הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 18976-11-14

בפני
כב' השופט שמואל מנדלבום

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
יצחק פלקון, ת"ז XXXXXX963
להלן: "החייב"
ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
עו"ד מיכל גלבוע
להלן: "הנאמנת"

החלטה

בתיק זה מתנהלים הליכי פשיטת רגל משנת 2014 במסגרתם הוכרז החייב כפושט רגל ביום 6.9.15, ועו"ד מיכל גלבוע מונתה כנאמנת על נכסיו.

בתיק התקיימו מספר דיונים, ובדיון אשר התקיים ביום 12.11.18 הועלתה על ידי הצעה להסדר לפיה החייב ישלם סך נוסף של 420,000 ₪ ב – 80 תשלומים בסך של 4,000 ₪ כל אחד, ובנוסף בתום כל 20 תשלומים יתווסף סך נוסף של 25,000 ₪.

ברקע הצעתי עמדו הנתונים העובדתיים הרלוונטיים ועל פיהם החייב ואשתו רשומים כבעלי זכויות הבעלות בדירת קוטג' + מחסן ששטחה הרשום 126 מ"ר, בחיפה (להלן: "הדירה"), ששוויה כפנויה על פי חוות דעת שמאית עדכנית מיום 12.11.17 עומד על סך של 2,450,000 ₪, וכתפוסה על סך של 1,130,000 ₪, ושווי דמי שכירות ראויים עמד על סך 6,000 ₪ לחודש.

על הדירה רשומה משכנתא בדרגה ראשונה לטובת בנק איגוד לישראל בע"מ, שיתרתה נכון ליום 29.10.17 עמדה על סך של 500,000 ₪ (על פי דברי הנאמנת בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 29.10.17 ש' 23-24).

למעט הדירה, לא אותרו נכסי מקרקעין נוספים של החייב, והנאמנת אשר ניהלה הליכים בעניין עיזבונה של אמו של החייב, הודיעה ביום 23.1.18 על מתן צו קיום צוואה של אמו המנוחה של החייב, ועל פי הצוואה, החייב לא ירש דבר מעיזבון אמו המנוחה, וזאת לאחר שקיבל כבר בעבר את "בית הקלייה פלקון", אשר מומש לטובת הנושה המובטח בנק דיסקונט לישראל בע"מ על פי אישור בית המשפט מיום 20.10.15.

כמו כן יצוין, כי החייב שהינו בן 69 הינו חסוי ואשתו משמשת כאפוטרופסית של החייב, וממסמכים רפואיים שהוגשו על ידי ב"כ החייב ביום 21.3.19 עולה כי החייב סובל מדמנציה, ומירידה קוגניטיבית עקב אירועי מוח חוזרים וממחלות נוספות והינו מרותק לבית ומטופל על ידי עובד זר במשך 24 שעות ביממה.

בגין מחלותיו מקבל החייב קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 5,262 ₪ לחודש, נכון לחודש דצמבר 2018, וסך נוסף של כ- 3,500 ₪ קצבת אזרח ותיק. ויצוין כי נטען גם לבעיות רפואיות של אשת החייב שאינה עובדת.

עוד יצוין כי על פי דו"ח מסלקה פנסיונית, לזכות החייב צבור בקופות השונות סך של כ- 97,000 ₪ כשמתוכ ו סך של 3,886 ₪ הינו תוכנית חסכון, וסך של 93,689 ₪, בקרן פנסיה לעצמאים בע"מ (להלן: " קרן הפנסיה"), בגין מרכיב תגמולים.

בהקשר זה יודגש, כי מנתונים שהציג ב"כ החייב בדיון האחרון , עולה כי סכום הקצבה הצפוי בקרן הפנסיה עומד על סך של 659 ₪ לחודש, ולטענת ב"כ החייב מדובר בקרן , שהכספים הצבורים בה ניתנים למשיכה אך ורק בדרך של תשלום קצבה, והוצג בפני תקנו ן הקרן ממנו עולה לכאורה כי קיימת זכות לפדיון הכספים הצבורים לצרכי גמלה, אך ורק לפני הגעתו של הזכאי לגמלה לגיל הזכאות לגמלת זקנה (סעיף 25.1 לתקנו ן), ואילו לאחר הגעתו של הזכאי לגיל גמלת הזקנה, ניתן לבקש אך ורק היוון חלקי של 25% מגמלת הזקנה החודשית ולתקופה של 6 שנים (סעיף 26.1 לתקנון).

על בסיס הנתונים לעיל, הודיע החייב ביום 2.1.19 על הסכמתו לתכנית הפירעון שהוצעה על ידי, והנאמנת אשר התנגדה בתחילה להצעה ואף ביקשה לממש את הדירה הודיעה לבסוף ביום 30.1.19 כי מסכימה עקרונית לפדיון זכויות החייב בדירה בתמורה לסכום שהוצע, אך דרשה השלמת מסמכים לצורך גיבוש עמדתה הסופית.

ביום 14.5.19 הוגשה הודעה מטעם הנאמנת והכונ"ר ולפיה קיימת הסכמה למתן הפטר המותנה בתשלום הסך של 420,000 ₪, אך בתוספת מלוא סכום הכספים שנצברו לזכות החייב בקופות השונות, והחייב מתנגד לכך.

לאור עמדות הצדדים נקבע דיון נוסף ובו טען ב"כ החייב, כי מצבו של החייב קשה, וכי בחדש 11/17 הופסקו תשלומי קבצת סיעוד שקיבל החייב מחברת ביטוח בסכום של 5,300 ₪ לחודש.

כמו כן, נטען, כי קרן הפנסיה היא לקצבה, ובהתאם חלות הוראות סעיף 85(א1) לפקודה, ולא ניתן להקנות את הכספים לקופת הכינוס וב"כ החייב הפנה לע"א 7114/09 יורם בן עמי נ' איתן רבין (9.5.12).

כמו כן נטען כי האפוטרופוס של החייב לא ידע על קיומה של הקופה, אשר יכלה לשמש את החייב זה מספר שנים, ובכל מקרה נטען כי לאור הצורך בשיקום החייב, יש להותיר בידיו את כספי הקצבה מאחר והחייב זקוק לעזרה 24 שעות ביממה, וב"כ החייב הפנה לפסיקה לפיה יש להחיל כבר כיום את עקרונות החקיקה החדשה בנושא שיקום חייבים.

כמו כן טענו גם בנו של החייב ,אשר כפי שנמסר לי מתעתד לסייע לחייב לעמוד בת שלום שיקבע, ואשת החייב אשר הצביעו על מצבו הרפואי הקשה של החייב, ועל המצוקה הכלכלית של החייב ואשתו .

ב"כ הנושה עבדל סלאם עומר שהתייצב לדיון השאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

מאידך,הנאמנת טענה כי סעיף 85(א1) לפקודה אינו חל הואיל ומדובר בכספים שכבר הגיע מועד פירעונם, וכי החייב יכול ככל הנראה לפדות את הכספים לל א ניכוי מס, ובכל מקרה העניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ובנסיבות העניין יש מקום לחייב את החייב בהעברת כספי הפנסיה הצבורים לקופת הכינוס.

כמו כן נמסר כי בקופת הכינוס צבורים 20,000 ₪ וכי קיים חוב פיגורים, וכי באם אשת החייב טוענת כי כל הכנסת "התא המשפחתי" נסמכת על קצבאות החייב עליה להציג מסמכים רפואיים שיצדיקו את העובדה שהיא אינה עובדת.

בנוסף טענה הנאמנת כי אכן התשלום החודשי שנקבע בתכנית הפירעון (4,000 ₪) בתוספת תשלומי המשכנתא יהוו הכבדה מהותית על החייב ואשתו אך מדובר בבחירה שלהם, והדרך הנכונה הייתה למכור את הדירה, ולחיות לאחר מכן בשכירות ואף ברווחה מסוימת מספר ר ב של עוד עשרות שנים.

בנוסף נטען כי אם מחילים את עקרונות החקיקה החדשה יש להתחשב גם בכך, שעל פיה אין הגנת "דיירות מוגנת" לחייב בהליכי פשיטת רגל, ובכל מקרה הודגש כי בתיק זה ישנם חובות של כ- 10 מיליון ₪ לרבות חובות בדין קדימה ויש מקום לתשלום לנושים הרגילים גם אם מדובר בתשלום באחוזים בודדים.

בעניין זה טען ב"כ החייב כי הנושים אינם מגלים ענין בהליך, ולראיה הנושים הוזמנו לדיון, ורק נושה אחד טרח להתייצב.

בהקשר זה יצוין כי על פי הודעת הנאמנת מיום 14.6.17 כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בגובה של 8,417,427 ש"ח מהן סך של 619,206 ₪ בדין קדימה, ולאחר בדיקת תביעת החוב של העובדים התווסף סכום נוסף של 227,000 ₪ בדין קדימה, ובדיון ביום 29.10.17 הודיעה הנאמנת כי תביעת החוב של מע"מ לא תוכר בדין קדימה ולפיכך נותר רק סך של 278,802 ₪ בדין קדימה, והיתרה בדין רגיל.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבור כי במקרה שלפנינו יש לאשר מתן צו הפטר מותנה כנגד תשלום הסך האמור של 420,000 ₪, וללא תוספת של העברת כספי קרן הפנסיה בכפוף להסתייגות שתפורט להלן.

כמפורט לעיל, קיימת הסכמה של בעלי התפקיד ושל החייב לפיה הסכום שנקבע על ידי משקף בנסיבות סכום ראוי לפדיון זכויות החייב בדירה, ולא מצאתי בהתנגדות הנושה שהוגשה לבית המשפט (מאיר בוגנים) כל נימוק, שיש בו כדי להצדיק שינוי של הסכמת הצדדים.

בהקשר זה אציין כי מקובלת עלי עמדת הנאמנת לפיה אין לקבל טענות של ב"כ החייב או בני משפחת החייב לפיהן סכום התשלום החודשי שנקבע לצורך פדיון הזכויות (4,000 ₪), אינו מאפשר תשלום נוסף לקופ ת הכינוס, וכאמור לעיל מדובר בבחירה של משפחת החייב אשר יכלה למכור את הדירה ולסלק את הסכום שנקבע אך בחרה משיקולים כלכליים כאלו ואחרים לפדות את זכויות החייב, ואף זכתה להתחשבות רבה בעניין זה מצד בעלי התפקיד ובית המשפט אשר באה לביטוי באישור פריסת התשלום לתקופה ממושכת ביותר (80 תשלומים).

זאת ועוד, כפי שהובהר לי, התשלומים החודשיים ישולמו על ידי ילדיו של החייב, אשר אינם מתגוררים עמו, ובהתאם "התא המשפחתי" של החייב ואשתו לא ידרשו לשאת באופן שוטף בתשלומים עבור פדיון זכות החייב.

לפיכך, השאלה היחידה בה נדרשת הכרעתי היא האם יש מקום לדרוש מהחייב להעביר לקופת הכינוס גם את הכספים בקרן הפנסיה, ובעניין זה אקדים ואציין כי איננו מצויים בגדרו של סעיף 85(א1) סיפא לפקודה המונע את העברת הכספי ם לקופת הכינוס, הואיל ומדובר בכל מקרה בכספי קצבה שכבר הגיע מועד תשלומם, ולפיכך מצויים אנו בגדר סעיף 85(א1) רישא לפקודה, ובהתאם שאלת העברת הכספים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

מהנתונים שהוצגו בפני לא מצאתי כי על פי תקנון קרן הפנסיה קיימת אפשרות לפדיון של הכספיים הצבורים, למעט האפשרות להיוון חלקי בלבד (כ 25%) של כספי הגמלה לתקופה מוגבלת ( 6 שנים), ולפיכך ההתייחסות לכספים אלו הינם ככספי קצבה, האמורים לשמש את החייב לצרכי מחייתו.

כפי שכבר נקבע בפסיקה, נסיבות של גיל מתקדם ומצב רפואי קשה יהוו שיקול חשוב במסגרת מערך השיקולים שאותם ישקול בית המשפט בבואו לדון בבקשה למתן צו הפטר (ראו רע"א 295/16 לוי טוני נ' כונס הנכסים הרשמי (25.1.16), זאת בצד התכלית של הגנה על זכות הקניין של הנושים.

כמו כן יש לזכור כי בבוא בית המשפט להורות מתן צו הפטר המותנה בביצוע תשלומים על ידי החייב שומה עליו לאזן בין אינטרס ה נושים ובין צרכי הקיום הבסיסיים של החייב, וכבר נקבע בפסיקה כי:

"לפי סעיף 42 לפקודה מוקנים כל נכסיו של פושט הרגל לנאמן ונכסים אלה מוגדרים בסעיף 85(1) לפקודה כך: "כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפטרו", למעט חריגים המופיעים בסעיף 85 ו- 86 לפקודה. כספים הנמצאים ברשותו של החייב אינם נמנים על החריגים הקבועים בפקודה, למעט סכומים הדרושים לו ולבני משפחתו לשם מחייתם לתקופה סבירה. בהתאם לכך, ברי כי כל סכום המוקנה לפושט הרגל, בין אם מדובר במשכורת, בגמלה או במענק וולונטרי, הוא נכס המוקנה לנאמן למעט אותו חלק שנדרש לשם מחייתו הבסיסית".
ע"א 5388/07 יורם גיל נ' עו"ד דר' יואב בן דרור, (01.10.2009) פסקה 9 (ההדגשה של י ש.מ.).

יישום האמור לעיל על המקרה שלפנינו , מעלה כי הוכח בפני מצבו הרפואי הקשה של החייב המחייב טיפול והשגחה במשך 24 שעות, וכפי שצוין באישור הרפואי שהוצג בפני, החייב זקוק לעזרה מלאה בכל התפקודים, ונעזר בעובד זר במשך כל שעות היממה.

במציאות שכזו, וגם לאחר התחשבות בסכום הקצבאות המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, עדיין הקצבה הצפויה להתקבל מקרן הפנסיה בסך של 700 ₪, נדרשת לצרכי מחייתו הבסיסיים של החייב, וזאת נוכח ההוצאות המוגברות המוטלות על החייב , בשל הצורך בעזרת צד ג'- 24 שעות בימ מה וכן עלויות תרופות וכיוב' , ונוכח העדר יכולת השתכרות כלשהי של החייב. בהקשר זה אציין כי במצב דברים זה גם ספק בעיני האם ניתן לדרוש מאשת החייב לצאת לעבודה נוכח הצורך בהשגחה מתמדת על החייב אשר גם אם מבוצעת מבחינה פיסית על ידי מטפל, עדיין קיים צורך גם בזמינות מ ירבית של אשת החייב.

בנסיבות אלו, וכל עוד כספי קרן הפנסיה, ישולמו לחייב בדרך של קצבה, אינני סבור כי יש מקום לחייב את החייב להעבירם לקופת הכינוס, ואינטרס הנושים במקרה זה זוכה להגנה הראויה בנסיבות, בדרך של פדיון זכות החייב בנכס.

בהתאם, אני מורה כי קרן הפנסיה תהיה רשאית לשלם לחייב את תשלומי קצבה על פי תקנונה, וזאת גם אם הוטל בשל ההליך עיקול של הנאמנת על כספים אלו.

בהקשר זה אציין כי בהחלטתי אני מתבסס גם על ה משקל המשמעותי הניתן על פי חוק חדלות פירעון התשע"ח-2018 (להלן: " החוק החדש") להליכי השיקום של חייב בהליך חדלות פירעון, וכפי שכבר נקבע על ידי בית המשפט העליון:"... על אף שהעניינים שעלו לפנינו קדמו למועד תחילת החוק החדש, אשר פורסם כאמור בימים, אלה ממש, הרי שאין בכך כדי לשלול השפעה פרשנית מסוימת של החוק החדש על המצב המשפטי הקיים...". (ע"א 8763/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (19.3.18) פסקה 47 ) ודברים אלו נכונים במשנה תוקף כיום לנוכח כניסתו הקרובה לתוקף של החוק החדש.

כפי שצוין בדברי ההסבר להצעת החוק החדש (הצעת חוק 1027, כ"ב אדר א' התשע"ו (2.3.16):"... החוק המוצע מבקש להציג את שיקומו הכלכלי של היחיד, שהוא אישיות משפטית טבעית כערך מרכזי בהליכי חדלות הפירעון של יחידים הוא אף מבקש לצייד אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע פעם נוספת למצב של חדלות פירעון...".
(ראו גם פש"ר (ת"א) 44132-01 אמסלם נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (29.11.18).

במקרה שלפנינו, מצבו הרפואי הקשה של החייב וגילו אינם מאפשרים למרבה הצער שיקום כלכלי של החייב באופן שבו יוכל החייב להשתכר באופן עצמאי די מחייתו, ובנסיבות אלו חלה חובה מוגברת על בית המשפט ליתן משקל ראוי לצורך למנוע מצב בו גם לאחר הליך פשיטת הרגל, לא יוותרו לחייב אמצעי מספיקים לקיום מינימלי באופן שיובילו אותו פעם נוספת לחדלות פירעון .

לפיכך אין מקום להורות על העברה לקופת הכינוס של כספי קרן הפנסיה שנועדו לצרכי מחייתו של החייב באופן שלא יותיר בידי החייב די כספים לצרכי הקיום הבסיסיים.

עם זאת, כל האמור לעיל, נכון אך ורק כל עוד משולמים כספי קרן הפנסיה כקצבה חודשית שוטפת לחייב ולפיכך, ככל שיחול שינוי מהותי בנסיבות לפני מתן צו הפטר לחייב, כגון באם יתברר כי החייב זכאי לקבל לידיו בתשלום הוני את מלוא הכספים הצבורים בקרן הפנסיה, והחייב יבקש לממש כספים אלו, או במקרה חס וחלילה של פטירת החייב תוך התקופה שעד למועד מתן צו ההפטר, הדבר יהווה שינוי מהותי בנסיבות אשר יאפשר לנאמנת להגיש בקשה מחודשת לדיון בשאלת הכספים הצבורים בקרן הפנסיה, ככל שתמצא לנכון לעשות כן.

לאור כל האמור לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 38 לעיל, ומכוח סמכותי על פי סעיף 62(ב) לפקודה, אני נותן בזאת צו הפטר מותנה לחייב, ולפיו ככל שהחייב יוסיף לסכום שכבר נצבר בקופת הכינוס סך של 420,000 ₪, החייב יהיה זכאי לקבל צו הפטר חלוט.

את הסכום האמור רשאי החייב לשלם ב- 80 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 4,000 ₪ כל אחד, החל מיום 25.6.19 ובכל 25 לחודש קלנדרי שאחריו, ובנוסף בתום כל 20 תשלומים יוסיף החייב סך של 25,000 ₪ (סה"כ תוספת 100,000 ₪ לתשלומים החודשיים), ואולם מובהר כי החייב יהיה רשאי להקדים את ביצוע התשלומים ולקבל צו הפטר במועד מוקדם יותר.

למען הסר ספק מובהר כי כל עוד לא ישולם הסכום האמור , תיוותר על כנה ההערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, לטובת הנאמנת ,על זכויות החייב בדירה, וככל שהחייב לא יעמוד במי מהתשלומים האמורים , תהיה הנאמנת רשאית לעתור למימוש הדירה .

בשים לב לכך שהנאמנת המציאה את פרוטוקול הדיון בו הועלתה הצעתי לעיל,לנושי החייב ולמעט אחד הנושים שהודיע על התנגדותו לנאמנת, ונושה נוסף שהתייצב לדיון והשאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט,יתר הנושים לא טרחו להתייצב לדיון או להביע עמדה בנושא, אני פוטר מהצורך בהמצאת ההחלטה לנושים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.