הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 26584-10-16

בפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון

בעניין:

יורם שטרית, ת"ז XXXXXX405
ע"י ב"כ עו"ד אמיר בירמן ו/או אח'
התובע
- נגד -

אלירן סבג, ת"ז XXXXXX267
ע"י ב"כ עו"ד רביב סיון ו/או אח'
הנתבע

פסק דין

מבוא

1. התובע בתיק זה (להלן: "מר שטרית") הגיש ביום 25/10/16 תביעה לאכיפת חוזה, למתן צו עשה , ולמתן פסק-דין הצהרתי (להלן: " התביעה"). בתביעה התבקש בית-המשפט לאכוף הסכם שנטען כי נכרת בין הצדדים, ולהצהיר כי מר שטרית הוא הבעלים של 30% מהון המניות המונפק של חברה בשם " סמארטייד און בע"מ" (להלן: "החברה"), וכן כי הוא הבעלים של 30% מכל עסק או חברה אחרת או שותפות שבניהול ובשליטת הנתבע (להלן: " מר סבג") העוסקים בסחר ברכבים. לענין סעד זה לא העלה התובע כל טענה כי לנתבע עוד עסקים בהם יש לו זכויות וממילא גם לא הוכח דבר בענין.

בתביעה ביקש מר שטרית צו עשה קבוע המחייב את מר סבג לאפשר למר שטרית לקבל כל מידע או מסמך בקשר לחברה ולעסקיה , ולהשתתף בכל התקשרות שלהם בזמן אמת.

2. בתביעה טען מר שטרית כי מר סבג הציע לו בחודש יולי 2015 לבצע עסקה משותפת למכירת רכב ספציפי. מר שטרית טען כי משהצליחה עסקה ספציפית זו התחממו היחסים בינו ובין מר סבג, בין שתי המשפחות החלה נרקמת מערכת יחסים הדוקה, ובמסגרתה ביקש מר סבג ממר שטרית להצטרף אליו וביחד לפתוח עסק משותף עצמאי למכירת מכוניות.

מר שטרית טען כי הוסכם בין הצדדים בעל-פה ובשיחות ווטסאפ, שמר סבג יתרום לעסקה המשותפת את ניסיונו הניהולי והידע שצבר בעבודה בחברת ליסקאר ומר שטרית יסייע במציאת מגרש מכוניות לעסק, יביא ציוד נדרש לעסק, ויתרום ממרצו ומזמנו לקידום העסק.

מר שטרית טען כי הוא פעל נמרצות להקמת העסק ולקידומו, הביא ציוד לעסק וסייע במצ יאת מגרש מכוניות לניהול העסק בו, וגם מצא גורם שלישי שהסכים להעמיד מימון לעסק רכבים למכירה.

מר שטרית טען כי בינו ובין מר סבג נכרת הסכם מחייב להקמת עסק משותף לסחר ברכבים אשר ינוהל באמצעות חברה בע"מ, אולם על אף הסכמות הצדדים מר סבג הפר התחייבויותיו כלפי מר שטרית . לטענתו, מאז חודש יוני 2016 מר סבג ניתק עמו כל קשר ומגע, והתעלם מקיומו בעסק שהוקם למכירת מכוניות.

כמו כן נטען כי הוסכם שמר שטרית יהיה זכאי להשתתף ב-30% מהכנסת העסק, ולהירשם כבעלים של 30% מהון המניות המונפק של החברה אולם מר סבג הקים את החברה ורשם מניותיה רק על שמו למרות שמדובר בחברה העוסקת בעסק שנועד להיות משותף לצדדים.

מר שטרית טען שההסכם הופר על-ידי מר סבג, תוך נישול ו מהעסק וביצוע עוולות גזל כלפיו ומשכך, עתר מר שטרית למתן צו לאכיפת ההסכם ולמתן צו עשה וצו הצהרתי כאמור לעיל. עוד הגיש מר שטרית ביחד עם התביעה, בקשה לפיצול סעדים משום שלטענתו נזקיו עקב התנהלות מר סבג טרם התגבשו במלואם.

3. בד בבד, עם הגשת התביעה העיקרית, הגיש מר שטרית בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד וצו עשה זמני שיאפשרו למר שטרית ליטול חלק בפעילות החברה ולהשקיף על אופן ניהולה. כן התבקש צו מניעה שיאסור על ביצוע דיספוזיציה במניות החברה או בנכסיה, והכל עד להכרעה בהליך העיקרי.

4. בהחלטה מיום 25/11/16 דחיתי את הבקשה למתן סע ד זמני במעמד צד אחד וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים . ביום 31/10/17 הגיש מר סבג כתב תשובה לבקשה למתן סעדים זמניים ובקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 8/11/16 התקיים דיון במעמד שני הצדדים, ובמסגרתו הושגה הסכמה, בעידוד בית-המשפט , לפיה על סמך ההצהרות שנתנו בפרוטוקול , נמחקה הבקשה למתן סעדים זמניים ונקבע אופן קידום ההליך העיקרי ו כן נקבעו המועדים להגשת כתבי הגנה. כמו כן הורתי לצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית בהליך העיקרי .

5. ביום 7/12/16 הגיש מר סבג כתב הגנה ובו טען כי:

I התביעה מופרכת ונעדרת תום לב, ולמר שטרית לא ה ייתה כל תרומה לעסק ולחברה, הוא לא התחייב בהתחייבויותי ה, ולא השתתף בהוצאותי ה.

II התביעה מקורה בהטעיית בית-המשפט ובהתעלמות מן העובדה הפשוטה שגם אם הייתה כוונה להעניק למר שטרית חלק מעסק כלשהו, דבר המוכחש, כוונה זו ה ייתה מותנית בהשקעה כספית לעסק, דבר שלא נעשה על-ידי מר שטרית.

III מר סבג הודה כי אכן נוצרה מערכת קשרים חברית בינו ובין מר שטרית כאשר אומד דעתם של הצדדים במהלך חילופי הדברים ביניהם, אגב אותה מערכת יחסים שנוצרה, הייתה רק לשתף פעולה לצורך בדיקת התכנות הקמת עסק משותף.
מר סבג טען כי במועד מאד מוקדם הבין שכל מצגיו של מר שטרית אינם נכונים ואין לו יכולת פיננסית או יכולת אחרת לתרום להקמת העסק. מר סבג טען כי כל הבטחותיו של מר שטרית לא מומשו, ולפיכך בחר להקים עסק באופן עצמאי ללא קשר למר שטרית. זאת, תוך שהוא נוטל לצורך כך לבדו התחייבויות כספיות, הלוואות, נוטל סיכונים ויוצר קשרים, והכל ללא כל מעורבות מצדו של מר שטרית.

IV מר סבג עזב מקום עבודתו, הסתמך על הבטחות שווא שלא מומשו מצד מר שטרית לסייע לו ולפיכך נאלץ לבדו להקים חברה, לפתור בעיות בירוקרטיות סבוכות, ליטול הלוואות, ולהקים בעצמו עסק של מכירת רכבים משומשים בליסינג במגרש מכוניות אותו הוא מצא ושכר לבדו.

V מר שטרית לא תרם דבר לעסק, לא הזרים כספים, לא הביא לקשירת הקשר לצורך שכירות מגרש מכוניות ולא תרם דבר לחברה.

VI לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב ומעולם מר סבג לא גמר בדעתו לשמש ביחד עם מר שטרית כבעלים משותף של החברה או לנהל בשותפות את עסקיה.

VII במקרה דנן לא נוצרה שותפות, ואין לקבוע כי זו נוצרה רק על סמך התחושה הסובייקטיבית של התובע כי נוצרה שותפות כזו.

כמו כן, אין לערבב בין חברות ואפילו חברות אמיצה בין הצדדים ומשפחותיהם לכוונה לנהל עסק בשותפות.

במקרה דין הצדדים לא הוצגו לציבור כשותפים, לא היו שותפים בהחזקת הנכס, לא ניהלו באופן שווה את החברה, ולא הייתה להם זכות הדדית לחייב זה את זה בענייני ה חברה או להשתתף ברווחיה.

VIII דבר לא נגזל מהתובע משום שזה לא הביא דבר לחברה ולא תרם לעסקיה, ומעולם לא היו לו מניות בחברה.

ציוד שטען התובע שהביא לחברה היה בפועל תשלום עבור רכב שרכש התובע מהנתבע ושיק ששילם בעבור רכישה זו חזר. התובע ביקש לשלם עבור רכישה זו בציוד שערכו ,על-פי עדות התובע עצמו, לא עלה על סך של 5,000 ₪ - סכום זניח לעומת סכומי ההשקעה בחברה.

ניהול ההליך

6. ביום 28/2/2017 התקיים קדם משפט נוסף בתיק זה ולאחריו הוגשו תצהירי עדות ראשית.

מטעם מר שטרית הוגש ביום 16/3/2017 תצהיר עדות ראשית, אליו צורפו תדפיסי מסרונים שהוחלפו בין הצדדים ותמלילי שיחות וכן תמונות.

כן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מר ניר וינברג. עד זה טען בתצהירו, שמר שטרית הציע לו לה יכנס כשותף לשותפות עתידית שבכוונת מר שטרית ומר סבג להקים לצורך הקמת עסק לממכר מכוניות משומשות. מר וינברג טען בתצהירו כי הוא היה אמור לממן רכישה התחלתית של רכבים שישמשו לפעילות המסחר בעסק , ו כן היה אמור לממן פעילותה הראשונה של השותפות. בתמורה טען מר וינברג בתצהירו, הוא היה אמור לקבל 30% מהון המניות של החברה שתוקם וכך היה אמור לקבל גם מר שטרית, ואילו מר סבג היה אמור לקבל 40% מהון המניות של החברה. מר וינברג טען עוד בתצהירו כי בשל שינוי שביקש מר סבג להכניס בעסק העתידי, לבדו, בעניין פעילות נוספת של מכירת רכבים מתאונות, והכל מבלי לשתף את מר שטרית ומר וינברג , הוא החליט לא להשקיע כספים בעסק ולמשוך ידיו ממנו.

7. ביום 19/4/2017 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר סבג ומטעמו של מר עזיז עבד אלהאדי, הבעלים של מגרש מכוניות ברחוב מקלף 4 בחיפה, שאותו שכרה חברה בבעלותו של מר סבג לעסקיה.

8. ביום 19/10/2017 קוים דיון הוכחות במסגרתו נשמעו מטעם התובע עדותו היחידה ב לבד. בתום חקירת מר שטרית הכריז בא כוחו, עו"ד בירמן: "אלו עדיי" וויתר על שמיעת עדותו של העד מר וינברג. בהתאמה, הת צהיר שהוגש מטעם מר וינברג אינו משמש כראיה בתיק.

מטעם הנתבע שמעתי רק את עדות הנתבע עצמו. גם כאן הכריז ב"כ הנתבע לאחר שמיעת עדות הנתבע "אלה עדיי" וויתר על הצורך בשמיעת עדותו של העד עבד אלהאדי שתצהירו הוגש. ומשכך גם תצהיר זה אינו משמש כראיה בתיק.

9. בגמר דיון ההוכחות נקבע מועד להשמעת סיכומים בעל פה ליום 3/12/2017 ועד אליו התבקשו הצדדים להגיש תמצית סיכומים בכתב. תמצית סיכומי התובע (2 עמודים) הוגשה ביום 8/11/2017, תמצית סיכומי הנתבע (6 עמודים) הוגשה ביום 20/11/2017.

10. ביום 3/12/2017, כפי שנקבע במעמד שני הצדדים ובאי כוחם, נועדה ישיבה להשמעת סיכומי הצדדים בעל פה. למועד הדיון התייצבו רק ב"כ הנתבע והנתבע עצמו ואילו התובע ובא כוחו לא התייצבו לדיון. בדיון ביקש ב"כ הנתבע ל יתן פסק דין על סמך תמצית הסיכומים.

11. ביום 7/12/2017, הגיש ב"כ התובע הודעת התנצלות וביקש בה לקבוע דיון נוסף במעמד הצדדים להשמעת טיעונים בעל פה. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה ועתר למחוק התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות בשל היעדר התייצבות או לדחותה לגופה בהסתמך על האמור בתמצית הסיכומים ומבלי שיהיה צורך בקביעת דיון נוסף שירבה הוצאות לחינם. ב "כ הנתבע ביקש כי אם יחליט ביהמ"ש לקיים דיון נוסף, העניין יותנה בהפקדת הוצאות.

12. לאחר קבלת תגובת הצדדים הועברה תגובת ב"כ הנתבע לתשובה. זאת בהחלטה מיום 4/1/2018 בה שוריין מועד לקיום ישיבה נוספת. לצדדים ניתנה בהחלטה זו הזדמנות שלא לקיים הישיבה ולהסכים על מתן פסק דין על סמך החומר.

13. משלא ניתנה כל תשובה מטעם ב"כ התובע, ביקש ב"כ הנתבע ביום 25/1/2018 לבטל הישיבה שנועדה ליום 28/1/2018 ועתר כי יינתן פסק דין על סמך החומר. ביום 25/1/2018 נעתרתי לבקשה, ביטלתי הדיון שנקבע ליום 28/1/2018 וכעת הגיעה העת למתן פסק דין על סמך החומר.

יובהר, כי התיאור באשר להתנהלות התובע הובא בפירוט משום שלטעמי התנהלות התובע ובא כוחו במהלך ניהול ההליך מלמדת כי אלו לא גילו עניין רב בהליך ובתוצאותיו והתנהלותם גרמה הוצאות מיותרות ובזבוז זמן שיפוטי.

טענות הצדדים בתמצית הסיכומים
14. כאמור, תמצית הסיכומים שהוגשה מטעם ב"כ התובע קצרה, ובה נטען כי דין התביעה להתקבל , משום:
I הנתבע אישר בעדותו כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה.
II הנתבע אישר בעדותו כי לא נתן בזמן אמת כל הודעה לתובע שההסכם בטל משום שהתובע בהתנהלותו הפר את המוסכם בין הצדדים.
III לא הוכח שהשותפות בין הצדדים הותנתה בהשקעה כלשהי מצדו של התובע.
IV לא נסתרה טענה שהנתבע דחה הצעת התובע להשיג מימון בשווי 200,000 ₪ לעסק העתידי.
V במקרה דנן, הפר הנתבע הפרה יסודית הסכם א ו הבטחה שנתן לתובע. זאת בשל רצון להימנע מלהתחלק עם אחר ברווחי החברה לאחר שעסקיה החלו משגשגים.
VI דין התביעה להתקבל ויש לקבוע כי התובע זכאי לסכום כספי בשווי 30% משווי החברה, לאחר ששוויה יקבע ע"י ביהמ "ש. בנוסף, יש לחייב הנתבע בתשלום הוצאות.

15. בתמצית סיכומי הנתבע נטען כי דין התביעה להידחות, משום:
I מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת בסיס שהוגשה בהליך הצהרתי והכל כדי לחסוך בתשלום אגרה וכדי שהתביעה תשמש מנוף ולחץ על הנתבע.
II אי אפשר לקבוע קיומה של שותפות על סמך תחושה סובייקטיבית של צד כלשהו להליך משפטי. כדי להוכיח קיומה של שותפות היה על התובע להוכיח מספר אלמנטים כגון : כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגת הצדדים ל ציבור כשותפים, השתתפות הצדדים בנכסים וב אחזקתו של העסק, זכות שווה לנהל העסק וזכות הדדית לחייב זה את זה וכד'. כל אלו לא הוכחו במקרה דנן כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע.
III בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם.
IV התובע לא הוכיח כישורים לנ יהול עסקים ככלל ולא של ניהול עסק לממכר מכוניות כפרט . אין עסקינן באיש עסקים, לא הוכחה יכולת כלכלית כלשהי של התובע והוכח כי עסקים קודמים שטען שניהל, נוהלו באמצעות אחרים , ולא על ידו.
בנוסף, לא נסתרה טענה כי במועדים הרלוונטיים היה התובע מסובך בפלילים ו גם בשל כך לא יכול היה לנהל עסק.
V התובע הודה בעדותו שתנאי לזכאותו לשותפות הייתה השקעה כלכלית ואולם לדידו זו הושגה על ידי השגת מימון מצד ג' שהסכים להשקיע כספים בעסק, אלא שנטען שהסכמה זו טורפדה, שלא כדין , על ידי הנתבע. משכך, התובע לא הוכיח השקעה כלשהי בעסק ועל כן לא הוכיח כי עמד בתנאי הנדרש לשותפות.
VI התובע לא הוכיח שהשקיע כספים בעסק והבטחותיו להשקיע 200,000 ₪ לא קוימו אלא היו הבטחות בעלמא. גם ציוד שהביא התובע לעסק היה על חשבון החזר חוב של התובע לנתבע.

דיון והכרעה
16. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי , אני סבורה כי דין התביעה להי דחות וכך אני מורה.
אין מחלוקת בין הצדדים כי נטל הוכחת טענת התובע בתביעה זו על התובע ונטל זה לטעמי לא הורם. התובע בחר להשתית תביעתו על עדותו היחידה בלבד ותוכנה נסתר על ידי עדות הנתבע. גם אם הייתי מייחסת מהימנות וא מינות זהה לעדות שני העדים אותם שמעתי, ואיני סבורה כך בנסיבות העניין, די היה בכך כדי לדחות התביעה , תוך קביעה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח תביעתו במידה הנדרשת במשפט האז רחי.

17. במקרה דנן התובע כשל בהוכחת תביעתו משום שהתרשמותי מעדותו היא כזו שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על סמך עדותו היחידה. עדותו של התובע בפניי הייתה בלתי סבירה, לא סדורה, לא הגיונית שכללה הפרחת טענות לאוויר מבלי להציג אסמכתא לביסוסן.

מעדותו של התובע התרשמתי כי אכן זה מבסס טענותיו על תחושות סובייקטיביות ועל תפיסתו האישית הסובייקטיבית את הדברים שנאמרים לו מבלי שיהיה לטענות ולתפיסות אלו עיגון במציאות.

18. התרשמתי מעדות התובע כי זה אכן מערבב בין חברות ושותפות עסקית והוא מבלבל בין שיחות חבריות בהן ניתנות בין חברים עצות עסקיות ובין כוונה להקים שותפות וכריתת הסכם שותפות.

19. במקרה דנן, לא הוכח הסכם מחייב בכתב להקים שותפות בין הצדדים . התובע בעדותו מעיד כי באותה תקופה לא רצה או לא יכול היה לחתום על הסכם בשל קיומן של בעיות כלכליות ו העלאת חשדות כנגדו בפלילים (ראה עדותו עמ' 12 שורות 10-15).

כמו כן לא ניתן לראות בהתנהגות הצדדים כריתה של הסכם כלשהו ביניהם. התנהגות הצדדים מוכיחה כי לא הייתה כוונה של מי מהם לפעול ביניהם בשותפות. הצדדים לא הוצגו ככאלו בפני צדדים שלישיים - לא ננקטה כל פעולה במוסדות כלשהם (מוסד בנקאי, שלטונות מע"מ, שלטונות מס הכנסה) המלמדת על כוונה להתנהל בשותפות וטענת ב"כ הנתבע כי זה פעל לבדו מול צדדים שלישיים להקמת עסקו בניהולו, לא נסתרה.

20. אכן הוחלפו מסרונים בין הצדדים ואלו ניהלו שיחות רבות בעל פה והכל במסגרת יחסי החברות ביניהם שלא הוכחשו. אין בין זה ובין כוונה להקים שותפות דבר וחצי דבר. התובע לא שלל הטענה כי היה עליו להשקיע כס פים בעסק לצורך קבלת אחוזים, מניות בחברה או לבצע השקעה אחרת בעסק ולא יכול היה להוכיח כי עשה כן . דווקא ה ימנעות התובע מלהביא עדים נוספים מטעמו להוכיח טענותיו, ראוי שתשמש כנגדו. במיוחד כאשר העד מר וינברג למשל נתן תצהיר מטעמו של התובע ומשום מה לא הובא להעיד.

21. עוד צודק ב"כ הנתבע בטענותיו כי מעדות התובע ניתן היה ללמוד כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע מסובך כלכלית ולא סביר כי היה ביכולתו לצאת להרפתקה עסקית נוספת. התובע בעדותו גם לא הסס להעיד כי נהג לנהל עסקים וחברות באמצעות אחרים לרבות אשתו משום שהיה מסובך כלכלית בתקופה הרלוונטית וכי באותה תקופה גם הועלו נגדו חשדות לביצוע מעשים פלילים.

במצב עניינים זה אין זה סביר להניח כי הנתבע ביקש לקיים עם התובע שותפות וזאת במיוחד שהתובע לא מחויב בדבר תמורת קבלת אחוזים מהעסק המוקם.

22. עוד אציין כי לא נסתרו טענות הנתבע שהתובע לא השקיע דבר בעסק וכי ציוד שהובא על ידו לעסק היה בפועל תשלום עבור רכב שרכש התובע ושיק ששילם עבור רכישה זו חולל.

גם הטענה כי התובע הציע להשקיע סך של 200,000 ₪ בעסק והצעתו סורבה על ידי הנתבע תמוהה בעיני בהתחשב בקשיים הכלכל יים שהיו לתובע באותה עת (ראה לעניין זה עדות התובע עמ' 8 שורות 19-21 ועמ' 5 שורות 30-31). יצוין, כי בעמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 19/10/2017 מודה התובע כי בפועל לא העביר לנתבע סך של 200,000 ₪, ואלו נותרו אצלו.

23 אציין כי בניגוד לדעת ב"כ התובע, לא מצאתי דבר בעדות הנתבע לפני שיכול להיות חיזוק לטענת התובע או הודאה בנכונות טענותיו של התובע. גם אם מודה הנתבע כי בתחילת הדרך חשב על ניהול עסק בשותפות של שלושה: התובע, הנתבע ומר וינברג, הרי הנתבע הסביר כי עניין זה נועד לצורך הקמת עסק במתחם איקאה בקרית אתא. משעניין זה קרס, והאפשרות לשכור נכס במתחם איקאה הוכחה כלא אפשרית, קרס גם רעיון השותפות (ראה לעניין זה פרוטוקול עדות הנתבע עמ' 15 שורות 1-13). ובהמשך מבהיר הנתבע במפורש בעדותו, ולא מצאתי כל סיבה שלא לייתן בה אמון, כי כוונתו הייתה לנהל את העסק לבד (ראה עדות הנתבע עמ' 16 לפרוטוקול שורות 3-6) ובהמשך עדותו מיטיב הנתבע להבהיר מדוע לא נכונה שותפות כלשהי בין הצדדים:

"ש. אני רוצה להבין מה זה אומר מתכונת חדשה שאמרת עכשיו. תאשר לי שהכוונה במתכונת חדשה שבמקום לשכור את מגרש איקאה נשכר מגרש צ'ק פוסט?

ת. לא. אני מגדיר את זה אחרת. היה פרויקט שניסינו להניע, להקים עסק משותף, הפרויקט לא יצא לפועל מכמה וכמה סיבות ואז אמרתי לו בצורה ברורה, לניר, חבר'ה אני פונה בעצמי בדרך כלשהי ומקים עסק משלי. אם באמת, וניר בכלל לא בא, אם יורם חשב שיש לו חלק בעסק, איפה הוא היה בכל השנה הראשונה, כשעמדתי בתורים, ולקחתי ערבויות ונלחמתי בגופים ממשלתיים, איפה היה השותף שלי? אחרי שנה הוא שולח לי מכתב שהוא תובע, כרעם ביום בהיר, כאשר שבועיים לפני אנו מתכתבים, איך הילד, איך היה במשחק וכאלה. יש התכתבויות שהוא הביא שאנו עדיין בקשר חברי למרות שהוא אמר שניתקתי קשר חודשיים קודם. מסתבר ששבועיים לפני הגשת התביעה יש התכתבויות שהיינו בקשרים".

24. מכל האמור לעיל ובהסתמך רק על עדות התובע שהוכחשה בעדות הנתבע, אין מקום לקבוע כי התובע הוכיח תביעתו ודין התביעה להידחות.

25. בהתאמה, גם דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות. לא הוכח כי קיימת עובדה כלשהי הנוגעת לאירועים נשוא התביעה שיכולה הייתה להניב לתובע זכות ל הגיש תביעה נוספת ולא הי יתה ידועה לו במועד הגשת התביעה דנן או במועד ניהולה.

סיכום

26. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבע שכר טרחת עו"ד בגין ייצוגו בהליך בסך 15,000 ₪ ובצירוף מע"מ וכן ישלם לנתבע כל הוצאה בפועל שהוציא עפ"י קבלות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד השבתם בפועל.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט על ידי התובע יועבר לנתבע באמצעות בא כוחו לצורך ניכוי החיוב עפ"י פסק דין זה. היתרה, אם תהיה, תושב לתובע באמצעות בא כוחו.

הסכום שהפקיד הנתבע יושב לו באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.