הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 22424-08-11

בפני כב' השופט כמאל סעב

התובעים

  1. גמאל עלי חמוד, ת"ז XXXXXX516
  2. מוחמד חמוד, ת"ז XXXXXX765
  3. אחמד חמוד, ת"ז XXXXXX219
  4. ג'מיל חמוד, ת"ז XXXXXX784

נגד

הנתבעים

  1. האפוטרופוס על נכסי נפקדים – נמחק מהתביעה המתוקנת
  2. רשות הפיתוח
  3. קרן קיימת לישראל
  4. מינהל מקרקעי ישראל חיפה

<#1#>

בשם התובעים: עו"ד חליל עווד
בבשם הנתבעים: עו"ד גב' מאיה אשור

פסק דין

אקדמת מילין:

1. ביום 14.8.11 הגישו התובעים תביעה זו ובה עתרו למתן צו הצהרתי האומר כי הם היורשים של המנוח מוסא קאסם חמוד, שיקרא (להלן "הסב" או "מוסא").

התובעים טוענים כי מוסא – הסב, הוא הבעלים של החלקות 10 ו- 42 בגוש 7 (היסטורי) וכיום הן חלקה 26 בגוש 19404 – והידועה בשם " אלקרקש", ושתקרא (להלן - "החלקה").

החלקה נמצאת באדמות דיר חנא ושטחה הוא 164 דונם – ראו סעיף 5 לכתב התביעה הראשון , כך נטען.

2. עוד ביקשו התובעים בסעיף 23 לכתב התביעה הראשון לקבוע כי הכרזתו של הסב כנפקד בטעות יסודה, זאת משום שהוא התגורר בכפרו דיר חנא מאז היוולדו ועד למותו בשנת 1942, עובר להקמת המדינה, מכאן שהקניית רכושו לכונס הנכסים עפ"י חוק נכסי נפקדים תש"י – 1950, אינה רלוונטית ומוטעית.

לעומת זאת, בכתב התביעה המתוקן נעדר הנתבע מס' 1, האפוטרופוס לנכסי נפקדים מרשימת הנתבעים, ועל כן, המחלוקת התמקדה בין התובעים והנתבעים דלעיל .

התובעים הם יורשי אביהם, עלי מוסא קאסם חמוד, (להלן "האב" או "עלי"), שנפטר ביום 9.8.94, ביחד עם אחותו המנוחה נג'מה מוסא קאסם חמוד, (להלן "הדודה" או " נג'מה"), שנפטרה לפניו ביום 6.1.92, כך שהאב – עלי, הוא היורש של הזכויות בחלקה וכי ילדי האב – עלי, הם היורשים של ו, מכאן בקשתם לרשום את הזכויות בחלקה על שמם.

אציין כי התובעים הם ארבעה מילדי עלי – ה אב, כאשר לפי צו הירושה שניתן ביום 3.1.13 על ידי בית הדין השרעי בעכו הם חמשה ילדים.

3. מצאתי עוד לציין כי כעבור שנתיים, ביום 30.5.13, ביקשו התובעים ותיקנו את כתב התביעה, ובעקבות זאת כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 1.7.13. מה גם, שתהליך הגשת התצהירים והכנת התיק לשמיעה ארך מעבר למקובל ולרגיל, אולם שמיעת ראיות הצדדים הסתיימה בארבע ישיבות ואז באו בקשות נוספות ביחס להשלמת הבאת הראיות .

בשלב מאוחר הגישו התובעים בקשה לאפשר להם הגשת חוות דעת משלימה של המודד מטעמם, מר שרני הן ביום 23.7.14 ובהמשך ביום 12.12.14 ושוב ביום 6.2.17 ולבסוף ביום 14.9.17 הוגשה חוות הדעת כשעותק ממנה נמסר לידי הנתבעים בישיבת 23.10.18, לטענת האחרונים.

עוד יש להזכיר כי בדיון מיום 18.2.16 נדחה לחודש יוני 2016, משום שעד ההגנה לא יכל להתייצב על דוכן העדים במועד מוקדם יותר.

4. לאור המחלוקות בין הצדדים שמעתי את ראיותיהם ועיינתי בסיכומיהם שהוגשו במועדים הבאים: סיכומי התובעים הוגשו ביום 14.4.19 וסיכומי הנתבעים הוגשו ביום 31.7.19.
המחלוקות בין הצדדים:

5. התובעים טענו כי הנתבעים לא נהגו כשורה ובניגוד לדין ולחובות המוטלות עליהם בעת עריכת הסקר להסדר המקרקעין, התנהלות הנתבעים מהווה מרמה כמשמעות ה בדין ומכאן מתחייב ביטול רישום הזכויות בחלקה על שם הנתבעים.

6. התובעים טוענים כי הם עיבדו את החלקות במשך שנים רבות, סבם נהג לשלם את המיסים החלים על החלקה במשרדי "אל מאלייה" – במס רכוש ואף הציג מסמך המעיד על כך שבשנת 1965, הוא שילם את המיסים החלים על החלקות, מסמך התומך בטענתם לזכויות בחלק ה. זאת ועוד, התובעים סומכים ידיהם על עדויות עדים ביחס לעיבוד השטח, ולכך אתייחס בהרחבה בהמשך.

7. הואיל והנתבעים התכחשו לטענות התובעים ביחס לזכויות בחלקה הן בהקשר לזיהוי החלקה, לזכויות בחלקה, והן לתקינות הליכי ההסדר, כך שהתובעים, נדרשו להוכיח את זכויותיהם בחלק ה, להביא ראיות ביחס לזיהויי המקרקעין, חוות דעתו של השמאי מר סאלח אבו ריא, שיקרא להלן "המודד מר אבו ריא", וכן עדותו של המודד מר שרני.

עוד יש לציין כי בשל הטענות שהעלו הצדדים, הוגשו חוות דעת משלימות האחת באוגוסט 2017 וחוות דעת נוספת הוגשה באוקטובר 2018, כך שנדרש פרק זמן רב להגשת חוות הדעת – ראו פרוטוקול מיום 23. 10.18 עמ' 73 ש' 9 ואילך.

על יסוד המחלוקות בין הצדדים שמעתי את ראיותיהם.

עדויות התובעים:

8. מטעם התובעים נתנו תצהירים והעידו העדים הבאים:

א. עדות מר עבד-אלקאדר עבד-אלחמיד חוסיין:

העד נתן תצהירו ביום 18.9.10 כמי שנולד בדיר חנא בשנת 1915, תוך שהוא מציג תעודת זהות לבקשת ב"כ הנתבעים . הוא התגורר בדיר חנא מאז במהלך כל השנים. הוא עסק בפלחה ובחקלאות.

כשהעד נשאל ביחס להליכי ההסדר הוא השיב בעמ' 21 ובהמשך בעמ' 22 כי "החלקה הייתה מחולקת לחלקים, בכל חלק משהו אחר. למשל בשנה שיבולת, שנה אחר מכן שעורה או קרסנה (צמח לבעלי חיים)" – ראו פרוטוקול מיום 21.5.15, עמ' 22 ש' 1 עד 2.

העד מסר בהמשך כי "האדמה מחולקת. יש קרקוש ויש מרג' אל פטייר" – עמ' 22 ש' 6 ואז נשאל "למה הוא מתכוון" ועל כך ענה "האדמה שלהם " – בעמ' 22 ש' 8.

העד סיפר כי הוא מכיר את הליכי ההסדר וכי לפי ידיעתו, הוא מגיש תביעה רק ".. במקרה שלקחו את האדמה .. " – עמ ' 22 ש' 16. העד מסר עוד כי הליכי ההסדר נגעו לבעלות בקרקע והדבר נקרא אז - "מסאחה" - "מדידה", כלומר מודדים את הקרקע וכי הדבר נעשה כדי לרשום את הזכויות בטאבו – עמ' 22 ש' 19 עד 20.

כשנשאל על מספר תושבי דיר חנא הוא שאל אם השאלה מתייחסת למצב בעת מסירת עדותו או למועד עריכת ההסדר וכשנאמר לו שהשאלה מתייחסת לשני המועדים הוא ענה כי אז לא עלה מספר התושבים על " 500 בעבר" וכי כיום הוא לא יודע – עמ' 22 ש' 27 .

לדברי העד בדיר חנא יש 2 עד 3 גושים וכי " הכי הרבה יש להם – לתובעים כ. ס. , בקרקוש" – מקרקעין, עמ' 22 ש' 29 , ואף נקב בשם המשפחה ושם הסבא מוסא ש' 31.

העד שב ומסר כי הוא יודע שבקרקע הנקראת קרקוש , יש לתובעים אדמות וכי הוא בא להעיד כי הוא יודע את העובדות.

ב. עדות מר דן שרני:

העד מודד בהכשרתו ובחוות דעתו הוא פענח תצ"א הנוגעת לחלקה 26 בגוש 19404 מאדמות דיר חנא וששטחה הוא 427 דונם – עמ' 25 ש' 12.

העד מסר כי הוא בדק את מצב הגידול בכל שטח החלקה. העד התייחס לתוכנית של השמאי - מודד, מר אבו ריא סאלח, שתחם השטח לו טוענים התובעים, וששטחו כ – " 60 (צ. ל. 160 דונם – כ. ס., ראו המשך בש' 28), דונם וכמה" – עמ' 25 ש' 23.

העד ציין עוד כי אבו ריא תאר שטח החלקה כשטח שבו יש "עצים ושיחים", כשלדברי עד זה המצב שתואר על ידי אבו ריא מתאים לכל החלקה ולא רק ל – 160 דונם שתחם אותם מר אבו ריא.

העד תאר עוד שמדובר בחלקה מישורית בשל "הטרסות הישנות" – עמ' 25 ש' 31. לדעת העד 17% מכל החלקה הוא מעובד, אך ר ובם של אותם 17% מצוי במגרש של התובעים.

העד השתמש בתצלומים משלושה מועדים כשאחד היה בהגדלה פי – 4.5, אך הוא לא הבחין בגידולים כלשהם בחלקה. העד אישר כי נכון לשנת 1945 הוא לא מצא גידולים בחלקה, כשכוונתו לכל 427 דונם – עמ' 26 ש' 16.

העד אישר כי תיאור החלקה בחוות דעתו שהיא "טרשים מכוסה בעצים מפורזים עם טרסות רבות, ובראש הגבעה נראה בור מים". המדובר בגבעה שגובה עולה על 300 מטר, (בחוות הדעת נרשם 304 מטר), כשהגובה אינו אחיד ביחס לכל החלקה.

העד המשיך ומסר כי כל סימני העיבוד בחלקה "לא נעשו מן אללה. מישהו הכשיר את הטרסות, מישהו ניקה את השטח ערם גלי אבנים, שתל חרובים וזיתים" – עמ' 27 ש' 6 – 7.

העד שב ועמד על דעתו שהיו עיבודים בחלקה כשהוא מביא את הנמקתו, לרבות, קיומו של בור המים – עמ' 27 ש' 16 – 17.

העד השיב לשאלה אם ניתן להניח שהגידולים שנראו בחלקה הם עתיקים והיו מלפני 100 – 200 שנה, והשיב שלפי מצב עצי הזית, לא נראה שהם בגיל שנטען בגוף השאלה ששאל ב"כ הנתבעים.

לעניין העיבוד, גרסת העד הייתה שמלבד עצי החרוב והזיתים הוא התבסס על פענ וח התצ"א משנת 1945, וכי בביקור שערכו בחלקה ראה עצי זית לא בני 100 – 200 שנים. ניתן לראות באדמה " אדומה יפה" – עמ' 27 ש' 24.
העד טען כי האתר המוכרז כעתיקות, לא נמצא "במקום הזה" – עמ' 28 ש' 5. אתר העתיקות מזרחה יותר, ש' 7 וכי האתר נופל בתוך שטח החלקה השלם – כלומר, שטח של 427 דונם.

העד חזר וציין כי עצם קיום הטרסות, מעיד הדבר על כך שגידלו שם גידולים שונים המתאימים לשטח מסוג זה.

בחקירה חוזרת מסר העד כי בחלק העליון של החלקה השטח מישורי יותר, דבר המצביע על עיבוד השטח בין השנים 1945 ועד 1957 (מועדי עריכת תצ"א).

לדעת העד מיפוי מדויק ומפורט יכול להצביע על אחוז גבוה יותר של עיבוד בחלקה.

ג. עדות מר מחמד מריסאת:

מר מחמד מריסאת נתן תצהירו ביום 14.11.15, והעיד בפניי ביום 18.2.16 (החל מעמ' 56 ועד לעמ' 58) ומסר כי הוא בן 81, מסר לעורך הדין את גרסתו וכי הוא סומך עליו שרשם נכונה, הגם שהוא לא שולט בשפה העברית.

העד לא זכר מספר החלקה אך טען כי יש ביכולתו לתאר את החלקה . העד תאר החלקה בהא לישנא:

"היא נמצאת במקום ישר ובאמצע יש צלחת ויש בה מסמר ומשולש, ואני הייתי רועה שם יום יום. בזמנו היו זורעים חיטה וקוצרים. יש דרך לכיוון מג'אר, יורדים למטה והולכים לכפר שלהם. " – עמ' 56 ש' 19 – 22.

העד הוסיף שהוא יודע שהחלקה נקראת בשם "ארד קרקוש".

העד נשאל על מוסא קאסם חמוד ועל כך השיב שהוא מכיר את האיש כבעל החלקה וגם מכיר את אשתו הגב' פאטמה חמוד.

העד נשאל אם מר מוסא בגילו ועל כך השיב כי הוא – מוסא, יותר מבוגר ממנו. העד נהג לרעות עם עדרו בחלקה אחרי הקציר.

העד ציין כי הוא יודע שהיה למוסא – הסב, בן בשם עלי וכי " יכול להיות שהייתה לו עוד בת בשם נג'מה" – עמ' 57 ש' 27.

העד ציין עוד כי למוסא היו הרבה קרקעות בדיר חנא, אך החלקה דנא מוכרת לו יותר כי הייתה בסמוך אליהם – אל מקום מגוריהם.

העד הוסיף כי עלי עיבד את הקרקע, ברם לאחר "אלמנאורה" – "אימונים צבאיים", סגרו את האזור – עמ' 58 ש' 5.

ד. עדות מר אחמד חמוד – התובע מס' 3 :

עד זה היה בן 70 בעת מסירת עדותו ביום 21.5.15 , הוא יליד 1946, הבן הבכור במשפחתו ואשר נתן תצהירו ביום 27.11.13.

העד לא הכיר את הסבא מוסא. לטענתו, הם – הוא ואחיו, הב עלים של החלקה וכי יש להם הוכחות לכך.

לגישת העד הם תופסים את החלק הנטען על ידם מ החלקה, חלק שבבעלותם. אביו של העד עלי נפטר בשנת 1994 והותיר להם מסמכים ביחס לזכויותיהם בחלקה.

העד מסר כי הם עיבדו את הקרקע בחלק מהחלקה לו טוענים לזכויות בעלות עד לשנת 1970, אז הוכרז כשטח צבאי סגור.

לדברי העד הם לא פעלו ולא השתמשו במסמכים שברשותם, הן בהיות האב עלי בחיים והן לאחר שנפטר, כי השטח הוכרז כשטח צבאי בו זרעו מוקשים.

העד חזר על כך שעבדו את הקרקע עד לשנת 1970, גידלו שם שעורה, עדשים, חיטה, שיבולת וקורסנה ואף בנו שם "עזבה" - בית חקלאי, היה להם עדר, הביאו לשם מים ועשו פחמים. הייתה שם באר מים.

העד נשאל אם הוא יודע שאביו המנוח עלי ודודתו המנוחה נג'מה תבעו זכויות ביחס ל – 8 חלקות ובין השאר חלקה 38 בגוש 19473 ועל כך השיב כי הוא לא יודע, " בכלל לא תבענו", "לא נכון", לדבריו – ראו עמ' 36.

לטענת העד הוא לא היה עם המודד מר אבו ריא וכי מי שהתלווה אליו זה היה אחיו ג'מיל – התובע מס' 4, וכי המודד אבו ריא מכיר את החלק שלהם שבחלקה כשבה משך מסר כי מי שמכיר א ת החלק שבחזקתם הוא אחיו ג'מיל.

את מסמכי משלמי המיסים הוא קיבל מרשות המיסים בנצרת – "אל מאליה" - מס רכוש ומס שבח.

העד עיבד את האדמה לה טוענים לזכויות בהיות אביו בחיים. היה קוצר את החיטה ומעביר אותה וכן היו מביאים מים ואוכל לקוצרים, זאת עשו עד להכרזת הצבא על השטח כשטח צבאי סגור.

העד מסר כי לאחר פטירת אביו עלי, הוא נאלץ לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה בהיותו הבכור, כי יתר אחיו היו קטנים.

ה. העד ג'מאל חמוד – התובע מס' 1:

עד זה גם כן, נתן את תצהירו ביום 27.11.13, כשבעת מסירת עדותו הוא היה בן 58 שנים, בהיותו יליד 1957.

העד מסר כי הוא שמע מאביו המנוח עלי, שיש להם "150-160 דונם" ובהמשך אמר כי יש להם 164 דונם. הוא היה מתלווה לאחיו הבכור, בהיותו קטן, לכן הוא לא יודע מה היו מגדלים בחלקה.

העד מסר שידע תמיד גם מאביו המנוח עלי, שיש להם 164 דונם בקרקוש. לדבריו בהיותו קטן הוא השתתף בעיבוד החלקה – עמ' 38.

ו. העד חמוד מחמד חמוד – התובע מס' 3:

העד יליד 1954, היה בן 61 שנים בעת מסירת עדותו ביום 21.5.15, כשהוא מוסר כי אחיו הקטן, הצעיר ממנו בשנתיים, היה מתלווה אליו לחלקה רכובים על "חמורים".

לשאלה למה תבעו זכויות בשטח של 164 דונם, השיב כי "חלקה 150 דונם, חלקה נוספת 10 ולקה ( צ. ל. חלקה – כ. ס.) 4 דונם." – עמ' 39 ש' 31.
העד סיפר עוד כי אביו היה חולה מאז 1965 ועקב מצבם הכלכלי הקשה הן בהיות אביו בחיים והן לאחר פטירתו, מנע מהם להגיש תביעתם.

בחקירה חוזרת מסר העד כי ברשותם מסמכים המעידים על זכויותיהם בחלקה הנתבעת – " טאבו ומס רכישה" וכי המסמך שצירף לתצהירו "זה מספר המוכתאר בכפר".

העד המשיך וסיפר כי שטח החלקה הוא 427 דונם בבעלות משפחת חמוד – " שלושה אחים היו אחמד, אסמעיל ומוסא – כל ההר חלקות ".

לגרסת העד חלק מהחלקה היה ראוי לעיבוד חלק לא - עמ' 40 ש' 1. ב"כ ה נתבעים אמרה לעד שאביו ודודתו נג'מה תבעו וקיבלו 8 חלקות אחרות, על כך, השיב כי הוא היה קטן ולא יודע עובדה זו.

העד המשיך ותיאר את מיקום החלקה הנתבעת וכי הוא החל בבדיקתו וניסיונו לקבל את זכויותיו בחלקה משנת 2002, לרבות פנייתו ללשכת ההסדר בנצרת, שם הופנה למשרדי ההסדר בחיפה וכעבור זמן נאמר לו כי עליו לפנות לבית המשפט – עמ' 42 ש' 13 – 22.

ז. העד סאלח אבו ריא – מודד ושמאי מקרקעין :

העד ערך תשריט מיום 15.5.13 וחוות דעת מיום 19.5.13. התשריט מתאר מצב קיים נכון לעת הביקור בחלקה ועריכת המדידה. העד סימן אותו שטח כחלקה 26/1 ואף רשם את מספר עצי הזית שקיימים בשטח זה.

העד אישר כי קבע את הגבולות של החלק שתבעו התובעים, כפי שהאחרונים הציגו בפניו. העד קרא לשטח המופיע בתשריט "מגרש" כי שטח זה מהווה חלק מחלקה יותר גדולה. הגבולות בתשריט נקבעו בהתאם לסימונים שעשו "אותם תובעים".

העד הוסיף והבהיר כי התשריט נערך והגבולות נקבעו בו בהתאם לשטח "העיבוד והחזקה שלהם ואיפה שאומרים שכאן היה הגבול" – עמ' 46 ש' 8.

כשבפני העד הוצג מצב עובדתי האומר כי התובעים: " .. אמרו לך לסמן מגרש בשטח של 161 דונם" על כך, השיב בשלילה ומסר כי הוא מדד את השטח שסומן ומצא שהשטח של אותו חלק עומד על 161 דונם, כשקודם לכן הוא אישר כי "הגבולות שלהם" לא היו בידיעתו "הם אומרים לך מה הגבולות" ועל כך ענה: "אין ויכוח על זה" – עמ' 46 ש' 10.

העד אישר גם שהוא "מתבסס על גוש מוסדר" – עמ' 46 ש' 27, וכי ברור שעיין במפות הגוש.

העד אישר כי החלקה מתאימה לעיבוד נכון לעת כתב חוות דעתו בה כתב ש- "האדמה ראויה ונקיה מאבנים, כי המדובר באדמה "כמו שדה".

העד השיב לטענה כי מדובר בגבעה בגובה 200 מטר, שכל הכפר דיר חנא "זה גבעה " – עמ' 47 ש' 10.

העד טען עוד כי לא מדובר בגבעה תלולה ,"אבל משופע", אך לא ידע לומר מה גובה הגבעה – עמ 47 ש' 16. אולם , בהמשך ולמרות חוסר הנתון בפניו העריך העד כי מדובר בגבעה בגובה של 280 – 290 מטר מעל פני הים, " תלוי מאיפה מודדים".

העד אישר כי את המגרש שמדד מצוי בראש הגבעה, שלדבריו, זה "שדה" – " מעלה הגבעה זה מישורי".

ח. העד גמיל חמוד – התובע מס' 4 :

העד חתם על תצהירו ביום 27.11.13 ואשר את תוכנו. העד יליד 3.5.60 היה בן 56 בעת שהעיד בפניי ביום 3.11.15 , הוא עובד כפועל בניין ועד היום ממשיך בעבודתו זו.

העד לא הכיר את סבו מוסא ולא ידע מתי סבו הלך לעולמו.

העד טען כי הוא ידע מה השטח הנתבע על ידם מהמסמך שסומן ת/1.

העד השיב לשאלה היכן כתוב במסמכי ספר משלמי המיסים שהחלק שלהם ה וא 164 דונם, כי שם כתוב חלקה אחת – 150 דונם ו חלקה נוספת 14 דונם – עמ' 49 ש' 11, 16.

עוד יש לציין כי לשאלה מדוע רק ארבעה אחים תבעו את הזכויות בחלקה חרף היותם 5 אחים, השיב העד כי " .. האח ג'לאל עלי חמוד – הקטן ויתר על חלקו. " – עמ' 49 ש' 32.

העד דבק בטענתו כי אחיו הקטן ג'לאל וויתר על חלקו ועל כך קיים מסמך – בשלב זה הציג ב"כ התובעים תצהיר ויתור מכל שאר היורשים – עמ' 50 ש' 8. עו"ד עואד, ב"כ התובעים שב והפנה לכך שהיו כאן שני ויתורים, האחד מנג'מי לעלי ו האחר של ג'לאל לשאר אחיו – עמ' 50 ש' 18 – 20; ועל כך השיבה ב"כ הנתבעים כי : " אין לי מחלוקת עם חברי" – עמ' 50 ש' 22, אולם בתום חקירת העד ביקשה שב"כ התובעים י מציא לידיה שני מסמכי הוויתור וההסתלקות מהירושה הנ"ל – עמ 52 ש' 24.

ט. עדות גב' ערין מאהלי:

העדה כיום עובדת כמנהלת תחום בכירה במיסוי מקרקעין, שם החלה משנת 1997. קודם לכן קראו למיסוי מקרקעין כמס שבח ומס רכוש וכי כפר דיר חנא מצוי בתחום אחריותם.

העדה ציינה כי היא לא יודעת מה היה בעבר הרחוק, בשנות ה – 60, אך הסכימה שמס רכוש היה חל על הבעלים של החלקות.

העדה אישרה כי היה ספר משלמי מיסים וכיום הוא לא קיים והכל ממוחשב מאז 1983 (מס שבח).

משב"כ התובעים הציג לעדה צילום של דפי ספר משלמי המיסים, היא ענתה כי היא לא יודעת אם זה הספר, אך הסכימה לכך שבדפים רשום אגף מס רכוש קרן פיצויים וכי המסמך מים 5.1.60 כשבתחתית העמוד מצויה חותמת מס רכוש נצרת.

בהמשך עדותה טענה העדה כי היא לא יודעת אם הדפים הם חלק מספר משלמי המיסים וכיום אין ספר כזה ואף הוותקים לא יודעים עליו הרבה.

העדה מסרה עוד כי היא לא יודעת א ם ספר המיסים נגרס וגם כשנשאלה על ידי בית המשפט הייתכן כי הספר בגנזך המדינה, היא ענתה " אני לא יודעת" – עמ' 60 ש' 10.

העדה הוסיפה כי נעשה ניסיון לחפש את המסמך המקורי אבל הניסיון לא צלח.

כשב"כ התובעים ניסה לקבל התייחסות העדה למהות צי לום המסמכים הנחזים כחלק מספר המיסים, היא ענתה "לא יודעת" עמ' 61 ש' 13, אך היא אישרה כי בעבר הרחוק היו כרטיסים בידי בעלי הקרקרע שבהם נרשם שהמס שולם, כשהכרטיס היה בידי הבעלים של הקרקע.

העדה אישרה כי בדפים שהוצגו בפניה רשום שמו של מוסא קאסם חמוד, כשבמסמך רשום גם מס' החשבון, מס' גוש, מס' חלקה, שם בעל החלקה , החלקים וסוג החלקה, שטח החלקה שם החלקה וסכום המס – עמ' 63 ש' 1 ואילך.

העדה אישר ה כי בדפים אלו רשומים שמות החלקות והם: " אלשטארה, אלכרום ו- קרקוש" – עמ' 63 ש' 6.

עוד אישרה העד ה כי באותו מסמך שהוצג לה, רשום שטח החלקה שלוש פעמים ובסדר הבא: 4 דונם, 10, דונם ו – 150 דונם. השטח של 150 דונם הוא שליש חלקה.

העדה בסופו של יום מסרה כי היא לא ראתה מסמך דומה לנספח 2 רשימת חלוקת המס על פי סעיף 20 – עמ' 65 ש' 10 ואילך, אך אישרה כי מי ששמו מופיע בספר משלמי המיסים שנוהל ידנית, אמור להיות הבעלים או המחזיק בקרקע – עמ' 65 ש' 20 עד 22.

י. עדות מר נזאר לוי:

העד משמש כעוזר פקיד ההסדר מזה כ – 25 שנה. העד ערך את תעוד ת עובד הציבור ובה צרף מסמכי ההסדר "בעותקים מהימנים למקור" – עמ' 67 ש' 8.

העד ציין כי כל מה שנאמר מבוסס על המסמכים. כך למשל שההסדר " היה נעשה בבית המוכתאר עצמו והתובעים הבעלים", כשהמוכתאר היה מעורב בתהליך – עמ' 67 ש' 11 עד 15.
העד ציין עוד כי כשמכריזים על גוש בהליכי הסדר מקימים ועדת הסדר הכוללת אנשים מכובדים שתפקידם לייצג בעלי הקרקעות ועל מנת שיביאו ענייני ההסדר לבעלי עניין כמי שמחזיקים בקרקע או טוענים לבעלות, ועדה זו אמורה לייצג גם את הנעדרים או החולים או החסויים מ בחינה משפטית.

העד ציין כי הוא כתב בתעודת עובד הציבור כי ההסדר בהקשר לגוש 19404 בדיר חנא התקיים ביום 16.7.56 ובמעמד בעלי הקרקע – המחזיקים, המעבדים וחבר ועדת ההסדר חסן עבד אלמג'יד חוסיין.

העד נשאל ביחס לחוברת מספר משלמי מיסים משנת 1935 ואישר כי קיים מסמך כזה, שהיה נערך בכפר ובו ציינו מי מחזיק בקרקע או מי מעבד אותה או מי הבעלים.

העד אישר כי ליד מס' 42 מופיע שם הסב מוסא כבעלים.

העד ציין כי בתעודת עובד ציבור צורפה מפה פיסקאלית ט/1, מפת קבלת התביעות ט/2 ושמראה גוש 7 בדיר חנא בה מופיע השם קרקוש, בו תבעו מספר אנשים את הזכויות, כשהשטח הנקרא קרקוש ממשיך גם בגוש פיסקאלי אחר המצוי פיזית למטה עוד יותר. העד סימן את השטח הנקרא קרקוש בעיגול על המפה ט/2 – עמ' 68 ש' 19 עד 28.

לעד הוצג ספר משלמי המסים לשנת 1965 והוא אישר כי רואים בו שמות הזהים ורשומים במפה הפיסקאלית והעד אישר זאת, לרבות , החלק ידוע בשם " קרקוש" – עמ' 69 ש' 1 עד 6.

העד אישר כי רישום זה תואם האמור במפה שהגיש במסגרת תעודת עובד הציבור ואשר סומנה ט/1. עמ' 69 ש' 26-25.

העד אישר ששמות חלקות סמוכות המופיעות בספר משלמי המיסים שהוצג לו, קיימים במפה הפיסקאלית. העד הגיש גם את מפת סקר ההסדר – ט/2, שנערכה על ידי פקיד ההסדר, שם רשום כי הסקר נע רך בנוכחות בעלי הקרקע וחבר ועד ההסדר.

לשאלת ב"כ התובעים, מסר העד כי בעל הקרקע היה חייב להיות נוכח בשטח, שם היה מצביע על גבולות החלקה שאותה הוא מעבד, מודד שנכח במקום היה עורך רישום וסקיצה .

העד אישר כי גם נהגו להסתמך על ספר "הווארקו" – ספר משלמי המיסים, אך ספר זה לא היה " החשוב ביותר" – עמ' 71 ש' 27.

העד ענה לשאלת ב"כ התובעים כי הקרקע הנקראת "קרקוש" היא ענקית ושטחה כ – 470 דונם שהם אדמה טרשית ויער – עמ' 73 ש' 1.

העד הפנה לרשימת החלקות שהאב - עלי מוסא קאסם חמוד, תבע בהליכי ההסדר ואלו נרשמו על שמו – עמ' 73 ש' 23 ואילך – ראו נספח י' לתעודת עובד הציבור.

העד טען כי האב, המנוח עלי מוסא קאסם חמוד לא תבע את החלקה נשוא התביעה דנא.

ביחס לחלקות שנרשמו על שם עלי מוסא קאסם חמוד, בסוף הליכי ההסדר, פקיד ההסדר רושם שם התובע, מס' החלקה, שטח אותו חלק ומחתימו לאחר אזהרה (בשבועה), לאמיתות הצהרתו ותביעתו – עמ' 74 ש' 15 עד 19.

יא. תעודת עובד ציבור שערך העד נזאר לוי:

תעודת עובד הציבור נערכה ביום 2.3.14 ע"י העד נזאר לוי, (להלן "התעודה"), הוגשה בו ביום לבית המשפט וממנה עולה כי הליכי ההסדר ביחס לגוש 19404/דיר חנא החלו ביום 19.3.56.

סקר המקרקעין ביחס לגוש הנ"ל נערך ביום 16.7.56 בנוכחות בעלי הקרקע וחבר ועד ההסדר חסן עבד אלמג'יד חוסיין – (להלן – " המוכתר"). בסקר תוארה החלקה מס' זמני 23 כחלקת טרשים וצמחית יער טבעית – ראו נספח ב' ו- ב'1 לתעודה.

עוד נכתב בתעודה כי גוש פיסקאלי מס' 7 זהה לגוש רישום 19404 וחלקה פיסקאלית 42 מהווה חלק מחלקה מס' 23 זמנית – ראו נספחים ב '2 ו- ב'3 לתעודה.
עוד נאמר בתעודה כי מדינת ישראל תבעה את הזכויות בחלקה מס' זמני 23 ואשר תוארה כקרקע טרשית שבה צמחיית יער טבעית בהתאם לתזכורת תביעה מס' 1340 והנמצאת בתיק משפטי 191/דיר חנא.

מלבד המדינה איש לא תבע זכויות בחלקה זו.

בתעודה נכתב עוד כי לוח התביעות בקשר לגוש 19404/דיר חנא ושבו נרשמו התביעות פורסם ביום 26.2.58 – ראו נספח ג' לתעודה. בחקירה הפומבית שנערכה ביום 15.12.58 בבית המוכתר, רשם פקיד ההסדר בלוח ההחלטות שהבעלות בחלקה זמנית מס' 23 וחלקה סופית 26 על שם מדינת ישראל – ראו נספח ד', ה' ו- ה'1.

עוד נאמר שם כי לוח הזכויות של גוש 19404/דיר חנא הוקרא בבית המוכתר ביום 24.1.63 – ראו נספחים ו', ז', ו- ח' לתעודה. כמו כן, לוח הזכויות של גוש 19404/דיר חנא פורסם ביום 21.11.63 והבעלות על חלקה 26 (23 זמנית), בשטח של 427,247 מ"ר נרשמה על שם מדינת ישראל – ראו נספח ט' לתעודה.

בהמשך התעודה הובאו נתונים הסותרים את טענות התובעים שהאב והדודה כביכול, לא ידעו על הליכי ההסדר, הואיל ובמסגרת הליכים אלו ה ם – האב עלי והדודה נג'מה, תבעו את הזכויות בחלקות אחרות – ראו סעיף 9 עד 13 לתעודה.

בסוף התעודה התייחס עורכה לדף מספר משלמי המיסים, שנושא את התאריך 5.1.65, כלומר אחרי סיום הליכי ההסדר, למשקלו ומהותו כראיה, כשלדעת עורך התעודה אין במסמך זה כדי להוות ראיה לבעלות במקרקעין ובין השאר, בשל העובדה שאין בו כדי להוכיח שהסב מוסא שילם את המיס ים – ראו סעיף 13 לתעודה.

עדי הנתבעים:

יב. עדות גב' ניקול מלכא:

העדה סגנית מתכננת מרחב עסקי – צפון , ערכה והגישה תעודת עובד ציבור ביחס לחלקה 26 ובה הצהירה כי חלקה זו היא אדמה חקלאית בהתאם לתוכנית המנדטורית משנת 1946 ונותרה במעמד זה עד לשנת 1963.
העדה הפנתה לחלק המערבי של חלקה 26 והמיועד למגורים וכי המתקנים ההנדסיים נמצאים במזרח, אך בחלק קטן.

העדה התייחסה גם ליתרת החלקה שהיא כ- 70%, תוך שהיא מוסרת כי לא ידוע לה על קיומן של עתיקות.

יג. עדות מר אמיר דרור :

העד משמש כמפקח ברשות מקרקעי ישראל משנת 2008 ותפקידו פיקוח באיזור בו מצויה החלקה שבמחלוקת. העד ערך מספר ביקורים במקרקעין.

העד מסר כי הדרך היחידה לשם הגעה לפיסגת החלקה – המקרקעין, היא רגלית וקשה מאוד. לדבריו, קיימים בחלקה רק שבילי עזים, ורק אלה יכולים לה וביל לפסגה בצורה קלה – עמ' 60 ש' 26 – 30.

העד מסר עוד כי הוא הגיע ברכב עד לחלקה 25 ומשם עלה לגבעה ברגל – עמ' 61 ש' 9 – 11.

יד. העד גיל וקנין:

העד משמש כמודד מוסמך ערך חוות דעת ראשונית מטעם המדינה בה הסתמך על פיענוח תצ"א משנת 1945, מלפני 71 שנים – ראו עמ' 66 בפרוטוקול מיום 26.10.16 ש' 5, ובהמשך הגיש חוות דעת משלימה לאחר שערך ביום 21.5.17, ביקור במקרקען ביחד עם העד אמיר דרור .

העד ציין כי לגבעה אינך יכול להגיע ברכב אלא ברגל. העד ציין עוד שבסיור בשטח המקרקעין ביחד עם המפקח אמיר דרור מצא מקרקעין דומ ים למה שתאר בחוות דעתו הראשונה.

המדובר בגבעה מכוסה צמחיה גבוה של שיחים ועצי חורש טבעי.

העד שלל את טענת התובעים שרואים בתמונות "טרסות" – עמ' 66 ש' 20 ראו גם עדותו בעמ' 67 ש' 6 עד 22 .
העד נשאל על מיקום חלקה 25 והוא ענה שהיא נמצאת למטה , איפה שמסומן בור מים - עמ' 67 ש' 1 – 4 וקודם לכן אמר כי חלקה זו – 25 , " כלואה בתוך חלקה 26 נמצאת בצדה המזרחי ...", כשהוא מפנה לת שריט – נספח 7 לחוות דעתו הראשונה – עמ' 66 ש' 30 ואילך.

העד מסר עוד כי המדובר בקרקע משופעת, תוך שהוא מפנה לתצלום 8 – עמ' 67 ש' 7, כשבראש הגבעה ניתן לראות קרקע שטוחה – ראו עמ' 67 ובהמשך עמ' 68 החישובים שערך מח/1 ו- מח/2 ובעיקר עדות ו בעמ' 68 בש' 4 – 5.העד שב ושלל עיבוד חקאלי במקרקעין הן על סמך תצ"א משנת 1945 והן על סמך תצ"א משנת 57 – עדות בעמ' 68 ש' 11 ואילך.

העד הוסיף כי אם היה עיבוד במקרקעין, זה היה לפני 1945 וכי "העיבוד הלכאורה המפוענח על ידי מר שרני, לא עמד על יותר מ 17 אחוזים מסך החלקה" – ע מ' 68 ש' 26 ; וכ שתשומת לבו הופנתה לכך שמדובר בחלקה ששטחה עולה על - "427 דונם" בעמ' 68 ש' 28, השיב העד כי הוא "יכול להסכים בגדול עם הערכה כזו" עמ' 68 ש' 29, אך הוסיף כי " ... למועד הקובע לא היה עיבוד .... " – עמ' 68 ש' 29.

טו. מומחה מטעם בית המשפט:

כאמור מונה מומחה לכתב יד לבקשת התובעים על מנת שיבדוק אם מסמכי מס רכוש עליהם מתבססים התובעים הם מסמכים אוטנטיים אם לאו.

בעניין זה הוגשה חוות דעת המומחה מר אליאס אבו עוקסה, שהגיש חוות דעת מיום 13.5.18, ובה קבע כי קיימת סבירות גבוה שמדובר במסמכים אוטנטיים.

אלו הן עדויות העדים מטעם הצדדים וכעת אעבור לטענותיהם כפי שיפורט להלן.

טענות הצדדים:

טענות התובעים:

9. התובעים טוענים כי רישום הזכויות בחלקה על שם הנתבעים נעשה בניגוד להליכי ההסדר התקינים וכי הם נגועים במרמה, מכאן שיש לבטל את רישום המדינה כבעלת הזכויות בחלקה.
התובעים הגישו ראיות טובות שיש בהן כדי להוכיח את זכויותיהם בחלק הנטען מהחלקה ואשר סומן על ידי המודד מר אבוריא כ -26/1, וכי הוכח ללא ספק כי מסמכים אלו אוטנטיים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

עוד נטען כי על פי מסמכי ספר משלמי המיסים מופיע המנוח מוסא כבעלים של 1 150 דונם מחלקה זו.

חלקם של התובעים בחלקה זוהה בהתאם לכינוי הקרקע – קרקוש כפי שעולה מדפי ספר משלמי המיסים והן על פי עדויות העדים שהכירו את החלקה, את האנשים שעבדו את הקרקע והן לפי תו כנית המדידה שהגישו.

התובעים הוסיפו וטענו כי המנוח מוסא היה רשום כבעל הקרקע על פי פקודת מס הרכוש החקלאי – 1935, כי עיון בספר משלמי המיסים על פי הפקודה הנ"ל מראה כי המנוח מוסא הוא הבעלים והמעבד של 150 דו נם, 10 ו- 4 דונמים מחלקה זו – נספח א/4 לסיכומים.

10. זאת ועוד, מסמכים אלו נתמכים גם בעדות עדים שהופיעו בפני בית המשפט והעידו על עיבוד הקרקע על ידי המנוח מוסא, אחריו המנוח עלי ובהמשך התובעים, תוך הפניה לעדויות העדים.

התובעים הפנו לתיקים אחרים בהם התבססו הנתבעים על אותם מסמכים מספר משלמי המיסים, שהתובעים הגישו לבית המשפט וגם הם מבקשים להסתמך עליהם – ראו סעיף 35 ואילך לסיכומי התובעים.

הטענות המבוססות על סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להיג'רה (1858) (להלן: "חוק הקרקעות"):

עוד התבססו התובעים על עדותו של המודד מר אבו ריא, שערך תשריט לשטח החלקה שבבעלות וחזקת התובעים, לטענתם, ושהוא – שטח של 161 דונמים, הגם שלפי ספר משלמי המיסים, השטח עומד על 164 דונמים מהחלקה, כשהם מבקשים לטעון לזכויות בחלק זה של החלקה בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות, בציינם כי בחלק זה נמצא באר מים ובשטח הנטען גדלים עצי זית וחרוב על פני כל החלק הנטען, וכי הקרקע הוכשרה לעיבוד כי הטרסות מעידות על כך .

עוד ציינו כי בחלק זה של החלקה נמצאה "משרפה" – מפעל לייצר פחמים . לעניין השימוש החקלאי בחלק הנטען מהחלקה, הפנו התובעים לעדותו של מר שירני.

על כן, ועל פי מיפוי המפורט, העיבוד בחלק זה היה עולה בהרבה ממה שהעריכו המודדים ולכל הפחות היה שווה ל - 50% מהחלקה, לטענת התובעים.

11. עוד טוענים התובעים כי בפרשנות המילה "עיבוד" יש להתייחס לטיב הקרקע בלבד ודי היה בעובדה שהקרקע ראויה לעיבוד ואף המשיכו וטענו כי אין להביא בחשבון את השטחים שאינם ניתנים לעיבוד, ומכאן שיש לקבוע את אחוז העיבוד רק מאותה קרקע הניתנת לעיבוד בפועל, כך שאחוזי העיבוד בענייננו, עולים על 50% לצורך החלת סעיף 78 לחוק הקרקעות.

התובעים הפנו לספר של בן שמש "חוק הקרקעות במדינת ישראל – חוק הקרקעות העותתמני " – מהדורת 1953, עמ' 133, וכן לפסיקת בית המשפט העליון אשר ניתנה בע"א 56/82 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח עבדאלה מוסא רחאל, פ"ד מ(4) עמ' 29 (44-41) ואשר פורסמה בערר 12/12 (איו"ש) עבדאלרחמן חליל מוחמד חלאחלה (נימר) נגד הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ואח' ( ניתן ביום 26.5.14), ושממנה עולה כי:

" יש לבדוק כל חלקה וחלקה בפני עצמה ולבדוק מה אחוז העיבוד הרצוף באופן הניתן להפרידו משאר האדמה הבלתי מעובדת", תוך הפניה לפסיקה הנוספת שהובאה שם, לרבות בג"צ 277/84 צברי מחמוד אע'רייב נגד ועדת העררים לפי צו בדבר ועדות עררים, פ"ד מ(2), 57.

לנוכח האמור לעיל זכאים התובעים להירשם כבעלים של החלק שתבעו מחלקה 26 בהתאם לתשריט שערך מר אבו ריא ואשר סומן כ – 26/1.

הטענות ביחס להליכי ההסדר:

12. רישום הזכויות על שם מי מהנתבעים, הושג במרמה, לטענת התובעים, כי היה על עורכי הליכי ההסדר, לפרסם עניין זה.

מה גם, שמי מהנתבעים הציג מצג לא נכון, זאת בהקשר לבעלי הנכס ובאשר לזכויות שהועברו לנתבעת 1; תוך שהם מפנים לעדות פקיד ההסדר, מר נזאר לוי.

לדעת התובעים, מי מהנתבעים פעל תוך הסתרת העובדות המהותיות אודות בעלות הסב – מוסא, בחלקה ושהיו רשומות בפנקס משלמי המיסים וברשימת חלוקת המס לפי סעיף 20 מהפינקס החדש.

לעניין זה קיימת חשיבות מרובה כי על המד ינה חלה חובת הגינות מוגברת ועצם השתיקה וההתעלמות ממצב עובדתי בשטח, (ככל שביקרו שם), ורישום בספרים אודות הבעלות מהווה מרמה.

13. עוד טענו התובעים כי המנוח עלי לא ידע על הליכי ההסדר ו/או לא ידע כי הקרקע לא נרשמה על שמו עם סיום הליכי ההסדר , כי הרי הוא המשיך לשלם את המסים החלים על החלקה, הגם שמצבו הכלכלי והבריאותי היה בכי רע.

כמו כן, התובעים סבורים כי הרישום של החלקה לא היה כשורה ונעשה שלא כדין, תוך הפניה לפסק הדין שניתן בת"א (נצ') 1223/00 שאער סלים נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 1.7.03) (להלן: "שאער"( ובו נאמר כי :

" .... יש לכלול במונח "שלא כשורה" המופיע בסעיף 93 את אותם מקרים בהם פקיד ההסדר לא פעל על פי הוראות הסעיפים בפקודת ההסדר הקובעות את הפעולות שיש לנקוט במסגרת הליכי ההסדר או כאשר התעלם מהוראות החוק וממסמכים שהוגשו לו.

במקרה כזה, ניתן לתקוף את הרישום בדרך של תקיפה שאיננה דורשת להרחיב את הפירוש של טענת המרמה למקרים גבוליים ... ".

יוער כאן כי על פסק דין שאער הוגש ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט העליון שדחה את ערעור המדינה תוך קביעה כי :

"שוכנענו כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא מעוגן יפה בתשתית העובדתית שהוצגה בפניו. הוא מתבסס על האמון בעד התביעה. הוא סומך עצמו על התנהגותה של המדינה עצמה" – ראו ע"א 9461/03 מדינת ישראל נגד סלים שאער (נ יתן ביום 26.12.15).

עוד דחה בית המשפט העליון את הערעור שכנגד בעניין הפיצוי הכספי עבור היבול וקיבל את הערעור שהוגש בעניין הוצאות משפט.

14. על יסוד כל הנטען ביקשו התובעים להורות על ביטול רישום הזכויות בחלקה ותיקון הרישום באופן שירשם שהמנוחים מוסא ויורשיו המנוחים עלי וחדיג'ה, כשעלי הוא גם היורש של חדיג'ה כבעלים של החלקה 26/1 וכי התובעים הם היורשים של עלי ונכנסים לנעליו, כך שיש לרשום אותם כבעלים של החלקה הנ"ל ובכך לתקן את הרישום שבלשכת רישום המקרקעין.

התובעים התייחסו לטענות ההגנה של הנתבעים הן ביחס לזהות החלקה, טענה שיש לדחותה על הסף, כי היא חסרת כל בסיס ותשתית, טענה שנטענה בחוסר תום לב, לגישת התובעים.

המודד מר אבו ריא העיד כי מי מהתובעים התלווה אליו בביקור בשטח והראה לו היכן נמצא החלק מהחלקה לו טוענים התובעים וכי המדידה והכנת התשריט נעש ו בהתאם להצבעת והנחיית אותו נציג של התובעים.

התובעים גם הפנו לעדות מר נזאר לוי, שערך תעודת עובד הציבור, שם אמר כי " האנשים נצבים בשטח וכל אחד מצביע על החלק שלו" עמ' 71 ש' 3, כשעד זה הפנה לכך שבעת עריכת הסקר, עורך הסקר, מתייצב בשטח ביחד עם בעלי המקרק עין, כשאלו מצביעים על חלקם בקרקע לה טוענים לזכויות, עמ' 71 ש' 11 – 12.

15. זאת ועוד, העד ניזאר לוי אישר כי במפה הפיסקאלית, רשום אותו גוש המופיע בספר משלמי המיסים, עם כינויי המקרקעים כפי שמופיע ברישומי לשכת רישום המקרקעין.

התובעים התייחסו גם בסיכומיהם לטענת השיהוי שהעלו הנתבעים וביקשו לדחותה, הואיל והסעד שהם מבקשים הוא סעד מן הדין ולא סעד מן היושר.

המנוח עלי לא זנח את תביעתו וגם יורשיו, התובעים, אשר פעלו נמרצות כדי להסדיר את רישום זכויותיהם בחלקה 26/1 ולשם כך פנו לרשויות המוסמכות וביניהם חלק מהנתבעים, ורק משכלו כל הקי צין, הם פנו לבית המשפט. התובעים המשיכו להחזיק בחלקה ולעבד אותה עד שהוכרזה כשטח צבאי סגור.

לטענתם, מעולם לא העלו על דעתם שהחלקה לא רשומה על שמם.

עוד הפנו התובעים לעדותו של המודד מטעם הנתבעים, מר גיל וקנין ובקשו שלא לתת לה כל משקל.

המדובר בעד שלא ביקר בחלקה, תוך הפניה לתשובותיו בחקירה הנגדית בעמ' 65 ש' 24 – 26 – סעיף 124 לסיכומיהם.

16. התובעים סבורים שאין כל משקל לעדותו של המודד מר וקנין בהתחשב בתשובותיו בחקירה הנגדית ובשל חוסר נתונים אמתיים שנאספו על ידו, בעיקר משטען כי מאפייני החלקה כאן דומים למאפייני חלקה דומה שקרא לה " גבעה ללא שם".

מר וקנין לא הוסיף ולא חידש גם בחוות דעתו המשלימה , לטענת התובעים; והוא הדין ביחס לטענתו בקשר לטראסות שבחלקה.

התובעים ביקשו עוד שלא לתת כל משקל לעדות עד הנתבעים מר אמיר דרור, מפקח רשות מקרקעי ישראל, הואיל ועד זה לא הצליח לזהות את החלקה לפי התמונה שהוצגה לו, חרף טענתו ש הוא ביקר בחלקה וכי טענתו שהוא לא ראה עצי זית, למרות שעד התובעים מר שרני, צילם את החלקה, לרבות עצי הזית שנטועים בה.

התייחסות התובעים לטענת ההתיישנות:

17. התובעים טוענים כי עצם העלאת טענה זו, מהווה הודאה בקיומה של זכות התובעים להירשם כבעלים בחלקה, אך הם – הנתבעים, ממשיכים וטוענים שתביעת זכות זו התיישנה, ובדרך זו מנסים הם לחסום את מימוש זכות התובעים . תוצאה זו מובילה למסקנה כי הנתבעים מחזיקים בכספי האזרח – ברכושו, בהסתמך על טענה פרוצודוראלית, מבלי שתעמוד להם זכות מהותית כלשהי.
התובעים הפנו בעניין זה לפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי מרכז) 2956-08-08 מעיני אוסטוינד ואח' נגד עירית פתח תקווה ואח' (ניתן ביום 29.6.12) (להלן: " אוסטוינד"), בו נקבע כי לא ניתן לקבל גישת הנתבעים האומרת כי הם יוכלו להיבנות ממחדל התובעים ולהעלות טענת ההתיישנות שמקורה במחדל הנתבעים אשר לא פעל ו כדין בהליכי ההסדר ולא ביצעו את הבדיקות כראוי ובמידתיות, אלא נעשו כלאחר היד ולשם יציאה ידי חובה .

ראוי לציין כי על פסק דין אוסטוינד הוגש ערעור שנדחה בהמלצת בית המשפט העליון – ראו ע"א 7022/12 הועדה המקומית נגד אוסטוינד (ניתן ביום 30.6.14) .

18. לדעת התובעים דין טענת ההתיישנות והשיהוי להידחות כי במקרים בהם עילת התביעה מקורה בתרמית או הונאה, תקופת ההתיישנות מתחילה מיום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה וכי עובדה זו נודעה לתובעים מיום שסורבה בקשתם משנת 2002 לרישום זכויותיהם בחלקה.

התובעים מבססים טענתם לאי תחולת טענת ההתיישנות, על העובדה כי רק במהלך הדיון המשפטי בתיק זה, נודע לתובעים כי המנוח עלי לא חתם על תזכורת התביעה וככל הנראה אדם אחר חתם במקומו.כבר עתה אומר כי טענה זו לא נהירה לי, הואיל ומטעם המנוח עלי לא הוגשה כל תזכורת תביעה ביחס לחלקה זו ואף לא הוגשה ראיה התומכת בטענה זו של התובעים ונטען עוד כי תזכורת התביעה היחידה שהוגשה בקשר לחלקה זו, הייתה תזכורת התביעה מטעם המדינה בלבד, כך לפחות נטען בתעודת עובד הציבור שהוגשה ביחס להליכי ההסדר

חרף האמור לעיל, התנהלות פקידי ההסדר בהליכי ההסדר מצביעים על פגם מהותי בהליכי ההסדר, תוך שהתובעים מפנים לפסק הדין שניתן בע"א 3319/94 פפר נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה , פ"ד נא(2)581, 594 וכן לפסק הדין בע"א 5964/03 עזבון ארידור נגד עיריית פתח תקווה, (ניתן ביום 16.2.06), פסקה 29.

19. מכל האמור לעיל , מרוץ ההתיישנות, לטענת התובעים, "מתחיל במועד התגלות המחלוקות בין הצדדים בשנת 2002 ו/או ..... עם פטירת אביהם של התובעים בשנת 1994". התובעים טענו עוד כי הם לא ידעו שהחלקה נרשמה על שם הנתבעת, עד לפנייתם לפקיד ההסדר. התובעים הם הזכאים להירשם כבעלים בחלקה 26/1 בהיותם משלמי המיסים, המחזיקים בקרקע והמעבדים אותה ללא התנגדות מי מהנתבעים.

התובעים טענו כי הם פעלו בשקידה ראויה והשקיעו מאמץ וכסף רב עד שהצליחו להשיג את "רשימת חלוקת המס עפ"י סעיף 20" – נספח א/2 לתביעה.

מכל האמור לעיל ביקשו התובעים לקבל את התביעה ולהורות על ביטול רישום הנתבעת כבעלים בחלקה 26/1 ולהורות על רישום התובעים כבעלים של החלקה הנ"ל.

טענות הנתבעים:

20. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה מכמה טענות:

סיום הליכי ההסדר ורישום הזכויות במרשם:

האחת כי המקרקעין הפכו למקרקעין מוסדרים בשנת 1963, וכי ניתן לעתור לתיקון פנקס רישום הזכויות, (להלן – " המרשם"), בהתאם לעילות שבסעיפים 93 – 97 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969, (להלן – " הפקודה"), ובכפוף למגבלות הזמן על פי חוק ההתיישנות.

בהקשר זה, טענו הנתבעים כי לתובעים לא עומדת עילה לתיקון המרשם וכי הם לא עמדו בנטל להוכיח כי נפלה טעות ברישום או שמלכתחילה הייתה לסב, המנוח מוסא, זכות במקרקעין בחלקה 26/1.

21. עוד נטען כי התביעה הוגשה כחלוף 48 שנים ממועד סיום הליכי ההסדר ובאיחור של 23 שנים מתום תקופת ההתיישנות ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה.

הנתבעים טענו עוד כי ביום 21.11.63 פורסם לוח הזכויות של גוש 19404/דיר חנא וביום 28.3.63, נרשמו הזכויות בחלקה 26 סופי - (23 זמני) , וששטחה הוא 427,247 מ"ר, בשלימות על שם המדינה .

הנתבעים הפנו לסעיפי ם הנ"ל וכן לסעף 81 לפקודה והק ובע כי הרישום יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום. כמו כן , הפנו הנתבעים לפסק הדין שניתן בע"א 163/57 אדנין נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד י"ב 1718, עמ' 1724, בו נקבע כי הרישום בספר " החדש לאחר ההסדר יתהווה כעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות והדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות שמקורן מלפני פתיחת הספר החדש, הן צרות ביותר, כפי שעולה מסעיפי הפקודה מסעיף 66 – (שבנוסח החדש הוא סעיף 93 - כ. ס. )" – תוך הפניה לד"נ 28/84 זיידאן נגד ע'דיר, פ"ד מ"ה (4), 661, ע"א 7744/12 מרזוק פואז שעלאן נגד מדנת ישראל, (ניתן ביום 14.8.14), ע"א 492/93 דיאב נגד דיאב, (ניתן ביום 9.5.88), בו נקבע כי תיקון רישום הזכויות לאחר הליכי ההסדר " ... צריך להיעשות לעתים רחוקות ובמקרים נדירים".

22. עוד טענו הנתבעים כי הליכי ההסדר הם IN REM, כך שלידיעה על הליכי ההסדר או חוסר הידיעה, נוכחות או היעדרות תובע הזכות מהליכי ההסדר , וכן המצב הרפואי של תובע הזכות, אינם עולים כדי עילה לתיקון לוח הזכויות לפי סעיפים 93 – 97 לפקודה.

הנתבעים הפנו גם לפסק הדין שניתן בע"א 518/86 אבו סולב ואח' נגד מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד מב(4), עמ' 518.

גם טעות של פקיד ההסדר אינה מהווה עילה על פי הפקודה לביטול הליכי ההסדר, תוך הפניה לפסק הדין שניתן בע"א 72/89 ג'ורג' פרח ערטול ואח' נגד ראג'י נויסר ואח', פ"ד מה(4)7, עמ' 11 – 12 והפסיקה שהובאה שם.

מה גם, שהמנוח עלי ידע על הליכי ההסדר והגיש תזכורות תביעה ביחס לחלקות אחרות שנרשמו על שמו – ראו סעיף 82 (ב) לסיכומי הנתבעים.

23. זאת ועוד, נטען כי רשלנות פקיד ההסדר אינה מהווה עילה לתיקון לוח הזכויות, תוך הפניה לפסק הדין בע"א 4415/90 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוח מוחמד נימר בכר, פ"ד מו(5)200, עמ' 205.

על הליכי ההסדר ניתן לערער בזכות בהתאם לסעיף 88 לפקודה או להגיש בקשה לעיון מחדש תוך 3 חודשים מיום פירסום לוח הזכויות בהתאם לסעיף 59 לפקודה.

הנתבעים טענו עוד כי רישום המדינה כבעלת הזכויות בחלקה מהווה ראיה חותכת לזכויותיה במקרקעין, רישום המבטל כל זכות סותרת.

מה גם, שסעיף 93 לפקודה מתיר תיקון הרישום בלוח הזכויות בשני מצבים: האחד: בשל טעות לעניין רישום זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים והשנייה: רישום שהושג במרמה – ראו ע"א 753/87 בראשי נגד מנהל עזבון המנוח משה בראשי, פ"ד מג(3), 210, בו נכתבו המילים " ... או נרשמה בו שלא כשורה", כחלק מהעילה השנייה – פורשו בפסיקה כדורשות קיומה לכאורה של תרמית.

24. הנתבעים הפנו לפסק הדין שניתן בע"א 531/92 ג'מאל סאלח נזאל נגד אחמד סאלח דווירי, פ"ד מז(4), 824, בו נקבע כי על מי שמעלה טענת רישום בתרמית לעמוד בשלב הראשון בהוכחת הזכות במקרקעין ובשלב השני תבחן האפשרות לתקן את הטעות בגדר סעיף 93 לפקודה או בגדר סעיף אחר וכי לטענת הנתבעים, הפסיקה קבעה כי ההכרעה בשלב השני יכולה לייתר את ההכרעה במחלוקת שבשלב הראשון.

הנתבעים טענו כי התובעים לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת טענת התרמית, שהוא נטל "העלול להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים" – ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אלהיג'א נגד מדינת ישראל, פ"ד מד(2), 653 וע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נגד אבו חמדה, מו(1) 491.

לטענת הנתבעים, לא עלה בידי התובעים להראות כי הרישום נעשה בתרמית או שפקיד ההסדר לא קיים את הוראות הפקודה.

25. הנתבעים בדעה כי התובעים לא הוכיחו זכות במקרקעין – בחלקה 26/1, וכי גם אם המנוח עלי, החזיק ועיבד את החלקה 26/1, הרי שהיא זכות סותרת לרישום, כמשמעותה בדין, זכות שהיא, חסרת: " ... נפקות משפטית לאחר ההסדר." – ע"א 162/87 אמארה נגד עיסא, פ"ד מה(5), 533, 547.

לגישת הנתבעים, אין לקבל את טענות התובעים שהם הוכיחו את זכויותיהם בחלקה 26/1 בשל החזקה הרצופה ועיבוד החלקה במשך שנות דור וכן ספר משלמי המיסים, הואיל ועדויותיהם בעניין זה נסתרו בחקירה הנגדית.

מכל האמור לעיל ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בהתאם.

דיון והכרעה:

26. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות, בעדויות העדים ובסיכומי הצדדים אני מחליט לדחות את התביעה, כפי שיפורט בהמשך, אך כעת אדון בטענות הצדדים כפי שהעלו אותן בפניי.

הוכחת זכויות התובעים בחלקה:

27. ראשית כל אין ספק כי יש באמור בספר משלמי המיסים כדי להוכיח שהיה קשר וזיקה בין המנוח מוסא , הסב, וכן בנו עלי – האב, לחלק מהחלקה – קרי, חלקה שסומנה 26/1 עפ"י תשריט המודד מר אבו ריא ועל כך לא חלק גם עורך תעודת עובד הציבור מר נזאר לוי, שהעיד כי בהליכי ההסדר היו מסתמכים להוכחת הבעלות על מסמכים כאלה.

זאת ועוד התובעים הפנו למקרים אחרים בהם הסתמכו הנתבעים על ראיות דומות – ספר משלמי המיסים.

אמנם הוגשו צילומים של חלק מהמסמכים של ספר משלמי המיסים , אך על פי עדות המומחה מטעם בית המשפט המדובר במסמכים אוטנטיים.

28. יש לציין כי מסמכים אלו אמורים להיות בידי הנתבעים ושיש לראותם כזרועות המדינה, שלא הביאו ראיות מטעמן בעניין זה, ומשלא הובאו מסמכים סותרים, אין לפקפק באוטנטיות של מסמכים של התובעים ובכנות האמור בהם, כמסמכים שנערכו על ידי זרועות המדינה.

יחד עם זאת, יש לבחון האם גם אם אכן המנוח מוסא והמנוח עלי עיבדו את הקרקע, הם זכאים להירשם כבעלים והאם הדבר עלול להביא לתיקון לוח הזכויות שנרשם לאחר הליכי ההסדר?

בטרם אענה על השאלות הנ"ל, אציין כי מר נזאר לוי שערך תעודת עובד ציבור, צירף לתעודה תזכורות התביעה שהגישו המנוח עלי והמנוחה נג'מה , אחותו של עלי, בקשר לחלקות אחרות ושונות ואשר הזכויות בחלקות אחרות אלו, נרשמו על שמם בהתאם לתזכורות התביעות שהגישו, וכי ביחס לחלקה שבמחלוקת – 26/1, לא הוגשה כל תזכורת תביעה נוגדת לתזכורת התביעה של המדינה.

29. המנוח עלי השתתף הוא ואחותו נג'מה בהליכי ההסדר ותבעו זכויות בחלקות אחרות ורבות ואף נרשמו כבעלים של אותן חלקות אחרות שתבעו .

על כן, לא ניתן לקבל כל טענה האומרת כי הם לא ידעו על הליכי ההסדר והשכל הישר אינו יכול להכיל טענה זו .

על כן, גם הטענות שהמנוחים מוסא, עלי ויורשיהם – התובעים, לזכויות בחלקה בשל עיבוד והחזקה, אינן יכולות להתקבל, כי הרי שהרישום בלוח הזכויות מבטל ודוחה טענות אלו ומכאן יש לבחון האם התובעים הוכיחו קיומה של עילה מהעילות שבסעיף 93 לפקודה לשם תיקון לוח הזכויות?

לטעמי, התשובה לשאלה הנ"ל שלילית. לא עלה בידי התובעים להוכיח כי מתקיימת כאן עילה אחת מהעילות שבסעיף 93 לפקודה. לא הוכח כי מתקיימת העילה של טעות או העילה של תרמית.

30. אינני רואה צורך להפנות לפסיקה אליה הפנו הצדדים, פסיקה שעסקה בשאלות המתעוררות כאן, על כן, בבואי לבחון את טענות התובעים ביחס לקיומה של תרמית עקב כך שהליכי ההסדר לא נערכו כדין וכמקובל במקומותינו, ביחס לחלקה שבמחלוקת, דבר המהווה עילה הנופלת בגדרו של סעיף 93 לפקודה, כפי שטענו התובעים, לא אוכל להסכים איתם.

אני בדעה כי אין ממש בטענה זו וכי אין בנטען על ידי התובעים כדי לבסס אחת מהעילות שבפקודה.כעולה מהראיות שהובאו בפניי, הליכי ההסדר ביחס לחלקה שבמחלוקת תהנהלו כמקובל ובהתאם לדין.

כאן המקום להפנות לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 , קובע כך:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיף 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969"
לעניין סופיות הרישום במקרקעין שעברו הסדר – ראו ע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן, נז(5) 49 (2003).

סעיף 93 לפקודה (פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969) קובע כדלהלן:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הריש ום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון.." (ההדגשות שלי לא במקור –כ.ס.).

בע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (ניתן ביום 21.2.07), נקבע כי בית המשפט ייעתר לעיתים נדירות לתביעה שמטרתה תיקון הרישום, וכן נקבע שנטל ההוכחה המוטל על כתפיו של הטוען לתיקון הרישום הינו כבד מאוד.

31. עוד נקבע בפסיקה כי יש לפרש את העילות שבסעיף 93 לפקודת ההסדר על דרך הצמצום ולאפשר את תיקון לוח הזכויות רק לעיתים רחוקות ובמקרים נדירים – ראו לעניין זה ע"א 4415/90 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוח מוחמד נימר, פ"ד מו(5) 200 (1992) ורע"א 5436/02 מדינת ישראל נגד עבוד, נז(2) 721 (2003), שם נקבע כי:

"החובה לפרש את סעיף 93 בצמצום היא פועל יוצא מן העיקרון הקובע שמטרת הסדר המקרקעין היא לקבוע זכויות במקרקעין אחת ולתמיד, כך שסעיף 81... לפקודה, המבטל כל זכות קודמת, מהווה את 'הבריח התיכון' של שיטת ההסדר, ואין לקעקע מעמדו על ידי שימוש שכיח בסעיף 93" (שם, בעמ' 727) - (ראו גם ע"א 492/83 עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' דיאב (ניתן ביום 9.5.88)).

כעולה מספרה של עו"ד מיכל חן-דאלי, רישום מקרקעין, הליכים ועילות תביעה – דין, הלכה ומעשה:

"סעיף 93 לפקודה קובע שתי עילות נפרדות, אשר יכולות להצדיק את תיקון רישום הזכויות בפנקס המקרקעין. האחת, כאשר רישום של זכות הושג במרמה. השנייה, באם זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה".

בהמשך נרשם כי:

"הפסיקה פירשה סעיף זה בצמצום, וקבעה כי קיומה של טעות אינו עילה מספקת לבטל פסק-דין שניתן בהליכי הסדר מקרקעין ושהורה על רישומה של זכות בפנקסי המקרקעין" {ע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' עבוד, פ"ד נז(2), 721 (2003)}" (שם, עמ' 147).

במקרה דנן התובעים לא הוכיחו את העילות המנויות בסעיף 93 לפקודת ההסדר.

נטל ההוכחה הרובץ לפתח התובעים הוא נטל כבד מאוד, וכלל הראיות מצביעות על העובדה כי יש לפנות אל מרשם המקרקעין שהרי הוא המעניק את זכות הבעלות, שכשלעצמה היא: זכות קניינית בעלת עוצמה מיוחדת.

יודגש כי הרישום בלוח הזכויות שנעשה לאחר הליכי ההסדר מבטל כל זכות הסותרת אותו ויוצר בכך "לוח חלק" לגבי אותה זכות – ע"א 492/83 עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נגד דיאב - (ניתן ביום 9.5.88), ומכאן משקלו העצום של רישום זה; ומשלא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל הכבד הרובץ לפתחם ומשלא הצליחו להוכיח עילות חוקיות שתבססנה את טענותיהם ותביעתם, דין תביעתם להידחות.

טענת התובעים כי רישום הזכויות בלוח הזכויות שפורסם במסגרת הליכי ההסדר, נעשה במרמה, היא טענה שהועלתה מהפה והחוצה ללא תשתית עובדתית ומשפטי.

זאת ועוד, גם לו היה בסיס לטענה זו, הרי שדינה להידחות מחמת התיישנותה, זאת גם בשל השיהוי הרב והבלתי סביר שבהגשת התובענה.

מהאמור לעיל הרישום בלוח הזכויות הוא ראיה חד משמעית שהנתבעת 1 היא הבעלים של החלקה. התובעים לא הגישו תזכורת תביעה ביחס לחלקה זו, לעומת זאת הגישו תזכורות תביעות ביחס לחלקות אחרות וזכו בהן.
32. על כן, ומשלא מתקיימת עילת תביעה שמצדיקה תיקון לוח הזכויות, דין התביעה להידחות, גם אם עלה בידי התובעים להראות כי הם החזיקו ועיבדו חלק מחלקה זו – שתוארה בתשריט 26/1.

הליכי ההסדר התנהלו כמקובל ובנוכחות תושבי הכפר או חלקם, אשר הגישו תזכורות תביעות ביחס לחלקות אחרות.

הטענות ביחס לאי ידיעה על הליכי ההסדר, מחלת המנוח עלי ומצבו הכלכלי הקשה, אינם עולים כדי מרמה המצדיקה ביטול הליכי ההסדר, לרבות, תיקון לוח הזכויות.

לעניין טענת ההתיישנות אציין כי המבחן לקביעת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא מיום בו קמה לתובעים זכות התביעה או כקביעת בית המשפט העליון:

"לצורך היוולדה של עילת התובענה נדרש, איפוא, כי יהא בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות, לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש" – ע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נגד חן גל השקעות ומסחר בע"מ (ניתן ביום 24.5.10).

פקודת ההסדר מאפשרת לתקוף החלטת פקיד ההסדר בשני מסלולים. בשלב הראשון שלאחר פרסום לוח הזכויות ולפני רישום הזכויות, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשת תיקון תוך 3 חודשים מיום הצגת לוח הזכויות – ראו סעיף 59 לפקודת ההסדר, או בהגשת ערעור לבית המשפט תוך 30 יום מרישום לוח הזכויות.

בשלב השני, שלאחר הרישום בפנקסי המקרקעין, ניתן לעתור לתיקון הפנקס על פי העילות המצומצמות המנויות בסעיפים 93 - 97 לפקודת ההסדר וזאת בכפוף למגבלת הזמן הקבועה על פי חוק ההתיישנות.

33. זאת ועוד, הגם שטענת הנתבעים ביחס לשיהוי, ראוי שתבחן בזהירות וביד קמוצה, כך שגם אם הייתי דוחה אותה, אם כי אין זו עמדתי החד משמעית והסופית, כי הרי התביעה הוגשה כחלוף 43 שנים, תקופה העולה על תקופת ההתיישנות, על כן, גם בשל טענה זו, דין התביעה להידחות.
אציין כי הגם שטענת ההתיישנות הינה טענה מקדמית, אך בענייננו, חייבה שמיעת ראיות, ובשל כך, ההכרעה נדחתה עד לסיום הראיות ולשלב הזה. אין לקבל את טענות התובעים לאופן חישוב תקופת ההתיישנות. שיטתם, אינה עומדת בגדר ההלכות שנתקבלו בפסיקת בית המשפט העליון.

קבלת טענתם של התובעים לתיקון לוח הזכויות, בחלוף יותר מארבעים שנים מרישום הזכויות על פי הליכי ההסדר, יש בה כדי לערער את אמינות, וודאות המרשם ואת עקרון הסופיות, בניגוד לתכלית של פקודת ההסדר ושל חוק המקרקעין – לעניין זה ראו ע"א 7744/12 שעלאן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 14.8.14)

34. טענה נוספת שביקשו התובעים להסתמך עליה בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות, והמבוססת על עיבוד והחזקת הקרקע, דינה להידחות הואיל וגישתם ביחס לאחוזי עיבוד החלקה, אינה מקובלת עלי.

סעיף 78 לחוק הקרקעות מורה כך:

"אדמת מירי, או מוקופה, שעיבד והחזיק בה אדם במשך עשר שנים באין מפריע, תיחשב זכות–החזקה שלו כמוכחת, בין אם היה ובין אם לא היה בידו מסמך בר תוקף ואין רואים אדמה זו כנטושה, אלא נותנים לו בחינם שטר טאבו חדש. אך אם הכיר המחזיק והודה בעצמו שתפש אדמה נטושה בלי זכות, אין מתחשבים בתקופת הזמן שעברה ומציעים לו לקבל את הקרקע בשווי הטאבו ואם סירב, תימסר פומבית לדורש" – ראו תרגומו של א' בן שמש חוקי הקרקעות במדינת ישראל 55-54 (1955)) .

לפי נוסחו המקורי של סעיף 78 לחוק הקרקעות, על ההחזקה במקרקעין להשתרע על פני משך של עשר שנים, כך שדי היה בהוכחת עשר שנים של החזקה ועיבוד, אך סעיף 22 לחוק ההתיישנות, תיקן הסדר זה והאריך את תקופת ההחזקה והעיבוד הנדרשת ל-15 שנים – ראו לעניין זה ע"א 520/89 מדינת ישראל נ' שבלי, פ"ד מו(2) 81 (1992), שם נקבע כי לאור חקיקת חוק יסוד: מקרקעי ישראל, השולל את האפשרות לרכישת זכויות במקרקעי ישראל בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות, הרי שלצורך התגבשות זכות בעלות – תנאי הוא שהחזקה ועיבוד כאמור יתקיימו לפחות 25 שנים טרם חקיקת החוק, ביום 29.7.1960 – קרי, משנת 1935. במקרה דנן, מאחר שהתובעים טוענים להחזקה במקרקעין בין השנים 1945-1957 – ראו עדותו של דן שרני, הרי שאין לומר כי מקיימים הם את האמור בהלכת שבלי.

35. זאת ועוד, יש מקום לדחות את טענת החזקה והעיבוד מנימוק נוסף – אי עמידה בדרישות הסעיף: החזקה בקרקע ועיבוד חקלאי של לפחות 50% מן הקרקע משך כל תקופת ההתיישנות.

דרישת העיבוד התפרשה בפסיקה באופן מחמיר יחסית, כעיבוד "משמעותי" או עיבוד "של ממש" של הקרקע - ראו לעניין זה בג"ץ 277/84 אע'רייב נ' ועדת העררים לפי צו בדבר רכוש ממשלתי, אזור יהודה ושומרון, פ"ד מ(2) 57, 64 (1986); ע"א 4220/12 אלעוקבי נ' מדינת ישראל, [(ניתן ביום 14.5.2015). באשר לתקופת העיבוד נקבע כי יש צורך בעיבוד "רציף", למעט תקופה קצרה של "שבתון מטעמים חקלאיים טהורים" - (ע"א 453/61 ע'אליה נ' מדינת ישראל, פ"ד טז 909, 911 (1962). אשר על כן, התובעים לא הוכיחו כי תנאי סעיף זה מתקיימים בענייננו, ועל כן, אין באמור בסעיף הנ"ל כדי להושיעם.

בשל התוצאה הנ"ל, לא מצאתי צורך לדון בטענות אחרות ונוספות, לרבות, הטענה כי על פי החלטות בית הדין השרעי, היורשים של המנוח עלי, הם חמשה, חרף זאת התביעה הוגשה על ידי ארבעה מביניהם, טענה משמעותית, הואיל והתובעים לא הוכיחו כדין שהיורש החמישי, אחיהם, וויתר על זכויותיו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום, היה וסכום זה לא ישולם לנתבעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.