הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 12906-07-09

בקשה מס' 21

בפני
כבוד ה שופט חננאל שרעבי

המבקש
עו"ד עופר גבריאלי, הנאמן

נגד

המשיבים

  1. יוסף וזינה ת.ז XXXXXX657, החייב
  2. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
  3. עו"ד אליעזר פודרובסקי, מנהל עיזבון המנוח ואזנה

עזיז ז"ל
4. אסייג חנניה ת.ז XXXXXX953

החלטה

1. ביום 26/4/16 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) הנוגע לעיזבונו של המנוח עזיז ואזנה ז"ל, אביו של החייב (להלן: "המנוח").

2. לענייננו הנפשות הפועלות הם החייב, אחיו דוד, ושתי אחיותיו עליזה ונאווה, המיוצגות על ידי מנהל העיזבון (ראה דבריו בפרוטוקול יום 13/11/16 שורה 16).
בהתאם לצו קיום צוואת המנוח, העיזבון צריך להתחלק בחלקים הבאים:
כל אחד מהאחים, דוד ויוסף, שישית (ביחד שליש).
כל אחת מהאחיות, שליש (ביחד שני שליש).

3. העיזבון כולל נכס מקרקעין אחד ברחוב השופטים 5, כרכור, הידוע כחלקה 51 בגוש 10073 שמלוא הזכויות בו רשומות על שם המנוח (להלן: "נכס המקרקעין").

4. נכס המקרקין הוא בשטח של 1,801 מ"ר, אולם עוד בחיי המנוח, במרוצת שנות ה-80, הוקצה שטח של כ-505 מ"ר לאחים דוד ויוסף לצורך בניית בתים, שנבנו.
לשם בניית הבתים לקחו האחים דוד ויוסף משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ על סך של 50,000 ₪ כל אחד מהם, שכנגדן נרשם משכון לטו בת הבנק על כל נכס המקרק עין.
היות והאחים לא עמדו בתשלומי המשכנתא, פעל הבנק בהליכי משכון, ובסופו של יום נפדתה המשכנתא בסכום של 600,000 ₪, שהמקור לה הוא חנניה אסייג (המשיב 4), חותנו של האח דוד.

5. בסופו של יום, ולאחר ניהול הליך משפטי, קבע בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין מיום 26/4/16 (להלן: "פסק הדין"), בין היתר, כדלקמן:

א. העיזבון הוא שחב למשיב 4 (מר אסייג) את הסך של 600,000 ₪, ששילם (סעיף 88 לפסק הדין).

ב. בחלוקת העיזבון שבין היורשים (ארבעת האחים), חלקם של התובע והנתבע על פי בעיזבון המנוח, על פי חלקם בצו קיום הצוואה, ישמש בראש ובראשונה לתשלום החוב למר אסייג בחלקים שווים. ככל שקיימת יתרה לתשלום החוב שלא נפרעה מחלקיהם של התובע והנתבע, ישלים זאת העיזבון ביתרת הכספים. ככל שעומדת לתובע ולנתבע יתרה לאחר תשלום החוב למר אסייג תועבר היתרה אליהם (סעיף 89 לפסק הדין, שאף צוטט במלואו בסעיף 13 להלן) .

6. היות וכאמור בסעיף 88 לפסק הדין נקבע כי החוב למר אסייג הוא חוב של העיזבון, הוריתי בהחלטתי מיום 21/7/16, כי אין מניעה כיום לשלם למר אסייג (המשיב 4) את החוב האמור מתוך כספי העיזבון הכלליים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 107(א) לחוק הירושה, תשמ"ה – 1965, כי- "אחרי סילוקם של חובות העיזבון...תחולק יתרת העיזבון בין היורשים".
היינו ראשית לכל, וטרם חלוקת העיזבון בין היורשים, יש לסלק את חוב העיזבון למר אסייג.

7. לאחר סילוק החוב למר אסייג, חלוקים הצדדים כיצד יש להתייחס להוראות פסק הדין שבאו לידי ביטוי בסעיף 5(ב) לעיל.
נבהיר להלן את גדר המחלוקת.

8. טוען הנאמן, אליו הצטרפו החייב והכונ"ר (בישיבת יום 13/11/16), כדלקמן:

א. כאשר אחד מבעלי הדין הוא פושט רגל, ובמקרה דנן אחד האחים (יוסף וזינה) הוא כזה , חלה על הצדדים מערכת דינים נוספת אשר היא מערכת דיני פשיטת הרגל.

ב. לכן פסק הדין הגדיר את הזכויות והחובות שבין הצדדים בפן ההצהרתי, אך בפן המעשי, וככל שהוא נוגע לחייב דנן, יש ליישמו בהתאם לדיני פשיטת הרגל.

ג. זאת ניתן ללמוד הן מהוראות פקודת פשיטת הרגל והן מההלכה הפסוקה.

בכל הקשור להוראות פקודת פשיטת הרגל, מפנה הנאמן לסעיף 20(א) לפקודה על פיו – "משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או בהליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע"

בכל הקשור להלכה הפסוקה הפנה הנאמן לע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר ואח' פד"י מ"ט (1)843, שם ציין בית המשפט כדלקמן:

1. זכותו של יורש בנכס מסוים מתגבשת רק עם חלוקת נכסי העיזבון. עד
לאותו זמן אין ליורש אלא חלק בכלל העיזבון ולא בנכס מסוים.

2. למוסד הקיזוז אין בסיס ומקום בדיני הירושה.

3. כאשר מדובר ביורש סולוונטי החב רק לעיזבון (היינו טרם נוצר הזכות לצד ג' להיפרע מאותו יורש), יוכל העיזבון, הנושה היחיד, לגבות את החוב המגיע לו בדרך הנראית לצדדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה אף על דרך של התחשבנות או של הפחתת חובו של היורש מהמגיע לו מהעיזבון.

4. מקום שמדובר ביורש שהוא חייב חדל פירעון, או מקום שנוצרה הזכות לצדדים נוספים להיפרע מאותו חייב, נאבקים מספר צדדים על זכותם לגבות חובם מן החייב. במקרה כזה, התוצאה תהיה לפי סדר העדיפויות הקבועות בחוק, ואין להפוך סדרי בראשית וליצור עדיפות מלאכותית לנושה זה או אחר.

ד. לכן טוען הנאמן כדלקמן:

1. בהתאם לפסק הדין העיזבון אמור לשלם למשיב 4 סכום של 600,000 ₪.

2. סכום זה למעשה אמור להיות מוחזר לעיזבון (חוב לעיזבון), על ידי דוד ויוסף בחלקים שווים מתוך חלקם בעיזבון.

3. בכל הקשור לחלקו של דוד, שאיננו חדל פירעון, אין בעיה לכאורה לעשות כן, על דרך של התחשבנות או הפחתת חובו לעיזבון, מהמגיע לו בעיזבון.

4. בכל הקשור לחלקו של יוסף, שהוא חדל פירעון, יש בעיה לעשות כן, כיוון שהדבר יהיה אז בניגוד לדיני פשיטת הרגל (הוראות הפקודה וההלכה הפסוקה כמפורט בסעיף 8 לעיל, ובזיקה לע"א 2390/92 המפורט לעיל).

5. לכן בכל הקשור לחלקו של יוסף בעיזבון, יש להעבירו בשל מותו לקופת הפש"ר ללא התחשבנות או הפחתה על ידי העיזבון, למרות הוראות פסק הדין, שכן בכך תהיה העדפה לעיזבון כנושה על פני נושים אחרים, דבר שאסור לפי דיני פשיטת הרגל.
במקרה כזה, העיזבון, או היורשות האחרות (שתי האחיות), תהיינה נושות של האח יוסף שהוא חייב בפש"ר (וככל הנראה מדובר בחוב שאינו בר תביעה שכן נוצר לאחר צו הכינוס).

9. מנהל העיזבון, המייצג גם את האחיות, התנגד לאמור, ו סבור כי יש למלא אחר הוראות פסק הדין במלואן.
היינו – העיזבון רשאי להתחשבן או להפחית את חלקם של האחים דוד ויוסף, מחלקם בעיזבון, לנוכח התשלום למשיב 4, כהוראת פסק הדין.

טעמיו הם כדלקמן:

א. הנאמן היה צד להליך בבית המשפט לענייני משפחה, וככל שהיו לו טענות בנדון היה צריך להעלותן בפני בית המשפט משפחה, ולחילופין להגיש ערעור על פסק הדין.
הוגש ערעור על פסק הדין, על ידי האח דוד, והערעור נדחה במלואו.
בנסיבות אלה, אין מקום להתיר לנאמן להגיש הבקשה הנדונה ובכך למעשה לערער בעקיפין, ועל ידי בית משפט של פש"ר, על פסק הדין קמא , שהינו חלוט.

ב. אין מחלוקת כי העיזבון חייב בהשבת סכום הפדיון למשיב 4, שכן המשיב 4 פרע חוב של העיזבון. יחד עם זאת, בית המשפט קמא ראה הצדקה כי שני האחים דוד ויוסף יפצו את העיזבון על הוצאותיו בסכום ששילם למשיב 4 מכוח סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. כאמור עם תשלום הפדיון על ידי העיזבון (לאחר קבלת ההלוואה מהמשיב 4), שוחררו דירות המגורים של דוד ויוסף שנבנו על נכס המקרקעין, שאינן חלק מהעיזבון, באופן שהם התעשרו על חשבון העיזבון.
מדגיש מנהל העיזבון, העיזבון הוציא הוצאות בקשר לשמירה על רכושם של דוד ויוסף ונגרם לעיזבון נזק בסך של 600,000 ₪, וסכום נזק זה מן הראוי ומן הצדק לחייב את שני האחים להשיב לעיזבון מתוך חלקם בעיזבון. כאמור בזכות פעולת העיזבון בעניין הם קיבלו את דירותיהם והתעשרו על חשבון העיזבון.
ג. באשר לטענה כי את חלקו של יוסף החייב יש להעביר לקופת הפש"ר, טוען מנהל העיזבון כי אין זה צודק להורות כן, מעבר לעובדה כי הדבר מנוגד להוראות פסק הדין שהוא חלוט.
מבהיר מנהל העיזבון כי העיזבון הטיב את מצבו של החייב, בכך שבזכות אותם 600,000 ₪ שהתקבלו מהמשיב 4 כהלוואה, ושבהם נעשה שימוש לפדיון המשכנתא שרבצה על כל נכס המקרקעין, נשאר יוסף החייב עם דירת המגורים שבנה על המקרקעין, כשהיא נקייה משיעבודים , והדירה האמורה עשויה לשמש להעשרת קופת הפש"ר.
לכן, העברת חלקו של החייב בעיזבון, בניגוד לפסק הדין, לקופת הפש"ר, מהווה מעין התעשרות כפולה של קופת הפש"ר.

ד. זכותו של העיזבון להיפרע מהחייב קמה גם מכוח סעיפים 13 ,14 לחוק המשכון.
על פי פסק הדין העיזבון הוא שפדה את המשכנתא, ומשכך הוא זכאי לחזור לחייב ואף לעשות זאת על דרך הקיזוז, ומתוך הסכום שחייב העיזבון לשלם לחייב על פי פסק הדין.

ה. גם השכל הישר מצדיק את התוצאה של פסק הדין.
החייב קיבל מתנה שטח מקרקעין, קיבל הלוואה לבניית דירה על שטח זה שהובטחה בשיעבוד על נכס לא שלו (כל נכס המקרקעין) , לא שילם את תשלומי המשכנתא, ובסופו של יום נשאר כשדירת המגורים בידיו והיורשים האחרים משלמים איתו או במקומו, את חלקו בפדיון הנכס.

10. הנאמן השיב לתגובת מנהל העיזבון וציין כדלקמן:

א. הוא אינו מבקש לערער על פסק הדין קמא או לשנות את קביעותיו בכל הנוגע למערכת הזכויות והחובות שבין הצדדים במישור ההצהרתי.
כל שרוצה הוא, להחיל את דיני פשיטת הרגל על היישום האופרטיבי של מערכת הזכויות והחובות שנוצרה בין הצדדים בפסק הדין.

ב. אין גם מחלוקת כי העיזבון הוא זה שחייב להחזיר את החוב למשיב 4, והעיזבון יהיה בעל זכות השבה מהאחים דוד ויוסף מכוח הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר, כקביעת פסק הדין בסעיף 89 [ראה סעיף 5(ב) לעיל].
המחלוקת היא רק ביחס לקביעות האופרטיביות שבפסק הדין . בעוד שמנהל העיזבון מבקש להתעלם מהן ולהסתפק בקביעות ההצהרתיות בפסק הדין (כגון שלעיזבון זכות השבה מכוח הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט), סבור הנאמן שיש לקיים את פסק הדין במלואו על קביעותיו האופרטיביות, בכפוף לדיני פשיטת הרגל.

ג. גם אין זכות קיזוז לעיזבון, כהלכה הפסוקה שנקבעה בע"א 2390/92 המוזכרת בסעיף 8 לעיל.

דיון והכרעה

11. אקדים ואומר כי, הגם שטענותיו של הנאמן בבקשה הנדונה "מושכים את העין", לא היה בהן, בנסיבות המקרה דנן , כדי לשכנע אותי לסטות מיישום הוראות פסק הדין במלואן.
היינו – העיזבון, באמצעות מנהל העיזבון, רשאי לנכות מחלקם של דוד ויוסף, בחלקים שווים, את הסכום ששילם או שאמור העיזבון לשלם למשיב 4, בשיעור של עד 600,000 ₪.
ככל שתיוותר יתרה לזכות יוסף (ומנהל העיזבון בישיבת יום 13/11/16 לא שלל זאת), היא תועבר לקופת הפש"ר, ולא לידי יוסף, לנוכח היותו חייב בפש"ר שנכסיו מוקנים לנאמן.

12. בהתאם לסעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל, ההכרעה בשאלה שהציב הנאמן במסגרת הבקשה הנדונה, נתונה לשיקול דעתו הרחב של בית משפט לפשיטת רגל, שהוראותו כדלקמן:

"בית משפט מחוזי יהא מוסמך, בכפוף להוראות פקודה זו, להחליט בכל שאלה של דין קדימה, ובכל שאלה אחרת, שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בעניין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון"

ונדגיש, בית המשפט של פשיטת רגל לוקח בחשבון גם את עשיית הצדק בהחלטותיו, כפי שצוין בסעיף.
בע"א 3756/92 רפאל מנס נ' כונס הנכסים פד"י מ"ח(4)121(1994) ציין בית המשפט העליון על אודות סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל ושיקולי הצדק הקבועים בו, כדלקמן:

"סעיף 178 הינו סעיף סל, המקנה לבית המשפט סמכות רחבה ביותר של מעורבות בהליכי פשיטת-רגל - בכפוף, כמובן, להוראות הפקודה - לרבות מעורבות המתחייבת משיקולי צדק. תכליתו היא להבטיח שבית המשפט לא ימצא עצמו 'חסר סמכות' במקום שהצדק דורש את מעורבותו. הטעם העומד בבסיס חקיקתו של סעיף 178הנ"ל נעוץ במעמדו של בית המשפט כמפקח על הליכי פשיטת הרגל. נקודת המוצא היא שיש להעניק לבית המשפט סמכויות רחבות ביותר, שתאפשרנה לו לשמור על הליכים תקינים, הוגנים וצודקים, תוך הבטחת איזון בין האינטרסים של כל המעורבים" (ציטוט מעמודים 129-130).
בהסתמך על שיקולי צדק הקבועים בסעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל, אף נפסק כי בית משפט של פשיטת רגל מוסמך לתגמל נושה שפעל להשאת קופת הנשייה, ומנע ממנה לרדת לטימיון, בנוסף להחזר הוצאות שהוציא בגין ההליך [פש"ר(ת"א) 2196/08 סנדרס נ' כונס הנכסים הרשמי, החלטה מיום 25/2/16].

13. במקרה דנן שוכנעתי כי שיקולי צדק והוגנות מחייבים הותרת יישום פסק הדין, על סעיף 89 בו [ראה סעיף 5(ב)] , במלואן.
על מנת שאבהיר את נימוקיי בצורה טובה יותר אצטט את סעיף 89 לפסק הדין במלואו, כדלקמן:

"אין מחלוקת שחוב המשכנתאות בגינו החל הבנק בהליכי מימוש המשכון נגרם בשל כך שהתובעים והנתבעים לא עמדו בהחזרי ההלוואות. אין מחלוקת שהמנוחים לא היו חייבים בהחזר ההלוואות. בנוסף אין גם מחלוקת ששעבוד המגרש לטובת החזר ההלוואות שנטלו התובעים והנתבעים כלל גם את שיעבוד הדירות של התובעים והנתבעים, ועל כן, פדיון המשכון על ידי המנוחים שחרר למעשה את דירות התובעים והנתבעים מהמשכון ומאפשר למעשה את השלמת רישום הדירות על שמם בדרך של רישום בית משותף. ביחס שבין העיזבון לתובעים ולנתבעים, חל סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, ולכן אני קובע שחלקו של התובע והנתבע בעיזבון המנוח או המנוחים על פי חלקם בצו קיום הצוואה שניתן על ידי במסגרת פסק הדין מיום 14.8.13 ישמש בראש ובראשונה לתשלום החוב למר אסייג בחלקים שווים. ככל שקיימת יתרה לתשלום החוב שלא נפרעה מחלקיהם של התובע והנתבע ישלים זאת העיזבון מיתרת הכספים.
ככל שעומדת לתובע ולנתבע יתרה לאחר תשלום החוב למר אסייג תועבר היתרה בכפוף להוצאות העיזבון (שכ"ט מנהל העיזבון וכיוצ"ב) לתובעים ולנתבעים בכפוף לכל המגבלות הקיימות, אם קיימות, על העברה כזו".

סבורני כי האמור בסעיף זה מלמד מדוע סבר השופט בפסק הדין כי החזר החוב לעיזבון, לאחר תשלומו על ידי העיזבון (סעיף 88 לפסק הדין) צריך לבוא דווקא מתוך חלקיהם של האחים דוד ויוסף, והדברים מדברים בעד עצמם.
זאת ועוד, צודק מנהל העיזבון כשציין בטיעוניו [ראה סעיף 9(ב+ג) לעיל], כי בזכות פדיון המשכנתא שרבצה על נכס המקרקעין, פדיון שהתאפשר על ידי המנוחים (ההורים של היורשים דנן) בזכות ההלוואה שנתן המשיב 4, נשאר האח יוסף, החייב, עם דירת מגורים שבנה על נכס המקרקעין, כשהיא נקייה משיעבודים, ועשויה לשמש להעשרת קופת הפש"ר. לכן, העברת חלקו של האח הח ייב בעיזבון, בניגוד להוראת פסק הדין, לקופת הפש"ר, מהווה מעין התעשרות כפולה של קופת הפש"ר.
התעשרות ראשונה – בכך שחלקו בעיזבון, כדרישת הנאמן, יעבור לקופת הפש"ר.
התעשרות שנייה – בכך שקופת הפש"ר עשויה להתעשר מדירת המגורים של החייב, שנותרה בידיו רק בזכות אותה הלוואה שנתן המשיב 4.
לכן, סבורני שהצדק, ההגינות והשכל הישר, מחייבים במקרה הספציפי הנדון על נסיבותיו, ליישם את הוראת סעיף 89 לפסק הדין ככתבה וכלשונה, ואפילו סבור הנאמן כי אינה עולה בקנה אחד עם דיני פשיטת הרגל.
לבית משפט לפשיטת רגל יש סמכות לסטות לעיתים מדיני פשיטת הרגל, כשהצדק וההגינות מחייבים זאת [ראה כאמור פש"ר(ת"א) 2196/08 המוזכר בסעיף 12 לעיל], וזה המקרה המתאים לנקוט כך.

14. סבורני גם שיש טעם לפגם בהגשת הבקשה לבית משפט זה, מבלי שהנאמן, שהיה מעורב בהליך בבית המשפט לענייני משפחה (ראה דברי מנהל העיזבון עמ' 10 לפרוטוקול יום 13/11/16 שורות 27-32), העלה את סוגית חלקו של החייב בעיזבון, שאמור לטענתו לעבור בשלמותו לקופת הפש"ר , בבית המשפט לענייני משפחה, ו/או מבלי שניסה להגיש בשם החייב ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על קביעת השופט קמא בסעיף 89 לפסק הדין.
ככל שסבר הנאמן, שהוראותיו של השופט קמא בסעיף 89 לפסק הדין הן שגויות (בבקשה למתן הוראות, בראש פרק "טענות הנאמן", ייחס הנאמן את האמור בסעיף 89 לפסק הדין כ "טעות" של בית המשפט קמא), היה עליו ל פנות לבית משפט לפשיטת רגל ולבקש את רשותו להגיש ערעור על פסק הדין בשם החייב.
כך לא נהג הנאמן במקרה זה, וערעורו של דוד שהוגש על פסק הדין נדחה.
פסק הדין היום הוא פסק דין חלוט, שקשה להתעלם ממנו, במיוחד לנוכח הנסיבות המיוחדות במקרה זה כפי שפירטתי בסעיף 13 לעיל.

הנאמן אמנם טען במסגרת תשובתו (לתגובת מנהל העיזבון) כי איננו מבקש להשיג על פסק הדין, אלא מב קש ליישם את הוראותיו האופרטיביות על פי דיני פשיטת הרגל כמו פסק דין למזונות (סעיף 128 לפקודה – קציבת מזונות) או כל פסק דין כספי אחר. דא עקא, שיש הבדל בין יישום פסק דין חלוט אחר במסגרת הליך פשיטת רגל ובין יישום פסק הדין במקרה דנן.
בפסק דין חלוט אחר, בדרך כלל בית המשפט שנותן את פסק הדין לא קובע כיצד ייגבה החוב נשוא פסק הדין, והדבר נתון לשיקול דעתו של הזוכה בפסק הדין (הנושה).
הנושה יכול לפנות להליכי הוצל"פ או להליכי פש"ר.
במקרה דנן על נסיבותיו המיוחדות כמפורט בסעיף 89 לפסק הדין, השופט קמא לא רק קבע את החוב לעיזבון (התשלום למשיב 4) אלא גם את דרך הפירעון (ניכוי מחלקם של האחים בעיזבון).
בנסיבות אלה, ומשהנאמן היה מעורב בהליך המשפטי האמור, היה מצופה ממנו לא להסתמך רק על הוראות בית משפט לפשיטת רגל במסגרת "בקשה למתן הוראות" (כפי שעשה בפועל), אלא היה עליו לפנות, תוך כדי התנהלות ההליך המשפטי בבית המשפט לענייני משפחה, ולהפנות את תשומת ליבו למעמדו המיוחד של האח יוסף כחייב בפש"ר, ו/או לפנות לבית משפט לפשיטת רגל מיד לאחר מתן פסק הדין, ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין בשם החייב.
בשתי פעולות אלה כאמור, לא נקט הנאמן במקרה דנן.

15. לאור כל האמור לעיל, ומטעמי צדק והוגנות, ומכוח סמכותי על פי סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל, אני מורה כדלקמן:

א. אין מניעה כיום לשלם למשיב 4 מתוך כספי העיזבון הכלליים, טרם חלוקתם ליורשים, כפי שאף הוריתי בהחלטתי מיום 21/7/16.

ב. ליישם את הוראות סעיף 89 לפסק הדין ככתבן וכלשונ ן.

ג. ככל שלאחר יישום הוראות סעיף 89 לפסק הדין תיוותר יתרה לטובת החייב בחלקו בעיזבון, תועבר יתרה זו על ידי מנהל העיזבון לקופת הפש"ר של החייב.

16. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.