הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 21089-12-13

בפני
כבוד ה שופטת ישראלה קראי-גירון

תובע
(בת"א 21089-12-13 והנתבע והתובע שכנגד בת"א41988-06-11 ו הנתבע ב-ת"א 50116-03-12)

יחזקאל סמי עזר

נגד

נתבעים
(בת"א21089-12-13 והתובעים והנתבעים שכנגד בת"א 41988-06-11 והתובעים בת"א )50116-03-12

1.י.ע.ץ טכנולוגיות בע"מ
2.יאיר צדיק
3.בועז צדיק

פסק דין

רקע והשתלשלות העניינים

הליך ת"א 21089-12-13 עניינו תביעה להסרת קיפוח שהגישו התובעים, מר עזר יחזקאל ( להלן: "מר עזר") וחברת ע. בן – גד אחזקות בע"מ ( להלן: "חברת בן גד"), נגד הנתבעת חברת י.ע.ץ טכנולוגיות בע"מ ( להלן: "חברת י.ע.ץ"), וכנגד מר יאיר צדיק ( להלן: "מר יאיר"), מר בועז צדיק ( להלן: "מר בועז") (וביחד:  "האחים צדיק") בגין מעשים המהווים לטענת התובעים מעשי קיפוח, המזכים אותם בקבלת סעד מבית משפט זה ( להלן: "תביעת הקיפוח").

חברת י.ע.ץ נרשמה בספרי רשם החברות ביום 18.4.01 ועיסוקיה השקעות בתחומים עסקיים שונים. מן תחילת פעילותה שימש מר עזר כדירקטור יחיד בחברה, זאת למרות שמדובר בחברה שהוקמה במשותף עם האחים צדיק. חברת בן גד הינה חברת אחזקות בבעלותם המלאה של מר עזר ורעייתו. מר יאיר ומר בועז הם אחים וביחד עם אחר בשם ישראל פייג ( להלן: "מר פייג") היו בעלים במשותף של מספר חברות, ביניהן, חץ אקולוגיה בע"מ ( להלן: "חץ אקולוגיה") וחץ אקולוגיה הנדסה אוברסיז (1999) ( להלן: "חץ אוברסיז").

חברת י.ע.ץ נוסדה כאמור במטרה לעסוק בהשקעות אקטיביות בתחום היי-טק   ובמתן ייעוץ ניהולי. כמו כן   לחברה הייתה פעילות בתחום הנדל"ן שבמסגרתה ניתן ייעוץ ומימון לתביעות פיצויים אפשריות מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 של בעלי נכסים שזכויותיהם בקרקע נפגעו עקב תוכניות בניין עיר ( להלן: "תביעות פיצויים"). כמו כן חברת י.ע.ץ החזיקה במניות של חברת פריון נטוורקס בע"מ, חברה ציבורית הנסחרת בארץ ובחו"ל הידועה גם בשמה הקודם – אינקרדימייל ( להלן: "חברת פריון" או " חברת אינקרדימייל" בהתאמה). מניות חברת אינקרדימייל , הוקצו לחברת י.ע.ץ, ומר יאיר כיהן כדירקטור בחברה זו.

כבעלי מניותיה של החברת י.ע.ץ רשומים מר עזר המחזיק ב-33% מהון המניות המונפק; מר בועז המחזיק ב- 33% מהון המניות המונפק ומר יאיר המחזיק ב- 34% מהון המניות המונפק. החברה מתנהלת על פי תקנון ולפיו ענייני ניהול החברה יקבעו באסיפה כללית וירשמו בפרוטוקול שיחייב את החברה כתוספת לתקנון ( נספח ב' לתביעה הראשונה). ענייני ניהול החברה כוללים זכויות בעלי המניות, העברות והקצאתן; פעולות וזכויות המנהלים והדירקטוריון; האצלת סמכויות וזכויות חתימה; פתיחת חשבון בנק וניהולו; וחלוקת דיבידנד ורווחים ( ס' 5 לתקנון).  

בטרם אדרש לגופם של דברים יש מקום לתאר בקצרה את מערכת היחסים בין הצדדים. ענייננו בשלושה בעלי מניות כאשר בין מר עזר למר בועז היכרות ארוכת שנים, תחילתה בהיותו של מר בועז עובד שכיר שהועסק על ידי חברות שבבעלות מר עזר. לאורך השנים התפתחו ביניהם יחסי חברות הדוקים שהתבססו על אמון הדדי. במסגרת יחסים אלו מר עזר ומר בועז הקימו וניהלו במשותף מספר חברות.

מר יאיר, אחיו של מר בועז, הצטרף למר בועז ומר עזר ויחד הם הקימו את חברת י.ע.ץ כאשר כל הצדדים הסכימו למינוי של   מר עזר כדירקטור יחיד בחברה, האמון לבדו, על ניהול החברה וענייניה הכספיים.

בין הצדדים שררו יחסי אמון עמוקים, היה להם " אמון עיוור" זה בזה, ועל אף שהתאגדו כחברה בה עליהם לפעול בהתאם למשטר התאגידי, הם התנהלו באופן בלתי פורמלי, ללא מערכת חוזית מסודרת, על סמך " מילה" וללא כל תיעוד או אסמכתאות להחלטות שקיבלו. לא התקיימו ישיבות דירקטוריון או אספות בעלי מניות ואת עניינני החברה הם ניהלו בפגישות אקראיות ושיחות טלפון יומיומיות. כך, ולאורך שנים התנהלו הצדדים על מי מנוחות עד אשר בשנת 2007 התגלע סכסוך בין הצדדים, שמקורו שנוי במחלוקת, ואשר הוביל אותם לנהל הליכים משפטיים רבים שחלקם נדון בפניי. מאז, בין הצדדים שורר חוסר אמון מוחלט.

על פי הסדר דיוני שאושר בהחלטה מיום 23.7.15 לתובענה דנן צורפו שלוש תביעות כספיות שהתנהלו בין הצדדים בבית משפט השלום בחיפה כדלקמן: ת"א 41988-06-11 תביעה כספית שהגישה חברת י.ע.ץ כנגד מר עזר וחברת בן גד ( להלן: "התביעה הראשונה"); ת"א 50116-03-12 תביעה כספית נוספת שהגישה חברת י.ע.ץ נגד מר עזר ( להלן: "התביעה השנייה"); במסגרת התובענה הראשונה הגישו מר עזר וחברת בן גד תובענה שכנגד  (להלן: "התובענה שכנגד") (וביחד " התביעות הכספיות").

בתמצית הקיצור, טענתו העיקרית של מר עזר, שכבר אינו מעורב בניהול חברת י.ע.ץ, היא להשבת הלוואת בעלים שלטענתו העביר לחברה ולקבלת סעדים להסרת קיפוחו כבעל מניות מיעוט בחברה. מנגד האחים צדיק טוענים כי מר עזר לא העמיד לטובת החברה הלוואת בעלים, ועותרים, במסגרת התביעות הכספיות, לחייב את מר עזר בהשבת הכספים שמשך מהחברה, לטענתם, שלא כדין.

להלן יפורטו בתמצית טענות הצדדים בתביעות דנן ולאורם יוכרע גורל תביעת הקיפוח והתביעות הכספיות:

מבחינה כרונולוגית התביעה הראשונה (41988-06-11) הוגשה ביום 26.6.11 בבית משפט השלום בחיפה על ידי חברת י.ע.ץ כנגד מר עזר וכנגד חברת בן גד לחייבם במתן חשבונות ובתשלום סך של 570,723 ₪. במסגרת התביעה   נטען כי לאחר שפרץ סכסוך בין בעלי המניות   בחברת י.ע.ץ גילו האחים צדיק כי מר עזר, עת שימש כדירקטור יחיד בחברת י.ע.ץ, וניהל בבלעדיות את ענייניה הכספיים, משך מחשבון החברה, בתאריכים 26.8.10 ו-7.10.10,  סך כולל של 545,000 ₪ והעבירם לחשבון חברת בן גד, חברה בבעלותם ובשליטתם המלאה של מר עזר ורעייתו. מר עזר אינו חולק כי העביר את הכספים כנטען, אולם לטענתו עשה זאת כדין, כהחזר חלקי של הלוואת בעלים שהעמיד לטובת החברה במהלך השנים 2001-2004. לטענתו, בחודשים שבין 31.5.01 עד 2.3.04 הועבר לחשבון חברת י.ע.ץ סכום חודשי בסך של כ- 30,000 ₪ מחברת צמח המרמן ( להלן: "חברת צמח") בגין דמי ניהול להם הוא היה זכאי, באופן אישי, וסכום זה, כנטען,  הועבר על ידו לחברת י.ע.ץ כהלוואת בעלים. התביעה הראשונה כללה גם סעד למתן חשבונות היות ונטען כי מר עזר סרב להעביר לחברת י.ע.ץ ומנהליה את המסמכים הקשורים בחברת י.ע.ץ והצהיר כי יעשה כן רק בהוראת בית משפט ( פרוטוקול דיון בתביעה הראשונה מיום 25.7.12 עמ' 26).

יחד עם הגשת התביעה הראשונה, הוגשה בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקולים זמניים על נכסיו של מר עזר במסגרתה צורפו הוראות העברת הכספים מחשבון הבנק של חברת י.ע.ץ לחשבונה של חברת בן גד. בתצהיר התמיכה בבקשה נטען כי כספי חברת צמח מגיעים לחברה משום שהם שולמו בגין פעילותם של מר עזר ומר בועז בחברת צמח. נטען כי פעילות זו בצעו מר עזר ומר בועז במסגרת תפקידם בחברת י.ע.ץ.  בהחלטה מיום 26.6.11 הבקשה התקבלה והוטלו עיקולים על ביתו של מר עזר בחיפה, על חשבון הבנק של חברת בן גד בבנק לאומי, ועל מניות מר עזר בחברת י.ע.ץ.

בתצהיר תמיכה שהגיש מר עזר בבקשה לביטול עיקולים שהוטלו על נכסיו הוא הסביר כי הורה לבנק בו מתנהל חשבון חברת י.ע.ץ להעביר סך של 545,000 ₪ לחשבון חברת בן גד וטען כי אין מדובר בגניבת כספי החברה אלא בפירעון הלוואת בעלים בסך 900,000 ₪ שלטענתו נתן לחברה, תוך שציין כי הלוואת בעלים קודמת שהעביר ל חברת י.ע.ץ בשנת 2001, בין היתר לצורך רכישת רכב למר יאיר, בסכום כולל של 180,000 ₪ נפרעה, זה מכבר, וללא כל תלונה, על ידי חברת י.ע.ץ.

בהחלטת כבוד הרשמת גילה ספרא ברנע מיום 29.8.11 נדחתה בקשת מר עזר וחברת בן גד לביטול העיקולים הזמניים ונקבע, בין היתר, כי מולאו כל הדרישות המצטברות להטלת העיקולים הזמניים ועל כן אין לבטלם. נקבע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה, קרי, מר עזר הודה כי לא יידע איש אודות ההלוואה הנטענת, לא בעת מתן ההלוואה ולא בעת העברת הכספים לחברת בן גד שבבעלותו;  ההלוואה לא ניתנה כמקובל בהעברת הכספים לחברה, קרי, הלוואה זו התבטאה בהעברת סכום חודשי בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ שהתקבלו לחשבון החברה מאת חברת צמח, בתמורה לקבלת ייעוץ מחברת י.ע.ץ וזאת בשונה למשל מההלוואה הראשונה ששימשה, כנטען, לרכישת רכב; לא נקבע מועד להחזרת ההלוואה וטענת מר עזר לפיה הוסכם בין הצדדים שההלוואה תוחזר בחלוף חמש שנים כאשר הצדדים נמצאים במצב של חוסר תקשורת מוחלט, אינה סבירה. עוד נקבע כי מר עזר הציג חשבוניות שהוצאו על ידי חברת צמח בגין הסכום החודשי שלטענת מר עזר שולם לו באופן אישי כאשר על הנוסח שהוגש לבית המשפט על ידי מר עזר הוסף בכתב יד " מר עזר" ליד הכיתוב המקורי: "עבור דמי ניהול". כמו כן בית משפט ציין כי טענות מר עזר לפיהן גם האחים צדיק משכו כספים מהחברה לצרכים אישיים, אינן משכנעות משום שהועלו רק לאחר שזה ביצע משיכת כספים (" ההחלטה בבקשת הביטול").

בהחלטה מיום 22.10.11 ( כב' השופטת עדי חן ברק) נדחה ברובו ערעור שהגיש מר עזר כנגד ההחלטה בבקשת הביטול. בהחלטה נקבע כי מהראיות לכאורה התומכות בבקשת העיקול, עולה כי הועבר על ידי מר עזר מחשבון החברה, וללא ידיעת בעלי המניות האחרים, ללא הסכמתם, ומבלי שנעשתה התחשבנות משותפת, סכום העולה על 500,000 ₪, במועד בו הצדדים מסוכסכים ובחלוף שנים ממתן הלוואת הבעלים הנטענת שגם לה אין כל תיעוד או מסמך חתום שהוצג. בית משפט התייחס בהחלטתו למכתב מיום 18.12.10 בו מר יאיר אישר כי מר עזר " הביא מספר סכומים" וכי הוא ( מר יאיר) מוכן " להתחשבן" עליהם, ונקבע כי אין באמור בכתב כל הודאה לעניין מתן הלוואה מצד מר עזר לחברה בסכומים הנטענים. כמו כן נקבע כי תמוהה העובדה שבמשך שנים לא הוגשה על ידי מר עזר תביעה להחזר ההלוואה הנטענת וכי החזר ההלוואה בוצע על ידו רק לאחר שהתגלע סכסוך עם בעלי המניות האחרים. כמו כן נקבע כי הלוואת הבעלים הנטענת לא נרשמה במאזני החברה בשנת 2007 ואין כל מסמך המתעד את ביצועה.  עוד צוין כי התנהלותו החד צדדית של מר עזר, בהעברת כספים בסכום גבוה מחברת י.ע.ץ לחברה בבעלותו עשויה ללמד על התנהגות דומה בעתיד וכן על חשש ממשי להברחת נכסים באופן המצדיק את מתן צו העיקול כמבוקש. בית משפט קבע עוד כי טענות מר עזר באשר לחוסנו הכלכלי נטענו בעלמא ומשכך נקבע כי העיקול יוותר על כנו אם כי היקפו צומצם לסך של 492,333 ₪ וזאת מאחר וחברת י.ע.ץ הזדכתה על סכום המע"מ בהתאם לחשבוניות שהתקבלו מחברת בן גד.

ביום 6.10.11, לאחר הגשת התביעה הראשונה והגשת הבקשה לביטול העיקולים, הגיש מר עזר תביעה שכנגד נגד חברת י.ע.ץ והאחים צדיק במסגרתה תבע סך של 1,231,289 ₪, להחזר הלוואות הבעלים שטען כי הלווה לחברה בניכוי הכספים שהעביר לחשבון חברת בן גד. במסגרת התביעה חזר מר עזר על מרבית מטענותיו שנטענו בבקשה לביטול עיקולים ולפיהם בשנת 2001 העמיד לטובת החברה הלוואת בעלים בסך 180,000 ₪ לטובת רכישת רכב לשימושו של מר יאיר ו"לצרכי התארגנות נוספים" ("הלוואה ראשונה"). כנטען מר עזר טיפל בהעמדת הלוואה מכספו הפרטי לרכישת הרכב, שנרשם על שמו של מר יאיר וכך גם בהמשך טיפל בהחזרת ההלוואה. מר עזר חזר גם על הטענה לפיה העמיד לחברת י.ע.ץ הלוואת בעלים נוספת בסך כולל של כ-  900,000 ₪ וזאת באמצעות העברת דמי ניהול להם היה זכאי בגין תפקידיו בחברת צמח (" ההלוואה השניה"). לטענת מר עזר הוא הורה לחברת צמח להעביר את הכספים להם היה זכאי כדמי ניהול ישירות לחשבון חברת י.ע.ץ ומנגד היה מוציא בשם חברת י.ע.ץ חשבונית מס לטובת חברת צמח וזאת בגין כל תשלום שהועבר לחברה כאמור. בתמיכה לטענה זו צירף מר עזר אסופת חשבוניות מס של חברת י.ע.ץ שניתנו לחברת צמח כאשר על גבי החשבוניות נרשם בכתב יד " עבור דמי ניהול ( מר עזר)". הרישום " (מר עזר)" אינו קיים על חשבוניות המקור שהוצאו לחברת צמח ולטענת מר עזר הוספת שמו על החשבוניות נועדה על מנת שבעתיד יוחזרו לו הכספים כנגד חשבוניות מס נגדיות.

במסגרת הטיעונים בתביעה שכנגד מר עזר דחה את טענות האחים צדיק, שהועלו בתגובה לבקשה לביטול עיקולים, לפיהן הסכומים ששולמו לחברה על ידי חברת צמח מהווים תשלומים המגיעים לחברת י.ע.ץ בגין פעילותם של מר עזר ומר בועז בחברת צמח כחלק מתפקידם בחברת י.ע.ץ. לטענתו פעילותו בחברת צמח הייתה עצמאית, הוא שימש כדירקטור פעיל וגם כבעל מניות בה ותפקידיו בחברת צמח אינם קשורים לחברת י.ע.ץ. לטענתו מר בועז או חברת י.ע.ץ לא היו פעילים בחברת צמח באופן שהיה מזכה אותם בתשלום כלשהו.

מר עזר הסביר כי חברת י.ע.ץ, כמו גם בעלי מניותיה התנהלו ביניהם בצורה בלתי פורמלית תוך שהוסכם כי ניהולה השוטף של החברה יבוצע על ידו. כמו כן צוין כי מלכתחילה הוסכם על הענקת זכויות חתימה ופעולה שוות לכל אחד מבעלי המניות באופן שחתימת כל אחד מהם בנפרד מחייבת ומזכה את החברה, לרבות בחשבונות הבנק שלה. כמו כן כל בעלי המניות החזיקו בפנקסי שיקים של החברה ובפנקסי חשבונות. בהקשר זה העלה מר עזר שלל טענות לעניין התנהלותם הכספית של האחים צדיק ובכללן, שימוש שמר יאיר עשה בכספי חברה לצרכיו הפרטיים בסך כולל של כ- 260,000 ₪; העברת דמי ניהול בגין השתתפותו של מר יאיר בדירקטוריון חברת אינקרדימייל מטעם חברת י.ע.ץ מחשבון החברה לחשבונו הפרטי של מר יאיר; סגירת חשבון הבנק של חברת י.ע.ץ בשנת 2011 בו יתרת זכות של 180,000 ₪ ופתיחת חשבון בנק חדש ביבנה.

מר עזר טוען כי התכחשות האחים צדיק להלוואות שהעמיד לטובת החברה מהווה הפרה של ההסכמים ביניהם לרבות בדרך של התנהגות, הפרת חובת תום הלב, עוולה של גרם הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, גזל והצגת מצג שווא רשלני ועל כן עתר לסעד כספי בסך הכספים שהלווה לחברה וכן עתר לסעד הצהרתי המאשר כי אכן הלווה לחברה סך של 900,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין ההלוואה הראשונה.

בכתב ההגנה שכנגד הכחישו הנתבעים שכנגד את טענותיו של מר עזר וחזרו על עמדתם בהליכים הקודמים תוך שטענו לדחיית התביעה על הסף בהעדר עילת תביעה כנגדם. הנתבעים שכנגד טענו גם לחוסר תום ליבו של מר עזר ולשימוש לרעה בהליכי משפט וזאת לנוכח העלמת מידע מהותי מבית המשפט ולפיו ביום 18.1.12 הגיש מר עזר בקשה במעמד צד אחד לפירוק החברה בצירוף בקשה למינוי עו"ד ליאור מזור כמפרק זמני (39765-01-12) על בסיס טענותיו של מר עזר לחשש שהאחים צדיק יעלימו את נכסי החברה (" בקשת הפירוק"). בבקשת הפירוק מר עזר לא ציין את קיומם של הליכים משפטים המתנהלים בין הצדדים ואף לא דיווח כי האחים צדיק הגישו כנגדו תלונה במשטרה בגין גניבת מאות אלפי שקלים מהחברה. בהעדר מידע זה ובהתבסס על האמור בבקשת הפירוק מונה לחברה מפרק זמני, אולם בדיון שהתקיים ביום 6.2.12 בהליך הפירוק ( בפניי כב' השופט אילן שלה מבית המשפט המחוזי מרכז), לאחר שהתבררו בפני בית משפט ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, נדחתה הבקשה למינוי מפרק זמני כמו גם הבקשה לפירוק.

ביום 28.3.12, הוגשה התביעה השנייה ( ת"א 50116-03-12) על ידי חברת י.ע.ץ כנגד מר עזר וזאת לאחר שבמסגרת ההליכים בתביעה הראשונה התברר לאחים צדיק כי בסמוך למועד ייסודה של החברה, בשנת 2001, משך מר עזר סך של 180,000 ₪ מחשבון החברה בטענה כי מדובר בפירעון הלוואת הבעלים. על כן הגישה חברת י.ע.ץ כנגד מר עזר בלבד תביעה כספית על סך 320,299 ₪ שעילתה היא הפרת אמונים וניצול לרעה של סמכויות הניהול שהוקנו לו בחברה   ומעילה בכספיה.

בתביעה זו נטען כי משיכות הכספים מחשבון החברה, בוצעו על ידי מר עזר עצמו ועל פי הודאתו במסגרת התביעה הראשונה, וזאת שוב מבלי שיידע את החברה או בעלי מניותיה, לא לעניין מתן ההלוואה ולא לעניין פירעונה. נטען כי מר עזר עשה בכספי החברה כבתוך שלו, ומאחר והכספים הוצאו על ידו מחשבון החברה שלא כדין עליו להשיבים. כמו כן נטען כי מר עזר פעל בניגוד לחובת הזהירות ולחובת הפרת האמונים המוטלת עליו בחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (" חוק החברות") והוא חייב לפצותה בגין הפסדיה ונזקיה של החברה כתוצאה ממעשיו. כמו כן נטען כי מר עזר ביצע כלפי החברה עוולה של הפרת חובה חקוקה כקבוע בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש) ("פקודת הנזיקין"); הפר כלפי החברה את הוראות סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות; ביצע עוולת הגזל, כמשמעות מונח זה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין. בנוסף נטען כי מר עזר גם התרשל ועשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה בנסיבות העניין, והסב לחברה נזקים. על כן נטען כי יש לחייב את מר עזר בהשבת סכום של 180,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.02 ועד למועד הגשת התביעה ובסך כולל של 320,299 ₪.  

להגנתו טען מר עזר, תחילה, להתיישנות התביעה השנייה שעילתה נולדה בשנת 2001 כאשר לטענתו האחים צדיק היו מודעים למשיכת הכספים שבוצעה או שהיו צריכים לדעת על כך בהיותם נושאי משרה בכירים בה. מר עזר חזר על גרסתו כי הלוואת הבעלים הראשונה הועברה על ידו לחשבון החברה לצורך רכישת רכב לשימושו של מר יאיר וכן לצרכי התארגנות נוספים. לגרסתו הלוואה זו הוחזרה לו על ידי החברה. במסגרת טיעוניו חזר מר עזר גם על טענותיו בקשר להחזר ההלוואה השנייה וטען כי האחים צדיק טענו טענות סותרות בהליכים שנוהלו בין הצדדים. נטען כי בהליך בוררות בין מר עזר ומר בועז טען מר בועז כי התמורה עבור עבודתו של מר עזר בחברת צמח שייכת לחברת חץ אקולוגיה ואילו בתביעה הראשונה טענו מר בועז ומר יאיר כי הכספים ששולמו על-ידי חברת צמח שייכים לחברת י.ע.ץ . כמו כן מר עזר טען כי על אף שהוא טיפל בכל ענינה הכספיים השוטפים של החברה הוא לא קיבל שכר בגין עבודתו, אף שהיה ידוע לחברה ולאחים צדיק, כי דרש שכר בגין תפקידו. על כן טען מר עזר כי ככל שהתביעה כנגדו תתקבל, יש לקזז מהסכומים את סכום דמי הניהול המגיעים לו בעבור עבודתו בחברה ובסך של 6,000 ₪ לחודש החל מיום 8.4.01 ועד לשנת 2010.

ביום 10.12.13 הוגשה על ידי מר עזר וחברת בן גד כנגד חברת י.ע.ץ והאחים צדיק, התביעה דנן, היא תביעה להסרת קיפוח מר עזר, כבעל מניות המיעוט בחברה. בתביעת הקיפוח טען מר עזר כי האחים צדיק, המחזיקים יחד ברוב המניות בחברת י.ע.ץ, ביצעו שורת מעשי קיפוח כלפיו, בקשר עם ניהולה ופעילותה של החברה, תוך ניצול כוח השליטה בידיהם. בין מעשים אלו, טוען מר עזר לנטילת הכנסות מעסקיה של החברה לכיסיהם הפרטיים של האחים צדיק; הדחתו מכל תפקיד בחברת י.ע.ץ; מידורו מכל מידע אודות עסקיה, כספיה ונכסיה של חברת י.ע.ץ מזה תקופה ארוכה; קבלת החלטות המתעלמות מעמדתו, ללא הסכמתו ובמטרה לגזול את נכסיו; מניעת החזרת הלוואות הבעלים שהלווה לחברה; וכן שימוש במשאבי חברת י.ע.ץ   לטובתם האישית ובניגוד לדין.

מר עזר טען לקיפוחו גם לאור גזל דמי הניהול להם הייתה זכאית חברת י.ע.ץ מחברת אינקדימייל על ידי מר יאיר בסך כולל של 63,000$. נטען כי החברה הייתה זכאית לדמי ניהול בסך של 1,500 $ לחודש ואילו בחודש אפריל 2007 מר יאיר הורה לחברת אינקרדמייל לחדול מלשלם את דמי הניהול לחברה ולהעבירם ישירות לחשבונו האישי וזאת בסמוך למועד בו פרץ הסכסוך בין הצדדים. כמו כן מר עזר טען כי מר יאיר גזל גם אופציות ומניות של חברת אינקרדמייל בשווי עשרות אלפי ₪ וכי מכר את מניותיה לצורך כיסוי הוצאותיו האישיות. כמו כן נטען כי האחים צדיק השתמשו בכספי החברה לצורך מימון הגנתם בהליכים משפטיים בהם נתבעו כבעלי מניות. לגישתו של מר עזר גם הימנעות האחים צדיק מלהשיב לו את יתרת הלוואת הבעלים שלטענתו העמיד לטובת החברה הינה קיפוח.

מר עזר טוען לקיפוח גם בגין המשך קיומה של החברה ללא הצדקה זולת רצונם של האחים צדיק להשתמש בה לצרכיהם הפרטים. לטענתו לחברת י.ע.ץ אין כל פעילות כלכלית זולת פעילות פסיבית לחלוטין בדמות אחזקה במניות אינקרדימייל והמתנה לתוצאות תביעות הפיצויים שהוגשו במימון החברה. משכך אין כל הצדקה להמשך פעילותה של החברה וברור כי אין כל צורך להמשיך ולממן את הוצאותיה. ואולם, חרף דרישות חוזרות ונשנות מצד מר עזר כלפי האחים צדיק לפרק את החברה ולחלק את נכסיה ביניהם, החברה ממשיכה להתקיים והאחים צדיק מתנגדים לפירוקה. לגישתו המשך קיומה של החברה הוא לתועלתם האישית של האחים הצדיק אשר מעמיסים על הוצאות החברה גם הוצאות אישיות כגון רכישת ריהוט, מימון חשבונות טלפון פרטיים, החלפת רכב ואף מימון הליכים משפטיים כנגד מר עזר.

כדוגמה להשלכות הקיפוח הנטען טען מר עזר כי האחים צדיק סירבו לשלם למר דודו דהאן (" מר דהאן") את חלקו בפרויקטים בהם הוגשו תביעות הפיצויים, ובתביעה כספית שהגיש מר דהן כנגדם בבית משפט השלום בתל אביב חויבה חברת י.ע.ץ לשלם סך של 143,487 ₪ ( ת"א 12516-07-13 דהאן נק י.ע.ץ טכנולוגיות בע"מ (25.2.18)).

לטענת מר עזר נכסיה וזכויותיה של חברת י.ע.ץ במועד הגשת תביעת הקיפוח הינם כדלקמן:  זכאות לתקבולים ממימון תביעת דיירים בקריית אונו בסך מוערך של בין 50,000 $  לבין 70,000 $; אחזקות במניות פריון בשיעור של 0.7% מהון מניותיה המוחזקות עבור החברה באמצעות חברת מריל לינץ האמריקאית בשווי של 2,599,968 ₪; זכאות לקבלת דמי ניהול מאינקרדימייל, אותם כנטען מר יאיר נטל לכיסו שלא כדין בין השנים 2007-2010; קופת המזומנים המתנהלת בבנק לאומי לישראל בע"מ בסניף הנביאים בחיפה ובסך של 245,000 ₪ נכון ליום 5.2.10.

לגישתו של מר עזר, לאור מאפייני חברת י.ע.ץ, כחברה פרטית קטנה ללא שוק למניותיה, מאפייניה בכל הנוגע ליחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם הוא של מעין שותפות ומשכך גם אם כנטען השותף " מעל" בכספי החברה, חל איסור מוחלט על מידור והתעלמות מבעל מניות ומזכויותיו בחברה.

מר עזר טוען כי המעשים המפורטים לעיל מהווים קיפוחו כבעל מניות מיעוט בי.ע.ץ כמשמעות מונח זה בסעיף 191 לחוק החברות, ומשכך, לאור אובדן האמון המוחלט בין בעלי המניות בחברה, הסעד הראוי הינו מתן צו לרכישת מניותיו בחברת י.ע.ץ לפי שוויין הריאלי   ערב מעשי הקיפוח הנטענים בנוסף לפיצוי בגין הוצאותיו בהליך המשפטי שהגיש מר דהאן כנגד חברת י.ע.ץ ובעלי מניותיה ובסך הכל עותר מר עזר לתשלום שווי הפיצוי והרכישה בסך כולל של 1,824,322 ₪ .

הנתבעים בתביעת הקיפוח דוחים את טענותיו של מר עזר וטוענים כי אינם מקבלים מהחברה כל טובת הנאה כספית שאינה קשורה לביצוע תפקידם. כמו כן לטענתם בעוד שמר עזר טוען למידורו מהחברה , הריי שמאז הדחתו מדירקטוריון החברה ועד היום הוא לא פנה בבקשה לקבלת מידע כלשהו אלא להפך הוא זומן לאסיפת בעלי המניות אך   סירב להגיע. כמו כן נטען כי מר עזר לא הצביע על כל פעולה מקפחת כלפיו וממילא לא הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו.

ניהול ההליך והשתלשלות העניינים

ביום 8.7.14 התקיים קדם משפט ראשון ובסיומו הגיעו הצדדים להסכם ביניים שקיבל תוקף של החלטה   לפיו הוסכם, בין היתר, כי כל עוד תלוי ועומד הליך זה, החברה תדווח למר עזר על כל הוצאה העולה על סך של 5,000 ₪ או בגין התחייבות העולה על סך 20,000 ₪ באמצעות בא כוחו, שבעה ימים לפני מועד כל הוצאה או התחייבות. כמו כן הוסכם כי מר עזר   יתייצב לאספות בעלי מניות בחברה באמצעות שלוח אשר זהותו תימסר לב"כ החברה והאחים צדיק  (להלן: "הסכם ביניים").

ביום 19.7.15 התקיים קדם משפט נוסף ולאחריו ביום 20.7.15 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני שעיקרו הוא איחוד הדיון בתביעות הכספיות עם תביעת הקיפוח בפניי. ביום 23.7.15 נתתי תוקף של החלטה להסדר בין הצדדים והורתי על הגשת תצהירים בנוסף לתצהירים שהוגשו בבית משפט השלום.

כמו כן בהחלטה מיום 12.8.15 דחיתי בקשה מקדמית שהוגשה על ידי החברה והאחים צדיק לסילוק תביעת הקיפוח על הסף וזאת בטענה לקיומו של מעשה בית דין, בשל זהות נטענת בין עילת התביעה בתביעת הפירוק שהוגשה על ידי מר עזר בבית משפט מחוזי מרכז ונדחתה לטענות בתביעת הקיפוח דנן.

ביום 14.4.16 הגיש מר עזר בקשה לאכיפת הסדר הביניים לאחר שלטענתו ביום 7.4.16 שלח מר יאיר חשבון ע"ס 48,7222 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט אותו נדרשת החברה לשלם למשרד עו"ד בכר, פורדס, גולצקי . מר עזר טען כי הסדר ביניים הופר ועתר לצו שיחייב את החברה והאחים צדיק לספק נתונים ומידע בקשר לדרישת התשלום. בהחלטה מיום 28.7.16 הבקשה התקבלה בחלקה והמשיבים נדרשו למסור מידע אודות החשבון, כמפורט בהחלטתי.

להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטה מיום 29.6.14 נמחקה בהסכמת חברת בן גד כתובעת בתביעת הקיפוח, וזאת בהעדר יריבות.

הראיות

מטעם מר עזר הוגש תצהירו מיום 20.9.15 בתביעת הקיפוח ( ת/2); תצהיר מיום 8.1.14 בתביעות הכספיות ( ת/3); תצהיר רו"ח תדהר כהן מיום 9.1.14 ( ת/8) אשר משרדו שימש כרואה חשבון מבקר של חברת י.ע.ץ החל ממועד הקמתה ועד שנת 2009 ( להלן: "רו"ח כהן") ; תצהיר מענה על שאלון של הגב' רחל רוט טמיר מיום 11.8.16 ( ת/9) אשר שימשה כמנהלת חשבונות חיצונית עבור חברות שונות שבשליטת מר עזר, ובכללן חברת י.ע.ץ.

בהחלטה מיום 17.1.16 קיבלתי את בקשתו של מר עזר לצירוף כראיה, פסק בוררות חלקי אשר ניתן ביום 20.9.15 בסכסוך שבין מר עזר למר בועז וצדדים נוספים. פסק הבוררות החלקי הוגש וסומן ת/1.

כמו כן בהחלטה מיום 17.11.16 קיבלתי בקשה נוספת של מר עזר לצירוף ראיה, הודעת דוא"ל ששלח מר יאיר לרו"ח כהן אליה מצורפים דוחותיה הכספים של החברה לשנת 2007 חתומים בידי מר יאיר. כמו כן בהמשך הגיש רו"ח תדהר תצהיר נוסף ( מיום 12.12.16) בקשר לראיה זו.

מטעם החברה והאחים צדיק הוגש תצהיר הגב' תמר גוטליב מיום 10.2.15 ( נ/1) (להלן: "גב' גוטליב"); תצהיר מר בועז מיום 11.3.14 ( נ/2); תצהיר מר יאיר מיום 31.12.15 ( נ/3); תצהיר מר יאיר מיום 11.3.14 ( נ/4); תצהיר מר יאיר מיום 16.9.13  ( נ/5); תצהיר גב' חנה קנר מיום 3.1.16 ( נ/6); תצהיר גב' חנה קנר ללא תאריך ( נ/7); תצהיר עדותו של מר תדהר כהן מיום 9.1.14 ( נ/13); כמו כן הוגשה חוות דעתו של המומחה רו"ח אהרון מיכאלי ( בש/1) (להלן: "המומחה מיכאלי").

בהחלטה מיום 1.2.16 קיבלתי את בקשת החברה והאחים צדיק לזמן את עו"ד אריאל פלביאן ואת הגב' רחל רוט למתן עדות שכן לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמם. בהמשך, הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' רוט אולם נוכח גילה ומצבה הפיסי, בהודעת הצדדים מיום 28.6.16, הוסכם לוותר על חקירתה בבית המשפט ותחת זאת גב' רוט השיבה לשאלות הבהרה שתשובות עליהן הוגשו בתצהיר נוסף שסומן ת/9 לעיל.

לאחר סיום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

נוכח מורכבות ההליך וריבוי טענות הצדדים בהם היה צורך לדון, מלאכת כתיבת פסק הדין התארכה ועם הצדדים סליחה.

התביעות הכספיות והתביעה שכנגד

בתביעות דנן, נתגלעו מחלוקות רבות בין הצדדים, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי כאשר בכל התביעות עוברת כחוט השני, השאלה המרכזית לעניין סיווגם של הכספים שהועברו מחברת צמח לחשבון חברת י.ע.ץ - האם הלוואה, השקעה או הכנסה? שאלה זו כרוכה בצורך להכריע על מי מוטל נטל ההוכחה – האם על מר עזר הטוען שאלו הם כספים שהוא זכאי להם אישית ואותם הלווה לחברת י.ע.ץ או על החברה והאחים צדיק הטוענים שהכספים הם הכנסות החברה.

במקרה דנן, בתביעות הכספיות טענה החברה כי מר עזר משך כספים מחשבונם ללא כל הרשאה ובניגוד לדין. מר עזר אינו מכחיש את משיכות הכספים ואולם טוען כי מדובר בפירעון הלוואה. עסקינן בטענת הודאה והדחה ומשכך נטל ההוכחה מוטל על כתפו של מר עזר ( ראה לעניין זה: ע"א 45/15 חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי, פס"ד מיום15.5.2017)). לטעמי מר עזר לא עמד בנטל זה. מר עזר גם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כתובע להוכיח טענה זו שהועלתה על ידו בתביעה שכנגד.

הסכמות הצדדים בעת הקמת החברה

כל חברה, בראשית דרכה זקוקה למקורות מימון על מנת להתחיל בפעילות שוטפת לשמה הוקמה החברה. מימון חברה יכול שיהיה פועל יוצא של פעילות החברה, אם בגין מכירת מוצרים או מתן שירותים. מימון יכול להתקבל גם בדרך של אשראי בנקאי. חלופה נוספת ומקובלת למימון פעילותה של החברה היא בדרך של השקעת הון בחברה על ידי בעלי מניותיה הקיימים המזרימים לחברה כספים או נכסים אחרים כנגד הקצאת מניות. אפשרות נוספת למימון פעילות החברה היא בדרך של הלוואת בעלים כאשר בעלי המניות מעמידים לרשות החברה כספים כאמצעי למימונה ( ראה: ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' אורנה מולר (25.09.2016)).
ההבדל בין מימון בדרך של השקעת הון של בעלי המניות בחברה לבין מימון בדרך של הלוואת בעלים הינו באופן החזר המימון. השקעת בעלי מניות הן כספים המוזרמים להון החברה כאשר לבעלי המניות אין ציפייה לקבלן אלא באמצעות דיווידנד או מכירת מניות. דיווידנדים משולמים רק מרווחי החברה שנרשמו בדוחותיה הכספיים ועומדים במבחן החלוקה. בהעדר רווחים חלוקת דיווידנד אפשרית רק באישור בית משפט. ככלל כנגד השקעות ההון מוקצות מניות למשקיעים באופן יחסי למידת השקעתם. לעומת זאת, מתן הלוואת בעלים, היא עסקה לכל דבר המקימה לחברה התחייבות אשר נרשמת כעלות מימון בספרי החברה. ההלוואה מגדילה את תזרים המזומנים בטווח הקצר אך עומדת לפירעון בהתאם לתנאים ולמועדים שהוסכמו על ידי הצדדים ( ראה: ת"א ( כלכלית ) 38465-04-11 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (18.1.2015)).
יצוין כי גם אם בחברה נצברים רווחים אין היא חייבת לחלק את רווחיה ולמעשה לבעלי המניות אין מועד ידוע מראש לפירעון השקעתם. לעומת כספי ההשקעה, על הלוואת בעלים לא חלות מגבלות דיני החלוקה וכבר עם מתן ההלוואה מוסדרים תנאי ההלוואה כגון, הריבית, המועד ותנאי הפירעון. לכן מתן הלוואת בעלים לחברה היא דרך נוחה יותר למשקיעים הרוצים החזר מוקדם יותר של השקעתם ובפרט שככלל הלוואת בעלים מוחזרת למלווים טרם חלוקת דיבידנד.

מימון חברה באמצעות מתן הלוואת בעלים עדיף לבעל מניות בשל שיקולי המיסוי. בחברה הממומנת באמצעות הלוואת בעלים ישלמו החברה והמשקיע שיעור כולל של מס הנמוך מזה שהיו משלמים אילו מומנה החברה בדרך של השקעה הונית. ככל שבסוף שנת המס ישנם רווחים לחברה, יכול בעל המניות למשוך כספים כהחזר הלוואה מבלי שיחויב במס חברות על רווחי החברה בעוד שבעל מניות שהזרים כספים כהשקעת הון, יחויב במס בגין משיכת כספים כדיווידנדים ( ראה: דוד האן, דחיית חובות, מחקרי משפט כג, עמ' 40-42 תשס"ז – 2006).
מאידך, נפסק כי מימון חברה בדרך של הלוואת בעלים, הגם שאפשרי, הוא אינו רצוי. בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (21.1.2009) בסעיף 50 לפסק הדין נאמרו הדברים הבאים:
"בצד מעמדו כבעל מניות, עשוי חבר בחברה לרכוש מעמד של נושה כלפי החברה, כאשר הוא נותן לה הלוואת בעלים. כשירותו הכפולה כבעל מניות וכנושה של החברה עשויה ליצור קשיים לא מעטים במישור המשפטי ובמישור העיסקי. היא יוצרת דואליות במעמדו, המחייבת זהירות מיוחדת. זאת, משום שבעל מניות אינו אמור, בדרך הטבע, להלוות כספים לחברה שבבעלותו, וליהפך נושה שלה. תפקידו הטבעי הוא לשמש משקיע בחברה. לפיכך, הלוואות בעלים בתאגיד עיסקי אינן בבחינת תופעה טבעית ומובנת מאליה, והפיכתו של בעל מניות בחברה לנושה החברה אינה מצב שיש לעודדו. כשירותו המשולבת של אדם כבעל מניות בחברה וכנושה של החברה עלולה להביא לניגוד אינטרסים חריף שיש עמו נזק רב לחברה ולציבור הנושים החיצוניים כאחד".

בענייננו, טוען מר עזר בתצהירו, כי מימן פעילות חברת י.ע.ץ באמצעות שתי הלוואות בעלים בסכום כולל של כ 1,200,00 ₪. לטענתו, מתן ההלוואות נעשה בהסתמך על " מערכת הבנות" בין הצדדים בה הוסכם כי מר עזר יעמיד לחברה את המימון הנדרש להפעלתה, בכפוף לכך שסכומים אלו יושבו אליו בעתיד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נערך הסכם כתוב, זאת לטענת מר עזר, נוכח יחסי האמון ששררו בין הצדדים. עם זאת, מר עזר טוען כי בינו לבין חברת י.ע.ץ נכרת הסכם הלוואה בעל פה שעל קיומו יש ללמוד מהתנהגות הצדדים.

כך לדוגמה מר עזר לומד על הסכמה למתן הלוואת בעלים מן העובדה כי בשנת 2001, הוא העמיד לטענתו לטובת החברה, את הלוואה ראשונה, בסך של כ - 180,000 ₪ ששימשה עבור רכישת רכב על-ידי החברה למר יאיר וכן לצרכי הוצאות והתארגנות נוספים. הלוואה זו הוחזרה למר עזר על-ידי החברה עוד באותה שנה. זאת על ידי כך שמר עזר משך בעצמו מחשבון החברה 180,000 ₪ .
יצוין כבר עתה כי איני מקבלת קיומה של הסכמה בדרך של התנהגות במקרה זה משום שמר עזר אינו מכחיש שפעל באופן חד צדדי ועצמאי בעניין. כך גם לגבי ההלוואה השנייה הנטענת בסך 900,000 ₪ שמר עזר טוען שנתן לחברת י.ע.ץ בין התאריכים 31.5.01 ועד 2.3.04. גם כאן מדובר בפעולה שנעשתה על ידי מר עזר באופן עצמאי ללא כל הוכחה לקיומה של הסכמה בעניין מצד האחים צדיק.
כזכור האחים צדיק טענו כי הם כלל לא ידעו על ההלוואות הנטענות בזמן אמת, גילו אותן רק בדיעבד ולאחר שהתברר להם שמר עזר משך כספים מחשבונות החברה, ומשכך הגישו כנגדו את התביעות הכספיות. האחים צדיק טענו כי טענות מר עזר בקשר להלוואות דנן נטענו לראשונה במסגרת ההליכים המשפטים המתנהלים בין הצדדים ולטענתם טענה זו לא נשמעה מעולם מפיו של מר עזר והיא הושמעה על ידו בדיעבד כדי ליתן הסבר למשיכות הכספים שבוצעו שלא כדין. לגרסתם בעת הקמת החברה הוסכם כי כל אחד מבעלי המניות יזרים כספים לחברה ממקורותיו כהשקעה בחברה, כאשר חלוקת המניות השוויונית תומכת בגירסתם כי הוסכם עלהשקעה בחברה באופן שווה. כמו כן נטען כי בניגוד לטענות מר עזר בקשר להעדר הכנסות לחברה בתחילת דרכה , הריי שמעיון בדוחות הכספיים של החברה עולה כי לחברה כן היו הכנסות של מאות אלפי שקלים בכל שנה.
במצב עניינים זה אין מנוס מן הקביעה כי טענות מר עזר המוכחשת על ידי האחים צדיק לא הוכחו ונותרו כטענות בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי. הסכמת הצדדים ביחס לאופן מימון פעילות של החברה בדרך של הלוואת בעלים לא מצאה ביטויה בהסכמים כתובים, בהחלטות, תכתובות או ברישומי החברה. אין כל מסמך או תיעוד מזמן אמת על ידי צד כלשהו בקשר להלוואות הבעלים הנטענות.
כמו כן עדותו של רו"ח כהן, סותרת לחלוטין את טענותיו של מר עזרבעניין. רו"ח כהן שלל בעדותו את האפשרות כי ניתנה לחברה הלוואת בעלים ואישר בייחס לכספי ההלוואה השנייה, הנטענת, כי מדובר בכספים שהם הכנסות של החברה. לדבריו אומנם " מר עזר גרם לסכום זה להכנס כהכנסה" (עמ' 143 לפרוטוקול ישיבת יום 20.9.16) אך חזר והדגיש כי הכספים הם אינם הלוואה וטען כי החברה שילמה מס בגין הכנסה זו ולכן הם מסווגים כהכנסה.
המומחה מיכאלי, שחוות דעתו הוגשה מטעם האחים צדיק, התייחס לרישומים בדוחותיה הכספיים של החברה בין השנים 2004-2006 ולכרטסת הנהלת החשבונות מהשנים 2007-2009 וקבע כי אין כל רישום שהחברה חייבת לבעליה כספים כהלוואת בעלים. בנוסף, בעדותו הוא הסביר כי אין גם כל הגיון עסקי בהסכמת הצדדים להסדר מעין זה. וכך לדבריו:
"... שבעלים מעביר כספים לחברה כפי שהעביר, באמצעות חשבוניות הכנסה שהחברה שילמה עליהם מס, זו הכנסה של החברה, החברה שילמה על כך מס, ובעצם מי שהעביר את הכספים ודורש חזרה אותם מחזיק רק שליש בחברה וזה לא סביר שישתמש בכלי הזה כשהוא מחזיק רק שליש ליצור לעצמו הלוואה מותנית שצריך להחזיר לו בהתקיים תנאי מסוים. ... אין שום סבירות והיגיון עסקי או חשבונאי לעשות את זה לתוך חברה שבה אני מחזיק כבעל מניות שליש ולא ליצור לעצמי, מראש, ולא כתנאי, את הזכאות להחזר ההלוואה ב-100% ללא כל תנאי. זה ברמה הראשונה. ברמה השנייה – זה נעשה באמצעות חשבוניות הכנסה. החברה נתנה לכאורה שירותים על פי החשבוניות לחברה אחרת, כמו המרמן, גבתה מהם כספים, וכשכספים נכנסו לחברה הם נכנסו כהכנסות החברה והחברה שילמה עליהם מס חברות, המדינה לצורך העניין השתתפה בהכנסות אלה, במקום שאם זה היה מוגדר כהלוואת בעלים מראש המדינה לא הייתה זכאית לקחת מס".

גם בתכתובות שהתנהלו בין הצדדים לא מצאתי אינדקציה לכך ששהוסכם בין הצדדים כי מר עזר נתן הלוואת בעלים לחברה. לטענת מר עזר דרישתו להשבת ההלוואות הועלתה במכתב מיום 5.12.10 ששלח למר יאיר, וזאת כאשר הצדדים כבר היו מסוכסכים ומנהלים הליכים משפטיים. במכתב אומנם נטען לקיומו של חוב אישי של החברה למר עזר בגין הכנסת דמי ניהול לחברה ( נספח 30 לת/3). ברם במכתב זה כשלעצמו אין כל הבהרה חד משמעית, כי הכספים הועמדו לחברה כהלוואה. עיינתי גם במכתב התשובה ששלח מר יאיר למר עזר מיום 18.12.10 ולא מצאתי שיש בו הודאה שהחברה חייבת את הכספים האמורים למר עזר כהחזר הלוואה. מר יאיר אכן מאשר במכתבו כי מר עזר הכניס כספים לחברה, אולם אין כל התייחסות לא לסכום הכספים וגם לא לעניין סיווגם.
לא הוכח הסכם בעל פה

מקובלת עליי גרסת הצדדים לפיה עד לשנת 2007 בין הצדדים שררו יחסי אמון מיוחדים והם פעלו במשך שנים בשיתוף פעולה ובהתאם להבנות ולהסכמות שגיבשו ביניהם בעל פה מעת לעת. כך בין הצדדים אין כל הסכם כתוב המשקף את ההסכמות שגיבשו עם הקמת החברה.
ואולם התנהלות זו של החברה, בפרט בענייני ניהול הכספים, שעה שאין מחלוקת שמר עזר הוא שכיהן כדירקטור יחיד בה וניהל את כספיה, יש בה כעת לפגוע ביכולתו להוכיח את טענותיו בעניין הלוואת הבעלים. אומנם גם הסכמות שאינן כתובות יכולות לחייב את הצדדים שהם בעלי מניות בחברה ובלבד שהוכח כי אכן הצדדים גיבשו את ההסכמות הנטענות בעניין. נטל ההוכחה לקיומה של הסכמה כזו מוטל על הטוען לקיומה שעליו ליתן פרטים קונקרטיים אודות תוכנה של ההסכמה והנסיבות בהן התגבשה כגון מועד ומקום ( ראה לעניין זה: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.01.2015); ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט ( מוצרי היער) בע"מ (14.12.2006); ע"א 8845/12 רום נ' זאבי (25.11.2014)) .
בענייננו, טענותיו של מר עזר לעניין ההסכמות הצדדים בעל פה בקשר להלוואותיו לחברה הוכחשו בעדותם של האחים צדיק. לגרסת האחים צדיק כל הצדדים הסכימו מלכתחילה על השקעת הון משותפת בחברה ומעולם לא דובר על מתן הלוואת בעלים לחברה. כמו כן גרסתו של מר עזר גם עומדת בסתירה למכלול הראיות בתיק ומשכך אין מנוס מן המסקנה שלא עלה בידו של מר עזר להוכיח, כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה בקשר להלוואותיו הנטענות לחברה ( ראה לעניין זה: עדות האחים צדיק בפרוטוקול מיום 23.2.2016 עמ' 56 ועמ' 64 ).
בנוסף עיון בדוחות הכספיים של החברה נכון לשנת 2001 מלמד כי לחברה כן היו הכנסות בסך 363,282 ₪ ובשנת 2002 היו לחברה הכנסות בסך 513,264 ₪. כך שגם אם ננכה מהכנסות החברה ההכנסה החודשית שקיבלה החברה מחברת צמח בסך 30,000 ₪, שלטענת מר עזר הגיעו לו ואשר הועברה לחברה כהלוואת בעלים , ניתן להיווכח כי לחברה היו הכנסות של מעל 150,000 ₪ לשנה. זאת כאמור בניגוד לטענות מר עזר כי עד לשנת 2005 לחברה לא היו הכנסות כלל. משכך גם לא הייתה כל סיבה למתן הלוואת בעלים לחברה.
אציין כי קיים הגיון רב בטענת האחים צדיק כי אין כל נימוק המצדיק את האבחנה של מר עזר הרואה רק את הכספים שטוען שהעמיד לטובת החברה כהלוואת בעלים ואילו כספים שהאחים צדיק הכניסו לחברה יסווגו כהשקעת הון שתוחזר אליהם רק בדרך של חלוקת דיבידנדים, על כל המשתמע מכך. בנוסף, אם כל הכספים שמר עזר השקיע בחברה הם רק הלוואת בעלים, אז מהי התמורה שנתן מר עזר לחברה תמורת מניותיו ומה היתה השקעתו בחברה?
האמור לעיל מייתר את הצורך לדון בטענות מר עזר בעניין אי השקעת כספים מצד מר בועז בחברה. למעלה מן הצורך אומר כי הקצאת המניות למר בועז בשיעור 33% משקפת את הסכמת הצדדים לשתפו בפעילות העסקית של החברה כבעל מניותיה. משהחליטו הצדדים להקים את החברה בשותפות, הם סיכמו בידיעה מלאה ביניהם את מידת השקעותיהם בחברה, את תפקידיהם השונים ובהתאם לחלק את אחזקת המניות. כמו כן לו היה ממש בטענת מר עזר לפיה מר בועז לא השקיע " ולו שקל אחד בחברה", הריי שמתבקש היה שמר עזר היה דורש כי זכויותיו של מר בועז בחברה ידוללו כתוצאה מכך, אולם להפך בשנת 2007 מר בועז, קיבל בהסכמת מר עזר, חלוקת דיבדנדים שווה יחד עם מר עזר ומר יאיר.
נוסף על האמור, מתן ההלוואות הנטענות על ידי מר עזר לא רק שלא תועד במסמך או בסכם, אלא מעדותו של מר עזר כלל לא ברור מה הוסכם בקשר להלוואות, באיזו תנאים ניתנו, מה הריבית, ומה מועד ההחזר של ההלוואות. אם כפי גרסתו של מר עזר מדובר בהלוואת בעלים, הגם שיש בין הצדדים יחסי אמון, נדרש היה לקבוע גם בעל פה את המאפיינים הבסיסים של ההלוואות ובפרט שאשר עסקינן בהלוואות בסכום גבוה של מעל מיליון ₪. לעניין זה אציין כי מר עזר לא יכול היה להסביר מדוע הלוואה אישית אחרת שהעמיד לחברת צמח על סך 367,000 ₪ עוגנה במסמך, הסכם הלוואה מפורט ונרשמה בספרי חברת צמח, כאמור במכתב מרו"ח אבי גולדברג מיום 27.8.01 ( נספח 15 לת/3).
עוד לא הובהר אם כטענת מר עזר פעילות החברה הופסקה בשנת 2002-2003, מדוע היה צורך להמשיך ולהעביר לחברה כספים בדרך של הלוואת בעלים. כמו כן לא הובהר מדוע ממועד סיום מתן ההלוואה בשנת 2004 ועד לפרוץ הסכסוך בשנת 2007 מר עזר לא נקט באף פעולה להשבת כספי ההלוואה? היה מצופה שכבר עם פרוץ הסכסוך, או בתוך זמן סביר ממועד סיום מתן ההלוואות, ישלח מכתב דרישה בעניין. הבחירה של מר עזר להתנהל באופן חד צדדי ולמשוך כספים כהחזר הלוואה וזאת בחלוף שנים, ללא כל הודעה מוקדמת ובעת שהצדדים מנהלים ביניהם הליכים משפטים רבים, תמוהה.
כמו כן התייחסותו של מר עזר להלוואות בכתבי הטענות ובעדותו אינה אחידה ורצופת סתירות. תחילה, בכתבי ההגנה בתביעות הכספיות, בתביעה שכנגד ובבקשה לביטול עיקולים מר עזר טען למתן הלוואות לחברה על דעת עצמו ומבלי שיידע איש בעניין. טענה זו סותרת את טענתו בהליך זה כי בין הצדדים נוצר הסכם בעל פה בדבר מתן הלוואות בעלים לחברה ( ראה לעניין זה: עמ' 19 לפרוטוקול; עדות מר עזר בדיון בבקשה לביטול עיקולים עמ' 19-20 לפרוטוקול) .
רק בתצהירו שהוגש במסגרת תביעת הקיפוח טען מר עזר לראשונה כי עם הקמת החברה הוסכם בין הצדדים כי הוא יממן את פעילות החברה בכפוף לכך שהסכומים יושבו לו בעתיד כהלוואת בעלים ( ס' 16 לת/3).
גם החלטת החברה, בהסכמת מר עזר, בשנת 2007 לחלק דיבידנדים לבעלי המניות קודם להחזר הלוואות הבעלים סותרת את טענת מר עזר בדבר קיומה של הלוואת בעלים. נזכיר כי חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנדים מתוך רווחיה ובלבד שהחלוקה לא תעמיד את החברה במצב של חדלות פירעון. ככל שמר עזר העביר לחברה את הכספים כהלוואות, ולטענתו החל משנת 2002-2003 פעילות החברה הופסקה ולא צפויות בה הכנסות ממשיות, הריי שחלוקת הדיבידנדים מסכנת את החזר הלוואותיו והיה מצופה, ממי שכיהן כדירקטור יחיד ובעל מניות בה, שלא יחתום על פרוטוקול המאשר את ביצוע החלוקה אלא שיתנגד לחלוקת הדיבידנדים ואף ינקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנועה על מנת להבטיח את פירעון הלוואותיו.
גם בגרסת העדים שהובאו מטעמו של מר עזר, לא היה כדי לבסס את טענותיו. מתצהירו של רו"ח כהן עלה כי הוא לא נכח בעת גיבוש ההסכמות בין הצדדים בדבר מתן ההלוואת בעלים לחברה וידיעתו בעניין זה היא רק פרי אמרותיו של מר עזר. בנוסף, בחקירתו הנגדית התברר כי רו"ח כהן לא ידע לנקוב במועד בו מר עזר סיפר לו על ההסכם, והאם זה נעשה בשיחת טלפון או מעיון במסמכים שמחלקת ביקורת במשרדו דרשה.

נוכח האמור לעיל דין גרסת מר עזר כי הוסכם בין הצדדים שהשקעותיו בחברה יהיו בדרך של הלוואת בעלים וכל טענותיו של מר עזר בקשר למתן הלוואות לחברה להידחות משום שלא הוכחו במידה הנדרשת במשפט האזרחי.

בבחינת למעלה מהדרוש, ועל מנת לסיים את המחלוקות בין הצדדים, אציין כי גם אם הייתי מקבלת את גרסתו של מר עזר לפיה הצדדים הסכימו כי כספו ישמש כהלוואת בעלים לחברה הריי שמר עזר לא הוכיח כי הוא זכאי להשבת הכספים הנטענים. והכל כפי שיפורט להלן.

כספי " ההלואה הראשונה" בסך 180,000 ₪

לטעמי מר עזר אינו זכאי להשבת כספי ההלוואה הראשונה הנטענים משום שכלל לא הוכח במידה הנדרשת כי בפועל הועברו כספים בסך 180,000 ₪ על ידו לחברה. בנוסף העובדה כי מר עזר משך כספים מתוך חשבון החברה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ומר עזר אינו מכחיש כי אכן הכספים נמשכו על ידו. מגרסתו של מר עזר, שנשמעה לראשונה במסגרת בקשתו לביטול עיקולים, עולה כי עם הקמת החברה ותחילת פעילותה ביקש מר יאיר כי יועמדו לרשותו אמצעים לצורך איתור השקעות היי-טק: בכלל זה רכב מנהלים, טלפון, שירותי משרד, וכרטיס אשראי לחיוב החברה. ואכן, מספר ימים לאחר הקמת החברה, ביום 23.4.01, רכשה החברה למר יאיר רכב , מחשב, שילמה הוצאות דלק, הוצאות אש"ל, וציידה אותו בויזה " זהב". מר עזר טען כי הוסכם כי עם תחילת פעילות החברה ומאחר ולא היו לה מקורות מימון, הוא יעביר לחברה סך של 180,000 ₪ לחשבונה כאשר במהלך השנה הוא משך את הכספים הללו חזרה כפרעון הלוואה זו.

כבר הראינו לעיל כי האחים צדיק דוחים גירסה זו וכן כי לחברה היו הכנסות בסכומים ניכרים ולמעשה קיימת מחלוקת גם בשאלה האם בכלל הועברו כספים על ידי מר עזר לחשבון החברה, ואם כן - מה סכומם?

מעדותו של מר עזר עלה כי לטענתו הכספים של ההלוואה הראשונה הועברו בהעברה בנקאית מחשבונו הפרטי לחשבון הבנק של החברה. בחקירתו בבקשה לביטול עיקולים כשנשאל אודות פרטי החשבון ממנו בוצע העברת הכספים השיב שהוא " לא זוכר אבל יוכל לשחזר את הפרטים" (עמ' 18) וכשנשאל האם פנה אל הבנק וביקש אסמכתא להעברה הוא השיב כי " אינו רואה חשיבות בכך" (עמ' 19). גם בחקירתו הנגדית בפניי התברר שאין ברשותו אסמכתאות או מסמכים המעידים על העברות הכספים לחברה. וכך העיד לעניין זה:
"ש. מאיזה חשבון העברת את ההלוואה של 180 אלף ₪ בצירוף מע"מ?
ת. בשנת 2001 החשבון הפרטי שלי היה בבל"ל הנביאים. בשנת 2001 פתחנו חשבון עבור י.ע.ץ בבל"ל הנביאים. למיטב זכרוני או המהלך ההגיוני שבזמנו עשיתי, אני משער שלא נתתי שיק אלא העברתי מהחשבון הפרטי שלי לחשבון של החברה כסף על מנת לממן את הפעילות של השבועיים הראשונים שלה, היות ומר יאיר היה צריך אוטו מייד ועכשיו.
ש. למה לא הבאת אסמכתא מהבנק להעברה?
ת. ... זה יכול לקחת זמן, אני יכול לבקש מהבנק, אין פה שום דבר נסתר. לחברה לא היה כסף אחר חוץ מהכסף שאני העברתי".

בנוסף, מעדותו של מר עזר עלה כי הוא כלל אינו זוכר מה סכום ההלוואה המדויק שהעביר לחברה וכשנשאל איך הוחזרה ההלוואה השיב כי " הדבר שעשיתי היה העברה של כ-180,000 ₪, אני לא זוכר בדיוק מה היה הסכום. אמרתי את הסכום כי עשיתי חשבון בראש של מחיר רכב ומחשב נייד ופקס וכל מיני דברים שהיו צריכים בשביל אותה חברה חדשה. .... לשאלה כמה כסף אני אומר שאינני זוכר, את כל ההשקעה הראשונית שנתתי מהחשבון הפרטי. ...".

מר עזר יכול היה להביא תדפיסי בנק אשר היו תומכים בטענותיו הן לעצם העברת הכספים והן לעניין סכומם אולם הוא לא הציג כל ראיה פוזיטיבית שממנה ניתן להסיק על העברת הכספים לחשבון החברה והוא נמנע מלעשות זאת הן בדיון בבקשתו להסרת עיקולים והן בפניי, וכאמור הימנעותו מלהביא ראיה שהינה רלוונטית ומשמעותית, פועלת לחובתו .

הראיה היחידה עליה מר עזר ביסס את טענתו למתן הלוואת הבעלים הראשונה היא העתק ממכתב שנשלח לחברה ביום 23.4.01 מדוד לובינסקי בע"מ המברך את חברת " עשת טכנולוגיות בע"מ" על רכישת רכב חדש ( נספח 7 לת/3). כל שצוין במכתב הוא מועד מסירת הרכב שהוזמן על ידי החברה, ופרטים לעניין השלמת התשלום עבורו והסדרת הביטוח. מהמכתב לא ניתן ללמוד האם אכן מר עזר הפקיד לחשבון החברה כספים, מה סכום הכספים שהועברו, אפילו מחיר הרכב אינו מצוין במכתב וממילא אין במכתב להעיד על הסכמות הצדדים בקשר לסיווג הכספים.
התיישנות

למרות ההכרה העקרונית בזכות החברה להשבת הכספים שנמשכו על ידי מר עזר מחשבון החברה בסך 180,000 ₪, דין התביעה להשבת כספים אלו להידחות מחמת התיישנות. אין מחלוקת כי חלפו כ- 15 שנה ממועד פירעון ההלוואה בשנת 2001 ועד להגשת התביעה.

האחים צדיק טוענים כי התביעה להשבת כספי ההלוואה הראשונה לא התיישנה בהסתמך על סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 . לטענתם רק במסגרת ההליכים המשפטים בתביעה הראשונה שהוגשה על ידם בשנת 2011, התגבשה עילת התביעה, משום שרק אז נודע להם לראשונה אודות משיכת הכספים. האחים צדיק מפנים להודאתו של מר עזר לפיה הוא לא אמר לאיש שהוא נותן את ההלוואה ולא דיווח לאף אחד גם כשפרע אותה. מנגד מר עזר טען כי האחים צדיק כן היו מודעים הן לקבלת ההלוואה בסך 180,000 ₪ לחשבון החברה והן על משיכת הכספים באותה ומאחר ולכל בעלי המניות היו זכויות חתימה בבנק והם יכלו לקבל מידע מלא אודות הנעשה בחשבונה.

ס' 6 לחוק ההתיישנות קובע כי " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה". המבחן המקובל לעילת התביעה לצורך התיישנות הוא קיומן של כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש ( ראה לעניין זה: ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד לח (3) 673 (1984)).

לעניין מרוץ התיישנות של תביעת תאגיד קבע בית משפט בע"א 7589/13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע (8.6.2015) את הדברים הבאים:

"ככלל, מרוץ ההתיישנות של תביעת תאגיד יחל בעת שאורגן ש"ידו לא הייתה במעל" ידע, או היה יכול לדעת, את העובדות המקימות את עילת התביעה. אולם, עילת התביעה לא תתיישן במהלך התקופה בה נשלט התאגיד בידי אורגנים שמנעו את מימוש זכות התביעה שלו. עיכוב מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות במקרה כאמור, נותן פיתרון מסויים ל"בעיית הנציג", מקום בו אין זהות אינטרסים בין החברה לבין מקבלי ההחלטות בה... " ( האסמכתאות שם).

בענייננו, התביעה מתבססת על משיכות כספים שבוצעו מחשבון החברה בשנת 2001 . איני סבורה כי רק בשנת 2011 נוצרה עילת התביעה שכן, מקובלת עליי טענות מר עזר כי כבר בשנת 2001 קמה עילת התביעה בעת שהאחים צדיק כבעלי מניות בחברה המחזיקים בזכויות חתימה, גם אם לא ידעו, היו יכולים לדעת על פעולות שנעשו בחשבון הבנק של החברה.

מר בועז בהודעתו במשטרה מיום 6.9.11 אישר כי בהתאם להוראות התקנון היה לכל אחד מהשותפים בחברה זכות חתימה בחשבון בבנק לאומי סניף מגדל הנביאים ( נספח 2 לת/3) וכך גם מר יאיר אישר בחקירתו הנגדית בפניי. על כן האחים צדיק לא הוכיחו כיצד נמנע מהם גילוי העובדות המקימות את עילת התביעה וזאת בהיותם בעלי מניות בחברה, בעלי זכויות חתימה בחשבון אשר הייתה להם הרשאה לפעול ולקבל מידע אודות פעולות שבוצעו בו, כפי שגם פנו בפועל לבנק טרם הגשת התביעות וקיבלו מידע אודות משיכות הכספים שבוצעו בשנת 2010 על ידי מר עזר .

בנוסף, גם אם לנוכח יחסי האמון הדדיים ששררו בין הצדדים, האחים צדיק נמנעו מלבדוק את חשבונות החברה, הריי שלא ברור מדוע עם פרוץ הסכסוך בשנת 2007 לא עשו כן.

יוצא מכל האמור כי עילת התביעה בנוגע לכספי ההלוואה הראשונה בסך 180,000 ₪ התגבשה בשנת 2001, ומאחר ולא הוכחו בפניי התנאים להארכת תקופת ההתיישנות, הריי שהתביעה התיישנה.

"ההלוואה השנייה" בסך 970,000 ₪

אין מחלוקת כי בין השנים 2001 - 2004 חברת צמח העבירה לחשבון חברת י.ע.ץ סך חודשי של 30,000 ₪ ובסך של 900,000 ₪. כמו כן הצדדים אינם חולקים גם על העובדה כי ביום 26.8.10 וביום 7.10.10 מר עזר משך מחשבון החברה סך כולל של 545,200 ₪. מר עזר טוען כי הכספים ניתנו לחברה ולאחר מכן נמשכו ממנה כהחזר הלוואת בעלים שהעניק לחברה. האחים צדיק טוענים כי הכספים הם הכנסות החברה בגין יעוץ שניתן לחברת צמח או בגין פעילות של מר עזר ומר בועז בחברת צמח שבוצעה במסגרת תפקידם בחברת י.ע.ץ.

מר עזר טען כי היה בעל מניות בחברת צמח בה שימש גם כנציג דירקטוריון אשר היה אמון על ייצוג האינטרסים של קבוצת חץ – חברת חץ אקולוגיה וחברת חץ אוברסייז. לטענתו עד לשנת 2000 הפעילות העסקית שרוכזה בצמח התנהלה באמצעות שותפות אשר שליש ממנה היה בבעלות משותפת של חץ אקולוגיה ואחרים. נטען כי כבר אז מר עזר היה פעיל בחברת צמח אולם פעילותו שם זיכתה את חברת חץ אקולוגיה. מר עזר הסביר בתצהירו כי החל משנת 2000 הוחלט על פירוק השותפות והקמת חברה בע"מ ובשנת 2001 הוקמה חברת צמח ובעלי המניות בחברת חץ אקולוגיה קיבלו לאחזקתם האישית מניות של חברת צמח וכך מר עזר, מר בועז ומר פייג קיבלו כל אחד 1/9 ממניות צמח. משכך, טוען מר עזר כי החל ממועד זה כל פעילות מר עזר בצמח זיכתה אותו אישית בלבד. מר עזר מדגיש כי לחברת י.ע.ץ ולאחים צדיק לא הייתה כל זכות בפעילותו בצמח והם אינם זכאים לדמי הניהול, וגם לא לחלקם.

לתמיכה בטענתו הפנה מר עזר לחשבוניות מס שהוציא לחברת צמח בגין כל תשלום תוך שהסביר בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי החשבוניות הוצאו בשם החברה משיקולי מס. לטענתו מאחר ולחברה לא הייתה פעילות בעלת הכנסות מהותיות אלא בעיקר הוצאות, הריי ששיעור המס בו תחויב החברה הוא נמוך מזה שהוא יחויב ולכן הורה לחברת צמח לשלם את הכספים מתוך דמי הניהול להם היה זכאי ישירות לחשבון חברת י.ע.ץ. מנגד, טוענים האחים צדיק כי חשבוניות המס חתומות על יד מר עזר עצמו ומתארות תקבולים שחברת צמח שילמה לחברת י.ע.ץ כנגד שירותי ניהול שניתנו לה.

אציין כבר עתה כי התקשתי לתת אימון בעדות מר עזר ובגרסאותיו לאור התנהלותו והודאתו כי בחר להתנהל כפי שהתנהל משיקולי מס אישיים. בנוסף לא שוכנעתי כי הוכח שההכנסות שהתקבלו בחברת י.ע.ץ מחברת צמח הם שכר דירקטורים שמר עזר זכאי להן באופן אישי. כן לא הוכח כי ההכנסות הן הלוואת בעלים שהעמיד מר עזר לטובת החברה.

העובדה שמר עזר הוציא את החשבוניות בשם החברה עבור חברת צמח, רשם אותן על שם החברה, אף אם זה היה משיקולי מס, וחברת צמח הפקידה לחשבון החברה את הכספים כמפורט בחשבוניות, מעידה על כך שהכספים הם הכנסות החברה. מר עזר לא הציג כל מסמך בכתב המוכיח כי כספים אלו שהתקבלו מחברת צמח לחשבון החברה שייכים לו. בנסיבות אלו, טענותיו של מר עזר דומות במהותן לטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

גם במסמכי החברה אין כי תיעוד להלוואת הבעלים הנטענת. בדוחות הכספיים של החברה, במאזני החברה ובמסמכי הנהלת החשבונות אין כל רישום לקיומן של ההלוואות הבעלים, והכספים שנטען הועברו מחברת צמח לחברת י.ע.ץ לא נזקפו בשום רישום לטובת מר עזר. רו"ח כהן אישר בעדותו כי בכל הדוחות שבדק אין דיווח על הלוואת בעלים תוך שטען באופן חד משמעי שמדובר בהכנסה של החברה ולא בהלוואת בעלים.

בעניין זה אציין כי מר עזר חתם על חשבוניות המס ואישר בחתימת ידו את הדוחות הכספיים בהם אין דיווח אודות ההלוואות הנטענות. חזקה היא שחתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו ועל המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה. בענייננו, לא זו בלבד שמר עזר לא סתר במאומה את החזקה האמורה, אלא שמעדותו לא עלתה כל טענה בדבר אי ידיעה או אי הבנה את מהות ומשמעות הנפקת החשבונית והחתימה על הדוחות הכספיים.

כמו כן לא הובא בפניי כל מידע מספיק כדי שאקבע כי חברת צמח שילמה את הכספים לחברת י.ע.ץ כשכר המיועד למר עזר באופן אישי. אף שלב ליבן של טענות מר עזר מבוססות על זכאותו האישית לשכר דירקטורים מחברת צמח, מר עזר לא הציג כל ראיה התומכת בטענותיו. לא הוצג הסכם או הסדר עם חברת צמח המרמן המסדיר את תנאי שכרו של מר עזר ותנאיו כחבר דירקטוריון ולא הוזמן לעדות מי מבעלי התפקידים בחברת צמח שיתמכו בגרסתו. כמו כן בהתאם להוראות סעיפים 270(3) ו-273 לחוק החברות, קביעת שכרו של מר עזר כדירקטור בחברה היא עסקה הטעונה אישור מיוחד של הדירקטוריון והאסיפה הכללית. אולם מר עזר לא הציג החלטה או פרוטוקול אסיפה של חברת צמח לעניין קביעת שכרו. כשנשאל מר עזר לעניין העדר התיעוד בעניין זה העיד כדלקמן ( עמ' 18):

"ש. איפה הסכם הדירקטורים בינך לבין חברת המרמן?
ת. אני לא יודע איפה ההסכם, לא שמרתי עליו. אני משוכנע שבחברת צמח המרמן שכבר בשנת 2000 עמדה להיכנס לבורסה, יש את המסמכים האלה.
ש. למה לא ביקשת לזמן נציג מהדירקטוריון שיאשר את מה שאתה אומר?
ת. אני לא חושב שחברת צמח המרמן קשורה לחברת י.ע.ץ. אין לה שום קשר, אבל אתה מוזמן להזמין את מי שאתה רוצה. ...".

כמו כן גם טענת מר עזר לפיה " הורה לצמח המרמן" להעביר את שכרו לחברת י.ע.ץ נטענה באופן כללי וללא כל פירוט למי הורה להעביר את הכספים. העובדה שמר עזר נמנע פעם אחר פעם מלהביא ראיות לביסוס טענותיו פועלת לחובתו ובפרט כאשר טענותיו סותרות לחלוטין מסמכים בכתב שאושרו בחתימת ידו.

לא נעלמה מעיניי טענתו של מר עזר בקשר לטענות סותרות שהעלה מר בועז לגבי כספי צמח במסגרת הליך הבוררות שם טען כי דמי הניהול, בסך של 1,233.900 ₪, שמר עזר העביר מחברת צמח לחברת י.ע.ץ שייכים למעשה לחץ אקולוגיה בניגוד לנטען בפניי. בחקירתו הנגדית כשנשאל מר בועז האם במסגרת הליך הבוררות כנגד מר עזר הצהיר וטען שהכספים שהתקבלו מחברת צמח שייכים לחברת חץ אקולוגיה, השיב בחיוב .

גם אם אכן בגרסאותיו של מר בועז יש סתירה פנימית, לא מצאתי כי יש בה כדי לשנות מהמסקנה שמר עזר לא הצליח לסתור את האמור בחשבוניות המס ולא הוכיח את טענותיו כי כספי צמח הם הכנסה אישית שלו שהועברה לחברה כהלוואת בעלים.

גם חוות דעתו של המומחה מטעם האחים צדיק, אהרון מכאלי מיום 29.9.13, שהתרשמתי ממהימנות תשובותיו בחקירתו, תומכת במסקנה כי לא ניתן לראות בהכנסות מחברת צמח כהלוואת בעלים לזכותו של מר עזר. המומחה ציין כי מעיון בדוחותיה הכספים של החברה בין השנים 2004-2006 ומניתוח כרטסת הנהלת החשבונות של החברה לשנים 2007-2009 לא נימצא רישום או ציון כלשהו לסכום שהחברה חייבת לבעליה כהלוואת בעלים. לטענתו נמצא כי במסגרת דו"ח החברה לשנת 2004 החברה דיווחה כי אין לה התחייבויות כלפי צדדים שלישים כלשהם. המומחה הסביר כי אילו ניתנה לחברה הלוואת בעלים בסך של כ- 900,000 ₪, הלוואה זו הייתה צריכה להירשם כהתחייבות החברה. גם בשנת המס 2005 לא צוינה הלוואת הבעלים בדוחות הכספיים וכל שנרשם בדוח לשנה זו זה התחייבות בסך של 5,195 ₪ בלבד. כך גם בשנת המס 2006 צוינה התחייבות בסך כולל של כ 26,089 ₪ בלבד כאשר עיקר סכום זה הוא בגין מס חברות.

כמו כן המומחה טען כי מניתוח קבצי הנהלת החשבונות של החברה לשנים 2007-2010 עלה כי יתרת החוב כלפי חברת בן גד נוצרה לראשונה רק ביום 26.8.10, כשש שנים לאחר הפקת חשבונית המס האחרונה שניתנה מחברת צמח ומשכך עולה המסקנה כי הרישום הינו מאוחר ומנותק מהחשבוניות אליהן טוען מר עזר. מאחר והלוואת בעלים שמועברת לחברה אמורה להירשם באותו מועד כהלוואת בעלים ואף לצבור ריבית לפי חוק, הריי שהאופן שבו נרשמה יתרת הזכות לחברת בן גד בסמוך למועד משיכת הכספים מלמדת כי מדובר ברישום חד פעמי שהתחיל והסתיים בשנת 2010 ושנולד רק במועד בו בוצעה העברת הכספים על ידי מר עזר.

לטענת המומחה גם העובדה כי חשבוניות המס שהוציאה החברה לחברת צמח יש בה לשלול את טענות מר עזר. ככל שאכן היו הכספים עוברים לחברה כהלוואת בעלים, הריי שהחברה לא הייתה צריכה להוציא חשבוניות בגין כספים אלו שכן הלוואה שנותן בעל מניות לחברה אינה מחויבת בהוצאת חשבונית מס בגין הכנסה.
המומחה מיכאלי נחקר על חוות דעתו ותשובותיו היו מהימנות והתיישבו עם האמור בחוות דעתו. מר עזר היה יכול להעלות טענות והשגות כנגד האמור בחוות הדעת אך לא רק שלא עשה כן הוא אף לא הביא עדות מומחה מטעמו ולא הגיש חוות דעת נגדית. על כן אני מקבלת את קביעותיו של המומחה מיכאלי כי חשבוניות המס שהוצאו בגין הכספים שנכנסו לחברה הונפקו על שם החברה ונכללו כחלק מהכנסותיה.

סיכום ביניים

בנסיבות אלה, כאשר אין ראיות מהימנות וברורות המלמדות כי הצדדים אכן הסכימו שהכנסות שהגיעו מצמח המרמן ישמשו כהלוואות בעלים וכאשר מר עזר לא הוכיח את זכאותו האישית לקבלת הכספים מחברת צמח, אני קובעת כי מר עזר לא הוכיח את טענותיו בדבר מתן הלוואת הבעלים השנייה לחברה. טענותיו של מר עזר לא גובו בתשתית עובדתית הנחוצה להוכחה על כן לא נותרה למר עזר טענת הגנה ביחס לכספים שמשך מחשבון החברה ועליו להשיבם.

מקובלת עליי טענת מר עזר באשר לסכום התביעה. מר עזר העביר לחשבון חברת בן גד סך כולל של כ-550,000 ₪ והעביר חשבונית לחברת י.ע.ץ אשר הוצגה לרשויות מע"מ. חברת י.ע.ץ קיבלה זיכוי בסכום המע"מ על כן יש להפחית סכום זה מסכום התביעה . בהתאמה מר עזר יה יה חייב להשיב לחברה בגין האמור בתביעה הראשונה סך של 492,333 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד התשלום בפועל.

נוכח המסקנה אליה הגעתי בקשר לתביעות הכספיות הריי שדין התביעה שכנגד להידחות. מאחר וטענתו המרכזית של מר עזר כי כספי חברת צמח הם הלוואה שהעמיד לטובת החברה נדחתה וקבעתי כי בין מר עזר לבין החברה או האחים צדיק לא נכרת כל הסכם, לא בכתב ולא בעל פה לעניין ההלוואות הנטענות, הריי שמתייתר הצורך לדון ביתר טענות מר עזר בדבר גזל, הפרת התחייבות, חוסר תום לב, עשיית עושר ולא במשפט ודין התביעה שכנגד להידחות על כל ראשיה.
על כן וכאמור לעיל, התביעה הראשונה מתקבלת, התביעה שכנגד נדחית ועל מר עזר להשיב לקופת החברה סך של 492,333 ₪ כמו כן התביעה השנייה נידחת מחמת התיישנות. אשר לטענת הקיזוז שהעלה מר עזר כמתואר בסעיף 22 לפסק הדין בגין זכאותו לדמי ניהול דין הטענה להידחות משום שלא הוכחה. לא הוכח כי הוסכם על תשלום דמי ניהול למר עזר ממועד הקמת החברה וכי הוסכם כי הסכום החודשי שישולם יעמוד על סך 6660 ₪. לא הוברר כיצדנתבע או חושב סכון זה.
קיפוח המיעוט
מר עזר עותר לסעדים בתביעה זו להסרת קיפוחו ומלין כי זכויותיו כבעל מניות בחברה, קופחו על ידי האחים צדיק בדרכים הבאות: האחים צדיק פגעו בציפיותיו הלגיטימיות ליטול חלק בניהול החברה שהיא חברת מעטים, מעין שותפות, ופיטרו אותו מדירקטוריון החברה; האחים צדיק מדרו אותו מכל הנעשה בחברה; האחים צדיק עושים שימוש במשאבי י.ע.ץ לצורך מימון הוצאותיהם האישיות ובשל העדר פעילות עסקית בחברה, הריי שאין הצדקה להותירה פעילה. כמו כן נטען כי מר יאיר גזל דמי ניהול, אופציות ומניות של חברת פריון להם הייתה זכאית החברה. במסגרת הסעדים שהתבקשו עתר מר עזר להורות לאחים צדיק לרכוש את מניותיו בערכן, ערב מעשי הקיפוח, כאשר סך הפיצוי והרכישה הינו בסכום של 1,824,322 ₪.
האחים צדיק דוחים את טענותיו של מר עזר וטוענים כי תביעת הקיפוח היא תביעת סרק שהוגשה במטרה להסיט את תשומת הלב מגזל כספי החברה שבוצע על ידי מר עזר עצמו. כמו כן נטען כי מר עזר לא הוכיח לא " חליבת כספים" ולא כל פעולה מקפחת ומשכך דין טענותיו להידחות.
תשתית נורמטיבית
נקודת המוצא לבחינת טענות הקיפוח שהועלו על ידי מר עזר היא כמובן הוראת סעיף 191 לחוק החברות הקובעת כדלקמן:
"191. (א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן ( א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך.עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך".

המאפיין את הוראות סעיף זה הוא היותו " הוראת מסגרת" המאפשרת לבית המשפט להעניק קשת רחבה של סעדים כאשר לבית המשפט גמישות ושיקול דעת נרחב במילוי התוכן והוא רשאי ל"התאים את הדין" ולהעניק את הסעד הראוי בהתאם לנסיבות המשתנות של המקרים העומדים לדיון בפניו, לשם הגעה לתוצאה צודקת. יצוין כי לבית המשפט סמכות לשלול מהצד המקופח סעד על פי סעיף 191 בשל פגם בהתנהגותו וזאת, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לו בהענקת סעד של הסרת קיפוח. ההוראה נועדה להסיר קיפוח, קרי, להעניק סעד למקופח ולא להעניש את המקפח, ומסיבה זו קביעת קיומו של קיפוח תלויה בשאלה האם התוצאה הינה תוצאה מקפחת ולא בשאלת מניעיו של המקפח.
הפסיקה הדנה בבחינת המונח קיפוח קבעה כי קיפוח הוא מצב בו מתקיימת בחברה חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות ובפרט בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט בה. כמו כן קיפוח יוכר גם כאשר נפגעות הציפיות הלגיטימיות של הצדדים וזאת, אף אם אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה אך בתנאי שיהא בהתנהגות האמורה משום גרימת עוול לטוען לקיפוח, בין אם בעקבות אירוע מסוים או בעקבות צירופם של מספר אירועים ( בית המשפט הבוחן את טענות הקיפוח מתחשב באופייה של החברה הניצבת בפניו, שכן סוג החברה ואופייה המיוחד עשוי להשפיע על הציפיות הלגיטימיות של הצדדים ובתוך כך על השאלה האם התקיים קיפוח. כך למשל בחברת מעטים שהיא מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה ולהשפעה על קבלת החלטות במסגרתה הנטל להוכחת קיומו של קיפוח רובץ על הטוען לו כאשר על בעלי המניות הטוענים לקיפוח להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח. אם הובאה ראיה עובר הנטל לצד שכנגד להוכיח כי פעל כראוי ובאופן שאינו מקפח את המיעוט.
ראה לעניין זה: רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ (19.1.2017)) ; צפורה כהן, בעלי מניות בחברה, כרך ב', עמ' 93, 131-132 (מהדורה שנייה, 2008) (להלן: "כהן"); ע"א 3662/17 יהושע כהן נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (01.02.2018); ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (1.9.2015) ׁ(להלן: "פסק דין אדלר"); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים ( נתב"ג) בע"מ נ' תש"ת חברה למפעלי תיירות ושירותי אחזקה בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 246 (1996); רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט (3) 380 (2005).

טיבה של חברת י.ע.ץ - "מעין שותפות"

חברת מעטים שהיא מעין שותפות מתאפיינת בחובת האמון ייחודית בין בעלי המניות בחברה. בית משפט יוצא מנקודת הנחה כי הקשר בין בעלי המניות יצר בליבם ציפייה לאמון הדדי ולחובת גילוי מוגברת ביניהם. לכן התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה להוות בסיס לתביעת קיפוח כאשר אובדן האמון כשלעצמו עשוי להוביל את בית המשפט להענקת סעד של פירוק החברה ( ראה: רע"א 5337/17 דוד כץ נ' יעקב כץ (31.07.2017)) או סעד אלטרנטיבי לפירוק, המאפשר הפרדת כוחות בין בעלי המניות תוך שמירת פעילותה של החברה.

על מנת לקבוע האם עסקינן בחברת מעטים שהיא מעין שותפות נקבעו בפסק דין אדלר מבחני עזר לצורך סיווגה, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם .

בענייננו ועל פי המבחנים שהותוו בפסיקה, אני סבורה כי יש לסווג את חברת י.ע.ץ כ"מעין שותפות" וזאת בשים לב לנימוקים הבאים: ראשית, החברה נוסדה בעת שבין מר עזר למר בועז שררה מערכת יחסים קרובה המבוססת על אמון. מר יאיר, אחיו של מר בועז, הסתמך על הקרבה בין מר עזר למר בועז ועל היותם שותפים בחברות נוספות ובעקבות זאת הסכים יחד עם מר בועז על מינויו של מר עזר כדירקטור יחיד בחברה שהיה אחראי באופן כמעט מוחלט על ניהולה השוטף של החברה וכן על ניהול הכספים. מצב זה מלמד על מידת האמון העמוקה ששררה בין הצדדים בתחילת הדרך. שנית, בחברה שלושה בעלי מניות בלבד המחזיקים בשיעור אחזקות דומה כאשר לכולם זכויות חתימה בחברה; שלישית, אף שהצדדים התאגדו כחברה הכפופה למשטר תאגידי, התנהלותם הייתה לא פורמלית והחלטות החברה התקבלו בשיחות טלפון או פגישות אקראיות. מאפיינים אלו מובילים למסקנה חד משמעית כי הצדדים התנהלו בחברת י.ע.ץ בדרך שהיא מעין שותפות.

אובדן אמון בחברה מעין שותפות

ההלכה הפסוקה התייחסה בעבר למקרים בהם אובדן האמון בין שותפים בחברה שהיא מעין שותפות מהווה עילה המצדיקה מתן סעד של הפרדת כוחות בין הצדדים וזאת אף שלא הוכח קיפוח וכן גם במקרים בהם הצד הטוען לקיפוח לא עתר לקבלת סעד כזה ( ראה לעניין זה: פסק דין אדלר, פסקה 76, 79 ; ע"א 3303/13 אהרון סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ ( סעיף 10 לפסק הדין) (29.9.2015)).

היינו, בחברה שהיא מעין שותפות די שאבד האמון בין השותפים כדי להעניק סעד של היפרדות ואין הכרח כי אובדן האמון יוביל לקביעה כי הפגיעה באמון היא שמהווה קיפוח. כמו כן בפסיקתו של בית משפט השתרשה ההלכה כי בנסיבות בהן נדרשת הפרדת כוחות עקב אובדן אמון בין ה"שותפים", בחברה שהיא מעין-שותפות, יש להעדיף סעד של הפרדת הכוחות על פני סעד של פירוק.

במקרה דנן אני סבורה כי התנהלות הצדדים עובר להגשת התביעה וגם לאחריה מלמדת כי אבד האמון בין ביניהם והצפיות הלגיטימיות של שני הצדדים אינן יכולות להמשיך ולהתקיים באופן המצדיק להורות על מתן סעד של הפרדת הכוחות.

כפי שקבעתי לעיל, עסקינן בחברה שהיא מעין שותפות אשר הוקמה מתוך צפייה והחלטה של כל הצדדים כי מר עזר ינהל את עניינה של החברה בשיתוף פעולה ומתוך אמון מלא, שהיה קיים ביניהם. בניגוד ליחסי הצדדים ששרו בעת הקמת החברה, כעת בין הצדדים קיים משבר אמון שנמשך לאורך זמן ואף החריף נוכח ריבוי הליכי המשפט המתנהלים בין הצדדים שהוביל לכך כי הלכה למעשה החברה מתנהלת על ידי שניים מתוך שלושת בעלי המניות אשר פועלים ביניהם בתיאום מוחלט ויוצרים למעשה " וטו" כנגד השותף השלישי. בסיטואציה זו איני סבורה כי ניתן לשקם את יחסי הצדדים או לכפות על מי מהם להמשיך לעבוד יחד כאשר ממילא הם מסוכסכים ואינם משתפים פעולה ( ראה למשל: ת"א ( כלכלית) 20417-11-14 אייל שלו נ' קידמה החברה המרכזית לגז (15.11.16)) .

לכן אני סבורה כי לנוכח האמור יש מקום להורות על הפרדה בין הצדדים וזאת גם אם לא יוכח הקיפוח הנטען על ידי מר עזר בתביעה דנן. יחד עם זאת אבחן מקצת מטענות הקיפוח שהועלו על ידי מר עזר אשר יש בחלקן להשפיע על שווי החברה, שהינו רלוונטי לצורך מימוש סעד הפרדת הכוחות בין הצדדים.

פיטורי מר עזר מהדרקטוריון ופגיעה בציפיות הלגיטימיות לניהול החברה

מר עזר טען כי פיטוריו מדירקטוריון החברה נבע מרצונם של האחים צדיק להעביר לידיהם את כוח השליטה בחברה במטרה לנצל נכסיו, וזאת כחלק מסיכסוכים נוספים הקיימים בין הצדדים. מנגד האחים צדיק טענו כי מאז הקמת החברה ובמשך למעלה מעשור שימש מר עזר כדירקטור יחיד עד להדחתו לאחר שהחל מחודש ספטמבר 2010 לא ענה לפניותיהם לכנס אסיפה, ונמנע ממתן דיווחים אודות מצבה הכספי של החברה ועסקיה. על כן ביום 12.11.10 מר יאיר זימן אסיפת בעלי מניות שנקבעה ליום 12.12.10.

במסגרת הזימון לאסיפה מר עזר התבקש להעביר מסמכים שונים של החברה ובכללם דוחות כספים. כמו כן צוין כי נושא האסיפה יהיה, בין היתר, מינוי חברים בדירקטוריון, וכי האסיפה תתקיים בכתובת מגוריו של מר בועז. ביום 5.12.10 השיב מר עזר להודעת הזימון תוך שהלין על מיקום הפגישה והתנגד לקיומה במיקום זה. על אף התנגדותו של מר עזר, ביום 12.12.10 התקבלה החלטה באסיפת בעלי המניות בחברה שהתקיימה בהעדר מר עזר ובהתאם להחלטה זו הוחלט על סיום תפקידו של מר עזר כדירקטור יחיד בחברה ועל מינויים של האחים צדיק כדירקטורים. יצוין כי במועד הדחתו של מר עזר, טרם התברר עניין משיכות הכספים שבוצעו על ידו מחשבון החברה ורק לאחר החלפת הדירקטוריון ובעת שהאחים צדיק בחנו את מצבה הכספי של החברה הם גילו אודות העברות הכספים שביצע.

אציין כי אין ממש בטענת מר עזר בקשר לחובת קיום האסיפה דווקא במענה הרשום של החברה. חברה פרטית שכל בעלי מניותיה בישראל, חובתה לקיים את האסיפה הכללית בישראל ( ס' 73 לחוק החברות) ואין כל הוראה בחוק בקשר למיקום האסיפה בתוך ישראל. כמו כן לא הוכח כי היה ממש בחששות מר עזר כי יהיה מאוים להגיע לאסיפה שנועדה להתקיים בביתו של מר בועז. יחד עם זאת אם כך חש מר עזר היה עליו להציע מקום נטרלי חליפי לקיום האסיפה או להשתתף בה באמצעות שליח מטעמו.

בנוסף גם לגופו של עניין לא מצאתי בהחלטה על פיטוריו של מר עזר מדירקטוריון החברה משום קיפוח. בעלי המניות, קרי האחים צדיק, רשאים היו לפעול כך כאמור בס' 230 לחוק החברות ולפטר את מר עזר מתפקידו כדירקטור בחברה. כמו כן בנסיבות העניין איני סבורה כי פיטוריו פגעו בציפיותיו הלגיטימיות לנהל את החברה.

אין ספק כי במצב עניינים רגיל, פיטוריו של בעל מניות ממשרתו כדירקטור בחברה שהיא מעין שותפות שהוקמה מתוך כוונה וציפייה לניהול משותף של עסקי החברה עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח ( ראה: ע"א 275/89 אלימר עזר דוידזון נ' אלימר עזר אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125 (1991)). אולם אני סבורה כי בענייננו ציפיות אלו נגדעו עם תחילת הסכסוך והידרדרות ביחסיי הצדדים, ולמרות הציפיות שהיו במועד הקמת החברה הן לא יכולות היו להמשיך להתקיים. הקרע שנוצר בין הצדדים, ההליכים המשפטים שהם מנהלים זה כנגד זה משך שנים הובילו מטבע הדברים לחוסר אמון בינהם, ולנתק תקשורתי כמעט מוחלט ובמצב הדברים שנוצר נאלצו האחים צדיק להחליף את מר עזר בתפקידו ומינו עצמם כדירקטורים בחברה. כמו כן התנהלותו הפסולה של מר עזר אשר משך כספים בסכומים ניכרים מהחברה ובאופן חד צדדי יש בה להצדיק את הקביעה כי שלילת ציפיותיו להשתתף בניהול החברה הינה מוצדקת ואין לומר כי מדובר בפעולה מקפחת ( ראה: כהן, בעמ' 131-129; ת"א (כלכלית ) 20417-11-14 אייל שלו נ' קידמה החברה המרכזית לגז בע"מ (29.6.2017)).

בהקשר זה אציין כי מאחר וקבעתי כי פיטוריו של מר עזר מדירקטוריון החברה נעשו כדין ומעת שהוא אינו מכהן כדירקטור בחברה, זכויותיו לעיין בחשבונות החברה ומסמכיה הם מצומצמים מאלה המוקנים לדירקטורים ולכן אין למר עזר זכות מוקנית לעיין במסמכי החברה ובחשבונותיה, מעבר להרשאות שבדין (ראה: סעיפים 184-185 לחוק החברות). כמו כן עם הדחתו של מר עזר מדירקטוריון החברה, אין גם מקום לכך שתינתן לו זכות חתימה בחברה וביטולה של זכות זו כשלעצמה אינה מהווה מעשה קיפוח (ראה: הפ (ת"א) 66750-06-16 שי בן-ארי נ' רם שכטר (20.7.2017)).

נוכח האמור לא מצאתי כי יש בפטוריו של מר עזר מדירקטוריון החברה מעשה קיפוח. אולם גם אם בפיטוריו של מר עזר מדירקטורין החברה אין כדי להצדיק סעד של קיפוח, הריי ברור הוא שעצם הדחתו מתפקיד זה מעיד על משבר האמון העמוק בין הצדדים אשר מצדיק כאמור את מתן סעד הפרדת הכוחות, כאמור לעיל.

מניות ודמי ניהול מחברת פריון

מר עזר טען כי מר יאיר כיהן בדירקטוריון פריון ( או בשמה הקודם אינקדימייל) כחלק מתפקידו בחברת י.ע.ץ ותוך שהוא נהנה מכך שחברת י.ע.ץ מכסה את הוצאותיו והוא זוכה לשכר עבודה מחברה אחרת בשליטתו, חברת חץ אקולוגיה. בתמורה לכך חברת י.ע.ץ הייתה זכאית לתשלום חודשי של דמי ניהול מחברת פריון בסך של 1,500$ כאשר החל מחודש אוקטובר 2007 מר יאיר הורה כי דמי הניהול ישולמו ישירות לחשבונו הפרטי ולא לחשבון חברת י.ע.ץ. על כן מר עזר טוען כי יש לראות בפעולה זו מעשה קיפוח מובהק.
מר יאיר מתנגד לטענות מר עזר וטוען כי קודם להקמת החברה הועסק באופן עצמאי כיועץ וכדירקטור בחברת אינקרדימייל בה היה זכאי לשכר ואופציות לקבלת מניות אינקרדמייל כפי שנקבע בהסכם מיום 24.5.01 ( נספח 7 לנ/3). לטענתו שכר הדירקטורים שולם לו תמיד בגין פעילותו האישית שאינה קשורה לחברת י.ע.ץ ובהתאם להסכמות שהיו במועד ייסוד החברה, ביקש מר יאיר להעביר את התמורות האישיות שהגיעו לו כשכר דירקטורים מאינקרדימייל לחברה כהשקעת הון בה וזאת עד לשנת 2007 ועם פרוץ הסכסוך בין הצדדים.
גם כאן אין מנוס מהמסקנה כי טענות מר עזר דינן להידחות. אכן מר עזר הינו בעל מניות בחברות אשר שלמו למר יאיר שכר בגין פעילותו בהן. אולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל למסקנה כי השכר המשתלם למר יאיר באותן החברות ( חברת חץ אוברסייז או חץ אקולוגיה) כולל גם את פעילותו בחברת י.ע.ץ. מר עזר לא הציג כל מסמך או הסכם מטעם החברות הנ"ל לביסוס טענותיו כלפי מר יאיר ולהפך מעיון בהסכם העבודה של מר יאיר בחברת חץ אקולוגיה מיום 18.7.07 ( ת/6) עולה כי אין בו כל הוראה לפיה זכותו של מר יאיר לשכר כוללת גם ביצוען של פעולות לטובת חברת י.ע.ץ. כמו כן בהסכם זה צוין מפורשות כי מר יאיר מכהן בשכר בחברה אחרת שאינה מתחרה בחץ אקולוגיה, ומהוראה זו ברור כי השכר המשתלם למר יאיר מכוח הסכם זה אינו כולל את פעילותו בחברת י.ע.ץ או בכל חברה אחרת.
האמור לעיל נתמך גם בעדותה של יו"ר דריקטוריון אינקרדמייל לשעבר, גב' גוטליב, לפיה החל משנת 2001 מר יאיר כיהן כדירקטור בשכר בחברת אינקרדמייל , ובמשך כעשר שנים לערך, כאשר במסגרת הסכם השכר שלו הוא היה זכאי לקבלת אופציות ושכר דירקטורים. גב' גוטליב אישרה כי חברת אינקרדמייל וכן היא עצמה אינם מכירים את חברת י.ע.ץ או את בעלי מנותיה וכי חברת י.ע.ץ מעולם לא סיפקה ו/או נתנה לחברת אינקרדמייל שירותים כלשהם.
יצוין כי לבעלי המניות בחברת י.ע.ץ היו עיסוקים נוספים מעבר להיותם בעלי מניות בחברה זו ולא נאסר על מי מהם לקבל באופן פרטי שכר ממקור אחר. אין זה סביר כי הכנסותיהם של בעלי המניות בגין העיסוקים האחרים יזקפו כולם לטובת החברה. דברים אלו נכונים בפרט כאשר פעולתו של מר יאיר בחברת אינקרדימייל הסתכמה בישיבות של שעתיים עד שלוש בחודש וכאשר מר עזר בעצמו אישר כי פרט לחברת י.ע.ץ, ניהל במקביל חמש חברות נוספות.
לא מצאתי ממש גם בטענות מר עזר כי הימנעותם של האחים צדיק למכור את מניות אינקדימייל גרמה לחברת י.ע.ץ נזקים בסך של כ- 2,000,000 ₪ בשל תנודות בשער מניית פיריון. טענותיו של מר עזר בקשר להתרשלות האחים צדיק בעניין זה נטענו באופן לקוני, ללא כל ביסוס או תימוכין. מלבד הטענה הסתמית כי " האינטרס האישי" של האחים צדיק הוא שחייב את מכירת המניות, אין כל תשתית עובדתית המבארת מהו אותו אינטרס אישי. כמו כן תנודות בשער המניות אינן ניתנות לחיזוי וממילא מר עזר לא הוכיח את הנזקים הנטענים כתוצאה מכך. מר עזר צירף לתצהירו תדפיס מאתר אינטרנט YAHOO! FINANCE שבו מתפרסמים שערי המניות במועדים נקובים, אולם אין די בתדפיס זה להוכחת היקף הנזק הנטען. ניתוח של שערי מניות הם עניין שבמומחיות ומקובלת עליי טענת האחים צדיק כי היה על מר עזר להגיש חוות דעת של מומחה כדי להוכיח את התנודות הנטענות בשער המניה. מר עזר לא עשה כן ומשכך אין לי אלא לקבוע כי הנזק הנטען לא הוכח.
העמסת הוצאות אישיות על חשבון החברה
מר עזר טען כי מר יאיר עשה שימוש בזכות החתימה שלו בחברה, בין השאר, בפעולות אשר העמיסו על קופת החברה את הוצאותיו האישיות ובכללן: מנוי לעיתון " הארץ" המגיע לביתו הפרטי, בעלות כוללת של כ- 15,000 ₪; חשבון טלפון האישי והפרטי של אשתו משולם מחשבון החברה בעלות כוללת של כ- 50,000 ₪; בגין רכישה והחלפת רכבים למר יאיר נגרם לחברה הפסד מצטבר בסך של כ 150,000 ₪. כמו כן טען כי מר יאיר נהג להוציא חשבונית של החברה עבור עבודת אשתו כמעצבת והחברה הייתה נושאת בעלויות המס בגינן; וכן כי מר יאיר החזיק בכרטיס אשראי של החברה, בו עשה שימוש, בהתאם לצרכיו, עד לשנת 2004 ובכלל זה ביצע משיכות ורכישות לצרכיו בהיקפים משמעותיים.
האחים צדיק הכחישו טענות אלו וטענו כי אינם מקבלים כל טובות הנאה כספיות שאינן קשורות לביצוע תפקידם בחברה. כמו כן נטען כי עם הקמת החברה הוסכם כי החברה תישא בהוצאותיו של מר יאיר ובכללם טלפון נייד ועד היום לא השתנו הסכמות אלו. מר יאיר טען עוד כי הרכב שנרכש על ידי החברה לשימושו נמכר והכספים הופקדו בחשבון החברה.
בטרם אדון לגופם של דברים אציין כי הן מר עזר והן האחים צדיק מסכימים כי חברת י.ע.ץ אינה פעילה וזאת החל ממועד פרוץ הסכסוך ולכל המאוחר בשנת 2009. מטענות הצדדים גם עולה כי החל משנת 2007 הצדדים חדלו מלהשקיע בחברה ומלבד הכנסות כתוצאה מקבלת תביעות הפיצויים ( בשנת 2010) וקבלת דיווידנד מחברת אינקדמייל ( בשנים 2009-2010), אין לחברה כל פעילות. כמו כן הצדדים לא גיבשו כל הסכם לסיום פעילותם ולא הסדירו את המשך השימוש בנכסי החברה, ככל שנעשה, ולמעשה כל צד עשה בנכסי החברה כראות עיניו. על כן אני סבורה כי ככל שמי מהצדדים עשה שימוש בנכסי החברה שלא לצורך פעילותה, קרי הוצאות לצורך ייצור הכנסות, הריי שיש להשיבם לחברה. הדברים נכונים גם בקשר להטבות שהצדדים הסכימו להם עם ייסוד החברה, שהריי מעת שהסתימה פעילותה העסקית של החברה בשנת 2010 אין כל הצדקה ממשית להמשך קבלת ההטבות כאמור.
באשר לטענות מר עזר לרכישת רכבים למר יאיר שגרמו לטענתו הפסדים לחברה בהיקף של 150,000 ₪. הטענה נטענה בצורה כללית וללא כל תימוכין לנזקים הנטענים ומשכך דינה להידחות.
לעניין חיוב החברה בהוצאות אישיות, מר עזר צירף לתביעתו העתק פירוט חיובים בכרטיס האשראי של החברה ודף פירוט תנועות בחשבון החברה מהם עולה, בין היתר, כי ביום 18.12.12 בוצעה עסקה עם חברת פרטנר ע"ס 3,983 ₪; וביום 4.2.14 בוצעה עסקה נוספת בסך 3,798 ₪. מאחר ואין ספק כי במועדים בהן בוצעו ההוצאות הנ"ל, לחברה לא הייתה כל פעילות עסקית שהצדיקה כי החברה תישא בעלויות אלו, אני סבורה כי מצב עניינים זה מהווה קיפוח.
באשר למימון ההליכים המשפטים שהוגשו כנגד החברה בהם נטלו חלק האחים צדיק, אני סבורה כי כאשר הבסיס לתביעות נעוץ בסכסוך שבין בעלי המניות בחברה, כמו במקרה שבפניי, אין מקום לכך שהחברה היא שתממן את העלויות הכרוכות בניהול התביעות הללו. לחברה אין עמדה או טענות השונות מאלה של האחים צדיק באופן אשר יצדיק כי מימון ההליכים יבוצע מקופתה וגם האחים צדיק לא הראו כל הצדקה ממשית לכך. על כן על האחים צדיק, ביחד ולחוד, להשיב לקופת החברה את הכספים שנמשכו בגין ניהול תביעת הקיפוח, התביעות הכספיות (כולל בבית משפט השלום) ובגין התביעה שהוגשה על ידי דהאן.

בהקשר זה אציין כי אני דוחה את טענות מר עזר לעניין הוצאותיו בגין ניהול התביעה שהגיש דהאן גם כנגדו. פסיקת הוצאות מסורה לשקול דעתו של בית משפט לפניו נדון העניין. משלא נפסקו הוצאות משפט לטובת מר עזר ומר עזר גם לא השיג על החלטה זו באמצעות הגשת ערעור, אין מקום לקבלת סעד זה בהליך דנן.

לאור האמור ועל מנת להתחקות אחר מלוא הסכומים שהוצאו מחשבון החברה שלא לצורך פעילותה העסקית, ולנוכח הטענות הדדיות שיש לצדדים אודות משיכת כספים מחשבון החברה המוסווית בדרכים שונות, יש צורך בקבלת מידע נוסף ועל כן אני מורה על מינוי מומחה אשר יבחן את כל התשלומים שנמשכו מקופת החברה וזאת החל ממועד היווסדה ועד היום תוך ציון מהות התשלום ובעל המניה המשלם. תשלומים שאינם לצורך פעילותה העסקית של החברה, יש לזקוף כחוב של בעל המניה כלפי החברה. בהמשך פסק הדין יינתנו הוראות מתאימות בקשר לכך.
נוכח הסעדים בסעיף זה מתייתר הדיון בתביעה למתן חשבונות.
הסעד הראוי – התמחרות
טרם סיום אציין כי בחרתי להתייחס בהכרעתי לטענות מרכזיות שהיו בליבת המחלוקת בין הצדדים ולאחר שהכרעתי בהן לגופן והגעתי למסקנה כאמור, איני נזקקת להתייחס לטענות נוספות שהעלו הצדדים ושאין בכוחן לשנות ממסקנתי. על כן, כפי שקבעתי לעיל, אני סבורה כי הסעד הראוי בנסיבות העניין הוא סעד של הפרדת כוחות בעקבות אובדן האמון בין הצדדים. משכך, אין מקום למתן הוראות וסעדים בקשר להמשך ניהול החברה שכן אובדן האמון מאיין כל אפשרות של המשך שיתוף פעולה בין בעלי המניות בחברה. מה גם שאין מחלוקת שאין מדובר בחברה פעילה.
בפסק דין אדלר, שאוזכר לעיל,  סקר בית המשפט את הסעדים העומדים לרשותו בבואו להורות על " הפרדת כוחות" בין בעלי מניות.
הסעד שהתבקש בתובענה שלפני הוא סעד הפרדת כוחות בדרך של " רכישה כפויה" אולם איני סבורה כי זהו הסעד המתאים בנסיבות העניין. במקרה דנן מר עזר לא הוכיח את טענות הקיפוח וגם התנהלותו שלו במועדים בהם ניהל את החברה לבדו לא הייתה נקייה מספק, משכך אני סבורה כי ראוי להביא להפרדת כוחות במקרה דנן בדרך של התמחרות כאשר על פי האמור בפסק דין אדלר שאוזכר לעיל זוהי " דרך המלך" שתבוצע בשיטת המעטפות.
לנוכח יחסי הצדדים ולאור הצורך ממילא בקבלת חוות דעת מומחה כאמור בס' 123 לעיל, אני ממנה את רואה החשבון בורוכוף גם כנאמן לצורך ניהול ההתמחרות וזה יפעל בהתאם להוראות שלהלן:
הצדדים ימציאו למומחה בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה סיכום תמציתי של טענותיהם בנוגע למשיכת כספים מקופת החברה לצרכים אישיים כאמור בסעיפים 118-124 לעיל וכן מסמכים רלוונטיים מהחברה.
בתוך אותו מועד יגישו הצדדים למומחה הצעותיהם לרכישת הזכויות בחברה במעטפות חתומות . קרי כל צד יעביר הצעתו לרכישת חלקו של הצד השני בהתאם לשווי החברה כולה. בד בבד תומצא ערבות בנקאית אוטונומית בגובה 10 אחוז מערך ההצעה לנאמן.
המומחה ייתן בתום 20 יום לאחר מכן חוות דעת הן בנוגע לכספים שעל כל צד לשלם לצד השני בגין האמור בסעיפים 118-124 לפסק הדין וכן יעדכן את בית המשפט בדבר תוצאת ההתמחרות. לאחר מתן העידכון יוציא בית המשפט החלטה המפרטת תוצאת ההתמחרות.
הצד הזוכה ישלים את רכישת הזכויות של הצד השני תוך 60 יום ממועד הודעת המומחה לבית המשפט ומתן תוקף של החלטה להודעתו . עם התשלום יועב רו לצד הזוכה אחזקות הצד המפסיד בחברה וינקטו פעולות נדרשות לשיחרור הצד המפסיד מתפקידיו בחברה וחבויותיו בה.
ככל שהצד הזוכה לא יעמוד בהתחיבויותיו לשלם התמורה ולשחרר הצד השני מתפקידיו בחברה במועד תעבור זכות הרכישה לצד שכנגד אשר יהיה חייב לבצע הרכישה ושינו התפקידים והחבויות בחברה בתוך 120 יום ממועד מתן החלטת בית המשפט בענין תוצאות ההתמחרות .
צד שלא יגיש הצעה יראו אותו כמי שהפסיד בהתמחרות או כמי שויתר על הצורך בעריכת התמחרות ובביצוע הסעד הרלוונטי האמור בפסק דין זה.
בהוצאות המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים. המומחה יודיע לבית משפט מהו שכר טרחתו בתוך 7 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו . שכר הטרחה יקבע בהחלטה נפרדת על ידי בית המשפט.
בהתחשב בתוצאות פסק הדין ובאמור בו יישא כל צד בהוצאותיו. התיק יובא לעיוני לבדיקת הודעת המומחה על שכר טרחתו בעוד 10 ימים ולבדיקת חוות דעת המומחה והודעתו בעניין ההתמחרות בעוד 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.