הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 48680-02-16

בפני
כב' השופט מאזן דאוד

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
קיסוס אליהו, ת"ז XXXXXX377
להלן: "החייב"
ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"

פסק דין

1. בפניי בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל.

רקע עובדתי

2. עסקינן בחייב יליד 1965, גרוש ואב ל- 3 ילדים שאחד מהם קטין .החייב מתגורר לטענתו יחד עם הוריו ברח' בילו 14 בעכו בבית שבבעלותם.

3. ביום 02.06.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו, בגין חובות שהצהיר עליהם בסך של 18,079,374 ₪ כלפי 37 נושים והושת עליו צו תשלומים בסך של 350 ₪.

4. ביום 09.06.16 מונה עו"ד רועי ספיבק כמנהל מיוחד בהליך זה.

5. החייב נחקר במשרדי המנהל המיוחד ביום 10.10.16, עד למועד הגשת הדו"ח המסכם הוגשו כנגד החייב 26 תביעות חוב, בסכום של 17,879,912 ₪, מתוכם סך של 1,717,725 ₪ במעמד דין קדימה.

6. ביום 07.05.2017 התקיים דיון בבקשה להקצבת מזונות שהגיש החייב, בפני כב' השופט נאסר ג'השאן, במסגרתו שמע בית המשפט טענות הצדדים, ולאחר מכן ניתנה החלטה המאשרת את הסכמות הצדדים ביחס להקצבת מזונות בסך של 1,800 ₪ לחודש וסכום מזונות אישה נקבע בהחלטה נפרדת מיום 07.05.17 בסך של 900 ש"ח.

טיעוני בעל התפקיד;

7. בעל התפקיד הגיש דו"ח מסכם בעניינו של החייב והשלים טיעוניו בדיון שהתקיים בבקשה. לטענתו, חלק מנסיבות הסתבכותו של החייב בחובות כרוכה בביצוע עבירות כלכליות(החוב כלפי מע"מ), ובשל כך ריצה החייב מאסר ממושך שבעטיו בוטל ההליך הקודם.

8. החייב ובמהלך ניהול בקשתו הסתיר את נכסיו וטיב הקשר בינו לבין מעסיקתו. עוד ציין המנהל המיוחד, כי בשים לב לדברים שנקבעו בתמ"ש 3937-10-11 (הליך בין החייב לגרושתו שהוגש לעיון ביהמ"ש ביום 28.09.17 וסומן ת/1, להלן: "תיק ענייני משפחה"), עולה שהחייב הרוח החייה בעסק בו הוא מועסק כשכיר וכי הנכס ממנו הוא פועל שייך לו. בכך נהג החייב בחוסר תום לב במסגרת ההליך תוך העלמת רכוש .

9. בנוסף הדגיש המנהל המיוחד כי קיימות תהיות ביחס להוצאות הבית שעה שבחקירתו טען החייב שהוא משתתף במחצית הוצאות הבית, בעוד בדוחות הדו- חודשיים הצהיר על מלוא ההוצאות.

טיעוני החייב;

10. החייב הגיש תגובה לדו"ח וטען כי בדו"חות על הכנסות והוצאות שהוגשו על ידיו הוא ציין שהוא משתתף בהוצאות החזקת הבית עם הוריו. עוד ציין החייב כי אין לו פיגורים וכי הוא הגיש דוחות הכנסות והוצאות דו חודשיים כהלכה, בלוויית אסמכתאות כנדרש וכי הוא משלם מזונות בסך של 2,700 ₪ לחודש.

11. החייב הוסיף כי הוא שיתף פעולה עם בעל תקפיד, וכן שיתף פעולה בחקירה שנעשתה על ידי המנהל המיוחד וכי לא נמצאו סתירות בין מה שהוצהר בבקשת החייב למתן צו כינוס לבין הממצאים בחקירה.

12. לטענת החייב הדירה שהייתה בבעלותו ברח' ויצמן 111 נהריה בשנת 2004 נמכרה לאחותו ובעלה, וכי הנכסים שהיו בבעלותו ברח' לוחמי הגטאות 12 נהריה וכרמיאל מומשו על ידי הבנקים . באשר לנכס שהיה בטבריה החייב טען כי בשנת 2003 שכר את הנכס לתקופה וכי מאחר וחלפו יותר מ 13 שנה מיום מכירת הנכסים אין ביכולתו להמציא ראיות על מימושם.

13. עוד טען החייב כי מדובר בחובות ישנים רובם משנת 2000 ורובם לספקים שונים עבור עסק שניהל.

14. ביום 28.09.17 התקיים דיון בבקשת החייב לפשיטת רגל, במהלכו חזר המנהל המיוחד על האמור בדו"ח, וציין שעל אף תגובת החייב לדו"ח אלא שהוא עדיין עומד על המלצתו, מקום ועסקינן בתיק שמשקף חוסר תם לב בתיק פש"ר, גם ביצירת חובות וגם בניהול ההליך כאשר עיקר החובות נוצרו אגב ביצוע עבירות כלכליות בגינן הורשע החייב וריצה מאסר.

15. עוד נטען כי ההתנהלות בהליך אינה שקופה כאשר החייב הוא שניהל את העסק בו עבד לכאורה כשכיר והוא בעלים של הנכס ממנו מופעל העסק. ב"כ הכונ"ר ציין בדיון כי קיים חוב בדין קדימה , בסכום גבוה מאוד, ומשכך אינו רואה טעם בהמשך ההליך.

16. החייב חזר בדיון על נימוקי תשובתו וטען שהעסק בו עסק אינו שייך לו וכי מדובר בעסק מורשה, רשום על שם אחר והוא עובד בו כשכיר וכי החובות נצברו בגין כישלון עסקי. החייב ציין שהחובות נוצרו לפני הרשעתו בתיק המע"מ וכי הוא שילם לספקים ולאנשים רבים ובאשר לעבירות מס טען שמעולם לא הודה שביצע אותם.

ההליך הפלילי כנגד החייב ;

17. מגזר הדין שצורף לבקשת החייב בתיק ת.פ. 2641-05, עולה שהחייב הורשע לאחר שמיעת ראיות באישום ראשון בביצוע 48 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף , עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף (להלן " החוק"). באישום שני הורשע הנאשם בביצוע עבירה של זייף, הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו, או שהרשה לאחר לעשות כאמור, עבירה לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק וסעיף 120 לחוק, ובביצוע עבירה של שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

18. באישום הרביעי הורשע הנאשם בביצוע 29 עבירות של הוציא חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לכך, עבירה לפי סעיף 117(א)(5) לחוק, ובביצוע 29 עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

באישום חמישי הורשע הנאשם בביצוע 5 עבירות של מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח כוזב או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק, וזוכה מחמת הספק מביצוע 4 עבירות של מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח כוזב או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק.

19. באישום שישי הורשע הנאשם בביצוע 6 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד שיש להגישו, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק. נציג המדינה טען, כעולה מגזר הדין , שהעבירות שבגינן הורשע הנאשם תוצאותיהן קשות למשק, לכלכלה, לחברה ולערך השוויון בעמידה בנטל המס, קרן המס הפלילי עומדת על 1,220,951₪ והמחדלים לא הוסרו. סכום זה הוא בסיס החוב כלפי מס ערך מוסף והוא בדין קדימה. בית המשפט השלום חיפה גזר על החייב מאסר בפועל בן 22 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 60,000 ₪. הערעור שהגיש החייב לבית המשפט המחוזי נדחה.

דיון והכרעה

20. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא לחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה ביותר ולמכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם; ושנית, לסייע לחייב, אשר נקלע שלא בטובתו לחובות המקשים עליו לתפקד, לשוב, בנסיבות מתאימות, לפעילות כלכלית נורמלית ולפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו במלואם או בחלקם [ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי ( 9.8.2009); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי ( 20.11.2008); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206-205 (2003) (להלן: "עניין בנבנישתי").

בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: " פקודת פשיטת הרגל") משנת התשנ"ו, ונוכח הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל המונהגת על ידי משרדי ב"כ הכונ"ר, המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר על התכלית השנייה של ההליך, כאמור, המתמקדת בסיוע לחייב. השאלה העיקרית העומדת בפני בית משפט בדונו בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, היא אם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 169 (מהדורה שלישית, 2010); הנטל להוכחת קיומו של תום לב מוטל תמיד על החייב מהמסד עד הטפחות.

21. באשר לבחינת תום ליבו של החייב כלפי נושיו בעת יצירת החובות, בודק בית המשפט אם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם [ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61 (1991)]; האם נגועה התנהגותו באי חוקיות, והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (עניין בנבנישתי); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל [ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435 (1995); פש"ר (מחוזי חי') 513/03 קרן עמית נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה ( 15.8.2004)].

שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות: האחת, לפני הגשת בקשת החייב להכרזתו פושט רגל, ובעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

תם לב החייב לאחר הגשת הבקשה לפשיטת רגל;

22. החייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם בעלי התפקיד, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דו"חות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב.

23. החייב במקרה דנן הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ונהג בחוסר תום לב. התנהלות החייב בהליך, מאז מתן צו הכינוס, רצופה במחדלים והתנהלות ו מאופיינת בהעלמת נכסים. מחדלי החייב, בין בנפרד ובין במצטבר, מגבש ים את חוסר תום הלב ומטה את הכף, לחובת החייב .

24. התנהלות החייב חסרת תום הלב מתבטאת בכך שהחייב הגיש דו"חות דו חודשיים עד לחודש אפריל 2017 כשהם נתמכים באסמכתאות חלקיות. בנוסף החייב דיווח על הכנסות בסך של כ 3,901 ₪ מעבודתו בחברה בשם כ.י.מ.ב בע"מ, בעוד כפי שעלה מדו"ח המנהל המיוחד, החייב עובד בתחום זהה לתחו ם עיסוקו ערב הסתבכותו הכלכלית, וכי המעסיקה פועלת ממבנה ממנו פעל העסק נשוא ההסתבכות הכלכלית, כאשר בתיק לענייני משפחה נדחתה טענת החייב כי מכר לאביו את הנכס הנטען ממנו פעל העסק נשוא ההסתבכות זאת בהעדר ראיות שיתמכו בטענה זו. בסעיף 105 לפסק הדין נקבע:

"לא הוצג חוזה מכר, לא הוצג אישור על דיווח העסקה לרשויות, לא הוצג אישור זכויות ממנו עולה כי הוריו של הנתבע הם בעלי הנכס ולא הוצגה ראיה שהיא על התמורה שהתקבלה כביכול. נהפוך הוא מהראיות עולה כי הנתבע הוא זה המנהל בפועל את הנכס ואף עובד בו. אביו של הנתבע אינו מכיר את המחזיקים בנכס לאורך השנים, חיים דימשטיין ומריה...מהראיות עולה כי הנתבע הוא זה שהשכיר הן לחיים והן למריה את הנכס, הנתבע ממשיך לשהות בנכס, לעשות בו שימוש ולעבוד בעסק הבשר המתנהל בו".

25. על כן, החייב ועל פי קביעת בית המשפט לענייני משפחה, מנהל את העסק ואף עובד בו (עמוד 28 לפסק הדין), כאשר העסק ממוקם באותו מבנה בו נוהל עסק החייב שהוביל , כך לגרסתו, להתרסקותו הכלכלית, מה שנראה כניסיון להסתיר את נכסיו וטיב הקשר למעסיקתו החדשה . הדבר מעלה תהיות וספקות באשר לאמיתות רישום מניות החברה המעסיקה דבר שנתמך בדברים שציין אביו של החייב.

26. מקביעה זו, עולה כי החייב הפר את חובת הגילוי המוגברת המוטלת עליו, ש מחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לבעל התפקיד בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו ראו: ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66 (1991). החייב לא נהג בשקיפות ביחס להכנסותיו מעסקו שמפעיל, לא גילה את דבר קיומו של פסק הדין שניתן נגדו, לא גילה את הרכוש שיש בידו, ואי הגילוי בנסיבות אלו, מהווה חוסר תום לב במהלך ההליך.

27. החייב ניסה בתגובתו לטעון כי אכן מכר את הנכס והציג, בפניי, חוזה בינו לבין אביו מיום 12/2/2005 לפי ו מכר את הנכס תמורת 45,000 ₪, על אף שלא טרח להציגו בבית המשפט לענייני משפחה( סעיף 98 לפסק הדין). אין בהצגת ההסכם, בהליך שבפני, כדי לשנות את המסקנה מאחר והחייב לא תמך גרסתו בראיות חיצוניות כגון אישורי המסים המלמדים כי העסקה דווחה לשלטונות מס שבח ומס רכישה ולא הציג כל מסמך המעיד כי התמורה שולמה ובאיזה דרך, וניכר כי החוזה – שלא נעשה בו שימוש עד עתה , נועד כדי להסתיר את הנכס כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

28. החייב התייצב לחקירה , שיתף פעולה באופן חלקי ולא המציא מסמכים אודות פירוט ככל הנכסים שהיו בעסק, וראיות למימושם וכן לא המציא תדפיס פירוט יתרות כספים בחברות ביטוח וכן לא המציא פירוט הנכסים הצבורים בחברת ביטוח הכשרה ולא המציא פירוט כלל הנכסים שהיו בבעלותו ואשר מומשו לטענתו (סעיף 16 לדו"ח המסכם) . כחלק מחובת תום הלב , על החייב להמציא כל מסמך בעל ערך העשוי לשפוך אור על היקף רכושו (ראו: ע"א 7113/06 ‏אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי; התנהלות החייב בשל כך, נצבעת בחוס תום לב, חרף העובדה כי בתגובה מטעם החייב הומצא באופן חלקי מסמכים ( אישור על זכויות במקרקעין לפיהן אין לו נכסים), אך אין בכך כדי לשנות את המסקנה.

הסתבכות שמקורה בביצוע עבירות פליליות:

29. הסתבכות שמקורה בעבירות פליליות, לא בהכרח תמנע הכרזתו של חייב פושט רגל (ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197). שם התעוררה השאלה אם יש לדחות בקשה למתן צו כינוס נכסים לבקשת חייב בשל הטעם כי החובות נוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי. בית המשפט העליון נדרש לתכליות הספציפיות של פקודת פשיטת הרגל ולתכליות הכלליות העומדות ביסוד כל דברי החקיקה הרלוונטיים, וביניהן תקנת הציבור. נקבע כי אין בעצם העובדה שהחוב נוצר במהלך פעילות בלתי חוקית, כדי לשלול את תחולת הפקודה על החייב המבקש. ואולם, הוסבר, בעקבות עקרון היסוד שלפיו אין חוטא נשכר, ואין לעודד הפרת החוק עצמו, שיש למנוע את תחולת הפקודה רק באותם מקרים שאי החוקיות שבה מדובר, נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. בהקשר זה, הוצע לבחון, בין היתר, את השאלה האם המדובר בעבירה פלילית אם לאו; את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, והאם הורשע החייב בעבירה כאמור; את השאלה האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו; וכן את עוצמת הקשר בין אי-חוקיות העסק לבין יצירת החובות; כן יש להביא בחשבון אף את חלוף הזמן מביצוע העבירה ושינויים לטובה בהתנהלותו של החייב.

30. מעיון בגזר הדין עולה שבית המשפט עמד על חומרת מעשי החייב באומרו:

"עוד עמדה לנגד עיניי מדיניות הענישה, לפיה על המורשעים בעבירות מס יש להטיל עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וקנסות כבדים, כשאין להבדיל בין הגוזל את כספי הפרט לגוזל את כספי הציבור, וכשהאינטרס הציבורי להחמיר בענישתם של עברייני מס גובר על פני האינטרס האישי של הנאשם. בנוסף עמדו לנגד עיניי, נסיבות ביצוע העבירות, התקופה הממושכת בה בוצעו העבירות, העובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית ושמדובר בסכום גבוה של קרן מס של הועבר למאשימה. "

ובמקום אחר קבע:

"בבואי לגזור את עונשו של הנאשם שבפניי עמדו לנגד עיניי, בנוסף לערך המוגן ולמתחמי העונש ההולם, הסכום הגבוה של קרן המס שלא הועבר למאשימה העומד על מעל מיליון ₪, אי הסרת המחדלים למעט חלק מהמחדלים באישום השישי.."

31. מובן, שכאשר מדובר בחייב, שביצע עבירות מס באופן שיטתי וסדרתי בדרכי עורמה ובמטרה להונות את שלטונות המס, בהיקף עצום, קיים קושי רב לקבוע כי הסתבכותו של החייב היא בתום לב. אדרבה. נראה כי ההפך הוא הדבר. אני סבור כי נוכח היקף העבירות הרב , התמשכותם ובהיקף סכומים אדיר כפי שפורט לעיל , מדובר ביצירת חובות בחוסר תום לב. אמנם העבירות המיוחסות הן לפני שנת 2005, אך הרשעתו וגזר הדין ניתנו רק בשנת 2014 . לכן חלוף הזמן עדין לא משמעותי מיום גזר דינו.

32. מסכים עם הדברים שנאמרו בפשר (ב"ש) 1102-03-12 שלמה הרי עזרן (אסיר) נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, בעניין פעילות פלילית בקשר לחשבוניות פיקטיביות:

"במקרה דנן, אין מחלוקת כי החייב עסק בפעילות בלתי חוקית בהיקפים אדירים והוא אף הורשע בדין בשל כך. חובותיו של חייב למע"מ, נבעו כתוצאה מהפעילות הבלתי חוקית של החייב, בכך שהחייב הוציא חשבוניות פיקטיביות, חלקן בנוגע לעסקאות אשר כלל לא נתקיימו. כאמור מדובר בחייב שהורשע בדין במסגרת הליך פלילי במאות עבירות על פי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ, ואין מדובר על מעשה חד פעמי אלא במעשים רבים שנמשכו על פני מספר שנים."

33. אני סבור כי נסיבות תיק זה שונות מפסק הדין בע"א 3376/11 שרגא רוזנברג נ' הכונס הרשמי ואח'. שם דובר על מקרה בו ביצע החייב פעולת אלימות חד פעמית ועובדות המקרה אינן דומות כלל למקרה נשוא דיוננו שבו ביצע החייב מאות עבירות מס חמורות שנפרסות על פני שנים. גם שקלתי עניינו של החייב בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון בפסק הדין ע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן (ניתן ביום 11.1.15). באותו מקרה נדון עניינו של חייב שאחוז הנשייה הקשורה בעבירות פליליות היה 5% בלבד ויתר החובות נוצרו בתום לב , וזאת מעבר לנסיבות האישיות. במקרנו שיעור החוב שנוצר אגב ביצוע עבירות פליליות רב ונמצא בדין קדימה ונוצר בנסיבות של מרמרה שלא מאפשרות החלת צו הפטר על חוב זה.

34. על כן, סבורני כי אין מקום לחייב שמעלים הכנסותיו מרשויות המס, בהליך פש"ר שהוגדר כ"חסד המחוקק". נראה כי שיקולים של תום לב ותקנת הציבור מחייבים להורות על ביטול ההליך. במקרה זה, אין מנוס מן הקביעה כי התכלית הסוציאלית של הפקודה, שעניינה הגנה על החייב ושיקום כבודו כאדם, תיסוג מפני שיקולים אחרים כגון תקנת הציבור ואינטרס הנושים להמשיך בהליכי הוצאה לפועל. מקובלים עלי הדברים שנאמרו בתיק פש"ר 1102-03-12 עזרן נ' כונס הנכסים:
"יובהר כי בענייננו לא ניתן יהיה להתעלם גם מההיבט ההרתעתי של הרתעת עבריינים פוטנציאליים מלבצע עבירות דומות, תוך תקווה לחסות תחת צו פשיטת הרגל מיד עם שחרורם מן הכלא ."

35. זאת ועוד ,עצם הסתבכותו הכלכלית של החייב והסבריו להידרדרותו הכלכלית לא הוכחו, בשל אי המצאת מסמכים על ידו. כל שטען החייב בעניין זה הינו כי בשנת 1986 פתח עסק בשם "אליהו קיסוס בית קירור נהריה" בתחום שיווק הבשר וכי עד לשנת 2002 העסק עבד כשורה, בעוד לאור התדרדרות במצב הביטחוני הכנסות העסק פחתו למעלה מ %40, ושיקים שנמסרו לספקים החלו לחזור והספקים הפסיקו לספק סחורה והחלו להיווצר חובות כאשר על מנת להציל את העסק פנה החייב לטענתו לבנקים לקבלת אשראי, אך מצבו לא השתפר ולא עמד בהחזרים.

עוד הוסיף החייב שלאחר שהשיקים החלו לחזור הפסיק לעבוד מול הבנקים והתנהל במזומן בלבד ונטל הלוואות חוץ בנקאיות אך לא עמד בהחזרם. לעניין זה יצוין כי נטילת הלוואות מגורמים בלתי ברורים, גם אם בוצעה על מנת לעמוד בהתחייבויות השוטפות, טומנת בחובה יצירת סיכונים מיוחדים לתשלום ריביות גבוהות במיוחד ולהעדפת נושים, והיא אינה יכולה להיחשב כהתנהלות בתום לב מצד החייב.

לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט רון סוקול בפש"ר (מחוזי חי') 512/03 קרן נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה, פסקה 16 לפסק הדין ( 15.8.2004):

"אין ספק כי מי שנוטל הלוואות מגורמים שאינם ברורים, וככל הנראה נוקטים בהליכים שאינם חוקיים, מסתכן בכך כי יאלץ לפרוע את החובות ולשלם תשלומים מעבר למחויב על פי דין. במקרה שכזה, הכרה בבקשתו של החייב להכריז עליו כפושט רגל תקנה עדיפות לאותם גורמים או מלווים מפוקפקים ורק תעודד נקיטת הליכים בלתי חוקיים לצורך גביית חובות. לא יתכן להעדיף נושים שכאלה על פני הנושים הרגילים אשר הלוו את כספם או העניקו אשראים לחייבים בתום לב ואשר שומרים על החוק ונוקטים אך ורק בהליכים חוקיים לגביית חובותיהם".

36. החייב לא הוכיח את גרסתו כדי לבחון את נכונותה, והתנהלות כזו של ניכיונות בשוק האפור, היא בעייתית, ומצטרפת ליתר הנימוקים. בית המשפט בוחן כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. הדרך בה בחר החייב היא בעייתית, עם זאת לו החייב התנהל בתוך ההליך בתום לב, היה ניתן לבחון מחילה לחייב על התנהלות כזו, לאחר שתוכח , אך זה לא המקרה. הגרסה לא נתמכה בכל נתון אובייקטיבי, וממילא אינה יכולה לשמש הסבר משכנע להידרדרות הכלכלית אליה נקלע החייב, בהיקף ובשיעור בהם מדובר.

סוף דבר;

37. לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, אני דוחה את בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל. בהתאמה, אני מבטל את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, ומבטל את המגבלות שנקבעו במסגרתו, אולם צו עיכוב יציאה מן הארץ יבוטל בתוך 90 יום ממועד פסק הדין.

38. הוצאות ההליך בהתאם לתקנות, ישולמו מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, יתרת הכספים, אם תישאר יתרה, תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים בכפוף לכל צו תקף.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ח, 27 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.