הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 12656-06-16

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

תובע/משיב

אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי ה.פ. 562800060
ע"י ב"כ עוה"ד האלה חמדאן

נגד

נתבע/מבקש
אשרף גסאר
ע"י ב"כ עוה"ד אמג'ד עתאמנה

החלטה

1. מונחת בפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה בתיק זה, על ידי בנק אלעקארי אלמסרי אלערבי ה.פ. 562800060 (שמקום מושבו ברמאללה שברשות הפלסטינית) (להלן: " התובע" או "הבנק ברמאללה") נגד אשרף ג'סאר (להלן: "הנתבע").

תביעה זו הוגשה, לאחר שתביעה קודמת שהגיש הבנק ברמאללה נגד אותו נתבע (בתיק תא"ק 33433-12-11) (להלן: "התביעה הקודמת") נמחקה על ידי ביום 03.09.15, בשל העדר יריבות משפטית בין הצדדים (להלן: "החלטת המחיקה").

2. התביעה הוגשה, לאחר שהנתבע הורשע בביצוע הונאה ומרמה, כלפי הבנק העקארי המצרי הערבי (להלן: "הבנק בקהיר"), אותו ייצג הנתבע, כעורך דין. העובדות פורטו על ידי במסגרת החלטת המחיקה ולכן אסתפק בכך שאציין, כי ביום 25.03.2010, ביקש הנתבע שהינו עורך דין (אשר טיפל עבור הבנק בקהיר, החל משנת 2006 בתיקים שהתנהלו מול חייבי הבנק), הלוואה ב סך 940,000 $ בטענה, כי ההלוואה דרושה לו לצורך תשלום חלק משכר טרחת מומחה שלא שולם בתביעה בה הוא ייצג שני בנקים (הבנק בקהיר ובנק נוסף - "בנק מצר").

ביום 29.03.2010 החליט הבנק בקהיר לאשר את ההלוואה האישית (להלן: "ההלוואה") וביום 30.03.2010 הועברה ההלוואה, לפי בקשת הנתבע, ישירות לחשבונו שהתנהל בבנק ברמאללה.

3. התברר, כי הנתבע הונה את הבנק בקהיר, ובשל כך הוגש נגדו, ביום 29.01.12, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין עבירות מרמה והונאה וכן איסור הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ועבירה של מרמה לפי פקודת מס הכנסה.

הנתבע הורשע, לאחר ניהול הוכחות וביום 31.12.2013, נדון ל-9 שנות מאסר והחל מיום 15.01.2014 הוא מרצה את מאסרו (ערעור שהגיש לבית המשפט העליון (ע"פ 1082/14), נדחה.

4. טענתו העיקרית של הנתבע בתיק הקודם, הייתה שהבנק בקהיר, הוא זה שהיה צריך להגיש את התביעה, נוכח כך שהוא היה זה שנתן לו את ההלוואה, ולא הבנק ברמאללה, שם רק נוהל חשבונו האישי. טענתו הייתה כי הבנק בקהיר והבנק ברמאללה, הם בנקים בעלי אישיות משפטית נפרדת ולכן בידי הבנ ק ברמאללה אין עילת תביעה.

התובע טען שמדובר באותו בנק, אולם טענה זו נדחתה על ידי, כאמור, בהחלטת המחיקה.

5. איש מהצדדים לא ערער על החלטת המחיקה כך שהקביעות שנקבעו על ידי במסגרתה, מחייבות את שני הצדדים לתביעה דנן, מכוח מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא". החלטת המחיקה הושתתה על קביעתי, לפיה הבנק העקארי המצרי הערבי (להלן: "הבנק בקהיר"), אשר נתן לתובע את ההלוואה, והבנק ברמאללה אינם ישות משפטית אחת, אלא שתי ישויות משפטיות נפרדות וכי לכן עילת התביעה היא של הבנק המצרי בלבד.

כפי שהבהרתי בהחלטה שניתנה על ידי בתיק דנן ביום 7.2.2018, החלטת המחיקה איננה מהווה מעשה בית-דין, המונע הגשת תביעה על ידי הבנק בקהיר, שלו יריבות עם הנתבע, לעניין החזרת הכספים שהנתבע קיבל במרמה, על פי הכרעת הדין בתיק הפלילי.

6. ביום 06.06.2016, הגיש התובע את תביעתו הנוכחית (להלן: "התביעה הנוכחית") הזהה, למעשה, לתביעה הקודמת . לתביעה דנן צירף התובע מסמך "חדש", שבכותרתו נרשם: "המחאת זכויות והרשאה" (להלן: "המסמך"). המסמך נחתם על ידי יו"ר מועצת המנהלים של הנהלת הבנק בקהיר. התובע טוען, כי המסמך מקים עילת תביעה לבנק ברמאללה, שכן הוא מהווה המחאת זכות מצד הבנק בקהיר , לבנק ברמאללה.

7. אציין, כי תחילה הוגש מסמך, ללא תאריך ו ללא שהיה ברור באילו נסיבות נחתם. ביום 05.04.2018, לאחר שאפשרתי תיקון כתב התביעה, הוגש המסמך מחדש, כשהוא כולל תאריך, אך בגוף המסמך, הייתה טעות במספר תעודת זהות של הנתבע. לבסוף, ורק ביום 04.12.2018, הוגש לתיק בית משפט המסמך, שהוכתר בכותרת "המחאת זכויות וייפוי כוח" עליו מתנוסס תאריך 01.10.2018. על מסמך זה מסתמך התובע בטענתו ליריבות בינו לבין הנתבע.

טענות הנתבע

8. בבקשה לסילוק על הסף טען הנתבע כי, למרות כותרתו, המסמך "החדש" אינו מהווה "המחאת זכות", שכן לא רק שבגוף המסמך אין אזכור להמחאת זכות, אלא שברור ממנו, כי הבנק בקהיר לא המחה זכויות כלשהן לבנק ברמאללה; לטענתו, מדובר במסמך אשר לכל היותר, מהווה ייפוי כוח מהבנק בקהיר - לבנק ברמאללה, והוא אף אינו ממלא אחר התנאים הנדרשים מייפוי כוח. כל מטרת המסמך, על פי האמור בו, היא להעמיד גוף אשר ייצג את הבנק בקהיר, בבתי המשפט הישראלים, לצורך החזרת הכספים לבנק בקהיר; בנוסף, כך נטען, המסמך נחתם, לכאורה, על ידי יו"ר הנהלת הבנק (כלומר אדם פרטי), ואין מדובר במסמך מטעם הבנק עצמו; עוד נטען, כי המסמך לא הוגש כדין שכן, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא לא נחתם בקונסוליה בקהיר ולא הוגש באמצעות עורכו. לכן, המסמך אינו מקים עילת תביעה לבנק ברמאללה, נגד הנתבע.

ב"כ הנתבע הפנה אל דברי ב"כ התובע בפרוטוקול הדיון מיום 20.12.2018, וטען כי גם מדבריה עולה כי אין מדובר בהמחאת זכות, אלא בהרשאה לנהל את ההליכים.

הבקשה נדונה בישיבה שהתקיימה ביום 20.12.2018 לפי בקשת הצדדים הוגשו על ידם סיכומים בכתב וכעת הגיעה העת לתת החלטה.

דיון והכרעה:

9. לאחר שעיינתי היטב במכלול המסמכים בתיק הנוכחי, ובטיעונים שהוגשו על ידי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס מקבלת הבקשה ו ממחיקת התובענה על הסף, בשל היעדר יריבות בין התובע לבין הנתבע. להלן נימוקיי:

המחאת חיובים מוסדרת בחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). סעיף 1 לחוק קובע את זכותו של נושה להמחות זכות הקיימת לו (או שתהיה לו בעתיד) , ללא צורך בהסכמת החייב וכי ניתן אף להמחות רק חלק מהזכות. זו לשון הסעיף :

"1. (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.
(ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד ".
10. מהוראות הסעיף עולה, כי ההמחאה היא העברה של "זכות", הקיימת לממחה, אל אחר. תוצאת ההמחאה היא, שהזכות איננה עוד זכותו של הממחה. "התוצאה המידית של הסכם ההמחאה בין הממחה לנמחה היא שהזכות יוצאת מכלל נכסיו של הראשון ומצטרפת לאלה של האחרון" – ע"א 371/89 אורית (שכטר) פורד נ' חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ בפירוק פ"מ מו(1) 149 ( 04.12.1991). "הלכה פסוקה היא, כי תוצאתה של המחאה הינה העברת הבעלות בזכות הנמחית מן הממחה אל הנמחה (ראה: מ' בן פורת, 'חוק המחאת חיובים, התשכ"ט- 1969' פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, חוברת עדכון, תשל"ז) 9; ע"א 471/73 [1], בעמ' 126; ולאחרונה - ע"א 371/89 [2]) " - ע"א 4724/90 א. ש. ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"מ מו(3) 570 ( 17.06.1992).

מעת ההמחאה, מי שזכאי לתבוע מהחייב את פרעון הזכות, הוא הנמחה ו על החייב לפרוע את הזכות לנמחה. אם פרע אותה לממחה, הוא יהיה מופטר רק אם עשה כן, בתום לב, לפני שנודע לו על ההמחאה [סעיף 2(ב) לחוק]. במקרה כזה הממחה מוחזק כנאמן על הזכות לטובת הנמחה.

11. השאלה אם מדובר בהמחאת זכות, אם לאו, תוכרע על פי המסמכים אותם יצרו הצדדים. מסמכים אלה יש לבחון לא על פי צורתם הטכנית או הפורמאלית, אלא על פי מהותם, בראייה כוללת של מהות ההתקשרות. "השאלה אם נושה פלוני התכוון להעביר לאחר את הבעלות בזכות, או להותיר את הבעלות ברשותו ולהורות לחייב לקיים את החיוב כלפיו באמצעות תשלום לאחר, היא שאלה של פרשנות היחסים המשפטיים שנוצרו בין הצדדים. ככל שאלה של פרשנות, היא תוכרע לפי המסמכים שהיו ביסוד העסקה ובהתחשב בנסיבות הנלוות לה". ראו: ע"א 8299/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חרושת מתכת בית השיטה בע"מ (15.03.2015) (שם, פסקה 8).

12. מכאן, שעלינו לבחון את מהותו של המסמך. האם הוא מהווה המחאה של זכותו של הבנק בקהיר להיפרע מהחייב (הנתבע), או שמא הוא מהווה ייפויי כוח של הבנק בקהיר, לבנק ברמאללה. שתי האפשרויות מצויות בכותרת המסמך ולכן עלינו לפנות לבדיקת מהותו, על פי תוכנו.

עיון בתוכן המסמך מעלה כי, על אף כותרתו - "המחאת זכות וייפוי כוח", אין הוא מהווה המחאה של הזכות לקבל מהנתבע את הכספים, אלא ייפויי כוח לבנק ברמאללה, לתבוע את הכספים בשם הבנק בקהיר.

13. בגוף המסמך נכתב, במפורש, כי בעלי התפקידים בבנק בקהיר (אשר שמותיהם ותפקידיהם מצוינים המסמך) "מייפים את כוחם של" ההנהלה האזורית של הבנק ברמאללה, "לייצגנו בפני בתי המשפט הישראלית, להגשת תביעות בנוגע לכל זכויותינו...".

בסיום המסמך נכתב: "ניתן על ידינו ייפוי כוח זה בנדון".

הנה כי כן, תוכן המסמך אינו מותיר מקום לספק; מדובר בייפויי כוח לתבוע ולא בהעברת זכותו של הבנק שבקהיר, לפרעון החוב, אל הבנק ברמאללה. הזכות לפרעון החוב מהנתבע נותרה אצל הבנק בקהיר.

14. אין זו המחאת זכות ולכן אין לבנק ברמאללה עילת תביעה, שלו ומכוחו הוא, נגד הנתבע. הדין הישראלי אינו מכיר בעילת תביעה הנוצרת לתובע, מכוח ייפויי כוח;

מבלי להידרש לשאלה האם ניתן לייפות כוחו של אחר (שאינו עורך דין) להגיש תביעה בשם מייפה הכוח , אבהיר, כי מיופה כוח הוא שלוחו של מייפה הכוח (השולח), לביצוע פעולות משפטיות, בעוד שהזכויות, מושא ייפויי הכוח, נותרות זכויותיו של השולח ואינן עוברות אל השלוח.

סעיף 1(א) לחוק השליחות תשכ"ה-1965, קובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי " (ההדגשה איננה במקור). סעיף 2 לחוק השליחות קובע: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". גם משאר הוראותיו של חוק השליחות עולה, כי השליחות אינה מפקיעה את זכותו של השולח ואיננה מעבירה אותה אל השלוח וכל פעולותיו של השלוח (שנעשו ברשות ובסמכות) מזכות ומחייבות את השולח, אשר הזכות נותרת אצלו .

15. בשולי הדברים אציין, כי בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 07.02.2018, ביקשה ב"כ התובע להסתמך בנוסף על המסמך, גם על פסק דין שניתן, ביום 30.10.2017, על ידי כב' השופט כרמי מוסק בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק 7605-02-12 בהפנותה לכך ששם נפסק, באופן הסותר את פסק הדין הקודם שניתן על ידי, כי הבנק ברמאללה הוא סניף של הבנק בקהיר, ועל כן, קיימת לו עילה לתבוע החזרת הכספים שחב הנתבע לבנק בקהיר .

לדאבוני, לא אוכל לקבל טענה זו, שכן פסק הדין, שם, ניתן על פי הראיות שהובאו שם. מעבר לכך - אם סברה ב"כ התובע, כי קביעותי בתיק הקודם אינן נכונות, היה עליה להגיש ער עור על קביעות אלו. משלא הוגש ערעור, הן עומדות בעינן ולא ניתן לשנותן במסגרת הליך נוסף בין אותם צדדים, בגין אותו חוב. כאמור - ערעור שכזה לא הוגש. לא למותר לציין כי על פסק דינו הנ"ל, של כב' השופט מוסק, הוגש ערעור לבית המשפט העליון ביום 12.12.2017 (ע"א 9595/17) שטרם נדון.

16. ברי, כי בהתאם לקביעות בפסק דיני הקודם, שכאמור הפכו חלוטות, הדרך היחידה בה יכול היה הבנק בפלסטין להגיש שוב את התביעה נגד הנתבע, היא באמצעות מסמך "תקני" של המחאת זכות, או מסמך דומה לכך, אשר יוכיח כי קיימת לו עילת תביעה נגד הנתבע, ויאפשר לו לתבוע את הכספים בהם חב הנתבע במקומו של הבנק בקהיר, ואין בלתו. התייחסתי לכך גם בהחלטתי מיום 07.02.2018, בו אפשרתי תיקון כתב התביעה, והבהרתי כי תביעה זו עומדת בפני עצמה, וללא כל קשר, לממצאים שנקבעו בתביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

17. במצב דברים זה עומדים אנו כיום באותה הנקודה בה עמדנו בסיום התיק הקודם, וקביעתי לפיה אין יריבות משפטית בין הצדדים נותרת בעינה.

לפיכך, אין מנוס ממחיקת תובענה זו על הסף, מחמת היעדר יריבות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.

ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה אצל ב"כ התובע, שאם לא כן הן תישאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.