הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 62051-10-20

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

עוררים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
טל נפתלי אמזלג (עציר)

החלטה

ערר על החלטת כב' השופטת ג'אדה בסול מיום 28/10/20 בתיק מ"ת 53083-10-20.
בקליפת האגוז- תחילת הדברים בתיק מ"ת 8256-04-20 מסגרתו הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית משפט השלום, באישום של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), איומים, והפרעה לשוטר (להלן "תיק האלמ"ב")
מסגרת תיק האלמ"ב, הואשם המשיב כי מהלך ערב בו שתה אלכוהול, תקף המשיב את זוגתו. המשיב הביע צער על המעשה. נוכח רף האירוע, התרשמות כי מדובר במשיב ללא דפוסים עברייניים מושרשים, סבר בית המשפט (כב' השופטת פיקוס בוגדנוב), כי ניתן להעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, בפיקוח אם המשיב ואחיו.
תסקיר שהוזמן בתיק זה העלה התרשמות דומה, והמליץ לשלב המשיב בהליכי טיפול; עוד העלה התסקיר כי זמן קצר לאחר המפגש בשירות המבחן, הלך לעולמו אחד המפקחים, אחיו ז"ל של המשיב.
באופן טבעי נדרש עיבוי החלופה. כמו כן מהלך ניהול התיק נפתחו למשיב חלונות נרחבים לחיפוש עבודה.
ביום 24/10/20 לאחר חצות הליל, במועד בו למשיב לא היו חלונות, נמצא המשיב נוהג ברכב, ללא רשיון, כשהוא שיכור, תוך שהמשיב פגע בארבעה רכבים שונים, גורם לתאונת דרכים, אגב הפרת הוראת חלופת המעצר.
בעקבות אירועי יום 24/10 הוגש לבית המשפט כתב אישום נוסף, ובקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 26/10/20 ניתנה הסכמה לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית.
ביום 28/10/20 החליט בית המשפט קמא כי מדובר במי שמסוכנותו תעבורתית בעיקר, ועל כן לאחר ששמע מערך פיקוח, לרבות אם המשיב אשר פיקחה עליו בזמן ההפרה, העדיף להורות על שחרור המשיב לחלופה חלף המעצר; על החלטה זו נסב הערר.
שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק; לאחר ששקלתי הדברים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.
לטעמי, עיקר הדגש עליו נתן בית המשפט קמא דעתו, הנו האישום התעבורתי; על כן בחר בית המשפט קמא להחיל הכלל הנקוט בנושא זה (וגם לכך אתייחס), כאמור בבש"פ 2227/08 גריפאת נ מ"י , לפיו הכלל הוא כי בעבירות תעבורה לא יעצר נאשם עד תום ההליכים אלא במקרים חריגים. לראייתי, הדגש אמור היה להיות מכוון דווקא בגין הפרת ההוראה החוקית.
להבדיל מהאישום התעבורתי, הפרת תנאי שחרור, ככלל, מקימה עילת מעצר עצמאית, ראו: סעיף 21 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים); ראה גם בש"פ 1168/13 עראף נ' מדינת ישראל (18.2.2013);בש"פ 3374/15 מדינת ישראל נ' פלוני (17.5.2015); בש"פ 1331/18 הולצמן נ' מדינת ישראל (27.02.2018).
עילת מעצר זו בגין ההפרה קשה להקהייה; הטעם לכך כי מדובר במשיב אשר בו ניתן אמון, כי יקים הוראות בית המשפט, ומשיב זה הפר את האמון שניתן בו; כאשר הפרת תנאי השחרור כוללת חלופת מעצר, נדרשים טעמים כבדי משקל להסביר על מה ולמה ינתן האמון מחדש, שהרי מפקחים, צווים וערובות, לא מנעו הפרה.
על אחת כמה וכמה אמורים הדברים, מקום בו המשיב לא רק הפר את תנאי הערובה וההוראה החוקית, אלא גם ביצע עבירות תוך כדי הפרת ההוראה; במצב דברים זה, נתפס המשיב כמי שהפר התנאים "בצורה מהותית", ויחול לגביו כלל מעצר; על הנאשם יהיה להצדיק על מה ולמה יהיה זכאי לאמון שנית.
הפסיקה קבעה כי "בנסיבות בהן מפר נאשם את תנאי שחרורו, אין כל חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר בעניינו..... נקודת המעצר שבה להיות מעצר מאחורי סורג ובריח, אלא במקרים יוצאי דופן". בש"פ עראף לעיל; בש"פ הולצמן לעיל.
כאשר מופרים תנאי שחרור, עיקר השיקול הוא לא ההפרה אלא אובדן האמון-
"אם נאשם ניצל לרעה את השחרור מהמצער, והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, אם בדרך של ביצוע עבירה נוספת, ואם בדרך אחרת, הוא הוכיח כי אין הוא ראוי עוד לאמון של בית המשפט. פועל יוצא הוא שאם נאשם כזה נתפס בדבר עבירה, בזמן שהיה משוחרר מן המעצר שבו היה נתון בגין עבירה אחרת, בדרך כלל לא יהיה מקום לשחרר אותו מן המעצר פעם נוספת, אפילו אם העבירה החדשה, כשהיא לעצמה, היתה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר". (בש"פ 507/00 מזרחי נ' מ"י, וההפניות שם).
הדברים כמו נכתבו למקרה בפנינו. גם אם העבירות ה'חדשות' הנן במישור התעבורתי, המשקפיים הם של אובדן אמון ושל עילה עצמאית.
מעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופו, קשה לקבל הסתפקות בחלופה גרידא.
ראשית, העבירות שנעברו תוך כדי הפרת תנאים כוללות נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, ללא רשיון נהיגה תקף, ועוד.
למשיב עבר תעבורתי הכולל הרשעות מרובות בעבירות תעבורה; כנגד המשיב תלויים ועומדים כתבי אישום; חלקם טרם התבררו בשל קשיי איתור.
מדובר באישום שלישי של נהיגה בשכרות, ואישום שני של גרימת תאונת דרכים.
האישומים משנת 2017 ומשנת 2019 (שניהם ממתינים אגב ל'איתור' הנאשם), עוסקים בהיות המשיב במצב של שכרות. אזכיר כי גם אישום האלמ"ב, כמו גם ההפרה, כולם עוסקים במצב בו היה המשיב לכאורה בגילופין.
בנסיבות אלו, קשה להלום האמון החריג שניתן למשיב, ולא ניתן טעם מיוחד לסטייה מכלל המעצר, בנסיבות של הפרת הוראה אגב ביצוע עבירה. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו מפקחת אשר לכאורה כשלה בתפקידה, ממונה מחדש.
איני שולל האפשרות כי ניתן יהיה להמיר מעצרו של המשיב למעצר באיזוק למשל ; יחד עם זאת סבורני כי נוכח ההפרה המהותית, ריבוי נסיבות השכרות, יש לשקול מחדש שאלת מסוכנות המשיב
המשיב יישאר בשלב זה במעצר. שירות המבחן יגיש תסקיר משלים לבית המשפט קמא, בו יתייחס למישור ההפרה, המסוכנות בהיבט בעיית האלכוהול הנשנית, ואפשרות הקהיית סיכון זה לרבות במסגרת מעצר באיזוק. התסקיר יוגש תוך 21 ימים נוכח צו הפיקוח (מתוך הנחה שניתן לקצר ביחס לפרקי זמן 'רגילים').
לאחר קבלת התסקיר יקבע בית המשפט קמא דיון, ולכל צד שמורות טענותיו; הערר מתקבל; המשיב יישאר במעצר עד החלטה אחרת.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"א, 01 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.