הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 17363-05-18

מספר בקשה:22
בפני
כבוד ה שופט מנחם רניאל

מבקשים

  1. פקיד הסדר מקרקעין
  2. רשות מקרקעי ישראל

נגד

משיב
עלי נבואני (התובע)

החלטה

זו תביעה לתיקון לוח זכויות באדמות הידועות בשם "דורמה" מאדמות הכפר ג'וליס. כאמור בכתב התביעה, הליכי ההסדר בכפר ג'וליס החלו בשנת 1958, ובמהלך אותה תקופה נעזר פקיד ההסדר במנוח מוחמד אבו חסן, מתושבי ג'וליס, שהיה בקיא בענייני מקרקעין, ונהג ליידע את מקורביו בלבד אודות הליך ההסדר ולטפל בשמם בהגשת תזכורות תביעה ו/או להעלים את ההליך מאויביו ו/או מאנשים שלא היה עמם ביחסים טובים. נטען, כי אביו של התובע, המנוח מוחמד נבואני, היה מסוכסך עם המנוח אבו חסן שאף ירה בו באחד הימים ופצע אותו קשות. בהליכי ההסדר, טענה המדינה לזכויות ב-80 חלקות שהן במקור חלקות משפחת ביידון, שהפכה לנפקדת, בשיעור 70/120 מהאדמות, וכן הוגשו תזכורות תביעה על ידי המנוח אבו חסן ויתר בעלי 50/120 חלקים באדמות שלא נכללו ב-120 החלקים, והיו מאז ומתמיד בבעלות משפחת התובע. במסגרת הסדרים משפחתיים הוסכם כי כל מקרקעי דורמה יועברו לתובע , יליד 1938, שעבד במו ידיו באדמות אלה, ונטען כי ידע מדורי דורות כי הן שייכות לו, ולא השתתף בהליך ההסדר מחוסר ידיעה ומתוך סברה כי זכויותיו קיימות ולא עלולות להיפגע. הוא החזיק מאז ומתמיד במקרקעין אלו ללא עוררין.

בכתב התביעה נטען כי התובע ידע מזה כעשור כי אדמותיו נרשמו על שם המדינה וחלק מבעלי 50/120 חלקים, אף שמאז ומתמיד החזקה הבלעדית בידיו ומעולם לא נטען אחרת על ידי מי מהתושבים, גם אלה הרשומים כבעלים של האדמות, המסכימים שהזכויות שייכות לתובע. לדברי התובע, מאחר שלא היתה ברשותו כל אסמכתא להוכחת זכויותיו באדמות דורמה החל התובע חוקר ודורש ומצא בארכיונים שכל אדמות דורמה (14 חלקות בגושים 18455 ו-18456 ) רשומות על שמו ועל שם אחיו. נאמר, כי ביחס לחלקות 27,28,29 בגוש 18456 היתה הידיינות קודמת שהסתיימה בהסכמה שאושרה כפסק דין, לפיה הוכרו זכויותיו של התובע על אף רישום בעלי 120 חלקים, למעט חלקי הנפקדים. ביחס לכל יתר החלקות, טוען התובע לבעלות עליהן, על פי קושאן תורכי על שם אביו מורישו, והסכם מתנה מאביו מיום 4.8.63, ומבקש לתקן את הרישום לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין.

הנתבעים 1,2, פקיד ההסדר ורשות מקרקעי ישראל הגישו בקשה זו לסילוק על הסף מחמת מעשה בי-דין והיעדר היתר לפיצול סעדים. לדבריהם, קודם לתובענה זו הגיש התובע תביעה בתיק אזרחי 727/07 לרישומו כבעלים במספר חלקות בגוש 18456 מכח אותו הסכם מתנה ואותו קושאן. תביעה זו הסתיימה בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור אזרחי 2634/12 בו נפסקו לזכות התובע 50/120 חלקים בחלקות 27 ו-29 בגוש 18456. הנתבעים טוענים כי התביעה הזו מוגשת על אותה עילת תביעה ששימשה להליך הקודם שהסתיים בפסק דין המתייחס לשתי חלקות בלבד. על כן, לטענתם, התביעה מוגשת בניגוד לתקנות 45 ו- 45, לפיהם, תובענה תכלול את מלוא הסעדים שהתובע זכאי להם בשל אותה עילת תביעה, ומי שלא תבע את כל סעדיו מאותה עילה, רואים אותו כמי שויתר על היתרה, והוא מנוע מלהגיש תביעה נוספת לסעדים שלא נכללו בתביעה הראשונה, אלא אם הרשה לו זאת בית המשפט בתביעה הראשונה. לא ניתן היתר לפיצול סעדים. משלא כלל התובע את טענתו לזכויות בחלקות וספות על פי אותו קושאן ואותו הסכם מתנה, ויתר על זכויות אלה והוא מנוע מלתבוע אותן.

עוד נטען, כי בעוד התביעה הראשונה מצויה בהליכי ערעור, הגיש התובע תביעה בסעדים הנתבעים בתביעה הנוכחית בתיק 17613-11-12 אשר נמחקה מחוסר מעש, ומכאן שהוא מנוע מלטעון לנזק חדש או מידע חדש שנגלה לו בגינם לא היה עליו להידרש לבקשה להיתר פיצול סעדים מלכתחילה.

התובע השיב לבקשת הנתבעים, כי תביעה זו אינה מוגשת באותה עילה שבה תבע בתיק אזרחי 727/07. לדבריו, לאחר פרסום לוח הזכויות בגוש 18456, התברר לו כי חלקות 29-27 לא נתבעו על ידי אביו המנוח. לפיכך הגיש ערעור לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר על לוח הזכויות, בהתבסס על חזקה נוגדת, הקושאן התורכי והמתנה, אשר נרשם בתיק משפטי 871/ג'וליס. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון, 419/88, ולפני שמיעת הערעור, בעלי 120 חלקים ויתרו על זכויותיהם בחלקות והודו בבעלות התובע עליהן. לאחר מכן, מאחר שפקיד ההסדר סירב לרשום את כלל הזכויות בחלקות על שמו של התובע, הגיש את תביעתו בתיק אזרחי 727/07 לפסק דין הצהרתי, בהתבסס על ויתור בעלי 120 חלקים והסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט העליון.

לטענת התובע, התביעה בתיק אזרחי 727/07 לא הוגשה בעילה המבוססת על הקושאן התורכי והסכם המתנה, אלא להצהרה על בעלות התובע בהתבסס על ערעור על לוח הזכויות שהוגש לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר, וויתור והודאה מטעם בעלי 120 חלקים. לעומת זאת, תביעה זו, כמו התביעה בתיק אזרחי 17363-05-18, שנמחקה עקב חוסר מעש, הוגשה בטענה שרישום הזכויות ב-14 החלקות הושג במירמה, מכח סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. אמנם, גם בתביעה זו טוען התובע שהזכויות היו של אביו, בהתבסס על הקושאן התורכי והסכם המתנה וראיות אחרות, אך זאת כדי להראות את זכות העמידה שלו לטעון בעניין זה, אך אין מדובר בתביעה באותה עילה.
נטען, כי העילות לתיקון לוח הזכויות ולתיקון הרישום הן עילות נפרדות, עצמאיות ושונות. ניתן לבקש תיקון לוח הזכויות לפי סעיף 59, בתוך 3 חודשים לגבי כל חלקה וחלקה. בנוסף על כך ניתן להגיש בקשה לתיקון הרישום בעילת מירמה לפי סעיף 93, בכל מועד בכפוף לדיני ההתיישנות. גם על פי המבחנים לזיהוי העילה, דהיינו מבחן הסעד, מבחן הזכות או האינטרס שנפגעו, ומבחן העיסקה האחת, מדובר בעילות שונות, ועל כן תקנות 44 ו-45 אינן חלות, ולא היה צורך בהיתר לפיצול סעדים.

הנתבעים שבו וטענו כי התובע תבע את תביעתו בתיק 727/07 לרישום כלל הזכויות בחלקות 27 ו-29 על שמו בהתבסס על הסכם מתנה מאביו והקושאן התורכי, וכן על פסק דין בערעור אזרחי 419/88. תביעתו זו נדחתה בשתי ערכאות, ודחייה זו הציבה מחסום בפני התובע לתבוע שנית באותה עילת תביעה, שהיא הסכם המתנה והקושאן התורכי.

לטענת הנתבעים, אין ממש בטענת התובע שצירף את הסכם המתנה והקושאן התורכי לתביעה בת"א 727/07 רק לצורך ביסוס זכות העמידה שלו, שכן לו ביקש לתבוע רק את אכיפת פסק הדין בע"א 419/88, לא היה עליו לצרף מסמכים נוספים להוכחת תביעתו מלבד פסק הדין. זכות העמידה שלו היתה ברורה, ולא היה צורך לטעון לזכות בעלות מכח הסכם מתנה או קושאן תורכי. עיון במסמכי התביעה מלמד כי הסכם המתנה והקושאן התורכי צורפו לת"א 727/07 לצורך הוכחת בעלותו של התובע בחלקות שאת רישומן ביקש. בהתאם לכך הוגשו גם ראיות הנתבעת באותו תיק. עילת התביעה מכח הסכם המתנה והקושאן נטענה בפתח התביעה הראשונה, בתצהירו של התובע ובסיכומיו.

לטענת הנתבעים, אין ממש בטענה שהתביעה הנוכחית מבוססת על עילת מירמה לפי סעיף 93, שכן טענת המירמה מבוססת על הקושאן התורכי והסכם המתנה, ולא על כל ראיה אחרת שלא היה בידי התובע להביאה בת"א 727/07. אין הבדל בין עילות התביעה בשתי התביעות, אלא בטענות המשפטיות שמצא התובע להעלות מכוחן. בשתי התובענות טוען התובע לזכויות במקרקעין מכח הסכם המתנה והקושאן, ובשתיהן הוא טוען לזכויות הקמות לו משני מסמכים אלה.

על כן ביקשו הנתבעים לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מחמת השתק עילה ומעשה בי-דין.

לצורך הכרעה בבקשה, יש לזהות מהי העילה בת"א 727/07, ומהי העילה בתובענה זו. כפי שנאמר בספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמודים 51 ו-69, זיהוי העילה נעשה כיום על פי מבחן הזכות המהותית שנפגעה. כפי שנקבע ברע"א 5138/18 ‏ ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר (ניתן 16.10.18), "דרישת זהות העילה, כמו גם יתר יסודותיו של כלל השתק העילה, פורשו בפסיקה באופן מרחיב, "על מנת לתמרץ בעלי דין להביא בפני בית המשפט את מלוא הסכסוך שיש להם עם זולתם במסגרת תובענה אחת. המונח "עילה" הוגדר באופן שתחולתו משתרעת לא רק על טענות עובדתיות שנטענו בפועל ועל תאוריות משפטיות שהועלו לדיון במסגרת ההליך הראשון, אלא גם על טענות ותאוריות משפטיות הנוגעות לסכסוך נשוא התובענה, שניתן היה לרכזן יחדיו ולהביאן במאוחד בפני בית המשפט גם אם כלל לא נטענו במסגרת ההתדיינות הראשונה" ( רוזן-צבי, עמוד 491). על מגמה זו עמד בית משפט זה בע"א 1545/08 מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.3.2010) ...בציינו את הדברים הבאים: " כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים. [...] עוד נפסק כי מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות [...] ודוק: אין צורך שההליך הראשון יכלול את כל המרכיבים הנכללים בהליך הנוסף [...]. " עוד ראו: ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 (12.7.2015); ע"א 6982/12 עזבון המנוחה Rachel Aliene Corrie ז"ל נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, [פורסם בנבו] פסקאות 21-20 (12.2.2015). "

בערעור אזרחי 1445/11 אברהם מרטינז נ' איתן רילוב (ניתן 26.12.12) (להלן: " מרטינז") דן במקרה שבו ביקש תובע תיקון הרישום במקרקעין, על פי סעיף 93 לפקודת ההסדר, לאחר תביעה קודמת שבה ביקש את תיקון הרישום. בית המשפט העליון קבע כי:
"היווצרותו של השתק-עילה תיבדק באמצעות מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם, על-פי מהות הדברים, מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים... כמו כן, בית המשפט בוחן את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות, הנוגעות למעשה, במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 (להלן: עניין זיסר); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 112-114 (מהדורה עשירית, 2009)).... המערער, בה"פ 66/08, טען לטעות ברישום זכויותיו בחלקה 48 בגוש 11372 (מגרש 34), ועתר לתיקון הרישום הנוגע לחלקה זו, באמצעות מחיקת שמו בחלקה 48 והעברתה לבעליה המקוריים (מגנאג'י). לגישתי, במקרה דנן, מתקיים מבחן זהות העילות בתובענה נשוא הערעור, ובה"פ 66/08, שכן מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לטעות ברישום, שאירעה במהלך רכישת הזכויות בחלקה; הרקע העובדתי בשתי התביעות זהה; והמערער נסמך בשני ההליכים על מסמכים זהים. משכך, יכול היה המערער להעלות גם את טענתו לטעות ברישום זכויותיו בחלקה 61, במסגרת ההליך הקודם בה"פ 66/08."

על כן, נקבע בפסק דין מרטינז שיש לדחות את התביעה הנוספת בשל השתק עילה. אציין את מה שנקבע בפסק הדין מרטינז, ועל פי הדין, כי אין זה משנה אם התביעה הראשונה נדחתה, שאז התובע חסום מלתבוע שוב באותה עילה, או שהתביעה התקבלה, לרבות בדרך של הסכם פשרה, שאז התמזגה עילת התביעה בפסק הדין ואין התובע רשאי לתבוע מעבר לפסק הדין.

עיון בכתב התביעה בתיק 727/07 מעלה שמדובר בתביעה לתקן את הרישום ולהצהיר על בעלותו של התובע בחלקות 27 ו-29 (ולא 28), בהסתמך על הקושאן התורכי ועל המתנה שקיבל התובע מאביו. אמנם, התובע הסתמך גם על פסק הדין שניתן כפשרה בתיק 419/88, אך גם תיק 419/88 הסמיך את זכותו של התובע על הקושאן התורכי ועל המתנה שקיבל מאביו. זה בסיס תביעתו של התובע גם בתובענה זו, ואין זה משנה אם על פי מסמכים זהים אלה, מבקש התובע סעד לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר או לפי סעיף אחר. זו בדיוק משמעותה של תקנה 44, לפיה היה על התובע לתבוע את כל העילות הנובעות מהעילה שבידו. העילה שבידי התובע היא בעלותו הנטענת של אביו מכח הקושאן התורכי והעברת הבעלות אליו מכח הסכם המתנה. התובע ציין ראיות נוספות לבעלותו, כגון החזקתו במקרקעין, אך לא תבע מכח חזקה נוגדת, והראיות הנוספות שהוא מסתמך עליהן אינן עילת התביעה.

על כן, העילה שלפיה נתבע תיק 727/07 זהה לעילה שלפיה תובע התובע בתיק זה בגין חלקות 27 ו-29, ומשלא קיבל היתר לפיצול סעדים, דין תביעתו בגין חלקות אלה להידחות עקב השתק עילה. ציינתי במפורש שמדובר רק בחלקות 27 ו-29, שכן אלה החלקות שנתבעו בתיק 727/07. התביעה לגבי חלקות אחרות הכלולה בתובענה זו שבפניי אינה עונה על התנאים להשתק עילה, שכן לגבי כל חלקה קיימת עילה נפרדת. בהקשר זה אציין את הרציונל להשתק עילה, כפי שפורט בפסק דין מרטינז:
"שלושה טעמים עיקריים ביסוד הכלל: מניעת הטרדה חוזרת של בעל-דין בשל אותה עילה; מניעת עומס-יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים פ"ד נז (5) 689, 706); וכן מניעת אי-צדק כתוצאה מהענקת משקל יתר להכרעה בתיק החדש על פני ההכרעה בתיק הקודם, שתהפוך לבלתי מחייבת (ע"א 1835/11 אבני נ' מד"י (לא פורסם, 17.11.2011))."

הנתבעים לא הוטרדו בעבר בתביעה לבעלות בחלקות אחרות מלבד 27 ו-29, החלקות האחרות לא נדונו בעבר כלל, והכרעה בתיק החדש לגבי החלקות האחרות לא תעניק משקל יתר על פני הכרעה בתיק הקודם, שלא עסק כלל בחלקות האחרות.

על כן אני מקבל את הבקשה לסילוק על הסף בחלקה, לגבי חלקות 27 ו-29 בגוש 1845 6, כך שלגבי חלקות אלה אני דוחה את התביעה על הסף לפי תקנות 44 ו- 101 (א) (1) בהיעדר היתר לפיצול סעדים. התובענה תמשיך להתנהל לגבי 12 החלקות האחרות הכלולות בתובענה.

בשל ההכרעה החלקית, אין צו להוצאות.

הנתבעים המבקשים בתביעה זו יגישו כתב הגנה עד יום 25.8.19.

תזכורת פנימית ביום 26.8.19.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.