הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 987-05

בפני
כב' השופטת בטינה טאובר

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"

ובעניין:
משה פרוכטר, ת.ז. XXXXXX968
להלן:" המבקש"

ובעניין:
עו"ד נפתלי נשר
להלן: "הנאמן"

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
להלן: "הכנ"ר"

החלטה

1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר משה פרוכטר (להלן: "המבקש") אשר הוכרז כפושט רגל למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד עו"ד נפתלי נשר אשר שימש כנאמן לנכסי המבקש (להלן: "הנאמן"), כנגד עו"ד מעיין שמאי אשר שימשה כבאת כוח הכנ"ר, וכנגד מדינת ישראל – משרד המשפטים וכונס הנכסים הרשמי (להלן: "בעלי התפקיד").

2. במסגרת הבקשה נטען כי ההיתר להגשת הבקשה נחוץ על מנת לפצות את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו בשל רשלנותם של בעלי התפקיד בעת הפעלת ההליך המשפטי כנגדו, נזקים העולים לטענתו על מיליוני שקלים, בן בשל אזלת ידו של הנאמן לגבות כספים לטובת קופת הכינוס ו חובות שחבו צדדים שלישיים למבקש, והן משום שהנאמן ויתר בעלי התפקיד לא רק שמעלו בתפקידם ולא פעלו כפי שהיה עליהם לפעול לצורך העשרת קופת הכינוס אלא הגדילו לעשות ומכרו את דירת המגורים של המבקש, אף שהיה עליהם לפעול בדרך פוגענית והרסנית פחות ולהיטיב יותר עם המבקש והנושים.

3. הנאמן ובאת כוח הכנ"ר טוענים כי מדובר בבקשה מופרכת מיסודה וחסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי שדינה להידחות על הסף או לגופה, ובית המשפט מתבקש להורות על דחייתה תוך חיוב המבקש בהוצאות בעלי התפקיד.

תמצית התשתית העובדתית

4. מעיון בתיק עולה, כי הליכי פשיטת הרגל נפתחו כנגד המבקש על ידי הנושה היוזם, מר חיים אקסלרוד, יליד 1928, בשנת 2005. בשנת 2006 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ונתן צו כינוס לנכסי המבקש, והנאמן מונה כמנהל מיוחד ובשנת 2007 הוכרז המבקש כפושט רגל.

5. כנגד המבקש הוגשו 6 תביעות חוב על סך של 1,995,853 ₪, מתוכן אושרו על ידי הנאמן 4 תביעות חוב בסך של 1,062,198 ₪.

6. במהלך ניהול ההליך צבר המבקש בחוסר תום לב חובות פיגורים נכבדים, בשל סירוב ממושך במהלך כל השנים לשלם תשלומים חודשיים סדירים, כאשר במהלך פרקי זמן אלה הכנסות התא המשפחתי (המבקש ואשתו) לא נפלו מסך של 15,000 ₪, ובמהלך התקופה ומעת לעת הופקדו בחשבונות אשת המבקש מזומנים בהיקפים לא מבוטלים וזאת בנפרד ממשכורתה של האישה.

7. למעשה, הכספים שהופקדו על ידי המבקש בתיק פשיטת הרגל הופקדו רק לאחר שהוצאו כנגד המבקש פקודות מאסר, למרות שעל רקע הכנסות המבקש והתא המשפחתי, לא הייתה מניעה מצד המבקש לבצע את התשלומים החודשיים כסדרם, זולת התנגדותו הבסיסית של המבקש לשלם חובותיו.

8. בנוסף, עלה במהלך ההליך, כי המבקש נסע לחו"ל בשנת 2010, בניגוד לצו עיכוב יציאה מן הארץ ובלא קבלת היתר במסגרת הליך פשיטת הרגל, וכן פעל להסתיר כספים, להם היה זכאי במסגרת ת"פ 9403-06-09, ועשה כמיטב יכולתו לסכל את הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגדו.

9. למבקש ולאשתו היו זכויות בשתי דירות אותן חיברו בשכונת רמת ויז'ניץ בחיפה. הדירה האחת, חלקה 77/28 בגוש 11188 בגודל 52 מ"ר (להלן: "הדירה הגדולה"), והשנייה, חלקה 77/27 בגוש 11188, בגודל של 34 מ"ר (להלן: "הדירה הקטנה").

10. בחודש ינואר 2012, כחמש שנים לאחר הכרזת המבקש כפושט רגל, ולאחר שהדיבידנד שנצבר בקופת פשיטת הרגל היה אפסי, הגיש הנאמן בקשה להורות על פירוק השיתוף בשתי הדירות וכן ביקש לאפשר לו למכור את הדירה הגדולה כשהיא פנויה, כך שהמבקש ואשתו יוותרו בעליה של היחידה הקטנה.

11. ביום 19/02/13 ניתנה החלטה, במסגרתה התקבלה בקשת הנאמן לפירוק השותפות בדירה, הידועה כגוש 11188, חלקה 77, תת חלקות 27 ו-28, ונקבע כי תינתן לאשתו של המבקש האפשרות להודיע איזו יחידת דיור מבין השתיים היא מבקשת להותיר בידה , בכפוף לעריכת תשלומי איזון ולפדיון חלקו של המבקש ביחידת הדיור ככל שתבחר לעשות כן.

12. המבקש הגיש ערעור על ההחלטה שהורתה על פירוק השיתוף לבית המשפט העליון ( ע"א 2372/13) ואולם לאחר שלא הפקיד את העירבון שנדרש, נדחה ערעורו של המבקש ביום 18/06/13 .

13. מאז מתן ההחלטה, המורה על פירוק השיתוף בדירות המבקש ורעייתו מיום 19/02/13, עשו המבקש ואשתו כל אשר לאל ידם, על מנת שלא לאפשר את מימוש ההחלטה. כך נקטו הם בכל ההליכים האפשריים, על מנת שלא לאפשר את ביקור השמאי בנכס, כמו גם את ביקורם של קבלני בניין, אשר ביקש הנאמן לשכור את שירותיהם לצורך ביצוע ההתאמות הדרושות. בנוסף, מנעו המבקש ואשתו מן הנאמן להציג את הדירה/דירות לרוכשים פוטנציאליים וכן שינו המבקש ואשתו את דעתם, באשר לדירה בה הם בוחרים, 3 פעמים במהלך ההליך תוך שהגישו בקשות חוזרות ונשנות לעיכוב ביצוע פינויים מאחת משתי דירות המגורים.

14. לאחר שנדונה בקשתה השלישית של אשת המבקש להחליף את בחירתה בדירת המגורים, ניתנה ביום 27/11/14 החלטה נוספת, אשר העמידה את מועד פינוי הדירה ליום 01/01/15 וקבעה מנגנון, שבמסגרתו נתאפשר לאשת המבקש לבחור בדירת המגורים הגדולה מבין השתיים. כן חויבה אשת המבקש לבקשת הכנ"ר לשלם דמי שימוש ראויים על השימוש שהיא עושה באחת משתי הדירות בסך של 3,000 ₪ מיום 19/02/13 ועד למועד הפינוי בפועל של אחת מן הדירות.

15. בסמוך לאחר מתן ההחלטה מיום 27/11/14 הגישה אשת המבקש בקשה לביטול ההחלטה בטענה כי לא הייתה מיוצגת במועד מתן ההחלטה מים 27/11/14, וכן טענה כנגד חיובה בדמי השימוש הראוי גם לגוף העניין. הגם שאשת המבקש יוצגה בדיון שהתקיים ביום 27/11/14 על ידי עו"ד אסידון, התקיים דיון בבקשת אשת המבקש וביום 18/01/15 התקבל ה בקשת אשת המבקש בחלקה באופן שבוטל החיוב בדמי השימוש שנקבעו, אך לצד זאת נקבע כי אשת המבקש לא מילאה את התנאים שנקבעו להמשך מגוריה בדירה הגדולה, ולאור התנהלות המבקש ואשתו אשר עשו כל לאל ידם לסיכול מימוש ההחלטה לפירוק השיתוף, ולאחר שהמבקש המשיך שלא לשלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ולא פרע את חוב הפיגורים והמשיך להתגורר עם אשתו בשתי הדירות, נקבע כי יש לאפשר לנאמן להשלים את הליכי המכר על דרך פינוים של המבקש ואשתו מן הדירה הגדולה, כאשר עלויות ההתאמה ודמי האיזון יועברו לאשת המבקש מתוך תמורת מכירת הדירה הגדולה.

16. ביום 11/01/15 התקיים דיון בבקשה שהגיש המבקש ביום 25/11/14 במסגרתה ביקש לקבל את אישורו של בית המשפט להגשת תביעה אישית כנגד הנאמן. לאחר שהתקבלה תגובתם המפורטת של הנאמן והכנ"ר ובתום הדיון שהתקיים בבקשה ביום 11/01/15 ביקש המבקש לחזור בו מן הבקשה וזו נמחקה.

17. ביום 10/02/15 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 1320/15) וכן בקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע להחלטה שניתנה ביום 10/02/15 ולעיכוב ביצוע כלל ההליכים המתנהלים כנגדו בתיק פשיטת הרגל לרבות פקודות מאסר שהוצאו כנגד המבקש לנוכח חוב הפיגורים וסירובו לשלם תשלומים חודשיים לקופת פשיטת הרגל.

18. לאחר שבהסכמת הנאמן והכנ"ר עוכבו הליכי פינוי המבקש ואשתו מדירת המגורים הגדולה, דחה בית המשפט העליון ביום 14/04/15 את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש. בית המשפט העליון עמד על כך שהחלטת בית משפט המחוזי מיום 22/02/15 הפכה חלוטה לאחר שערעור עליה נדחה. עוד ציין בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי נתן לחייב ולאשתו פרק זמן של שנתיים ימים על מנת להסדיר את ענייניהם בכל הנוגע למכירת הדירה ואף התיר להם לחזור בהם מבקשתם מספר פעמיים ולבחור בדירה המתאימה להם, תוך שהמבקש ואשתו לא נצלו את פרק הזמן שהועמד לרשותם ולא פעלו על פי הוראות בית המשפט המחוזי.

19. בית המשפט העליון התייחס בהחלטתו אף לטענות המבקש בכל הנוגע להליכי גבייה בהוצאה לפועל מצדדים שלישיים, קיבל את עמדת הנאמן בדבר סיכויי הגבייה האפסיים בכל אחד מתיקי ההוצאה לפועל ונוכח העובדה שניתנה לבא כוחו של המבקש שהות ארוכה לנסות ולגבות את חובותיו של המבקש בהליכים אלה אך ללא הואיל.

20. בכל הנוגע לפינוי המבקש ואשתו מדירת המגורים הגדולה ציין בית המשפט העליון כדלקמן:

"אכן, פינוי המבקש ורעייתו מדירת המגורים הינו צעד שאין להקל בו ראש, אולם מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית הבקשה, עליהם עמד בית המשפט המחוזי, ובהם הימשכות הליכי פשיטת הרגל, התנהלותו בחוסר תום לב של המבקש, העובדה כי המבקש לא הצביע על מקורות אחרים לתשלום החוב וכן סיכויי הגבייה הקלושים בתיקי ההוצאה לפועל. מנגד, מכירת הדירה צפויה להניב לנושים שעד כה לא קיבלו דבר על חשבון החוב, דיווידנד לא מבוטל. זאת ועוד - מכירת הדירה לא תותיר את המבקש ורעייתו ללא קורת גג, כפי שציין בצדק בית המשפט קמא (ראו: רע"א 9166/12 בריסק נ' עו"ד קובי בן איון, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (14.7.2013)). אשר לדחיית טענתו של המבקש כי לא היה מיוצג בדיון, מקובלים עליי נימוקיו של בית המשפט המחוזי ואין להתערב בהם.
....
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ורעייתו יפנו את היחידה הגדולה עד ליום 1.6.2015 וימסרו אותה לידי הנאמן כשהיא פנויה מכל אדם או חפץ."

21. למען שלמות התמונה יובהר כי לבקשת המבקש מונו במסגרת ההליך עורכי דין מטעמו: משה ליפשיץ ומוסטפא ח'דר לטפל מטעמו בגביית כספים מצדדים שלישיים בהליכי הוצאה לפועל וזאת לפרקי זמן לא מבוטלים, תוך שהיה עליהם להגיש דוחות בדבר הכספים שעלה בידם לגבות במסגרת הליכים אלה. ואולם עד למתן הפטרו של המבקש לא דיווחו באי כוחו של המבקש על הצלחה משמעותית בגביית כספים מצדדים שלישיים בהליכים אלה זולת סך כולל של כ- 12,000 ₪, שנגבה מצדדים שלישיים.

22. ביום 13/10/16 ובתום משא ומתן שהתנהל בין הנאמן, נציגת הכנ"ר ובאי כוח המבקש ואשתו
הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יינתן לחייב הפטר ולאשת המבקש ישולמו דמי איזון מכח מכירת הדירה הגדולה מבין שתי דירות בני הזוג, כאשר מדמי האיזון אשר ישתלמו לאשת המבקש ינוכו סכומים המגלמים את חוב הפיגורים של המבקש, חובות ארנונה ומים שצברו המבקש ואשתו בגין הנכס בעת מגוריהם בנכס, וכן הוצאות שהיו כרוכות בפינוי המבקש ואשתו מדירת המגורים, ובסך הכל ישולם לאשת המבקש סך של 137,742 ₪.

תמצית טענות הצדדים

23. המבקש טוען כי התנהגותו של הנאמן הייתה רשלנית ושערורייתית תוך שניצל את מעמדו כנאמן והפעיל את כל כובד משקלו על מנת לפעול באופן פוגעני וחמור כנגד המבקש בהעדפת מימוש דירת המגורים של המבקש על פני גביית חובות והפעלת זכויות תביעה שהיו למבקש טרם הוכרז כפושט רגל.

24. המבקש טען כי אל מול חובות המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל שעמדו על כ-1 מיליון ₪, עמדו לזכות המבקש במועד מתן צו הכינוס 23 תיקי הוצאה לפועל בהם הופיע המבקש כזוכה בסכום של כ-3 מיליון ₪, וכן זכות תביעה כנגד אדם בשם און שמיר אשר לו הייתה מוגשת כנגדו תביעה במועד זה ניתן היה לגבות ממנו סכום של מאות אלפי שקלים נוספים. לטענת המבקש פנה הנאמן עוד בראשית שנת 2006 לבית המשפט על מנת שתיקי ההוצאה לפועל יועברו לטיפולו , ומשכך הייתה מוטלת עליו האחריות לנקוט בפעולות הגבייה הדרושים.

25. לטענת המבקש העדיף הנאמן לנקוט בהליכים למימוש דירת המגורים של המבקש בצורה הפוגענית ביותר, למרות שהיה עליו לדעת כי לו יפעל לגביית הכספים המגיעים למבקש מצדדים שלישיים לא יהיה צורך בנקיטת הליכי המכר של דירת המגורים של המבקש ואשתו.

26. בכל הנוגע לבאת כוח הכנ"ר, נטען כי לא פקחה כראוי על פעולות הנאמן ואף עשתה איתו יד אחת, אפשרה לנאמן לעשות קנוניה עם אחד הנושים ובאופן שמעשיה ופעולותיה היו בניגוד לדין ובניגוד להיגיון. נטען כי באת כוח הכנ"ר סיכלה על דעת עצמה ומיוזמתה הסדרים אחרים אשר לא היו כרוכים במכירת דירת המגורים של המבקש ואשר היה בהם לפרוע את חובו של המבקש.

27. הנאמן טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחילופין לגופה. נטען כי פעולותיו השונות של הנאמן בוצעו בהתאם לדין במסירות, במקצועיות, ובנאמנות לרבות הליכי מימוש נכס המקרקעין, פעולותיו לא לקו ברשלנות, ואלה נעשו כולם לאחר שקיבלו את אישור הכנ"ר ובית המשפט, אשר מינה את הנאמן ופיקח על פעולותיו.

28. הנאמן ציין כי טענות המבקש, הן טענות אשר הועלו, נידונו והוכרעו פעם אחר פעם במסגרת הליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגד המבקש, וחלקן כבר עברו את ביקורת בית המשפט העליון, והינן בבחינת מעשה בית דין.

29. הנאמן הוסיף וטען כי המבקש כבר פנה לבית המשפט בעבר בבקשה להגשת תביעה אישית כנגד הנאמן, אלא שלאחר דיון שהתקיים בבקשה, חזר בו מן הבקשה ובקשתו נמחקה.

30. לנוכח העובדה כי ממועד מינויו של הנאמן לתפקידו ביום 05/07/07 ועד להגשת הבקשה ביום 09/08/18 חלפו למעלה מ-8 שנים, כך שהבקשה שהוגשה והתביעה שהמבקש מעונין להגיש לבטח לוקה ו/או תלקה בשיהוי ניכר.

31. מעבר לכך, נטען על ידי הנאמן כי אישור להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד יינתן רק במקרים חריגים, נדירים, וחמורים, אשר המבקש לא השכיל להצביע עליהם ואף מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

32. לבסוף נטען על ידי הנאמן כי המבקש עושה שימוש שלא בתום לב בהליכי בית משפט, הן מהטעם שכבר הגיש בקשה כאמור וחזר בו ממנה, לאחר שהתקיים בה דיון ענייני, והן לנוכח התנהלותו לכל אורך הליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגדו כעולה מהחלטות בית המשפט ובית המשפט העליון.

33. הכנ"ר טען אף הוא כי דין הבקשה להידחות. לעמדת הכנ"ר אין כל בסיס עובדתי או משפטי לנטען על ידי המבקש וטענותיו הוכרעו בהליך פשיטת הרגל על ידי ערכאות שונות. מבלי לפגוע באמור ציינה באת כוח הכנ"ר כי באשר לטענות המבקש בקשר לנושה זלמן שכטר, נתנה עוד ביום 09/02/13 החלטה לפיה הנושה זלמן שכטר זכאי לקבל מחצית מתמורת הדירה שכן קיימת לו הערת אזהרה גם על חלקה של אשת המבקש בנכס.

34. המבקש הגיש תשובה ארוכה במסגרתה שב וחזר על טענותיו והדגיש כי כל הנספחים שצירף הנאמן לבקשתו נועדו להסתיר ולנסות ולהסביר בדיעבד את התרשלותו הפושעת, כאשר הנאמן לא הציג ולו מסמך אחד המצביע על פעולות כלשה ן שננקטו על ידו בתיקי ההוצאה לפועל שהועברו לטיפולו.

35. לעמדת המבקש נכון הוא לתת למבקש את יומו בבית המשפט על מנת שבית משפט שאינו מעורב בהליך פשיטת רגל יוכל להביט בעיניים חדשות ולבחון האם נכון לפצות את המבקש בשל מחדלי הנאמן, והאם אין במחדלים אלה משום רשלנות רבתי.

דיון

36. מעיון בבקשת המבקש, תשובתו ומכתב התביעה שצורף לבקשה עולה כי טענות המבקש כנגד התנהלותו של הנאמן והכנ"ר מתמקדות בשתי סוגיות עיקריות: נקיטת הליכי פירוק השיתוף בין דירות המבקש ואשתו והליכי המימוש שננקטו בעקבות כך; אי נקיטתם של הליכי גבייה והוצאה לפועל כנגד צדדים שלישיים אשר המבקש טוען כי היו חייבים לו כספים בעת היקלעותו להליכי פשיטת הרגל, ואשר גבייתם הייתה מונעת את פינויו הדורסני של המבקש מדירת מגוריו. אקדים ואציין כי טענות אלה של המבקש הועלו, נדונו והוכרעו יותר מפעם אחת במסגרת הליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגד המבקש, ובחלקן אף הוכרעו על ידי בית המשפט העליון בהחלטתה של כב' הנשיאה, השופטת חיות.

37. לאחר ששבתי ועיינתי בתיק עב הכרס והחריג בהיקפו אשר התנהל בעניינו של המבקש, נוכחתי לראות כי טענות באשר להתנהלותו של הנאמן ואי נקיטתם של הליכי גבייה והליכי הוצאה לפועל כנגד צדדים שלישיים הועל ו על ידי המבקש לראשונה במהלך שנת 2012, רק לאחר שהנאמן נקט בהליך פירוק השיתוף, ולאחר שהמבקש היה בהליך חדלות הפירעון 7 שנים ותיקי ההוצאה לפועל הועברו לטיפולו של הנאמן עוד בשנת 2006. היטיב לתאר זאת בית המשפט העליון בהחלטה שניתנה ברע"א 1320/05:

"רק כאשר חרב הפינוי הונחה על צווארם, נטען כי ישנה אפשרות לגבות כספים המגיעים למבקש בהליכי הוצאה לפועל שונים. טענה זו מוקשית מאוד נוכח השלב שבו היא מועלית ומשנקב כי המבקש עשה במשך למעלה מעשר שנים שבהם מתנהלים הליכי פשיטת הרגל נגדו כל שלאיל ידו על מנת לסכל את ההליך."

38. ואולם, וכפי שצוין כבר לעיל, טענות אלה של המבקש נדונו לגופן והוכרעו בשורה ארוכה של החלטות אשר לא ניתן להימנע מלהזכיר את חלקן, אחת לאחת. זאת ועוד ולמעלה מן הצורך , עוד ביום 02/07/12 מונה לבקשת המבקש ב א כוחו עו"ד ליפשיץ כדי לטפל בהליכי הגבייה המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל ואשר הוחלף בשלב מאוחר יותר לבקשת המבקש בעו"ד מוסטפא ח'דר.

39. המבקש ואשתו עמדו על הטענה להשהיית הליכי פירוק השיתוף, עד לבירור רשלנותו הנטענת של הנאמן ולשקול דרכי גבייה חילופיים טרם מימוש הדירה, עוד במסגרת התנגדותם לפירוק השיתוף בין הדירות. די להפנות בהקשר זה להחלטה שניתנה ביום 19/02/13 במסגרתה נקבע כדלקמן:

"במסגרת סיכומי החייב ואשתו, נטען כי יש להשהות את הליך פירוק השיתוף במקרקעין עד לבירור "רשלנותו" של הנאמן בטיפול בתיקי פשיטת הרגל של החייב, וכן לשקול דרכי גבייה אלטרנטיביים של חוב החייב לנושה.
אף הכנ"ר בתגובתו מיום 2.7.12 טען, כי בטרם יינקטו הליכי פירוק השיתוף במקרקעין, יש לקבל את תגובת הנאמן לבקשת החייב בעניין הליכי הגבייה שננקטו על ידי הנאמן בתיקי ההוצל"פ של החייב. בהקשר זה ראוי לציין כי עובר לדיון שהתקיים ביום 2.7.12 בבקשת החייב, הגיש הנאמן דו"ח שפירט את תיקי ההוצל"פ של החייב והצביע על הקשיים הנוגעים להליכי גבייה אלה. מדו"ח הנאמן עלה, כי בתיקי ההוצל"פ שהחייב הינו הזוכה בהם, חלקם של החייבים באותם תיקי הוצל"פ, ניתן כנגדם צו כינוס, חלקם עזבו את הארץ לפני זמן רב וכל היתר מצויים בתיקי איחוד או שהוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים.
יתר על כן, בדיון שהתקיים ביום 2.7.12, נתן הנאמן הסכמתו כי בא כוחו של החייב, אשר מונה על ידו לטיפול בתיקי החייבים, עו"ד ליפשיץ ואחרים יקבלו לידם ייפוי כוח לנהל את כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו לזכות החייב ועד מועד החלטה זו לא נמסר כי בוצעו הליכי גבייה, לא כל שכן הליכי גבייה משמעותיים על ידי בא כוחו של החייב.
זאת ועוד, באשר לחוב שחב מר און שמיר לחייב והנובע מגזר דין של בית משפט השלום בחיפה, ת"פ 9403-06-09, עולה כי מתוך רשימת תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגד מר און שמיר כי היקף חובותיו של מר און שמיר, בלא החיוב שהושת עליו בעניינו של החייב, מגיע כדי סך של למעלה מ-9 מיליון ₪, כך שבאופן מעשי אין יכולת לגבות את החוב ממר און שמיר.
עוד לא ניתן להתעלם מן העובדה כי תיק פשיטת הרגל של החייב מתנהל מזה כ-8 שנים, כאשר החייב לא שילם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו, לא הגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות, סך חובותיו לנושים כעולה מתביעות החוב שהוגשו, עומד על למעלה ממיליון ₪, ובין לבין הצטבר סכום אפסי בקופת פשיטת הרגל של החייב ומאמצי הגבייה שננקטו לגביית חובות חייבים של החייב לא הניבו כל פרי, בין אם נוהלו על ידי הנאמן, ובין אם על ידי בא כוחו של החייב. זאת ועוד, הגם שהוצע לחייב לא פעם להציע העת הסדר לנושיו, ולצורך כך אף עוכבו הליכים שונים, לרבות אכיפת חוב פיגורים בפקודת מאסר, לא הציע החייב הצעה כלשהי לנושיו ובפועל צבר החייב חוב פיגורים משמעותי.
בנסיבות אלה, טענת החייב ואשתו, כי על הנאמן לגבות תחילה כספים ממקורות אלטרנטיביים הקיימים לחייב, אינה רלוונטית כלל, ועל כן ולאור אורך הרוח שגילה הנאמן כלפי החייב ואשתו, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בשיקול דעתו של הנאמן באופן ניהול הליכי פשיטת הרגל ולעכב עוד את הליך פירוק השיתוף במקרקעין. ראה: בש"א (חי) 2799/06, דרייפוס נורית נ' ד"ר גדעון דרייפוס (פרסום נבו) 26.3.08. "

40. המבקש שב והעלה את הטענה כלפי הנאמן באשר לאי גביית כספים מהליכי הוצאה לפועל במסגרת בקשה שהגיש לשם עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 19/02/13 אשר הורתה על פירוק השיתוף בין הדירות, וטען כי היה על הנאמן למצות את הליכי הגבייה במסגרת הליכי הוצאה לפועל תחילה. טענה זו נדונה שוב ונכתב לגביה בהחלטה מיום 12/05/13 כדלקמן:

"עוד יצוין, כי מעבר לאמור בהחלטה מיום 19/02/13, באשר לסיכויים שהיו לגביית כספים בתיקי ההוצאה לפועל שניהל המבקש, הרי שעוד בהחלטה שניתנה ביום 02/07/12 ניתנה לב"כ המבקש הנוסף, עו"ד סלומון, מלוא האפשרות לפעול בתיקי ההוצאה לפועל לשם גביית כספים. בפועל, לא הופקדו כספים נוספים כתוצאה מהליכי גבייה, שננקטו או אמורים היו להינקט מטעם המבקש בהליכי הוצאה לפועל. מהנספח לבקשת המבקשים עולה, לכאורה, כי לא ננקטו הליכים כלשהם, ובכל מקרה לא פנה המבקש ו/או מי מטעמו לבית המשפט, על מנת להצביע או להתריע על מניעה, לא כל שכן מניעה של ממש מצד הנאמן, לצורך נקיטה בהליכי גבייה".

41. כאשר נדונה בקשת הנאמן לאכוף את חוב הפיגורים של המבקש באמצעות פקודת מאסר, העלה המבקש פעם נוספת את טענתו בדבר היעדר גביית כספים מצדדים שלישיים. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 27/11/13 ונכתב בה כדלקמן:

"במאמר מוסגר יצוין, כי טענות החייב, לפיהן לא פעל הנאמן למימוש חובות של צדדים שלישיים לחייב, נבדקו, לא נמצא בהם ממש, כאמור בהחלטה מיום 19/02/13, ולבקשת החייב מונה עו"ד ליפשיץ לגביית החובות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שנפתחו על ידי החייב כנגד צדדים שלישיים אלה. חרף פרק הזמן הניכר שחלף, לא נמסרה הודעה מצדו של עו"ד ליפשיץ על הצלחה כלשהי בגביית החובות מהצדדים השלישיים".

42. כך גם נדונו טענות המבקש במסגרת החלטה נוספת בעניין מינויו של עו"ד מוסטפא ח'דר כבעל תפקיד לגביית כספים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וצוין במסגרת ההחלטה כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, סבורני, כי ראוי לפעול על פי המתווה שהוצע על ידי הנאמן. ראוי לציין, כי הגם שניתנה לעו"ד ליפשיץ ההזדמנות לפעול לגביית חובות החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל לפרק זמן שעולה על שנה, עולה, כי לא ננקטו כל הליכים על ידי עו"ד ליפשיץ לצורך גביית חובות מהחייבים בהליכי ההוצאה לפועל ואף עו"ד ליפשיץ לא פנה לבית המשפט, ככל שאכן לא זכה לשיתוף הפעולה הדרוש מהנאמן.
בפועל וכפי שעולה מהודעת הנאמן, לא ברורה התועלת מהמשך נקיטתם של הליכי הוצאה לפועל בשם החייב, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שעה שרוב החייבים, אם לא כולם, מצויים בכינוס נכסים, ברחו מהארץ או מצויים בתיקי איחוד, והכל כמפורט בתגובת הנאמן במסגרת בקשה מספר 72.
יחד עם זאת, וככל שהמבקש יפעל לאור המתווה המוצע על ידי הנאמן, ניתן יהיה לאשר את נקיטתם של הליכים כנגד חייבים, ובלבד שהמבקש יוכל להצביע על סיכוי לגבות את הכספים מאותם חייבים".

43. גם במסגרת ניסיון נוסף של המבקש ואשתו לעכב את פינוים מהדירה הגדולה, שב המבקש וטען כי היה על הנאמן להעדיף הליכי גבייה בהוצאה לפועל על פני פינוים של המבקש ואשתו מדירת המגורים הגדולה, טענה שנדחתה בהחלטה מיום 10/02/15:

"באשר לטענת החייב, לפיה יש להמתין עם פינויו מאחת מדירות המגורים, המשמשות אותו ואת אשתו, ולהעדיף נקיטתם של הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל, ראוי להזכיר, כי מדיווחי הנאמן מיום 28/10/10 ומיום 11/02/13 עלה בבירור, כי למעשה, לא קיימת תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש, מהמשך נקיטתם של הליכי הוצאה לפועל בשם החייב במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, שנפתחו על ידי החייב ולזכותו. בפועל, כפי שעלה מהודעת הנאמן, רוב החייבים, אם לא כולם, מצויים בכינוס נכסים, ברחו מהארץ או מצויים בתיקי איחוד (הכל כמפורט בתגובת הנאמן במסגרת בקשה 72) וממילא, לא מסתמנים סיכויי גבייה ריאליים מתיקי הוצאה לפועל אלה.
עוד ראוי לציין, כי עוד ביום 19/02/13 ניתנה החלטה, אשר התירה לעו"ד ליפשיץ, לבקשת החייב, הזדמנות לפעול לגביית החובות במסגרת הליכי הוצאה לפועל. למעשה, מאז מתן ההחלטה חלפו כשנתיים ולא עולה, כי ננקטו הליכים כלשהם על ידי עו"ד ליפשיץ, לצורך גביית חובות, וכן לא הועשרה קופת הכינוס של החייב בכספי גבייה כלשהם.
הגם שניתנה לב"כ החייב, עו"ד חיידר, האפשרות לפעול בשם החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, עולה, כי סיכויי הגבייה בתיקי ההוצאה לפועל, בהם החייב הוא הזוכה, הינם קלושים ביותר. משניתנה, לבקשת החייב, לב"כ החייב, עו"ד ליפשיץ, לפעול בעצמו ובשם החייב לגביית החובות ובפועל, כאמור, בפרק זמן של שנתיים לא נגבו כספים כלשהם, עולה, כי ניתנה בידי החייב שהות מספקת, על מנת לבחון את סיכויי הגבייה ואכן נראה, כי דרך פירעון זו מוצתה.
זאת ועוד, עו"ד חיידר בבקשתו ובדיון שהתקיים ביום 11/01/15 ואף עו"ד אסידון ועו"ד אולמן בבקשתם הנוכחית לא הצביעו על מקור כספי כלשהו, ממנו ניתן לגבות כספים בתיקי ההוצאה לפועל בהם החייב הינו הזוכה, לא כל שכן, לא עלה בידי החייב להצביע על מקור כספי, שיש בו כדי לפרוע את מלוא חובותיו בתיק פשיטת הרגל ואף לא חלק משמעותי מהם, שעה שסך תביעות החוב שאושרו עולה, כאמור, על 1,000,000 ₪, בתוספת הוצאות ההליך".

44. ואם לא די באמור נבחנה הטענה גם על ידי בית המשפט העליון במסגרת ברע"א 1230/15 שם דחה בית המשפט העליון את טענת המבקש בכללותה ואימץ את עמדת הנאמן במלואה באלו המילים:

"בית המשפט המחוזי נתן למבקש ורעייתו שהות של כשנתיים ימים על-מנת להסדיר את ענייניהם בכל הנוגע למכירת הדירה, ואף התיר להם לחזור בהם מהחלטתם מספר פעמים ולבחור ביחידת המגורים המתאימה להם. עם זאת, המבקש ורעייתו לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם ולא עמדו בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי. למעשה, רק כש"חרב" הפינוי הונחה על צווארם, נטען כי ישנה אפשרות לגבות כספים המגיעים למבקש בהליכי הוצאה לפועל שונים. טענה זו מוקשית מאוד נוכח השלב שבו היא מועלית ומשנקבע כי המבקש עשה במשך למעלה מעשר שנים שבהם מתנהלים הליכי פשיטת הרגל נגדו כל שלאל ידו על-מנת לסכל את ההליך (השוו: רע"א 5841/11 אקלסרוד נ' בנק מזרחי, [פורסם בנבו] פיסקה 27 (20.9.2011)). בוודאי שאין לקבל טענה זו לאור נימוקיו המפורטים של הנאמן בתגובתו בדבר סיכויי הגבייה האפסיים בכל אחד מתיקי ההוצאה לפועל ונוכח העובדה כי לבא-כוחו של המבקש ניתנה שהות ארוכה לנסות ולגבות את חובותיו של המבקש בהליכים אלו, אך ללא הועיל".

למען שלמות התמונה יצוין כי ממילא וגם אילו היה סיכוי לגביית כספים במסגרת תיקי ההוצל"פ, עדין כספים אלה היו מתחלקים בין נושיו השונים של המבקש. בכל מקרה, ולאור המפורט לעיל, עולה בבירור כי חרף המאמצים שנעשו על ידי הנאמן ולאור המהלכים שנעשו על ידי בא י כוחו של המבקש שמונו לצורך גביית כספים במסגרת תיקי ההוצל"פ, לא היה בדבר כדי להניב פירות, ובהקשר זה אין לי אלא לציין כי תיקי ההוצאה לפועל נפתחו ברובם על ידי המבקש עוד בשנת 1999, זמן רב בטרם ננקט נגדו הליך פשיטת הרגל.

45. בדומה, נבחנו טענות המבקש לענ יין פירוק השיתוף, ניהול הליכי מימוש דירת המגורים הגדולה, אופן ניהול ההתמחרות, פינוי המבקש ואשתו מדירת המגורים והטענות לביצוע פעולות כוחניות ופוגעניות מצד הנאמן, גם הן על ידי הערכאות השונות , וטענות אלה נדחו על ידי בתי המשפט אחת לאחת.

46. באשר לאורח הרוח והסובלנות שגילו הנאמן והכנ"ר בעיתוי הגשת הבקשה לפירוק השיתוף ובאשר להתנהלותם, די לצטט מדברי בית המשפט העליון ברע"א 1230/15:

"כחמש שנים לאחר הכרזתו של החייב כפושט רגל, הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על פירוק השיתוף באחת משתי הדירות, וכן ביקש לאפשר לו למכור את היחידה הגדולה כשהיא פנויה, כך שהמבקש ורעייתו ייוותרו בעליה של היחידה הקטנה. בהחלטתו מיום 19.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן והורה על פירוק השיתוף במקרקעין, והתיר לרעיית המבקש להודיע איזו יחידת דיור מבין השתיים היא מבקשת להותיר בידה, בכפוף לעריכת תשלומי איזון וכן לפדות את חלקו של המבקש ביחידת הדיור, ככל שתבחר לעשות כן. רעיית המבקש הודיעה מצדה כי היא בוחרת ביחידה הגדולה, ובמקביל ערערה על ההחלטה בדבר פירוק השיתוף לבית משפט זה, אך ערעור זה נדחה ביום 18.6.2013 לאחר שלא הופקד עירבון כנדרש (ע"א 2372/13) [פורסם בנבו]. בהמשך הגישו המבקש ורעייתו בקשות שונות לעניין מכר היחידה וההתאמות שיש לבצע כדי להכשירה למגורים, ואף נמלכו בדעתם וביקשו להותיר בידיהם את היחידה הקטנה אך לאחר שבית המשפט אישר זאת והנאמן פתח בהליכים למכירת היחידה הגדולה, נמלכו בדעתם פעם נוספת וביקשו להמשיך להתגורר ביחידה הגדולה..."

47. יצוין כי טענת המבקש לפיה יש מקום לבטל את ההתמחרות שנערכה לגבי דירת המגורים הגדולה ופינוי המבקש ואשתו מן הדירה נדחתה בהחלטה מיום 14/07/15, שנקבע בה כדלקמן:

"מתגובת הנאמן עולה כי הנאמן סירב לבקשת החייב לדחיית ההתמחרות והסביר כי דחיית ההתמחרות כרוכה בעלויות והיערכות נוספת, מה גם שאחד המציעים אשר בסופו של יום אף זכה בהתמחרות הודיע לנאמן כי עליו לצאת לחו"ל, ומשכך לא ניתן היה לבטל את המועד שנקבע להתמחרות. סבורני כי בנסיבות העניין צדק הנאמן עת לא נעתר לבקשת החייב לדחיית מועד ההתמחרות.
בהתמחרות שהתקיימה ביום 05.07.15 במשרדי הכנ"ר, נכחו סגן מנהל הכנ"ר, עו"ד ארז אהרון, ב"כ הכנ"ר עו"ד מעין שמאי, הנאמן מר שכטר זלמן משה, אשת החייב ועו"ד טל אדרי ממשרדו של ב"כ החייב. כן התייצבו להתמחרות מציעים שונים.
אין חולק כי בעקבות פרסום הדירה והליכי ההתמחרות שניהל הנאמן זכה בהתמחרות בסופו של יום מר שכטר ברוך, שהציע לרכוש את הזכויות בדירה כנגד תשלום הסך של 715,000 ₪.
מעיון בשומה שהוגשה ע"י שמאי המקרקעין שמונה ע"י בית המשפט עולה כי שווי הזכויות של הדירה הועמד על סך של 420,000 ₪, בעוד שעל פי חוות דעת של שמאי המקרקעין שנשכר ע"י החייב ואשתו הוערך שוויה של הדירה בסך של 250,000 ₪. מן האמור עולה איפה כי במסגרת הליכי ההתמחרות שניהל הנאמן הושג מחיר העולה כמעט פי 3 מהמחיר אותו העריך השמאי מטעם החייב ומחיר העולה אף למעלה מ-70% על הערכתו של שמאי שמונה ע"י בית המשפט. מכאן עולה כי המטרה שעמדה בבסיס ההתמחרות, היינו, להשיא את התמורה שתתקבל ממכירת הזכויות בדירה, הושגה במלואה. במאמר מוסגר יצוין כי אף ב"כ החייב אינו מלין במסגרת הבקשה ו/או בטיעוניו בבית המשפט כי הנאמן לא פעל ו/או כי לא עלה בידו למקסם את התמורה המגיעה בגין זכויות החייב ואשתו בדירה.
באשר לטענות אותן מעלה החייב בקשר להליך ההתמחרות אקדים ואציין כי זכויות החייב לא נפגעו כלל ועיקר כתוצאה מניהול ההתמחרות במועדה, שכן להליך ההתמחרות התייצב עו"ד אדרי ממשרדו של ב"כ החייב, אשר אף ייצג אותו באחד מהדיונים הקודמים אשר התקיימו בבית משפט זה ביום 15.03.15, כך שלא ניתן לקבל את הטענה כי עו"ד אדרי אשר התייצב כאמור להתמחרות אינו בקיא בתיק ו/או לא היה כשיר להופיע מטעם החייב בהתמחרות, מה גם וככל שסבר ב"כ החייב עו"ד אסידון, כי עו"ד אדרי אינו כשיר להתייצב להתמחרות, לא הייתה כל מניעה כי עו"ד מיטל אולמן אשר מייצגת את החייב כתף אל כתף עם עו"ד אסידון, תתייצב להתמחרות לצורך שמירת זכויותיו של החייב.
לא עלה בידי לרדת אף לפשר טענתו של החייב, כי קיים פגם בעצם ניהול הליכי ההתמחרות במשרדי הכנ"ר במועד שהתנהלו במשרדי הכנ"ר עיצומים של העובדים המנהליים. סבורני, כי ניתן אך לזקוף לזכות הכנ"ר והנאמן כי אלה דאגו להתנהלות ההתמחרות במשרדי הכנ"ר על אף העיצומים, ואין בטיעוני החייב כדי להצביע על כל פסול בדבר.
גם אם היה עולה בידי החייב להצביע על קשר משפחתי כלשהו בין המציע, מר ברוך שכטר, לבין הנושה מר זלמן שכטר, אינני רואה כי היה בכך משום פגם כלשהו. סבורני, כי כל אדם לא משנה דתו, עדתו או מינו רשאי היה להשתתף בהתמחרות, ובוודאי שאין לחייב זכות מוקנית לקבוע למי יימכרו זכויותיו במקרקעין.
לאחר ששבתי ועיינתי בכל הטענות שהעלה החייב, באשר לאופן ניהול הליך ההתמחרות שהתקיים במשרדי הכנ"ר, לא ראיתי כי נפל דופי בניהול ההליך.
....
לא עלה בידי החייב להעלות טענות שיש בהן כדי להצביע על פגיעה כלשהי שנגרמה לחייב כתוצאה מהליכי ההתמחרות, וזאת גם אם נפל בהם פגם, וכאמור, אינני סבורה שיש בסיס כלשהו לטענות החייב באשר לאופן ניהול הליכי ההתמחרות.
יש לזכור כי ברקע הבקשה עומד רצונו של החייב לסכל את מכירת הדירה, כמו גם את השאת תמורתה, שעה שבבקשות קודמות חוזרות ונשנות ביקש החייב לטעון כי לנוכח התמורה, שתנבע ממכירת הדירה, לא מסתמנת כל תועלת לנושים מהעמדת הדירה למכירה ויש על כן להימנע מנקיטת הליכים כלשהם באשר לדירה.
הטענות, שהעלה החייב באשר להליכי ההתמחרות, הגם שאין בהן לטעמי לבסס מחדלים כלשהם בהתנהלות הנאמן ו/או הכנ"ר, ואין בהן כדי להצדיק את ביטול ההתמחרות, הן אם בכלל, טענות אשר יכולות היו להישמע מפי מי מבין המשתתפים בהתמחרות, קרי המציעים השונים, ולא מפיו של החייב.
....
סבורני כי החייב אינו יכול להישמע בטענות אלה, אשר מעבר לעובדה שאינן מצביעות על פגם שנפל בהליכי ההתמחרות, הרי שהן שמורות למציעים. דומה כי אין זו אלא שהחייב שם לו למטרה להכשיל את ההליכים המתנהלים כנגדו מראשית הליך פשיטת הרגל, ואין כל עילה להורות על ביטול הליכי ההתמחרות".

48. ואם לא די באמור, יצוין כי טענות המבקש בדבר התנהלות ו הפוגענית והכוחנית של הנאמן נדחו אף בהחלטה מאוחרת יותר מיום 01/02/16 באלו המילים:

"בית המשפט העליון ברע"א 1320/15 קבע, כי על החייב ואשתו למסור את יחידת הדיור הגדולה לנאמן עד ליום 01/06/15, כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ.
למרות פניות חוזרות ונשנות של הנאמן לב"כ החייב ולאשת החייב, לפיהן יפעלו אלה על פי החלטת בית המשפט העליון וימסרו לנאמן את החזקה בדירה עד ליום 01/06/15, הרי שבפועל, לא נמסרו לנאמן מפתחות הדירה עד למועד זה, ומכאן, שלא היה מנוס מלפני הנאמן לנקוט ביום 02/06/15 בהליכי הפינוי, שכללו הסתייעות במעקל ובשוטרי משטרת ישראל, כמו גם להסתייע במנעולן, שהחליף את הצילינדרים של דלת יחידת הדיור.
זאת ועוד, הנאמן נדרש לעזרת הצוות שגייס, שכן החייב ואשתו לא פעלו על פי החלטת בית המשפט העליון, במובן שהותירו את יחידת הדיור פנויה מחפצים. בפועל, ניתן היה להבחין, הן מפניית הנאמן לבית המשפט והן מפניית החייב ואשתו, שנעשתה בסמוך לאחר הפינוי, כי ביחידת הדיור הגדולה, שהיה על החייב ואשתו לפנות, הותירו החייב ואשתו חפצים שונים, אותם נאלץ הנאמן, בסיוע השוטרים והמעקל, להעביר ליחידת הדיור הקטנה, שנותרה ברשות אשת החייב.
לאור מכלול הנסיבות, כאשר החייב ואשתו אף לא קיימו את הוראת החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1320/15, סבורני, כי אכן ראוי להשית על אשת החייב את עלות תפיסת החזקה בדירה, שהסתכמה בסך של 9,430.18 ₪ והמורכבת משכר טרחת המעקל והשוטרים, ובקיזוז סכום זה מסך עלויות ההתאמה המגיעות לאשת החייב. סבורני, כי שעה שהחייב ואשתו חיבלו בכל דרך בהליכי פירוק השיתוף ומכירת יחידת הדיור על ידי הנאמן, ואף הפרו את הוראות החלטת בית המשפט העליון, אין זה ראוי לגלגל על קופת פשיטת הרגל של החייב ועל נושיו את ההוצאות שהיו כרוכות בפינוי החייב ואשתו מיחידת הדיור הגדולה, וראוי, אפוא, לקזז סכום זה מעלויות ההתאמה של יחידת הדיור הקטנה".

49. ולמעלה מן הצורך, יצוין כי אין אף יסוד לטענ ת המבקש לפיה הנאמן והכנ"ר עשו יד אחת עם הנושה זלמן שכטר, שלמו לו סך של 241,000 מקופת פשיטת הרגל, הגם שתביעת החוב שלו נדחתה, בלא הצדקה ושלא כדין על חשבון יתר הנושים. לא רק שאין המדובר בתשלום שבהתנדבות, שכן נעלמה מעיני המבקש כי הנושה זלמן שכטר זכאי היה לקבל את מחצית התמורה מדירת המגורים, שכן נרשמה לזכותו הערת אזהרה גם על חלקה של אשת המבקש בנכס, אלא שטענה זו אינה מקנה ממילא למבקש עילת תביעה, אלא אם בכלל לנושי המבקש, אשר קבלו שיעור נשייה לא גבוה בתום הליך פשיטת הרגל שנוהל.

50. מן המקובץ עולה איפוא כי מלוא טענות המבקש שמוצאות ביטוין בבקשה ותביעה שמעוניין המבקש להגיש, לרבות הטענה בדבר זכויות התביעה של המבקש מצדדים שלישיים, סיכויי הגבייה מתיקי ההוצאה לפועל, אופן מימוש ופינוי דירת המגורים של המבקש ואשתו, כל אלה נדונו, הוכרעו ונדחו על ידי הערכאות השונות פעם אחר פעם, ובאופן ששולל לחלוטין את התשתית העובדתית העומדת ביסוד התביעה שמבקש המבקש להגיש באופן אישי כנגד הנאמן והכנ"ר. וכאמור, ולאחר שנדחו טענות המבקש כנגד הנאמן לגופן, ממילא נשמטות גם טענות המבקש באשר להתנהלות הכנ"ר ולהיעדר הפיקוח הנטען על ידו.

51. לא למותר לציין כי על פי הוראות הפסיקה, אישור להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד יינתן רק במקרים חריגים, יוצאי דופן וחמורים, כאשר הוכח שנאמן חרג מסמכויותיו, או פעל שלא כדין או במרמה, ולא די בכך שנוצרת תחושה אצל מי מהצדדים כי בעל התפקיד נהג שלא באורח מיטבי. ראה: רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס נכסים נ' שפייזר רות (27/08/13); בש"א (ת"א) 2858/08 (פש"ר 1242/02) בנק ירושלים בע"מ נ' רו"ח חיים קמיל (05/01/09); פש"ר (ת"א)3000/08 אלי רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, נאמן (07/09/09); פש"ר 2116/03 עו"ד אורי דניאל נ' עירית פתח תקוה ואח' (06/05/07); פש"ר 2061/03 אי.אי.סי.אי. אינטרנשיונל בע"מ נ' רו"ח יובל קלדרון (10/06/04).

52. נסיבות המקרה דנן אינן מבססות את התשתית העובדתית הנטענת לא כל שכן אין הם באים בגדר המקרים בהם ראוי לאשר הגשת תביעה אישית כנגד בעלי תפקיד בהליך חדלות פירעון, מה גם שכל פעולותיהם של הנאמן והכנ"ר נעשו בידיעת בית המשפט ובפיקוחו וקבלו את אישורו של בית משפט זה כמו גם את אישורו של בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 14/04/15.

53. במאמר מוסגר אציין כי ניתן רק להעלות על נס את התנהלות הנאמן והכנ"ר הן על הסבלנות והסובלנות הרבה שגילו כלפי המבקש ואשתו למשך כל ההליך חרף התנהלותו החריגה של המבקש אשר עשה לו למטרה, שלא לשלם ולו מקצת חובותיו, לא לפעול על פי החלטות בית משפט זה ובית המשפט העליון, והכל תוך ניסיון לסכל, פעם אחר פעם, את הליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגדו, בניסיון להתיש בבקשות חוזרות ונשנות ובהתנהגות מרדנית את בעלי התפקיד ואת בתי המשפט על ערכאותיהם השונות. בנוסף, דומה שנפלה טעות מלפני המבקש עת הוא מתעלם מן העובדה שתפקידם של הנאמן והכנ"ר הוא אף לדאוג לעניינם של הנושים, ובמקרה זה לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקש ביצירת חובותיו פגע בנושים פרטיים מבוגרים, אם לא קשישים, בדרך מחוסרת תום לב ולא ניסה אף פעם להשיב להם את חובם לא במסגרת ההליך ולא טרם נקיטתו, בפרט שעה שתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לזכותו של המבקש, נפתחו כאמור במרביתם עוד בשנת 1999 וככל שהיה ממש בטענות המבקש לעניין יכולת הגבייה מהם ניתן היה לצפות כי המבקש לא היה מותיר את נושיו בפני שוקת שבורה.

54. התנהלותו של המבקש הן במסגרת ההליך והן בהגשת בקשה זו מתאפיינת בחוסר תום לב. לא רק שהמבקש לאורך כל ההליך הפר את כל החיובים המוטלים על חייב במסגרת הליך פשיטת רגל, ובכלל זה לא שילם תשלומים חודשיים, לא הגיש דוחות, פעל להסתיר ולהבריח כספים, חמק ויצא מן הארץ חרף צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגדו, ועשה כמיטב יכולתו לסכל את הליך פשיטת הרגל, מעלה המבקש בבקשתו בשיהוי ניכר טענות ממוחזרות לאחר שאלה נדונו פעם אחר פעם במסגרת הליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגדו ונדחו לגופן הן אל ידי בית משפט זה והן על ידי בית המשפט העליון.

סוף דבר

55. לאור כל האמור הנני דוחה את בקשת המבקש לקבלת אישור להגשת תביעה אישית כנגד הנתבעים המפורטים בכתב התביעה שצורף.

56. משנדחתה בקשת המבקש ולאור גם הלשון הבלתי ראויה בה נקט המבקש הנני מחייבת את המבקש לשלם לנאמן ולכנ"ר הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ (סך הכל 10,000 ₪). ככל שסכומים אלה לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום יתווספו לסכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

57. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.