הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 17258-11-18

לפני כבוד השופטת תמר נאות פרי

המבקשת

מ.ע.ב. אלדיואן למסחר בע"מ
ע"י ב"כ עוד רונן אושרי

נגד

המשיבים
.1 ג. ד. דניאל לשיווק בע"מ
.2 אלשדא מילניום יבוא והפצה בע"מ
.3 דניאל ג'עאס
.4 מוסטפא עוואלי
.5 מאלק מחאמיד
ע"י ב"כ עוה"ד סער גרשוני

.6 נידאל מחאמיד
.7 מ.ע. אלשאם לשיווק והפצה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חננאל והנר

החלטה
( בבקשות 1 עד 3)

בקשה למתן צווי מניעה זמניים.
המבקשת הגישה בקשה למתן צווי מניעה זמניים המתייחסים למוצרים הנושאים סימן מסחר הכולל איור של גבר ומתחתיה המילה "RICHMAN" (להלן: "סימן המסחר"). לטענת המבקשת, היא בעלת הזכויות בארץ בסימן המסחר - ולכן, על המשיבים להימנע מעשיית כל שימוש במוצרים הנושאים את סימן המסחר, ייצור מוצרים שכאלו, מכירתם והפצתם וכו', ובהתאם - יש להורות על מתן צו מניעה זמני בהקשר זה עד ההכרעה בתביעה שהוגשה מטעמה בתיק העיקרי (למתן צו מניעה קבוע, סעד של מתן חשבונות וסעד כספי) .
המשיבים מתנגדים לבקשה.
ביום 13.11.2018 התקיים דיון בבקשה, בנוכחות חלק מהצדדים עצמם, במהלכו טענו ארוכות באי כוחם של הצדדים. בבוקר הדיון הוגשה תשובה בכתב מטעם המשיבים 1-5 ובתום הדיון אפשרתי למבקשת להגיש תגובה בכתב לתשובת המשיבים 1-5. היום הוגשה התגובה, יחד עם בקשה לקבוע דיון נוסף בבקשה למתן סעדים זמניים לצורך חקירת מצהירים שונים ובקשה לקבל לתיק תמונות שהובאו על ידי המבקשת לדיון (וזאת כראייה לצורך ההכרעה בבקשה למתן הסעדים הזמניים) .
לאחר בחינת מכלול הנתונים, מצאתי לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים ללא קיום דיון נוסף, מחמת הטעמים המצטברים שיפורטו להלן.
אין צורך להכביר מילים לגבי כך כי על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ועל פי הפסיקה : "בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים, בכפוף לשיקולי יושר, שבכוחם למנוע את מתן הסעד: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות" (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 23 וההפניות שם (28.12.2015); רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי, פסקה 9 (27.11.2014); רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, פסקה 11 (11.04.2016) (להלן: "עניין אלדאהוד")).
זכות לכאורה – המבקשת טוענת כי היא בעלת הזכויות לגבי סימ ן המסחר, והיא נרשמה כבעליו בנובמבר 2017 ׁ(ועל כך אין חולק), אלא שהתברר שזכות זו מוטלת בספק בימים אלו, שכן מתנהל הליך בפני רשם סימני המסחר (להלן: "הרשם") לגבי סימן המסחר, נוכח טענות של צדדים שלישיים, שאינם חלק מהליך זה, ולפיהן הזכויות ב סימן המסחר שייכות להם ולא למבקשת, לרבות נוכח הסכמי הרשאה וזיכיון הקשורים לסימן המסחר. בהקשר זה אף הוגשו מסמכים, אשר לא היו שנויים במחלוקת, מהם עולה שאכן קיים הליך בפני כבוד הרשם, אשר מתנהל כבר מזה זמן רב, אשר בו נשמעות ראיות וטיעונים סדורים – וכי כבוד הרשם עתיד לתת החלטתו לגבי סימן המסחר והזכויות הנטענות לגביו. יוער כי המסמכים שהוגשו, מתייחסים הן לבקשות שמונחות על שולחנו של כב' הרשם והן לחוזים למתן הרשאות וזיכיונות, לגבי סימן המסחר, המערבים את חלק מהצדדים וצדדים שלישיים נוספים (כולל מסמכים מיולי 2018).
במצב דברים זה, יש סימני שאלה לגבי הזכויות בסימן המסחר ותוקף רישום סימן המסחר לטובת המבקשת (ואפנה לרע"א 2960/15 מיכה הרצנו נ' P-KAMA INTERNATIONAL LIMITED, פסקה 15 (07.09.2015) למקרה שבו נקבע כי נוכח מערך הסכמי מורכב לגבי הזכויות הנטענות בסימן המסחר שעניינו התברר באותו הליך, נקבע כי "קיים בשלב זה ערפל לגבי חלוקת הזכויות הקנייניות", והיה זה ברקע ההחלטה שלא ליתן צו מניעה זמני כפי שהתבקש שם).
שאלה נוספת נגזרת מהאמור נוגעת לסמכות בית המשפט לדון ולהכריע, בין אם עכשיו ובין אם בכלל, בטענות הנוגעות לזכויות בסימן המסחר – נוכח ההליכים המתקיימים בפני כבוד הרשם. המבקשת צריכה להראות כי קיימת זכות לכאורה לא רק לגבי סימן המסחר אלא גם לגבי ניהולו של ההליך בו פתחה בבית משפט זה במתכונתו הנוכחית, ולכן – יש לעניות דעתי גם סימן שאלה לגבי הזכות לכאורה בהקשר זה.
אמנם, אין חובה להצביע בשלב זה של הדיון אלא על זכות לכאורה, ונפסק כי "די בכך שבית המשפט שוכנע שיש שאלה רצינית לדון בה" ואין צורך להכריע בשאלה מי מהצדדים צודק בבירור בשלב הזה, ועם זאת, והגם שיש שאלות רבות לדון בהן בתיק זה – לא שוכנעתי שהמבקשת עברה משוכה ראשונית זו. אפנה לצורך ההשוואה ל רע"א 910/15 SOCIETE DES PRODUITS NESTLE נ' אספרסו קלאב בע"מ (12.5.2015 ) (להלן: "עניין נסטלה"), שם התמקד הדיון בעילות תביעה נטענות שעניינן הגנה על המוניטין, הפרת סימן מסחר , גניבת עין, פגיעה במוניטין ו'עשיית עושר'; ונקבע כי השאלה אם הופרו זכויות היוצרים כנטען, דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי, ואינה עניין לענות בו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים. בדומה, ברע"א 636/11 ANTON HUBNER GMBH & CO.KG נ' סופרמדיק (מדיק לייט) בע"מ (26 .4.2011) התבררה שאלה בדבר הפרה נטענת של דיני סימני המסחר, ונקבע כי מקומה של שאלה זו להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בגדרה של הבקשה לסעד זמני. בהקשר זה אפנה אף לרע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225 (1991), שם נקבע כי אין להעניק צו מניעה שעה שקיימת מחלוקת לגבי תוקפו של הסכם זיכיון, וכך נפסק: "רוב העובדות הרלוואנטיות האחרות שנויות במחלוקת, ולא ניתן, לצורך הבקשה, להעדיף לעניינן את גירסת המשיבים על פני גירסת המבקשת. בנסיבות אלה לא הונחה תשתית מספקת לטענה, שקיימת שאלה רצינית המצדיקה התערבות בית המשפט, כבר בשלב המקדמי שלפני שמיעת התובענה, על-ידי מתן צו זמני; ... המבקשת גם צודקת בטענתה, כי אם הדין הוא עם המשיבים, יוכלו הם למצוא את תקנתם בתובענה לסעד כספי, ולפיכך אין צידוק מספיק להגן על זכויותיהם, אם תוכחנה, על-ידי מתן סעד של צו-עשה זמני ", וראו בדומה את רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך איזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (16.01.2012) (להלן: " עניין חיים לוי"), אשר אף שם הועלו טענות בדבר הפרת מערך הסכמי הסומך על חוזה זיכיון, ונקבע כי "טענות הצדדים בסוגיית ההפרה ראוי להן כולן כי תתבררנה ותוכרענה במסגרת התביעה העיקרית ולאחר שמיעת ראיות". היות וחלק מטענות המשיבים סומכות על הסכמים לגבי סימן המסחר – אף לאמור מעלה יש משקל.
מכאן, שהמבקשת לא הראתה כי בשלב זה מתקיימת הזכות הלכאורית לה היא טוענת, ברף הנדרש לצורך בחינת הבקשה לסעדים זמניים. ברי כי יתכן ובהמשך יתברר שהמבקשת אכן זכאית לזכויות בסימן המסחר בו עסקינן, והיא אף טוענת לזכויות מכוח חיקוקים נוספים – ויתכן ובס וף ההליך העיקרי יהא מקום לפסוק לזכותה את הסעדים המבוקשים (ונזכיר כי התכלית של העילות מכוח החיקוקים הרלבנטיים היא כפולה – הן הגנה על הציבור מפני הטעיה והן הגנה על הקניין והמוניטין של המבקש (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 450 (2003)), אך נכון לעתה – ונוכח המסמכים והטיעונים של הצדדים, לא שוכנעתי שמתקיימת הזכות הלכאורית, בשני ההיבטים מעלה.
בהתאם, אין חשיבות בשלב זה לבחינת השאלה מהם המוצרים שמשווקים או מייצרים או מוכרים המשיבים, כלומר – שאין צורך בבדיקה מעמיקה של השאלה האם המשיבים (או מי מהם) עושים שימוש במוצרים נושאי סימן המסחר. בהקשר זה ככל הנראה לא אמורות להיות מחלוקות משמעותיות, אלא שנגיע לבחינת טענת הפרת הזכויות בסימן המסחר רק לאחר שתוכרע השאלה המקדמית – והיא: למי שייכות הזכויות בסימן המסחר. לכן, אף לא מצאתי שיש מקום לקביעת דיון נוסף לצורך חקירת מצהיר זה או אחר בהקשר זה, מה גם שהיה צריך לבקש לחקור את המצהירים במהלך הדיון ולא במסגרת התגובה לתשובת המשיבים. בבקשה שהוגשה לקביעת דיון נוסף אין כל נימוק של ממש לקביעת דיון, ובוודאי שאין הסבר לכך שהחקירה לא התבקשה בדיון ביום 13.11.2018. בדומה, אף אין אפשרות לצרף לבקשה למתן סעדים זמניים את התמונות שהגשתן התבקשה, שכן בעת הגשת בקשה לסעד זמני – יש לצרף אליה את כל החומר הקיים (ולא נטען כי התמונות לא היו בידי המבקשת במועד הגשת הבקשה, ואף ניתן היה להגיש בקשה לצרף את התמונות לפני הדיון ביום 13.11.2018, ולא בסוף הדיון או במסגרת התגובה לתשובה). בנוסף, אעיר כי במהלך הדיון אף נטען כי המבקשת שכרה חוקר פרטי, אך ממצאיו לא צורפו לבקשה – והדבר מעלה אף הוא תמיהה. בכל מקרה, היות ומצאתי כי לא מתקיימת לכאורה הזכות הנטענת ברף הנדרש, אין צורך להרחיב את הדיון לגבי ההפרה הנטענת של זכות זו – ואין נפקות לצירוף ראיות נוספות לגבי שאלת ההפרה (בין אם תמונות ובין אם בדרך של חקירת מצהירים).
מאזן הנזקים – המבקשת בבקשתה לא פירטה את טיעוניה לגבי מאזן הנזקים. הטענה בהקשר זה הייתה כללית (סעיפים 23-24 לבקשה), בהתייחס לנזק כספי, נזק למוניטין ונזק כתוצאה מעשית עושר שלא במשפט מצד המשיבים . גם במהלך הדיון לא הוצגו נתונים ולא הועלו טענות לגבי הנזקים הצפויים למבקשת מבחינת ניהול עסקיה, היקפי עסקיה, המשמעות הכלכלית של השימוש בסימן המסחר על ידי המשיבים וכו' – קל וחומר שלא הועלו טענות לגבי המאזן, דהיינו – היחס בין הנזקים האפשריים למבקשת מול הנזקים האפשריים למשיבים. בתגובה שהוגשה מטעם המבקשת, הטענה עדיין כללית, ולפיה – ייגרם לה נזק למוניטין ו"נזק כספי שאינו בר תיקון שיגרום לקריסתה" (סעיף 20 לתגובה ).
אמנם, בשלב מקדמי זה של ההליך, לא נדרש פירוט וכימות מדוקדק של הנזק הנטען, אך גם לא ניתן להסתפק בטענה כללית לגבי פגיעה במוניטין והשקעה בביסוס המוניטין, וראו את רע"א 1598/16 בריל אאוטלט אילת בע"מ נ' ביג מרכזים מסחריים שותפות מוגבלת (11.04.2016), שם נפסק (בפסקה 18) כי: "... כאשר בעל דין מעוניין לבסס טענה בדבר "פגיעה במוניטין", עליו לעשות כן באמצעות הבאת תשתית עובדתית הולמת. כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני, לעיתים ניתן להסתפק גם בהוכחת פוטנציאל פגיעה ולא בפגיעה בפועל, ואולם גם מסקנה עובדתית זו יש לעגן בראיות מתאימות" ( וראו אף את עניין נסטלה, פסקאות 28-29).
לכן, המדובר בנזק כלכלי בעיקרו – לשני הצדדים, בהיקפים שלא ברורים בשלב זה. נזק שכזה יגרם למבקשת, במידה ולא ינתן הצו ויתברר בתום ניהול התיק העיקרי שהמשיבים אכן עושים שימוש שלא כדין ב מוצרים נושאי סימן המסחר, ולחילופין – יגרם הנזק למשיבים, במידה וכן ינתן צו המניעה ויתברר בתום התיק העיקרי שדין התביעה להידחות. על כפות האזניים נזקים כספיים דומים במהותם, ויתכן שאף דומים בשיעורם, וככל שהנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, לא שוכנעתי כי היא הרימה את הנטל (רע"א 5666/13 פוטבול קלאב ברצלונה נ' פלפוט שיווק בע"מ (23.8.2013); עניין אלדאהוד).
עם זאת, יובהר למשיבים כי בהתנגדותם לסעד הזמני ש מתבקש, נוטלים הם על עצמם את הסיכון כי אם תתקבלנה טענותיה של המבקשת, יתכן ויהא עליהם לפצותה בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לה , לרבות בזיקה לעסקאות עתידיות. חלק מהמשיבים טענו בדיון כי עצרו חלק מהפעילות שלהם בשלב זה או אחר, בכל הנוגע למוצרים נושאי סימן המסחר – ועליהם לשקול בכובד ראש את המשך התנהלותם (וראו את רע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 15 (10.08.2014) ואת ההחלטה ב עניין חיים לוי, פסקה 7).
במצב דברים זה, ברי כי המבקשת לא שכנעה כי מבחן זה נוטה לטובתה.
נוכח העובדה שקיימת אי בהירות לגבי הזכות הליכאורית, ומאחר שבמקבילית הכוחות גובר משקלו של מאזן הנוחות – מצאתי שלא ליתן את הצו כמבוקש (וראו בנוגע למקבילית הכוחות בסעדים זמניים לדוגמה את רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי פסקה 24 (20.9.2011) ואת רע"א 3577/09 עזרא ביבי נ' אייץ אנד או אופנה בע"מ, פסקה 18 (11.6.2009)).
שיהוי – המבקשת טוענת בסעיפים 9-11 לבקשה כי היא מחזיקה בזכויות לגבי סימן המסחר מזה זמן רב, כי ביוני 2017 היא גילתה שאחרים עושים שימוש בסימן המסחר, לכן – בנובמבר 2017 היא פעלה לרשום את סימן המסחר על שמ ה, ושלחה מכתבי התראה למשיבים בהם הבהירה להם שעליהם להפסיק ולפגוע בזכויותיה לגבי סימן המסחר (מכתבים מיום 16.11.2017 ו-3.12.2017, אשר צורפו לבקשה כנספחים ו' ו-ז'). ככל שכבר בשנת 2017 ידעה המבקשת שהמשיבים מפרים את זכויותיה – ברי שהמדובר בשיהוי של כשנה בהגשת הבקשה הנוכחית (ואין לנושא זה התייחסות מספקת מטעם המבקשת, אף לא בתגובה שהוגש מטעמה, וראו את סעיף 6 לתגובה) .
בנוסף, המבקשת טוענת בסעיף 12 לבקשה כי ביום 31.8.2018 היא ביצעה בדיקה וגילתה כי המשיבה 2 והמשיבה 6 מפרות את הזכויות הנטענות שלה – ואף כאן, עסקינן בשיהוי, שכן הבקשה הנוכחית הוגשה רק ביום 8.11.2018.
לגבי ההליך שבפני הרשם, מהמסמכים שאינם שנויים במחלוקת ואשר חלקם אף צורף מטעם המבקשת עצמה עולה כי ההליך מתנהל מזה חודשים רבים. המבקשת אף מציינת כי המשיבים עושים שימוש במוצרים נושאי סימן המסחר מזה חודשים רבים. ונשאלת השאלה – מדוע הוגשה הבקשה הנוכחית רק כעת ומהו ההסבר לשיהוי, אלא שבבקשה ובתצהיר התומך בה אין התייחסות לנושא זה. במצב זה, יש לקבוע כי הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי בלתי מוסבר, וזהו טעם נוסף לדחייתה.
חוסר תום לב – הגשת הבקשה, תוך התעלמות מהמידע לגבי ההליך שמתנהל בפני כבוד הרשם לגבי סימן המסחר, מעוררת קושי בלתי מבוטל. היה צורך לפרט את כל הנתונים בהקשר זה, ניתן היה לטעון לרלבנטיות של הדברים, להשלכות שלהם, ככל שקיימות - ולהשאיר להכרעת בית המשפט את ההחלטה אם ההליך בפני כבוד הרשם משפיע על גורל הבקשה, אם לאו. על ה הליך בפני כב' הרשם למדתי רק מהתשובה של המשיבים 1-5, וההסבר שמציעה המבקשת בהקשר זה בתגובתה (סעיפים 7 ואילך), ולפיו – ההליך שבפני כב' הרשם אינו רלבנטי היות ומי שפתח שם בהליך הינו צד שלישי ואינו נמנה על המשיבים – לאו הסבר הוא. אין קשר בין הצדדים להליך בפני הרשם לבין החובה לפרט בבקשה הנוכחית את כל הנתונים הרלבנטיים, והתנהלות המבקשת בהקשר זה, מחייבת כשלעצמ ה את דחיית הבקשה.
טרם סיום אתייחס להליך שאליו מפנים שני הצדדים בתיק 38972-10-18 בפני כב' השופט גינת בבית משפט זה, בנוגע לסימן המסחר "אננסגולד". שני הצדדים מפנים לאותו הליך, וכל אחד טוען כי השני העלה בהליך ההוא טענות שסותרות את הטענות המשפטיות המועלות כאן. לא מצאתי כי יש צורך לדון בטענות האמורות בהרחבה בשלב זה, ואולי נידרש להן בהמשך. אוכל רק לומר ששם המבקשת היא המשיבה, והצדדים הסכימו להגיע להבנות לגבי אי מתן צו מניעה וקיום דיון "מהיר" בתיק העיקרי, וככל שיש דמיון בין שני ההליכים – יש להצר על כך שהמבקשת לא הסכימה להצעה דומה שהצעתי בתיק זה בסוף הדיון, כהצעת פשרה.
אשר על כן – הבקשה לקבוע דיון נוסף לצורך חקירת מצהירים אלו או אחרים נדחית, הבקשה להוסיף את התמונות לבקשה נדחית, והבקשה למתן סעדים זמניים נדחית אף היא .
המבקשת תשלם למשיבים 1-5 ביחד הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) למשיבים 6-7 ביחד, והכל תוך 30 יום מהיום.
לגבי ההליך העיקרי – אני מורה כדלקמן:
המשיבים יגישו כתבי הגנה עד יום 20.12.2018
כתב תשובה לכתבי ההגנה ניתן להגיש עד יום 1.1.2019.
כל צד שמעוניין לשלוח לצד אחר דרישה במסגרת ההליכים המקדמיים (שאלונים / גילוי מסמכים) – יעשה זאת עד יום 14.1.2019.
צד שקיבל דרישה במסגרת ההליכים המקדמיים – ישיב עליה עד יום 14.2.2019.
המבקשת תגיש תצהירי עדות ראשית עד יום 14.3.2019.
המשיבים יגישו תצהירי עדות ראשית עד יום 14.4.2019.
אני קובעת את התיק להוכחות ליום 7.5.2019 ו-14.5.2019 משעה 09:00 ועד סוף היום.
כל צד שמגיש מסמך – יעביר אותו במעד הגשתו לשאר הצדדים בתיק.

אבקש מהמזכירות לשלוח לצדדים העתק של ההחלטה ולקבוע את הדיון ביומן.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.