הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 29349-05-18

מספר בקשה:5
בפני
כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

המבקשת
"קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

נגד

המשיבים

  1. ישראל תורג'מן
  2. אורי לוי
  3. שמעון לוי
  4. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשה לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד "), שהגשיה המבקשת - היא הנתבעת מס' 2, (להלן: "הנתבעת") להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי - נפגעי עבודה (להלן: " הועדה הרפואית של המל"ל"), מיום 26.03.2018, אשר קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 89.71% בתחום האורתופדי, הנוירולוגי, הא.א.ג., הנפשי והפלסטי, זאת בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 09.09.2015 (להלן : "התאונה").

העובדות הרלוונטיות לעניין:

2. התובע יליד 30.07.1985, הגיש ביום 14.05.2018 תביעה לפיצויים לפי החוק בשל נזקי גוף שנגרמו ל ו בתאונה שאירעה ביום 09.09.2015. לטענתו ביום התאונה נסע הוא על קטנוע, ללא כיסוי ביטוחי, שהיה נהוג באותה העת על-ידי שמעון לוי – הנתבע מס' 1 והוא נפגע כתוצאה מן התאונה.

3. על-פי כתב התביעה, ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית חולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מחבלת ראש. בבדיקת CT ראש שעבר אובחן התובע כסובל משברים בגולגולת ודימום מוחי, ובהמשך הועבר לבית חולים רמב"ם כשהוא מורדם ומונשם. ביום 08.10.2015 הועבר לאשפוז שיקומי בבית חולים לוינשטיין.

4. התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה. הועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי אצל התובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 89.71%, החל מיום 01.11.2016, לפי הפירוט שלהלן:

10% בגין הגבלה בע"ש צווארי, לפי סעיף 37(5)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת")
10% בגין הגבלה בע"ש מותני, לפי סעיף 37(7)א' לתוספת.
20% בגין תגובה פסיכיאטרית לפגיעה ומוגבלות נוירולוגית, לפי סעיף 34(ב)3 לתוספת.
30% בגין צלקות נרחבות ומכוערות, לפי סעיף 75(2)ד לתוספת.
30% בגין ליקויים ניכרים נרחבים של עצמות הגולגולת, לפי סעיף 36(2)ד I לתוספת.
40% בגין הפרעות קוגניטיביות קשות עקב קונטוזיה מוחית פרונטלית דו צדדית, לפי סעיף 29(11) מופנה לסעיף 33(א)4 לתוספת.
10% בגין איבוד חוש טעם וריח, פגיעה אשר נגרמה על-ידי קונטוזיה מוחית פרונטלית, שם עובר עצבוב של טעם וריח, לפי סעיף 29(5)ב II מותאם לתוספת.
40% בגין התקפי אפילפסיה מסוג גרנדמל, לפי סעיף 30(1)ג לתוספת.

5. עוד ציינה הועדה הרפואית כי התובע "יתקשה לשוב לעיסוקו עקב פגיעות מרובות וחבלת ראש קשה" ועל כן הופעלה תקנה 16 לתקנות הנ"ל, באופן שנכותו הכוללת הועמדה בשיעור 100% (סעיף 12 לפרוטוקול).

6. על רקע האמור ולאחר שהתובע ה גיש תביעתו לפיצויים לפי החוק, הוגשה הבקשה שלפניי בגדרה מבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל לגבי הנכות האורתופדית, הנפשית ובתחום הנוירולוגי שנקבעו לתובע על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל ולמנות מומחים בתחומים הנ"ל, אשר יבדקו את התובע ויחוו דעתם אם נגרמה לו נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה מושא התביעה.

הבקשה:

7. באשר להבאת ראיות לסתור בתחום האורתופדי והנפשי, בבקשתה, טענה הנתבעת כי כעולה מהתיעוד הרפואי של התובע, עוד לפני התאונה וללא קשר אליה , הוא סבל מחרדה ומבעיות אורתופדיות, בכלל זה כאבי צוואר וגב, והיה מעורב בתאונת דרכים קודמת מיום 09.09.2007. נטען כי הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה את נכויותיו של התובע בתחומים האורתופדי והנפשי, מבלי שהתייחסה לעברו הרפואי ומבלי שעיינה במסמכים רפואיים שהיה בהם כדי לשנות ממסקנותיה של הועדה הרפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מגבלותיו הנטענות ואף לגבי שיעור הנכות.

8. נטען כי שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה הנה שאלת הליבה, בנוגע לייחוס הנכות לתאונה , והיעדר התייחסות ספציפית לשאלה זו מהווה טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור.

9. באשר לתחום הנוירולוגי, נטען כי פרט לתלונות סובייקטיביות מצד התובע, אין בתיעוד הרפואי כל אינדקציה אובייקטיבית כי התובע אכן סובל מהתקפי פרכוסים המלווים באיבוד הכרה, על כן לא ברור איך נקבע כי התקפים אלה הם מסוג " GRANDMAL". כן נטען, כי הנוירולוג לא התייחס לשאלה, האם התובע נקט בכל הפעולות הנדרשות להפסקת ההתקפים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי הנכות בגין הפרעות קוגניטיביות אינה מבוססת דיה, היות שנקבעה מבלי שעמדה בפני הוועדה הערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית, בהתאם לדרישת התקנות. הנתבעת טענה, כי הנוירולוג היועץ שבדק את התובע הדגיש כי קיימת פגיעה בהתמצאות, וזאת מבלי ליתן הסבר לשוני בין הממצאים בתיעוד הרפואי בהם נרשם מפורשות כי התובע מתמצא, ומבלי להתייחס לאפשרות ל-"העצמה" שקיבלה ביטוי במסמכים הרפואיים.

10. עוד טענה הנתבעת, כי משנקבעה נכות בגין פגיעה מוחית ובגין הפרעות קוגניטיביות והתקפים אפילפטיים, לא היה מקום לקבוע גם נכות נפרדת בגין פגיעה בגולגולת בשיעור 30%, וזאת בהתאם לסעיף 36(4) לתקנות המל"ל. בנוסף לאמור נטען, כי הנכות בתחום הפלסטי שנקבעה על-ידי הנוירולוג, אינה בתחום מומחיותו ונעשתה על סמך תלונות סובייקטיביות של התובע ללא ממצאים אובייקטיבים.

11. מנגד, בתגובתו עתר התובע להורות על דחיית הבקשה. נטען כי לא התקיימו במקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים להיעתר לבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור. הנתבעת לא הוכיחה, כי החומר הרפואי שצירפה לבקשתה יש בו כדי לשנות את קביעת הוועדה הרפואית. נטען ,כי בקשתה של הנתבעת רצופה טענות משפטיות, שאין בהם כדי להצביע על כל פגם בתחום רפואי כזה או אחר שנפל בקביעת הוועדה הרפואית.

12. באשר לתיעוד הרפואי של התובע מלפני התאונה, המתייחס לחרדה ואי שקט, נטען כי מדובר בשני רישומים בודדים מטעם רופא משפחה, במשך 30 שנות חייו של התובע, שאינם מעידים על עבר פסיכיאטרי עובר לתאונה. נטען כי רישומים אלה אף אינם מקימים ראיה למינוי מומחה אילו היתה מוגשת בקשה למינוי מומחה , שכן לא מתקיים הכלל לרצף טיפולים ואין כל סבירות להתגבשות של נכות צמיתה מן העבר. כך גם נטען באשר לרישום הבודד לגבי כאב צווארי.

13. ובאשר לרישומים הנוגעים לגב תחתון נטען, כי מדובר ברישום של רופא משפחה אשר המליץ על טיפול אנטיאינפלומטורי, טיפול סימפטומי, מנוחה וייעוץ אורטופד. מעבר לאמור נטען כי הרישום בדבר כאב גב בעבר היה מצוי בתיק המל"ל ועמד בפני הועדה האורתופדית, שכן בפרוטוקול הועדה מיום 08.05.2016 צויין כי בפני הועדה עמד סיכום אורתופד קופת חולים מיום 06.01.2016.

14. עוד טען התובע באשר לתאונה הקודמת שבה היה מעורב מיום 09.09.2007, כי המדובר בתאונה בה היה התובע נהג שכלל לא נפגע ודובר בתאונה בה ככל הנראה נפגעה הולכת רגל.

15. באשר לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית בתחום הנוירלוגי, טוען התובע, כי הוא סובל מהתקפי פרכוס רבים במהלך השנה, אך בשל המרחק בין מקום מגוריו ובין בתי החולים, הוא לא פונה לטיפול לשם תיעוד ההתקף בתיק הרפואי. יתרה מזאת, כעולה מחוות הדעת הרפואית של רופא המל"ל בתחום הנוירולוגיה צויין, כי אין תיעוד רפואי לגבי ההתקפים האפילפטיים, אך הם תוארו על-ידי אמו של התובע, ובהתאם לכך חיווה דעתו רופא המל"ל כי יש לקובע נכות בגין כך, אף שאין תיעוד להתקפי פרכוס.

16. עוד נטען כי טענת הנתבעת, לפיה הנכות הנוגעת להפרעות הקוגניטיביות אינה מבוססת דיה, דינה דחייה. נטען כי הנתבעת לא הפנתה לתקנה המורה , כי יש לקבוע נכות בגין הפרעה קוגנטיבית בהתבסס על הערכה נוירוקוגנטיבית ונוירופסיכולוגית וכי המומחה שבחן את הפרעות התובע הגיע לכלל מסקנה שזו הנכות שיש לקבוע .

17. באשר לקביעת הנכות בתחום הפלסטי נטען, כי רבים המקרים שבהם אורתופדים ונוירולוגים קובעים נכויות פלסטיות בשים לב לכך , כי עסקינן בתחום החופף לתחום מומחיותם ולכן לא נפל כל פגם בעניין.

18. באשר לטענת הנתבעת לפיה לא היה מקום לקבוע נכות נפרדת בגין פגיעה בגולגולות, משנקבעה נכות בגין רפואה מוחית וזאת בהתאם לסעיף 36(4) לתקנות המל"ל, נטען כי לשון הסעיף אינה מובילה לפרשנות הנתבעת.

19. בתשובתה חזרה הנתבעת על האמור בבקשתה, נטען כי אי היעתרות לבקשה תפגע באופן מהותי בזכותה של הנתבעת להתגונן, שכן במצב כזה לא מקונית לנתבעת זכות לבדוק ולחקור את רופאי הוועדה הרפואית על קביעותיהם.

20. ביום 19.06.2019 ובעקבות הדיון אשר התקיים בפניי ביום 03.06.2019, הגישה הנתבעת הודעה בגדרה הודיעה כי היא עומדת על כל בקשתה, למעט בנוגע לנכות שנקבעה בגין אובדן חוש הטעם והריח. כן הוסיפה הנתבעת והפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א 27985-03-18 מ.א. נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (29.11.2018), וביקשה להסיק ממנה לענייננו. נטען כי הרציונל המונח ביסוד ההחלטה נכון וישים לענייננו, בשים לב לנכות המשמעותית המשולבת שנקבעה בתחומים הנוירולוגי והנפשי ולאור האמור בסיפא של תקנה 33(א)(4) לתקנות.

21. התובע ביקש להגיב לאמור בהודעת העדכון וטען כי ההחלטה אליה הפנתה הנתבעת בהודעתה אינה ישימה לענייננו שכן הנכות שם נקבעה בהתאם לסעיף 32א לתקנות המל"ל, בעוד בענייננו הנכות בגין ההפרעה הקוגניטיבית שנקבעה לתובע נקבעה על בסיס סעיף 33(א) 4 לתקנות המל"ל.

דיון והכרעה:

22. סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע, כי:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

23. התכלית מאחורי הסעיף, כפי שנקבעה בפסיקה, נעוצה בטעמי יעילות דיונית וברציונל של צדק מהותי על מנת לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית, כפי שנקבע ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.09.2006):

"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.... לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית".

24. על-פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, רק בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, כאשר מתקיימים טעמים משפטיים כפגם מהותי שנפל בהליך בו נקבעה הנכות על-פי הדין, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או בהתקיים טעמים עובדתיים כבדי משקל המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאושרו, כאשר לדוגמא לא היו בפני הוועדה הרפואית עובדות מהותיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הניזוק עובר לתאונה, או כאשר חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר הקביעה הקודמת (רע"א 018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (08.04.2013) (להלן: "עניין סונול"); ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן: "עניין הפניקס"); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 5 (24.01.2016)).

25. הטעמים שנקבעו להבאת ראיות לסתור פורטו ברע"א 634/85 עודה נ' "רותם" – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985), תוך שנקבע שם כי אין מדובר ברשימה סגורה:

"בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.
מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:
(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.
נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן".

26. באשר למקרים שבהם לא נחשף המל"ל ל-"עובדות רלוונטיות" או מסמכים רלוונטיים, נפסק כי בגדר המקרים שבהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור, "כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה" (עניין הפניקס, עמ' 82); וכן ראו ע"א 5779/90 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.06.2007)).

27. ההיגיון העומד בבסיס הכלל הנ"ל הוא בהעדר מסמכים רפואיים, הקביעה הרפואית בדבר קיומה של נכות או העדרה תהיה מבוססת על תשתית רפואית חסרה. כידוע, לשם קביעת מצב רפואי וקשר סיבתי בין התאונה לבין מצב רפואי, קיים צורך שמלוא המסמכים הרפואיים, לרבות אלה מעברו הרפואי של הנפגע, ייפרשו בפני הגורם הבודק. מקום ולא עמדה בפני הוועדה הרפואית התמונה הרפואית המלאה, עלול להיווצר ספק שמא המסקנה אליה הגיעה אותה וועדה מוטעית ועל כן נגרם לבעל הדין, בין אם לתובע או לנתבע, עיוות דין.

28. בענייננו טוענת הנתבעת כי לא עמד בפני הוועדה הרפואית כל התיעוד הרפואי ביחס לעברו של התובע, באופן שנראה כי שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנטען של התובע לתאונה לא נבחנה באופן ממצה. בין היתר מפנה הנתבעת לתיקו הרפואי של התובע (נספח ב' לבקשה) ממנו עולה, כי לפני התאונה סבל התובע מחרדה ומבעיות אורתופדיות, ובכלל זה, כאבי צוואר וגב וכי היה מעורב בתאונה קודמת מיום 09.09.2007. הנתבעת הפנתה לתיעוד מיום 23.06.2014 המתעד תלונות מצד התובע בדבר קושי בנשימה וחוסר תיאבון, ללא כאבים בחזה; תיעוד מיום 26.06.2014 תלונות בדבר חרדה; תיעוד מיום 29.06.2014, "ממשיך עם תלונות לא ספציפיות רושם של אי שקט"; תיעוד מיום 12.05.2015 בדבר כאבים בגב תחתון, ללא חוסר בתנועות וללא "סיפור של חבלה", רגישות קלה בגב תחתון במישוש; תיעוד מיום 25.05.2015 ומיום 26.05.2015 בדבר כאבים בגב תחתון, אשר מחמיר עם הקרנה לרגל שמאל בשבוע האחרון. בבדיקה נמצאה " רגישות בשרירים פארורטבראלים לע"ש מותני עם הגבלה בתנועות ללא חסר נוירולוגי"; תיעוד מיום 27.05.2015 אשר עוסק באותן תלונות בדבר הכאבים בגב תחתון, בבדיקה גופנית נמצאה "הגבלת תנועות של הגב, תחושת, כוח גס ברגליים תקינים, החזרים הופקו תקינים, מבחן לסג חיובי משמאל 30 מעלות, מימין – 45". צוין כי תוצאות ההדמיה "הצרות המרווח L5-S1". הנתבעת עוד הפנתה לתיעוד מיום 06.01.2016, אשר בגדרו צוין כי תוצאות הצילום "בלט מרכזי דיפוזי L4-5" ונרשמו למטופל תרופות, אולם מדובר בתיעוד שהנו כ-4 חודשים לאחר התאונה כאשר לא ברור מתי בוצע צילום הסי.טי .

29. לגבי התחום הנפשי: עיון בדו"ח הועדה ועיון בחוות דעתה של היועצת לועדה בתחום הפסיכיאטרי (ד"ר שרה ברק) מעלה, כי אכן לא הונחו בפניהם מסמכים רפואיים מעברו של התובע לרבות אלה מיום 26.06.2014 תלונות בדבר חרד ה. התיעוד מיום 29.06.2014 בגדרו צוין כי התובע "ממשיך עם תלונות לא ספציפיות רושם של אי שקט". יחד עם זאת אין די בכך שהמסמכים לא הונחו בפני הועדה, ויש להוכיח כי לו היו מסמכים אלה מובאים בפני הועדה, היה בכך כדי לשנות מהחלטת הועדה. מצאתי כי לא הוכח שאילו מסמכים אלה היו בפני הועדה היה בהם כדי לשנות ממסקנת הודעה. מדובר במסמכים רפואיים המויכחים כי התובע סבל ממצוקה נשימתית וחוסר תאבון ונראה, כי תופעות אלה גרמו לחרדה והומלץ לו על טיפול הרגעתי. לא מופיע במסמכים אלה ולו ראשית ראיה כי מקור הבעיה הוא נפשי, התובע לא הופנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי ואף לא לקבלת תמיכה פסיכולוגית. משכך, ולאור האמור בחוות דעת היועץ לוועדה, ד "ר שרה ברק, אשר ביססה את חוות דעתה של "פגיעה ראש משמעותית..כולל פגיעות קוגנטיביות, ועל אבחנה לפיה סובל הוא מהתקפים אפלפטים.. ומחוסר תפקוד" ועל האבחנה לפיה "קושי בהתמדדות על רקע פגיעת ראש..", לא הוכח כי היה בהבאת המסמכים הנ"ל בפני הועדה כדי לשנות מעמדתה של הועדה. היועצת לא ביססה את חוות דעתה על "אי שקט" או על חרדה, כי אם על קושי בהתמודדות שהובילו לפגיעה קוגנטיבית והתקפי אפלפסיה. על כן לא הוכחו התנאים להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה בתחום הפסיכיאטרי ודין הבקשה בענין זה להידחות.

30. דעתי שונה באשר לחתום האורתופדי: בפני הועדה ובפני האורתופד היועץ לועדה לא הונחו מסמכים רפואים, ובכל מקרה הדבר אינו עולה מן הפרוטוקולים שצורפו לעיוני. הועדה הרפואית קיבלה את חוות דעתו של היועץ וקבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי לפי סעיף 37 (5) (א) לתוספת ו-10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מותני לפי סעיף 37 (7) (א) לתוספת. אלא שעיון במסמכים הרפואיים שצירפה הנתבעת מעלה כי ביום 25.5.2015 התובע התלונן על כאבי גב תחתון אשר הקרינו לרגל, כאשר על-פ י ממצאי הבדיקה מאותו יום קיימת "הגבלה בתנועות ללא חסר נוירלוגי", ואילו ביום 26.05.2015 תועדו תלונות על כאבי צוואר. ביום 27.05.2015 תועד במסמכים הרפואיים תוצאות הדמיה המתעד "הצרות המרווחL1-S1 " ואף הופנה לבדיקת סי.טי לע"ש מותני. על-פי ממצאי בדיקת הסי.טי נמצא בלט מרכזי דיפוזי בחוליות L4-5, כאשר לא ברור מן המסמכים מתי בוצעה בדיקת הסי.טי. משכך, באשר למסמכים הרפואיים בע"ש מותני, יש מקום לקבל את הבקשה באשר מסמכים אלה (בין אם בדיקת הסי.טי בוצעה לפני התאונה ובין אם לאו) היה בהם כדי לשנות ממסקנת הועדה הרפואית לגבי ע"ש מותני.

לגבי ע"ש צווארי לא מצאתי כי תיעוד כאבים ללא הגבלה בתנועה יש בו כדי לשנות ממסקנות הועדה. יצויין כי אף שתועדה פעם אחת תלונה לגבי כאבים בצוואר (ביום 26. 05.2015), לא תועדה הגבלה בתנעונות והרופאים לא מצאו מקום להפנות את התובע לצילום סי.טי צווארי אלא לבדיקת ס.טי מותני בלבד.

לפיכך, מצאתי לקבל בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה לגבי הנכות שנקבעה בגין הגבלה בע"ש מותני בלבד ולפיכך ימונה מומחה בתחום האורתופדי לשם בדיקת נכותו של התובע בתחום זה ולגבי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות.

31. אציין עוד כי אני דוחה את הטענה כי התיק הרפואי עמד בפני הועדה. מן המסמכים שלפניי אין כל ראיה כי התיק עמד בפני הועדה או בפני היועץ שבדק את התובע. העובדה כי בפרוטוקול הועדה מיום 08.05.2016 צויין כי עמדו בפניה מסמכים רפואיים אינה מוכיח ה כי מסמכים אלה עמדה בפני הועדה שקבע ה את הנכות הצמיתה.

32. באשר לתחום הנוירולוגי, כאמור בתחום זה קבעה הועדה הרפואית כי לתובע נורתה נכות בשיעור 40% בגין התקפים אפלפטיים בהתאם לסעיף 30(1)(ג) הקובע נכות בשיעור הנ"ל למי שסובל מ-"3 התקפים מתועדים בשנה האחרונה , תוך קבלת טיפול מתועד ". הנתבעת טוענת כי בתיעוד הרפואי אין כל תיעוד להתקפים רפואיים. עוד הפנתה הנתבעת להוראות ההערה שבסוף סעיף 30 לתוספת ולפיה:

"הערה: לצורך קביעת אחוזי נכות לפי סעיף זה נדרש תיעוד הכולל את תיאור ההתקפים, תדירות ההתקפים, סיכומי אשפוז, תוצאות בדיקות EEG (לצורכי אבחון בלבד ולא לצורך קביעת תדירות ההתפקים), בדיקות דימות, טיפול תרופתי ורמות תרופות בדם (אם נוגע לעניין) ".

הנתבעת מוסיפה, כי אין כל ראיה לתיעוד, לתדירות סיכומי אשפוז לצרכי אבחון, בדיקת דימות ורמת תרופות בדם. עיון בחוות דעת היועצת בתחום הנוירלוגי מעלה כי לא עמד בפניה תיעוד רפואי באשר להתקפים וכי היא קיבלה מידע מאמו של התובע, אשר תיארה כי התובע חווה "פעמיים בחודש" התקפים כאשר היא מתארת את התופעות ("איבוד הכרה, נפילה.. גלגול עיניים, יציאת קצף מהפה"). עיון בהחלטת הועדה מעלה כי לא עמדו בפני הועדה מסמכים רפואיים והיא קיבלה את חוות הדעת של היועצת בעניין זה.

33. אפילו אניח כי די בתיעוד הנ"ל כדי להוות " תיעוד הכולל את תיאור הפרכוסים ותדירותם", הרי לא עמד בפני הועדה ממצאי בדיקת ה- EEG לצרכי אבחון , לא עמדה בדיקת דימות, לא נבחנה שאלת הטיפול התרופתי ורמת התרופות בדם. נראה, שלמרות שהפעלת סעיף 6ב תיעשה במשורה, לא ניתן להבין כיצד הגיעה היועצת ובעקבותיה הועדה להחלטה להעניק 40% נכות בגין התקפים כפיוניים ולא ברור כיצד הסיקה הועדה קיומם של התנאים האמורים בתקנה 30. נראה כי בעניינו מתקיים החריג לפיו "נוצרה אי בהירות באשר לדרך עבודתה של הוועדה, באשר לשיקולים ששימשו אותה להכרעתה ובאשר לטיב הנתונים שעמדו בבסיס החלטתה" (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור (21.12.2010 )), על כן, אי בהירות זו דורשת בירור נוסף ולפיכך מצאתי להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה בגין האפליפסיה.

34. באשר לטענת הנתבעת כי הנכות בגין הפרעות קוגנטיביות, אף כאן קיבלה הועדה את חוות דעתה של היועצת בתחום הנוירלוגי. היועצת ובעקבותיה הועדה ציינ ו את הממצאים כי מדובר בתובע, לאחר חבלה קשה בראש עם דימום תת עכבישי, דימום סובטרלי ואפידורלי עם קומה עקומה, פניאומוצפליס, שברים בגולגולת, קונטוזיה מוחית פרונטלית דו"צ. בפרק האבחון (להבדיל מפרק התלונות) ציינה היועצת כי היא אבחנה הפרעות קוגנטיביות כגון הפרעה בזכרון לטווח קצר הפרעה בהתמצאות, הפרעה בריכוזירידה קוגניטיבית ניכרת, הפרעות נפשיות, ירידה בחוש הטעם וריח, ליקויים קשים של עצמות הגולגולת משני הצדדים עם צלקות נרחבות ועם שינוי ניכר של צורת הגולגולת. על כן נראה, כי הועדה קיבלה את חוות דעתה של היועצת שיכולה היתה להתרשם מן ההפרעות הקוגנטיביות. אוסיף כי הנתבעת לא הפנתה לתקנה שמכוחה יש צורך להביא חוות דעת קוגנטיביות. עיון בפרוטוקולי הוועדה נראה כי נבחנו הקריטריונים הקבועים בתקנה 33(א) לתקנות המל"ל, שכן נבחנה עוצמת ההפרעה, התפקוד הנפשי של התובע וכושר עבודתו. כפי שעולה מפרוטוקול הועדה מיום 29.11.2017, בממצאי בדיקת הוועדה צוין, כי " קיימות הפרעות קוגניטיביות כגון הפרעה בזכרון לטווח קצר בצורה קשה, הפרעה בהתמצאות, הפרעה בריכוז, קיימות הפרעות נפשיות קשות, העדר חוש טעם וריח". משכך אני דוחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור קביעתה זו של הועדה הרפואית.

35. עוד מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה המומחה בתחום הנוירולוגי חרג מסמכותו כשקבע לתובע נכויות בתחום הפלסטי בגין צלקות. הנוירולוגית קבעה בחוות דעתה, כי קיימים לתובע ליקויים קשים של עצמות הגולגולת משני הצדדים עם צלקות נרחבות מכוערות מאוד עם שינוי ניכר של צורת הגולגולת, ועל כן נקבעה לתובע נכות אסתטית בשיעור 30% לפי 75(2)ד' לתקנות המל"ל. סבורני כי בקביעתה לא חרגה הנוירולוגית מסמכותה ואין מדובר בפגם משפטי רפואי היורד לשורשו של העניין. מכל מקום הועדה הרפואית היא שקובעת את הנכות לאחר שקיבלה את חוות הדעת של היועץ ואין לומר כי הועדה חרגה מסמכותה.

36. כן מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה משנקבעה פגיעה מוחית לתובע וניתנו לו נכויות בגין פגימות אלה , לא היה מקום לקבוע גם נכות נפרדת בגין פגיעה בעצמות הגולגולת, וזאת בהתאם לסעיף 36(4) לתקנות המל"ל הקובע כי " במקרים לאחר פציעה בגולגולת עם סיבוכים תוך גולגלתיים המלווים תופעות של שיתוקים, התקפים גקסוניים או הפרעות פונקציונליות אחרות, ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם לפגימות". ראשית, סבורני כי מדובר בטענה הנוגעת לשיקול דעתה הרפואי של הועדה הרפואית ואינה מהווה עילה להתיר הבאת לסתור (ראו והשוו: רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד (05.09.2001)). בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הוועדות הרפואיות של המל"ל, והאפשרות להביא ראיות לסתור את קביעותיהם, תיעשה במשורה. טענות הנוגעות לשיקול דעת מוטעה לכאורה של הועדה, אין בהן כשלעצמן, משום טעם המ צדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; שנית, נראה, כי דין הטענה להידחות לגופה, שכן סעיף 36 (א) עוסק ב -"סיבוכים תוך גולגלתיים" אלא שכאן דובר בפגיעה בעצמות הג לגולת המקנים נכות כפי שנקבעה.

37. נוכח האמור, הבקשה נדחית מלבד לגבי שתיים מקביעות הועדה: באשר לקביעת הנכות בגין הגבלת תנועה בע"ש מותני בלבד, ולגבי הנכות שנקבעה בגין האפליפסיה . על כן, אני מתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה בשני תחומים אלה בלבד, וזאת על- ידי מינוי שני מומחים שבשכרם תישא הנתבעת באופן מלא.

38. החלטות למינוי המומחים תינתן בנפרד.

39. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.