הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 4627-06-13

בפני
כב' השופטת רבקה איזנברג

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
אולג רצ'ינסקי,
סנוצ'קין אולגה להלן: החייבים"
ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
עו"ד ענבל בית הלחמי-ריבן
להלן: "המנהלת המיוחדת"

ובעניין ליטבין אלכסנדר להלן:"הנושה"

החלטה

לפניי בקשת המנהלת המיוחדת,לביטול ההחלטה מיום 12.10.20 (סע' 2) על פיה נקבע כי מאחר שהנושה עתר לחייבה ולחלט את ערבותה,ניתנת לה אפשרות להשלים טענותיה תוך המועד שנקבע (החלטה זו ניתנה שכן הטענות שהועלו במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי המנהלת המיוחדת בעבר התייחסו רק לטענותיה בעניין חיוב הערבים כמפורט להלן) .

המנהלת המיוחדת טענה כי דרישת הנושה הועלתה אגב דיון בבקשתה לחייב את הערבים, שערבו ליציאת החייבים מהארץ, לאחר שהחייבים לא שבו ארצה. המנהלת המיוחדת טענה כי אין מקום לאפשר לנושה "קיצורי דרך" ולהגניב לסיכומים בבקשה שהיא עצמה הגישה כאמור, בקשה לחייב אותה ב"עירבון" לצורך מילוי תפקידה. המנהלת המיוחדת הוסיפה בעניין הדרישה לחילוט עירבון ,כי אין המדובר בעירבון, אלא בהתחייבות עצמית כללית הנחתמת על ידי בעלי התפקיד ומתייחסת לאפשרות לחייבם במקרים חריגים ביותר שבהם חרגו מסמכותם כאשר מקרה זה אינו נמנה עליהם. למעלה מן הצורך הוסיפה המנהלת המיוחדת כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.
טענות המנהלת המיוחדת נתמכו גם בתגובת ב"כ הכונ"ר אשר העלתה את אותן טענות.

הנושה התנגד לבקשה ושב וטען, כפי שטען בסיכומיו, כי נגרמו לו נזקים כלכליים כתוצאה מהתנהלותה הנטענת של המנהלת המיוחדת וכי יש לחלט את ערבותה בשל התנהלותה ומחדליה .

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי אכן יש מקום לקבל את בקשת המנהלת המיוחדת לעיון מחדש בסעיף 2 להחלטה מיום 12.10.20 ולביטולה.
ראשית ובניגוד לעמדת הנושה בתגובתו, אין כל צורך בהגשת ערעור על ההחלטה שכן לא רק שע"פ סעיף 181 לפקודה,לביה"מ זה סמכות לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכח סמכותו בפשיטת רגל,לבטלו ,או לשנתו,אלא שבמקרה דנן,אף מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד. הנושה היה אמור להגיש סיכומיו בעניין בקשת המנהלת המיוחדת לחיוב הערבים ואולם הגיש סיכומיו בעניין טענותיו לחיוב המנהלת המיוחדת עצמה.ההחלטה על הגשת סיכומי תשובה מטעם המנהלת המיוחדת ,ניתנה בלא שתינתן לה כלל אפשרות לטעון ביחס לפרוצדורה בה נקט הנושה וביחס לאופן בו ניתן להגיש בקשה בעניין. תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 חלות, ב שינויים המחייבים גם על הליך זה ו לפיכך ניתן לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד. בהתאם להלכה הפסוקה כאשר החלטה ניתנת במעמד צד אחד בלי שניתנה לצד השני כל אפשרות להגיב , הרי המדובר בביטול מחמת הצדק ןאין צורך להידרש אפילו למשקל הטענות וסיכויי ההצלחה, של הצד המבקש את ביטול ההחלטה. כבר בשל כך זכאית המנהלת המיוחדת שההחלטה בעניין זה תבוטל. (ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 11, 2013, בעמ' 676).

גם לגופם של דברים,צודקת המנהלת המיוחדת: בפסיקה נקבע כי קודם להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד יש להגיש בקשה מקדימה למתן היתר להגשת תביעה כגון דא לבית המשפט הממנה. ברע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר , נקבע כי הדרישה להגשת בקשה וקבלת היתר מראש אינה פורמאלית או פרוצדוראלית גרידא,אלא היא נועדה למנוע תביעות הסרק . על בית המשפט במסגרת בקשה למתן היתר להגשת תביעה נגד בעל תפקיד לבחון את הנסיבות ואת התשתית הראייתית, ולהעריך את סיכויי ההצלחה בתביעה אם תותר הגשתה:
"משהזכיר בית משפט קמא את זכות העמידה, אבהיר כי הרף לצורך אישור בקשה להגשת תביעה נגד בעלי תפקיד, אינו הרף הנוהג לצורך סילוק תביעה על הסף. טרם ייעתר בית המשפט לבקשה להתיר תביעה אישית נגד בעל תפקיד, על המבקש להניח תשתית ראייתית לכאורית, אשר תיבחן על ידי בית המשפט, גם אם הדבר מצריך לעיתים שמיעה מקדמית וחלקית של ראיות. היתר להגשת תביעה אישית נגד כונס נכסים יינתן אך במקרים בהם ברור לבית המשפט כי לא מדובר בתביעת סרק וכי אין לשלול כי התובעים יצליחו להוכיח פעולה בזדון, רשלנות או חריגה מסמכות (ראו, לדוגמה, עניין בנק ירושלים; פש"ר 1987/00 עו"ד דן פרידמן נ' גולדנברג [פורסם בנבו] (24.12.2001) (להלן: עניין פרידמן))."
(כן ראו פר"ק (ת"א) 1524/07 ברוך ואמירה יפה נ' עו"ד אופיר הרפז; או פשר (ת"א) 22738-02-11 יצחק שטרנברג, עו"ד נ' יריב שי ישינובסקי, עו"ד (מנהל מיוחד), כב' השופט עודד מאור מיום 11.2.20, אשר הפנה לפסק הדין בעניין גרנות; פש"ר 11862-05-10 מלצר נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח').

הנה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה כפי שנקבע ה ע"י בית המשפט העליון בפסק דין גרנות: יש צורך לדון תחילה בבקשה למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד והיתר שכזה יינתן אך במקרים בהם ברור לבית המשפט כי לא מדובר בתביעת סרק וכי אין לשלול כי התובעים יצליחו להוכיח פעולה בזדון, רשלנות או חריגה מסמכות . עוד נקבע בפסק דין גרנות (שם בפסקה 20), כי בעת שביה"מ שוקל את סיכויי התביעה, עליו לקחת בחשבון גם את השיקולים שבמדיניות משפטית, ואת המגמה לצמצם את גדר המקרים בהם תוכר אחריות אישית של בעל תפקיד.
במקרה דנן,הנושה לא הגיש כל בקשה למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד המנהלת המיוחדת,אלא העלה טיעוניו במסגרת האפשרות שניתנה לו להגיש סיכומים בנוגע לבקשה לחיוב הערבים.
בניגוד לטענתו של הנושה, אין המדובר בעירבון אלא התחייבות עצמית הנחתמת כנהוג לשם מילוי תפקיד.ככל שהנושה סבור כי יש מקום למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד המנהל ת המיוחדת,עליו להתכבד ולהגיש תחילה בקשה מבוססת ומנומקת אשר נתמכת על אדנים עובדתיים, משפטיים וראייתיים מוצקים וזאת ברוח הפסיקה האמורה לעיל .
טענות בעלמא כפי שנטענו במסגרת סיכומים שהוגשו אגב דיון בסוגיה אחרת, אינן עונות על דרישות הדין והפסיקה ואינן מהוות אכסניה מתאימה.
ודוק,הנושה הגיש סיכומיו "בהתאם להחלטה שיפוטית מיום 6.10.20", שניתנה במסג רת בקשה שהגישה בעלת התפקיד דווקא, לחייב את הער בים.

לאור כל האמור,אני מקבלת את בקשת המנהלת המיוחדת,מבטלת את סעיף 2 להחלטתי מיום 12.10.20 וקובעת כי אין מקום לדון בטענות שהעלה הנושה לחיוב המנהלת המיוחדת במסגרת הדיון בבקשה לחיוב הערבים .
משלא ניתן היתר להגשת תביעה כנגד המנהלת המיוחדת ומשלא הוגשה כלל בקשה נתמכת ומבוססת למתן היתר כאמור,אין כלל צורך בהגשת השלמה לטיעוני המנהלת המיוחדת. הסיבה לאמור הינה כי אין לדון כלל בטענות הנושה כל עוד לא ניתן היתר לעלאתן במסגרת תביעה נפרדת,כאמור.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"א, 26 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.