הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 17258-11-18

לפני כבוד השופטת תמר נאות פרי

המבקשים / הנתבעים

  1. ג. ד. דניאל לשיווק בע"מ
  2. אלשדא מילניום יבוא והפצה בע"מ
  3. דניאל ג'עאס
  4. מוסטפא עוואלי
  5. מאלק מחאמיד
  6. נידאל מחאמיד
  7. מ.ע. אלשאם לשיווק והפצה בע"מ

נגד

המשיבה / התובעת
מ.ע.ב אלדיוואן למסחר בע"ע

החלטה

עסקינן בבקשת הנתבעים בתיק זה (להלן: "המבקשים"), לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם, מכוח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

המשיבה שהינה חברה משפחתית, עסקה במועדים הרלוונטים לתביעה בייצור, שיווק, הפצה ומכירה של מוצרי עישון. המבקשים גם הם עוסקים בממכר ושיווק של מוצרי עישון. התביעה בתיק העיקרי עוסקת, בין היתר, בדרישת המשיבה ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשים להימנע מלבצע כל פעולה מסחרית , לרבות יבוא, רכישה, שיווק ומכירה, של מוצרים הנושאים את סימן המסחר RICHMAN, אשר לטענת המשיבה נרשם על שמה כדין בפנקסי המסחר (להלן: " סימן המסחר").

המבקשים כאמור עותרים לחיוב המש יבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בסך של לפחות 50,000 ₪ , בשים לב להוראת החוק, הקובעת את הכלל בדבר האפשרות לחייב חברה בהפקדת ערובה עת נפתח על ידה הליך משפטי. המבקשים טוענים כי המשיבה נעדרת איתנות כלכלית ולא תוכל לעמוד בהוצאות הכספיות שיושתו עליה, במידה ותידחה התביעה. לתמיכה בטענתם, מפנים המבקשים לנימוקים שהעלתה המשיבה בבקשתה מיום 21.11.2018 לדחיית תשלום הוצאות שנפסקו כנגדה, בסך 5,00 0 ₪ (להלן: "בקשת המשיבה לדחיית תשלום ההוצאות") – ויוזכר כי ההוצאות האמורות נפסקו כנגד המשיבה במסגרת החלטתי מיום 19.11.2018, בה דחיתי את בקשתה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשים. עוד טוענים המבקשים כי הפקדת הערובה מתבקשת נוכח סיכויי התביעה הנמוכים.

המשיבה טוענת מנגד כי בקשתה לדחות את מועד תשלום ההוצאות הוגשה נוכח דחיית בקשתה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשים, כאשר לטענתה, דחיית בקשתה למתן צו מניעה זמני תסב לה נזקים כספיים שעה שסימן המסחר שלה יופץ וישווק על ידי המבקשים – ולכן, נוכח הצפי לנזקים שכאלו - היא ביקשה לדחות את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה. עוד טענה המשיבה כי היא בעלת יכולת כלכלית ובמידה ותידחה תביעתה תוכל לשלם הוצאות שיפסקו כנגדה, ככל שיפסקו. לתמיכה בטענתה זו צירפה המשיבה דוחות כספיים, לשנים 2017-2018. בנוסף טוענת המשיבה כי סיכויי התביעה גבוהים וכי החלטת בית המשפט לדחיית בקשתה למתן צו מניעה זמני אין בה כדי להעיד על תוצאות ניהול ההליך העיקרי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, עמדתי היא כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מהנימוקים שלהלן.

ההסדר המאפשר לחייב חברה להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע - אם תידחה התביעה, קבוע בסעיף 353א לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לפי בקשת נתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

כבר נפסק כי הכלל הוא חיוב חברה תובעת במתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, והחריג הוא מתן פטור מהפקדת ערובה שכזו, אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה, או הוכח כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

הסדר זה, המגדיר את החיוב כברירת מחדל, נועד למנוע שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ומשקף תפיסה לפיה - "זכות הגישה לערכאות של החברה, שהיא אישיות משפטית נטולת קיום 'טבעי', משמעותית פחות" ( רע"א 7221/16 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום (13.9.2017); רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (2.10.2017); רע"א 87/18 יוסף אדרי נ' יעקב סאייג (25.4.2018) ). עוד נפסק כי הנטל להוכחת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 353א מוטל על החברה התובעת (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 6315/18 חב' ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (7.10.2018) ).

לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה -
בבקשת המשיבה ל דחיית תשלום ההוצאות שנפסקו נגדה ציינה המשיבה, כחלק מנימוקיה , באופן מפורש כי היא " אינה בעלת כיס עמוק ביחס למי מהמשיבים" וכ ן ציינה כי "פסיקת הוצאות כנגד המבקשת ותשלומן לאלתר תוך דחיית הבקשה לצו מניעה זמני יסב למבקשת נזק כפול ומכופל ". מכאן, שמבקשת המשיבה עצמה, לגבי דחיית מועד תשלום ההוצאות, עולה כי השיקול הכלכלי אכן מהווה נימוק נכבד אם לא עיקרי לדחיית תשלום ההוצאות – ויש לזכור כי הטלתי על המשיבה באותו שלב הוצאות מתונות בסך של 5,000 ₪ בלבד .
המשיבה צירפה לתגובתה דוח רווח והפסד לשנת 2017 וכן דוחות מע"מ לשנים 2017-2018 אולם אין בדוחות אלו לטעמי כדי להצדיק מתן פטור מחיוב בערובה שעה שהטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג.

לגבי קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעדים המבוקשים מטעם המשיבה בתביעה שהגישה -
שאלת קיומה של זכות לכאורה כבר נדונה על ידי בהרחבה במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני מיום 19.11.2018, שם ציינתי כי הגם שיש שאלות רבות לדון בהן בתיק העיקרי - לא שוכנעתי שהמשיבה עברה את המשוכה הראשונית באשר לקיומה של זכות לכאורה, ברף הנדרש לצורך מתן צו המניעה שהתבקש שם – אם כי הסיבות לדחיית הבקשה למתן סעדים זמניים היו כמה סיבות מצטברות ומשתלבות . מאחר והמחלוקות שבין הצדדים בהליך דנן משלבות שאלות שבעובדה ושאלות שבמשפט, אינני רואה לנכון להעמיק בשאלת סיכוי התביעה בשלב מוקדם זה , כפי שאף לא מצאתי לעשות בשלב הדיון בבקשה למתן סעד זמני – ואף שם אין קביעות ברורות לגבי סיכויי תביעה טובים או בדבר העדר סיכויים שכאלו . לשני הצדדים טענות שנחזות כבעלות משקל, אשר י הא מקום לתת עליהן את הדעת במסגרת בירור ההליך העיקרי.

לכן, המסקנה עד כה הינה שיש מקום לחייב בערבות כמבוקש.
בנסיבות העניין אני מוצאת להורות על הפקדת סכום מתו ן בסך של 9,000 ₪, על מנת שהסכום כשלעצמו לא יהווה מחסום של ממש בפני האפשרות לנהל את ההליך מטעם המשיבה, אך יהא בו בטוחה מדודה להוצאות, למקרה ויפסקו בהמשך. יש להפקיד את הסכום בתוך 21 יום מהיום.
אבקש מהמזכירות לשלוח העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.