הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 30373-09-14

בפני כב' השופטת תמר שרון נתנאל

התובע
תאופיק חסן ת.ז. XXXXXX424
ע"י עו"ד מחאג'נה מוסטפה ו/או עו"ד ג'בארין אמל

נגד

הנתבעים

  1. נימר עלי אבו רייא ז"ל שנשא בחייו ת.ז. XXXXX238
  2. עלי נימר אבו ריא ת.ז. XXXXXX570

ע"י ב"כ עו"ד דן זוהר

3. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון
4. עו"ד נפתלי נשר מנהל מיוחד
בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב/הנתבע 2 בתיק פש"ר 55615-02-12 מחוזי חיפה

5. עואד אבו ריא ת.ז. XXXXXX632
6. עלי אבו ריא ת.ז. XXXXXX640
7. מוחמד אבו ריא ת.ז. XXXXXX665
8. מאזן אבו ריא ת.ז. XXXXXX665
9. מוטלק אבו ריא ת.ז. XXXXXX990
ע"י ב"כ עו"ד ג'סר אבו רייא

10. אסמעיל אבו סאלח ת.ז. XXXXXX625

11. רשות המיסים משרד מע"מ טבריה
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה
12. מדינת ישראל - לשכת רישום המקרקעין - נצרת
באמצעות פרקליטות מחוז נצרת

החלטה

זו החלטה בבקשת נתבעים 2-1 בתיק, לסילוק התביעה על הסף.

1. בתיק זה הגיש התובע - תאופיק פתחי חסן, תביעה אותה הוא כינה "קניינית, הצהרתית, כספית", בנוגע לחלקת מקרקעין, בסכנין, הידוע ה כחלקה 1 בגוש 19266. בתביעה נתבע, ראשית כל, סעד קנייני, הנוגע לזכויות במקרקעין ולחילופין נתבעו סעדים כספיים, שהם החזר הלוואה ופיצויים בשל הפרת חוזה.

הסעדים הכספיים נמחקו מהתביעה, על פי החלטת כבוד השופטת ע' אטיאס (בסמכותה כרשמת) מיום 23.2.2015, בין היתר בשל היותם בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. נותרה לדיון התביעה הקניינית בלבד.

2. הנתבע 1, נימר עלי אבו ראייה ז"ל (אשר הלך לעולמו לאחר הגשת התביעה, להלן: " המנוח"), היה בעלים של 10/80 חלקים מהמקרקעין שהם שטח של 4 דונם (להלן: "המקרקעין"), אשר שועבדו לטובת התובע, להבטחת הלוואה ע"ס של 800,000 ₪, שנתן התובע לבנו של המנוח, עלי נימר אבו ראייה (להלן: " עלי"), על פי הסכם הלוואה שנחתם ביום 20.12.2010 (להלן: "הסכם ההלוואה" או "ההסכם").

על פי האמור בהסכם ההלוואה היה על עלי להחזיר ל תובע את ההלוואה, כשהיא צמודה לדולר ארה"ב , עד לא יאוחר מיום 20.6.12 (להלן: "מועד הפירעון"). נקבע, כי ככל שההלוואה לא תיפרע במלואה ובמועדה, יהפוך הסכם ההלוואה להסכם מכר של המקרקעין, מהמנוח לתובע וכי במקרה כזה "יפעל המלווה למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל, מבלי שתהיה ללווה כל התנגדות...".

3. במעמד חתימת הסכם ההלוואה, חתם התובע על שטר משכנתא, לשם רישום השעבוד וכן חתם על ייפויי כוח מתאימים לעורכי הדין שטפלו בעסקה. כן חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו, בתמורה לסך של 800,000 ₪, מוכר המנוח לתובע את המקרקעין. ביום 21.12.2010 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על המקרקעין, לטובת התובע.

להסכם ההלוואה צורף נספח, אשר נחתם על ידי התובע ועלי ביום 29.12.10 (להלן: "הנספח"). על פי האמור בנספח, נועד להבהיר את האמור סעיפים מסוימים בהסכם ההלוואה. הנספח חזר על תנאי ההלוואה, תוך פירוט נוסף וכן נקבע בו, כי על עלי להודיע לתובע להודיע, עד חודש לפני המועד להחזרה ההלוואה, אם הוא יכול להחזירה במועד, וככל שלא יוכל לעשות כן, יהפוך הסכם ההלוואה להסכם מכר של המקרקעין . עוד נקבע, כי ככל שעלי יחזיר את ההלוואה לתובע, באופן ובמועד שנקבע, "אזי כל המסמכים שנחתמו בין הצדדים יהיו בטלים ומבוטלים".

המנוח חתם על ערבות אישית לכל התחייבויותיו של עלי כלפי התובע.

אין חולק שההלוואה ניתנה, אך לא הוחזרה.

4. התובע טוען, בתביעתו, כי בחודש מאי 2014, לאחר שההלוואה לא הוחזרה ולאחר שכל פניותיו, בעניין זה, אל המנוח ואל עלי לא הועילו, הוא הוציא נסח טאבו בכוונה לפתוח בהליכים משפטיים והתברר לו, כי ביום 16.8.2011 הוגשו, במרמה, לרשם המקרקעין שטר פדיון משכנתא, בקשה לביטול הערת האזהרה, החתומים, כביכול, על ידו, אולם חתימתו זויפה על ידי עלי, שה וא עורך דין במקצועו. לאחר שבוטלו רישום המשכנתא והערת האזהרה, העביר המנוח את המקרקעין, במרמה, על שמו של עלי.

המנוח ועלי מכחישים את טענות הזיוף והמרמה, אך מודים באי החזר ההלוואה. נטען, כי מחיקת השעבוד והערת האזהרה והעברת הבעלות לעלי, נעשו על דעת התובע, על מנת להתגונן מפני תביעות סרק מטעם נושיו - הנתבעים 9-5 (אשר הטילו עיקולים על המקרקעין).

5. יובהר, כי נגד עלי נפתח, בשנת 2012, תיק פשיטת רגל (פש"ר 55615-02-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה), להלן: " תיק הפש"ר") וכי התובע הגיש לתיק הפש"ר, תביעת חוב נגד עלי, מכוח הסכם ההלוואה, בה ביקש מהנאמן לפסוק לו את סכום ההלוואה וכן נזקים ופיצויים מוסכמים בסך 300,000 ₪.

עו"ד נפתלי נשר, המנהל המיוחד בתיק הפש"ר (להלן: "המנהל המיוחד") החליט ביום 18.3.2018, לאשר לתובע את מלוא סכום ההלוואה, בערכה הדולרי (סך של 910,754 ₪) אך לא אישר לו פיצויים כלשהם.

6. בבקשה לסילוק התביעה על הסף נטען, כי החלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב, כמוה כפסק דין והיא מהווה הכרעה חלוטה וסופית. נטען, כי בכך וכן בהצהרתו בפני המנהל המיוחד, לפיה הוא נושה רגיל, ויתר התובע, למעשה, על "הבטוחה" שהייתה בידו , שהרי אין הוא יכול לטעון גם לסעד של החזר ההלוואה וגם לסעד של מימוש השעבוד ובעלות על המקרקעין.

עוד נטען, כי מעת שהחלטת המנהל המיוחד הפכה חלוטה ( לאחר עבור 45 ימים, ללא שהוגש עליה ערעור), התובע מושתק מלטעון למימוש הבטוחה וכי הוא נוהג בחוסר תום לב.

לכן, כך נטען - אין עוד מקום לתביעה דנן ויש לדחותה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

אציין, כי נטענו טענות נוספות (כגון טענה שלא נעשה זיוף), אשר על מנת להכריע בהן דרוש בירור עובדתי ולכן אין הן רלבנטיות לכאן ואף אין צורך שאציין אותן.

7. התובע מתנגד לבקשה בטענות שונות, אשר אין צורך לפרט את כולן. די אם אומר, כי לטענתו הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, בין היתר בשל הסתרת מסמכים מהותיים מבית המ שפט, כגון בקשה להחרגה שהגיש התובע בתיק הפש"ר, בה הדגיש התובע שהוא מגיש את תביעת החוב רק מטעמי זהירות וכי אין בה משום ויתור על זכותו הקניינית במקרקעין.

לתגובה צורפה הבקשה שהגיש התובע לתיק הפש"ר, בה פירט התובע את השתלשלות העניינים בתביעה זו ואליה צירף את כתב התביעה שהוגש בתיק זה, על נספחיו, את ההסכמה אליה הגיעו המנהל המיוחד וה תובע, לפיה תינתן רשות לתובע להגיש תביעה לבית המשפט, רק בנוגע לסעד הקנייני . הסכמה זו קיבלה אישורו של בית המשפט של הפש"ר וס וכם גורלה של תביעת החוב יוכרע רק לאחר שתוכרע התביעה הקניינית, דנן.

לפיכך ביקש התובע לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

8. גם המנהל המיוחד ביקש לדחות את הבקשה אשר, לטענתו, מנוגדת לדין ולתקנות פשיטת הרגל.

המנהל המיוחד מצביע על כך, שבעל חוב ההלוואה לתובע הוא עלי, בעוד שהמקרקעין אשר שועבדו, להבטחת החוב, היו בבעלותו של המנוח ועל כך שהתובע גילה לבית המשפט של הפש"ר את כל הפרטים, לרבות הבטוחה, בדמות משכנתא, שנעשתה לטובתו לא על ידי החייב (עלי), אלא על ידי אדם אחר (המנוח).

לטענתו, אין כל מניעה שהתובע יתבע את החוב מעלי בתיק פשיטת הרגל וכן שימשיך בתביעה בנוגע למקרקעין וככל שייקבע כי המסמכים לביטול השעבוד אכן זויפו והמשכנתא תוחזר על כנה, הוא לא יוכל להיפרע פעמיים.

דיון ומסקנות

9. צודקים התובע והמנהל המיוחד בטענותיהם. לאחר שהוברר, כי התובע פרש בתיק פשיטת הרגל את כל העובדות, ולאחר שהובהר ההסדר שאושר על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל, אין לסלק תביעה זו על הסף.

התובע זכאי לבירור תביעתו עד תומה.

ברי, כי ככל שתתקבל התביעה שהוגשה בתיק זה (אם תתקבל) יהיו לכך השלכות על תיק פשיטת הרגל, לא רק מבחינת החוב לתובע, אלא גם מבחינת העיקולים שהטילו המשיבים 9-5 על המקרקעין. ככל שלא תתקבל התביעה, יוכל התובע לקבל את חלקו בחלוקת הדיבידנדים בתיק פשיטת הרגל. אין סתירה בין הדברים, וברי התובע לא יוכל להיפרע פעמיים.

10. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקש עלי נימר (הנתבע 2 בתיק) לשלם לתובע וכן למנהל המיוחד, הוצאות ושכ" ט עו"ד , בגין בקשה זו, בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ: 6,000 ₪).

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.