הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה פר"ק 18969-02-12

בפני
כב' השופטת בטינה טאובר

בעניין:
חוק העמותות, התש"ם-1980
להלן: "החוק"

ובעניין:
פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983
להלן: "הפקודה"

ובעניין:
אלג'ורבאל (ע"ר) (בפירוק), ע.מ. 580160992
להלן: "העמותה"

ובעניין:
עו"ד גב' קרן אבידן
להלן: "המנהלת המיוחדת"

ובעניין:
רשם העמותות
להלן: "הרשם"

ובעניין:
פתחיה עזאם, ת.ז. XXXXXX020
להלן: "גב' עזאם"

ובעניין:
עבאסי עלי, ת.ז. XXXXXX711
להלן: "נושא המשרה/המשיב"

החלטה

מבוא

1. ביום 21/04/16 ניתנה על ידי בית משפט זה החלטה לפיה נדחתה על הסף מחמת התיישנות בקשה למתן הוראות שהגישה עו"ד גב' קרן אבידן בתפקידה כמנהלת מיוחדת של עמותת אל ג'ורבאל (להלן: "המנהלת המיוחדת" ו-"העמותה" בהתאמה), לחיוב נושא המשרה, מר עלי עבאסי (להלן: "המשיב"), בחובות העמותה ובהשבת סך של 8,592,978 ₪ שנטען כי המשיב גזל מהעמותה. זאת, לאחר שהתברר כי עוד ביום 14/05/06 הוגשה התלונה שבעטיה הגישה המנהלת המיוחדת ביום 13/01/14 – בחלוף 8 שנים ממועד הגשת התלונה – את הבקשה לחיוב נושא המשרה. הבקשה למתן הוראות הוגשה מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), וסעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות").

2. המנהלת המיוחדת ורשם עמותות הגישו לבית המשפט העליון שני ערעורים על החלטת בית המשפט מיום 21/04/16 – ע"א 4295/16 וע"א 4837/16. בפסק דין מיום 10/01/18 קיבל בית המשפט העליון את הערעורים, קבע כי התביעה לא התיישנה והורה על החזרת התיק לבית משפט זה על מנת לדון במחלוקות לגופן.

3. בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 10/01/18, ניתנה לצדדים שהות להודיע אם ברצונם להגיש טיעונים משלימים. המנהלת המיוחדת בחרה שלא להגיש סיכומים משלימים, ולאחר מספר אורכות שהתבקשו, הודיע ב"כ המשיב כי אף המשיב אין בכוונתו להגיש סיכומים משלימים, ואולם בכוונתו להגיש ערעור על הכרעת בעלת התפקיד, עו"ד מיכל גלבוע, בתביעת החוב שהוגשה על ידי משרד החינוך התרבות והספורט להשבת כספי תמיכות שקיבלה העמותה מהמשרד בשנים 2004-2006, בסכום של 1,642,978 ₪ (סכום נתבע בפועל 2,952,738 ₪). במסגרת החלטתה קיבלה בעלת התפקיד את תביעת החוב במלואה. ערעור כאמור הוגש על ידי המשיב וטרם ניתנה בו החלטה.

התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

4. התשתית העובדתית הובאה בהרחבה בהחלטה מיום 21/04/16. יחד עם זאת, ולמען הנוחות, תפורט להלן התשתית העובדתית הרלוונטית, בשינויים המחויבים.

5. ביום 26/04/90 נרשמה העמותה במשרדי רשם העמותות. מטרותיה של העמותה, על פי מסמכי הייסוד ותעודת הרישום היו כדלקמן: קידום פעולות תרבות וחינוך ופעילות קהילתית, באמצעות החזקת תיאטרון וניהולו וקיום הצגות למבוגרים ולילדים; קיום הצגות בפני תלמידי בתי ספר מכל הגילאים; הוצאת ירחונים תרבותיים; הקמת להקת פולקלור; קיום פעילות חינוך בתחום המדינה, לרבות השטחים המוחזקים, וכן בחו"ל.

6. משרדי העמותה וכן תיאטרון "אלג'ורבל" שכנו בחלק מבניין בן 4 קומות בשכונת אלפואר בשפרעם, אשר היה בבעלות המשיב, כאשר צוות עובדי העמותה מנה מנכ"ל, חשב ו-7 שחקנים.

7. עיסוקה של העמותה היה בעיקר בהפקות ובהעלאת הצגות ומופעי בידור בפני ילדים בגיל הרך ותלמידי בתי ספר במגזר הערבי, בעיקר באמצעות גורמי חוץ, אשר שימשו כקבלני משנה של העמותה.

8. הכנסותיה של העמותה נבעו ממספר מקורות וכללו תמיכות ממשלתיות, שניתנו במהלך שנים אחדות מאת משרד החינוך והתרבות לטובת קיום פעולות תרבות ערביות, הכנסות משיווק הצגות תיאטרון שהופקו על ידי העמותה, שמקור התשלום היה משרד החינוך, עיריות, בתי ספר, מתנ"סים, הרשות למלחמה בסמים, המטה לבטיחות בדרכים ועוד, וכן תשלום מזכייניות הטלוויזיה עבור הפקת תכניות טלוויזיה לערוץ הראשון, קשת וטלעד, והכנסות ממכירת פרסום וחסויות בקשר עם הפקת הערבזיון.

9. במהלך השנים בהן פעלה העמותה, ולדרישת רשם העמותות, עברה העמותה מספר הליכי ביקורת על ידי רואי חשבון שונים. מממצאי הביקורות, שהתקיימו בשנת 1996, בשנת 2000, בשנת 2001 ובשנת 2004, עולה, כי לא התגלו חריגות מהותיות מנהלים ותקציב, ואישור הניהול התקין לא נשלל מן העמותה.

10. ביום 14/05/06 התקבלה במשרדי רשם העמותות תלונה, בדבר אי סדרים בניהול העמותה ובהתנהלות בעלי התפקיד, אשר הוגשה על ידי הגב' פתחיה עזאם (להלן: "הגב' עזאם"). בעקבות תלונתה של הגב' עזאם, ובהמשך לפניית רשם העמותות, החל החשב הכללי של משרד האוצר בביצוע ביקורות עומק נוספות על פעילות העמותה. נוכח הליכי הביקורת שהחלו בשנת 2006, הוקפאו התמיכות בעמותה החל משנת 2006 ואלה לא חודשו. דו"ח הביקורת הסופי אשר נערך על ידי משרד רו"ח האוזר, נתיב, וקסלבאום, הוגש ביום 21/10/12 למשרד האוצר.

11. בין לבין, ביום 12/02/12, הגישה גב' עזאם בקשה לפירוק העמותה לאחר שהעמותה לא שילמה לה, לטענתה, את סכום הפיצויים, שהושת על העמותה בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתע"א 3159/06.

12. לאחר הגשת בקשת הפירוק על ידי גב' עזאם, ביקש רשם העמותות להצטרף להליך. ביום 04/06/12 נעתר בית המשפט לבקשת ההצטרפות של רשם העמותות, וכן ניתן צו פירוק לעמותה.

13. ביום 12/07/12 הורה בית המשפט, לבקשת רשם העמותות, על מינויה של המנהלת המיוחדת לתפקידה. לאחר מינויה הגישה המנהלת המיוחדת כאמור את הבקשה למתן הוראות לחיוב המשיב בהשבת סך של 8,592,978 ₪, על פי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות וסעיף 54 לחוק העמותות.

14. במסגרת הדיון בבקשת המנהלת המיוחדת התנהלו מספר ישיבות הוכחות. ביום 15/02/15 וביום 22/02/15 נשמעה עדותם של רו"ח אבנר וקסלבאום, הגב' עזאם והגב' אתי ברנפלד-לוי, שזומנו על ידי המנהלת המיוחדת. ביום 13/04/15, ביום 07/05/15 וביום 15/06/15 נשמעה עדותם של עדי המשיב: מר יוסף מחאג'נה, מר עלאא סריס, מר עאמר אבו אלהיג'א, מר מוחמד מחאג'נה, רו"ח כמאל מחמיד, הגב' ח'דרה חאמד, מר טארק סביחאת והמשיב.

טענות המנהלת המיוחדת ורשם העמותות

15. רשם העמותות והמנהלת המיוחדת טענו כי המשיב מעל בחובות האימון המוטלות עליו כנושא משרה בעמותה, וגזל את נכסיה ואת כספיה, כאשר העביר באופן שיטתי את כל ההפקות שהופקו בידי העמותה לחברת סאיד הפקות בע"מ (להלן: "חברת סאיד"), אותה ייסד לשם כך.

16. עוד טענה המנהלת המיוחדת, כי מעשי הגזילה בוצעו על ידי המשיב בדרכים שונות, ובין היתר, על דרך העברת סך של כ-116,000 ₪ לחנות הספרים של אחיו; שימוש במשרדי העמותה, בעובדיה, בשחקניה ובנכסיה לשם ניהול חברת סאיד; גביית דמי שכירות לא ריאליים מהעמותה בגין השימוש במבנה שבבעלותו; בניית קומות 3 ו-4 במבנה השייך למשיב על חשבון העמותה; העברת כספים בהיקפים גדולים לחברת ביסאן המצרית באמצעות חשבוניות פיקטיביות; קבלת פיצויי פיטורים מהעמותה פעמיים על אף שהמשיב התפטר מן העמותה מיוזמתו; ורישום רכבי העמותה על שמו של המשיב.

17. המנהלת המיוחדת טענה, כי על בית משפט ליתן משקל מיוחד לדו"ח הביקורת, שנערך על ידי רו"ח אבנר וקסלבאום, בשים לב להלכה הפסוקה ולהיקף הבחינה והחקירה העובדתית שעמדה ביסודו. כן ציינה המנהלת המיוחדת, כי לא ניתן לייחס משמעות לעובדה, כי ניתנו לעמותה מספר פעמים אישורי ניהול תקין, שכן אישורים אלה ניתנו לפני שנתגלתה התנהלותו של המשיב.

18. המנהלת המיוחדת שללה את טענות המשיב לפיהן העמותה החליטה על הפסקת ביצוע ההפקות משיקולים כלכליים, וכן טענה, כי לא הוצג על ידי המשיב פרוטוקול ישיבה, במסגרתה הוחלט על הפסקת פעילות ההפקות, ובנוסף, נתגלו סתירות בעדויות עדי המשיב ובמסמכים בכתב.

19. באשר לטענת המשיב, כי תלונתה של הגב' עזאם מונעת ממניעים זרים, טענה המנהלת המיוחדת, כי אין בסיס לטענה זו, שכן הגב' עזאם פעלה מראשית הדרך לשם הצלת העמותה, ומנגד, גרסתו של המשיב נעה בין גרסאות שונות, אינה אמינה ואף הינה עדות כבושה, שאין מקום ליתן בה אמון; ובכל מקרה, אין בטענה זו כדי לפטור את המשיב ממעשיו הפסולים.

20. לבסוף, טענה המנהלת המיוחדת, כי חוק העמותות אוסר באופן קטיגורי על חלוקת רווחי העמותה לחבריה, במישרין או בעקיפין, לרבות למייסד העמותה, ואם בוצעה חלוקה כאמור, חייב חבר העמותה להשיב את הכספים שקיבל. בהינתן האמור, טענה המנהלת המיוחדת כי יש לחייב את המשיב בחובות העמותה ובהשבת הכספים שגזל ממנה בסך של 8,592,978 ₪, כדלקמן:

א. סכום של 3,600,000 ₪ שמגלם הפסד של 360,000 ₪ לשנה בגין הפסקת פעילות הערביזיון, משך תקופה של 10 שנים.
ב. סכום של 2,500,000 ₪ שמגלם הערכה של התגמולים שקיבלה חברת סאיד בגין הפקות ששווקו על ידה, ובכללן "קוקטייל", "בשיא הכנות", "פטפוטים עם זוהיר בהלול", ו"גיני הקפטן", לפי תשלום של 25,000 ₪ ל-100 תכניות.
ג. סכום של 735,000 ₪ (על דרך האומדנה) בגין מימון הוצאות חברת סאיד שבבעלות המשיב, לרבות מזכירות, מנכ"ל, שימוש בשחקנים, דמי שכירות, שימוש ברכבים, חשמל, מים טלפון נייח ונייד, תשתיות מחשוב, תקשורת, מיזוג אויר, ביטוחים והחזר הוצאות רכב והוצאות נסיעות (15,000 ₪ לחודש משך 7 שנים).
ד. סכום של 115,000 ₪ בגין החזר תשלומים שבוצעו לחנות הספרים שבבעלות אחיו של המשיב ללא הצדקה או אישור.
ה. סכום של 1,642,978 ₪ בגין גזילת כספי העמותה, לרבות השבת מענקי התמיכה, שהוענקו לעמותה ולא שימשו אותה כדין.

21. רשם העמותות הצטרף לטיעוני המנהלת המיוחדת. בנוסף, פירט רשם העמותות את הוראות הדין החלות על עמותות, את מעמדו של רשם העמותות ואת משמעותו של אישור ניהול תקין. לשיטת רשם העמותות עלה בידי המנהלת המיוחדת לבסס את התשתית לפיה המשיב ניצל את מעמדו כמנכ"ל בעמותה לשם הפקת רווחים אישיים, תוך הפרת הוראות הדין, ולכן, יש לקבל את בקשת המנהלת המיוחדת, לקבוע כי המשיב חייב בחובותיה של העמותה באופן אישי, וכן חייב לשלם לעמותה את הסך המפורט בסיכומי המנהלת המיוחדת.

טענות המשיב

22. המשיב סבור כי דין בקשת המנהלת המיוחדת להידחות. לטענתו, המנהלת המיוחדת לא הוכיחה את טענותיה נגדו, ובפרט לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, כאשר מועלות על ידה טענות מסוג תרמית. לטענתו, אין מקום לקבל את דו"ח הביקורת שערך רו"ח וקסלבאום, אשר עליו נסמכת המנהלת המיוחדת בבקשתה, בשל החשש לעיוות דין העולה מעריכת הדו"ח, שעה שבחקירתו של רו"ח וקסלבאום עלה, כי לא הוא זה אשר ערך את הביקורת, אלא שעיקרה בוצע על ידי רו"ח אלחנתי, שלא העלה את ממצאיו על הכתב. עוד טען המשיב, כי לדו"ח הביקורת לא צורפו פרוטוקולים, שהיוו בסיס למסקנות הדו"ח, ומסמכים נוספים שעמדו בפני רואי החשבון, לא ניתן לדעת מדו"ח הביקורת, אלו פעולות בוצעו על ידי מי מרואי החשבון, ולא הייתה למשיב האפשרות לחקור את רו"ח אלחנתי על מסקנותיו.

23. מכל מקום טען המשיב, כי הביקורת שבוצעה כנגד העמותה הייתה לא עניינית, ולכן לא ניתן ליתן לדו"ח הביקורת, אלא משקל אפסי. לטענת המשיב, החליט המבקר מראשית הדרך לקחת צד וניהל את הביקורת באופן רשלני, כאשר נמנע מלהתייחס לטענות העמותה, לרבות לעניין גניבת מסמכי העמותה בידי הגב' עזאם, והתעלם מן העובדה, כי המשיב הציג דו"חות כספיים של חברת סאיד, כחלק מנספחי תצהיר עדותו. עוד טען המשיב כי העמותה וחבריה שיתפו פעולה עם רו"ח וקסלבאום, בכל הנוגע להליכי הביקורת, ולא ראוי היה, כי רו"ח וקסלבאום יזקוף לחובת המשיב את אי יכולתו של המשיב לאתר מסמכים מעבר לשבע שנים. זאת ועוד, המשיב סבור, כי לא ניתן היה להתעלם מביקורות העומק שבוצעו לעמותה משך השנים והיה על רו"ח וקסלבאום לקבל, לכל הפחות, את גרסתם של אותם רואי חשבון, אשר ערכו בזמן אמת מספר ביקורות עומק לעמותה ולא מצאו כל דופי בהתנהלות העמותה ונושאי המשרה בה.

24. עוד טען המשיב, כי יש להסתייג מכך, שבדו"ח הביקורת נכללו קביעות בסוגיות משפטיות, שאינן בתחום מומחיותו של רו"ח וקסלבאום. המשיב ציין, כי משחר פעילות העמותה הגישה העמותה בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק העמותות, את כל המסמכים הדרושים, ובפועל, קיבלה אישור ניהול תקין, לאחר שרשם העמותות בדק את כל המסמכים שהגישה העמותה, עד בסמוך למועד פירוקה.

25. עוד טען המשיב, כי המנהלת המיוחדת נסמכת על גרסתה של הגב' עזאם, למרות שכל רצונה של הגב' עזאם הוא לגרום למשיב נזק בכל דרך ולמרות התנהגותה המגמתית, אשר באה לידי ביטוי גם בחקירתה הנגדית, ואין מקום לקבל את ניסיונותיה של הגב' עזאם למזער את סמכויותיה ופעילותה בעמותה.

26. עוד ובנוסף טען המשיב, כי טענת המנהלת המיוחדת, לפיה חברי הועד היו אנשי קש, אשר המשיב שלט בהם, הינה חסרת שחר. טענה זו לא נטענה על ידי רו"ח וקסלבאום בדו"ח הביקורת, ובכל מקרה, המנהלת המיוחדת לא דאגה לזמן את נציגי הועד, על מנת שהם יביעו את עמדתם בפני בית המשפט. לגופו של עניין, טען המשיב, כי הועד ביצע את תפקידו בהתאם לכללי העמותות וכל פעילות העמותה הוכפפה למנגנון הועד בשיתוף גורמים מקצועיים שונים, ואין לייחס משקל לעובדה, ששניים מחברי הועד לא ידעו למסור נתונים כספיים בחקירתם הנגדית, שעה שחלפו למעלה מ-16 שנה.

27. המשיב כפר גם בטענה, לפיה העסיק קרוב משפחה כיועץ משפטי של העמותה. לטענת המשיב, עו"ד קייס מדלג' לא שימש כיועץ משפטי, אלא כנותן שירותים משפטיים חיצוניים, לצורך גביית חובות, וזאת לאחר נישואיו לביתו של המשיב. בכל מקרה, טען המשיב, כי על פי ההנחיות לניהול עמותות, ניתן להעסיק קרובי משפחה בתנאים, וכי המשיב לא חרג מתנאים אלה.

28. המשיב טען, כי אין יסוד לטענה, כי העמותה קיבלה תמיכות ממשרד התרבות, לאחר שהמשיב בדה פרויקטים שלא הייתה כוונה לקיימם, שכן אף רו"ח וקסלבאום אישר, כי משרד התרבות אינו מעביר תמיכות, אלא לאחר שהעמותה הציגה את התכנית ועל פי חשבוניות ההוצאות של כל פרויקט ופרויקט.

29. לגוף העניין, טען המשיב, כי פעילות העמותה הצטמצמה לתחום הניהולי, כאשר על התחום היצירתי היו אמונים היוצרים או הבמאים, אשר כתוצאה ממאמציהם קיבלו התוכניות השונות את צביונן. זאת ועוד, נטען כי שיטת העבודה שהונהגה בעמותה הייתה הפקה של תכניות נפרדות, שאינן מהוות סדרה נמשכת, כשכל פרק מהווה הפקה נפרדת, ולכן אין לקבל את טענת המנהלת המיוחדת כי המשיב גזל את זכויות העמותה. בכל מקרה, טען המשיב, כי לעמותה לא היו זכויות יוצרים בתכניות וכי זכויות היוצרים היו של היוצרים של כל אחת מן התוכניות, וממילא, מזמינת התכניות, ערוץ 2, הייתה רשאית בכל עת להפסיק את ההתקשרות.

30. המשיב הוסיף וטען, כי המנהלת המיוחדת לא הציגה ראייה שיש בה כדי לבסס את הטענה כי העמותה מימנה את פעילות חברת סאיד שבבעלותו. כן שלל המשיב את הטענה, כי תשלום ל"כל בו ספרים", חברה שהינה בבעלות אחיו של המשיב, הינה עסקה מלאכותית, שכן העמותה עשתה שימוש בספרים. המשיב אף דחה את טענת המנהלת המיוחדת, כי חייב את העמותה בחלק ניכר מעלויות מבנה שבבעלותו או שהשכיר לעמותה חלקים ממבנה בתמורה שהיא גבוהה מן המקובל באופן משמעותי.

31. המשיב טען, כי המנהלת המיוחדת לא הוכיחה כלל את הטענות לפיהן, הוציא המשיב כספים מן העמותה באמצעות חשבוניות פיקטיביות, שהופקו על ידי מקורבים עבור עבודות שלא בוצעו ו/או כי המשיב התפטר באופן פיקטיבי מן העמותה וקיבל בגין כך פיצויי פיטורין שלא כדין; ו/או כי המשיב העביר במרמה כספי העמותה לחברת ביסאן שבמצרים.

32. לסיכום, טען המשיב כי למעשה, המנהלת המיוחדת כלל לא הוכיחה את הנזק הנתבע על ידה מהמשיב, ולפיכך, לא ניתן לקבל את בקשתה. בהתאם, סבור המשיב כי אין מקום לקבל את בקשת המנהלת המיוחדת, שהועלתה לראשונה בסיכומים, לפיה על בית המשפט לפסוק על דרך האומדנה את חיובו של המשיב, שכן לטענתו, המנהלת המיוחדת כלל לא הניחה נתונים, שבעזרתם ניתן להידרש לחישוב על דרך האומדנה.

33. ביום 07/03/16 הודיע הכנ"ר, כי אין בדעתו להגיש סיכומים בבקשת המנהלת המיוחדת.

34. ביום 23/03/16 הגישה המנהלת המיוחדת סיכומי תשובה, במסגרתם התייחסה, בין היתר, לטענות המשיב, בכל הנוגע לדו"ח ביקורת העומק, לאישור ניהול תקין ולעדותה של הגב' עזאם.

35. ביום 21/04/16 ניתנה כאמור החלטה המורה על דחיית הבקשה למתן הוראות על הסף מחמת התיישנות.

36. על ההחלטה מיום 21/04/16 הוגשו שני ערעורים לבית המשפט העליון (ערעור המנהלת המיוחדת וערעור רשם העמותות). בפסק דין מיום 10/01/18, קיבל בית המשפט העליון כאמור את הערעורים, קבע כי לא חלה התיישנות, והחזיר את התיק לבית משפט זה, על מנת לדון במחלוקות לגופן.

דיון

37. בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות הינה דרך דיונית מיוחדת ומהירה שמאפשרת, במקרים מתאימים, הטלת חבות אישית על נושאי משרה שמעלו בתפקידם. ראו: רע"א 380/04 יעקב כהן, עו"ד נ' איתן ארז, עו"ד (06/06/14).

38. סעיף 373(א) לפקודת החברות, שכותרתו "ניהול עסק בתרמית", קובע כדלקמן:

"נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה; התברר בדיון כאמור, או לאחר מכן במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו".

39. סעיף 373 הינו סעיף עונשי בתכליתו, ולכן, הטלת אחריות אישית מכוחו תיעשה "בנסיבות חמורות, כאשר אין ספק בכך שמנהלי החברה פעלו על מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיו מודעים לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת החברה". ראה: בע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 027 (1996).

40. לעומתו, סעיף 374 לפקודת החברות, שכותרתו "עבירות שנתגלו בפירוק", קובע כדלקמן:

"התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים.".

41. ככלל, אין מניעה משימוש מקביל הן בסעיף 373 והן בסעיף 374 לפקודת החברות, בתנאי כי נושא המשרה לא יישא בחיוב כפול. יחד עם זאת, שני הסעיפים הנ"ל נבדלים זה מזה ושונים בתכליותיהם. בעוד שסעיף 373 לפקודה מתמקד במקרים חמורים ומקובל לראותו כסעיף בעל אופי עונשי, סעיף 374 לפקודה הינו בעל גוון אזרחי יותר, המאופיין בהטלת חיוב או פיצוי או השבה על נושא משרה. אפנה בעניין זה לדברי בית המשפט העליון בע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן (05/10/94):

"להבדיל מסעיף 373, שהוא בעל אופי עונשי, עניינו של סעיף 374 לפקודה מוגבל להענקת סעד של השבה או של פיצויים נגד דירקטור או נושא משרה, שיש עילה לחיובו. סעיף 374 מונה את העילות לחיוב. אך כבר הזכרנו, שלפי התפיסה הרווחת, אין הסעיף בא להוסיף על עילות התביעה העומדות למפרק מכוח הדין הכללי, ומטרתו היא אך להכשיר מסלול בירור מהיר ויעיל למיצוי העילות הקיימות. את העילות המפורטות בסעיף יש אפוא לפרש כהמחשה לעילות הקיימות, שהעיקריות שבהן: הפרת חובת הזהירות הנזיקית והפרת חובת האמונים, המוטלות על נושאי משרה בחברה. ... הפרת חובה מן החובות האמורות, שיש עמה פגיעה בזכות של החברה, או גרימת נזק לחברה, מקימה עילה לחיוב המפר, לפי העניין, בפיצויים או בהשבה."

ראה גם: ע"א 6924/14 דוד שיינין נ' גלרד תעשיות (1992) בע"מ (בפירוק) (18/04/16).

42. על רקע האמור, תיבחן להלן שאלת התנהלותו של המשיב ואם זו מקיימת את יסודותיהם של סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, באופן שמצדיק את חיובו האישי של המשיב בהשבת הכספים שנטען כי גזל מהעמותה. בטרם אדרש לשאלה זו, אתייחס לטענות המשיב לעניין קבילותו ומשקלו של דו"ח הביקורת.

43. בקשת המנהלת המיוחדת לחיוב המשיב בהשבת כספים נסמכת כאמור בעיקרה על דו"ח ביקורת עומק שהוגש בעניינה של העמותה בעקבות תלונתה של הגב' עזאם. במסגרת הדו"ח צוין כי הביקורת נתקלה במגבלות מהותיות בעבודתה, לנוכח העובדה כי מספר רב של אסמכתאות שנדרשו מהעמותה לא הומצאו לידיה, לרבות: תיעוד חוץ ופירוטים והסברים לשנים 1995-2003, ודפי בנק מהשנים 1995-1997; וכן לאור העובדה כי העמותה הגישה לביקורת הצהרות והסברים סותרים שאינם תואמים את הרישום בספריה ואת העובדות בפועל.

44. במסגרת דו"ח ביקורת העומק, פורטו עיקרי ממצאי הביקורת הנוגעים לפעילות העמותה, כדלקמן:

מופע הערביזיון שנתמך על ידי מינהל התרבות בשנת 2004 שווק בפועל בשם חברה פרטית שבשליטת וניהול מנכ"ל העמותה (המשיב), אשר ככל הנראה קיבלה גם חלק מההכנסות שהתקבלו בגינו.
נכון ליום 31/12/08 לעמותה איתנות פיננסית סבירה. יחד עם זאת, ככל שתידרש על ידי מינהל התרבות להשיב את כספי התמיכות בסך של 1,642,978 ₪, יכול הדבר לערער משמעותית את איתנותה הפיננסית.
קיימת אי התאמה מהותית בין דוחות הוצאות ההנהלה והכלליות שצורפו לבקשות התמיכה, לבין הוצאות ההנהלה וכלליות של העמותה בפועל על פי כללי הסיווג והמיון של החשב הכללי (להלן: "החשכ"ל").
העמותה חרגה בשנים 2004, 2005, 2006 ו-2009 מהשיעור המרבי של הוצאות הנהלה וכלליות שקבע החשכ"ל.
העמותה מקיימת מזה מספר שנים רק חלק ממטרותיה המאושרות.
העמותה אינה מנהלת פנקס חברים וחברי ועד מנהל במתכונת המתחייבת מסעיפים 18 ו-29 לחוק העמותות.
מוסדות החובה בעמותה אינם מתנהלים כנדרש בהוראות החוק, התקנון, הנחיות רשם העמותות, לניהול תקין וכללי מנהל תקין.
עולה חשד כי מנכ"ל העמותה (המשיב) העביר הפקות שהעלתה העמותה וניתב הכנסות המגיעות לה לחברה פרטית שבשליטתו. כמו כן קיים חשד כי העמותה מימנה הוצאות שוטפות של החברה הפרטית כאמור. צוין כי העמותה ומנכ"ל העמותה (המשיב) סירבו להעביר לביקורת דוחות כספיים ואסמכתאות הנוגעות לחברה.
עולה חשד כי העמותה מימנה עלויות בנייה של מבנה בן 4 קומות בעיר שפרעם שבבעלות המשיב ובה בעת שילמה למשיב דמי שכירות ופיצוי פיטורין ללא כל הצדקה.
עולה חשד לגבי תקינותן של עסקאות רבות שביצעה העמותה מאז שנת 1995 ועד למועד עריכת הדו"ח, לרבות נסיעות לחו"ל של המנכ"ל (המשיב), חברי ועד מנהל וקרוביהם שלא לצורך קידום מטרות העמותה, רכישת ציוד שבייעודו ו/או בהיקפים ובסכומים שבהם נרכש אינו עולה בקנה אחד עם צרכי העמותה, עסקה מלאכותית לרכישת זכויות יוצרים על ספרים מחנות בבעלות אחיו של המשיב, רישום רכבים שנרשמו על ידי העמותה על שם מנכ"ל העמותה ומכירתם לגורמים הקשורים לעמותה שלא על פי המקובל בשוק, תשלומי שכר ונלוות לעובדים פיקטיביים וכן תשלומי פיצויים למנכ"ל העמותה מספר פעמים שאינם מגיעים לו על פי חוק.
בעמותה לא קיימים נהלים כתובים כלל.
הנהלת החשבונות של העמותה נערכת על ידי מנהל חשבונות ללא הסכם, כאשר הסכומים המשולמים לו מידיי שנה בגין עבודה זו משתנים ללא כל הסבר הגיוני.
נכון למועד עריכת הדו"ח הנהלת החשבונות של העמותה נרשמת מידי חודש בחודשו ובאופן תקין למעט ניהול ורישום תשלומים מקופה קטנה.
מוסדות העמותה אינם מקיימים כל מעקב תקציבי או מעקב אחר פעילות העמותה בהתאם לתכנית עבודה סדורה.
הצעות התקציב שהגישה העמותה בבקשות התמיכה אינן סבירות ומנופחות ולא ניתן בהן ביטוי להוצאות מימון ובנקאיות.
הדוחות הכספיים של העמותה אינם ערוכים על פי ג"ד 69, תקן 5 וכללי חשבונאות מקובלים.
העמותה מעסיקה כיום מספר מצומצם ביותר של עובדים, מאחר ומרבית פעילותה מבוצעת על ידי גופים חיצוניים המשמשים כ"קבלני משנה" ואשר חלקם נתמכים בעצמם על ידי המדינה.
נכון למועד עריכת הדו"ח העמותה חתמה הסכמי העסקה עם עובדיה, שילמה שכר והעבירה ניכויים משכר בהתאם להוראות החוק. יודגש כי הקפדה זו נכונה לשנים 2009-2010, כאשר בכל הנוגע לשנים לפני כן לא הוצגו לביקורת הסכמי העסקה ודוחות נוכחות של חלק מהעובדים.
לעמותה מספר צדדים קשורים שלא ניתן לגביהם גילוי נאות בבקשות התמיכה, בדו"ח המילולי לרשם העמותות ולביקורת.
העמותה לא תיקנה חלק גדול מהליקויים שנמצאו בביקורת עומק קודמת שנערכה בה על ידי מערכת בקרת תמיכות מרכזית של החשכ"ל.

45. על רקע הממצאים שפורטו המליצה הביקורת למינהל התרבות, בין היתר, לשקול לדרוש את החזר כספי התמיכה שהועברו לעמותה בין השנים 2004-2006 בסך של 1,642,978 ₪ וכן קבעה כי על המשיב להשיב לעמותה את כל הכספים השייכים לעמותה ואשר הועברו למשיב ולחברה שבשליטתו שלא כדין, לרבות דמי שכירות בגין שטחים שהעמותה לא עשתה בהם שימוש ובגין תעריפי שכירות שהועלו רטרואקטיבית ללא אישור ובניגוד לכללי מנהל תקין; פיצויי פיטורין ששולמו למשיב שלא על פי חוק ובניגוד לכללי מנהל תקין; וכן הכנסות בגין מופעים שלעמותה זכויות יוצרים עליהם.

46. המשיב טען במסגרת סיכומיו כי יש לתת לדו"ח הביקורת משקל אפסי מחמת חשש לקיומו של עיוות דין שנגרם לו בשל העובדה כי עורך הדו"ח בפועל היה רו"ח אלחנתי שלא הייתה אפשרות לחקור אותו; הדו"ח לא נערך בצורה עניינית; ובמסגרת הדו"ח נכללו קביעות בסוגיות משפטיות, שאינן בתחום מומחיותו של רו"ח וקסלבאום.

47. על פי הפסיקה דו"ח ביקורת, ובפרט דו"ח ביקורת חקירתי, "נמדד על-ידי בית המשפט כמכלול, מתוך נטייה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו". יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דברי בית המשפט המחוזי בפש"ר 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (15/07/01), אליו הפנתה גם המנהלת המיוחדת:

"... אמנם, אין בדו"ח החוקר כדי להפוך את נטל הראיה כנגד העמותה, קל וחומר שלא ליצור חזקת תקינות מעשה מנהל לגבי עילת הפירוק עצמה - אולם יוצא מכך כי לדו"ח החוקר ישנו משקל ראייתי עצמאי ונכבד, וכוחו המדוייק נקבע בידי בית המשפט. זאת בכל מקרה לנסיבותיו, לפי התרשמותו מאופן עשיית הדו"ח, הפירוט שבו, הקוהרנטיות שבין העובדות למסקנות העולות בו - ושאר סממנים של הערכת מיומנות ומהימנות, המשפיעים על משקלו של דו"ח החוקר בעיני בית המשפט.
המסקנה הינה, אם כך, כי דו"ח חוקר מטעם רשם העמותות מקבל מעין "מעמד ביניים" ראייתי. מחד גיסא, אין הוא עולה לדרגת החלטת "קצין" בית משפט, כגון מפרק הבודק תביעות חוב של נושים, אשר נטל הראיה, במקרה של תקיפתה בבית המשפט, הינו על התוקף עצמו. מאידך גיסא, אין היא "יורדת" לדרגת דו"ח חקירה משטרתית גרידא, שאין בו ולו שמץ של ראיה עצמאית להוכחת תוכנו.
...
דו"ח החוקר נמדד על-ידי בית המשפט כמכלול, מתוך נטיה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו. אין בכך כדי לקבוע, שבית המשפט לא יתן את דעתו למשמעות היות חלק מהדו"ח מבוסס על עדויות שמיעה, אולם זאת יעשה בבחינת המשקל, ולא בבדיקת הקבילות. בכך, עולה פסיקה זו גם בקנה אחד עם הגישה המודרנית בדיני הראיות, המעבירה את הדגש ממבחני קבילות למבחני משקל - וזאת גם ובעיקר ככל שעסקינן בדוחות של גופים חוקרים, שנעשו לאחר בדיקות שטח, שמיעת הצדדים ואיסוף ראיות.
קביעה זו, ככל שמדובר בחוקר מטעם רשם העמותות, משרתת את המטרה של מוסד החוקר ככלי פיקוח מהותי על עמותות, פיקוח שהינו אינטרס ציבורי חשוב - כל זאת תוך איזון בינו לבין עקרונות חוקיות המנהל וזכויות הפרט. די לציין, לעניין זה, כי הסקת מסקנה כאילו לדו"ח החוקר אין כח ראייתי, משל עצמו, היתה הופכת עד-מהרה למסר לעמותות נחקרות, כאילו ניתן לזלזל בחוקר, לא לשתף עמו פעולה ולהתעלם מהמלצותיו, תוך מחשבה כי יוכלו למצוא מקלט בדיון שיפוטי ארוך. כל זאת תוך אילוץ החוקר ורשם העמותות לפרק את הדו"ח לגורמיו ולהוכיח מבראשית כל פרט ופרט שבו. תוצאה כזו, לא רק שהינה בלתי רצויה מבחינה ציבורית, היתה יוצרת כפל-הליכים, סרבול וחוסר יעילות".

48. עוד נקבע בפסיקה כי מעמדו של דו"ח חוקר הוא כשל תעודה ציבורית כמשמעותה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. משכך, ברי כי "יש בדו"ח כדי להוות יותר מראשית ראייה על בסיסה ניתן להשתית בקשה לפי סעיף 373 ו-374 לפקודת החברות, גם אם ממצאי הדו"ח שנויים במחלוקת". ראה: פר"ק (י-ם) 1206-03-11 רשם העמותות נ' עמותת גשר לחיים-עמותה למלחמה באלימות ובסמים (08/05/11). דברים אלה נקבעו אמנם ביחס לדו"ח חוקר, אולם כוחם יפה גם לעניין דו"ח ביקורת עומק, כדוגמת הדו"ח שנערך בעניינה של העמותה. במסגרת זו ועל רקע הפסיקה שפורטה, אינני רואה כי נפלו בהכנת הדו"ח פגמים היורדים לשורשו של עניין. דו"ח הביקורת נערך על ידי משרד רו"ח ניטרלי שאין ולא היה לו כל אינטרס אישי במסקנותיו, ובכל מקרה אין בעובדה כי הבדיקות שעל בסיסן נערך הדו"ח בוצעו על ידי רו"ח אלחנתי ואילו הדו"ח עצמו חתום על ידי רו"ח וקסלבאום כדי לפגום באוטנטיות של הדו"ח או באמינותו. זאת ועוד, ככל שסבר המשיב כי קיימת חשיבות לחקור את רו"ח אלחנתי אשר סייע בעריכת הדו"ח, לא הייתה כל מניעה כי המשיב יזמן אותו לחקירה. המשיב לא פעל כאמור, ובעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.
49. לנוכח האמור, לא מצאתי לקבל טענות המשיב כנגד דו"ח הביקורת שהוגש. כאמור דו"ח זה מהווה חלק מהראיות שניתן לבסס עליהן בקשה למתן הוראות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

50. על מנת להטיל חיוב אישי על נושא משרה בחברה/עמותה מכוח סעיף 373 לפקודת החברות יש להוכיח קיומם של ארבעה תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שהחברה/עמותה מצויה בהליך של פירוק; התנאי השני הוא כי הוגשה בקשה לחיוב אישי על ידי המפרק או נושה של החברה הנוגעת למי ששימש נושא משרה בחברה; התנאי השלישי הוא כי "עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה"; והתנאי הרביעי הוא כי נושא המשרה הנתבע היה שותף בניהול העסק בתרמית ביודעין. ראה: ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים (11/03/15).

51. אין מחלוקת כי מתקיימים במקרה הנדון שני התנאים הראשונים להחלת סעיף 373 לפקודת החברות: מדובר בעמותה שנמצאת בהליך פירוק; המנהלת המיוחדת הגישה בעניינה של העמותה בקשה לחיוב אישי של המשיב שהינו נושא משרה בעמותה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת להתקיימותם של התנאים השלישי והרביעי – האם ניהול עסקיה של העמותה נעשה בכוונת תרמית; והאם המשיב בהיותו נושא משרה היה שותף בניהול עסקיה של העמותה בכוונת תרמית.

52. סעיף 373 לפקודת החברות אינו מגדיר מהי "תרמית" הנכנסת לדלת אמותיו. יחד עם זאת, נקבעו בפסיקה רשימת מקרים שמקיימים את הגדרת התרמית כמשמעותה בסעיף 373 לפקודה, לרבות: גלגול חובות בלתי סביר על החברה תוך הגדלת מעגל ההתחייבויות והחייבים או לקיחת התחייבויות תוך ידיעה שהחברה לא תוכל לעמוד בהן; הימנעות מניהול ספרי חשבונות במטרה להסתיר את פעולות המנהלים ערב הפירוק; הברחת נכסי החברה; העדפת נושים; יצירת ערבוב בין נכסי החברה לנכסי בעל השליטה או חברות אחרות בבעלותו. ראו: פש"ר 89/96 טאוסי נ' עו"ד ניר (23/01/03); פש"ר 681/91 בש"א 380/94 סובוטוקה נ' גולדשטיין (19/07/98).

53. בשל קיומו של יסוד פלילי בסעיף 373 לפקודת החברות, נקבע בפסיקה, כי לצורך ביסוס תביעה על-פיו אין די במידת ההוכחה הנדרשת, בדרך כלל, במשפט האזרחי, דהיינו מאזן ההסתברויות, אלא על התובע – המנהלת המיוחדת במקרה זה - להוכיח את טענותיו ברמת הוכחה גבוהה יותר. ראו: ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עיזבון המנוחה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441.

54. בהינתן האמור, תיבחן עתה השאלה אם מהתשתית העובדתית שהונחה, ניתן לקבוע כי המשיב ניהל את עניינה של העמותה בכוונת תרמית תוך שהוא גוזל ממנה סכום של 8,592,978 ₪ כטענת המנהלת המיוחדת ואם לאו.

55. מבלי לקבוע מסמרות באשר למניעיה של גב' עזאם בהגשת התלונה, מהתשתית העובדתית שהונחה בפניי ומעיון במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, עולה תמונה עגומה ביותר בכל הנוגע לניהול העמותה. התברר כי במהלך שנות פעילותה, נוהלה העמותה הלכה למעשה על ידי המנכ"ל שהינו המשיב. המשיב דאג למנות כחברי ועד בעמותה אנשים מקורבים או אנשים שהיו תחת שליטתו ומרותו. כך למשל התברר כי חברת הועד גב' חאדרה חמד, עבדה משך שנים רבות בחנות הספרים שבבעלות אחיו של המשיב, והיא מונתה כחברת ועד בעמותה למרות שלא היה לה כל ניסיון רלוונטי בעמותות, כפי שניתן להתרשם מחקירתה הנגדית מיום 07/05/15 (עמ' 51):

"ש. מה השכלתך?
ת. סיימתי תיכון.
ש. ומה את עושה בחייך?
ת. עכשיו, אני לא עובדת.
ש. ובשנים עברו, מה עשית?
ת. עבדתי בכלבו ספרים.
ש. זו חנות של עלי עבאסי?
ת. לא.
ש. אח של עלי עבאסי?
ת. כן.
ש. כמה שנים עבדת בחנות של אח של עלי?
ת. בערך 20 שנה".

בהמשך חקירתה נשאלה גב' חמד שאלות בנוגע לבקיאותה בקריאת דוחות כספיים וביחס להבדלים בין האספות השונות של העמותה. תשובותיה של העדה מלמדות על העדר בקיאות מובהקת בנושא, והדברים קיבלו ביטויים בעמ' 53-55 לפרוטוקול, כדלקמן:

"ש. כחברת וועד נחשפת לדו"חות הכספיים של העמותה?
ת. היינו מדברים על זה. בישיבה של סוף שנה היינו מדברים על התקציבים, מה הפסדנו, מה הרווחנו.
ש. אז את אמורה לדעת?
ת. כן. אבל בדו"חות אני לא יודעת. לא זכור לי. את יכולה לפנות לספרים.
[...]
ש. אז מבחינתך, אין הבדל בין אסיפה כללית לאסיפת ועד?
ת. אם את באה לכל ישיבת וועד, אז האספה זה לעשות סיכום. לא שלא היה צורך.
ש. את יודעת מה ההבדל בין סמכויות הועד לסמכויות האספה הכללית?
ת. בכללי. באספה הכללית, צריכים לדעת מה קורה בישיבות בוועד.
ש. האספה הכללית היא רק כדי לדווח לחברי האספה הכללית?
ת. כן.
ש. מבחינת סמכויות את לא יודעת?
ת. לא במדויק.
ש. ושלא במדויק, את כן מכירה?
ת. אני יודעת בכללי, בעמותות גדולות עושים, חברי הוועד הם עושים את הישיבות כל השנה, והאספה הכללית זה לאלה שלא נוכחים בישיבות של חברי הוועד.
ש. אני שואלת לגבי סמכויות. האם את יודעת שיש הבדל בין סמכויות שניתנו לוועד לבין סמכויות שניתנו לאספה הכללית?
ת. לא יודעת מה בדיוק השאלה.
ש. השאלה היא פשוטה. האם את יודעת מה ההבדל בין סמכויות שנתונות על פי חוק לוועד לבין סמכויות שנתונות לאספה הכללית?
ת. לא. לא יודעת. לא יודעת אם אני חייבת לדעת".

56. בנוסף, עלה כי חבר הועד מר טארק סביחאת עבד אף הוא שנים רבות בחנות הספרים שבבעלות אחיו של המשיב (עמ' 61 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/15). העד לא ידע למסור במהלך חקירתו הנגדית פרטים מהותיים אודות העמותה, כגון פרטים בנוגע למחזורי ההכנסות של העמותה (עמ' 62 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/15). זאת למרות שככלל מידע זה אמור להיות בידיעתו של חבר ועד.

57. אם לא די באמור, התברר כי רואה החשבון של העמותה מר כמאל מחמיד, שלכאורה היה זה שהמליץ על הפסקת ההפקות בעמותה, עבד במקביל הן כרואה החשבון של העמותה, והן כרואה החשבון של חברת סאיד שבבעלות המשיב, וכך עלו הדברים מפיו בעמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/15:

"ש. אתה היית רואה חשבון של סאיד הפקות?
ת. כן.
ש. באיזה שנים?
ת. מאז היווסדה.

58. כמו כן, המשיב אישר בחקירתו הנגדית כי היועץ המשפטי של העמותה עו"ד המאם עבודי היה בן אחות של אשתו ועו"ד מדלג' קייס שנתן שירותים משפטיים לעמותה היה חתנו של ובן אחותה של אשתו (עמ' 53 שורות 6-13 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15).

59. אין ספק כי זהות בעלי התפקיד שמונו בעמותה, לרבות זהותם של חברי הועד שחלק לא מבוטל מהם מחוסר ניסיון בכל הקשור לעמותות ואף אינו בקיא בענייניה, מעלה תהיות רבות באשר לאופן ניהול העמותה. תהיות אלה כשהן מצטרפות לממצאי דו"ח הביקורת שהוגש בעניינה של העמותה וכן לעובדות הנוספות שהתבררו בכל הנוגע להעברת הפקות העמותה לחברת סאיד שבבעלות המשיב, מלמדות על כך שהמשיב סלל לעצמו את הדרך לפעול בנכסי העמותה כנכסיו שלו, תוך שהוא מפר את חובות האמון המוטלות עליו כנושא משרה בעמותה.

60. אין מחלוקת כי בשנת 1998, שמונה שנים לאחר יסודה של העמותה, הקים המשיב יחד עם אשתו את חברת סאיד. לאחר הקמת החברה דאג המשיב להעביר אליה טיפין טיפין הפקות של תכניות שהופקו עד כה על ידי העמותה. כך למשל, ביום 26/02/1998 פנה המשיב בבקשה לשנות את ההסכם להפקת התכנית "ג'יני והקפטן" מהעמותה לחברת סאיד. במסגרת פנייה זו ציין המשיב כי שינוי ההסכם באופן שהפקת התכנית תועבר לחברת סאיד נעשתה לפי המלצת היועץ המשפטי ורואה החשבון של העמותה אשר המליצו על הפרדת "ענף ההפקות מן הפעילות של העמותה" (נספח 3 לתצהירה של הגב' עזאם). בפועל, בחקירתו הנגדית, אישר המשיב כי התכנית הופקה תחילה באמצעות העמותה, ובשלב מסוים עברה לחברת סאיד, לאחר שהתקבלה החלטת הועד להפסיק את הפקת התכנית על פי המלצת רואה החשבון של העמותה בשל העדר רווחיות, וכך עלו הדברים בעמ' 45-46 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15:

"ש. את התכנית הזאת (ג'ני והקפטן) סעיד הפקות הפיקה בשנת 1998-1999 נכון?
ת. כן.
ש. לפני כן היא הופקה, בשנות ה-90 המוקדמות, על ידי העמותה?
ת. כן.
ש. תאשר לי בבקשה, שאתה ביקשת מגופי השידור שהתכנית הזאת תופק על ידי סעיד הפקות במקום העמותה?
ת. נשלח מכתב כזה, נכון. אבל למה נשלח, אני גם רוצה להסביר. בעל זכויות יוצרים הוא הבמאי, יוסף, הוא ביקשה מהעמותה לשווק את התכנית, תפאורה, תאורה, להכניס אלמנטים של אפקטים, לאור התקדמות המדיה בעולם הערבי, הוא ביקש מהוועד תוספת כסף לשיפור התכנית. הוועד ויושב הראש יודעים שבתקציבים האלה הוא מפסיד, אם הוא מפסיד, אז לא יכול לתת תוספת כסף לתכנית הזאת. וביקש הבמאי, להפסיק את זכויות היוצרים לתת לעמותה. והוא הודיע לוועד וליושב הראש, והם לא התנגדו, מאחר ולא הסכימו לתת לו כסף. פנה אליי, אמר לי, אם אתה מוכן, אמרתי לו, אין לי בעיה, יש לי חברה קיימת ואם העמותה לא רוצה, מה הבעיה שאני אקח את זה? אני בעניינים ולקחתי את זה. אני הייתי שכיר בעמותה ושלחתי מכתב לגוף המשדר, בקשה להעביר את השידור לחברת סעיד הפקות. אבל לא שלחתי סתם, לאור החלטות הוועד ויושב ראש ובקשת בעל הזכויות.
ש. המכתב מתחילת 1998, זה המועד בו פתחת את סעיד הפקות, נכון? עוד לא הייתה לך חברה בזמנו, נכון?
ת. אני רוצה להסביר. סעיד הפקות נפתחה בשנת 1998. הסיבה הראשית זה בגלל פרסומות, שפנו אליי אנשים שרוצים לעשות פרסומות, שהעמותה לא יכולה לעשות פרסומות, בחירות, גופים כמו תנובה ועוד, פנו אליי לעשות ג'ינגלים, נפתחה החברה.

61. המשיב לא הכחיש במסגרת חקירתו הנגדית כי מלבד התכנית ג'יני והקפטן הועברו מהעמותה לחברת סאיד שבבעלותו תכניות רבות נוספות, לרבות:

הערבזיון, אשר הופק על ידי העמותה מדי שנה החל משנת 2001 ועד להעברתו לחברת סאיד בשנת 2005 (עמ' 39-40 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15);

תכנית קוקטיל, שהופקה על ידי העמותה החל משנת 2000 והועברה לחברת סאיד בשנת 2003 שם הופקה עד לשנת 2005 (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15);

דרדשאת עם זוהיר בהלול (תכנית ראיונות) שהופקה על ידי העמותה בשנת 2005 ומיד לאחר הפקתה נחתם הסכם בין טלעד לבין חברת סאיד ביחס לשידורה (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15);

תכנית בשיא כנות, אשר הופקה על ידי העמותה החל משנת 1999 והועברה לחברת סאיד ששיווקה את זכויות השידור שלה בין השנים 2003-2004 (עמ' 47 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15).

62. רואה החשבון של העמותה מר כמאל מחמיד אישר בחקירתו הנגדית כי העברת הפקת התכניות מהעמותה לחברת סאיד נעשתה על פי המלצתו (עמ' 47 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/15) וכי המלצתו התבססה על העדר רווחיות של ההפקות (עמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/15). כך גם ציין המשיב בחקירתו הנגדית (עמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15):

"ש. כשהועד דן בהפסקת ההפקות, הוא בחן, לקח כל תכנית, בחן את מאזן הרווח, הכנסות והוצאות והחליט אם היא גרעונית או לא?
ת. איך לקח, אני לא יודע. אבל יש לנו רואה חשבון, שהוא גם בכיר, יש מנהל חשבונות, אני לא מבין למה לקח את ההחלטה הזאת, אבל הוא איש מספרים, תפקידו לאזן את העמותה, לא להכניס אותה להפסדים, להזהיר אותנו. ביום הראשון אחרי המאזן הראשון, התחיל לבלבל את המוח ליושב ראש, תפסיק את ההפקות, זה יכניס אותנו לגירעון.
ש. מה זה יום ראשון, איזה שנה?
ת. 1997, 1998. לא זוכר".

63. על רקע האמור, לא ברורה בעיני החלטתו של רואה חשבון מחמיד (ששימש כאמור כרואה החשבון של העמותה ושל חברת סאיד) להמליץ מצד אחד על הפסקת ההפקות בעמותה בשל העדר רווחיות, ומצד שני לאפשר העברתן של התכניות לחברת סאיד שהינה חברה מסחרית שפועלת למטרות רווח. כך גם תמוהה בעיני התנהלותו של המשיב אשר שימש כמנכ"ל העמותה ואשר ידע כי ההמלצה על הפסקת הפקת התכניות בעמותה התקבלה על רקע העדר רווחיות, ולמרות זאת, הסכים לכך שכל תכנית שהעמותה הפסיקה להפיק עברה באופן מידי להפקה באמצעות חברת סאיד שבבעלותו ובבעלות אשתו, באותם תנאים בהם הופקה בעמותה.

64. יתר על כן, לא ניתן היה להתרשם כי לחברי ועד העמותה היו הכלים לבחון את המלצת רואה החשבון באשר להיעדר רווחיות הפקת התכניות במסגרת העמותה, ודומה כי הסכמתם למהלך נעשתה לרצונו ולבקשתו של המשיב ולא מתוך שיקולי טובתה של העמותה. בחינת ההסברים שסיפק המשיב בדיעבד, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית לפשר העברת ההפקות, ובייחוד לאחר שמיעת עדותם של העדים מטעמו, מעלה כי אין לתת אמון בגרסאותיהם של המשיב ועדיו. עדותם של אלה הוצגה באופן מתחמק, בלתי מהימן, תוך הפעלת זיכרון סלקטיבי במיוחד בכל הנוגע לאותם פרטים שלא היו נוחים להם, עד כדי הטעיה מכוונת בחלק מהמקרים. בכל מקרה, גרסתו של המשיב בכל הנוגע להעברת ההפקות לחברת סאיד אינה מעוררת אמון, שכן, מדובר בהתנהלות חסרת כל הגיון כלכלי ומסחרי.

65. אם לא די באמור, מדו"ח ביקורת העומק (סעיף 4.3.1.6 לדו"ח) עולה כי ניהול חברת סאיד בוצע ממשרדי העמותה. משכורות עובדי החברה, הוצאות שוטפות, דמי שכירות המשרדים ששימשו את החברה, כולם שולמו מחשבון העמותה. עובדות אלה לא נסתרו על ידי המשיב שהיה באפשרותו להציג ראיות לסתירתן. נהפוך הוא, עיון בנספח כד' לתצהיר המשיב מחזק את האמור בדו"ח הביקורת, שכן זה מלמד כי הטלפון הרשום על נייר המכתבים של חברת סאיד הינו אותו מספר טלפון של העמותה, ובאופן שנוגד את טענת המשיב לפיה חברת סאיד ישבה במקום אחר.

66. זאת ועוד, התברר כי המבנה בו שוכנת העמותה הינו בבעלותו של המשיב. המבנה נבנה בשנת 1995 ונרשם על שמו של המשיב, למרות שבפועל הוצאות הבנייה של קומות 3 ו-4 נרשמו בספרי העמותה כהוצאות הפעלה שוטפות של העמותה. המנהלת המיוחדת לא חלקה על כך, כי המשיב החזיר לקופת העמותה את עלות בניית קומות 3 ו-4 בסך של 420,000 ₪, אולם טענה כי במקביל פעל המשיב להעלאה רטרואקטיבית של דמי השכירות שגבה מהעמותה, בגין שטח שכלל לא הושכר לעמותה. הטענה בדבר העלאת דמי השכירות לא נשללה על ידי המשיב, ובפועל אוששה באמצעות הצגת הסכם שכירות שנחתם בין העמותה למשיב ביום 20/05/1997 לתקופה של עד סוף שנת 2002 (נספחים 25-26 לתצהיר הגב' עזאם). בהתאם להסכם שהוצג, דמי השכירות הועמדו בשנה הראשונה של השכירות על סך 30,000 ₪ ובשנה השנייה ואילך על סך 60,000 ₪ לשנה. חרף האמור, אין מחלוקת כי בשנת 2002 שולמו למשיב דמי שכירות בסך 203,700 ₪ בצירוף מע"מ, ללא כל הסבר ענייני לפשר העלייה בדמי השכירות.

67. לאור הדברים שפורטו, משעולה כי המשיב יצר משך השנים עירוב בין נכסי העמותה לנכסיו (חברת סאיד) ודאג במסגרת ערבוב זה להעביר לחברת סאיד שבבעלותו את ההפקות המרכזיות של העמותה, תוך שהוא משלשל לכיסו ו/או לכיסה של חברת סאיד כספים שהיו אמורים להשתלם לעמותה, אין מנוס מלקבוע כי המשיב התנהל בעמותה תוך הפרה של חובות האמון החלות עליו בכובעו כנושא משרה בעמותה, ניצל הזדמנויות עסקיות של העמותה, תוך גזילת הפקותיה והעברתן לחברת סאיד שבבעלותו, וכך הוא פעל ביודעין, בכוונת מרמה ולצורך השאת תועלתו האישית בלבד. לאור האמור, אין מנוס מלקבוע כי מתקיימים בעניינו של המשיב יסודות סעיף 373 לפקודת החברות.

68. המנהלת המיוחדת עתרה לחיוב המשיב בהשבת כספים ו/או בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לעמותה בשל התנהלותו, בסכום כולל של 8,592,978 ₪, זאת מכוח סעיף 374 לפקודת החברות. כידוע, על מנת לחייב נושא משרה בפיצוי/השבת כספים מכוח סעיף 374 לפקודת החברות, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי נושא המשרה עשה שימוש לרעה בתפקידו על ידי אחד המעשים הנזכרים בסעיף; התנאי השני הוא כי כתוצאה מפעולתו של נושא המשרה נגרם לחברה הפסד או נזק. ראה: ע"א 125/89 בלס נ' עיזבון המנוח רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441.

69. לנוכח האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי התנהלות המשיב מקיימת גם את היסודות הדרושים לביסוס חבות לפי סעיף 374 לפקודת החברות. כך כאמור, הוכח בין היתר כי המשיב גזל את הפקות העמותה וגרף לכיסו ו/או לכיסה של חברת סאיד את הרווחים מהפקתן; המשיב ייעץ לעמותה להתקשר עם אחיו בהסכם לרכישת ספרים מחנות הספרים שבבעלותו בשווי של 115,000 ₪, והעמותה פעלה בהתאם להמלצתו, ללא כל הסבר הגיוני באשר לצורך ברכישת הספרים (עמ' 53 לפרוטוקול הדיון מיום 15/06/15); המשיב חייב את העמותה בתשלום דמי שכירות גבוהים, למרות שעל פי הסכם השכירות שנחתם בין העמותה למשיב, דמי השכירות עמדו על סכומים נמוכים משמעותית מהסכום ששולם בשנת 2002. מעשים אלה ביצע המשיב מבלי שהדברים במלואם קיבלו ביטוי מפורש בספרי העמותה, כפי שעולה מדו"ח ביקורת העומק, וללא הבטחת האינטרסים הכלכליים של העמותה באופן מספק.

70. המנהלת המיוחדת פירטה בסיכומיה את הנזקים שנגרמו לעמותה בשל התנהלות המשיב, ואשר כללו: סך של 3,600,000 ₪ בגין הפסקת פעילות הערבזיון; סך של 2,500,000 ₪ - הערכה של התגמולים שקיבלה חברת סאיד בגין הפקות שהיו שייכות לעמותה ושווקו על ידי חברת סאיד; סך של 735,000 ₪ בגין מימון הוצאות חברת סאיד משך 7 שנים; 115,000 ₪ בגין החזר תשלומים שבוצעו לחנות הספרים שבבעלות אחיו של המשיב ללא הצדקה וללא אישור; סך של 1,642,974 ₪ בגין השבת מענקי התמיכה שהוענקו לעמותה ולא שימשו אותה כדין, ובסך כולל של 8,592,978 ₪.

71. אין ספק כי פעולות המשיב שפורטו לעיל גרמו נזק כספי לעמותה ונישלו אותה מנכסיה, באופן שמנע מן העמותה לממש את מטרתה העיקריות – הפקת תכניות. בהינתן האמור, ברי כי על המשיב לשלם לעמותה את סכום מענקי התמיכה ששולמו לעמותה בשנים 2004-2006 ולא נעשה בהם שימוש ראוי, זאת, בכפוף לתוצאות ההכרעה בערעור שהגיש המשיב נגד הכרעת בעלת התפקיד בתביעת החוב, ולכל היותר את הסך של 1,642,974 ₪ . בנוסף, על המשיב להשיב לקופת העמותה את הסכום ששולם עבור ספרים שנרכשו מחנות הספרים שבבעלות אחיו של המשיב, ללא כל הסבר ענייני, בסך 115,000 ₪ . שאר רכיבי הנזק הנתבעים אינם מבוססים על חישוב אריתמטי מדויק ואלה נתבעו על ידי המנהלת המיוחדת על דרך האומדנא.

72. ככלל, על התובע נזק כספי להוכיח את שיעור הפיצוי הנתבע. בנסיבות בהן לא ניתן להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, רשאי בית המשפט להשלים את החסר בחישוב הנזק על דרך האומדנא, בכפוף להצגת נתונים רלוונטיים להשלמת החסר. ראה: ע"א 444/94, 577, בש"א 2232/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' עטרי; עטרי נ' אורות ייצוג אמנים והפקות ואח', פ"ד נא(5) 241.

73. המנהלת המיוחדת עתרה לחיוב המשיב בהשבת סך של 3,600,000 ₪ בגין הפקת הערבזיון שלא באמצעות העמותה – 360,000 ₪ לשנה משך 10 שנים. מסיכומי המנהלת המיוחדת עולה כי תכנית הערבזיון הופקה על ידי העמותה החל משנת 2001. בשנת 2005 עבר הערבזיון לחברת סאיד אשר רכשה בשנת 2006 את זכויות השידור שלו בסכום של 107,500 ₪ (נספח 11 לתצהיר גב' עזאם). המנהלת המיוחדת ציינה כי בשנת 2004 קיבלה חברת סאיד סך של 100,000 ₪ מחברת טלעד עבור שיווק הערבזיון (נספח 9 לתצהיר גב' עזאם). בנוסף, לאחר העברת הפקת הערבזיון לחברת סאיד, מכרה החברה הפקות פרסום לחברת סלקום בסכום של 120,000 ₪ (נספח 12 לתצהיר גב' עזאם); חסויות לתנובה בסך של 15,480 ₪ (נספח 13 לתצהיר גב' עזאם), ופרסומים שונים על פלאיירים/פלקטים/דיסקים של הערבזיון. המנהלת המיוחדת העריכה את הסכום ששולם עבור פרסומים בכ-150,000 ₪ לשנה בממוצע, על דרך האומדנא, ובהתאם טענה כי סך הכנסות חברת סאיד הפקות מהפקת הערבזיון עמדו על כ-250,000 ₪ לשנה.

74. תחשיב המנהלת המיוחדת בכל הנוגע להפסדי העמותה כתוצאה מהעברת הערבזיון לחברת סאיד לוקה בסתירה פנימית מהותית המעידה על הקושי בהערכת הנזק הכספי שנגרם לעמותה כתוצאה מהעברת הפקת הערבזיון לחברת סאיד. מחד, במסגרת הסעדים העריכה המנהלת המיוחדת את ההפסדים השנתיים מהעברת הערבזיון לחברת סאיד בסכום של 360,000 ₪ לשנה, ואילו בגוף סיכומיה העריכה המנהלת המיוחדת את ההפסדים בסך של כ-250,000 ₪ לשנה. אם לא די בסתירה זו, הרי שבתחשיב המנהלת המיוחדת לא ניתן ביטוי לעלות שמטבע הדברים כרוכה בביצוע הפקות הערבזיון. כמו כן, לא עלה בידי המנהלת המיוחדת לספק הסבר להנחה כי יש להעמיד את החוב בגין רווחי הערבזיון על 10 שנים. מנגד, לא ניתן לשלול כי מדובר היה בתכנית רווחית, שאם לא כן, לא ברור מה ההיגיון הכלכלי שהניע את המשיב לפעול להעברת הפקת הערבזיון לחברת סאיד ולהפיק את התכנית משך שנים רבות. בנסיבות אלה, בהעדר ביסוס התחשיב, ומשלא הובאו ראיות בכל הנוגע לעלויות הפקת התכנית, סבורני כי בשקלול כל השיקולים הללו ראוי לחייב את המשיב על דרך האומדנא, להשיב לקופת העמותה סך כולל של 400,000 ₪, המשקף את הרווחים של חברת סאיד מהפקת הערבזיון משך שנות הפקתו.

75. המנהלת המיוחדת עתרה לחיוב המשיב בסך של 2,500,000 ₪ על דרך האומדנא, בגין תגמולים שהתקבלו בקופת חברת סאיד מהפקות שבוצעו בפועל על ידי העמותה ושווקו על ידי חברת סאיד, לרבות: קוקטיל, בשיא הכנות, פטפוטים עם זוהיר בהלול וג'ני והקפטן. ביחס לתכנית קוקטיל טענה המנהלת המיוחדת כי מעיון במאזני הבוחן של חברת סאיד הפקות לשנים 2003-2005 עולה כי הכנסות החברה מהתכנית עמדו על 1,253,800 ₪, 1,855,200 ₪ ו-2,573,999 ₪ בהתאמה (נספח 17 לתצהיר גב' עזאם). לגבי תכנית הראיונות עם זוהיר בהלול ציינה המנהלת המיוחדת כי זו הופקה על ידי העמותה בשנת 2005, שודרה בטלעד ותמורתה הועברה לחברת סאיד, על אף שהעמותה נשאה בהוצאות ההפקה. בנוגע לתכנית "בשיא הכנות" ציינה המנהלת המיוחדת כי תכנית זו הופקה באופן מסורתי בעמותה משנות ה-90 ו"הועברה" לסאיד הפקות אשר שיווקה את זכויות השידור שלה וגרפה את התמורות הכספיות בגינן בשנים 2003 ו-2004. בעניין זה הפנתה המנהלת המיוחדת להסכמים בהם נקשרה חברת סאיד עם שידורי קשת למכירת זכויות השידור של התכנית, וכן למאזן הבוחן של חברת סאיד הפקות לשנת 2004, ממנו עולה כי סך הכנסות החברה מהתכנית הסתכמו בסך של 546,508 ₪. לבסוף, ובכל הנוגע לתכנית ג'ני והקפטן, ציינה המנהלת המיוחדת כי תכנית זו הועברה לחברת סאיד בשנת 1998, מיד לאחר הקמתה של החברה למרות שמדובר היה בתכנית שהכניסה לקופת העמותה משך השנים מאות אלפי שקלים.

76. אכן, מעיון במאזני הבוחן של חברת סאיד לשנים 2003-2005 (נספח 17 לתצהיר גב' עזאם), עולה כי העברת הפקות התכניות השונות מהעמותה לחברת סאיד הניבה לחברת סאיד הכנסות במיליוני שקלים. ואולם, בהצגת הנתונים התמקדה המנהלת המיוחדת בסעיף ההכנסות והתעלמה מסעיף ההוצאות שקיבל ביטויו במאזן. כך למשל, עיון במאזן הבוחן לשנת 2003, מלמד כי לחברת סאיד היו הכנסות בין היתר מתכנית קוקטיל ומתכנית בשיא הכנות: יתרת הסגירה של המאזן לשנת 2003 הסתכמה בסך של 1,888,613.43 ₪ (בזכות) וסך של 1,680,535.13 (בחובה) (הפרש בסך של 208,087 ₪ בזכות). בשנת 2004 התקבלו הכנסות מתכנית קוקטיל: יתרת הסגירה של המאזן לשנת 2004 עמדה על סך של 1,856,421.86 ₪ (בזכות) וסך של 1,720,239.47 ₪ (בחובה) (הפרש בסך של 136,182 ₪ בזכות). בשנת 2005 התקבלו בחברת סאיד הכנסות מטלעד (לא פורט בגין איזה תכניות): יתרת הסגירה של המאזן לשנת 2005 הסתכמה בסך של 2,946,836.83 ₪ (בזכות) וסך של 2,767,768.76 ₪ (בחובה) (הפרש בסך של 179,068 ₪ בזכות). אם הפקת התכניות הייתה ממשיכה להתבצע על ידי העמותה, חזקה כי העמותה הייתה נדרשת אף היא להוצאות הפעלה בסדר גודל דומה. בנסיבות אלה, סביר בעיני להעריך את הנזק הכספי שנגרם לעמותה בשל העברת התכניות לחברת סאיד, על ממוצע ההפרשים בין יתרות הזכות והחובה, בשנים 2003-2005, כמפורט לעיל. ההפרש השנתי הממוצע עומד על סך של 174,445 ₪ לשנה, ובסך כולל של 523,335 ₪ .

77. לבסוף, המנהלת המיוחדת עתרה לחיוב המשיב בתשלום סך של 735,000 ₪ בגין מימון הוצאות חברת סאיד משך 7 שנים. במקרה הנדון הוכח כי המשיב גבה בשנת 2002 מהעמותה דמי שכירות ביתר, בסכום של 143,700 ₪ (203,700 ₪ - 60,000 ₪), אותו עליו להשיב לקופת העמותה. מעבר לכך, לא עלה בידי המנהלת המיוחדת להוכ יח טענתה בדבר מימון הוצאותיה השוטפות של חברת סאיד על ידי העמותה ואת היקף הנזק שנגרם בגין כך .

סוף דבר

78. נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המשיב ניהל את עסקיה של העמותה שלא כראוי ומתוך כוונת מירמה, בכך שהעביר את ההפקות של העמותה לחברה שבבעלותו, וכן נטל לכיסו ו/או לכיסם של גורמים מטעמו כספים שאמורים היו להשתלם לעמותה. מעשיו של המשיב מבססים נגדו חבות אישית, הן לפי סעיף 373 והן לפי סעיף 374 לפקודת החברות.

79. אשר על כן, מוצהר בזאת כי המשיב נושא באחריות אישית לפיצוי העמותה מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. המשיב ישלם לקופת העמותה (בפירוק) פיצוי כספי בסך של 1,182,035 ₪, בגין הפסדים שגרם לעמותה עקב התנהלותו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/01/04 ועד למתן החלטה זו. לסכום זה עשוי להתווסף סכום נוסף שלא יעלה על סך של 1,642,974 ₪ המשקף את סכום כספי התמיכה שקיבלה העמותה בשנים 2004-2006 ולא נעשה בהם שימוש ראוי, לאחר שיתברר ערעורו של המשיב על הכרעת בעלת התפקיד בתביעת החוב של משרד החינוך, התרבות והספורט, וההשלכות שעשויות להיות אם בכלל לערעור על חיובו של המשיב.

80. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ט, 29 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.