הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 39467-07-20

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

עוררים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
מחמוד שמא (עצור/אסיר בפיקוח)

החלטה

1. ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) בתיק מ"ת 74472-12-19 מיום 13.7.20.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה סתם- בן זוג; על פי הנטען בכתב האישום ביום 6/11/19 תקף המשיב את אשתו, חבט את ראשה בארון מעל השיש והיכה אותה במכת אגרוף. באותו מעמד הצטייד בסכין ומשזו האחרונה נמלטה, דחף את הדלת על המתלוננת ובעט בה.

3. ביום 24/12/19 על פי המתואר באישום, איים המשיב האמצעות טלפון על המתלוננת – באמירה כי יקבור אותה.

4. ביום 31/12/19 הסכים המשיב לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית; עילת המעצר סטטוטורית; בית המשפט קמא הפנה עניינו של המשיב, בהתאם למצוות הפסיקה, לבחינת שירות המבחן; ביום 15/1/20 התקבל תסקיר וזה בא בהמלצה שלילית; לאחר דברים אלו נבחנו ע"י בית המשפט מפקחים אחרים וכן נבחנה היתכנות התקנת אזיק. בית המשפט קמא אף הזמין תסקיר משלים (וגם זה בא בהמלצה שלילית), אך סופו של יום ראה בית המשפט קמא להעדיף מעצר באיזוק חלף מעצר ממשי, בבית הורי המשיב. ביום 9/2/20 הומר המעצר למעצר באיזוק.

5. ביום 21/5/20 מהלך בקשה לעיון חוזר, הוזמן תסקיר שלישי; במקביל, ראה בית המשפט קמא לפתוח חלונות "התאווררות" בהיקף שעתיים מדי יום.

6. התסקיר המשלים התקבל ביום 1/6/20; מהתסקיר עלתה התרשמות שירות המבחן כי אין אינדיקציה לפחיתת סיכון; כי גם כיום חוששת המתלוננת; כי קיים סיכון להפרת תנאים; על כן שירות המבחן לא בא בהמלצה להקלה בתנאים.

7. ביום 13/7, לאחר גמר עדות המתלוננת, ומשפס חשש השיבוש (ככל הנראה), נערך דיון בנושא הגבלות החירות; המאשימה-העוררת הבהירה כי נוכח ההמלצה השלילית בתסקיר שירות המבחן, האישום החמור, והעובדה כי חלף זמן לא רב, אין מקום להקלות.

8. בית המשפט קמא הורה על הסרת האיזוק, הפיכת המעצר באיזוק למעצר בית לילי בלבד, ללא פיקוח מהלך היום, ומתן צו איסור כניסה לישוב בו גרה המתלוננת (ג'דיידה מכר).

9. על החלטה זו נסב הערר; העוררת סבורה כי נוכח המלצות התסקיר, הפער בין מציאות התנאים עובר לדיון ולאחריו, והפרות נטענות שבוצעו, לא היה מקום להקלות; המשיב תומך יתדותיו בהחלטת בית המשפט.

10. לאחר ששמעתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

11. ראשית= פרט לגמר עדות המתלוננת (חשש השיבוש) ומצב החירום השורר במדינה, אין כל הנמקה המצדיקה סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן; ודוק- גמר העדות אמנם מקהה שיבוש, אך אין בו להקהות מסוכנות, בוודאי לא כזו שהנה סטטוטורית. בהעדר טעם מיוחד אין מקום לסטות מההמלצה השלילית (בש"פ 3322/18 איסמעיל נ' מ"י)

12. שנית- הסרת איזוק משמעה שינוי סטאטוס; הפסיקה קבעה כי שינוי שכזה טעון הוכחה, כי רמת המסוכנות פחתה (בש"פ 966/16 זידאן נ' מ"י).הנטל להוכיח הפחיתה הנו על מבקש הסרת האיזוק. לא זו בלבד שנטל זה לא הורם כאן, אלא שתסקיר שירות המבחן לימד ההפך.

13. שלישית- קיים פער עצום בין חלונות של שעתיים, בליווי, לבין הסרת תנאים מלאה למהלך כל היום; הפסיקה קבעה כי ראוי שדברים יבוצעו הדרגתית וכי ראוי שנאשם יקנה אמון וילמד על עצמו כי הוא נשמע למרות, בכל שלב ושלב; ראה לעניין זה בש"פ 977/20 פלוני נ' מ"י.

14. רביעית- אם כל האמור לעיל נכון ביחס לכלל הנאשמים, הרי במקרה בפנינו האמון שניתן בנאשם חריג- לא זו בלבד שמדובר בנאשם בעבירת אלמ"ב (כשלפי כתב האישום האירוע נעשה בנוכחות בת הצדדים!), לא זו בלבד שמדובר במי שעפ"י התרשמות שירות המבחן קיים סיכון ניכר ממנו להפרת תנאים, אלא על פניו, בוצעו 3 הפרות, והמשיב נקרא לממונה על האיזוק.

15. העובדה כי לא הוגשה בקשה לעיון חוזר אינה מעלה ואינה מורידה; הפרות יכול וישמשו כחרב (עיון חוזר) או כמגן (לשלילת הקלות); כל הפרה ומשמעה.

16. ודוק- עסקינן בעבירת אלמ"ב, אשר בוצעה לכאורה הן בפן הפיזי והן בפן המילולי; תסקירי שירות המבחן העלו מערכת יחסים רוויה רכושנות ושליטה מצד המשיב, דבר המגביר במובהק המסוכנות. כל התסקירים שליליים.

17. מצב כספי דחוק של עצור אינו בגדר נסיבה יוצאת דופן, לא בתקופת קורונה ולא בתקופה כתיקונה. (אדרבא מצויים אנו בצוק עתים בו מצב המשק בכלל אינו שפיר).
אכן- יציאה לעבודה הנה ערך שהוכר בפסיקה אלא שלשם הגשמת מטרה זו יש לקנות אמון, להראות פחיתת מסוכנות, ואולי שילוב בהליך טיפול.

18. אלו גם אלו לא הונחו; בשלב זה יישאר המשיב במעצר באיזוק; לאחר שוב שירות המבחן לעבודה, ניתן יהיה להזמין תסקיר משלים ולבחון הדברים מחדש. לעת זו אין מקום לשנות התנאים.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.