הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 24289-03-17

בפני
כבוד ה שופטת ריבי למלשטריך-לטר

תובעים

זהבה שדה

נגד

נתבעים

  1. לבונה לאב בע"מ
  2. אופיר באום

החלטה

תביעה שעניינה הפרת סימני מסחר. במעמד דיון קדם משפט אחרון טרם הוכחות, שהתקיים ביום 26.5.20 ביקשו הנתבעים בעקבות רע"א 6500/19 שרון גבריאל נ. אשד (7.5.20) להעביר את התובענה דנן לבית משפט השלום, שכן לטענתם לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בתביעה (להלן " הבקשה"). הצדדים טענו בע"פ לענין זה.
הרקע בקצרה
לתובעת ולנתבעים הייתה מסכת יחסים עסקית שעניינה ייצור מוצרי קוסמטיקה ושיווקם. לימים נפרדו דרכיהם בשל סכסוך עסקי. תביעה זו הוגשה בחודש מרץ על ידי התובעת אשר טענה כי הנתבעים הפרו את סימני המסחר שלה, וכן עוולו כלפיה בגניבת עין; עשיית עושר; ורשלנות בשל הפצת מוצרי קוסמטיקה תחת שמה וסימני המסחר שלה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד כנגד התובעת שעניינה גניבת סימני המסחר שלהם על ידי התובעת.
סימני המסחר שבמחלוקת, אשר התובעת רשמה אותם על שמה, הינם אלו המפורטים להלן (להלן " סימני המסחר"):
סימן מסחר מעוצב מס' 276587 הנושא את שם המותג "ZEHAVA SADE PROFESSIONAL";
סימן מסחר מילולי מס' 276629 SITZON Professional" ";
סימן מסחר מילולי מס' 276630 Mentholex" ";
סימן מסחר מילולי מס' 276631 HYDROLEX" ";
סימן מסחר מילולי מס' 289153 PROTOLEX" ".
התובעת בקשה מספר סעדים: סעד כספי בסך 500,000 ₪; וכן צו למתן חשבונות וצו מניעה קבוע, שנועדו למנוע מהנתבעים לעשות בעתיד כל פעולה המפרה ופוגעת בזכויותיה של התובעת. התובעים שכנגד בקשו סעד כספי של 300,000 ₪ וכן צו מניעה קבוע וצו עשה למתן חשבונות.
עובר להגשת כתב הגנה הגישו הנתבעים בקשה לעכב את בירור התובענה וזאת עד להכרעה בבקשות שהגישו לרשם סימני המסחר למחיקת סימני המסחר הרשומים על שם התובעת, בטענה שסימני המסחר שייכים להם. ביום 5.7.17 קיבלתי את הבקשה והוריתי על עיכוב ההליכים, שכן הכרעה בענ יין זה יכולה היתה לייתר את התביעה כולה.
לאחר שהרשם סיים את מלאכתו והכריע כי ארבעה סימני מסחר הם של התובעת וסימן מסחר מילולי 2776629 SITZON Professional" " הוא של הנתבעים, הגישו הנתבעים בקשה נוספת מטעמם לעיכוב ההליכים בתיק וזאת עד למתן הכרעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור שהוגש כנגד החלטת הרשם. ביום 11.9.19 דחיתי את הבקשה לעיכוב ההליכים. יחד עם זאת, קבעתי כי התיק יקודם עד לשלב ההוכחות בלבד, בתקווה שעד למועד זה תהיה הכרעה בערעור שהוגש. ביום 16.2.20 הודיעו הצדדים כי ערעור הנתבעת על החלטת רשם הפטנטים נמחק. ניתנה הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע קדם משפט (מוכנות להוכחות) ליום 26.5.20.
על אף הוראה מחייבת להגשת תצהירים והגשת תצהירי התביעה ביום 24.3.20 השתהו הנתבעים בהגשת התצהירים המלאים מטעמם בשל אי הבנה מטעמם או בשל קושי בתקופת הקורונה, כך שבישיבת קדם המשפט האחרונה שנועדה טרם ישיבת הוכחות לא היו מוכנים מלוא תצהירי הנתבעים, וניתנה אורכה להגשתם עד ליום 11.6.20.
הטענה להעדר סמכות עניינית
4.1 במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 26.5.20, ולאחר למעלה מ- 3 שנים לאחר הגשת התובענה, בקשו הנתבעים לראשונה להעביר את התיק לבית משפט השלום, בשל העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי לדון בתיק.
4.2 הנתבעים הסתמכו על פסק דין ברע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד (07.05.2020) , להלן "עניין גבריאל")), שראו בו בבחינת "הלכה חדשה", לפיה כאשר שווי התובענה נתון לסמכותו של בית משפט השלום, יש לבררה בערכאת השלום ולא בפני בית המשפט המחוזי. לטענתם מדובר בהלכה שיש בה ממש "וחדש". בחינת שווי תביעה זו מלמד לטענתם כי יש לבררה בבית משפט השלום. נטען כי התובעת לא העמידה את התשתית העובדתית המינימלית כדי להראות שלבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה. גם בחינת צווי המניעה הקבועים שהתבקשו מלמדת כי סכום התביעה הכולל לא יכול להגיע לסך של 2.5 מיליון ₪.
עוד טענו כי אנו מצויים בשלב מקדמי, בטרם תחילת הוכחות. כתב ההגנה בתיק הוגש רק לפני מספר חודשים, ולכן אין להתייחס לתיק כאילו הוגש בשנת 2017. העברת התיק לבית משפט השלום לא תפגע בתובעת ולמצער הפגיעה בה תהא מזערית.
4.3 התובעת מאידך טענה כי אין להעביר את התובענה לבית משפט השלום. לטענתה, בית המשפט העליון לא ביקש לתן הכוונה שתביעה המצויה לפני שלב ההוכחות, אשר הוגשה בשנת 2017, תועבר לבית משפט אחר – שכן הדבר מהווה בזבוז זמן שיפוטי. נטען כי הנתבעים לא הסבירו מה הרציונל להעברת הדיון מאחר שעל פניו אין שום היגיון לגרום בכך לעיכוב בשמיעת התיק. נטען כי על מנת לאמוד את שווים של צווי המניעה המבוקשים בתביעה, יש לתן את צו מתן החשבונות, המחייב את הנתבעים להעביר את המסמכים מהם ניתן לגזור את השווי של צו המניעה.
דיון והכרעה
5.1 לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אין כל חדש בפסק הדין שניתן בענין גבריאל, השוטח ומבהיר את הוראת הסעיף הרלוונטי בחוק בתי המשפט התשי"ז 1957 (להלן "חוק בתי המשפט"), הוראה שהייתה קיימת גם במועד הגשת תביעה זו, ביום 12.3.17. מרכז הכובד של הדיון הוא מהו שווי הנושא שבדיון, דהיינו מהו אומדן הערך הכלכלי אותו ניתן לייחס לאינטרסים עליהם מבקש התובע להגן, או במילים אחרות, מהו השווי של צו המניעה הקבוע המבוקש. וארחיב.
5.2 סמכות השיפוט העניינית של בתי המשפט, מוגדרת בחוק בתי המשפט. ככלל, בהליכים רגילים המוגשים לערכאות השיפוט האזרחיות, הסמכות העניינית נקבעת על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה. כך לדוגמה, סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט קובע כי בסמכות בית משפט השלום יהיו , בין היתר , תביעות אזרחיות כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 ₪, בעוד תובענות שסכומן גבוה יותר יתבררו ככלל בבית המשפט המחוזי, שלו נתונה הסמכות השיורית לדון , בין היתר , ב - "כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום" (סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט ).
5.3 מבחן הסעד לצורך קביעת סמכות העניינית הינו מבחן פשוט וברור שבא לפשט את הקביעה בנושא הסמכות העניינית. ראו ברע"א 3749/12 ששון בר עוז נ. דניאל סטר (1.8.13) :
"על מנת להקל על בחינת הסמכות העניינית, פותח בדין הישראלי "מבחן הסעד". מבחן זה מנחה אותנו בעיקר ביחס לסמכותן העניינית של ערכאות השיפוט שחוק בתי המשפט עוסק בהן (בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי). למבחן הסעד יתרונות לא מבוטלים. מדובר במבחן פשוט ליישום, אשר חוסך, לעתים קרובות, התדיינות מקדמית מורכבת בקשר עם קביעת הסמכות העניינית." ( ראו גם ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי (1977)).
5.4 בעבר, כאשר כתב התביעה כלל סעדים שונים שחלקם הם בסמכותו של בית המשפט השלום , וחלקם בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי , ההלכה הייתה כי במקרים כאלו יש לפצל את הדיון בין בתי המשפט השונים (ראו רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שורץ (1999) , להלן "עניין הפדרציה"). אלא שבנושא של קנין רוחני נתן המחוקק פתרון בדרך של ס' 40(4) לחוק בתי המשפט, אשר תוקן בשנת 2003 (תיקון מס' 36).
5.5 כיום קובע סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעה בענייני קניין רוחני (כהגדרתה בסעיף), אף אם סכום התביעה בה אינו עולה על הסכום הנמצא בסמכותו של בית משפט השלום (2.5 מיליון ₪), ובלבד שהיא כרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני המצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי:
"תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן ...".
5.6 ראו לענין זה החלטה דומה שכבר נתתי בת.א. 22253-02-19 רון מ. מחשבים בע"מ נ. סינאל מלל פפיווי בע"מ ביום 28.7.19. , השמה דגש על הצורך לבחון את שוויו של צו המניעה הקבוע המבוקש לצורך קביעת הסמכות הענינית, הגם שהסעד הכספי שהיה מבוקש שם היה בסמכות עניינית של בית משפט השלום .
5.7 אין מדובר בהלכה חדשה - פסק הדין בענין גבריאלי איננו "הלכה חדשה" ואיננו משנה מאום לגבי הוראת חוק שהייתה קיימת גם קודם לכן. מה טעם ראו הנתבעים להמתין תקופה של יותר מ 3 שנים, וממש טרם ישיבת הוכחות לבקש להעביר תיק לבית משפט השלום ? הסביבה הנורמטיבית החוקית שהייתה קיימת במועד הגשת התביעה בתחילת שנת 2017, קיימת גם היום.
כב' השופט גרוסקופף ציין בעניין גבריאלי כי ההבהרות שהוא מדגיש לגבי סעיף הסמכות באות למנוע דיונים בשאלת הסמכות, דיונים שצפויים לעכב את הליך בירורן של תביעות ולהוביל לבזבוז של זמן ומשאבים של הצדדים ושל בית המשפט. ואילו כאן, ב"כ הנתבעים נשען על ענין גבריאלי כדי להשיג את המטרה ההפוכה – ליצור , שלוש שנים לאחר הגשת התביעה , דיון בנושא הסמכות, להביא לעיכוב הדיון וההליך, ולנסות לסכל את השמיעה המהירה של התיק.
על כך שעוד קודם לענין גבריאלי ניתנו פסקי דין של בית המשפט העליון שהפנו לצורך להעריך שווי כספי של סעדים שאינם קצובים ראו רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלנבוגן, (2001), עמ' 256 לפסק דינה של כב' השו' דורנר; כן ראו רע"א 6681/17 רשות המיסים - מכס מרכז נ'Three D Investments Ltd (02.10.2017).
לתפישתי, אין זה הולם, שאחרי תקופה של שלוש שנים במהלכן תיק מצוי בערכאת המחוזי, הוא יופנה לבית משפט השלום, ויתחיל את דרכו שם.
5.8 לענין אומדן השווי של צו המניעה הקבוע - הערכת השווי של הסעד של צו מניעה קבוע , האם חוצה את הרף של 2.5 מיליון ₪ אם לאו, איננה מלאכה קלה במקרים מסוימים, גם אם נאמץ את דרך "האומדן ".
הדיון בתיקי קנין רוחני מזמנים לנו דיונים בעלי אופי שונה. קחו לדוגמא מקרה בו נטענת הפרת זכות יוצרים של צמיד יד של חברת נייק בגין ממכר צמיד מזויף על ידי רוכל בשוק. שם לגיטימי לצאת מהנחה כי צו מניעה קבוע גם אם הוא לאורך שנים רבות לא יגיע לסכומים של 2.5 מיליון ₪. לעומת זאת, ראו מקרה בו נטענת הפרת סימן מסחר על ידי מפעל מייצר , שמחזור מכירותיו הוא במיליוני ₪ לשנה, ומתוך זה צריך לבודד את מושא הממכר הרלוונטי , לצורך הערכת השווי של מתן צו מניעה קבוע.
כשמדובר בחברות פרטיות, שהדוחות הכספיים שלהם אינם נחלת הציבור ואין מידע אודותן בדירוגים כלכליים המצויים בשוק, יש לעתים קושי אמ תי לאתר את היקף המכירות המהוות בסיס להערכת שווי צו המניעה המבוקש. בהגדרה, המידע מהי המשמעות הכספית לגבי צו מניעה קבוע מצוי בידי הנתבע . כאשר מידע וראיות מצויים בידי נתבע, עושה המשפט שימוש בחזקת "הידיעה המיוחדת " לצורך העברת נטל ההוכחה. הלכה שמכבר היא שמקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע.(ראו ע.א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ. עופר (15.7.01 ) ). יתכן, בדרך ההיקש, שבמקרים בהם אין לתובע מידע על היקף מכירות של הנתבע, אלא ידיעה כללית בלבד, יש מקום להשית את הנטל על הנתבע להראות מהו השווי של הצו המבוקש, אם הוא טוען להעדר סמכות עניינית. תוצאה כזו ניתן להשיג גם בדרך של מתן צו חשבונות, כפי שמתבקש כדבר של שגרה בתיקים מסוג זה.
על מיעוט הנתונים שיאפשרו לערוך אומדן כלשהו משפיע גם השימוש על ידי התובע בסעד של פיצוי סטטוטורי , סעד שמסתמך על הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, ובכך מביא לנתק בין הסכום הכספי הנתבע לבין נתוני מכירות או נתוני נזק בפועל.
כאן, כפי שעולה מכתבי הטענות, הנתבעים הינם מפעל לייצור פיתוח מוצרי קוסמטיקה וטיפוח. החברה פעילה כבר 8 שנים, ונטען כי היא מובילה בתחומה בשוק הישראלי וזוכה למוניטין רב. עוד נטען כי המכירות שבוצעו על ידי הנתבעים של מוצרי התובעת היו בהיקף מסחרי שאיננו שולי וזעיר. התובעת בקשה צו למתן חשבונות שעדין לא קבלה. אין בפני נתונים כלשהם מהם ניתן ללמוד על שוויו של צו המניעה שימנע מהנתבעים לשווק את המוצרים שהם תחת סימן המסחר של התובעת .
כאשר שווי צו המניעה הקובע איננו ניתן להערכה, נתונה הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי. נא ראו פסקה 36 (ד) בענין גבריאל –
"שווי התביעה אינו ניתן להערכה באותם מצבים בהם נדרש סעד שאינו כספי, אך לא ניתן לקבוע, אפילו על דרך של אומדן, מהו שווי נושא התביעה. דהיינו, כאשר לא ניתן להעריך, ולו באופן גס, מהו הערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקש התובע להגן באמצעות הסעד שאינו כספי. במקרים אלה, הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי."
5. לסיכום
הבקשה להעברת התיק לבית משפט השלום - נדחית.
הנתבעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪ שישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.