הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 14982-09-16

בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר
תובעים

1. אי.אר.אס. גרופ בע"מ ח.פ 513193029

נגד

נתבעים

1. סימן טוב קטן ת.ז XXXXX397

2. Stone Mar Natural Stone Company LLC

החלטה

1. התובעים, הגישו ביום 7.9.16 תביעה כנגד הנתבעים שעניינה קנין רוחני, הפרת חוזה ועוולות מסחריות, ובמקביל הגישו בקשה לסעד זמני, להפסקה מידית של הפרת זכויות היוצרים והקנין הרוחני. החלטה זו דנה בבקשה לסעד זמני.

2. עובדות הרקע
2.1 החברה התובעת רשומה מאז 2001, ופעילה בישראל ובעולם בתחום אריחי הבטון המעוצבים. הנתבע 1 הינו איש עסקים ישראלי תורכי האוחז בשני דרכונים ומתגורר בארה"ב. הנתבעת 2 הינה חברה משפחתית של נתבע 1 ומשרדיה בניו-ג'רזי.
2.2 התובעת חפשה מפיץ למוצריה בארה"ב ונוצר קשר עם הנתבע בקיץ 2014. כוונת הצדדים היתה להקים חברה משותפת שתשווק את המוצרים בארה"ב, תוך שיתוף פעולה ביניהם. הוכנה תוכנית עסקית מפורטת. טיוטת הסכם שהוכנה, לא נחתמה מעולם אך לטענת התובעת עקרונות מסוימים בעסקה הוסכמו בע"פ, והיו מקובלים על הצדדים.
2.3 במסגרת קשר זה העבירה התובעת לנתבעים דגמים שלה, צילומים של עיצובים, דגמים חדשים, מכולות אריחים ממחסנה , ידע על שרשרת ההזמנה והאספקה, לרבות הספק בויטנאם אצלו בקר הנתבע 1, , וכן הועבר ידע נוסף שהצטבר אודות תהליכי העבודה.
2.4 החברה המשותפת שהיתה אמורה להיות מוקמת עד מרץ 2015, לא הוקמה. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות קשות, כאשר טענת התובעת כי הנתבעים פעלו על מנת לעשות שימוש בידע, בשם ובזכויות קנייניות ואחרות של התובעת כדי לקדם את עסקם הם.
2.5 ביום 21.2.16 שלחה התובעת לנתבעים מכתב התראה ובו דרשה להפסיק מידית את הפרת זכויות היוצרים שלה. התקבל לכך מכתב תגובה מאת הנתבעים, באמצעות משרד עורכי דין בתל אביב, משרד ארד ושות'.
2.6 בהמשך, הגישו התובעים ביום 7.9.16 את תביעתם ובאותו היום התיק נקבע לדיון בסעד הזמני ליום 25.9.16. התובעים בצעו המצאה למשרד ארד ושות'. ביום 8.9.16 .
2.7 ביום 15.9.16 הגיעה הודעת משרד ארד ושות' כי אינם מייצגים את הנתבעים. הייצוג שנתנו לנתבעים הסתיים באפריל 2016 . הפניתי תשומת לב התובעים לכך, ובהחלטה מאוחרת יותר מיום 22.9.16 ציינתי כי יש לבצע המצאה כדין.
2.8 התובעים הבינו זאת באופן שניתן לשלוח את כתבי בית הדין למקום מושבם של הנתבעים בארה"ב ובצעו המצאה כזו ביום 28.9.16.
2.9 המצאה מתוקנת, לאחר מתן היתר להמצאה מחוץ לתחום, בוצעה לנתבעים בארה"ב ביום 7.11.16.
2.10 ביום 25.9.16 נרשם עו"ד נפתלי כרמל במערכת הנט כמייצג בתיק, לפי הודעתו כי יש לו יפוי כח לייצג את הנתבעים. יפוי הכח לא הוצג לתובעים וגם לא הוגש באותו מועד לבית המשפט . יפוי הכח הוגש לתיק בית המשפט ביום 20.11.16 ,כשאיננו נושא את תאריך חתימתו.
2.11 ביום 20.11.16 הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב הליכים לפי ס' 5,6, לחוק הבוררות. בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת ביום 1.12.16 , לאחר קבלת תגובת התובעים. נקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני ליום 8.12.16.
2.12 ביום 5.12.16 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית מועד הדיון לסוף חודש דצמבר, ולמתן אורכה להגשת תגובה. הבקשה נדחתה.
2.13 ביום 8.12.16 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני. הנתבעים עצמם לא הגישו תגובה לגופו של ענין לבד מטענות מקדמיות כלליות. לא הוגש תצהיר מטעם מי מהנתבעים.

3. הדחיפות בבקשה
3.1 התובעים הגישו את בקשתם לסעד זמני כבר ביום 7.9.16 על מנת למנוע מהנתבעים לעשות שימוש בקניינם הרוחני בכל מדיה שהיא . הכוונה לשימוש בשמם, במוצריהם, בצילומים, בקטלוגים, עיצובים, קופסאות, שם אתר, שהם טוענים בהם לזכויות יוצרים או קנין רוחני מוגן.
3.2 התובעים טוענים כי הנתבעים יודעים על התביעה שהוגשה כנגדם לרבות הבקשה לסעד זמני כנראה מראשית חודש ספטמבר, 8.9.16, במועד בו משרד ארד ושות' קבל את המסמכים לידיו , שכן מיד לאחר מכן הסירו חלק מההפרות. מכל מקום, יש אישור מסירה ראשוני (ללא היתר בית המשפט) שנמסר לנתבעים כבר ביום 28.9.16. למרות זאת, ועל אף שכבר ביום 25.9.16 ישנה מעורבות של עו"ד נפתלי כרמל בתיק (לפי הצהרתו מכח יפוי כח), מבלי שהציג יפוי כח ומבלי שמסר על כך לתובעים, נאלצו התובעים לבצע המצאה מחוץ לתחום.
למרות הידיעה המוקדמת של הנתבעים לגבי קיומה של התביעה ושל הבקשה לסעד זמני, לא היתה כל תגובה עניינית מטעמם לגוף התביעה ולא היתה התייצבות הנתבעים עצמם ביום הדיון הקבוע.
3.3 כל אותה העת , מהלך תקופה של כשלושה חודשים מיום הגשת הבקשה לסעד זמני, נטען על ידי התובעים כי מתמשכת ההפרה של זכויותיהם הקנייניות.
3.4 מצאתי לכן לדון בטענות השונות של הצדדים, על בסיס הדיון ביום 8.12.16.

4. התצהיר התומך בבקשה לסעד זמני
4.1 הנתבעים טענו ל"העדר תצהיר" בשל כך שהתצהיר נחתם בפקס, ולכן אושר באופן מעורפל –כמצהיר שהתייצב בפני עורך הדין המאשר "במהלך חודשים יולי ואוגוסט".
4.2 חוסר בהירות זה תוקן במהלך הדיון, כאשר המצהיר, מר שוחט, חתם על תצהירו באולם בית המשפט בנוכחות הצדדים, וחתימתו אושרה על ידי עו"ד סגל ,לאחר אזהרתו כנדרש.

5. התחייבות עצמית
5.1 הנתבעים טענו ל"העדר ערבויות". מאחר וכלל לא ניתן צו מניעה במעמד צד אחד, נתבקשו להבהיר את טענתם ואז הבהירו כי אמנם צורפה התחייבות עצמית כנדרש, אלא שזו נחתמה בפקס.
5.2 ענין זה תוקן במהלך הדיון שכן החתומה על ההתחייבות העצמית, אפרת, חתמה בפני כל הצדדים באולם בית המשפט על ההתחייבות העצמית וחתימתה אושרה.

6. טענה להעדר סמכות עניינית
6.1 טענת הנתבעים היא כי יש ליתן תוקף לסעיף בטיוטת ההסכם שלא נחתם, כי סכסוכי הצדדים כפופים לבוררות, ומחלוקות בין הצדדים ייושבו במדינת ניו ג'רסי בארה"ב. נטען כי אם בית המשפט מתייחס למסכת יחסים עסקית בין הצדדים, עליו להחיל את כל סעיפי ההסכם הלא חתום.
6.2 התובעת מסתמכת על עקרונות עסקיים שהצדדים סכמו ביניהם שהוכיחו את עצמם בפעילות בשטח בפועל לאורך תקופה, אך הם כופרים בכך שהסכימו לבוררות או לשיפוט במדינת ניו ג'רזי.
6.3 אין בפני כל ראיה המלמדת על הסכמת הצדדים להליכי בוררות או לשיפוט במדינת ניו ג'רזי. ההסכם בין הצדדים איננו חתום. הנתבעים טענו באמצעות בא כוחם הקודם כי לא נקשר כל הסכם. תביעת התובעת מושתת על העקרונות העסקיים שנרקמו ביניהם ובאו לביטוי בשטח במשך תקופה ממושכת, ועל הפרת ההבנות. התביעה איננה נסמכת על טיוטת ההסכם שאיננה חתומה. לפיכך, הטענה להעדר סמכות עניינית – נדחית.

7. טענה לשיהוי
7.1 הנתבעים טוענים כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני על הסף, בשל כך שהוגשה בשיהוי. נטען כי מכתב התראה ראשון נשלח בפברואר 2016, ואילו התביעה הוגשה בחלוף למעלה מחצי שנה.
7.2 התובעת טענה כי מספר חודשים בין התראה לתביעה לא יכול להיחשב כשיהוי כשמדובר בתיק מורכב ומסובך, וכל הזמן היתה תקווה שהצד השני יתעשת.
7.3 אני דוחה את טענת השיהוי של הנתבעים. השיהוי נמדד, בין היתר, על רקע הנסיבות הספציפיות של כל תיק ותיק. ראשית, מכתב התגובה למכתב ההתראה התקבל מהנתבעים רק במחצית חודש אפריל. התביעה הוגשה מיד ביום הראשון שלאחר פגרת הקיץ. במוקד הדיון טענה להפרה של זכויות בקנין רוחני. לא ניתן לטעון כי בשל כך שחלפו כארבעה חודשים מאז התגובה למכתב ההתראה (כאשר חודש ומחצה מהם זמן פגרה) , יש למנוע על הסף מנפגע את האפשרות לקבל סעד זמני , כשמדובר בטענה להפרה של זכויות קנייניות של הנפגע.

8. טענה להעדר סמכות מקומית
8.1 הנתבעים טענו להעדר סמכות מקומית בבית המשפט בחיפה שכן תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שתוקנה וחלה מיום 24.6.16 קובעת כי תובענה בשל פרסום או סחר באינטרנט תוגש במקום בו מצוי מקום עסקו או מגוריו של הנתבע או מקום עסקו או מגוריו של התובע, בלבד. מאחר והתובעים מתגוררים במרכז הארץ וגם עסקם שם, הסמכות המקומית הינה לבית משפט מרכז.
8.2 התובעים טענו מנגד כי טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, ולכן אין מקום לטעון אותה בשלב זה.
8.3 הנתבעים יזמו והגישו ביום 20.11.16 בקשה מפורטת לעיכוב הליכים מכח ס' 5,6 לחוק הבוררות. בקשה זו הופנתה לבית משפט זה, צפתה שבית משפט זה ידון בבקשה לתחולת הבוררות על הצדדים. לא נטענה במסמך זה הטענה כי בית משפט זה איננו בית המשפט המוסמך מקומית לדון בטענה זו. מי שלא העלה בהזדמנות הראשונה טענה לענין הסמכות המקומית, מרפא בשתיקתו את הפגם. (ראו רעא 481/89 מארק פקג'ינג סיסטמס אינק נ. מהדרין בע"מ (27.11.89).

בנוסף, ראו את עמדת בית המשפט העליון לענין המשמעות שיש לייחס לשאלת הסמכות המקומית (כב' הנשיאה נאור) –
"בתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, בשים לב למימדיה של מדינת ישראל, ולפיכך למרחק הקטן באופן יחסי בין מחוזות השיפוט השונים. חבל שהמשיב עשה "עניין" משאלת הסמכות המקומית."
(מתוך רעא 530/12 שמחה יעקובוביץ נ. יוסף אדוארד זיאס (28.3.12).
וכן דברי כב' השופט לוין –
"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות."
(מתוך רעא 6920/94 לוי נ. פולג (6.12.95).
לפיכך, הטענה בדבר העדר סמכות מקומית נדחית.

9. שיקולי בית משפט במתן סעד זמני
9.1. ההכרעה בשאלה האם יש לתת סעד זמני מורכבת מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים – סיכוייה של זכות התביעה לכאורה, ומאזן הנוחות, אשר ביניהם מתקיימים יחסי גומלין, כמקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בבקשת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ. ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (6.6.06). יחד עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינמאלי בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני.

9.2 הזכות לכאורה - בשלב זה מצאתי לנכון להפריד בין שני רבדים של הבקשה. הרובד המתייחס לזכות יוצרים בעיצובים שונים המצוירים על האריחים, ולכ ל שאר טענות התובעת בנושא הקנין הרוחני כמו שימוש בשם NOGA, בצילומים של התובעת, בדפי פרסום של התובעת, במספרים קטלוגים וכו'.
לגבי הרובד של העיצובים השונים –נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 26.12.16 על מנת לברר את השאלה עד כמה הדוגמאות השונות של התובעת על האריחים מוגנות בזכויות יוצרים.

ולגבי השאר - עולה לכאורה כי התובעת הינה בעלת המותג NOGA, כשם בנם הצעיר של בעלי המניות בתובעת, והיא משווקת את האריחים תחת השם המסחרי NOGA. התובעת הגישה בקשה לרישום המותג NOGA בארה" ב כסימן מסחרי (שכנראה עדין לא אושר).
התובעת הצהירה כי עמדה לרכוש דומיין בשם NOGATILESUSA.COM , שהנתבע הקדים לרוכשו לאחר שמנהל התובעת ספר שהוא עומד לרכוש מותג זה.
התובעת העבירה לנתבעים צילומים , לרבות צילומי אריחים, ודפי פרסום שונים וכן קטלוג מעוצב. כמו כן נמסרו קופסאות אריזה לאריחים. כמו כן נטען כי הנתבעים עושים שימוש במפרים סידוריים של דגמי התובעת.

לגבי כל אלו עולה כי קיימת זכות לכאורה לתובעת , שראויה להגנה.

9.3 לענין מאזן הנוחות - מאחר והתובעת מבקש להמשיך ולקדם את עסקיה בנפרד מהנתבעים, כל יום נוסף בו הנתבעים משתמשים לכאורה בזכויותיה הקנייניות, יש בכך פוטנציאל נזק לתובעת ואולי אף חשש לפגיעה במוניטין שלה.

9.4 לפיכך, במאזן השיקולים, ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים, ביחד או לחוד, לעשות שימוש כלשהו בכל מדיה שהיא בשם NOGA לצורך שיווק והפצה של אריחים או מוצרים אחרים , או לצורך פרסום מוצריהם בכל אופן שהוא, או לצורך מטרה מסחרית אחרת, וכן האוסר עליהם לעשות שימוש בשם NOGA במנוע חיפוש אינטרנטי, על מנת להגיע למוצריהם. כמו כן נאסר על הנתבעים, ביחד ולחוד, לעשות שימוש ישיר או עקיף בצילומים שנערכו על ידי התובעת, בדפי פרסום שלה, בקטלוג שעוצב על ידה, במספרי המוצרים כפי שניתנו על ידי התובעת, בדומיין NOGATILESUSA.COM , או באריזות של התובעת.

10. לסיכום
10.1 טענות הסף של הנתבעים נדחו.
10.2 ניתן צו מניעה זמני בנוסח המופיע בס' 9.4 לעיל.
10.3 הנתבעים , ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪ שישולמו לתובעים בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
10.4 המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......