הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 10689-12-17

בפני
כבוד ה שופטת ריבי למלשטריך-לטר

תובע

המרכז לטכנולוגיה חינוכית (חל"צ) ח.פ 510557705
באמצעות ב"כ עו"ד לנדאו

נגד

נתבעים

1.אלי ביטון ת.ז. XXXXXX023
2.ליליאן ביטון ת.ז. XXXXXX208
באמצעות ב"כ עו"ד יניב צוקרוור

3.יוסף מחאג'נה ת.ז. XXXXXX625 - (ספריית אלטאלב)
באמצעות ב"כ עו"ד מוחמד עלי מחאג'נה

צד ג'

ספריית אל שורוק בע"מ ח.פ. 513413666
באמצעות ב"כ עו"ד תאמר זועבי

פסק דין

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים בגין הפרת זכויות יוצרים ב- 16 כותרים של ספרי לימוד בשפה הערבית.

1. עובדות הרקע
1.1 התובעת, המרכז לטכנולוגיה חינוכית- מט"ח (להלן: "מט"ח") הינה חברה ללא כוונת רווח הפועלת בתחום החינוך בישראל. במסגרת פעילותה מפתחת מט"ח ומוציאה לאור ספרים ייעודים לתלמידים בשפה הערבית, ומתרגמת לשפה הערבית את ספריה היוצאים לאור במקור בעברית. מט"ח הינה בעלת זכויות היוצרים בספרים נשוא התביעה -
שבילים לכתה ד' מס' 13
שבילים לכתה ה' מס' 18
שבילים לכתה ח' מס' 19
שבילים פלוס לכתה א' מס' 1
שבילים פלוס לכתה א' מס' 2
שבילים פלוס לכתה א' מס.3
שבילים פלוס לכתה ה' מס' 5
שבילים פלוס לכתה ה' מס' 6
גיאומטריה לכתה ד' מס' 13
גיאומטריה לכתה ד' מס' 13
גיאומטריה לכתה ה' מס' 20
ערבית שפתנו לכתה ו' חלק 1
מישור החוף – ספר חלק א'
מישור החוף – חוברת חלק א'
מפות מגלות עולם
אנשים וישובים
אדם וסביבה

(16 כותרים אלו להלן "הספרים " ).
1.2 מט"ח איננה מעניקה הרשאה לגורם חיצוני כלשהו לייצר או לשווק עותקים של ספריה. כל ספריה מודפסים בבית דפוס בהזמנה ישירה ובפיקוח מלא של החברה. לאחר ההדפסה הספרים מועברים למפיץ הרשמי של מט"ח ומשם משווקים ברחבי הארץ. למט"ח יש מפיץ בלעדי במגזר היהודי ומפיץ בלעדי במגזר הערבי. בנסיבות אלו, יש למט"ח שליטה מלאה בדבר היקף ההדפסה ואופן השיווק של הספרים, לרבות אריזתם טרם משלוחם ליעדים השונים. בעלי החנויות והסיטונאים מכירים היטב את המפיצים הבלעדיים של ספרי מט"ח ומודעים לכך שרק רכישה ממפיצים אלו הינה רכישה ודאית של ספרים מקוריים. עובדות אלו אשר נמסרו בעדותו הראשית של מנהל ההוצאה לאור של מט"ח, לא נסתרו בחקירתו הנגדית.
1.3 הנתבע 1, מר' אלי ביטון, הינו בנה של נתבעת 2 שהיא הבעלים של חנות "נאוה אופיס" ברח' אברהם דנינו 6 בעכו, והוא האחראי על ניהולה השוטף בכל הקשור לתפעול העובדים ולקשר עם הלקוחות המוסדיים והעסקיים. (להלן "הנתבעים ביטון"). חנות נאוה אופיס, אשר הוקמה בשנת 1960, משווקת ומפיצה כלי כתיבה, ספרי לימוד, ציוד משרדי, חומרי ניקיון ומוצרי צריכה למשרד. (להלן: "חנות נאוה אופיס") . הנתבעת 2, בעלת זכויות החתימה בעסק, הינה האחראית על הרכש, ועל ניהול תזרים העסק .
1.4 הנתבע 3, מר יוסף מחאג'נה, הינו בעל בית מסחר לספרים הפועל תחת השם " ספריית אלטאלב " באום אל פחם, ועוסק במכירה ושיווק של ציוד משרדי, ובמסחר סיטונאי בספרי לימוד. (להלן: "ספריית אלטאלב" או "מחאג'נה")
1.5 לאחר שנתגלתה תופעה רחבה של הפצת עותקים מזויפים של ספרי מט"ח, שכרה התובעת את שירותי חברת "ויין קניין רוחני בע"מ" (להלן - ''ווין") המתמחה בחשיפת הפרות של קניין רוחני וזכויות יוצרים, על מנת שתבצע מעקב שוטף בחנויות. במהלך מעקב זה, הגיע לידי נציגי "ווין" מידע כי בחנות השייכת לנתבעים 1,2 מוחזקים עותקים מזויפים של ספרים . התובעת הגישה תלונה במשטרה וניתן צו בית משפט לחיפוש בחנות נאווה אופיס ותפיסת תכולתה.
1.6 ביום 10.9.17 בוצע חיפוש ותפיסה בחצר הנתבעים ביטון ובחנותם . בחיפוש ובתפיסה נכחו נציגי המשטרה מהיחידה לקניין רוחני במחוז חוף, וכן נציגי "ווין" ונציג התובעת, אשר נתבקשו על ידי נציגי המשטרה לסייע בזיהוי העותקים המזויפים של הספרים.
1.7 במהלך החיפוש נמצאה בחנות כמות גדולה של עותקים מפרים של הספרים, סה"כ 115 עותקים מפרים של 16 כותרים. חלק מהעותקים המפרים נמצאו על גבי המדפים וחלקם בתוך משטח של ספרים שטרם נפתח ואשר כלל באותה חבילה ארוזה הן ספרים מקוריים של מט"ח בשפה הערבית והן ספרים מזויפים, הנחזים להיות ספרים של מט"ח בשפה הערבית.
1.8 הנתבעים 1,2 טענו כי ה עותקים המפרים הגיעו מבית ע סקו של מר' מחאג'נה באום אל פחם (ספריית אל טאלב) שממנו הם רוכשים מזה כ-5 שנים ספרים בשפה הערבית. קודם לכן רכשו ספרים מספריית אל שורוק אך נתקו את הקשר עמו בשל מחלוקת. הנתבעים 1,2 צירפו העתקי חשבוניות הרכישה מספרית אל טאלב כאשר הם מציינים כי הוא היה המקור היחיד לרכישת ספרי הלימוד בשפה הערבית באותה תקופה. הנתבעים 1,2 שלחו הודעת צד ג' למר' מחאג'נה, שלאחר מכן צורף גם כנתבע. הנתבע מחאג'נ ה שלח הודעת צד ד' למפיץ הרשמי של מט"ח, אל שורוק בטענה כי הוא זה אשר העביר לו עותקים מזויפים.

2. הסכם הפשרה בין התובעת לנתבעים 1,2
התובעת ונתבעים 1,2 הגיעו לכלל הסכם פשרה בתיק זה אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי.

על בסיס הסכם הפשרה ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד הנתבעים 1,2 , אך תשלום הנתבעים לתובע בסך של 50,000 ₪ ייחשב כביצוע פסק הדין במלואו. עוד ניתן על בסיס המוסכם צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לייצר ו/או להפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ספרים ו/או כל פרסום אחר, המוצאים לאור על ידי התובעת תחת שם התובעת או תחת כל שם דומה או מטעה אחר, ואשר אינו עותק מקורי אשר הוצא לאור על ידי התובעת.

נוכח פסק הדין החלקי מול נתבעים 1,2, המשיכה התביעה להתנהל מול נתבע 3.

3. ויתור מטעם ב"כ הנתבעים 1,2 על הודעת צד ג'
ב"כ הנתבעים הודיע לבית משפט בדיון מיום 24.3.19 (עמ' 38 לפרטיכל, שורה 11), בד בבד עם ההודעה על הסכם הפשרה כי הנתבעים ימשיכו לנהל את תביעתם כנגד צד ג'. על אף האמור, הנתבעים לא הגישו את סיכומיהם כנגד צד ג', גם לאחר שניתנו להם מספר הזדמנויות לכך, וגם לא בקשו כל ארכה להגשת הסיכומים.

יש לראות בכך משום ויתור הנתבעים על ההודעה לצד ג', דהיינו למר מחאג'נה.

מה נותר בתביעה ? – תביעת מט"ח מול הנתבע מר מחאג'נה, והודעת מחאג'נה כנגד ספריית אל שורוק.

4. הסכם הפשרה בין התובעת לנתבע 3 בת"א 31811-11-16
לתובעת ולמר מחאג'נה ענין קודם שהתנהל במסגרת ת.א. 31811-11-16 (להלן "ההליך הקודם"). שם נתפסו בחזקת מר מחאג'נה אלפי עותקים מפרים של ספרי התובעת. ההליך הקודם הסתיים בהסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 3.7.17.

בהתאם להוראות סעיף 1 א' להסדר הפשרה ניתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבע האוסר עליו לייצר ו/או להפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ספרים ו/או כל פרסום אחר, המוצא לאור על ידי התובעת, תחת שם התובעת או תחת כל שם דומה או מטעה אחר, ואשר אינו עותק מקורי אשר הוצא לאור על ידי התובעת.

בסעיף 1 ד' להסדר הפשרה נקבע כי כל הפרה נוספת של נתבע 3 לגבי זכויות התובעת בספריה, תקנה לתובעת הזכות לפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך 260,000 ₪.

לפיכך, השאלה לדיון האם נתבע 3 הפר את זכויות היוצרים של התובעת בספרים אשר נתפסו בחזקת הנתבעים ביטון.

5. זכות יוצרים בספרים
5.1 על פי תצהיר מר' ג'רג'י, מנהל ההוצאה לאור של מט"ח, כל זכויות היוצרים בספרים הם של מט"ח, בין אם נכתבו במקור בערבית ובין אם נכתבו בעברית ותורגמו לערבית. העובדה שזכות היוצרים היא של מט"ח כתובה בגוף הספר. צורפו והוצגו במהלך ההוכחות לדוגמא כמה ספרים מתוך הכותרים שנושא זכויות היוצרים כתוב בהם (גם בגרסה המזויפת).
5.2 חוק זכות יוצרים תשס"ח 2007 (להלן: " חוק זכות יוצרים") קובע במפורש בס' 64, כי אם מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה.

בכותרים נשוא הדיון מופיע שמה של מט"ח על כריכת הספרים. הנתבע 3 לא סתר בכל ראיה מטעמו את נושא הבעלות על זכות היוצרים, וטענותיו לעניין זה נשארו טענות סתם. הצהרתו של נציג התובעת כי בכל הכותרים מושא הדיון מופיע הרישום כי זכות היוצרים היא של מט"ח, אשר הוצגה אף במספר דוגמאות בפני בית המשפט – לא נסתרה.

לפיכך הורם הנטל להראות כי זכויות היוצרים בכותרים מושא התביעה הינן של מט"ח.

6. הפרת זכות היוצרים
6.1 ס' 11 לחוק זכויות יוצרים קובע כי לבעל זכות היוצרים הזכות הבלעדית לעשות ביצירה את הפעולות המנויות להלן:
"11. זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."

6.2 בעוד הפרה ישירה של זכות יוצרים מורכבת מעשיית פעולה מהפעולות שיוחדו לבעל זכות היוצרים בס' 11 לחוק, (ס' 47 לחוק זכות יוצרים) , הפרה עקיפה מעוגנת בס' 48, שזה נוסחו -
"48. העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2) החזקה למטרה עסקית;
(3) הפצה בהיקף מסחרי;
(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;
(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."

על הפרה עקיפה ראו את דברי כב' השופט מלצר בע"א 4630/06 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (08.07.2012), פסקה 28.
6.3 התובעת טוענת להפרה עקיפה על ידי הנתבע. ההפרה העקיפה לפי ס' 48 מורכבת משלושה יסודות –
- קיום עותק מפר של היצירה;
- ביצוע מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף באשר לעותק המפר;
- ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית בעת ביצוע המעשה של המבצע כי מדובר בעותק מפר.
(טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך ב', מהדורה שנייה (התשס"ט-2008), עמ' 669-670).
6.4 התנאי הראשון - קיומם של עותקים מפרים
א. ניתנה חוות דעת של של מר ג'רגי אשר בדק וזהה את ה עותקים המזויפים של הספרים, וכך גם אישר בתצהירו ובחקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרטיכל) . בטבלת השוואה שצורפה לחוות הדעת, סקר מר ג'רג'י את ההבדלים בין ספר מקורי למזויף. השוני בא לידי ביטוי:
בצבעים - בספר המזויף הם דהויים וגווניהם שונים ,
בתמונות- בספר המקורי הן חדות וברורות ואילו במזויף אין חדות בצילומים.
בדפוס – בספר המ קורי האותיות חדות וברורות ובמזויף האותיות מגורענות
בכריכה- ספרי הלימוד המקוריים מצופים בלכה מבריקה ואילו בספרים המזויפים מדובר בלמינציה ללא לכה
בגימור החיתוך בספר המקורי ללא השארת שוליים לבנים ובמזויף שוליים לבנים גם בכריכות וגם בדפי הספר.
בסוג הנייר – בספרי המקור בריסטול חד צדדי ואילו במזויף הנייר שונה.
הוצגו בפני שלוש דוגמאות של כותרים, ספר המקור מול הזיוף – שניתן להבחין בהם בין המקור למזויף גם בעין שאיננה מומ חית, לפי הקריטריונים שציין מר גרג'י (ראו ת/7 למול ת/6; ת/3 למול ת/2; ת/5 למול ת/4).
הנתבע לא הציג מטעמו כל ראיה לסתור את ממצאי התובעת בקשר לכותרים המזויפים. לא הומצאה כל חוות דעת או ראיה אחרת מטעם הנתבע כדי לסתור את עובדת הזיוף.
ב. הנתבע בקש לטעון כנגד ההליך של אחסון הספרים המזויפים שנתפסו ובדיקתם. נטען כי הוצגו בדיון רק 7 ספרים מתוך 115 שנתפסו, וכן שלא זומן הממונה על החקירה ומוסר החפצים, ולכן אין אמינות להליך מסירת הספרים . גם כאן מדובר בטענת סתם שיש לדחותה. מר גרג'י ציין בחוות דעתו כי כל הכותרים נבדקו על ידו בחנות ובמשטרה בדיקה קפדנית ואף הצהיר על כך. אין ציפייה להצגה פיזית בבית המשפט של כל ספר וספר. גם טענת הנתבע - כי אישור הפקדת המוצג מטעם משטרת ישראל הנושא תאריך 10.9.17 לפיו נמסרים 115 ספרים לה"ה שמואל סעדון איננו אמין שכן לא הוצג באמצעות המקבל שמואל סעדון -דינה לדחייה, שכן מדובר בתעודה הערוכה וחתומה על ידי חוקר הונאה במשטרת ישראל על גבי טופס רשמי של משטרת ישראל. אם טענה זו נועדה להטיל פגם בהליך הבדיקה של הספרים, הרי שקיימת עדותו של מר גרג'י במהלך חקירתו הנגדית כי בדק 115 ספרים בתוך החנות אחד אחד ועדות זו לא נסתרה (עמ' 17 לפרטיכל).
ג. הוכח בפני מעבר למאזן ההסתברויות כי נמצאו 115 ספרים של 16 כותרים מזויפים . למרות ניסיונות ב"כ הנתבע במהלך החקירה הנגדית, לא נסתרה מומחיות מר גרג'י או ממצאי בדיקתו לגבי הכותרים המזויפים. כמו כן לא הובאה כל ראיה סותרת מטעם הנתבע.

6.5 התנאי השני - ביצוע המעשים המפורטים בסעיף 48
א. הנתבעים ביטון הציגו עמדה אחת חד משמעית ונחרצת שלפיה כל העותקים המפירים אשר נתפשו בחזקתם נמכרו להם על ידי הנתבע 3.בחנותם עבדה עובדת בשם דועא גאמל אשר היתה מופקדת על הזמנת הספרים בשפה הערבית והיא עבדה אך ורק מול ספריית אל טאלב , בהנחייתה ובאישורה של נתבעת 2.
ב. הפרה עקיפה כפי שמוגדרת בס' 48 בסעיף קטן (1) כוללת גם מכירה של ספרים.
" (1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;"
וכן הפצה בהיקף מסחרי, לפי ס' 48 (3).

וראו דברי המחבר גרינמן בספרו לגבי הרחבת הפרשנות של חלופה זו עם חקיקת החוק החדש (עמ' 672-673 ) -
"ההפרה העקיפה הראשונית והבסיסית היא מכירה או השכרה או העמדה למכירה או השכרה של עותק מפר. תחולתה של הפרה זו הורחבה בחוק החדש לעומת נוסחה בחוק הקודם שחל רק כאשר המעשה נעשה " בדרך מסחרית". מעתה, כל מכירה או השכרה של עותק מפר, או הצעה או העמדת של עותר מפר למכירה או להשכרה, תהיה בגדר הפרה- אם יתקיים יסוד הידיעה אשר יידון להלן".
הנתבע 3 לא חלק על העובדה שהוא אכן מכר ספרי לימוד בשפה הערבית לנתבעים ביטון במהלך חודשים יולי אוגוסט ועד שמונה בספטמבר ב שנת 2017 (עד יומיים לפני התפיסה), ואף צירף לתצהירו העתקי החשבוניות שיצאו מבית העסק שלו לחנות נאוה אופיס בשווי כ- 220,000 ₪. מדובר לא רק במכירה, אלא בהפצה בהיקף מסחרי. בחשבונית רשום "ספרי לימוד לפי רשימה מצורפת" אך לא צורפה כל רשימה. טענתו של נתבע 3 הינה כי הנתבעים ביטון רכשו ספרי לימוד גם ממקורות אחרים. הנתבעים ביטון חזרו וטענו כי רכשו ספרים בשפה הערבית רק מנתבע 3. יש לציין כי טענת נתבע 3 כי הנתבעים 1,2, רכשו ספרים בשפה הערבית גם ממקורות אחרים הינה טענה בעלמא, ולא הובאה כל ראיה או עדות לסתור את דברי הנתבעים ביטון, שעדותם הי יתה מהימנה ואמינה. טענתו זו של נתבע 3 נותרה טענת סתם. הבעלים והמנכ"ל של ספרית אל שורוק הצהיר כי לא מכר ספרים לנתבעים ביטון בשנת 2017.
ג. מבין החשבוניות שהוגשו על ידי הנתבע 3, נמצאת חשבונית מס. 0066 אשר מועד הפקתה הוא בתאריך 14.5.17 ואשר הספרים נשוא החשבונית הינם מסדרת "השבחה" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן ואינה קשורה כלל להליך זה. עיון בחשבונית זו, מצביע על הבדל בינה לבין שאר החשבוניות שהוצגו על ידי נתבע 3 , הרלוונטיות להליך שבפניי. בעוד שבחשבונית 0066 מפורט שם הכותר ומספרו, כל שאר החשבוניות אשר הופקו לנתבעים ביטון אינן מציינות כלל את שמות הכותרים ונכתב רק "ספרי לימוד לפי רשימה מצורפת וחתומה". רשימה כזו לא הוצגה כלל אף ש נתבע 3 נדרש להציגה.

ד. צד שנמנע מלהביא ראיה מבלי שנתן הסבר סביר לכך, מקים חזקה כי אילו הובאה הראיה הייתה פועלת לחובתו. ראו לעניין זה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, מז(2) 605 (1993)-
"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) .736, בעמ' 760)
ראו גם ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (נבו, 26/5/10) -
"הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע".
אי הצירוף של רשימת הספרים המפורטת, פועלת לחובת הנתבע 3. כמו כן החשבונית מיום שישי 8.9.17, שגם בה אין פירוט שמות הספרים, הסמוכה מאוד לתפיסת הספרים המזויפים במשטח הסגור ביום ראשון 10.9.17, מלמדת על הקשר בין הספרים המזויפים במשטח הסגור לבין משלוח הספרים מנתבע 3.
ה. מר גרג'י, העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 19 לפרטיכל) כי לכל עותק מזויף של ספר יש סימן זיהוי הנובע משימוש בפלטות ובסוג המכונה. על פי סימנים אלה, ציין שישנם סימני זיהוי זהים בספרים שנתפסו אצל הנתבעים ביטון ובספרים שנתפסו אצל הנתבע 3 בהליך הקודם, נשוא ת .א 31811-11-16. לדבריו, על פי סימנים אלה, כדוגמת השריטות ומריחת צבע סגול בעמוד מסוים בספרים המזויפים לעומת העותק המקורי, ניתן לזהות בצורה מוכחת וחד משמעית כי הספרים המזויפים הודפסו באותו בית דפוס ובאותה מהדורה.
יש לציין, כי הספר מההליך הקודם הוצג לראשונה במהלך עדותו של המומחה בבית משפט ולכן לא התקבל כראיה לספר שנתפס בהליך הקודם, יחד עם זאת, גם נתבע 3 בחקירתו (עמ' 47 לפרטיכל ) כשהוצגו בפניו שני ספרים מזויפים, לא חלק על כך כי אכן קיימים הסימנים שלעיל בשני העותקים המזויפים לעומת העותק המקורי שלא הייתה בו מריחת צבע כלשהי.

ו. נתבע 3 ציין תחילה בחקירתו (עמ' 42, לפרטיכל) כי לכל הזמנה שיוצאת מצורפת תעודת משלוח, וכי גם לנאוה אופיס נתן את תעודת המשלוח עבור החשבוניות (עמ' 50 לפרטיכל). תעודת המשלוח לא הוצגה. כשנשאל לאחר מכן מדוע לא צירף את פירוט שמות הספרים והכמויות שלהם, הסתפק בתשובה הבאה - "לא יודע למה לא צירפתי תעודת משלוח, אבל בכל תעודת משלוח שאני מוציא יש את שם הספר, מחיר וכמות", (עמ' 51 לפרטיכל).

ניסיון הנתבע 3 להעלים את המידע המפורט לגבי הכותרים ששלח לנתבעים ביטון, מידע שיכול היה למצוא ביטוי בחשבונית או בתעודת משלוח, מלמד על כך שהמידע האמור היה פועל לחובתו.
המסקנה המתבקשת – הנתבע 3 הוא אשר מכר את הספרים המזויפים לנתבעים ביטון. הוא אף הגדיל לעשות וארז במשטח אחד ספרים מקוריים ביחד עם ספרים מזויפים. ניסיונות התחכום של נתבע 3 לא מסייעים בידו, והמסקנה המתבקשת מהראיות שהובאו הינן כי נתבע 3 מכר ספרים מזויפים לנתבעים ביטון.

6.6 התנאי השלישי - יסוד הידיעה הממשית או הקונסטרוקטיבית
א. סעיף ההפרה העקיפה לא דורש בהכרח ידיעה בפועל (הכוללת לפי הפסיקה גם "עצימת עיניים" של המבצע) ,אלא די בידיעה קונסטרוקטיבית "ידע או היה עליו לדעת". הנתבע 3 טען כי הספרים שסיפק לנתבעים ביטון הינם מקוריים. ע וד טען שבאם יוכח כי הספרים שסיפק לנתבעים הינם מזויפים אזי האחראים לזיוף הם ספריית אלשורוק שממנה נתבע 3 רכש את אותם הספרים.
ב. ראשית, הנתבע לא הצליח להוכיח שהוא לא סיפק לנתבעים ביטון את הספרים שנתפסו כמזויפים בחנות הנתבעים, וכן לא הצליח לסתור את טענת הנתבעים, האמינה עלי, כי הספרים למגזר הערבי נרכשו אך ורק מנתבע 3.
ג. כפי שציינתי לעיל, הנתבע לא הציג כל חשבונית מטעמו על מנת להצדיק קנייתם של ספרי מקור בלבד. אם אכן הספרים שנמכרו לנתבעים נרכשו על ידי נתבע 3 בתמורה מלאה ובדרך העסקים הרגילה, שומה היה עליו להציג את הרשימה האמורה ואף לציין בגוף החשבוניות את שמות הכותרים ומספרם. אלו לא הוצגו, וגם לא כל מסמך אחר המוכיח את טענותיו. הימנעות מלהביא את החשבוניות מקימה חזקה שבעובדה שהיה בראיה כזו לפעול לחובת הנתבע.
ד. לפיכך, הנתבע כמי שמבצע מכירות של ספרי לימוד, כמי שמחזיק גם ספרים מקוריים בין ספריו - כעולה מהחשבוניות שהוצגו על ידי צד ג', כבעל ניסיון רב במכירה והפצה בהיקף מסחרי גדול, לא הראה ולו סיבה הגיונית אחת שלפיה אין לראות בו כמי שסיפק את הספרים המזויפים לנתבעים ביטון.
ה. יש להוסיף לכך את ההליך הקודם, שבו נקבע כי הנתבע 3 הפר את זכויות היוצרים של התובעת באלפי עותקים מזויפים של ספרים. הנושא איננו חדש לנתבע 3 והוא מעורב בהליכים משפטיים בעניין הפרת זכות היוצרים של מט"ח.
ו. לאור האמור, בין אם נתבע 3 ייצר את העותקים המפרים בעצמו ובין אם רכש אותם ממקור עלום כלשהו, נתבע 3 עסק במכירה והפצה של עותקים מפרים של הספרים, ובכך הפר את זכויות היוצרים של התובעת בספרים אלה מכוח סעיף 48(1) לחוק בהפרה עקיפה. הנתבע פועל שנים רבות בענף ספרי הלימוד ומודע היטב לתופעת הזיופים, ובפרט שנמצאו בחזקתו בהליך קודם עותקים מפרים וחתם על הסדר פשרה עם מט"ח רק חודשים בודדים קודם לתפיסת העותקים בחנות נאוה אופיס. בנסיבות הללו, אין כל ספק כי הנתבע ידע היטב, ולמצער היה עליו לדעת, כי הספרים המופצים על ידו הינם עותקים מפירים של ספרי התובעת.

7. דחיית ההודעה ששלח נתבע 3 לצד ג'
7.1 הנתבע 3 טען כי הספרים אשר סופקו על ידו לנתבעים ביטון במהלך שנת 2017 ואף קודם לכן, נרכשו על ידו מספרית אל שורוק. לפיכך, אם הספרים אכן מזויפים, הם נמכרו לו ככאלה על ידי ספריית אל שורוק.
7.2 אקדים ואציין כי דינה של ההודעה כנגד ספריית אל ושורוק להידחות, מהנימוקים המצטברים הבאים:
א. ספריית אל ושורוק הינה המפיץ הבלעדי של התובעת לשוק השפה הערבית. מר זועבי, הבעלים והמנכ"ל של ספריית אל שורוק הצהיר כי הספרים שהוא מקבל להפצה מהתובעת הינם ספרים מקוריים בלבד. הוא מקבל את הספרים מבתי הדפוס של מט"ח, כאשר מט"ח מודיעה לו להגיע ולאסוף אותם. בוודאי שכמפיץ בלעדי אין לו כל אינטרס כלכלי או אחר להרוות את השוק בספרים מזויפים, כאשר על ספרים מקוריים שהוא מפיץ הוא מקבל עמלה מהתובעת.
ב. בחשבוניות המופקות על ידי ספרית אל שורוק - מפורטים הכותרים והכמויות של הספרים הנרכשים, וכן נרשם בסיפא של כל חשבונית " ידוע לי שהספרים שרכשתי במסמך זה מקוריים בלבד, ואין לי טענה אחרת במשטרה או בבית משפט". קבלת החשבונית מהווה אישור שהלקוח בדק את הספרים וראה שהם מקוריים .
ג. הנתבע 3 לא הציג בפני בית משפט את רשימת הספרים והכותרים שסופקו על ידו לנתבעים ביטון. לא היתה לנתבע 3 ראיה להראות כי הספרים שספק לנתבעים ביטון הם הספרים שרכש מספרית אל שורוק. צד ג' טען כי לדוגמא הספר " אנשים ויישובים" שנמצא כעותק מזויף אצל הנתבעים ביטון, מעולם לא סופק על ידי ספריית אל שורוק לנתבע 3, כפי שעולה מחשבוניות אל שורוק. ללמדך, שפירוט הכותרים שספק נתבע 3 לנתבעים ביטון, היה יכול לשפוך אור על טענתו כנגד צד ג', אך הוא נמנע ממתן מידע זה.
ד. בעוד שהנתבע 3 טען כי רכש במהלך שנת 2017 ספרים מספריית אל שורוק בסכום של 1.7 מיליון ₪, הסתמך צד ג' על כרטסת הנהלת חשבונות ממנה עולה כי הרכישות של נתבע 3 הסתכמו בסכום של 912,379 ₪ בלבד. הנתבע 3 אומת עם נתון זה במהלך חקירתו הנגדית והשיב שהתכוון שזו בערך רכישה ממוצעת לשנה.
ה. הנתבע 3 עובד מאז שנת 2004 או 2005 עם ספריית אל שורוק ורוכש ממנה ספרים. למרות זאת בהליך הקודם בו ניתן פסק דין לפיו הפר את זכויות היוצרים של התובעת, לא טען שמקור הזיופים הוא ספריית אל שורוק.
ו. על אף שלנתבע 3 טענה כביכול כי קבל מצד ג' ספרים מזוי פים בשנת 2017, הוא ממשיך לרכוש ספרים מ צד ג' גם במהלך שנת 2018, בסכומים של מאות אלפי שקלים, מה שמלמד על כך שנתבע 3 כלל איננו חושש מכך שצד ג' ימכור לו ספרים מזויפים.
ז. מר זועבי הצהיר כי מעולם לא הייתה טענה כנגד ספריית אל שורוק על מכירה של ספרים מזויפים, ומעולם לא הוגשה כנגדם תביעה על כך. מר זועבי, העיד בנוסף כי צד ג' עומד בדרישות הקשות של בתי ההוצאה לאור כמו פיקוח מתמיד ובדיקות פתע.

מהנימוקים שפורטו לעיל עולה כי ההודעה כנגד צד ג' הוגשה כהודעת סרק, ללא כל בסיס ראייתי כלשהו, והיא נדחית.

8. סכום הפיצוי
8.1 סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים קובע את גבולות הפיצוי הסטטוטורי ואת השיקולים לקביעתו -
"56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) קביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן ( א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן ( א)."

8.2 התובעת דרשה פיצוי בשל כל אחת מההפרות כאשר ההתייחסות היא ל-16 הפרות, כמספר הכותרים שהופרו, בסך של 30,000 ₪ בעבור כל כותר, וסך הכל 480,000 ₪.
8.3 הסעיף קובע כי הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים יראו כהפרה אחת. על אף שבוצעה כאן למעשה מסכת של רכישת ספרים והצעתם למכירה, מדובר במספר הפרות של זכויות שונות, כמספר הכותרים שזכות היוצרים בהם הופרה. כאשר מופרות זכויות יוצרים של מספר יצירות נפרדות במקביל, לא יהא זה נכון לראות בכך "מסכת אחת של מעשים" שכן לכל יצירה יש קיום וערך כלכלי עצמאי (גרינמן, עמ' 784). הפסיקה אמצה לצורך כך מבחנים שונים - "מבחן הזכות שנפגעה", "מבחן הערך הכלכלי העצמאי" ואומדן הנזק המשוער של התובע כמבחנים לקביעת מספר ההפרות וגובה הפיצוי (ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה (17.02.2013), פס' 15-17).
8.4 מדובר ב- 16 כותרים שונים, שאין ביניהם זהות או דמיון. אין גם דמיון תוכני ביניהם. כל אחד מהספרים נעשה בהשקעה נפרדת של משאבים שונים ומהווה עבודה הראויה להגנה משפטית נפרדת. (ראו ע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, (10.12.1997).
8.5 בהתייחסות לסכום הפיצוי לקחתי בחשבון כי נתפסה כמות גדולה של ספרים, מדובר בפעילות מסחרית של נתבע שכבר היה מעורב בזיוף ספרי התובעת, ולמרות פסק דין קודם וצו מניעה קבוע שתלוי ועומד כנגדו, הפר את התחייבותו פעם נוספת. עוד ייחסתי משקל לכך שמדובר בתופעה שהפכה להיות מכת מדינה, שכן נושא הפצת ספרים מזויפים שוטף מגזרים שלמים באוכלוסייה. בצד הפיצוי לבעל הזכות יש לוודא גם הרתעתו של המפר, שכאמור רק חודשים ספורים קודם חתם עם התובעת על הסכם פשרה, ושל מפרים פוטנציאלים אחרים. לפיכך מצאתי לנכון לקבוע סכום של 20,000 ₪ כפיצוי על הפרה של כל אחד מ- 16 הכותרים, ובסך כולל של 320,000 ₪.
8.6 נתבע 3 אישר כי כל המכירות נשוא החשבוניות שצירף הן מהתקופה שלאחר 3.7.17, היינו, לאחר מועד מתן תוקף להסדר הפשרה בינו לבין התובעת בת"א 31811-11-16 . לפיכך ההפרות בתיק זה נוגדות את הסכם הפשרה בהליך הקודם, לרבות צו המניעה הקבוע והפיצוי המוסכם שם הועמד על סך 260,000 ₪.
8.7 התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך 480,000 ₪. יחד עם זאת, ציינה כי לאור העובדה שהסכום הנתבע בכתב התביעה עולה על סכום הפיצוי המוסכם, יוותר סכום התביעה בעינו ואילו הסך הנקוב כפיצוי מוסכם בהסדר הפשרה, נתבע על ידי התובעת כפיצוי חלופי בלבד. עוד ציינה התובעת כי אם בית המשפט ימצא לנכון לפסוק פיצוי בגין הפרת הזכויות בסכום הנמוך מסך הפיצוי החלופי, יתבקש הוא לפסוק כפיצוי בגין הפרת הסכם הפשרה את הסך הנקוב בהסדר הפשרה - 260,000 ₪.
8.8 נתבע 3 הפר את זכויות היוצרים של התובעת ב-16 כותרים, ואף הפר את הסכם הפשרה. על הנתבע 3 לשלם לתובעת סכום של 320,000 ₪. הסכום המוסכם בהסכם הפשרה נבלע בסכום זה.

9. לסיכום
9.1 ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על נתבע 3 לייצר ו/או להפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ספרים ו/או כל פרסום אחר המוצא לאור על ידי התובעת תחת שם התובעת או תחת כל שם דומה או מטעה אחר ואשר איננו עותק מקורי אשר הוצא לאור על ידי התובעת.
9.2 הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בסך של 320,000 ₪.
9.3 כמו כן הבאתי בחשבון כי הנתבע אשר נהל משפט הוכחות, לא בחל באף טענה אפשרית על אף שמרביתן היו סתמיות ומטריחות, וכ ן כי הנתבע שלח הודעת צד ג' חסרת בסיס ובחוסר תום לב. הנתבע יישא בשכ"ט ב"כ התובעת בסכום של 15,000 ₪, וכן בהחזר האגרה , ובשכ"ט ב"כ צד ג', ספריית אלשורוק, בסכום של 15,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
9.4 ככל שהעותקים המפרים אינם נחוצים למשטרה לצורך ניהול התיק – הם יושמדו.
9.5 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.