הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 26422-06-15

לפני כבוד השופט אמיר טובי

התובעת

סלאם עודה
ע"י ב"כ עו"ד סאמר נג'אר

נגד

הנתבעים
.1 ח'אלד עודה
.2 ג'מאל זבידה
.3 ופיק עוסמאן
4. אבו חרש ג'מיל
5. לשכת רישום מקרקעין - נצרת (פורמלי)
הנתבע 2 ע"י עו"ד דוד טימסית
הנתבע 3 ע"י עו"ד נידאל סיאגה
<#1#>

פסק דין

פתח דבר

1. במחלוקת דנא ניצבים, בצד אחד של המתרס, נושים (הנתבעים 2 ו- 3) אשר הטילו עיקולים על קרקע, ואילו מן העבר האחר מצויה התובעת, אשר טוענת כי רכשה זכויות בקרקע זו - עוד בטרם הוטלו העיקולים האמורים.

התובעת עותרת לפסק דין המצהיר כי היא הבעלים החוקיים של מגרש בגודל ½3 דונם במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 12212 מאדמות אעבלין (להלן: " המגרש" ו-"המקרקעין", בהתאמה). בנוסף, היא עותרת שיוצהר כי העיקולים שהוטלו על חלקה במקרקעין לטובת הנתבעים 2 ו-3 , דינם להימחק מפנקסי רישום המקרקעין.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

2. מכח הסכם מכר מיום 31.12.1999 רכש הנתבע 1 (להלן: "חאלד") מהנתבע 4 (להלן: "אבו חרש") שטח של 14 דונם במקרקעין. בהמשך לכך, נרשמה לטובתו של חאלד הערת אזהרה בפנקסי הרישום וזאת ביום 24.1.2002 (להלן: "הערת האזהרה").
3. בין חאלד לבין הנתבעים 2 ו-3 (כל אחד מהם בנפרד) נתגלעו סכסוכים כספיים שונים, שאינם נוגעים לענייננו. בעקבות זאת, הוטלו על זכויותיו במקרקעין שני עיקולים, כדלקמן (להלן: "העיקולים"):

א. ביום 5.9.2011 נרשם עיקול זמני לטובת הנתבע 2 (להלן: "ג'מאל"), בעקבות צו שניתן לבקשתו, במסגרת תביעה אותה הגיש כנגד חאלד בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 25846-07-11);

ב. ביום 19.2.2015 נרשם עיקול לטובת הנתבע 3 (להלן: "ופיק"), במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקט כנגד חאלד בתיק הוצל"פ (חיפה) מס' 533871-02-12.

4. התובעת (להלן גם: "סלאם") נשואה לאחיינו של חאלד. לפי טענתה, בשנת 2008 - עוד בטרם הוטלו העיקולים - מכר לה חאלד חלק מזכויותיו במקרקעין, מגרש בגודל ½3 דונם (להלן: "העסקה הנטענת"). לפיכך, לדידה, זכויותיה במקרקעין גוברות על העיקולים של ג'מאל וופיק, והיא עותרת לביטולם, כאמור.

5. הנתבעים 2 ו-3 (להלן, למען הנוחות: "הנתבעים") טוענים מצדם כי העסקה הנטענת בין חאלד לסלאם, הנה שקרית ו פיקטיבית, וכי ההסכם ביניהם נערך בדיעבד, לאחר שכבר הוטלו העיקולים. זאת , אגב קנוניה שנרקמה בין השניים ואשר נועדה לסייע לחאלד להבריח נכסים מפני נושיו, ובכללם הנתבעים .

עוד טוענים הנתבעים, כי אף בהנחה שהתובעת אכן רכשה את המגרש בשנת 2008, כטענתה, הרי שלפי הדין החל בעסקאות נוגדות, ידם על העליונה, מאחר וזכויותיה לא נרשמו.

6. הנתבעים 1 ו-4, חאלד ואבו חרש, לא הגישו כתב הגנה ולא נטלו חלק בהליך. בהחלטתי מיום 28.11.2016 קבעתי, כי לא יינתן פסק דין כנגדם בהעדר הגנה, עד אשר תתברר המחלוקת במלואה.

7. ביני לביני, תוך כדי ההליכים בתיק דנא, נדחתה תביעתו הנ"ל של ג'מאל כנגד חאלד בבית משפט השלום בחיפה , בפסק דין מיום 21.8.2017. בעקבות כך, נמחק העיקול הזמני לטובת ג'מאל מפנקסי המקרקעין ביום 14.9.2017. על פסק הדין האמור הגיש ג'מאל ערעור (ע"א 55695-10-17) התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה , במסגרתו ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. בקשתו זו נמחקה ביום 27.12.2017, ואולם הערעור עצמו נותר על כנו וטרם הוכרע .
דיון והכרעה

8. לצורך ההכרעה במחלוקת המונחת בפניי, יש לקבוע תחילה באם הוכחה טענת התובעת לפיה היא רכשה מחאלד זכויות במקרקעין עוד בשנת 2008. ככל שטענה זו תתקבל , יהיה מקום לבחון את ה שאלה, ידו של מי מבין הצדדים היריבים היא על העליונה - האם זכותה האובליגטורית של התובעת בקרקע גוברת על העיקולים שהטילו הנתבעים או שמא להיפך .

אקדים ואומר, כי מסקנתי היא שנטל ההוכחה שהונח על כתפי התובעת, להוכחת טענתה כי רכשה זכויות במקרקעין - לא הורם. גרסת התובעת מעוררת שאלות , תהיות ותמיהות מרובות, ו מעלה ספקות בלתי מבוטלים. אנמק להלן מסקנתי זו בהתאם לראיות שהוצגו בפניי.

גרסת התובעת

9. בתצהירה (ת/1) העידה התובעת, כי לאחר ש היתה מעורבת בשנת 2001 בתאונת דרכים, בעקבותיה נגרמו לה נזקי גוף, הוגשה על ידה תביעה לפי חוק הפלת"ד (להלן: "תביעת הפלת"ד"). לקראת סוף ההליך המשפטי האמור, כשידעה כי היא עתידה לקבל פיצויים, ניהלה עם חאלד מו"מ לרכישת קרקע חקלאית בכפר אעבלין, זאת לאחר ששמעה ממשפחתה כי חאלד מעוניין למכור חלק מהמקרקעין שבבעלותו. לטענתה, חאלד הצביע בפניה על גבולות המגרש, והסביר כי המקרקעין בבעלותו מזה זמן רב מידע שממילא היה ברשותה מאז נישאה לאחיינו, בשנת 2006. לאור היותו דודו של בעלה, האמינה התובעת להצהרותיו של חאלד וסמכה על דבריו. מיד עם קבלת כספי הפיצויים, חתמה התובעת עם חאלד על הסכם לרכישת המגרש ושילמה לו את מלוא התמורה המוסכמת, בסך 200,000 ₪ במזומן (להלן: " ההסכם"). בעת חתימת ההסכם נכחו, פרט לתובעת ולחאלד, גם בעלה באסם (להלן: "באסם") ואביו, עאמר, שהינו אחיו של חאלד (להלן: "עאמר"). לאחר העסקה, עשתה התובעת במגרש כרצונה - גידרה אותו, עיבדה אותו, נטעה בו עצי זית וכיו"ב. בהמשך, עקרה התובעת את עצי הזית ויישרה את הקרקע. בשנת 2013 פנתה התובעת למודד על מנת שישרטט את גבולות השטח שרכשה, במטרה להגיש את התכנית לוועדה המקומית לתכנון ובניה. המקרקעין, ששטחם הכולל הוא 35,097 מ"ר , חולקו לתתי חלקות, כאשר המגרש שנרכש על ידי התובעת סומן כתתי חלקות 33/2+33/10. התובעת פנתה לבא כוחה, במטרה להגיש בקשה לחלוקת המקרקעין, ואז עיינה לראשונה בנסח המקרקעין. בעקבות העיון כאמור התברר לתובעת לראשונה , כי זכויות הבעלות של חאלד לגבי המקרקעין אינן רשומות כלל בספרי האחוזה וכי זכויותיו הרשומות מתבטאות בהערת אזהרה בלבד, הרשומה לטובתו לגבי שטח של 14 דונם. עוד התחוור לתובעת כי על אותה הערת אזהרה נרשמו העיקולים.

לתצהירה של התובעת צורף, בין היתר, ההסכם נשוא העסקה הנטענת, עליו ארחיב בהמשך.

10. בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי לא התייעצה עם עו"ד לעניין ההסכם, לאור האמון שרחשה כלפי חאלד (עמ' 15, ש' 20-21), והודתה כי לא שילמה את המיסים המתחייבים בגין העסקה (עמ' 12, ש' 30-31).

לבד מהתובעת עצמה, העידו מטעמה גם בעלה באסם ואביו עאמר, וכן מר אנואר עודה (להלן: "אנואר").

בתצהיריהם (ת/2 ו- ת/3) חזרו, ככלל, באסם ועאמר על עיקרי גרסת התובעת בתצהירה, וציינו כי היו עדים לחתימת ההסכם ולתשלום התמורה לחאלד בסך 200,000 ₪ במזומן.

אנואר העיד בתצהירו (ת/4) כי הוא מתגורר במקרקעין הסמוכים לאלה שבהם מחזיקה התובעת מאז שנת 2008, וכי היא עיבדה אותם, עקרה עצים, הכניסה טרקטורים וכיו"ב. בחקירתו הנגדית חזר על עיקרי הדברים, ואף ציין, כי התובעת ה נה אחותו (עמ' 27, ש' 26-27 ), מידע שלא הובא בפני בית המשפט עד לאותו רגע .

11. מניתוח וסיכום כלל העדויות שהובאו מטעם התובעת עולה, כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לעסקה הנטענת. פרט לעדויות מפי התובעת ובני משפחתה הקרובה , לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית או חיצונית להוכחת העסקה הנטענת והשנויה במחלוקת. עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להוביל , מניה וביה, לדחיית גרסתה. א ך כשזו מצטרפת לתמיהות ולסתירות שעלו מגרסאותיהם של התובעת ועדיה, כפי שיפורט להלן, לא נותר מנוס מן המסקנה כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, להוכיח כי אכן רכשה זכויות אמיתיות במקרקעין.

ההסכם נשוא העסקה הנטענת

12. בפתח הדברים אפנה להסכם בין הצדדים, שצורף לתצהירה של התובעת. מדובר בהסכם הכתוב בכתב יד, בשפה העברית, מנוסח בשפה "משפטית" ונושא את התאריך 14.11.2008. נסיבות עריכתו של הסכם זה לוטות בערפל. בעוד שהתובעת העידה בחקירתה הנגדית, כי ההסכם נערך בידי חאלד (עמ' 11, ש' 3-4), וכי היא ובעלה באסם לא נועצו בעו"ד בטרם חתימה על ההסכם (עמ' 15, ש' 21-22; עמ' 16, ש' 20-25), העיד באסם כי ההסכם נכתב בידי עורך דינו, שאת שמו לא ידע למסור, אך הוסיף כי השם מופיע בהסכם עצמו (עמ' 19, ש' 1-8). למותר לציין כי עיון בהסכם מעלה, כי לא נזכר בו שם של עו"ד, או של אדם כלשהו, לבד מהצדדים להסכם.

13. מעבר לסתירה האמורה בעדויותיהם של התובעת ובעלה בנוגע לנסיבות עריכת ההסכם, שהינה לטעמי סתירה מהותית, הרי ש עולות תהיות ותמיהות נוספות מתוך עדותם של השניים. כך לדוגמא , באם נכונה הטענה כי ההסכם אכן נערך בידי עו"ד, כדברי באסם, תמוה שזה נרשם בכתב יד, שכן, נהוג כי עורכי דין, ככלל, עורכים הסכמי מכר מודפסים ולא ברישום ידני. מעבר לכך, אם אכן נועצו ה תובעת ובעלה בעורך דין, הכיצד זה לא נעשתה כל בדיקה של הזכויות הרשומות במקרקעין? מדוע לא הוצא נסח רישום? ומדוע לא דווח ה העסקה לרשויות המס ולא שולמו מיסים בגינה? וכיצד זה לא נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת? כל אלה הן פעולות בסיסיות שמבוצעות בשגרה על ידי עורכי דין המלווים עסקאות במקרקעין. אלא שאף לא אחת מהן נעשתה במקרה דנא.

מנגד, באם התובעת לא נועצה בעו"ד, וחאלד ה וא זה שהעלה את ההסכם על הכתב בעצמו, כגרסת התובעת, כיצד זה ידע לנסח את ההסכם בלשון משפטית, ומדוע עשה זאת בשפה העברית דווקא, כאשר מדובר בצדדים שערבית היא שפת אמם. בהקשר זה יצוין כי התובעת אף העידה על עצמה, כי אינה דוברת עברית ברמה טובה (ראו: עמ' 16, ש' 4).

ההימנעות מהזמנת חאלד לעדות

14. על רקע התהיות האמורות, בנוגע לנסיבות עריכת ההסכם וחתימתו, בולטת בהיעדרה גרסה מפי חאלד עצמו, שהינו דמות מרכזית בסיפור המעשה. לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת בחרה שלא להביאו למתן עדות. אכן, חאלד היה נתבע בתביעה זו, ולפיכך הימנעותו מלהתגונן בהליך זה, מהווה , לכאורה, הסכמה מצדו לעובדות הנטענות בכתב התביעה ולמתן פסק דין נגדו. ואולם, יש לזכור, כי היריבות האמיתית אינה בין התובעת לחאלד אלא בעיקר בינה לבין הנתבעים 2 ו- 3, נושיו, שהטילו עיקולים על זכויותיו בקרקע. על התובעת מוטל היה הנטל כלפי נתבעים אלה, להוכיח את אמיתותה של העסקה הנטענת, ולטעמי, לצורך הוכחת עסקה זו נדרשה, באופן מהותי, עדותו של חאלד עצמו, בהיותו צד להסכם המכר הנטען.

15. ודוק: בנסיבות דנא, אין התובעת יכולה להיוושע משתיקתו של חאלד, שאינה מסייעת ולו במקצת לגרסתה. מחדלו ליטול חלק בהליך כבעל דין אינו משחרר את התובעת מחובתה להוכיח באופן פוזיטיבי את העובדות עליהן נשענת התביעה, ולשם כך, היה עליה להזמינו בתור עד מטעמה, על מנת שגרסתו תישמע , ותינתן לבית המשפט ההזדמנות להתרשם מדבריו. אף אם נצא מהנחה, ששתיקה מצדו מהווה הסכמה כללית וגורפת לקיומה של העסקה הנטענת, בכך לא סגי. גם במקרה כזה, לנתבעים עומדת הזכות לחקרו בחקירה נגדית, על מנת לנסות ולהפריך את גרסתו. ברי כי לא ניתן להסיק ממצאים לחובתם של יתר הנתבעים אך בשל הימנעותו של חאלד ליטול חלק בהליכים.

התמורה ששולמה בעסקה הנטענת

16. גם בנושא כספי הפיצויים שקיבלה התובעת בתביעת הפלת"ד ותשלום התמורה מתוכם במסגרת העסקה הנטענת - רב הנסתר על הגלוי.

17. ראשית, גרסתה של התובעת, לפיה פיצויים ש שולמו לה במסגרת הליך משפטי, בסך מאות אלפי שקלים (לדבריה - מעל 200,000 ₪) נמשכו במזומן מהבנק (עמ' 11, ש' 26 – עמ' 12, ש' 9), מבלי שהוצג כל תיעוד לכך, אינה נשמעת סבירה.

18. שנית, הן התובעת ו הן באסם ה עידו בתצהיריהם, כי ההסכם לרכישת המגרש נחתם מיד כששולמו לתובעת כספי הפיצויים. לעומת זאת, כשנשאל באסם בחקירה נגדית " כמה זמן הכסף היה אצלכם עד שקניתם?" השיב "קרוב לשנה" (עמ' 19, ש' 25-26).

19. אף התמורה הנקובה בהסכם המכר, העומדת ע"ס 200,000 ₪ בעבור מגרש בשטח ½3 דונם מעוררת תמיהה. בתצהיריהם ה עידו תחילה התובעת ובעלה באסם, כי מחיר זה נקבע, בין היתר, " בהתאם לקיים בשוק באותם זמנים". אלא שבמהלך החקירה הנגדית הודו, כי בנסיבות העניין זהו מחיר נמוך (עמ' 12, ש' 20-22; עמ' 19, ש' 27-31). ואכן, גם מתוך יתר הראיות עלה כי סכום זה היה נמוך משמעותית ביחס לנהוג ולמקובל.

על מנת לסבר את האוזן יצוין, כי בחוות דעת שמאית מיום 13.10.2016, שהגישה התובעת לבית המשפט, הוערך שוויו של כל דונם במקרקעין בסך 630,000 ₪ (ראו גם דברי ב"כ התובעת בהקשר זה בעמ' 31, ש' 19-20). לפי אמדן זה, שוויים של ½3 דונם מוערך בכ- 2,205,000 ₪ בעוד שהתמורה הנטענת בענייננו עמדה על פחות מעשירית הסכום - 200,000 ₪ בלבד .

20. אינדיקציה נוספת למחיר הנוהג, במועד הקרוב יותר לתקופה הרלוונטית לענייננו, קיימת בהסכם אשר נערך בין חאלד לג'מאל, מיום 19.7.2010 (ת/6) - קרי, פחות משנתיים לאחר העסקה הנטענת. בהסכם זה הוערך שוויו של דונם אחד במקרקעין המדוברים בכ-500,000 ₪ (ראו בעניין זה גם עדות ג'מאל בעמ' 30, ש' 26-33). כלומר, לפי הערכה זו, שחאלד בעצמו היה שותף לה, שוויים של ½3 דונמים בשנת 2010 עמד על כ- 1,750,000 ₪. לעומת זאת, בעסקה הנטענת בשנת 2008 הוסכם לכאורה על תמורה בגובה 200,000 ₪ בלבד , כאמור. סכום זה משקף הנחה של קרוב ל- 90%, מהתמורה הריאלית על פי החישוב האמור. התובעת בעדותה התייחסה לשוויה הנמוך של העסקה, בציינה כי "חאלד היה לחוץ על כסף" (עמ' 12, ש' 21) וכמוה העיד גם באסם, כי "הבן אדם היה בלחץ למכור" (עמ' 19, ש' 30). בכל הכבוד, גרסה זו אינה נשמעת סבירה במיוחד. דומני כי אף אם אדם מעוניין למכור נכס במהרה, ובמיוחד אם הוא נזקק לכסף, אין הוא נותן הנחה בשיעור כה גבוה. גם הנימוק, כי הדבר נעשה בשל קשרי המשפחה (תצהיר התובעת ת/1), ו"על מנת שהקרקע לא תימכר למישהו זר" (תצהיר עאמר ת/3) אינו יכול להצדיק ירידה כה חדה ודרסטית במחיר.

21. לא זו אף זו, לטענת התובעת בתצהירה (ת/1), המו"מ בעסקה הנטענת התנהל בין הצדדים לקראת סוף ההליך המשפטי בתביעת הפלת"ד אותה הגישה . לעומת זאת, מן הראיות עולה, כי ההסכם מיום 14.11.2008 נחתם כ- 8 חודשים לאחר שניתן פסק הדין בהליך, ביום 23.3.2008 (נספח א' לת/1). ניתן להניח, כי אדם שזקוק לכסף בהקדם וממהר למכור קרקע, כפי שהעידו התובעת ובעלה, לא ימתין זמן כה רב בין ניהול המו"מ ועד לחתימת ההסכם. מה גם שהתובעת ציינה, כמו באסם, כי ההסכם נחתם מיד עם קבלת כספי הפיצויים, טענה שנסתרה מראיותיה היא, ולפיהן חלפו להם חודשים רבים ממועד פסק הדין בתביעת הפלת"ד ועד לחתימת ההסכם, כאמור .

22. אף לגבי אופן תשלום התמורה נתגלו סתירות בדברי העדים. כך, התובעת הצהירה כי התמורה בעבור הקרקע בסך 200,000 ₪ שולמה במלואה במעמד החתימה על ההסכם, כפי שגם עולה מן ההסכם עצמו. לעומת זאת, העיד באסם, כי התמורה שולמה בתשלומים (עמ' 18, ש' 14-17):
"ש. מי שילם את הכסף של האדמה?
ת. האישה.
ש. בזמן שחתמתם?
ת. בזמן שחתמנו ואחר כך קיבל בשני חלקים".

23. זאת ועוד, העובדה שלא שולמו מיסים בעבור הרכישה גם היא מעוררת חשד באשר ל אותנטיות של העסקה הנטענת. כשנשאלה התובעת בעניין זה, השיבה כי " לא היה לנו כסף לשלם מיסים" (עמ' 12, ש' 33). תשובה זו תמוהה במיוחד, נוכח דברי התובעת עצמה כי עוד קודם לעסקה שולמו לה פיצויים בגין תאונת הדרכים, בה היתה מעורבת, בסכום העולה על 200,000 ₪ (עמ' 11, ש' 32-33).

הנוכחים במעמד חתימת ההסכם הנטען

24. נוסף לכל האמור, קיימות סתירות בין גרסאות העדים גם ביחס לדמויות שנכחו כביכול במעמד חתימת ההסכם. בעוד שהתובעת ציינה בתצהירה וכן בעדותה, כי פרט לה ולחאלד נכחו גם באסם ועאמר (עמ' 11, ש' 7-8), מנה עאמר את הנוכחים אך לא ציין את באסם ב כללם (עמ' 25, ש' 21-24). לעומתם, באסם העיד מצידו כי גם אנואר נכח במעמד זה (עמ' 19, ש' 15-16). דבריו אלה של באסם לא נתמכו על ידי איש מהעדים, לרבות אנואר עצמו, שלא ציין בשום שלב, בין בתצהירו ובין בעדותו בבית המשפט, כי היה עד לחתימת ההסכם.

הנה כי כן עולה, כי כל אחד מן העדים הציג גרסה שונה באשר ל דמויות שנכחו במעמד החתימה על ההסכם. יש בכך כדי להשליך באופן ישיר על אמינות גרסתה של התובעת והעדים מטעמה.

השימוש במגרש

25. לעניין החזקה והשימוש שעשו במגרש, ציינו הן התובעת והן באסם, בעדותם, כי נטעו בו עצי זית ופרי, אותם השקו במים שנלקחו מהנתבע 3, ופיק, המחזיק בחלקה סמוכה במקרקעין והינו גם דודה של התובעת (עמ' 13, ש' 1 – עמ' 14, ש' 7; עמ' 20, ש' 11-33). דא עקא משנשאל כל אחד מהם באם קטפו את הפירות שהניבו העצים, מסרו תשובות סותרות. בעוד שהתובעת השיבה לשאלה זו: "לא. הם היו קטנים" (עמ' 13, ש' 21-22; עמ' 14, ש' 1-2), השיב באסם: "קטפתי וגם אכלתי מהם. גם זיתים וגם פירות" (עמ' 20, ש' 27-28).

26. ודוק: לא נעלמה מעיני העובדה כי עדותו של ופיק תמכה בחלק ה בגרסתם של התובעת ובאסם, לעניין השימוש שעשו בקרקע. כך למשל, אישר ופיק כי נתן לבאסם מים לקרקע (עמ' 34, ש' 1-2). ואולם, כשנשאל בעניין העצים שלטענת התובעת היו נטועים בקרקע, השיב ופיק כך:

"ת. לא היו עצים, היו שתילים של פרחים. הם היו באים ועושים פיקניק. שמתי גם מנורה שתהיה לו (לבאסם – א.ט) תאורה מאצלי".
ש. הם, זה באסם וסלאם?
ת. כולם זה משפחה שלי.
ש. באסם וסלאם היו שם?
ת. כן. הם היו גם אצלי.
ש. הרחוב שלך עובר מהקרקע של סלאם?
ת. לא. זה לפי הסכם קניה, אני עבד וחאלד. זה שבילים. סלאם עוברת מאצלי".

27. התובעת תולה תילי תילים בדבריו אלה של ופיק, ומציגה אותם כראיה לכך שאכן רכשה זכויות בקרקע, כנטען על ידה. אלא שבחינה מעמיקה מלמדת כי גרסתו של ופיק אינה מוצקה ואינה תומכת, באופן מובהק, בטענת התובעת לעניין רכישת הקרקע על ידה. דבריו של ופיק לפיהם "סלאם עוברת מאצלי" אינם ברורים דיים, ולא ניתן להסתמך עליהם להוכחת התביעה. בעדותו דיבר ופיק כי " כולם", בני משפחתו, ובכללם התובעת סלאם, אשר " באים ועושים פיקניק". מעדותו לא ברור לאן בדיוק הם באו, ומה היה הקשר שלהם למקום. מכל מקום, דומה כי אין בדברים אלה כדי להעיד באופן ברור על רכישת הקרקע על ידי התובעת. אכן, בהמשך הדברים הצביע ופיק, על גבי התכנית שהוצגה לו בחקירה הנגדית " אני מראה לך את הקרקע שבה מחזיקה סלאם" (עמ' 35, ש' 9-12), אך בד בבד, ובאותה נשימה, הכחיש כי לתובעת יש חלק בקרקע, בציינו (עמ' 35, ש' 16-19):

"ש. אם סלאם מחזיקה רק ב – 3.5 דונם...
ת. אין לה 3.5 דונם.
ש. כמה יש לה?
ת. אין לה בכלל (...)".

28. אכן, עדותו של ופיק לפיה נתן לבאסם מים לקרקע, וסימונו על גבי התכנית (ת/17) של "הקרקע שבה מחזיקה סלאם" מעורר שאלות באשר לקשר של התובעת לקרקע, ולשימוש אפשרי שעשתה בה. ואולם, עדותו של ופיק כמכלול, מבלי שמנתקים ממנה מקטעים וחלקי משפטים, מעלה כי היא אי נה תומכת בליבתה של גרסת התובעת. כך למשל, דבריו בעניין היעדר עצים, ובעיקר הכחשתו בנוגע לבעלותה בקרקע.

סיכום

29. המסקנה הנובעת ממקבץ האמור לעיל היא, כי דבר קיומה של העסקה הנטענת - לא הוכח. בין ה גרסאות השונות של העדים מטעם התובעת - שכזכור, כולם הם קרוביה, ומשכך בעלי עניין - נגלו סתירות לא מעטות, חלקן מהותיות ביותר, אשר מעוררות תהיות ומטילות ספק ממשי באשר לקיומה של העסקה הנטענת. כך, בעוד שהגרסה הבסיסית של כל אחד מהם הייתה עקבית ודומה לרעותה, הרי שכאשר נחקרו לעומקם של פרטים, התברר כי לא אחת תשובותיהם היו שונות זו מזו. לאור האמור, אני בדעה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה הבסיסית לפיה רכשה זכויות בעלות לגבי המקרקעין נשוא הדיון.

30. לשלמות התמונה, ועל מנת שלא נמצא חסרים, אציין, כי עדותו של ג'מיל, בעיקרה, נסובה סביב יחסיו עם חאלד, והנסיבות שבהן הוטל העיקול, לפי בקשתו, על המקרקעין. בהעדר מחלוקת בעניין זה בתיק דנא, ומשלא היה בדבריו לקדם את בירור המחלוקת שבה עסקינן, קרי, העסקה הנטענת וזכויותיה של התובעת בקרקע - לא מצאתי לנכון להרחיב בדברים על אודות עדותו.

סוף דבר

31. משלא הרימה התובעת את הנטל המוטל על שכמה להוכיח כי אכן רכשה זכויות בעלות במקרקעין נשוא הדיון, דין תביעתה להידחות.

התביעה, איפוא, נדחית.

32. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ₪ (23,400 ₪ בסך הכל), וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ח, 04 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.