הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 16910-01-16

בפני
כבוד ה שופטת אורית וינשטיין

המבקשים:
(הנתבעים)

  1. אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ
  2. טארק סעיד
  3. תאמר סעיד

על ידי ב"כ עו"ד ויקטור מנסור

נגד

המשיבה: אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ
(התובעת) על ידי ב"כ עו"ד רמי שקור

החלטה

  1. המבקשים, הנתבעים בתובענה שבכותרת (להלן – המבקשים), הגישו ביום 5.6.2016 "בקשה למחיקת כתב התביעה ולחלופין להקצות לתובעת מועד למתן תצהיר גילוי מסמכים מלא ומתן זכות עיון במסמכים ספציפיים ולמתן תשובות מלאות לשאלון" (להלן – הבקשה), זאת בשים לב לעובדה כי ביום 20.4.2016 ניתן צו המורה על גילוי מסמכים ועיון בהם באופן הדדי, לביצוע בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה וניתן צו באשר למועדים לשליחת שאלונים ומתן תשובות להם.
  2. המבקשים עותרים בבקשה לחייב את התובעת, המשיבה לבקשה (להלן – המשיבה) בגילוי המסמכים הבאים:

הסכמי שכירות בין מר עפיף דאוד, בעל המניות של המשיבה (להלן – בעל המניות), לבין המשיבה וחשבונות וקבלות אודות תשלום דמי השכירות, בין השנים 2008-2011. בנוסף, הסכמי שכירות בין בעל המניות לבין חב' אולמי דאוד בע"מ;
כל החשבוניות והקבלות שהוציאה המשיבה ביחס לכספים שקיבלה מהמבקשים או מי מטעמם, החל משנת 2011 ועד היום;
כל החשבוניות והוצאות הפרסום שהוציאה המשיבה;
כל החשבוניות והקבלות שהוציא בעל המניות עבור המשיבה ועבור המבקשים או מי מהם, החל משנת 2011 ועד היום;
מאזני המשיבה לשנים 2008-2015 לרבות טפסי פחת כפי שהוגשו לרשויות המס;
הסכם מכר הציוד הקבוע בין המשיבה לבין בעל המניות לרבות עותק מלא מטופס הפחת הרלוונטי לעסקה, וכן חשבוניות וקבלות הנוגעות לעסקה זו;
כל המסמכים שהמשיבה נדרשה לגלות במסגרת השאלון.
טענות המבקשים:
3. המבקשים טוענים כי הבקשה עונה על דרישת הספציפיות שבתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סד"א), כי המסמכים שגילוים מבוקש רלוונטיים וחיוניים לצורך הוכחת טענותיהם, וכי גילוים בשלב זה יחסוך זמן שיפוטי יקר, יקצר את שלב שמיעת הראיות ויחסוך בעלויות כספיות של הצדדים, וגם אם מדובר בכמות גדולה של מסמכים – אין בכך כדי להגביל את זכותם של המבקשים. עוד נטען, כי אין כל דרך אחרת להשיג את רובם המכריע של המסמכים ומכאן שאי גילויים עלול לגרום לעיוות דין של ממש.
בין היתר, טוענים המבקשים כי גילוי המסמכים דרוש להם לשם הוכחת אי קיומו של מוניטין למשיבה, כאשר לגישתם הדרך הטובה ביותר להוכחת טיב המוניטין הוא בדיקת מאזני חברה. עוד נטען כי הגילוי נדרש לצורך הוכחת העדר ההפרדה בין בעל המניות לבין המשיבה, וכן לעובדה הנטענת על ידם כי הבעלים של השם "אולמי דאוד" הינו בעל המניות.
4. עוד עותרים המבקשים במסגרת הבקשה כי אחייב את המשיבה לענות תשובות ברורות ומלאות לשאלות מסוימות שפורטו בשאלון, אשר לגישתם המשיבה סיפקה תשובות לקויות וסתמיות לחלק ניכר מהשאלות, ולחלק אחר סירבה לענות בטענה של חוסר רלוונטיות.
המבקשים טוענים כי המשיבה התחמקה ממתן תשובות לשאלות הנוגעות למשולש היחסים שבינה לבין בעל המניות לבין חברת אולמי דאוד בע"מ. לגישתם, משהודתה המשיבה בתשובותיה לשאלון כי היא באה "במקומה" של חברת אולמי דאוד בע"מ, הרי שיש לאפשר למבקשים בירור מעמיק של נקודה זו.

עמדת המשיבה:
5. המשיבה בתגובתה מיום 13.6.2016 טענה כי ביום 22.5.2016 המציאה למבקשים תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון מטעמה. על כן, אין כל בסיס לטענת המבקשים לפיה, כביכול, לא מילאה אחר החלטת בית המשפט, וזאת גם אם המסמכים והתשובות שניתנו אינם לשביעות רצון המבקשים.
6. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי, למעט כמפורט להלן - המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לתובענה ומטרת המבקשים היא לבצע "דיג ראיות" אסור, אשר יש בו גם כדי לגרום נזק משמעותי למשיבה, בוודאי בכל הנוגע לדרישת הגילוי של מאזני המשיבה. עוד ובנוסף טענה המשיבה כי הנטל להוכחת קיומו של מוניטין מוטל על כתפיה וביכולתה להוכיח קיומו של מוניטין גם בלא המסמכים המבוקשים. מסיבות אלו מתנגדת המשיבה גם למתן תשובות לשאלות המבקשים, מעבר לשאלות עליהן כבר השיבה בתצהיר.
7. באשר להסכמי שכירות בין בעל המניות לבין המשיבה – טענה המשיבה כי אין ממש בטענת המבקשים לפיה הסכמים אלה יעידו על העדר הפרדה בין בעל המניות לבין המשיבה, שכן מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות. עם זאת, המשיבה ציינה כי אין מניעה מצידה להמצאת המסמכים הללו.
באשר לחשבוניות וקבלות שהוציאה המשיבה ביחס לכספים שקיבלה מהמבקשים או מי מטעמם – נטען כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים לתובענה, אך ככל שקיימות חשבוניות וקבלות שמוענו למבקשים, הרי שמסמכים אלה אמורים להיות ברשותם.
באשר להסכם מכר הציוד הקבוע בין המשיבה לבין בעל המניות לרבות עותק מטופס הפחת הרלוונטי לעסקה הנ"ל – נטען כי מדובר בהסכם בין המשיבה לבין צד שלישי שאינו רלוונטי לתובענה דנן. נטל ההוכחה לעניין רכישת שלט הניאון מוטל על המבקשים, ואין לאפשר להם לנסות להוכיח טענתם על ידי הסקת מסקנות מההסכם המבוקש, וממילא טפסי הפחת כבר צורפו לכתבי בי-דין של המבקשים ועל כן אין מקום לדרישתם מהמשיבה.
באשר למסמכים שדרשו המבקשים את גילוים מסגרת השאלון - נטען כי על המבקשים להבהיר במדויק מהם המסמכים הנדרשים ואת הרלוונטיות שלהם להליך ולא לטעון טענות בעלמא.
8. בכל הקשור והמתייחס לטענות בעניין תשובותיה לשאלון - נטען על ידי המשיבה כי השיבה לכל שאלה רלוונטית בשאלון, וכי מסמכים שלא צורפו על ידה במענה לשאלון הינם מסמכים שאינם רלוונטיים לתובענה. המבקשים לא הבהירו בבקשתם מהי הרלוונטיות של כל אותן שאלות שדורשים הם כי יינתנו תשובות עליהן, ויתר על כן, מדובר בשאלון חריג ובלתי סביר באריכותו ויש להורות למבקשים לצמצמו.
9. זאת ועוד, עמדת המשיבה היא כי היחסים שבינה לבין צדדי ג' (בעל המניות) אינם נוגעים לתובענה דנן. מכל מקום, הובהר כי העובדה כי המשיבה באה במקומה של חברת אולמי דאוד בע"מ, משמעותה כי היא החליפה אותה כשוכרת במושכר.
10. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג", ומשכך אין ליתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש. זכות העיון אינה בלתי מוגבלת ויתכנו מצבים בהם יידרש בית המשפט לבצע איזון בין עיקרון זה לבין שיקולים שונים הראויים להגנה, לרבות מניעת פגיעה בפרטיות ובאינטרסים של הצד המגלה ושל צדדים שלישיים.
באשר למסמכים בנקאיים, נטען כי טרם מתן צו לגילוי מסמכים אלה, על בית המשפט לבחון את מידת החיוניות והחשיבות של המידע המבוקש למחלוקת בין הצדדים.
לאור האמור לעיל, ובשים לב להיות המידע המבוקש מידע רגיש וחסוי, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף.
הדיון במעמד הצדדים בבקשה:
11. דיון בבקשה התקיים ביום 27.6.2016, במסגרתו טען ב"כ המבקשים כי אמנם הנטל להוכחת קיומו של מוניטין מוטל על המשיבה, אלא שלגישתו אף המבקשים רשאים להוכיח במסגרת הגנתם כי למשיבה אין מוניטין, הואיל ונקודה זו מצויה במחלוקת בין הצדדים.
לצורך כך עמד ב"כ המבקשים על הבקשה, בדגש על הבקשה לעיין במאזני החברה, אשר לדבריו הינם מסמכים חיוניים לבדיקת קיום מוניטין או היעדרו.
ב"כ המבקשים הפנה לפסיקה התומכת, לגישתו, בדרישתו לגילוי המסמכים ובייחוד בדרישתו לקבל את מאזני המשיבה – ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ; ע"א 516/89 אחוזות והשקעות חיפה בע"מ נ' פלדמן; ת.א. (ת"א) 10021/00 אריאל תעופה בע"מ נ' תאי איירוויז.
12. מנגד, הדגיש ב"כ המשיבה בטיעוניו, מעבר לכל הנטען בתגובה, כי המבקשים מעלים טענות עובדתיות סותרות בניגוד לתקנה 72(ב) לתקנות סד"א שכן מחד, נטען על ידי המבקשים כי המוניטין נרכש על ידי המבקשים מבעל המניות בעת רכישת המבנה בו הופעל עסקה של המשיבה ואשר הושכר לאחר מכן למבקשים; מאידך, נטען שלמשיבה כלל אין מוניטין.
13. במהלך הדיון הצעתי לב"כ המבקשים לוותר על הטענה כי לא קיים מוניטין בסימן המסחר נשוא התובענה, וזאת בשים לב לעובדה כי הטענה בדבר רכישת סימן המסחר על המוניטין שבו, לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענה כי לא קיים כל מוניטין בסימן המסחר.
ב"כ המבקשים ביקש שהות לשקול את הצעת בית המשפט ולפיכך נקבע עמדת המבקשים ביחס להצעת בית המשפט תוגד עד ליום 3.7.2016.
14. ביום 3.7.16 הגישו המבקשים הודעה ובה ציינו כי הם עומדים על טענתם כי למשיבה אין כל מוניטין, ולצורך הוכחת הטענה הם זקוקים למאזני החברה ולמסמכים אחרים שנתבקשו על ידם במסגרת הבקשה.
דיון והכרעה:
15. תקנה 112 ל תקנות סד"א שעניינה הליך גילוי המסמכים, נועדה לאפשר לכל אחד מבעלי הדין לדעת מראש מהם המסמכים המצויים בידי בעל הדין שכנגד, אשר יש להם נגיעה לעניינים נשוא המחלוקת שביניהם.
יודגש, כי אפשרות הגילוי נוגעת הן למסמכים אשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתו של בעל הדין המגלה, והן במסמכים אשר יש בהם כדי לפעול לרעתו. כך או כך, חייב כל בעל דין לגלות את כל המסמכים הרלוונטיים שברשותו ובשליטתו, מאחר ו"כללי המשחק" העקרוניים בהליך האזרחי הינם כאלה של משחק ב"קלפים גלויים", מתוך מטרה להגיע לחקר האמת.
הדין קובע כי נקודת המוצא לקיומה של התדיינות משפטית ראויה, הוגנת ויעילה, הינה גילוי רחב ככל האפשר של המידע והמסמכים הרלבנטיים לסכסוך שבין הצדדים.
נא ראו לעניין זה: ספרו של כבוד השופט א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית – תשס"ט, בעמוד 198 והאסמכתאות המצויות בו.

16. תקנה 114א לתקנות סד"א מתייחסת ל"תנאים לקבלת ראיה" והיא קובעת סנקציה, לפיה בעל דין אשר לא גילה מסמך, אשר היה עליו לגלותו לפי תקנה 112, או שאינו נעתר לדרישה לפי תקנה 114 (עיון במסמך שנזכר בכתב טענות של בעל הדין שכנגד) – לא יהיה רשאי להגיש את אותו מסמך כראיה מטעמו במסגרת אותה תובענה.
עם זאת, ברי כי כאשר מדובר באי גילויו של מסמך אשר עשוי לפעול לחובתו של אותו בעל דין, הרי שאין כל רבותא בסנקציה על פי תקנה 114א לתקנות סד"א.
17. לצורך מצב דברים שכזה, קיימת תקנה 122 לתקנות סד"א, שכותרתה "הפרת צו", והקובעת כדלקמן:
"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".
18. ההלכה הפסוקה מפי בית המשפט העליון קובעת כי הסנקציה של מחיקת כתב טענות, שהינה סנקציה דרסטית, תופעל במקרים קיצוניים בהם הפר אחד מבעלי הדין את צו גילוי המסמכים ונמנע ממתן תשובות לשאלון שהופנה אליו, תוך שהוא פועל בזדון או בזלזול חמור בהחלטותיו של בית המשפט. מקום בו בעל דין פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה, גם אם ברשלנות – לא ראוי כי הסנקציה תופעל.
הכלל הוא, אפוא, כי על בית המשפט להיזהר מלנקוט בסנקציה זו, ולהימנע משימוש בה גם אם איחר בעל הדין בקיום הצו, או ביקש ארכה לקיומו, וראוי כי יעשה שימוש בכלי של פסיקת הוצאות חלף הפעלת הסנקציה של מחיקת כתב הטענות, וביתר שאת כאשר עסקינן במחיקת כתב הגנה.
נא ראו לעניין זה: ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי פ"ד מו(3), 793;
ע"א 6528/99, ע"א 8441/99, ע"א 8444/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא יצוא ויצוא עצים בע"מ ואח' פ"ד נו (4), 817;
רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ ואח' נ' עו"ד יעל דגן ואח' [פורסם בנבו 3.1.07].
19. בענייננו, לא מצאתי כי מתקיימות אותן נסיבות קיצוניות וחריגות המצדיקות מחיקת כתב התביעה של המשיבה.
אין חולק, כי המשיבה מסרה לידי המבקשים תצהיר גילוי מסמכים מטעמה ותצהיר תשובות לשאלון (ראו נספח ג' לבקשה). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי התקיימו התנאים הקבועים בדין אשר יהיה בהם כדי להביא להפעלתה של הסנקציה החריפה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סד"א.
20. אבחן עתה את הסעד החלופי שהתבקש על ידי המבקשים – קרי: חיובה של המשיבה בגילוי ומתן זכות עיון במסמכים אשר פורטו בבקשה, ובמתן תשובות לשאלון.
21. כאמור לעיל, הדין קובע כי לבעל דין קמה זכות לקבל גילוי ועיון מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד ומענה על שאלון, במטרה לייעל את הדיון בהליך המשפטי, לפרוש את מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית, באופן שיאפשר לכל צד להתמודד עם טענות משנהו באופן סדור וראוי.
22. סמכותו של בית המשפט הדן בבקשה לגילוי מסמכים סמכות רחבה היא להורות על גילוי של כל מסמך הנוגע לכל עניין השנוי במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, הפעלתה של סמכות זו נדרשת להיעשות בזהירות הראויה , כך שמקום בו ברור כי דרישת גילוי אינה נחוצה לשם דיון הוגן בתביעה או כאשר ברור כי הגילוי עלול לסבך את ניהול ובירור התביעה שלא לצורך – לא תופעל הסמכות ולא יינתן צו לגילוי.
23. ומהו אותו "דיון הוגן" בתביעה, שהחתירה לקיומו היא בסיס הבחינה אם להיעתר או לא להיעתר לדרישת גילוי?
דיון כזה הוא זה המאזן מצד אחד, בין המטרה של חתירה לחקר האמת, על ידי מתן אפשרות לבעל דין להוכיח את טענותיו, תוך בחינת חשיפת המסמכים הנדרשת, ומצד שני, אותו דיון הוגן אינו מאפשר הכבדה על בעל הדין שכנגד ומונע את סרבול הדיון. המבחן העיקרי, המגלם את האיזון האמור הינו המבחן של מידת הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש.

גילוי מסמכים - מן הכלל אל הפרט:
24. התביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשים עניינה, בתמצית, טענת המשיבה לפיה השכירה למבקשים, בהסכמת בעל המניות שהוא בעל המבנה, את המבנה בו היה קיים אולם האירועים שהופעל על ידה, והתירה להם את השימוש בשמה המסחרי "אולמי דאוד" למשך תקופת השכירות ובתנאים שנקבעו בהסכם השכירות. לאחר תום השכירות, נמכר המבנה למבקשים על ידי בעל המניות, כאשר עמדת המשיבה היא כי בעסקה זו לא נמכרה למבקשים זכות השימוש או הבעלות בשם המסחרי, וכי זכות המבקשים לשימוש בשם המסחרי הסתיימה משהסתיים הסכם השכירות ובהתאם להוראותיו.
המשיבה טוענת בכתב התביעה כי המבקשים המשיכו להשתמש בשם המסחרי גם לאחר סיום השכירות, בניגוד למוסכם ולכשפנתה ודרשה מהם לחדול מן השימוש – נטענו טענות שונות על ידי המבקשים, ובסופו של דבר – המשיכו להשתמש בסימן המסחר ואף בהמשך, ולאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים שינו את שמה של המבקשת 1 לשמה הנוכחי, מתוך מטרה להטעות את הציבור.
המשיבה טוענת אפוא בכתב התביעה כי המבקשים עוולו כלפיה בעוולות של גניבת עין, הפרת סימן מסחר, גזל מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט. בהתאם לכך עתרו לסעדים שונים, ביניהם סעד של צו מניעה שיאסור על המבקשים את השימוש בסימן "אולמי דאוד", סעד של הסרת השלט הנושא את השם אולמי דאוד מעל המבנה, סעד המורה למבקשת 1 לשנות את שמה הדומה עד כדי הטעיה לשמה של המשיבה, כמו גם סעד של פיצוי כספי.
25. המבקשים, מנגד, טוענים בכתב ההגנה כי סימן המסחר נוצר עוד לפני שהוקמה המשיבה, על ידי החברה שקדמה לה – חברת אולמי דאוד בע"מ, ועל כן אינו שייך למשיבה, כי הבעלות בסימן שייכת לבעל המניות ולא למשיבה, וכי בהתנהלות שבין המשיבה לבעל המניות קיימת ערבוביה, כך שלא קיימת הפרדה בין נכסיהם. עוד ובנוסף, טוענים המבקשים כי במסגרת עסקת מכירת המבנה נמכרו להם ציוד ופריטים נוספים, לרבות כאלה הנושאים את סימן המסחר (למשל -בגדי המלצרים), נמכר להם שלט הניאון שעל הבניין ובהתאם – נמכר להם סימן המסחר, בשים לב לעובדה כי על גבי המבנה חקוק באבן השם "אולמי דאוד", בשים לב לתניית אי התחרות המצויה בהסכם המכר ובשים לב להעדר ההפרדה בין נכסי המשיבה לנכסי בעל המניות, באופן שמוביל למסקנה כי יש לראות בהסכם המכר ככזה שבמסגרתו מכר להם בעל המניות גם את סימן המסחר.
עוד ובנוסף טוענים המבקשים בכתב ההגנה, בין היתר – כי לא קיים למשיבה מוניטין עסקי כלשהו ולחלופין כי הוא נשחק ואבד עם השנים.
26. דרישתם העיקרית של המבקשים נוגעת לגילוי ועיון במאזני המשיבה, מאחר ולשיטתם – המדובר במסמכים חיוניים לצורך הוכחת מוניטין המשיבה או העדרו.
27. אכן, על פי ההלכה הפסוקה, עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: הראשון – המוניטין שרכש התובע, הטוען להפרתו, השני – החשש הסביר להטעיה של הציבור, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע. ככל שלא יוכח אחד משני היסודות האמורים – לא יכול שתקום כלפי הנתבע חבות בעוולה של גניבת עין.
לעניין זה, נא ראו: ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה" [פורסם בנבו 23.5.01], שם קובע כבוד השופט מ. חשין:
"בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל -המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מתפשרת כי התובע – הנפגע, לטענתו – יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דווקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה – לא תקום עילה של גניבת עין. ובלשונו של המלומד א' ח' זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם [37], בעמ' 118:
במשפט בגין גניבת עין צריך התובע להוכיח כי השם, הסימן או התאור רכשו להם הוקרה והכרה (Reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן, בתאור או בשם את ציון עסקו או את ציון סחורותיו של התובע. לא יוכל התובע להוכיח זאת – תידחה תביעתו מבלי שבית המשפט יכנס כלל לניתוח השאלה, אם מעשי הנתבע מהווים גניבת עין. " [ההדגשות אינן במקור – א.ו.]
עוד ראו לעניין זה: ע"א 9070/10 טלי דדון יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 12.3.2012) פסקה 6 לפסק הדין;
ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י.את א. ברמן בע"מ ואח' [פורסם בנבו 30.5.2013] (להלן – עניין אנג'ל);
ע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע" מ [פורסם בנבו 23.3.08];
ע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו ואח' נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ פ"ד מד (1) 630, בעמוד 632.
28. יסוד המוניטין איננו יסוד קל להוכחה, מאחר והגדרתו – אינה קלה. כך, קבע בית המשפט העליון ברע"א 371/89 ליבוביץ' נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309 (1990) כי:
"המושג מוניטין קשה להגדרה מדויקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו."
הפסיקה קבעה כי תנאי להוכחת המוניטין הוא כי שם העסק מזוהה על ידי הציבור עם המוצר או השירות הניתן על ידו. וכדברי כבוד השופט י. עמית בעניין אנג'ל, בפסקה 10 לפסק הדין:
"על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, נדרש תובע להראות כי בנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל, שהתרגל לראות בהם כמצביעים על עסקו או סחורותיו של התובע. ככלל, ככל שהייחודיות העובדתית של המוצר קטנה יותר, נדרש שימוש נרחב יותר כדי לגבש מוניטין. בדומה, כאשר מדובר במצרך עממי המשמש את הציבור הרחב, נטל ההוכחה אינו קל, שכן לעתים הצרכן בוחר במוצר לא מפני שהוא מיוצר על ידי יצרן מסוים אלא מפני שהוא מעדיף את צורתו, את נוחיות השימוש בו או את המחיר שלו (עניין פניציה, בעמ' 241). מצדו השני של המטבע, ניתן לומר כי ככל שמדובר במוצר ייחודי הפונה לקהל לקוחות מצומצם, ניתן להסתפק בשימוש פחות נרחב וממושך. ודוק: שימוש נרחב יכול להוכיח רכישת מוניטין, ולרוב מהווה תנאי נדרש, אולם אין הוא תנאי מספיק. "מהותו של השימוש שנעשה היא החשובה. על התובע להוכיח כי נעשה שימוש כזה שהקונה בשוק מזהה את הסחורה כסחורתו שלו. זוהי בעצם הגדרתם של המוניטין...".
29. דרכי הוכחת קיומו של מוניטין על ידי התובע בעילה של גניבת עין גובשו בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, מה(3) (23.4.1991).
לפי גישת כבוד השופטת נתניהו שימוש ממושך ונרחב בשם או בסימן, מידת הפרסום והמאמץ ליצור קשר מודע בין המוצר למקורו, אמנם חיוניים הם לצורך הוכחתו של מוניטין – אך אין בכך די. המבחן החשוב יותר הוא האופי של השימוש בסימן, ובחינת השאלה אם השימוש היה כזה "שבעקבותיו מזהה הציבור את המוצר עם התובע", ותוך בחינה אם השימוש הביא ליצירת אבחנה בין המוצר של התובע על ידי ציבור הקונים לעומת מוצרים אחרים. לצורך הוכחת קיומו של מוניטין, קובעת כבוד השופטת נתניהו כי נהוג להביא עדויות של סוחרים ואנשים מקרב ציבור הלקוחות, לעניין הזיהוי שמזהה הציבור את הסממנים החיצוניים של עסקו של התובע – עם המוצר או השירות הנמכרים על ידו. כך, ניתן על ידי כבוד השופטת נתניהו משקל ניכר ומכריע לעדויות מקרב הציבור, להבדיל מעדויות הסוכנים והקניינים, על דבר הזיהוי שמזהה קהל הלקוחות את מקור המוצר, כאשר אמצעי ההוכחה הוא על ידי עריכת סקר צרכנים.
כבוד השופט מלץ, מנגד, סבר כי אין ליתן דגש וחשיבות ניכרת לקיומו של סקר צרכנים, מאחר ויש בדרישה זו כדי להטיל נטל כבד ובלתי סביר על התובע בעוולת גניבת עין. כבוד השופט מלץ ייחס חשיבות גבוהה יותר להיקף השימוש במוצר ולמידת הפרסום והמאמץ שהושקעו על ידי התובע ביצירת מודעות בקרב ציבור הצרכנים בין המוצר לבין היצרן או המשווק.
30. לאור כל האמור לעיל, עמדתי היא כי דרישת המבקשים לקבל לעיונם את מאזני המשיבה – לא מקיימת את דרישת ההגינות הדיונית ואין בה משום חתירה לחקר האמת, שכן מאזני המשיבה אינם מסמכים רלוונטיים וחיוניים לצורך הכרעה בסכסוך.
מאזני המשיבה אינן נוגעים לעניין נשוא המחלוקת. כפי שהובהר לעיל – אין במאזניה של חברה ולא כלום לצורך הוכחת קיומו של מוניטין בהקשר של עוולת גניבת עין.
ההלכה הפסוקה קבעה, כאמור, כי לצרכי הוכחת קיומו של מוניטין לפי דיני גניבת עין עומדות לתובע מספר דרכי הוכחה, אשר מטרתן הסופית היא " להראות כי בנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל, שהתרגל לראות בהם כמצביעים על עסקו או סחורותיו של התובע" (פרשת אנג'ל בפסקה 10).
31. מלבד סרבול ההליך נשוא התובענה – אין בדרישת הגילוי של מאזני המשיבה ולא כלום. מאזני החברה אינם מעידים מאומה על עמדת קהל הלקוחות, על הכרתם או הוקרתם את המשיבה והשירותים או המוצרים המוצעים על ידה.
מאזן של חברה נועד לתאר את מצבה הפיננסי בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים. אין בו במאזן כדי לענות על השאלה האם "השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל".
32. אכן, במקרים מסוימים רווחיות עסקית יהיה בה כדי לעלות בקנה אחד עם מוניטין חיובי. אולם, קביעה כי עסק המצוי בהפסדים אין לו, מניה וביה, מוניטין – לא כל שכן המוניטין הרלוונטי לצרכי עוולת גניבת העין - אין לה על מה שתסמוך.
קיימות דוגמאות אינספור של חברות במשק הישראלי והעולמי, אשר בדיקת מאזניהן תגלה כי אין הן רווחיות, אך אין ולא יכול להיות ספק באשר למוניטין העסקי של השירותים או המוצרים המשווקים על ידן. יתר על כן, בהחלט ייתכנו מצבים שבהן חברה נושאת בהוצאות שונות לצורך הרחבת פעילותה, שמירה או הרחבת חוג לקוחותיה – שיש בהן כדי להעבירה למצב הפסדי במאזניה, אך אין בכך ולא כלום בעניין המוניטין העסקי שלה.
למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתי אסמכתא כלשהי בטיעוני המבקשים בעניין זה, וגם הפסיקה אליה הפנני ב"כ המבקשים – אין בה כדי לסתור את ההלכה הפסוקה אליה הפניתי לעיל בעניין דרכי הבחינה וההוכחה של קיומו של מוניטין בקשר עם עוולת גניבת עין.
על כן, אני קובעת כי אין רלוונטיות למאזני המשיבה לצרכי קביעת קיומו או העדר קיומו של מוניטין לפי דיני גניבת העין.
33. זאת ועוד, מרכיב לא מבוטל בהחלטתי זו נעוץ בעובדה כי נטל ההוכחה לעניין קיומו או העדרו של מוניטין מוטל על כתפי המשיבה – התובעת, ולא על כתפי המבקשים – הנתבעים.
אמנם, זכאים המבקשים לעתור לגילוים של מסמכים שיהיה בהם כדי לסתור את טענת המשיבה בדבר קיומו של מוניטין, אך לא לגילוים של מסמכים שאינם רלוונטיים לצורך הוכחת קיומו או העדר קיומו של מוניטין על פי דיני גניבת עין, ואשר דרישת גילוים לא נועדה אלא ליצור קושי למשיבה, לסרבל ולהשהות את ההליך.
34. ואם לא די בכך – הרי שאין להתעלם מן העובדה הברורה העולה מכתב ההגנה של המבקשים לפיה טוענים הם טענות עובדתיות סותרות, בניגוד להוראת תקנה 72 לתקנות סד"א, כאשר מחד – נטענת הטענה בדבר רכישת סימן המסחר על המוניטין שבו על ידם במסגרת הסכם מכר המבנה, ומאידך – טענת העדר קיומו של מוניטין.
שתי טענות אלו – אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שהרי אם לא קיים מוניטין בסימן המסחר, על שום מה ולמה רכשוהו המבקשים, כפי טענתם?
אמנם, בקשה למחיקת טענה כלשהי מן הטענות הסותרות לא הובאה בפני – אך בוודאי שבמסגרת שיקוליי בבקשה דנן הבאתי בחשבון את עובדת העלאתן של טענות עובדתיות סותרות כאמור, כמו גם את העובדה כי הטענה המרכזית של המבקשים בכתב הגנתם היא כי רכשו את סימן המסחר על המוניטין שבו במסגרת ההסכם לרכישת המבנה.
35. סיכומו של עניין, ולאחר שקבעתי כי אין רלוונטיות למאזני המשיבה, בקשת המבקשים לקבל מסמכים אלו - נדחית.
36. באשר לדרישת המבקשים לגילוי מסמכים באשר להוצאות פרסום של המשיבה – לאור האמור הניתוח המשפטי לעיל, הרי שלצרכי קביעת קיומו של מוניטין קיימת רלוונטיות לשאלה אם היו או לא היו למשיבה הוצאות הפרסום, שכן נתון זה יש בו כדי להעיד גם על הכרת קהל הצרכנים את המשיבה ושירותיה ויצירת הקישור בין המוצר או השירות למשיבה.
על כן, אני מורה למשיבה ליתן גילוי ועיון במסמכים הקשורים להוצאות שהוצאו על ידיה לצרכי פרסום, בשנים בהן הפעילה בעצמה את אולמי דאוד, לרבות בסניפים השונים, ואף לאחריהן, ככל שקיימים - וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.
37. באשר להסכמי שכירות בין בעל המניות לבין המשיבה – לאור העובדה כי המשיבה הסכימה לגלות מסמכים אלו למבקשים – אני מורה למשיבה לגלות ולמסור לעיונם של המבקשים את הסכמי השכירות האמורים וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.
38. באשר לחשבוניות וקבלות שהוציאה המשיבה ביחס לכספים שקיבלה מהמבקשים וכן חשבוניות וקבלות שהוציא בעל המניות עבור המשיבה והמבקשים - ככל וקיימות חשבוניות וקבלות כאמור, הרי שהמבקשים אכן הינם נמעני החשבוניות או הקבלות. על כן, מסמכים אלה אמורים להיות ברשות המבקשים.
הרלוונטיות היחידה של מסמכים אלו עשויה להיות, במידה מסוימת, בקשר עם טענת המבקשים להעדר הפרדה בין עסקי ונכסי המשיבה לבין נכסי ועסקי בעל המניות.
עם זאת, המבקשים לא נתנו כל הסבר או נימוק בבקשה – מדוע יש להטריח את המשיבה או את בעל המניות בעניין גילוי מסמכים כאמור, והכיצד זה מסמכים אלו לא מצויים בידיהם, בשים לב לחובה הקיימת על פי דין לשמירת מסמכי תיעוד חוץ למשך 7 שנים ממועד קבלתם.
בנסיבות אלו, נדחית בקשתם של המבקשים בקשר עם מסמכים אלו.
39. באשר להסכם מכר הציוד הקבוע בין המשיבה לבין בעל המניות לרבות עותק מטופס הפחת הרלוונטי לעסקה – המבקשים טוענים כי יש להורות על גילוי ועיון במסמכים אלה מאחר ויש בהם כדי להוכיח כי המשיבה מכרה לבעל המניות את שלט הניאון הנושא את השם המסחרי, ואשר לטענת המבקשים נמכר להם על ידי בעל המניות במסגרת הסכם המכר של המבנה.
מבלי לקבוע, לעת הזו, את מידת המשקל שיש ליחס לטענת המכירה של שלט הניאון לעניין מכר סימן המסחר והמוניטין לידי המבקשים, כפי טענתם – הרי שאיני רואה, לעת הזו, כי לא קיימת כל רלוונטיות לנתון זה.
על כן, אני מורה למשיבה לגלות ולמסור העתק מהסכם המכר של הציוד הקבוע שבינה לבין בעל המניות לרבות העתק טופס הפחת הרלוונטי לעסקה זו, וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.
40. באשר לדרישת גילוי המסמכים שהמשיבה נדרשה לגלות במסגרת השאלון – לאחר עיון בשאלון ובמסמכים שנדרשו בו, אשר רובם מתייחסים למסמכים שנדרשו במסגרת הבקשה דנן לגילוי מסמכים – לא מצאתי כי יש מקום להורות על גילוים של מסמכים נוספים כלשהם. ממילא, לא טרחו המבקשים לבאר אילו מסמכים אינם "מכוסים" במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים.
הבקשה למתן תשובות לשאלות בשאלון:
41. המבקשים טוענים, בסעיף ב' לבקשה בעמוד 2 לה, כי יש לחייב את המשיבה במתן מענה על לשאלות בשאלון שהופנה אליה, אשר לגישתם לא ניתנו להן תשובות ברורות ומלאות.
42. השאלון שהופנה אל המשיבה, נספח ב' לבקשה, משתרע על פני שבעה עמודים צפופי כתב, וכולל 71 שאלות, אשר רובן כוללות שאלות משנה רבות בתוך כל שאלה, כך שמדובר בשאלון המכיל מאות שאלות.
בהקשר זה, יש לתת את הדעת לקביעותיו של כבוד השופט בעז אוקון בבר"ע 1078/05 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ, [פורסם בנבו] (22.3.06):
"אין להטביע את הערכאה הדיונית, בגדרם של הליכים מוקדמים, במשימות ומטלות בלתי נדלות, אשר מקשות על הבשלת ההליך ומונעות את קידומו. הערכאה הדיונית רשאית, בגדרו של קדם משפט, לנקוט בהליכים הנראים לה נחוצים כדי לקדם ההכרעה בסכסוך העיקרי. אגב כך, רשאית הערכאה הדיונית להכריע בדרך מקוצרת בשאלות דיוניות של מה בכך, ובלבד שאין בכך כדי לשנות לרעה את מצבו של אחד מבעלי הדין. סדרי הדין הם עבד יעיל, אך אדון מסוכן, ואין להיאחז בהם כאמצעי להארכת הליכים שלא לצורך (ראו: רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730). על כן, ברור שלא ניתן לחייב את הערכאה הדיונית להידרש לכל אחת ואחת מעשרות רבות של שאלות, אם התרשמותה הכוללת היא שהשאלון הוא מכביד ובלתי רלבנטי. לא הערכאה הדיונית היא זו החייבת להפריד בין הבר לבין התבן והקש. גם אם אין הגבלה על אורכו של שאלון - הוא חייב כמכלול לשאת אופי ענייני, רציני ומעשי. אם השאלון אינו עונה על תנאי סף זה - רשאית הערכאה הדיונית לפסול אותו בכללותו."
43. שאלון – מטרתו אינה התשתו של בעל הדין שכנגד, אלא מיועד הוא לחדד את השאלות השנויות במחלוקת, לקבל מידע שיסייע למציג השאלון בהוכחת טענותיו או בסתירת עמדתו של בעל הדין שכנגד. שאלון שנערך כדבעי נועד להשיג הודיות מבעל הדין שכנגד ועל ידי כך לחסוך את הטרחה וההוצאות שבהבאת עדים.
נא ראו לעניין זה: ספרו של א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית – תשס"ט, בעמודים 277-278.
44. בנסיבות העניין, אינני פוסלת את השאלון בכללותו, הגם שלאחר שבדי עמל רב יגעתי ועיינתי בו ובמאות השאלות המצויות בו – ולא מצאתי ברובן ככולן כי יש בהן כדי לקדם מי מן המטרות שלשמן נועד שאלון.
45. יובהר, כי תקנה 107 לתקנות סד"א קובעת לעניין רלבנטיות השאלות, כי הרשות תינתן רק לשאלות הקשורות לעניין שבנדון:

"בית המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לענין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה."
46. לפיכך, ובשים לב להחלטתי לעיל בנושא הגילוי והעיון במסמכים שהתבקשו, ולאחר שעיינתי ברשימת השאלות שהמבקשים עתרו כי אחייב את המשיבה לענות עליהן – לא מצאתי כי יש בסיס בדין להוסיף ולחייב את המשיבה במתן תשובות לשאלות הנ"ל. ביחס לחלק מן השאלות ברשימת השאלות – ניתנו תשובות על ידי המשיבה וביחס לחלק הגדול של השאלות שלא נענו או שנטען כי אינן רלוונטיות – מצאתי כי עמדת המשיבה נכונה היא בנסיבות העניין ואין לחייב את המשיבה להוסיף וענות על השאלות שפורטו בסעיף ב' עמ' 2 לבקשה.
סוף דבר:
47. הבקשה ברובה – נדחית, כמפורט לעיל.
בנסיבות העניין, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
התובענה נקבעת לשמיעת ראיות ליום 19.12.16 שעה 09:30 עד גמר.
התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 29.9.16 והעתק יימסר ישירות ובאותו מועד לב"כ הנתבעים.
הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 17.11.16 והעתק יימסר ישירות ובאותו מועד לידי ב"כ התובעת.
צד כלשהו המבקש להעיד עד בלא תצהיר – יקדים ויגיש בקשה מתאימה, ב תוך המועד שנקבע להגשת תצהיריו כאמור לעיל, במסגרתה ינמק מדוע נדרשת העדת עד בלא תצהיר. לא תוגש בקשה כאמור ובמועד האמור – לא תותר העדת עד שלא הוגש לגביו תצהיר עדות ראשית.
ישיבת קדם משפט לאחר הגשת תצהירים תתקיים ביום 6.12.16 שעה 09:00.
מובהר, כי משנקבע מועד להוכחות – לא יידחה אלא מטעמים של כוח עליון, והצדדים ייערכו בהתאם ויזמנו עדיהם למועד שנקבע.
המזכירות תיידע את ב"כ הצדדים טלפונית אודות החלטה זו ותשלח אותה גם לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותזמנם למועדי קדם המשפט וההוכחות שנקבעו בהחלטה זו.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.