע להשתכר.

העיקר הוא שהתובע סובל ממצבור של נכויות בתחום האורתופדי שבהחלט השלכתן על יכולתו ל עבוד היא משמעותית. התובע סובל מהגבלה בתנועות כתף ימין עד לשכם; מהגבלה ניכרת של תנועות שורש כף יד ימין וגם מהפרעה בשרירים המפעילים את ירך שמאל. מצבור זה, כך סביר להניח, נוטל משמעותית מפוטנציאל השתכרותו של התובע ומצמצם עד מאוד את קשת העבודות שהייתה פרושה לפניו אלמלא התאונה. הדבר הינו נכון במיוחד בעבודות הדורשות הפעלת מאמצים, כמו הליכה למרחקים, עמידה ממושכת, הפעלה מאסיבית של הידיים וגם עבודות הכרוכות בהרמת הידיים לגובהה.

הנתבעת בסיכומיה טענה רבות כי לאחר התאונה התובע חזר לאותה העבודה, ותוכן הסרטון מפריך את טענתו לקיומן של הגבלות משמעותיות. לפני שאתייחס לטענות אלו חשוב לציין את התרשמותי החיובית מהתובע שמילא אחר חובתו להקטנת הנזק אף מעל ומעבר - תובע זה חזר לעבודה בזמן שנכותו הזמנית עמדה על 80% וכשהיה במעקב רפואי ובהמתנה לביצוע ניתוח נוסף להשתלת עור, ובעדותו היה כן ומסר את האמת ללא כחל או שרק.

אכן התובע שב לעבודותו והוא מתמיד בעבודה זו, אולם אין להסיק מכך כי השפעת התאונה על כושרו לעבוד הינה שולית כטענת הנתבעת. אלמלא התאונה התובע יכל לבחור בעבודות רבות ומגוונות, כשכיר או כעצמאי, ולהשתכר מעל לשכרו בעבודותו הנוכחית. יכולת זו סוכלה או למצער הוגבלה משמעותית, דבר שחייב לקבל ביטוי מובהק בקביעת הגריעה שחלה בהשתכרותו.

לא זו אף זו, גם בעבודתו בשמירה ובאבטחה ברכבת שהינה יחסית קלה , תפקודו אינו מלא (עמ' 13, ש' 4-8) . התובע עמד על קשייו בביצוע העבודה, כמו בה ליכה ובעמידה הממושכות ואף הבהיר כי לעיתים הוא נאלץ להיעדר מעבודותו (עמ' 10, ש' 22-23) . זהו תפקודו המוגבל גם בביצועה של עבודה שהינה יחסית קלה כשהוא עדיין צעיר בשנים, ויש להניח כי עם הזמן קשייו והגבלותיו יתגברו וישליכו במידה שתלך ותגבר על יכולתו לעבוד גם בעבודה זו.

בקביעת הגריעה בכושרו לעבוד אין זה נכון להתמקד רק בנקודת הזמן הנוכחית, שכן עסקינן בהערכה של פיצוי הצופה פני עתיד משך עשרות בשנים. הקביעה צריכה לשקף את ממוצע הגריעה לאורך הזמן ועד הגיעו לגיל פרישה.

כאמור הנתבעת סמכה בטיעוניה על הסרטון, בו צפיתי במהלך הדיון וגם במסגרת כתיבת פס"ד. בסרטון זה רואים את התובע באימון במכון כושר, תחילה הוא מחזיק משקולת במשקל כבד בזמן עמידה כדי לאמן את שרירי הכתף ו לאחר מכן מבצע תרגיל נוסף בו מחזיק בכל אחת מידיו משקולות קלות כדי לאמן את שרירי הידיים.

בהקשר זה חשוב לציין, כי במהלך עדותו התובע מיוזמתו הזכיר כי הוא מקפיד להתאמן בחדר כושר ולא הסתיר עובדה זו (עמ' 12, ש' 10) . והחשוב הוא שאני לא רואה בדבר כסותר או מערער את טענתו של התובע לפגיעה ביכולתו לעבוד ולהשתכר.

ראשית, חשוב לחזור ולחדד כי ההגבלות ממוקדות בכתף, בשורש כף היד ובירך השמאלי ו מהאימון המתועד בסרטון לא ניתן לה סיק כי חל שיפור בהגבלות אלו או בחלקן, כפי שהסברתי מקודם. שנית, התובע לא טען להגבלות נוספות, ולא הזכיר כי הוא סובל משיתוק או מחולשה מעבר להגבלות שנמצאו ע"י הוועדות הרפואיות שליד המל"ל. עצם העובדה שהתובע מאמן את שרירי ידיו או שרירי הכתפיים ומחזיק בידיו אף משקל כבד לזמן מוגבל לא חותרת תחת ההגבלות שנגרמו בעקבות התאונה. שלישית, אחזור ואדגיש כי אין טענה לחוסר תפקוד מוחלט או לאובדן מלא של כושר העבודה, אלא לירידה חלקית בכושר זה שלא מנעה ממנו לאמן שרירים שאין בינם לבין ההגבלות מהן סובל ולא כלום.

מכל האמור, וכשאני נותן את דעתי גם לעובדה שהתובע חזר לעבודתו מלפני התאונה ותפקודו כיום בעבודה זו סביר אף שאינו מלא, יהיה ראוי וצודק לחשב את הפסדיו לפי גריעה בשיעור 42.5% (75% מהנכות הרפואית).

הנזק
הפסדי השכר בעבר: על אף החבלה הקשה והעובדה שנקבעו נכויות זמניות גבוהות למשך תקופה ארוכה, וגם למרות שהתובע היה בעיצומו של הטיפול ומועמד לניתוח להשתלת עור, אותו עבר ברמב"ם בחודש 1/17, הוא חזר לעבודה בחודש 9/16 - היינו חצי שנה לאחר התאונה. התובע התמיד עד לימינו אלו , למעט היעדרויות בעקבות הניתוחים שעבר (בחודש 7/16 וגם 1/17) כחודש ימים, למשך חודש נוסף ב -5/17 והיעדרויות נקוד תיות לימים בודדים לאורך תקופת עבודתו.

למעט תקופות אלו המסתכמות ב-8 חודשים התובע עבד אם כי לא צרף את כל תלושי השכר לכל התקופות . התלושים שהוגשו הם מחודש 11/18 ועד 12/19, שמעיון בהם (בעיקר בסכומים המצטברים) ניתן לעמוד על השתכרותו הממוצעת לשנים אלו העומדת על סך כ-6, 800 ₪ לחודש.

על אף שסביר להניח, כי בחודשים הראשונים לחזרתו לעבודה יכולתו הייתה מוגבלת עד מאוד ונראה כי השתכרותו הייתה נמוכה מזו שהשתכר בשנים 2018/19, אולם משלא הוגשו תלושי השכר, דבר שמחובת התובע לעשות, לא ניתן לערוך את החישוב המדוייק. עם זאת, אין זה הוג ן לשלול כל פיצוי בגין התקופות שלגביהן לא הוגשו התלושים שברובן נכותו הזמנית הייתה בשיעור 100% ו-80% , אלא יש לחשב את ההפסד בהתאם להפרש שהוכח בין השתכרותו בפועל בשנים 2018/19 לזו שהתובע היה יכול להשתכר בעבר אלמלא התאונה בסך 8,000 ₪.

אכן עסקינן בנזק מיוחד שהוכחתו המדוייקת רובצת לפתחו של התובע. יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה וכאשר התובע עסק בכל התקופות באותו סוג של עבודה, שמירה ואבטחה, סביר להניח כי רמת הכנסתו הייתה דומה. זו הנחה שדווקא מטיבה עם הנתבעת, שכן השיפור בתפקודו היה הדרגתי והיקף העבודה עלה ככל שחלף הזמן.

על יסוד האמור החישוב הינו כדלקמן:

8 * 8,000 = 64,000 ₪.

39 * 1,200 = 46,800 ₪.

הפסד השכר בעבר עומד על בסך 110,800 ₪.

הפסד ההשתכרות בעתיד:

9,000 * 42.5% * 272 = 1,040,400 ₪.

הפסדי הפנסיה, עבר ועתיד :

(110,800 + 1,040,400 ) * 12.5% = 143,900 ₪.

העזרה בעבר ובעתיד : חבלתו של התובע הייתה קשה וה אשפוז ממושך. בתקופת האשפוז וגם בש לושת החודשים לאחר שחרורו התובע נזקק לעזרה ולהשגחה אינטינסיביים. כך מסרו התובע וא מו, ולשניהם אני מאמין - דבר שבהחלט זוכה לחיזוק ממשי ממורכבות החבלה, הניתוחים והמעקב הרפואי שהתובע עבר. העזרה וההשגחה היו מסיביים בששת החודשים הראשונים וגם למשך כחודש ימים נוסף בעקבות שני הניתוחים המאוחרים שהתובע עבר (בחודש 7/16 ו-1/17). בגין העזרה בתקופות אלו שהוענקה ע"י אמו יש לפצות את התובע בסך 35,000 ₪.

העזרה פחתה עם הזמן, אולם התובע, כפי שמסר, עדיין מתקשה בביצוע חלק מפעולות היומיום בעיקר אלו הכרוכות בהרמת ידו הימנית; כמו, למשל, לתלות כביסה, ללבוש חולצה וכל עבודה בבית הכרוכה בהרמת יד ימין לגובה, כמו תיקונים קלים (עמ' 8, ש' 24; עמ' 10 ש' 9). העזרה לה נז קק התובע בחלוף החודשים הראשונים מ שחרורו היתה מצומצמת והיא ניתנה ע"י אמו וגם חברתו (כיום אשתו) . עזרה זו, אני מעריך על דרך האומדנה בסך 3 5,000 ₪ וזאת לתקופה של 40 חודשים.

באשר לעתיד חשוב להדגיש, כי השומה לא תעשה על יסוד מצבו של הנפגע נכון להיום בלבד, אלא בגדרה יש לגלם בעיקר את השפעת הנכות על תפקודו של התובע בחלוף הזמן ובעיקר לעת זקנה. עסקינן בפיצוי החולש על תקופה של כ-55 שנים, ואין זה הוגן ל גזור את היקף ה פיצוי בלבד מתפקודו הנוכחי. ושוב, אמנם היום העזרה לה נזקק התובע הינה מצומצת ביותר, אך סביר להניח כי צורך זה יגבר עם חלוף השנים ביחוד נוכח הנכויות המשמעותיות מהן הוא סובל ואשר ה שפעתן תתעצם בעתיד.

הפיצוי בראש נזק זה צופה פני עתיד ומטבעו הוא לוטה במידה רבה של ערפל. עמימות זו לא מצדיקה קיבוע היקף העזרה לה נז קק התובע היום גם לעתיד למשך תקופה כה ארוכה , אלא דווקא מחייבת אומדן המתחשב גם בהשלכות העתידיות הצפויות.

מכל האמור, לאחר שנתתי את דעתי לנכויות הרפואיות וההגבלות מהן סובל התובע, לגילו הצעיר, וכשאני מניח כי בממוצע יזדקק לעזרה למשך כל השנים לכחצי שעת עזרה ליום בלבד (העלות הכוללת כל ההוצאות לשעת עזרה מוערכת ב - 40-45 ₪) ומתחשב בהיוון המתאים - מתקבלת התוצאה של 200,000 ₪.

לאור האמור, הפיצוי בגין העזרה בעבר ובעתיד הינו סך 270,000 ₪.

הוצאות בעבר ובעתיד : התאונה הינה תאונת עבודה והתובע זכאי להחזר בגין הוצאותיו מאת המל"ל/קופ"ח, דבר שלא יכול להיות חולק לגביו. למרות זאת, אין כל ערובה לכך שכל הוצאה שהינה נובעת מהתאונה תאושר והחזר בגינה ינתן לתובע בעתיד. לא זו אף זו, וזה העיקר, כפי שהקדמתי התובע סובל גם מהפרעה בשרירי ירך שמאל, שנראה כי בעתיד תגביל עוד יותר את ניידותו ותאלצו להיות תולי יותר ברכבו, דבר שמן הסתם כרוך בעלויות.

ההערכה בראש נזק זה ראוי כי תעשה על דרך האומדנה בסכום צנוע לעבר ולעתיד, בסך 50,000 ₪.

כאב וסבל : ברכיב זה שני הצדדים הציעו פיצוי בסך 138,000 ₪.

סיכום
הפסדי שכר בעבר : 110,800 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד : 1,040,400 ₪.
הפסדי פנסיה : 143,900 ₪.
עזרה בעבר ובעתיד : 2 70,000 ₪.
הוצאות בעבר ובעתיד : 50,000 ₪.
כאב וסבל : 138,000 ₪.
סה"כ : 1,753,100 ₪.

הניכויים
הנתבעת הגישה שתי חו"ד אקטואריות, כאשר האחרונה (להלן : חו"ד העדכנית) הוגשה ביום הדיון שהיה קבוע לשמיעת ראיות וסיכומים . מעיון בשתי חו"ד עולה כי קיים פער, שכן בראשונה תשלומי המל"ל מסתכמים בסך 1,275,265 ₪ ובעדכנית סך 1,312,572 ₪.
לא אחסום את דרכה של הנתבעת מלסמוך על חו"ד העדכנית למרות שהוגשה ברגע האחרון. אך בצד זאת, תינתן לתו בע שהות של 45 יום לבחינת ובדיקת תוכנה של החו" ד העדכנית, ולהגשת בקשה מתאימה בעניין זה ככל שיראה לחלוק על חו"ד זו.

בשלב זה אורה על ניכוי תשלומי המל"ל כפי חו"ד העדכנית וללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית באשר לקצבאות העבר, שכן לא הוספתי הפרשים אלה על הפסדי התובע בעבר.

התובע גם קיבל תשלום תכוף על סך 20,000 ₪, סכום הכולל שכ"ט, מכאן יש לנכות מהפיצוי גם תשלום זה לאחר הפחתת רכיב השכ"ט בסך 17,500 ₪.

סוף דבר
מכל האמור, אני מקבל בזאת את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 423,028 ₪, מעבר לתשלום התכוף ולתשלומי המל"ל (ענף נפגעי עבודה).

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט כולל מע"מ בשיעור %15.21 מהיתרה שלעיל, והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

הסכומים ישולמו לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.