הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 61184-10-21

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

עוררים

איאד מרעי (עציר)

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר) בתיק מ"ת 18521-10-21 מיום 19.10.21.
לא אשוב על כל המפורט בערר; המחלוקת בין הצדדים הנה צרה- מחלוקת במישור הראייתי ביחס לזהות ה'מאיים' לכאורה, על פי החומר שהועבר. (ראה דיון 7/11 שו' 10-14 מפי ב"כ העורר).
מחלוקת ראייתית זו אינה משתרעת לכל רוחב היריעה שכן ביחס לשיחות הטלפון קיים זיהוי וכך גם לגבי ההודעה הקולית.
המחלוקת התמקדה בשלל האיומים הנטענים שהופיעו ברשת החברתית 'אינסטגרם'.
בשל העובדה כי איני נמנה על המשתמשים ברשת זו הבהירו לי ב"כ הצדדים חלק מהנושא; לבסוף, הוברר כי שליחת תמונות או סרטונים ברשת זו כוללת תמונת 'פרופיל', כך להבנתי, של השולח (מבחינת משתמש הטלפון).
המאשימה נטלה התמונות הקיימות לבדיקה, מבחינת יכולת לזהות המשיב, ומצאה כי התמונות המצוינות בסרטונים מעלות דמיון רב, כדי זהות, למשיב.
עברתי על חומרי החקירה. ראשית, קיימות ראיות חיצוניות שיש בהן ללמד על משלוח האיומים, בין היתר התנהגות העורר בנוגע להודעות, כעולה ממזכר שיחה עם סעיד חמדן, נערך על ידי אילונה קרונוזובסקי, פלטי מחת"ק, מזכר אילונה לגבי השיחה עם אביו של העורר, לגבי שיוך הטלפון לעורר, פלט מחת"ק "כח", תמלול הקלטות "כו", תדפיסי הודעות "כד", צילום מסך הודעות "יד", התנהגות בזמן המעצר- דוח מעצר "ה" ודוח פעולה "ד", באופן דומה.
אשר לזיהוי תמונת האינסטגרם- ככלל, היה ראוי להוציא צווים מתאימים לחברת התקשורת ולפעול מבעוד מועד. עם זאת, שאלת מחדלי החקירה, כידוע, מסורה לשופט בתיק העיקרי.
כאשר שופט כשלעצמו יכול להתרשם מדמיון בין תמונה לבין נאשם העומד מולו, אין הכרח כי תינתן חוות דעת או תבוצע השלמת חקירה, או כל פעולה נוספת.
לא אחת די ב"רושם עז", כי המופיע בתמונה הוא הנאשם העומד בפני השופט, ביחד עם חיזוקים נוספים, כדי להביא להרשעה של ממש. ראה לעניין זה ע"פ 3151/08 דוידוב נ' מ"י.
הפסיקה קבעה כי בית המשפט רשאי להתרשם בעצמו בכל הנוגע לזיהוי, ראה למשל ע"פ 6864/03 רוקינשטיין נ' מ"י, ע"פ 602/06 אברהם נ' מ"י.
על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו עסקינן בשלב לכאורי זה, בו התשתית עוסקת רק בפוטנציאל הרשעה ולא בהרשעה של ממש, ודי במראה עיניים בוודאי כדי להקים את הפוטנציאל היכול להביא להרשעה.
זיהוי התמונה כתמונה בעלת דמיון עז לנאשם, ביחד עם החיזוקים והחומר הראייתי, מביא לכך כי קיימת תשתית ראייתית, כפי שקבע בית משפט קמא. גם אם התשתית אינה חפה מקשיים, וגם אם בשל מחדלים ניתן היה להציב תשתית איתנה יותר, נוכח נסיבות המעשה המתואר באישום, האובססיביות בוודאי נוכח עברו של המשיב, לרבות בעבירות איומים, סמים ואלימות, יש בכך להצדיק ההפנייה לתסקיר.
ודוק- איני קובע כי בהגדלת התמונה יש לעקר הבעיות מתוכן; אלא שההגדלה וזיהוי המשיב, ביחס עם שיוך הטלפון, עיתוי ההודעות, המחיקות והתנהגות מפלילה, כל אלו מספיקים לקביעת תשתית, גם אם יש בה קשיים, ובהינתן העושה- קיימת הצדקה להפניה.
סופו של יום מדובר בהחלטת ביניים המסורה לשיקול דעת בית המשפט קמא. ככל שיתארכו המועדים, ניתן יהיה לתת משקל גבוה יותר לקשיים שקיימים.
הערר נדחה.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ב, 07 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.