הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 16512-10-15

מספר בקשה: 18
בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

מבקשות

  1. חברת נמל חיפה בע"מ
  2. חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ

נגד

משיבה

סינרג'י אלקטריק בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשה, סעיף 353א ל חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת בהליך זה.
התובעת - סינרג'י אלקטריק בע"מ (להלן: "המשיבה"), תובעת, בתביעה זו, מהנתבעות (להלן: "המבקשות"), נזקים בשיעור של 10 מיליון ₪ (לאחר תיקון הסכום ולצרכי אגרה) בגין נזקים שנגרמו, לטענתה - באחריותן של הנתבעות - למתקנים להתפלת מים והפקת אנרגיה ירוקה, שהוצבו על ידי המשיבה בנמל חיפה, על פי הסכם בינה לבין המבקשות (להלן: "המתקנים").
אין חולק, כי ביום 14.4.2014, לפנות בוקר, קרסו המתקנים ולאחר מכן "נעלם" ציוד השייך למשיבה. לטענת המשיבה המתקנים קרסו בשל רשלנות המבקשות (או מי מהן) ועומדות לזכותה עילות תביעה נזיקיות שונות, המבססות את אחריות המבקשות.
2. המבקשות מכחישות את טענות המשיבה בתביעתה וטוענות, כי קריסת המתקנים לא אירעה בשל מעשה או מחדל שלהן, אלא בשל התרשלות המשיבה.
בבקשתן לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה טוענות המבקשות, כי סכום התביעה (גם לאחר שהופחת), הוא דמיוני, כי ניהול התיק ידרוש משאבים כספיים ניכרים, עבור חוו"ד מומחים ושכ"ט עו"ד. נטען, כי המשיבה עצמה טענה, במסגרת בקשה לפטור מאגרה שהגישה בתיק זה, כי אין לה, או לבעל מניותיה, מר שלמה גלבוע (להלן: "גלבוע") כל יכולת כלכלית ולכן ממילא ברור שאם התביעה תידחה, הוצאותיהן לא ישולמו.
המבקשות מוסיפות וטוענות, כי התביעה נטולת סיכויים ממשיים וקיים סיכוי סביר מאד שהיא תידחה. תוך הפנייה לפסיקה מבוקש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בשיעור 2.5% מסכום התביעה, היינו - סך של 250,000 ₪.
3. בתגובתה לבקשה מסכימה המשיבה, כי "מצבה הכספי אינו מן המשובחים" ואף מציינת כי אין ביכולתה, או ביכולתו של מר גלבוע, להפקיד ערובה, אך עם זאת טוענת היא, כי לבי ת המשפט שיקול דעת רחב אם לחייבה בהפקדת ערובה וכי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת , בעיקר מאחר שחיובה יפגע בזכות הגישה שלה לערכאות, שהיא זכות יסוד.
המשיבה טוענת, כי על פי חוות דעת המומחה ושאר המסמכים שצורפו לכתב התביעה, ניתן כבר עתה לראות, כי סיכויי התביעה להתקבל "טובים למדיי" וכי אין מדובר בתביעת סרק.
בהקשר זה מפנה המשיבה להחלטת ביהמ"ש (כבוד השופטת אטיאס) בבקשה שהוגשה על ידה לפטור מאגרה ולקביעה, שם, לפיה סיכויי התביעה מספיקים לשם מתן פטור מאגרה.
המשיבה טוענת, עוד, כי סכום הנזק הנתבע מבוסס כדבעי במסמכים שצורפו לתביעתה וכי יש להביא בחשבון גם את טענתה, לפיה המבקשות אחראיות לקריסת המתקנים ו הן שהביאו אותה למצבה הכספי הנוכחי.
4. ביום 6.11.16 (בעקבות הדיון שהתקיים בתיק), הגישה המשיבה הודעה לפיה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה. במסגרת הודעה זו הציעה המשיבה, כחלופה להפקדת ערובה, רישום שיעבוד ע"ס 50,000 ₪, על בית המגורים של בעלי המשיבה, הנקי משיעבודים והערות (לא צורפו מסמכים) וכן ערבות אישית שלהם, להבטחת ההוצאות, עד 100,000 ₪.
בתגובתן להודעה זו התנגדו המבקשות להצעות הנ"ל וטענו שיש להתעלם מהן.
5. לאחר ששקלתי בדבר, סבורה אני שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות ולהלן נימוקיי:
סעיף 353א ל חוק החברות קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
6. בהתאם, נקבע בפסיקה, כי הכלל הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות ואי חיובה הוא החריג. ראו, למשל: רע"א 6066/00 - חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ. (17.4.2001) ; רע"א 3686/05 - גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (26.7.2005) .
עם זאת, אין מדובר בכלל גורף וגם כאשר מדובר בחברה, יש לשקול כל מקרה לגופו, תוך שימת לב לזכות הגישה לערכאות, שהינה " זכות חוקתית מן המעלה הראשונה", כפי שנאמר ברע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 29 (15.7.1997); רע"א 544/89 - אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ. (5.2.1990) . כנגד זכות זו, עומד הראציונל של מניעת תביעות סרק ובעיקר - הבטחת הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה, כי סיכויי התביעה נמוכים. ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים (30.5.2004); רע"א 2083/06 צנטרום מרכז תוכנה בע"מ נ' אופטיקה הלפרין בע"מ (6.3.2006); רע"א 2157/06 לרנר נ' מוזיאון תל אביב לאומנות בע"מ ואח' ( 14.5.2006).

לשם חיוב חברה בערובה להוצאות יש, אפוא, צורך בקיומם של שני התנאים; הערכת סיכויי התביעה כקלושים וקיומה של תשתית עובדתית, המצביעה על כך שיקשה על התובע לשלם את הוצאות הנתבע, אם תידחה התביעה - בר"ע ( מחוזי חיפה) 1793/07 - י.ב.ג.ל. ניהול ואח' נ' נמרוד בכר ואח' (2207).
ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: ל. נ. הנדסה ממוחשבת), פורטו שלושת השלבים, על פיהם תיבחן שאלה זו, כדלקמן:
"סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין".
כן ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.02.2016); רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות (18.1.2015) ; רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011).
7. כאמור לעיל, מצבם הכלכלי של המשיבה ומר גלבוע - על פי הודאתם הם - הוא קשה והם עצמם טוענים שאין ביכולתם להפקיד ערובה להוצאות. נוכח זאת ברי כי אם תידחה התביעה לא תוכלנה המבקשות לגבות את הוצאותיהן. בנסיבות אלה יש לקבוע, כי התנאי הראשון לחיוב בהפקדת ערובה אכן מתקיים.
8. גם סיכויי התביעה, כפי שהם נראים כעת, אינם מצדיקים הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה. אמנם, לתגובה לבקשה צורף תמליל של שיחה שהתקיימה בין עובד מחלקת האבטחה בנמל לבין מר גלבוע, ממנה עולה, לכאורה, כי חבלי המתקן נקרעו לאחר שגוררת עברה באזור "ועשתה גלים".
עם זאת, כפי שהבהרתי ופרטתי בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק, אין די בכך, כדי לקבוע כי מוטלת על המבקשות, או מי מהן, אחריות לקריסת המתקנים, שכן קיימות שאלות רבות ושונות, עובדתיות ואחרות, אשר דורשות בירור ואשר לא מצאתי להן מענה, ולו לכאורי, בתביעה או בנספחיה.
אציין, כי בחינת סיכויי ההליך במסגרת בקשה לפטור מאגרה, נעשית באופן שונה מאשר בהליך מסוג זה הנדון וזאת - נוכח התכליות השונות של שני ההליכים והצדדים השונים העלולים להינזק מ היענות לכל אחת מהבקשות, או מדחייתן. לפיכך, אין ללמוד גזירה שווה בין שתי השאלות. ראו: רע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל (17.3.2011); רע"א 5104/10 אליהו בן-דוד נ' מדינת ישראל (17.11.2000).
9. לא ניתן להיעתר להצעות המשיבה ולהסתפק בשיעבוד על בית מגורים או בערבות של בעלי המשיבה.
היענות לבקשה תחטיא את המטרה של חיוב בהפקדת ערובה להוצאות, שהיא הבטחת פירעון הוצאותיו של הצד שכנגד. במקרה זה, כזכור, טוענים בעלי המשיבה עצמם, כי אין להם יכולת כלכלית ואין להם נכסים נזילים מהם ניתן להיפרע. כיצד, אפוא, תמומש ערבות שיתנו בידי המבקשות? גם עיקול על בית מגורים לא יסכון, כאשר מימושו כרוך בקשיים לא מבוטלים ובהוצאת הוצאות נוספות.
10. התביעה דנן היא תביעה מורכבת, שניהולה עתיר הוצאות ובנסיבות העניין סכום הערובה לו עותרות המבקשות אינו מופרך. עם זאת, האיזון הראוי בין זכויות הצדדים ובכלל זה - גם זכות הגישה של המשיבה לערכאות, מצדיקים חיוב המשיבה בהפקדת סכום קטן יותר, שלטעמי יש להעמידו על סך של 100,000 ₪.
11. אני מחייבת, אפוא, את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להוצאות המבקשות, בסך של 100,000 ₪.
הסכום יופקד, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, ללא הגבלה בזמן, עד לא יאוחר מיום 15.12.17, שאם לא כן אורה על דחיית התביעה.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים ותקבע תזכורת מעקב ליום 15.12.17.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.