הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 22253-02-19

בפני
כבוד ה שופטת ריבי למלשטריך-לטר

תובעים (המשיבים)

1. רון מ. מחשבים בע"מ ח.פ. 510550502
ועזבון משה רון ז"ל באמצעות יורשיו :
בועז רון ת.ז. XXXXXX376
איתן רון ת.ז. XXXXX516
יואב רון ת.ז. XXXXX906

באמצעות ב"כ עו"ד סער גרשוני ועו"ד טל בן שושן

נגד

נתבעת (המבקשת)
סינאל מלל פייווי בע"מ ח.פ. 511416612

באמצעות ב"כ עו"ד צינגלאוב , עו"ד שוורץ, עו"ד שחר בן זנו

החלטה

1. הנתבעת , היא המבקשת, הגישה בקשה לחייב את תובעת 1 (להלן גם "התובעת") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וכאשר תידחה התובענה כנגדה, וזאת בסך שלא יפחת מ- 100,000 ₪, וכן לחייב את שאר התובעים באופן אישי לצורך הבטחת ההוצאות (להלן " הבקשה").
עניינה של התביעה הוא בטענות התובעים כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעת ושל הע יזבון ללא זכות שבדין, תוך הפקת טובות הנאה מקניינם, כדי עשיית עושר ולא במשפט. עוד נטען להתרשלות וגזלת קניינם הרוחני של התובעים. התביעה הוגשה במקור כהמרצת פתיחה, אולם תוקנה לתובענה כספית, הכוללת סעד כספי בגובה 500,000 ₪, וכן בקשה לסעד של צו מניעה, צו עשה ומתן חשבונות.
2. תמצית טענות הצדדים.
2.1 המבקשת טוענת כי התובעת הינה חברה בע"מ שאינה פעילה, נעדרת יכולת כלכלית כלשהי לרבות היכולת להבטיח את הוצאות הנתבעת בהליך זה. בנסיבות אלה, הצורך בהפקדת ערובה ובהגנה על זכויות הנתבעת מקבל משנה תוקף, שכן קיים חשש ממשי שאם תדחה התביעה, תמצא עצמה הנתבעת עומדת בפני שוקת שבורה. המבקשת מסתמכת על החזקה הקבועה בס' 353א לחוק החברות תשנ"ט 1999 שעל התובעים מוטל הנטל לסתור אותה. נטען כי מדובר בתביעת סרק, תביעה שהתיישנה, שהוגשה בשיהוי (9 שנים לאחר פטירתו של מי שטוען לזכויות היוצרים) והיא רצופה פגמים. סיכויי התביעה קלושים ביותר וגם מטעם זה יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.
באשר ליתר התובעים, טוענת הנתבעת כי יש לחייבם בערבות אישית להבטחת הוצאות הנתבעת, במיוחד לאור החשש הממשי הקיים לגבי יכולת הנתבעת לגבות את הוצאותיה באם תזכה בהליך.
2.2 התובעים (המשיבים) טוענים כי אין ממש בטענות הנתבעת שהחברה איננה פעילה. נטען שהחברה פעילה וסולבנטית מזה 50 שנה ברציפות ורווחית מזה עשרות שנים. צורף דו"ח רשם החברות. נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר המוכיח את טענת הנתבעת כי התובעת אינה סולבנטית, ולא בכדי. רק לאחרונה העבירה התובעת באמצעות חשבון הבנק שלה סכום של 1,500 ₪ לידי הנתבעת , התובעת הינה חברה ישראלית ולא זרה, מנהלת חשבון בנק פעיל בישראל, ומשלמת מיסים כדת וכדין (צור פו מסמכים). מקום בו הוכח כי החברה פעילה וסולבנטית, ויש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע ככל שיזכה בדין, הרי שאין להורות על הפקדת ערובה. באשר לשאלת סיכויי ההליך, יש להיזקק לכך רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים ביותר לקבלת התביעה. בשים לב לשלב הראשוני בו מצוי הליך זה, לא ניתן לקבוע זאת.
באשר לבקשה לחייב את יתר התובעים במתן התחייבות אישית לצורך הבטחת הוצאותיה של הנתבעת, טוענים התובעים כי אין לחייב את התובע 2, שהינו בעל מניות בתובעת, בהתחייבות אישית שכזו. באשר לתובעים 4-3, הרי שהם אנשים פרטיים שאינם בעלי מניות התובעת, כך שאין להם כל מחויבות כלפי התובעת, ולא ניתן להטיל עליהם התחייבות אישית מכל סוג שהוא. עוד טוענים המשיבים כי סכום ההפקדה המבוקש הוא סכום שערורייתי, ואם יש מקום לחייב בהפקדת ערובה, אזי יש להעמיד את הסכום בין 0.57% – 2.5% מסכום התביעה (רף עליון 12,500 ₪) , כפי שנוהגים בתי המשפט לקבוע.
2.3 בכתב התשובה טענה המבקשת כי החברה בתגובתה, לרבות במסמכים שצירפה לא הוכיחה יכולת כלכלית להוצאות הריאליות של הנתבעת ככל שתדחה התביעה. העובדה שהחברה "פעילה וסולבנטית" אין בה די. החברה לא הצביעה על נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל המחייב בהפקדת ערובה. הנטל על החברה כפול – גם אם תוכיח יכולת כלכלית, עדין עליה לפרט מדוע יש לסטות מהכלל. בנוסף, המסמכים שצירפה החברה איננה מלמדים על מצבה הכלכלי.

3. דיון והכרעה
3.1 ס' 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
3.2 בהתאם לסעיף זה, קיימות שתי חלופות אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת: (1) החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לש לם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; (2) בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב בחברה בהפקדת ערובה.
3.3 הסעיף דורש בחינה תלת שלבית לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה: יכולת התובעת לשאת בתשלום ההוצאות שתפסקנה; האם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה, כאשר הכלל במקרה של חברה הוא כי יש מקום להטיל ערובה; וקביעת גובה הערובה לפי שיקול דעתו של בית המשפט (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), ס' 13; רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14. 2.16), פס' 4).
3.4 הכלל הקבוע בהוראות ס' 353א לחוק החברות הינו חיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואילו מתן הפטור מהפקדת הערובה הינו החריג. הנטל לשכנע בהתקיימות החריג מוטל על כתפי החברה התובעת. ראו רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה נ' מ"י – משרד הבריאות ( 18.1.15), ס' 5:
"הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקאות 13-12 (11.12.2009) (להלן: עניין הנדסה ממוחשבת); רע"א 857/11‏ מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פיסקה 5 (23.5.2011) (להלן: עניין באר טוביה); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (13.7.2008); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' אלי עד שינוע בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (29.12.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 742-740 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).".
3.5 בענייננו, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכחת יכולת כלכלית להבטחת תשלום הוצאותיה של הנתבעת היה ותדחה התביעה. טענותיה כי מדובר בחברה סולבנטית באופן חד משמעי, לא כל שכן רווחית מזה עשרות שנים, לא הוכחו. על מנת להוכיח איתנות פיננסית, היה על התובעת להמציא, למשל, דוחות רווח והפסד, מאזנים או אישורים של רואה חשבון מטעם החברה. מסמכים אלו היו עשויים להעיד על מצבה הכלכלי של התובעת, ולהעיד כי לא תהא לה כל בעיה לשלם את ההוצאות שעלולות להיפסק כנגדה.
(ראו והשוו תא (ת"א) 32686-03-12 דולביט הפקות בע"מ נ' לידור הפקות בע"מ (27.6.12) ; בשא (ת"א) 2219/07 סולל בונה ואחר' נ' גרנד פיניש בע"מ (25.2.07)).
3.6 התובעת לא עשתה זאת. אין בפני כל דוח כספי כלשהו מאושר על ידי רואה חשבון, אין בפני מאזנים או כל מסמך אחר שהיה יכול להעיד על מצבה הכלכלי ואיתנותה הפיננסית, או על המסוגלות לשלם הוצאות שיפסקו כנגדה בסיום ההליך.
3.7 המסמכים שצורפו על ידי המשיבים לתגובתם לבקשה אינם מעידים על יכולת כלכלית איתנה, ואינם מספיקים על מנת לסתור את החזקה הקיימת בנוגע להפקדת ערובה להוצאות.
א. צורף דו"ח רשם החברות של החברה שהוקמה ביום 25.8.70. לחברה הון רשום של 0.2 ₪ והון מוקצה של 0.0002 ₪. בעל המניות היחיד הוא רון בועז שהוא גם הדירקטור. כתובת התאגיד היא גם כתובת ביתו. אין לחברה שעבודים כלשהם. מדו"ח רשם החברות לא ניתן ללמוד על פעילות כלשהי , או על מצבת נכסים ששועבדה. המשיבים לא פרטו במה עוסקת החברה היום.
ב. הוצג דף חשבון בנק מיום 10.7.19. הכל מושחר בדף החשבון לבד מהעברת אינטרנט של 1,500 ₪ למבקשת ביום 2.7.19 . התדפיס מתייחס לתקופה מיום 29.4.19 ועד 2.7.19, יתרתו על סך של 261.48 ₪, ומיעוט הפעולות שבו איננו מלמד על פעילות של חברה. עוד עולה כי ביום 30.5.19 נדרשה החברה לשלם לבנק ריבית חובה.
ג. הוצג דף חשבון של החברה מיום 8.12.19 . גם דף זה מושחר כולו למעט העברה של 3,500 ₪ מהמבקשת לחשבון החברה ביום 14.8.19. דף החשבון מתייחס לתקופה של 4 חודשים, אך כל המספרים בו הושחרו באופן שלא ניתן ללמוד על היקפי הסכומים בחשבון החברה, ואם היתרה חיובית או שלילית.
בכל מקרה, ממסמכי דף החשבון לא ניתן ללמוד על סך התחייבויותיה ונכסיה של החברה, או לקבל תמונה מלאה אודות מצבה הכלכלי ויכולתה לשאת בהוצאות.
ד. גם הדו"ח התקופתי לחודשים ספטמבר אוקטובר 2019 שצורף כנספח 4 לתגובת התובעים אינו מעיד על איתנות פיננסית ויכולת פירעון. מדובר בדיווח של התובעת עצמה לרשות המיסים, שחתימתה כלל אינו מתנוססת על גביו, המתייחס כביכול להחזרי מע"מ מבוקשים בגין עסקאות שבוצעו במהלך 2 חודשים בודדים. הדו"ח מושחר כולו. אין ללמוד ממנו מאום. מדובר בתקופה של חודשיים בלבד, ואין בו כדי ללמד על מצבה הכלכלי של החברה או הרווחיות שלה. מאופן ההשחרה אף עולה כי לא מדובר במספרים המונים יותר משלוש ספרות.
3.8 המסקנה היא כי התובעת לא הביאה כל ראיה אודות מצבה הכלכלי, לא הביאה כל ראיה לטענתה כי היא רווחית, ולכן לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח שביכולתה לשאת בסיום ההליך בהוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לזכותה של המבקשת.
3.9 שונים הם פני הדברים ביחס ליתר התובעים, לגביהם ס' 353א לחוק החברות אינו חל. ביחס לתובע "בשר ודם", הסעיף הרלוונטי מכוחו ניתן לחייב בערובה להוצאות הנתבע הינו ס' 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות") הקובע כי:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות. ".
3.10 בניגוד לחזקה שחלה מכח חוק החברות ביחס לחברה בע"מ, הרי שביחס לאדם "בשר ובדם", חיובו בערובה תוטל רק במקרים חריגים, כאשר סיכויי ההצלחה קלושים, וזאת לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעת סרק. הנטל להוכיח כי סיכוייה של התובענה קלושים, ושיש לחייב את אותו תובע בהפקדת ערובה, מוטל על כתפי הנתבע . הטלת ערובה מכח תקנה 519 לתקנות הינה החריג ולא הכלל.
בית המשפט העליון עמד על כך שהסמכות לחייב בערובה במקרה זה תופעל במתינות ובסבירות כדי לא לנעול את דלתי בית המשפט, גם כאשר מדובר בגורם אשר ידו אינה משגת (ראו רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (21.08. 07)).
3.11 לא מצאתי לנכון לקבוע – כבר בשלב זה - האם סיכויי התביעה קלושים במיוחד, חרף טענת הנתבעת כי התובענה התיישנה ו/או טענתה לקשיים נוספים בהוכחת התביעה, אשר מצדיקים נקיטת צעד חריג של חיוב התובעים 4-2 בהפקדת ערובה.
3.12 יוער, כי הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת על מנת לתמוך בבקשה לחייב את התובעים 4-2 בהתחייבות אישית להבטחת הוצאותיה (רעא 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד (1) 647), נוגעת לדרך שבה תופקד ערובה מקום בו החברה עצמה הינה התובעת. שם החברה הייתה זו אשר חויבה בהפקדת ערובה, כאשר הערכאה הדיונית קבעה כי הערובה תופקד באמצעות ערבות של שני אנשים בעלי יכולת כספית בסך 20,000 ₪.
בית המשפט העליון, שם, קבע כי על מנת למנוע מצב בו חברה מסתתרת תחת אישיות ה המשפטית הנפרדת על מנת להימנע מתשלום הוצאות, יש לחייבה (כלומר את החברה) בהעמדת ערובה מספקת, שיכול שתה א ערבות בנקאית או אישית, לרבות ערבות של מנהליה או בעלי השליטה בה. אין הנדון דומה למקרה כאן.
3.13 הוא הדין לגבי פסק הדין ברעא 7221/16‏ הטכניון - מכון טכנולגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום אליו הפנתה הנתבעת, אשר נוגע לבקשה לחיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה.
שם דובר על מקרה שבו הערכאה הדיונית שקלה את האפשרות של חיוב התובעים (חברה בע"מ ואנשים פרטיים) בהוצאות ביחד ולחוד כשיקול יחיד אשר הביא אותה למסקנה כי יש לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה – רק על בסיס אותו שיקול ספציפי. הערכאה הדיונית סברה כי גם אם החברה לא תוכל לשאת בהוצאות שיפסקו לחובתה, הרי שלא קיים חשש שהנתבעים לא יוכלו לגבות אותם מהתובעים "בשר ודם". לכן לא חויבה החברה התובעת בהפקדת ערובה.
בית המשפט העליון התערב בהחלטה וקבע כי לא ניתן לפטור חברה מהפקדת ערובה לאור קיומם של תובעים נוספים, וזאת בהתאם למסגרת הספציפית המתייחסת לחברה בע"מ בחוק החברות. נקבע שם כי הפטור שניתן - על ידי הערכאה הדיונית - לחברה מהפקדת הערובה, לא הותנה בהפקדת ערובה על ידי יתר התובעים ("הפרטיים"), וכי הערכאה הדיונית לא נדרשה ליכולתם הכלכלית של אותם תובעים בשר ודם . גם מקרה זה אינו רלוונטי לענייננו.
3.14 למען שלמות התמונה, אציין כי הנתבעת ערכה הבחנה בין התובעת לבין יתר התובעים, כאשר ביקשה כי התובעת תפקיד ערובה בסך שלא יפחת מ- 100,000 ₪, בעוד שביחס לשאר התובעים התבקש לחייבים במתן "התחייבות אישית" לשיפוי הוצאות הנתבעת.
3.15 בהינתן האמור לעיל, ובשונה מהמסקנה אליה הגעתי בקשר עם התובעת, לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג שבו יש לחייב את התובעים 4-2 בהפקדת ערובה, ושמתקיימים התנאים הקבועים בתקנות ובפסיקה.

4. גובה הערובה
4.1 לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב לקבוע את סכום הערובה. עליו לעשות זאת באופן מידתי המאזן בין כלל השיקולים העומדים בפניו, לרבות סיכויי התביעה וזכות הגישה לערכאות של התובעים. ראו קביעתה של כב' הנשיאה חיות ברע"א 4192/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' HERITAGE AFFINITY ENTERPRISES LLC (14.7.16), פס' 4:
"כפי שנפסק לא אחת, משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ובהם: מצבה הכלכלי של החברה; סיכויי התביעה שהגישה; וכן זכות הגישה לערכאות של החברה מחד גיסא וזכות הקניין של הנתבע מאידך גיסא (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 10376/07 ‏ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). כמו כן רשאי בית המשפט לשקול בהקשר זה את נכונותם של מנהלי החברה או בעלי השליטה בה לערוב באופן אישי להוצאות הנתבע (עניין אור בנמל, פסקה 4).".
4.2 בהתחשב בכלל הנסיבות שלעיל, לרבות בסכום התביעה, שוכנעתי כי יש להטיל על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, וזאת בסך של 35,000 ₪.

5. לסיכום
5.1 הבקשה מתקבלת בחלקה.
5.2 התובעת תפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך של 35,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת. הערובה תופקד עד ליום 2.1.20 , שעה 12:00 . לא תופקד הערובה עד
למועד זה, תדחה תביעתה של התובעת 1 .
5.3 אלי למעקב הפקדת הערובה ביום 2.1.20.
5.4 המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.