הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 11068-05-15

בפני כב' השופט שמואל מנדלבום

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
מחאמיד מחמוד, ת"ז XXXXXX684
להלן: "החייב"
ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
ענת רום, עו"ד
"המנהלת המיוחדת"

פסק דין

בפני בקשת החייב להכרזתו פושט רגל;

ביום 16.6.15 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 1,345,468 ₪ ל- 14 נושים, כאשר מושת עליו תשלום חודשי בסך של 350 ₪ החל מיום 1.8.15.

עד מועד הגשת הודעת העדכון מטעם המנהלת המיוחדת ביום 11.2.19 הוגשו נגד החייב 13 תביעות חוב בסך כולל של 1,255,109 ₪. תביעות החוב נבדקו ואושר סך של 840,935 ₪ מתוכם סך של 8,914 ₪ בדין קדימה.

בדו"ח המסכם שהוגש ביום 30.1.18 המליצה המנהלת המיוחדת על ביטול ההליך הן בשל מחדלי החייב בהליך והתנהלות חסרת תום לב במסגרתו והן בשל נתונים שלטענת המנהלת המיוחדת מעידים על חוסר תום לב מצד החייב בשלב יצירת החובות. בעניין זה תואר כי החייב טען כי בשנת 2007 פתח תיק עוסק מורשה והחל לפעול בעסק שהקים כקבלן שלדים וכי לאחר מכן הקים בשנת 2008 חברת "אל מהראן לבניה" אשר פעלה עד שנת 2009 שהמשיכה את הפעילות של העסק וכי בשנת 2009 סגר החייב את החברה עם חובות כבדים, לרבות לרשויות המס, מאחר ולטענתו הוא לא ידע להתנהל מבחינה כספית. צויין עוד כי החייב מסר כי נטל שיקים מבתו לצורך עבודה שוטפת בעסקיו ומסר שיקים אלו לספקים, כשידע שאין ידה של בתו משגת לשלם עבור השיקים וכי פתח תיק עוסק מורשה על שם בנו על מנת לעקוף מגבלות חוקיות שהושתו עליו מלנהל עסקים ופעל במסגרת אותו עסק וסיבך גם את בנו בחובות. עוד דווח כי החייב הורשע בעבירות מס אגב עסקיו ואף בנה את ביתו על קרקע חקלאית-ללא היתר בניה- ועל כך נתבע גם על ידי הועדה לתכנון ובניה

יש לציין כי החייב הצהיר בבקשתו העיקרית, בין היתר, על חוב בסך 47,384 ₪ לועדה לתכנון ובניה עירון ודווח בהקשר זה כי החייב נתבע ע"י הועדה לתכנון ובניה בגין קנס שקיבל בשל כך שבנה את ביתו ללא היתר (ואולם לא הוגשה תביעת חוב מטעם הועדה לתכנון ובניה כפי שציינה המנהלת המיוחדת בהודעותיה). ממכתב הועדה שצירף החייב לתגובתו מיום 18.10.18 עולה כי ביום 10.9.2008 נגזר דינו של החייב בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה בגין הרשעתו בבניה ללא היתר ובמסגרת גזר הדין הושת עליו קנס בסך של 20,000 ₪ ואגרת בנייה בסך של 8,100 ₪.

לעניין התנהלות החייב בהליך, דווח כי החייב אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו, המציא דו"חות דו חודשיים רטרואקטיביים שאינם מלווים באסמכתאות מלאות כנדרש וכי החייב שילם את התשלומים החודשיים לפי צו התשלומים במקבצים.

הדיון הראשון שהתקיים בפני בבקשת החייב ביום 31.1.18 התמקד במחדלי החייב בהליך כפי שדווח בדוח המסכם, לרבות אי הגשת דו"חות דו חודשיים מגובים באסמכתאות כנדרש וצבירת חוב פיגורים בתשלומים החודשיים ולאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ובשים לב לכך שהחייב התחייב בפני כי בכוונתו למלא אחר הוראות ההליך, וכי לא עשה כן עד היום בשל משבר משפחתי שהסתיים, החלטתי ליתן לחייב הזדמנות אחרונה למלא את הוראות ההליך, ובכלל זה להמציא למנהלת המיוחדת מסמכים ונתונים שיידרשו על ידה, סילוק חוב הפיגורים והגשת דו"חות דו חודשיים כנדרש.

לפי הודעת עדכון מטעם המנהלת המיוחדת מיום 15.10.18, החייב סילק את חוב הפיגורים והחל להגיש דו"חות אם כי ללא אסמכתאות מאמתות להוצאותיו ולאמור בהם וכן דווח כי החייב לא המציא נתונים אודות הכנסת אשתו, מקום מגוריו הנוכחי, פרטים ומסמכים אודות הבית שבנה ללא היתר בניה וצו ההריסה שהושת עליו וכן החייב לא המציא מסמכים לעניין העסקים שניהל ומועד סגירתם ודו"ח מסלקה פנסיונית. לאור האמור, המנהלת המיוחדת נותרה בעמדה שיש לדחות את בקשת החייב להכרזתו פושט רגל ולהורות על ביטול ההליך.

בתגובתו להודעת המנהלת המיוחדת מיום 18.10.18 ביקש החייב לדחות את טיעוני המנהלת המיוחדת בדבר חוסר תום לב ביצירת החובות ובהתנהלות החייב בהליך ואת הבקשה לביטול ההליך. בתגובתו, החייב הציע להשלים תקופה נוספת של 36 חודשים נוספים בהליך ולשלם את צו התשלומים הנוכחי בסך של 350 ₪ כך שישלם סך כולל של 26,600 ₪ מתחילת ההליך עד סופו.

בדיון השני שהתקיים בבקשת החייב ביום 21.10.18, המנהלת המיוחדת התנגדה לתכנית הפרעון שהציע החייב בתגובתו ולאחר ששמעתי את הצדדים סברתי כי אין מנוס ממינוי שמאי אשר יעריך את שווי זכויות החייב בבית המגורים שבו הוא מתגורר לרבות המקרקעין שבהם מצוי בית המגורים תוך מתן המשקל הראו לעובדה כי לבית המגורים אין היתר בנייה ועל פי הנטען התקיימו הליכים משפטיים כנגד החייב בגין בנייתו.

בהמשך להחלטה האמורה הוגשה ביום 5.2.19 חוות דעת שמאית מטעם השמאי אלי בוכריס ממנה עולה כי לחייב 33/290 מזכויות הבעלות בחלקה 17 בגוש 20365 המהווים מגרש בשטח של כ-248 מ"ר ובית המונה 5 חדרים קומת קרקע+מרתף כאשר הבית נבנה ללא היתר בניה. בהתאם להערכת השמאי, שווי הנכס כפנוי עומד על סך של 750,000 ₪. עוד צויין בחוות הדעת השמאית כי מבדיקה שערך השמאי, לאור דברי החייב לפיהם קיים צו להריסת המבנה, לא נמצא צו כאמור בוועדה המקומית לתכנון ובניה והחייב שהתחייב להציג את הצו לא הציג אותו נכון למועד עריכת חוות הדעת השמאית כך שחוות הדעת מתייחסת לשווי הנכס ללא צו ההריסה.

בדיון השלישי שהתקיים לפני בבקשת החייב ביום 18.2.19 המנהלת המיוחדת עמדה שוב על מחדלי החייב בהליך ונותרה בעמדתה כי החייב מתנהל בחוסר תום לב במהלך ההליך וטרם הוכיח תום לב ביצירת החובות והואיל וכך יש להורות על ביטול ההליך; בהקשר זה דווחה המנהלת המיוחדת כי החייב טרם דיווח על הכנסת אשתו, על הכנסת הבן הבגיר שמתגורר איתו וכן כי החייב אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. עוד דווח כי מהדו"חות שהגיש החייב עולה כי בחודש יוני 2018 הוא העתיק את מקום עבודתו ועדיין מדווח על שכר נמוך משכר המינימום וכי החייב כיום רשום כעובד יחיד בחברת "אוורסט פסגות שלג ובניו" וכי לא משולמים לו כספים בגין זכויות סוציאליות. עוד נטען כי החייב טרם המציא למנהלת המיוחדת דו"חות בנוגע של העסקים שניהל בעבר בטרם מתן צו הכינוס וכן לא המציא דוח מסלקה פנסיונית.

יחד עם זאת, המנהלת המיוחדת מסרה כי לא תתנגד להעברת הצעת הסדר מטעם החייב לנושים ובלבד שההצעה לא תפחת מ-30% דיבידנד נטו והדגישה כי החייב מתגורר יחד עם משפחתו בבית גדול שנבנה ללא היתר על קרקע שבבעלותו ובכך אין הוצאות דיור ל"תא המשפחתי" של החייב. כמו כן הדגישה המנהלת המיוחדת כי מדובר בשני בני זוג בשנות ה-50 לחייהם שילדיהם בגירים המתגוררים באותו נכס כך שגם לפני נתוני ההכנסה המדווחים (סך של כ-9,000 ₪ ביחד) והעובדה כי אין הוצאות דיור, ומבלי להתחשב בזכויותיו של החייב בנכס ובשים לב לחובת הבגירים המתגוררים איתם ללא הוצאות דיור לסייע לחייב, ניתן להורות על הגדלת צו התשלומים לסך של 2,500 ₪.

ב"כ הכנו"ר סבורה כי בנסיבות יש להעמיד את קופת הכינוס ע"ס 240,000 ₪.

ב"כ החייב טענה בתגובה כי החייב שיתף פעולה עם השמאי והמציא צו הריסה שניתן לטענתו ביום 10.9.2008 בעניין הנכס, ולאור צו ההריסה, החייב לא מסכים לגילום זכויותיו בנכס כפי שביקשה המנהלת המיוחדת.

החייב הציע בסופו של דבר תכנית פרעון לפיה יוסיף לקופת הכינוס סך של 144,000 ₪ ב- 72 תשלומים שווים חודשיים ורצופים בסך של 2,000 ₪ כ"א. בהקשר זה נטען כי יש להתחשב בהכנסת החייב (סך של 4,800 ₪ כיום) שהיא המשכורת הריאלית של החייב לפי נתוניו היום ונטען כי לאחר שהחייב חזר לגור עם אשתו הוא משתתף בהוצאות הבית השוטפות (בסך כ- 2,500 ₪ לחודש) אך אינו חב בהוצאות האשה עצמה והכנסותיהם מופרדות וזאת כפי שהוסעם בין בני הזוג כתנאי לחזרת החייב לגור בבית עם אשתו.

לאחר שלא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמה, קבעתי בהחלטתי מתום הדיון כי יינתן על ידי פסק דין מכוח סמכותי על פי סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן-"הפקודה") וכעת עלי לדון בבקשת החייב להכרזתו פושט רגל ולקבוע תכנית פרעון בעניינו של החייב ללא הסכמת הצדדים ולצורך מתן הפטר וסיום ההליך בעניינו.

המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, ע"פ הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם.  בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, בעמ' 173; כן ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) עמ' 749 בעמ' 756). וראה גם ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (9.8.2009).

מטיעוני בעלי התפקיד שנרשמו בפרוטוקול הדיון האחרון שהתקיים ביום 18.2.19 ניתן להיווכח כי אינם מתנגדים להכרזת החייב פושט רגל והמחלוקת התמקדה בסכום תכנית הפרעון שיש לקבוע בעניינו של החייב וזאת מבלי שהמנהלת המיוחדת וויתרה על עמדתה כי החייב התנהל בחוסר תום לב במסגרת ההליך ולא הוכיח את תום ליבו בשלב יצירת החובות. במצב דברים זה אני נכון בשלב זה להיעתר לבקשת החייב וזאת בכפוף להוראות שאקבע בהמשך פסק הדין בהתייחס לתכנית הפרעון ותנאיה;

לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומכריז כי החייב פושט רגל.

כל ההגבלות שהוטלו על החייב יעמדו בעינן.

עו"ד ענת רום תשמש כנאמנת בהליך, כנגד חתימה על התחייבות עצמית על סך 50,000 ₪, להבטחת מילוי תפקידה.

לאור תוצאות ההליך, ישולמו הוצאות ההליך ושכר המנהלת המיוחדת, בהתאם להנחיות הכונ"ר.

עסקינן בהליך פש"ר החוסה תחת הרפורמה בהליכי פשיטת רגל של חייבים שהנהיג הכונ"ר ובבואו לקבוע תכנית פרעון, על בית המשפט לאשר סכום תכנית פירעון המשלב ומאזן כראוי בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייב, ובין שמירה על רמת הכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייב. הכל בשים לב להכנסתו הנוכחית של החייב ופוטנציאל השתכרותו. בעניין זה אפנה לדברים שרשמתי בהתייחס לבקשה להפחתת צו תשלומים חודשיים בפש"ר (חיפה) 53511-07-15 חלבי נ' הכונ"ר מחוז חיפה, (26.1.17) ולאסמכתאות שהבאתי שם, והם יפים גם לענייננו. ראו גם החלטתי בפש"ר (חיפה) 3239-12-10 תומר גברה נ' הכונ"ר מחוז חיפה (10.9.17).

לאחר שעיינתי ושקלתי את מכלול הנתונים של התיק, לרבות נתוניו האישיים של החייב-גילו (החייב בן 54), הכשרתו המקצועית והעובדה כי לחייב אין ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו, הכנסות התא המשפחתי, מצבת הנשייה ובהתחשב בהערכת שווי זכויותיו של החייב בנכס כפי שהוערך על ידי שמאי המקרקעין, שלא נסתרה על ידי החייב, ובשים לב לנתוני הנכס ולעובדה כי מתגוררים בו בני משפחת החייב הבגירים בלי לשאת בהוצאות דיור אני סבור כי קביעת תכנית פרעון ע"ס 180,000 ₪ שישולם על ידי החייב ב- 60 תשלומים שווים של 3,000 ₪ כ"א בנוסף לסכום שכבר נצבר בקופת הכינוס (לאחר ניכוי שכ"ט שמאי) ובנוסף לסילוק חוב הפיגורים (ככל שקיים נכון להיום חוב פיגורים בתשלומים החודשיים), הינה תכנית פרעון סבירה בנסיבות;

בקביעת סכום תכנית הפרעון התחשבתי כאמור גם בזכויותיו של החייב בנכס שנבנה ללא היתר ונתוני הנכס ואין בידי להתחשב בקיומו של צו הריסה כפי שנטען על ידי החייב שכן צו כזה לא הוצג לעיונו של השמאי נכון למועד עריכת חוות הדעת השמאית וכן לא הוצג לבית המשפט, אך לקחתי בחשבון גם את הקשיים הצפויים במימוש הנכס, בשים לב למקום מגורי החייב, ובשל העדר היתר בנייה.

כמו כן, נתתי משקל לכך שהחייב לא הציג נתונים או מסמכים המצדיקים את הכנסתו הנמוכה, ובנסיבות אלו ובהינתן גילו של החייב והעדר מצב רפואי המשפיע על יכולת כושר השתכרותו, יש לייחס לחייב פוטנציאל השתכרות העומד לכל הפחות על שכר מינימום (כ- 5,300 ₪). בהנחה שהחייב אכן יממש את פוטנציאל השתכרותו ושכרו יעלה לשכר מינימום, הרי שתתווסף להכנסה החודשית הכנסה בסך של כ- 1,000 לפחות ₪ ובנסיבות אלו תשלום חודשי נדרש בסך של 3,000 ₪ הינו תשלום סביר.

כמו כן בקביעת סכום תכנית הפרעון נתתי משקל לספקות הלא מבוטלים שהעלתה המנהלת המיוחדת באשר לתום ליבו של החייב ביצירת החובות ולמחדלי החייב והתנהלותו במסגרת ההליך, לרבות העובדה כי טרם המציא למנהלת המיוחדת דו"חות ומסמכים אודות העסקים שהפעיל בטרם ניתן צו הכינוס, דו"ח מסלקה פנסיונית עדכני והעדר אסמכתאות מלאות לדו"חות הדו חודשיים שהוגשו מטעמו.

בנסיבות המתוארות, לטעמי צו התשלומים האמור משקף תשלום המאזן בין צרכי החייב ובני משפחתו, לבין אינטרס הנושים להיפרע מהחייב והוא כולל גילום סביר של שווי זכויותיו של החייב בנכס בו הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו ובשים לב לכך שהחייב מצוי כבר בהליך הפש"ר מחודש יוני 2015 ( כ-49 חודשים) , ולאור אחת מתכליות הליך הפש"ר לאפשר לחייב שיקום כלכלי של חייו ופתיחת "דף חדש " לאחר תקופה מסויימת, היה מקום לקביעת תקופה קצרה יותר לתוכנית הפרעון, אך מתוך רצוני לקבוע תשלום חודשי שהחייב יוכל לעמוד בו קבעתי כאמור פרק זמן נוסף של 60 חודשים במהלכם ישלם החייב את צו התשלומים האמור.

סיכומו של דבר, מאחר ולא הושגה הסכמה בין הצדדים כמתואר לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 62 לפקודה, אני קובע תכנית פרעון כאמור שלפיה יוסיף החייב לקופת הכינוס, בנוסף לסכום שכבר נצבר בקופה לאחר ניכוי שכ"ט שמאי, סך נוסף של 180,000 ₪ שישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים בסך של 3,000 ₪, וסכם זה מגלם את זכויות החייב בבית המגורים שבו הוא מתגורר.

בנוסף יסלק החייב את מלוא חוב הפיגורים שנצבר לחובתו בתשלומים החודשיים (ככל שפיגור כאמור קיים).

אני נותן לתוכנית הפירעון כפי שנקבעה על ידי תוקף של צו הפטר מותנה. וככל שהחייב ישלם את הסכומים האמורים, הוא יהיה זכאי לקבלת צו הפטר חלוט.

על תוכנית הפירעון יחולו התרופות המפורטות שלהלן:.

(א) פיגור של שלושה (3) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשישה (6) חודשים נוספים מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה.
(ב) פיגור של שישה (6) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשנה נוספת מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה וכן להשבת המגבלות שהוסרו, ככל שהוסרו.

(ג) פיגור מצטבר של תשעה (9) פיגורים בתשלומים החודשיים יוביל לביטול הליכי הפש"ר, ביטול ההפטר המותנה וביטול ההכרזה על פשיטת הרגל, בהתאם להוראות סעיף 55(ב) לפקודה. במקרה זה, לא יוסרו מפושט הרגל הגבלות על פי דין הנובעות מן ההכרזה ובמידה וייוותרו נכסים לזכות החייב, הם יוקנו לנאמן גם לאחר ביטול ההכרזה, בהתאם להוראות סעיף 55(ד) לפקודה, שיהיה רשאי לפעול למימושם לטובת קופת הנושים.

(ד)כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייב מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' ביטוח, זכויות להחזרי מס וכדומה) ולא דווחו על ידי החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם מיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תוכנית הפירעון או לאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט.

הסתרת מידע מהכונ"ר ובית המשפט בנוגע לזכויות החייב, עשויה לשמש גם עילה לביטול הליכי פשיטת הרגל או ביטול ההפטר, במידה וניתן, ולהגשת כתב אישום פלילי כנגד החייב. זאת, בנוסף על מימוש כל נכסי החייב לזכות הנושים.

כל עוד החייב עומד בתנאי תוכנית הפירעון ומשלם לקופת הכינוס סכום שלא יפחת מן הסכום של 3,000 ₪, יהא פטור מהגשת דוחות דו חודשיים.

הואיל ופסק הדין ניתן שלא במסגרת הדיון שהתקיים בתיק, אני מורה כי פסק הדין לעיל יהיה פסק דין מותנה, אשר ייכנס לתוקפו רק לאחר שב"כ החייב ימציא לתיק בית המשפט בתוך 60 יום מהיום אישורי מסירה המאשרים כי כל נושי החייב המוצהרים והנושים שתביעות החוב שלהם אושרו קיבלו לידיהם העתק של פסק הדין במסירה אישית, ובמקרה ולא תוגש התנגדות מצד מי מהנושים האמורים בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין לידיהם, ייכנס פסק הדין לתוקף ללא דיון נוסף.

ככל שלא יומצאו אישורי המסירה בתוך 60 יום מהיום, תוחזר חובת הגשת הדו"חות הדו חודשיים.

הנאמנת תגיש ביום 1.9.2020 הודעת עדכון בדבר עמידת החייב בתכנית הפירעון.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, 29 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.