הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 14569-07-20

מספר בקשה:17
לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי

התובע/המשיב

אריה עמוס ת.ז XXXXXX011
ע"י ב"כ עוה"ד אורן אוזן

נגד

הנתבעים 1-2/המבקשים

נתבעים 3-5

  1. אביב מזרחי ת.ז XXXXXX767
  2. פ.ל.מ פריים לוקיישן מנג'מנט בע"מ ח.פ 513739128

ע"י ב"כ עוה"ד איתיאל גבעון

3. מירב מאיה השקעות בע"מ ח.פ 514768167
4. ליאור ריסין ת.ז XXXXXX242
5. יוחנן לוביא ת.ז XXXXX138
ע"י ב"כ עוה"ד עופר אטיאס

החלטה

1. בפניי בקשת נתבעים 1-2 להורות לתובע לשלם אגרה בגין תביעתו, ולקבוע כי אם לא יעשה כן, תסולק תביעתו על דרך מחיקתה ויחויב בהוצאות הצד שכנגד.

רקע
2. במסגרת התובענה דנן התבקש בית המשפט ליתן סעדים הצהרתיים וצווי עשה, במסגרתם יוצהר כי התובע אוחז ב-30% מהשותפות שנרקמה בין הצדדים, כולל רווחי העבר, הכנסות העתיד או הנכסים בפירוקה; תינתן הוראה על מתן חשבונות לתובע בקשר עם עסקי השותפות, לרבות ההכנסות וההוצאות בקשר עם השכרת המקרקעין; תינתן הוראה לפירוק השותפות, כך שהתובע יקבל לידיו 30% מנכסי השותפות, זכויותיה ורכושה.
3. התובע, מר אריה עמוס (להלן: "עמוס") הוא אדם פרטי העוסק בתחום הנדל"ן, כך לפי הנטען בכתב התביעה. התובע הוא המשיב בבקשה דנן.
4. נתבע 1, מר אביב מזרחי (להלן: "אביב") הוא אדם פרטי העוסק אף הוא בתחום הנדל"ן, כך לפי הנטען בכתב התביעה, ופועל לעיתים באמצעות חברה שבשליטתו, "פ.ל.מ פריים לוקיישן מנג'מנט בע"מ" (להלן: "פלמ"), היא נתבעת 2.
נתבע 1 ונתבעת 2 הם המבקשים בבקשה דנן.
5. נתבע 4, ליאור, הוא אדם פרטי שמחזיק בבעלותו (בצורה חלקית) את חברת "מירב מאיה השקעות בע"מ" (להלן: "מירב מאיה"), היא נתבעת 3.
6. נתבע 5, הוא יוחנן, אדם פרטי, ולפי הנטען בכתב התביעה, יוחנן וליאור הובאו לעסקה העומדת בבסיס כתב התביעה, על ידי אביב, היות שלטענת אביב יש להם יכולות (כלכליות ואחרות) לסייע לעסקה ולקדמה.
7. בקליפת אגוז, לפי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נכרת ביום 1.2.2012 הסכם, שכותרתו "זכרון דברים לשותפות בפרויקט פינוי בינוי" (להלן: "הסכם השותפות"). הסכם השותפות נתן ביטוי לייסוד השותפות בין הצדדים, שעיקרה שימוש במקרקעין שנרכשו (מגרש הנמצא בגוש 10910 חלקה 162 בחיפה) ובהכנסות לצורך הקמת פרויקט בנייה.
8. חלוקת הרווחים שנקבעה בהסכם השותפות היא כדלקמן: שליש לקבוצת אביב (אביב ופלמ), שליש לעמוס ושליש לקבוצת ליאור (ליאור ויוחנן).
9. ביום 24.7.2012 נכרת הסכם מייסדים בין עמוס, מירב מאיה, ליאור, יוחנן ופלמ (להלן: "הסכם המייסדים"). ההסכם ביקש להקים חברה משותפת שבמסגרתה יפעלו השותפים, אולם עד להקמתה נקבע כי הצדדים יפעלו במתכונת של שותפות. ובלשון הסכם המייסדים – "עסקה משותפת".
10. הסכם המייסדים נותן לכאורה ביטוי לשותפות שבבסיס התובענה דנן, והיא כי אחוזי האחזקה בשותפות הופרדו בין זכויות ניהול השותפות לבין זכויות לרווחים ולנכסי השותפות עם פירוקה, והכל כמתואר בכתב התביעה.
לעמוס הוקצו לפי הסכם זה 30 מניות רגילות המייצגות 30% מהזכויות לרווחים ומנכסי השותפות, שהם הבעלות במקרקעין, קופת המזומנים והרווחים שצברה פלמ כתוצאה מהשכרת המגרש, בהתחלה כחניון לרכבים.
11. עוד נטען, כי אביב ניסה להביא לביטול הסכם המייסדים ולנישול עמוס מחלקו בשותפות. עקב כך, התנהלו בין הצדדים מספר תובענות, הן בבית משפט זה (הפ"ב 55800-07-15; ת"א 71271-01-17; ת"א 37615-07-17) והן בבית משפט השלום (ת"א 32477-03-12).
12. ביום 7.6.2020 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (להלן: "פסק הדין"), אשר הכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים ודחה את טענות אביב ופלמ לפיהן לעמוס אין חלק ונחלה בשותפות או במקרקעין. בעקבות פסק דין זה, הוגשה התובענה דנן, ביום 7.7.2020.
13. ביום 1.8.21 הגישו המבקשים את הבקשה דנן, להורות לתובע לשלם אגרה בגין תביעתו, ולקבוע כי אם לא יעשה כן, תסולק תביעתו על דרך מחיקתה ויחויב בהוצאות הצד שכנגד.

טענות הצדדים
14. להלן תמצית טענות המבקשים בבקשתם:
א. התובע עתר לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי ל-30% מנכס מסוים ומרווחיו, ודרש "פירוק שיתוף", כאשר למעשה עתר לסעד כספי. היה על התובע להעריך ולכמת את שווי הנכס ו/או את דמי השימוש ולתבוע סעד כספי מוגדר, בגינו תשולם אגרה מתאימה.
ב. התובע הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, שנמחקה, במסגרתה הציג חוות דעת לעניין שווי המקרקעין ודמי שימוש ראויים, ואף נקב בסכום תביעה כספית בסך של 5,024,251 ₪ בגין דמי השימוש. נוסף על סך זה, טען לזכות לקבל 30% משווי המקרקעין שהוערכו על ידו בסך של 11,000,000 ₪. היינו, מדובר למעשה בתביעה לקבלת סך של לפחות 8,324,251 ₪.
ג. נוסף על האמור לעיל, התובע לא שילם אגרה בגין הרכיב הכספי שמופיע בסעיף 72 לכתב התביעה, במסגרתו תבע לקבל כסף בשיעור 30% מסך של 5,200,000 ₪ שלטענתו מצויים בקופת השותפות – סך של 1,560,000 ₪. במקום לשאת באגרה זאת, עתר התובע לסעד הצהרתי לעניין זכאותו ועתר לפירוק שיתוף באופן שיקבל 30% מהנכס ומרווחיו.
ד. בהתאם לפסיקה, התובע אינו רשאי "להלביש" את הסעד הכספי המבוקש על ידו בכסות של סעד הצהרתי ופירוק שיתוף, והכל על מנת לחמוק מתשלום אגרה.
ה. התובע טען בעצמו כי זהו "ההליך האחרון" בו ינקוט, כלומר הוא לא מתכנן להגיש תביעה כספית לאחר קבלת סעד הצהרתי. עתירתו כעת היא לאכוף מימוש רווחים נטענים שלטענת התובע נובעים מזכות נטענת שעליה הוא מבקש להצהיר.
ו. נקבע בפסיקה כי עתירה להצהרה על זכויות בנות שווי מחייבת באגרה, וכן כי העובדה שתובע עותר לזכות ברווחים מלמדת כי אין לו עניין בסעד ההצהרתי בלבד, אלא רצונו למעשה בכסף – ולכן עליו לשאת באגרה מתאימה.
ז. בית המשפט מתבקש לחייב את התובע לשלם אגרה לפי שווי התובענה כפי שהוערכה על ידי התובע עצמו – 8,324,251 ₪ ובנוסף 1,560,000 ₪ (ראו סע' 14(ב+ג) לעיל), וסה"כ 9,884,251 ₪.
15. להלן תמצית טענות המשיב/התובע בתגובתו :
א. התייחסות המבקשים בבקשתם לכל נתון מהבקשה לתיקון כתב התביעה מתייתרת לחלוטין נוכח העובדה כי התובע חזר בו מבקשת התיקון, ולפיכך יש להתייחס לתובענה כפי שהוגשה.
ב. תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעות בסעיף 3, כי עניינים הנוגעים לפירוק שותפות הינם הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, והאגרה בגינם נקבעה עפ"י סעיף 5 לתוספת.
ג. בשלב זה, התובע לא מסוגל להעריך בכסף את זכויותיו, טרם נקבעה חלוקת האחוזים וטרם נערכו חשבונות השותפות. שמורה לתובע הברירה לתבוע תחילה סעד של פירוק השותפות עפ"י האחוזים ו/או סעד למתן חשבונות; לאחר ההכרעה בעניין זה, יגיש תביעה כספית מתאימה במסגרתה יתבע סעד כספי מהנתבעים הרלוונטיים תוך תשלום אגרה מתאימה.
ד. המבקשים למעשה מבקשים לחייב את התובע לנהל תביעה כספית, מקום בו לא קמה תובענה כזו כנגד כל הנתבעים אלא רק כלפי חלקם. התביעה הכספית טרם הבשילה.
ה. הלכה היא שאין צורך בהיתר לפיצול סעדים בעקבות פס"ד הצהרתי, מקום בו מדובר בסעד שיש לו צעד משלים נוסף בלבד, כהשלמה אופרטיבית לסעד ההצהרתי.
ו. אין תוחלת בתובענה למתן חשבונות ופירוק שיתוף, ללא תובענה משלימה לאחר מכן שתוגש עפ"י ההכרעות בתיק דנן, לצד תשלום אגרה מתאימה. בשלב זה, נוכח העובדה כי קיימים נתבעים נוספים שלגביהם אין עילה כספית, הדרך הנכונה היא דיון נפרד בנושא הכספים בין המבקשים לתובע, בתביעה נפרדת שתוגש לאחר קביעת העובדות.
16. להלן תמצית טענות המבקשים בתשובתם:
א. התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה והחליט למחקה בסופו של יום, לא משיקולי מהות אלא מחששו כי התנגדות הנתבעים לבקשה תביא לדחייתה ולחיובו בהוצאות.
ב. התובע לא הצביע על הצדקה מהותית לניהול תביעה לסעד הצהרתי ללא סעד כספי, ולו כנגד המבקשים (נתבעים 1-2) מהם הוא רוצה כספים. התובע טען בפה מלא בתגובתו, כי כלפי נתבעים 3-5 אין לו עילה כספית, אך כלפי נתבעים 1-2 כבר קיימת עילה כספית, לטענתו.
ג. משהעריך התובע את הרווח שלטענתו נצבר, ומשהעריך את שווי הנכס שלטענתו הוא זכאי לקבל מנתבעים 1-2 כסף לפי ערכו, התובע לא יכול לטעון כי תביעתו הכספית טרם הבשילה.
ד. העובדה שהתובע עתר לקבל זכות ברווחים מלמדת כי אין לו עניין בסעד ההצהרתי בלבד, אלא רצונו בכסף, ועל כן עליו לשלם אגרה מתאימה.
17. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, ונוכח מהות המחלוקת שהתגלעה, ביקשתי ביום 19.8.21 את תגובת המדינה, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי, לבקשה דנן. לאחר מספר ארכות, הגישה המדינה את עמדתה ולהלן תמציתה:
א. לעמדת המדינה, הסעד המבוקש בתובענה דנן אינו סעד הצהרתי אלא סעד כספי, ונכנס בגדר סיפא תקנה 3 לתקנות האגרות. התוצאה הפוטנציאלית ממתן הסעד הצהרתי המבוקש, היא הצהרה כי התובע אוחז ב-30% מנכסי השותפות והצהרה על פירוקה, כך שהתובע יקבל לידיו 30% מנכסי השותפות בעין או בשווי ובכלל זה 30% מתוך רווחי העבר, הכנסות העתיד או הנכסים בפירוק השותפות.
ב. על מנת לקבוע מהו סכום האגרה שצריך להיות משולם בתביעה, יש להידרש למהות התביעה ולא לכותרת שניתנת לה על ידי התובע. יש לבחון האם הסעד המבוקש הוא במהותו כספי אף אם מתבקש סעד הצהרתי, בהתאם לנסיבות המקרה והרקע שלו.
ג. בתובענה דנן, בית המשפט מתבקש בין היתר, להורות על פירוק השותפות כך שהתובע יקבל לידיו 30% מנכסי השותפות, בעין או בשווי. יש להניח כי ניתן להעריך את שווי השותפות, בשים לב כי צוין בכתב התביעה (סעיף 10) שהיא כוללת בין היתר קופת מזומנים בת 5,200,000 ₪. במצב דברים זה כבר לא ניתן לראות את הסעד המבוקש כהצהרתי, מאחר שניתן לכמת אותו.
ד. בית המשפט מתבקש להורות על מתן חשבונות לתובע בכל הנוגע לעסקי השותפות, לכאורה עסקינן בתביעה למתן חשבונות הנכנסת בגדר תקנה 3(2) לתקנות האגרות. למעשה מדובר בתובענה לסעד כספי כתוצאה ממתן חשבונות בהתאם לאמור בסיפא תקנה 3(2) לתקנות האגרות. נראה כי התובע יכול היה לציין בכתב התביעה את סכום התביעה הפוטנציאלי המשוער הנובע מהחשבונות המבוקשים על ידו, לפיכך אף סעד זה אינו חוסה תחת תקנה 3 לתקנות האגרות.
ה. ההלכה הפסוקה קובעת כי תכליתו של הסעד ההצהרתי היא להצהיר על קיומה של זכות, אך לא על דרכי המימוש שלה. אולם כאשר קיימת בתובענה גם בקשה להצהרה על דרכי המימוש הספציפיות של הזכות, כבענייננו, הרי שכבר לא מדובר בפסק דין הצהרתי אלא בפסק דין כספי-אופרטיבי שיש לחייב בגינו באגרה מתאימה.
ו. בית המשפט מתבקש להורות למשיב לאמוד בסכום מדויק את הסעדים המבוקשים על ידו, על מנת שייקבע בתיק שיעור האגרה על פי הסכום הגבוה, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות האגרות.
18. ביקשתי את תשובת התובע/המשיב לעמדת המדינה דלעיל. בתשובתו חזר על עמדתו כפי שבאה לידי ביטוי בתגובה שהגיש.

דיון והכרעה
19. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ולאחר קבלת עמדת המדינה לבקשה ובתשוב ת המשיב לה, החלטתי לקבל את הבקשה באופן שאני מורה לתובע לתק ן את כתב התביעה, על דרך של ביצוע הערכה כספית של שווי הזכויות הנטענות על ידו, לרבות סכומי הכסף הנתבעים על ידו – וציון הסעד הכספי הנדרש בכתב התביעה המתוקן .
לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, מזכירות בית המשפט תקבע את שיעור האגרה בהתאם לתקנות האגרות, ותנפיק לתובע שובר לתשלום.
להלן אנמק החלטתי.
20. כידוע, כל הנוקט בהליך משפטי מחויב בתשלום אגרת בית משפט, בתמורה לשירות אשר מספקת מערכת המשפט לכלל בעלי הדין הבאים בשעריה. בהתאם לכך, נקבע בתקנה 2(ג) לתקנות האגרות כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה".
21. ואולם, שיעור האגרה החלה על תובענה למתן סעד כספי, שונה משיעור האגרה החלה על תובענה למתן סעד הצהרתי. בתקנות האגרות נקבע כי על תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי לתשלום סכום כסף קצוב שאינו עולה על כ-24 מיליון ש"ח, תשולם אגרה בסך של 2.5% מן הסכום הנתבע (פרט 8 לתוספת לתקנות האגרות); תובע יחויב בתשלום אגרה בסך של כ- 1,157 ש"ח בגין תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי, ובגדרה מבוקש " צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" (תקנה 3(1) לתקנות האגרות ופרט 10 לתוספת לתקנות האגרות).
ראו לעניין זה: רע"א 1296/19 משה חן ואח' נ' סמארט קפיטל תוכנות בע"מ (18.8.2019), פסקאות 11-12.
22. ודוק – נקבע בפסיקה כי ההכרעה אם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי אם לאו תהיה תלויה, בסופו של דבר, באופן בו נוסחו הסעדים בכתב התביעה ( ראו למשל רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ (6.4.21), פסקה 35).
בענייננו, בסעיף 13 לכתב התביעה מנה התובע את רשימת הסעדים המבוקשים על ידו. רשימה זו מפורטת בסעיף 2 לעיל והיא כוללת באופן מפורש רווחים ורכוש בשיעור 30% מהשותפות הנטענת וכן הכנסות כתוצאה מהשכרת מקרקעין כנטען על ידו.
לא זו אף זו, בסעיף 10 לכתב התביעה, ציין התובע כי נכסי השותפות כוללים לכאורה אף "קופת מזומנים בת (לפחות) 5,200,000 ₪" אשר בהתאם לרשימת הסעדים, דורש התובע לקבל לידיו 30% ממנה.
23. זאת ועוד – בפסיקה הובהר כי תובענה לסעד הצהרתי מתאימה לדיון במקרים בהם לא יהיה צורך בהליך נוסף בו יתבקש סעד אופרטיבי לצורך השלמת המלאכה [ראו: רע"א 3027/07 רשות השידור נ' קיבוץ אורים ו-163 אח', פסקה 6 (9.8.09); ע"א 9580/05 גליקלב נ' צ'ורני (10.9.07) ].
אם נבחן הדבר בענייננו, הרי שככל שייפסק לתובע סעד הצהרתי בלבד בדבר זכויותיו הנטענות בפירוק השותפות וכן עצם זכאותו לרווחים שונים, יזדקק הוא להליך משפטי נוסף על מנת לאכוף ולקבל, אופרטיבית, את שוויין הכספי של הזכויות האמורות.
24. נקודה נוספת המחזקת את דברינו היא, כי התובע עצמו נקב בסכומים שונים מהם דורש לקבל 30% (כשווי הנטען על ידו לחלקו בשותפות) – אמנם מדובר בבקשה לתיקון כתב התביעה שנמחקה על ידו בטרם נדונה, אולם כפי שהצביעו על כך המבקשים בבקשתם, אף לשיטת התובע ניתן להעריך בכסף כבר כעת את זכויותיו הנטענות (ראו סעיף 14(ב) לעיל).
25. אולם אף אם נתעלם מהאמור בבקשה לתיקון כתב התביעה (שנמחקה כאמור בטרם נדונה), הרי שהתובע תבע לקבל סעד כספי בשיעור 30% מסך של 5,200,000 ₪ שלטענתו מצויים בקופת השותפות (סך של 1,560,000 ₪) ואף בגין סעד זה לא שילם אגרה מתאימה.
26. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי צודקים המבקשים והמדינה בעמדתם. שוכנעתי כי התובענה דנן היא לסעדים הצהרתיים שבצידם סעדים כספיים.
לכן על התובע לשום ולהעריך את שווי הכספים הנתבעים במסגרת התובענה ולשלם בעדם אגרה מתאימה.
ככל שיתברר בהמשך הדרך, ולאחר מתן חשבונות (ככל שיינתן), כי עסקינן בסכום גבוה יותר, יוכל התובע לבקש את תיקון כתב התביעה ולתבוע סעד כספי גבוה יותר, תוך תשלום הפרש אגרה בהתאם (ראו לעניין זה: רע"א 4827/92‏ ‎סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ‎ ‎נ' חב ‏מודיעים סוכנויות בע"מ, פ''ד מו(5) 580).

סוף דבר
27. הבקשה מתקבלת. התובע יתקן את כתב התביעה תוך 21 ימים מהיום , על דרך של ביצוע הערכה כספית של שווי הזכויות הנטענות על ידו, לרבות סכומי הכסף הנתבעים על ידו ויציין את הסעד הכספי הנדרש בכתב התביעה המתוקן.
לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, מזכירות בית המשפט תקבע את שיעור האגרה בהתאם לתקנות האגרות, ותנפיק לתובע שובר לתשלום.
28. התובע/המשיב יישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוחם של נתבעים 1-2 (המבקשים) בגין בקשה זו, בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם לנתבעים 1-2 באמצעות בא כוחם תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
29. תז' מעקב לקבלת כתב תביעה מתוקן.

המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ב, 26 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.