הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 19227-02-17

בפני
כבוד ה שופט חננאל שרעבי

התובע

עלי בדארנה ת.ז. XXXXXX673
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם קאסם

נגד

הנתבעים

  1. אמיל חוסין חליל בדארנה ת.ז. XXXXXX424
  2. חוסין ח'ליל בדארנה ת.ז. XXXXXX610

שניהם ע" ב"כ עוה"ד יוסף סמארה ואהוד דהאן

פסק דין

1. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מהנתבע 1 (להלן: "אמיל") במסגרת היחסים ביניהם שיפורטו להלן, שטח של 107 מ"ר, מתוך מקרקעין המצויים בעיר סחנין, הידועים כחלקה 114 בגוש 19315, הרשומים על שם הנתבע 2, אביו של אמיל (להלן: "חוסין").
במסגרת פסק דין זה נבדוק אם התובע הוכיח את תביעתו.

רקע וטענות הצדדים
2. ביום 7.1.19 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה") נגד אמיל וחוסין, שעל תוכנו נעמוד מייד.
3. התובע ואמיל הקימו ביום 8.1.07 את חברת קידוחי מוסא בע"מ (להלן: "החברה"). החברה עסקה בקידוחים והיתה בבעלות שווה של שניהם.
בשנת 2015, לאחר כשמונה שנות פעילות, החליטו התובע ואמיל לפרק השיתוף ביניהם בכל הקשור לפעילות החברה, וזאת עקב סכסוך שהתגלע ביניהם.
4. בכתב התביעה טען התובע, כי במהלך תקופת הפעילות המשותפת שלו ושל אמיל בחברה, הם רכשו יחדיו באופן אישי (ללא קשר לפעילותם במסגרת החברה) , במימון משותף ושווה זכויות, מספר חלקות מקרקעין שיפורטו להלן , ורשמו הזכויות בהם על שם חוס ין (אביו של אמיל) ועל שם סלוא בדארנה, אימו של התובע (להלן: "ההסדר").
פרטי המקרקעין הם כדלקמן:
חלקה 158 בגוש 21130;
חלקה 161 בגוש 21130;
חלקה 162 בגוש 21130;
חלקה 163 בגוש 21130;
חלקה 164 בגוש 21130;
חלקה 165 בגוש 21130;
חלקה 166 בגוש 21130;
חלקה 167 בגוש 21130;
חלקה 114 בגוש 19315 (להלן: "חלקה 114").
להלן: "המקרקעין".
5. בין לבין נמכרו החלקים שנרשמו על שם חוסין במקרקעין בחלקות 158 עד 167 המוזכרים בסעיף 4 לעיל בשטח של כ-500 מ"ר למר סלימאן אבו סאלח (להלן: "סלימאן") ביום 4.7.18.
התובע טען בכתב התביעה, כי אמיל, באמצעות אביו חוסין (שהמקרקעין הנמכרים היו רשומים על שמו) מכר את המקרקעין האמורים לסלימאן, וכל שנותר רשום על שם חוסין במסגרת ההסדר היא חלקה 114 . חלקו הרשום של חוסין בחלקה 114 הוא 500 מ"ר וחלקה הרשום של הגב' סלוא, אימו של התובע, באותה חלקה הוא גם 500 מ"ר.
6. טוען התובע בכתב התביעה, כי במועד פירוק השותפות בינו לבין אמיל, ומבדיקת המקרקעין שנרכשו ואופן רישומם , התברר כי על שם חוסין, אביו של אמיל, נרשם שטח עודף של 107 מ"ר (להלן: "השטח העודף").
7. לכן בכתב התביעה מבקש התובע "להצהיר על זכותו להירשם כבעלים של 107 מ"ר מתוך השטחים שנרכשו, ולחייב את אמיל ו/או חוסין לפעול ולחתום על כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בשטח הנ"ל על שם התובע או מי שיבחר מטעמו" (סעיף 11 לכתב התביעה).
הוסיף התובע וציין בכתב התביעה, כי את השטח העודף הוא מבקש לקבל בעין מחלקו של חוסין בחלקה 114, ולחילופין את שווי השטח העודף בשיעור של 181,900 ₪ כקביעת שמאי מטעמו.
8. הנתבעים בכתב הגנה מטעמם הכחישו את כל טענות התובע בכתב תביעתו.
הם הכחישו את ההסדר הנטען ואת השותפות במקרקעין, הכחישו כל זיקה של התובע למקרקעין הרשומים על שם חוסין, ולמעשה ביקשו לדחות התביעה על הסף בהעדר יריבות בין התובע לנתבעים, ובמיוחד בין התובע לחוסין.
מכאן כי הנתבעים הכחישו כי לתובע זכות לשטח עודף ביחסים בינו לבין אמיל.
הנתבעים גם הכחישו את שווי השטח העודף הנטען על ידי התובע.
יצויין כי הנתבעים צרפו במהלך ההליך חו ות דעת שמאי מטעמם, על-פיה השטח העודף באזור המקרקעין הנטענים הינו 825 ₪ ל-1 מ"ר, ובסך הכל (ל-107 מ"ר) סך של 88,275 ₪.

דיון והכרעה
9. אקדים ואומר כי דין התביעה להידחות בהעדר הוכחה מטעם התובע לטענותיו בה.
התובע לא הוכיח כי הרישום על שם חוסין (ו/או סלוא) לא שיקף נכוחה את המציאות. היינו כי המקרקעין נשוא התובענה והרשומים על ידי חוסין, נרכשו על ידו ומכספו, ולא במסגרת ההסדר הנטען בין התובע לאמיל, שגם לא הוכח בפני.
10. נזכיר כי עסקינן במקרקעין מוסדרים.
סעיף 125(א) ל חוק המקרקעין התשכט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), קובע כדלקמן:
"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו...".
הפסיקה הדגישה את חשיבותו של סעיף 125(א) ל חוק המקרקעין, ואת חובת ההוכחה המוגברת לסתירת חזקת נכונות הרישום הקבועה בו.
ראה לענין זה:
ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה פד"י נג(3) 49, 60.
ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (21.2.07).
מוטי בניאן, "דיני מקרקעין – עקרונות והלכות", 32 (2002).
במקרה דנן לטעמי, לא עמד התובע בחובת ההוכחה המוגברת, להראות כי הרישום על שם חוסין או על שם אימו של התובע הגב' סלוא (בחלקיה היא במקרקעין) , אינו משקף המציאות כמות שהיא. היינו כי המקרקעין נשוא התובענה הרשומים על שמם, לא נרכשו על ידם במסגרת עסקת מכר רגילה, אלא במסגרת ההסדר הנטען שבין התובע לאמיל.
11. לכאורה ראיותיו של התובע בנושא השותפות הנטענת בינו לבין אמיל במקרקעין נשענו על אמירותיו בעלמא ואמירות העד מטעמו עו"ד ג'מאל טרביה (שלעדותו נתיחס בהרחבה להלן) , ללא כל אסמכתא בכתב כנדרש בסעיף 8 לחוק המקרקעין.
12. אפילו את המעט המתבקש, להוכ יח את ההסדר הנטען בינו לבין הנתבע (רישום מקרקעין שנרכשו על ידם בשותפות על שם הוריהם בנאמנות) , בחר התובע שלא לתמוך ב שני עדים חשובים שהיו מצויים בהישג ידו, והם – אימו סלוא ואביו של אמיל חוסין (הנתבע 2) , וזאת ללא הסבר סביר.
את אימו סלוא פשיטא שהיה יכול התובע להביא לעדות, אך לא עשה כן.
באשר לחוסין, טען התובע בסיכומיו כי אמיל "הסתיר" את אביו ולא הביאו לעדות. בנדון נציין כי חוסין דווקא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרתו הכחיש את כל טענותיו של התובע בכל הקשור למקרקעין. בישיבת יום 1.3.20 הודיע בא כח הנתבעים כי לנוכח גילו (כ-80 שנה) ומצב בריאותו (חולה אונקולוגי ולאחר טיפולים כימותרפיים והקרנות) יש לחוסין קושי להגיע לבית המשפט לעדות, אך ניתן להעידו בוידאו קונפרנס או בביקור בביתו או בכל דרך אחרת . לאור זאת ציינתי כי במצב דברים זה אתן את מירב המשקל לעדים האחרים שהופיעו בפני, ובראשם התובע ואמיל (וכך עשיתי בפועל כפי שיפורט להלן) . לנוכח זאת הודיע ב"כ הנתבעים כי הוא מוותר על עדותו של חוסין (עמ' 76 לפרו' שו' 2-8).
באותו מעמד כמתואר לעיל ולנוכח ויתור הנתבעים על עדותו של חוסין לא התעקש ב"כ התובע להעיד את חוסין כעד מטעמו , הגם שנטל הראיה והשכנוע (המוגברים) מוטלים על שכמו.
במילים אחרות, היתה לתובע הרשות והברירה להתעקש על העדתו של חוסין כעד מטעמו ככל שראה חשיבות בשמיעת גרסתו (בדב ר רכישת המקרקעין, אופן המימון והרישום ועוד) , ולה זמינו לעדות בהתאם, מיד כשנודע לו בישיבת יום 1.3.20 כי הנתבעים מוותרים על עדותו. הדבר אפשרי על אף היותו של חוסין נתבע בתיק ואפילו כבר נשמעו עדיו (רע"א 4197/07 שירותי בריאות כללית ואח' נ' אהרון משה, פד"י סא(1) 834, 841).
מחדלים ראייתים אלה משמשים לח ובת גרסת המבקש בבקשה, מכח הכלל בפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה - יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009.
13. מול מחדלים ראייתים אלה של התובע, שעליו כאמור נטל הראיה והשכנוע, עומדים שני נתונים ראייתים נוספים , מעבר לעדותם של התובע ועדיו מחד גיסא ועדותו של אמיל מאידך גיסא (אותן נבחן להלן), שאינם מצדדים בגרסתו של התובע בתובענה זאת, כדלקמן :
לזכות חוסין עומד רישום הזכויות במקרקעין על שמו בלשכת רישום המקרקעין המדבר בעד עצמו ומהווה ראיה חותכת לתוכנו גם בלעדי שמיעת גרסתו במסגרת התובענה דנן .
ביום 4.10.18, במסגרת בקשה לסעד זמני, נחקר בפני סלימאן, שרכש כאמור את המקרקעין דנן (למעט חלקה 114) מחוסין.
עדותו של סלימאן בחקירתו הנגדית "ריפאה" למעשה כל מחדל לכאורי באי הבאת חוסין לעדות במסגרת התובענה הנדונה מצד הנתבעים.
בחקירתו הנגדית ציין סלימאן כי מי שמכר לו את המקרקעין היה חוס ין, שגם נרשם כ"מוכר" בהסכם המכר ביניהם. הוא פנה אליו לצרכי רכישת המקרקעין ועימו סגר את תנאי העסקה (עמ' 28 לפרו' שו' 15-21).
ודוק – העיד סלימאן כי מי שמכר לו את המקרקעין, וגם ניהל עימו את המו"מ על מכירתה, היה חוסין בעצמו, ולא אמיל ו/או באמצעות אמיל.
בכך לכאורה חיזוק לגרסתו של אמיל כי הרוכש האמיתי (ולא פיקטיבי) של המקרקעין בזמנו היה חוסין אביו, ולא מאן דהוא אחר .
14. נבחן כעת את עדויות התובע ועדיו מול עדותו של אמיל (העד היחיד מטעם הנתבעים, מעבר לשמאי מטעמם).
15. נתחיל בעדותו של התובע מיום 4.10.18.
נציין כי היתה הסכמה בין הצדדים כי עדותם של התובע ואמיל בישיבת יום 4.10.18 (שעסקה בסעד זמני שהתבקש) תשמש גם לצורך הכרעה בתיק העיקרי, ללא צורך בשמיעתם מחדש.
התובע תמך את בקשת הסעד הזמני בתצהיר עדות ראשית שסומן מב/1 בו חזר על גרסתו שבכתב התביעה המתוקן.
התובע נחקר חקירה נגדית על תצהירו ממנה עלה כדלקמן:
א. הוא לא ידע לומר מתי נכרת הסכם המכר נשוא רכישת רוב שטח המקרקעין (עמ' 12 לפרו' שו' 23), כשבפועל הסכם המכר נכרת ביום 10.11.11 (נספח א' לתגובת המשיבים 1-2, אמיל וחוסין, בבקשת הסעד הזמני).
ב. הוא לא ידע לומר ממי נרכשו המקרקעין, ואף סבר כי נרכשו מבעלים רבים (עמ' 12 לפרו' שו' 28-31; עמ' 14 לפרו' שו' 29), כשבפועל המקרקעין נרכשו בשתי עסקאות מכר, כשבכל אחת מהן היה מוכר אחד , כפי שפורט בהחלטתי בבקשת הסעד הז מני מיום 28.10.18.
ג. את עסקאות המכר האמורות ביצע עו"ד נאשד אבו ראיה, שלא ידע כי העסקה הראשונה משנת 2011 היא משותפת, אלא ידע רק על העסקה השניה שהיתה בשנת 2015. בכל מקרה עורך הדין האמור יודע כי חסרים לו 107 מ"ר (עמ' 18 לפרו' שו' 15-22).
ד. הוא מעולם לא היה בקשר עם מוכרי המקרקעין, אינו מכיר אותם, לא ניהל עימם מו"מ ואף לא העביר להם כסף במישרין, אלא הכל בוצע דרך אמיל (עמ' 12 לפרו' שו' 33; עמ' 13 לפרו' שו' 9-10; עמ' 14 לפרו' שו' 30 ו-35; עמ' 15 לפרו' שו' 21-22).
ה. הוא לא ידע לומר את מחיר רכישת המקרקעין נשוא ההסכם מיום 10.11.11. הוא סבר שמחיר העסקה היה 500,000 ₪ בעוד שבפועל מחיר העסקה היה 205,000 ₪ כמצויין בהסכם המכר (עמ' 15 לפרו' שו' 12-16).
ו. הוא אף לא נכח במעמד חתימת הסכמי המכר על אודות המקרקעין (עמ' 13 לפרו' שו' 15-16).
ז. אין בידיו העתק מהסכם המכר שנחתם על אודות המקרקעין ביום 10.11.11 (עמ' 13לפרו' שו' 17-25).
ח. הוא לא זכר לומר ממי קיבל את ההסכם השני על אודות המקרקעין מיום 20.11.13 (עמ' 14 לפרו' שו' 6-7), ולא היה לו הסבר מדוע צורף רק העמוד הראשון של ההסכם (עמ' 14 לפרו' שו' 16).
הוא גם סבר כי המוכר בהסכם זה מיום 20.11.13 הוא טרביה אמג'ד (עמ' 14 לפרו' שו' 22) כשבפועל המוכר היה חליל איברהים שאהין (כמפורט בסעיף 1 להחלטתי מיום 28.10.18 בבקשת הסעד הזמני).
ט. הוא טען כי שילם בעבור רכישת המקרקעין 250,000 ₪ במזומן, אותם מסר לאמיל ביד, אך אין לו אסמכתא לתשלום (עמ' 15 לפרו' שו' 1-7).
הוא הודה כי אף אם נוציא תדפיסי בנק שלו לשנת 2011 לא נראה משיכה של 250,000 ₪, וכך גם לא נראה משיכת שיק מחשבונו על הסכום האמור (עמ' 20 לפרו' שורות 25-29).
י. בהצהרת ההון שלו למס הכנסה הוא לא דיווח על חלקו במקרקעין (עמ' 20 לפרו' שו' 24).
יא. גם כל גרסתו לענין "הסדר" רכישת המקרקעין המשותפים לו ולאמיל נותרה מעורפלת מאוד.
לגרסתו, תחילה סוכם בינו לבין אמיל כי ירכשו מקרקעין במשותף וירשמו אותם בחלקים שווים על שם הוריהם (חוס ין אביו של אמיל מצד אחד, וסלוא אימו של המבקש מצד שני) – (עמ' 17 לפרו' שו' 12-13).
למרות הסיכום הראשוני האמור, עובר לעסקת המקרקעין הראשונה בשנת 2011 אמיל הציע לרשום את כל המקרקעין על שם אביו חוסין, וכך נעשה, תוך הבטחה שבהמשך יעביר למבקש חצי מהמקרקעין (עמ' 16 לפרו' שו' 31; עמ' 17 לפרו' שו' 1-2).
בהמשך היתה עסקת מקרקעין נוספת בשנת 2013 של דונם שנרכש במשותף ונרשם על שם חוסין וסלוא בחלקים שווים (עמ' 16 לפרו' שו' 33).
אחר כך היתה עסקת מקרקעין נוספת משותפת בשנת 2015 בשטח של 286 מ"ר שנרשמה רק ע"ש סלוא, אימו של המבקש (עמ' 16 לפרו' שו' 6-8).
היינו אין אחידות ב"הסדר" הרכישה המשותפת הנטענת.
לא זו אף זו, הוא (התובע) לא טרח לעגן בכתובים, אפילו במסמך לא רשמי, את חלוקת המקרקעין המשותפים וחלקו של כל אחד בהם, תוך שטען כי נתן אמון באמיל (עמ' 17 לפרו' שו' 29-34; עמ' 18 לפרו' שו' 1).
16. עיון בחקירתו הנגדית של התובע שעיקריה לעיל מלמד לכאורה , כי זיקתו למקרקעין ורכישתם קלושה, במיוחד כשהמקרקעין רשומים על שם חוסין בלשכת רישום המקרקעין ללא כל הערה לטובתו של התובע, ואף נמצאים לכאורה בחזקתו הבלעדית של חוסין מאז רכישתם.
כאמור, התובע בחקירתו הנגדית לא ידע למסור נתונים בסיסיים אשר מתבקשים ממי שטוען לשותפות ברכישת המקרקעין. הוא לא ידע מתי נכרתו הסכמי המכר, מי המוכר /ים, מה המחיר, לא היה שותף במו"מ לרכישתם, לא נכח במעמד חתימת ההסכמים, אין בידיו העתק הסכם המכר העיקרי מיום 10.11.11, אין לו אסמכתא לתשלומי הרכישה ו/או למקור הכסף באמצעותו שילם על הרכישה, הוא לא דיווח לגורם רשמי כלשהו על חלקו ברכישה ואין לו כל אסמכתא שהיא לשותפות הנטענת עם אמיל.
גם שיטת הרכישה ("ההסדר" הנטען) במסגרת אותה שותפות נטענת בין התובע לאמיל נותרה מעורפלת ולמעשה לא היתה שיטה אחידה, כמפורט בסעיף 15(יא) לעיל.
מה למעשה ה"שיטה" או ה"הסדר"?
האם רישום על שם הוריהם של התובע ואמיל?
האם רישום על שם אחד מן ההורים ובהמשך תיעשה העברת שטחים לאיזון השטחים בין התובע לאמיל (המהווה עסקה חדשה עם חיוב מס בצידה)?
מדוע לא היתה שיטה אחת אחידה בנושא השותפות הנטענת?
כל השאלות והתמיהות דלעיל מחלישות מאוד את טענת השותפות הנטענת בין התובע לאמיל ברכישת מקרקעין ו/או את טענת "הסדר" הרכישה.
שותפות נטענת כאמור היתה אמורה להוביל את הצדדים לרשום את כל שטחי המקרקעין שרכשו על שם הוריהם בחלקים שווים, כפי שעשו בעסקת המקרקעין בשנת 2013 בה רכשו שטח של דונם אחד, ורשמו אותה על שם הוריהם בחלקים שווים.
אין הגיון כלכלי או אחר לרשום מקרקעין משותפים לכאורה על שם אחד ההורים תוך ביצוע עסקת העברת שטחים בעתיד לאיזון השטחים בין הצדדים, כטענת התובע בתביעתו, המהווה עסקת מקרקעין חדשה תוך חיוב במס.
כל התמיהות הנ"ל הוצגו לתובע בחקירתו הנגדית ביום 4.10.18 אך הוא לא נתן להם הסבר סביר, מלבד אמירה סתמית כי פעל על-פי עצתם של אמיל ואחיו (עמ' 15 לפרו' שו' 28-35; עמ' 16 לפרו'; עמ' 17 לפרו' שו' 1-22).
נזכיר כי התובע הוא איש עסקים מנוסה, ו היה שותף מלא של אמיל בחברת קידוחים במשך כשמונה שנים. במצב דברים כזה קשה לקבל כמשכנעת את גרסתו כי פעל בנדון על-פי עצתם של אמיל ואחיו, תוך מתן אמון בהם, ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי וללא קבלת כל אסמכתא לנעשה.
כן תמוה מדוע התובע לא הביא לעדות את עו"ד נאשד אבו ריא בנוגע לעסקות הרכישה במסגרת ם נרשמו המקרקעין על שם חוסין וסלוא , מהותם (נאמנות אם לאו) ועל ידיעתו (כטענת התובע – ראו סעיף 15(ג) לעיל) בדבר חסר של 107 מ"ר לתובע בחלוקת המקרקעין מול אמיל. אי הבאתו של עו"ד אבו ריא לעדות פועלת לחובת גרסתו של התובע כי עסקינן בעסקות נאמנות לטובתו ולטובת אמיל מכח הכלל שבפסיקה שהוזכר בס עיף 12 לעיל.
17. מנגד עומדת גרסתו של אמיל בתובענה הנדונה, כפי שניתנה בתצהירו בנוגע לסעד הזמני, שהוגש וסומן מש/1.
במסגרת תצהירו זה הכחיש אמיל רכישת קרקעות משותפת לו ולתובע, תוך רישום על שם מי מהוריהם.
לטענתו, רישום המקרקעין כפי שהתבצע בפועל, בין אם על שם אביו חוסין, בין אם על שם אימו של המבקש סלוא ובין אם על שם שני הוריהם משקפת המציאות, וכל טענה אחרת בעלמא, אין לה על מה שתסמוך מבחינה ראייתית.
אמיל גם הכחיש קבלת כספים כלשהם מהתובע לשם רכישת מקרקעין משותפים.
18. אמיל נחקר על תצהירו מש/1, ובחקירתו ציין כדלקמן:
א. אין לתובע זכויות ב מקרקעין הרשומים על שם אביו חוסין. הוא לא שילם בעבור רכישתם. מי שטיפל ברכישת המקרקעין ופנה לעו"ד בגין כך היה אביו חוסין. הוא אמנם נכח בזמן המשא ומתן שהתנהל בין אביו למוכרי המקרקעין, אך כאמור רכישת המקרקעין ותשלום תמורתה נעשו ע"י אביו חוסין בלבד (עמ' 21 לפרו' שו' 7-31).
ב. מחיר רכישת המקרקעין נסגר בין אביו למוכרי המקרקעין (עמ' 22 לפרו' שו' 8).
ג. לגבי מקור הכספים של אביו הוא לא יודע למסור פרטים כיון שזה ענין אישי של אביו (עמ' 22 לפרו' שו' 20-21 ו-32-35).
הוא גם לא ידע לומר אם אביו שילם בשיק, אם כי העריך שזה היה במזומן (עמ' 23 לפרו' שו' 1-3).
ד. לשאלה מדוע אביו (חוסין) לא נתן תצהיר במסגרת הבקשה (לסעד זמני) השיב, שלא נראה לו כי אביו היה צריך להגיש תצהיר משהמקרקעין רשומים על שמו בטאבו (עמ' 22 לפרו' שו' 25).
ה. באופן חד משמעי הכחיש כל מעורבות של התובע ברכישת המקרקעין, וכן הכחיש כל מעורבות שלו ברכישת המקרקעין שנרשמו על שם סלוא (אימו של התובע). לכן גם אין לו כל טענות ו/או דרישות בחלקת המקרקעין בשטח של 286 מ"ר הרשומה על שם סלוא, ושנרכשה בעסקת מכר בשנת 2015 (עמ' 23 לפרו' שו' 9-29).
ו. אביו חוסין תפס חזקה במקרקעין מיד עם רכישתם (עמ' 24 לפרו' שו' 22-25).
19. גרסתו זו של אמיל לכאורה לא נסתרה על ידי התובע , ואף חוזקה מעצם רישום הזכויות במקרקעין על שם חוסין בלשכת רישום המקרקעין ללא רישום כל הערה ו/או שעבוד לטובת התובע.
כן חוזקה עדותו של אמיל מגרסתו של סלימאן עליה עמדנו לעיל, על-פיה את רכישת המקרקעין ביצע מול חוס ין בלבד.
20. כאמור היה יכול התובע לחזק את גרסתו וראיותיו בדבר שותפות נטענת בינו לבין אמיל במקרקעין באמצעות העדתם של שני ה"מחותנים", סלוא וחוסין אך הוא בחר שלא להביאם למרות חשיבות עדותם עבורו, ולמרות נטל הראיה המוגבר המוטל על כתפיו לנוכח הוראות סעיף 125(א) לחוק המקרקעין.
21. כעת נבחן אם יש בידי העדים הנוספים שהביא התובע לשנות תמונת מצב ראייתית לכאורית זאת, שאינה לטובת גרסת התובע בנדון.
טרם שנעשה כן נקדים ונציין מספר דברים.
כפי שציינו לעיל, התובע ואמיל ניהלו בעבר עסק משותף בתחום הקידוחים, במסגרת החברה.
נכסי החברה, התחייבויותיו ותשלומי איזון בין התובע ואמיל בכל הנוגע לכך הוסדרו במסגרת הסכם גישור שהושג ביניהם ביום 28.12.15, עליו חתומים הצדדים עצמם והמגשרים, אשר הם: עו"ד ג'מאל טרביה, ג'מאל חמזה חלאילה וחאלד דוחי קסום (להלן: "הסכם הגישור").
בכתב התביעה ציין התובע (בפסקה 10) כי:
"התובע יטען, כי אמיל הודה בפני חברים ומכרים כי התובע זכאי לקבל ולרשום על שמו את ההפרש המגיע לו בשטח של 107 מ"ר והנתבע 2 (חוסין – ח"ש) הודה ואישר בפני חברים ומכרים משותפים כי הוא לא קנה את השטחים שבנדון, כי הוא מעולם לא שילם את תמורתם, כי הזכויות נרשמו על שמו בתור נאמן וכי הוא אינו מתנגד לחתום על כל מסמך שיידרש להעברת שטח ההפרש לתובע או מי מטעמו, במידה ובנו אמיל יורה לו לעשות כן".
היינו התובע טען בכתב תביעתו כי הן אמיל והן חוסין הודו בפני צדדי ג' מסויימים על זכותו לשטח עודף של 107 מ"ר.
כעת נברר אם אכן התובע הביא לעדות את צדדי ג' האמורים.
22. בחקירתו הנגדית ביום 4.10.18 ציין התובע כי צדדי ג' הם עו"ד ג'מאל טרביה, חאלד קסום וגמאל חאמזה חלאילה , המגשרים שהובילו לחתימת הסכם הגישור. את שני האחרונים אף הגדיר התובע כחברים שלו ואת האחרון הגדיר אף כקרוב משפחה שלו (עמ' 17 לפרו' שו' 23-28). היינו אנשים המקורבים אליו.
23. עיון בחקירתו הנגדית של התובע האמורה מלמד, כי התובע סבר ש צדדי ג' הנ"ל יכולים להעיד על הודאת אמיל בפניהם בדבר זכויותיו בשטח העודף, אך לא על הודאה נטענת של חוסין בדבר השטח העודף (עמ' 17 לפרו' שו' 23-28).
צדדי ג' האמורים העידו בפני (עו"ד טרביה העיד ביום 7.7.19 ושני הנותרים ביום 1.3.20), ולא הזכירו בעדותם כל הודאה של חוסין בפניהם בדבר זכותו של התובע בשטח העודף.
עו"ד טרביה העיד כי חוסין פנה אליו בבקשה כי ינסה לפתור את הסכסוך בין התובע לאמיל בנוגע לחברה המשותפת שלהם (עמ' 46 לפרו' שו' 17-20; עמ' 47 לפרו' שו' 20).
היינו – חוסין לא הודה בפני עו"ד טרביה על זכותו של התובע בשטח העודף.
ג'מאל חאמזה חלאילה לא הזכיר בעדותו, שהתקיימה ביום 1.3.20, כל הודאה של חוסין בפניו בדבר זכויותיו של התובע בשטח העודף. למעשה עד מועד זה לא ציין כי שוחח כל שיחה בסוגיית המקרקעין עם חוסין והוא אף לא נשאל על כך.
כך הוא מצב הדברים גם בנוגע לעדותו בפני של חאלד קסום, שלא נשאל על שיחה/ות שקיים עם חוסין ולא ציין כי חוסין הודה בפניו על זכותו של התובע בשטח העודף.
24. במצב דברים זה ניתן כבר לקבוע , כי לא הוכחה טענתו של התובע בסעיף 10 לכתב התביעה (המצוטט בסעיף 21 לעיל ) בהתייחס לחוסין, כי :
"...הנתבע 2 (חוסין – ח"ש) הודה ואישר בפני חברים ומכרים משותפים כי הוא לא קנה את השטחים שבנדון, כי הוא מעולם לא שילם את תמורתם, כי הזכויות נרשמו על שמו בתור נאמן וכי הוא אינו מתנגד לחתום על כל מסמך שיידרש להעברת שטח ההפרש לתובע או מי מטעמו, במידה ובנו אמיל יורה לו לעשות כן".
25. נבחן כעת את טענת התובע בדבר ההודאה של אמיל בפני צדדי ג' הנ"ל , שגם נטענה בסעיף 10 לכתב התביעה המצוטט לעיל.
26. נתחיל דווקא בשני העדים האחרונים ג'מאל חאמזה חלאילה וחאלד קסום.
ג'מאל חאמזה חלאילה העיד בחקירתו , כי לאחר הסכם הגישור נותרו מחלוקות כספיות בין התובע לאמיל, ואינו זוכר אם היתה מחלוקת נוספת ביניהם (עמ' 69 לפרו' שו' 21-34).
בהמשך עדותו ציין, כי בשלב מסויים (לא ברור מעדותו אם זה היה עובר לחתימה על הסכם הגישור או לאחריו , אם כי ניתן להבין מהקשר הדברים כי מדובר לפני החתימה על הסכם הגישור) נותרה מחלוקת בין התובע לאמיל בקשר למקרקעין מסויימים, שנפתרה בהסכמה בין הצדדים בהתערבותו של עו"ד טרביה. מעבר לכך אינו זוכר כל טענה של התובע או של אמיל בדבר מקרקעין אחרים (עמ' 70 לפרו' שו' 32-36; עמ' 71 לפרו' שו' 7-9).
היינו העד ג'מאל חאמזה חלאילה , שהובא לעדות על ידי התובע, לא מאשר את גרסתו של התובע בדבר הודאת אמיל בפניו על זכותו של התובע ב שטח העודף.
העד הנוסף חאלד קסום העיד בחקירתו , כי ידוע לו על מחלוקות נוספות שנותרו בין התובע לאמיל לאחר חתימת הסכם הגישור, אך הוא לא היה מעורב בהן (עמ' 72 לפרו' שו' 25-26).
עוד ציין העד קסום כי ידוע לו שהתובע טען כלפי אמיל כי מגיעה לו אדמה ממנו, ואמיל טען כנגדו , כי מגיע לו מהתובע כסף (עמ' 72 לפרו' שו' 32-36; עמ' 73 לפרו' שו' 1-4).
כשנשאל באופן ממוקד יותר לגבי המקרקעין שהתובע טען כי מגיעים לו מאמיל השיב, כי אינו יודע פרטים מדוייקים יותר. בלשונו: "לא ידוע לי על מה היו המקרקעין, אני יודע שיש ביניהם מחלוקות בנושאי מקרקעין, אני לא יודע מעבר לזה" (עמ' 73 לפרו' שורות 19-20).
כשנשאל האם נכון שאמיל הודה בפניו בדבר זכותו של התובע בשטח העודף, השיב: "אמרתי שעלי העלה טענה שמגיע לו קרקע ואמיל אמר שמגיע לו כסף. אמיל לא הודה בפניי" (עמ' 75 לפרו' שו' 3).
היינו גם העד חאלד קסום, שהובא לעדות על ידי התובע, לא מאשר את גרסתו של התובע בדבר הודאת אמיל בפניו על זכותו של התובע בשטח העודף. ההיפך, העד ציין כי אמיל לא הודה בפניו כאמור.
27. כעת נבחן את עדותו של העד עו"ד ג'אמל טרביה. עד זה העיד בפני כאמור ביום 7.7.19.
נפרט עדותו בהרחבה שכן העיד, כי אמיל הודה ב פניו כי התובע זכאי לשטח העודף. נבחן להלן אם ניתן להסתמך על עדותו זאת לצורך הכרעה בתובענה הנדונה.
28. ציין עו"ד טרביה בעדותו האמורה כדלקמן:
הסכם הגישור לא עסק במחלוקת שבין הצדדים (התובע ואמיל) בנושא מקרקעין, אחרת היה הדבר מוזכר ונכלל בהסכם הגישור (עמ' 35 לפרו' שו' 23-24).
ב. כשנשאל לגבי הידע שלו בנוגע למקרקעין נשוא תובענה זאת, ציין כדלקמן:
"אחרי שסיימנו את הליך הגישור, היה תיק אחר בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, בו הייתי ב"כ אחד הצדדים, אבא של עלי. התיק היה בין אבא של עלי לבין אבא של אמיל (שהם אחים), לבין אח שלישי. כשהסתיים ההליך בבית משפט לענייני משפחה, אמו של עלי הייתה אמורה להעביר לאביו של אמיל דונם אחד בחלקה 42 בגוש 19304 באדמות סכנין. אמיל פנה אלי וביקש ממני שאכין את מסמכי העסקה ולהחתים את אמו של עלי. אכן עשיתי, נגשתי לאמו של עלי והחתמתי אותה. למחרת, התייצב עלי במשרדי והודיע לי כי מגיע לו מאמיל כ-107 מ"ר שהם רכשו ביחד. הזמנתי את אמיל אלי ושאלתי אותו האם לעלי מגיע 107 מ"ר, אולי התשובה מכאיבה לאחד הצדדים, אבל היא הייתה 'כן, נכון מגיע לו'. שאלתי אותו האם להכין מסמכי עסקה לגבי ה-107 מ"ר, והוא אמר 'זה לא עכשיו'. בזה הסתיימה השיחה" (עמ' 37 לפרו' שו' 22-31).
ג. כשנשאל האם התובע מסר לו את מיקום השטח העודף מבחינת גוש וחלקה, והשיב:
"לא, הוא אמר לי מיקום על ידי בית ספר יסודי אל מותנאבי בסכנין" (עמ' 38 לפרו' שו' 3).
בהמשך ציין כי:
"החלקות נמצאות מצדו הצפוני של הכביש המוביל לאותו בית ספר שדיברתי קודם" (עמ' 39 לפרו' שו' 3).
ד. בהמשך עדותו ציין עו"ד טרביה כי היו עוד שיחות בינו לבין אמיל בנוגע לשטח העודף, במסגרתן אמר לאמיל לסגור את סכסוך השטח העודף בינו לבין התובע בדרכי שלום (עמ' 40 לפרו' שו' 4-10).
ה. יותר מזה העיד עו"ד טרביה:
"כל פעם שאמיל התייצב אצלי במשרד או מחוץ למשרד כשהיינו נפגשים, היינו מעלים את הנושא הזה. כמעט כל פעם כי אני רציתי לגשר ביניהם לפתור את המחלוקת כי לא נעים לי בין הצדדים. כואב לי כשאני עומד על דוכן העדים במחלוקת בין הצדדים. לכן דוחי לא הגיע וחמזי לא הגיע (שני העדים האחרים שהעידו ביום 1.3.20 – ח"ש) , ורצו לזרוק את זה עלי" (עמ' 40 לפרו' שו' 14-16).
ו. כשנשאל מדוע דוחי וחמזי צריכים "לזרוק על הגב שלו" את נושא המקרקעין השיב :
"דוחי לא נעים לו מאמיל שיבוא ויעיד נגדו, וחמזי גם כן קרוב משפחה שלא נעים לו משני הצדדים. שבית המשפט יזמן אותם וישאל אותם. אם דוחי יתכחש שלא מגיע לעלי, אני אחראי לכל מילה...הם יודעים את זה ממני וגם מאמיל...פניתי לדוחי וחמזי ודיברתי עם שניהם. ניסיתי לחסוך את ההליך המשפטי הזה והם הודו בפניי שהם יודעים שמגיע לעלי 107 מ"ר אבל לא יכלו לעשות שום דבר. ניהלנו שיחה בינינו, אני חמזי ודוחי, והם יודעים את זה ממני וגם מאמיל כי הם אמרו לי שהם דיברו עם אמיל על הנושא הזה " (עמ' 41 לפרו' שו' 1-12).
כשנשאל אם שמע את אמיל מדבר איתם בנושא זה השיב בשלילה (עמ' 41 לפרו' שו' 15-6), ובנקודה זאת ב"כ הנתבעים התנגדו לעדויות שמיעה ( עמ' 41 לפרו' שו' 20).
ז. הוא ציין, כי הודאתו האמורה של אמיל באוזניו היתה במשרדו בפגישה בה נכחו רק הוא ואמיל . הוא זימן את הפגישה הזאת בשיחה טלפונית אל אמיל, במסגרתה ביקש ממנו לסור למשרדו "על מנת לשאול אותו האם נכון שמגיע לעיל 107 מ"ר, כדי שאכין את מסמכי העסקה" (עמ' 45 לפרו' שו' 1-8).
כשנשאל בין מי למי היה אמור להכין את מסמכי העסקה, השיב:
"הייתי דורש את ההסכם, מעיין בהסכם מי הבעלים ועושה את העסקה. זו לא חוכמה לעורך דין. אני עורך הדין הזהיר ביותר במדינת ישראל, ואמיל יודע את זה.
לשאלת בית המשפט
ש. איזה הסכם היית דורש?
ת. את ההסכם בין מי למי נעשתה עסקה, בין אביו של אמיל לבין מי נעשתה העסקה. הייתי חוקר אותו איך רכשתם וממי, והייתי גם מוציא נסח רישום מקרקעין" (עמ' 45 לפרו' שו' 10-17).
ח. עוד ציין בעדותו, כי אמיל, אותו מכיר שנים רבות, מוכר לו כאדם ישר והגון (עמ' 40 לפרו' שו' 4-5).
לנוכח אמירתו זאת נשאל מספר שאלות על ידי בית המשפט, כדלקמן:
"ש. לפני כמה דקות גמרת את ההלל גם על עלי וגם על אמיל שהם הגונים וישרים.
ת. אמת.
ש. 107 מ"ר זה לא שטח כל כך גדול בכל קנה מידה. יש לך הסבר למה שאמיל יתכחש היום לאותם 107 מ"ר? הוא אדם ישר והגון. למה שיתכחש להסכם?
ת. הסכסוך בין אמיל לעלי הולך וגדל, וזו הסיבה היחידה לדעתי.
ש. האם אתה היית מעורב באיזשהו שלב ברכישת הקרקעות האלו?
ת. לא, לא ידעתי עליהן.
ש. אתה למעשה לא יודע מי רכש, מתי, ומי מימן.
ת. לא יודע" (עמ' 41 לפרו' שו' 28-36).
ט. כן ציין בעדותו, כי לא עדכן את התובע על מלוא תוכן שיחותיו עם אמיל בנוגע לשטח העודף, למעט הודאתו בפניו על זכותו של התובע ב שטח זה. עוד הוסיף ואמר לתובע, כי אינו יכול לעזור לו בנדון ושיפנה לבית המשפט, כיוון שלא רצה להתערב בסוגיה זאת (עמ' 43 לפרו' שו' 10-36).
י. בהמשך עדותו שוב נשאל עו"ד טרביה על ידי בית המשפט כדלקמן:
"ש. אתה התערבת בחלק מורכב לא פחות בפירוק השיתוף ביניהם בחברה, ברכוש החברה. לפי מה שאני רואה בהסכם הגישור, זה לא היה פשוט. הצלחת להביא אותם להסכמות שם. אולי אם היית מכנס את שניהם לגבי ה-107 מ"ר, לעשות להם גישור. למה נרתעת מלהכניס את הראש שלך למחלוקת ביניהם על ה-107 מ"ר?
ת. אמיל כן מודה שמגיע לעלי, ואת עלי עדכנתי שאמיל הודה בפניי, ולכן לא רציתי להתערב בעניין הזה. אבל, אחרי הגשת התביעה לא הרמתי ידיים ואמרתי 'תשבו, דברו, פתרו את המחלוקת ביניכם'.
ש. אנחנו עוד לפני הגשת התביעה, עלי אמר לך 107 מ"ר. אמיל הודה בפניך. למה לא עשית את הדבר הפשוט בעניין, לקחת מסמך שמוסמך בין הצדדים כי 107 מ"ר שייכים לעלי. אפילו בלי הסכם מסודר.
ת. אמיל הודה שכן מגיע, אבל אמר 'לא עכשיו תשאיר את זה לזמן אחר'.
ש. למה לא לקחת חתיכת נייר והחתמת את אמיל שהוא מודה באותן זכויות שמגיעות לעלי?
ת. אמיל לא היה חותם על זה.
ש. למה?
ת. מסיבות שידועות לו.
ש. ניסית להחתים אותו?
ת. לא.
ש. אז איך אתה יודע שהוא היה מסרב?
ת. כשהזמנתי אותו, שאלתי אותו האם להכין את מסמכי העסקה והוא אמר לי 'לא'. מזה הסקתי" (עמ' 44 לפרו' שו' 2-21).
יא. בהמשך עדותו ציין כי ניסה להביא את הצדדים להסכמה בנושא השטח העודף ולא עלה בידו (עמ' 44 לפרו' שו' 33-34).
יב. כשנשאל האם הוא מכיר את חוסין, השיב בחיוב (עמ' 42 לפרו' שו' 19-20).
כשנשאל על אודות גרסתו של חוסין [ כפי שהובאה בתצהירו שהוגש לבית המשפט, אך בסופו של יום לא נחקר עליו, תוך ויתור הנתבעים על עדותו ( כפי שציינו לעיל)], כי הוא זה שרכש את המקרקעין נשוא התובענה, שבכללם השטח העודף, ולכן הן לתובע והן לאמיל אין זכויות בהם, השיב: " לא ידוע לי שום דבר" (עמ' 42 לפרו' שו' 22-25).
יג. הוא ייצג ומייצג את התובע ומשפחתו בעניינים שונים, כדלקמן :

  1. ייצג את התובע בהעברת זכויות במ קרקעין מאימו (סלוא) על שמו בשנת 2016 וגם לאחר מכן (עמ' 42 לפרו' שו' 27-30; עמ' 43 לפרו' שו' 1-3).
  2. ייצג את אביו של התובע (יוסף) בתיק שהתנהל בבית משפט למשפחה, בסכסוך בין שלושה אחים (חוסין, יוסף ומוחמד).
  3. הוא מייצג את התובע בנושאים שונים, למשל בענייני החברה החדשה שפתח התובע, קידוחי מוראד בע"מ , שם מייצגו באופן שוטף (עמ' 43 לפרו' שו' 8-9).

29. אציין כי את עדותו של עו"ד טרביה בחנתי בזהירות רבה משתי סיבות עיקריות:
א. הוא מקורב לתובע ומשפחתו, ומשמש למעשה כמייצגם בשנים האחרונות בעניינים שונים, ובמיוחד את התובע בחברתו החדשה, כמצויין בסעיף 28(יג) לעיל.
ב. אין כל אסמכתא בכתב או עדות תומכת אחרת לעדותו בדבר הודאתו של אמיל בפניו על זכותו של התובע בשטח העודף, ולמעשה עדותו היא אמירותיו הוא בעלמא. זאת לעומת הכחשתו של אמיל את האמור ואי-תמיכת העדים האחרים, חאלד קסום וג'מאל חאמזה חלאילה, בעדותו בדבר הודאת אמיל על זכותו של התובע כאמור בשטח העודף.
30. אקדים ואציין כי התקשיתי לסמוך על עדותו של עו"ד טרביה ולהכריע מכוחה לטובת גרסת התובע בדבר זכותו בשטח העודף, למרות ובניגוד ל רישום בלשכת רישום המקרקעין על שם חוסין מחד גיסא וסלוא מאידך גיסא.
טעמיי כדלקמן:
א. הן התובע והן עו"ד טרביה העידו כי גם העדים האחרים יודעים על הודאתו של אמיל בדבר זכותו של התובע בשטח העודף, שכן אמיל הודה גם בפניהם. דא עקא, עדים אלה העידו בפני ביום 1.3.20, כמתואר לעיל, והכחישו כל הודאה מצידו של אמיל בפניהם בדבר זכותו של התובע בשטח העודף.
נזכיר כי עסקינן בשני עדים שלכאורה רוצים בטובתו של התובע, שכן הם חבריו ואחד מהם קרוב משפחה של התובע (ראו סעיף 22 לעיל). למרות זאת לא תמכו בגרסתם של התובע ועו"ד טרביה בדבר הודאה כאמור מצידו של אמיל בפניהם.
התובע מייחס בסיכומיו התנהלות זאת של העדים האחרים בכך שהובאו לעדות לאחר הוצאת צווי הבאה כנגדם, ועו"ד טרביה מייחס זאת לאי נעימות שלהם מפני אמיל אותו מכירים (ראו סעיף 28(ו) לעיל).
לא שוכנעתי מטעמים אלה. בסופו של דבר שני העדים לא הובאו לדיון תחת צווי הבאה שכן אלה אלה בוטלו לבקשתם קודם לכן. מעבר לכך התרשמתי משניהם כי מעידים ללא מורא או חשש, אלא אומרים אמת לאמיתה.
מכאן יוצא כי עו"ד טרביה מעיד כי אמיל הודה בפניו ובפני שני העדים האחרים עך זכותו של התובע בשטח העודף ושני העדים האחרים מכחישים זאת, והתרשמתי לחיוב מעדותם. אז למה להעדיף את עדותו של עו"ד טרביה בנושא ההודאה הנטענת?!
ב. לא זו אף זו – התובע בכתב תביעתו ציין (פסקה 10), כי חוסין גם הודה בפני צדדי ג' על זכותו של התובע בשטח העודף, אך לא הוכיח אמירה ז ו (ראו דברינו בסעיפים 23-24 לעיל). אי הוכחה זאת גורעת ממשקל טענתו בדבר הודאתו של אמיל בנדון , וממילא ממשקל עדותו של עו"ד טרביה בדבר ההודאה האמורה של אמיל בפניו.
ג. בחינה כוללת של עדותו של עו"ד טרביה בנדון מלמדת כי עסקינן למעשה באמירות בעלמא ללא כל אסמכתא שהיא.
הוא לא החתים את אמיל על מסמך כלשהו בדבר ההודאה הנדונה וזכותו של התובע בשטח העודף. דווקא ההסבר שנתן מדוע לא עשה כן (ראו סעיף 28(י)לעיל) מדליק "נורות אדומות" נגד גרסת ההודאה הנטענת מצידו של אמיל. ציין עו"ד טרביה כי אמיל סרב לחתום על כל מסמך בכתב בדבר ההודאה שנאמרה לכאורה על ידו בעל-פה. יותר מזה ציין עו"ד טרביה כי אפילו לא ניסה להחתים את אמיל על מסמך כאמור כי ידע שלא יחתום עליו "מסיבות שידועות לו". אז איזו הודאה זו ואיזה משקל ניתן ליתן לה , אם בכלל ?!
נדגיש – עו"ד טרביה העיד על אמיל כי הוא אדם ישר והגון (ראו סעיף 28(ח) לעיל). לטעמי אדם ישר והגון לא היה מסרב לחתום על מסמך בכתב בדבר זכותו של התובע בשטח העודף, או לפחות היה מודה בזכותו של התובע כאמור בתנאים מסויימים (לדוגמא חוב של התובע אליו והוא דורש את פרעונו – והעיד ו העד ים ג'מאל חאמזה חלאילה וחאלד קסום כי לאחר הסכם הגישור נותרו מחלוקות כספיות בין התובע לאמיל – ראו סעיף 26 לעיל).
כך היה מצופה מאמיל לנהוג, במיוחד לנוכח עדותו של עו"ד טרביה, כי אמיל הודה בזכותו של התובע כאמור בפניו במספר הזדמנויות ולא פעם אחת ויחידה (עמ' 40 לפרו' שו' 3-10) וכך גם באוזניהם של העדים האחרים ( עמ' 41 לפרו' שו' 6-11).
במצב דברים זה, עצם ידיעתו של עו"ד טרביה מראש כי אמיל יס רב לחתום בנדון על כל מסמך בכתב, ולכן אף לא ניסה להציע זאת, מחזקת דווקא את גרסתו של אמיל, המכחישה את זכותו של התובע בשטח העודף.
בהקשר זה יצויין, כי חיזוק נוסף להכחשתו של אמיל את זכותו של התובע בשטח העודף ו/או את ההודאה הנטענת בדבר זכותו של התובע בשטח העודף, ניתן למצוא בעדותו של העד טרביה, כי למרות כל הנסיונות והשיחות שביצע עם אמיל, הוא לא הצליח להביא לפתרון הסכסוך הנדון בין התובע לאמיל (ראו סעיף 28(יא) לעיל).
ד. ציינו לעיל כי עדותו של עו"ד טרביה היתה למעשה אמירות בעלמא ללא ביסוס בכל אסמכתא שהיא. חיזוק לכך נמצא בגרסתו בחקירתו הנגדית, כי (במילים שלי) הוא לא טרח לבדוק לעומק את נושא עסקות המקרקעין ש"הולידו" את השטח העודף הנטען, אלא התכוון לעשות כן רק אם היה מייצג בעסקה בדבר השטח העודף בין התובע לאמיל (ראו סעיף 28(ז) לעיל).
ה. בהמשך לנימוק בסעיף קטן (ד) לעיל – עו"ד טרביה לא טרח לבדוק מול חוסין וסלוא, הבעלים הרשומים של המקרקעין, את נכונות טענות התובע בנדון, לרבות בחינת ההסדר הנטען בדבר רישום הזכויות במקרקעין, וכאמור דבריו הם בעלמא בלבד.
בנוסף – עו"ד טרביה העיד, כי הו דאתו הנטענת של אמיל ניתנה לאוזניו בלבד, בפגישה אחד על אחד במשרדו (ראו סעיף 28(ז) לעיל). אין להודאה זו תמיכה מכל גורם אחר, לרבות לא מטעם העדים האחרים שלגרסת עו"ד טרביה גם בפניהם הודה אמיל על זכותו של התובע בשטח העודף .
31. סבורני כי די בנמוקים אלה כדי להבהיר ולהסביר מדוע לא יכולתי לסמוך על גרסתו של עו"ד טרביה לצורך הכרעת הכף הראייתית לטובת גרסת התובע בנדון. זאת מול הכחשתו הנמרצת של אמיל ו הכחשת ההודאה הנטענת על ידי העדים האחרים, בהם נתתי אמון.

סוף דבר
32. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לקבוע כי התובע לא הוכיח את גרסתו בדבר זכותו בשטח העודף, בניגוד לרשום בלשכת רישום המקרקעין;
התובע לא כל הוכיח את ההסדר הנטען בינו לבין אמ יל בדבר רכישת המקרקעין ורישומם;
התובע לא הוכיח כי אימו סלוא ואביו של אמיל חוסין, משמשים כנאמנים במקרקעין לטובתו ולטובת אמיל;
התובע לא הוכיח הודאה של אמיל ו/או הודאה של חוסין בדבר זכותו בשטח העודף.
33. לנוכח מסקנותיי הנ"ל, לא מצאתי לנכון לבחון ולהכריע במחלוקת השמאית שבין שמאיי הצדדים, בדבר שווי השטח העודף.
34. על כן אני מורה על דחיית התביעה.
35. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבעים ובשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 15,000 ₪ שישולם תוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום האמור במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תש"פ, 22 יוני 2020, בהעדר הצדדים.