הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 10767-06-14

בפני
כבוד ה שופט כמאל סעב

התובעים

1.גבריאל אסולין
2.עליזה אסולין

נגד

הנתבעים

1.וליד דרויש
2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
3.קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
4.מדינת ישראל
5.משרד התחבורה/המשרד הראשי
6.משרד המשפטים

ב"כ התובעים: עו"ד ערן בקר
ב"כ הנתבעים 1 ו- 2: עו"ד גב' ליאורה קלטניק
ב"כ הנתבע 3: עו"ד אלון בלגה
ב"כ הנתבעים 4 עד 6: עו"ד גב' עינת שטרמן כהן
מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

פסק - דין

מבוא:

1. תביעה זו עוסקת בסוגיית האופניים החשמליים ומעמדם המשפטי; קרי האם האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח גבריאל אסולין ז"ל (להלן: "המנוח") מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים")?

2. יומר כבר עתה, כי לגבי שאלה זו קיימת פסיקה סותרת של בתי משפט השלום – ראו ת.א. (שלום כפר סבא) 43305-07-16 פלוני נגד ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.8.17) (להלן: " פסק דין של בימ"ש שלום כפר סבא"), שבמסגרתו קבע כב' השופט אלדד נבו, כי אופניים חשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים – על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז שמספרו ע"א 63793-09-17 ואשר נדחה בהסכמת הצדדים לאחר שהגיעו להסדר ביניהם לפיו חברת הביטוח פיצתה את המערער בהתאם למוסכם ביניהם; ולעומתו ראו שני פסקי דין של כב' השופט מנחם קליין, הן בת.א. (שלום תל אביב) 23489-01-13 ש.צ. נגד ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 24.10.15); והן בת.א. 52142-03-16 א.מ. נגד ט.נ. ואח' (ניתן ביום 10.11.18) שעליו הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי בת"א שעדיין תלוי ועומד; וכן ראו ת.א. (שלום ת"א) 40657-07-16 א.ש. נגד א.ז. ואח' (ניתן ביום 18.10.18); ושבהם נקבע כי אופניים חשמליים אינם מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.

3. ראוי לציין כי סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק . ביום 10.6.18 דן בג"ץ בעתירה שעניינה הסדרה, רישוי וביטוח אופניים וקורקינטים חשמליים, אך דחה אותה על הסף, מבלי להכריע בסוגיה זו, זאת בשל אי מיצוי הליכים כנדרש תוך שהוא קובע כי:

"... העתירה מציגה תשתית עובדתית ומשפטית חלקית ולוקה בחסר. מתשובת המדינה לעתירה עולה כי הנושא נדון ונבחן במהלך העשור האחרון על ידי רשויות המדינה הנוגעות בדבר ובעקבות כך נקבע תקן ישראלי מחייב לאופניים חשמליים, נקבעו הוראות שונות בסוגיה זו בדיני התעבורה ואף נחקק חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), תשע"א – 2011" – ראו בג"ץ 6917/17 שלומית אסל בר לביא נגד המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח ואח' (ניתן ביום 10.6.18).

4. להכרעה בשאלה הנ"ל השלכות רוחב כלכליות ואחרות רחבות מאוד; נוכח דרישת קיומו של ביטוח חובה בנסיבות אלה, שכן כיום, בהעדר הכרעה בבית המשפט העליון ובהעדר כל הוראה בחוק, לא נוהגות חברות הביטוח לבטח אופניים חשמליים וזאת מעבר לכך, שאין כל חובה להחזיק ברישיון נהיגה לאופניים חשמליים.

5. כמובן למנוח לא היה רישיון נהיגה בכל הנוגע לאופניים חשמליים וממילא לא היה לו ביטוח חובה בפועל, שכן סוגיה זו טרם הוסדרה בחוק ולא זכתה למענה בפסיקת בית המשפט העליון ואף בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, הגם שתלוי ועומד ערעור בסוגיה זו בע"א (מחוזי ת"א) 56471-10-18 אסתר שלומוביץ נגד זלברשטיין ואח' וכי בבתי משפט השלום הפסיקה סותרת כפי שהובא לעיל.

אולם בטרם הדיון וההכרעה אביא תחילה את העובדות הרלוונטיות לענייננו.

רקע:

6. בכתב התביעה שהוגש ביום 8.6.14, נטען כי ביום 20.11.13 רכב המנוח על אופניו ולפתע ותוך כדי נסיעתו פגע בו רכב אחר שהיה נהוג ע"י נתבע 1 והמבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפטר המנוח כעבור שבוע מפגיעתו.

7. המנוח הותיר אחריו אלמנה – התובעת מס' 2 (להלן: "האלמנה") וילדים בוגרים; האלמנה היא לבדה יורשת כל עזבון המנוח כעולה מצו הירושה אשר צורף כנספח "ב" לתצהיר האלמנה.

8. התביעה הוגשה בעילה על פי חוק הפיצויים כנגד נהג הרכב הפוגע ומבטחתו (נתבעים 1 ו- 2).

9. בתיק זה הוגשו תחשיבי נזק ואף ניתנה הצעת בימ"ש לסיום התיק בפשרה, אך מהמחלוקות נותרו בעינן, נקבע התיק להגשת תצהירים ושמיעת ראיות.

10. בשלב מסוים, ערב ישיבת ההוכחות, ביקשו נתבעים 1 ו- 2 תיקון כתב הגנתם על דרך הוספת הטענה המשפטית שלפיה האופניים החשמליים בהם נהג המנוח הינם בגדר "רכב מנועי" כהגדרת המונח בחוק הפיצויים; זאת בעקבות פסק דינו של בימ"ש השלום בכפר סבא שניתן בחודש אוגוסט 2017.

11. בהתאם להמלצת ביהמ"ש ובהסכמת התובעים אושר התיקון שבעקבותיו תוקן ביום 23.1.18; גם כן; כתב התביעה והוספו כנתבעות : קרנית כנתבעת 3 (להלן: "קרנית") והמדינה כנתבעים 4-6 (להלן: "המדינה").

12. ראוי לציין כי קרנית נתבעה רק במסגרת "תביעת תלויים", מאחר והיא לא חבה כלפי נהג חסר ביטוח (וכלפי יורשי עזבונו הנכנסים לנעליו), אלא רק כלפי תלויים בנהג כזה, כעולה מסעיף 7ב' לחוק הפיצויים. מה גם, צירוף המדינה באמצעות נתבעים 4-6, התבקש למטרה זו, שהרי אם תתקבל טענת נתבעת 2, הסכומים שיכולים "התלויים" – האלמנה בענייננו – לקבל מקרנית נמוך מהסכומים שהיא יכולה לקבל מנתבעת 2, "בכובעה" כיורשת עזבון המנוח, ואת ההפרש תחויב בו המדינה, לגישת התובעים.

13. ביום 28.10.18 אישרתי את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ושלפיו הוסכם כי בשלב שמיעת הראיות ישמעו כל ראיות הצדדים בסוגייההעיקרית שבמחלוקת והיא: האם האופניים החשמליים הינם "רכב מנועי" וכן בסוגיית הנזק, וכי בשלב הבא- וככל שיש צורך בכך - קרי, היה ויקבע בית המשפט בפסק הדין כי האופניים החשמליים הינם "רכב מנועי" – ישמעו ראיות המדינה בסוגיית האחריות ותידון שאלת חבותם של הנתבעת 3 והנתבעים 4-6.

14. לכן בשלב זה תידון שאלת חבותם של הנתבעים 1 ו- 2 לאור טענתם כי האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח בעת התאונה הם "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים . היה ובית המשפט יקבע כי האופניים החשמליי הם לא רכב מנועי וידחה את התביעה נגד הנתבעים 3 עד 6, הוא מתבקש ליתן פסק דין נגד הנתבעים 1 ו - 2, גם בשאלת גובה הנזק.

עמדת התובעים:

15. התובעים חזרו והדגישו כי עילת תביעתם "הקלאסית" הינה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 - נהג הרכב הפוגע ומבחטחתו, שכן במועד התאונה היה המנוח בגדר "הולך רגל" ואין ולא היה כל מקום לטענה לפיה האופניים החשמליים הינם "רכב מנועי".

16. לטענת התובעים, הקביעה דהיום שבשנת 2013 בעודו רוכב על אופניו החשמליים, עשה המנוח שימוש, למעשה, ב"רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפיצויים, תהיה קביעה רטרואקטיבית הפוגעת באינטרס ההסתמכות של התובעים ומ טילה עליהם חובות שבדין באופן רטרואקטיבי.

17. עוד טענו התובעים, כי לאחר שמיעת העדויות בעניין מאפייניהם הפיזיים של האופניים החשמליים, לרבות, עדותו של מר שוורץ ומר יוסף גוברין שהיה בעלים של החנות אשר מכרה את האופניים, אין מחלוקת, כך לטענתם, כי גם בפן העובדתי אין מקום לקבוע כי אופניים חשמליים הינם בגדר "רכב מנועי".

18. התובעים ביקשו לדחות את טענות הנתבעים 1 ו- 2 ולקבוע כי יש לראות במנוח "הולך רגל" ולהטיל את הפיצוי על יהם וזאת הן בשל אופיים הפיזי/טכני של האופניים, והן בשל היעדר אפשרות של תחולה רטרואקטיבית וייחוס חובות שבדין; חובות שלא היו קיימות במועד התאונה.

19. לחילופין טענו התובעים, כי ככל שתתקבל טענת הנתבעים 1 ו- 2 אז יתבקש ביהמ"ש לחייב את קרנית – הנתבעת 3 ב,בתשלום פיצוי בגין ראשי הנזק של עיזבון המנוח, ואת היתרה – למעשה, פיצוי בגין ראשי הנזק המבטאים את תביעת האלמנה כתלויה (שלא זכאית בכובעה זה לפיצוי מקרנית) – להטיל על הנתבעים 4-6 לאחר שיאפשר לאחרונים להביא ראיות בסוגיה זו.

עמדת הנתבעים 1 ו- 2:

20. הנתבעים 1 ו- 2 הקדימו וטענו כי סילוק תביעת המל"ל על ידי נתבעת 2 "מבלי להודות בחבות" ו- "מבלי לפגוע בזכויות" אינה מהווה הודאת בעל דין בחבות, כטענת קרנית ובוודאי שלא הודאה "ברורה וחד משמעית" כנדרש בחוק.

21. לטענת נתבעת 2, המחלוקת העיקרית העומדת במוקד תביעה זו, הינה בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 בשאלה משפטית אשר עד כה הפסיקה והדין ביחס אליה, אינם ברורים וחד משמעיים.

22. הנתבעת 2 ביקשה לקבל את עדות גב' שירה שנבל המשמשת כמנהלת מחלקת רכב חובה אצל נתבעת 2, ולקבוע כי נתבעת 2 פעלה באחריות ובמחשבה כלכלית נכונה כאשר שילמה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת וכל זאת עד לקבלת פסק דין בשאלה המשפטית. עוד ביקשה לקבוע כי בענייננו לא מתקיים השתק שיפוטי מהטעם הפרילימינרי שלא התקיים הליך משפטי כלשהו בין הנתבעת 2 לבין המל"ל ודי בכך כדי לדחות על הסף את הטענה.

23. הנתבעת 2 ציינה כי נטל הראייה בכל הקשור להודאת בעל דין והשתק שיפוטי וגם הטענה להחלת הלכת חביב אסולין שעניינה החלת הוראות המפקח על הביטוח – רע"א 10641/05 הפינקס נגד אסולין, מוטל על הטוען לתחולתם.

אומר כבר עתה משקרנית וויתרה על טענותיה הנ"ל, כפי שיובא בהמשך, איני מוצא צורך להתייחס לגוף הטענות הנ"ל.

24. לטענת נתבעים 1 ו- 2, הוכח על ידם שאופניים חשמליים, לרבות , אלה שהשתמש בה ם המנוח בזמנים הרלוונטיים לתאונה, הם בגדר "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים, ובהיות המנוח חסר ביטוח חובה וחסר רישיון נהיגה הרי תביעת התלויים נכנסת בגדר חוק הפיצויים ואמורה להיות מוגשת כנגד קרנית. הנתבעים 1 ו- 2 הפנו לחוות דעתו של המומחה מטעמם, מר גדי וייסמן וציינו כי חוות דעתו לא נסתרה בחקירה נגדית וכי אין ספק במקצועיותו, ולכן ביקשו לאמץ את מסקנתו לפיה אופניים חשמליים הם כלי רכב חשמלי הנע באמצעות כח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו – תחבורה יבשתית.

25. באשר לחוות דעתו של המומחה מטעם נתבעת 3 – מר זיו שוורץ, טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי נפל פגם מהותי בחוות דעתו אשר נערכה בשיטת cut & paste מחוות דעת אחרות שנחתמו על ידי מר שוורץ בתיקי ם אחרים שהוגשו כנגד קרנית, כאשר הושארו בה קטעים מחוות דעת אחרת אשר לא התאימו מבחינת התוכן למקרה נשוא התביעה. עוד טענו כי חוות דעת זו שנערכה בידי ב"כ נתבעת 3 שאינו מומחה לעינייני אופניים חשמליים הינה חסרת משקל ראייתי לחלוטין.

26. הנתבעים 1 ו- 2 טענו כי אין נפקא מינא אם ה פעלת המנוע תעשה באמצעות הדיווש או באמצעות המצערת ולכן אין הבדל בין אופנוע חשמלי לאופניים חשמליים. לטענתם, מדובר בכלי המונע ע"י מנוע חשמלי - "כוח מיכני" והפעולה הפיזית, סיבוב הדוושות, אינה דורשת שום מאמץ פיזי מהנהג- המדווש ולשיטתם, סיבוב הדוושות נועד רק להפעלת המנוע החשמלי, ללא מאמץ מעבר למאמץ מינימאלי השקול ללחיצה על דוושת הגז בכל רכב מנועי.

27. בסוף דבריה, ציינה ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 כי גם מבחינה של מדיניות שיפוטית נכונה, אין ספק כי יש לקבוע כי האופניים החשמליים הם רכב מנועי כדי להגן על הולכי הרגל, הנוהגים באופניים ואף הנוהגים ברכב.

עמדת נתבעת 3 – קרנית:

28. לטענת קרנית המדובר באופניים לכל דבר, שאליהם נוסף מנוע עזר חשמלי אשר לשם הפעלתו יש להפעיל תחילה כוח פיזי להנעת האופניים באמצעות סיבוב הדוושות בעזרת כוח הרגליים, כך שבתנאי נסיעה מסויימים הכוח החשמלי מצטרף לכוח הפיזי העיקרי, הוא הכוח המניע את האופניים, או בלשון המחוקק "אופניים על מנוע עזר חשמלי".

29. קרנית הפנתה לחוות דעתו של המומחה מטעמה וציינה כי "אופניים חשמליים" אינם רכב מנועי לעניין חוק הפיצויים, שכן, עפ"י טיבם וייעודם המקורי, עיקר הנעתם אינה באמצעות כוח מיכני אלא באמצעות כוחו הפיזי של הרוכב עליהם; וגם כאשר מופעל אותו מנוע עזר חשמלי, הוא לא מופעל ככוח יחיד, אלא רק ככוח מסייע, ו כי זה גם, אך ורק כאשר רוכב האופניים מדווש בכוח שריריו, ולכן אין דינו של המנוח שונה מדינו של כל רוכב אופניים שנדרס ע"י רכב מנועי מבוטח כחוק, ועל מבטחת אותו רכב – הנתבעת 2 במקרה שלפנינו, לפצות את עזבון המנוח ותלוייו.

30. לטענת קרנית קביעת ביהמ"ש כי האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח אינם "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים, היא קביעה הנשענת על יסודות הגדרת מונח זה בחוק הפיצויים וקביעה זו מבטאת, לעמדת קרנית, מדיניות משפטית נכונה התואמת את עמדת המחוקק ואת עמדת המדינה.

31. לעניין הלכת אסולין ו/או "השתק שיפוטי" או הודאת בעל דין, בסופו של יום סברה קרנית כי הסוגיה החשובה המונחת להכרעה לפתחו של בית המשפט ראוי שתוכרע לגופה ולכן ויתרה קרנית על טענותיה במישור זה.
עמדת המדינה – נתבעים 4-6:

32. המדינה, בפתח סיכומיה הפנתה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית האופניים החשמליים שהוגשה בע"א (מחוזי תל אביב) 56471-10-18 א.ש. נגד א.ב.ש ואח' וביקשה לאמץ אותה.

לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה "אופניים חשמליים תקניים אשר מאפייניהם הטכניים נקבעו בצורה ברורה בתקנות התעבורה – אינם עונים על הגדרת "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים".

33. לטענת המדינה, אופניים חשמליים תקניים אינם ממלאים אחר הדרישה של "רכב הנע בכח מכני" בהגדרת "רכב" או "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, שכן בהתאם לתקנות התעבורה, רכיבה על אופניים חשמלים תקניים מחייבת את הרוכב לדווש, בדומה לרכיבה על אופניים רגילים.

34. המדינה הפנתה לחוות דעתו של מר שוורץ שבמסגרתה נקבע חד משמעית כי "המנוע החשמלי נכנס לפעולה כאשר רוכב האופניים מפעיל את הדוושות וכך מסייע המנוע החשמלי לכוח רגליו של הרוכב שכעת הוא מאמץ פחות את שרירי רגליו". לפיכך, כך לטענת המדינה, מאחר ועיקר הנעת האופניים החשמליים אינה באמצעות הכוח המכני (כוח המנוע), אלא באמצעות כוח הדיווש (כוח פיזי של הרוכב), הרי האופניים החשמליים התקניים אינם מקיימים את הדרישה הבסיסית של ההגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" כי הרכב יונע בכוח מיכני.

35. עוד טענה המדינה כי הסיכון התחבורתי הנשקף מאופניים חשמליים תקניים אינו נמנה עם סוג הסיכונים התחבורתיים שחוק הפיצויים נועד לעסוק בו. לגבי טענה זו זו אומר כי המציאות מראה תמונה אחרת ואף המהלכים שננקטו על ידי הנתבעים 4 עד 6 בעקבות מציאות זו אינם עולים בקנה אחד עם הטענה הזו.

36. אשר על כן, ביקשה המדינה לאמץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולקבוע כי אופניים חשמליים אינם בגדר "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, וכי החובה לפצות את התובעים מוטלת, לדעתה, ע ל נתבעים 1 ו- 2 וכפועל יוצא מכך לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובעים במלוא הוצאות המדינה ובשכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה:

37. אופניים חשמליים הפכו מזמן למחזה שכיח בארצנו ומספר רוכבי האופניים החשמליים הולך וגדל בקצב מסחרר, ובהתאם מתרבות גם תאונות הדרכים בהן מעורבים רוכבי האופניים חשמליים, כשהאחריות על הנזק נתונה במחלוקת וקיימת עמימות היום באשר למעמדם של האופניים החשמליים.

38. פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] – תש"ל – 1970 (להלן: "הפקודה") אוסרת על המשתמש ברכב מנועי לעשות בו שימוש מבלי שהוצאה לרכב תעודת ביטוח חובה.

39. לגבי האופניים החשמליים אין כיום אפשרות מעשית לבטח אותם בביטוח חובה בהתאם לדרישת הפקודה.

40. השאלה העיקרית שמתעוררת בפננינו האם האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים?

41. בשאלת החבות, הן הנתבעת 2 והן קרנית הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם, כאשר מטעם קרנית העיד גם מר אסף דוברין והוגשו מסמכים כראיות מטעם שני הצדדים.

42. לעניין גובה הנזק, העידה האלמנה ומר חיים חזון, חברו של המנוח והנתבעים הסתפקו בהגשת מסמכים.

43. סעיף 1 לפקודה מגדיר "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים.

44. בסעיף 1 לחוק הפיצויים הוגדר "רכב מנועי":

"רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות;".

הגדרה זו מורכבת משלושה חלקים: חלק ראשון עוסק בהגדרה הבסיסית של המושג "רכב מנועי"; חלק שני עוסק על דרך הריבוי בכמה מצבים מיוחדים המתווספים להגדרה הבסיסית; וחלק שלישי עוסק במצבים ממעטים – ראו ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 819 (1996) (להלן: " פרשת חברה ישראלית לקירור"; ע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פ"ד נז(5) 733, 742 (2003).

45. לטענת קרנית, מבין כל "רכיבי" הגדרת "רכב מנועי" שבחוק הפיצויים, רק רכיב אחד שנוי במחלוקת: האם האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח הם כלי המוני "הנע בכוח מיכני", שהרי לגבי שאר רכיבי ההגדרה אין מחלוקת: שאופניים חשמליים, כמו אופניים "רגילים" ייעודם הוא לתחבורה יבשתית.

46. ככל שההגדרה הבסיסית, השנויה במחלוקת, אינה חלה על האופניים החשמליים, כי אז יש לבדוק אם הוא נכנס לגדרו של אחד ממצבי הריבוי- רע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659, 666 (1997).

47. ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי בנויה מהיסודות הבאים: (1) רכב; (2) הנע בכוח מכני; (3) על פני הקרקע; (4) עיקר ייעודו של הרכב לשמש לתחבורה יבשתית.

48. א. ריבלין בספרו "תאונות דרכים" מהדורה רביעית, 2011 התייחס להגדרת הכוח המכני שבחוק הפיצויים באומרו כי :

"'רכב המונע בכוח מכני' אינו אלא רכב הנע בכוח מוטורי. גם רכב אשר מותקן בו מנוע, וזה לא הופעל בעת הנסיעה – למשל , כלי רכב שנדחף או הידרדר בירידה, או אופניים הנושאים מנוע עזר שהופעלו באמצעות דוושת רגל – הם 'רכב מנועי' כמשמעותו בחוק והשימוש שנעשה בו הוא בגדר 'שימוש ברכב מנועי', כהגדרתו בחוק הפיצויים". (שם, בעמ' 91).

49. המושג "תחבורה יבשתית" לצורך ההגדרה פורש כהובלת אנשים או מטענים ממקום למקום – ראו פרשת חברה ישראלית לקירור; יצחק אנגלרד 'פיצויים לנפגעי תאונות דרכים' 23 (מהדורה שנייה, עדכון תשנ"ו, 1990).

50. בפרשת חברה ישראלית לקירור פורשה משמעות המרכיב "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית", לצורך הגדרת המושג "רכב מנועי" בחוק הפיצויים וכך נכתב שם :

"הדרישה כי 'עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית' משמעותה כי התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית – אם כי לא הבלעדית – של הרכב. על כן, מכונית משא, ועליה מנוף לפריקה ולטעינה של מטען לצרכי הובלתו, ממלאת דרישה זו, שכן עיקר ייעודה של המשאית הוא לתחבורה יבשתית. הפריקה והטעינה הן שימוש לוואי. לעומת זאת, כלי אשר עיקר תפקידו הוא פריקה וטעינה, אינו מקיים את הדרישה של שימוש לתחבורה יבשתית, גם אם הוא נע ממקום למקום. הוא הדין בכלי טיס, הנע על פני הקרקע. עיקר ייעודו של כלי הטייס הוא לשמש לתחבורה אווירית, ועל כן אין לראות בו 'רכב מנועי' גם אם הוא עשוי לנוע על הקרקע" (שם, בפסקה 15).

51. כפי שציינתי במבוא, בתי משפט השלום שדנו בתביעות בשל נזקי גוף שנגעו לתאונות דרכים בהן היו מעורבים אופניים חשמליים הגיעו להכרעות סותרות באשר למעמדם של האופניים החשמליים, כך למשל, השופט מנחם קליין קבע בשני פסקי דין שצוטטו לעיל, כי אופניים חשמליים אינם עונים על הגדרת "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים ודינו של רוכב האופניים החשמליים כדין הולך רגל ולכן על מבטחת הרכב שפגע בו לפצותו. לעומת זאת בפסק הדין של בימ"ש השלום בכפר סבא נקבע כי אופניים חשמליים מהווים רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים.

52. בעבר נדרש בית המשפט העליון לחוות דעתו בהקשר לסיווג קורקינט המונע על ידי בנזין כרכב מנועי.

בית המשפט העליון קבע שכלי זה אינו נכנס תחת ההגדרה של "רכב מנועי", תוך שהוא מתבסס בעיקר על כך שמדובר בקורקינט צעצוע שאינו עומד בתנאי הרביעי של הגדרת רכב מנועי ואינו מקיים את דרישת הייעוד "לשמש לתחבורה יבשתית" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים – ע"א 2606/06 דיווי שפורן נגד זק תורג'מן (ניתן ביום 11.5.10) (להלן: " שפורן").

53. במקרה שלפנינו, להבדיל מהקורקינט שנדון בפרשת שפורן, האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח, כמו יתר האופניים החשמליים הנעים בכבישים, במהירות רבה, באמצעות מנוע עזר חשמלי, אינם משמשים ככלי משחק לילדים, אלא משמשים למטרות תחבורה יבשתית, על מנת לנוע ממקום למקום ולדוגמא: להגיע למקום עבודה, לבית ספר וליעדים אחרים ו שונים.

54. בת"א 61077/04 בן ישי פרחיה נגד אילברג דוד עמית (ניתן ביום 26.208) – בית המשפט בחר לסווג קלנועית כ "רכב מנועי".

על פסק דין זה הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי שאימץ את הקביעה כי הקלנועית אמנם "רכב מנועי" כאמור בחוק אך גם באה בגדר החריגים להגדרה והיא פטורה מחובת רישום ומחובת רישוי והנוהג פטור מהחזקת רישיון נהיגה.

הקלנועית אינה עונה להגדרת "רכב" לפי פקודת התעבורה ועל פי חוק הפיצויים היא נכללת באחד ממצבי המיעוט שבהגדרת המושג "רכב מנועי", קרי; נקבע כי היא כמו "כיסא גלגלים" או "כיסא נכים"- ע"א 1640/08 בן ישי פרחיה נגד אברהם (ניתן ביום 22.12.09).

55. כאן המקום לציין ולהדגיש כי במקור, הוגדר "רכב מנועי" בחוק הפיצויים כ"רכב המונע בכוח מיכני, לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת-אופן עם מנוע עזר, ולרבות רכב הנגרר או נתמך על-ידי רכב מנועי" – ראו ס"ח התשל"ה, עמ' 234.
56. קרי, ההגדרה של רכב מנועי בחוק הפיצויים כללה בעבר אופניים עם מנוע עזר, עד השינוי שנערך בהגדרה זו במסגרת תיקון מס' 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשמ"ב – 1982, שלאחריו בא גם תיקון מספר 4 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ג 1983.

57. בהצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982 (ה"ח 1566, התשמ"ב, 81), נאמר כך:

"חוק הפיצויים יוצא מן ההנחה כי משמעותו של המונח 'רכב' גלויה וידועה לכל, אולם מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דווקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. ... מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב', ולמעט מההגדרה כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. תרופתו של מי שנפגע באחד מאלה אינה מצויה בהסדר שלפי חוק פיצויים זה"

בהמשך נאמר בדברי ההסבר כי:

"ריבוי 'אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר', המופיע בהגדרת 'רכב מנועי', בא בעקבות הנוסח הקודם של הגדרת רכב מנועי בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. הוברר כי ריבוי זה אינו נחוץ נוכח ההגדרה הרחבה של 'רכב', ומוצע לבטלו".

58. קרי, כוונת המחוקק בתיקון זה, לא הייתה להוציא את 'האופניים עם מנוע עזר' מהגדרת המונח "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, והם נשמטו מתוך הגדרה זו בשל ריבוי שאינו נחוץ ולא מתוך כוונה להוציאם מכלל ההגדרה של "רכב מנועי".

59. עניין זה גם מתיישב עם העובדה שבשנת 2014 תוקנו תקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (תיקון 12), על ידי הוספת הגדרת המונח "אופניים עם מנוע עזר" בתקנה 1 - חלק א': כללי, פרק ראשון: פרשנות, וכן הוספת סימן ב' שדן באופניים עם מנוע עזר סעיפים 39טז עד 39 יז ובין היתר, הובהר מי רשאי לנהוג באופניים עם מנוע עזר, מי שמלאו לו שש עשרה שנים או יותר וכשהאופניים עולים על הדרישות המפורטות בתקנות.

60. זאת ועוד בשנת 2019 – התשע"ט נערך תיקון מס' 5, שלפיו הוספו תנאים חדשים למי שנוהג באופניים עם מנוע עזר – (ראו תקנה 39טז).

על-פי תיקון זה (התיקון מס' 5), הוספה, בין היתר, תקנה 39טז(3) לתקנות והמורה כי:

"(3) התקיים בו אחד מאלה:

ניתן לו רישיון נהיגה לפי סימן ב' לחלק ג', לרבות רישיון נהיגה שאיננו בתוקף, ולמעט רישיון נהיגה לפי תקנה 179;

עמד בהצלחה בבחינה עיונית לפי תקנה 205 לאחת מדרגות רישיון הנהיגה האמורות בפסקת משנה (א);

ניתן לו אישור מאת רשות הרישוי על עמידתו בהכשרה לנהיגה כאמור, בעניינים האמורים בתקנה 205;

(4) הוא חובש קסדת מגן, כאמור בסעיף 65ג לפקודה, שמוצמד לה מחזיר אור שייראה בבירור על ידי המשתמשים האחרים בדרך."

61. זאת ועוד ועל מנת לחדד עוד יותר את כוונת המחוקק מהשמטת "אופנים עם מנוע עזר" מהגדרת המונח "רכב מנועי" אפנה להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון – חובת ביטוח אופניים עם מנוע עזר), התשע"ז–2017, הצעה שמונחת בימים אלו על שולחן הכנסת לדיון מוקדם ומטרתה להסדיר את מעמד האופניים החשמליים בחוק הפיצויים.

בהצעה זו מוצע לתקן סעיף 1 במובן זה שבחוק הפיצויים בסעיף 1, בהגדרה "רכב מנועי" או "רכב"", אחרי "טרקטור" יבוא " אופניים עם מנוע עזר".

62. בדברי ההסבר להצעה זו נאמר כי:

"עומסי התחבורה בישראל ומלאי מקומות החניה המוגבל, מעודדים רבים לבחור באמצעי תחבורה אלטרנטיביים. הבולט מבין אמצעי תחבורה אלו הם אופניים עם מנוע עזר ("אופניים חשמליים"), אשר מאפשרים התניידות יעילה וזולה, ואינם פוגעים בסביבה.

עם זאת, התרחבות השימוש באופניים חשמליים, בשילוב עם חוסר בתשתיות מותאמות וחוסר זהירות של נהגים ורוכבים גם יחד, הביאה להתרחבות תאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים.

בתי החולים מדווחים כי מדי שבוע נער או נערה מנותחים או מאושפזים עקב פגיעות אופניים חשמליים, ומדי יום הולכי רגל נפגעים מאופניים חשמליים. בשנתיים האחרונות התרבו באופן דרמטי הדיווחים על פגיעות של רוכבי אופניים חשמליים בהולכי רגל.

כיום, לא מוטלת חובה לביטוח פגיעות אלו. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נקבע כי תאונה בה מעורבים אופניים חשמליים והולך רגל לא תחשב תאונת דרכים ולא יחול עליה חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן – חוק הפלת״ד), כיוון שאופניים חשמליים אינם נכנסים להגדרת ״רכב מנועי״ הן לפי חוק הפלת"ד והן לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. לפיכך, נפגעי תאונות אופניים חשמליים אינם זוכים לכיסוי ביטוחי כלשהו ופעמים רבות יתקשו למצוא מקור ממנו יוכלו להיפרע על הנזקים שנגרמו להם. 
בהיעדר כיסוי ביטוחי או זכות לפיצויים בגין פגיעה כאמור – בפני נפגע תאונה שבה מעורבים אופניים חשמליים, קיימת אפשרות לתביעה אישית של רוכב האופניים החשמליים בלבד, אשר משמעותה הליך משפטי ארוך ומורכב ביחס להליך הקבוע בחוק הפלת״ד, וכולל דרישות נסיבתיות וראייתיות נוקשות. הליך זה כרוך בהוצאות כספיות כבדות ואינו מבטיח כי בסופו של ההליך ימצא מקור לכיסוי ההוצאות ופיצוי הולם בגין הנזקים שנגרמו.

בנוסף, האפשרויות לרכוש פוליסת ביטוח ייעודית לרוכב אופניים חשמליים מוגבלת, שכן הפוליסות הזמינות לרוכבי אופניים חשמליים הן מעטות, מוגבלות ואינן מציגות פתרון כיסויי הולם. פוליסת ביטוח תכולת דירה או פוליסת ביטוח תאונות אישיות, אינן כוללות ברובן כיסוי ביטוחי בפני תביעות צד ג׳, ובכל מקרה הכיסוי המוצע במרבית הפוליסות לפגיעה בצד ג׳ הוא נמוך מאד ביחס לנזקים הקשים שעלולים להיגרם.

בהצעת חוק זו מוצע להוסיף להגדרה "רכב מנועי או רכב" בחוק הפלת"ד גם אופניים חשמליים. מאחר שפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל–1970, מגדירה "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפלת"ד, רכיבה באופניים חשמליים תחייב רכישת פוליסת ביטוח מתאימה, ובאופן זה יובטח כיסוי ביטוחי למעורבים בתאונות אופניים חשמליים".

63. יוצא אפוא, לטעמי, כי האופניים החשמליים נכנסים לגדרו של אחד ממצבי הריבוי שבסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא נחשב לרכב מנועי.

64. אני סבור כי טוב יעשה המחוקק אם יזרז את ההליך בסוגיה ז שעדיין נמצא בשלב הצעת חוק ולכן יש למצוא פתרון לתופעה מדאיגה זו שבה רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם, ואם התמזל מזלם רק נפצעו או פגעו בהולכי רגל וזאת ע"י חקיקה ברורה וחד משמעית שתסדיר את העניין ותפתור את הבעתיות שיוצרת תופעה זו

65. לא אסיים בנקודה זו מבלי להתייחס להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג, אליה הפנתה המדינה בסיכומיה.

המדינה טענה שבהצעת חוק זו הוצע לקבוע בתוספת לחוק רשימה של כלים שיוחרגו מהגדרת רכב מנועי בחוק ובכלל זה אופניים חשמליים. לעניין זה ראוי לציין כי הצעה זו הונחה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה ביום 8.7.13.

ביום 26.2.14 בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנת ההצעה לקריאה שניה ושלישית, בעקבות הדברים שהועלו בדיון בסוגיית האופניים החשמליים , לרבות , רבויין של התאונות והסכנה הנשקפת מהשימוש באופניים החשמליים לכלל הציבור, נאמר בפרוטוקול ע"י גב' תמר קלהורה – הממונה ממשרד המשפטים שהכינה את הצעת החוק כי:

"אני אמרתי לפרוטוקול שאנחנו נבחן מחדש האם להכניס אופניים עם מנוע עזר לתוספת" (שם, בעמ' 30 לפרוטוקול).

מאז הישיבה האחרונה מיום 26.2.14, הצעת החוק לא התקדמה לשלבים נוספים, כך שהיא עברה רק קריאה ראשונה.

66. אם אופניים חשמליים מוגדרים כרכב מנועי, הרי אדם ש"נהג" באופניים חשמליים ונפגע ממכונית עלול להיחשב כמי שאינו זכאי לפיצוי לפי סעיף 7(5) לחוק הפיצויים , משום שהוא נהג ברכב מנועי ללא ביטוח חובה. זאת על אף שכפי הנראה אין לו אפשרות לבטח את האופניים החשמליים בביטוח חובה אפילו רצה בכך.

67. מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי " כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים והם נכנסים לאחד ממצבי הריבוי שבהגדרה וכי מחיקתו מההגדרה המקורית באה בשל ריבוי "שאינו נחוץ", כאמור בדברי ההסבר.

68. הואיל והמנוח עשה שימוש באופניים חשמליים שהינם רכב מנועי, ללא ביטוח חובה, הרי סעיף 7(5) לחוק הפיצויים קובע:

"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:

......
(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב"

האופניים החשמליים מעולם לא צויד ו ברישיון רכב, לא הוצאה לגבי הם תעודת ביטוח לכיסוי השימוש ב הם, ולא נדרש רישיון נהיגה לנוהגים ב הם.

69. משכך, ניתן בזה פסק דין במישור היחסים שבין התובעים לבין הנתבעים 1 ו- 2 לפיו התביעה נגד האחרונים בעילה מכוח חוק הפיצויים , נדחת בזה.

70. הגם שהתביעה נדחתה ביחס לנתבעים 1 ו- 2, אינני עושה צו להוצאות.

71. לצורך המשך הדיון במישור היחסים בין התובעים לנתבעים 3 עד 6; אני קובע ישיבה ליום 14.11.19 שעה 9:30 לשם קביעת מועד להשלמת שמיעת הראיות בין התובעים לנתבעים 3 עד 6 במחלוקת שנותרה וכאמור בהסדר הדיוני.

המזכירות תשלח עותק מפס"ד זה ( לנתבעים 1 ו- 2 והמהווה החלטה במישור היחסים בין התובעים לבין הנתבעים 3 עד 6), בהתאם לנוהלים המקובלים.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ט, 27 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.