הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 2799-10-20

מספר בקשה:15
בפני
כבוד ה שופט חננאל שרעבי

מבקש/הנתבע

אשרף ג'סאר ת.ז. XXXXXX823
ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד עתאמנה

נגד

משיב/התובע
אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי ח.פ 562800060
ע"י ב"כ עו"ד האלה חמדאן

החלטה

1. בפני בקשת המבקש לדחיית התובענה נגדו על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין מחמת שיהוי ומניעות.

רקע
2. התובע הוא בנק בבעלות ממשלת מצריים, אשר מנהל סניפים במדינות שונות, והנהלתו המרכזית נמצאת בקהיר (להלן: "הבנק").
3. לתובע סניפים אחדים בשטחי הרשות הפלסטינית, וחלק מלקוחותיו מחזיקים באזרחות ישראלית.
4. על מנת לספק שירות ללקוחות הבנק הנ"ל, היה צורך בעו"ד בעל רישיון לעריכת דין בישראל שירכז אצלו את הפעילות ויטפל בלקוחות אלה.
5. הנתבע (להלן גם: "המבקש"), עורך דין במקצועו שהחזיק ברישיון לעריכת דין ובזמנים הרלוונטיים לתביעה ניהל משרד בבאקה אל גרביה ומשרד נוסף בירושלים, אשר ממנו נתן שירותים לבנק.
6. כנטען בכתב התביעה, משנת 2005 שימש הנתבע כיועץ משפטי לבנק בכל העניינים הקשורים ללקוחות במזרח ירושלים ובתחומי ישראל. הקשר בין הצדדים הסתיים ביום 5.12.2011, לאחר גילוי פרשת מעילה וגניבת כספים, מרמה וזיופים על ידי הנתבע, עריכת התחשבנות בין הצדדים והחזרת כל התיקים אשר טיפל בהם, לבנק.
7. עוד נטען בכתב התביעה, כי ביום 20.9.2011 הסכימו הצדדים כי הנתבע ישיב בשלב זה, סך של 1,097,000 ₪, אולם הנתבע לא שילם סכום זה.
8. בינתיים נפתחה חקירת משטרה בגין מעילת הכספים שביצע הנתבע, בסך שהוערך במעל שמונה מיליון ₪. במסגרת החקירה נעצר הנתבע ונתפסו נכסים, רכבים, תכשיטים וחשבונות בנק השייכים לנתבע ולבני ביתו. כן נתפס ביתו הפרטי של הנתבע, אשר הוערך בסך של 8,255,000 ₪.
9. נגד הנתבע הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה, כתב אישום מפורט, שייחס לו חמישה אישומים בגין עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, מרמה לפי פקודת מס הכנסה.
10. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנתבע בכך שהוציא במרמה ובתחבולה מהבנק ביום 13.6.2007, סך של 8,255,555 ₪, תוך זיוף קבלה והצגת מצג שווא לבנק. כן הורשע הנתבע בגניבה על ידי מורשה בכך שגנב מהבנק ביום 2.2.2010 סך של 940,000 $ שהיו מיועדים לתשלום שכר טרחת מומחה, ובכך שלח ידו בכספי נאמנות במרמה, לשימוש שלו או לאחר.
11. ביום 31.12.2013 ניתן גזר דינו של הנתבע, במסגרתו נגזרו עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של תשע שנים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לטובת הבנק בסך של 516,000 ₪ אשר ישולם תוך חודשיים, נוסף לעונשים אחרים כמפורט בגזר הדין.
12. ביום 1.10.2020 הגיש הבנק את התובענה דנן, במסגרתה תבע מהנתבע פיצוי בסך של 6,291,356 ₪, בגין סיכול גביית חוב, השבת אגרות, הפרת אמונים וקבלת כספים ללא כל תמורה ו/או גבייה בפועל המצדיקה קבלתם, והכל כמפורט בכתב התביעה.
13. במסגרת כתב ההגנה, הכחיש הנתבע כי חייב לבנק כספים כלשהם וכן הכחיש את רוב המסכת העובדתית שנפרסה בכתב התביעה.
14. כמו כן, במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענה מקדמית, כי התובענה דנן להידחות או להימחק על הסף, מאחר שהוגשה למעלה משבע שנים מהאירועים הנטענים לכאורה. לחילופין טען הנתבע כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר שגרם לו לנזק ראייתי, משחלף זמן רב משנתגבשה עילת התביעה הלכאורית (ואם בכלל), ועד אשר הוגשה התובענה דנן בפועל.
15. בדיון בפניי מיום 25.4.21 בנוכחות באי כח הצדדים (הנתבע לא התייצב מסיבות רפואיות), הוריתי לבנק להגיש כתב תשובה אשר במסגרתו יתייחס הבנק לטענות ההתיישנות והשיהוי שהעלה הנתבע בכתב הגנתו. כתב תשובה זה הוגש ביום 29.4.21 ולתכנו נתייחס להלן.
16. בדיון מיום 23.6.21, משלא התקדמו הצדדים במו"מ לפשרה וכן הובהר כי הנתבע עומד על טענות ההתיישנות והשיהוי חרף תשובת הבנק, הוריתי על הגשת בקשה מסודרת מטעם הנתבע.
נימוקי המבקש בבקשת הדחייה על הסף
17. המבקש טוע ן בבקשתו כדלקמן:
א. המבקש טען להתיישנות התובענה בהזדמנות הראשונה, ומשכך דין התובענה דחייה על הסף. עסקינן בכתב תביעה שמבוסס על הסכם נטען על ידי הבנק, מיום 20.9.2011 שלפיו על המבקש (הנתבע דנן) להשיב כספים בגין חובות שנוצרו לפני שנת 2011 (להלן: "ההסכם").
ב. בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות לתביעה (שאינה במקרקעין) היא שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה. אולם עיון בכתב התביעה מלמד, כי עילות התביעה נוצרו לפני שנת 2011 והתיישנו זה מכבר.
ג. לחילופין, דין התובענה דנן דחייה על הסף מחמת שיהוי ומניעות, לאור התנהלות הבנק בתובענה הקודמת שהוגשה על ידו ונמחקה; והתובענה דנן הוגשה רק כשנתיים לאחר מכן. מדובר אף בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
ד. התובענה הראשונה מטעם הבנק נגד המבקש הוגשה ביום 5.12.2018 (להלן: "התביעה הראשונה"). לטענת המבקש, מדובר בתובענה שהוגשה למראית עין בלבד ועיון בה מגלה שאין כל עילת תביעה נגד המבקש, כולה מוטעית והוגשה בפזיזות וברשלנות על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות, מאחר שחלפו למעלה משבע שנים מיום התגבשות עילת התביעה הנטענת עד ליום הגשת התביעה הראשונה.
ה. התובענה הראשונה הוגשה בבית משפט השלום בחיפה, על סך למעלה מששה מיליון ₪ ובכך חרג מסמכותו העניינית של בית משפט קמא. התביעה הראשונה נמחקה ביום 28.4.2019 מחוסר מעש, ואף לא שולמה בגינה אגרה מספקת.
ו. לטענת המבקש, כתב התביעה עמוס בטענות ובעובדות שחלה עליהן התיישנות ומשום כך, לא רק שאין לבנק עילה בגינן, אלא ממילא חלה התיישנות על כל זכות הנובעת מהן.
ז. הבנק טען לחתימת הסכם עם המבקש לתשלום סך של 1,097,000 ₪ בחודש ספטמבר 2011 ובמקביל הוגשה נגד המבקש תלונה במשטרה. ההסכם נחתם לכאורה ביום 5.12.2011 ובמסגרתו צוין מועד התשלום – 30.5.2012. המבקש נעצר ביום 10.1.2012 ורק לאחרונה שוחרר ממאסר. למעשה, הבנק זנח את תביעתו וחתם על הסכם פיקטיבי שידע כי המבקש לא יוכל לשלם עקב מאסרו.
ח. התובענה השנייה, היא התובענה דנן, הוגשה ביום 1.10.2020, יותר מתשע שנים לאחר חתימת ההסכם לפיו הבנק מבסס את תביעתו (20.9.2011).
ט. עיון בכתב התביעה דנן מלמד, כי הבנק העלה טענות המכוונות נגד סיכול גביה בתיקים שונים שטופלו על ידי המבקש, אשר לא נכללו בהסכם. מדובר בתיקים שהתנהלו שנים רבות לפני כן, והבנק הודה כי קיבל את כל התיקים ממשרד המבקש לאחר הפסקת ההתקשרות עמו.
י. בחלוף שנים רבות, הכוללות מעצר המבקש ומאסר ממושך, יכול היה הבנק לתבוע את המבקש ולא נתן הסבר מניח הדעת מדוע השתהה בהגשת התובענה. חלוף השנים גרם לנזק ראייתי עבור המבקש, מאחר שהמסמכים הרלוונטיים לתביעה דנן הועברו לבנק כאשר קיבל את תיקיו בחזרה ולא בשליטת המבקש.

תגובת הבנק (המשיב) לבקשה לסילוק על הסף
18. ביקשתי וקיבלתי את תגובת הבנק לבקשת המבקש לסילוק על הסף, ולהלן תמציתה:
א. נוכח הטענות הרבות שפורטו בכתב התביעה והמסמכים שצורפו לו, ברור כי נדרש בירור עובדתי מעמיק על מנת לברר התובענה דנן.
ב. אף אם הנתבע סבור כי התובענה התיישנה, הרי שטענת ההתיישנות היא טענה עובדתית המצריכה בירור מתאים, ומשכך אין להכריע בה כטענת סף, בפרט כאשר הבקשה לסילוק על הסף לא נתמכה בתצהיר כנדרש.
ג. כבר נקבע בפסיקה, כי סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני, שיש בו להגביל את זכות הגישה לערכאות, ועל כן ייעשה בו שימוש רק במקרים חריגים, שבהם ברור כי אין אפשרות של ממש כי התובע יקבל את הסעד המבוקש, על בסיס הטענות המבססות את תביעתו. המקרה דנן לא נופל בגדר אותם מקרים חריגים.
ד. הצדדים ניהלו מו"מ לצרכי פשרה לאורך שנים (עד להגשת התביעה הראשונה), לסילוק המחלוקות בדרך פשרה. מהתנהגות הנתבע בדרך הידברות וניהול מו"מ מול הבנק, יש בה "הודאה בקיום זכות", ולו לכאורה.
ה. הנתבע לא הכחיש את ניהול המו"מ בין הצדדים כאמור לעיל, גם כאשר הוגשה התביעה הראשונה בשנת 2018. מכאן, מעת שהופסק ניהול המו"מ קמה עילה לתובע נגד הנתבע.
ו. התובע מעולם לא ויתר על זכותו לבירור התביעה דנן, לא לאורך השנים בהן נוהל מו"מ עם הנתבע, והן כאשר הגיש נגד הנתבע את התובענה הראשונה עוד בזמן ריצוי מאסרו של הנתבע. מרוץ התיישנות נעצר עם הגשת תובענה בבית משפט.
ז. הנתבע הפר את ההסכם שנחתם עמו ביום 20.9.2011, במסגרתו נקבע כי על הנתבע לשלם לבנק סך של 1,097,000 ₪, לא יאוחר מיום 30.5.2012. עילת התביעה נגד הנתבע קמה החל מהיום האחרון לתשלום, ומשזה לא שולם על ידי הנתבע.
ח. הבנק דוחה את טענת הנתבע, כאילו התביעה הראשונה היא "פיקטיבית", ולו מהטעם שהנתבע לא טען דבר בבית משפט קמא, לא הגיש דבר ובחר לשתוק.
ט. אין קשר בין ההסכם מיום 20.9.2011 לבין התלונה שהוגשה במשטרה נגד הנתבע מספר חודשים לאחר מכן, בסוף שנת 2011 או תחילת שנת 2012. התלונה הוגשה רק לאחר שהבנק למד כי הנתבע מעל בכספיו וגנב ממנו במרמה סכומים גבוהים מאד. לו היה מודע הבנק לגניבה שביצע הנתבע, לא היה חותם עמו על ההסכם.
י. דין טענת השיהוי להידחות. כאמור לעיל, הצדדים ניהלו מו"מ ובכך הבנק מעולם לא זנח תביעתו או זכותו לקבלת כספים מהנתבע; הנתבע לא הוכיח כי הורע מצבו או נגרם לו נזק ראייתי כלשהו. הנתבע בקיא בכל הראיות, הוא שימש כעו"ד של הבנק והמסמכים שצורפו לכתב התביעה מצויים בחזקתו.
19. יצוין כי בהחלטתי מיום 23.8.21 ביקשתי מהבנק לציין מתי לראשונה נודע לבנק או עלה חשד כלשהו מצידו, לעניין מעילה של הנתבע בכספי הבנק, שכן הדבר לא עלה באופן ברור וחד משמעי מכתבי הטענות בתיק .
בו ביום הגיבה ב"כ הבנק וכתבה בתגובה, כי אמנם אין באפשרותה לנקוב בתאריך מדויק, מאחר שהדבר אירע לפני למעלה מעשור וכן התחלפו העובדים בבנק, אולם ציינה כי דבר המעילה נודע לבנק מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם עם הנתבע, בסוף שנת 2011 או תחילת שנת 2012.

תשובת המבקש לתגובת המשיב
19. לאחר מספר דחיות ובקשות לאורכה, הוגשה לבסוף תשובת המבקש לתגובת המשיב ביום 13.9.21. להלן עיקרי טענות המבקש בכתב תשובתו :
א. הבנק ו/או מי מטעמו ידעו על נטילת הכספים בידי המבקש, כפי שהבנק הגדיר אותה "מעילה", כבר בסמוך לחודש פברואר 2011.
ב. בזמנים הרלוונטיים לגילוי המעילה, מנכ"ל הבנק היה מר אחמד אלערוסי ז"ל, שהלך לעולמו לאחר מתן עדות מפורטת במשטרת ישראל ובבית המשפט, בהליך הפלילי שנוהל נגד המבקש, ובמסגרת עדותו ציין במספר הזדמנויות כי ידע על המעילה בסמוך לחודש פברואר 2011.
ג. האמור לעיל מקבל משנה תוקף מהכרעת הדין בהליך הפלילי (ת"פ 54685-01-12) שם נקבע כי הבנק גילה את המעילה בתחילת שנת 2011 (עמ' 49, 57 להכרעת הדין).

דיון והכרעה
20. לטעמי השאלות הדורשות הכרעה עובדתית בבקשה דנן הן כדלקמן :
א. מתי לראשונה נודע לבנק, או עלה אצלו החשד, למעילה בכספי הבנק מצד הנתבע?
ב. האם התביעה הראשונה הוגשה תוך תקופת ההתיישנות והאם עצרה את מרוץ ההתיישנות?
ג. האם התקיים משא ומתן בין הצדדים, והאם במסגרתו הייתה הודאה בזכות מצד הנתבע (המעכבת את תקופת ההתיישנות)?
ד. נוכח התשובות לשאלות הנ"ל – האם הוכח כי התביעה התיישנה?
21. שוכנעתי כי בכל הקשור לשאלות א, ב ו-ג יש צורך בשמיעת ראיות, בכדי להכריע בטענת ההתיישנות העומדת על הפרק.
22. נדגיש כי בכל הקשור לנסיבות חתימת ההסכם, גרסאות הצדדים חלוקות. הבנק טוען כי ההסכם נחתם לצורך הסדרת הפסקת ייצוג הנתבע בתיקי הבנק, ורק מספר חודשים לאחר מכן התגלתה המעילה, בגינה נשפט הנתבע וריצה עונש מאסר (ראו סעיף 18(ט) + 19 לעיל), והנתבע טוען כי מדובר בהסכם פיקטיבי שהבנק חתם עמו ביודעו כי לא יוכל לשלם עקב מאסרו (ראו סעיף 17(ז) לעיל).
23. כן יש לעמוד על משמעות חתימת ההסכם בכל הקשור להקמת עילת תביעה נגד הנתבע – ראשית במועד הגשת התובענה הראשונה, תוך בחינת מועד הגשתה (האם בתוך תקופת ההתיישנות אם לאו).
24. כן יש לבחון האם הגשת התובענה הראשונה עצרה את מרוץ ההתיישנות, כטענת הבנק.
25. שאלה נוספת העומדת להכרעה, היא האם במסגרת ניהול המשא ומתן בין הצדדים, התקיימה הודאה בזכות מצד הנתבע . יוער כי אף בעניין זה גרסאות הצדדים חלוקות.
26. אם אסכם הדברים אומר, כי טענת ההתיישנות שהעלה המבקש אינה פשוטה , מעלה שאלות עובדתיות הדורשות דיון ויש להכריע בה בכובד ראש. יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות דנן ראוי להכריע בה לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.
27. נאמר לא אחת בפסיקה, כי כאשר הבירור העובדתי בתביעה עשוי להשליך על ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף מבלי לערוך בירור עובדתי נוסף במסגרת שמיעת ראיות [ראו למשל – ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (5.9.2017)].
28. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי טענת ההתיישנות של הנתבע תוכרע במסגרת פסק הדין ולאחר שמיעת ראיות . במסגרת זאת גם תתברר ותוכרע שאלת השיהוי שטען לה המבקש.
29. על כן אני קובע הוראות להמשך ניהול התיק, כדלקמן:
הבנק/ התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד יום 1.11.21.
הנתבע יגיש תצהירי עדות מטעמו לא יאוחר מיום 15.12.21.
אני קובע ישיבת הוכחות ליום 12.1.2022 החל משעה 9:00 ולמשך כל היום , וכן ביום 13.1.2022 החל משעה 09:30 ולמשך כל היום.
יובהר כי ייעשה מאמץ לשמוע את כל העדים ביום 12.1.2022, והמועד השני שוריין למידת הצורך.
כל צד ידאג לזימון עדיו.
30. מומלץ לצדדים לשקול לנהל את ההוכחות בהקלטה, אשר עלותה תתחלק שווה בשווה בין הצדדים. יודיעו הצדדים עמדתם בנדון לא יאוחר מיום 10.10.2020.
31. אין צו להוצאות.
32. תז' מעקב למועדים הנ"ל .

ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.