הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 26706-04-12

בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר

תובעת
שויהדי נעמאת ת.ז. XXXXXX349
באמצעות ב"כ עו"ד ענאן בלאן לבקשה זו

נגד

נתבעת
יצחק קרמין, רו"ח ת.ז. XXXX775
באמצעות ב"כ עו"ד זמיר ועו"ד גב' אדלר

החלטה

1. עניינה של התביעה העיקרית הינה דרישת התובעת (עוסק מורשה) לתשלום של 3,150,000 ₪ מהנתבע, רואה חשבון, אשר שמש בזמנים הרלוונטי ים נאמן של חברת אגפל פ.ג. (1989) בע"מ (להלן: "אגפל"). התביעה מוגשת בשל עבודות בניה שבצעה התובעת לבקשת הנתבע בפרויקט "אחוזת הדרים" בתל מונד. הבניה הופסקה ביום 30.1.08 משנקלעה אגפל לקשיים כספיים . נטען כי הנתבע חתם עם התובעת הסכם ביום 4.9.08 להשלמת בניה ב-8 יחידות דיור בעלות כוללת של 4.3 מיליון ₪, ו התובעת אף התבקשה בינואר 2009 להרחיב את היקף עבודותיה. התובעת טענה כי הנתבע לא קבל את אישור בית המשפט לחוזה. עוד טענה התובעת בכתב התביעה כי הנתבע העביר כספים ישירות לקבלן המשנה, וכי נותר חייב לה כספים עבור עבודות שבצעה. הנתבע בכתב הגנתו הכחיש כל חוב כספי לתובעת, טען כי לא היה נחוץ אישור בית המשפט להסכם, כי העברת הכספים לקבלן המשנה היתה לפי הוראת עלי שהיה איש הקשר עמו מטעם התובעת, וציין כי התובעת היא זו שהפסיקה את העבודות בשל קשיים כספיים שלה.

2. בסמוך לאחר הגשת התביעה בשנת 2012, הגיש הנתבע בקשה להפקדת ערובה בסכום של כ-10% מסכום התביעה, להבטחת הוצאות התביעה. זאת מהטעם שהתביעה הוגשה באופן תלוש, ללא כל אסמכתאות באשר הן, וכן כי עסק הבניה מתנהל תחת שם התובעת (עוסק מורשה) כעסק משפחתי שלה, של בעלה שוהידי סמיח ואחיו עלי שוהידי, שלושתם מוגבלים באמצעים ואף פושטי רגל. הֲחלַטתי מיום 5.5.13 שהורתה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, שונתה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 2142/13, החלטה מיום 18.10.14 , שפטרה את התובעת מהפקדת ערובה כלשהי להבטחת הוצאות הנתבע. במהלך כשנתיים ימים לאחר מכן ניסו הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים של הגילוי ביניהם תוך היזקקות לצווים שונים, כשלא ניתן היה לקבל מהתובע את מרבית המסמכים המבוקשים ממנו, בטענה שאינם קיימים , וכמו כן נדרשו על ידו מאות מסמכים מהנתבע.

3. וכך נשמע לו התיק על פני 6 שנים, כשהתובעת (באמצעות בעלה שהוא הפעיל בניהול המשפט) מחליף עורכי דין, לעתים מיוצג ולעתים לא, ומנהל את המשפט ללא כל סיכון של תשלום הוצאות היה ותדחה תביעתו. במהלך התקופה התקיימו בנוסף לשלוש ישיבות של קדמי משפט, שבע ישיבות הוכחות על פני ימים ארוכים, נשמעו עדים רבים, נרשמו 555 עמודי פרוטוקול, הועבר לתובע חומר מטעם הנתבע שכלל מאות ואולי אלפי עמו דים של התחשבנות, כרטיסי ניהול חשבונות ועוד , ולבית המשפט הוגשו ארגזי מוצגים .

4. כעת עומדים הצדדים בשלב הסיכומים. מדובר בעבודת סיכום של חומר בהיקף רב. הנתבע חוזר ומבקש בשלב זה הפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיו ומבקש מתן החלטת בית המשפט בענין.

5. טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה
5.1 הנתבע מדגיש את העקרון של מנגנון פסיקת ההוצאות, שבא להרתיע מהגשת תביעות בלתי מוצדקות ש יש בהן לגרום נזק גדול לנתבע, בהיבט של מוניטין וכסף. נטען כי התובעים התנהלו בחוסר יושר, בגרסה שקרית, במסמכים מזויפים ועלילות שווא. עוד נטען כי היה ובית משפט יפסוק הוצאות, ברור שהתובעת לא תשלם דבר, והנתבע לא יכול לנקוט כנגדה בהליכים בהיותה מוגבלת באמצעים וחסרת נכסים. כך נגרר במהלך 6 שנים הנתבע , רואה חשבון במקצועו, כשנגרמים לו נזקים בהיקף עצום. ניהול התיק היה כרוך בהשקעה של קרוב ל-1000 שעות עבודה של משרד עורך הדין ומאות שעות עבודה של הנתבע וצוות משרדו. כמו כן נגרם נזק לשמו הטוב של הנתבע. נטען כי ברור שבמצבה הכלכלי של התובעת לא תשלם מאום לאחר מתן פסק הדין. בנוסף, נטען כי התובעת לא בססה כל הצדקה להגשת תביעה אישית כנגד הנתבע, ולא הצליחה להוכיח אף אחד מראשי הנזק שטענה להם, אשר ממילא צומצמו במהלך המשפט גם על דעת התביעה.

5.2 התובעת טענה (באמצעות עורך דין שלא השתתף בשלב ההוכחות) כי השלב האחרון שנשאר לפני מתן פסק דין הוא הגשת הסיכומים. לכן, בשלב זה בית המשפט לא אמור לדון בשאלת הסיכויים הלכאוריים של התביעה. בקשה מסוג זה צריכה להיות מוגשת בסמוך לאחר הגשת התביעה, כפי שאכן הוגשה במקרה כאן, ונדחתה על ידי בית המשפט העליון. בשלב המתקדם של ההליך, אין כל הצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות . נטען כי טענות ההגנה קלושות וכי יש בסיס לטענות התביעה, לפי הפירוט שנטען בתגובה.

6. דיון והכרעה
6.1 תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת כי בית המשפט רשאי , אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

6.2 וראו תמצית ההלכה בדברי כב' הנשיאה חיות מתוך רע"א 2310/10 והבה נ. מדינת ישראל (27.6.10 ) –
"על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. "

האיזון נעשה בין זכותו של נתבע שלא לצאת בחסרון כיס, שלא יהיה ניזוק אם ידחה ההליך שנוהל כנגדו, לעומת זכות הגישה לערכאות. שיקול הדעת נבחן לפי נסיבות המקרה הנקודתי, כאשר הכלל המנחה כי אין על התובע להפקיד ערובה מפאת עוניו בלבד.

6.3 מלכתחילה נטען כי התובעת הינה מוגבלת באמצעים ופושטת רגל. כך גם בעלה, שהוא היה הרוח החיה בניהול המשפט. עובדה זו איננה מוכחשת. מר שוהידה העיד על עצמו במהלך המשפט כי הוא חייב מוגבל באמצעים, מוגבל בבנק ישראל, ועובד כיום כנהג משאית במשכורת מינימום. אשתו התובעת אף היא חייבת מוגבלת באמצעים, היתה מוגבלת חמורה בבנק ישראל ולדבריה היום א יננה מוגבלת בבנק.

6.4 אם במעמד הגשת התביעה הייתי בדעה כי יש מקום במקרה זה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, הרי שבשלב זה דעתי אף התחזקה. התביעה הוגשה באופן אישי כנגד נתבע שהוא רואה חשבון במקצועו, בסכום לא מבוטל שמעל שלושה מיליון. התובע מציג את עצמו כמי שמצוי במצב כלכלי קשה ולמעשה אין ממה לגבות. מסכת התביעה שהיתה מלכתחילה רחבה מאוד, הצטמצמה במהלך המשפט גם לתפישת התובע , ככל שהתקדמו הראיות.
אני מפנה בענין זה לדברי כב' השופט דנצ יגר ברעא 1572/14 דוד עזר נ. אמריה ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14.7.14) שם נתבקשה הפקדת ערובה תשע שנים לאחר הגשת התביעה וניהולה–
" אכן, הלכה היא מעימנו, כאמור, כי העדר יכולת כלכלית, כשלעצמו, אינו עילה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק מחמת חיסרון כיס. ואולם, כפי שכבר כתבתי בעבר, לבית המשפט יש סמכות לשנות מהחלטתו שלא לחייב תובע בהפקדת ערובה אם ימצא לנכון לעשות כן בשלב מאוחר יותר של הדיון וככל שתתברר בפניו המסכת העובדתית הנדרשת לכך. זאת, לאורה של ההלכה הפסוקה שלפיה בית המשפט רשאי לבחון מחדש החלטות ביניים שנתן אם חל שינוי נסיבות המצדיק זאת גם בנוגע להחלטה בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות, שהרי סיכויי התביעה יכולים להתברר כנמוכים ככל שיתקדם הליך ההוכחות (עניין גבעון, פסקה 9)".
אני סבורה כי בנסיבות, יש מקום להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע. אמנם מדובר בשלב מתקדם של ההליך, אך ההפקדה נחוצה לטעמי אף יותר משלבו הראשון של ההליך. יש לזכור כי כנגד זכותו של התובע לגישה לערכאות, עומדת גם זכותו של הנתבע שלא יצא בחסרון כיס ,היה ותדחה התביעה. גם זכות הנתבע הינה זכות יסוד, בהיבט הקנייני שלה.
6.5 מאחר ויש קושי כלכלי לתובעת ולבעלה, אני סבורה שיש מקום להורות על סכום סמלי בנסיבות אלו, על אף שהתביעה עולה על סכום של 3 מיליון ₪. כמו כן מובאת בחשבון העובדה שעיקר התנהלות ההליך כבר מאחורינו. סכום הערובה להבטחת הוצאות יעמוד על סך של 30,000 ₪.
בהעדר הסכום במזומן, יכול התובע ליתן 2 ערבויות אישיות של אחרים, שיש להם מקום עבודה מסודר ויציב לאורך זמן, ותלוש משכורת סביר שניתן לגבות ממנו במקרה הצורך.
6.6 את סכום ההפקדה או לחלופין את הערבויות האישיות המתאימות (באישור בית המשפט) יש להפקיד לא יאוחר מיום 30.4.18 , שעה 13:00.

7. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ח, 10 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.