הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 24595-12-18

לפני השופט יצחק כהן, סגן נשיא

אחמד שלבי ת"ז XXXXXX580

ע"י ב"כ עו"ד עודד ספיר

המבקש

נגד

1. נסרין חוסין ת"ז XXXXXX810
ע"י ב"כ עו"ד יסוף סגל

2. איאד חוסיין ת"ז XXXXXX213

המשיבים

החלטה

א. ההליך

1. לפני בקשת הנתבע מס' 1 (להלן – " אחמד") בתביעה העיקרית, לדחות את תביעת המשיבה מס' 1 (להלן – " נסרין") נגדו על הסף.

ב. ההליכים הקודמים

2. עד עתה מניתי 4 (ארבעה !!) הליכים שהתנהלו לפני בהם הצדדים שלעיל היו מעורבים, ולהלן אסקור אותם בקצרה:

(א) בת"א 20850-01-10 (להלן – " ההליך הראשון") נדונה תביעתם של נסרין ובעלה איאד (להלן – " איאד") להצהיר, כי הסכם מכר שנחתם בינם מן הצד האחד ואחמד מן הצד האחר בתאריך 9.11.2009 הוא הסכם שנחתם למראית עין. בפסק דין שניתן בתאריך 13.6.2012 דחיתי תביעתם של נסרין ואיאד וקבעתי:

"ההסכם שנכרת בין [איאד ואחמד] בתאריך 9.11.2009 לא היה חוזה למראית עין. על יסוד הראיות שלפני, הנני מעדיף את גרסת [אחמד], ולפיה חוזה המכר נחתם על ידי [איאד] כדי להשיב ל[אחמד] סכומי כסף גדולים, שהתובעת גנבה מהחברה שבשליטתו, בזמן שעבדה בחברה."

ערעור שאיאד ונסרין ביקשו להגיש על פסק הדין הוגש באיחור ניכר, ובית המשפט העליון דחה בקשתם להאריך המועד להגשתו. כתוצאה מכך, פסק הדין הפך להיות פסק דין חלוט.

(ב) בת"א 50116-01-13 (להלן – " ההליך השני") נדונה תביעה שהגיש אחמד נגד איאד ונסרין. בתביעתו עתר אחמד לכך שייאכף הסכם המכר מתאריך 9.11.2009, וזאת לאחר שבהליך הקודם נדחתה טענתם של איאד ונסרין כי מדובר בהסכם למראית עין.

(ג) בת"א 52102-03-14 (להלן – " ההליך השלישי") נדונה תביעה שאיאד הגיש נגד אחמד ונסרין. בתביעתו איאד טען, כי פסק הדין בהליך הראשון הושג במרמה וכתוצאה מהקנוניה שאחמד ונסרין רקמו נגדו, כדי לנשלו מביתו. בתביעה זו נשמעו למעשה שנית כל העדים שהעידו בהליך הראשון, ובפסק הדין שניתן בתאריך 30.12.2016 התביעה נדחתה. בסיפה לפסק הדין קבעתי כדלקמן:

"נראה הדבר, שתביעת התובע לבטל את פסק הדין הראשון, מחמת שלטענתו הושג בתרמית, לא נועדה אלא לסלול לעצמו מסלול "עוקף ערעור", וזאת לאחר שהחמיץ את המועד להגיש ערעור על פסק הדין. מצב דברים זה בוודאי שאינו מצדיק את ביטול פסק הדין הראשון, ואינו מבסס תשתית הולמת, המצדיקה סטייה מכללי סופיות הדיון."

איאד הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 1245/17), אך בתאריך 12.6.2018, קיבל איאד את המלצת בית המשפט העליון, וחזר בו מהערעור.

(ד) בת"א 14256-03-16 (להלן – " ההליך הרביעי") נדונה תביעה שהגיש אחמד נגד בנק לאומי לישראל בע"מ. בתביעתו טען אחמד, כי הבנק אחראי לנזקים הכספיים שנגרמו לו, כיוון שהתרשל ובכך איפשר לנסרין לגנוב את כספי החברה שבשליטתו. בתביעה זו הוחל בשמיעת ראיות והבנק אף הגיש הודעה לצד שלישי נגד נסרין. במהלך שמיעת הראיות חזר בו אחמד מתביעתו.

ג. ההליך העכשווי

3. עתה מונחת לפני תביעתה של נסרין, ולמניין ההליכים הנוגעים לפרשה הנוגעת לעניין, זה ההליך החמישי.

בכתב התביעה עותרת נסרין לכך שפסק הדין שניתן בהליך הראשון יבוטל. לטענת נסרין, במהלך הדיון בתביעה הרביעית (תביעת הבנק) התברר מפיו של אחמד, שלנסרין הייתה הרשאה גורפת לחתום על מסמכים. מכאן, שחלק מהשיקים שנסרין משכה נחתמו על ידה במסגרת ההרשאה שקיבלה ועל כן, כדי להוכיח את הגניבה, על אחמד להוכיח מה הם השיקים עליהם נסרין חתמה שלא במסגרת ההרשאה שקיבלה. באותיות מודגשות (בסעיף 33 לכתב התביעה) מדגיש בא כוחה של נסרין, כי "יש לזכור כי חובת ההוכחה בעניין דנן תהא מונחת לפתחו של [אחמד]!" לטענת בא כוח התובעת, ככל שאחמד לא יצליח להוכיח סכום גניבה כלשהו, פסק הדין שניתן בהליך הראשון אינו יכול לעמוד. על כן, בסיפה לכתב התביעה עותרת נסרין לכך שבית המשפט יבטל את פסק הדין שניתן בהליך השלישי (בו נדחתה העתירה לבטל את פסק הדין הראשון מחמת מרמה) ולשמוע את התיק מחדש. בא כוח ה של נסרין מוסיף וטוען:

"ככל שבית המשפט ישתכנע שיש לבטל את פסק הדין של ההליך הראשון, ולשמוע את התיק בשנית, יתבקש בית המשפט להשית על [אחמד] הוצאות לדוגמה – והפעם לא על דרך ההמלצה – בשל עזות מצחו ובזבוז זמנו של בית המשפט והצדדים האחרים בהגנת בדים – שכולה תרמית."

ה. תמצית טענות הצדדים

4. בא כוחו של אחמד הגיש בקשה לסילוק התביע ה על הסף מחמת מעשה בית דין. לטענת בא כוחו של אחמד, פסק הדין שניתן בהליך הראשון הפך להיות פסק דין סופי, ובפסק הדין שניתן בהליך השלישי נדחתה טענתו של איאד כי יש לבטל את פסק הדין מחמת מרמה.

5. בתגובה לבקשת בא כוחו של אחמד, הגיש בא כוחה של נסרין תגובה ארוכה ומפורטת. ב פתח תגובתו חזר בו בא כוחה של נסרין מעתירתה לקבוע את סכום הגניבה, כך שנותרת רק עתירתה של נסרין לבטל את שני פסקי הדין שניתנו בהליכים הראשון והשני.

בתגובתו סוקר בא כוחה של נסרין עדויות וראיות רבות, מתוך אלה שהוגשו במהלך הדיון בהליך הרביעי (תביעת אחמד נגד הבנק). לטענת בא כוחה של נסרין, ראיות אלה מוכיחות שנסרין פעלה במסגרת הרשאה שניתנה לה. לטענת בא כוחה של נסרין, הראיות הנסקרות על ידו בכתב התגובה, אשר לטענתו באו לידיה רק לאחר מתן פסק הדין בהליך הראשון, "ממוטטות לחלוטין את גרסתו של [אחמד] בהליך הראשון", ואילו ראיות אלה היו מובאות לפני בית המשפט בהליך הראשון, פסק הדין שיצא מתחת לידיו של בית המשפט היה אחר.

לדעת בא כוחה של נסרין, יש להעדיף את הצורך לרדת לחקר האמת על פני עקרון סופיות הדיון. בא כוחה של נסרין מוסיף כי התרמית שנעשתה על ידי אחמד בשילוב מחדליו של בא כוחם של איאד ונסרין בהליך הראשון, גרמו לאיאד ולנסרין לעוול משמעותי ולאובדן בית המשפחה. לדעת בא כוחה של נסרין, לאור פסק הדין שניתן בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד ס"ג(3) 612 (2010), יש לנקוט כלפי נסרין בגישה מקלה "ולחזור ולשמוע את התיק בשנית".

ו. דיון

6. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט להיעתר לבקשה.

7. שרשרת ההתדיינויות שנסקרה לעיל, נפתחה בתביעה שהוגשה על ידי איאד ונסרין, ובה ביקשו בני הזוג לקבוע, כי הסכם מכר עליו חתמו, נכרת למראית עין. בתביעה זו נשמעו ראיות, ותביעתם נדחתה. מפני תביעה זו התגונן אחמד בטענה, שנסרין גנבה סכומי כסף שונים מהמוסך המנוהל במסגרת החברה שבשליטתו. אם רצתה נסרין להוכיח שטענתו של אחמד אינה נכונה, וכי משכה סכומי כסף במסגרת הרשאה שקיבלה מאחמד כעובדת המוסך, כי אז היה עליה להגיש הראיות הנוגעות לכך כבר בהליך הראשון.

8. אין אני מקבל טענת בא כוחה של נסרין, לפיה היה על אחמד להוכיח את סכומי הכסף שנסרין גנבה. בהליך הראשון אחמד היה הנתבע, והוא התגונן מפני טענתם של איאד ונסרין. אחמד החזיק בידו חוזה שנחתם על ידי איאד, ולפיו איאד מכר לו את המקרקעין נשוא החוזה (עליהם בנוי בית המגורים ששימש את המשפחה) כדי לפצות אותו בגין סכומי הכסף שנסרין גנבה. בהינתן שאחמד היה זה שהיה עליו להתגונן מפני התביעה, שעניינה היה תוקפו של ההסכם, לא היה על אחמד להוכיח את סכומי הגניבה.

9. כאמור, בהליך השלישי ביקש איאד לבטל את פסק הדין בהליך הראשון, משום שלטענתו פסק הדין בהליך הראשון הושג במרמה, לאחר שאחמד ונסרין רקמו נגדו קנוניה לנשלו מביתו. נסרין באותה תביעה הייתה נתבעת, ואף נחקרה בחקירה נגדית על ידי בא כוחו של איאד, ושוב נחקרו כל העדים שהעידו בהליך הראשון. תביעה זו נדחתה, ואף הערעור עליה נדחה. עתה, נסרין מתייצבת בבית המשפט, בתביעה נגד אחמד ואיאד, והיא מיוצגת על ידי עורך דינו של איאד - אותו איאד שהאשים אותה בכך שרקמה נגדו קנוניה עם אחמד כדי לנשלו מביתו וטרח לחקור אותה בחקירה נגדית לא נעימה (בין היתר על האפשרות שקיימה יחסי מין עם אחמד) - ובפיה הטענה, כי כל שעשתה היה במסגרת ההרשאה שקיבלה מאחמד כעובדת המוסך. עם כל הכבוד, העובדה שאותו עורך דין מייצג פעם אחת את איאד בתביעה נגד אחמד ונסרין, בטענה כי השניים זממו נגדו, ובפעם האחרת הוא מייצג את נסרין בתביעה נגד אחמד ואיאד, מלמדת לכאורה דווקא על מניפולציות שמבוצעות דווקא על ידי איאד ונסרין ולא על ידי אחמד.

10. מוכן אני להניח, שאחמד הרשה לנסרין לבצע פעולות שונות מול הבנק בו התנהלו חשבונות המוסך. ואולם, גם לאור הנחה זו אין אני סבור שיש מקום לשנות את הקביעות הקודמות, שנעשו לאחר שמיעת ראיות בהליכים הראשון והשלישי, לפיהן נסרין גנבה סכומי כסף נכבדים מהמוסך. היו אפוא פעולות שבוצעו על ידי נסרין בהרשאה, והיו פעולות שבוצעו מחוץ להרשאה, והן פעולות הגניבה שבוצעו על ידה. הסכם המכר, שאיאד ונסרין ביקשו לבטל במסגרת התביעה שהגישו ואשר התבררה בהליך הראשון, נכרת בסופו של דבר לאחר שדבר הגניבה התגלה, ונועד להשיב לאחמד את סכומי הכסף שנגנבו ממנו, או לפחות את חלקם, ולכך אין כל קשר עם פעולות תקינות וחוקיות שאפשר ונסרין ביצעה מול הבנק במסגרת עבודתה.

11. גם אם נסרין סבורה שבא כוחה בהליך הראשון לא פעל כראוי, ואין אני מוכן להיות שותף לסברתה, לא ניתן לאפשר לה להטריד את אחמד פעם ועוד פעם באותו עניין שכבר הוכרע, ואפילו הוכרע יותר מפעם אחת. אף מערכת המשפט אינה צריכה לאפשר לנסרין להעסיקה עוד ועוד באותו עניין עצמו.

12. אין אני מקבל טענתה של נסרין, כי עתה מצויות בידה ראיות שלא היו בידה קודם לכן. ראשית, אין מדובר בראיות שבאו לעולם לאחר פסק הדין בהליך הראשון, אלא במסמכים שונים שנוצרו בתקופה בה נסרין עדיין עבדה במוסך שבשליטתו של אחמד. שנית, בעדותה במסגרת ההליך השלישי, העידה נסרין כי היו מקרים בהם אחמד הרשה לה לחתום את חתימתו, ולעיתים עשתה זו אף בנוכחותו, ואין בדבר כל חדש המצדיק קיום משפט נוסף. שלישית, ארשה לעצמי להביא מספר קטעים מפסק הדין שניתן בהליך הראשון, בנוגע לשאלה, האם נסרין גנבה אם לאו:

"26. רואה החשבון של החברה, מר יחיא הייתם העיד בפני ומסר, כי מצא שיש אי התאמות במסמכי החברה, כיוון "שספרי החברה לא שיקפו את יתרותיה בפועל ופנקסי השיקים שנמסרו לי חסרו במקרים רבים את העותקים הכימיים המיועדים לצורך ביקורת" (סעיף 2 לתצהיר רו"ח הייתם - מוצג נ/3). בעקבות זאת ביקש רו"ח הייתם את דפי החשבון של החברה כדי לערוך את ההתאמות הדרושות. דפי החשבון נשלחו לרו"ח הייתם באמצעות מכשיר פקסימיליה, ומהתדפיס שקיבל הבין, שהמסמכים נשלחו ממכשיר פקסימיליה המותקן במשרדי המועצה המקומית כאוכב, הוא הישוב בו מתגוררים [איאד ונסרין]. מכך הבין רו"ח הייתם, שאת המסמכים שלחה לו [נסרין].
 
        ואולם, במסמכים שקיבל רו"ח הייתם [מנסרין], מצא רו"ח הייתם שנעשו בהם מחיקות שונות, שכן היו דילוגים שונים על שורות ריקות, ויתרות החשבון לא התאימו לפעולות שבוצעו בו. העתקים מדפי החשבון צורפו לתצהיר עדותו הראשית של רו"ח הייתם (מוצג נ/3). על כן ביקש רו"ח הייתם [מאחמד] לפנות לבנק ולהביא את המסמכים המלאים, וכך התברר שבמסמכים שהתקבלו מופיעות משיכות שאינן מופיעות במסמכים שהתובעת שלחה לרו"ח הייתם.
  
27.    בעקבות דברים אלה ביקש [אחמד] מהבנק את השיקים לפיהם בוצעו המשיכות, והתברר כי המשיכות בוצעו אגב זיוף חתימתו של [אחמד]. החשד נפל באופן טבעי על [נסרין], שכן היא זו שנהגה לבצע את הפעולות הכספיות של החברה בבנק.
 
הסכומים שנגנבו סוכמו בתצהירו של רו"ח הייתם (מוצג נ/3). לפי בדיקת רו"ח הייתם, נגנבו מהחברה בשנים 2008 ו- 2009 סכומי כסף המגיעים כדי 814,365 ₪, ובשנת 2008 שילמה החברה הוצאות מימון בסך 213,967 ₪, לעומת סכום של 99,875 ששילמה בשנת 2007.
 
אוסיף, כי מטעם [אחמד] הוגשה חוות דעת של מומחה, היא הגב' פנינה אריאלי, מומחית להשוואה חתימות וכתבי יד. המומחית בחנה את השיקים שנמסרו לה, ומצאה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שחתימת [אחמד] על גבי השיקים שבדקה זוייפה (וראו חוות הדעת מוצג נ/1 על נספחיה). הגב' אריאלי נחקרה בחקירה נגדית על ידי בא כוח התובעים, וחוות דעתה לא נסתרה."
 
אין לי אלא לחזור על כך, שכבר בהליך הראשון היה מוטל על נסרין לסתור את טענתו של אחמד, כי היא גנבה סכומי כסף מהמוסך, ואין עתה מקום ל"מקצה שיפורים" נוסף. כמו כן, וכאמור, גם אם אניח, שנסרין פעלה בהרשאה, כפי שהיא טוענת בתביעתה הנוכחית (להבדיל מתביעתו של איאד בהליך השלישי, בה הוא טען לתרמית ולקנוניה), אין הדבר מאיין את הקביעות שנקבעו בפסק הדין שניתן בהליך הראשון, אשר נסמכו, בין היתר, על עדות רואה החשבון של החברה ועל עדות מומחית להשוואת כתבי יד וחתימות.

13. בא כוחה של נסרין העמיד את עיקרון סופיות הדיון אל מול הצורך לרדת לחקר האמת, ולעשות צדק בין הצדדים. לעניין זה אביא מדברי כב' השופטת, כתוארה אז, מרים נאור ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (08.03.2009) (בפסקה 20 לפסק הדין):

" ..... אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי. בת"א (מחוזי ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (24.2.2004) שעניינו תביעה לביטול פסק דין קבע השופט נ' סולברג כך: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק". דברים אלה יפים הם גם לענייננו אנו."

בא כוחה של נסרין ביקש לסמוך על פסק הדין בע"א 6019/07 (עניין טורג'מן). עם כל הכבוד, פסק דין זה אינו תומך בעניינה של נסרין. בעניין טורג'מן חזר בית המשפט על חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון, וקבע, כי יהיה מוצדק לסטות מעיקרון זה רק כאשר קיים "אינטרס ציבורי חשוב או עוול פרטני משמעותי". נזכור, כי בענייננו כבר נדונה תובענה קודמת (בהליך השלישי) , שהוגשה על ידי איאד ואשר נסרין הייתה צד בה, בה עתר איאד לבטל את פסק הדין שניתן בהליך הראשון.

14. לא מצאתי אפוא, שהתקיימו בעניין שלפני הנסיבות המצדיקות התדיינות נוספת בעניין שכבר נדון והוכרע בעבר, ויותר מפעם אחת. הנני סבור, שאין מקום להטריד את אחמד פעם נוספת, ואף אין מקום להעסיק פעם נוספת את מערכת המשפט, הצריכה לספק שירותיה לכלל הציבור.

ז. סוף דבר

15. אשר על כל האמור שלעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני נעתר לבקשת הנתבע מס' 1, והנני דוחה את התביעה על הסף.

(ב) הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 1 הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום של 11,700 ₪.

ניתן היום, ט"ז בשבט, תש"ף, 11.2.2020, בהעדר הצדדים.

יצחק כהן, שופט
סגן נשיא