הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 2096-05-20

בפני
כבוד ה שופט שמואל מנדלבום

תובעת

קנדקו בע"מ

נגד

נתבעים

  1. בנק הפועלים בע"מ
  2. לבנה אבן פז
  3. משה אבן פז
  4. נטע אבן פז
  5. לילך אבן פז
  6. נעמה אבן פז
  7. זיוה אבן פז
  8. גילה אבן פז

החלטה

לפניי בקשה של חברת קנדקו בע"מ (להלן: "קנדקו" או "המבקשת") למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים למשוך את הכספים המופקדים בחשבון מס' 438675 (להלן: "החשבון החדש") שמתנהל אצל המשיב 1 – בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק"), בסניף חדרה.

רקע עובדתי - כללי
לצורך סיוע בהבנת הרקע העובדתי הרלוונטי, נדרש להקדים ולפרט את "הנפשות הפועלות" ואת הקשר המשפחתי ביניהם.

במוקד הרקע העובדתי עומד הקשר העסקי שהיה במשך מספר שנים בין המבקשת שהינה חברה העוסקת בכוח אדם לרבות הבאת והעסקת עובדים זרים, ובעלה ומנהלה הוא מר גרי קנדרו (להלן: " קנדרו"), לבין המשיבה מס' 8 , גילה אבן פז (להלן: "גילה"), שעל פי הנטען הייתה בקשרי ידידות עם קנדרו ומשפחתו ואף עבדה במספר תפקידי מפתח ב מבקשת.

המשיבים/בות 2 – 8 הינם כולם בעלי קשר משפחתי לגילה. המשיב 3 – משה אבן פז (להלן: " משה"),הוא גיסה, אחי בעלה המנוח של גילה, והוא נשוי למשיבה 2, לבנה אבן פז (להלן: "לבנה").המשיבות 4 – 7 הינן בנותיה של גילה.
משה והמשיבות 4 – 7 הינם גם יורשיה של חמותה של גילה, טובה אבן פז ז"ל (להלן: "המנוחה "). משה הוא בנה של המנוחה והמשיבות 4 – 7 הינן נכדותיה של המנוחה .

על פי צוואתה של המנוחה מיום 8/10/94. משה הוא היורש של 50% מרכושה, והמשיבות 4 – 7 50% (1/8 לכל אחת מהן).

החשבון החדש נשוא הבקשה הינו בבעלות משותפת של לבנה ושל המנוחה ובהתאם לאמור לעיל, משה והמשיבות 4 – 7 "באים בנעליה" של המנוחה ואף הם בעלי החשבון החדש .

תמצית טענות המבקשת
תמצית טענתה של המבקשת היא שכל הכספים המצויים בחשבון החדש הינם כספים של גילה אשר הוברחו לחשבון החדש, מחשבונות אחרים על מנת למנוע את תפיסתם על ידי עיקולים שהטילה המבקשת.

בבקשה מתוארים הליכים משפטיים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 461/03) בין המבקשת לבין המשיבים, במסגרתם טענה המבקשת בתביעה שהוגשה על ידה, כי גילה גנבה כספים מהמבקשת בסיוע של משה והמשיבות 4 – 7.

במסגרת ההליכים הוטל צו עיקול זמני על כספי המשיבים בבנק, וביום 12/5/03, ניתנה תשובת הבנק לצו העיקול (נספח "2" לבקשה ) ועל פיה הבנק עיקל סכום כולל של 598,350 ₪ בחשבון עו"ש, סך של 329,607 ₪ בפיקדון מט"ח, סך 208,220 ₪ בצמרת גמישה ו- 20,300 ₪ בעו"ש מט"ח ו- 1,000 ₪ בפקדון – סה" כ 1,157,477 ₪.
יצוין כי בתשובתו הבנק לא פירט את מספרי החשבונות שבהם נתפסו הכספים השונים.

רק ביום 1/7/15, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן-" פסק הדין") אשר חייב את גילה להשיב למבקשת סך של 2,084,269 ₪, בתוספת סך של 420,575 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין וכן חויבו משה והמשיבות 4 – 7 להשיב למבקשת סכומים שונים.
ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון – נדחה (ע"א 6624/15).

המבקשת נקטה בהליכי הוצאה לפועל לגביית פסק הדין, ובמסגרתם העביר הבנק לתיק ההוצל"פ אותו פתחה המבקשת סך של 889,200 ₪ בלבד.
בעניין זה מעלה המבקשת טענות רבות כנגד הבנק על כך שבהתאם לתשובת הבנק לצו העיקול שהוטל בשנת 2003! הבנק עיקל סך של 1,157,447 ₪, ובהתאם לא יתכן כי לאחר 13 שנים!! העבי ר הבנק לתיק ההוצל"פ רק סך של 889,200 ₪, ואולם יוקדם ויודגש כי אינני נדרש לדון בכל הטענות הללו מאחר והן אינן רלוונטיות לשאלת צו המניעה הזמני, זאת למעט סוגיה אחת שעלתה מכתב ההגנה שהגיש הבנק ואליה אתייחס בהמשך.

טענת המבקשת ביחס לכספים המצויים בחשבון
במסגרת הבקשה, נטען כאמור כי כל הכספים המצויים בחשבון החדש, הם כספי גילה שעוקלו במסגרת צו העיקול והוברחו לחשבון החדש או כספים של גילה שהמבקשת הייתה זכאית לעקל, אך עיון בבקשה מעלה כי בפועל טענות המבקשת התמקדו בשני סכומים , האחד, סך של 300,000 ₪ שלגביו נטען בבקשה כי עוד ביום 8/4/03 , בטרם הוגשה תביעת המבקשת והוטלו העיקולים הזמניים, גילה העבירה מחשבון אחר שהתנהל על שמה בסניף הבנק (שמספרו היה 220902) את הסך האמור לחשבון משותף, אותו היא ניהלה ביחד עם המנוחה שמספרו היה 28114 (להלן: "החשבון המשותף"), ומשם בהמשך הועברו הכספים לחשבון החדש.
בהקשר זה יוקדם ויצוין כי בכתב ההגנה של הבנק שהוגש בהליך ואליו נתייחס בהמשך, נטען כי גילה מעולם לא הייתה אחד מבעלי החשבון המשותף.

לטענת המבקשת, כספי החשבון המשותף, ובכלל זה הסך של 300,000 ₪, עוקלו במסגרת העיקול הזמני שהוטל על ידם, ובהתאם לא ניתן היה להעבירם לחשבון אחר בטרם יבוטל עיקול, ובכל מקרה הסך של 300,000 ₪ הוא בבירור כספים של גילה ,שהוברחו מהחשבון הקודם של גילה , ולאחר מכן מהחשבון המשותף על מנת למנוע את עיקולם , אך הם נותרו כספים של גילה , שהמבקשת רשאית לעקלם או להיפרע מהם בהתאם לפסק הדין .

הסכום השני, הינו סך של 24,000 ₪ שהועבר אף הוא לחשבון המשותף וממנו לחשבון החדש , אך בדיון שהתקיים בפניי אישרה ב"כ המבקשת כי "לגבי ה- 24,000 ₪ יתכן וטעינו, וצודקים המשיבים שמדובר בפעולת חיוב וזיכוי של 12,000 ₪ כל אחד" (עמ' 2 לפרוט' ש' 29), ובהתאם בשלב זה , אני סבור כי אין מקום להטלת צו מניעה כמבוקש בגין סכום זה.

מכל מקום,לטענת המבקשת בנסיבות שאינן ברורות לה, הצליחו המנוחה ו/או המשיבים להבריח את כספי החשבון המשותף לחשבון נשוא הבקשה – החשבון החדש - וזאת על אף קיומו של צו העיקול, וכן נטען כי החשבון החדש נפתח לצורך הברחת הכספים מהחשבון המשותף, וכי לבנה צורפה אליו כבעלת החשבון בשנת 2009.
את טענותיה מבססת המבקשת על האמור בכתבי טענות שה גישו המשיבים עצמם במסגרת סכסוך ירושה המתנהל ביניהם ביחס לנכסי המנוחה ובכלל זה ביחס לכספים המצויים בחשבון החדש(ת.א 25311-11-17 , המתנהל בבית משפט השלום בחיפה)(להלן-"תביעת היורשים") ובין היתר הביאה המבקשת ציטטות מתוך כתב תביעה שכנגד שהגישו המשיבות 5 ו- 7 כנגד משה ולבנה שבהן נטען כי משה וגילה היו רשומים כבעלים בחשבון המשו תף אך הוצאו ממנו והוחלפו בלבנה ,על מנת שלא יוטל עיקול על כספי המנוחה בחשבון המשותף כתוצאה מתביעת המבקשת כנגד גילה ומשה, ואף הופניתי למכתבו של ב"כ המשיבות 5 ו- 7 אשר דרש מבא כוח משה ולבנה, בין היתר, את תדפיסי החשבון החדש, תוך שהוא מציין כי זהו החשבון שאליו הועברו כספים לאחר שהוטל העיקול ע"י המבקשת.

יצוין כי לטענת המבקשת מתוך כתבי בי דין שהוגשו בתביעת היורשים עולה שבחשבון החדש ישנם כ-2 מיליון ₪.

לאור האמור, טענה המבקשת בבקשתה כי החשבון החדש הינו "גלגול" של החשבון המשותף, וכי מקור כל הכספים בחשבון המשותף היה כספים שהועברו ע"י גילה ואשר נגנבו מהמבקשת ובכלל זה, הסך של 300,000 ₪ כאמור לעיל.

בהקשר זה טענה המבקשת כי המנוחה הייתה אישה מבוגרת, אלמנה שנים רבות, שלא עבדה ולא היו לה מקורות הכנסה למעט פנסיה צנועה כאלמנת שוטר וקצבאות שמהן התפרנסה, ובהתאם לא ייתכן כי סכום העתק שנצבר בחשבון הינו של המנוחה.

לפיכך טענה המבקשת היא זכאית לקבלת סעד הצהרתי שלפיו כל הכספים בחשבון החדש הם כספיה של גילה ולחילופין גילה היא הבעלים של כל הכספים שהועברו מהחשבון המשותף, ולחילופי חילופין היא זכאית לעקל את הסך של 300,000 ₪ ו- 24,000 ₪ הנזכרים לעיל שערכם המשוערך עומד על סך כולל של 577,279 ₪.

טענות המבקשת ביחס לסכום של 71,175 אירו
עוד בטרם התקיים הדיון בצו המניעה, הוגש כתב הגנה מטעם הבנק, ובו אישר הבנק כי במסגרת צו העיקול משנת 2003, עוקל סך של 71,175 אירו (להלן-"71,175 אירו")ששוויו בשקלים במועד צו העיקול היה סך של 329,607 ₪, והסכום האמור עוקל בחשבון נוסף שמספרו 379954 (להלן: "החשבון הנוסף"), שבעליו היו המנוחה, משה וגילה.
לטענת הבנק, ביום 29/3/11, שמונה שנים לאחר צו העיקול הזמני הועבר הסכום האמור לעיל לחשבון החדש, זאת למרות קיומו של צו העיקול, ולאור התביעה הודיע הבנק למשיבים כי הוא מממש את זכות העי כבון המוקנית לו בחשבון החדש, על ה- 71,175 אירו, עד אשר תתקבל הכרעה משפטית האם עליו להחזיר את הכספים לחשבון הנוסף או להעבירם למבקשת , ובדיון שהתקיים בתיק ביקש ב"כ הבנק לקבל רשות להגיש טען ביניים לגבי הסך האמור.

לאור האמור בכתב ההגנה מטעם הבנק טענה המבקשת כי אף ביחס ל -71,175 אירו , ועל אף שהוא לא נכלל בבקשה המקורית , הונח על ידה בסיס ראייתי מוצק לטענה שלפיה מדובר בכספים של גילה שהוברחו לחשבון החדש , מחשבון אחר שהיה בבעלות גילה ובהתאם יש מקום למתן צו מניעה ביחס אליו, עד לבירור טענתה שלפיה היא זכאית להיפרע גם מסכום זה על פי פסק הדין.

טיעוני המשיבים
כנגד בקשת המבקשת העלו המשיבים טענות רבות ואקדים ואדגיש כי אין בכוונתי להתייחס לכל הטענות, המבקשות ליתן משקל לביקורת ולממצאים שליליים שנקבעו ביחס להתנהלותה של המבקשת בפסק הדין , ועניינה של הבקשה שלפני מצומצם לחיובים שנקבעו לחובת המשיבים "בשורה התחתונה" של פסק הדין.

מכל מקום, המשיבים העלו מספר טענות מקדמיות ובכ לל זה טענות התיישנות המבוססות על הטענה שלפיה בידי המבקשת היו דפי חשבון של החשבון החדש כבר בשנת 2005, ובהתאם כל עילת תביעה שהייתה בידה התיישנה, וכן נטען לשיהוי בהגשת הבקשה, זאת מאחר ובשנת 2003 במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי, כבר נדון עניינו של החשבון המשותף ולא הוטל עיקול עליו, והמבקשת יכלה כבר באותו מועד להגיש בקשה למתן צו מניעה ביחס לכספים המצויים בחשבון המשותף.

בנוסף נטען כי כבר בשנת 2019 צורפה המבקשת כצד לתביעת היורשים, ואף צורף פרוטוקול דיון מחודש מאי 2019 ושבו נדון גם עניינו של החשבון החדש, ולפיכך נטען כי כך בסמוך לאותו מועד יכלה המבקשת להגיש את בקשתה הנוכחית.
עוד נטען כי במסגרת תצהיר עדות ראשית שהגישה המבקשת בשנת 2012 בתביעתה בבית המשפט המחוזי, צורף תדפיס תנועות של חשבון גילה עם ציון של החשבון המשותף וגם בכך ראיה לכך שהמבקשת יכלה להגיש לפני שנים את בקשתה.
בנוסף טענה המשיבה 4 (להלן-"נטע"),כי נערך בינה ובין המבקשת הסדר פשרה, שבמסגרתו היא שילמה סך של 300,000 ₪ למבקשת לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל תביעות המבקשת כנגדה, ובהתאם דין תביעת המבקשת הנוכחית כלפיה להידחות על הסף.

בנוסף ולגופו של עניין טענו המשיבים כי הסך של 300,000 ₪ שהועבר כאמור מחשבונה של גילה לחשבון המשותף, היה במקור כספים של המנוחה שהועברו לגילה על מנת שישמשו לנכדותיה של המנוחה,והמשיבים צירפו לתשובתם אסמכתא מתאימה להעברה שבוצעה, ובהתאם כל שעשתה גילה ה וא להחזיר את הכספים לידי המנוחה, ואין בעובדה שהיא העבירה את הכספים למנוחה על מנת שהמבקשת לא תעקל כספים אלו , כדי להקנות לבקשת זכות באותם כספים.

בנוסף נטען כי אין כל ראיה שהסך האמור הועבר מהחשבון המשותף לחשבון החדש, ואף צורפו לתגובת נטע, דפי חשבון של החשבון החדש משנת 2007 ואיל ך מהם עולה כי בכל השנים האמורות, לא בוצעו העברות כספים מהחשבון המשותף לחשבון החדש.

כמו כן נטען כי גם אם אכן בוצעה ההעברה הנטענת, אין בה כדי ללמד על כך שהכספים שמצויים כיום בחשבון החדש, הם הכספים שמקורם בחשבון המשותף, והמשיבים טענו כי הכספים הצבורים כיום בחשבון החדש מקורם בהכנסות חודשיות של המנוחה מפנסיה שהיא קיבלה ו/או כספי רנטות מגרמניה ו/או רווחים נאים שנצברו בחשבון החדש בגין פעילות בני"ע שביצע משה לאורך השנים בחשבון החדש .

בענין זה יצויין כי משה צירף לתגובתו דו"ח יתרות של החשבון המשותף מיום 1.10.2004 שלפיו יתרת החשבון בחשבון המשותף עמדה באותה העת על סך כולל של 546,211 ₪,ומשה מאשר בתצהירו כי הכספים האמורים עברו בשנת 2005 לחשבון החדש, אלא שמשה צירף גם לתצהירו דו"ח התפתחות תיק ני"ע ממנו עולה כי עיקר הכספים הצבורים כיום בחשבון החדש, מקורם ברווחי השקעות בני"ע שבוצעו על ידו באותם כספים.

באשר ל- 71,175 אירו, נטען כי מקור כל הסכום האמור הוא בכספי רנטות שקיבלה המנוחה מגרמניה, ואף צורפו מסמכים המעידים על זכאותה של המנוחה לתשלומי הרנטות, ובהתאם אין לגילה כל זכות בכספים אלו, וכי בכל מקרה מדובר בכספים הפטורים מעיקול עפ"י דין, ויצוין כי טענת הפטור מעיקול הועלתה גם ביחס לכספי הפנסיה וקצבאות ששולמו לאורך השנים הן למ נוחה (כאלמנה וכאם שכולה) והן לגילה מכוח היותה אלמנה.
בנוסף לכל האמור נטען לחוסר תום לב קיצוני של המ בקשת בכך שהעלימה עובדות מהותיות מבית המשפט, לרבות הליכים קודמים שנוהלו בקשר לחשבון המשותף או החדש, הסדר הפשרה שנערך עם נטע ועוד' וכן טענות לעניין מאזן הנוחות אליהן אתייחס בהמשך.

דיון והכרעה
הבקשה שלפני הינה בקשה לקבלת סעד זמני בהליך אזרחי בהתאם לתקנה 362 ל תקסד"א ובאשר לשיקולים אותם נדרש בית המשפט לשקול בבואו ליתן החלטה בבקשה למתן סעד זמני, נקבע כבר ע"י בית המשפט העליון כי: "המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. כידוע, בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם ינתן הסעד הזמני. כמו כן, על בית המשפט לבחון במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים את ניקיון הכפיים של הצדדים, וכן את סוג הסעד, היקפו ותנאיו ....". [רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שירותי הערוץ החדש בע"מ ואח', 20.1.13, פסקה 29).

לאור העקרונות לעיל , נדרש לבחון את "סיכויי התביעה" ואת "מאזן הנוחות" , בהתאם לכללים אשר נקבעו בפסיקה ולפיהם:

"כידוע על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש... בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" – ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך... עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימלי בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני...."[רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון (1.9.2009), פסקה 7].

אשר לסיכויי התביעה של מבקש צו המניעה הזמני, יש לזכור כי הרף הנדרש מהמבקש בשלב זה איננו גבוה, דהיינו המבקש אינו צריך להצביע על כך שקיים סיכוי גבוה כי תביעתו תתקבל, אלא די בכך "שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד ...." [רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC Aeroavit airlines (28.10.10, בפסקה 8].
זאת ועוד, יש לזכור כי בכל הנוגע לרמת ניתוח הראיות הנדרשת מבית המשפט בשלב הדיון בסעד הזמני נקבע כי:"בדונו בסעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין אינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע".)ע"א 342/83 גילו גלוזמן נ' אספירה גלוזמן, פ"ד לח(4) 105)
וכן נקבע כי: "בקשה לסעד זמני נחתכת לפי טענות וראיות לכאורה, ולעולם חייב השופט המקיים דיון בה להימנע במחשבה ובניסוח מקביעות מוחלטות, המתיימרות להכריע את גורל המשפט".)רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים הרצליה, בע"מ פ"ד מג(1) 579, 582.)

בנוסף, נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון , כי בית המשפט בבחנו את שאלת דחיפות מתן הצו הזמני יבחן כשיקול שלישי את סוגיית תום הלב ומידתיות הצו המבוקש, ובמסגרת בדיקה זו יבחן בית המשפט גם את סוגיית השיהוי , וכדברי בית המשפט :
"השיקול השלישי – שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש"; במסגרת שיקול זה, הכירה הפסיקה בכך שיש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד, והיא יכולה לשמש ראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו, עד כי יש בטעם זה בלבד הצדקה לדחיית הבקשה.... לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות – בכך שיהיה בשיהוי מצדו של בעל דין מלפנות ולבקש סעד זמני כדי ללמד על היקף הנזקים העשויים להיגרם למי מהצדדים, אם לא ינתן הצו.... "[רע"א 7547.16 לשכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות (3.11.2016 ),פסקה 14] .
באשר למועד ממנו נבחנת סוגיית השיהוי נקבע כי:"אף כאשר נטען שיהוי בגדרה של בקשה למתן סעד זמני בוחן בית המשפט את יסוד ההשתהות, ואולם המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני אינו המועד בו קמה עילת התביעה, אלא המועד בו קם הצורך בסעד זמני". [רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות נ' עיריית הוד השרון (10.04.2007)פסקה 6)].

לאור כל העקרונות לעיל , יש לבחון את הבקשה שבפנינו , ואפתח תחילה בסיכויי התובענה.

סיכויי התובענה
כאמור בפסיקה לעיל, בשלב הדיון בבקשה לצו זמני על בית המשפט להימנע מקביעות עובדתיות חד משמעותיות, ובהתאם אין בכוונתי לדון ולהכריע במכלול הטענות העובדתיות שהעלו הצדדים בטיעוניהם. עם זאת, בבוא בית המשפט לבחון את השאלה האם הניחה המבקשת תשתית עובדתית ומשפטית אשר יש בה כדי לבסס את תביעתה ביחס לכלל הכספים בחשבון החדש, נדרש בית המשפט להתייחס התייחסות מסוימת לראיות ולטיעונים שהוצגו בפניו.

בכל הנוגע ל- 71,175 אירו, אני סבור כי עלה בידי המבקשת להניח תשתית עובדתית לכאורית מספיקה הממלאת אחר התנאי הנדרש של "סיכוי התוב ענה" לצורך מתן צו מניעה זמני.

כמפורט לעיל, הבנק בכתב הגנתו אישר כי הסך האמור "נתפס" בשנת 2003 במסגרת העיקול שהוטל ע"י המבקשת על כספי גילה, ובכל זאת הועבר לחשבון החדש, שאיננו בבעלות גילה, בשנת 2011 ומכאן, כי הונח בסיס ראשוני לכל הפחות לטענת המבקשת שלפיה הסך האמור הוא כספים של גילה שעוקלו להבטחת תשלום פסק הדין ככל שינתן לטובתה ,ובהתאם המבקשת זכאית גם כיום להיפרע מהם לאור פסק הדין שניתן לטובתה.

כאמור לעיל , בשלב זה אינני קובע מסמרות כלשהם , ובהתאם אין בקביעתי לעיל , כדי לגרוע מתוקפן של טענות המשיבים שלפיהן מקור ה-71,175 אירו הינו בכספי רנטה שקיבלה המנוחה בלבד , אלא שבשלב ראשוני זה עומדת כנגד כל טענ ות המשיבים העובדה שהסכום האמור עוקל עוד בשנת 2003 על ידי ה בנק בגין תביעה שהוגשה כנגד גילה, ובכל זאת המשיבים , לא נקטו בפעולה כלשהי לכל אורך השנים לצמצום העי קול שהוטל כך שלא יחול על כספים אלו שהוחזקו בחשבון משותף נוסף של גילה והמנוחה,והם לא העלו לאורך כל השנים ,כל טענה לפיה הכספים אינם של גילה, אלא בחרו לפעול בניגוד לצו העיקול, להעברת הכספים לחשבון החדש,ואף הצליחו לעשות כן בנסיבות שאינן ברורות בשלב זה .

עוד נציין, מבלי לקבוע מסגרות, כי גם אם צודקים המשיבים בטענתם שלפיה מקור כל הסכום של 71,175 אירו, היה בכספים שקיבלה המנוחה כקצבה אישית, עדיין אין בכך כדי להוביל באופן מיידי לביטול תוקפו של העיקול שהוטל על כספים אלו, זאת נוכח העובדה שאותם כספי רנטה הופקדו בחשבון נוסף שהיה גם בבעלותה של גילה, ובעניין זה יידרש בירור עובדתי בכל הנוגע ליחסי השותפות בחשבון האמור, וכפי שנקבע לא אחת:

"חשבון בנק משותף עשוי להיתפס כמקנה באופן אוטומטי זכויות קנייניות ביתרת החשבון לשותפים בו. אך בפועל, מענה על שאלות הזכויות הקנייניות בחשבון אינו תמיד פשוט, והוא עשוי להשתנות ממקרה למקרה ובהתאם לנסיבות" (בע"מ 4739/15 פלונית נ' פלוני, 30/12/15 פסקה 7).

לפיכך ובכל הנוגע לסך האמור, אני סבור כי המבקשת הניחה תשתית עובדתית מספיקה , העומדת בדרישת סיכויי התביעה לצורך הצדקת מתן צו מניעה, בכפוף למילוי התנאי הנוסף של "מאזן הנוחות" אליו נתייחס בהמשך.

לעמדתי ,שונים הם פני הדברים באופן מהותי ביחס לסך של 300,000 ₪ שלגביו נטען גם כן כי מדובר בכספים של גילה.

ראשית יודגש כי כפי שעלה מכתב ההגנה של הבנק הסכום האמור שהיה בחשבון המשותף במועד הטלת העיקול, לא עוקל כלל, והסכומים המפורטים בתשובת הבנק לצו העיקול , היו סכומים ש"נתפסו" בחשבונות אחרים של גילה ולא בחשבון המשותף.

יותר מכך, בבקשה לצו המניעה קיימת התייחסות קצרה לאקונית וחסרה של המבקשת שהיא בבחינת "מגלה טפח ומכסה טפחיים" ממנה עולה (סעיף 12 לבקשה), שבשנת 2003 התנהל דין ודברים כזה או אחר בין קנדקו והמשיבים ביחס לחשבון המשותף, אשר מחד הוביל להגשת תלונה ע"י קנדקו כנגד משה בגין איומים, אך מאידך נראה כי בפועל המבקשת או דנדקו לא פעלו להבטיח כי הכספים שהיו בחשבון המשותף יעוקלו לטובת המבקשת ואף קיים סימן שאלה שמא עיקול שהוטל על החשבון המשותף באותה העת בוטל בהסכמתה.

בנסיבות אלו, קיים קושי מהותי לקבל כיום לאחר 17 שנים!!! את טענת המבקשת שלפיה היה מקום לעיקול כל הכספים בחשבון המשותף, מאחר והם כספיה של גילה, וכי משעברו כספים אלו לחשבון החדש יש מקום לעקלם גם כיום לצורך פרעון פסק הדין ויש מקום להצהיר עליהם ככספים של גילה , זאת בנסיבות בהן ב-"זמן אמיתי" נראה כי המבקשת נהגה ופעלה כמי שמסכימה לכך שלגילה אין זכויות ב כספים המצויים בחשבון המשותף, שאחרת לא ניתן להבין מדוע לא פעלה לעיקולו לאורך כל השנים ,וכאמור לעיל מהאמור בבקשה עצמה עולה כי עניינו של החשבון המשותף נדון בין המבקשת למשיבים עוד בשנת 2003.

זאת ועוד, בשלב ראשוני זה, נראה כי קיים בסיס לכאורי לטענות המשיבים לפיהן הסך של 300,000 ₪ שהועבר כאמור ע"י גילה מחשבונה הקודם לחשבון המשותף, הוא במקורו כספים של המנוחה שהועברו מהחשבון המשותף לגילה כעזרה לנכדיה של המנוחה (ראו נספח 7 לתגובת המשיבות 5 – 8).

בענין זה יצויין כי טענת המבקשת במהותה היא טענת "עקיבה" שלפיה היא זכאית "לעקוב" אחרי הסך של 300,000 ₪ גם לאחר העברתו לחשבון החדש , ולזהותו ככספים של גילה שמהם היא זכאית להיפרע על פי פסק הדין , אלא שכפי שנקבע בפסיקה, על מנת שתתקבל טענת "עקיבה"נדרש כי המבקשת תבסס עילה של עשיית עושר ולא במשפט כנגד בעלי החשבון החדש (לבנה והמנוחה) , ביחס לסך של 300,000 ₪ (ראו דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2) 632,2003), ואם אכן הסך האמור של 300,000 ₪ מקורו בכספיה של המנוחה, קיים לכאורה ספק ביכולת המבקשת לבסס טענה של עשיית עושר ולא במשפט , כנגד המשיבים שהינם כאמור יורשיה של המנוחה.(וראו בענין זכות ה"עקיבה" גם ע"א 218/57 מקבל הנכסים הרשמי והמפרק של פלס חברה לפרסומים בע"מ נ' מאיר, פ"ד יב(1) 1696 (1958 ) וכן ת.א. (ת"א) 7191-06-13 אמוץ טל נ' מט"ח 24 בע"מ (4.9.14, פסקה 88)).

זאת ועוד, תנאי נוסף למימוש זכות "העקיבה" הינו כי הכספים שאותם מבקשת המבקשת לייחס לגילה ניתנים לזיהוי והפרדה מיתר הכספים בחשבון החדש, ובעניין זה ומבלי לקבוע מסמרות עולה בבירור כי לחשבון החדש הוכנסו בשנים 2007 ואילך כספים רבים מידי חודש של המנוחה שמקורם בכ ספי משרד הביטחון ותשלומי גמלה ובנוסף בוצעו פעולות רבות של קנייה ומכירת ני"ע, כך שלכל הפחות נראה כי קיים סימן שאלה באשר ליכולתה של המבקשת לטעון לאפשרות זיהוי של הסך של 300,000 ₪ כיום.

סיכומו של דבר, בכל הנוגע לסך של 300,000 ₪ בשלב זה אני סבור כי ניצבים קשיים מהותיים בדרכה של המבקשת להוכחת תביעתה. ביחס לסך האמור ובהתאם אני מעריך בשל זה את סיכויי התביעה בסוגיה זו כנמוכים.

כל האמור לעיל ביחס לסך של 300,000 ₪, נכון במשנה תוקף ביחס לכספים הצבורים בחשבון החדש, העולים על הסכום המשוערך המיוחס ל- 71,175 אירו( על פי כתב ההגנה של הבנק מדובר בסך האמור , מחושב בשקלים על פי שער יציג של 4.3356 אירו לשקל (כ-309,000 ₪)ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.5.16 ), ולסך המשוערך של ה- 300,000 ₪(כ-530,000 ₪ לגרסת המבקשת), שלגביהם לא הונחה תשתית של ממש לטענה שלפיה כספים אלו צריכים להיות משויכים לגילה.

כאמור לעיל מוכח מדפי החשבון כי משנת 2007 נכנסו לחשבון כספים רבים ביותר (לטענת המשיבים סך של כ- 23,000 ₪ לחודש) שהינם כולם בוודאות כספיה של המנוחה, ומאידך בכל התקופה האמורה לא הועברו ככל הנראה כספים כ לשהם מהחשבון המשותף לחשבון החדש, ומכאן כי קיים סימן שאלה של ממש , האם הכספים המצויים כיום בחשבון הינם קרן ופירות של הסכומים הנטענים על ידי המבקשת או שמא , מדובר בקרן ופירות של כספים שהוכנסו לחשבון מכספיה של המנוחה בשנים 2007 ואילך והם שצברו רווחים לאחר שהושקעו בני"ע, ובענין זה יצויין כי המבקשת לא תמכה את טענתה לפיה מלוא הכספים בחשבון החדש הינם רווחים בגין הסך של 300,000 ₪ כפי שנטען על ידה בבקשתה בראייה כלשהי.

בעניין זה ערכה המבקשת תחשיב לפיו בין השנים 2007 – 2015, הוכנסו לחשבון החדש סך כולל של 1,706,984 ₪ והוצא סך כולל של 1,468,994 ₪, דהיינו מתוך כספי היתרה בחשבון רק סך של 237,990 ₪ הם כספים חדשים ואילו כל היתרה האחרת מקורה בכספים שהופקדו לפני המועד האמור וצברו רווחים, אלא שטענה זו נראית על פניה כקשה להוכחה נוכח העובדה שמדפי החשבון עולה כי במהלך השנים בוצעו פעולות רבות של קנייה ומכירת נ י"ע כך שלא ברור האם ניתן גם כיום לשייך את הרווחים שנצברו לכספי קרן ספציפית כזו או אחרת, ולפיכך אני סבור כי בכל הנוגע לכספים המצויים בחשבון החדש בסכום העולה על הסך של כ- 850,000 ₪(ראו סעיף 54 לעיל), סיכויי התביעה הינם נמוכים ביותר ואף אינם עומדים ברף המינימלי הנדרש לצורך הצדקת מתן צו מניעה ביחס אליהם.

מאזן הנוחות
כמפורט לעיל,בכל הנוגע לסך של 71,175 אירו הונח כאמור בסיס עובדתי ומשפטי לתביעת המבקשת המבוסס על האמור בכתב ההגנה שהוגש על ידי הבנק, ולפיכך ועל פי עיקרון "מקבילית הכוחות", לצורך מתן צו המניעה המבקשת נדרשת להוכיח רק כי מאזן הכוחות נוטה לטובתה אך אין היא נדרשת להוכיח כי המאזן נוטה לטובתה באופן מובהק.

לעומת זאת ביחס לסך של 300,000 ₪ ולאור סיכויי התביעה הנמוכים ועיקרון מקבילית הכוחות, נדרשת המבקשת להוכיח כי מאזן הכוחות נוטה באופן מובהק לטובתה,וכאמור לעיל ביחס ליתרת הסכום בחשבון החדש , אינני נדרש למאזן הנוחות לאחר שהמבקשת לא עמדה ברף המינימלי הנדרש של סיכויי התובענה.
בכל הנוגע למאזן הנוחות , טענת המבקשת היא שהמשיבים כבר הוכיחו בעבר את נכונותם לבצע מהלכים שיובילו להברחת נכסיה של גילה מהמבקשת , ובהתאם באם לא ינתן צו מניעה , החשבון החדש ירוקן , ולא ניתן יהיה לגבות כספים בגין פסק הדין.

בנוסף נטען כי המשיבים מצויים ממילא בסכסוך ירושה המונע חלוקת כספים כיום , כך שלא יגרם להם כל נזק באם יעוכבו כספים השייכים לגילה .

כנגד האמור טענו המשיבות כי המבקשת לא הוכיחה כי יגרם לה הנזק הנטען על ידה ,וכן נטען כי מתן צו מניעה כאמור עלול לסכל את הליך פירוק השיתוף המתנהל בין המשיבים בתביעת היורשים , מאחר ולא יהיו כספים למימון הפעולות הנדרשות לביצוע על ידי כונס הנכסים , וכן נטען לנזקים שיגרמו למשיבים באם לא יוכלו לעשות שימוש בכספים המצויים בחשבון החדש במשך שנים , עד שיסתיים ההליך בתיק זה.

בנוסף , אציין את כל טענות המשיבים שהועלו לעניין השיהוי בהגשת הבקשה וכפי שצוין בפסיקה לעיל , יש בשיהוי בהגשת בקשה לצו מניעה זמני כדי ללמד על כך שאין בפועל דחיפות של ממש במתן צו המניעה שאחרת מצופה היה שהבקשה תוגש על ידי הצד המבקש לקבל צו במהירות הראויה וללא שיהוי.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבור כי בכל הנוגע ל- 71,175 אירו , נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת באופן המספיק לצורך קבלת בקשתה.

כפי שפורט לעיל, הבנק בכל מקרה עשה שימוש בזכות העיכבון שלו ביחס לסך האמור , כך שבכל מקרה כל עוד לא תתקבל הכרעה שיפוטית בשאלה האם ה-71,175 אירו שעוקלו כאמור והועברו בניגוד לעיקול לחשבון החדש הם כספיה של המנוחה או של גילה , ובהתאם צו המניעה אינו גורם למשיבים נזק כלשהו הואיל וממילא הם לא יוכלו לעשות שימוש בסכום האמור בערכו המשוערך שצוין לעיל, כל עוד לא יסתיימו ההליכים בתיק זה.

זאת ועוד , בכל הנוגע לסוגיית השיהוי,המבקשת יכלה ללמוד על עובדת "הברחתו" של הסך של 71,175 אירו לחשבון החדש , רק מכתב ההגנה של הבנק ובהתאם לא ניתן לטעון כנגדה שיהוי בסוגיה זו.

גם בנוגע ל"מאזן הנוחות" שונים באופן מהותי פני הדברים ביחס לסך של 300,000 ₪, שלגביו אמנם הוכח לעמדתי כי מאזן הנוחות נוטה ככלל לטובת המבקשת, אך לא במידה הנדרשת בכדי להצדיק מתן צו מניעה לטובתה , לאור סיכויי התביעה שצוינו לעיל.

אמנם נכון הוא כי בין המשיבים מתנהלת תביעת היורשים ובהתאם ניתן לצפות כי בכל מקרה לא תבוצע חלוקת כספים בחשבון החדש כל עוד לא הסתיים הבירור המשפטי בינהם ,והמבקשת והמשיבים ציינו כי בדיון שהתקיים ביום 5.5.19 בתביעת היורשים הוטל עיקול על החשבון החדש , המונע בפועל חלוקה של הכספים , ובנוסף לא קיים חשש כי לא ניתן יהיה לשלם את ההוצאות הנדרשות בהליך פירוק השיתוף בתביעת היורשים לאחר שקבעתי כאמור לעיל כי בכל מקרה אין מקום להטלת צו מניעה זמני ביחס לכל היתרה העולה על סך כולל של כ-850,000 ₪ כך שבכל מקרה קיים בחשבון החדש סכום העולה על 1 מליון ₪ שיכול לשמש לכל התשלומים הנדרשים, ובנסיבות אלו נוטה באופן עקרוני מאזן הנוחות לטובת המבקשת בכך שאם בפועל תבוצע חלוקת כספים בחשבון החדש בטרם יסתיימו ההליכים בתיק זה , הדבר עלול לסרבל מאד את תביעתה האפשרית כנגד המשיבים, ואת אפשרותה לקבל כספים באם תתקבל תביעתה.

מאידך, הזכאים לקבלת כספים בחשבון החדש הם המשיבים , ללא המשיבה 8, ולא הונחה בפני תשתית ראייתית לכך שמי מהמשיבים מצוי בקשיים כלכליים אשר ימנעו גביית כספים ממנו באם הוא יקבל כספים מהחשבון החדש ובסופו של יום יקבע כי כספים אלו צריכים להגיע למבקשת.

יותר מכך, בכל הנוגע לסך של 300,000 ₪ , קיים בסיס של ממש לטענת השיהוי המועלית כלפי המבקשת ,ובהתנהלותה יש כדי ללמד כי לא קיימת כל דחיפות במתן צו ה מניעה הזמני.

כאמור לעיל, עוד בשנת 2003 , לא נקטה המבקשת בצעדים כלשהם (או לכל הפחות לא טענה ולא הוכיחה כי נקטה בצעדים כאמור) כדי להבטיח את עיקולו של החשבון המשותף,שממנו הועברו הכספים לחשבון החדש , ובנוסף השתהתה המבקשת בנקיטת הליכים גם בתקופה שמחודש פברואר 2019 , מועד בו היא צורפה כצד לתביעת היורשים ועד מועד הגשת הבקשה , ובעניין זה יצוין כי כבר מפרוטוקול הדיון מיום 5.5.19 יכלה המבקשת ללמוד על קיומו של החשבון החדש, ובפרוטוקול הדיון צוין כי המבקשת לא הופיעה לדיון , אך ידעה בפועל על קיומו , ובהתאם נראה כי יכלה לקבל ללא כל קושי את הפרוטוקול בסמוך למועד בו התקיים הדיון, ולפעול להגשת תביעתה הנוכחית, אך היא לא עשתה כן אלא רק בחודש מאי 2020.

לפיכך ובכל הנוגע לסך של 300,000 ₪ , אני סבור כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה במידה הנדרשת לצורך מתן צו המניעה.

סיכומו של דבר , לאור כל האמור לעיל , אני מורה על צמצומו של הצו הארעי שניתן על ידי ביום 3.5.2020 , כך שהוא יחול אך ורק על סך של 350,000 ₪ , סכום המשקף באופן מקורב את ערכו המשוערך של הסך של 71,175 אירו(כמפורט בסעיף 54 לעיל), והצו הזמני יבוטל ביחס לכל יתר הכספים המצויים בחשבון.

לא מצאתי ביתר הטענות שהועלו על ידי המשיבים כדי לשנות ממסקנתי זו , וגם אם קיים בסיס לטענת חוסר תום הלב המועלית כלפי המבקשת בכך שלא פרשה בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה לדוגמא בשאלת הדין והדברים שהיו למנהל המבקשת עם משה בשנת 2003 ביחס לחשבון המשותף , או הסדר הפשרה שנערך עם המשיבה 4 , עדיין בשים לב לכך שעל פי כתב ההגנה של הבנק , המשיבים או מי מהם העבירו את הסך של 71,175 אירו לחשבון החדש בניגוד להוראות עיקול מפורש שניתן על ידי בית המשפט , אין מקום למנוע את מתן צו המניעה רק בשל טענה זו כנגד המבקשת.

אינני עושה צו להוצאות בשלב זה ושאלת ההוצאות תידון במסגרת התיק העיקרי.

בטרם סיום , ושלא מחמת חשיבותה הפחותה , אני מעלה מיוזמתי את שאלת הסמכות העניינית , ועיון בכתב התביעה מעלה כי ערכה הכספי של התביעה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום , ולא ברור לי מדוע הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי מלכתחילה.

בשים לב לכך שטענה זו לא הועלתה על ידי יתר הצדדים בתיק, אני מאפשר למבקשת להגיש הודעה עד ליום 31.10.2020 ובה תודיע על בקשתה להעברת המשך הדיון בתיק לבית משפט השלום ולחילופין תנמק מדוע לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתובענה.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשפ"א, 09 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.