הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 32520-02-13

בפני
כב' השופט דניאל פיש

התובעים
1. עזבון המנוח מיכאל נאסר ג'דעון
באמצעות ג'ים גדעון, נציג העזבון
ע"י ב"כ עו"ד ג'יין ג'דעון
2. מדינת ישראל – רשות הפיתוח

נגד

הנתבע
מחמוד יוסף חליל דרבי ת.ז. XXXXXX687

פסק דין

1. בפני תביעות סותרות שהוגשו במסגרת פעולות הסדר זכויות במקרקעין לגבי החלקה הארעית 1 בגוש 18876 בתרשיחא (להלן: "המקרקעין" או "החלקה").

עמדות הצדדים בתצהיריהם
2. מטעם התובעים- עזבון המנוח מיכאל נאסר ג'דעון ז"ל באמצעות יורשיו- המנוח אדוארד ג'דעון (רמזיה ג'דעון, ג'ים ג'דעון, ג'ו ג'דעון וג'יין ג'דעון (חדאד)) וויקטור ג'דעון (להלן: "התובעים") הוגש תצהיר מטעם ג'יין ג'דעון. נטען כי המקרקעין נמצאים בשטח הבנוי הישן של תרשיחא ושטח החלקה כדונם (מורכבת משתי חלקות 724+720 מגוש פיסקאלי 1) וגבולותיה כדלקמן: ממזרח- מחמד אבראהים אלבובאח (כיום החלקה מוחזקת על ידי ח'ליל יוסף שאהין), מצפון- כביש, ממערב- שביל ומדרום- יורשי נאסר עלא אלדין (כיום החלקות מוחזקות על ידי יורשי סג'עאן דקואר ופראג' קבלאוי).

3. לטענת המצהירה, לפי אישור רשימת משלמי מיסים משנת 1935 חלקה 724 גוש פיסקאלי 1 הנמצאת בשטח הבנוי תרשיחא רשומה ע"ש שוכרי אל-קאדי. שטחה הכללי של חלקה 1 מגוש 18876 הוא 1,038 מ"ר לפי מפת הסדר סופית. נטען שלחלקה לא היה קיום בעבר והיא נוצרה על ידי פקיד ההסדר, כאשר החלקה מורכבת משתי חלקות, 724 ו-720, שחלקה 724 שטחה קצת פחות מדונם (וננגסו ממנה חלקים לצרכי דרכים) וחלקה 720 ששטחה 255 מ"ר שעל שטח זה נבנה בית מגורים. נטען שחלקה 724 היתה בבעלותו ובחזקתו הבלעדית של שוכרי אפנדי קאדי שהיה תושב תרשיחא ושילם את כל המיסים על החלקה כפי שעולה מרישום ספר המיסים ואישור הממונה על מס רכוש מיום 13.9.71. נטען כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים הכריז על חלקה 724 כנכס נפקד, כאשר הנפקד הוא שוכרי אל קאדי ובכך הודה שהחלקה היתה בבעלותו בעבר. נטען שגם רשות הפיתוח מאשרת נתונים אלו. באשר לחלקה 720, נטען כי היא הוכרזה כחלקה נפרדת בבעלות המנוח יוסף דרבי, אולם הכרזתו כנפקד בוטלה. נטען שסקר שערך מנהל מקרקעי ישראל בצירוף מפה מוכיח בוודאות את זהות החלקה. נטען שיש לפצל את שתי החלקות כאשר חלקה 720 תהא בבעלות יורשי המנוח דרבי ואילו היתרה- חלקה 724 תהא בבעלות יורשי המנוח ג'דעון שרכש את החלקה משוכרי אל-קאדי בהתאם להסכם המכר מיום 2.3.1943 אשר נחתם בין שוכרי אל קאדי לבין סבי המנוח מיח'איל ג'דעון (להלן: "הסכם המכר").

4. נטען כי המקרקעין הגובלים בחלקה מצד צפון ומערב הם דרכים, מצד דרום גובלים בחלקה מקרקעין של יורשי נאסר עללא אדין (חלקות 727-729) והדבר תואם את הרישום בספרי המיסים ובסקר שעשה מנהל מקרקעי ישראל ומצד מזרח גובלים המקרקעין של אברהים אלבובאח (חלקה 756). נטען שהגבולות של החלקה המתוארים בהסכם המכר תואמים את גבולות החלקה שבמחלוקת. לטענת המצהירה, סבה רכש את הזכויות בהתאם להסכם המכר והעביר את זכויותיו בחלקה לאביה המנוח, אדוארד ג'דעון ולדודה, ויקטור ג'דעון. ההעברה בוצעה לפי ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 7.3.1971. עוד נטען שניתן תוקף של פסק דין לעסקה נשוא ייפוי הכח במסגרת מחלוקת שהיתה בין אביה ז"ל ודודה ויקטור לבין יתר בני המשפחה. נטען שאביה נסע בשנת 1971 לארה"ב והשתקע שם עד לשנת 1976 אז חזר ארצה והוא נפטר ביום 3.6.1992. צוין כי דודה ויקטור נסע בשנת 1977 לארה"ב ומתגורר שם עד היום. נטען שגבולות המקרקעין בהתאם להסכם המכר תואמים את גבולות החלקה וכי ההסכם התייחס לסוג הקרקע, השטח הנמכר, המיקום, התמורה והגבולות. לעניין סוג הקרקע צוין שמדובר בקרקע חקלאית המיועדת לנטיעת טבק ושהיתה נטועה בעצי תפוחים, תאנים ואפרסק. עוד נטען שגם על פי הרישום שנוהל במקרקעי ישראל צוין שמדובר בקרקע בלבד. נטען ששטח החלקה בהתאם להסכם המכר הוא כדונם לערך וכפי שעולה מכל המסמכים והרישומים ההיסטוריים והעדכניים, מדובר בחלקה ששטחה כדונם.

5. באשר למיקומה של החלקה טענה המצהירה שבהסכם המכר מצוין שמדובר בשכונת "אלשנאתי" מאחר ובאזור היו מקרקעין של משפחת שנאתי (חלקות 833, 755, 591-594). נטען שלאחר חקירה ודרישה בלשכת ההסדר, עולה שהבעלים של החלקות הגובלות לחלקה נשוא הסכסוך, בפרט בצידה המזרחי והדרומי, הוכרזו כנפקדים וכי לאחר קום המדינה, רכשה רשות הפיתוח בעלות מכח הנפקדות וחתמה על הסכמי מכר עם צדדים שלישיים המחזיקים בפועל בחלקות כיום. נטען שחלקה 756 (2 כיום) שהיתה בבעלות מוחמד אברהים בובאח בשנת 1935 רשומה ע"ש רשות הפיתוח ומוחזקת כיום לפי הסכם מכר עם המינהל על ידי ח'ליל יוסף שאהין. חלקה 729 (4 כיום) שהיתה רשומה ע"ש עבדאללה אברהים אנסר עלא-אלדין מוחזקת על ידי סג'עאן אברהים דקואר וחלקות 727+728 (5 כיום) שהיתה רשומה ע"ש עפיפה עלי נאסר עלא אלדין ובעלה אל ח'דר מוחזקת על ידי פראג' עבד קבלאוי. נטען שהיסטוריית ההעברות והחזקות במקרקעין הגובלים מאמתת את הגבולות כפי שהוכרזו בהסכם המכר.

6. לטענת המצהירה, בשנת 2013 בעת הטיפול בחלוקת נכסי המנוח מיכאיל ג'דעון בין יורשיו והתאמת החלוקה לאור הצורך בהסכמות נוכח מצבו הרפואי של דודה המנוח מוסא ג'דעון, ציין היורש ויקטור ג'דעון שישנם מסמכים בנוגע לחלקה שנרכשה. נטען שלאחר בדיקה מצאה המצהירה בתוך ארון קופסה ישנה ובה מספר תיקים ישנים, תיק מקרטון שבו הסכם המכר וחלק ממסמכי התביעה שהוגשו בזמנו לבית משפט השלום בנהריה נגד משפחת דרבי על ידי דודה ויקטור שפעל בשמו ובשם אביה המנוח. נטען שהסכם המכר הוא בן יותר מ-71 שנים ושמור במצב טוב. נטען שמדובר בהסכם אותנטי, אמיתי ומקורי שהזמן נתן בו אותותיו וחזקה שהחתימות עליו אמיתיות והוא נהנה מחזקת התקינות. עוד נטען שההסכם הוגש עם מסמכים נוספים כמוצגים במסגרת תא 1906/71 בבית המשפט בנהריה ולאחר מכן הוחזרו לתיק הקרטון. נטען שמאחר והתמורה שולמה, החלקה עברה לבעלות סביה וכך גם החזקה והשימוש בה נותרה בידיו ולאחריו בידי יורשיו. נטען כי החזקה בחלקה היתה ועודנה בידיהם, אולם בתקופה מסויימת הוסכם כי המנוח יוסף ח'ליל דרבי ישתמש בחלק מהחלקה לגידולים עונתיים בלבד. נטען שיורשי המנוח דרבי היו משלמים דמי שכירות לדודה ויקטור עוד כשהיה בארץ. נטען שיתרת החלקה היתה בהחזקת סביה ואביה ולאחריו בחזקתם והיא פנויה מכל חפץ ואדם.

7. באשר למשפחת דרבי נטען כי בתזכיר התביעה שהוגש מטעמם נטען שהחלקה נרכשה "בחלקה בקניה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשום, שוכרי אלקאדי 1947 לפי הסכם מכר חיצוני בתאריך 25.7.47 ובחלקה שהחזקה עתיקת יומין תקופה העולה על תקופת ההתיישנות ללא מחלוקת או התנגדות. נטען כי החזקה החלקית של משפחת דרבי בחלקה היתה לתקופה מסויימת וברשות בני משפחתה ומעבר לכך הם לא החזיקו ברצף בחלקה 724 למעט לתקופה מסויימת שדודה ויקטור נתן להם הרשאה להשתמש בה כנגד תמורה. נטען שגרסת משפחת דרבי אינה מתקבלת על הדעת ומערבבת בין חלקות וכי המסמך המתיימר להיות הסכם מזויף. צוין שבסכסוך בשנת 1971 בבית המשפט בנהריה המסמך לא הוזכר ולא הוגש. עוד נטען שהמסמך המזויף כולל סתירות ומתייחס בתוכנו לעסקת שכירות להבדיל מעסקת מכר. נטען שיש להציג את המסמך המקורי על מנת שייבחן על ידי מז"פ או מומחה שימונה על ידי בית המשפט. נטען לסתירות נוספות במסמך, כאשר פעם הוא מדבר על מתן אפשרות שימוש במחצית הנכס ופעם משתמעת ממנו אפשרות שימוש בשטח כולו ופעם משתמע שמדובר בהסכם "מוזארעה". עוד נטען שמעיון במסמך ניכר שיצירתו וכתיבתו הושפעו מהסכם המכר משנת 1943 ונפלו בו טעויות זהות. נטען להבדלים בין השפה הערבית הרשמית לשפה המדוברת ולטעויות שהועתקו מההסכם משנת 1943. לטענת המצהירה, המסמך אינו מעיד על העברת בעלות או כוונה להעביר בעלות אלא על מתן רשות שימוש בלבד ואף מגביל את אפשרות השימוש לזרעים עונתיים בלבד כגון חיטה ושעורה וכן אוסר על זריעה חורפית. נטען שעל פי הרישומים משנת 1935 למשפחת דרבי היו חלקות בשטח הבנוי של תרשיחא: חלקה 831 בבעלות יוסף ח'ליל דרבי ואחיו אסעד וחלקה 720 בבעלות יוסף ח'ליל דרבי. נטען שהמנוח יוסף דרבי הגיש תזכורת תביעה ביחס לחלקות 18401/25 (סופית 21) וחלקה 18401/27 (סופית 20). נטען שמשפחת דרבי הסתירה מסמכים ולא גילתה את המסמכים שברשותה והדבר מעיד על כך שיש להם מה להסתיר.

8. באשר לתביעת רשות הפיתוח והאנ"נ נטען שתעודת הנפקדות שהוצאה ביחס לחלקה שבמחלוקת לשוכרי אלקאדי בטלה ומבוטלת וכך גם העסקה הנטענת בין האנ"נ לבין רשות הפיתוח שהנתבעים לא הגישו כל ראיה ביחס אליה. נטען שמדובר בטענה בעלמא ביחס לעסקה בעלמא שלא דווחה, לא אושרה ואין לגביה כל ראיה. נטען שאנ"נ לא הפעיל שיקול דעת עצמאי, לא ערך בירור ראייתי, לא הקנה זכות טיעון ליורשי המנוח ג'דעון- המחזיקים ומשתמשים בקרקע, בטרם הוציא תעודת נפקדות, שהוצאה לאחר שיהוי של 62 שנים מתחילת חוק נכסי נפקדים. נטען שהוצאת התעודה נגועה בחוסר תום לב, בפגיעה בצדק הטבעי ובזכות השמיעה והטיעון. נטען שקביעות האנ"נ ביחס לחלקה נעשו שלא כדין, מתוך משוא פנים, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומבלי שהתקיימו התנאים להפעלת סמכותו על פי חוק נכסי נפקדים. עוד נטען כי ההכרזה על שוכרי אלקאדי כנפקד ועל הנכס בלתי סבירות, ניתנו בשיהוי מופלג ושלא כדין שכן לא התקיימו התנאים המוקדמים או התנאים להפעלת הסמכות הקבועים בחוק ובדין. נטען שמדובר בניסיון לגזול מקרקעין שאינם מגיעים לאפוטרופוס. נטען להסתרת מסמכים מטעם האנ"נ ורשות מקרקעי ישראל. עוד נטען כי לא נעשתה כל עסקה בין האנ"נ לרשות הפיתוח ולא שולמה כל תמורה על ידי רשות הפיתוח בגין החלקה שבמחלוקת.

9. מטעם הנתבע 1- עזבון המנוח יוסף ח'ליל דרבי הוגש תצהיר על ידי מאהר דרבי, נכדו של המנוח יוסף ח'ליל דרבי. לטענתו, סבו רכש את זכויות הבעלות בקרקע מבעליה המקורי- שוקרי במסגרת הסכם מיום 25.7.47 במחיר של 50 לירות פלשתינאיות עבור דונם אדמה בערך שגבולותיו ותיאורו הוגדרו בהסכם. נטען שצוין בהסכם שמחצית השטח נמסר לסבו לפני מועד ההסכם והורשה לו לתפוס חזקה ולרכוש בעלות ושימוש ללא התנגדות וללא עוררין. נטען שסבו נפטר בשנת 1959 בתאונת דרכים. לטענת המצהיר, יליד 1972, הוא נולד בבית הבנוי על הקרקע נשוא ההליך, גדל בו כל חייו ומתגורר בו עם הוריו. אביו, מחמוד דרבי, בנו של המנוח, נולד ומתגורר בבית עד היום ומעבד את הקרקע הסמוכה לו עד היום. נטען שכיום, היות ואביו חולה במחלות כרוניות, המצהיר ואחותו- סלאם דרבי מטפלים בקרקע ובאיתור המסמכים הרלוונטיים. נטען שמהמסמכים שנמצאו בבית הוריו וקרוביו וברשויות עולה שפקיד ההסדר פרסם הודעה מוקדמת על תחילת ההסדר וביום 22.11.11 שלח לאביו הודעה שלצורך הגשת תזכיר תביעה הוא צריך להתייצב ביום 14.12.11 בלשכת הסדר המקרקעין. ביום 20.12.11 הוגשה תזכורת תביעה בפני הפקיד שנחתמה על ידי אחותו, במסגרתה הם טענו לזכויות בעלות בקרקע ל-15/18 חלקים. ביום 9.2.12 נשלחה לדרבי הזמנה להתייצב ביום 29.2.12 על המקרקעין לצורך עריכת סקר מקרקעין. נטען שלימים התברר שהמדינה- רשות הפיתוח הגישה תביעה סותרת לבעלות בקרקע והסכסוך הועבר לבית המשפט.

10. לטענת המצהיר, הבית שבו מתגוררת משפחתו הינו בשטח של 225 מ"ר (חלקה 720) והקרקע הסמוכה לו לגביה הם טוענים לבעלות נמצאת בחלקה 724. צוין שסבו עבר להתגורר בבית עוד בטרם כריתת ההסכם ובנה את הבית טרם קום המדינה. כך שמע מזקני הכפר, לרבות בנוגע למסירת החזקה במחצית מהשטח קודם למועד ההסכם. זאת ועוד, לטענת המצהיר, מצא אסמכתא מפורשת באישורה של הרשות המקומית מיום 2.2.13 לפיו הנכס רשום ע"ש סבו בספר משלמי מס רכוש מנדטורי משנת 1935. עוד נטען שבגין תוספת יחידת דיור לבית, ניתן לאביו ביום 3.12.93 היתר בנייה ואישורים המעידים על חזקתו בנכס ותשלומים שביצע בגינו מהרשות המקומית. נטען שלא יכולה להיות מחלוקת לפיה סבו ולאחר מותו, בני משפחתו המשיכו להחזיק בקרקע ללא עוררין לאור העובדות הבאות: ביום 31.7.85 הוציא האפוטרופוס לנכסי נפקדים מכח סמכותו צו לסילוק יד המופנה למחזיק- אביו בגין המקרקעין. נטען שבעקבות כך פנה אביו לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת תא 147/86 על מנת לקבל סעד הצהרתי המעיד על זכויותיו בקרקע מכח ההסכם. נטען שבמסגרת ההליך, מונה עורך הדין חסן ג'רבוני לצורך הצגת תרגום המסמך משנת 1947 העומד בבסיס התביעה ואישר בחתימתו שהתרגום תואם את המקור. נטען שהתביעה נמחקה לצורך הגשתה מחדש והתביעה הוגשה ביום 5.2.90 במסגרת ת"א 126/90, כאשר בסופו של דבר הושגה פשרה לפיה הליכי הפינוי יעוכבו עד לתום הליכי ההסדר במקרקעין.

11. ביחס לטענות התובעים, טען המצהיר שאין זהות בין המקרקעין נשוא תזכורת התביעה לבין המקרקעין נשוא הסכם המכר הנטען וכי לא מדובר באותה הקרקע. נטען שההסכם עליו סומכים התובעים שונה בתיאור המקרקעין. באשר למיקום המקרקעין בהסכם התובעים מדובר בשכונת "שנאתי", בעוד שבהסכם הנתבע מדובר ב"בא שרגיה". באשר לתיאור גבולות המקרקעין הרי שעל פי הסכם התובעים גבולות המקרקעין מדרום הם יורשי נאסר עלי, בעוד שעל פי הסכם הנתבע, גבולות המקרקעין מדרום הם הנתבע עצמו. צוין כי גם יתר הגבולות אינם דומים באופן מוחלט. באשר לתיאור סוג המקרקעין נטען כי לפי הסכם התובעים סוג החלקה תואר כחלקה לשתילת טבק, הנטועה עצי תפוחים, תאנים ושזיפים ועל פי הסכם הנתבע תוארו המקרקעין כחלקת עצים צעירים, מהם 7 עצי תפוח, 5 עצי תאנים ו-3 עצי תות ו-2 עצי אפרסק. עוד נטען כי זקני הכפר אישרו בפני המצהיר שהמקרקעין שהוגדרו בעבר "אל שנאתי", נמצאים במקום אחר בכפר.

12. לטענת המצהיר, התובעים לא הגישו כלל תזכורת תביעה במועד הרלוונטי ולא זומנו על ידי פקיד ההסדר. עוד נטען שהתובעים לא הציגו תשתית עובדתית התומכת בזכויותיהם לבעלות במקרקעין ולא הציגו הסבר לשיהוי בהגשת תזכורת התביעה. נטען שמעבר לשאלת מהימנותו והאותנטיות של הסכם המכר משנת 1943, לא הוצגה על ידי התובעים כל ראיה נוספת המעידה על חזקה במקרקעין משך שנים, על תשלום מיסים, על פניה לרשויות משך השנים בגין זכויות בנכס ועוד. נטען שניתן להניח שהתובעים כמי שלכאורה בעלי המקרקעין משנת 1943, יתנגדו למכר ולהעברת החזקה במקרקעין בשנת 1947. נטען שאין עדות להתנגדות, גם כאשר פורסמה הודעה מוקדמת בנוגע להסדר. נטען לשיהוי קיצוני מטעם התובעים המעיד על הזנחה, אדישות וויתור על זכויות. נטען מנגד להחזקה ממושכת מטעמם של הקרקע, עיבודה ונוכחותם ברציפות וללא עוררין עד היום. נטען שהכרה בזכות התובעים תשנה את מצבם לרעה בצורה אנושה ובלתי מידתית ותפגע בהסתמכותם.
13.עוד עלה מהתצהיר שיש בידי המצהיר מפת מדידה, ערוכה על ידי מודד מוסמך מוהנא ביבאר מיום 16.8.13 לפיה שטח חלקה 1 (720 +724) הכולל את הבית והקרקע הוא בן 1.019 דונם. נטען שהמודד הסתמך על מדידות שנקבעו על ידי מרכז למיפוי בישראל וכי עקב בירור התברר שהמדידות לא תאמו לגבולות בפועל והן תוקנו והותאמו למצב הקיים בפועל וכתוצאה מכך, תוקן שטח החלקה בנסח הרישום לשטח של 1,038 מ"ר. עוד נטען שבטרם נפתח ההליך ולבקשת רשות מקרקעי ישראל, נשלח על ידם ביום 7.1.13 ההסכם המקורי אל האפוטרופוס לנכסי נפקדים- רונן ברוך, במטרה שייבדק על ידי מז"פ. נטען שההסכם המקורי הוחזר למשפחתו ללא הסבר ומבלי שנמסר להם גורל הבדיקה.

14. תצהיר נוסף הומצא מטעם הנתבע 1 מטעם מיכאל אליאס, יליד 1926 המתגורר בתרשיחא כל חייו. לדבריו, הכיר את המנוח דרבי שהתגורר בסמוך למסגריה שלו וכן הכיר את שוקרי אל קאדי שנים רבות היטב. נטען שידוע לו מידיעה אישית ששוקרי מכר את הקרקע לדרבי המנוח משום שאביו הלווה לדרבי סך של 50 לירות פלשתינאיות לצורך קניית הקרקע ודרבי השיב לו את ההלוואה לאחר קום המדינה. נטען שלשוקרי היו אדמות רבות בשטח המצוי בחלק המערבי של הכפר שמכר אותן למספר אנשים- לשאוויש אל בובאח, לג'ריס חדאד ולמנוח דרבי. המצהיר הוסיף לתצהירו שרטוט שערך המפרט את המקרקעין של דרבי וגבולות החלקה, כאשר ממערב לחלקה מצויה דרך, מדרום הבית שנבנה על ידי דרבי, ממזרח הבתים של שאוויש אל בובאח ושל ג'ריס חדד ומצפון דרך. עוד צוין בתרשים מיקום המסגרייה של שאהין סרפים שפעילה עד היום שממולה נמצאה בעבר המסגרייה של המצהיר שבמקומה כיום ישנו חניון עפר. נטען שמעל המסגרייה מצויים הבתים של משפחת שנאתי. לטענת המצהיר, הבית נבנה על ידי דרבי המנוח לפני מכירת הקרקע, היות ובמועד ההסכם הבית כבר היה בנוי והמנוח דרבי התגורר בו. צוין שהמצהיר היה כבן 22 במועד המכירה. הוסף שלא ידוע למצהיר על ההסכם בין שוקרי למשפחת ג'דעון אך ידוע לו שהמקום שנקרא "הבתים של שנאתי" נמצאים במקום אחר בכפר וכי מדובר בבתים ישנים שעשויים מבוץ. נטען שהוא קנה בית הרוס משנאתי שהיה צמוד למסגרייה ולכן ידוע לו בדיוק היכן נמצא המקום. לטענת המצהיר, המנוח דרבי התגורר על הקרקע והחזיק בה עד שנפטר, עיבד את הקרקע וגידל בה גידולים עונתיים של טבק. לאחר פטירתו בני משפחתו המשיכו להחזיק בקרקע. הוסף שהמצהיר מעולם לא ראה מישהו ממשפחת ג'דעון על הקרקע שהחזיק דרבי.

15. תצהיר נוסף הוגש מטעם הנתבע 1 על ידי מעיכי ג'מיל, יליד 1929, אשר נולד וחיי במעלות תרשיחא עד היום. לטענתו, הוא מכיר את משפחות דרבי ואל קאדי מאחר ומתגורר בשכנות. נטען שלשוקרי, מוכר הקרקע, היו ילדים שלמדו עימו בבית הספר ובדרכו לשם היה עובר ליד הקרקע שהוחזקה על ידי שוקרי ובה התגורר בנו פהמי שהיה מוגבל ונכה. נטען שהמצהיר הכיר גם את אימו של המנוח- סעדה שהתגוררה ליד ביתו. נטען שאימו של המנוח דרבי היתה נשואה לשוקרי והיה לה ממנו בן- ראשיד. לימים הם התגרשו, ומאב אחר נולד דרבי המנוח. נטען שאחת הסיבות בגינן מכר שוקרי לדרבי את הקרקע, מלבד יחסי שכנות, היא הסיבה שהם משפחה. הוסף שזה ההסבר מדוע שוקרי אפשר לדרבי לבנות את ביתו עוד בטרם ההסכם בנוגע ליתר הקרקע. נטען שהמנוח דרבי ורעייתו נעמה גרו בשכנות אליו והמנוח עיבד את האדמה עד שנפטר בגיל 50 בתאונת דרכים. לטענתו, ידוע לו ששוקרי מכר את הקרקע לדרבי המנוח כי כך נאמר לו בכפר כששאל לגבי פהמי וגם משום שראה את דרבי מעבד את הקרקע שנים רבות. נטען שלשוקרי היו אדמות רבות בשטח המצוי בחלק המערבי של הכפר שמכר אותן למספר אנשים- שאוויש, ג'ריס ודרבי. נטען שגבולות החלקה כדלקמן: ממערב לחלקה מצויה דרך, מדרום הבית שנבנה על ידי דרבי, ממזרח הבתים של שאוויש אל בובאח ושל ג'ריס חדד ומצפון לחלקה ישנה דרך. נטען שהבית נבנה על ידי המנוח שנים רבות בטרם ההסכם כשהיה כבן 10 והולך לבית הספר. צוין שהמנוח החזיק בקרקע משך השנים עד שנפטר וכי לאחר מועד פטירתו מחזיקים בה בני משפחתו. לטענת המצהיר, לא ידוע לו ששוקרי מכר את הקרקע למישהו ממשפחת ג'דעון והדבר אינו מתקבל על הדעת היות ומשפחת דרבי מחזיקה בקרקע שנים. נטען שהאזור שהיה נקרא "אל שנאתי" נמצא במקום אחר מעבר לכביש ולא היכן שהקרקע של דרבי. נטען שכיום המקום לא נקרא "אל שנאתי" אלא "רחוב הכנסיות". נטען שדרבי גידל טבק וגידולים שונים בקרקע והוסף שהמצהיר לא ראה מישהו ממשפחת ג'דעון במקרקעין מעולם.

16. מטעם הנתבעת 2 - רשות מקרקעי ישראל הוגש תצהיר על ידי רונן ברוך, עובד באגף לנכסי נפקדים במשרד האוצר משנת 1995 ומחודש מרץ 2005 משמש כאפוטרופוס על נכסי נפקדים. לטענתו, שוקרי אלקאדי לא היה נוכח בישראל משנת 1948 ואילך ולפיכך הוא נפקד. נטען כי המקרקעין הנפקדים בתרשיחא שנכבש ביום 30.10.1948, דונם שהוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, נמכר לבעלות רשות הפיתוח על פי הסכם מכר מיום 29.9.1953. נטען שמאחר ונפקדותו של שוקרי אינה מוטלת בספק, אין צורך בהצגת מסמך זה. עוד נטען שרישום הקנייה ומכר הנכסים נשוא ההליך מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח על פי סעיף 19 לחוק בוצעה במהלך שנת 1953 על פי החוק ובתום לב וחלה עליהם הגנת סעיף
17 לחוק. נטען שעל פי סעיף 28 (ג) לחוק, מעת ביצוע המכר של נכס נפקד מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח, עובר הנכס לבעלותה המלאה של רשות הפיתוח ואילו תמורתו על פי סעיף 19 הופכת לנכס הנפקד והמוקנה. לטענת המצהיר, ביום 10.10.12 הוציא תעודת נפקדות ביחס לנכסים (חלקות 720 ו-724 בגוש 1) לצרכי הליכי ההסדר. צוין שלאחר בדיקה נוספת, הגיע המצהיר למסקנה שהתעודה שהוצאה ביחס לחלקה 720 על שם יוסף ח'ליל דרבי הוצאה בטעות, כך שהחלק הנפקד ביחס לחלקה מצטמצם אך ורק ל-1/6 חלקים מהחלקה בגין נפקדותה של רסמיה יוסף דרבי, נפקדות שמשפחת דרבי אינה חולקת עליה. מכאן, שביחס לחלקה 720 חלקו של האנ"נ הינו 1/6 חלקים ולא החלקה בשלמותה כפי שצוין בתזכיר התביעה.

17. לטענת המצהיר, עילת התביעה הינה טענה להתחייבות נפקד בטרם היה לנפקד, המטופלת על ידי הוראות סעיף 20 לחוק נכסי נפקדים, לפיו כשבית המשפט דן בה הדרישה הינה לרמת הוכחה של מעל "לכל ספק מתקבל על הדעת" בהתאם לסעיף 20 (ב) (2). נטען שה טענה לפיה בטרם עזב את ישראל העביר הנפקד את חלקה 24 ליוסף חלי דרבי בהתאם לחוזה הנטען מיום 25.7.47 או בהתאם לחוזה האחר מיום 2.3.43 למיכאל נאסר גדעון אינה עומדת בדרישות סעיף 20 ואין בכוחם לגבור על נפקדות הנפקד. נטען שיש צורך בבדיקת המסמכים על ידי מחלקת זיהוי פלילי במשטרה על מנת לוודא שמדובר במסמכים אותנטיים. הוסף שתשובה לפיה מדובר במסמכים אותנטיים, אין משמעה שהמסמכים עונים על דרישת סעיף 20. עוד נטען שעיון בהסכם של דרבי מעלה סימני שאלה ביחס למהות המסמך להבדיל ממהימנותו ודומה כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בהסכם לשימוש חקלאי. נטען שמדובר בהסכם של מסירת חזקה לצורך שימוש בלבד וזאת ביחס למחצית מהנכס כשהשימוש הינו חקלאי בלבד ולתקופה של שנתיים בלבד. נטען שמסירת זכות השימוש היא מעין בטוחה לחוב ונקרא בערבית "עקד בלוופא" (מכר חוזר) כך שלמעשה לא בוצע מכר בפועל. נטען שמספר דברים במסמך מעידים שאין המדובר בהסכם מכר: דרבי יטול מחצית התוצרת החקלאית, אלקאדי אחראי על הוצאת הזרעים, האיסור על זריעה חורפית, קציבת ההסכם לשנתיים ומשפט לפיו "...עם תום התקופה הקבועה מתחייב הצד הראשון במידה ולא ישלם את הסכום שהוא קבל מידי ומכספי הצד השני חמישים לירות פלשתינאיות אז יהא זכאי, הצד הראשון, משום כך לחדש לו חוזה לתקופה של שנתיים...".

18. לטענת המצהיר, מעת שהאנ"נ נכנס בנעלי הנפקד, הרי שהיה על הטוען לזכות על פי ההסכם לכאורה, לפנות לאנ"נ לדרוש את אותו סך שלא שולם קודם לכן והנ"ל לא עשה כן ולא היתה לו סמכות להמשיך להחזיק בנכס על דעת עצמו. נטען שהזכות שלא חודשה כחוק פקעה. הובהר, שגם על תביעת החוב הנ"ל חלות הוראות סעיף 20. עוד צוין כי אין כל ראיה לרישום החלקה על שם משפחת דרבי בניגוד לחלקה 720 וכי משפחת דרבי לא סיפקה כל הסבר בעניין זה. עוד צוין שההסכם מטעם משפחת דרבי נחשף לראשונה בתגובה להגשת צו לסילוק יד מטעם האנ"נ ביום 31.7.85 וזאת על אף שמשפחת דרבי ידעה שמדובר בנכס של נפקד ולא פעלה להסדר זכויותיה. באשר לזיהוי החלקה נטען שבשני ההסכמים טענו טענות ללא ראיות המגיעות לרף של מעל לכל ספק סביר. נטען שההסכם מתייחס רק למחצית מהחלקה וטענת דרבי לפיה מדובר במסירת המחצית השניה של החלקה משוללת כל יסוד, אינה עולה עם לשון ההסכם וקיים ספק רב האם ההסכם מתייחס לכל החלקה. צוין כי המנוח מיכיאל גדעון הוא בעצמו נפקד היות ועלה לארץ בשנת 1951, בעוד שהכפר תרשיחא נכלל בשטח ישראל בשנת 1948 ומפקד אוכלוסין נערך בו ביום 17.1.1949. . נטען שאם בסופו של יום, בית המשפט יפסוק שיש לרשום את החלקה על שם משפחת גדעון, הרי שזכויות האנ"נ שמורות לרבות הוצאת תעודת הנפקדות. נטען ששני הצדדים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומה של עסקה עם נפקד בטרם הפך לנפקד ומשכך יש להורות על רישום החלקה על שם האנ"נ או הרשות.

19. תצהיר נוסף הוגש מטעם רשות מקרקעי ישראל על ידי חסן גדיר, מרכז הסדר קרקעות במחוז צפון של רשות מקרקעי ישראל, האחראי במסגרת תפקידו על ריכוז תביעות בהליכי הסדר זכויות במקרקעין בכפר תרשיחא, מטעם רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים. לדבריו, תביעת ג'דעון לא הוגשה במסגרת הליך ההסדר אלא בשיהוי רב. עוד צוין שבעליה הרשום של החלקה בהתאם לספר המיסים המנדטורי הוכרז כנפקד. נטען שחלקה 1 מורכבת ממשבצת 141 (חלקה 720) ומשבצת 142 (חלקה 724). צוין שתזכיר התביעה שהוגש הסתמך על המסמכים הבאים: א. ספר המיסים המנדטורי של תרשיחא משנת 1935 לפיו חלקה 720 רשומה על שם יוסף חליל אלדרבי וחלקה 724 רשומה על שם שוקרי אלקאדי. ב. סקר שנערך על ידי עובד הרשות נאיף זידאן בשנות ה-60 שהתבסס על ספר המיסים המנדטורי והבחין בין חלקות שבעליהן על פי ספר המיסים נוכחים לבין אלו שנפקדים. נטען שבהתאם לסקר במשבצת 141 (חלקה 720) נרשם "יוסף חליל דרבי" ובהערות נרשם "נפטר ו-1/6 נפקד" וביחס למשבצת 142 (חלקה 724) נרשם הבעלים הידוע "שוקרי אפנדי קאדי" ולידו צוין "נפקד". ג. תעודת הנפקדות של האנ"נ ביחס לשוקרי אלקאדי המתייחסת לחלקה 724 בשלמות. ד. מפת חלקות ארעיות שהולבשה על משבצות שהוגדרו בסקר של נאיף, כאשר קיימת התאמה בין משבצות 141-142 לבין חלקה זמנית 1. צוין שלתזכורת התביעה צורפה תעודת נפקדות ביחס לחליל דרבי (חלקה 720) אך במהלך ההליך המשפטי הודיע האנ"נ שהתעודה מבוטלת ולכן ביחס לחלקה 720 חלקו של האנ"נ מתייחס רק לנפקדותה של רסמיה יוסף דרבי, קרי, 1/6 מהחלקה.

20. ביום 19.10.16 הוגש תצהיר משלים מטעם חסן גדיר שמטרתו לתאר את החלקות הגובלות בחלקה 1 כפי שעולה ממפה שצורפה (נספח א') ולהביא את פרטי החלקות הגובלות כפי שהן מופיעות בספר המיסים ובספרו של נאיף.

העדויות בבית המשפט
21. העד, רונן ברוך אישר את האמור בתצהירו מיום 12.11.15 (סומן נ/1) (להלן: "ברוך"). העד השיב שאינו עורך דין או בעל השכלה משפטית. הוא אישר שהעסקה בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרשות הפיתוח היתה בספטמבר 1953 וכי עיין בתיק העסקה המכיל הסכם, נספחים, גושים, חלקות בכל הארץ ויש גם אזורים שנמכרו מקרקעין לפי דונמים לפי כפר. ברוך נשאל בעדותו האם הבחין בתצהירי התובעים שטענה לפיה הרכישה בין רשות הפיתוח לאנ"נ נעשתה בחוסר תום לב והשיב בחיוב. ברוך נשאל מדוע אם כך המסמכים של העסקה הזו לא רלוונטיים לתיק כפי שנטען בתצהירו והשיב-" המקרקעין הם על שם הנפקד ויש פה רק טענה לרכישה שלא הוכחה ולכן מהרגע שההקנייה היא מתוקף צד אחד ולא מתוקף צדדים כאן היא לא מן הענין". בהמשך, טען מרגע מעמד הרכישה הם יודעים שהבעלים הוא נפקד על כל זכויותיו, הרכישה היא בתמורה ובתום לב בהתאם לסעיף 17 לחוק נכסי נפקדים (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 22.12.15 ש' 12- עמ' 13 ש' 13).

22. ברוך נשאל בעדותו מה הרלוונטיות של נפקדות שוקרי אל קאדי בהנחה שיוכח שג'דעון רכשו את זכויותיו בטרם היה נפקד והשיב שבמקרה של משפחת ג'דעון גם אם יוכח הרכש הנטען לפי סעיף 20, גם אז המקרקעין יוותרו כנכס נפקד ומוקנה מכיוון שבאותו מועד רלוונטי שהוא מפרט הוא היה בלבנון וחזר במועדים מאוחרים יותר. ברוך נשאל בנוגע לכך שלא הוכח שהמנוח מיכאל נאסר ג'דעון נפקד ונשאל מדוע הוא שומר לעצמו את הזכות להכריז עליו כנפקד אם זה לא רלוונטי לסכסוך, והשיב-"אני חושב שזה רלוונטי, מכיוון שככל שיוכח לפי סעיף 20 הטענה של הנכס עדיין הוא יותר כנכס נפקד אך של בעלים אחר. בהמשך לסעיף 17 אני המצאתי את תיק הנפקד של המנוח גדעון ובו עולה במפורש כי בעת הרלוונטית היה בלבנון ובכך התגבשה נפקדותו ולכן זה רלוונטי מכיון שהבעלות של האפוטרופוסית תוותר בעינה". ברוך אישר שבתיק העסקה יש הסכם עם נספחים ורשימת קרקעות והוסיף-"כמו שהבהרתי במענה קודם יש במקומות מסוימים גושים וחלקות ויש איזורים כמו בכפר תרשיחא שנמכרו דונמים ולא גושים וחלקות". ברוך אישר שלא ראה מפה בנוגע למיקום השטחים. הוא עוד נשאל האם ראה שמאות בתיק והשיב שבתיק הספציפי הזה לא ראה אבל ההסכם כולל סך כולל של המקרקעין. לדבריו, היתה ככל הנראה שמאות שכיום לא נמצאת בתיק. בהמשך, טען שמשרדי האפוטרופוס לנכסי נפקדים עברו כל כך הרבה מקומות שלא כל החומר שהיה מצוי בידם נשמר (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 14 ש' 21).

23. ברוך חזר על כך בעדותו שבהסכם יש סך הכולל לכל המקרקעין שנכללים בהסכם וכי הכוונה למקרקעין בכל המדינה, לרבות תרשיחא. לדבריו, התמורה הכוללת היא בערך 7 מיליון לירות ישראליות. ברוך נשאל בעדותו האם ניתן לדעת איזה שטחים כלל ההסכם בין אנ"נ לרשות הפיתוח במדויק- איזה גושים וחלקות והשיב שכיום ניתן לומר מה נפקד ומה לא. הוא לא ידע לומר האם ניתן היה לזהותם במועד עשיית ההסכם. בעדותו, הוצגה לברוך הודעת פקיד ההסדר על תחום תרשיחא. הוא אישר שהמסמכים נוגעים גם לגוש ההסדר שבפנינו (סומן ת/1). ברוך אישר בעדותו שהמקרקעין נשוא התביעה היו שייכים לשוקרי אל קאדי שהוכרז על ידו כנפקד בשנת 2012. הוא לא ידע לומר האם מישהו הכריז עליו כנפקד בטרם הכרזתו וטען שלא היה בכך צורך בהתאם לחוק. הוא הוסיף, שלא איתר תעודות קודמות והיה לו צורך להכריז על המצב החוקי הקיים לצורך ההסדר ולכן עשה זאת. הוא נשאל האם הדבר נראה לו תקין להנפיק תעודת נפקדות כ-60 שנה לאחר מכירת המקרקעין והסביר-" כן. כאשר יש הליך הסדר ויש צורך של רשות הפיתוח לבסס את הרכישה האפוטרופוס, איך האפוטרופוס מבסס את המכר לרשות הפיתוח? צריך להבהיר שהנכס הוא נכס נפקד אחרת אי אפשר למכור אותו. יש היום הליך הסדר וצריך לקבוע את המקרקעין וזו הדרך" (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 16 ש' 13).

24. ברוך אישר בעדותו שהזכות של אנ"נ פגה ללא צורך בתעודה. הוא נשאל האם מטרת הוצאת תעודת הנפקדות היא להעביר את נטל ההוכחה מהכתפיים שלו לצד שכנגד והשיב-" זו אינה המטרה היחידה. סעיף 30 זה הנוסח שלו. הסברתי שהיות ונפתח הליך הסדר ורשות הפיתוח תובעת בעלות מתוקף האפוטרופוס כרגע צריך להכריז על הנפקדות , אחרת איך האפוטרופוס יוכל למכור. כרגע יש את ההליך הפומבי". העד שלל שהוא מחזיק בתיק לגבי כל נפקד. עוד הסביר שבעבר היו שייכים למנהל אך כיום הם עובדים במסגרת משרד האוצר. הוא נשאל האם מי שניהל את המקרקעין של האפוטרופוס היה המנהל ולפניו רשות הפיתוח והשיב-"אננ שהיה בתוך המינהל ניהל את נכסי הנפקדים ובכל מחוז של המינהל היה מפקח לנכסי נפקדים שמונה לפי סעיף 3 לחוק והוא למעשה היה הזרוע המקומית של האפוטרופופס בכל מחוז. ב- 90 בוטלו כל המפקחים". ברוך הופנה בעדותו לעדות שקרג'י לפיה אין לאפוטרופוס תיקים שהם בידי המנהל והמנהל סרב לתת לו אותם, בנוגע גם לקרקעות בירושלים ובכל המדינה והסביר-"איני יודע אם הציטוט הוא אחד לאחד. אני יודע שאותו דוח מבקר המדינה היה על רקע של פעולות מסויימות במזרח ירושלים ולמיטב זכרוני לא היה על כל המדינה כנטען. שנית, אני החלתי את העבודה וביקרתי את שקרג'י והגעתי למצב שקיים אצלנו ארכיון של אנ"נ, אני התחלתי לעבוד לאחר שהאגף כבר נמצא במשרד האוצר ויש לו ארכיון שהוא בחלקו הגדול הסטורי משנות ה- 50 הכולל כל מיני נכסים בכל מיני איזורים. הארכיון קיים או לפניי". עוד נשאל האם בדק בארכיון את תיקו של המנוח שוקרי אל קאדי והשיב שלא נפתח תיק לכל נפקד והוסיף שיש תיק לגבי כל הסדר בו הוצאו כל התעודות הרלוונטיות ולא נפתח תיק לגבי כל נפקד (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 17 ש' 25).

25. ברוך נשאל בעדותו על איזה חומר התבסס כדי להגיע למסקנה ששוקרי היה נפקד כאשר הוציא תעודת נפקדות בשנת 2012 והשיב-"יש את ספר המסים, יש סקר נכסי נפקדים, וכמובן אני בדקתי במרשם התושבים המצאות אדם או העדרו. על בסיס החומר הזה הוצאה התעודה". עוד נשאל לגבי ספר המסים משנת 35 והשיב שספר המסים הוא ספר מנדטורי מלפני קום המדינה, המראה בעלות של אדם מסויים על נכס מסויים. הוא נשאל האם זה מסייע בקביעה ששוקרי הוא נפקד והשיב שזה מסייע לו לקבוע קשר בינו לבין המקרקעין. עוד נשאל האם ישנו ספר נפקדים והשיב שיש ספרי נכסי נפקדים שנעשו בשנים הרלוונטיות והומצא לו העתק שלו ממינהל מקרקעי ישראל. ברוך נשאל בעדותו מי עשה את הסקר שעליו הסתמך לקבוע ששוכרי אל קאדי נפקד והשיב-"ידוע לי שהיה אדם שעבד וקראו לו זיידאן נאיף, היום הוא מנוח, והוא העלה על הכתב את סקרי נכסי הנפקדים במקומות שונים כולל ברורים שנעשו בכפרים השונים". הוא נשאל האם נאיף זידאן היה עובד רשות הפיתוח והשיב שלאחר מכן עובד מינהל מקרקע ישראל. ברוך התבקש להציג את מסמכי הבירורים שערך המנוח והשיב שיש בידיו רק את התוצר הסופי ולא את חומר הגלם (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 18 ש' 20).

26. ברוך השיב בעדותו שבדק במרשם האוכלוסין ולא מצא את שמו של שוקרי. הוא אישר שאין מרשם מנדטורי ואם אדם נפטר לפני שנת 1947 לא ימצא במרשם. עוד נשאל האם ידוע לו אם שוקרי אל קאדי נפטר לפני או אחרי 47 והשיב-"הסקר של נאיף כולל גם ברורים בשטח וזה נכתב בסקר והרבה פעמים רואים שיש דיווח שהאדם נפטר לפני שנת 47 ואז יש התייחסות ליורשים ולכן במקרים מסויימים יש מידע". הוא אישר שיתכן מצב בו אנשים נפטרו ובסקר לא מוזכר שנפטרו. עוד נשאל האם יש מסמך כלשהו לגבי אופן הבירור שנאיף זידאן עשה לגבי שוכרי אל קאדי והשיב-"אני לא יודע, אני יודע שהסקרים ע"י נאיף ואחרים נעשו על בסיס בדיקות בספר המסים ואחרות, וגם סקרים בכפרים כמו בכפר תרשיחא, חלק מהמידע הוא על בסיס בדיקה מאנשים שנותרו בכפר זקנים שיודעים וכו'". ברוך נשאל האם הזכויות של שוכרי אל קאדי במקרקעין נשוא המחלוקת היו זכויות בלתי רשומות בטאבו- אובליגטוריות והשיב שבתקופת המנדט לא היה הסדר מקרקעין , ויש את ספר המסים המנדטורי שזה הזכויות. ברוך לא ידע לומר האם הזכויות של שוקרי היו רשומות בקושאן וטען שבתקופת המנדט ספר המיסים הוא הראיה הקובעת. עוד נשאל האם נכון לומר שהדרך היחידה שהיתה בתקופת המנדט עד תחילת הליכי ההסדר להעביר בעלות היתה ע"י עריכת הסכם והשיב-"ולאחר מכן לרשום אותו בפני הרשות הרלוונטית. היות וספר המסים הוא הראיה היחידה לבעלות, להגיש את המסמכים לגורם הרלוונטי המנדטורי, להביא כל הראיות שא' מכר לב', מוחקים את א' ורושמים את ב' באותו ספר" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 21- עמ' 19 ש' 19).

27. ברוך נשאל בנוגע למפה שציין בתצהירו ולא צורפה. המפה צורפה וסומנה ג'. בעדותו, הוצגה לברוך מפה שהוצאה מגוב.מפ.. הוא נשאל לגבי חלקה 15 בגוש 18876 שם שיש כנסיה בחלק העליון של החלקה, האם המפה מתארת את התחום בו נמצאים המקרקעין והשיב בחיוב (צוין שמדובר במסמך יא' לתצהיר, עמוד 17 בתיק המוצגים). ברוך נשאל האם הוא מזהה את חלקה 1 מגוש 18876 והשיב בחיוב. ברוך נשאל האם נכון לומר שהחלקה מורכבת למעשה משתי חלקות בשתי משבצות, או משתי חלקות פיסקליות שהיו בזמן המנדט והשיב-"אני יודע לפי הספר המסים וספר הנהלים שיש רק רישום אחד על שם שוכרי". בהמשך, אישר שככל הנראה מדובר בחלק הדרומי של חלקה 1 (חלקה 720 פיסקלית). ברוך נשאל בעדותו על המפה והסביר-"זו מפה שמגבילה לסקר נאיף יש בה מספרי המשבצות שנרשמו בתוך הסקר, כאשר מול חלקת שומה 720 יש משבצת 141 ומול חלקת שומה 724 משבצת 132". עוד אישר שמשבצת 141 היא מהווה חלקה פיסקאלית 720 ומשבצת 142 מהווה חלקה 724 לפי סקר נאיף, ומהווה חלק מחלקה 1 גוש 18876. עוד נשאל האם שתי המשבצות 141 ו- 142 אוחדו לראשונה ע"י פקיד ההסדר כשעשה את המפה הארעית לגוש 18876, כאשר קודם היו שתי חלקות נפרדות. הוא אישר שספר המסים מתייחס אליהן כשתי חלקות נפרדות. צוין שאין מחלוקת שחלקה 1 מורכבת משתי חלקות אלו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 20 ש' 26).

28. העד נשאל בעדותו מי הבעלים של חלקה 756 בהתאם לספר המיסים והשיב שספר המיסים לא בפניו אך לפי סקר נאיף רשום שהבעלים הוא מוחמד איברהים בובאח. עוד נשאל האם משבצת 144 מהווה חלקה פיסקלית 725 והשיב שהצילום אצלו קטוע והוא יכול לזהות 725 אבל לא יכול לזהות בעלים. בהמשך אישר שבסקר נאיף רשום ב- 144 - יורשי עבד אל וואהב אל קאדי. העד לא ידע לומר האם משבצת 144 שזאת חלקה 725 מוחזקת ע"י ג'ניס חטאב. הוא אף לא ידע לומר האם קיים סכסוך משפטי בינו לבין נסארת ג'ניס חדאד בנוגע לחלקה הזו והאם מסר תצהיר בנוגע לחלקה. העד נשאל בעדותו האם הוציא תעודת נפקדות ליורשי עבד אל וואהב אל קאדי בשנת 2012 או בסמוך לכך והשיב שיתכן אך אינו זוכר. עוד הופנה העד למשבצת 145 המהווה את חלקה 727 פיסקלית ו- 728 מגוש פיסקלי 1 והשיב שבהתאם לסקר היא בבעלות עפיפה נאסר עלא א דין ובעלה. הוא לא זכר האם הוציא תעודת נפקדות לגבי עפיפה עלא א דין. לשאלת בית המשפט האם יש לו מסמך נוסף עליו הוא מסתמך בקשר לנפקדות, השיב-"ב- 2012 הוצאנו תעודות נפקדות, יתכן וכבר הוצאו תעודות נפקדות. בכל מקרה זה המסמך הבלעדי עליו אני מסתמך לצורך הוצאת תעודת נפקדות" (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 21 ש' 26).

29. העד לא ידע לומר בעדותו האם משבצת 146 מהווה את חלקה פיסקלית 729 והשיב שאין בידיו את המסמך. עוד נשאל בעדותו האם כאשר מסתכלים בהסכם המכירה ניתן לדעת האם החלקה נשוא המחלוקת נכללה במסגרתו או לא והשיב-"נמכרו כל המקרקעין באיזור תרשיחא ואני סבור שזה כן נכלל". כאשר נאמר לו שמשבצת 131 נכללה בעסקה, השיב-"בתשובה קודמת אמרתי שכל נכסי נפקדים שנכללים - נכללים במקרקעין". בהמשך, כאשר נאמר לו שדובר ב"עסקת הכל כלול" בלי לדעת מה השטח המדוייק ובלי לדעת מה יעוד המקרקעין המדוייק, הסביר-" לא היה הסדר מקרקעין וכל השאלות שלך מופנות לנכסים שעברו הסדר מנדטורי ואפשר להוציא מהם מלוא הנתונים שנבדקו בהליך ההסדר הקובע בעלות, יש הרבה נתונים כמו בספר המסים וזה הנתונים שיש". עוד נשאל בהקשר זה האם רשות הפיתוח העבירה את התמורה הכספית לפי ההסכם לאננ והאם בידיו ראית קבלה או מסמך אחר המעיד על כך והשיב-"אותו הסכם ציינתי את הסך, למיטב ידיעתי הסך שולם, היום לאחר קרוב ל- 70 שנה אין לי קבלה. אבל הסך שולם" ובהמשך-"אני התחלתי לעבוד בשנת 1995 באגף לנכסי נפקדים. זה שולם בלירות ישראליות - 7 מליון". עוד נשאל האם כתוב בהסכם שהתמורה שולמה והשיב שאינו זוכר את ההסכם (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 23 ש' 19).

30. העד הופנה בעדותו לסעיף 9 לתצהירו ונשאל מדוע היה צורך להוציא את התעודה פעם נוספת אם אנ"נ הוציא תעודה ביחס לנכס הזה כבר ביום 23.7.85 והשיב-" א. התעודה משנת 87 אני לא ראיתי. סליחה שנת 1985 אני לא ראיתי. בדקתי נושא הנפקדות כפי שנשאלתי והוצאתי תעודה. התעודה שוב היא הצהרה על מצב חוקי קיים כאשר נדרשתי להכריז ולהוציא את התעודה הוצאתי. אין סתירה בין קיום תעודה קודמת להוצאת תעודה נוספת". עוד אישר בעדותו שנספח י"א לתצהיר דרבי הוא תעודה לפי סעיף 30 על נפקדות נכס 724 שנחתם ע"י מפקח על נכסי נפקדים, מר קופרמן. הוא נשאל בהקשר זה האם לא ראה זאת קודם לכן והשיב שנשאל לגבי תעודה משנת 2012 ושבשנת 2012 לא ראה תעודה כזו. בהמשך חזר על כך שקופרמן הוציא תעודה בהיותו מפקח על נכסי מפקדים וכי אין סתירה לכך שהוא הוציא תעודה נוספת בשנת 2012 כאפוטרופוס לצורך ההסדר. עוד ציין שבשנת 2012 שב וערך את כל הבדיקות ומצא שהנכס נפקד. הוא נשאל מדוע לא ציין בתצהיר את הנושא והשיב שלא ראה בכך סתירה. כאשר נאמר לעד שהדבר מצביע על תוהו ובוהו במשרדי אנ"נ השיב שאינו סבור כך (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 25 ש' 5).

31. העד הופנה בעדותו לתעודה שהוציא ביום 10.10.12 לגבי חלקה 720 והשיב שמדובר בתעודה שהוצאה לבקשת המינהל כאשר בדיעבד הסתבר שהיא הוצאה בטעות ולכן בוטלה. העד נשאל האם התעודה נשלחה לדרבי והשיב בשלילה. לדבריו, אין חובה כזאת בחוק היות והתעודה הוצאה לצורך התביעה בהסדר והועברה לרשות הפיקוח של המינהל. העד אישר שהוא מזהה את המסמך שנערך ע"י דרבי מחמוד ביום 19/11/2012 הממוען אליו (סומן נ/2). הוא נשאל האם המסמך מעיד על התכתבות שהייתה בינו ובין דרבי בנוגע לחלקה 724 במועד שלאחר הוצאת תעודת הנפקדות והשיב שלא הייתה התכתבות אלא מכתב אחד שהתקבל ולאחר מכן הוחזר בהמשך למבקשים. בהמשך, פירט שפנייתו של דרבי הייתה בעקבות הליך הסדר המקרקעין והוסיף שהייתה התכתבות בינו לבין המינהל שם הבהיר שלא הוכחה הרכישה לכן הוא לא מבטל את טענת הנפקדות בהסדר במקרקעין. עוד הוסיף, שהתביעה הנוגדת הייתה ידועה לצדדים וגם לדרבי למיטב ידיעתו. העד אישר שניתנה תשובה לדרבי ביום 02/01/2013 עם העתק אליו, לפיה בתגובה למכתב הקודם, הוא מתבקש להעביר את הסכם המכר המקורי (תשובה מיום 02/01/2013 הוגשה וסומנה נ/3) (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 6- עמ' 26 ש' 7).

32. העד לא ידע לומר האם הוצאה תעודת נפקדות ביחס לחלקה 720. הוא אישר שראה בתצהירי הצדדים לגבי ההליך הקודם שהיה בין אנ"נ לדרבי. בהמשך, טען שהסכסוך היה לגבי חלקה 724 שזה חלקת הנפקד וכי חלקה 720 למיטב ידיעתו לא היתה חלק מהסכסוך. הוא הוסיף לגבי התעודה שהוציא, שהיא בוטלה. העד נשאל בעדותו על מה הסתמך כשהוציא בשנת 2012 את תעודת הנפקדות ביחס ל- 720 והשיב-"בטעות הוצאה תעודה מתוך נתוני סקר נאיף, הנתונים היו בצמידות לחלקות והייתה בטעות של תום לב, טעות מנהלית, מתוך העיון בחומר, ברגע שגילנו ביטלנו". עוד הופנה לסקר נאיף, שם רשום באופן מפורש יוסף חליל דרבי - נפטר ורק 1/6 נפקד והשיב-"הסברתי, אם מסתכלים רואים שכל החלקות הסמוכות, ואני מדבר מבחינת הרישום בדף הזה, מהוות נכסי נפקדים הייתה פה טעות בתום לב, שגם הנכס הזה הוכרז כנפקד, אני מניח שמדובר בטעות וכשעיינו במסמך הייתה התמקדות בשורה הלא נכונה. כשהתגלתה הטעות בוטלה התעודה". העש נשאל מתי ביטל את התעודה והשיב שברגע שנפתח הליך ההסדר או לאחריו. בהמשך טען, שברגע שנפתח תיק ההסדר נדרש לערוך בדיקה נוספת והגיע למסקנה שהתעודה הוצאה בטעות ולכן בוטלה (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 27 ש' 6).

33. העד לא ידע לומר בעדותו מתי הוכן סקר נאיף. הוא הופנה לתצהירו של חסן גדיר שם נכתב שהוא נערך בערך בשנות ה- 60 והשיב-"נאיף זיידאן המנוח היה עובד המינהל, הנתונים נמצאים שם, אבל למיטב ידיעתי, המסמך הזה שעלה על הכתב מסכם את כל הבדיקות שנערכו קודם לכן. העשור מתאים מבחינת תקופת העבודה שלו". העד הופנה בעדותו לטבלה שערך שם טען שהגבולות שצוינו בהסכם דרבי אינם מדוייקים. הוא נשאל האם במסמך דרבי כתוב שבגבול מזרח נמצאים ג'ריס חאטום ומוחמד איברהים אל בובח ואישר שכך הדבר. עוד נשאל האם 143, הגבול המזרחי של החלקה, כתוב בסקר נאיף מוחמד אברהים בובח והשיב שכן אך אין המדובר בגבול המזרחי לפי המפה היות ויש גם את החלקה 144. הוא נשאל האם בחלקה 144 בסקר הבעלים הרשום הוא יורשי עבדאל והאב קאדי ואישר. עוד הופנה לסקר נאיף שם בהערות נכתב "ג'ריס יוסף חדאד ירש את הזכות" (הצדדים הסכימו שרשום רכש ולא ירש). העד נשאל האם הגבול המזרחי הוכח והשיב-"במסמך סקר נאיף יש שם שאינו מופיע במלואו בהסכם המכר הנטען, בהסכם דרבי בגבול המזרחי כתוב ג'ריס חתון ובסקר נאיף כתוב ג'ריס יוסף חדאד. למיטב ידיעתי אדם מזוהה לפי שאם אביו ולא לפי שם אמו, כך אם אומרים שחתון זה שם אמו, אני לא יודע. שנית, למיטב ידיעתי, בשמות הערבים לא מזהים לפי שם האמא". כאשר נאמר לו שהובאו ראיות של זקני הכפר לפיהם ג'ריס חתון הוא אותו ג'ריס חדאד והשיב-"אני אומר מה שאני למד מהמסמכים. אני מניח שבית המשפט יתרשם מהעד והוא יקבע סופית את ההתאמה בגבולות. אני העליתי את הספקות שיש לי מבחינת ההוראות של החוק" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 28 ש' 17).

34. העד נשאל בעדותו לגבי הגבול הדרומי. הוא נשאל האם מדרום לחלקה יש את משבצת 141 שאין מחלוקת שהיא מוחזקת ע"י דרבי כבר משנת 35' והשיב-"נכון, אבל יש פה חלקה נוספת 45, שגם זכרה לא בא בציון הגבולות. רואים אותה לפי המפות, משבצת 185". עוד הופנה לסקר נאיף, תחת המספר 145, שם בהערות כתוב סמעאן איברהים ושמות אחרים, מוחמד אחמד עלי עבדאללה, שמחזיקים בחלקה הזו בשכירות. הוא נשאל האם יתכן שלא יצויינו כגבול שמות של אנשים שמחזקים בשכירות ואין להם זכות בעלות והשיב-"מה שהיה צריך להזכיר זה לא את השוכרים אלא את הבעלים. מהניסיון שלי מציינים את הבעלים הידוע ולא את השוכר. זה גם על פי ספר המיסים". עוד הופנה לסעיף 14 לתצהירו ונשאל האם נכון לומר שאין לו הסמכה לתת חוות דעת מקצועית על פרשנות הסכם והשיב-"אני לא מסכים. אני ראיתי מתוקף תפקידי, היות וזו לא הטענה הראשונה לרכישת זכות מנפקד בטרם ההליך, וראיתי סוגים שונים של מסמכים, אני חושב שאני יכול להגיד שצברתי ניסיון ואני יכול לומר מה אני חושב על תוכן המסמך" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 18-32).

35. העד נשאל על כך שלפרשנותו מדובר בהסכם לשימוש חקלאי ולא בהסכם מכר. העד שלל שכתוב בהסכם חזקה ובעלות. הוא נשאל האם הוא רואה את המילה שימוש חקלאי והסביר-"מפירוט לשאלות הקודמות, בהסכמי מכר קודמים שראיתי כתוב המלים בערבית בכותרת "הסכמי מכר" . בגוף המסמך מצויין בבירור בשפה הערבית שצד א' הבעלים מוכר שזה בערבית המלה "ביע". בהמשך המסמך שראיתי מצויין במפורש עוד פעם כביטוי "סך המכר" יש במפורש אלמנט של התחייבות של צד א' להעביר את הבעלות "מולק" בד"כ גם השימוש זה "טצרוף". יש בד"כ במסמכים האלו מהתקופות האלו הבהרה של צד א' שהוא המוכר שהוא קיבל מלוא סך המכר והחתימה שלו על ההסכמה מהווה מעין קבלה או אישור של הסך במלואו, יש גם התחייבות של הופעה בפני הרשויות כמו טאבו והסדר בשביל להצהיר על המכירה". לשאלת בית המשפט האם ראה מסמכים שאינם כאלו, השיב-"מסמכי מכר - לא. כשמבצעים הסכמי מכר שאני ראיתי מצויינים במפורש המלים כפי שציינתי קודם. אולי חסרה הכותרת אבל בגוף המסמך יש את הפעלים, אני מוכר אני מעביר את השימוש והבעלות, יש מחיר, יש אישור על קבלת המכר הכל ביטוי להעברת. כל אלו אני לא רואה במסמך זה. אני כן רואה פה איזשהו שימוש זמני המוגבל בזמן, שנתיים. מפנה לסעיף ב' לתרגום. תקופה של שנתיים עם אפשרות של חידוש לשנתיים נוספות. שזה לא מהווה מכר, יש פה שימוש כלשהו, מתוכן המסמך המדברים בו על זרעים ועל שימוש שההיבטים שלו חקלאים אני קראתי לו הסכם לשימוש חקלאי" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 30 ש' 27).

36. בהמשך עדותו, כאשר נאמר לעד שהמלים "לשימוש חקלאי קצוב לזמן" או בטוחה לחוב כמו שהוא מפרש בתצהירו לא נמצאים בהסכם ובתרגום שאושר ע"י מומחה שמונה ע"י בימ"ש בשנת 89, והוסף שפעמיים כתוב שמדובר בתפיסת חזקה וברכישת בעלות ושימוש, השיב-"אני קבלתי את המסמך וקראתי אותו אישית מהמקור בערבית והתרגום שאני ערכתי זה למיטב ידיעתי, אני לא מוצא את המונחים שאת מפנה אליהם". בהמשך, חזר על כך שהוא למד מהתוכן על אף שאין את המלים בטוחה לחוב ושימוש חקלאי. העד הופנה לסעיף 14 א לתצהירו ונשאל האם זה אמת. הוא השיב-"כן, זה מבטא אי מכירה של הנכס אלא מתן שימוש בו בעבורה תמורה עם אופציה לחידוש והפסקה". הוא נשאל האם בהסכם ג'דעון כתוב אותו הדבר והשיב-"שני ההסכמים ששני הצדדים מחוייבים ברמת ההוכחה של סעיף 20 גם לעניין האותנטיות והמשמעות המשפטית של התוכן שלהם. אני לא פטרתי אף אחד מן ההסכמים בטענה שלי". כאשר נאמר לעד שהוא אינו מומחה לפרש הסכמים משנת 1943, השיב-"היות וכפי שאת מציינת איש מהצדדים לא היה במעמד אנו נזונים מתוכן ההסכמים אנו קוראים בשפת המקור ומבינים מה נובע מכך". העד נשאל מה כוונתו בסעיף 14ד לתצהירו והסביר-"אם אדם מבצע רכישה והרישום הטוב ביותר הוא בספר המסים, הוא צריך להצהיר בפני הרשות המוסמכת באותה עת על המכר, צריך להגיש את המסמך והבעלים הקודם נמחק והבעלים הנוכחי נרשם זה מה שצריך לעשות בכל מכר" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 31 ש' 21).

37. העד נשאל האם ראה שינוי או מחיקות משנת 1935 היות ודרבי רשום ב- 720 כבר בשנת 1935, לפני המכר והשיב-"אני איני יודע מי עשה ומי לא. אבל אדם שרוצה שהמכר שהוא טוען אליו יהיה רשום ברשות וספר המסים הוא העדות לכך, כמו שאת מציינת שדרבי רשום משנת 35 היה צריך לרשום גם לגבי המכר שלו". עוד נשאל האם יתכן שהמרשם בספר המסים הוא בעצם מרשם מקרקעין והשיב-"זה המרשם שיש, ואדם פונה לצד א' שרשום בספר המסים חזקה שימחק עצמו אחרת איזה ביטוי יש למכר?". בהמשך, כשנאמר לו שישנה בעיה לגבי השנים שלא היה מרשם מקרקעין, השיב שהרישום הטוב ביותר הוא ספר המסים שנותן לזה ביטוי. עוד נשאל העד כיצד יכול היה דרבי לפני שנת 1985 לדעת שהנכס נפקד אם תעודה הוצאה ב- 23.7.85 לראשונה, תעודה שלא נמצאה והשיב-"בעלים ממנו קנו נפקד מ- משנת 1948 ולא נעשה על ידם שום ניסיון לרישום הבעלות שלהם כמו שאנו רואים לפני ואחרי 48 עד שהם נתבעו בתביעת המינהל". העד נשאל בעדותו לגבי הסכמתם להשאיר את המחלוקת להסדר ולאפשר לדרבי להחזיק בקרקע והשיב שלא היתה שום הסכמה או הכרה אלא שמירה על מעין סטטוס קוו שיוכרע בהליך ההסדר (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 32 ש' 13).
38. העד הופנה בעדותו לסעיף 16 לתצהירו ואישר ששטח החלקה הוא דונם. הוא נשאל האם כאשר בגוף ההסכם כתוב שמחצית ממנו נמסרה, וההסכם הזה נועד להסדיר את המחצית הנוספת, אז בפנינו חלקה מלאה והשיב שהוא אינו מוצא פרשנות זו בתרגום מטעמו. עוד נשאל מדוע לא התייחס להסכם ג'דעון והשיב שעל שני ההסכמים חל סעיף 20- קודם כל בדיקת האותנטיות ואח"כ בחינה משפטית והוסיף שלא פטר אף מסמך. עוד נשאל מדוע לא טרח להוציא תעודת נפקדות לג'דעון שבמועד הקובע היה נפקד, והשיב-"הסברתי במענה לחקירת עו"ד מנסור חוק נכסי נפקדים מדבר על אדם ונכס וכרגע אני טוען שהאדם הקשור לנכס הוא שוכרי אל קאדי והוא נפקד, אף אחד מהסכמי המכר לא הוכח לפי סעיף 20 ולכן גדעון עדיין לא בעל הנכס, ואני מציין בתצהיר וגם לשאלת עו"ד מנסור ככל שגדעון יוכיח בעלותו על הנכס באותו שלב יותר הנכס כנכס נפקד מכיוון שעכשיו לגבי גדעון יש את השילוב בין האדם לנכס במועדים הרלוונטיים יש". העד התבקש בעדותו לאשר שמשפחת דרבי מסרה לידיו את ההסכם המקורי והשיב שנמסר לו מסמך אך הוא אינו המומחה לקבוע אם הוא מקורי. לדבריו, נמסר לו מסמך שהתיימר להיות מקורי והוא השיב אותו והותיר בידיו צלום שלו. לשאלת בית המשפט השיב שאינו זוכר את המסמך. העד אישר בעדותו שמניסיונו בהסכמי מכר בשנות ה-40 היה מקובל לא רק לזהות גבולות אלא גם לתת שם למקרקעין על פי שם שכונה, שמות הבעלים, הצמח שגדל במקום (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 33 ש' 28).

39. בחקירתו הנגדית המשלימה לעו"ד מנסור נשאל העד האם ציון שם האזור בהסכם הוא ציון כללי והשיב-"שם האזור בד"כ הוא שם "המאוכר". ניתן בד"כ לשם של המקום שבו נמצא המקרקעין. כנראה שהכפריים היו מזהים אזור כפרי בשם שהיה מקובל על כולם, ואז אתה קורא בהסכם למשל חרטה אל יהוד". הוא אישר שהגבולות הם כלליים ולא ידע לומר האם ממרחק 100 מ' עדיין יקרא באותו השם. העד לא ידע לומר ממתי נאיף זידאן היה עובד רשות הפיתוח וממתי התחיל בעשיית הסקר שלו. העד אף לא ידע לומר האם דובר בוודאות על לאחר תחילת שנות ה-60. בחקירתו החוזרת נשאל העד האם כאשר טען שאנ"נ פעל כאגף בתוך מנהל מקרקעי ישראל הוא התכוון שמבחינה פיסית ישב שם אבל תפקד כגוף עצמאי והשיב-"לפי מיטב ידיעתי אנ"נ היה אגף שמינה כל בעלי התפקידים ועל פי שיקול דעתו. זה מה שאני יודע משנת 90" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 34 ש' 19).

40. העד ג'מיל מעיכי, אישר את חתימתו על גבי תצהירו מיום 3.6.15 (סומן 2 ). העד אישר שהוא מכיר את עו"ד ענת פרל והיה במשרדה פעם אחת למספר דקות. בהתייחס לתצהירו טען שרשמו מה שהוא אמר. לשאלת בית המשפט השיב שהוא כבן 88. העד אישר שהכיר את המנוח מוחמד יוסף חליל דרבי שהיה שכנו וטען שבדרכו לבית הספר וחזרה ממנו היה עובר שם. העד השיב שמוחמד נפטר לפני שנים בנצרת כתוצאה מתאונת דרכים. כאשר נאמר לו שמוחמד יוסף חליל דרבי עדיין חי השיב שמוחמד זה בנו אך מדובר ביוסף דרבי. העד טען שתצהירו הוקרא לו על ידי החברה במשרד ושזכרונו " מה שנשאר". הוא חזר על כך שחלקת הקרקע שבמחלוקת היתה ה דרך שלו לבית הספר והשיב שנולד בשנת 1929. לדבריו, היה עובר בחלקה במשך 7 שנים עד שהיה כבן 13. העד השיב שראה את המנוח דרבי מעבד את החלקה עד לשנת 1942 בעיניו. הוא נשאל האם זה היה לאחר שרכש את הקרקע והשיב-"ואמא שלו על ידו. היא היתה אשתו של בעל האדמה, שוכרי אל קאדי". העד נשאל האם הוא זרע את החלקה לאחר שרכש אותה משוכרי אל קאדי והשיב-"כן, הוא בנה אפילו לפני שהוא רכש את האדמה שם. הוא אמר לך תעשה מה שאתה רוצה בגלל שאמא של יוסף דרבי היתה אשתו של שוכרי אל קאדי. היה לו בן מזה" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 36 ש' 28).

41. לשאלת בית המשפט מהו מקצועו, השיב העד שעבד עם אביו בחקלאות ולאחר מכן עבד עם ספיינלס. לשאלת בית המשפט כיצד מדבר עברית השיב שעבד בקיבוצים בבניין. העד נשאל בעדותו מתי רכש יוסף דרבי את השטח שעליו הוא אומר שהקים בית והשיב-"אני אומר לך, הוא בנה , עיבד את האדמה הכל, ואני הייתי ילד. מה אתה רוצה ממני? אבל אני יודע שזה כבר מהאמא, האמא היתה גרה על ידינו בדיוק, אחרי שעזב אותה, התגרשה. היה לה גם בן מאבא אחר, משפחת נאסר". בהמשך, כשנאמר לו שהחלקה עליה קיים הבית בו מתגורר דרבי היתה של דרבי משנת 1935 והוא לא רכש אותה משוכרי אל קאדי, השיב-"אני לא הייתי. מה אתה רוצה שאני אדע? (צוחק)". הוא נשאל כיצד אם כך הוא טוען שיוסף דרבי רכש את החלקה משוכרי אל קאדי והשיב- "אני לא רק טוען, אני הייתי עם הילדים שלו בבי"ס". הוא נשאל האם הם שוחחו על עסקי מקרקעין בגיל 12 והשיב-"על מה שהמקרקעין נותן כל מיני דברים והייתי אוכל". העד נשאל מתי בנה יוסף דרבי את הבית והשיב שהיה ילד בגיל 3 כתות או 2 כתות אפילו כתה ראשונה אז אכל מפרי שיש בחלקה. בהמשך טען-"אני ראיתי את הבית. אני יודע מתי הוא בנה? אני זוכר דבר אחד - היה אצל שוכרי אל קאדי בן והבן הזה היה על יד הכביש, מעבר. כאילו אני מדבר על דברים עכשיו. קראו לו פהמי. היינו קצת מדברים איתו. מסכן, לא יודע לדבר. לא יודע לשיר. שום דבר" (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 37 ש' 24).

42. עוד נשאל העד בעדותו האם פהמי אל קאדי בנו של שוכרי אל קאדי התגורר בבית שעל החלקה הזו והשיב-"לא התגורר. הוא היה על יד הכביש. כשאנחנו עוברים. לא יודע אם היה מתגורר שם או בבית של שוכרי אל קאדי בצד השני". בהמשך, הוא אישר שהוא התגורר בבית שבו היום משפחת אל קאדי. העד נשאל עד מתי התגורר פהמי בבית שנמצא בדרום החלקה והשיב-"כשהייתי בגיל אולי 10 שנים, ואין פהמי. אז שאלנו איפה פהמי, הוא אמר: האבא לקח אותו. למה לקח אותו? הוא נתן את הבית, הוא נתן את החלקה הזו למישהו אחר. למשפחת דרבי. משפחת האשה". עוד נשאל האם הוא נתן את השטח שעליו הקימו את הבית למשפחת האשה והשיב שאינו זוכר וראה בית בנוי. בהמשך טען שדרבי בנה את הבית בחלקה. העד נשאל האם ממערב לבית שהוא מדבר עליו יש עוד 2 בתים והשיב שמדובר בבתים של בניו של דרבי. העד נשאל האם ידוע לו כיצד משפחת דרבי רכשה או קיבלה בעלות בחלקה שממערב לבית, כלומר בחלקה 29 גוש 18401 והשיב בשלילה. בהמשך טען-"איך רכשה אני לא יודע. אבל אני יודע שזה שלהם. אני יודע כילד מי קנה ואיפה קנה? אבל דבר אחד אני יודע שהאמא של דרבי אמרה בגלוי: זה כבר של הבן שלי" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 38 ש' 16).
43. העד נשאל בעדותו בנוגע לחלקה שממערב לחלקה -חלקה 27 גוש 18401 ונשאל האם ידוע לו למי שייכת החלקה הזו והשיב-"אני לא יודע אבל אני יודע דבר אחד שיש הבנים של דרבי גרים ממערב של הבית שלו. וזה בנו את זה בזמן ישראל לא בזמן מנדט". העד אישר שהקרקע שמצפון לבית בחלקה שבמחלוקת היא חלקה 724, שהיו זורעים אותה בטבק. הוא נשאל האם ראה בעיניו מי זרע את הטבק והשיב שדרבי. הוא נשאל מה שמו והשיב-"מוחמד שקוראים לו יוסף דרבי. אבל אני הייתי עם הבן שלו, אפילו נהנה מזה שזה גדול ולפעמים גם מקלקלים להם (צוחק)". העד נשאל האם היו שם עצים או רק טבק והשיב שהיו תאנים ותפוחים מסביב לגדר. בהמשך השיב שהיה גם אפרסק ושהיו אוכלים כל מיני דברים. העד נשאל האם התאנים היו ליד הבית והשיב שלא על יד הבית אלא מסביב לשטח וכי גם כיום יש שם תאנים מסביב. העד נשאל האם היה עד לעסקת המכר בין שוכרי אל קאדי לבין יוסף דרבי והשיב בשלילה. העד נשאל האם ידוע לו מה מכר כביכול שוכרי אל קאדי ליוסף דרבי והשיב-"אתה חושב שילד יודע את הדברים האלה? אני יודע דבר אחד מאמא שלו של יוסף דרבי, הוא בעל הבית. הוא כבר מכר את זה. זה היה עניין שהייתי ילד". עוד נשאל האם ידע שיוסף דרבי קנה את הקרקע או שהוא בעל הקרקע והשיב-"אני יודע שהוא עיבד את זה ואמא שלו אמרה שזה של יוסף. אני רוצה להגיד עוד מלה. אני הבית שלי הראשון זה של החלק השני שהוא בא אלי ומכר לי את האדמה" (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 39 ש' 17).

44. העד נשאל מי מכר לו את האדמה והשיב-"גדעון קראו לו. מיכאל גדעון. זה הבית שלי הראשון הוא בא אלי ומכר לי. אני איתם ביחסים מצויינים. אני מכיר אותם את גדעון. הבית שלי זה הם מכרו לי את האדמה ואפילו לא גדעון, האשה שלו". הוא נשאל האם אימו של דרבי אמרה לו מי הבעלים של החלקה המערבית לחלקה והשיב-"למה שאני אדע דבר כזה? זה לא שייך. אני מדבר על אותה חלקה שאני יודע. אתה חושב שבגיל כזה מעניין דבר כזה?". העד נשאל האם ידועות לו גבולות חלקה 1 והשיב-" מה שאני יודע ששם החלקה הזו דרבי היה תמיד מעבד אותה ויש לו בן שהיה יותר צעיר ממני בשנה או שנתיים. כך אני זוכר. היינו נכנסים ואוכלים מה שיש שם". בהמשך, טען שנשאר ביחסים עם משפחת דרבי גם לאחר שסיים בית הספר. העד נשאל האם ידוע לו מכמה חלקות מורכבת חלקה 1 והשיב-"זה היה הבית וחלק מהאדמה אצלו ואח"כ היה את הגוש הזה, המקום הזה. השטח שהיה בזה הבן של שוכרי, פהמי". הוא נשאל האם הוא היה גר בשטח בו היה זרוע טבק והשיב-"היה נותן לו חלקה של 4 על 4 אולי, ועושה שלא יפריעו לו, אבל זה בדיוק על יד המעבר שעובר משם ובשביל זה אנחנו הילדים מדברים איתו יום יום". כאשר נאמר לו שחלקה 1 מורכבת משתי חלקות כאשר הבית בחלקה 720 היה כל הזמן בבעלות משפחת דרבי השיב שהיו גרים שם, כאשר נאמר לו שהחלקה מצפון- חלקה 724 לא היתה בבעלות דרבי השיב-"אבל אני יודע שהאמא אמרה שזה גם כן שלו". בהמשך, כשנאמר לו שאימו של דרבי יוסף היתה בסכסוך עם הגרוש שלה שוכרי אל קאדי, השיב-"אבל יחד עם זה היתה שולטת בבית של שוכרי אל קאדי". עוד נשאל העד האם כאשר טען שראה את פהמי ליד ביתו ושראה את דרבי מעבד את אדמתו דובר באותו זמן או בתקופות שונות והשיב-"זה תקופה ביחד. היה הילד והיה דרבי ממשיך לעבד את האדמה. אדמה אי אפשר להשאיר אותה סתם. אני אומר לך שאני הייתי עובר שם ורואים כל דבר" (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 40 ש' 26).

45. העד, חסן גדיר, אישר בעדותו את תצהירו (סומן "3"). העד השיב שהוא עובד רשות מקרקעי ישראל מיום 2/5/04 ותפקידו מרכז הסדר קרקעות. העד אישר שהוא מכיר את הסקר שעשה המנוח זידאן ושלל שהכיר אותו. העד לא ידע לומר מה היו כישוריו של זידאן וטען שידוע לו שעבד במחלקת רישום והסדר, כעובד רשות הפיתוח במנהל. העד נשאל מהו תאריך הסקר והשיב-"מעיונים בתיקים אחרים של התכתבויות שהוא הוציא אז, זה היה בשנות השישים, שבעים, אבל תאריך מסוים לא מופיע". הוא אישר שדובר בתאריך שאחרי תחילת שנת 1960. העד נשאל האם כתוב בסקר מה השטח של נכסי הנפקדים בתרשיחא והשיב-"הסקר כמו שאמרתי קודם, מבוסס על הספר של המהנדסים שתואם לחלקות והשטחים הרשומים בסקר. לא כתוב הנתון האמור. מה שאני רוצה להוסיף שבספר יש כל מיני חלקות שומה, שכל חלקה יש לה שטח ויש לה שם של בעל החלקה. (העד מחזיק ביחד עם הניירות את סקר נאיף המקורי)". העד לא ידע לומר האם לפי הנתונים שבידו, המנוח זידאן נאיף נזקק לשירותי מודד. העד לא ידע לומר האם פורסמה הודעה בתרשיחא על תחילת הליכי ההסדר ביום 19/1/87. עוד נשאל העד האם רשות הפיתוח ומנהל מקרקעי ישראל הם שקבעו בסקר איזה נכס נפקד ואיזה נכס לא נפקד, או שמי שקבע זאת זה נאיף זידאן והשיב שלענייני הנפקדות, מי שקובע זה האפוטרופוס לנכסי נפקדים והוא המוסמך להוציא תעודות. העד לא ידע לומר האם לפני תאריך עשיית הסקר, לא הוצאה אף תעודת נפקדות (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 43 ש' 26).

46. העד אישר בעדותו שהוא הגיש תביעות בשם רשות הפיתוח בגוש הזה ויתר גושי השטח הבנוי בכפר תרשיחא. הוא נשאל האם צירף לתביעות תזכירי התביעה תעודת נפקדות אחת, לפני 1960, או אפילו לפני 1970 והשיב שהגיש תזכורת תביעה ותעודת נפקדות. לשאלת בית המשפט האם התבססו על הסקר, השיב-"על הסקר ועל הספר של משלמי המיסים. הקביעות לגבי הנפקדות מבוססות על הסקר". בהמשך, נשאל האם הם לא התבססו בתביעות על תעודות נפקדות והשיב שהתבססו אך אינו יודע מאיזה מועד. העד לא ידע לומר האם ישנה תזכורת תביעה אחת בגושי שטח בנוי תרשיחא שהתבסס ביחס אליה על תעודת נפקדות לפני 1987. העד נשאל בעדותו לגבי משבצת 141 האם היא זהה לחלקה 720 לפי מס רכוש והשיב שכן וכי יש בידיו את המפה. הצדדים ציינו כי אין מחלוקת שהשניים זהים ושחלקה 142 זהה לחלקה 724. העד נשאל ידוע לו על עסקה כלשהי בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבין רשות הפיתוח, ביחס לכל מקרקעי הנפקדים בכפר תרשיחא והשיב שלא. העד אישר שהוא הגיש תביעה בשם רשות הפיתוח ושיש בידיו את תזכירי התביעה שהגיש. העד הופנה לתזכיר התביעה שם צוין "בהעברה מהאנ"נ לרשות הפיתוח, האנ"נ והקנייה לפי חוק נכסי נפקדים". הוא חזר על כך שאינו יודע על ההסכם והוסיף-"בתזכורת התביעה שאני קבעתי, קבעתי בהעברה לפי סעיף 19, שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים הוציא הודעה לפי סעיף א ו-ב וסעיף 19" (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 45 ש' 21).
47. העד אישר שבתביעתו לא הסתמך על הסכם קודם שבין האנ"נ לבין רשות הפיתוח. עוד אישר שלפני הליכי ההסדר ועריכת מפה ארעית, שתי החלקות 720 ו-724, היו חלקות שונות לחלוטין. הוא לא ידע לומר האם היו מאוחדות לפני כן. העד נשאל בעדותו האם יש לו את הניירות שעליהם התבסס נאיף זידאן- ניירות העבודה וספר המיסים והשיב שאינם עימו. הוא נשאל האם במנהל יש לו אותם והשיב שהוא צריך לבדוק בתיקים. עוד נשאל האם המסמכים נשמרים והשיב-"כל הרשימות שהמנהל לאורך השנים ויש לנו תיקים רלוונטיים, אנחנו סורקים בהדמיה. אלו מסמכים שההסדר עושים לאורך שנים. הבאתי את התיק לגבי החלקות הרלוונטיות". העד לא ידע לומר האם בפני המנוח נאיף זידאן לא היו נתונים מהאפוטרופוס ותעודות שקבעו כי פלוני אלמוני הוא נפקד. עוד השיב שמי שהיה מוסמך לקבוע מי נפקד ומי לא זהו האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הוא נשאל על סמך מה קבע נאיף זידאן בסקר שלו שפלוני אלמוני נפקד והשיב-"הוא היה עושה דוחות פיקוח, בירור עם זקני הכפר בשטח, ושאלות לאורך השנים. כל המידע שהוא חושף ברשותו, מעביר לאפוטרופוס הוא החליט. לא אני". העד נשאל האם לפי הסקר הוא שקבע אם פלוני פה נפקד או לא ולא האפוטרופוס והשיב-"רשום, יש פה רשימות וחשוב לי לציין שהאפוטרופוס מסתמך בין היתר גם על הרשימות האלה של האנשים שהיו בשטח". הוא אישר שההליך הוא שרשות הפיתוח עשתה סקר, קבעה מי הנפקד, הסקר עבר לאפוטרופוס והאפוטרופוס מכר על פי הסקר הזה את הזכויות של האנשים שהוגדרו "נפקדים" על ידי מר נאיף זידאן, לרשות הפיתוח (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 46 ש' 28).

48. העד לא ידע לומר האם הם וגם המנוח נאיף זידאן, ביקשו תעודות פטירה לאנשים שהיו רשומים כבעלים של המקרקעין משנת 1935 על פי הסקר. הוא השיב שלא ראה תעודות פטירה שהסתמך עליהם המנוח נאיף. הוא נשאל מי הבעלים של החלקות הגובלות בחלקה 724, שזו משבצת 142 והשיב ששוקרי אל פנדי. עוד נשאל מהן גבולות חלקה 724 והשיב שמצפון יש דרך, ממערב יש דרך, מדרום יש משבצת 141 ומשבצת 145 שהבעלים שלה הם עפיפי עלי נאסר ובעלה והם נפקדים. עוד נשאל העד לגבי משבצת 144, שזו המשבצת שהגיש לגביה תביעה אליאס וג'ריס, יורשי יוסף חדאד. הוא נשאל האם הוא הגיש תזכורת תביעה לגבי החלקה הזו בשם רשות הפיתוח והשיב-"אני צריך לבדוק. (מעיין בסקר). המשבצת של 144 היא 725, שרשומה על שם יורשי עבד אל ווהב אל קאדי שהם נפקדים" (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 47 ש' 26).

49. העד התבקש בעדותו להסביר מה כולל תפקידו בתור מרכז הסדר קרקעות במנהל והשיב-"קודם כל אני מלווה את הליכי ההסדר מול לשכת ההסדר, אני יוצא לסקרים בשטח, סקר גבולות שאני משתתף, אוסף נתונים של הבעלויות שקשורות לרשות הפיתוח, מדינה או קק"ל. הכוונה בעלויות שאם יש לנו סקרים של נפקדים או כל דבר אחר, כשצריך להגיש תביעה. אנחנו מעבירים לאפוטרופוס את מה שידרוש מאיתנו כי רוב החומר אצלו, ובאמצעותו מגישים תזכורת תביעה לאחר שהוא חותם לנו על תעודת הנפקדות". הוא נשאל למה כוונתו בסקר קרקעות והשיב שמדובר בבדיקת גבולות בשטח ומי מחזיק בהן. עוד נשאל אז מה עושה פקיד ההסדר והשיב שמי שעושה את העבודה הזו הוא איש ההסדר. לדבריו, פקיד ההסדר אחראי על נתוני ההסדר, בעוד שהוא מייצג את מדינת ישראל בתהליך ההסדר. עוד הוסיף שמי שיוזם ועושה את התהליך זה פקיד ההסדר וכי פקיד ההסדר עושה את הסקר שלא באמצעותו והוא משתתף בסקר. העד נשאל האם הם עובדים ביחד והשיב-"כשמגיע פקיד ההסדר הוא מזמין את האנשים הרלוונטיים לכל חלקה, ואני משתתף איתו כי יש לנו נכסים בחלקות אחרות". לשאלת בית המשפט האם הוא קבלן משנה שלו השיב בשלילה (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 48 ש' 22).

50. העד נשאל בעדותו האם פקיד ההסדר מזמין את האנשים הרלוונטיים באמצעות הנתונים שלו והשיב-"לא. הוא כותב לפעמים ומודיע במועצה וכותב להם מכתבים ממה שידוע לי, לאנשים שמחזיקים בשטח, והמידע שהוא מקבל כשהיתה בדיקה של המודדים שעשו את המדידות בשטח לפני הסקר, הם רשמו את השמות של אנשים שהיו שם בחלקות,, ובהתאם לזה פקיד ההסדר מזמין אותם וגם אותנו כבעלי עניין". היא אישר שהם מבצעים פעולות כל אחד בנפרד. העד נשאל האם הוא הולך באופן עצמאי, ללא קשר לפקיד ההסדר, ובודק מי מחזיק ומהן הגבולות והשיב שהוא עושה בדיקות לצורך נתונים מדויקים. בתשובה לשאלה כיצד הבדיקות מתבצעות, הסביר-"שואל אנשים, אני אוסף את הנתונים שיש לנו ברשות, אני מתבסס על תיקים של הכפר, של הנפקדים של מה שנעשה בעבר, מידע שיש לנו, החל מהמידע של סקר נאיף שנעשה, ספר משלמי המיסים, ושאלות נוספות בכפר". העד אישר שהם שואלים אנשים בכפר. עוד אישר שמי שמפרסם את לוח הזכויות, ומי שמוציא הודעות על תחילת הליך ההסדר, זה פקיד ההסדר ולא הוא. העד נשאל מה גילה במסגרת הפעולות שעשה על חלקה 720 והשיב-"חלקה 720 – יש שם הבעלים הרשום יוסף חליל דרבי שהוא נפקד שישית מהעזבון". עוד נשאל בהקשר זה האם הוא מסתמך על סקר נאיף והשיב שעל סקר נאיף וספר משלמי המיסים. העד נשאל מה גילה על חלקה 720 מהשטח והאם שוחח עם אנשים או ראה מי מחזיק והשיב-"מה שראיתי שיש שם נכס שקיים. אבל לא מעבר לזה. לא יצא לי לדבר עם אנשים. הייתי מלווה את פקיד ההסדר". בהמשך הוסיף שמי שעושה את הסקר זה פקיד ההסדר. לשאלת בית המשפט האם ערך רישומים משלו, השיב-"במקרה הזה, לא" (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 49 ש' 24).

51. העד נשאל האם במקרים אחרים, כשהוא עושה את הבדיקות, הדברים רשומים איפשהו והשיב-"בדיקות שאני עושה זה כשאני נדרש מהאפוטרופוס לעשות בדיקות בירור נפקדים, יש כאלה שעשיתי ואני מוציא דו"ח מסוים. אבל במקרה הזה, בדיקת גבולות, אין נוהל שמחייב אותנו לעשות רישומים". לשאלת בית המשפט מתי הוא מחליט לבצע רישום ומתי לא, השיב-"כשאני רואה שאין לי מידע מספקי, אני עושה בדיקות נוספות. במקרה הזה הסתמכנו על נתוני הסקר והגשנו". בהמשך, הוצג לעד נוהל 42.01 של המנהל, הסדר מקרקעין, אשר נועד לבסס את סדר הפעולות של מחלקת ההסדר במנהל. העד הופנה לפרק 2 לנוהל שם כתוב שהממונה המחוזי לרישום ההסדר צריך להכין סקר בעלות ולבדוק את מצב העיבודים, קביעת גבולות החלקות, שיבושי החלקות וכי "סקר המקרקעין יתבצע ביחד עם הממונה המחוזי" (סומן נ/1). העד השיב לשאלת בית המשפט שהוא אינו מכיר את הנוהל ולא עבד עימו. לדבריו, הוא משתתף בסקרים ואינו מכיר נוהל אחר. העד השיב שהוא עובד במחלקת ההסדר משנת 2004. כאשר נאמר לו שהנוהל מפורסם באתר המנהל, השיב-"אני לא עברתי עליו, אבל אני מכיר את התפקיד שלי. כשפקיד ההסדר מכריז על שטח שיהיה בהסדר, אנחנו מצטרפים לבדיקת גבולות, כשיש לוח זמנים קובע להגיש תביעות, בלוח הזמנים הזה אנחנו צריכים להגיש את החומר". העד אישר שהלך במקרה הספציפי הזה לשטח בתרשיחא עם פקיד ההסדר ולא לבדו (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 50 ש' 23).

52. העד נשאל בעדותו האם כאשר ראה על השטח מבנה בחלקה 720, בדק מי מחזיק בו והשיב בשלילה. הוא נשאל האם לא מדובר בתפקידו והשיב-"זה התפקיד של פקיד ההסדר. עוד פעם אני אומר, פקיד ההסדר מבחינת מי שמאשר את מפת הסקר וקובע את הגבולות והאנשים זה פקיד ההסדר. אני נלווה אליו מטעם הרשות לבדוק את המידע. לא משהו רשמי שאני צריך לחתום עליו אח"כ. זה משהו פנימי שלנו". כאשר נאמר לו שהוא טען שהוא עורך את הבדיקות באופן עצמאי הסביר-"אני אסביר את עצמי עוד פעם. אני האמון והאחראי על ... כשיש לנו תביעה שיש לנו בעלות שם, התפקיד שלי לעשות בדיקה יסודית בשבילי שאני אדע שאם יש מידע סותר ודברים כאלה, אבל זה משהו שלי שאני צריך להגיש תביעה. פקיד ההסדר הוא אחראי עם המפה וקובע איזה גבול". העד שלל את טענת בית המשפט שנשמע שהוא עוזרו של פקיד ההסדר . העד אישר שהם תבעו את חלקה 720 במלואה וכי דובר בטעות שתוקנה על ידי האפוטרופוס. בהמשך הסביר שהם תבעו את החלקה במלואה היות והיתה להם תעודת נפקדות שהוצאה בשלמותה על ידי האפוטרופוס ושכאשר הטעות התגלתה הם פעלו לתקנה וקיבלו תעודה מתוקנת. העד נשאל בעדותו איך החלקה של דרבי נכללה בתזכורת התביעה והשיב-"בתביעות אחרות גם אנחנו גם תובעים, יש כאלה שיושבים על נכס ואנחנו תובעים נכס שהוא נפקד, גם אם יושבים שם. היו לנו מקרים כאלה גם בגוש חלב והם פשוט השתלטו על המקום". בהמשך חזר על כך שהיתה טעות שתוקנה. העד לא ידע לומר כמה זמן לקחו הבדיקות שלו עם פקיד ההסדר מתחילת הליכי ההסדר ועד גיבוש לוח הזכויות ואישר שיהיה נכון להעריך את זה כשנה שנתיים של פעולות אינטנסיביות. העד נשאל האם היה עם פקיד ההסדר כשהוא הציג שאלות לאנשים בכפר והשיב שהוא התלווה אליו. עוד נשאל האם ישנה משמעות לנוכחות היות וכאשר הוא הולך יחד עם פקיד ההסדר הם רואים בפועל מי נמצא ומי לא והשיב בחיוב. העד שלל שראה במהלך ביקוריו עם פקיד ההסדר מישהו ממשפחת ג'דעון שתובע את החלקה וכן ששמע ממישהו בכפר שהחלקה שייכת לג'דעון (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 52 ש' 20).

53. העד נשאל האם כאשר הוא הגיש תזכורת תביעה לא היו בפניו תעודות הנפקדות שהוציא האפוטרופוס ב-2012, כי מספר תזכורת התביעה הוא 79/11, ומועד הגשתה הוא 5/9/11. הוא השיב שעליו לבדוק זאת והוסיף שיש להם תעודות נפקדות בתרשיחא, בשטח הבנוי, שנחתמו שנים לפני. לדבריו, מבחינת הליך ההסדר, מי שנתבע בשם רשות הפיתוח, צריך גם את סעיף 19. לשאלת בית המשפט מדוע התעודה הישנה יותר לגבי חלקה זו לא נמצאת איתו השיב שאינו יודע וכי יתכן שאין. העד נשאל האם במועד הגשת התביעה פנה לאפוטרופוס וטען שאין בידיו תעודות נפקדות ולכן יש להנפיקן והשיב-"יש מקרים כאלה. אבל אני רוצה לציין שאני לא זוכר. יכול להיות. כל בן אדם שמגיש תזכורת תביעה ושמגיע דו"ח החלטות, שזו ההחלטה של פקיד ההסדר, אם חסרים מסמכים, פקיד ההסדר לא רושם בלוח הזכויות. גם אם היא מוגשת במועדים שונים, וההליך מתנהל הרבה זמן, אז בדוח ההחלטות הוא קבע שיש הליך ואם היה חסר המסמך הזה". העד השיב שאינו זוכר שיחה בינו לבין פקיד הסדר לאחר הגשת התביעה בנוגע לכך שלא צורף דבר לתביעתו. העד אישר שכאשר הוא התלווה לפקיד ההסדר, הם לא שאלו אנשים מי הבעלים של החלקות אלא רק מי שמתייצב בחלקה וטוען שהחלקה שלו (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 53 ש' 32).

54. בחקירתו החוזרת אישר העד שבכל מקרה של הסדר התייחסותם הינה בהתאם לנסיבות המקרה, כאשר בסופו של דבר המטרה שלהם שיהיו לכם ראיות ומסמכים רבים שיוכיחו את טענותיהם. העד אישר שבכל מקרה הם משתמשים בכלים המתאימים ושלא בכל מקרה יש ראיות מוצקות וכי הם עורכים ביקור עצמאי של הרשות. העד הופנה בעדותו לסעיף 2.2.1. לנוהל והתבקש לומר מה הוא יישם מתוך הסעיף במקרה הזה. הוא השיב-"(מקריא את הסעיף). נסחי רישום - לא רלוונטי. לעניין הבעלות במס רכוש – לזה כן התייחסנו בספר המיסים. הבעלות בספרי הנכסים של המנהל ושל קק"ל – יש לנו את זה במחשבים שלנו וזה בוצע. זה רשום. ממקורות אחרים זה סקר נאיף וספר המיסים" (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 2-14).

55. העד, מיכאל אליאס חדאד, נשאל בעדותו האם קיים סכסוך בין בנו ד"ר אליאס, רופא שיניים, לבין משפחת ג'דעון והשיב-"תשמע, הבן שלי היה משכיר מרפאת שיניים אצלם בקומה השנייה וזה טעות של הבן שלי, מרפאת שיניים שילך לקומה השנייה והיא סוגרת את השער. האבא שלהם היה חבר שלי, היה קצין בירדן בצבא, והוא מסכן. אבא שלהם בן אדם ישר. לשאלה אם יש סכסוך - שום דבר, אין בעיות, שלח לה, צ'ק, והיא לא פדתה את הצ'ק". העד אישר בעדותו שהוא קורא עברית ושבמשרדה של עורכת הדין פרל נכתב בתצהירו מה שטען. העד אישר שקנה בעבר קרקעות בשנת 1974 ושילם עבורן פעם 9,000 לירות, ופעם 16,000 לירות. הוא השיב שרכש מאסעד פאהד שאהין. העד נשאל בעדותו מה שמו של הקצין הבריטי והשיב שמיכאל נאסר ג'דעון. הוא אישר שהיה תושב ישראל, תושב תרשיחא והלך לצבא הבריטי לפני קום המדינה, לדבריו "זה לא היה הצבא הבריטי, זה היה טרנסג'ורדן פורס והיתה לו חגורה אדומה". עוד נשאל בעדותו האם לאחר קום המדינה הוא היה תושב ישראל והשיב-"כן והיתה לו תעודה אדומה לא כחולה. והיו גם כן אנשים שקיבלו תעודות אדומות. הוא בא אח"כ הבישופ ג'ורג' חכים עשה הסכם עם מדינת ישראל שיביאו כמה אנשים". העד שלל שהיתה לו תעודה אדומה (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 55 ש' 26).

56. העד נשאל בעדותו מתי אביו נפטר והשיב שבשנת 1962. עוד נשאל האם אביו היה נותן הלוואות לאנשים והשיב-"כן. הרבה. ואנשים מפסוטא, שלך". בתשובה לשאלה למי נתן הלוואות, השיב-"לסלימאן, אח של זה, נתן לו חמישים לירות והחזיר אחרי קום המדינה. חמישים לירות, היו אפס" ובהמשך-"זה היה סולימאן חלא. לבן שלו היה מפעל חולצות" וכן-" מתרשיחא, מפסוטא, ממעיליא ומאות אנשים". לשאלת בית המשפט האם לא החזירו השיב-"החזירו. לירה פלסטינית היתה מטבע זהב אנגלי". לשאלת בית המשפט מדוע טען שהחזירו אפס והסביר-"זה לא שווה. החזירו 50 לירות, המשכורת היומית 500 לירות". העד נשאל מה הסכומים שאביו היה נותן והשיב-"אנחנו היה לנו מסגריה, ואבא שלי בא לתרשיחא, עבד אצל הבעל של אחותו והיו לו 300 לירות במטבעות זהב. במקום שייתן לו הבעל של אחותו 1,000, 2,000, נתן לו 300. ובא לתרשיחא, ונותן". בהמשך טען שזה היה הטבע של אביו שהיה לו כסף ושהוא לא קיבל ריבית עבור ההלוואות. העד נשאל בעדותו כיצד הוא זוכר את המספר 50 לירות פלסטיניות שהוזכר בתצהירו והשיב-"דרבי שכן של המסגריה. אני זוכר שעברנו דירה, הייתי בן 3.5 ועברנו דירה. אני אומר לך שאני זוכר הרבה פרטים" ובהמשך-"כן. 50 לירות. אני זוכר. הייתי בגיל 22. הלכתי לאבא שלי, והוא ביקש שאביא לו 50 לירות, הבאתי לו ונתן". לשאלת בית במשפט האם דובר בעסקה הזאת השיב בחיוב. בהמשך עדותו, כאשר נאמר לו שהוא לא זוכר 50 לירות אלא שהדבר מצוין בהסכם השיב-"אבא שלי קנה חלקת אדמה למישהו אחר. קרוב למיכאל ג'דעון. קנה לו 60 לירות, אמר לו תלך תשלם, כמה 50,60,100, תלך לשלם ותיקח ולקח את הקרקע. ואני רוצה להגיד לך משהו. אני קניתי אדמות, המנהל אמר לי שאנחנו רוצים לעשות ניקוז לבדואים בואדי סלאמה. הלכתי, קניתי שש דונם אדמה, שלוש דונם זיתים. החלפתי את זה למנהל ולקחתי את הטאבו של הזיתים, ואמרתי לו תכניס את זה בחשבון. למה?" (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 57 ש' 7).

57. העד נשאל כיצד הגיע למשרדה של עורכת הדין והשיב שבנו של מחמוד דרבי לקח אותו. העד נשאל מהיכן ידוע לו ששוקרי פאדי מכר לשוויש אל בובח קרקע והשיב-"אל בובח בנה, ואליאס חדאד גם כן על יד שוויש". הוא נשאל האם היה עד לעסקה בן שוויש אל קאדי והשיב-"איך שבנה את זה, זה סימן שקנה אותה". עוד נשאל כיצד ידוע לו שהאדמה לא של שוקרי אל קאדי והשיב-"זה אדמה של שוקרי אל קאדי והדוד שלו לקח כסף מאבא שלי ואמר לו אני אתן לך שני דונם אדמה זיתים, אמר לו לא, תמכור לי את האדמה זיתים, ותיתן לי את ה-15". העד לא ידע לומר מה היה שמו האמיתי של שוויש אל בובאח או במה עבד והשיב תשובות לא ענייניות. בנוסף, הוא לא ידע לומר מה התמורה שקיבל שוקרי אל פאדי מהעסקה. עוד נשאל האם ידוע לו משהו על העסקה עם ג'ריס חדאד והשיב-"ג'ריס חדאד זה קרוב שלנו והוא רצה לעשות פחחית של מסגרייה. הוא עבד אצל אבא שלי. היו יתומים ולקח אותם אבא שלי ולימד אותם במסגריה ועשו מסגריה כדי לעבוד". עוד נשאל מתי שוקרי אל קאדי מכר לג'ריס חדאד קרקע והשיב-"מכר. אני יודע מתי? אחרי שוויש אל בובאח, מכר לזה". בהמשך, נשאל מתי מכר לשוויש אל בובאח או לג'ריס חדאד והשיב שאינו יודע. העד לא ידע לומר מתי בנה שוויש אל בובאח מבנה והשיב שכאשר גדל ראה את הבניין (עמ' 57 לפרוטוקול ש' 8- עמ' 58 ש' 11).

58. העד נשאל בעדותו האם 50 לירות פלסטיניות בזמנו בשנת 47'-48', היה סכום נכבד והשיב שדובר בשנת 1946 ושכן. העד נשאל האם אביו החתים את המנוח דרבי בנוגע להלוואה והשיב-"ההסכם בין דרבי ושוקרי, הוא עשה את ההסכם. לקח את הכסף, 50 לירות" ובהמשך-"לא. היה נותן כסף בלי הסכם. היום האנשים בלופרים. בזמנו היתה מילה. הוא מוכר, הוא שומר על המילה שלו. היום שטר, תחתים אותו בשטר, אוכל את השטר ולא משלם". העד טען ש50 לירות היה כסף קטן עבורם. העד לא זכר מתי בשנת 1946 ניתן הכסף. עוד נשאל האם ידוע לו על ההסכם בין יוסף דרבי לבין המנוח שוקרי אל קאדי והשיב-"לקח כסף, נתן. בא אחד מאעבלין, הוא רוצה 300 לירות, אבא שלי נתן לו 300 לירות. מתי היגרו אנשים במלחמה ללבנון, היה לו בן סמל של חקירות במשטרה. המדינה רצתה להביא אותו, הוא בא עם הבן שלו, והבן שלו נכנס עם המשטרה שהוא מדבר ערבית וזה. הוא הביא את ה-300 לירות ונתן לאבא שלי ועוד 60 לירות, אמר לו אדון פאדי, אני מקבל ריבית?". העד נשאל האם הוא היה עד לכך שיוסף דרבי שילם לשוקרי אל פאדי את הכסף והשיב-"אבא שלי נתן ליוסף דרבי, ויוסף משלם. היו זמנים המילה כאילו שטר". עוד נשאל הם ידוע לו מה דרבי התכוון לקנות ב-50 לירות והשיב-"על יד הבית שלו". בתשובה לשאלה מי אמר לו זאת, השיב-"אתה נפח, אתה יודע איפה כל אחד. זה הבית ועל ידו חלקת האדמה, לפני הבית. אפילו אם אני הייתי דורש 100 לירות, 200 לירות, הייתי קונה אותו" (עמ' 58 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 59 ש' 5).

59. העד נשאל בעדותו מי אמר לו שדרבי רצה לקנות את הקרקע הזאת והשיב-"דרבי בא לאבא שלי ואמר אני רוצה לקנות את זה, ואבא שלי שלח אותי להביא לו 50 לירות והוא נתן לו 50 לירות". הוא נשאל האם שמע זאת מאביו והשיב-"אני הבאתי לאבא שלי את ה-50 לירות מהבית לצורך ההלוואה". בהמשך, אישר שאביו אמר לו שהכסף הוא תמורת רכישת הקרקע. הוא השיב שדרבי לא אמר לו דבר בנושא וכי הוא שוחח עם אביו. העד נשאל האם ידוע לו שבשנות השישים נעשה סקר קרקע על ידי רשות הפיתוח, ובו נבדקו גבולות החלקות בכפר תרשיחא והשיב ששמע על כך וכי אנשים רכשו חלקות מהמנהל. העד הופנה לסקר הקרקע, לפיו השכן מצד מזרח לקרקע שבמחלוקת רשום מוחמד אברהים אל בובאח, ולא שוויש אל בובאח והשיב שמדובר באותו האיש ששמו שוויש אל בובאח. עוד נשאל האם השכונה שבה נמצא הבית של דרבי ובה נמצאת החלקה, היא השכונה המערבית של הכפר והשיב בשלילה. לדבריו, הוא מתגורר במערבית, כאשר בשנת 1948 לא היתה מערבית. לדבריו, בנו ממערב לכפר תרשיחא. העד אישר שכאשר אומרים בערבית "שרגיה" או "שרקיה", הכוונה למזרחי. עוד נשאל מה המרחק שבין הבית שקנו מעבד חמוד שלאטה, לבין הקרקע הזאת והשיב-"זה היה על יד המסגריה, הבית הישן נהרס ועבד חמוד שלאטה גם כן מכר את זה, וזו המכירה האחרונה של עבד חמוד שלאטה שמכר אותה ב-20 לירות". עוד נשאל מה השטח של הקרקע שנמכרה ב-20 לירות והשיב שבערך 50 מטר ושדובר בבית הרוס (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 6- עמ' 60 ש' 11).

60. העד נשאל בעדותו מה המרחק של הבית שקנו מעבד חמוד שלאטה, לבין הקרקע שבמחלוקת והשיב שכ-30-40 מטר. העד נשאל האם גבולות השכונות הם גבולות ברורים והשיב שכל הכפר הישן הוא שטח בנוי. העד נשאל האם הכיר את עבד אל ווהב אל קאדי והשיב-"שמעתי את השם שלו. זו השכונה של הקאדי, הם היו בזמן הטורקים, בזמן המנדטורי העותמאני, הם היו קרובים לשלטון. היו נותנים שוחד לעותמאנים". עוד נשאל האם הכיר את שוקרי אל קאדי והשיב-"אני אומר לך את מי שאני מכיר. אני הכרתי אותו. הוא היה מביא בשר בשביל אבא שלי בשביל שאבא שלי יעשה אותו על האש". העד נשאל האם הוא מכיר את הילדים של שוקרי והשיב שמכיר את אברהים מבית הספר ולא את היתר (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 12-31).

61. העד נשאל האם למנוח דרבי היו עוד נכסים- קרקעות והשיב שכן אבל לא באותו מקום וכי זה היה מקום של אל קאדי. בהמשך הוסיף- "והיה לו בדרך זיתים וראיתי את הזיתים גדולים ככה (העד צוחק), עץ אחד שיש להם זיתים גדולים". כאשר נאמר לו שהזיתים לא בחלקה הזאת, השיב-"נכון. האדמה שחורה, נותנת משהו. היה לה שם. זו אדמה יקרה". העד נשאל האם לשוקרי אל קאדי היו המון חלקות אדמה והשיב-"כן. יש לו. כל השכונה הנוצרית קנו אותה מאל קאדי. הנוצרים היו אוהבים לגור אחד ליד השני". העד נשאל מאיזו שנה הסכם בין דרבי לבין שוקרי אל קאדי והשיב שמשנת 1946. הוא השיב שראה את ההסכם כשהיה כבן 22. בהמשך, השיב שלא ראה את ההסכם בעיניו. העד נשאל האם אביו ערך רישומים בנוגע למי נתן הלוואה והשיב שהוא ידע כמה נתן לאנשים. הוא נשאל האם אביו זכר מאות של הלוואות בלי לרשום כלום במשך שנים והשיב-"במשך שנים, אתם חייבים לי שלוש דונם זיתים שנתתי. המנהל חייב לי". העד אישר שאביו ידע קרוא וכתוב. העד נשאל האם היה בן 22 במועד ההלוואה ואישר שכן היות ונולד ב-14.1.26 (עמ' 61 לפרוטוקול ש' 2- עמ' 62 ש' 3).

62. העד, מהאר דרבי, אישר את תצהירו מיום 18.6.15 (סומן 5). תצהיר נוסף עם התמונות סומן 5א. העד נשאל בעדותו מתי מסר לעו"ד ענת באואר פרל שהסכם המכר לפיו קנה סבו את הקרקע שבמחלקות אבד או נגנב והשיב שלאחר שבית המשפט ביקש את המסמך הוא הגיע לביתו לבדוק את המסמך האותנטי ולא מצא אותו. העד נשאל האם המסמך נגנב והשיב-" הוא היה בחדר השניה שלי בארון ואני אבדתי הרבה דברים מעבר למסמכים, אבדתי זהב וכסף אבדתי הכל. אני עד עכשיו מחפש דברים. באותו זמן נעלמו הרבה דברים". העד אישר שמסר דיווח למשטרה לגבי כל הדברים שנגנבו. הוא נשאל האם מסר שנגנבו לו המסמכים והשיב-"אני אומר: אשתי הגישה את התלונה, הגעתי הביתה ומצאתי כל הבית הפוך, לא ידעתי מה הלך לי ומה לא הלך לי. אני אחרי תקופה התחלתי לגלות דברים פה ושם שהלכו לי מהבית. למשל, זהב, למשל פאוץ' למשל אחרי שביקשתם את המסמך האותנטי נגשתי לארון ולא מצאתי הרבה מסמכים שנעלמו לי שם חוץ מהמסמך, גם דברים אחרים הלכו לי". בהמשך, טען שאת הזהב גילה ברגע שנגנב ולגבי הפאוץ רק לאחר כחודש. הוא הוסיף שלאחר הפריצה כל הבית היה הפוך ו"על הרצפה". העד אישר שהוגשה תלונה במשטרה על ידי אשתו לאחר הפריצה אך שלא הוגש תצהיר לבית המשפט (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 15- עמ' 64 ש' 13).

63. העד השיב שאינו יודע לומר כמה השווי של דונם קרקע שבמחלוקת והשיב ששמאי צריך להעריך. העד נשאל האם כאשר גילה שההסכם אבד הודיע למשטרה והשיב שלאחר הפריצה הודיע למשטרה טלפונית ולא ניגש לתחנה. הוא נשאל מדוע אין תיעוד להודעתו הטלפונית והשיב-"לא יודע. אני סתם התקשרתי לדעת לאחד חבר שאלתי אותו ואמרתי לו שהלך לי אחד שניים שלוש". בתשובה לשאלה מיהו אותו חבר, השיב-"זה אחד חבר במסגרת של המשטרה". לשאלת בית המשפט השיב ששמו מוחמד שנאן. העד נשאל האם הוא הודיע לו גם על מסמכים אחרים שנגנבו והשיב שהודיע לו שנגנב לו הפאוץ, הנייר הזה ומכתב מסביו ז"ל. העד אישר שההסכם הוחזק במגירה בארון יחד עם מסמכים אחרים וכן כסף, זהב וחפציו האישיים. העד חזר על כך שבמועד הגשת התלונה הכל היה מפוזר על הרצפה. כאשר נאמר לו שבצילומים שצירף לא רואים ניירת השיב-"בתמונה אתה יכול לראות. יש תמונות של ניירת על הרצפה שזרוקה וכל הבגדים של האשה שלי אני אספתי כי זרקו ועשו ממנה בוץ" ובהמשך-"אפילו יש וידיאו שעלה ורואים את כל הבית ורואים כל המסמכים זרוקים על הרצפה. הגיע עתונאי אצלנו ונכנס לבית, אני לא ידעתי. הוא צלם כל זה. אני לא צלמתי את זה. ופרסמו את זה באתר, כך זה נהוג אצלנו בכפרים. למה יש הרבה פורצים". העד נשאל האם הוא יכול להצביע באיזו מגרה היו המסמכים והשיב שבארון למעלה ולא ניתן לראות בתמונה (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 66 ש' 11).

64. העד אישר בעדותו שהמסמך היה חשוב לו והשיב שלא התלונן על כך כי לקח לו יותר משבוע להבין שנגנב. כאשר נאמר לו שלא ראה במגירה את המסמכים, השיב-"אתה יודע מזה שפורצים לבית של אדם והמשפחה שלך לא יושנת שבועיים שלוש, אתה יודע מה זה שהבן שלך יושן לידך? על איזה מסמכים אתה מדבר איתי?" ובהמשך כאשר נאמר לו שאשתו הגישה תלונה במשטרה על 25,000 ש"ח-"זה לא עניין הכסף זה עניין שאדם נכנס אליך הבית ושיחק בבגדים של האשה שלך. אתה לא חושב על מסמך, לא חשבתי על שום דבר ברגע, ברגע חשבתי על הילדים שלי. זה שאתה חוזר הביתה מעבודה ומתקשרים אליך ואומרים לך שפורצים אליך הביתה ואתה בא מרחוק ואתה מוצא כל העולם בתוך הבית, אנשים ומשטרה, ופתאום הבן שלך מפחד להכנס והבת שלך מחכה במדרגות עד שאמא שלה תחזור הבית ואז אתה תדבר על מסמכים". לשאלת בית המשפט האם המסמך נראה מיוחד, השיב-"הוא מסמך כזה עתיק. נראה מסמך ישן המסמך הזה. יש לי גם מסבא שלי ז"ל שהוא בן 95 באותו זמן שחתמתי גם כתב לי משהו ונעלם לי המסמך הזה". העד אישר שמצא מסמכים אישיים מאותה מגירה על הרצפה. לשאלת בית המשפט האם רק זה נגנב, השיב-"לא, יש מסמך של סבא שלי ז"ל כשהתחתנתי הוא כתב לי ובאותו יום שנולד לי הבן שלי לא מצאתי, כל מה שהיה בניילונים נעלם, כל הדבר הזה. ומצאתי כל התיקים על הרצפה". העד השיב שהמסמכים היו בתיק גדול. לשאלת בית המשפט האם התיק לא נגנב, השיב-"הקלסר עצמו לא נגנב, היה זרוק על הרצפה, המסמכים שהיו מפוזרים לא מצאתי, כל המשפחה באה לשם, אולי מי שבא ניקה את זה עם הלכלוך, כי כל הבגדים של האשה שלי היו מלא בוץ ולקחנו וזרקנו". העד נשאל האם המסמך הזה לא היה בתוך קלסר והשיב שהיה עם הערמה של הניירת (עמ' 66 לפרוטוקול 12- עמ' 67 ש' 10).

65. העד נשאל בעדותו האם כך הוא שומר מסמך חשוב והשיב-"זה בארון, אף אחד לא נכנס לחדר שלי שהוא חדר פרטי שלי, יש לי הרבה ניירת שהיא בספריה של הבית, של העסק שלי". העד חזר על כך שלא בדק היכן המסמך עד לרגע בו בית המשפט ביקש להציגו. העד השיב שידוע לו שג'ין בתצהירה טוענת שההסכם שלו מזוייף ושעליו להציג את המסמך המקורי על מנת שיבחן על ידי מומחה. הוא אישר שבסעיף 31 לתצהירה היתה דרישה מפורשת להעמיד את המסמך המקורי לבדיקה. עוד אישר שלא בדק את המסמך בעקבות תצהירה של ג'ין על אף שנדרש. העד שלל שהיה נוכח בדיון בבימ"ש ביום 22.10.15 ואישר שאחותו סלאם דרבי היתה נוכחת. הוא נשאל מדוע לא הודיע לבימ"ש שאין בידיו את המסמך והשיב שהודיע לעורכת דינו והיא הודיעה. העד לא זכר מתי. העד טען שלא קיבל את פרוטוקול הדיון ולא ידוע לו האם אחותו קבלה. לדבריו, היה חולה (עמ' 67 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 69 ש' 4).

66. העד נשאל בעדותו האם העביר העתק המסמך לבדיקת מז"פ לעו"ד איוב והשיב-"אני העברתי לעו"ד ענת. מזמן. זה עורכת הדין שלי תענה לך. אני לא יודע. הכל ברשות עו"ד שלי. אנחנו בשנת 2011 או 2013 הגיעה אלינו המדידה לתרשיחא ואז אנחנו העברנו את המסמך לבחור בשם רונן ויש לנו הוכחות שאנחנו העברנו וככה התחלנו בתהליך של האדמה". העד נשאל האם היה גם עם המסמך המקורי העתק סרוק והשיב-"לא היה לי אותו. היה בתיק אחר שהיינו מנהלים עם הרבה אדמות. במקום אחר". העד נשאל מה עיסוקו והשיב שקבלן טיח. בהמשך השיב שמילדות עבד בחקלאות וכי גם אביו עבד בבניין ובחקלאות. העד השיב שאביו עבד בבניין עד שיצא לפנסיה כעצמאי במקומות רבים. עוד השיב שאביו כבן 73 כיום וכי אינו במצב רפואי טוב היות והוא חולה אפילפסיה וחולה לב, ולפני כן היתה לו דלקת קרום המוח. העד אישר שאביו מתמצא בזמן ומקום, זוכר פרטים, נע באופן עצמאי וכן הולך להלוויות ולחתונות. הוא נשאל מדוע אביו לא נתן תצהיר והשיב-"אמרתי לך, אבי לא יכול להכנס ללחץ כי הוא חולה לב ואני לא רוצה להכניס אותו לדברים כאלה, אני לא יכול להעמיד אותו במקום שלי, אבא שלי חולה לב". העד נשאל מדוע לא הציג תעודה רפואית והשיב-"אבי חולה אפלפסיה והוא נופל וצועק (העד מרים קולו) אתה לא יודע מה זה אדם עם אפליפסיה והוא צועק ויורד לו מהפה ואני בן 3 חויתי חוויה כזו". העד אישר שמאז שנולד לאביו היתה מחלת אפילפסיה (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 5- עמ' 71 ש' 4).
67. העד נשאל כמה שנים הוא לא עבד בחקלאות והשיב-"אני עד היום עובד בחקלאות, בחלקת האדמה שאנו יושבים עליה אני שתלתי וכשאני חוזר מהעבודה אני מעמיד את האוטו שלי ויורד לשטח ועובד עם העצים". עוד נשאל האם את כל הפרטים שסיפר קבל מאביו והשיב-"מאבא, מהדודים, מהשכנים, מהזקנים". העד אישר שבטרם נתן את תצהירו ישב עם אביו, כלשונו-"בטח שישבתי עם אבא ודוד ושמעתי ספורים מהזקנים על כל התהליך של האדמה". העד אישר בעדותו שהוא טיפל בכל העניינים מול עורכת הדין וקיבל ממנה דיווחים לגבי הדיונים בבית המשפט מידי פעם. הוא נשאל מדוע לא הגיש את תזכיר התביעה לפקיד ההסדר והשיב שהוא ואחותו טיפלו בעניין. עוד נשאל האם פעולות איסוף המידע והמסמכים בוצעו ע"י אחותו סלאם והשיב שעל ידיו ועל ידי אחותו. העד אישר שהיא חיפשה את המפות וכן חיפשה מסמכים מדודו, מאביו ומרשויות אחרות כמו עירייה. העד נשאל מדוע אחותו לא מסרה תצהיר למרות שהיא הגישה תזכיר תביעה והשיב שהוא היורש ובן יחיד למשפחה. העד נשאל האם הוא מתגורר מעל אביו והשיב-"כן. אנחנו גרים באותה דירה. אני מבשל שם ויושן שם. יש לאבא שלי דירות אחד למעלה ואחד למטה, הרוב אני למטה". עוד נשאל האם אימו ואחותו גרות עם אביו והשיב בחיוב. העד הוסיף שאימו חולת לב אך אחותו בריאה. העד נשאל האם הוריו ואחותו נמצאים רב הזמן בבית והשיב-"לא. אחותי בעבודה שלה, אבא שלי לפעמים אצל הרופא אצל חבר, יוצא לשטח. אני לא יכול לקבוע לו הוא זקן". הוא אישר שבירר עימם היכן הם היו בזמן הפריצה (עמ' 71 לפרוטוקול 5-עמ' 72 ש' 11).

68. העד נשאל האם שוחח עם אביו על התביעה שהגישה משפחת ג'דעון בבימ"ש השלום בנהריה בתיק 1906/71 והשיב בחיוב. עוד נשאל האם התביעה היתה לגבי פינוי שלהם מהקרקע נשוא המחלוקת והשיב-"לא, אנו לא יודעים בכלל על התיק הזה, מה שאנו יודעים שמצאנו בניירת שלנו 2 דפים - הזמנה ל- 3 אחים ואת כתב הגנה שלנו. זה מה שאנו מצאנו". כאשר נאמר לו שהיה סכסוך ביניהם לבין משפחת ג'דעון על קרקע אחרת, השיב-"לא. אנחנו לא יודעים שיש סכסוך בינינו לבין ג'דעון, עד שאני התחלתי לחפש בניירת מצאתי את זה ולא אבי טיפל אלא דוד שלי". העד נשאל מדוע לא פנה לדודו וביקש ממנו תצהיר בנושא והשיב-"מה שאמר לי שהלכו להזמנת בימ"ש ולא ידעו על איזו אדמה הם מדברים". העד נשאל בנוגע להסכם שצוין בכתב ההגנה לפיו הם עשו הסכם חליפי עם הרשויות והשיב-"עשינו הסכם אבל לא על האדמה הזו אלא על אדמה במרחק של 200 מ' מהבית שלי ואני מציג הסכם חליפי, לא באדמה עצמה על אדמה אחרת. תסתכל" (הוגש וסומן נ/2). בהמשך, כשנאמר לו שהתיק התייחס לחלקה 724 כי הם טענו לחליפין שם השיב שאינו יודע ואינו יודע האם אביו או דודו יודעים. תלונות דרבי מהמשטרה התקבלו וסומנו נ/3 (עמ' 72 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 73 ש' 10).

69. העד הופנה בעדותו לצילומים של הקרקע בתצהירו, הוא נשאל מדוע אין שום דבר זרוע ויש עשבים והשיב-"זה פול ובר בצל והרבה דברים. עכשיו תלך לאדמה ותמצא שיש בצל ויש שום וכל הדברים". עוד נשאל האם הגדר מסביב לחלקה גובלת בכבישים והשיב שכעת עיבדו את זה לשביל. העד נשאל האם הגדר נבנתה ע"י המועצה המקומית והשיב-"נכון. זה לא עשב, כל הכפר אוכל מזה, אבא שלי מחלק לכל שכן, מאותו זמן שסבא שלי היה מחלק, אם זה סברס ורימונים ושקדים כל מה שיש נותן לשכנים שיטעמו מהאדמה הזו". העד הופנה בעדותו לעמוד 80 לתצהיר ג'דעון- התחייבות בין דודיו לבין אביו. העד נשאל האם הבית שלהם בנוי על חלקה 720, כאשר יש את חלקה 724 מצפון ויש דרך מצפון לחלקה והשיב שנכון אך היה שביל ולא דרך מצפון לחלקה 724. העד אישר שטען בתצהירו שהם קיבלו את הזכויות בחלקה 724 ו- 720 בוויתור של מוחמד ואחמד דרבי לטובת אביו במסגרת התחייבות מיום 4.2.87. כאשר נאמר לו שהתחייבות זו לא כוללת את חלקה 724 השיב-"(העד חושב). לפי מה שידוע לי שהעסקה שנעשתה עם המשפחה שלי שעל כל הבית עם החלקה". העד אישר שאביו והוא עיבדו את שטח חלקה 724 כ-70 שנה. הוא נשאל כיצד לדודיו מוחמד ואחמד יש 2/3 מהחלקה והשיב-"מה זה 2/3? דוד שלי התחתן באותו בית של סבא, ודוד שלי הגדול התחתן באותו בית וכל אחד היה בונה ואבא שלי נשאר בבית של סבא. דוד שלי היה קבלן בניין והוא היה נהג משאית ואבא שלי היה חקלאי". בהמשך כשנאמר לו שאביו עבד בבניין, השיב-"עבד קבלן אבל לפני כן היה חקלאי. אבא שלי היה חולה 8 שנים היה בבית. הייתי אז ילד קטן. עד שהמציאו לו את התרופה, הוא ואמא שלי היו מעבדים את הקרקע ושותלים עגבניות" (עמ' 73 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 74 ש' 19).

70. העד נשאל בעדותו מי מחזיק מצד מזרח של ביתם לחלקה 720 והשיב-"עכשיו אני מבין אותך. אני מכיר כל פינה מסביב לבית שלי. אני לא חי בעיר אלא בכפר ואני מכיר כל הכפר, אבל עניין של צפון ודרום אני מתלבט בזה. מהצד המזרח יש בחורה זקנה שהיא גרה שם" ובהמשך-"השם שלה כאמלה שהאין. (אחותו של העד אמרה את שם המשפחה)". העד אישר שידע שחלקה 724 היא מצפון לחלקה 720 לבית שלהם. הוא נשאל מי שכנו מצד ימין והשיב-"אמרתי לך גב' כאמלה שהאין. התלבטתי בין שהאין לבין חדד, היא בחורה זקנה ורווקה". בהמשך, נאמר לו שמשפחת שהאין נמצאת בצד המזרחי של חלקה 720. הוא נשאל מי גר עימה לפני כן והשיב שאחיה ששמו חליל. העד נשאל האם הוא מכיר את ג'רייס חדאד והשיב שאינו מכיר אישית. העד הוסיף שלאורך כל גבולות חלקות 724 ו-720 מחזיקה כמאלה שהאין. הוא לא ידע לומר בבעלות מי היתה החלקה בעבר ולא ידע בבעלות מי היתה החלקה המזרחית לחלקה 724 או מי החזיק בקרקע שממערב לחלקה 724 מצידה השני. לדבריו, כיום מחזיקים משפחת אעבליני ומשפחת דרבי (עמ' 74 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 75 ש' 17).

71. העד נשאל האם הכיר את סבו והשיב שנולד בשנת 1972. הוא אישר שאינו מכיר את נסיבות הסכם הרכישה הנטען על ידם משנת 47, אופן יצירתו, מי כרת אותו ומי עדיו. העד אישר שקרא את הסכם הרכישה. הוא הופנה לבקשה להיתר בניה בתוך נספח ט' לתיק המוצגים של דרבי שאביו הגיש (סומן נ/4) ואישר שאביו חתום עליה. בהמשך, הוצגה לו הבקשה להיתר שהוא הגיש לגבי הדירה העליונה, מספר בקשה 391/93 - נספח ט'. העד נשאל האם הגבולות ששורטטו בכחול הם השטח שלהם לטענתם והשיב שאינו יודע . לשאלת בית המשפט האם הוא מכיר את הבקשה השיב שהמהנדס והאדריכל מתעסקים בנושא וכי הוא התעסק רק עם הבנייה. העד לא ידע לומר האם הם קבעו למודד את גבולות השטח שלהם. בהמשך, הוצגה תכנית המדידה של ההיתר (מספר הבקשה להיתר הוא 391/93 שאושר ביום 3.12.93, שטח המגרשים של מגרש א/1 . הוגש וסומן נ/4). העד נשאל מדוע בהנחה שמגרש א/2 היה שלהם, לא התבקש היתר לגבי המגרש כחלקה אחת והשיב-"למה זה שתי חלקות - 720, 724 שאז עשו מדידה על המצב הקיים של הבית עצמו. לשאלת בית המשפט, אני מעריך את הדברים האלה. אני לא דיברתי עם המודד או עם מי שערך ולא נתתי את ההוראות. הוא נתן לי את הניירת והלכתי לוועדה". בהמשך נשאל האם המגרש שביקש לגביו היתר בניה הוא חלקה 720 והשיב-"אני לא אומר את זה. אני אומר שמה שביקש המודד אני עשיתי. אני לא אמרתי לו" (עמ' 75 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 78 ש' 24).

72. העד אישר בעדותו שהבקשה להיתר זו הבקשה לדירה לקומה א', בה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו וכי מדובר בתוספת קומה מעל הבית הקיים. העד השיב שאביו הזמין את המודד וחתם על הניירת והוא לא שוחח עם המודד. לדבריו, אפילו הדירה רשומה ע"ש אביו ולא על שמו. העד השיב שאביו מימן את בניית הדירה. העד שלל שהוא מכיר את ראוף מח'ול או את אליהו הדסי. הוא לא ידע לומר האם אביו או המודד קבעו את הגבולות של מגרש א/1, שעליו התבקש ההיתר. העד השיב שאחותו מתעסקת בתחום הבנייה אך אינה מודדת אלא בודקת תוכניות בוועדה המקומית לתכנון ולבניה. עוד נשאל האם עו"ד גב' פרל ביקשה מהם את המסמכים לעניין החליפין עם המינהל ורשות הפיתוח והשיב שלא זכור לו. עוד נשאל האם במכתב שכתב לאפוטרופוס לנכסי נפקדים נספח מיום 6.1.13 (חלק מ-י"ח) אביו חתם והשיב בחיוב. לשאלת בית המשפט האם ידוע לו משהו בנושא השיב-"תיבת הדואר מספר 1154 זה לכל המשפחה". בהמשך, השיב שאביו חתום על המכתב אך מי שכתב אותו זו אחותו ואביו חתם. העד נשאל האם הם החזיקו והשתמשו בקרקע מאז הסכם המכר משנת 1947 והשיב בחיוב. עוד נשאל מה הקשר בין שוכרי עוקאדי לבין המנוח יוסף דרבי והשיב-" דבר ראשון, משפחה. אמא של יוסף חליל דרבי המנוח היתה נשואה לשוכרי אל קאדי". הוא אישר שלאחר מכן היו גירושין. העד נשאל האם כל הזמן אביו החזיק בהסכם המכר והשיב שכאשר הוא החל לטפל בנושא, זה הועבר אליו. הוא נשאל באיזה שנה זה היה ב 2010 או ב- 2012 והשיב-"לא זכור לי שנה בדיוק . הועבר לי אותו עם הרבה מסמכים שקבלתי מעוד אדם. בערך לפני 5 או 6 שנים" (עמ' 78 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 80 ש' 14).

73. העד הופנה בעדותו לנספח ח' לתצהירו ואישר שלמכתב צורף דף נוסף מאחוריו. הוא נשאל מי הוסיף שני הקווים שרואים באמצע העמוד מסביב לחלקה 720 והשיב שאינו יודע. הוא שלל שהוא הוסיף, גם בנוגע לעיגול בכחול. הוא גם לא ידע לומר לגבי הוספת המלה ומחיקת המלה בשם המשפחה. העד אישר שהוא צירף 3 מסמכים מרשות המסים לכאורה - חלק מנספח ט' אחרי הגרמושקה. העד לא ידע לומר על הקשר בין המסמכים האלו לתביעה. עוד הופנה לסעיף 3 לתצהירו שם טען שההסכם משנת 47 מתייחס למחצית מהחלקה היות והמחצית הראשונה כבר נמסרה והשיב שהיא נמסרה כבר לפני. העד אישר שהוא טוען זאת מקריאת ההסכם וכי מדובר בפרשנותו להסכם. עוד נשאל האם ידוע לו על חוזה נוסף ביחס למחצית הראשונה והשיב-"לא. לפי זה שוכרי דרבי נתן במתנה ליוסף דרבי המנוח לבנות בית על חלקת האדמה הזו". העד אישר שהדבר לא מופיע בתצהירו. העד אישר שלאביו יש אחים ואחיות, כאשר שתי דודות נפטרו ונשארה דודה אחת ושני אחים בחיים. הוא אישר שהודיע להם בדבר הגשת התביעה וטען שיש הסכם ביניהם לגבי הזכויות. בהמשך, טען שיש הסכם בין האחים והפנה לעמודים 79 ו-80 לתצהיר ג'דעון. כאשר נאמר לו שבהסכם אליו הפנה לא צוין גודל החלקה השיב שאין לו מה להוסיף. העד אישר שליד הבית הקיים יש חצר ושהבית לא על כל חלקה 720. מסמך. נ/5 הוגש לזיהוי בלבד ואינו ראיה. בנוסף, התבקש להזמין את תיק הבנייה (עמ' 80 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 82 ש' 11).

74. העדה, בתיה צארום, אישרה את האמור בחוות דעתה מיום 28.2.13. העדה אישרה שבידיה פנייתו של עו"ד איוב למז"פ (התקבלה וסומנה נ/6). עוד אישרה שלא קיבלה פרוטוקול בימ"ש או החלטה של בימ"ש וכי חוות דעתה הוכנה עבור פרקליטות מחוז חיפה. העדה אישרה שהיא אינה גרפולוגית משפטית, אלא מומחית לבדיקת מסמכים. לדבריה, מדובר בבדיקה השוואתית של מסמכים שחשודים כמזוייפים ואין שום קשר לגרפולוגיה. העדה נשאלה האם נקודת המוצא שלה היתה שמדובר במסמך החשוד כמזויף והשיבה-"קבלתי את המסמך לבדיקה במעבדה, לבדיקת אותנטיות". העדה אישרה שנתנה חוות דעת בתחום וכי היא עובדת כ- 12 שנים במעבדת מסמכים של מז"פ של משטרת ישראל, ומ- 2012 הוסמכה לבדוק מסמכים ומאז נותנת חוו"ד רבות. העדה נשאלה מה השיטות המקובלות לבדיקת מסמך ישן והסבירה-"במעבדה האפשרויות שעומדות בפנינו הם בדיקת מסמך בצורות שונות: במקרוסקופ. אנחנו מסתכלים על הדיו במקרוסקופ סטראוסקופי ובמכשיר ששמו VSC שזה וידיאו ספקטקרל קומפרטור המכשיר עם תאורות שונות עם אורכי גל שונים בעזרתם ניתן לראות דברים שלא נראים בעין. רואים תגובות של הדיו או של אלמנטים אחרים במסמך בצורה שאני לא רואה אותם בעין. תגובות לתאורות שונות: אינפרה אדום וכד' ואורכי גל שונים ". היא אישרה שערכה את הבדיקות במקרה דנן. עוד נשאלה מדוע לא ציינה בחוות דעתה באיזה שיטות ומכשירים בדקה את המסמך והשיבה-"בהערות חוו"ד מפורט שדפי העבודה והצלומים נמצאים בתיק המעבדה והוא פתוח לעיון וניתן לראות". העדה הציגה את דפי העבודה ששלחה בכתב יד מסודר וקריא (עמ' 89 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 91 ש' 10).

75. העדה התבקשה בעדותה להציג היכן כתוב שבדקה באמצעות מקרוסוקופ וVSC והשיבה-" אני מפרטת פה מה ראיתי לא רושמת שבדקתי באמצעות מקרוסקופ אך ציינתי אור חודר שזה מפנה למכשיר. זה מכשיר העבודה העיקרי שלי". העדה אישרה שלא בדקה את גיל הנייר. היא נשאלה מדוע לא בדקה היות והבדיקה המקרוסקופית נועדה לבדוק התיישנות הטבעית של הסיבים והשיבה-"אנחנו במעבדה לא מבצעים בדיקות של נייר. אנחנו יכלים לחוות דעת רק על נוכחות מלבינים אופטיים של נייר, שזה חומר כימי שהוכנס לנייר בשנות ה- 50 בתגובה לתאורת UV הוא זורח. בנייר של המסמך שנבדק כשהארתי אותו בתאורת UV הוא הגיב מט ולכן הוא נוצר לפני שנות ה- 50. מצד שני ניתן גם היום להפיק ניירות כאלו . זו עוד בדיקה שנותנת לי קנה מידה לאותנטניות של המסמך ". העדה אישרה שנייר מתיישן אך טענה שלא ידוע לה שבבדיקת מיקרוסקופ ניתן לראות סיבים המתפוררים על פני הזמן. היא נשאלה איזו בדיקה מיקרוסקופית יכולה לגלות את התיישנות הנייר והשיבה שלא ידוע לה על כזאת. עוד השיבה שלא ידוע לה האם בנייר מתיישן הסיבים הופכים רכים יותר. העדה נשאלה האם סוג הנייר שבדקה מתאים למסמכים שהשתמשו בהם בתקופת המנדט והשיבה-"סוג הנייר מתאים למסמכים שלפני שנות ה- 50 - ללא מלבינים" (עמ' 91 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 92 ש' 3).

76. העדה נשאלה בעדותה האם גם סוג הדיו שבנייר גם מתאים לדיו ישן שהשתמשו בו לפני שנת 1950 והשיבה-"בבדיקה מיקרוסקופית ראיתי שהדיו נוזלית בצבע כחול כהה להבדיל מעט כדורי שהדיו בו שונה מדיו נוזלית כזו, דיו נוזלית המסוג שבמסמך שבדקתי - היתה קיימת בשנות ה- 50 ולפני". העדה השיבה בשלילה לשאלה האם בדקה את גיל הדיו. עוד נשאלה בהקשר זה האם לא תוכל לומר שגיל הדיו מתאים לגיל הנייר והשיבה-"אין בידינו בדיקה של גיל דיו זו עדיין סוגיה לא פתורה בקרב חוקרי מסמכים בעולם. יש מחקרים שנעשים, יש מעבדות המבצעות בדיקות אלו אבל עדיין בדיקות של גיל דיו לא קבלו תיקוף של בימ"ש ואנחנו לא משתמשים בהם. כנראה שעדיין לא הסתיימו המחקרים בנושא זה". העדה נשאלה האם הדיו כולל תערובת חומרי צבע, חומרים ממיסים חומרים נדיפים וחומרים שתפקידם שיפור האחיזה בנייר והקלה על הכתיבה והשיבה שלא ידוע לה הרכב הכימי של דיו נוזלי וכי היא מניחה שמדובר בתערובת של מספר חומרים. עוד נשאלה האם נכון לומר שהבדיקה להערכת גיל דיו מתבססת על ניתוח מצבם היחסי של החומרים הנדיפים בדיו והשיבה-"לא ידוע לי לגבי דיו נוזלית, כמו שאמרתי זו סוגיה שעדיין לא הסתיימה הבדיקה שלה בעולם המחקר של בודקי מסמכים. הדבר מתאים לעט כדורי שלא מופיע בחזית המסמך וגם במסמך יש רישומים בעט כדורית" (עמ' 92 לפרוטוקול ש' 4-21).

77. העדה נשאלה בעדותה האם המסמך שבדקה נכתב ברצף אחד והשיבה-"לפי מה שראיתי במיקרוסקופ יש ירידה בכמות הדיו וחזרה לכמות הדיו באופן טבעי. נראה שתוכן המסמך נכתב בפעם אחת". עוד נשאלה מהן הטכניקות הידועות לזיוף מסמך הנחזה להיות מיושן והסבירה-"יש הרבה טכניקות לזיוף מסמכים שאני נתקלתי בהם: סריקה והדפסה בשיטות שונות שלא היו קיימות בתאריך שהמסמך נחזה להיות; שיטות של העברת בולים, רישומים בעטים שונים המגיעים אחרת בתאורות שונות". העדה נשאלה בהקשר זה האם גם טיפולי נייר שונים והשיבה-"נתקלתי בדברים כאלו, נתקלתי בטיפול בנייר שנועד לתת לו מראה ישן". היא השיבה שלא נתקלה בטכניקה של מריחת הנייר ע"י אבקה וגרימת הצהבה ושיתכן שישנה שיטה של קרעים מלאכותיים של הנייר במקומות קיפול. העדה אישרה שלא מצאה במקרה דנן שהמסמך יושן באופן מלאכותי. לשאלת בית המשפט האם בדקה זאת, השיבה-"לא. אני לא בודקת את הנייר או את גיל הדיו. אנחנו לא בודקים את הנייר ולא בודקים גיל הדיו. אבל מה שאנו כן רואים שאם בנייר אין מלבינים ואנו יודעים שניתן להשיג נייר שמגיב מעט בתאורת UV וזה מתאים לשנות ה- 50 וניתן להשיג עט עם דיו נוזלית וניתן להשיג בולים המתאימים לתקופה לא מן הנמנע שניתן להכין מסמך כזה גם היום " (עמ' 92 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 93 ש' 11).

78. העדה אישרה שמצאה חותמת של בית המשפט על גב המסמך שבה כתוב בימ"ש בנהריה ונמחק בכתב ונכתב עכו. עוד נשאלה האם ביקשה מהפרקליט חותמת של בימ"ש בעכו והשיבה בשלילה. היא הוסיפה שציינה בחוות דעתה שללא דוגמאות של חותמת כזו לא תוכל לחוות דעתה לגבי האותנטיות. היא נשאלה מדוע אם כן לא ביקשה והשיבה-"בעבודתי אנו בד"כ מקבלים מהחוקרים את הדוגמאות. פה אם הפרקליט היה חש צורך לתת לנו דוגמא של חותמת מקורית כזו הייתי מבצעת את ההשוואה. פה לא התבקשנו". העדה נשאלה האם כיום ניתן להשיג נייר ישן ודיו ישן והשיבה-"לא דיו ישן. אולי אפשר להשיג דיו ישן אבל אפשר להשיג דיו נוזלית המתאימה למסמכים שנכתבו לפני שנת 50". העדה נשאלה האם במקרה בו המסמך זויף בתקופה האחרונה, האם יש סימני התיישנות הדיו על הנייר והשיבה-" לכל מיני סוגי דיו יש צורות התיישנות שונות לפעמים הגוון שנראה בעין נראה שונה". עוד נשאלה העדה האם שונה מסמך שנכתב בדיו נוזלית על נייר ישן ממסמך שנכתב בשנת 43 בדיו נוזלית על אותו מסמך והשיבה-" אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלה כזו, כי כל מסמך נשמר בתנאים שונים, בתאורה שונה, באקלים שונה, חשיפה לאור שונה" (עמ' 93 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 94 ש' 9).

79. העדה אישרה שלא ערכה בדיקות כימיות לנייר ולדיו ואישרה שבדקה את הבולים שעל הנייר. היא נשאלה האם מדובר בבולם שהודבקו במקור על הנייר ולא נשלפו ממסמך אחר והודבקו והשיבה-"נכון, כתבתי בדפי העבודה שלי שלא מצאתי סימנים כי הבולים הועברו למסמך הזה ממסמך אחר ולא היו בשימוש קודם". עוד נשאלה האם יש במז"פ מומחים המבצעים בדיקות מיקרוסקופיות לסיב הנייר והשיבה בשלילה. העדה נשאלה האם לאור העובדה שלא מצאה במסמך מאפיין של זיוף או של יישון הנייר באופן מלאכותי, סביר להניח שמדובר בנייר אותנטי ולא מזויף והשיבה-"אחזור על מה שהסברתי. אני לא יכולה לחוות דעה לגבי אמיתות המסמך מכיוון שכל האלמנטים והאמצעים להכינו קיימים גם כיום, אבל בסעיף 1 בחוות דעתי מצאתי דבר שלא הזכרנו אותו שעל גבי שני הבולים מופיע האזכור היחיד לתאריך במסמך הזה, והתאריך הזה מופיע בדיו מסוג שונה מהדיו של יתר הרישומים של המסמך. כולל החתימה שעל הבול". היא נשאלה לפירוש הדבר והשיבה שצריך להתייחס לזה. עוד נשאלה האם ניתן להסיק דבר על זיוף והשיבה שהמילה זיוף לא הוזכרה בחוות דעתה (עמ' 94 לפרוטוקול ש' 10-עמ' 95 ש' 8).

80. העדה נשאלה בעדותה האם הדיו שעל הבולים שייכת לאותה תקופה והשיבה-"זו דיו נוזלית ובתאורה של אינפרה אדום הגיבה באופן שונה מיתר רישומי המסמך ומהחתימה שנמצאת על הבול. יתכן שזו דיו שונה. התגובה היא שונה, לפעמים יש הבדלים מינוריים בתגובות. התגובה היא חדה בין לבן לשחור. בין דפי העבודה שלי אני צרפתי תאורה של אינפרה אדום באורך גל של 545 - 675 שבה ניתן לראות את התגובה של הרישומים בתוכן המסמך לעומת רישום התאריך והחתימה. הרישום של תוכן המסמך מגיב בשחור. הרישום של התאריך על הבולים 2.3.43 מגיב בלבן. החתימה שהיא שתי שורות כאן, מגיבה בשחור ובלבן. אני כתבתי בדפי העבודה שיתכן שהכתם הלבן על החתימה היה טביעת אצבע במקום חתימה, כי גם כתבתי שלא הופיע חתימה נוספת של שני צדדים, אלא רק צד אחד, יתכן שהיתה טביעת אצבע העובדה שהתאריך מגיב בצבע שונה מהרישום . היינו מצפים אולי שאם הכתיבה על הבול אולי בגלל מצע הכתיבה הכל יגיב שונה - יגיב לבן, אבל רואים שהחתימה מגיבה כמו יתר הרישומים במסמך". העדה אישרה בעדותה שטבעי שסוגי דיו שונים יגיבו בבדיקה שעשתה באופן שונה וכי השוני יכול להיות מהותי. היא נשאלה האם ניתן לסכם לאור דבריה שמדובר במסמך אמיתי שנוצר בשנת 1943 והשיבה-"לא. שוב אני כתבתי ואגיד גם בעל פה - אני לא יכול לחוות דעתי לגבי אמיתות המסמך הזה מכיוון שכל האלמנטים מהם מורכב נמצאים בשוק גם כיום ואפשר גם להכין מסמך מכל המרכיבים כפי שציינתי קודם". עוד נשאלה האם מי שצריך לטפל בזיוף כזה צריך להיות מומחה במלבינים אופטיים ובדיו והשיבה שכיום ניתן ללמוד בקלות היות ומרכיבי המסמך לא מתוחכמים מאוד (עמ' 95 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 96 עמ' 11).
81. העדה אישרה בעדותה שכיום ניתן להכין את אותו מסמך. עוד אישרה שניתן להניח שהתאריך הוסף מאוחר יותר היות והדיו שונה. העדה לא ידעה לומר האם כותב המסמך הוא זה שכתב את התאריך אך אישרה שניתן להניח שהתאריך התווסף בשלב מאוחר יותר. העדה נשאלה בעדותה האם כשהיא טוענת שהדיו של התאריך שונה מכל הדיו שבמסמך זה כולל גם את חתימות העדים למטה והשיבה-"נכון, לפי תיק העבודה ניתן לראות כל תוכן המסמך חתימות העדים, והחתימה שעל הבולים מגיבים בצבע השונה מהדיו שבה נכתב התאריך, שהראשון הוא כהה והתאריך הוא לבן". בהמשך חקירתה ברשות בית המשפט נשאלה העדה האם לטענתה שאפשר להניח כי התאריך הוסף לאחר מועד הכנת המסמך והשיבה-"אפשר להניח כי עובדה שהוא נחתם בעט שונה. אפשר גם להניח שהוא נחתם בעט אחר בעת הכנת המסמך". עוד נשאלה האם גם החתימות של העדים והשמות של העדים המופיעים במסמך וגם החתימה של שוכרי אל פאדי נעשו בדיו שהיתה קיימת לפני שנת 43 והשיבה-" כל המסמך נכתב בדיו נוזלית שהיתה בשוק גם בשנים של התאריך שנכתב על הבולים". היא נשאלה האם יש הבדל בדיו נוזלית שיוצר בתקופת המנדט לבין דיו נוזלית שמיוצרת היום והשיבה שלא ידוע לה. העדה נשאלה האם ידוע לה איך אפשר להשיג דיו נוזלית זהה לדיו שמתקופת המנדט והשיבה שהדיו הנוזלית הקיימת כיום היא דיו נוזלית שהיתה קיימת גם בעבר ובהמשך טענה בהקשר זה-"מבחינת המראה יכול להראות היום כמו שנראה בעבר. מאפייני הכתיבה בדיו נוזלית על הנייר נראים אותו דבר. מבחינה כימית - איני יודעת אם מדובר בזהות". העדה נשאלה האם ידוע לה שהעתק של מסמך המצולם כיום לא ניתן לבדיקה האם נעשה לפני או אחרי קום המדינה והשיבה בחיוב. לדבריה, בגלל זה הם מבקשים מסמכי מקור היות ואי אפשר לבדוק מרכיבים אותנטיים של מסמך מצילום (עמ' 96 לפרוטוקול ש' 14-עמ' 97 ש' 17).
82. העדה, ג'יין ג'דעון, אישרה את תצהירה מיום 26.4.15. העדה טענה בעדותה שמה שנאמר בתצהיר נאמר מידיעה אישית והפנתה לסעיף 3 לתצהירה. העדה נשאלה מה כתוב בתצהירה שהוא לא כתוצאה מעיון במסמך אלא מידיעה אישית שלה והשיבה שסבה רכש את הקרקע נשוא המחלוקת. היא נשאלה כיצד הדבר ידוע לה והשיבה-" אני יודעת המשפחה שלי, מאמא שלי, מדוד שלי, זה משהו שהוא במשפחה שלי". כשאר נאמר לה שמדובר בעדות שמועה, השיבה-"כך עוברים הדברים במשפחה ומהדורות". העדה נשאלה מי אמר לה שסבה קנה את הקרקע והשיבה-"אמא שלי ודוד שלי כי כאשר אבי נפטר הייתי בת 9 וגם מאנשים מבוגרים בכפר שלנו". בהמשך, טענה שהיא אישית מכירה את הקרקע שנמצאת בתרשיחא גוש 18876 חלק מחלקה 1 ואת השכנים שנמצאים כיום. העדה נשאלה איזה עובדות בתצהירה היא יודעת מידיעה אישית ולא מעיון במסמכים והשיבה-"אני לא אומרת שהם עשו חוזה עם המינהל. אני אומרת שאנשים גרים שם, אני יודעת מי מחזיק בפועל היום בקרקע השכנה לקרקע נשוא המחלוקת. אני מכירה אותם אישית. זה כתוב בעמודה האחרונה בסעיף 21 - מי המחזיק כיום" ובהמשך-"אני מדברת על העמודה האחרונה. מחזיק נוכחי לי הסכם מכר עם המינהל, את האנשים אני מכירה אישית" (עמ' 97 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 98 ש' 32).

83. העדה אישרה שהיא ילידת 1981 וכבת 35. עוד אישרה שלא היתה בחיים במועד ההסכם ושהיתה כבת 9 כשאביה נפטר. עוד אישרה שדודה לא חי בארץ החל משנת 77 ושעזב את הארץ בטרם נולדה. כאשר נאמר לה שהדברים לא ידועים לה מאביה או דודה שלא נכח השיבה ששמעה מדודה. העדה הופנתה לסעיף 4 לתצהירה. היא נשאלה כיצד ידוע לה שהקרקע נשוא המחלוקת היא כמפורט בסעיף 4 והשיבה-"א. מהסכם המכר שיש ברשות המשפחה שלנו שנמצא פה לידי. ב. מבדיקה בלשכת ההסדר ג. גם מהמצב בפועל בשטח, זה חלק מהעובדות שאני כן מכירה. בדיקה במוסדות , לא זוכרת אם זה גם רשות המסים אבל אני מניחה שכן". עוד נשאלה האם לקחה מתוך ההסכם את הגבולות שציינה בסעיף 4 והשיבה שכן וגם מהמצב בשטח בפועל כגון הגבול הצפוני והמערבי שקיימים עד היום. העדה נשאלה האם זה נכון שבהסכם לא כתוב גוש וחלקה והשיבה שלא לפי המספור הנוכחי. היא אישרה שבהסכם לא כתוב 720 או 724. העדה נשאלה כיצד היא יודעת שחלקה 720 כלולה בהסכם שהיא מסתמכת עליו אם זה לא כתוב בהסכם והשיבה שחלקה 720 לא כלולה בהסכם וכי היא דברה על חלקה 724. בהמשך, נאמר לה שהיא לא ציינה בתצהירה שחלקה 720 לא מופיעה בהסכם והשיבה-"אסביר - לשכת ההסדר קבעה במהלך ניהול ההסדר שחלקה 1 בגוש 18876 היא מורכבת משתי חלקות: 720 ו- 724. וזה גם מתבטא במכתב של ההסדר לגבי השטח הכולל של החלקה ולפי המפה שהוכנה במהלך הליך ההסדר לצורך הגדרת הגוש הספציפי. חלקה 720 יחד עם חלקה 724 הינן חלק מחלקה 1 בגוש 18876". בהמשך הוסיפה שזה מה שעולה מהמסמכים של לשכת ההסדר והוסיפה-"המפה שהוכנה במהלך הליך ההסדר והמפה שהוכנה בזמנו בסקר נייף מטעם ממ"י או רשות הפיתוח בזמנו, מראות בבירור שחלקה 1 מורכבת מחלקה פיסקלית 720 ו- חלקה 724 של פעם של שנת 35" (עמ' 99 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 100 ש' 23).
84. העדה נשאלה בעדותה כיצד היא כותבת בסעיף 4 את גבולות החלקה שהיא במחלוקת שהיא כוללת את 720 ו- 724 לטענתה והגבולות של אותה קרקע 720 ו- 724 הם כמופיע בהסכם והשיבה-"אם הבנתי נכון זאת תשובתי - בהסכם שלנו כתוב בבירור מה הגבולות של החלקה שסבי רכש בשנת 43 ואמנם שם אין מספרים אבל המספור של היום כולל את החלקה שלנו מאותו הסכם. המספר של היום שהוא חלקה 1 בגוש 18876 ובנוסף אותה חלקה 1 בגוש 18876 של היום כוללת גם חלקה 720". עוד נשאלה בהקשר זה האם ההסכם משנת 43 כולל את חלקה 720 והשיבה-"לא. אבל המספור של היום כולל 720" ובהמשך-"המספרים של היום שזה 1 כולל שתי חלקות. את לא יכולה להגיד חלק מחלקה 1". עוד נשאלה האם ההסכם שהיא מחזיקה לא כולל את חלקה 720 והשיבה-"לא כולל. אבל תרשי לי. בהתייחסות שלי בסעיף 4 לחלקה 1 של היום נרשם שם: חלקה 1 מכיוון שהיא כוללת גם את החלקה שלנו. 724. לכן זה נרשם שם בחלקה 1". העדה הופנתה לנספח ד' לתצהיר ואישרה שמדובר במפה שעליה הסתמך פקיד ההסדר ושמה שמסומן בשחור 142 זה 724 ו-141 זה 720. היא נשאלה האם חלקה 720 רשומה החל משנת 35 על שם דרבי והשיבה שזה מה שהוצג (עמ' 100 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 101 ש' 27).

85. העדה נשאלה מדוע אם כן בשנת 43 - 8 שנים לאחר שדרבי רשום כבעלים של 720 בספר המסים - הגבולות בהסכם שלהם לא מתייחסים בצד הדרומי לחלקה 720 והשיבה-"השבתי מקודם שהמפה הזו הוכנה על ידי המינהל ולא ברמת הדיוק המירבית כיוון שהמפות של היום הן יותר מראות בבירור ש- 720 היא נמצאת יותר דרומה-מערבה לחלקה 724 ולא נטו בדרום, כי בדרום לחלקה שלי ישנן חלקות אחרות לפי המפה בנספח ד' משבצות 145 ו- 146". היא נשאלה האם זה לא נראה לה גבול טבעי מדרום והשיבה בשלילה כאשר לטענתה המפה אינה מדוייקת. עוד נשאלה האם לא טבעי ומתבקש שהגבול הטבעי היחיד יהיה דרבי והשיבה-"לא, זה לא הגבול הדרומי היחיד, המפה לא מדוייקת. זה ניתן לראות במפות המדוייקות של היום". העדה נשאלה את מי היא יורשת בתביעה והשיבה שאת אביה. עוד נשאלה כיצד ידוע לה מה ירש אביה והשיבה שיש לה מסמכים שצורפו לתצהירה החל מנספח ו', ז', ח'. העדה הופנתה לנספח ו' לפיו סביה הוריש מספר חלקות בתרשיחא לאביה ולדודה. היא נשאלה מה מתוך החלקות שכתובות בנספח ו' מהווה את הקרקע נשוא המחלוקת והשיבה שסעיף ב'. כאשר נאמר לה שבסעיף ב' אין המדובר בחלקה נשוא ההליך השיבה שאין זה נכון. היא נשאלה האם בהסכם שהיא מחזיקה בצד דרום כתוב יורשי נסר אבליני והשיבה שכנראה מדובר בטעות בהסכם. העדה הופנתה לייפוי הכוח הנוטריוני נספח ו' שקיבל תוקף של פסק דין של בימ"ש מחוזי בחיפה, שם כתוב יורשי נסר אבליני בשנת 78, בעוד שבהסכם שלה כתוב יורשי נסר עלי. היא נשאלה היכן ארעה הטעות והשיבה-"אני פה מחזיקה את המסמך המקורי של ההסכם. יכולה להראות שדווקא במיקום של המלה הספציפית שחברתי שואלת עלי, יש קיפול של המסמך, מראה לבימ"ש כעת כך שאת המלה ניתן לקרוא בשני אופנים ולכן כנראה נפלה הטעות" (עמ' 101 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 102 ש' 32).
86. העדה נשאלה האם הם הגישו בקשה להארכת מועד להגשת תזכורת תביעה לראשונה בתיק הזה ב- 2013 וצירפו תרגום של הסכם שהם מחזיקים משנת 1943, שם מופיע הגבול מדרום - יורשי נסר עלי והשיבה שיתכן. בהמשך השיבה שכן . בהמשך, נאמר לה שכיום היא טוענת שההסכם לא מדוייק כי חסרה המלה אל א דין והשיבה שהדבר לא נכון ובהמשך-"לא אמרתי שההסכם לא מדוייק, אמרתי שמתקשים לקרוא את המלה". העדה אישרה שהיא תרגמה את ההסכם שצורף לתזכורת התביעה המאוחרת. עוד נשאלה האם היא תרגמה גם את הנוסח המאוחר יותר שהגישה בהליך והוסיפה את התוספת אל דין שהיא טוענת שלא היה בתרגום הראשון שהוגש ומשלים את השם והשיבה בחיוב. לטענתה, היא הוסיפה במסמך השני כיוון שהתרגום הראשון לא היה ברור. עוד הופנתה לשורה של מסמכים שצירפה שם הגבול מדרום נוקב בשם יורשי נסר אבליני ולא יורשי נסר עלי או יורשי נסר אל אדין, ונשאלה האם מדובר בטעות. היא השיבה שמדובר בטעות נגררת של מסמכים. עוד נשאלה האם ייפוי הכוח הנוטריוני מכוחו ירשה את החלקה הוא שגוי וגם פס"ד שנתן לו תוקף שגוי והשיבה-"לא אני אומרת כי המלה הספציפית שגויה ולכן לא יכולה להכליל שכל המסמך לא נכון". העדה שללה שהגישה בקשה לתיקון טעות סופר במסמכי הירושה. העדה הופנתה לנספח י'- רשימה של כל מיני בעלים על פי ספרי המסים בכל מיני חלקות. היא הופנתה לחלקה 822 שם צויינה משפחת אבליני והשיבה שכך רשום. עוד הופנתה לחלקה 756 ונשאלה האם לאל בובאח היו חלקות אחרות והשיבה שלא מדובר בחלקות אחרות ושזו החלקה. העדה שללה שמדובר בחלקה אחרת שירשה (עמ' 103 לפרוטוקול ש' 5- עמ' 104 ש' 11).

87. העדה אישרה ששמעה על כך מאמה ומדודה ואישרה שאמה עדיין בחיים. היא נשאלה מדוע אמה לא העידה כמי שקרובה יותר לאירועים והסבירה-"למען האמת, כי זה התפקיד שלי בתור עו"ד, אני בדקתי את המסמכים ועשיתי כל העבודה בתיק הזה ולא ראיתי צורך שהיא תבוא. דודי עבר ניתוח דיסק מאוד קשה ביום שישי, דרך אגב. זה הדוד שהיה אמור להגיע בזמנו. הוא עדיין באשפוז". העדה אישרה שתהליך ההסדר החל בשנת 2011. היא נשאלה מדוע לא הגישו תזכורת תביעה במועד והשיבה-"למען האמת לא הובא לידיעתי כל הליך ההסדר. יתרה מזאת, ככל הנראה פקיד ההסדר וזה אני יודעת מניסיון המציאות שלי, פונה לאנשים שהוא רואה בחלקות הספציפיות באזור שהוא עושה הסדר, ומשפחת דרבי ככל הנראה אמרה להם שהם הבעלים של החלקה שלנו וזה היתה הטעיה לשמה ומכיון שהם מתגוררים בסמוך לחלקה שלנו נשוא המחלוקת הם קבלו מכתב המופנה ספציפית למשפחת דרבי המודיע על הליך ההסדר. לכן אני גם לא קבלתי בעקבות ההטעיה הזו פניה מפקיד ההסדר המודיעה על תחילת ההסדר באזור שלנו הכולל את החלקה שלי". עוד נשאלה האם לא היה פרסום של פקיד ההסדר שתלה לוח זכויות והשיבה שהיא מניחה שכן אם עשה עבודתו כראוי. היא שללה שמשמעות הדבר שכל הישוב ידע שמתחיל הסדר. עוד נשאלה האם היא ידעה שהחל ההסדר והשיבה-"לא. אוסיף גם ספציפית משפחת דרבי בכוונה העלימו את העניין הזה כדי שאני בכוונה לא אגיש תזכורת תביעה במועד" (עמ' 104 לפרוטוקול ש' 12-עמ' 105 ש' 12).
88. העדה נשאלה האם בשנת 2011 ידעה שהחלקה שלה והשיבה-"כן. תמיד ידעתי. מאז שהתבגרתי ואמרו לי. אין לי תאריך מדוייק". עוד נשאלה האם ידוע לה שמשפחת דרבי מחזיקה בשטח הזה והשיבה שהיא יודעת שהם לא מחזיקים בשטח הזה. כאשר נאמר לה שהם מחזיקים בשטח אחרת לא היתה מקבלת הודעה מפקיד ההסדר, השיבה-"ממש לא. אני יודעת שהם קבלו הודעה מפקיד ההסדר על סמך ההודעה שלהם שהם כאילו הבעלים אבל הם מתגוררים בחלקה סמוכה. ולא לשכוח שחלקה 1 בגוש פיסקלי 18876 כוללת שתי החלקות 720 ו- 724". העדה שללה שמשפחת דרבי מחזיקה שנים ארוכות גם ב- 720 וגם 724 וכי מעולם לא קבלו שום הודעה מהמשפחה שלה שהקרקע שלהם. בהמשך טענה-" כי העובדה שזה לא נכון תיק מספר 1906/71 שהוגש נגד משפחת דרבי ע"י דוד שלי ויקטור בשמו ובשם אבי ז"ל . היה הליך משפטי בזמנו. ואין עדות יותר מזה שקבלו ועוד איך קבלו". העדה אישרה שהיא מתכוונת לתביעה בשנת 1971. כאשר נאמר לה שהיא לא המציאה את אותה תביעה, השיבה-"לפי המסמכים שמצאתי יחד עם המסמך האותנטי של הסכם המכר היו שם מסמכים של כתב הגנה מטעם משפחת דרבי וגם הזמנת עדים מטעם ממ"י או רשות הפיתוח בזמנו, זה הוגש כנספח י"ט לתצהיר וכן נספח כ' לתצהירי. ויתרה מזאת, מהאר דרבי בחקירתו מודה בדברים האלו". כאשר נאמר לה שצורפו לתצהירה שני מסמכים ושלא ברור שדובר בתביעה לפינוי של משפחת דרבי, השיבה-"לא יודעת מה היה בכתב התביעה אבל היה הליך משפטי בין משפחת דרבי למשפחתנו". עוד נשאלה כיצד דרבי ידעו שהם טוענים לבעלות והשיבה-"בבקשה להזמנת עדים, סעיף 1 - בנספח י"ט - רשום בפירוש בשורה 5" (עמ' 105 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 106 ש' 8).

89. העדה אישרה בעדותה שדודה הגיש את התביעה בשנת 1971 כשהיה בארץ ושאין בידיה את כתב התביעה או את פסק הדין. העדה נשאלה האם אין זה מוזר שיש בידיה מסמכים משנת 1943 אך לא את התביעה המהותית והשיבה שיש בידיה את מה שהציגה. בהמשך טענה בהקשר זה-"יש מסמכים שהם ברוח הבקשה להזמנת עדים אבל יש לי את כתב ההגנה המקורי מהתיק. וגם בקשה להזמנת עדים המקורית . אין בהם משהו בנוסף להעתק. בחקירה הנגדית מהאר דרבי אומר שאכן היה הליך משפטי, אני יכולה להפנות לחקירתו. אני מנסה לאמת את מה שאני הגשתי וזה בדברים שהם אמרו. על ההסכם המקורי שלנו גם המומחית של מז"פ יש את חותמת בימ"ש המקורי מאותו הליך". העדה אישרה שבאופן אישי לא שלחה מכתב לדרבי שיתפנו היות והם הבעלים וכן שלא ידוע לה שמכתב כזה נשלח מטעם עורך דין אחר. עוד נשאלה האם נראה לה הגיוני שהמנהל ניהל הליכים מול דרבי כמחזיקים בחלקה בנוגע לחלקה והם לא צד להליך כבעלי החלקה והשיבה-"(מעיינת). מה שיש בנספח שחברתי מפנה אליו זה כתב תביעה, שהתובע יכול לטעון מה שהוא רוצה, אין שום קביעה שחלקה 724 היא שלהם או בחזקתם. כתב התביעה שהוכן מטעם דרבי יכול לטעון מה שהם רוצים זה לא אומר שזו קיבעה של בימ"ש או של המינהל או של אף גורם". בהמשך, נאמר לה שנוהלו 2 תביעות בקשר לחלקה והם לא היו צד להן, השיבה-"זה לא נכון מה שאת אומרת. מדפדפת בהסכם הפשרה שהושג רשום שם חלקה 4 גוש פיסקלי 1 בשטח הבנוי של תרשיחא שזו חלקה אחרת בכלל" (עמ' 106 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 107 ש' 12).
90. העדה אישרה בשנת 2011 כבר ידעה שהחלקה שלהם. היא שללה שידעה זאת בגלל ההסכם. היא הופנתה לתצהירה שם נכתב שזה היה בשנת 2013 והשיבה-"אני אסביר. על הבעלות שלנו לגבי החלקה אני ידעתי, אבל הסכם במו עיניי לא ראיתי עד שהתחלנו עם כל הטיפול בחלוקת הנכסים במשפחה, וכשידעתי על התנהלות ההליך הזה בבית המשפט". עוד נשאלה האם ידעה על ההסכם לפני 2013 והשיבה-"לא ראיתי אותו, אבל ידעתי, מכיוון שאנחנו הבעלים, רכשנו את הקרקע". לדעתה ראתה את ההסכם רק כאשר הם החלו בחלוקה הפנימית במשפחה, לדבריה בשנת 2013 גילו שדודה סובל ממחלת הסרטן והמצב שלו סופני, ואז החליטו לחלק את האדמות במשפחה והתעורר העניין של החלקה הספציפית והמסמכים לגביה. היא נשאלה מי אמר לה לחפש בארון והשיבה שדודה ויקטור. עוד נשאלה היכן נמצא הארון והסבירה-"אז ככה, הבית שהיינו גרים בו הוא הבית של סבא שלי משנת 35' הוא בנוי, סבא שלי התגורר בו, אחר כך אבא שלי ואנחנו התגוררנו שם עד שנת 99' בערך, והארון היה קודם כל בבית הישן באותו בית, אחר כך כשעברנו בית לקחנו את כל המסמכים שהיו באותו ארון כולל הקרטונים והתיקים לבית החדש שלנו". היא נשאלה האם לא חיפשה בעבר בארון והאם לא ידעה מה יש בארון עד לשנת 2013 והשיבה-"ידעתי שיש שם מסמכים חשובים הקשורים למשפחה, כולל מסמכי מקרקעין נוספים". בהמשך טענה שלא חיפה בארון לפני 2013 כיוון שלא היתה לה סיבה לחפש. העדה אישרה שההסכם היה בארון גם בשנת 2011 כלשונה-"זה היה בהישג יד, לא היה ביד, בהישג יד". עוד אישרה שבשנת 2011 לא ראתה את ההסכם אלא רק בשנת 2013 (עמ' 107 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 108 ש' 27).

91. העדה הופנתה לסעיף 27 שם טענה שבתקופה מסוימת הוסכם שהמנוח דרבי ישתמש בחלק משטח החלקה לזריעה, והוא אפילו היה משלם להם דמי שכירות ונשאלה כיצד הדבר ידוע לה. היא השיבה שדודה ויקטור סיפר לה. היא נשאלה מדוע הוא לא כאן להחקר על תצהירו והשיבה שעבר ניתוח בגבו ביום שישי האחרון. עוד נשאלה האם ישנו מסמך בנוגע לשכירות והשיבה שזה היה בעל פה. עוד נשאלה למה כוונתה בדבריה לפיהם הם מחזיקים בחלקה ופירטה-"כיוון שאנחנו הבעלים החוקיים לפי חוזה הרכישה משנת 43', ואין שום חזקה נוגדת במקום, והקרקע הזו נשארה קרקע חקלאית כפי שהיא נרכשה בהתאם לחוזה שם נרשם, ומשם אני מסיקה שהחזקה שלנו שרירה וקיימת ולגיטימית לכל דבר". היא השיבה בשלילה לשאלה האם הם מעבדים את החלקה החקלאית ולא ידעה לומר האם במשך 70 שנה מאז מועד ההסכם החלקה עומדת ריקה. היא נשאלה האם יש בחלקה עצים והשיבה שלא היתה לפי 70 שנה. עוד השיבה בשלילה לשאלה האם כיום הם מעבדים את החלקה. העדה נשאלה האם הם עבדו את החלקה בעבר והשיבה שהיא אישית לא אך דודה וסבה כן היות וכך סיפר לה דודה. העדה נשאלה האם מישהו מבני משפחתה הולכים לבקר את החלקה והשיבה-"ברור. אנחנו עוברים לפחות פעמיים בשבוע שם". היא נשאלה מה יש בחלקה והשיבה-"יש מסביב כמה עצים, ויש תאנה או שתיים, והשאר ריק. קרקע שאין בה כלום". עוד נשאלה האם היא הולכת לבקר בחלקה והשיבה שהיא עוברת שם. עוד נשאלה האם היא רואה שם מישהו ממשפחת דרבי והשיבה-"לא, אבל הבית שלהם סמוך, אז אם הם שם אני רואה אותם על הדרך, אבל בחלקה הספציפית לא". כאשר נאמר לה שמשפחת דרבי מעבדת את החלקה למעלה מ-70 שנה ושיש שם הרבה יותר מתאנה השיבה בשלילה (עמ' 108 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 110 ש' 10).

92. העדה נשאלה מדוע ביום 15.12.13 הגישה את תזכורת התביעה והשיבה שלמיטב זכרונה הדבר היה על סמך החלטת בית המשפט להגיש במועד ההוא ספציפית. בהמשך פירטה בהקשר זה-"אני הסברתי את זה, ואני מחדדת שוב. בשנת 2013 התחלנו בתהליך חלוקת הנכסים במשפחה שלי, לפי מה שהסברתי בתצהיר שלי, בסעיף 24. תוך כדי הבירור וחלוקת הנכסים, דוד שלי ויקטור העלה את העניין לגבי החלקה הספציפית, ואז הלכתי ובדקתי בלשכת ההסדר, ובטאבו, הלכתי קודם כל לטאבו, אמרו שזה בהליך הסדר, פניתי ללשכת ההסדר ושם נודע לי לראשונה על התיק כאן". העדה אישרה שלפני דצמבר 2013 לא ידעה על קיום הליכי הסדר ביישוב. העדה נשאלה בעדותה מדוע לא מסרה את ההסכם לתרגום והשיבה שהיא בקיאה גם בעברית וגם בערבית. עוד נשאלה איזו מילה בהסכם מדברת על בעלות והסבירה-"אני אצטט את זה בערבית. בשורה 10-11 להסכם המקורי, מסר הצד הראשון, לצד השני, הנכס המצוין לעיל, המילים וודע אליד = חזקה, טמאלוך = בעלות. תסרוף = שימוש. זה אחד. שתיים: בשורה 15, שהצד הראשון מתחייב לגשת עם הצד השני ללשכת הטאבו לרשום את הזכויות. שזה מחזק את הבעלות". עוד נשאלה בהקשר זה לגבי המכר החוזר המצוין בהסכם והשיבה-"כן. אבל אני חייבת להוסיף, שזה מותנה בהחזרת המסמך המקורי, ההסכם המקורי, במידה והמכר הזה מתבטל, לכן מכיוון שהמסמך המקורי עדיין ברשותנו, עדות נחרצת שהמכר לא התבטל והוא עדיין שריר וקיים עד היום" (עמ' 110 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 111 ש' 10).
93. העדה נשאלה בעדותה האם יתכן שבתרגומה נשמטה שורה והשיבה שלא שידוע לה. היא הופנתה לשורה במסמך המקורי לפיה בתרגום לעברית מדובר בשורה שאומרת: מסר הצד השני את ההסכם והנכס לצד הראשון והשיבה-"(מעיינת) זה רשום במפורש, בתרגום שלנו, "ימסור צד ב' לצד א' את החלקה הנ"ל יחד עם חוזה זה." אני אומרת לך שהתרגום שלי בסדר, והתרגום שאת מציגה לא נכון". העדה אישרה שאין לה הכשרה הנדסית וכן ידע מקצועי בתחום המדידה. העדה הופנתה לסעיף 9 לתצהירה שם טענה שמצד דרום זה יורשי נאסר עלא-א-דין ונשאלה על מה הסתמכה בטענתה. היא השיבה שעל הסכם המכר ועל הרישום משנת 1935, שנערך ע"י רשות הפיתוח בזמנו. היא נשאלה האם מדובר בפרשנות שלה והשיבה שמדובר ב"ציטוט מלה במלה". היא התבקשה להראות את המילה "יורשי" והשיבה שמדובר במילה "ווראת'ט". עוד נשאלה היכן המילים "עלא א-דין" והשיבה-"אני רואה "יורשי נאסר עלא א-דין" זה לא ממש ברור כי יש קיפול של המסמך המקורי, אבל גם מהמסמכים של רשות הפיתוח שערכו סקרים פורמאליים רשמיים שם, זה תואם את הטענה שלנו שאלה יורשי נאסר עלא א-דין, ועוד משהו, לא היה שם אף בעלים אחר מאלה שנזכרים בהסכם שלנו, הם היחידים שהיו שם בשטח. וזה גם תואם את הסקרים והמסמכים הרשמיים במדינה והסכמי החליפין עם המינהל לגבי המחזיקים הנוכחיים, זה רשום שם בפירוש, וגם תעודות הנפקדות שהוצאו עבור החלקות והאנשים הספציפיים שם, שצורפו גם לתצהיר שלי וגם של המדינה, לתזכורת תביעה" (עמ' 111 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 112 ש' 14).
94. העדה נשאלה בעדותה האם סבה ידע קרוא וכתוב בעברית והשיבה שאינה יודעת. עוד נשאלה האם המעטפה המקורית שצירפה צילום שלה בחזקתה והשיבה שכן אך לא כרגע. העדה נשאלה האם ידוע לה על עסקות חליפין נוספות שביצע סבה והשיבה שכן וכי ידוע לה בוודאות לפחות על עוד שתיים. עוד טענה שחלק מהעסקאות נעשו באזור תרשיחא אבל לא באזור הספציפי של החלקה הזאת. העדה נשאלה האם סבה עיבד את החלקה הזו בעצמו והשיבה שלפי מה שדודה סיפר לה כן. עוד נשאלה האם יתכן מצב הם וגם משפחת דרבי עיבדו בו-זמנית את החלקה והשיבה שמדובר בשאלה תיאורטית שאינה יודעת להשיב עליה. העדה הופנתה לסעיף 26 ואישרה שהראיה היחידה שיש לה לפיה שוקרי לא שילם את התמורה זה עצם העובדה שהיא מחזיקה עדיין בהסכם המקורי. כאשר נאמר לה שהראיה היחידה שיש לה זה ההסכם הנטען המקורי, השיבה-"המסמך היחיד, המסמך העיקרי כן, אבל לא הראיה היחידה, אני אומרת שוב, הידיעות האלה עוברות במשפחה, וגם באנשי הכפר שעובדים בסמוך. לגבי מסמך בכתב, חוץ מהמסמכים שהגשתי בתצהיר שלי, כולל התיק של 71', זה מה שיש לי". העדה נשאלה האם נכון לומר שבהסכם המקורי אין הגבלה למתי אפשר להחזיר את הכסף והשיבה-"יש ברשותכם את ההסכם המקורי, יש את התרגום. מה שיש שם, זה מה שיש" (עמ' 112 לפרוטוקול ש' 15- עמ' 113 ש' 21).

95. העדה הופנתה בעדותה לסעיף 27 ונשאלה האם קיים הסכם שכירות בינם לבין משפחת דרבי והשיבה שאין לה הסכם בכתב וככל הנראה היה הסכם בעל פה. העדה לא ידעה לומר לאילו שנים מתייחס נושא השכירות. כאשר נאמר לה שמוזר שהתנהל הליך משפטי ביניהם לבין משפחת דרבי והם באותה תקופה משכירים להם, השיבה-"מה שבטוח שהשכירות היתה לפני שנת 71', וככל הנראה המחלוקת התעוררה בינינו שהצריכה הגשת התביעה בשנת 1971, זה מה שאני מבינה מהמסמכים וממה שסיפר לי דוד שלי". העדה לא ידעה לומר איך משפחת דרבי שילמה. עוד נשאלה האם המסמכים של התביעה האזרחית 1906/71 נמצאים ברשותה והשיבה שכן. היא נשאלה האם אלה כל המסמכים שנמצאים ברשותה והשיבה שמה שרלוונטי הוגש וכי ישנו מסמך נוסף שהיא יכולה להגיש. היא השיבה שהמסמכים הגיעו לידיה מתיק הקרטון בארון. היא נשאלה בהקשר זה האם שאלה אנשים נוספים או את דודה האם ידוע לו על מסמכים נוספים והשיבה ששאלה ונאמר לה שמה שבקרטון הזה זה מה שיש. עוד נשאלה האם הפסיקה בניסיונותיה לאתר מסמכים והשיבה-" לא. פניתי לבתי המשפט כדי לנסות לאתר מסמכים נוספים מהתיק, והגעתי למבוי סתום מכיוון שתיקים ישנים לא מחזיקים אותם יותר טכנית בבית המשפט, מבערים אותם, לכן לא יכולתי להשיג יותר מסמכים". העדה נשאלה האם הם היו מיוצגים בתביעה והשיבה שניתן לראות זאת במסמכים וכי היא לא היתה שם. העדה אישרה שבהתאם לרישומים לשוכרי אל קאדי היו עוד חלקות בתרשיחא (עמ' 113 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 114 ש' 21).

96. בחקירתה החוזרת הופנתה העדה לעמוד 5 לתצהיר מהנספחים של התובעים- המפה ונשאלה מדוע טענה שהמפה אינה מדוייקת. היא הסבירה-"הכיוון של הצפון הוא לא מדוייק וניתן לראות זאת מנספח יא' שלי עמ' 17 רואים שם בבירור את הכיוון הצפון והמפה שיושבת יותר במדוייק מהמפה בנספח ד' שהיא מפה ישנה ולא ברור הכיוון". עוד התבקשה לאיית בערבית את שם השכן מצד דרום בהתאם להסכם המכר והשיבה-"השם המלא זה ווראתת נאסר - נ', א', ס,ר, המלה השלישית היא - ע, ל, - עוד אות שלא ברורה חסרה מהקיפול, ודין - ד, י, נ". התבקש להגיש את המקור של המפות והוחלט להשאירן בידיו הנאמנות של עורך הדין מנסור (עמ' 114 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 115 ש' 10).

עמדות הצדדים בסיכומיהם
97. התובעים- עזבון המנוח מיכאיל נאסר ג'דעון טענו בסיכומיהם שחלקה 1 נוצרה על ידי פקיד ההסדר שאיחד בין חלקות 720 ו-724 וכי לאור הנתונים שהוצגו בפני בית המשפט יש להפריד ביניהן, הן כיחידות רישום והן בנושא הבעלות. נטען שהמחלוקת בתיק הינה לגבי חלקה 724 בלבד שצריכה להירשם ע"ש התובעים. נטען שכל הצדדים בתיק טוענים שהמקרקעין שבמחלוקת (חלקה 724) היו בבעלות שוכרי אלקאדי, כאשר יורשי ג'דעון טוענים שרכשו את המקרקעין בשנת 1943 ואילו דרבי טוען שהמקרקעין נרכשו על ידי יוסף ח'ליל דרבי בשנת 1947 משוכרי אלקאדי. מדינת ישראל טוענת ששוכרי אלקאדי הוא נפקד ולא מכר את החלקה מעולם ולכן המקרקעין בבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים שמכרם לרשות הפיתוח בתמורה ובתום לב.

98. לטענת התובעים בסיכומיהם, הם הגישו לבית המשפט ראיות מקיפות המוכיחות את תביעתם מעבר לכל ספק. נטען שהוגש הסכם המכר המקורי מיום 2.3.1943, ראיות המוכיחות את גבולות חלקה 724 ובעלי החלקות הגובלות, ייפוי כח נוטריוני מיום 7.3.1971 לפיו הועברה החלקה שבמחלוקת מהמנוח מיכאיל ג'דעון לבניו אדוארד וויקטור וכן פסק דין בת.א. 61/78 המהווה תעודה ציבורית ונושנה וכן מסמכים מת.א. 1906/71. עוד נטען לעדותה האמינה של ג'ין ג'דעון. באשר להסכם המכר מיום 2.3.1943 נטען כי המסמך מהווה תעודה נושנה קבילה על פי סעיף 43 לפקודת הראיות ומי שחפץ לסתור אותה, עליו נטל הראייה (ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (נבו)). נטען שבענייננו מתקיימים שני התנאים שנקבעו בסעיף 43 לפקודת הראיות- המסמך בן מעל לעשרים שנה (74 שנים) והוצא ממשמורת כשרה. נטען שעצם שמירת המסמך תקופה כה ארוכה מעידה כי המשמורת נאותה, כי התובעים הציגו את המסמך המקורי והעמידו אותו לבדיקת מז"פ. עוד נטען שמדובר בהסכם מבוייל, כאשר הבולים מתקופת המנדט וכי על ההסכם חתומים מספר עדים. ההסכם נושא חתימת שוכרי אלקאדי ותאריך החתימה. נטען שהצגת המסמך המקורי לבית המשפט מהווה אלמנט מכריע לקבלת המסמך כראיה ולמהימנות הגרסה. עוד נטען שלאחרונה חלה הקלה בעניין קבלת מסמכים עתיקים כראיה (ע"א 9555/10 עמי הופמן נ' איל יפה ואח' (נבו)). נטען שיתר הצדדים לא חולקים על כך שהחלקה היתה בבעלות שוכרי אלקאדי- דבר המחזק את אמיתות המסמך ויוצר חזקה שמדובר במסמך אותנטי ואמין. עוד נטען שבמסמך לא נעשו שינויים והוא נשמר כפי שהוא. נטען שעדותה של המומחית מטעם מז"פ אינה פוגעת באותנטיות ובחזקת התקינות של ההסכם. נטען שלמרות שהמומחית נתנה חוות דעת מטעם המדינה (ולא כמומחית בית המשפט) ולמרות עדותה המגמתית, ניסיונה להטיל ספק, ניסיונותיה להימנע מלחוות דעתה בנושא אמיתות המסמך ולמרות שלא ביצעה את כל הבדיקות שהיה מחובתה לבצע- עדותה תומכת בגרסת התובעים. נטען שמעדותה עלה שמדובר במסמך שנכתב בשטף וברצף באופן טבעי, כאשר הנייר היה בשימוש לפני שנת 1950 ובתקופת המנדט וכן הדיו הנוזלי בה השתמשו גם בתקופת המנדט. עוד עלה שהבולים שעל הנייר לא ניטלו ממסמך אחר והודבקו אלא בולים אותנטיים שהודבקו על המסמך לראשונה. עוד נטען כי הסכם המכר הוגש כמוצג וכראיה במסגרת ת.א. 1906/71 ונושא חותמת בית המשפט וחתימת שופט. נטען שבמסגרת הליך זה לא נטען שההסכם מזויף. נטען שדרבי ואחיו בחרו שלא להעיד בעניין זה ואף לא הסבירו מדוע לא כללו את החלקה שבמחלוקת בוויתור הנוטריוני לטובת מחמוד (עמ' 78-80 לנספחי תצהיר ג'דעון). נטען שאי הכללת החלקה שבמחלוקת בוויתור הנוטריוני, בעוד שחלקות אחרות נכללו, לרבות החלקה הסמוכה- 720, מעידה שדרבי ואחיו לא ראו בחלקה נכס שבבעלותם.

99. לטענת התובעים בסיכומיהם, הסכם המכר משנת 1943 מגדיר את החלקה, תיאורה, מיקומה, שטחה וגבולותיה באופן שניתן לזהותה בוודאות מספקת. באשר לשטח החלקה נטען שבהסכם שטחה מוגדר "כדונם בערך". נטען שעם חלוף הזמן השטח הציבורי והדרך הורחבו ונגסו משטח החלקה המקורי שכיום הינו 813 מ"ר. באשר לתיאור החלקה נטען כי ההסכם מתאר את החלקה כחלקה המיועדת לשתילת טבק והנטועה עצי תפוח, תאנים ושזיפים. נטען שאין חולק שהחלקה שימשה לשתילת טבק והיתה נטועה עצי פרי שונים. התובעים הפנו בעניין זה לעדות ג'מיל מעיקי. באשר למיקום החלקה נטען כי הוכח שהחלקה נמצאת באזור הידוע בשם "אלשנאתי" שבו היו מספר חלקות בבעלות משפחת אלשנאתי. נטען שהדבר עולה מספר המיסים, מתצהיר ג'ין ומעדותו של מיכאיל חדאד. באשר לגבולות החלקה נטען כי אין חולק שמצד צפון לחלקה היתה וקיימת כיום דרך ציבורית שהורחבה עם השנים וכן מצד מערב קיימת דרך. באשר לצד המזרחי נטען כי אין חולק שהחלקה הגובלת מצד מזרח מהווה כיום חלקה 143, המהווה חלקה 756 שהיתה בבעלות מוחמד אברהים אלבובאח, דבר התואם את הסכם המכר משנת 1943. נטען שהדבר עולה גם מתצהירו המשלים של חסן גדיר. באשר לגבול הדרומי נטען שבהסכם בערבית רשום "יורשי עלא דין" אולם בתרגום נרשם יורשי נאסר עלי או נאסר עבליני או נאסר מאחר ועם הזמן הרישום המקורי נשחק. נטען שמעיון בנוסח הערבי עולה שרשום יורשי נאסר עלא אלדין. נטען שגם מתצהירו המשלים של חסן גדיר עולה הדבר. באשר ליתר תנאי החוזה נטען כי ההסכם מפרט את התנאים ואת התמורה וכן מתייחס לשאלת מסירת החזקה והשימוש. נטען שאין בתרשיחא חלקה העונה לתיאור החלקה כעולה מההסכם.

100. לטענת התובעים, הוכח שהמנוח מיכאיל ג'דעון העביר את זכויותיו בחלקה לבניו המנוח אדוארד ג'דעון וויקטור ג'דעון בחלקים שווים. ההעברה בוצעה לפי יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מס 34/86 כרך 86 עמוד 34 מיום 7.3.1971. נטען שייפוי הכח מתייחס למספר חלקות שהמנוח העביר לבניו, ביניהן החלקה נשוא המחלוקת. נטען שיפוי הכח מהווה תעודה נושנה ונמצא במשמורת נאותה. עוד נטען שייפוי הכח מהווה תעודה ציבורית ונהנה מחזקת התקינות באשר נחתם בפני הנוטריון הציבורי. התובעים הפנו לסעיף 66 לחוק הנוטריון הזמני העותמני של שנת 1913 הקובע את נטל השכנוע על פי הכלל הידוע של תקינות המעשה המנהלי. נטען שייפוי הכח מהווה ראיה עצמאית שלא נסתרה ואשר תומכת בהסכם משנת 1943 ומאמתת אותו. עוד נטען שניתן תוקף של פסק דין לעסקה נשוא ייפוי הכח במסגרת סכסוך משפטי בין יורשי המנוח מיכאיל ג'דעון ז"ל (ת.א 61/78). באשר לחזקה בחלקה נטען כי החזקה היתה ועודנה בידי התובעים, אולם בתקופה מסויימת הוסכם שהמנוח יוסף ח'ליל דרבי ישתמש בחלק מהשטח החלקה לזרעים עונתיים בלבד. נטען שיורשי המנוח דרבי היו משלמים דמי שכירות לויקטור ג'דעון כשהיה בארץ וכי יתר החלקה היתה בחזקת התובעים ומורישם לפניהם, כשהיא פנויה מכל חפץ ואדם. נטען שהחזקה החלקית של משפחת דרבי היתה לתקופה מסויימת וברשות משפחת ג'דעון עד שהפסיקו לשלם דמי שכירות והוגשה כנגדם תביעת פינוי בשנת 1971.

101. לטענת התובעים, המסמכים שנמצאו ברשותם ביחס לת.א 1906/71 בבית המשפט השלום בנהריה חלקיים. נטען שהם ניסו לאתר את התיק אך נמסר להם שהוא בוער. נטען שהמסמכים שהוגשו בתיק הם המסמכים שאותרו על ידי ג'ין ג'דעון ודי בהם ובתצהירה כדי להוכיח שהתביעה התייחסה לחלקה 724 מגוש שומא 1 ששטחה כדונם ושם האזור "שאנתי". נטען שהמחלוקת בתיק עולה מהבקשה לזימון עדים והמסמכים שנדרשו להציג בעדותם. נטען שעולה מהבקשה שהנתבעים שם טענו בכתב הגנתם שקיבלו את החלקה בחליפין מרשות הפיתוח, טענה שאין בה ממש. נטען שהגרסה שהועלתה שם סותרת את גרסת הנתבע בהליך דנן. עוד נטען שהדבר מעיד שההסכם משנת 1947 מזויף ומפוברק, אחרת היה מוצג במסגרת ההליך והנתבעים היו מתבססים עליו ולא על טענת רכישה בחליפין מהרשויות. נטען שטענת זיוף ומרמה מצריכה כמות ואיכות ראיות שונה מהנדרשת במשפט אזרחי באופן רגיל וכי הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הביאו שמץ של ראיה שההסכם משנת 1943 מזויף או שאינו מתייחס למקרקעין שבמחלוקת.

102. לטענת התובעים, תביעת הנתבע 1- דרבי נטולת יסוד. נטען שבהתאם לתזכיר התביעה של הנתבע 1 חלקה 1 היתה בבעלות המנוח יוסף דרבי ז"ל והיא מורכבת משני חלקים- האחד חלקה 724 שנרכשה כביכול משוקרי אלקאדי על ידי המנוח יוסף ח'ליל דרבי ז"ל בשנת 1947 והשני חלקה 720 שנרכשה באמצעות חזקה עתיקת יומין לתקופה העולה על תקופת ההתיישנות ללא עוררין או מתנגדים. נטען שלאחר מכן נעשה ניסיון לשינוי חזית לפיו הנתבע 1 רכש חלק זה גם במסגרת ההסכם משנת 1947, המהווה שינוי חזית פסול לו התנגדו התובעים. נטען שהטענה נוגדת את תזכיר התביעה ועצם העלאת טענות עובדתיות סותרות מוכיחה העדר מהימנות של גרסת הנתבע 1. עוד צוין שלגבי החלק שנטען שנרכש משוכרי אלקאדי לא נטען בתזכיר התביעה לחזקה ושימוש ללא עוררין ולתקופה העולה על תקופת ההתיישנות ולא ניתן לשנות חזית ולטעון זאת כעת. נטען שכדי לבסס את זכותו טען הנתבע 1 שקיבל את הזכויות בחלקה בוויתור בלתי רשום מבעלים בלתי רשומים (אחיו) לפי ויתור נוטריוני מיום 4.2.1987, כאשר הם קיבלו את הזכויות בירושה מאביהם המנוח יוסף ח'ליל דרבי ז"ל שכביכול רכש כדונם משטח החלקה משוכרי אלקאדי בהתאם להסכם המכר שמקורו לא הוצג ומהווה מסמך מזויף בלתי קביל כראיה ואילו החלק האחר נרכש בחזקה עתיקת יומין. עוד נטען שהזכויות בחלקה עברו ליורשיו של המנוח ח'ליל דרבי ז"ל לפי צו ירושה של המנוח בתיק 287/77 של בית הדין השרעי ביום 26.3.1978. נטען שצו הירושה מעולם לא הוצג ולא הוגש כראיה ואפילו זכותו של מחמוד כאחד היורשים לא הוכחה. נטען שלתצהיר הנתבע 1 לא צורף העתק מהסכם הרכישה המזויף משנת 1947, לא צורף צו ירושה ולא צורף ייפוי הכח הנוטריוני.

103. באשר להסכם משנת 1947 נטען כי ההסכם אינו קביל כראיה ומשקלו ההוכחתי אפסי. נטען שכדי ההסכם יתקבל כראיה ללא עד שערך אותו או ראה את ההסכם נחתם במו עיניו עליו למלא אחר התנאים בסעיף 43 לפקודת הראיות. נטען שעותק מההסכם אינו ממלא אחר התנאים. נטען שהמקור לא הוצג לבית המשפט ולא ניתנה לתובעים הזדמנות לעיין בו. נטען שבית המשפט לא יכול היה להתרשם מגילו של המסמך וכי הוא לא הוחזק במשמורת נאותה. באשר לטענה לפיה המסמך נגנב נטען כי מדובר בטענה כבושה שאין בה אמת, שלא הועלתה במסגרת התלונה במשטרה ומי שהגישה את התלונה לא זומנה להעיד. עוד נטען שבתצהירו של מאהר דרבי שניתן כחמישה חודשים לאחר הפריצה אין זכר לטענה שנגנב אלא צוין שהמסמך הועבר לאפוטרופוס והוחזר למשפחתו. נטען שהנתבע 1 הוליך שולל את התובעים והשיג את הסכמתם לבדיקת ההסכם מיום 2.3.1947 במרמה. נטען שבדיון שהתקיים ביום 22.10.15 (10 חודשים לאחר הפריצה) ניסתה עורכת הדין פרל להמנע מהעברת המסמכים לבדיקת מז"פ לרבות ההסכם אולם בסוף הוסכם להעביר את המסמכים לעורך הדין איוב לצורך העברה למז"פ מבלי שציינה שהמסמך כביכול נגנב. נטען שסביר שהמסמך היה ברשותם אך סירבו להעבירו מחשש שיתגלה הזיוף. עוד נטען שההסכם לא הוגש במסגרת הסכסוך משנת 1971 וכי המסמך כולל סתירות פנימיות ומתייחס בתוכנו לעסקת שכירות להבדיל מעסקת מכר. עוד נטען שבמסמך סתירות פנימיות היות ופעם הוא מתייחס למתן אפשרות שימוש במחצית הנכס ופעם בנכס כולו ופעם משתמע ממנו שמדובר בהסכם "מוזארעה".

104. לטענת התובעים, מעיון במסמך עולה כי יצירתו וכתיבתו הושפעו מהסכם המכר משנת 1943 ונפלו בו טעויות כתיב זהות (דולם במקום דונם, שימוש במונח לועזי מוטעה "קונטראט"). נטען שהסיכוי שטעויות אלו תתרחשנה בשני ההסכמים, כשההסכם הראשון לא עמד לנגד עיני כותב ההסכם השני, אפסי. נטען שההסכם מתייחס למתן רשות בלבד ואף מגביל את אפשרות השימוש לזרעים עונתיים בלבד ואוסר על זריעה חורפית. אין במסמך זכר להעברת בעלות או כוונה כזאת. נטען שטענת דרבי לבעלות וחזקה בחלקה 724 עומדת בסתירה לבקשה להיתר בניה שהוגש בתיק בניה 391/93 שם שטח חלקתם הוא 680 מ"ר. עוד נטען שהעדים שהעידו מטעמו לא העידו אמת. הנתבע 1 לא התייצב לדיון למרות שעדותו חיונית ויכולתו להתייצב וכי עדותו של מאהר היתה מלאה סתירות והתחמקויות. נטען שהעד ג'מיל מעיקי טען שראה את דרבי מחזיק בחלקה עד לשנת 1942 כאשר דרבי טוען שרכש את החלקה בשנת 1947. עוד נטען שמעדות מכיאיל חדאד עולה שאביו הלווה לדרבי 50 לירות פלסטיניות ואילו בבית המשפט טען שההלוואה לצורך רכישת הקרקע היתה 1,000 לירות. הוזכר שמשפחתו נמצאת בסכסוך עם משפחת ג'דעון. באשר לטענת החזקה הנוגדת נטען שדרבי לא הציגו חוות דעת של מומחה לתצ"א להוכחת שימוש בחלקה ברצף לתקופה העולה על תקופת ההתיישנות ובתזכיר התביעה לא טענו לחזקה נוגדת, כפי שגם עולה מתוכנית הבנייה בתיק 391/93.

105. באשר לתביעת רשות הפיתוח ואנ"נ נטען כי הטענה לפיה על התובעים להוכיח תביעתם מעבר לכל ספק מופרכת שכן חוק נכסי נפקדים לא התכוון לכך. נטען שזכות הקניין הינה זכות חוקתית ויש לפרש את סמכויות האפוטרופוס פרשנות צרה נוכח העובדה שתעודת הנפקדות פוגעת בזכות הקניין, בפרט כאשר הוצאה בשיהוי של עשרות שנים שגרם לנזק ראייתי. נטען שלהכרזה על נכס כנכס נפקד ועל אדם כנפקד יש השלכות חמורות במישור הקנייני. נטען שיש לדקדק עם האנ"נ ביחס למילוי הוראות החוק ומילוי חובותיו כרשות מנהלית שבסמכותה להפקיע רכוש על ידי הוצאת תעודת נפקדות. נטען שבענייננו המצב חמור בהרבה שכן האנ"נ מבקש לפגוע בקניינם של תושבי המדינה שאינם נפקדים על סמך טענת נפקדות ביחס לאדם אחר, תוך ניסיון להקנות לו זכויות שלא היו לו מאז 1943. נטען שקיים נטל ראשוני בטרם ההכרזה אם אדם או נכס נפקד והוא הוכחת קיום פיזי של אדם המיוחסת לו בעלות בנכס בתקופה מסוימת, במובחן מהשאלה אם הוא נפקד או לא. נטען שבענייננו, לא נערכה בדיקה האם שוכרי אלקאדי היה בחיים לאחר שנת 1947. עוד נטען שבהנחה ששוכרי אלקאדי היה נפקד, היה על האנ"נ לערוך בירור עובדתי האם החלקה שבמחלוקת נותרה בבעלותו עם קום המדינה, בדיקה שלא נעשתה. נטען שבהנחה שהוא מכר את החלקה לאחרים, האנ"נ לא יכול היה להכריז על החלקה כנכס נפקד. נטען שהאנ"נ לא כיבד את זכות הטיעון והשמיעה והתעודות שהוצאו אינן כדין והן בטלות ומבוטלות. נטען שהאנ"נ בדק רק ששוכרי אלקאדי אינו רשום בישראל אך לא בדק האם היה באחת הארצות המנויות בחוק נכסי נפקדים. נטען שהוצאת התעודות נגועה בחוסר תום לב. עוד נטען שהעסקה הנטענת בין האנ"נ לרשות הפיתוח לא הוכחה, לא דווחה ולא אושרה. נטען שסירוב האפוטרופוס לגלות את ההסכם סותר את טענת הרכישה בתמורה ובתום לב. נטען שמבירורים שערכה ג'ין ג'דעון עלה כי לא נעשתה שום עסקה ולא שולמה כל תמורה בגין החלקה שבמחלוקת. נטען לשיתוף פעולה בין רשות הפיתוח לאנ"נ במטרה לשלול את זכויות התובעים בחלקה.

106. הנתבע 1 דרבי טען בסיכומיו כי עיקר המחלוקת מתמקד בזכויות הבעלות בחלקה 724 כאשר אין מחלוקת שחלקה 720 רשומה בבעלות דרבי כבר משנת 1935 והמדינה חזרה בה מתביעתה המקורית וצמצמה תביעתה ל-1/6 חלקים מהחלקה נוכח נפקדות רסמיה יוסף דרבי. נטען כי דרבי הוכיח את זכויותיו במידת הראייה הקבועה בסעיף 20 (ב) (2) לחוק נכסי נפקדים מעל לכל ספק. לחילופין, נטען שנוכח החזקתו הממושכת בחלקה עליה אין מחלוקת נוכח למעלה מ-15 שנה ולאור העובדה שהתבצע בה עיבוד נמשך ורציף, רכש זכויות בעלות מכח התיישנות רוכשת הקבועה בסעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני. נטען כי יש לדחות את תביעת ג'דעון מכמה טעמים. נטען שאין ערך ראייתי להסכם המכר משנת 1943 שתורגם על ידי ג'ין ג'דעון. נטען שעל פי חוות דעת מומחית מז"פ עלה שלא צוין תאריך על פני המסמך ולא ניתן לחוות דעת ביחס לאותנטיות המסמך. עוד נטען שהמומחית לא יכלה לשלול את המסקנה לפיה המסמך יכול היה להיווצר גם כיום ולא בשנת 1943 (עמ' 95-96 לפרוטוקול). עוד נטען שכל עדותה של ג'ין מתבססת על עדויות שמיעה וחלק מתצהירה מהווה עדות מומחה בתחום המדידה וההנדסה מבלי שיש לה הכשרה מתאימה. נטען שעדותה של ג'ין "מזוהמת" ובעלת משקל אפסי נוכח העובדה ששהתה באולם ושמעה את כל העדויות בתיק בטרם נחקרה. נטען שעל פי הפסיקה אין לתת לעדות זו משקל או למצער משקל מופחת (ע"א 1238/13 יושיע נ' רז (נבו 20.3.13)). נטען שמדובר בנוכחות מכוונת ויש לתת לעדות משקל ראייתי נמוך עד אפסי (קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק רביעי, עמ' 1553). עוד נטען להימנעות מהבאת עדים רלוונטיים ונטען שקמה חזקה שלו ויקטור ג'דעון היה מעיד, הדבר היה לטובת דרבי (ע"א 27/91 קבלן נ' שמעון עבודות מתכת, פ"ד מט (1), 450).

107. לטענת הנתבע 1 ג'ין הודתה בחקירתה שמעולם משפחתה לא פנתה בדרישה לדרבי להתפנות מהחלקה בטענה שהיא שלהם. אין מחלוקת שבשנת 1985, עת הוצאה תעודת הנפקדות הראשונה לשוכרי אלקאדי, משפחת דרבי קיבלה צו פינוי ולא משפחת ג'דעון. נטען שמשפחת ג'דעון לא נכחה פיזית בחלקה בכל הליכי ההסדר משנת 1986 ולראיה לא קבלה הודעה מפקיד ההסדר כמחזיקה להגיש תזכורת תביעה, אלא משפחת דרבי בלבד. נטען שהמחדל לנקוט פעולה כלשהי להביא להכרה בבעלותם בחלקה משנת 1943 ללא הסבר משכנע, לצד העדר הנוכחות והחזקה, בפרט בהליכי ההסדר נוכח פומביותם ופרסומם, מטילים צל על משקל הטענות ואינם מתיישבים עם ההיגיון. הנתבע 1 הפנה בסיכומיו לאופיו הפומבי והציבורי של הליכי ההסדר (רע"א 7762/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה עבדאלקאדר ואח' (נבו 27.8.12)). נטען שחלוף הזמן מבלי להבהיר מדוע לא פעלו לקבלת זכויותיהם, עומד לחובת התובעים (ת"א 513/02 עזבון המנוח אסדי ז"ל נ' עזבון המנוח שיחאן ז"ל (נבו 14.4.10)). נטען שחל שיהוי ניכר בהגשת תזכיר תביעה על ידי ג'דעון ללא הנמקה המצדיקה זאת נטען שהתנהלותם לוקה בשיהוי כבד המצביע על הזנחה, אדישות וויתור על זכות , בעוד שדרבי החזיק כל השנים במקרקעין, עיבד אותם, רכש זכויות ונהג בהם מנהג בעלות ללא עוררין. נטען שהכרה בזכויות ג'דעון בהתעלם מחוסר המעש מצידם משך 70 שנה, תפגע בהסתמכותו של דרבי ותשנה מצבו לרעה ולכן יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. עוד נטען לכשלים בהסכם המכר התומך בתביעת ג'דעון. נטען להעדר זהות בין גבולות החלקה מדרום בהסכם המכר ובין תיאור גבולה הדרומי של החלקה בייפוי הכח הנוטריוני ובפסק הדין שחילק את רכוש המנוח מיכאיל ג'דעון בין בני משפחתו. עוד נטען כי נשמט מהסכם המכר הגבול הדרומי הטבעי של חלקה 724- ביתם של דרבי על חלקה 720, כאשר אין מחלוקת שהיה בבעלותם משנת 1935, קודם להסכם משנת 1943. נטען בנוסף, שתיאור שונה של המקרקעין בהסכם ג'דעון מתיאורם בהסכם המכר של דרבי, בגבולות החלקה, במיקום השכונה, ובנטיעות על הקרקע, מצביע על העדר זהות במקרקעין המהווים את חלקה 724. עוד נטען שטענת ג'דעון לפיה השכירו את הנכס לדרבי לתקופה מסויימת נטענה בעלמא, לא נתמכה בראיות ולא מתיישבת עם חזקת דרבי לאורך השנים ללא הפרעה. נטען כי הסכם ג'דעון התייחס לחלקה 724 בלבד ולא הגיוני ששטחה דונם היות ורק עם חלקה 720 השטח הינו דונם. לטענת הנתבע 1, על פי סעיף 17 לתצהיר האנ"נ תביעת ג'דעון הינה תיאורטית מאחר ועל פי ממצאיו המנוח עצמו נפקד כחוק ועל כן ככל שתתקבל התביעה, רשאית תהא המדינה לתבוע את החלקה מכח נפקדותו כנכס המוקנה לאנ"נ (הדבר עלה גם מעדות רונן ברוך, עמ' 13 לפרוטוקול ש' 16-18). נטען שג'דעון לא עמדו בנטל ההוכחה המצדיק הכרה בזכויותיהם ודין תביעתם להידחות בין על הסף מחמת שיהוי ובין לגופה.

108. לטענת הנתבע 1 הוא עמד בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר להוכחת זכאותו להירשם כבעלים בחלקה 724 ממספר טעמים. נטען להחזקה ועיבוד רצופים וממושכים. צוין שאין מחלוקת שהמחזיק הבלעדי משך כל השנים בחלקה הוא דרבי. לראיה הוזכר צו סילוק היד בשנת 1985 וכן העובדה שדרבי בלבד היה צד להליכי הפינוי בהם נקטה המדינה בשנת 1986 ובשנת 1990 וכן להסכמת המדינה בשנת 1993 לפיה דרבי יחזיק בחלקה עד להכרעה בסכסוך במסגרת ההסדר. עוד נטען שגם לאחר הליכי חקירה לצורך עריכת סקר על ידי פקיד ההסדר, רק דרבי הוזמן על ידי פקיד ההסדר להגשת תזכורת תביעה ביחס לחלקה. צוין שתצהירו של דרבי, לרבות תמונות ותצ"א שצורפו לתצהירו, מעידים על היות החלקה מעובדת מאז ועד היום וכן הדבר עלה מעדותו (עמ' 73-74 לפרוטוקול). נטען שהחזקה בחלקה עשויה לשמש ראיה לזכות בעלות (ע"א 525/74 עזבון סולימאן עבדאללה עיסה נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (1), 729). לטענת הנתבע 1, להוכחת בעלותו בחלקה, הציג מסמך כתוב בשפה הערבית, שתורגם על ידי עו"ד נטרלי שמונה על ידי בית המשפט בהליך קודם, ובו סוכם על מכירת החלקה לדרבי תמורת 50 לירות. צוין במפורש שמחצית החלקה כבר נמסרה לדרבי והגבול הדרומי של החלקה הוגדר כשטחו של דרבי, שנרשם כבעל זכויות בו בספר המיסים בשנת 1935. נטען שכלל הראיה הטובה ביותר מחייב הצגת המקור אך לעיתים די במתן הסבר ראוי לאי הצגת המקור כדי שבית המשפט יחרוג מכלל זה (ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, נ"ה (5), 84 2001). נטען שבמקרה דנן יש מקום לחרוג מהכלל שכן הוסבר שההסכם אבד וככל הנראה נגנב על רקע פריצה שארעה בביתו בשנת 2015 אולם אין מחלוקת ששנתיים לפני כן שלח דרבי את ההסכם המקורי לאנ"נ לצורך העברתו לבדיקת מז"פ, אולם הוא הוחזר לידיו מבלי שבוצעה בו בדיקה.

109. נטען שההסכם תואם את תכליתו כהסכם מכר בגבולותיו את תיאור החלקה ונתוני השטח. נטען שמטרת ההסכם צוינה בתחילתו עת נרשם שהמוכר הרשה לדרבי הקונה לתפוס חזקה ולרכוש בעלות ושימוש. נטען שגם אם בהמשך דובר על מסירת החלקה לשימוש חקלאי לשנתיים ועל זכותו של המוכר לחזור בו מהמכר ולחזיר את הכסף שקיבל, אין הדבר גורע מהיות ההסכם הסכם מכר. נטען שאין חולק שהקרקע נותרה בבעלות דרבי באופן רצוף וממושך ולא לתקופה קצרה וקצובה. נטען שנקבע בפסיקה שגם אם היה מקום להשקפה, שנוכח ההוראה בדבר זכות המוכר לפדות את הרכוש, מתפרש ההסכם לשתי פנים, גם אז לא היה בכך לשנות ממסקנה שמדובר בעסקת מכר, לפי עדויות שנשמעו (ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון ואח', פ"ד כ (1), 505, 516), , ע"א 138/62 הא.נ.נ. נ' נעים וכליל עויד, פ"ד טז עמ 2649, 2653).נטען בנוסף, שגבולות החלקה שתוארו בהסכם תואמים באופן מוחלט את המציאות, כאשר ממזרח צוינו שני גובלים- מוחמד אברהים אלבובאח (משבצת 143) וג'ריס כתון (משבצת 144). נטען שבתצהירו של העד מעיכי ג'מיל מטעם דרבי הוסבר מפורשות שבגבול המזרחי היה ג'ריס חדד ששם אימו ח'תון וכך עלה גם מתצהיר העד חדאד מטעם דרבי. באשר לגבול הדרומי נטען שצוין כגובל דרבי עצמו ומעיון במפה עולה שאין מחלוקת שחלקה 720 (141) גובלת באופן בלעדי בחלק הדרומי של חלקה 724 (142). צוין כי אומנם לא צוינה כגבול משבצת 145 (בבעלות עפיפה עלי נאסר עלא אלדין ובעלה) אולם לפי מיקומה במפה מדובר בחלקה שגובלת בדרום מזרח במקטע קטן ולא היה צורך לשם זיהוי החלקה ומסויימות העסקה בהגדרת גבול נוסף. באשר לשטח החלקה נטען כי שטח חלקה 724 פחות מדונם ולכן רק הסכם דרבי הגיוני הואיל והתייחס לכל השטח של חלקות 720 ו-724 כחטיבת קרקע אחת שמחצית ממנה נמסרה לדרבי קודם לעסקה זו. נטען שמעדות מעיכי ג'מיל עלה ששוקרי אלקאדי מסר לדרבי את הקרקע לבניית ביתו עוד לפני ההסכם על יתרת הקרקע, נוכח היותם משפחה.

110. לטענת הנתבע 1 דרבי תמך גרסתו בנוגע למכר, גם בעדויות חיצוניות למשפחה של זקני הכפר המתגוררים בתרשיחא. מטען שמתצהיר מעיכי ג'מיל עלה כי תיאר את גבולות החלקה, סיפר על העיבוד והחזקה הרצופים של דרבי, על ידיעתו שהאדמה נמכרה לדרבי ואף הבהיר שמעולם לא ראה מי ממשפחת ג'דעון על החלקה. העד אישר פרטים אלו בעדותו. באשר לעד מיכאל אליאס חדאד נטען כי הוא טען בתצהירו שידוע לו אישית שהחלקה נמכרה לדרבי היות ואביו הלווה לדרבי את הכסף עבור הרכישה. בעדותו הבהיר שהוא הלך להביא לאביו את 50 הלירות תמורת המכר. עוד אישר שהחלקה הוחזקה ועובדה על ידי דרבי באופן רציף ושלא ראה מי ממשפחת ג'דעון על הקרקע. שני העדים אף אישרו ששכונת אל שנאתי מצויה במקום אחר בכפר. נטען שעל אף גילם המבוגר עדותם היתה רהוטה, קוהרנטית ולא נסתרה. נטען שדרבי הגן על זכויותיו כל השנים מכח ההסכם. עוד הובהר שמאחר והזכויות במקרקעין קודמות לחוק המקרקעין, צריך לחול עליהן הדין הקודם כמתחייב מהוראות סעיף 166 (א) לחוק המקרקעין ולא קיימת כפיפות לסעיף 8 לחוק המקרקעין ולצורך בדרישת הכתב ודי במסמך שיענה על דרישות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחי העותומני (ע"א 7716/00 קיסרי נ' רשות הפיתוח (נבו 29.9.05)). נטען שבענייננו הסכם המכר נתמך בעדויות מהימנות נוספות וכן יש לייחס לעובדת החזקה והעיבוד הרצופים והממושכים ולהתנהלותה לתבוע את זכויותיה מכח ההסכם. נטען שדרבי עמד ברף הראיות הנדרש להוכחת מכר על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה ואף הרים את הנטל הראייתי המחמיר הקבוע בסעיף 20 (ב)(2) לחוק נכסי נפקדים. הנתבע 1 הפנה בסיכומיו לסעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני- "התיישנות רוכשת" וטען לחילופין שמכח החזקתו ועיבודו החקלאי את החלקה משך התקופה הנדרשת, רכש בעלות בקרקע. נטען שסעיף 22 לחוק ההתיישנות האריך את תקופת החזקה והעיבוד הנדרשת לצורך רכישת זכות במקרקעין ל-15 שנים וכי על פי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני במקרקעין לא מוסדרים, ניתן לרכוש זכויות מכח התיישנות רוכשת ובלבד שתוכח חזקה בקרקע ועיבוד חקלאי של לפחות 50% מהקרקע משך כל תקופת ההתיישנות. נטען שהוכח בעדים ובתמונות שדרבי עיבד את החלקה באופן רציף למעלה מ-15 שנה (ע"א 8117/14 עבדאלוילי תופיק חוסין נ' מינהל מקרקעי ישראל (נבו 16.6.16).
111. לטענת הנתבע 1, ישנם מספר טעמים המצדיקים את דחיית עמדת המדינה. נטען כי דרבי יצא ידי חובתו בדרישה הראייתית המוטלת עליו מכח סעיף 20 (ב)(2) לחוק נכסי נפקדים, על מנת להכיר בזכויות הבעלות שלו בחלקה מכח התחייבות הנפקד טרם היותו נפקד ותביעתו צריכה לגבור על תביעת המדינה. נטען כי המדינה נמנעה מהבאת עד חיוני - פקיד ההסדר והסתמכה על עד שאינו בקיא בעובדות. נטען שחסן גדיר התבסס בעדותו על מסמכים בלבד מבלי לבצע בדיקות עדכניות בעצמו ולא ברור מה תרומתו לפרשה. נטען שהעד לא הכיר את נוהל 42.01 שהוגש כמוצג נ/1 ולא עבד לפיו. נטען שאין לו ידיעה אישית על הליך ההסדר שנעשה וכי הוא הודה שהמדינה שגתה כשתבעה בתזכורת התביעה את חלקה 720 במלואה. נטען שיש להניח שלו פקיד ההסדר היה מובא להעיד, עדותו היתה לטובת דרבי. עוד נטען לרשלנות המדינה בהגשת תביעתה ובטיפול האנ"נ בענייני הנפקדות. נטען שמחקירת העד רונן ברוך הליך הטיפול בתביעה ובהוצאת תעודות נפקדות רחוק מלהיות תקין ומגלה אי סדרים הזועקים לשמיים תוך הוצאת תעודת נפקדות בטעות, אי המצאת תעודת נפקדות, הגשת תזכורת תביעה בטעות, הוצאת תעודת נפקדות שלא לצורך המעידה על אותה נפקדות, אי ידיעת האנ"נ על הליכים שננקטו על ידו בשנת 1985 לסילוק דרבי וכבישת גרסת המדינה ביחס להסכם המכר של דרבי- טענות שלא הועלו בהליכים קודמים בשנים 1986 ו-1990. נטען שבנסיבות אין זה מוצדק שדרבי כמחזיק בחלקה 70 שנה יעמוד בנטל הוכחה סטטוטורי מחמיר להוכחת הרכש מהנפקד ואת זכויותיו בחלקה "מעבר לכל ספק מתקבל על הדעת" בעוד שהמדינה תזכה מן ההפקר.

112. רשות הפיתוח בסיכומיה טענה כי הן משפחת דרבי והן משפחת ג'דעון טוענות שמקור הזכות הנטענת בחלקה הנה בעלותו של שוכרי אלקאדי. הבסיס לטענה הוא שני הסכמים שלטענתם העבירו את הזכויות בטרם הפך אלקאדי לנפקד. לטענת המדינה, אין לקבל את ההסכמים כראיה ואין לייחס להם משקל בשל חוסר מהימנות והעדר עמידת ג'דעון בנטל וביחס להסכם דרבי- בשל העובדה שההסכם המקורי לא נבדק ואינו קיים. עוד נטען שתוכן ההסכמים אינו מדבר על עסקת מכר אלא על סוג אחר של עסקה. נטען שסעיף 20 (ב)(2) לחוק האנ"נ קובע שבית המשפט הדן בתביעת חוב מנפקד או בקשר לנכס נפקד רשאי למחוק או לדחות את התביעה אם היא לא הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת (ע"א 74/88 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' סולימאן מניזל, פ"ד מג (4), 280, ע"א 7716/00 נעמי קיסרי נ' רשות הפיתוח (טרם פורסם)). נטען שנטל ההוכחה גבוה במיוחד בהשוואה לתביעה אזרחית רגילה.

113. באשר לתביעת דרבי נטען כי התביעה כולה נסמכת על ההסכם מיום 25.7.1947. נטען שיש לדחות את התביעה בשל הנימוקים הבאים: העדר מסמך מקורי, אי זיהוי החלקה, העובדה שלא מדובר בהסכם מכר והעדר הבאת ראיות. נטען שבהעדר הגשת המסמך המקורי נמנעה האפשרות לבחון את המהימנות והאותנטיות שלו. נטען שההסכם המקורי לא נדון מעולם בהליך משפטי, לא נבדק ע"י מומחה ועורך המסמך לא העיד בבית המשפט. נטען שמדובר בעדות שמועה שכן לא הובאה כל עדות ישירה ביחס להליך כריתת ההסכם. עוד נטען שמעדות המומחית עלה שלא ניתן לבחון זיוף או אותנטיות ללא מסמך המקור (עמ' 97 לפרוטוקול ש' 13-19). נטען שנגרם נזק ראייתי למדינה. עוד נטען שלא ניתן להגיש כלל את המסמך לבית המשפט שלא באמצעות עורכו וכי הטענה לפיה המסמך אבד או נגנב הינה טענה כבושה שמעלה סימני שאלה רבים לעניין מקום ונסיבות שמירת המסמך. נטען שבהעדר המסמך המקורי, דין התביעה להידחות. לטענת הרשות, העדים שהובאו מטעם דרבי מעלים תהיות רבות ויש לדחות את עדות העד מיכאל גיריס חדאד היות ולא הגיוני שיזכור שנה מדוייקת של ההסכם (שלטענתו היו מאות מקרים של הלוואות) וכן יזכור את סכום ההלוואה המדוייק לאחר חלוף למעלה מ-70 שנה. נטען שהעד לא הסביר מדוע הוא זוכר דווקא את המקרה הזה. עוד נטען שעלו סתירות מעדותו, שעה בה פעם טען ש-50 לירות זה כסף קטן ולאחר מכן שמדובר בסכום נכבד. עוד נטען שטענתו לפיה אביו ידע קרוא וכתוב אך לא ערך כל רישום בנוגע להלוואות אינה הגיונית. נטען שגם העד השני סתר עצמו לעניין היחס בין השימוש בבית על ידי משפחת דרבי לבין עיבוד החלקה. עוד נטען שעניין החזקה אינו רלוונטי כאשר מדובר בעסקה שנעשתה עם נפקד.

114. לטענת הרשות, לא ניתן לזהות את החלקה על סמך המסמכים הקיימים והראיות, במיוחד לנוכח העובדה שלנפקד היו חלקות רבות בבעלותו. הרשות הפנתה בסיכומיה לתצהיר המשלים שהוגש מטעם חסן גדיר המתאר את גבולות החלקה בהתאם לסקר נאיף וספר המיסים. נטען כי זיהוי החלקה כפי שמופיע בהסכם הינו לקוי ביותר, אינו ספציפי לחלקה ואינו מהווה אמצעי זיהוי ברמת הסתברות של המשפט האזרחי, לא שכן ברמת הוכחה של מעל לכל ספק שמתקבל על הדעת. נטען שבהסכם הנטען נכתב שבצד המזרחי מוחמד אלבובאח וגריס כתון, בעוד שבהתאם לטבלה לא מופיע זכר לשם גריס כתון. נטען שהטענה לפיה מדובר בגריס חדאד שלאמו קראו כתון נטענה בעלמא ללא שהובאה לכך ראיה (עדות רונן ברוך עמ' 27 ש' 9-12). עוד נטען שאין זכר בהסכם ליורשי עבד אלוהאב אלקאדי שגם הם בגבול המזרחי. בנוסף, נטען כי בהסכם מופיע מכיוון מערב וצפון דרך אך ברור שדרך אינה מהווה אמצעי זיהוי חד ערכי וסימן מובהק, כאשר הגבולות האחרים מוטלים בספק. נטען שלא ניתן לתת משקל לדרך, כאשר מדובר בשני גבולות ובמיוחד שלא ניתן כל תיאור לנכסים שמעבר לדרך. עוד נטען שבהסכם צוין מהצד הדרומי- "הצד השני בלבד". נטען שלא צוין שעל חלקה זו קיים בית או זיהוי אחר. נטען שהעד חדאד העיד שלנפקד היו חלקות רבות ולכן יתכן שההסכם מתייחס לחלקה אחרת. נטען שמדובר בזיהוי חלקי שיכול להתאים לחלקות רבות ולא מדובר בזיהוי העונה על רף ההוכחה הנדרש.

115. באשר לפרשנות ההסכם נטען שמתצהירו ועדותו של רונן ברוך עלה כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בהסכם לשימוש חקלאי שרחוק מהסכם בעלות. נטען שההסכם הוא מסירת חזקה לצורך שימוש חקלאי ביחס למחצית המנכס כשהשימוש בו חקלאי בלבד ולתקופה של שנתיים בלבד. מסירת זכות השימוש הינה מעין בטוחה לחוב או מה שנקרא בערבית "עקד בלוופא" (מכר חוזר) ולמעשה לא בוצע בו מכר בפועל. נטען שמספר דברים במסמך מחזקים את הטענה לפיה אין המדובר בהסכם מכר: דרבי ייטול מחצית התוצרת החקלאית, אלקאדי מתחייב בהוצאות הזרעים, האיסור על זריעה חורפית, קציבת ההסכם לשנתיים וכן המשפט לפיו "עם תום התקופה הקבועה מתחייב הצד הראשון במידה ולא ישלם את הסכום שהוא קיבל מידי ומכספי הצד השני חמישים לירות פלשתינאיות אז יהא זכאי, הצד הראשון, משום כך לחדש לו חוזה זה לתקופה של שנתיים...". הרשות הפנתה בהקשר זה לעדות ברוך רונן לפיה אין המדובר בהסכם מכר (עמ' 30 ש' 21-27). עוד נטען שמשפחת דרבי לא הביאה ראיות אובייקטיביות כגון צילומי אוויר המוכיחים ומאמתים את אמצעי הזיהוי המופיעים בהסכם בזמן אמת (כגון תצלום אוויר המראה כמה עצים היו בהסכם היות וההסכם נקב במספר מדוייק של עצים). נטען שעצם החזקה אינה מקנה זכות כאשר מדובר בקרקע של נפקד. עוד נטען שלא ניתן הסבר לכך שמשפחת דרבי לא העבירה את הרישום על שמה בדומה לבית ולא ניתן הסבר מדוע ההסכם נחשף רק בשנת 1985 ולא נמסרה הודעה מתאימה לאנ"נ. עוד נטען שלא הובאה חוות דעת מקצועית של מודד מוסמך לעניין זיהוי החלקה.

116. באשר לתביעת ג'דעון נטען כי ג'דעון לא הגישה תזכורת תביעה במהלך ההסדר ויש לכך השפעה נכרת על זכותה. נטען שלא ניתן הסבר לאי הגשת תזכורת התביעה, לא שכן נימוק מיוחד או משכנע ודי בכך לסלק את תביעתם על הסף. עוד נטען שהאדם שנטען כי רכש את המקרקעין מיכאל נאסר ג'דעון הינו ככל הנראה נפקד לאור מסמכים שקיימים ברשות האנ"נ אך כפי שהוסבר בעדות האנ"נ תעודת נפקדות מוצאת ביחס לנכס מסויים וכל עוד לא הוכחה זכותו של הנפקד בנכס לא מוצאת תעודה כאמור. נטען שאם בית המשפט יקבל את תביעת ג'דעון תוצא תעודה בהתאם לסמכות האנ"נ. עוד נטען שתביעת ג'דעון לא הוכיחה שבמסמכי הירושה החלקה הנטענת הוענקה לאביה ולא הוכח שהחלקה היא חלק מצו הירושה. לגופו של ההסכם, נטען שיש לדחות את תביעת ג'דעון מארבעת הנימוקים: מדובר בעדות שמועה, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נתמכת בראיה מסייעת, בדיקת המז"פ הראתה שקיים ספק בנוגע לאותנטיות המסמך ובעיית זיהוי החלקה ותוכנו של המסמך. באשר להסכם נטען כי הינו בגדר עדות שמועה, ההסכם לא הוגש לבית המשפט על ידי הקונה או המוכר ולא נתמך בראיה או עדות אחרת. נטען שאין לקבל את המסמך כראיה לאמיתות תוכנו (י.קדמי, על הראיות, כרך 1, עמ' 282-285). עוד נטען שהמסמך אינו עונה על התנאים הנקובים בסעיף 43 לפקודת הראיות.

117. באשר לעדות ג'ין נטען כי מדובר בעדות יחידה ללא סיוע. הרשות הפנתה לסעיף 54 לפקודת הראיות וטענה שיש לבחון את ההסכם במשנה זהירות. עוד נטען לנזק ראייתי שנגרם לרשות בשל השיהוי הרב שדבק בהצגת ההסכם ובעקבות כך את המשקל האפסי שבית המשפט יתבקש לייחס לה (ת.א. 509/93 נעמה נסייר נ' הפטריארך היווני, תק- מח 2002 (4) 1142). נטען שדברים אלו נכונים לגבי תביעה רגילה ונכונים שבעתיים כשמדובר בתביעה כנגד האנ"נ המצריך נטל הוכחה מעל לכל ספק שמתקבל על הדעת. נטען שלא הוכח שדרבי או ג'דעון פנו לאנ"נ משך שנים רבות. עוד נטען שג'דעון נמנעה מהבאת כל עד מטעמה, כגון אמה, דבר הפועל לחובתה. עוד נטען שלא הוצג כל מסמך רפואי מאומת כדין לעניין הסיבות שמנעו מדודה למסור עדות. באשר לחוות דעת המומחית מטעם המז"פ נטען כי נקבע מפורשות שהתאריך המוטבע על הבולים והחתימה עצמה הוטבעו בדיו שונה מהדיו המופיע במסמך, דבר המעלה תהיות לגבי התאריך בו נערך המסמך. עוד נטען שמעדות המומחית עלה ספק באשר לאותנטיות של המסמך (עמ' 94-95 לפרוטוקול). עוד נטען שהמומחית הבהירה כי ההבדל בין סוג הדיו של החתימה והתאריך שונים באופן בולט וקיצוני (עמ' 94 לפרוטוקול ש' 11-21). נטען שהמומחית ציינה שהעט בו נעשה שימוש מתאים לשנת 1943 אולם ציינה שלא ניתן לשלול שימוש בו בשנים מאוחרות יותר. עוד נטען שמומחה לא יכול לבדוק את אמיתות החתימות על ההסכם לעומת דוגמאות חתימה שהוצגו בפניו. נטען שעצם הקביעה שלא מדובר במסמך מזויף אינה מספיקה בנסיבות העניין.

118. באשר לזיהוי החלקה נטען כי לג'ין אין ידע מקצועי במדידה ועל כן יש לדחות את מסקנותיה המקצועיות בחוות דעתה. צוין כי לא הוגשה חוות דעת מקצועית של מודד או עדות תומכת אחרת. באשר לגודל החלקה נטען כי היות וג'דעון לא תובעים את חלקה 720 השטח המצוין בהסכם של דונם סותר את טענתם. נטען כי מדובר בהבדל מהותי וכן כי האזור שמוזכר בהסכם לא הוכח על ידם ולא הובאה ראיה אוביקטיבית לפיה מדובר בשכונת אלשנאתי כגון מקור היסטורי או עדות מזקן הכפר. נטען שגם הגבולות בהסכם אינם תואמים את המצב בשטח, כאשר מצד מזרח מצוין בהסכם מוחמד אברהים בובאח בלבד, בניגוד לסקר נאיף שם מופיע גם יורשי עבד אלוהאב אלקאדי. מצד מערב ומצפון מצוין דרך ונטען שאין זה אמצעי זיהוי מספק, כאשר אין תיאור לנכסים שמהצד השני של הדרך. באשר לגבול הדרומי נטען כי המילים המופיעות אינן ברורות ולטענת העדה הדף קרוע וזאת הסיבה לטעויות שאירעו בהליך קודם (עמ' 103 לפרוטוקול ש' 28-30). צוין בהקשר זה כי השם "אבליני" קיים ויתכן שלא מדובר בטעות אלא בחלקה אחרת, דבר המקשה על הזיהוי. עוד נטען שהכתוב בהסכם לא תואם את הכתוב בספר המיסים ובסקר נאיף שם נכתב ביחס לחלקה 145- "עפיפה עלי עלא אלדין ובעלה" וביחס לחלקה 146- "עבדאללה אברהים נאסר עלא אלדין". צוין כי תמוה שמשפחת דרבי לא מוזכרת בהסכם ביחס לחלקה 720. נטען שהעדה אישרה שלא מדובר בעסקת מכר רגילה אלא בעסקת מכר חוזר ונטען שדומה כי מדובר בעסקה שכוללת מרכיב של הלוואה מאשר עסקת מקרקעין. נטען שההסכם אינו מייצג עסקת מכר וכי ככל שתתקבל תביעת ג'דעון, הרי שלכל היותר היא יכולה לקבל את התמורה המוזכרת בהסכם ככל שהאנ"נ ידרוש זאת, שהרי אין בהסכם הגבלה לעניין החזרת הסכום והאנ"נ נכנס לנעלי הנפקד (עמ' 31 ש' 12-13).

119. התובעים- ג'דעון טענו בסיכומי תשובה מטעמם כי אין ברשות הפיתוח ראיה לפיה שוכרי אלקאדי נפקד או היה בכלל בחיים אחרי שנת 1947 או מיהם יורשיו. עוד נטען שאין ראיה ששוכרי לא מכר את זכויותיו לג'דעון, אין ראיה לזיוף, אין ראיה שרכשה את הזכויות מהאנ"נ, אין ראיה להסכם מכר, לשמאות ולתשלום תמורה כלשהי לאנ"נ. נטען שזולת תעודת נפקדות שהוצאה שלא כדין יש רק את סקר נאיף שבו צוין ששוכרי אלקאדי נפקד ללא כל ראיה על סמך מה ביסס נאיף את מסקנתו ואילו ראיות עמדו לנגד עיניו. נטען שלא ברור כיצד האפוטרופוס מתבסס על סקר נאיף שערכה רשות הפיתוח, כשהיא רוכשת הנכס וכי מדובר בניגוד עניינים וחוסר תום לב. נטען שרשות הפיתוח מנסה להתבסס על נטל ההוכחה ומידת ההוכחה הקבועים בסעיף 20 (ב) לחוק נכסי נפקדים, אולם רשות הפיתוח בהיותה צד ג', שרכשה את החלקה מהאנ"נ, אינה יכולה להתבסס על הוראות החוק. לטענת התובעים, הם עמדו בנטל סעיף 20 אולם מידת הראיות הנדרשת מהם הנה המידה הנדרשת במשפט אזרחי רגיל.

120. לטענת התובעים, סעיף 20 לחוק אינו חל בשל מספר סיבות. נטען שעל פי סעיף 31 לחוק נכסי נפקדים בית המשפט לא יזקק לטענה שנכס פלוני העומד לדיון הוא נכס נפקד, אלא אם היה האפוטרופוס בעל דין בתיק. נטען שבעניינו האנ"נ ידע על ההליך, הגיש מטעמו תצהיר, אך בחר שלא להצטרף כצד להליך (ואף לא צורף על ידי רשות הפיתוח או בית המשפט). נטען שדי בכך לדחות את הטענה ששוכרי אלקאדי היה נפקד ובעקבות כך חלקה 724 נכס נפקד. עוד נטען כי היסודות המוקדמים הדרושים להפעלת סעיף 20 לא התקיימו היות ותנאי לתחולה הוא כי תעודת הנפקדות הוצאה כדין או שהוכח ששוכרי אלקאדי נפקד. נטען שלרשות הפיתוח אין זכות להסתמך על הסעיף אלא לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (ולא לצדדים שלישיים שרכשו ממנו) ואין מקום להטלת נטלי ראייה מוגברים. נטען שתעודת הנפקדות שהוצאה אינה יכולה לסייע לרשות הפיתוח מכמה טעמים: ראשית, האנ"נ הודה בחקירתו שאין לשוכרי אלקאדי תיק ואין תיק לגבי כל נפקד (עמ' 17 ש' 23-25). שנית, האנ"נ הודה בחקירתו הנגדית שהסתמך בהוצאת הנפקדות על שלושה דברים- ספר המיסים, סקר נכסי נפקדים ובדיקתו במרשם התושבים. נטען שסקר נאיף נעשה מטעם עובד רשות הפיתוח וכי החומר עליו התבסס אינו בנמצא והוא מהווה עדות שמיעה. עוד נטען שלא ברור כיצד נאיף מוסמך לקבוע שאדם נפקד ומניין השיג את המידע. נטען לגבי הבדיקה במרשם האוכלוסין כי ניתן לכל היותר להסיק ממנה שאדם אינו תושב ישראל לאחר הקמתה ואין בכך לקבוע שהוא נפקד שכן יתכן ונפטר לפני שנת 1947 או העתיק מגוריו למדינה ידידותית. שלישית, תעודת הנפקדות הוצאה בחוסר תום לב שכן בעת העסקה עם אנ"נ היה ידוע ששוכרי אלקאדי נפקד ולא הוצאה תעודת נפקדות לגביו. עוד צוין שהאנ"נ לא העיד שבידיו ראיה לפיה שוכרי אלקאדי היה בחיים לאחר 1947 באחת מהמדינות המפורטות בחוק נכסי נפקדים ודי בכך לדחות את התביעה.

121. לטענת התובעים, הוראת סעיף 20 (ב) לחוק תחול ביחסים שבין האפוטרופוס לנפקד או יורשיו ופריבילגיה זו אינה יכולה להיות נחלתו של צד ג' שרכש כביכול נכס מהאנ"נ (ת"א 895/91 עזבון המנוח אחמד חסין מוסא אלעבאסי ואח' נ' רשות הפיתוח ואח').נטען שרשות הפיתוח אינה יכולה להסתמך על נטל הראיה המוגבר שנקבע בסעיפים 20 ו-30 לחוק. עוד נטען שלאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לפרש את סעיף 20 על דרך הצמצום נוכח זכות הקניין. באשר לטענת השיהוי בהגשת התביעה נטען כי משהותר לתובעים להוסיף את תביעתם בטרם הסתיימו הליכי ההסדר, לא ניתן לטעון לשיהוי. נטען שהתובעים לא הגישו תביעתם מאחר ולא ידעו על הליכי ההסדר וכי מעבר לכך לא נגרם נזק ראייתי לנתבעים. נטען כי מדובר בתביעה לזכות קניינית שלא התיישנה וכי בשיהוי כאמצעי המונע מהמבקש סעד קנייני לו היה זכאי אילולא השיהוי הנטען- יש להשתמש בנסיבות חריגות בלבד (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית תק- על 2003 (2) 2853). באשר לטענת העדר הסיוע לעדות יחידה של בעל דין נטען כי אין בטענה ממש. התובעים הפנו לסעיף 54 (2) לפקודת הראיות לפיו בית המשפט רשאי לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין ובלבד שיפרט מה מניע אותו להסתפק בעדות. נטען כי לא מדובר בעדות יחידה אלא בעדות שנתמכה בראיות חיצוניות למכביר (רישומי מס רכוש, תצהיר חסן גדיר וחקירתו, עדות ג'מיל מעיקי, הבקשה להזמנת עדים, ההסכם המקורי). נטען שגם התנהגות דרבי במהלך המשפט מהווה סיוע, כאשר הגיעו להסכמה בדבר בדיקת ההסכמים במז"פ מבלי להודיע שההסכם שלהם נגנב כביכול.

122. לטענת התובעים, גם בטענה לפיה בבדיקת המז"פ עלה שיש ספק באמיתות ההסכם אין ממש. נטען כי המומחית סברה שחוות דעתה היא עבור המדינה ולא בית המשפט. עוד נטען שמעדותה עלה שמדובר בנייר, דיו ובולים מלפני קום המדינה שקשה להשיגם כיום וכן קבעה שהבולים לא הועברו ממסמך אחר. נטען שלא הוכח זיוף ודי בעובדה שהמסמך ישן והנייר, הדיו והבולים ישנים מלפני קום המדינה כדי לאמת את אמיתות המסמך. נטען שחוות הדעת אינה אובייקטיבית. באשר לטענה לגבי שטח החלקה נטען שהקביעה בהסכם לפיה שטח החלקה הוא דונם מדוייקת לאור העובדה שננגסו מהחלקה שטחים לצורך הרחבת כבישים הגובלים בחלקה. באשר לטענת הנפקדות של ג'דעון נטען שמדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב, תוך שינוי חזית והיה צריך להעלותה כאשר המנוח ג'דעון היה בחיים. נטען שהאיום להפעיל את הסמכות ולהכריזו כנפקד שנים רבות לאחר מותו מחייבת את דחיית הטענה והאנ"נ מנוע ומושתק מהעלאת הטענה לאחר 70 שנה מקום המדינה. בנוגע לסיכומי דרבי נטען כי כל הראיות עליהן מתבססת התביעה הינן עדות שמיעה. נטען שחמור שמחמוד דרבי בחר שלא להעיד למרות שיכול היה וכן אחיו. נטען שהימנעותם תומכת בגרסת ג'דעון ומאמת את הטענה לפיה ההסכם מזוייף.

123. דרבי בסיכומי תשובה מטעמם טענו ביחס לסיכומי ג'דעון כי אביו של דרבי לא העיד בשל מצבו הרפואי שפורט בתצהיר. נטען שהיה כבן 3 במועד כריתת ההסכם ולא יכול היה לתרום בעדותו יותר מבנו. עוד נטען שג'ין כלל לא הכירה את הפרשה עד לשנת 2013 נוכח העובדה שדודה עזב את הארץ ואביה נפטר כשהיתה ילדה קטנה. באשר לאמיתות הסכם ג'דעון נטען שחוות דעת המז"פ סתרה את הטענה שמדובר במסמך עתיק עת קבעה שלא ניתן לסתור את ההנחה שאותו מסמך יכול היה להיות מיוצר כיום, בפרט שההסכם אינו נוקט בתאריך. נטען שלא הובאו עדים ביחס לטענת "המשמורת הנאותה". נטען כי שני העדים מטעם דרבי העידו ששכונת אלשנאתי נמצאת במקום אחר, שאינו קרוב לחלקה נשוא התובענה. העד מיכאל חדאד צירף תשריט בכתב ידו לתצהיר ולא נשאל על כך בעדותו וטענתו לא נסתרה וכך גם לגבי העד מעיכי ג'מיל. עוד נטען שג'דעון לא סיפקו מענה הגיוני לשאלה מדוע נעדר מהגבול הדרומי ציון ביתו של דרבי בחלקה 720 שרשום על שמו משנת 1935. נטען שבסיכומים הועלתה טענה חדשה לפיה בתרגום נרשם יורשי עלי או נאסר עבליני אך טענה זו אינה נכונה והשם עבליני עלה לראשונה רק בעקבות חקירתה הנגדית של ב"כ דרבי, עת הופנתה ג'ן לסתירה. נטען שלא הוכח שיורשי דרבי בשלב מסויים שילמו שכירות לג'דעון. עוד נטען שג'דעון הטעו את בית המשפט בטענתם שהעתק מהסכם דרבי לא צורף היות והעתק מההסכם המתורגם צורף כנספח א' לתצהיר וכן העתק בשפה הערבית הוגש לבית המשפט כנספח ד' לתצהיר מאהר דרבי. נטען שאין שחר לטענה לפיה גניבת ההסכם היא טענה כבושה וכי בדיון מיום 22.10.15 לא ידעו מי ממשפחת דרבי, שההסכם המקורי אינו נמצא.

124. באשר לסיכומי המדינה נטען שדרבי חולק על פרשנות המדינה לסעיף 20 לחוק ועל הרף הראייתי שהעמידה המדינה. נטען שב"כ המדינה הודה שההסכם המקורי הועבר לבדיקת מז"פ אך לא נבדק ודרבי תמך את גרסתו בעדות שני זקני הכפר. נטען שהמקרה הזה הוא מקרה בו יש להתיר חריג לכלל המצאת המקור בנסיבות. באשר לעד חדאד נטען כי היה חד, יציב וקוהרנטי והעיד בנוגע להלוואה שנתן אביו ללא סתירות כנטען. גם באשר לטענה לפיה זיהוי החלקה שגוי נטען כי דרבי הסביר בעדות זקני הכפר כי גריס חדאד שם אימו היה ח'תון ולא ברור מדוע יש להעדיף את עדותו של רונן ברוך על פני עדותם. נטען שלא ברור מדוע דרבי צריך היה להביא ראיות נוספות כמו תצ"א משנת 1947 המעידות על החזקה במקרקעין כאשר המדינה הגישה כנגדו צו לסילוק יד בשנת 1985 ותביעת פינוי מהחלקה בשנת 1990. נטען שהמדינה מושתקת "השתק שיפוטי" מלטעון שדרבי לא החזיקו בקרקע. עוד נטען שדרבי תמך תצהירו בתמונות עדכניות שלא נסתרו וכי המדינה לא הביאה חוות דעת נגדית של מפענח תצ"א. נטען שכפי שעלה בחקירות, מעיון בספר משלמי המיסים משנת 1935 לא נראו מחיקות ביחס לחלקות אחרות ותיקון שמות הבעלים בעקבות הסכמי מכר לאחר 1935 כך לא ניתן לזקוף לחובת דרבי את אי רישומו כבעלי 724 לאחר המכר. באשר לחשיפת ההסכם רק בשנת 1985 נטען שדרבי הסביר שרק אז נודע לו שמתעוררת מחלוקת בנוגע לבעלותו עת קיבל לידיו צו לסילוק יד. נטען שהאנ"נ היה צד להליך בזמנו ולא נטען לגבי זיהוי החלקה. נטען שהאנ"נ הודה בהחזקתו של דרבי בחלקה, מבלי להעלות טענה באשר לחלקיות זיהויה ואף על פי הסכם הפשרה הסכים לאפשר את המשך החזקתם בחלקה עד לתום הליכי ההסדר תוך הקפאת הליכי הפינוי. נטען למניעות והשתק שיפוטי בעניין זה. דרבי הפנה לפסיקה בהקשר זה.

דיון והכרעה
125. בפני תביעות סותרות לגבי חלקה 1 מגוש 18876 בתרשיחא ששטחה כדונם והיא מורכבת מחלקות 720 ו-724. המחלוקת בהליך שבפניי נוגעת אך ורק לחלקה 724 שכן מוסכם שחלקה 720 הינה בבעלות דרבי וצריכה להירשם על שמם (המדינה חזרה בה מתביעתה ביחס לנכס זה בשלמותו) ,כאשר 1/6 ממנה יש לרשום ע"ש רשות הפיתוח לאור נפקדותה של רסמיה יוסף דרבי. מכאן, יש להורות על רישום 15/18 מחלקה 720 ע"ש דרבי ו- 3/18 על שם רשות הפיתוח.

126. באשר לחלקה 724, הרי שאין חולק שהחלקה היתה בבעלות שוקרי אלקאדי, כאשר יורשי ג'דעון טוענים שהמקרקעין נרכשו על ידי מיכאיל ג'דעון ז"ל ממנו בשנת 1943, בעוד שיורשי דרבי טוענים שהמקרקעין נרכשו על ידי יוסף ח'ליל דרבי ז"ל ממנו בשנת 1947. לטענת רשות הפיתוח, שוקרי אלקאדי הינו נפקד ולא מכר את החלקה מעולם ומכאן שהמקרקעין בבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים שמכרם לרשות הפיתוח בתמורה ובתום לב. יובהר כי חלקה זמנית 1 מורכבת משתי משבצות- משבצת 141 ומשבצת 142, כעולה מהמפה ההיסטורית של תרשיחא. מהסקר שערך נציג הרשות- נאיף זידאן בשנות ה-60, עולה כי משבצת 142 היא חלקה 724 ומשבצת 141 הינה חלקה 720. בהתאם לסקר, במשבצת 141 (חלקה 720) נרשם "יוסף ח'ליל דרבי" ובהערות נרשם- "נפטר ו-1/6 נפקד". באשר למשבצת 142 (חלקה 724) נרשם כי הבעלים הידוע הוא "שוקרי אפנדי קאדי" וצוין "נפקד". גם בספר המיסים של שנת 1935 נרשם כי חלקה 724 רשומה ע"ש שוקרי אלקאדי. מכאן, יש להכריע האם הוכח כי נעשתה עסקה עם שוקרי אלקאדי הנפקד בטרם הפך לנפקד. סעיף 20 (ב)(2) לחוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים מטיל נטל ראיה מוגבר לפיו בית המשפט רשאי למחוק או לדחות תביעה אם לא הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת.

127. באשר לנפקדותו של שוקרי אלקאדי הרי שמעדות ברוך עלה שבדק בטרם הנפיק תעודתו וכן התייחס לאפשרות ששוקרי נפטר לפני שנת 1947. ברוך נשאל בעדותו על איזה חומר התבסס כדי להגיע למסקנה ששוקרי היה נפקד כאשר הוציא תעודת נפקדות בשנת 2012 והשיב-"יש את ספר המסים, יש סקר נכסי נפקדים, וכמובן אני בדקתי במרשם התושבים המצאות אדם או העדרו. על בסיס החומר הזה הוצאה התעודה". עוד נשאל לגבי ספר המסים משנת 1935 והשיב שספר המסים הוא ספר מנדטורי מלפני קום המדינה, המראה בעלות של אדם מסויים על נכס מסויים. הוא נשאל האם זה מסייע בקביעה ששוקרי הוא נפקד והשיב שזה מסייע לו לקבוע קשר בינו לבין המקרקעין. עוד נשאל האם ישנו ספר נפקדים והשיב שיש ספרי נכסי נפקדים שנעשו בשנים הרלוונטיות והומצא לו העתק שלו ממינהל מקרקעי ישראל. ברוך נשאל בעדותו מי עשה את הסקר שעליו הסתמך לקבוע ששוכרי אל קאדי נפקד והשיב-"ידוע לי שהיה אדם שעבד וקראו לו זיידאן נאיף, היום הוא מנוח, והוא העלה על הכתב את סקרי נכסי הנפקדים במקומות שונים כולל ברורים שנעשו בכפרים השונים" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 18 ש' 12). ברוך השיב בעדותו שבדק במרשם האוכלוסין ולא מצא את שמו של שוקרי. הוא אישר שאין מרשם מנדטורי ואם אדם נפטר לפני שנת 1947 לא ימצא במרשם. עוד נשאל האם ידוע לו אם שוקרי אל קאדי נפטר לפני או אחרי 47 והשיב-"הסקר של נאיף כולל גם ברורים בשטח וזה נכתב בסקר והרבה פעמים רואים שיש דיווח שהאדם נפטר לפני שנת 47 ואז יש התייחסות ליורשים ולכן במקרים מסויימים יש מידע". הוא אישר שיתכן מצב בו אנשים נפטרו ובסקר לא מוזכר שנפטרו. עוד נשאל האם יש מסמך כלשהו לגבי אופן הבירור שנאיף זידאן עשה לגבי שוכרי אל קאדי והשיב-"אני לא יודע, אני יודע שהסקרים ע"י נאיף ואחרים נעשו על בסיס בדיקות בספר המסים ואחרות, וגם סקרים בכפרים כמו בכפר תרשיחא, חלק מהמידע הוא על בסיס בדיקה מאנשים שנותרו בכפר זקנים שיודעים וכו'" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 21-32). מעדותו של ברוך שהיתה אמינה ומהימנה בעיניי, עלה שאין סתירה בין תעודת נפקדות קיימת לבין הוצאת תעודת נפקדות נוספת וכי בשנת 2012, בטרם הנפיק תעודת נפקדות נוספת, שב וערך את כל הבדיקות הנדרשות בשנית ומצא שהאדם שהנכס על שמו נפקד (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 12-30).

128. באשר לתביעת ג'דעון אציין כי יש להורות על דחייתה. לטעמי, אין מקום לקבל את טענת השיהוי, שעה בה ניתן הסבר לשיהוי בהגשת תזכורת התביעה, התביעה הוגשה טרם הסתיימו הליכי ההסדר ולא נגרם נזק למי מהנתבעים. יחד עם זאת, יש לדחות את התביעה לגופה. עדותה של ג'ין ג'דעון, הינה עדות יחידה של עדה שמרבית הפרטים הנוגעים להסכם אינם ידועים לה מידיעה אישית. מטעם ג'דעון לא הובאה שום עדות, מלבד עדותה של ג'ין כאמור, ולא הובא כל מסמך רפואי מאומת כדין בנוגע לדודה שעדותו נמנעה נוכח מצבו הרפואי כנטען. מעדות ג'ן עלה כי דודה ויקטור הוא זה שהגיש את התביעה בשנת 1971 כשהיה בארץ וכי היא אינה יודעת מה נטען בכתב התביעה (עמ' 106 לפרוטוקול ש' 3-18). יוער שכתב התביעה או פסק הדין נשוא ההליך לא הוגש בהליך שבפניי ולא ברור בגין מה התנהל ההליך מהמסמכים שהוצגו בפניי. העדר עדותו של ויקטור, שהיה יכול להעיד על הדברים ממקור ראשון, פועלת נגד ג'דעון (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4), 651, 660). עוד עלה מעדות ג'ן שמעולם לא פנתה לדרבי לצורך פינויים מהחלקה נוכח בעלותם הנטענת ואף לא ידוע לה שנשלח מכתב כזה מטעם עורך דין אחר (עמ' 106 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 107 ש' 1). זאת ועוד, גם בנוגע לטענת שכירת החלקה על ידי דרבי ציינה ג'ן בעדותה שדודה ויקטור סיפר לה. ג'ן בעדותה לא ידעה לומר לאילו שנים מתייחס נושא השכירות וכאשר נאמר לה שמוזר שהתנהל הליך משפטי ביניהם לבין משפחת דרבי והם באותה תקופה משכירים להם את המקרקעין, השיבה-" מה שבטוח שהשכירות היתה לפני שנת 71', וככל הנראה המחלוקת התעוררה בינינו שהצריכה הגשת התביעה בשנת 1971, זה מה שאני מבינה מהמסמכים וממה שסיפר לי דוד שלי". היא גם לא ידעה לומר איך משפחת דרבי שילמה ולא הובאו ראיות בהקשר זה. לעניין זה אציין שאיני מקבל את הטענה לגבי הסכם השכירות שלדבריה של ג'ן היה בעל פה וכפי שעלה מהסכם דרבי משנת 1947, גם הסכמי שכירות נערכו בכתב במועדים הרלוונטיים. הסברה של ג'ן לגבי חזקתם בחלקה גם לא היה מקובל עלי וכן דבריה לגבי עיבוד החלקה, ששוב היו ידועים לה מדודה שלא הובא לעדות כאמור. כך עלה מעדותה כשנשאלה למה כוונתה בדבריה לפיהם הם מחזיקים בחלקה ופירטה-" כיוון שאנחנו הבעלים החוקיים לפי חוזה הרכישה משנת 43', ואין שום חזקה נוגדת במקום, והקרקע הזו נשארה קרקע חקלאית כפי שהיא נרכשה בהתאם לחוזה שם נרשם, ומשם אני מסיקה שהחזקה שלנו שרירה וקיימת ולגיטימית לכל דבר". היא השיבה בשלילה לשאלה האם הם מעבדים את החלקה החקלאית ולא ידעה לומר האם במשך 70 שנה מאז מועד ההסכם החלקה עומדת ריקה. עוד השיבה בשלילה לשאלה האם כיום הם מעבדים את החלקה (עמ' 109 לפרוטוקול ש' 1-30). אציין כי מעדות גדיר עלה שבמהלך ביקוריו עם פקיד ההסדר לא ראה מישהו ממשפחת ג'דעון ולא שמע ממישהו בכפר שהחלקה שייכת לג'דעון.
129. מהעדויות שהוצגו במסגרת ההליך עלה שמשפחת ג'דעון לא נראתה מעולם בחלקה ולא עיבדה אותה ולא הובאה ראיה אחרת בהקשר זה. באשר להסכם שהוצג הרי שהמומחית מטעם המז"פ קבעה שהתאריך המוטבע על הבולים והחתימה עצמה הוטבעו בדיו השונה מיתר הדיו במסמך, ומכאן, שקיים ספק באשר לתאריך בו נוצר המסמך. עוד עלה מעדות המומחית שהיא אינה יכולה לחוות דעתה בנוגע לאותנטיות המסמך וכי המסמך יכול היה להיווצר גם כיום, כלשונה- "אני לא בודקת את הנייר או את גיל הדיו. אנחנו לא בודקים את הנייר ולא בודקים גיל הדיו. אבל מה שאנו כן רואים שאם בנייר אין מלבינים ואנו יודעים שניתן להשיג נייר שמגיב מעט בתאורת UV וזה מתאים לשנות ה- 50 וניתן להשיג עט עם דיו נוזלית וניתן להשיג בולים המתאימים לתקופה לא מן הנמנע שניתן להכין מסמך כזה גם היום " (עמ' 93 לפרוטוקול ש' 8-11). בהמשך טענה בהקשר לאותנטיות המסמך כדלקמן-" אחזור על מה שהסברתי. אני לא יכולה לחוות דעה לגבי אמיתות המסמך מכיוון שכל האלמנטים והאמצעים להכינו קיימים גם כיום, אבל בסעיף 1 בחוות דעתי מצאתי דבר שלא הזכרנו אותו שעל גבי שני הבולים מופיע האזכור היחיד לתאריך במסמך הזה, והתאריך הזה מופיע בדיו מסוג שונה מהדיו של יתר הרישומים של המסמך. כולל החתימה שעל הבול " (עמ' 95 לפרוטוקול ש' 1-4). כאשר המומחית נשאלה בעדותה האם ניתן לסכם לאור דבריה שמדובר במסמך אמיתי שנוצר בשנת 1943 והשיבה-"לא. שוב אני כתבתי ואגיד גם בעל פה - אני לא יכול לחוות דעתי לגבי אמיתות המסמך הזה מכיוון שכל האלמנטים מהם מורכב נמצאים בשוק גם כיום ואפשר גם להכין מסמך מכל המרכיבים כפי שציינתי קודם" (עמ' 96 לפרוטוקול ש' 7-9). עוד נשאלה האם מי שצריך לטפל בזיוף כזה צריך להיות מומחה במלבינים אופטיים ובדיו והשיבה שכיום ניתן ללמוד בקלות היות ומרכיבי המסמך לא מתוחכמים מאוד (עמ' 96 לפרוטוקול ש' 10-11). מכאן, הרי שמעדות המומחית עלה שניתן כיום להכין את אותו מסמך בקלות וכי לדבריה, ניתן להניח שהתאריך הוסף מאוחר יותר היות והדיו שונה.

130. עוד אציין שמעיון בהסכם עולה כי לא מדובר בעסקת מכר סטנדרטית אלא בעסקת מכר חוזר, כאשר לטענתה של ג'ין הדבר מותנה בהחזרת המסמך המקורי והעובדה שהמסמך המקורי ברשותה, מלמדת שהמכר לא התבטל והוא שריר וקיים כיום. כאשר ג'ן נשאלה בעדותה איזו מילה בהסכם מדברת על בעלות השיבה-"אני אצטט את זה בערבית. בשורה 10-11 להסכם המקורי, מסר הצד הראשון, לצד השני, הנכס המצוין לעיל, המילים וודע אליד = חזקה, טמאלוך = בעלות. תסרוף = שימוש. זה אחד. שתיים: בשורה 15, שהצד הראשון מתחייב לגשת עם הצד השני ללשכת הטאבו לרשום את הזכויות. שזה מחזק את הבעלות" (הקו הוסף ד.פ.). עוד נשאלה בהקשר זה לגבי המכר החוזר המצוין בהסכם והשיבה-"כן. אבל אני חייבת להוסיף, שזה מותנה בהחזרת המסמך המקורי, ההסכם המקורי, במידה והמכר הזה מתבטל, לכן מכיוון שהמסמך המקורי עדיין ברשותנו, עדות נחרצת שהמכר לא התבטל והוא עדיין שריר וקיים עד היום" (עמ' 111 לפרוטוקול ש' 1-10). בהמשך עדותה אישרה ג'ן שהראיה היחידה שיש לה לפיה שוקרי אלקאדי לא שילם את התמורה היא עצם העובדה שהיא עדיין מחזיקה בהסכם המקורי. כאשר נאמר לה שאין בהסכם המקורי הגבלה למתי ניתן להשיב את הכסף, השיבה- "יש ברשותכם את ההסכם המקורי, יש את התרגום. מה שיש שם, זה מה שיש (עמ' 113 לפרוטוקול ש' 2-21). אציין בהקשר זה שבניגוד להסברה של ג'ן בעדותה לעיל, ההסכם לא נרשם בטאבו ולא ניתן כל הסבר בעניין זה.

131. גם אם היתה מתקבלת תביעת ג'דעון הרי שלכל היותר היא יכולה לקבל את התמורה המוזכרת בהסכם שכן בחוזה אין הגבלה לעניין השבת הסכום והאפוטרופוס נכנס לנעלי הנפקד. אציין כי מעדות ברוך עלה כי מיכאל נאסר ג'דעון היה נפקד ועל כן שמורה הזכות להכריז עליו כנפקד, במידה וג'דעון היו זוכים בתביעתם והדבר היה רלוונטי, כך שבעלות האנ"נ היתה נותרת בעינה. כך עלה מעדותו-" אני חושב שזה רלוונטי, מכיוון שככל שיוכח לפי סעיף 20 הטענה של הנכס עדיין הוא יותר כנכס נפקד אך של בעלים אחר. בהמשך לסעיף 17 אני המצאתי את תיק הנפקד של המנוח גדעון ובו עולה במפורש כי בעת הרלוונטית היה בלבנון ובכך התגבשה נפקדותו ולכן זה רלוונטי מכיון שהבעלות של האפוטרופוסית תוותר בעינה" (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 14 ש' 2). לאור כל האמור לעיל, ג'דעון לא הוכיחו תביעתם ברמה הנדרשת ועל כן דינה להידחות.

132. באשר לתביעת דרבי הרי שדינה גם כן להידחות. יוער, כי ההסכם המקורי עליו מסתמכים דרבי, משנת 1947, לא הוצג והיות ולא הובאה כל עדות ישירה ביחס לנסיבות כריתתו, הינו בגדר עדות שמיעה. כפי שעלה מעדות המומחית, לא ניתן לבדוק מסמך שאינו מקורי ביחס למועד בו נוצר ולפיכך מתבקש להציג מקור היות ולא ניתן לבחון מרכיבים אותנטיים של מסמך מצילום (עמ' 97 לפרוטוקול ש' 11-17). אציין כי קבלתי את הסבריו של דרבי בנוגע לנסיבות העלמות המסמך המקורי והאיחור בהודעתו על כך. זאת ועוד, ער אני לכך שדרבי המציאו את המסמך לבדיקה וכי המסמך הוחזר להם מבלי שנערך בירור לגביו אך אין לדברים משמעות שעה בה לטעמי, אין המדובר כלל בהסכם מכר אלא בהסכם של מסירת חזקה וזאת ביחס למחצית הנכס, לשימוש חקלאי בלבד ולפרק זמן של כשנתיים. יוער, כי בהסכם מצוין שדרבי יטול מחצית מהתוצרת החקלאית, כי אלקאדי יישא בהוצאות הזרעים וכן הוטל איסור על זריעה חורפית. גם קציבת ההסכם לפרק זמן של כשנתיים שלאחריו המוכר ישלם כסף לקונה, כלשון ההסכם-"...ועם תום התקופה הקבועה מתחייב הצד הראשון במידה ולא ישלם את הסכום שהוא קיבל מידי ומכספי הצד השני חמישים לירות פלשטינאיות אז יהא זכאי, הצד הראשון, משום כך לחדש לו חוזה זה לתקופה של שנתיים...". מעדותו של רונן ברוך עלה כי לפרשנותו מדובר בהסכם לשימוש חקלאי ולא בהסכם מכר. העד שלל שכתוב בהסכם חזקה ובעלות. הוא נשאל האם הוא רואה את המילה שימוש חקלאי והסביר-"מפירוט לשאלות הקודמות, בהסכמי מכר קודמים שראיתי כתוב המלים בערבית בכותרת "הסכמי מכר" . בגוף המסמך מצויין בבירור בשפה הערבית שצד א' הבעלים מוכר שזה בערבית המלה "ביע". בהמשך המסמך שראיתי מצויין במפורש עוד פעם כביטוי "סך המכר" יש במפורש אלמנט של התחייבות של צד א' להעביר את הבעלות "מולק" בד"כ גם השימוש זה "טצרוף". יש בד"כ במסמכים האלו מהתקופות האלו הבהרה של צד א' שהוא המוכר שהוא קיבל מלוא סך המכר והחתימה שלו על ההסכמה מהווה מעין קבלה או אישור של הסך במלואו, יש גם התחייבות של הופעה בפני הרשויות כמו טאבו והסדר בשביל להצהיר על המכירה". לשאלת בית המשפט האם ראה מסמכים שאינם כאלו, השיב-"מסמכי מכר - לא. כשמבצעים הסכמי מכר שאני ראיתי מצויינים במפורש המלים כפי שציינתי קודם. אולי חסרה הכותרת אבל בגוף המסמך יש את הפעלים, אני מוכר אני מעביר את השימוש והבעלות, יש מחיר, יש אישור על קבלת המכר הכל ביטוי להעברת. כל אלו אני לא רואה במסמך זה. אני כן רואה פה איזשהו שימוש זמני המוגבל בזמן, שנתיים. מפנה לסעיף ב' לתרגום. תקופה של שנתיים עם אפשרות של חידוש לשנתיים נוספות. שזה לא מהווה מכר, יש פה שימוש כלשהו, מתוכן המסמך המדברים בו על זרעים ועל שימוש שההיבטים שלו חקלאים אני קראתי לו הסכם לשימוש חקלאי" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 13-27). בהמשך, טען שההסכם "מבטא אי מכירה של הנכס אלא מתן שימוש בו בעבורה תמורה עם אופציה לחידוש והפסקה" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 6-7).

133. אציין כי דרבי ועדיו לא ידעו להעיד אודות ההסכם כמי שלא היו צדדים או עדים לכריתתו. דרבי אישר בעדותו שאינו מכיר את נסיבות כריתת הסכם הרכישה משנת 1947, אופן יצירתו, כריתתו ועדיו (עמ' 75 לפרוטוקול ש' 20-22). אביו של דרבי לא הובא לעדות, על אף שדרבי אישר בעדותו שאביו מתמצא בזמן ומקום, זוכר פרטים, נע באופן עצמאי וכן הולך לחתונות והלוויות (עמ' 70 לפרוטוקול ש' 20-25). אציין כי לא הוצגה תעודה רפואית באשר למצבו של אביו מלבד טענתו לפיה אביו חולה במחלת האפילפסיה. עוד עלה מעדותו של דרבי ששמע מדודו על הטיפול בתביעה מול ג'דעון אך בחר שלא לזמנו לעדות, דבר הפועל לרעתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4), 651, 660).כך עלה מעדותו כאשר נאמר לו שהיה סכסוך ביניהם לבין משפחת ג'דעון על קרקע אחרת, השיב-" לא. אנחנו לא יודעים שיש סכסוך בינינו לבין ג'דעון, עד שאני התחלתי לחפש בניירת מצאתי את זה ולא אבי טיפל אלא דוד שלי". כאשר נשאל מדוע לא פנה לדודו וביקש ממנו תצהיר בנושא והשיב-"מה שאמר לי שהלכו להזמנת בימ"ש ולא ידעו על איזו אדמה הם מדברים". עוד נשאל בנוגע להסכם שצוין בכתב ההגנה לפיו הם עשו הסכם חליפי עם הרשויות והשיב-"עשינו הסכם אבל לא על האדמה הזו אלא על אדמה במרחק של 200 מ' מהבית שלי ואני מציג הסכם חליפי, לא באדמה עצמה על אדמה אחרת. תסתכל" בהמשך עדותו, כשנאמר לו שהתיק התייחס לחלקה 724 כי הם טענו לחליפין שם השיב שאינו יודע ואינו יודע האם אביו או דודו יודעים (עמ' 72 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 73 ש' 7). כאמור לעיל, אביו או דודו לא הובאו לעדות, ללא מתן הסבר משכנע.

134. מעדות ג'מיל מעיכי אציין כי התרשמתי שמדובר באדם אמין אך עדותו לא יכולה היתה לסייע. מעדותו עלה שראה את דרבי מעבד את החלקה עד לשנת 1942 במו עיניו (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 22-23), כאשר הסכם הרכישה עליו מסתמך דרבי בתביעה הינו משנת 1947. כאשר נאמר לו שהחלקה עליה קיימת הבית של דרבי הינה בבעלותו משנת 1935 וכי היא לא נרכשה משוקרי, השיב-"אני לא הייתי מה אתה רוצה שאני אדע? (צוחק)" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 11-13). עוד עלה מעדותו של ג'מיל שכאשר היה כבן 10 בנו של שוקרי נעלם וכאשר שאל לפשר הענין נאמר לו שאביו לקח אותו כי נתן את הבית, החלקה למשפחת דרבי (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 1-2) (הדגשה שלי ד.פ.). מעדותו עלה כי התייחס בעדותו לבית וככל הנראה לחלקה עליו הוקם ולא ברור האם ערך אבחנה בין חלקה 720 לחלקה 724. גם כאשר נשאל האם ידע שדרבי רכש את הקרקע ושהוא בעליה השיב- "אני יודע שהוא עיבד את זה ואמא שלו אמרה שזה של יוסף..." (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 14-16).

135. מעדות ברוך עלה כי בתקופת המנדט עד לתחילת הליכי ההסדר ספר המיסים היה הראיה לבעלות וכי כאשר הוגש הסכם לגורם הרלוונטי המנדטורי, הרישום היה נעשה במסגרתו, כאשר היה מוצג הסכם מכר- היו מוחקים את א' ורושמים את ב' במקומו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17-19). מעיון בספר המיסים עולה דרבי נרשמו כבעלים של חלקה 720 ולא ברור מדוע לא טרחו ורשמו את בעלותם הנטענת בחלקה 724 מיד לאחר עריכת ההסכם והסיבה לטעמי הינה שלא דובר בהסכם מכר כאמור גם לשיטתם. מתצהירו של ברוך עלה, שדרבי לא סיפקו כל הסבר בנושא זה. עוד יצוין שבייפוי הכח הנוטריוני שנתנו אחיו של דרבי לטובתו, לא נכללה החלקה במסגרת הוויתור, בעוד שחלקה 720 נכללה והדבר מעיד שהם לא ראו בחלקה נכס שבבעלותם. עוד אציין כי אין משמעות לחזקה בחלקה, שעה בה מדובר בנפקד. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

136. למעלה מן הצורך אציין בנוגע לטענה שלא הוכחה עסקה בין האנ"נ לרשות הפיתוח שאין מקום לקבל את הטענה. מעדותו של ברוך עלה כי העסקה נעשתה בספטמבר 1953 וכי עיין בתיק העסקה המכיל הסכם, נספחים, גושים וחלקות בכל הארץ (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 1-2). עוד עלה מעדותו שישנם אזורים שנמכרו לפי דונמים לפי שם הכפר, ולא על פי גושים וחלקות (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 11-12). עוד הסביר ברוך בעדותו שנמכרו כל המקרקעין המהווים נכסי נפקדים בתרשיחא ולפיכך המקרקעין נכללים בעסקה (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-5). גם מעדות גדיר שהציג את סקר נאיף המקורי עלה כי הסקר מבוסס על הספר של המהנדסים שתואם לחלקות והשטחים הרשומים בסקר וכי הקביעות בנוגע לנפקדות מבוססות על הסקר (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 9-13, עמ' 44 ש' 1-3). גדיר אף הסביר בעדותו על סמך מה קבע נאיף שאדם נפקד והשיב-"הוא היה עושה דוחות פיקוח, בירור עם זקני הכפר בשטח, ושאלות לאורך השנים. כל המידע שהוא חושף ברשותו, מעביר לאפוטרופוס הוא החליט. לא אני" (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 14-16). גדיר שלל בעדותו שהוא קבלן משנה או עוזרו של פקיד ההסדר והסביר שהוא עורך בדיקות עצמאיות, כלשונו-"שואל אנשים, אני אוסף את הנתונים שיש לנו ברשות, אני מתבסס על תיקים של הכפר, של הנפקדים של מה שנעשה בעבר, מידע שיש לנו, החל מהמידע של סקר נאיף שנעשה, ספר משלמי המיסים, ושאלות נוספות בכפר" (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 1-4). גדיר הודה בעדותו שלא ערך רישומים עצמאיים במקרה הזה ולשאלת בית המשפט מתי הוא מחליט האם לבצע רישום, השיב-"כשאני רואה שאין לי מידע מספיק, אני עושה בדיקות נוספות. במקרה הזה הסתמכנו על נתוני הסקר והגשנו" (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 29-31). עוד אציין שגדיר התייחס בעדותו ליישום הנוהל על ידם, כלשונו- "(מקריא את הסעיף). נסחי רישום - לא רלוונטי. לעניין הבעלות במס רכוש – לזה כן התייחסנו בספר המיסים. הבעלות בספרי הנכסים של המנהל ושל קק"ל – יש לנו את זה במחשבים שלנו וזה בוצע. זה רשום. ממקורות אחרים זה סקר נאיף וספר המיסים" (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 10-14). ברוך בעדותו, אף הסביר מדוע מסמכי העסקה אינם רלוונטיים. עוד הובהר מפורשות בעדותו שההסכם התייחס לסך כולל בנוגע למקרקעין בכל המדינה, לרבות תרשיחא של כ-7 מיליון לירות ישראליות. ברוך הסביר בעדותו שנמכרו כל המקרקעין שהינם בגדר נכסי נפקדים בהסכם והשיב שלמיטב ידיעתו התמורה הכספית שולמה, אם כי כיום, לאחר כ-70 שנה אין לו קבלה המעידה על כך. בהמשך, אישר שהסך שולם וכי דובר ב-7 מיליון לירות ישראליות. אציין כי קבלתי את הסבריו לגבי העדר הרלוונטיות בחשיפת ההסכם ואני סבור שאותה עסקה נעשתה בתום לב ותוך תשלום מלוא התמורה.

137. ברוך הסביר בעדותו מדוע תעודות נפקדות מוצאות באיחור ניכר, גם לאחר מכירת המקרקעין, כלשונו- "כן. כאשר יש הליך הסדר ויש צורך של רשות הפיתוח לבסס את הרכישה האפוטרופוס, איך האפוטרופוס מבסס את המכר לרשות הפיתוח? צריך להבהיר שהנכס הוא נכס נפקד אחרת אי אפשר למכור אותו. יש היום הליך הסדר וצריך לקבוע את המקרקעין וזו הדרך" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 9-13). עוד נשאל האם מטרת הוצאת תעודת הנפקדות היא להעביר את נטל ההוכחה מהכתפיים שלו לצד שכנגד והשיב-"זו אינה המטרה היחידה. סעיף 30 זה הנוסח שלו. הסברתי שהיות ונפתח הליך הסדר ורשות הפיתוח תובעת בעלות מתוקף האפוטרופוס כרגע צריך להכריז על הנפקדות , אחרת איך האפוטרופוס יוכל למכור. כרגע יש את ההליך הפומבי" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 16-20). אציין כי עדותו היתה מהימנה בעיניי ולא מצאתי טעם נפגם בהוצאת תעודת נפקדות למען הסדר כאשר הדבר נדרש לצורך הליך מסויים. לא הוכח כי התעודה שהוצאה מקורה בטעות והמסמכים שהוצגו לא נראה כי קיים ספק באשר לנפקדותו של שוקרי אלקאדי כפי שצוין לעיל.

138. לאור כל האמור לעיל אני מורה על רישום חלקה 724 בגוש 18876 בשלמות ו-1/6 (3/18) מחלקה 720 על שם רשות הפיתוח ורישום 15/18 חלקים מחלקה 720 בגוש 18876 על שם דרבי. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.